האסטרטג הנשכח של מלחמת לבנון השנייה

בעקבות התוכנית של רביב דרוקר על מלחמת לבנון השנייה, קראתי קצת מהעדויות בוועדת וינוגרד שהוקמה לחקר מחדלי המלחמה. גיא בכור סקר בעדותו לפני הוועדה את תולדות השיעים בלבנון – כיצד העדה הכי מושפלת והכי בזויה, עדת איכרים שנקראו בלעג "חמורים" בפי שאר העדות בלבנון, הצליחה להפוך לגורם החזק במדינה בזכות החיזבאללה, ואילו החיזבאללה שאב את הלגיטימציה לעלייתו בהיררכיה הלבנונית  מהמלחמה בישראל. רעיונותיו הפרקטיים של גיא בכור, כפי שהם עד היום, לא תמיד מחוברים למציאות בעיניי, אבל בקיאותו ההיסטורית ותיאוריו הצבעוניים מרתקים.  אצל בכור רואים גם את ההבנה, שמתממשת בשנים האחרונות מול עינינו, שחשיבותה של ישראל במזרח התיכון מתגמדת אל מול מאבק האיתנים האכזרי בין הסונה לשיעה.

ביבי נתניהו הופיע לפני הועדה כחבר כנסת, תפקידו אז, ודיבר הן על האופן שבו מתנהלים תהליכי התייעצות של ראש ממשלה והן על תוכניות הפעולה בלבנון לגופן. עדותו הייתה מאכזבת בעיניי. גם משום שהביע התנגדות לנסיגה מלבנון, צעד שלדעתי היה חכם ונחוץ וחבל שביבי לא נקט בו בעצמו. גם מאחר שההצעה האלטרנטיבית שלו לניהול המלחמה כללה מהלך קרקעי גדול. זה היה רעיון סרק מטופש, ועובדה שגם ביבי לא ינקוט בו במשמרת שלו מול החמאס בעזה, אף ששם הייתה לו עוד יותר הצדקה.

הכי הרשים אותי חיים רמון. הוא ניתח בחדות את המחדל המרכזי של המלחמה – סירובו של אולמרט לתקוף את תשתיות לבנון, והחסינות שניתנה למדינה הלבנונית. אולמרט פחד מהתנגדות המעצמות (בעיקר ארצות הברית כמובן), אולם כפי שרמון הבין, דווקא החרדה של המעצמות מהאפשרות של החרבת לבנון הייתה תמריץ שהיה מניע את העולם לפעולה מיידית ומאפשר את הפסקת המלחמה במהירות, לפני שניגרר למהלך קרקעי חסר טעם ושהרקטות ייפגעו בעוד ועוד אזרחים וחיילים.  התנהגותו של אולמרט הייתה תמונת ראי להתנהגותו של נתניהו היום. נתניהו שש יתר על המידה לעימות עם נשיא ארה"ב, ואילו אולמרט התנהג כמשרת צייתני של הנשיא בוש. במבחן התוצאה גם התנהלות נתניהו לא מולידה נסים, אבל לבטח היא מניבה תוצאות יותר טובות מאלו שהביא לנו אולמרט.

רמון תיאר בצורה מזהירה את השלכות מערכת התמריצים האיומה שהייתה נוצרת, אם היינו מקבלים את ההיגיון הפנימי שמדינות ערביות היו מנסות לכפות עלינו כאילו זה לא הן שאשמות בירי עלינו, זה מליציות סוררות, ולכן אל לנו לפגוע בתשתיותיהן המדינתיות.

כשירדן הפסיקה להיות מדינה אפקטיבית ואז היה ברור למלך חוסיין ב- 1970 שאו שהוא נהיה מדינה אפקטיבית או שאנחנו נעשה מעשה. ככה אמרנו. . . . והוא הבין שאם הוא לא  יילחם בספטמבר השחור, הוא יחדל להיות ממלכה. אנחנו לא יכולים, התופעה הזאת כבר היתה לנו בירדן, אח"כ בלבנון.  אנחנו צריכים לשים לה סוף, כי היא יכולה להיות פטנט נפלא. מה הבעיה שבסעודיה, בקצה ליד אילת, תקום מיליציה, הכוח הסעודי יכול לעשות את זה? ואנחנו נצטרך לרוץ אחרי כל חיזבאללאי . . . – לא בא בחשבון. צריך להיות ברור. אין דבר כזה […] אם המדינה לא אפקטיבית, אזרחיה – אני אומר את זה בדחילו ורחימו, אזרחים, אזרחי מדינה צריכים לשלם עבור בחירתם. אנחנו לא יכולים לשלם. אנחנו צריכים להתחשב? מה שאתה אומר לי למעשה, אני צריך להתחשב בכל הבעיות הפנימיות בלבנון, ופה ייחטפו חיילים וייהרגו אנשים? למה אני צריך להתחשב בזה?!

כדאי לקרוא. כל עדותו של רמון לפני הוועדה רצופה בתובנות אסטרטגיות חכמות – תענוג לעיניים לראות שהיה אדם כזה בצמרת קבלת ההחלטות הישראלית.

הקריירה של רמון הפגינה פוטנציאל לגדולה. הוא היה תומך נלהב של היציאה מלבנון, הקמת גדר ההפרדה וההתנתקות. הוא ניסה לרסן את האקטיביזם השיפוטי וזאת בניגוד לעמדה הרגילה של מחנה השמאל אליו הוא שייך.  אני אפילו זוכר לו לטובה את התנגדותו למינוי דוד קליין לנגיד בנק ישראל. יותר מכל הוא נקשר לשני מהלכים כלכליים-חברתיים דרמטיים מבורכים בהיסטוריה של מדינת ישראל: הנהגת ביטוח בריאות ממלכתי ופירוק ההסתדרות. נשיקה מיותרת ומגעילה כמעט חיסלה לו את הקריירה, אבל אם לשפוט לפי הנחרצות שהביע לאחרונה בראיון בעיתון הארץ, בדבריו נגד חזון המדינה הדו לאומית שהימין מוליך אליו, הצורך להשפיע אסטרטגית בוער בעורקיו, והוא בדרך לחזור מהשממה של הכדורגל הישראלי שבה שהה בשנים האחרונות.

מודעות פרסומת

27 תגובות to “האסטרטג הנשכח של מלחמת לבנון השנייה”

  1. יאיר Says:

    ללא התייחסות לדברים שכתבת (כי עוד לא קראתי את תמלול העדות), עקרונית האנשים שצריכים להיות במרכז קבלת ההחלטות הם העיקר, ללא קשר לימין ושמאל. זה מסר שצריך לזכור תמיד.

    שנית, אני מתחיל להבין טוב יותר את ההגדרה שרמון העניק לעצמו – "יונה שחורה לא צחורה".

    אהבתי

  2. תמריץ Says:

    חיים רמון אדם מקורי ואני מאוד מעריך זאת. רוב הפוליטיקאים הישראלים מבטאים דעות עדר.

    אהבתי

  3. ג'וש Says:

    אי אפשר לנהל מלחמה ולקוות שהמעצמות "יעצרו אותי". זו בדיוק הסיבה שצהל מנצח אך לא מכריע מלחמות.

    שנית, נתניהו לא שש יתר על המידה לעימות עם אובמה. תפקידו- קודם כל- לדאוג לאינטרסים של ישראל ג ם עם זה כרוך בעימות עם נשיא אמריקאי.

    מילה על רמון אותו כינית "מרשים" "מזהיר" "מקורי" "תענוג" :
    הנזקים המדיניים שעשה למדינה הינם בל יתוארו ("מכר" את המדינה. מבחינתי, לא מבחינתך) .
    הוא לא רצוי היום באף מפלגה (גם לא במפלגת האם שלו) . וככזה, יהיה לו קשה מאוד לחזור למיקום בו יוכל להשפיע.
    דווקא הציטוט שלו להלן לא אופייני לו .
    איפה שהוא עובר -העסק נהרס (בהצלחה להפועל…).
    מאבות יסוד מפלגת "קדימה"- מהמושחתות במפלגות ישראל לדורותיה, ויש לו חלק לא מבוטל בכך.
    ייחסת לו את פרוק ההסתדרות. היא חיה , קיימת , נושמת, משחיתה, ומוסרת לך ד"ש.
    אגב, מדינה במלחמה, והוא לפני כניסה לקבינט, מנשק חיילת…(ורמטכל מוכר מניות)
    אופורטוניסט חסר תקנה, שלרוב פעל באופן לא דמוקרטי (לא מקבל את דעת הרוב) ולא ראוי (עמותות, ולא רק).
    חבר לשמיניה, חבר של אברום בורג (הוא בכלל נעשה הזוי בשנים האחרונות) ודרעי- אנשים שמייצרים קומבינות וספינים, אנטי-דמוקרטיים, שהורשעו בדין.
    בקיצור, גנגסטר יפואי, איש מסוכן ומאוס.

    אהבתי

  4. תמריץ Says:

    ג'וש, מודה שרמון אינו לטעמו של כל אחד.
    אבל כשאני מסתכל על המועמדים לראשות ממשלה אחרי ביבי כמו ארדן וכמו סער או סילבן שלום – איפה הם ואיפה רמון. מתי נלחמו על רעיון מקורי או הביעו מחשבה אסטרטגית מתוחכמת.

    לגבי ניהול מלחמה והמתנה שהמעצמות יעצרו אותך. בימים עברו מטרת המלחמה הייתה כיבוש כמה שיותר שטח והחזקה בו לתמיד או לפחות לשנים רבות. כך היה במלחמת השחרור. כך היה בששת הימים. אפילו כך היה במבצע קדש עד שהמעצמות ניערו את בן גוריון. אבל כיום המטרה היא רק הישג מוגבל כזה או אחר שיקדם ההרתעה. במלחמות כאלו לפעמים ההתערבות הבולמת של המעצמות היא בדיוק מה שצריך. בשביל מה להמשיך להשתלט על שטחים שבמילא תצא מהם לאלתר.
    מה שקרה במלחמת לבנון השנייה הוא שניהלו מלחמה מסוג חדש עם אינטואיציות כוזבות שהתאימו למלחמה מסוג ישן כאילו צריך לכבוש ולפלוש.

    אהבתי

  5. יאיר Says:

    רמון הוא אדם מאוד שנוי במחלוקת. אני אישית לא הייתי בוחר בו מעולם אבל כפי שהוא הזכיר בעדותו אודות ה"דעה השנייה", הוא בהחלט צריך להיות הדעה השנייה בשביל קבלת החלטות נכונה. ולכן גם אם הייתי ראש ממשלה ימני הייתי ממנה אותו, או מישהו דומה לו, להיות בקרבתי או בקבינט.

    אני בהחלט מסכים עם ג'וש שמדובר באישיות אגרסיבית אנטי-דמוקרטית בעליל. כזה שהחליט לקדם את תפיסותיו בכל מחיר. לא מדובר בעניין של ימין ושמאל אלא בעניין של תפיסת עולם. לא לחינם חלק מהחברים שלו לא מזוהים עם השמאל דווקא, אלא עם נהנתנות ושאפתנות אישית הבאה על חשבון הכלל, ולכן אני מעדיף דמויות "אפורות" כמו ארדן או סילבן שלום על-פני "בולדוזרים" כמו רמון, שאחרי שהם נעלמים מהשטח נשאר רק הרס וחורבן.

    אהבתי

  6. יאיר Says:

    והסיפור שלו עם הנשיקה הוא טיפשי לחלוטין. לי ברור שהחליטו לסגור איתו חשבון ותו לא.

    אהבתי

  7. ג'וש Says:

    "במלחמות כאלו לפעמים ההתערבות הבולמת של המעצמות היא בדיוק מה שצריך."
    לשיטתך, אם מפגעים בך – תקווה לזרים שיפתרו לך את הבעיות. זה לא יקרה.
    מדובר במלחמה מול טרור, שרק אתה לעצמך יכול לפתור אותה, לא אומות העולם. מה יעזור לאזרחי ישראל שמעצמות יתערבו? לא יעזור.
    שנית, מי דיבר על כיבוש שטח? לא אני. צהל צריך להכריע טרור (ראה למשל מבצע "חומת מגן" שמבחינה מקצועית/מבצעית נחשב לאבן דרך בלחימה בשטח בנוי, ונלמד ע"י צבאות זרים). בין היתר, תקוף אותו בזמן שנוח לך ולא לו.
    הכשלונות הצבאיים נובעים , אולי, כי צהל מחכה שיתערבו לו בלחימה (?).

    אהבתי

  8. תמריץ Says:

    לישראל יש שליטה ביטחונית אפקטיבית ביהודה ושומרון עד עצם היום הזה. כלומר צה"ל יכול להגיע מהרגע להרגע לכל טרוריסט שמקים מעבדת נפץ ולעצור אותו. אחרת הישגי חומת מגן היו מתמסמסים (הסדרה המעולה "פאודה" נותנת המחשה טובה של העניין). הדבר כרוך בהחזקת 2 מיליון פלסטינים תחת כיבוש ומחסומים. אני בספק אם היה אדם אחד בין קובעי המדיניות שחשב שהמטרה במלחמת לבנון השנייה הייתה להשיג שליטה ביטחונית דומה על שטחי לבנון ולאורך שנות דור, וכך להכניס תחת הכיבוש שלנו גם 5 מיליון לבנונים.

    אהבתי

  9. תמריץ Says:

    אגיד בצורה יותר ברורה – יש שתי דרכים לנצח אויב. ראשית, לכבוש את שטחיו ואז לשלוט בו ביד תקיפה או פשוט לגרשו.
    שנית, לפגוע בו כל כך קשה עד שתיווצר כלפיו הרתעה.

    ישראל הצליחה במלחמת השחרור לממש את האסטרטגיה הראשונה והצליחה לעשות זאת שוב בששת הימים. אבל כמעט בכל הנסיבות האחרות עדיפה האסטרטגיה השנייה. היא לא כרוכה בכיבוש ממושך ובעייתי. היא דורשת פחות קורבנות. היא מאפשרת לנצל את עליונות חיל האוויר הישראלי. העולם יהיה יותר סובלני אליה.

    לפיכך לנסות לפתור את הבעיה שנוצרה עם חטיפת החיילים ב-2006 עם מלחמת כיבוש היה לא מידתי, לא הגיוני ולא מתקבל על הדעת.

    אהבתי

  10. יאיר Says:

    "לישראל יש שליטה ביטחונית אפקטיבית ביהודה ושומרון עד עצם היום הזה … אחרת הישגי חומת מגן היו מתמסמסים".

    בהחלט תובנה חשובה !

    אהבתי

  11. תמריץ Says:

    באופן כללי לגבי חיים רמון. יש לו השקפות שדומות לאלו של העיתונאים בן דרור ימיני ובן כספית. לפיהן ישראל צריכה להיות חזקה ונחושה אבל מתוך גבולות מוכרים בינלאומית. הן שונות מהשקפות השמאל הרגיל בשל הדגש על הרתעה ותגובה ביטחונית קשוחה. הן שונות מהשקפות הימין בשל הסלידה מההתנחלויות, החשש ממדינה דו לאומית והנכונות לתת צ'אנס לויתורים לפלסטינים.

    אהבתי

  12. יאיר Says:

    לתמריץ,
    אין דיון יו"ש כדין לבנון.
    ברצועה צפונית ומרוחקת ממרכז הארץ (גיאוגרפית ומנטלית) בוודאי שעדיפה אסטרטגיה של הרתעה, מכל הבחינות (מיעוט קורבנות, הסברתית, כלכלית וכדומה).
    ברצועה מקבילה לכל מרכז הארץ, עם קרבה מנטלית וגיאוגרפית לכל מרכז העניינים, אסטרטגיה של הרתעה אינה ישימה. זה כמו להפציץ את גבעתיים מבלי להשפיע על מהלך החיים ברמת-גן.

    אהבתי

  13. תמריץ Says:

    יאיר, אני נוטה להאמין שהצדק איתך בעניין זה. לפחות בעתיד הנראה לעין.
    ה-jury is still out לגבי האפשרות להשתמש מול החמאס בעזה בהרתעה. אולי בסוף יצטרכו לכבוש מחדש את הרצועה. ימים יגידו.

    אהבתי

  14. יאיר Says:

    בהקשר לפוסט הקודם על שינוי שיטת הבחירות [והמשילות]:
    בעדות של חיים רמון יש התייחסות נרחבת לעניין הזה. לשיטתו בעיית המשילות מקורה בבירוקרטיה הממשלתית.

    אהבתי

  15. יאיר Says:

    הפתרון לדעתי עם עזה והצפיפות הנוראית שבה הוא הסכם כולל בין ישראל, עזה ומצרים בו מצרים תיתן לעזה חלק מסיני.
    אני אומר זאת בשלוף מבלי לשבת על מפה ולבדוק את ישימות ההצעה. אני צריך להקדיש מחשבה על הנושא הזה.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    כל פתרון שבו מצרים תקח אחריות על עזה יכול לעבוד, אבל כרגע שלטון החמאס בעזה ושלטון סיסי אויבים מושבעים. אז פתרון כזה נראה רחוק.

    אהבתי

  17. יאיר Says:

    לא אמרתי שמצרים תיקח אחריות על עזה. אין בכלל רצון פלסטיני כזה. דיברתי על עצמאות של עזה על שטח נרחב יותר בסיני.
    כל הקמת אש"ף באה בכדי שהפלסטינים יבנו לעצמם את גורלם שלהם ללא כפיה מצד המדינות הערביות אז עכשיו הפלסטינים יתלו את גורלם במצרים? לא רלוונטי.
    צריך להסתכל על העניין בהיבט רחב יותר (ושוב, לא ישבתי על המפות עדיין) והוא מימוש זכות השיבה. הרי "פלשתינה" הייתה מחוז גדול שכלל גם את ירדן וחלקים מסוריה וגם את סיני (גם רבים מהמגורשים ב-48 באו מהאזורים הללו למישור החוף).

    אהבתי

  18. תמריץ Says:

    ולמה שמצרים תסכים? הרבה פעמים השמיעה דחייה קולנית של הרעיון.

    אהבתי

  19. יאיר Says:

    אם כל הצעה תיבחן לפי מי מסכים לה נדמה לי שלא נגיע לשום הצעה מוסכמת. בוודאי שכתגובת פתיחה מצרים לא תהיה מעוניינת, אבל אם היא תרוויח מכך אולי יכולה להסכים.

    אהבתי

  20. ג'וש Says:

    כתבת על התערבות מעצמות- תיקנתי אותך.
    התייחסת לכיבוש שטח- תיקנתי אותך.
    עברת לדבר על עזה ולבנון- ואני שוב מעיר לך על טעותך:
    שתי דרכך לניצחון אויב נכונות. אך צהל לא מיישם אותן נכון.
    בוודאי שדין יו"ש אינו כדין עזה.
    כל המעוניינים בהחזרת שטחי איו"ש נא צפו מה התפתח בעזה- מדינת פלשתין בזעיר אנפין דה פקטו (הרי אנו לא שוכנים שם פיזית). כפר סבא מרוחקת 2 ק"מ, שדה תעופה 6 ק"מ מהקו הירוק. אז מה, נבנה עוד דיפונים, גדרות, מערכות נגד טילים נגד טילים, צירי טשטוש והשד יודע מה עוד.

    שוב, רמון לא עבר את מבחן הבוחר.

    אגב, פאודה סידרה טובה בחלקה הראשון, ופנטזיונרית משהו (בורחת מחיקוי המציאות) בחלקה השני.

    אהבתי

  21. תמריץ Says:

    לגבי יו"ש אני נוטה להסכים – כלל לא בטוח שנוכל באמצעות הרתעה לאפשר לחיים בירושלים, בכפר סבא ובנתב"ג להמשיך במסלולם בשעה שכל כך קל לכל מחבל סורר לשתק את מרכז הארץ.

    אהבתי

  22. orihippo Says:

    לפני כשנה מצריים הציע 1000 קמ"ר לישוב תושבי עזה והחמס התנגד בשלב מוקדם.
    העדות של גיא בכור מ 2006 היא ממש נבואה שהתגשמה.

    אהבתי

  23. gili73 Says:

    אני לא רואה את התועלת הגדולה במס הבריאות שרמון הכניס

    אהבתי

  24. אלדד Says:

    בחיים אני לא אשכח לו את הקללה הזאת שהוא עשה עם הביטוח בריאות חובה
    בגלל מה שהוא עשה הוא נפל – להכריח אנשים לשלם לזבל הזה שנקרא רפואה של המדינה?

    אני זוכר שראיתי אותו בפיצה ברמת השרון לפני כ 20 שנה וחשבתי לעצמי למה הוא עשה את זה?
    למה להיות מניאק.
    למה לגנוב לאנשים כסף מהכיס.
    הרי הוא גר שם(אולי עכשיו גם לא יודע),ומסביבו כולם היו בריאים יפים ועשירים אז הוא חשב שהמדינה תציל את אלה שהם אלה שהם לא ברמת השרון…

    מאז נהיה פופולרי לגנוב לאנשים כסף מהכיס בחסות המדינה.

    אם זה לא היה קורה הרפואה הפרטית הזולה היתה מתפתחת.
    הפלורליזם היה גדל – אבל לא הבוגדן רצה שליטה של המדינה.

    אגב הגדר הפרדה עזר לימין לא לשמאל – עוד בוגדנות שלו הפעם בשמאל.
    אם לא היה גדר הפרדה היו נמשכים פיגועים ואז לא היה ברירה אלא להגיע להסכם סביר עם הפלסטינים.

    מה שקורה עכשיו עם הגדר הפלסטינים הולכים ומתחממים בתוך הגדר ואז בשלב מסוים מתפוצצים עלינו נרגעים וחוזר חלילה.

    אהבתי

  25. תמריץ Says:

    בהקשר לפוסט האחרון יש טענה שביטוח בריאות ממלכתי הגביר את התשוקה של הפלסטינים לחיות בישראל כי מימנו להם הוצאות בריאות.

    אהבתי

  26. אלדד Says:

    לא רק הם,גם פליטים ועובדים זרים מקבלים בזול.
    חרא טיפול אבל עדיף על כלום.

    אני לא בטוח שחוקית הם מקבלים(אולי מישהו יודע) אבל מה שבטוח זה זולג אליהם איכשהוא.

    אהבתי

  27. דיבורי חלוקה יביאו ביטחון | תמריץ Says:

    […] כתבתי בנימה נלהבת על חיים רמון ותרומתו לפוליטיקה הישראלית. על פי עיתון הארץ, אחרי […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: