דוד בן גוריון ניתח את בחירות 2015 – ודי טעה

בשנת 1961 נשא ראש הממשלה דוד בן גוריון נאום בכנס בחירות. באופן מוזר משהו, דבריו מעניינים על רקע בחירות 2015, חמישים וארבע שנים אחר כך, לא פחות ואולי יותר משהיו רלוונטיים לבחירות דאז לכנסת החמישית.

מה יהיה גודל הדור הבא? זאת אני עומד להסביר עכשיו, כי זה דבר חשוב מאוד. לאשכנזים יש בממוצע 2 ילדים למשפחה. לבני עדות המזרח 6-7 ילדים בממוצע. אילו למדנו מהם את מלאכת ריבוי הילדים והם היו לומדים מאתנו את מלאכת התרבות – היו הדברים משתלבים. אבל אין כל ספק שבעוד 15-20 שנה הרוב הגדול של העם היהודי בארץ יהיה מורכב מיוצאי אסיה ואפריקה […]

רוב העולים – הם באהבה מקבלים את ההנהגה של יהדות אירופה. החוש היהודי אומר להם, שאלה שהניחו את היסודות להתיישבות ולתרבות עברית בארץ, לחינוך ולהנהגה עצמית למדינה – הם ראויים לעמוד בראש. הם מקבלים זאת באהבה, לא מתוך אונס. ראינו בבחירות האחרונות ששום רשימה עדתית לא נבחרה. […]

בעוד 15 שנה ישתנו הדברים, וישתנו לא רק ביחס ליהודי אירופה ואסיה. אנו עומדים בפני פרשת דרכים בעם היהודי שלא הייתה כמותה בהיסטוריה היהודית. […] אני חושב שאנחנו צריכים לשמוח על כך שהדור הצעיר שונה מאתנו. שאין לו הרגשה של נחיתות, התנצלות והצטדקות. שהוא מרגיש שזוהי ארצו. אבל כאן מתעוררת בעיה חמורה מאוד. ולדעתי בעיה גורלית: הדור הצעיר הזה יהיה ברובו מיוצאי אסיה ואפריקה. אלה שגדלו וחונכו כאן לא יביטו על מניחי היסודות למדינה כעל אלה שצריכים להיות המנהיגים של היישוב. הם לא יקבלו את מרותם. הם יקימו מתוכם מנהיגים, מורים ומדריכים. השאלה היא מה תהיה הדמות הרוחנית של העם החדש הזה? וייתכנו שני דברים שונים: ייתכן שהם יהיו כמו העמים מסביבנו. כי הם באים מאותה סביבה. הם לא יעשו דבר יוצא מן הכלל במאמצים גדולים. הם יהיו עם חופשי כשם שהרוסים הם עם חופשי, או כמו המצרים. שם יש שחיתות וגם כאן תהיה שחיתות. שם יש עם לבנטיני וגם פה יהיה עם לבנטיני. ואני אומר שעם יהודי לבנטיני לא יתקיים. הוא לא ימצא בו כוחות אלו שמצאו בתוכם 650 אלף יהודים לעמוד נגד 30 מיליון ערבים. הם יהיו כמותם. הם יהיה נציונליסטיים יותר מאתנו. הם יהיו מיליטריסטים. הם יהיו לאומנים לא כמונו אלא כמו הערבים. הם ישנאו כל עם אחר. וכיצד הם יעמדו?

איזו נבואה דמוגרפית מעניינת מלפני 54 שנים על עתידה של מדינת ישראל, ועוד מפי הישראלי הדגול ביותר שחי! כמי שאוהב לעסוק בניבויים ובתרחישים דמוגרפיים, מאוד מעניין להסתכל על הניבוי הזה בדיעבד. אחרי בחירות 2015 המוני שמאלנים ממורמרים היו שמחים להצביע על התממשות העתיד שבן גוריון חזה – אמנם רק בשיחה פרטית, כי השתנו נורמות התקינות הפוליטית, ויש דברים שלא מקובל לומר בפומבי.  המזרחיים הפכו לרוב, התנערו משלטונם של מייסדי המדינה האשכנזים ובנו מדינה מושחתת, לאומנית ומיליטריסטית בדמותם הלבנטינית, שמתגלמת בשלטון הליכוד.

אבל דבריו של בן גוריון גם ממחישים את הקושי לבנות תסריטים על העתיד הרחוק, אף כשהוא לכאורה הוא דטרמיניסטי ובלתי נמנע.

ראשית מבחינת הילודה: בני עדות המזרח כבר הפסיקו מזמן לעשות 6-7 ילדים. אלו שעושים היום המון ילדים הם החרדים והמתנחלים, ואלו ציבורים שמתפלגים די שווה מבחינה עדתית. גם הילודה הזו מובילה כנראה ללאומנות, אבל זהו סיפור אחר, והוא גם מתקזז עם הילודה הערבית.

שנית, האם באמת שלטון הליכוד מגלם את ישראל המושחתת והלאומנית? די בטוח שישראל של היום הרבה פחות מושחתת משלטון מפא"י של פעם מבחינת העדפת מקורבים וחוסר שקיפות. דברים שייצגו את השחיתות הלבנטינית שבן גוריון חשש ממנה – מרכז הליכוד או האופן שבו התנהלה ש"ס, טופלו באגרסיביות בידי המשטרה והתקשורת.

שלישית, האם ישראל כל כך מיליטריסטית? אני בספק. וגם אם כן, האם דבר זה באמת קשור לדמוגרפיה המזרחית? הנסיבות המזרח תיכוניות נראות הרבה יותר משפיעות מאשר גוון העור הממוצע של התינוקות הנולדים במדינה. כשסאדאת הדהים את העולם ובא לנאום בכנסת, ראש הממשלה בגין, שכיהן בחסד המזרחיים, העניק לו את כל סיני עד הסנטימטר האחרון. ממשלת שרון שזכתה לאמונו הגורף של העם בפריפריה, הייתה זו שביצעה את ההתנתקות, ונסוגה מרצועת עזה עד הסנטימטר האחרון (אמנם היו נציגי פריפריה בליכוד שהתנגדו ומרדו, למשל משה כחלון, והשפעתם גם בלטה בכישלון משאל מתפקדי הליכוד, אבל בחשבון הסופי זה לא באמת שינה). בנסיבות שבהן היו מתממשות התחזיות הוורודות לגבי הנסיגה מעזה, כמעט אין ספק שהמוני הליכודניקים היו מגבים נסיגות נוספות. גם נתניהו שלכאורה מייצג בעיני התקשורת והעולם ימניות קיצונית שמלהיבה את האספסוף, בפועל סולד מהרפתקנות צבאית. קשה לראותו שולח את צה"ל לכבוש את סיני כפי שעשה בן גוריון עצמו ב-1956. באופן שללא ספק היה מפתיע את בן גוריון, הימין הקיצוני והלאומני באמת, זה של נפתלי בנט ועוד יותר, זה של ברוך מרזל, אינו מצליח לזכות באהדת המוני המזרחיים. ודווקא הבחירות המחישו זאת יפה. נפתלי בנט כשל לחלוטין במאמציו לגייס את המזרחיים, מה שכמובן הגיע לשיא בפיאסקו אלי אוחנה. ו"יחד" של ישי ומרזל לא עברה את אחוז החסימה.

רביעית, בניגוד לדימוי המדינה הלבנטינית החשוכה שמחכה בסוף הדרך ושראה בן גוריון בעיני רוחו – ישראל של שנות האלפיים היא מדינה עשירה ומשגשגת, הרבה יותר מבשנות השישים, ובקרוב תעקוף בעושרה את צרפת – מי היה מאמין. תל אביב מככבת כמרכז תרבות והייטק עולמי. סביר להניח, דרך אגב, להניח שתפקידה כבירת גייז היה מעורר סלידה בבן גוריון הרבה יותר משהוא מעורר במזרחי הליכודניק הצעיר בן זמננו. מה שמראה עד כמה רוחות הזמן משפיעות בישראל יותר מאשר דטרמניזם תרבותי-גנטי.