מטרת הכסף היא תמריצים, לא ההיפך

אני ממעריציה של עיתונאית דה מרקר, מירב מורן. לרוב היא כותבת יפה מאוד על הכשל הנורא של התכנון האורבני בישראל. הקמת פרברים מנותקים ומשעממים תלויי רכב פרטי במקום בניה עירונית חיה שמבוססת על צפיפות ועירוב שימושים. כלומר מתכנני הערים בישראל בחרו בהקמת מגדלי מגורים מרוחקים זה מזה סביב פיסת דשא שוממה וגדולה מדי. זאת במקום עירוניות צפופה בנוסח האירופי. למשל בניינים, לאו דווקא מאוד גבוהים, סמוכים או ממש צמודים זה לזה שבהם משרד אדריכלים במרתף, מכולת בקומת הקרקע, רופא שיניים בקומה ראשונה ומגורים ביתר הדירות. על כל זה מורן מרבה לכתוב ותבורך על כך.

לצד זאת, אפשר להבחין בכתיבה של מורן באיזו סלידה מפתרונות מבוססי שוק. לכן היא סולדת מהכנסת אובר לפעילות מלאה בישראל, דבר כל כך נחוץ. מביש שבעולם כולו הצליחו להתגבר על כל הלוביסטים ולהכניס את אובר לפעולה ורק אצלנו בארץ הקודש זה לא קורה. אחר כך מתפלאים שדווקא פה יוקר המחיה כל כך נורא. הקרדיט לישראל כץ. כששר התחבורה סמוטריץ' מקדם רעיון חשוב ומוצלח להכנסת שיתוף נוסעים למוניות בישראל, גם אז היא מתנגדת.

השבוע פרסמה טור שבו קראה להמרת אגרת הגודש המוצעת בכניסה לתל אביב בתוספת כסף לאגרת הרישוי. איזה רעיון נורא, שמסמל את כל תחלואי הדיון הכלכלי בימינו. המרת החיפוש אחר תמריצים טובים בחיפוש אחר כסף למדינה. על זה צריך להגיד שוב ושוב: למדינה לא חסר כסף – יש לה את מדפסת הכסף. מה חסר למדינה? חסרה למדינה שיטה להנחיל תמריצים טובים שיבטיחו שימוש נכון וחסכוני במשאבים מוגבלים. מטרת השימוש בכסף היא לכונן תמריצים טובים, לא ההיפך.

אין שום פואנטה בהגדלת אגרת הרישוי ובהכבדה על אנשים שזקוקים לרכב. בתנאי החיים במדינה – הפריפריה הפרברית והעדר תחבורה ציבורית בשבת – אין כמעט דרך לחיות בלי רכב מחוץ למרכז תל אביב. העלאת אגרת הרישוי כדי לשאוב עוד כסף מאזרחים קשי יום, כאילו המדינה זקוקה נואשות לאיזה חילוץ כספי, מגוחכת כשאנחנו מצויים בימים שבהם למדינה יש את היכולת לגייס כסף ממש בחינם, או אפילו בריבית ריאלית שלילית, משוק ההון. אלו גם ימים שבהם יתרות המט"ח מתפקעות ובנק ישראל ממש מתאמץ בכוח (ובטיפשות) לא להוסיף להן עוד ועוד.

לעומת זאת הקלה על הפקקים האיומים באזור המרכז היא חיונית ויכולה לשפר משמעותית את איכות החיים של הנוסעים לעבודה. היא יכולה לסייע לפתרון בעיות הדיור (אפשר לגור בפריפריה והנסיעה לתל אביב לא כל כך נוראית), היא יכולה לשפר בחירת מקום עבודה (ייבחר המקום שהכי מתאים לעבוד בו ולא דווקא זה שקרוב גיאוגרפית).  מאחר שיש גבול לכמות הנתיבים שאפשר לסלול, צריך פתרונות אחרים מבוססים על שיתוף נסיעות ועל תחבורה ציבורית. אבל לאף אחד לא משתלם להיות ראשון במעבר לשיתוף נסיעות ולתחבורה ציבורית. רק כאשר ציבור גדול יעשה זאת בבת אחת תורגש הקלה, ורק המדינה מסוגלת לחולל את התמריצים שיאפשרו זאת.

21 תגובות על ״מטרת הכסף היא תמריצים, לא ההיפך״

  1. ולא ציינת את הדבר החשוב: הרכב הפרטי הוא אחד הפרות החולבות העיקריות של הכנסות ממסים, לכן כולם רוצים להוריד עומסים אבל שימשיכו לקנות רכבים פרטיים בכמויות הולכות וגדלות, ולקינוח כדי לשמר את ההכנסות ממס על הדלק פגעו במיסוי הפרוגרסיבי לפי דרגת זיהום.
    הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא הצגת תכנית לטווח ארוך שתאפשר שימוש בתחבורה שיתופית וציבורית עם זמן הגעה, עלות נסיעה ונוחות דומים לרכב פרטי, ולפעול לפיה. אבל במדינה שאי אפשר להקים ממשלה לך תציג תכנית ל 20 שנה…..

    אהבתי

  2. סלח לי, אבל הבולשיט הזה של "תחבורה שיתופית" מטופש כמעט כמו הזיות השלום של השמאל הסהרורי.
    אני עובדת בת"א, אבל מה לעשות, אף אחד ממקום העבודה שלי לא גר לידי. אני אמורה לאסוף אנשים שאני לא מכירה רק בשביל שאוכל לנסוע בנתיב מהיר? ומה יקרה אם אתן טרמפ לבחור שלא יכול לכבוש את יצרו (ואני מניחה שהדבר יהיה קשה, כשהוא ישב לידי)?
    ומעל הכל – אם כבר אומרים לי "תעלי אנשים שאת לא מכירה, תצטרפי לקבוצות ואצאפ של נסיעה שיתופית" – אז למה באמת לא אובר?!
    במה זה שונה מאובר?
    יש רק פיתרון אחד לבעית התחבורה בישראל, וגם הוא נחסם כבר שנים ע"י לוביסטים של נהגי מוניות ומשרד האוצר. קוראים לו רכבת תחתית.
    הייתה כזו בניו-יורק לפני 145 שנה, אבל בישראל, "אומת הסטארט-אפ", לא מסוגלים לבנות אותה.
    (ולא, הקו האדום/חום/ירוק זה לא רכבת תחתית. זה קו אוטובוס, רק שבמקום אוטובוס יסעו בקרונית של רכבת מיושנת שכבר לא מקימים בשום מקום בעולם).

    אהבתי

  3. פוסט חשוב, נושא קריטי. עלה היום אגב, טור דיעה ב- " שיחה מקומית " בדיוק על אותו ענין. טוב , מה שמענין, זה שכמוך הוא רואה בתחבורה ציבורית הפתרון לבעיה . אבל , יש לו זוית חשובה ומעניינת :

    כאשר תחבורה ציבורית היא יעילה , כל שכבות האוכלוסיה, הגבוהות והנמוכות יוצרות לחץ או תמיכה לבניה ושיפור ותחזוקה שלה. וזה לגרסתו, יפתור את בעיות הפקקים כמובן, וגם יביא תועלת לשכבות נמוכות יותר. הוא גם רואה את זה מנקודת הראות של מיצוי הנדל"ן ( חניות, חניונים, הרבה נתיבים וכו…) .

    כאן :

    https://mekomit.co.il/פקקי-תנועה-עושר-חברתי/

    להתראות

    אהבתי

  4. קרולין, אני גם סקפטי כלפי שיתוף נסיעות שהוא בעצם ארגון טרמפים. יותר סביר שיהיה שאטל ציבורי שיסיע כמה נוסעים או באמת שירות כמו אובר פול.

    אני עוד זוכר איך ב-1993 היה קרב על העיריה בין קהלני לרוני מילוא בשאלה רכבת תחתית או עילית.. נדמה לי שהבוחרים הכריעו על תחתית.

    אהבתי

  5. הערות:

    א. " … קראה להמרת אגרת הגודש המוצעת בכניסה לתל אביב בתוספת כסף לאגרת הרישוי. איזה רעיון נורא, שמסמל את כל תחלואי הדיון הכלכלי בימינו. המרת החיפוש אחר תמריצים טובים בחיפוש אחר כסף למדינה. על זה צריך להגיד שוב ושוב: למדינה לא חסר כסף – יש לה את מדפסת הכסף. מה חסר למדינה? חסרה למדינה שיטה להנחיל תמריצים טובים שיבטיחו שימוש נכון וחסכוני במשאבים מוגבלים. … "
    ———————-
    רעיון ייקור מס הקנייה על מכוניות וחלפים חדשים שלהן ו/או של אגרת הרישוי השנתית – רק מוכיח את חוסר ההבנה הבסיסי של רעיון אגרת גודש והבעיות איתן האגרה הזו מנסה להתמודד.
    יש כאן גם עדות לחוסר המקצועיות, וחוסר הנכונות ללמוד ולהעמיק בתחום התחבורה, של הכתבת (ובהכללה של רוב עיתונאי ישראל / העולם בעידן האינטרנט החינמי).

    אבל חלק מהמחדל ההסברתי הנ'ל אמור ליפול על הממשלה.
    בכדי לצמצם את הפרשנות המוטעית הזו (שהממשלה מנסה עכשיו עוד דרך חדשנית לחליבת מיסים מהנהגים) היה עליה להכריז בחגיגיות שאגרת הגודש:
    1. תבוא *במקום* חלק ממס הקנייה של מכוניות ו/ או אגרות רישוי ו/ או מיסים על הדלק (אגב, אני תומכת בשני הראשונים אבל מתנגדת להוזלת המס על הדלק. בגלל בעיות זיהום אוויר)
    2. כל הכנסות המדינה ממס הגודש יתועלו לשיפור התחבורה הציבורית, לבנית חניוני חנה וסע מחוץ למרכזי הערים, לסלילת מסלולי אופנים וכד'.

    ב. " … אין שום פואנטה בהגדלת אגרת הרישוי ובהכבדה על אנשים שזקוקים לרכב. בתנאי החיים במדינה – הפריפריה הפרברית והעדר תחבורה ציבורית בשבת – אין כמעט דרך לחיות בלי רכב מחוץ למרכז תל אביב. העלאת אגרת הרישוי כדי לשאוב עוד כסף מאזרחים קשי יום, … "
    ___________________________________
    נדמה לי שהפטורים לחלוטין ממס הגודש יהיו תושבי הפריפריה הגיאוגרפית הרחוקה (שרבים מהם מאכלסים את העשירונים הנמוכים ביותר) + אלו שבמילא משתמשים רק בתחבורה ציבורית (כנ'ל) + המתגוררים במרכזי הערים, שמסוגלים להגיע למקום עבודתם ברגל, באופנים ו/או במונית ספיישל. רבים מהם משתייכים לעשירון העליון.
    האם זו דוגמא נוספת לכך שרובם המכריע של המיסים משולמים ע'י המעמד הבינוני?

    ג. "הקלה על הפקקים האיומים באזור המרכז היא חיונית ויכולה לשפר משמעותית את איכות החיים של הנוסעים לעבודה. היא יכולה לסייע לפתרון בעיות הדיור (אפשר לגור בפריפריה והנסיעה לתל אביב לא כל כך נוראית), היא יכולה לשפר בחירת מקום עבודה (ייבחר המקום שהכי מתאים לעבוד בו ולא דווקא זה שקרוב גיאוגרפית). …"
    ————————————-
    לא ברור לי איך הטלת אגרת גודש תסייע בפתרון בעיית הדיור ו/או תשפר את בחירת מקום העבודה.
    אלא אם אגרת הגודש תהיה רק מרכיב אחד בסל כולל של פתרונות.
    כלומר לתפיסתי אגרת גודש היא אמנם מרכיב הכרחי, אבל בהחלט לא מספיק.

    פיתרון תחבורתי כולל אמור להכיל גם:
    – תוספת משמעותית של חניוני חנה וסע, מהם יצאו לעיתים מאוד קרובות שאטלים (אגב, מסכימה עם קארולין שנסיעות שיתופיות הן אופציה מאוד בעייתית ומוגבלת)
    – שיפורים מאוד משמעותיים של התחבורה הציבורית לתוך הערים ובתוכן
    – סלילת המוני מסלולי אופנים וקורקינטים + הקמת מקומות חנייה, מוגני גנבות, לאופנים
    – הפיכת מרכזי הערים לידידותים יותר להולכי רגל
    – תמרוץ מקומות עבודה (כולל מקומות עבודה ציבוריים) להנהיג שעון עבודה גמיש ו/או להגביר אפשרויות עבודה (בחלק מהימים) גם מהבית

    ד. " … לאף אחד לא משתלם להיות ראשון במעבר לשיתוף נסיעות ולתחבורה ציבורית. + רק כאשר ציבור גדול יעשה זאת בבת אחת תורגש הקלה … "
    ———
    שני המשפטים הנ'ל (ובעיקר הראשון) אינם מובנים לי. אשמח להבהרה.

    אהבתי

  6. לגבי ג' ההנחה שאם יהיה ביקוש, יהיה היצע. אם יווצר מצב שבו המון בני מעמד הביניים הבינו שנסיעה לתוך העיר בלתי אפשרית ובלתי כלכלית והם ישוועו לפתרונות, הם יקבלו אותם.
    לגבי ה', אם עשרים או שלושים אחוז מהנהגים שנכנסים לעיר יעברו ביום אחד לאוטובוסים, פתאום יהיה חיסכון עצום בזמן לכולם. הבעיה היא שאם המעבר לא מתבצע בבת אחת אלא באיטיות – הנהג הראשון, השני, השלישי וכו' שיעשו זאת רק יסבלו ולא ירגישו שהיטיבו לא עם עצמם ולא עם הכלל. דילמה רגילה במסגרת הטרגדיות של נחלת הכלל. שיפור קטן שביצע אדם פרטי חסר משמעות לכלל ורק גובה ממנו מחיר.

    אהבתי

  7. לתמריץ:
    יש באמת בעיות עם התחבורה השיתופית כמו שקרולין אומרת:
    1). זה לא כל כך מסתדר לנסוע עם מישהו בשותפות כאשר בדרך כלל יש לכל אחד שעות עבודה שונות ולא צפויות.
    2). בחורה עלולה לעלות עם אנס וסתם אדם מהישוב עלול לעלות עם מחבל מהחמאס.
    הפתרון הוא תחבורה ציבורית נוחה והממשלה צריכה להתאמץ כדי לתכנן זאת ולא לנסות לפתור בעיות ע"י הטלת קנסות.

    אהבתי

  8. תמריץ, אלו כמויות, שפשוט משקפות את הבעיה של הטרדות מיניות וכדומה באופן כללי גם ( זה לא רק אונס קלאסי, באיזה פרדס על יד השוקת , או סימטא אפלה , או בר נידח.יש הטרדות לרוב גם ) . הנה מצטט:

    The civil case is the latest example of Uber’s ongoing problem with sexual assault and abuse by drivers. Last year, CNN reported that at least 103 Uber drivers in the US had been accused of sexually assaulting or abusing their passengers over a period of four years. At least 31 drivers have been convicted for crimes ranging from forcible touching and false imprisonment to rape, and dozens of criminal and civil cases are pending.

    נתרגם ספונטנית :

    התביעה האזרחית הנדונה ( במאמר אליו אני מפנה) הינה דוגמא לבעיה המתמשכת של אובר, עם הטרדות מיניות. שנה שעברה , סי אן אן דיווחה שלפחות 103 נהגים של אובר בארה"ב , הואשמו בתקיפה מינית במהלך 4 שנים , ו- 31 נהגים הורשעו בפשעים מיניים , ועוד רבות התביעות האזרחיות התלויות ועומדות .

    הענין, שאדם לא ממש מרגיש שהוא עובד ציבור, או בעל אחריות רשמית כנהג דנן ( כפי נניח נהג באגד). ואז, מוחו עירובין עירובין בין דמיון למציאות, חושב שהוא נמצא באיזה בר, באיזה מועדון ואללה , סמול טוק , פלירטוט וכדומה, חושב שהוא לוקח טרמפיסטית , ולא נותן לה שירות למעשה. גברים, מיד הופכים לטורפים.

    כאן:

    https://www.theverge.com/2019/4/1/18290630/uber-sued-sexual-assault-driver-dc-lawsuit

    להתראות

    אהבתי

  9. מצטרפת להמלצתו האחרונה של חייל זקן.
    למעשה אני ממליצה על כל פרקי הסדרה תעופה וחלל של הקברניט בכלכליסט.

    זאת למרות שלהערכתי ניצן סדן שבוי מדי בתפיסת חיל האוויר שכמעט הכל תלוי במטוסים ובטייסים.

    לדוגמא, בפרק קודם שעסק בשאלה האם "החמקן האיראני" הוא חמקן אמיתי או חלק ממלחמת התעמולה האיראנית – טען שמטרתה האסטרטגית של איראן היא הגנתית ולא התקפית. הוא הסיק זאת מהשקעתה האדירה של איראן בטילים נגד מטוסים (כלי נשק הגנתי). להערכתי זו טעות תפיסתית קשה של מטרות המשטר האיראני הנוכחי. קונספציה מוטעית.

    גם בפרק האחרון, על קרב מידווי, הוא תלה את עיקר הניצחון האמריקאי באיכות המטוסים ואיכול הטייסים. הוא אמנם הזכיר בחטף את העובדה שהמודיעין האמריקאי הצליח לפענח את הצפנים היפנים, ואיפשר להתכונן מראש כיצד להפוך את המלכודת שתכננו היפנים לאמריקאים למלכודת ליפנים. אבל צורם לי שאינו מייחס למודיעין האמריקאי את ההערכה הראויה לו על חלקו בנצחון. כנ'ל הוא אינו מייחס חשיבות מספקת לבעיות התקשורת בצי היפני ושאר הטעויות הקשות שביצעו.

    אבל למרות ההטייה הקבועה שלו (לתפיסתי) – הסדרה מומלצת.

    אהבתי

  10. בהודו מורידים את אל-אקצא לטובת מקדש. היידה מודי
    Indian Court Favors Hindus in Dispute Over Ayodhya Religious Site

    אהבתי

  11. עומר מואב מכסח את מירב מורן בכל פוסט שני שלו.

    עם זאת, לפי כמות ואיכות הפטסטים שהוא מעלה בפייס, קשה לראות איך הוא עושה משו חוץ מזה..

    אהבתי

  12. אגב אני מחבב את עומר מואב, אבל הוא (ותלמידו אורי כץ) עיוורים לגמרי לחשיבות הקיצונית של בעיית ריבית האפס בימינו. תכל'ס אני מודה להם. ככה נשאר לי על מה לכתוב. אחרת לא היה לי הרבה מה להוסיף לדברים שלהם פרט לעוד תמיכה נלהבת בתמריצים הרגילים של חופש כלכלי.

    אהבתי

  13. לחייל זקן,
    מצטרפת להערכתך שהסיפורים של הקברניט מרתקים, אבל מסתייגת מקביעתך שהניתוחים שלו שווים לפח.
    בעיני ניצן סדן, בדומה לרוב האנשים, מוטה מדי לכיוון תחום הידע היחיד בו הוא שולט היטב. כמו כל מה שניתן להסיק מההחלטה באיזה מטוסים וטילים להצטייד. תוך הקטנה בחשיבות תחומי ידע אחרים.
    לתפיסתי יש בכך לקח לכולנו (הצורך להפוך לצנועים יותר)

    *********

    מעין הוכחה לכך שהלקח הנ'ל אינו תקף רק לגבי בני אדם – כיצד אפילו מערכות תובנה מלאכותית מקבלות החלטות מוטות / מוטעות.

    https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1406784576147004&id=144317442393730&_ft_=mf_story_key.1406784576147004%3Atop_level_post_id.1406784576147004%3Atl_objid.1406784576147004%3Acontent_owner_id_new.144317442393730%3Athrowback_story_fbid.1406784576147004%3Apage_id.144317442393730%3Aphoto_id.1406784256147036%3Astory_location.4%3Astory_attachment_style.photo%3Apage_insights.%7B%22144317442393730%22%3A%7B%22page_id%22%3A144317442393730%2C%22actor_id%22%3A144317442393730%2C%22dm%22%3A%7B%22isShare%22%3A0%2C%22originalPostOwnerID%22%3A0%7D%2C%22psn%22%3A%22EntStatusCreationStory%22%2C%22post_context%22%3A%7B%22object_fbtype%22%3A266%2C%22publish_time%22%3A1573057857%2C%22story_name%22%3A%22EntStatusCreationStory%22%2C%22story_fbid%22%3A%5B1406784576147004%5D%7D%2C%22role%22%3A1%2C%22sl%22%3A4%2C%22targets%22%3A%5B%7B%22actor_id%22%3A144317442393730%2C%22page_id%22%3A144317442393730%2C%22post_id%22%3A1406784576147004%2C%22role%22%3A1%2C%22share_id%22%3A0%7D%5D%7D%7D&__tn__=%2As%2As-R

    אהבתי

  14. קמיליה,
    מי שסבור שאירן יכולה לבנות מל"ט חמקן תוך מספר שנים על ידי שימוש בהנדסה לאחור הוא הדיוט גמור גם אם הוא מספר סיפורים מוכשר.
    הסבר: כדי לבנות כלי טייס חמקני צריך לצלוח 4 חסמים עיקריים. מעטפת עם החזר נמוך, חומרי ציפוי בולעי מכ"מ שעמידים בתנאי הטיסה, מנועים מותאמים ותוכנת הטסה לכלי לא יציב אווירודינמית. מבין אלה רק צורת המעטפת ניתנת להנדסה לאחור, דא עקא שעם תוכנות סימולציה משוכללות כמו מטלאב יכול כל צוות של מהנדסי אווירונאוטיקה וראדאר לתכנן בעצמו מעטפת כזאת בזמן קצר ללא צורך בהנדסה לאחור. שאר האלמנטים דורשים יכולת טכנולוגית ותעשייתית שאין לאירנים. הראיה לעוצמת חסמי הכניסה לתחום היא שלאף מדינה מלבד ארצות הברית אין עד היום חמקן מבצעי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s