מה המשמעות של מתווה הנשיא

הנשיא פרסם את המתווה שלו. הוא לא מאפשר לביבי לחמוק מכלא או לדרעי להתמנות לשר. הוא בהחלט לא מאפשר לקואליציה מינויים אוטומטיים של בובות שלה כשופטים. האטרקטיביות שלו לקואליציה נעוצה בשני רכיבים. הראשון, דרישת רוב של שני שלישים לפסילת חוק. יהיה קשה לגייס רוב כזה בבית המשפט הנוכחי שכבר אינו שמאלני כל עיקר. אפילו לרפורמת לוין הדיקטטורית איני בטוח שיש רוב בבית המשפט שיפסול אותה בשני שלישים.

הרכיב השני הוא הכוח העצום שניתן לנשיא בית המשפט העליון. אם הנשיא הוא במקרה איש ימין ואם שר המשפטים ימני והקואליציה היא ימנית, אזי הם יכולים לעשות בעצם הכול, ואף להנציח את שלטון הימין בבית המשפט לדורות. כפי שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים, נועם סולברג הוא הנשיא שצפוי לכהן החל מ-2028. אם יכהן בתקופת ממשלת ימין, אז יוכל לרקום איתה תוכנית להפוך את בית המשפט לימין מלא מלא. אני לא יודע אם הוא יחפוץ בכך, ועד כמה האג׳נדה שלו פוליטית, אבל האפשרות קיימת, ואקדח במערכה הראשונה נוטה לירות. בכל מקרה אותי מרתיע מאוד מתן כוח כה גדול לאדם אחד, ואפילו הוא שופט נשגב.

הפוליטיזציה שהמתווה עושה לביהמ״ש העליון אינה מוחלטת כמו מתווה לוין, אבל היא עדיין בלתי נמנעת. כל אימת שיהיה שופט ימני נשיא העליון יהיה פיתוי עצום ללקט כמה שיותר משפטנים דתיים לאומיים או אף חרדים בני ארבעים וקצת שהצנחתם תבטיח שלטון שמרני בעתיד. הדבר דומה למה שקרה בארה״ב עם מינוי איימי קוני בארט הקתולית האדוקה הפרופסור למשפטים בת ה-48. פשוט יימצאו לה מקבילים ישראלים (אם סולברג ישתף פעולה).

אין במתווה שום פיתרון אמיתי לקרעים העמוקים שהתגלו בחודשיים האחרונים, וכמובן אף מילה על קנטוניזציה או על בית פרלמנט אזורי. הקושי לחוקק חוקי יסוד בהמשך הדרך עלול להקשות על פתרונות כאלו שיפחיתו את הריכוזיות המפלצתית הנוכחית, שבה כל הכוח נמצא במשרדי הממשלה בירושלים. גם הצירוף ״משאל עם״ לא מוזכר או לפחות הורדת אחוז חסימה – שתי דרכים להפוך את הפוליטיקה לפחות ריכוזית.

יהיה קשה מאוד לבג״ץ לפסול את מתווה הנשיא, והצבתו כאפשרות המתונה יותר לפתרון המשבר החוקתי שלפנינו היא כשלעצמה הישג גדול של הממשלה שניתן לה באדיבותו של הנשיא הרצוג, ומבלי שקיבל תמורה: הבטחה שהממשלה תסתפק במה שהציע. ככה בעצם תמיד השמאלנים עשו משא ומתן עם הפלסטינים – נתנו ונתנו ולא קיבלו כלום. אבל אנחנו יודעים גם מה קורה אחר כך בתולדות ישראל: פורצת מלחמה, הצד הנדיב אך בעל האייקיו הגבוה מנצח בגדול. הצד העקשן ובעל האייקיו הנמוך מובס, מאבד את מה שיכול היה לקחת כמעט בחינם, אך במקום להודות בטיפשותו, הוא מתבצר בזעם ובקורבנות.