גדי טאוב היה פובליציסט שמאלני בשנת 2000. כשהתפרסם פסק דין בוש נגד גור, שבו בית המשפט העליון השמרני העניק את הנשיאות לנשיא ג'ורג' בוש, הוא הוקיע את הצביעות שבו. כדי שהשופטים הפדרליים יוכלו להעניק את הנשיאות לג'ורג' בוש הרפובליקני, היה עליהם לפעול נגד עקרון אידיאולוגי שמרני – עליונות המדינות. הם הרשו לעצמם להתערב בהחלטת של מוסדות מדינת פלורידה, שבית המשפט העליון שלה רצה להמשיך בתהליך הספירה מחדש של הקולות כדי לוודא מי באמת ניצח (אגב, היום אנחנו יודעים שאם תהליך זה היה נמשך, הנשיא היה עדיין נקבע כג'ורג' דבליו בוש).
היום היה מיני מקרה של בוש נגד גור בישראל. על הפרק הייתה השאלה האם הבחירות הבאות אמורות להתקיים ב-2026 או ב-2027. הגם שאין זה נשמע סביר כל כך שהכנסת הנוכחית, שכבר היום עומדת במוקד המשבר הפנימי החמור ביותר בתולדות המדינה, תצליח לשרוד לאורך שנים, בכל אופן קביעת מועד הבחירות הרחק ב-2027 תעניק אורך נשימה עצום לקואליציה הימנית ביותר שהייתה פה.
אבל פה היה ניואנס מעניין – אם יתקיימו הבחירות ב-2026, הן יתקיימו בתאריך י"ז חשוון התשפ"ז, 28 באוקטובר 2026. במועד זה יחלפו ארבע שנים מהבחירות הקודמות על פי הלוח העברי, אך לא על פי הלוח הלועזי. דהיינו, על פי הלוח העברי הגיע זמן הבחירות כבר ב-2026 (חלפו ארבע שנים עד אליהן). על פי הלוח הלועזי, לא הגיע זמן הבחירות ב-2026 (לא חלפו ארבע שנים עד אליהן).
שופט שמסורת ישראל חשובה לו ודאי יעדיף להדגיש את חשיבות הלוח העברי, אך הלוח העברי דווקא הוא יקצר את ימיה של הקואליציה הכי ימנית-דתית-יהודית שהייתה פה. דהיינו יש סתירה בין האינטרס הפוליטי של שופט ימני לבין האינטרס האידיאולוגי שלו. העניין הגיע ליו"ר ועדת הבחירות, השופט נועם סולברג, שמזוהה עם הימין ועם היהדות, והוא פסק הפעם, בניגוד לשופטי בוש נ' גור, בהתאם לאינטרס האידיאולוגי. הוא קבע שהלוח העברי הוא זה שמכתיב מועדי בחירות בישראל, ולפיכך בו יש להתחשב. מועד הבחירות ההולם הוא 2026.
אני קצת עושה עוול לשופט סולברג בכך שאני יוצר פה איזשהו פרדוקס. הפסיקה שלו הייתה אובייקטיבית, וניכר היה שלא עשה בפסיקתו שום מאמץ, משום בחינה, לשרת את המטרות הפוליטיות של הימין. ברם, העובדה שאיכשהו נפלנו על מקרה בוש נ' גור שכזה, שבו יש הבדל בין האינטרס הפוליטי לאינטרס האידיאולוגי, היא אנקדוטה מעניינת.
תמריץ 
תמריץ המחשבה שהקואליציה הנוכחית לא תחזיק הרבה זמן מעמד היא wishful thinking. זו קואליציה עם 64 מנדטים, קרובים אידאולוגית, שלכולם יש אינטרס לשמור עליה.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חולק על כך שהלכידות הפנימית גבוהה. אבל מצד שני ביבי לא רוצה בהצלחת הממשלה. הוא שולח את מאי גולן לניו יורק ואת כנרת בראשי כנראה ממנה לראש מערך ההסברה, ואת יוסי שלי ניסה למנות לראש הלמ״ס. הוא הקדיש את שלושת החודשים הראשונים של הממשלה לקנוניה להרס המדינה. נראה שהוא איבד כל עניין בכך שדברים יצליחו לו, שהמדינה תשגשג, שיחסי החוץ יפרחו, שהכלכלה תצמח. משהו מוזר מאוד. זה לא נראה דבר שיחזיק ארבע שנים.
אהבתיאהבתי
תמריץ אין שום משמעות ל"הצלחת" הממשלה. זו ממשלה שקמה למען מטרה אחת בלבד – גניבת סוסים – ואת זה היא עושה מצויין. יש להם מספיק מנדטים בשביל לגנוב הרבה מאוד סוסים, ויש להם בייס טיפש להפליא שלא מבין את הנזק שהם גורמים ושיצביע להם באש ובמים.
חלק מהנזקים שהם גורמים הם קצרי טווח וברורים לחלק היותר מתוחכם של המצביעים שלהם, שהוא לכל היותר מנדט אולי שניים. אבל רוב הנזקים הם ארוכי טווח והם כמובן יאשימו את האופוזיציה, משהו שהבייס הרחב יאמין בו בלי לפקפק. אני לא רואה את הממשלה הזו נופלת.
אהבתיאהבתי
הפסיקה של השופט סולברג (שאני מקבל אותה לחלוטין – כלומר היא נשמעת לי הגיונית לפי המתואר פה) מוכיחה שוב ושוב את חוסר הסימטריה בין ימין לשמאל בבית המשפט העליון.
"שופטי הימין" (אם יש בכלל דבר שכזה) פוסקים ישירות ללא אג'נדה (או לפחות עם מיעוט אג'נדה), בעוד ששופטי השמאל בעליון (ויש רבים שכאלה) לא מתביישים לקדם את האג'נדות שלהם דרך המשפט תוך כדי פרשנויות מאוד גמישות לחוק.
אהבתיאהבתי
אני מעריך את השופט סולברג. אני חושב שעושים קצת דמוניזציה לשופטי העליון השמאלנים. בכל אופן שלושת האקטיביסטים הגדולים: חיות, ברון, פוגלמן, בתוך שנה כבר יפרשו לביתם (אם כי לפי ההפגנות ברחוב דובנוב נגד ברק, אולי זו רק תחילת השפעתם המיתית)
אהבתיאהבתי
לגבי הדמוניזציה:
יש בדבריך. תמיד אפשר לעשות דמוניזציה למאן דהו או לארגון כלשהו. זה גם לא כל-כך מסובך לעשות זאת.
הקושי לדעתי בסיפור שלנו זה שהכל יוצא בבת אחת.
כבר עשרים שנה יש קולות כנגד בג"ץ (מאז ברק) אבל הם הושתקו, הוצגו כציניות, כהזויות, ובניגוד לרוח הזמן (ל"קדמה"). התקשורת לא התייחסה אליהן, והפכה אותן לשוליות ואנקדוטליות. במקביל, חלק מן הקולות הללו זכו (במפתיע) להאשמות משפטיות ולנידוי מהמערכת הציבורית.
אבל מסתבר שהקולות הללו הלכו והתרבו ועכשיו אנחנו מקבלים את כולם יחד, והציבור (בעיקר במרכז ובשמאל) נחשף אליהם בבת-אחת בגלל העימות אודות הרפורמה המשפטית. ולכן זה נדמה כדמוניזציה. עבורי זה לא נדמה כדמוניזציה כי אני חשוף לביקורות הללו כבר שנים רבות וקיבלתי זאת במנות מתגברות.
לגבי השופטים האקטיביסטיים:
עכשיו, לאחר שהעימות אודות הרפורמה המשפטית הגיע לשיא, אני מתקשה לראות את נציגי הימין רק מיואשים מהפסיקות ההזויות של העליון, ונראה מהם תגובות חמורות בהרבה.
לאחר קריאות הסרבנות משמאל – אני לא אתפלא אם נראה גם סירוב למלא פסיקות עליון שבעבר הם היו נושכים את השפתיים וחיים איתם.
כך שאולי שופטים כמו חיות, ברון ופוגלמן משפיעים מיתית על מתנגדי הרפורמה המשפטית – אבל השפעתם על המדיניות הציבורית בישראל עומדת להצטמצם משמעותית.
אהבתיאהבתי
א-מחייה, צריך להסתכל בסקרים (אפילו של פילבר). אמון הציבור נשחק במהירות.
אהבתיאהבתי
יאיר ציבור התומכים ברפורמה מסיבות ענייניות – כמוך – עושה זאת בשל בג"ץ היסטורי. בג"ץ הנוכחי, וודאי בג"ץ העתידי יהיה שמרני בהרבה, כפי שתמריץ הראה לא פעם ולא פעמיים, וזאת בלי שום רפורמה.
אהבתיאהבתי
אוף טופיק: ראיון עם הכלכלן Nicholas Eberstadt על אחת התופעות המעניינות/מדאיגות של העשורים האחרונים: יציאה של גברים משוק העבודה:
אהבתיאהבתי
אמחייה, על זאת אני חלוק עימך ועם תמריץ (על ה"שמרנות" העתידית של בג"ץ).
כך או אחרת, גם אם בג"ץ הופך ליותר שמרני ללא הרפורמה, ככל שהמשפט הופך להיות "מלוא כל הארץ כבודו" ומתפרץ למקומות שבעבר הוא לא נכנס – אין מנוס מבחירה של שופטים ע"י הציבור או נבחריו.
אני הייתי מעדיף שבית-המשפט לא יתעסק כלל בנושאי ציבור – אבל אחר שזה נעשה – אין מנוס מבחירת שופטים ולא מינוי בועדה סגורה. צריכה להיות סימטריה:
מי שעוסק בקביעת גורלה של האומה צריך לעמוד לבחירת האומה.
בדיוק כמו שאין הצדקה שבג"ץ של שמאלנים (שבפועל מינה את עצמו בשיטת חבר מביא חבר) יקבע את גורלה של אומה שיותר מחצייה ימני (והוא מנוכר לחלק משופטי בג"ץ, לערכיהם ולפסיקותיהם) – כך אין הצדקה שבג"ץ שמרני יקבע את גורלה של אומה שקצת פחות מחצייה אינו שמרני.
הדבר היחיד שיכול לתת לגיטימציה לבית-המשפט לקבוע את גורלה של האומה זה בחירה של שופטים ע"י הציבור או נבחריו.
אהבתיאהבתי
יאיר יש גם אפשרויות אחרות. למשל בג"ץ עצמאי שנבחר בצורה מאוזנת כזו או אחרת (אפשר אפילו להישאר עם השיטה הנוכחית, למרות שאני אישית לא כל כך אוהב את המעורבות של ראש לשכת עורכי הדין), שמוגבל על ידי חוקה, ונתון להתגברות של 80 אצבעות.
דנו בכך בעבר ואנחנו קצת חוזרים על עצמנו. ככל שלפוליטיקאים יש יותר השפעה על הרכבו של בג"ץ כך הפרדת הרשויות נהרסת יותר. לכן גם העלתי בזמנו הצעות שמצמצמות את כוחם של כולם – פוליטיקאים, שופטים ולשכת עורכי הדין – בבחירת שופטים.
גם ההצעה שלך בזמנו, להפריד בין הכנסת לממשלה, יותר ויותר נשמעת לי הגיונית. אולי אפשר גם לשלב את זה עם חלוקה גיאוגרפית לקנטונים / חיזוק רשויות מקומיות ולהקים "סנאט" בנוסף לכנסת. הבעיה שבישראל כמו בישראל הרשות הזו תשמש בעיקר לחלוקת ג'ובים.
אהבתיאהבתי
אנחנו בהחלט ממחזרים את עצמנו וכנראה שאנחנו בנקודה שלא נוכל להסכים יותר:
– מה זה "בג"ץ עצמאי שנבחר בצורה מאוזנת כזו או אחרת" – המשך המצב הקיים? ועדה מסדרת בסגנון מפא"י?
– אני מסכים לרעיון של התגברות, אבל התגברות ב-80 זה בעצם המשך המצב הקיים של בג"ץ לא מאוזן שאין עליו בפועל שום מגבלות. אם אפשר להעלות לשלטון כנופיית מרצחים ב-61 ח"כים ולהרוס לאנשים את הבית ב-67 – אז שום הגיון ושום צדק שיצטרכו 80 בשביל להתגבר על בג"ץ. זה לא דמוקרטי בעליל.
– אני גם בעד הקמת "סנאט" אבל הבעיה לדעתי אינה חלוקת ג'ובים כי אם "עוד מאותו הדבר". כלומר אני רואה בסנאט גוף שונה מהכנסת הנוכחית, והקושי הוא לייצר גוף שונה. גוף שאינו עוסק בחלוקת תקציב וכח, אלא עוסק ב"שימון המערכת" מפני חריקות ועימותים. מקום לשיח טוב. סוג של "מועצת זקנים" לבניית הסכמות ולרפלקציה עבור הכנסת וחבריה על המתרחש. אני חושב שלגוף כזה תהיה תרומה עצומה לחברה ולפוליטיקה בישראל אם הוא יקום. להבנתי הוא זה שיחליף את בג"ץ (כלפי הכנסת) והוא זה שצריך לקבל את הכח לצמצם חקיקה של הכנסת (אפילו הייתי מכניס מנגנון שבו הכנסת יכולה לפזר את הסנאט אבל במצב שכזה זה יפזר גם את הכנסת – או "מנגנון אימה" אחר בין הגופים).
– לגבי חלוקת ג'ובים: בוודאי שתפקיד הציבור לבדוק שנבחריו אינם מושחתים ושהם עושים את מלאכתם ולהחליף אותם אם הוא חושש שהם לא עומדים בדרישות שלו. אבל החשש המתמיד משחיתויות והסתכלות כוללת על המערכת הפוליטית כמושחתת – היא בעוכרינו. היא המקור לאי-יציבות פוליטית ולהעברת קבלת ההחלטות לפקידים ושופטים. משם הדרך לדיקטטורה נאורה קצרה.
– הייתי בעד הפרדת הכנסת מהממשלה אבל להבנתי אין לדבר יותר תוחלת. כל הרעיון של ההפרדה הוא שליטה של הפרלמנט על הפעלת הכח של הממשלה. מעשי הסרבנות של הטייסים וקצינים נוספים, וההשבתות החד-צדדיות (והפוליטיות) ע"י ראשי המשק שינו את המצב. להבנתי, מעשים אלו הכניסו אותנו לעידן פוליטי חדש. עידן שלא תהיה בו שום אפשרות להכריע יותר. על כל החלטה יהיו 400-500 אלף איש שיחסמו את המדינה ומספר מצומצם בהרבה שישבית את המשק. הפעם ראשי הבנקים השביתו את המשק לטובת צד שמאל. בפעם הבאה זה יהיו ראשי הרשויות לטובת צד ימין. אתה רואה רק את הצד שלך (של המוחים כנגד הרפורמה) אבל תבין שמעכשיו על דברים יותר קלים נראה תגובות דומות מהצד השני. נכנסנו לעידן של חוסר לגיטימיות ממשלתית. זה לא רק חוסר לגיטימיות של הממשלה. זה גם חוסר לגיטימיות של הכנסת. בפעם הבאה שיחוקק חוק אימוץ שלא יכלול למשל להט"בים – שוב כל ראשי הייטק ישביתו את המשק. ואם ממשלה כלשהי תמנה את אריה דרעי לשר – בפעמים הקודמות הם נשכו את השפתיים – בפעם הבאה נראה חצי מיליון חרדים חוסמים את כל גוש דן.
כלומר (לדעתי) הכח של ממשלות ישראל (ושל הכנסת) הצטמצם משמעותית ובמצב שכזה ביקורת על הפעלת הכח חשובה תיאורטית אבל מתייתרת מעשית.
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני מניח שכל ציבור ישתק את המדינה על ציפור הנפש שלו, ולא יודע כמה המחאה שינתה זאת. החרדים על גיוס חרדים (וכי מישהו חשב שניתן לגייסם?); המתנחלים על פינוי התנחלויות (וכי מישהו חושב שיש התנתקות 2 באופק?); הביביסטים על הכנסת ביבי לכלא (וכי מישהו חושב שייכנס).
אהבתיאהבתי
יאיר מחשבה מעניינת – אולי דווקא המצב החדש בו הממשלה חלשה יותר הוא לא בהכרח גרוע. אם כאשר מנסים לכפות על מגזר כלשהו גזרה שהיא בדמיו המגזר הזה יפעל להשבית את המדינה, נגיע דה-פקטו לכך שחוקים שיעברו יהיו חוקים בקונצנזוס.
אהבתיאהבתי
אמחייה,
אני מסכים שיש כאן תוצאה חיובית במובנים מסוימים.
נראה לי שנחזור לפוליטיקה ההסדרית של ימי טרום המדינה.
אהבתיאהבתי
זאת טמינת ראש בחול לומר "המחאה על הרפורמה לא שינתה את תגובת הציבור".
להבנתי היא שינתה משמעותית את רמת הסף למה נחשב "ציפור הנפש" ובעיקר היא שינתה את "רמת התגובה" למה שנתפס כציפור הנפש.
ימים יגידו.
אהבתיאהבתי
צריך יהיה להשקיע הרבה מחשבה בהקמת בית לורדים ישראלי ובניתוקו מהפוליטיקה.
כנראה זה לא ריאלי וחבל.
אהבתיLiked by 1 person
שמחה מוקדמת או שעברנו את שיא המשבר? לפחות בטוויטר הסנטימנט כרגע הוא שהכל חוזר ל״נורמליות״ טרום הרפורמה, לדוגמה עמית סגל: ״השמועות על התפרקותנו היו מוקדמות ומוגזמות״
מה אתם חושבים?
אהבתיאהבתי
בסוף הכול תלוי באדם אחד, והיכולת לחזות אדם אחד היא אפסית. ברצותו ימשוך בחוטים של ההמונים שמשתרכים אחריו ויגרום להם לחשוב שאם לא ישתלט על בית המשפט העליון, אז כולם לאזרחים סוג ב׳ ייחשבו. ברצותו יציף נושאים אחרים לגמרי לסדר היום.
מה שאנו צריכים נואשות זו הגבלת קדנציות.
אהבתיLiked by 1 person
הגבלת קדנציות אבסולוטית. היית ראש ממשלה ל-2 ממשלות או 8 שנים – הקצר בינהם – לא תוכל שוב להיות ראש ממשלה או אפילו חבר כנסת.
אהבתיאהבתי
אמחייה,
מדהים עד כמה אנשים שרואים שליטה של הקואליציה בועדה לבחירת שופטים כחטא חוקתי – מוכנים לקחת מראש-ממשלה את זכותו החוקתית להיבחר לכנסת.
למנוע מאדם מלהיבחר לכנסת זה כמו למנוע ממנו מלבחור את חברי-הכנסת. זה חטא חוקתי.
אמור מעכשיו:
היית ראש ממשלה ל-2 ממשלות או 8 שנים – הקצר בינהם – לא תוכל שוב להיות ראש ממשלה.
ואני אומר:
היית ראש ממשלה ל-3 ממשלות או 12 שנים – הקצר מבינהם – לא תוכל שוב להיות ראש ממשלה.
אהבתיאהבתי
"לפי הקצר שבהם" לא תמריץ טוב. נותן כוח סחיטה אדיר למפילי ממשלה.
אהבתיLiked by 1 person
יאיר סבב מינויים והגבלת זמן בתפקיד כדי למנוע שחיתות זה עניין מקובל במוסדות ציבוריים ופרטיים, מדוע לא בממשלה? אגב ברוב הדמוקרטיות בעולם יש הגבלת קדנציות, ולא בכדי.
אחד העקרונות בדמוקרטיות מתפקדות הוא ביזור הכוח. לכן יש הפרדת רשויות, יש כנסת, ממשלה, בית משפט, פרקליטות, משטרה וכו' וכל גוף אמור להיות עצמאי עד כמה שיותר. באותו אופן יש גם הגבלת כוח בזמן, דהיינו הגבלת קדנציות. זה חלק מענין האיזונים והבלמים.
לדעתי גם חשוב לתת לדם חדש להוביל את המדינה בלי קשר לכל הסיבות שלעיל, פשוט כדי לקבל זווית ראייה חדשה, טיפול בבעיות שהקודמים הזניחו וכיו"ב.
אהבתיאהבתי
אמחייה. לא חלקתי על הגבלת זמן בתפקידים. חלקתי על הגבלת זמן כנבחרי ציבור.
אם כבר, לפי דבריך, צריך להגביל קדנציות לשופטי עליון.
אהבתיאהבתי
יאיר לא ברור לי מדוע לא צריך להגביל זמן ל"נבחר ציבור" אבל כן צריך לאחרים. אני בעד להגביל לכולם. גם שופטים צריכים לכהן לא יותר מ-8 שנים בבית המשפט העליון.
אהבתיאהבתי
מסכים לגבי הגבלת כהונת שופטים.
הזכות להיבחר שוות ערך לזכות לבחור. מדוע שלא נגביל את זכות הבחירה ל-4 בחירות בלבד?
אהבתיאהבתי
הבעיה עם אי הגבלת זכות להיבחר היא ההנחה הסמויה שאם מישהו יהיה בעייתי המצביעים יצביעו למישהו אחר. זו הנחה לא נכונה, מאחר וההצבעה בישראל היא מאוד מגזרית. התנועה בין המפלגות מעטה לכן על מנת להגביל למעשה כהונה אין ברירה אלא להגבילה בחוק אחרת אנחנו נשארים כל הזמן עם אותם הפרצופים.
אהבתיאהבתי
אמחייה,
ההנחה הסמויה שלך היא שהציבור מטומטם וצריך לקיים מראית-עין של בחירות אבל לתת לציבור רק סל של "אופציות סבירות" ממנו ייבחר.
מי שחושב כך לא באמת מעוניין בדמוקרטיה. הוא מעוניין שדעתו תשלוט דרך הדמוקרטיה, וההבדל בינו לבין שלטון חכמי הדת האיראניים דק שבדק.
אהבתיאהבתי
יאיר, אבל זה תפקידה של חוקה. להגביל את גבולות המשחק, באופן שבו לבוחר יש רק סל של אופציות סבירות, לא חופש לעשות ככל העולה על רוחו. ואם הבוחר האמריקני רוצה לבטל את המערכת הפדרלית, זה יעזור לו? החוקה אוסרת על כך והשינוי שלה בלתי אפשרי.
אהבתיאהבתי
יאיר לא הבנתי איך הגעת מהגבלת קדנציות מוחלטת (משהו שאגב קיים בארה"ב אותה תומכי הרפורמה כל כך אוהבים לצטט) להגבלת אפשרויות. יש הרבה מאוד סיבות להגבלת קדנציות – רענון, רעיונות חדשים, מניעת שחיתות וכיו"ב – ואף אחד מהם לא קשור להגבלת הציבור ל"אופציות סבירות". הרי כל פעם יהיה מנהיג אחר. זה בדיוק ההפך מהגבלה ל"אופציות סבירות".
אהבתיLiked by 1 person