יריב לוין מקדם תוכנית לרפורמה בסמכויות בית המשפט העליון שבנוסחה הנוכחי היא קיצונית ומסוכנת, אבל עם כמה תיקונים, אפשר להגיע לתוכנית מכובדת שתשפר את הדמוקרטיה הישראלית.
צריך להיזכר בכך שהמאזן הדמוגרפי בישראל עמד כבר על בלימה. בג״ץ קיבל רק על חודו של קול החלטה נגד איחודי משפחות שיביאו פלסטינים בכמויות סיטונאיות לתחומי הקו הירוק. אי אפשר להסתמך על מזל כזה לנצח כדי לקיים חוקים חיוניים. חייבים לדרוש רוב גדול מאוד בין שופטי העליון כדי לאשר פסילת חוקים של הכנסת. אחרת יכולה להיווצר קונסטלציה שבה השופטים הרדיקליים ישיגו רוב כדי לממש פנטזיות של עמותות שמאל קיצוני. אין מה לעשות, מטבע האופי מרובה האייקיו של העיסוק המשפטי ברמותיו הגבוהות, תמיד יהיו הרבה שופטים מצביעי מרצ, אבל הם לא יהיו כל השופטים.
בזכות גדעון סער ואיילת שקד שופטים ימניים הם כבר לא נדירים. יש שופטים מסוגם של סולברג ושטיין שיהוו אופוזיציה לרעיונות אקטיביסטיים מדי. שיטת בחירת השופטים הנוכחית לעליון היא הוגנת ומבטיחה קיום איזון בין ימין לשמאל.
כיום מדברים על פסקת התגברות בהקשר לביטול חוקי כנסת, אבל אפשר לסרס חוקים לא רק על ידי ביטולם אלא גם על ידי פרשנות שהופכת אותם לחסרי משמעות. מכאן שפסקת התגברות צריכה להיות מוכוונת כלפי ביטול חוקים, אבל גם כלפי פרשנות חוקים.
לכן צריך לאפשר לכנסת לבטל החלטות בג״ץ מכל הסוגים, לא רק החלטות שתוקפות חוקים. אם החלטת בג״ץ בוטלה, הכוח להכריע במצב המשפטי יעבור ליועץ המשפטי לממשלה, שלא יוכל להתחשב בהחלטת בג״ץ שבוטלה בשיקוליו, אלא רק בחוקי הכנסת. אבל לממשלה הסמכות לפטר יועץ משפטי שחשיבתו לא תואמת לחשיבתה. אם כי כמובן שסמכות זו צריכה להיות מנוצלת בזהירות קיצונית.
באיזה רוב ניתן לבטל החלטת בג״ץ? נראה לי שכיום אין מנוס מלקבוע שיהיה זה רוב של 61 ותו לא. ביבי הוכיח בכנסת הקודמת שלאופוזיציה אנטי ממלכתית אין שום עניין לעזור לקואליציה, גם לא בהעברת חוקי קונצנזוס. מכאן שפשוט לא ניתן יותר לסמוך על גיבוש קונצנזוס בין קואליציה ואופוזיציה, ודרישת רוב שהוא מעבר לרוב הקואליציוני היא בלתי מעשית.
אבל כדי למנוע עריצות הרוב, על פי המכתם הידוע שרוב של שני זאבים וכבשה לא יכול להכריע לגבי הכבשה, גם אם בוטלה החלטת בג״ץ בידי הכנסת צריך לאפשר לשופטים לאשרר אותה מחדש, אם יש רוב מספיק גדול לכך בקרב השופטים. מהו רוב מספיק גדול? אולי 11 מ-15, אולי אפילו 12 מ-15 או 11 מ-13 וכדומה.
רכיב חיוני נוסף הוא להפוך את רוב ה-61 לבעל ערך כדי למנוע הפעלת רוב קואליציוני אוטומטי. לכן יש לקבוע ש-61 הח״כים יצביעו בחשאי על ביטול החלטת בג״ץ (אולי בנוסף להצבעה גלויה), ושהטלת סנקציות קואליציוניות בגין הצבעה בעניין זה אסורה בהחלט. האם יהיו למשל 61 ח״כים בקואליציה שיתמכו בהרס מערכת המשפט כדי להציל את עורו של ביבי? לא בהצבעה חשאית.
הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על שיטת מינוי שופטים מכובדת שתביא משפטנים ראויים משני הצדדים לבית המשפט. אנחנו כבר רואים איך הממשלה הנוכחית מוכנה להציע מועמדים למשרות בסגנון שלא היה מבייש את קיסר רומא קליגולה. אם הם יגלו שאפשר למנות מועמדים כאלו גם לבית המשפט העליון, הם יעשו זאת. אבל לא תתקיים מדינה מפותחת ותעשיה מפותחת וחברה מפותחת במדינה שאין לה בית משפט ששופטיו בעלי אייקיו עצום ותחושת הגינות מפותחת.

תמריץ,
אנחנו הביביסטים במלחמה במהפיכה השיפוטית של ברק. אם ביבי/לוין ימצמצו ויתחילו להתפשר התבוסה שלנו מובטחת. אחד הנזקים של מהפיכת ברק הוא ירידה דרסטית ברמת שופטי העליון שגררה באופן טבעי ירידה מקבילה באמון הציבור. להזכירך, בניגוד לטענתך על מינויים גרועים על ידי פוליטיקאים, הפוליטיקאים רצו למנות את הפרופסריות רות גביזון ונילי כהן. מדוע לא מונו לבסוף?
בית המשפט של ברק פגע פגיעה קשה בזכויות הפרט כאשר הכשיר אין ספור עוולות שילטוניות שנעשו מטעמים שתאמו לאג'נדה של שופטי העליון (רק לגביזון היתה אג'נדה?). מדובר במעצר בלתי מוגבל של קטינות, עצירת אוטובוסים בדרך להפגנות, הכשרת פריצה לטלפונים, הכשרת האזנה בלתי חוקית בדיעבד, הכשרת הודאות שהוצאו בעינויים, העלמת עין מעבירות הפרקליטות, המצאת "חזקת התקינות" ושיא עולמי ללא תחרות באחוז הרשעות.
אהבתיLiked by 1 person
עתידות:
במוצ"ש הקרוב יגיעו 400,000 מפגינים לכיכר הבימה
אהבתיאהבתי
תמריץ
ההערצה שלך לשופטי העליון נותנת תחרות רצינית להערצת הביביסטים לביבי. שופטי העליון באופן כללי חכמים מהממוצע אבל עדיין רחוקים מאוד מלהיות בעלי איי קיו עצום (באופן כללי הרושם הוא שרובם לא בעשירון העליון של האיי קיו וגם לא השני) חלקם גם רחוקים מלהיות דמויות מופת ואפילו מביישים את בית המשפט. מני מזוז קיבל כסף בטעות וסירב להחזיר אותו. בעתירות מראה הוא לא מנסה/מצליח להראות מראית עין של הגינות הוא פשוט משתין מהמקפצה. הניגודי עניינים שלו זועקים.
מינוי של רות גביזון \פרופ' גידי ספיר או כל מועמד אחר שהוצע על ידי הימין ונדחה היה מכבד את בית המשפט הרבה יותר ממינוי מזוז. גם ההתלהמויות של אסתר חיות על זה ש'לא תוכל למלא את תפקידה' לא מכבדות במיוחד את בית המשפט.
הימין לא הציע את יורם שפטל אף שמול מזוז יתכן ששפטל ברמה יותר גבוהה ממנו.
אהבתיLiked by 1 person
מזוז כבר לא בעליון. לא אהבתי את שמאלנותו, אבל אף לא חשבתי שהוא טוען שלא לעניין. עדנה ארבל אולי הייתה ברמה נמוכה בזמנו. זכורה לרעה ההרשעה באונס שבא למאשימה מתוך חלום.
אהבתיאהבתי
אני לא מאמין ש״ישראל הראשונה״ כל כך חלשה שהיא תאפשר את הרפורמות המוצעות. תהיה פה מלחמה גדולה. אם הייתי יודע שהימין ימנה את בנות דמותן של גביזון ונילי כהן אשרינו. אבל אני רואה בעיני רוחי דווקא את אסנת מארק.
אהבתיLiked by 1 person
תמריץ,
גיגול מהיר יוביל אותך לעלילות אליליך.
קבל טעימה שמנפק קלמן ליבסקינד
https://www.maariv.co.il/journalists/Article-779647
אהבתיאהבתי
תמריץ,
אסנת מארק יותר הגונה ובעלת כישורי משפט שעולים על אלו של רוב שופטי בג"ץ. חיות בבג"ץ היא כמו גנץ בצה"ל, מביישים את התפקיד
אהבתיאהבתי
מתקפת הנגד של הנאורים במלוא עוזה
אהבתיאהבתי
שיחה עם ה-מומחית לארצות הברית במקומותינו, קרולין גליק. הממשלה היוצאת הפכה את ישראל לכנועה והכפיפה אותה למדיניותו הפרו-איראנית של ממשל דמוקרטי עויין. מאחר שהתנודות בבית הלבן יכולות להיות כל כך דרמטיות ממשל לממשל, ישראל חייבת להשתחרר מהתלות בארצות הברית. אבל לא לטובת תלות במעצמה אחרת, אלא לטובת עצמאות אסטרטגית, כולל בייצור נשק. וגם יחסנו ליהודים האמריקאים מוכרח להשתנות: צריך להפסיק לתת את מרכז הבמה ליהודים פרוגרסיביים וליברלים, שאנטי-ציונות הפכה בעיניהם לבסיס של הזהות החדשה. צריך להושיט יד לרוב היהודי, שרוצה לשמור על זהותו ועל הקשר שלו עם ישראל. וגם: אם לא נטפח את הקשר עם האוונגליסטים הצעירים, הוא לא ישרוד עוד דור.
אהבתיLiked by 1 person
יש בשיחה הארוכה זה משפט של קרוליין שאולי יעניין את חייל זקן: ישראל (של יאיר לפיד) מכרה את פיתוחי הלייזר שלה לארה"ב (כחלק מהרצון שלו לרצות אותם ולקנות את ליבם.) ???? אמת שקר?
אהבתיאהבתי
1. אתה מציג פה תוכנית תפורה, מכווננת ומכויילת בדיוק לצרכים וללקחים הספציפיים של ישראל 2023 (והייתי מוסיף, ישראל שחולקת את דעתך הפוליטית ב 2023) – זו לא ממש שיטה בת־קיימא להקים מערכת פוליטית או משפטית שתחזיק מעמד יותר ממערכת בחירות אחת.
2. "שיטת בחירת השופטים הנוכחית לעליון היא הוגנת ומבטיחה קיום איזון בין ימין לשמאל" – אני לא לגמרי בטוח איך זה מתיישב עם "בזכות גדעון סער ואיילת שקד שופטים ימניים הם כבר לא נדירים", ועם המצב המספרי כרגע. האם העובדה שמאבקים דרמטיים הצליחו להכניס שני שופטים ימניים (אתה אומר "מסוגם של סולברג ושטיין", אבל איכשהו אלה תמיד שני השמות שאני שומע. זה באמת "מסוגם" או שזה רק הם?) מתוך 15 זה איזון הוגן?
3. לא מזמן הזכרת פה את התנגדותו של זיו מאור לפסקת ההתגברות בטענה שהיא רק תגביר את התיאבון של בג"ץ לבטל חוקים, מה שנשמע לי לא משכנע. מאוחר יותר יצא לי לשמוע את מאור עצמו מסביר את זה, והתחלתי להבין יותר את הטענה שלו. העניין הבסיסי הוא שיש פה מין תרחיש "האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים", רק עם שני אלים. אפשר להוסיף פסקת התגברות, ואז יציג בג"ץ את עילת הנכונות, והכנסת תחוקק את פסקת העילאיות, ובית המשפט את עילת המהותיות, וכן הלאה עד לנצח. מאור טוען שבמקום לעלות רמה אחת למעלה ולהוסיף עוד שכבה, עדיף לרדת שכבה אחת למטה ולשאול האם בכלל יש לבית המשפט סמכות לבטל חוקים לפי המצב החוקתי הנוכחי. אם לא (והוא כמובן חושב שלא), אז במקום לבנות עוד ועוד שכבות של חקיקה ודיונים, הכנסת צריכה פשוט להודיע שהיא לא מכירה בפסיקת בית המשפט בתחום שאיננו בסמכותו, ומי שרוצה לתת לבית המשפט את הסמכות הזאת שיתכבד ויחוקק זאת בחוקה.
אני חייב להודות שבתור מהנדס עם חיבה לפשטות ולפתרונות בעיות מהיסוד, הטענה שלו עדיפה בעיני ברמה התיאורטית (כמובן, בהנחה שהוא צודק ואין כיום הצדקה חוקתית לביטול חוקים על־ידי בית המשפט). אבל אני מתאר לעצמי שבפועל, פתרון כזה ייתפס כאגרסיבי הרבה יותר ואנשים שלא מתעניינים בפרטים יראו את זה כ"הוכחה" חזקה עוד יותר לקץ הדמוקרטיה. אבל הייתי מעדיף אם במקום החישובים המסובכים שאתה עושה לפסקת ההתגברות, היינו מתחילים בחישובים מסובכים למתי, אם בכלל, יש לבית המשפט זכות לבטל חוק.
אהבתיLiked by 3 אנשים
שי, התכוונתי לכך שגדעון סער יצר חוק שלפיו לשלושה חברי ועדה למינוי שופטים אפשרות להטיל וטו על מועמד לבית המשפט העליון. זה לא שינוי רגעי אלא שינוי מערכתי (בהנחה שיישמר). הוא מבטיח שבחירת שופטים תדרוש קונצנזוס רחב ולכן ייבחרו שופטים משני צידי המפה הפוליטית. מה שאיילת שקד עשתה היה יותר ארעי אבל עדיין הראה את היכולת של שר משפטים אפקטיבי לשלוט בתהליך הבחירה.
אני מסכים שאין גבול למשחקי חתול ועכבר בין בית המשפט העליון לכנסת אם יתחילו לפסול עילות ספציפיות. וגם להתמקדות בביטול חוקים (כמו שאולי הציע זיו מאור), אין כזו משמעות דרמטית כי תמיד ניתן לפרש חוק באופן שהופכו לבדיחה גם בלי ביטולו (ראה עניין פסילת בל״ד שנדרשת מהחוק ולעולם אינה מתרחשת).
בהנחה שבית המשפט העליון יהיה מגוון אידיאולוגית חשוב לשמר את תפקידו כי לא ניתן לסמוך על פוליטיקאים. אבל צריך שיהיה רוב מוחץ בעליון כדי להצדיק התערבות בעבודת הכנסת. אבל לא רוב פה אחד כפי שלוין הציע. 14-1 או 13-2 אלו גם תוצאות משכנעות דיין. אם מסתכלים ברמת השופט הבודד יש חריגות מוזרות כמו אדמונד לוי שפסל את ההתנתקות או ג׳ורג׳ קרא שפסל את חוק יסוד הלאום. או השופט מינץ שחשב שמי שדיברה על השמדת זיכרון יעקב כמטאפורה באיזה ראיון לפני שנים והתנצלה על כך לא יכולה לרוץ לכנסת.
יש הרבה שופטים שמרנים בעליון. סולברג ושטיין מאוד בולטים, אבל מינץ, וילנר, אלרון, כשר, כנפי-שטייניץ גם נחשבים כלולים באגף.
אהבתיLiked by 1 person
אז אסנת מארק תוכל להיות בבוא היום שופטת מצוינת בקנטון של החרדים וישראל השנייה. רק חבל שלא יתנו שם לנשים לשפוט.
אהבתיאהבתי
קצת אוף טופיק – יש לי הרגשה שהיהודים הפרוגרסיביים בארה"ב מתחילים, לאט (לאט. מאוד לאט) להתעורר מהחלום ולהבין שהם אידיוטים שימושיים ולא יותר.
אהבתיאהבתי
לגבי "המהפכה השיפוטית", זו שאלה טובה. מצד אחד יש משהו לא סביר בגוף לא נבחר שיכול לבטל חוקים כרצונו. מצד שני, אריה דרעי. אריה דרעי הוא רק דוגמה, הבעיה כאן היא הכשרת שרצים באופן עקרוני. הייתי סומך על הכנסת יותר אם היא לא הייתה כל כך מלאה בעבריינים ועבריינים – לכאורה.
אהבתיאהבתי
במצב של מלחמה לא תמיד ניתן להיות צדיק וללכת לפי החוק. בכנסת צריכה שתהיה לה היכולת לבצע החלטות פוליטיות שיגברו על בית המשפט ללא עוררין וללא בזבוז זמן מיותר. גם לא יתכן שהצבא יחשוש לבצע תפקידו מפחד בית המשפט.
אני מופתע שאף אחד מכם לא מעלה את הנושא. שלא בדומה לרוב המדינות המתוקנות אנחנו במצב של טרור ומלחמה באופן קבוע ואי אפשר להיות צדיק ברמה של מפלגת מרץ במצב כזה.
אהבתיאהבתי
אמחייה, הכשרת שרצים. תתבונן על ההאשמות של דרעי. נראה לך סביר (מבחן הסבירות) שיפסלו שר וראש מפלגה בשל עבירה קלה כפי שהיתה לו? זה סיכול ממוקד. הציגו אותו בצורה דוחה ועשו שטיפת מוח, דווקא אלו שאמורים להיות ליברלים מעלים את הנושא שהוא מייצג מפלגה דתית וזו סיבה שהוא שרץ דוחה. הרדיפה של מס הכנסה היא דרקונית לפעמים. תנסה לקבל החזר מס הכנסה או ביטוח לאומי ותגיד להם "אבל על פי חוק מגיע לי" תקבל טרור
אהבתיLiked by 1 person
אשר, הטענה היא שדווקא היוקרה של בג״ץ נותנת לגיטימציה בין האומות לפעולות המלחמתיות של צה״ל שמפוקחות על ידו
אהבתיאהבתי
אשר, כדי שהקוראים לא ייבהלו אציין שכמעט כל שנה אני מבקש החזר ממס הכנסה ונותנים בלי בעיות אחרי מילוי מקוון של דוח 1301.
לגבי פסילת דרעי על עבירות מס קלות מסכים איתך שזו סתם צדקנות. הרי חיפשו את דרעי על עבירות חמורות וסתם מיררו לו את החיים, ועל הדרך מצאו את בעיות המס האלו.
אהבתיאהבתי
לגבי משפטי דרעי, וגם נתניהו, וכל פוליטיקאי פעיל אחר.
צריך לאסור על הסדרי טיעון במקרים האלו, וצריך לאפשר להם לקבל מימון להגנתם מהמדינה (או מתרומות).
לא יתכן שפוליטיקאים ילכו להסדרי טיעון , רק כי עלות ניהול המשפט היא אסטרונומית עבורם. הרי המשפט משית עליהם עונש כלכלי עצום ללא הוכחת אשמה , לכן התמריץ להסדר טיעון הוא עצום מצידם, וכך גם התמריץ של הפרקליטות לתפור תיקים.
לא צריך הסדר טיעון. צריך פסק דין.
אהבתיLiked by 2 אנשים
עמדתו של גדי טאוב באתר מידה.
https://mida.org.il/2023/01/06/%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%9f-%d7%9c%d7%94%d7%a6%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%94/
אמל'ק: תוכניותיו של יריב לוין אינן קיצוניות ומסוכנות כלל. להפך. הן רק *תחילת* הרפורמות שחשוב לבצע בכדי להציל את הדמוקרטיה בישראל.
מענה ל – 10 התנגדויות שכיחות לרפורמות + הערכה כללית שלו מהי למעשה המוטיבציה של המתנגדים לשינויים משמעותיים במצב הקיים.
חלקה האחרון של הכתבה:
———–
" …. 4. דמגוגיה: הרפורמה של לוין תשליט עלינו את עריצות הרוב.
מציאות: רעיונות הפרדת הרשויות ושיטת הבלמים והאיזונים מבוססים על ההנחה לפיה אין לרכז בשום רשות כוח שאין עליו מגבלה. חסידי בית המשפט האימפריאליסטי שלנו סבורים משום מה שאסור לרכז כוח בלתי מוגבל בידיה של הכנסת, אבל מותר לרכז כוח בלתי מוגבל בידי אנשים שלא נבחרו ואין אפשרות לפטרם, כל עוד הם עוטים גלימת שופטים.
התרופה שהם מציעים לסכנת עריצות הרוב היא עריצות המיעוט, מה שמעלה על הדעת כי הבעיה שלהם אינה עם עריצות, אלא עם הרוב. התיאוריה המצדיקה עליונות מוחלטת של גוף לא נבחר על נבחרי הציבור מודאגת תמיד מעריצות הרוב, אבל אין בה שום כבוד לרצון האזרחים, המבוטא באמצעות שיטת ההכרעה הרובנית.
הרפורמה של יריב לוין שואפת להשיב את האיזון בין רשויות ויוצרת מצב שאף אחת מהן לא תישאר ללא בלמים ואיזונים.
5. דמגוגיה: הרפורמה של יריב לוין תביא לרמיסת זכויות האדם וזכויות המיעוט בידי הרוב.
מציאות: מצב זכויות האדם בישראל הוא נורא, משום שבית משפט נטול איזונים ובלמים הפך חותמת גומי של פרקליטות ומשטרה שגם עליהן אין שום מורא.
מדיניות המעצרים של ישראל היא מופרעת, שיעורי ההרשעה נושקים לשחקים, כמעט לא קיים סיכוי לזיכוי בפני המערכת הדורסנית וחזקת החפות אינה קיימת כאן בפועל.
הרשות המחוקקת היא שדאגה לזכויות האדם בישראל באמצעות חקיקה הומנית ונאורה. המשטרה (שביטלה בפועל את מח"ש), הפרקליטות (שסירסה בבריונות את מוסד הביקורת עליה) ובתי המשפט המלאים בשופטים שבאו מן התביעה – הם שרוקנו אותה מתוכן. אשר למיעוטים: בית המשפט מגן על מיעוטים שנושאים חן בעיני ההגמוניה הליברלית, אבל מתנכר לאלה שסר חינם בעיניה (מתנחלים, חרדים).
6. דמגוגיה: הרפורמה של יריב לוין תבטל את עצמאות הרשות השופטת.
מציאות: עצמאות הרשות השופטת לא אמורה להיות מוחלטת, ואינה כזו בשום דמוקרטיה מתוקנת.
בית המשפט הישראלי לא רק שחרר את עצמו מכל בלם ואיזון מן הסוג הנהוג בכל דמוקרטיה מתוקנת, לא רק קיבל שליטה כמעט מלאה (וזכות וטו מוחלטת בעליון) על מינוי שופטיו, הוא גם שחרר את עצמו בפועל מכפיפות לחוק באמצעות שיטת פרשנות המציבה את ערכי השופט מעל לכוונות המחוקק (ראו לעניין זה מהי "הפרשנות התכליתית" לפי שיטתו של אהרן ברק).
זו אינה עצמאות שיפוטית. זו עריצות שיפוטית. כי כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. הכלל הזה של לורד אקטון – בניגוד לסיסמאות הדמגוגים – חל גם על הרשות השופטת.
7. דמגוגיה: הרפורמה של יריב לוין תביא לפוליטיזציה של בית המשפט כי היא תפקיד את מינוי השופטים בידי הפוליטיקאים.
מציאות: בית המשפט נדחף לזירה הפוליטית בכך שחרג מתפקידו – לשפוט לפי החוק – והחל להשתמש ברעיון המופרך של פסילת החלטות וחוקים בשם 'עילת הסבירות'. כלומר, החל להתערב בשיקול הדעת הפוליטי של שתי הרשויות האחרות, כאשר הרשה לעצמו להורות להן לא רק מה חוקי אלא גם מהו "סביר".
שופטים הם משפטנים ואין להם שום כלים לשפוט סבירות החלטות בתחומים אחרים, לרבות הפוליטי. עליהם לשפוט לפי החוק, ולא צריכה להיות להם סמכות מעבר לו – להחליט שמשהו אמנם חוקי אבל אינו "סביר". זה מה שהם מנסים לעשות במקרה של השר אריה דרעי ומדובר בחוצפה שאין לתאר.
האם לפוליטיקאים יש סמכות והצדקה להתערב במינוי שופטים? ככל שזה נוגע לבית משפט המוסמך לפסול חוקים, חייבת להיות להם. כך זה כמעט בכל דמוקרטיה מתוקנת ב-OECD. הליך בחירת שופטי עליון היכולים לפסול חוקים הוא פוליטי, כולו או בחלקו הגדול, וזאת במטרה שהשופטים ייצגו דעות מרכזיות בציבור, לא דעת מיעוט המשכפל את עצמו כמו אצלנו.
8. דמגוגיה: אם יועצים משפטיים יוגבלו לייעוץ בלבד, שרים יוכלו לרמוס את החוק.
מציאות: תפקידם של יועצים משפטיים הוא לייעץ. כך קבעו שוב ושוב ועדות בראשות שופטים. אלא שהיועצים המשפטיים לממשלה כבשו לעצמם בלא רשות ובעזרת בית המשפט סמכות בלעדית על ייצוג השרים, ואת היומרה לאסור עליהם מדיניות.
על היועץ לסייע לשר במימוש מדיניותו, ועליו להתריע מתי המדיניות חורגת מן החוק. אבל השר הוא שמוסמך להחליט על המדיניות, ואם יש בה עבירה, יופעלו נגדה האמצעים הקבועים בחוק: אפשר יהיה לעתור נגדה והיא תיבחן בבית משפט. אם היועץ יסרב להגן עליה הוא יוחלף.
אהרן ברק הוא שהנהיג פה את הרעיון המופרך לפיו היועץ מייצג את המוסד ולא את האדם המופקד עליו (מדובר היה אז על ראש הממשלה), ולכן בבית המשפט תישמע דעתו של היועץ (המייצג את המוסד) ולא תישמע דעתו של האדם שבמקרה מאייש את המוסד (שהוא ראש הממשלה הנבחר).
כך מנע ברק מרבין לטעון בפני בית המשפט נגד דעתו של היועץ לפיה שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב להתפטר (אלה היו ימי אוסלו, ורבין רצה למנוע את התפטרותם של דרעי ופנחסי כדי לא לסכן את התמיכה במתווה אוסלו).
9. דמגוגיה: החלשת היועצים והשופטים היא רמיסה של שלטון החוק.
מציאות: שלטון החוק, כפי שניסח זאת תומס ג'פרסון, הוא שלטון של חוקים, לא של אנשים. בישראל המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט מתנהגים כאילו הם מעל החוק. זה ההפך משלטון החוק. זה שלטונם של אוכפי החוק. הוא שרירותי, לא ליברלי ולא דמוקרטי, והרפורמה של יריב לוין מבקשת להתחיל לתקן זאת.
החוק והחוקה בדמוקרטיה מקורם בריבון, שהוא גוף האזרחים. הכפפת נבחרי הציבור למשפטנים שאינם נבחרים פירושה ביטול עקרון היסוד הראשון של הדמוקרטיה: ממשל בהסכמת הנמשלים.
10. דמגוגיה: דמוקרטיה אינה (רק) שלטון הרוב.
מציאות: זה איש קש. איש לא טען שדמוקרטיה היא רק שלטון הרוב. מה שמגדיר את הדמוקרטיה הוא ריבונות האזרחים, והיא מוצאת את ביטויה בבחירות. בדמוקרטיה הממשלה אינה מושלת על נתינים, היא מוציאה לפועל את רצון האזרחים. היא ועד הפועל בשמם. מדוע עקרון ההכרעה הרובני הוא דרך הפעולה השגרתית של הדמוקרטיה? מפני ש"רצון האזרחים" זו הפשטה. כמעט לעולם אין נושא שבו כל האזרחים רוצים אותו דבר. הדרך להתקרב להפשטה זו היא הכרעה באמצעות עקרון הרוב. שכן בכל החלטה מתקרבים יותר להפשטה המכונה "רצון האזרחים" אם ההחלטה מרצה את הרוב ומתסכלת את המיעוט מאשר במצב ההפוך.
אבל משטר שבו האזרחים הם ריבונים – דמוקרטיה – לא יכול להתקיים בלי שיש לאזרחים זכויות יסוד ליברליות: חופש הביטוי, הזכות להתאסף, הזכות להתאגד, הגנה על הרכוש, על החירות הפרטית, על הזכות להליך הוגן (ועוד). כדי להגן על כל אלה, הדמוקרטיה זקוקה להפרדת רשויות, מפני שכך אנחנו מונעים מגוף שלטוני לצבור כוח רב מידי, העשוי לאפשר לו לכרסם בזכויות האזרחים. הבלם החשוב ביותר נגד סכנת רמיסת הזכויות הליברליות הוא הבחירות. כדי שהאזרחים לא יתדרדרו למעמד של נתינות, צריך השלטון להיות ירא מפניהם.
בישראל הצליחה החונטה המשפטית לשכנע את עצמה, ואחר כך את מרבית השמאל, שהבחירות הן רק הפרוצדורה של הדמוקרטיה ואילו הזכויות הליברליות הן המהות. מכאן מפתה להמשיך רטורית לשאלה איך להגן על המהות מפני הפרוצדורה, ומזה נובעת הנטייה לבחור מכל הסכנות האורבות לדמוקרטיה רק את עריצות הרוב (תוך התעלמות מסכנת עריצות המיעוט – ראו לעיל סעיף 4). ומכאן קצרה הדרך (הרטורית) לרעיון לפיו רק שופטים מורמים מעם, שסמכותם נמצאת מעבר להישג ידו של הרוב המסוכן הזה, יכולים להגן על זכויותינו.
הם בעצם רוצים בליברליזם שאינו דמוקרטי. במרכזו של הסידור הזה עומד דיל: אזרחים יפקידו את ריבונותם בידי אפוטרופוסים בגלימות, ובתמורה אלה יגנו על זכויותיהם הליברליות. הסידור הזה נקרא במדעי המדינה עריצות נאורה, והניסיון מלמד שהוא לא עובד (ואכן לא עובד גם אצלנו – ראו סעיף 5 לעיל). שלטון שאין עליו אימת האזרחים, סופו שהוא מפקיע לא רק את ריבונותם, אלא גם את זכויותיהם. מה שהמשפטנים מכנים "דמוקרטיה מהותית" אינו אלא אוליגרכיה משפטית.
האם קיימת סכנה שהרוב ירמוס את זכויות המיעוט והפרט? כן. לכן רצויה לדמוקרטיה חוקה המגינה על זכויות אלה, ובית משפט שיהווה בלם נגדן. אבל הבלם יכול להיות רק מקומי וזמני, למקרה שהציבור נאחז בהתכווצות זמנית בנסיבות קיצוניות. הוא לא יכול להיות ביטול של רצון הרוב לאורך זמן, ודאי לא באופן קבוע. ומה אם הרוב רוצה לבטל את הבחירות, או להדיר מיעוט, לבטל את הרכושה הפרטי כפי שעשו הקומוניסטים או למנות דיקטטור פשיסטי? התשובה היא שאם רצון הרוב הוא כזה, לא תהיה דמוקרטיה.
דמוקרטיה אי אפשר לכפות. זו סתירה פנימית. ומאליו מובן שמה שאינו אפשרי, אפילו בית משפט לא יכול לעשות. כלומר, גם בית משפט לא יכול לכפות דמוקרטיה. ובמיוחד מגוחך להעמיד פנים שבית המשפט יציל את הדמוקרטיה מעצמה, בכך שיבטל אותה מראש כדי לבלום את האפשרות ההיפוטית שהרוב יתפתה מתישהו לעשות זאת. הטיעונים המתחילים ב"דמוקרטיה אינה (רק) שלטון הרוב" בדרך כלל מסווים תפיסה אוליגרכית ואליטיסטית, המניחה שהדבר הכי מסוכן לדמוקרטיה הוא האזרחים.
הבחירות האחרונות הבהירו כי האזרחים שלא מסכימים לכך הם הרוב. זהו רוב מאד מאופק, שסבל במשך זמן מיחס האליטה כאילו הוא תמיד רק "עריץ". ואחרי שמיעוט עריץ רכב עליו שנים הרבה, נמאס לו והוא התנער מהאפסר. כל פוליטיקאי ימני חפץ חיים מבין שלא ניתן עוד לרמוס את הרוב הזה, מפני שהרוב הזה, בניגוד לאליטה, מאמין עדיין בעקרון היסוד של הדמוקרטיה המתנגד לעריצות: ריבונות האזרחים.
הצעקות שאתם שומעים עכשיו על קץ הדמוקרטיה הן זעקותיה הצבועות של אליטה החרדה לא מסוף הדמוקרטיה, אלא מסוף הפריבילגיה שאפשרה לה למשול למרות שהיא מפסידה בקלפי. שנה וחצי של ממשלת השינוי-בסיקור חשפה לעיני כל את הצביעות של האליטה הזאת, את בריונותה ואת הבוז שלה לדמוקרטיה. הגיע הזמן להפסיק להתרשם מהזעקות."
אהבתיLiked by 2 אנשים
אשר, "במצב של מלחמה … אנחנו במצב של טרור ומלחמה באופן קבוע". פה בדיוק הבעיה. אפשר להכשיר כל שרץ כי "מצב חירום". זה מפלטם של הרשעים, קצת בדומה לחוקים וצנזורה על האינטרנט "בשביל הילדים". מבחינתי מצב המלחמה המדומיין הוא תירוץ לא קביל שבסך הכל משמש להעברת כל חוק נוראי שמתחשק למישהו. באופן אובייקטיבי ישראל לא נמצאת במצב גרוע יותר מרוב מדינות העולם שלכל אחת הבעיות שלה.
האם כל מדינה יכולה עכשיו להעביר כל חוק כי "רוסיה שכנה שלנו", "אנחנו באיחוד האירופי / ארה"ב וסין איראן ורוסיה מאיימות עלינו", "אנחנו הודו וסין ופקיסטן נגדנו" וכו' וכו' שלא לדבר על בעיות פנים שיש לכל מדינה ומדינה. בקיצור שלא יבלבלו את המוח.
אגב באותו הקשר, עידית סילמן ובצלאל סמוטריץ'. הדבר הראשון שסמוטריץ' רוצה לעשות הוא לבטל את חוקי הסוכר והכלים החד פעמיים. אני חייב לציין שהמהלך הזה מאוד אכזב אותי וגורם לי לפקפק בהתאמתו לתפקיד שר האוצר. חוק הסוכר ברור מעבר לכל ספק שעוזר לכולם חוץ מלייצרני המשקאות המתוקים. אפילו החרדים מבינים את זה. מדוע כל כך דחוף למר סמוטריץ' לבטל אותו? מדוע דחוף לגב' סולימן לחלק משקאות מתוקים בבתי חולים? בשביל מי הם עובדים? שלא לדבר על כך שסילמן רצתה להיות שרת הבריאות (חוק הסוכר) ועכשיו היא תהיה שרת איכות הסביבה (כלים חד פעמיים).
אהבתיאהבתי
תמר הינדי,
הלייזר מעורר אנשים חסרי הבנה בתחום להצהיר הצהרות של הדיוטות. ראש וראשון להם הוא הפרופסור יצחק בן ישראל. לעצם העניין, כל הפירסומים בנושא מגיעים ממחלקות יחסי הציבור של יצרני נשק. בפירסומים אלה אין שום מידע שמעיד על הישג ממשי. לפי הפירסומים האמריקאים מתקדמים בהרבה מישראל אבל זה אינו סותר את העובדה שבמערכת הישראלית יש אלמנטים שיעניינו את האמריקאים. לצערי, גם אנשים חכמים כמו בריק וגליק נופלים בעניין הלייזר
אהבתיאהבתי
תמריץ,
נראה לי שבעיניך התואר "שמרן" תואם ל"אינו שמאלן קיצוני". אם נקזז את השמרנים (בעיניך) נשאר עדיין עם קבוצת רוב בעליון שהם מרץ ושמאלה. לאי השיוויון הזה צריך להוסיף את יכולתה של נשיאת העליון לכוון לתוצאה הרצויה לה באמצעות קביעת ההרכב (למחשב שקובע את ההרכבים יש אינטלגנציה מלאכותית תואמת לאינטלגנציה של הנשיאה). רק D9 יכול לשפר את המצב
אהבתיאהבתי
תמריץ,
מה שאתה אומר על אסנת מארק נאמר על ידי חבריך על השופט אלרון (מינוי של כחלון)
אהבתיאהבתי
תמריץ,
"היוקרה של בג"ץ" זה פיאור עצמי. גם אילו היתה לבג"ץ יוקרה אין לזה שום משקל ביחסים בינלאומיים
אהבתיLiked by 1 person
מבחינת ישראל יש בעולם שני דברים חשובים: המפלגה הרפובליקנית בארה״ב, והמפלגה הדמוקרטית בארה״ב. את הראשונים קיומו של בית משפט חזק בישראל לא מעניין, אבל את השניים הוא מעניין מאוד.
אהבתיLiked by 1 person
ברודנות הבג״צית נלחמו עם השנים אנשים כמו בן דרור ימיני, מיכאל איתן, גדעון סער, רובי ריבלין ואפילו בזמנו ציפי לבני (שרכשה בתמורה שנאת נצח מאהרן ברק). היום כולם בצד השני של הכביש כי מבינים שאם יש משהו גרוע בהרבה מרודנות הבג״ץ הרי זו הרודנות של ברית ביביסטים-חרדים-חרד״לים.
אהבתיאהבתי
תמריץ,
לתנועה שמאלה של אנשי ליכוד אשכנזים אין קשר לבג"ץ. זו סוציולוגיה בסיסית
אהבתיאהבתי
אז נקווה שבקרוב זה יקרה גם ליריב לוין
אהבתיאהבתי
תמריץ,
יש פוטנציאל, לוין אוהד הפועל תל אביב. הוא נבנה פוליטית על העניין המשפטי בלעדיו הוא סתם פוליטיקאי אנמי חסר כריזמה (בהשוואה לאוחנה ואמסלם).
המהלך של אמסלם נגד ביבי הוא אחלה שיחוק. נועל את ביבי בתוך הD9
אהבתיאהבתי
א-מחיה, מה גורם לך לראות התפכחות ביהדות אמריקה?
אהבתיאהבתי
תמריץ
בית משפט חזק מעניין את המפלגה הדמוקרטית אך ורק כשהדומיננטיות שלו היא של אסתר חיותים אם ברגע שהדומננטיות שלו תהיה של ימין גם אם כל הימנים יהיו רות גביזונים (שהיא בכלל לא ימנית היא רק לא בעד אקטביזם שיפוטי) הוא יעניין את הדמוקרטים עוד פחות מהרפובליקנים.
האגדות של השמאל על זה שבית המשפט עליון במתכונתו הנוכחית מעניק אשראי מדיני לישראל לא שונות מאגדת השמאל שאף מדינה ערבית לא תנרמל את יחסיה איתנו עד שיושג הסכם שלום עם הפלסטינים.
המדהים הוא שאחרי שהאגדה השניה הופרכה – במקום לפקפק גם באגדה הראשונה יש שמנסים לשקם את האגדה הראשונה ומנסים לקשר כמה שיותר בין השלום עם הפלסטינים לנושאים אחרים.
הנושא של הקשרים עם המפלגה הדמוקרטית מאוד בעייתי ומאוד חשוב. המפלגה הדמוקרטית הולכת מקצינה נגד ישראל. הסיכוי לשנות זאת קטן מאוד אבל חייבים לעשות כל מאמץ לעשות זאת.
הנקודה היא ש"המאמצים" שישראל עושה כרגע לא רק שלא עושים זאת אלא עושים את ההפך הגמור. המאמצים צריכים להיות בכיוון של לתקוע טריז בין הדמוקרטים המתונים לדמוקרטים הקיצוניים. המאמצים של ישראל כרגע לפייס את הדמוקרטים הקיצוניים עושים את ההפך הגמור. את הדמוקרטים הקיצוניים שום דבר לא יפייס – להפך כל התקפלות של ישראל נותנת להם תאבון ללחוץ יותר. מהצד של דמוקרט מתון שיש עליו לחצים מהפרוגרסיבים הקיצוניים – גם אם הוא בעד ישראל ורוצה לעמוד בלחצים אם הוא רואה שהכיוון של ישראל הוא להתקפל כמה שאפשר לכיוון של הפרוגרסים הוא ילך באותו כיוון אלא שהוא שם והוא יכול להתקפל עוד יותר…
ואגב אלרון בהחלט מינוי ראוי לבית המשפט העליון על זה מגיע לכחלון מילה טובה
אהבתיLiked by 3 אנשים
בהמשך לאמחיה אולי גם בהרווארד התחילו להתפכח
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/usa/article/13546621
אהבתיLiked by 2 אנשים
בהמשך למה שהביא חייל עם השופט עודד מורדיק
https://www.maariv.co.il/journalists/Article-970562
אהבתיאהבתי
משה, תקיעת הטריז היא בכך שישראל תראה שהיא כן דמוקרטית וכן ליברלית. ממשלת בנט-לפיד תקעה טריז כזה
אהבתיאהבתי
תמריץ
לא ראיתי שום סימן לטריז שאתה מתאר – אם יש איזה נתק שקרה בין הדמוקרטים המתונים לדמוקרטים הפרוגרסיבים בתקופת ממשלת בנט לפיד אשמח שתציג אותו.
אהבתיאהבתי
משה, הטריז הזה קיים ועומד, השאלה אם ישרוד את הממשלה הנוכחית
ראה למשל כאן
אהבתיאהבתי
תמריץ
פעילות מעולה.
מתי התחילה הפעילות שלו? לפי הכתוב במה שהבאת הוא שיתף פעולה עם טראמפ ממש לא ברור שם שזו פעילות שהתחילה בממשלת בנט-לפיד וקשורה אליה איך-שהוא.
(ואכן זה גם סוג פעולה מתאים שישראל צריכה לנקוט לשכנע תורמים של הפרוגרסיבים לא לתרום להם. בדיוק ההפך מנסיון לפייס את הפרוגרסיבים.)
אהבתיאהבתי
מצטרף באיחור לדיון, וכיון שאין לי (עדיין) אופציה לעשות לייק דרך האתר אז לייק למה שכתבו חייל, משה ושי שפירא.
מזדהה עם דבריכם.
אהבתיאהבתי
אריאל כהנא מסביר למה הרפורמה נחוצה:
https://t.me/Ariel_Kahana/3994
בנוסף לנושא הידוע של עריצות בגץ, הוא מזכיר גם את הצד השני של התמונה, הזלזול של המשטרה באזרח הקטן. וזה לא פחות חשוב. המשטרה לא מגיבה לפניות האזרח הקטן , אא"כ מדובר במקרה קשה במיוחד, או בלחץ תקשורתי.
מקרים שזכורים לי במיוחד :
– האונס בשכונת התקוה, רק אחרי הפרסום בתקשורת טרחו לשלוח חוקר.
– שוכרת אתיופית בת"א שניסו לפרוץ לביתה, והמשטרה לא טרחה לשלוח ניידת. בסופו של דבר היא התקשרה למכר עיתונאי (!) והוא ביקש מהמשטרה לשלוח ניידת…
– גניבת פרטי כרטיסי אשראי בטלפון של קשישים. רק אחרי תוכניות טלביזיה שהתעמקה בנושא טרחו לבצע מעצרים.
התחושה היא שכל עוד המשטרה נותנת לפרקליטות והתקשורת את מה שהן רוצות בחקירות ה"מעניינות", המשטרה תקבל חיפוי לשרלטנות שלה (אגב, מה קורה עם הסיפור של מריחת החקירה של אל-קעדאן, מישהו טורח לחקור את זה?).
אהבתיLiked by 3 אנשים
3718, כשמתקיפים מישהו מזכירים את כל מגרעותיו מתחילה ועד סוף, הקשורות והלא קשורות, זו דרכו של עולם. אבל האם זה לא מסווה לכך שהמגרעת העיקרית של בית המשפט העליון בעיני ביבי היא שהוא לא בית משפט שיזכה אותו מעבירותיו הפליליות?
אהבתיאהבתי
תמריץ,
נראה לך שהימין רוצה שמשפטי נתניהו יפסקו? כל עד שמביאים ומספר איך גררו את אימו בת ה 80+ למעצר וחילוט נכסים כדי ללחוץ עליו, מביא עוד אנשים להבין כמה המערכת המשפטית מסואבת
ההצגה הכי טובה בעיר, כבר אמרתי
אהבתיLiked by 2 אנשים
סם בנקמן פריד עצור בחשד להונאה, רישום כוזב במסמכי תאגיד ושאר פנינים. לא בטוח שאנחנו רוצים את יחסי הציבור האלה.
אהבתיאהבתי