החיים עצמם

כתבתי בעבר פוסט שהפך לאחד הנצפים ביותר בבלוג ובו ציינתי שבנימין נתניהו הוא ראש הממשלה שבתקופתו הארץ שקטה מאי פעם מבחינת הרוגי המלחמות ופעולות האיבה. השנה האחרונה, מאז יום הזיכרון הקודם, ראויה לציון מיוחד כי מניין הנספים בה היה קצר במידה יוצאת דופן (מבלי לגמד כמובן את הצער הנורא על כל חלל). גם מבצע "חגורה שחורה" לחיסול בכיר הג'יהאד בעזה למרבה המזל לא הוסיף שמות לרשימה.

ישראל בתקופת נתניהו היא מקום בטוח ואפילו בימי מגפת הקורונה היא בולטת לטובה וקוסמת לישראלים ששבים מכל העולם. סיסמת הבחירות שלו מ-1996 "שלום בטוח" שנדמתה לכל בר דעת כשקר יומרני בזמנו, בסך הכול התגשמה עם השנים בצורה יפה. השלום שהגיע אמנם התבטא בעיקרו בהתחממות היחסים עם מדינות ערב המתונות, אבל הביטחון מורגש גם בקשרים עם הפלסטינים ובמצב מול חיזבאללה.

אפשר למצוא את הקו המחבר בין התנהלות נתניהו בחזית הביטחונית להתנהלותו במגפה – נכונות להשלים עם פגיעה באיכות החיים, כל עוד אין פגיעה בחיים עצמם. בין אם תושבי הדרום צריכים להסתגר בבתים מפעם לפעם מאימת החמאס ובין אם אלו תושבי כל הארץ שמסתגרים מאימת הנגיף – נתניהו מבטא את אותה גישה שהוא אף מצהיר עליה בפומבי מפעם לפעם. גם אם איכות החיים נפגעת, מה שחשוב הוא קודם כל החיים עצמם. מסיבה זו הוא הקדים לסגור את שמי הארץ לנגיף אבל מבושש לצאת במבצע קרקעי עתיר קורבנות למיגור החמאס. טקסי שלום ראוותניים, סיכוי להכרעה צבאית מוחצת או אפילו חשש להשבתת הכלכלה – אף אחד מהפיתויים האלו לא הזיז את ביבי לכיוון הרפתקני שיסכן חיי אדם בהמוניהם.

גישת "החיים עצמם" הצליחה יפה לביבי במשך 14 שנותיו בתפקיד ראש הממשלה, וזו מורשת טובה מאוד שיותיר לבאים אחריו.

62 תגובות על ״החיים עצמם״

  1. אוף טופיק,

    כללית, אני מתקשה להשלים עם חיבור האבל על חללי צה'ל (לא כולל עריקים שמתו מתאונות דרכים וכד') עם האבל על חללי פעולות האיבה.
    אך על פי הפוסט המצ'ב זוהי למעשה מסורת בת 80 שנה. שקדמה להקמת המדינה ולהקמת צה'ל. ליתר דיוק, טקסי האבל על חללי פעולות האיבה, "מאורעות" 36- 39, קדמו להקמת צה'ל.

    בהשפעת הקורונה – השנה יום הזכרון לחללי צה'ל ופעולות האיבה – שובר מסורת בת 80 שנה של טקסי אבל ליד הקברים. של שילוב הפרטי עם הציבורי
    פרט לכך, נראה שמחלוקות רבות נותרו בעינן במהלך 80 השנים האלו.

    https://rafimann.wordpress.com/2020/04/27/%D7%93-%D7%91%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A8-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%92%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%91%D7%A8-%D7%91-1940/#more-5019

    קטע מהפוסט:
    ————————
    " … לא כל היישוב מיהר לתת יד לתוכנית או להתלהב מן הטקסים. התנועה הרוויזיוניסטית, שהייתה אופוזיציה פעילה לשלטון תנועת הפועלים בארץ ישראל, נעצה בעיקר חיצי ביקורת. ב"המשקיף", יומון התנועה, ציטט י' גוריון משיר התוכחה ליהדות הגולה של חיים נחמן ביאליק "בעיר ההריגה". המסר היה ברור: אותה ביקורת שמתח ביאליק על "קרבנות ההבלגה הגלותית" ב-1904 בקישינב, ראויה גם ב-1940, כאשר עוסקים ביום זיכרון ובקברים – במקום לצאת למאבק.

    כתב "המשקיף" דיווח בארסיות על כך שיום הזיכרון "עבר בירושלים בלי כל הד והתעניינות", רק קהל קטן הגיע לבית הקברות, ובשעות הערב התקיימה "אזכרה דלה" בבית הכנסת ישורון, בנוכחות כשלושים מתפללים בלבד, ולאולם בית ספר "למל" הגיעו 19 איש בלבד. "בבתי הספר הכריחו המורים את התלמידים לקנות את החוברת שהוצאה על ידי 'כופר היישוב', ועל המסרבים איימו בגירוש מבית הספר", נכתב בידיעה.

    הרוויזיוניסטים לא הרפו: גם בחלוף שנה פורסם ב"המשקיף" כי בבית העלמין בחיפה טרם הוקמו המצבות שהובטחו לבני משפחות החללים, שלא היה בכיסן הכסף לממן זאת.

    ומצידה השני של הקשת הפוליטית: סניף ירושלים של "הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי-ערבי" פרסם הודעה על כך שאף הוא ערך בד' אייר ת"ש הנצחה אשר בו נטלו חלק יהודים וערבים כאחד. סיסמת המפגש היתה "מחורבן הדדי – לבניין משותף". ד"ר עקיבא ארנסט סימון, מראשי הליגה, אמר כי האירוע מתקיים לזכר חללינו כמו לזכר החללים הערביים "כקורבנות למצב האיבה בין שני העמים

    אהבתי

  2. אני מתקשה לקבל גם את העמדה הערכית המובעת בפוסט, שלפיה *תמיד* אמורה להיות "נכונות להשלים עם פגיעה באיכות החיים, כל עוד אין פגיעה בחיים עצמם".

    ברור שאיני מתיחסת לחוסר נכונות לשאת בקשיים ומגבלות. או חלילה על "התפנקות" ו/5או על "בכיינות".
    אך ישנם מצבים שבהם החיים הופכים למסכת של סבל ויסורים.
    איני יכולה לקבל את תפיסת קידוש החיים, בלי כל קשר לתוחלת הסבל שבהם.
    העובדה שאנשים האוהבים את חיות המחמד מגיעים לעיתים להחלטת "רצח מתוך רחמים", אך נמנע מהם להחליט זאת גם כלפי יקיריהם האנושיים – צורמת בעיני. (מצד שני, אני מודעת לאפשרות שהאנשים אינם נטולי פניות, ו/או לעיתים עלולים לרחם על עצמם הרבה יותר מאשר על קרובי משפחתם).

    תפיסה ערכית זו, של העיקר "החיים עצמם", עלולה גם להוביל גם לתמיכה בעסקאות מופקרות (לתפיסתי) של חילופי שבויים וגופות.
    לתפיסתי זו למעשה החלטה לקדש חיי אדם מוכר אחד (או מס' אנשים מוכרים) בידיעה מראש שסביר שבעתיד יהרגו, בשל השלכות עסקה זו, מספר רב שבעתיים של אנשים. כאלו שהציבור יכיר את שמותיהם ותמונותיהם רק לאחר ימי הזכרון הבאים לחללי צהל ופעולות האיבה.

    Liked by 1 person

  3. קמיליה,
    רוב חללי צה"ל בעשורים האחרונים נפלו בקרב עם הסכרת והטחורים. חללי פעולות האיבה יותר קרובים לנופלים בקרב מאשר לובשי המדים האלה

    Liked by 1 person

  4. לדעתי מספר חללי הקרבות הם בערך חצי ממניין החללים הרשמי.

    אין כוונתי לשאלת איכות החיים של זקנים. נושא אחר.

    אהבתי

  5. תמריץ,
    מי לוקח, לס או סינוואני?
    הצדיק המקובל רבי שמעון סינוואני ממגדל העמק סיפר השבת לעוזרו האישי, שאחרי הסעודה הוא נרדם, ובא אליו בחלום המקובל האלוקי רבי שלום מסס זיע"א שהיה מגדולי מקובלי ירושלים לפני 80 שנה, ולמד חברותא עם חמיו של הרב שרעבי זצ"ל, ואמר לו שהקורונה באה לעם ישראל בגלל חטא פגם הברית, וכמו שהמגיפה של תלמידי רבי עקיבא פסקה אחרי ל"ג בעומר, כך גם הקורונה תעלם.
    הרב סינוואני ביקש מעוזרו להפיץ את זה כמה שיותר כדי שאנשים יחזרו בתשובה, ואמר שאין ספק שהמשיח צריך לבוא תיכף ומיד לגאול אותנו.
    ולכן כל העסקים קורסים, כדי שכולם יזעקו אל השם יתברך שישלח את המשיח לגאול אותנו.
    ואמר לו, שזה הסיבה שרשום שהמשיח יושב בפתח רומי שנמצאת במדינת איטליה, כי איטליה ספגה אלפי מתים מהקורונה, כעונש על מעשיה בחורבן הבית.
    מי שיפיץ את ההודעה מובטח לו שינצל מחבלי משיח. כך אמר הרב סינוואני.

    אהבתי

  6. קמיליה
    ההגיון מאחורי החיבור הינו כי דין אחד יהיה לכל מי שמת כתוצאה מקיומו הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל. אפשר לטעון שראוי להפריד בין חייל שנהרג בקרב לבין אזרח שישב בבית קפה והתפוצץ. אבל זה יוצר קושי גדול ביצירת הפרדה ראויה.
    עריק שמת בתאונת דרכים קל למיין החוצה מיום האבל, אבל מה לגבי חייל שחצה את הכביש בדרכו מהקרייה לארוחת צהריים בעזריאלי ונדרס? או חייל שהתאבד? אם התאבד בגלל לחצי השירות אז הוא בפנים, ואם התאבד בגלל שחברתו עזבה אותו אז הוא בחוץ? אין שום דרך מכובדת לצאת מזה, עדיף לכלול את כולם וזהו.
    בעיני אין הדבר מוזיל בשום צורה את הזכרון או את האבל. מי שמרגיש צורך להדגיש כי האבל שלו שווה יותר מהאבל של מישהו אחר, צר לי עליו.
    ובכלל אני מתנגד לכל הגלוריפיקציה של האבל. התיוג האוטומטי של כל הרוג כגיבור מאפשר למערכת הצבאית להמשיך להתנהל פעמים רבות ברשלנות שעולה באובדן מיותר של חיי אדם. ממליץ כצפייה אלטרנטיבית על סרטו של ניר טויב ״החווה הסינית רשומון״, כדי להתרשם כיצד הגנרלים הפשלונרים ששלחו את גדוד 890 למות שם מיהרו לתייג את עצמם ואת החיילים המתים כגיבורים ומנעו כל דיון בקבלת ההחלטות השערורייתית שלהם.

    Liked by 2 אנשים

  7. רינגו,
    משווה ומעלה. מג"ד 890 איציק מרדכי וסמח"ט 35 אמנון ליפקין/שחק קימבנו לעצמם עיטורים למרות שהסתערו לאחור והותירו בשטח פצועים, הרוגים וגם חיילים בריאים שהמפקדים שלהם נהרגו (אלה שהסתערו לפנים). המח"ט עוזי יאירי לא הסכים לקבל עיטור ולקח על עצמו את האחריות לקרב הכושל. הוא פיתח משאלת מוות שהתממשה כשהסתער לבד לתוך מלון סבוי בתל אביב לאחר שחוליית מחבלים השתלטה עליו.

    Liked by 1 person

  8. חייל
    איציק מרדכי אכן בנה קריירה על גבורתו הבדיונית בקרב. בסרט אותו הזכרתי אף מרואיינים חיילים שלחמו שם וביקשו מאוחר יותר שיתבצע תחקיר על הכשלון, אך נתקלו בסירוב של מרדכי בתירוץ כי "אסור שמשפחות החללים יחשבו שמותם היה לשווא". גישה כזו כמובן מבטיחה כי גם בעתיד ימותו חיילים לשווא.
    לגבי שחק לכלכת לשווא, הוא קיבל את עיטורי העוז שלו על פעולות כראמה ואביב נעורים. בחווה הסינית היה בחפק החטיבה יחד עם יאירי. איני יודע כיצד תיפקד שם אך בוודאי לא ברח אחורה מהקרב כמו מרדכי ולא קיבל על כך עיטור.

    אהבתי

  9. לחייל הזקן:
    לגבי דברי מר שמעון סינוואסני (זה שאתה קורא לו מקובל).
    איך הוא מסביר את זה שהקורונה פגעה בכל העולם ודוקא בישראל פגיעתה היתה קלה יחסית?
    לגבי זה שאיטליה ספגה הרבה מתים כעונש על חורבן הבית השני: איך זה שגרמניה ספגה את מספר המתים הכי נמוך מכל מערב אירופה?

    אהבתי

  10. נראה אם החייל הזקן יתנצל ויודה בטעות(כמו מדען) או שלדרבי חוקים משלו והכל מותר והוא ישנה את המציאות.

    אהבתי

  11. ארן, שכחת את כל הקהילות היהודיות שספגו עונש גדול ביחס לאוכלוסיות המקומית.
    אהה, אולי המקובל יאמר שזה סימן בשבילם לעלות לארץ.
    פחחחח

    אהבתי

  12. הפגיעה בקהילות יהודיות דווקא מתאימה לשיטת המקובל. הוצאת זרע לבטלה חמורה הרבה יותר אצל יהודים.
    מצד שני היות ובקבלה כמעט כל עונש הוא על הוצאת זרע לבטלה (ולא על עוונות מוסריים או הלכתיים אחרים) לא ברור מה החידוש.

    אהבתי

  13. אנונימי,
    מודה בטעותי אבל אמשיך ללכלך על ליפקין (יש לי חשבון אישי איתו) שהיה ברשימת מומלצי 35. מי לא היה במומלצי 35? סג"מ חזי דחבש, מ"מ מח1 פלוגה ב, הקצין היחיד שנותר עם החיילים מאחור עד שפונו על ידי חיילי חרמ"ש (גם הם הודרו משפע הצל"שים) ללא מעורבות הצנחנים. במקום צל"ש נזרק מהחטיבה לאחר המלחמה. כל סיפור החווה הסינית הוא שיקרי. הצנחנים הגיעו בטעות לפאתי החווה חטפו מכת אש וברחו. מי שנלחמו וכבשו את החווה הסינית הם חיילי חטיבה 14 (חטיבת שריון) ונספחים כמו גדוד שקד.
    ועכשיו מור"ק ליפקין. פחות משנה לאחר משל"ג, יולי 83, הגדוד שלי מגוייס שוב למילואים בביירות, 40 יום שהתארכו ל55 עקב דחיית הנסיגה המתוכננת מהרי השוף. הפלוגה שלי יושבת בוילה מהודרת שבה נמצאים גם נציגויות משרד החוץ והמוסד. תפקידה לאבטח את הציר החוצה את ביירות ואת שיירות האספקה העוברות דרכו לכיוון עליי ובחמדון. קורעים את התחת כל השבוע, אין יום בלי מטען ו/או אר. פי. ג'י. סוף שבוע נחים בוילה המהודרת עם הבריכה. לקראת סוף ה40 יום אנחנו מקבלים צו 8 שמאריך את השירות עד שתתבצע הנסיגה מהרי השוף (כולל ביירות). כולם עצבנים בטירוף. עובר שבוע ומגיע סוף השבוע המפנק, יושבים בבריכה בצהרי שישי כשלפתע מקפיצים חצי פלוגה. המשימה לאבטח וילה אחרת שבה המוסד עומד לקיים סדרת פגישות. על הכח להיערך להגנה מסביב לוילה וחל איסור חמור להיכנס אליה. יוצאים בשיירה של טנק, נמר"ש ו5 זלדות. לאחר נסיעה של מספר דקות מגיעים לוילה ונפרסים סביבה. עוברות מספר שעות ואז מחליט אחד הסמלים הוותיקים שהוא מעדיף לשבת על אסלה במקום לכרוע בשטח. הוא נכנס לוילה ותוך כדי חיפוש מקום הולם לבצע את זממו הוא חולף על פני חדר מיטות פתוח שם הוא נתקל במפקד האוגדה עירום כביום היוולדו מבצע פעילות כיבוש בכתבת הצבאית של דבר. הסמל נכנס לחדר ושואל את הגברת אם היא סוכנת של המוסד. מיד אחר כך פורצת מהומת אלוהים כאשר הסמל והגנרל צורחים זה על זה וחיילים מהפלוגה נכנסים לוילה ומצטרפים לחגיגה. הפלוגה באווירת מרד ובשבת בבוקר מגיעה פלוגה סדירה שמחליפה אותה. בבוקר יום ראשון הפלוגה עולה על 2 מסוקים ומשתחררת לפני שאר הגדוד. האוגדונר, אם תהית, היה אמנון ליפקין

    אהבתי

  14. לחייל זקן,
    כתבת: " רוב חללי צה"ל בעשורים האחרונים נפלו בקרב עם הסכרת והטחורים. חללי פעולות האיבה יותר קרובים לנופלים בקרב מאשר לובשי המדים האלה."
    ——————–

    להלן נתונים על סיבות מוות של חללי מע' הביטחון מ 2006 עד 2015 (שנים שכוללות את לבנון השניה, אסון השרפה בכרמל וצוק איתן).
    אני נאלצת להקלידם;

    1. פעילות מבצעית / קרב. 322 איש % 22
    2. תאונות בזמן פעילות מבצעית. 28 איש 2%
    3. תאונות אימונים, אוויר, נשק ואחרות. 32 איש 2%
    4. תאונות דרכים בתפקיד. 68 איש 5%
    5. תאונות דרכים בחופשה 198 איש 13.5%
    6. פיגועי פח'ע. 52 איש 3.5%
    7. חשד להתאבדות. 345 איש 24%
    8. מחלה. 295 איש 20%
    9. סיבות אחרות. 117 איש 8%
    סה'כ. 1,457 איש 100%

    כלומר סיבת המוות השכיחה ביותר בצה'ל היא דווקא התאבדות.
    סביר להניח שגם חלק מהנספרים כ"תאונות" הם למעשה מתאבדים. כלומר התופעה שכיחה אפילו יותר מהנמסר בנתונים הרשמיים.

    ##################

    רינגו כתב: " … או חייל שהתאבד? אם התאבד בגלל לחצי השירות אז הוא בפנים, ואם התאבד בגלל שחברתו עזבה אותו אז הוא בחוץ? …"
    ______________

    בלתי אפשרי לסווג התאבדויות על פי סיבה דומיננטית אחת בלבד.
    – יש לדכאונות ולהתאבדויות פרדיספוזיציה תורשתית ו/או סביבתית – תרבותית – משפחתית, שעמן מגיע כל מיועד לשירות בטחון ללשכת הגיוס.

    – בכל מדינות העולם התגלו שתי תקופות חיים מועדות להתאבדות – בגילאי 15-25 ובגיל זקנה. ה"דבשת" הראשונה של גרף התאבדות על פי גיל נופלת בישראל דווקא על גילאי צבא.

    – אך סביר שהמתחים והלחצים בשירות צבאי, כולל התעללויות עמיתים ומפקדים והשפלות, מחסור בשעות שינה ועוד ועוד ועוד – פוגעים בחוסן החייל ובכוחו להתגבר על אבדנים חיצונים (כמו עזיבת חברה).

    *****

    קושי דומה, אם כי מעט פחות חריף, קיים גם לגבי מחלות. במקרים רבים קשה לקבוע האם לחצי השירות הצבאי ותנאי השירות – לא פגעו בתפקוד מערכת החיסון של האדם. מה שהביא לפריצת מחלה שיתכן ובתנאים אחרים הייתה נדחית.
    (שלא להזכיר את שכיחות הסרטן בקרב אלו שנשלחו להתאמן בצלילה בנחל הקישון – וצה'ל סרב להכיר בהם כחללי ו/או נכי צה'ל).

    ניתן גם לטעון שקיים מתאם בין המרחק בק'מ ממקום מגורי החיל לבין הבסיס בו נשלח לשרת – לבין ההסתברות שימות מ "תאונות דרכים בחופשה" או יהפוך לנכה בגללה.

    ——-
    מכאן שבעיני כל הנ'ל, פרט למקרה המאוד מאוד צורם של עריקים, ראויים בעיני לתואר חללי / נכי צה'ל.

    אני אפילו מוכנה להכיר באלו שנפטרו בעת נפקדות מצה'ל (להבדיל מעריקות) כחללי צה'ל. ולו מחמת הספק (אפשרויות אי הבנה בינו למפקדיו, התארכות "איחור" / אבדן שפיות רגעי וכד). כשנפקדות הופכת לעריקות – כבר אין כל אפשרות קלושה שבקלושות לספק.

    Liked by 1 person

  15. לרינגו, (מעין המשך)

    כתבת : " … אין שום דרך מכובדת לצאת מזה, עדיף לכלול את כולם וזהו.
    בעיני אין הדבר מוזיל בשום צורה את הזכרון או את האבל. מי שמרגיש צורך להדגיש כי האבל שלו שווה יותר מהאבל של מישהו אחר, צר לי עליו.
    ובכלל אני מתנגד לכל הגלוריפיקציה של האבל. התיוג האוטומטי של כל הרוג כגיבור מאפשר למערכת הצבאית להמשיך להתנהל פעמים רבות ברשלנות שעולה באובדן מיותר של חיי אדם. … "
    ——————

    היו שטענו בחגיגיות ובסמכתיות, לאחר מלחמת יום כיפור, ש"כולנו אשמים ! ".
    לתפיסתי כל מי שמצהיר כך למעשה טוען שאף אחד לא אשם, ואין כל טעם לחקור ולזהות את האחראיים העיקריים.

    באופן דומה, מי שדורש לבצע "גלוריפיקציה שיוויונית לכולם" למעשה מתנגד לגלוריפיקציה המתבקשת (בעיני) של חלק.
    אני מתנגדת עקרונית לחוסר ההבחנה בין מי שהיה מוכן להקריב מספר שנים מחייו בשירות צבאי (לרוב בתנאים קשים מאלו שהיה יכול להשיג בשוק האזרחי) ונהרג או נפצע לבין מי שנהרג מטרור כאשר ישב בבית קפה.

    אין שום קשר הכרחי בין מתן הכבוד המגיע (לתפיסתי) למשרתים בצה'ל חלליו ונכיו לבין הצורך החיוני לבצע תחקירי אמת מעמיקים של כל מה שהתרחש או לא התרחש בצה'ל.
    אפילו אם כמה מפקדים בכירים משתמשים בכך כאמתלה למנוע תחקיר מעמיק של מעשיהם ומחדליהם.

    אני חוששת שהשלב הבא, בדרך לשיוויון מוחלט, יהיה צורך להכיר כחללי / נכי צה'ל גם ביהודים שנפגעו מפעולות אנטישמיות בחו'ל. כולל משבר קואליציוני סביב השאלה האם הם בכלל יהודים.

    אהבתי

  16. קמיליה,
    השרות הצבאי יכול להגביר את הרצון להתאבד אצל חלק מהמתאבדים אבל מצד שני הוא יכול גם לבלום נטיות כאלו באמצעות תחושת שייכות, מטרה וכו'. בסך הכל המספרים לא מלמדים איזו טענה צודקת. לצד הבעיה של חללי צה"ל יש בעיה קשה יותר של נכי צה"ל. אחוז הנכים כתוצאה מפעילות מבצעית הוא אפסי בעשורים האחרונים. לטעמי צריך להחריג אותם ולשלוח את היתר לביטוח לאומי כמו שאר אוכלוסיה.

    Liked by 1 person

  17. לתמריץ,

    כתבת: " … אין כוונתי לשאלת איכות החיים של זקנים. נושא אחר."
    —————-

    לא חשבתי רק על זקנים אלא גם על המוני חולים במחלות חשוכות מרפא הכרוכות בסבל רב ו/או באבדן צלם אנוש (כמו סרטן בשלבים מאוד מתקדמים, ALS ניוון שרירים מתקדם ועוד ועוד.

    אבל השאלה העקרונית יותר היא האם אין סיבות שראוי להקריב, או לסכן, חיים בגללם.
    במהלך 72 השנים האחרונות – היה הרבה פחות מסוכן לחיות כיהודי בניו יורק, מונטריאול וסידני מאשר במדינת ישראל. לא נראה שבעתיד יפחתו סכנות החיים ליהודים בשכונה מזרח תיכונית זו.

    האם בשם הערך של "החיים מעל הכל" נגזר על כולנו לארוז את מזוודותנו, ולמסור את מפתחות המדינה היהודית ז'ל לוואקף המוסלמי?

    אהבתי

  18. הטיעון ההרצליאני היה באמת ששימור תוחלת החיים של יהודים דורשת
    מדינה משלהם. והיטלר הוכיח צדקתו.
    ישראל היא לא מדינה מסוכנת.. גברים יהודים מאריכי ימים יותר מבכל מדינה לא מזרח אסייתית אחרת.

    אהבתי

  19. תמריץ,
    צור ארליך דיבר בשמך
    שְׁנֵי יְמֵי זִכָּרוֹן סְמוּכִים כָּל שָׁנָה,
    לְטוֹבַת הַחִשּׁוּב הַכְּלָלִי
    כַּמָּה עוֹלֶה לָנוּ עִם מְדִינָה
    וְכַמָּה עוֹלֶה לָנוּ בְּלִי.

    Liked by 2 אנשים

  20. משה,
    התלוננו אבל הוא היה יקיר המערכת שגוננה עליו ואף עיתון לא הסכים לפרסם. הוא היה צריך לעוף כשהיה מח"ט 35 על פשעים יותר חמורים + מחדלים וברדק במבצע ליטני אבל כבר אז היה אחד שהכל נסלח לו.

    אהבתי

  21. חייל, תודה על המתנה.
    עד כה חשבתי שיורם לס הוא בחור חכם שפשוט לא יודע להודות בטעות. אבל מה שכתב שם זה טמטום כה גדול עד שאני באמת מתחיל לתהות לגבי צלילותו.
    לשיטתו גם אם היו מתים בישראל 100000 אנשים בגיל ממוצע 82 הקורונה לא ממיתה אף אחד בממוצע?? איזה מין טיעון זה בכלל?
    בברכת חג עצמאות מדינית, לאומית ומחשבתית לכולם

    Liked by 1 person

  22. י.ד, לא הבנתי. האם הטענה שהקהילות היהודיות בחוץ לארץ עושות יותר ביד מהיהודים בישראל.
    האם תואיל להסביר?

    אהבתי

  23. לדעתי כן יש סכנה במדינת ישראל.
    אני זוכר היטב איך לפני מלחמת ששת הימים פחדו כולם פחד מוות משואה נוספת.
    אני עוד לא נולדתי כאשר פרצה מלחמת העצמאות אבל שמעתי שגם אז היה חשש כזה.
    אינני יודע אם ארצות-הברית היתה נחלצת לעזרת ישראל אם ישראל היתה נוחלת תבוסה אבל עוד לפני כן היו 2 מקרים שבהם הישוב היהודי עמד בפני חורבן ובמקרים אלו ארצות-הברית לא יכלה לעזור לישוב.
    בשנת 1917 הגלו התורכים את חלק מהיהודים בגלל גילויה של מחתרת ניל"י והיה חשש שהם יעשו לישוב היהודי מה שעשו לארמנים.
    בשנת 1942 עמדו הגרמנים לכבוש את מצרים וארץ ישראל. אם היטלר היה שולח לרומל עוד אוגדה אחת או שתים (לגרמנים היו מאות אוגדות) הם היו מצליחים לכבוש את ארץ ישראל (כמובן שהם היו בסוף מפסידים במלחמה אבל הם יכלו לכבוש את הארץ לפחות למשך שנה ולהשמיד את הישוב היהודי).

    אהבתי

  24. מה יכולים לעשות נגד הקורונה שאי-אפשר היה לעשותו לפני 1000 שנים?
    ככל הידוע לי מה שניתן לעשותנגד הקורונה זה בידוד ומכונות הנשמה.
    בידוד זו שיטה ידועה עוד מימי התנ"ך, לכן אפשר היה להשתמש בה גם לפני 1000 שנים.
    מכונות הנשמה לא היו אז, אבל עד כמה ששמעתי מרבית הנזקקים למכונות אלו מתים לבסוף.
    כלומר המדע יכול לעזור מעט מאוד במלחמה בקורונה.

    אהבתי

  25. ארן
    המדע ימצא חיסון או תרופה, תוך שנה-שנתיים לכל היותר. כמו כן הוא מאפשר: בדיקות, תקשורת, ייצור מזון. בימי התנ"ך כולם היו נדבקים כי היו חושבים שהפתרון למגיפה הוא תפילות המוניות (למעשה גם באירופה של ימי הביניים זו היתה סיבה מרכזית להתפשטות מגיפות).

    Liked by 1 person

  26. ריגנו , בקשר למתנה שקיבלת…
    מתחיל להיראות כאילו אתה מתחיל להינות מהתעללות בזקנים.
    מה השלב הבא?
    תהפוך לבודהיסט?

    אהבתי

  27. הפריץ של החרדים בפעולה

    אהבתי

  28. אנונימי, להיפך, השטויות של לס הרחיקו לכת עד כדי כך שלהתווכח איתו הפך ללא מעניין, כי ברור שטיעוניו דביליים לחלוטין. בזאת אני משחרר את העניין.

    אהבתי

  29. יופי. זה משמח אותי כי ככה ממבט מהצד נראה היה שיוצאת לך השקשוקה מהצד.
    מצד שני אם שיחררת אז שיחררת וכאן אם היה לי באמת שכל הייתי אני אמור לסתום ולחדול אש.
    רק שתראה שאף אחד לא מושלם.

    אהבתי

  30. חייל חטייאר,
    האם תוכל לספר על מקרי אונס וביזה של בחורינו בלבנון ובלבנוניות..

    בברכת,
    חג תקומה שמח

    אהבתי

  31. תמריץ,
    ברשותך אמליץ על מתן צל"ש (אולי פרס ישראל) למירי רגב. מאז שטקס המשואות עבר לידיה הוא קפץ בשלוש דרגות.
    הבחירה של מדליקי המשואות השנה הייתה מוצלחת במיוחד. כולם ראויים ומדברים לעניין. והבחירה של המתנדבת בת ה92, איזה קלאסה, כאלה יש רק בישראל. התמוגגתי

    אהבתי

  32. שמעון החיטי ,
    ראית את ירדנה ארזי ? לא השתנתה בשיט.
    לא יאמן, עדיין האישה הכי יפה בעולם.

    אהבתי

  33. שמעון החיטי,
    אונס ביזה ומלחמה זה שילוש קדוש. נתחיל בביזה.
    תחילת מסורת הביזה במור"ק של צה"ל היא בתקופת הפלמ"ח. ההיסטוריה הרשמית מספרת על מצור שהטילו הערבים על ירושליים אבל האמת היא שהכח הערבי שחסם את הדרך מנה רק כמה עשרות כפריים חמושים. הסיבה האמיתית לעצירת שיירות האספקה היתה שהמשאיות נלקחו לשכונת קטמון הערבית (לשעבר) שם הועמסו בשלל הניקוי שביצעו בה הפלמ"חניקים. מאחר והמשאיות קיבלו שינוי משימה לא ניתן היה להחזירם למשימה הקודמת של תיספוק ירושליים ולכן הוכרז שירושליים במצור.
    לגבי לבנון המסורת התחדשה במבצע ליטני. מספר רב של פושטים, חיילים ואזרחים, נעו בעקבות הכוחות הלוחמים ועשו וידוא נקיון בבתים וחנויות נטושים. הריכוז העיקרי שלהם היה בגזרת חטיבה 35 שמפקדה היה (הנמסיס שלי) אמנון ליפקין. אחד מרכבי הנקיון התברבר והגיע לשטח בשליטת החזית העממית. התוצאה 4 חיילים הרוגים ושבוי אחד שהוחלף כעבור כשנה ב76 מחבלים. הגירסה הרשמית היתה שמדובר בחבורת מטיילים שטעתה בדרך.
    במשל"ג, לשם שינוי, למדו לקח והקימו מחסומים של מ"צ שבדקו את הנכנסים והיוצאים מלבנון, מעשה שמנע נסיונות להברחת מכשירים גדולים כמו מקררים וטלויזיות. מעשי הביזה היו מעטים והתמקדו בחפצי ערך קטנים, תכשיטים ומזומן.
    לגבי אונס כבר קבע מחקר של האוניברסיטה העברית שהעדרם מהמור"ק הצה"לי מעיד על הגזענות של החיילים הישראלים. אם היו מקרי אונס בלבנון הם היו נדירים מאד (לא מכיר מקרים כאלה). תופעה אחרת שהיתה מאד נפוצה בתקופת הממשל הצבאי ביש"ע (וסותרת את טענת הגזענות) זהה לזו שנתקלנו בה לאחרונה בוועדה למינוי שופטים. הסיכוי לקבל אישורים/רשיונות מפקידי הממשל הצבאי היה משתפר פלאים אם ערביה ממשפחת המבקשים היתה מרימה את נטל הראיה בפקיד הממשל כמו שמועמדות לכהונת שפיטה נוהגות בשר אוצר חבר בוועדה למינוי שופטים.

    אהבתי

  34. ליזיקה. הקשבתי להתחלה. הם עושים שם אקסטרפולציה לא מדוייקת. כמו שעשו פה תחילה על בני ברק.
    מי שנבדק זה כנראה מי שיש חשד שיש לו את המחלה או שלו עצמו יש חשד והוא בא במיוחד להיבדק.
    בשביל לדעת בדיוק צריך להמתין שיש תוצאות של בדיקות סרולוגיות יותר מקיפות ויותר מהימנות.

    בכל מקרה , לחזור להתייחס ולהתקיף רק את העמדה של פרופסור לס שהוא קול אחד ממגוון הקולות שהם נגד היסטורית סגר מוחלטת .היסטריית סגר שלא מספקת נתונים ומסבירה את העלויות והטריידאופס של החלטה ולומר ש'כל הנתונים' מראים שמדובר במספר שהיא 'עשרות מונים' מהשפעת (כשבנתיים לפחות לא כל הנתונים מראים על פי 20 ו30 כפי שהוצג הפוסט הקודם) זה לא פחות לא מדעי מחלק מההתנהגות של פרופסור לס.

    אהבתי

  35. נאה דרשת חייל,
    אני מכיר את הטיעון על העדר אונס ערביות עי חיילינו עקב גזענות ולא אתיקה (ואף תפיסה שהן מטונפות), בשונה מצבאות העולם.
    עם זאת חברתי מספרת שאביה סיפר על מקרי אונס לא מועטים בלבנון.
    עם נוסיף את הידיעה כי ערביות נוצריות עשויות להיות נאות ומטופחות ביותר….

    אהבתי

  36. לאנונימי החושש להחשף,
    נראה כי ירדנה ארזי מוזרקת היטב, ואף סכין המנתחים לא פסחה עליה,
    עם זאת, ניתן לומר שזה נעשה בטוב טעם ולא בהגזמה,
    כך שהיא בהחלט נאה
    ואינה נדמת לבובת פלסטיק מבוטוקס, כנהוג אצל עדות הפרחות

    בברכה

    אהבתי

  37. שמעון החיטי,
    צה"ל לא שלט באזורים של נוצרים. היתה תנועה ערה של חיילים לג'וניה, עיר חוף נוצרית צמודה לביירות מצפון, שהחלה בזמן המצור בביירות ונמשכה עד הנסיגה לאוואלי כעבור כשנה. שם היו עניינים עם נוצריות אבל אלו לא היו מעשי אונס. צה"ל גם נמנע מכניסה לישובי השיעים, הדרוזים והסונים והתמקד בשליטה על מחנות הפליטים ועל הצירים. יתכן שהיו מעשי אונס ביחידות עורפיות שנכנסו בסיום הלחימה. אונס באיזורי הלחימה/חיכוך הוא בסבירות אפסית.

    אהבתי

  38. שמעון חש , אף אחד אבל אף אחד לא קורא לי "חושש"

    מי שיש לו קצת יותר מפיסטוק בקופסא כבר הבין .

    anyways …
    אנצל את ההזמנות לבקש מהחייל החטייאר לתאר לעם בישראל את הדיסוננס שהוא חווה בין ערכיו הליברטריאנים ובין תמיכתו בסגרים היסטריים שרק מדינה יכולה לכפות.

    אהבתי

  39. חייל יקר,
    במסגרת תוכניתנו זום אל העבר, ובהמשך לדיונים קודמים,
    האם תוכל לציין מי היו רמטכלים טובים ב 40 שנה האחרונות, והאם היו טובים מאוד

    כנל לגבי קרבות של בחורינו יפי הבלורית,
    דוגמאות לקרבות שנוהלו בצורה טובה, וטובה מאוד?

    בברכת
    ברוך שלא עשנו אישה

    אהבתי

  40. שמעון החיטי,
    הרמטכ"ל הכי טוב בהיסטוריה של צה"ל היה לסקוב. הוא היה מפקד שדה כושל אבל בבנין הכח, הקמה ותפעול מטות, מערכי הדרכה, חימוש ולוגיסטיקה לא היה שני לו. רפול גם היה רמטכ"ל טוב בעיקר בהשוואה לכל אלו שהיו מאז ועד היום. רמטכ"ל המלחמה הכי טוב שהיה לצה"ל הוא עזר וייצמן שיזם והוביל את מהלך ההכרעה במלחמת ששת הימים (רבין היה מאושפז באותו הזמן עקב התקף חרדה)
    בפיקוד קרבי היו לצה"ל שני גנרלים אסים, אריק שרון ומוסא פלד. רפול ודן לנר היו גנרלים בינוניים פלוס ורוב הנותרים היו גנרלים כושלים.
    בחיל האוויר היו גם שני גנרלים אסים, מוטי הוד (ששת הימים) ודוד עיברי (משל"ג). עזר וייצמן היה גם כאן גנרל בולט

    אהבתי

  41. שמעון החיטי,
    שרון היה גנרל גדול, בליגה של פטון ורומל. שני המבצעים האוגדתיים שהוא הוביל, בששת הימים ובכיפור, הם בית ספר ללוחמה דיביזיונית. שימוש נכון בשטח, ובאש, ניצול הפעלת כל מרכיבי הכח (מיצוי הכח), זיהוי וניצול נקודות התורפה של האויב, יצירת מחץ, שליטה מלאה ביחידות האוגדה. למרות שלא היתה לו הכשרה פורמלית התגלה כטקטיקן מזהיר. לעומת זאת הוא התגלה כאסטרטג איום בשני המהלכים הגדולים שהוביל כמדינאי, מלחמת לבנון התנתקות.

    אהבתי

  42. לרינגו:
    בימי התנ"ך הפיתרון למגפות היה בדיקות ובידוד למי שנדבק. בספר "ויקרא" הסברים מפורטים איך ומתי לבצע בידוד ואיך לבצע בדיקות. כמו כן היו מקומות שבהם בודדו החולים והיו מעבירים להם מזון והיו מתקשרים איתם בצעקות.
    הבדיקות היו כמובן חיצוניות (ע"י בדיקת שינווים בעור או חום או סימני מחלה נוספים). הבידוד היה רק לנגועים במחלה לא היה בידוד המוני.

    אהבתי

  43. בנתיים , נראה שטראמפ הולך עם MMT עד הסוף
    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001326904
    רוצה לסגור עסקת הוצאה של עוד טריליון דולר עם הדמוקרטים בנוסף ל2.9 טרליון שכבר הוקצו בגרעון.
    במקביל צריך כמובן לשמור על צד ההיצע שיפגע כמה שפחות שאז באמת יש סיכון לא קטן שנחזור לסצנריו של שנות ה70 בהם היה זעזוז היצע אקסוגני (עליות מחירי נפט) במקביל לאיגודים חזקים( מי שראה את הסרט המעולה ה"אירי" היה יכול להבין את הכוח שלהם בארה"ב בשנות ה70 שהיה קשה ולקח הרבה יותר מידי זמן לפרק) שהשכר שלהם היה מוצמד ולא איפשר למשק להתאים את עצמו במהירות לעליות המחירים האקסוגניות ונגרמה סטגפלציה.

    אהבתי

  44. מסתבר שגם יצחק בריק מתנגד לטענה ש"החיים מעל הכל".
    הוא מקונן על אבדן רוח הלחימה (הכוללת גם נכונות להקרבת החיים) בצה'ל.

    מה שמתחבר בעיני גם לשאיפתו של רינגו לתת ל"כולם", בלי כל קשר לנסיבות מותם או נכותם, בדיוק את אותה מידה של כבוד.
    אני כמובן בעד דיפרנציאציה. ועיני גם לא צרה באותם הורים שכולים של לוחמי צה'ל או יתומי צה'ל שאולי מצליחים להתנחם מעט בעובדה שהאבל שלהם מכובד יותר משל האחרים.

    https://hashiloach.org.il/%D7%A1%D7%9B%D7%A0%D7%94-%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%94/

    הקטע המסיים את דבריו:
    " … המושגים שליחות וערך השירות, והמוכנות לסכן את החיים למען המדינה ואזרחיה, הולכים ונעלמים מהלקסיקון הציבורי שלנו. כך אי אפשר לנצח בשום אופן. במלחמות ישראל שבהן ניצחנו עשינו זאת הודות ללוחמים עזי הנפש שחירפו את נפשם כדי להגן על משפחתם ועל מולדתם. הם נלחמו למרות האימה, למרות פחד המוות, בתוך ערפל הקרב כאשר חבריהם נהרגים ונפצעים לידם. הם המשיכו לירות עד אחרון הכדורים כי הם ידעו שאין אחרים במקומם. הם הבינו שהם החומה הבצורה בין האויב לבין מולדתם. הם הבינו, וזה הדבר החשוב ביותר, שיש מחיר להגנת המולדת ושחלק מהם לא יחזור בשלום הביתה. אבל זה לא הרתיע אותם מלסכן את חייהם מתוך אמונה עמוקה בצדקת הדרך ואהבת המולדת. לצערי הרב, היום המצב אינו כך. אף אחד אף פעם לא יצא אל הקרב כאשר השאלה שהנחתה אותו הייתה "מה אני ארוויח מכך?".

    בסיום תפקידי כנציב קבילות החיילים הוצאתי דו"ח חמור מאוד על אי מוכנות צבא היבשה למלחמה. רבים הוכו בתדהמה לנוכח המסקנות החד-משמעיות של הדו"ח, רבים יצאו נגדי בשצף קצף, אבל אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי: צבא ההגנה לישראל בכלל, וצבא היבשה בפרט, אינו מוכן למלחמה. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להתחיל מיד במלאכת התיקון – ולא להתרכז בפירותיה הבאושים של הבעיה אלא בשורשיה הרקובים: אובדן רוח הלחימה, ביטול ערך הניצחון ושחיקת נכונות ההקרבה העצמית. אלו מובילים אותנו היום אל עבר פי פחת ולחוסר מוכנות צבאי, וטיפול בהם ישיב לצה"ל את עוצמתו וכושר הרתעתו שכה נחוצים להמשך קיומה של מדינת ישראל."
    ן

    אהבתי

  45. אני מעריך את האלרמיזם של בריק, אבל לא נראה לי שהבעיה של צה"ל היא שהחיילים לא מוכנים למות. אולי דווקא החשש להמית הוא בעיה יותר גדולה.

    אהבתי

  46. חישובי קורונה
    העובדות הידועות עד כה על הקורונה.
    1. המחלה מגיעה לפיק תוך חודש-חודשיים מאז שהיא מתגלה ואז מתחילה דעיכה. אחוז הנדבקים הנמוך מתוך כלל האוכלוסיה מפריך את הקשר בין הדעיכה לתיאוריית חיסון העדר. בתוך דעיכה כללית ייתכנו התפרצויות מקומיות,
    2. סגר נוקשה סמוך לגילוי המחלה יעיל מאד בהקטנת התמותה
    3. אין תרופה מוכחת כולל טיפול באמצעות נוגדנים של חולים שהבריאו
    4. יש נזק לא חולף לריאות ויתכן שגם לאיברים נוספים
    5. יש סכנה של חזרה עונתית (כמו שפעת אבל רק במובן הזה) כי כאמור לא נוצר/ייווצר חיסון עדר
    6. משהסתבר שהמחלה דועכת מעצמה אפשר לוותר על המונח השטחת העקומה (כי לא כולם יידבקו) ולהחליפו במונח בלימת קצב ההדבקה
    7. המודלים ההסתברותיים שהוצגו (לא כולל את לס, רינגו) לא פגעו

    אהבתי

  47. תמריץ,
    אני מתאר מה אומרים המספרים. יתכן שיש שילוב של 2 הגורמים. ללא דעיכת המחלה היינו צריכים לראות עלייה בתחלואה בעקבות ההקלות בסגר. בשבדיה יש דעיכה ללא סגר ייתכן שגם שם יש תרומה לזה שאנשים נזהרים יותר גם ללא אכיפה שילטונית. מכל מקום המודלים שהניחו הדבקה רציפה עד לחסינות עדר לא תואמים את המספרים של החודש האחרון. יש כאן נגיף חדש ואין מספיק נתונים כדי לקבוע מסמרות לגבי אופן פעולתו בעתיד הקרוב והרחוק יותר

    Liked by 1 person

  48. מקדם ההדבקה של הנגיף הוא אולי 4, אבל אף חברה אנושית לא תהיה מטומטמת מספיק כדי להתנהל כרגיל ולאפשר מקדם 4 ולכן מרחב התמרון הוא כנראה בין קצת יותר מ-1 לקצת פחות, ואת זה אכן יקבעו צעדי הממשלה.

    אהבתי

  49. תמריץ,
    יש שונות גדולה במקדם ההדבקה בין מקומות שונים ואנשים שונים. יש פרמטרים חשובים כמו גנטיקה, אקלים/גיאוגרפיה וכיו"ב שחסרים בכל המודלים אבל מן הסתם יש להם השפעה ועד שלא יחקרו זאת לא נדע לבנות מודל יעיל. לטעמי, הממשלה מבצעת ניהול סיכונים בשום שכל

    אהבתי

  50. חייל,
    א-ביסלה באיחור מצידי,
    תודה על התשובה לגבי הגנרלים.

    בברכת,
    ברוך שלא עשנו אישה

    אהבתי

  51. שמעון,
    רפול היה גם משורר גדול וממחוללי השירה הצבאית.
    השיר הפופולרי בזמנו כפי שלימד את טירוני 890 הרס"ר מורנו בתרגילי התס"ח (סליחה מראש קמיליה):
    למה יש לזין כובע
    למה יש לכוס זקן
    למה יש לה שד נפוח
    וגם צ'ופצ'יק אדמדם
    כשהאוניה צופרת
    זה סימן שמפליגים
    כשהבטן מתנפחת
    זה סימן שמזדיינים בתחת

    אהבתי

  52. חייל חייל פושטק שכמוך
    חברה שלי נקרעת מכתביך
    אומרת שזה כמו פורנו…
    /אימוגי סמיילי נקרע מצחוק/

    אהבתי

  53. חייל יקר,
    האם כינוייך מתכתב עם כינויו של הגנרל פטון?
    המותר להתעניין מהי דרגתך בצבא העם?
    בעייני ב ויקי, אני רואה שגם טליק עומד בשורה עם מוסא פלד ורומל ופטון,
    הלא כך?

    בברכה

    אהבתי

  54. שמעון החיטי,
    זקן, זקן אבל לא עד פטון.
    חייל זקן = חייל שיודע (חלק גם זוכר) איך התנהלו העניינים בצבא. וגם, 30 שנות חיילות (לא בקבע)
    טל רחוק מאד מהליגה של הגנרלים הטובים בצה"ל. עיקר תרומתו (וגם נזקו) בבנין הכח (כמו לסקוב אבל לא מתקרב לקרסוליו). הוא היה מאבות הקונספט שהומצא בצה"ל של קרב ש. בש. (שיריון בשיריון) לפיו די בהסתערות מסה של טקים שמשמידים את טנקי האויב כדי להשיג הכרעה. תחת התפיסה הזו התפתחה האוגדה המשוריינת של צה"ל כמבנה בלתי מאוזן עם מעט מדי חי"ר, הנדסה וארטילריה. למרות שלא הצטיין כגנרל לא היה מקצוען ממנו ברמת הטנק הבודד ומסגרות הטנקים הקטנות. ניתן לזקוף לזכותו חלק ניכר מרמת הטנקאות הגבוהה שהפגינו הטנקיסטים של צה"ל ב67 ו73. היה לו ידע טכנולוגי עמוק, ללא השכלה פורמלית. הוא השתתף בתכנון גשר הגלילים שהיה אמור לשמש לצליחת התעלה (וכשל) וטנק המרכבה (פרוייקט מטופש ובזבזני שקבר וממשיך לקבור חלק משמעותי מתקציב זרוע היבשה)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s