דברים שנותנים תקווה

בכתבה הזו ובעיקר בתגובות אליה אפשר לחוש בזעם המתפרץ של השמאל הישראלי על תוצאות הבחירות. רבים מן המגיבים מדברים על הגירה מישראל. ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-דרעי-בן גביר-גולדקנופף היא לא לרוחם.. ואנחנו עוד לפני הסלמה כי הממשלה החדשה צפויה לנקוט בכמה צעדים שיפגעו בפרות הקדושות של השמאל, ובראש ובראשונה פסקת ההתגברות שתיתן לכנסת עליונות על פני בית המשפט העליון. ובסופו של דבר סביר שגם נתניהו ירתום את ניצחונו כדי להיפטר מהמשפט. הוא לא זכה בכזה ניצחון מהדהד רק כדי להיזרק ממנו לתא מאסר.

ועדיין, הפער בין הרגש לבין המציאות הוא גדול, כי מהרבה בחינות ישראל מעולם לא הייתה בפוזיציה טובה יותר. אחרי שיצאנו, תודה לאל, מהבלגן הפוליטי שנמשך שלוש שנים, אפשר להסתכל על העתיד בתקווה. הנה כמה סיבות לאופטימיות:

• סוף סוף תהיה ממשלה יציבה שתוכל לקחת אחריות על דברים קריטיים כמו קידום המטרו והתמודדות עם בעיית הדיור. אפילו על פטור מויזה מול ארה"ב. ההתנהגות של ביבי ששיתק את ההתקדמות בנושאים אלו הייתה מבישה, וקצת מבאס לראות איך חוטא יוצא נשכר. עם זאת, טובת הציבור חשובה יותר מההתחשבנות איתו. ובזכות ממשלות קודמות הגעת רכבת תחתית חלקית לגוש דן בדמות קווי הרכבת הקלה היא שיפור היסטורי, שממש ממש קרוב.
• הממשלה החדשה תהיה חייבת להביא תוצאות בנושא שיפור הביטחון האישי מול הפשיעה של הבדואים וערביי ישראל, הפרוטקשן והפשיעה החקלאית. על כך היא נבחרה ויש לה את כל הכלים. תירוצים לא יתקבלו הפעם.
• העובדה שלישראל מקורות אנרגיה זולים יותר משאר העולם בגלל תגליות הגז הטבעי הופכת למאוד משמעותית וצפויה להקטין את הפער המטריד ביוקר המחיה בין ישראל לבין חו"ל. זה בעצם מה שקורה בימים אלו ממש. חוץ מזה, רפורמות היבוא של הממשלה הקודמת צפויות לתת את אותותיהן בהמשך הדרך.
• התקשורת מדברת על הדמוגרפיה החרדית והשלכותיה בעוד עשרות שנים, אבל כאן ועכשיו אפשר לראות את ההשתלבות המהירה של הנשים החרדיות בתעשיית ההייטק.
• על פי הפראנויה השמאלנית, שמגזימה בחרדות מיריבים מבפנים, אך ממעיטה בחשש מאויבים מבחוץ, הלהט"בים יוחזרו לארון; המדינה תשותק בשבת; וכולם יחויבו להתפלל בבתי הספר. בפועל אין ספק שהסטטוס קוו יישמר, ומטבעו תמיד הוא זוחל קצת יותר לכיוון החילוני, כי לחופש יתרון על ההגבלה. אפילו בעניין התחבורה הציבורית בשבת חלה התקדמות בשנים האחרונות עם מיזם נעים בסופ"ש. עם זאת, פריצת דרך אמיתית בנושא כנראה תגיע רק עם הגעת הרכב האוטונומי, שהיא קצת יותר רחוקה משקיוונו פעם.
• רע"מ בהנהגת מנסור עבאס לא נמחקה אחרי שיתוף הפעולה שלה עם הקואליציה, אלא גדלה במנדט. זו בשורה גדולה לעתיד של יחסי המדינה עם ערביי ישראל.
• על אף הסלידה של הממשל הדמוקרטי מממשלת ישראל החדשה, בנושא החשוב ביותר: העמידה מול אירן, המציאות דוחפת את אמריקה ליישר קו עם ישראל. זאת בגלל הסירוב של אירן לחזור לעסקת הגרעין, הדיכוי האכזרי של המחאות נגד המשטר והברית האיראנית-רוסית. התיאבון של זרם המיינסטרים במפלגה הדמוקרטית להתפייס עם אירן דעך. זו עוד אשליה של מדיניות החוץ בתקופת אובמה שהתפוגגה לה.
• בכלל המלחמה באוקראינה מנערת את העולם המערבי מתחושת "סוף ההיסטוריה" המפגרת שלו. כך גם ההתמודדות עם גלי ההגירה מהעולם השלישי נעשית ריאליסטית יותר. על אף יחסי הציבור האיומים שהממשלה החדשה תזכה להם, מבחינה מהותית דברים אלו יהדקו מאוד את הברית של המערב עם ישראל, שבה מעולם לא השלינו את עצמנו כאילו סוף ההיסטוריה, האלימות והמלחמות הגיע (פרט לכמה רגעים תמימים בשנות התשעים).