לאחוז בשמש, לתפוס את הרוח

בעקבות התגובות לפוסט הקודם רציתי להרחיב לגבי הכדאיות הכלכלית של אנרגיה ממאובנים. לשם כך עלעלתי בפרסומים העדכניים ביותר שיצאו בנושא.

הדו"ח האחרון של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מתחדשת מגלה אמת מרשימה: העלויות הכרוכות בהפקת קוט"ש מאנרגיית רוח משתוות לעלויות המשוקללות (LCOE) שבהפקת קוט"ש מאנרגיית מאובנים. עלות ההפקה מאנרגיית רוח עומדת על כ-6 סנט לקוט"ש בממוצע. עלות הפקת החשמל מפאנלים סולאריים גדולה יותר והיא בערך כ-10 סנט לקוט"ש, אך בחלק מהארצות ובפרויקטים מסוימים שצפויים להיות מושלמים בעתיד הלא רחוק, נראה שיצליחו להגיע גם לעלויות של 3 סנט לקוט"ש. לשם השוואה, חשבון החשמל בישראל עומד על יותר מ-10 סנט לקוט"ש וחברת החשמל אומדת עלות הפקת קוט"ש מגז טבעי מבחינתה ביותר מ-5 סנט.

בתחילת העשור החשמל מהשמש היה יקר פי ארבעה, כך שקצב השיפור מרשים ויש סיבות לצפות להמשך ירידה בעלויות. החשמל מפאנלים המוצבים על גג הבית יקר יותר מחשמל מפאנלים המוצבים בצפיפות תעשייתית, אך גם לגבי החשמל המופק בגגות הבתים נרשמה התקדמות רבה. בגרמניה, לאו דווקא ארץ שטופת שמש, חשמל כזה (ללא סובסידיות!) זול יותר מחשמל הנצרך מהרשת.

חשמל הידרואלקטרי וחשמל המופק מאנרגיה גיאותרמית משתווים גם הם לעלויות של חשמל ממאובנים אך יכולת הצמיחה שלהם מוגבלת. חשמל מטורבינות רוח המוצבות בלב ים עדיין יקר למדי.

מה חסר?

באנרגיות רוח ושמש קיימת בעיה יסודית, שחישובי העלויות לעיל אינם באמת משקפים. אלו אינן אנרגיות יציבות לאורך היממה ועונות השנה. לעתים יש יותר שמש, לעתים פחות. לעתים יש יותר רוח, לעתים פחות. רשת חשמל שמחוברת לתחנות שמפיקות אנרגיה מרוח ושמש נתונה לתנודות חריפות מעלה ומטה, עד כדי כך שלעתים קרובות אין מנוס מניתוקה מהכוח החשמלי שמגיע אליה מהמקורות המתחדשים ובזבוזו לריק. עם זאת, כל עוד חדירת האנרגיות המתחדשות היא קטנה והן מהוות בערך פחות מ-10% ממקורות החשמל, הבעיה אינה דרמטית – יש מספיק תחנות כוח מאנרגיה ממאובנים שיכולות להגדיל או להקטין תפוקה במהירות כדי לחפות על חוסר היציבות של האנרגיה המתחדשת. אבל במצב שבו אנו מצויים – האנרגיה המתחדשת כבר עשתה את כברת הדרך הראשונה ומבקשת לפרוץ קדימה אל שיעורי חדירה גבוהים בהרבה, הצורך בפיתרון לבעיית חוסר היציבות בהפקה נעשה דחוף.

בלי פיתרון כזה הנתונים שמראים על עלות נמוכה לקוט"ש מאנרגיות מתחדשות, ההולכת ויורדת עוד, הם כמעט חסרי משמעות. כך בעצם הסקטור עומד בנקודה שבה ייצור חשמל הוא הבעיה הקלה. הבעיה הקשה יותר היא אחסון החשמל שמיוצר בזמן שבו יש בו עודף ושימורו לזמן שבו יהיה בו מחסור.

המכונית החשמלית לכשתיכנס לשימוש המוני יכולה לסייע בפיתרון הבעיה בשתי דרכים. קודם כל כי היא מכילה סוללה שניתן להשתמש בה כדי לשמר אנרגיה. ניתן יהיה לתמרץ בעלי כלי רכב חשמליים לטעון ביום טעינה מלאה ולא בלילה, כי ביום זמינה אנרגיית השמש. שנית, התפתחות המכונית החשמלית תחייב הקמת מפעלי סוללות עצומים ובמפעלים אלו ניתן יהיה לייצר סוללות גם לכלי רכב אך גם לאחסון חשמל בבתים ובתחנות הכוח. אין זה מדע בדיוני. טסלה כבר מייצרת סוללות משני הסוגים בגיגה פקטורי שלה בנבדה.

יש אפשרות נוספת לשימור אנרגיה מתחדשת – שימוש בחשמל בזמן שהוא מצוי בעודף כדי לייצר דלק. את הדלק ניתן יהיה לנצל לייצור כוח או ישירות במנוע של כלי רכב מבוססי בעירה פנימית. שנים רבות מדברים על דלק סינתטי כפיתרון פלא לבעיות האנרגיה. גם פיתרון לבעיית פליטות הפחמן הדו חמצני כי הפחמן הדו חמצני לדלק זה יילקח מפחמן דו חמצני שכבר נמצא במילא באוויר. מעולם הפיתרון הזה לא הוכח ככלכלי אבל חשמל בכמעט אפס עלות כפי שמספקים פאנלים סולאריים באמצע היום, אולי יכול לעשותו לכזה ולאחרונה מתעוררת התעניינות רבה בפיתרון. על ידי דלק סינתטי תוכל אנרגיית שמש להניע גם מטוסים וספינות, כלי תחבורה שהנעה חשמלית תתקשה להזיזם.

19 תגובות על ״לאחוז בשמש, לתפוס את הרוח״

  1. תמריץ,
    לא בדקתי אבל אני מפקפק בנתונים שלך משום שמקורם מוטה. אילו המצב היה כדבריך היינו מוצאים תחנות כח מאנרגיה מתחדשת ללא סובסידיות. בעולם מתוקן ספק חשמל פרטי מתחייב לרמה מינימלית קבועה של הספק. לצורך זה על הספק להיות מצוייד במאגרי אנרגיה זמינים. בדלק פוסילי זו הוצאה זניחה (מיכלים פשוטים) אבל באנרגיה מתחדשת העלות (סוללות) תהיה לא כלכלית בעליל כל עוד הטכנולוגיה היא של סוללות ליתיום.

    אהבתי

  2. פינת הטירלול הישראלי.
    מחבל שם פצצה באוטובוס. השופטת ורדה מרוז: "אין מעשה הטרור שביצע המשיב, על אף חומרתו, חריג או קיצוני".

    אהבתי

  3. תמריץ,
    גם אם המחיר הישיר של אנרגיה מתחדשת יהיה אפס עדיין נותרת בעיית האיכסון שהוא יקר להפליא

    אהבתי

  4. כל עוד הוא יקר.. צריך לקחת בחשבון שאם תיאוריית ההתחממות הגלובאלית אמת (ואני מבין שאינך חושב כך) אז אנחנו מקבלים דלקים פוסיליים במחיר זול שקרי כי אין עליהם מס שמשקלל את עלות ההתחממות.

    Liked by 1 person

  5. אוף טופיק
    בהמשך הדיון על המתרחש ביהדות ארה'ב

    מחקר המנבא שהאורתודוכסים יהפכו לרוב בקרב יהדות ארה'ב. הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים ילכו ויקטנו.
    (מחקר זה לא התייחס למספרם האבסולוטי בעתיד ולאחוז שיהוו מתוך אוכלוסיית ארה'ב. כלומר לחשיבותם ולכוח השפעתם. אלא רק לחלוקה הפנימית בתוכם).

    להערכת מחברי המחקר המוקד העיקרי של בעיית הרפורמים והקונסרבטיבים אינו דווקא התחלנות הצעירים (בלשונם – הפיכה ללא מזוהים עם זרם כלשהו) ו/או נישואים עם לא יהודים – אלא דווקא הילודה הנמוכה מאוד שלהם.
    ידוע לי גם ממקורות אחרים – שיהודים רפורמים וקונסרבטיבים הם הקבוצה האתנית ששיעור הילודה שלה הוא הנמוך ביותר בארה'ב.

    [ בהמשך לדיון שלי עם י.ד. -די ברור שבעיית יהדות העולם אינה ישראל, מדיניותה ועוצמת לכידותה הפנימית. אלו לכל היותר גורמים תורמים.]

    http://rotter.net/cgi-bin/go-news.pl?file=39352.html

    קטע מהמאמר:
    " … מספר הילדים בגילאי 0-9 בתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית גם יחד עומד על כ-320 אלף, ואילו אצל האורתודוכסים מדובר בכ-230 אלף. האורתודוכסים הם 10 אחוזים מיהודי ארה"ב, הרפורמים והקונסרבטיבים גם יחד הם יותר מ-50 אחוזים, אך על פי הנתונים בגילאים המבוגרים יותר המצב הפוך: כ-570 אלף יהודים רפורמים וקונסרבטיבים הינם בגילאי 60-69, ואילו רק 40 אלף אורתודוכסים באותם גילאים. התנועות הליברליות מבוגרות יותר, לעומת האורתודוכסיות, שצעירות יותר.

    "האורתודוכסים אמנם קטנים יותר, אבל כל עשור אפשר לראות שיש יותר ויותר צעירים, כיוון שהילודה שם גדולה יותר. בעוד 30 עד 40 שנה, לא יהיו אצל הרפורמים והקונסרבטיבים אוכלוסייה להחליף את דור ההנהגה שלהם. יהיו עדיין את החברים המבוגרים, אך אם עד אז לא יהיה מהפך בילודה, אפשר להגיד שהרפורמים והקונסרבטיבים נופלים מצוק". הוא מסייג את הדברים בכך ש"ייתכן שיקרה כאן קסם, והיהודים ללא זרם יחזרו לזרמים הליברליים, ואז המצב ישתנה, אך המגמות לא מצביעות על כיוון שכזה". לדבריו, "ייתכן שהילודה אצל האורתודוכסים תאט, אז זה לא ייקח להם 30 או 40 שנה, אלא 55 שנה, זה לא משנה – זה עדיין הולך לקרות שהם יהיו הרוב".

    פינקר סיפר שהכתבה ב'הפורוורד' גרמה לעניין רב במחקר, שכאמור טרם הושלם. "התקשרו אליי מ'הוול סטריט ג'ורנל' והם רוצים לכתוב על השינויים הפוליטיים שהמציאות היהודית עלולה ליצור בעקבות דעיכתה של היהדות הליברלית, ועלייתה של היהדות הדתית-שמרנית. "אם כיום כ-70 אחוז מיהודי ארה"ב מצביעים למפלגה הדמוקרטית, המצב יילך וישתנה". הוא מפרש את השינויים בכך שייתכן שהדבר אף ייטיב את הקשר בין הקהילה היהודית אמריקנית לבין ישראל. "המתח כיום בין ישראל ליהדות ארה"ב מונע מכך שהקהילה היהודית היא בשמאל או נוטה לשמאל, ואילו ישראל הפכה להיות ימנית יותר – אבל לכאורה אם האורתודוכסים יהיו רוב – השבר הזה יסתיים".

    אהבתי

  6. הבעיה באקסטרפולציות דמוגרפיות כאלו היא שאם תמתח אותם מאתיים שנה במקום מאה שנים, תגלה דברים שנראים לא הגיוניים בעליל – למשל שיהודים חרדים יהיו קבוצת הרוב באמריקה. ואז אתה מתפתה לומר שהכול חארטה אבל זה לא באמת נכון – יש סיכוי גבוה שדברים שנראים מתחייבים בטווח הקצר יתממשו, בעוד שמעבר הזמן מפחית סבירותם של דברים רחוקים יותר.
    הימין תמיד אמר שאין טעם לדאוג במיוחד מהגידול במספר ערביי השטחים, כי הרי גם בקו הירוק הערבים צפויים להפוך לרוב. טענה מאוד חביבה על מאיר כהנא. בפועל כמובן יש הבדל בחשיבות של אקסטרפולציה בהתאם לעד כמה היא רחוקה בזמן. והרוב הערבי מחוץ לקו הירוק קרוב היה בהרבה.

    אהבתי

  7. קמיליה,
    כמו שבארץ יש תזוזה של חרדים לכיוון השכלה כללית וחילוניות כך גם בארה"ב. מה שכן הדתל"שים לרוב לא מסיימים כרפורמים וקונסרבטיבים רשמיים (חלקם סתם חילוניים וחלקם ליברליים).

    אהבתי

  8. התלבטתי האם לשבץ את המאמר בפוסט שבתגובות אליו מוזכר ההיפוך של אפקט פלין (ירידה באיטליגנציה הממוצעת) או בפוסט שבתגובות אליו התעוררה מחלוקת האם קיימת השפעה לסדר הלידה. לבסוף החלטתי לעשות לעצמי חיים קלים, ובמקום לפשפש בפוסטים ישנים – פשוט לשבצו בפוסט האחרון.

    http://reason.com/blog/2018/06/15/people-are-getting-dumber-the-flynn-effe

    קטע מהמאמר (שגם מזכיר בקיצור מצער את השערתי על השפעת התזונה התעשייתית המודרנית על האינטליגנציה)

    some observers have suggested that average IQs are coming down because of dysgenic fertility—that is, because less intelligent people are having more children than smarter folks—or because of lower-IQ immigrants and their children. These trends, they argue, are now beginning to swamp the IQ-boosting effects that improvements in nutrition, education, and falling pathogen stress had during the 20th century.

    In trying to figure out what could be going on, the Norwegian researchers took advantage of another IQ trend. First-born children tend to have higher IQs than do later-borns. The Flynn effect tends to narrow the gap between first- and later-borns within families. The researchers found that this was in fact occurring in the pre-1975 cohorts. After 1975, the gap between first- and later-born brothers began to grow. Since siblings share genetics and environments, this "within family" decrease tends to rule out dysgenic fertility or immigration as significant explanations for falling average IQs.

    For the 1962–1975 Flynn increase period, the researchers estimate a .2 average annual IQ point increase within families and a .18 increase across families. For the 1975–1991 decrease period, they estimate a .33 annual IQ point decline within families and a .34 decline across families.

    "The results show that large positive and negative trends in cohort IQ operate within as well as across families," note the researchers. "This implies that the trends are not due to a changing composition of families, and that there is at most a minor role for explanations involving genes (e.g., immigration and dysgenic fertility) and environmental factors largely fixed within families (e.g., parental education, socialization effects of low-ability parents, and family size). While such factors may be present, their influence is negligible compared with other environmental factors."

    If falling average IQ scores cannot be attributed to dysgenic or immigration effects, they must be the result of some environmental effects. But what? The researchers conclude that "our results remain consistent with a number of proposed hypotheses of IQ decline: changes in educational exposure or quality, changing media exposure, worsening nutrition or health, and social spill-overs from increased immigration

    אהבתי

  9. לי.ד
    ההבדל העיקרי בין ישראל לארה'ב הוא שהחילונים והדתל'שים הישראלים נשארים חלק מהעם היהודי.
    אבל בארה'ב, תוך שנים – שלושה דורות הם וצאצאיהם אובדים לעם היהודי לנצח.
    לדוגמא, בתו החצי סינית של מארק צוקרברג, שגדל במשפחה שלא התכחשה כלל ליהדותה, כבר אינה חלק מהעם היהודי ולעולם גם לא תהיה.

    זהו ההמשך של מגמת הקיטון המתמיד באחוז היהודים באוכלוסיית העולם – מתקופת האימפריה הרומית ועד ימינו, אבל מסיבות מודרנית (בשונה מהאמצעים של העבר כמו גירושים ורציחות, המרות דת בכפייה או בגלל אפליה ועוד ועוד).

    אהבתי

  10. הדו"ח של בלומברג אופטימי לגבי האנרגיה המתחדשת אך מסיק שעדיין יידרש גז טבעי לגיבוי גם בעתיד הרחוק ולכן האנושות לא תעמוד ביעד הפליטות שנדרש להגבלת ההתחממות הגלובאלית לשתי מעלות
    https://cleantechnica.com/2018/06/21/wind-solar-to-achieve-50-by-2050-as-coal-shrinks-to-11-predicts-bnef/?utm_source=dlvr.it&utm_medium=twitter

    אהבתי

  11. מצטרפת להמלצה על הפוסט של אריה הבלוגוספרה.
    כולל גם חלק מהתגובות אליו (למרות שלא הצלחתי לקרוא את רובן כיון שיש יותר ממאה תגובות)

    אבל מסקנתי ממנו מעט עצובה. אפילו אנשים שמחזיקים מעצמם כבעלי חשיבה רציונלית וכלא מוטים בשל לחצים חברתיים (כמו ליון עצמו והרבה ממגיביו) – אינם מסוגלים לתפוס היכן הם עצמם (לדעתי) טועים.

    אחד המגיבים לפוסט סיכם זאת יפה כשהמליץ לקרוא את ספרו של ביל ברייסון "ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכול". ספר שהמסקנה העיקרית ממנו היא שבכל ענפי הידע והמחקר – אנו יודעים הרבה הרבה פחות מכפי שאנו חושבים שאנחנו יודעים.

    Liked by 1 person

  12. בשורות רעות לסביבה ובעיקר למזרח התיכון – תחזית ל"רנסנס" של הפקת אנרגיה מפחם.
    תוכניות מתקדמות במצרים, טורקיה ואיחוד האמירויות.

    ההסבר: גידול אוכלוסיה ומחסור בחשמל + חרדה מתלות יתר ביצרני אנרגיה מעט פחות מזהמים (כמו סעודיה ורוסיה) + מחיר זול יחסית אחרי שמדינות רבות הפסיקו את השימוש בפחם -> הקמת מפעלים חדשים להפקת חשמל מפחם.
    מגמה שמתאחדת היטב עם רצונו של טראמפ לספק מקומות עבודה להמוני כורים אמריקאים מובטלים.

    קטע מהמאמר:
    " ..Coal currently accounts for less than 1 percent of primary energy production throughout the Middle East, but that is expected to change over the next decade as other countries join Egypt in reshaping the energy landscape. While Israel aims to fully expel coal from its energy mix by 2030, the United Arab Emirates, Oman, Jordan, Turkey and Iran all have plans for new coal capacity. With coal the bugbear in most energy debates, why is it unexpectedly gaining popularity throughout a region rich in oil, gas, and solar power?

    Turkey is the region’s largest consumer of coal. The Energy and Natural Resources Ministry has already announced plans to add 7.2 GW of capacity on top of the 9.9 GW already generated through coal. Turkey has also declared that domestic production will exceed 100 million tons by the end of this year, with Ankara’s emphasizing a decreased share for imports of coal and an increased utilization of domestic coal production.

    While the United Arab Emirates goes to great lengths to advertise its commitment to renewables, Dubai and other emirates are also looking to coal. Currently under construction in Dubai, the ultra-supercritical 2.4 GW Hassyanpower plant will be the first coal plant in the Gulf Cooperation Council once it becomes operational in 2023. Another such facility is under consideration in the northern emirates of Umm al-Quwain or Ras al-Khaimah. According to the UAE national energy strategy, Emirati coal plants will generate 11.2 GW by 2050, accounting for 12 percent of electricity production.

    What’s feeding all of this demand? Concerns over energy security, but also a broader need to power growth. Dubai, as the Gulf region’s most innovative hub, is reluctant to spend on importing energy from other emirates. Egypt sees a need to manage demand for natural gas; the recently announced deal to import $15 billion-worth of gas from Israel’s Leviathan and Tamar fields is another. Ankara is understandably reluctant to continue depending on Russia’s supply of fully half of Turkey’s natural gas. In each case, coal is seen as driving sustained energy diversification.

    For all of these governments, the risks to the environment and the global fight against climate change are outweighed by the imperative of reducing exposure to supply shocks and the threat they pose to regimes. In countries such as Egypt, the gradual recovery from post-revolutionary havoc is contending with population growth and the need for reliable and stable energy supplies. …".

    https://www.realclearworld.com/articles/2018/07/02/explaining_coals_renaissance_in_the_middle_east_112836.html?utm_source=spotim&utm_medium=spotim_recirculation&spotim_referrer=recirculation&spot_im_comment_id=sp_LQqoi1VA_112836_c_lRGHS5

    אהבתי

  13. אבל אני חושבת שזו בהחלט המגמה שמונהגת גם בישראל. הייצוא המאסיבי מהאסדה נועד למקסם רווחים ממשאב ש-20 שנה קדימה כבר יהווה את פתרון המחר. הכל מתקדם מאוד מאוד מהר, ועם המודעות המטורפת למשבר האקלים ולשינויים התעשייתיים שיש לבצע על פני כדור הארץ, אנרגיות מתחדשות נשמע כמו הדבר הנכון. הגז כרגע הוא מעולה לישראל, מדינה שנוהגת להיות לפחות צעד מאחורי שאר המעצמות, ונקווה שהוא יקנה לנו מרחב פעולה של כ-20 שנה כדי להדביק את הפער.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: