אינספור לימונים

ב"קיצור תולדות האנושות" יובל נח הררי מתאר כיצד המהפכה החקלאית לא הואילה מאומה לרווחתו של האדם. עד המהפכה התעשייתית והמאה ה-19 רמת החיים האנושית לא באמת עלתה על זו של לקטים ציידים בעידן הפרה היסטורי. דבר זה מעלה את השאלה הפשוטה: מה הטעם בכלל בטלטלה כזו בדרך החיים, אם היא לא מועילה דבר? והתשובה היא שהמהפכה החקלאית יצרה שינוי עצום מבחינת המין האנושי: היא איפשרה לו להתרבות. האוכלוסיה גדלה. מבחינת רווחת הפרט אולי לא השתנה דבר לטובה – היה יותר מזון, והיו יותר נפשות לפרנס. אבל האבולוציה הרי אינה מתעניינת ברווחתנו, היא מתעניינת בלהפיץ גנים שורדים. אולי בני האדם הצליחו לגנוב מהאבולוציה רגעי נוחות ונחת פה ושם, והאבולוציה העלימה עין. אבל מטרתה בסופו של דבר היא לא שיהיה טוב לנו. כל נוחות שיצר העמל האנושי, האבולוציה שוקדת להפוך אותה בסופו של דבר לעוד עותקים של גנים אנושיים. כך, בני האדם יצרו את המהפכה החקלאית מתוך מחשבה שלהם יהיה טוב, אבל האבולוציה ציחקקה ודאגה שלה יהיה טוב (אם כי יש מחלוקת אם באמת המהפכה החקלאית הייתה כזו חסרת תוחלת).

יובל נח הררי נמצא כיום בחזית המאבק נגד ההפיכה המשטרית, ואולי הוא עצמו מגלם דמות במאבק היסטורי אבולוציוני בעל אופי דומה למאבק שתיאר ממרחק אלפי דורות. הררי נהנה מהנוחות של החברה המודרנית, שבה הוא מגה סטאר בעל שם עולמי באופן כמעט חסר תקדים, והוא נהנה גם מחייו בישראל, שעד לאחרונה היו נדמים כחיים במדינה בעלת ערכים מודרניים האופיינית לעולם המערבי במאה ה-21. מתחת לכל הטוב הזה רוחשת בוחשת האבולוציה, והיא חסרת רחם. אין לה עניין שלאנשים יהיה כיף. יש לה עניין להמיר כל כיף לעוד ועוד עותקים של גנים. הררי עצמו הוא הומו אל-הורי, אז האבולוציה מתמקדת בלהפיץ גנים של אחרים. היא חוללה, לא רחוק מביתו של הררי, קבוצת אנשים שמעוניינת לחיות חיי צנע סגפניים, לשקוד על פולחן דתי, ובעיקר להעמיד עוד ועוד עותקים של עצמם. הנורמות הליברליות והשפע החומרי מאפשרים לאנשים כאלו להתרבות במהירות, דבר שלא היה אפשרי בימים שבהם הרפואה הייתה פחות נוחה, השלטון היה יותר אכזר והחיים היו יותר קשים. אבל בסופו של דבר המטרה היא אותה מטרה עתיקה של האבולוציה עוד מראשית ימי המהפכה החקלאית: לתפוס מבני האדם את הכיף ואת הנוחות ולהמיר אותם לעותקים נוספים של גנים אנושיים.  אם חשבנו שבאמצעות המצאת הגלולה למניעת היריון בלמנו את השתלשלות העניינים הזו, הרי האבולוציה צוחקת לנו בפנים: היא יוצרת דת שמתפשטת במהירות ושהתנגדות לשימוש תכוף בגלולה היא אחד מעיקריה.

החרדים בישראל הם דוגמה ייחודית אחת, אבל גם ההתרבות האקספוננציאלית המדהימה של אפריקה ושל העולם הערבי במאה ה-20 יכולות להיות דוגמה. מי שהמציא את האנטיביוטיקה או שגילה שרופאים מיילדים צריכים לשטוף ידיים עם סבון או אלו שפיתחו את המהפכה הירוקה בחקלאות רצו שלאנשים יהיה יותר טוב. לא היה להם עניין להעלות לגבהים אין קץ את קאונטר הנפשות הפועלות. אבל האבולוציה חוטפת כל הנאה אנושית במטרה להפוך אותה להתרבות. באפריקה חיו כ-140 מיליון בני אדם ב-1900. כעבור 200 שנה צפויים לחיות בה ארבעה מיליארדים. איזו רמת חיים תהיה צפויה ל-4 מיליארד אפריקניים בשנת 2100 בכדור הארץ שהתחמם באופן ניכר? ייתכן שנמוכה מאוד.

המלכוד המלתוסיאני מתאר את המצב שבו אוכלוסיה גדלה אקספוננציאלית, אך כמות המזון גדלה לינארית, ולפיכך המין האנושי נגזר לסבל. בעולם המודרני הגורל שמתאר מלתוס לכאורה אינו גזירה עוד, מאחר שניתנה לבני האדם האפשרות הקלה להימנע מהריונות, בלי להימנע מסקס. וגם הוקמו מנגנונים חברתיים כמו פנסיה והשכלת נשים שמפחיתים את הצורך הכלכלי בילדים. אדרבה, יש החוששים מהצטמקות האוכלוסיה בשל הילודה השלילית ברחבי העולם. עם זאת עינינו הרואות, בקיומם של חרדים ואמיש, בגידול האוכלוסיה באפריקה ובמדינות ערב, את הסימנים לכך שהאבולוציה אינה פראיירית. היא עדיין נותרת נחושה להמיר רווחה אנושית בעותקים נוספים של בני אנוש. בני אדם חפצים לקחת לימון ולעשות ממנו לימונדה. האבולוציה חפצה לקחת לימונדה ולעשות ממנה אינספור לימונים.