לעשות אותו דבר שוב, הפעם התוצאה תהיה שונה

אחת האמרות שאלברט איינשטיין מעולם לא אמר היא:"ההגדרה של שגעון היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה". נזכרתי במשפט הזהב הזה למשמע הידיעה בישראל היום לפיה מערכת הביטחון רוצה להעלות את גיל הפטור לחרדים ל-35 או אפילו ל-40 כדי לעודד חרדים להתגייס. זו הרי השיטה הישנה שהונהגה, לפני חוק טל, והפכה את בחורי הישיבות ליושבי בתי כלא. כלואים מפחד הצבא, לא מתגייסים, לא עובדים ומהווים עול על החברה הישראלית ונכס עצום למפלגות החרדיות שצומחות אקספוננציאלית מבחירות לבחירות. בכל דירוג של מצעדי איוולת ישראליים ההתעקשות ההיסטורית על כליאת בחורי הישיבה תככב במקום גבוה.

מההקדמה הזו ניתן לשער שאני חושב שהעלאה מחודשת של גיל הפטור לחרדים היא מעשה טירוף. אבל דווקא זו אינה דעתי. דעתי היא שייתכן שבהפרש של עשרים שנה, ניתן להנהיג שוב גיל גבוה לפטור לחרדים ולקבל הפעם תוצאה שונה מהקטסטרופה של העבר. יש כמה סיבות לכך.

ראשית, החברה החרדית גדולה ומגוונת יותר משהייתה בימים עברו. התגבשו כבר ציבורים מודרניים יותר, שעבורם גיוס אינו סוף העולם, וניתן לשכנע אותם להתגייס, אם תינתן להם עוד דחיפה קלה, עוד תמריץ מסוים.

שנית, צה"ל מוכן הרבה יותר לגיוס החרדים. לפני עשרים שנה, למרות הדיבור השטחי אז על גיוס חרדים, לצה"ל לא היה למעשה שום מקום הולם לקלוט בו צעיר חרדי. היום כבר ישנן מסגרות מתאימות. מיעוטן קרביות. חלקן ג'ובניקיות, אך מועילות. וישנו גם השירות האזרחי. שירות אזרחי במהותו הוא אמנם בלוף גמור וקומבינה שמחכה לניצול, אבל ישנה אפשרות גם לשירות בארגונים בתחומי הביטחון והבריאות שלשירות בהם יכול להיות ערך אמיתי בשעת חירום. אם החרדים ינותבו לשם, תהיה בכך תועלת. הצבא גם למד לתת ערך אמיתי למשרתים החרדים באמצעות השלמת לימודים.

שלישית, הורדת גיל הפטור בעבר, ובפרט ההורדה החד פעמית לגיל 22 שיזם יאיר לפיד לפני עשור, הועילה. תמיד האמנתי בקונספט שכדאי לשחרר את החרדים בגיל 18, ואז הדבר הזה כשלעצמו יחולל שינויים בחברה שיאפשרו גיוס בהמשך הדרך. ואכן במידת מה קרה משהו דומה לזה. הצעירים החרדים שוחררו מכבלי הצבא בגיל מוקדם יחסית. עכשיו צעיר חרדי שפונה ללימודים אקדמיים ולמקצועות חופשיים אינו כבר נדיר כפי שהיה לפני עשרים שנה.

רביעית, יש ערך גדול להכנסת החרדים לשירות המילואים. גם לחיילים שאינם בוגרי סיירות או חי"ר ניתן לתת תפקידים בעלי ערך צבאי בשעת חירום. האפשרות לחזרה מחודשת של 7.10 היא סיוט שירדוף אותנו עוד הרבה שנים ויעצב את תפיסת הביטחון הישראלית. צריך כוח אדם עם מדים, שמוכן לקבל משמעת צבאית, להישלח למטווחים, לעשות שמירות ולהסתובב בשעת הצורך עם רובה.

חמישית, אין חשש שהחרדים יקבלו לגיטימציה שלטונית. הפחד הכי גדול לעתיד המדינה אינו נובע מכך שהחרדים יסרבו להתגייס, אלא מכך שיופעל עליהם לחץ כל כך גדול שבאמת יהיה בקרבם גיוס המוני. אולי הייתי מדמה זאת לכך שהחשש המדיני הגדול אינו מהמשך הסרבנות הפלסטינית, אלא מכך שהפלסטינים יתרצו לחתום על הסכם קבע שיתן להם מדינה.

אם היינו רואים פתאום את החרדים באמת משתלבים בצבא, הדבר היה מקנה להם בהמשך הדרך לגיטימציה פוליטית לנצל את כוחם הדמוגרפי כדי להכתיב את מהלך העניינים במדינה, בניגוד למצב הנוכחי שבו אין שר חרדי בקבינט הביטחוני. חולשת העמדה החרדית באה לידי ביטוי גם בהפיכה המשטרית. בשלב מסוים קלטו המנהיגים החרדים שהתנהלות העניינים הקיצונית מסכנת אותם ואת מקומם במדינה, זאת בעוד הדתיים הלאומיים והביביסטים ששו אלי מלחמת אחים.

סנקציה של העלאת גיל הפטור אינה באמת חזקה מספיק כדי לשלוח את החרדים לצבא בהמוניהם ולשנות כך את דמותו ואופיו ואת דמותה של המדינה. היא כן תדרבן רבים מהם ללכת אל הקב"ן או סתם להיות רשומים בספרי הישיבה בזמן שהם עובדים בשחור. כל אלו דברים שהתקשורת תשמח לתעד ולציין, ואלו ימשיכו להעיב על הלגיטימיות של הקיום הפוליטי החרדי בחברה הישראלית.

לסיכום, חזרה אל המציאות שקדמה לועדת טל ושבה חרדים היו מקבלים פטור רק בגיל 40, יכולה להוות דוגמה נדירה למקרה שבו דבר ייעשה בפעם השנייה, אך התוצאה תהיה שונה. לפחות כך נראה לי.