יהדות התורה
יכול להיות שב-2026 עדיין תתקיים הכנסת ה-25 (ולפי פרשנות סבירה של החוק, אפילו ב-2027). לחרדים האשכנזים יהיו אם כך עדיין 7 מנדטים ערב הבחירות הבאות ב-2026! הם קיבלו לראשונה את המנדט השביעי בבחירות 2013. אנחנו צפויים לראות אם כך לפחות 13 שנה ללא התקדמות אלקטורלית, וזה בציבור שגדל בקצב גידול טבעי מסחרר. הנתון הזה מלמד על ההיקפים העצומים של היציאה בשאלה מהמגזר החרדי! ממש כפי שחזה אבישי בן חיים בזמנו: התפרקות החרדיות.
סתם התבדחתי במשפטים האחרונים; הנשירה מהמגזר החרדי האשכנזי היא קטנה. אם אישה חרדית יולדת שבעה ילדים בממוצע, ומעטים (5%-10%) נושרים מהדרך, אנחנו צפויים לראות גידול כביר. שישה ילדים וקצת נותרים חרדים. הסיבה לכך שמספר המנדטים של יהדות התורה קופא במקום היא שלא רק האוכלוסיה החרדית גדלה, אלא גם יתר האוכלוסיות בישראל. יש ילודה בעוד מגזרים ויש עלייה. יהדות התורה לא מנסה לעקוף עצם דומם, אלא לעקוף רץ אחר, אמנם איטי יותר, ודבר זה לוקח זמן.
היה לי ברור שהדיבורים על מעבר בוחרים חרדים לאיתמר בן גביר וכיוצא בכך הם סיפורי מעשיות. טעם החיים החרדיים הוא הציות לגדולי התורה, וגם אם מישהו מחפף בציווי כזה או אחר בחייו הפרטיים, מדוע לו להקריב את חלקו בגן עדן רק כדי לשים פתק בקלפי שונה מהוראת רבו. התמריצים הדתיים הם חזקים כאש הגיהנום, והאיומים של הרבנים על המורדים בהם הם אמינים מאוד באוזני מי שגדל כל חייו בחינוך חרדי. אף על פי כן, לא שיערתי שיהדות התורה תצא עד כדי כך חזקה מבחירות 2022. מספר הקולות שקיבלה, 280 אלף קולות, כשבבחירות לפני שנה וחצי קיבלה 250 אלף, חורג מגידול טבעי גרידא. וזאת בעידן שבו רבי חיים קנייבסקי אינו כאן עוד כדי לחלק את ברכותיו, והוא הוחלף במרן ליטאי טיפוסי יותר ופחות מיסטיקן. נכון שעדיין היו חסרים קצת קולות למנדט השמיני. אבל זה עניין מקרי של משחקי באדר-עופר והסכמי עודפים. התוצאה האלקטורלית הוכיחה העדר כל התפרקות, ואף אפשר לומר: התגבשות. דיברו רבות על הצעירים החרדים שמצביעים לבן גביר, אבל במודיעין עילית ובביתר מספר הקולות (הזניח ממילא) לציונות הדתית דווקא ירד לעומת הבחירות הקודמות. נראה לי שההתפתחות העיקרית אצל החרדים הייתה שהחסידים, שלרוב מפגרים באחוזי ההצבעה לעומת הליטאים (הסבר לכך אפשר למצוא בפוסט הזה), הצליחו להשוות. מן הסתם אימת ממשלת לפיד-בנט ו"גזרות השמד" שלה הייתה עליהם. ייתכן שבבחירות הבאות ישובו לעצלנותם.
כל זה לכאורה נותן תוקף לטענתו של אלעד נחשון שהדמוגרפיה קוברת את סיכויי השמאל בפוליטיקה הישראלית. אבל מדבר זה כשלעצמו לא הייתי מתרשם ככה. החרדים האשכנזים סוגרים את עצמם מהעולם, וזו טקטיקה ייחודית, קשה לחיקוי, שנוחלת הצלחה מדהימה, אבל ייתכן שאינה בת קיימא לטווח הארוך מאוד. בכל אופן היא לבדה תשנה את החברה הישראלית כליל רק בטווחים של 50-100 שנה. המגזרים האחרים בחברה הישראלית אינם סגורים עד כדי כך לשינוי.
ש"ס
ההישגים של ש"ס הותירו אותי שמוט לסת. בכלל הייתי מצפה שאחרי לכתו של הרב עובדיה וללא כל מנהיג דתי כריזמטי, ש"ס תתפצל לרסיסי מפלגות שיילחמו זה בזה, וגם האידיאולוגיה תזוז מהכיוון החרדי לכיוון הציוני-דתי, שמתאים יותר לציבור המזרחי. כל זה לא בדיוק קרה (בפרסומות שלה ש"ס כן נראית ציונית ולאומית מאי פעם, אבל היא לא שינתה את הבסיס האידיאולוגי הרבני החרדי). ייתכן שהיה לאריה דרעי מזל או סייעתא דשמיא. חברו דאז אביגדור ליברמן הציל אותו מהתחרות שהציב אלי ישי על ידי העלאת אחוז החסימה.
היכולת של ש"ס ללכוד מצביעים מסורתיים צעירים בהמוניהם בזמן שבו איתמר בן גביר צובר פופולאריות עצומה, וביבי המודח והנאשם מבקש לשוב, היא הישג פנומנלי ולא צפוי. בתשדירים של ש"ס ניתן היה לראות צעירים מקועקעים ונטולי כיפה. רבים מהם ינהלו את חייהם בין התחזקות להיחלשות דתית, אבל בקלפי ישמרו על נאמנות לש״ס.
ההערכה שלי תמיד הייתה שמסורתיות היא אידיאולגיה חלשה שתרבות המערב תצליח לשחוק, בדומה למה שקרה לנוער האיראני שאינו מסוגל לסבול יותר את האייתולות, אף על פי שדור סביו היה מוסלמי אדוק. אבל בחירות 2022 בהחלט לא מוכיחות שזה הכיוון. לפחות לא לעת עתה.
עם זאת, לא ניתן להשוות את ש״ס ששיעור הפריון אצל בוחריה שרובם מסורתיים הוא אולי 4 ילדים לאישה ליהדות התורה שבוחריה הם הכי חרדים הארד-קור וגם הנשירה בקרבם פחותה. אחת מנקודות המפנה של הדמוקרטיה הישראלית תקרה בעוד דור, כאשר יהדות התורה תעקוף את ש״ס באופן קבוע.
הציונות הדתית
על פי דיקטה, אלו שהצביעו לימינה בבחירות לכנסת 24 התפלגו בבחירות הנוכחיות ככה: 45% הציונות הדתית, 21% הבית היהודי, 13% הליכוד, 10% המחנה הממלכתי. זהו הישג גדול לסמוטריץ' ובן גביר. יש לזכור שערב הבחירות הקודמות הותקפה ימינה בידי הליכוד ונחשבה כבר למפלגה היותר סוררת של המחנה, אשר דיברה על הקמת ממשלת אחדות עם השמאל נטולת ביבי. להצביע לה לפני שנה וחצי, ואז לעבור ממנה למפלגה הגדולה הקיצונית בתולדות המדינה, מדינית ודתית, זהו שינוי משמעותי. העובדה שחצי מהמצביעים עשו אותו מלמדת שרגליהם נטועות עמוק במחנה הימין. עם זאת, שליש מהמצביעים בחר אחרת. למי שחושש מהדמוגרפיה של המדינה, מצביעי ימינה הם סוג של נקודת אור. הם נוטים להיות דתיים לייטים או ימניים אידיאולוגיים שדתיותם או ימניותם הולכות ונשחקות עם השנים ועם הדורות. הם חשופים במיוחד לאופן שבו תרבות המערב שוחקת אידיאולוגיות לאומיות ומסורתיות. עשרה אחוזים מהם אכן עבר שחיקה בתוך שנה וחצי ועבר מהצבעה למפלגה ימנית אידיאולוגית מובהקת אל המחנה הממלכתי שהגוון השולט בו הוא שמאלי. מתן כהנא מהווה ייצוג פרסונלי של התהליך הזה.
ערבים ועולים
בבחירות 88' התוצאה הייתה 57-63 לטובת הימין. בבחירות 22' התוצאה היא 56-64 לטובת הימין. שלושים וארבע שנים חלפו "אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה". ברם, הצגה כזו של הדברים תהיה מטעה ותשקף חוסר הבנה של הדמוגרפיה הישראלית. לצד של השמאל בבחירות האחרונות עמדו שני כוחות. האחד הוא העלייה מרוסיה ששינתה את עורה בשנים האחרונות, ובגלל גחמותיו של אדם אחד, אביגדור ליברמן, צורפה לגוש השמאל. והיה גם כוח נוסף – הילודה הערבית הגבוהה עד שנת 2000. בשנות השישים הילודה הערבית בישראל הייתה אולי הגבוהה ביותר שנרשמה בקהילה אנושית כלשהי בזמן מן הזמנים. דמוגרפים מסבירים זאת בהעדר מוחלט של מודעות לתכנון משפחה באותם ימים לצד הסתמכות על תחליפי חלב אם במקום הנקה (שמשמשת כסוג של אמצעי מניעה טבעי). הילודה הערבית בישראל נותרה גבוהה, גם אם לא באופן כה קיצוני, עד תחילת המילניום. אז החלה ירידה תלולה בפריון, ובכך התפוגג חשש אחד דמוגרפי מרכזי שכיום כבר נשכח לגמרי, אבל בעבר היה משמעותי מאוד – החשש שגם בגבולות הקו הירוק יהפכו היהודים למיעוט. הבדואים עדיין עושים הרבה ילדים, והדבר יסייע לרע"מ בעשורים הקרובים, אך בניגוד למה שקרה בשנים 1988-2022, לא צפויה בעתיד קונטרה ממשית מהצד הערבי לשיעור הפריון החרדי והחרד"לי וכמובן, גם לא צפויים מיליון עולים חילונים.
הליכוד
הליכוד אינו הציונות הדתית, יהדות התורה או ש"ס. קהל מצביעיו הוא די קבוע: הרוב הגדול מצאצאיהם של היהודים שעלו לארץ מארצות המזרח, אבל אופיו הוא הרבה פחות מקובע. די אם נזכיר כיצד אריק שרון הצליח להפוך אותו למפלגה שמבצעת את ההתנתקות מעזה (ומהשומרון!) בזמנו. וגם מצביעיו אינם מקיימים ברובם את אורח החיים הדתי הקפדני ואינם שולחים את ילדיהם לבתי ספר נבדלים. גם אם הדטרמניזם הדמוגרפי מחייב שהליכוד ישלוט בחמישים השנים הקרובות, מה בעצם הוא מחייב? פעם הליכוד דיבר על ארץ ישראל השלמה, אבל די לאחרונה מנהיג הליכוד קיבל את "תוכנית המאה" של נשיא ארה"ב למסירת 70% מיו"ש (ובנוסף אזורים בתוך הקו הירוק ליד עזה), והדבר נחשב אפילו להישג פנומנלי, שאיש אינו זוקף לחובתו. פעם היה זה יצחק רבין שהתנגד למדינה פלסטינית, אבל מנהיג הליכוד הנוכחי הביע תמיכה פומבית בהקמתה.
נעבור לנושאי פנים. האם הליכוד היא "מפלגה חברתית" או המפלגה שעשתה קיצוצים חדים ב-2003 וגאה בכך עד היום? ואיך זה שפעם הליכוד הגן על עצמאות המערכת המשפטית ועכשיו מדברים על פסקת ההתגברות?
את יהדות התורה וש"ס אפשר להגדיר על ידי קריאה בספרי ההלכה והבנת הנחישות להתבדל (בעיקר במקרה של יהדות התורה), את הציונות הדתית על ידי קריאה בספרי הלכה ובספריו של הרב קוק\הרב מאיר כהנא, אבל אין ספר שיעזור להגדיר את הליכוד. ואולי אפשר להגדיר את הליכוד כמפלגה שעמדותיה יגרמו חוסר נוחות לאשכנזי החילוני הממוצע. זו הגדרה מעורפלת ואולי אפילו מעגלית. האם הליכוד מאמץ את העמדות שגורמות לאשכנזי חוסר נוחות, או שהאשכנזי חש חוסר נוחות כי הוא יודע שאלו עמדות הליכוד? והרי חלק מהעמדות של הליכוד, למשל הדברים שצוטטו אתמול בשם נתניהו שישמור על הסטטוס קוו בנושא זכויות הלהט"ב, הוא כן קביל מבחינת האשכנזי החילוני.
אז מהו בעצם הדטרמניזם הדמוגרפי? משמעותו שרוב הציבור יהיה בימין, אבל זהו דטרמניזם לא דטרמיניסטי, כי אנחנו לא יודעים לאיזו תוצאה הדבר יוביל. אולי יהיה זה ימין נוסח מנחם בגין שמסר את כל סיני, או נוסח אריק שרון שעשה התנתקות. אולי יהיה זה ימין נוסח ביבי שעשה את הסכם וויי, הקפיא את הבניה בשטחים, הודיע שהוא מגן על בית המשפט העליון ונמנע מהרפתקנות צבאית.
נניח שהדטרמניזם הדמוגרפי משמעותו תחושת חוסר נחת אשכנזית חילונית, אבל אפילו אותה קשה להגדיר במדויק. הנה היה ראש ממשלה בשם נפתלי בנט שהיה ימין מובהק, והאשכנזים החילונים נהנו מאוד מתקופת שלטונו. לעומת תקופת ביבי הם הרגישו שיפור בכמה פרמטרים, והרי אושר הוא תמיד יחסי. ואולי הדטרמיניזם הדמוגרפי הוא פולחן אישיות סביב מנהיג, בלי קשר למגרעותיו או לשחיתותו? אבל סביב יצחק שמיר לא היה, והוא היה מנהיג הליכוד ששלט הכי הרבה שנים פרט לביבי.
נראה לי שהגענו למסקנה הדמוגרפית-דטרמיניסטית שהימין ישלוט בעשרות השנים הקרובות, אבל לא ניתן לקבוע מה תהיה המשמעות של כל זה. הדטרמיניזם אם כך אינו דטרמיניסטי. כל זה באופק שנראה לעין. באופק שכבר מעבר למראה העין יהפוך כוחם של החרדים לטוטאלי וישראל תידרש להתפצל לשתי מדינות, או לפחות לשתי אוטונומיות.
תמריץ 
10% מבוחרי ימינה לכנסת ה-24 שעברו למחנה הממלכתי בבחירות הנוכחיות אינם בהכרח דתיים כי לימינה הצביעו גם לא-דתיים.
אני חייב להודות שגם אני הופתעתי מהתוצאה ועכשיו אחרי הבחירות מסתבר שגם חברים ומכרים שלי, שחשבתי שיצביעו לבית היהודי, בסופו של דבר לא הצביעו לה.
הסבר מהשטח על תיבת התהודה הזאת, שיצרה לה קבוצה קטנה ודברנית בתוך הציונות הדתית (התנועה) בקישור הבא:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/538899/
אהבתיאהבתי
לגבי ש"ס לדעתי הבוחרים שלה מתחלקים בקירוב ל-3 קבוצות:
קבוצה אחת היא של חרדים ודתיים יוצאי עדות המזרח. זו אולי הקבוצה הברורה מאליה.
קבוצה שנייה היא של יוצאי עדות המזרח שמרגישים שהאשכנזים דפקו אותם. ש"ס היא מפלגה שלפחות בעבר בנתה את עצמה על דמגוגיה וגם היום היא מושתתת על עדתיות (גזענות עדתית) וזה חלק מהקסם שלה בעיני מצביעים מסויימים.
הקבוצה השלישית היא העשירונים התחתונים, ובעיקר אלה שנסמכים על קצבאות וסבסודים. אני מכיר אישית *אשכנזי חילוני* שמצביע לש"ס כי אין לו עבודה ומצד שני יש לו הרבה ילדים. הוא מסתמך על קצבת אבטלה וכן אחוזי נכות, ומבחינתו ש"ס היא המפלגה שתדאג לקצבאות לאנשים כמוהו.
אם הניתוח הזה נכון אני לא רואה את ש"ס נעלמת בעשורים הקרובים.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניח שהקבוצה החרדית ממש היא שליש, הדתית עוד שליש והמסורתית עוד שליש. אבל לא בטוח שהמניע הרווח הוא סוציאליסטי. האשכנזי שאתה מכיר נראה לי חריג מאוד.
אהבתיאהבתי
אני מסכים עם אמחייה. קיימת קבוצה של מצביעי ש"ס מהעשירונים התחתונים.
העשירונים התחתונים הללו לא מצביעים מתוך תקווה לקצבאות. הם לא עסוקים בפוליטיקה שוטפת, הם חסרי יומרה להשפיע על השלטון, והם עייפים ממלחמת הקיום השוטפת. ש"ס היא היחידה שבכלל פונה אליהם ומגיעה אליהם (ובוודאי שלא השמאל הסוציאל-דמוקרטי שמדבר בשמם). ולכן הם מצביעים לש"ס.
אהבתיאהבתי
ותודה תמריץ על הניתוח של הצבעת החרדים !
אהבתיLiked by 1 person
מתוך 24 הכנסות שהתכנסו לנו רק אחת סיימה את ימיה במלואם, של גולדה מאיר 4 שנים פלוס. בשכונה שלנו אי אפשר לדעת מה יהיה עוד שנה ועוד 3-4 שנים, על סמך העבר וההכרות עם הנפשות הפועלות סביר יותר שהיא לא תגיע ל 2026.
אהבתיLiked by 1 person
מודה שאי אפשר לדעת.. אבל זו קואליציה הומוגנית מאוד.
אהבתיאהבתי
אפשר להסתכל על זה מזווית אחרת יותר כלכלית (זה בלוג על תמריצים כלכלים, לא?), אם נקבל את התאוריה של הניידים והנייחים, אז הבחירה בימין כברירת מחדל, והסיבה מדוע הימין ינצח תמיד ברורה גם משם.
הנייחים (חרדים\דתיים\מעמד ביניים שהוא לא רופאים או מרצים באונ' או מהנדסי הייטק), מצד אחד יעדיפו שלטון שיגרום לשגשוג בישראל (כדי שהחמור יוכל לסחוב את הישיבות והצבא על גבו), מצד שני לא ירצו לקחת סיכונים מיותרים, אין להם ארץ אחרת. אין להם שום עניין בעמדת ישראל בעולם, חוץ מההשפעה על הנושא הכלכלי והבטחוני. הם תמיד יהיו הרוב.
הניידים, להם יש ארץ אחרת, יהיו מוכנים לקחת סיכונים עודפים, כדי להגדיל תוחלת הרווח (הכלכלי, ועמדת ישראל בעולם), וגם כי הפוזה שלהם מול מקביליהם בחו"ל חשובה להם. גם אם הסיכונים יגרמו בקיצון להשמדת ישראל או פגיעה קשה באוכלוסיה.
זה דומה לשמוש שעני ועשיר יעשו ב 100,000 שקל שקבלו במתנה, העני יכסה משכנתא או ישמור בפק"מ עבור הוצאות הילדים. העשיר ישקיע במניות או בסטארט-אפ, כי תוחלת הרווח גדולה יותר, גם אם יש סיכוי לא רע שיפסיד את כל הכסף.
זה מסביר את הפרגמטיות של הליכוד. הם פשוט מחפשים את המסלול שיתן את מקסימום סכויי ההשרדות של ישראל בעולם קשה, עבור הנייחים.
אהבתיLiked by 2 אנשים
3718, הרעיון מעניין, אבל אני לא מאמין באופן עקרוני שאידיאולוגיה פוליטית נובעת משיקולים כלכליים אישיים. וגם: שמאלנים יכעסו מאוד לשמוע על הצגת דברים כזו.
אהבתיאהבתי
תגיד תמריץ אתה לא חושב שחלק מניצחון הימין בגלל הכישלון המוחלט של הסכם אוסלו שגרר אחריו אינתיפדה עקובה מדם?
בבחירות בשנת 1999 קבל אהוד ברק (נציג השמאל) 58% מקולות המצביעים ובנימין נתניהו רק 42%. 58% מקולות המצביעים זה שקול ל-70 מנדטים. כשנה לאחר מכן החלה האינתיפדה. בבחירות שנערכו כמה חודשים לאחר תחילת האינתיפדה קבל אריאל שרון (אז נציג הימין) 64% מקולות המצביעים לעומת 36% שקבל אהוד ברק (נציג השמאל). אומנם שרון קבל אחוז כה גבוה בגלל שהערבים לא השתתפו בבחירות, אבל גם אם הם היו משתתפים הוא היה מקבל 55% שזה שקול ל-66 מנדטים.
עלי לציין שבבחירות אלו היתה הצבעה אישית לראש הממשלה ולא הצבעה מפלגתית.
בבחירות 2003 קבלה מפלגת הליכוד בראשותו של אריאל שרון 38 מנדטים. הרבה מכל יתר המפלגות וכפול מהמנדטים של מפלגת העבודה. הגוש שלה היה הגוש הכי גדול בפער מאוד גדול מהגוש השני.
אהבתיLiked by 2 אנשים
באופן אישי הצבעותיי תמיד מושפעות מזכרונות אוסלו. אבל מפלגות השמאל התאימו עצמן למסקנות מאוסלו, ולכן גנץ וסער היו יכולים לשבת יחד.
אהבתיאהבתי
מפלגות השמאל לא התאימו עצמן למסקנות אוסלו, וגנץ וסער יושבים יחד בגלל המשותף להם שהיא "ממלכתיות". ממלכתיות שהיא למעשה ביטוי מכובס ל-"אנחנו לא אנלפבתיים, בורים וקיצונים כמו הימין הדתי, החרדים או בבוני הליכוד".
אהבתיאהבתי
מתקשר לדיון על ניידים ונייחים, על אופציית הירידה מישראל (שביטא שי שפירא), על אמונות שווא בקץ ישראל ובעיקר של הדמוקרטיה שלה. נושאים שהועלו בפוסטים שלאחר הבחירות.
מצ'ב הפרק הרביעי והאחרון מפוסט של אבשלום בן צבי, מהבלוג עמדת תצפית
(להערכתי פרק מופתי, להבדיל משלושת הפרקים שקדמו לו)
####################
"ד. דגים שמאיימים לקפוץ מחוץ למים, ואנשים ש"מאיימים" בהגירה
יש הרבה מה להרחיב על הנושא הזה, ואולי מתישהו אעשה את זה, אבל בכל זאת אני רוצה להתייחס בקצרה לקולות שמעלים את האפשרות לעזוב לנוכח האופק שהם רואים והמגמות שמסתמנות בעקבות הבחירות האלה. אני לא חושב שצריך לקחת את הקולות האלה יותר מדי ברצינות (שכבר אמרו רבותינו: איף יו וונט טוּ שוּט – שוּט. דונ'ט טוק").
זוית אחת היא ההבחנה בין הגירה לבין פליטות. בתהליך התדרדרות ושקיעה של חברה, יכול להיות שמגיעים לנקודה שבה אין ברירה אלא לברוח, מכיוון שהסכנה שבהישארות היא חמורה וממשית – ואין מנוס אלא לבחור באופציה של פליטות, כאשר העוזב הופך להיות גולה מארצו. וכמובן שיש כאן היבט חמקמק, מכיוון שכאשר הנקודה הזו מגיעה, מדובר בחלון צר לפני שלא יאפשרו לך לברוח… אבל מדובר לטעמי בעניין שונה מאוד מהגירה שעניינה החלטה שהאופק המסתמן לא מוצא חן, ולכן עדיף ללכת ולהשתקע במקום אחר.
הגולה הפוליטי יוצא מארצו מכיוון שההשארות בה הופכת לסכנה בלתי נסבלת עבורו, וממתין (ופועל עד כמה שאפשר ממקום גלותו) על מנת לחזור אליה. ההחלטה על הגירה למטרת השתקעות במקום טוב יותר היא אחרת לחלוטין, מכיוון שהיא מהווה ויתור על המולדת.
זוית נוספת היא בהבדל שבין הגירה לתלישות. אני חושב שיש תת-הערכה של מושג המולדת, ושל משמעות ההגירה. במושג מולדת אני לא מתכוון רק לארץ, אלא גם ל"תבנית נוף מולדתו", התרבות שלתוכה האדם גדל, והיא סביבת החיים הטבעית שלו שבתוכה הוא מרגיש כמו דג במים. היא כל כך טבעית, שהוא כמעט ולא מרגיש במודע עד כמה היא מקיפה אותו, ויוצרת את הסביבה שהיא עבורו מובן מאליו. אבל ההגירה חושפת את חשיבות הדבר הזה, מכיוון שהיא קפיצה אל מחוץ למים. המהגר, כל מהגר, הוא אדם שנתלש מסביבתו, ומוצא את עצמו בסביבה זרה. אני חושב שרבים מהאנשים שמעלים את אפשרות ההגירה לא מודעים לעומק המשבר שמביאה איתה ההגירה ולעוצמת הקושי להשתלב באמת, גם עבור מי שההשתלבות בחברה החדשה היא לכאורה קלה עבורו (כי יש לו מקצוע מבוקש והוא מכיר את השפה בארץ היעד). אבל יותר מכך, על מנת להשתקע באמת, המהגר – ובעיקר ילדיו, כי המהגרים עצמם כמעט ללא יוצא מן הכלל לא מסוגלים לכך – צריך להיטמע בחברה שאליה היגר. כדי לא להשאר כזרים-תלושים, המהגרים ייאלצו לוותר (בעיקר בחינוך ילדיהם) על הזיקה למולדת הישנה. ממה שאנחנו רואים לגבי ישראלים בחו"ל – לרבים מאוד מדובר בבחירה קשה מאוד, שבסופו של דבר הם לא מעוניינים לעשות.
הגירה אמיתית היא טמיעה אמיתית, ואני חושב שרבים ממי שמעלים את אפשרות ההגירה בעקבות האכזבה מהמציאות כאן לא מפנימים באמת את משמעותה ומחיריה. מה שהם מדמיינים הוא לא הגירה, אלא בריחה מאחריות, מכיוון שבהסתכלות מפוקחת שלא מתעלמת מההיבטים הלא נוחים של המציאות, ברוב המקרים המצב במדינות שאליהן הם מתכוונים להגר הוא לאו דווקא טוב יותר מאשר המצב כאן (לפעמים פשוט הצרות אחרות, בבחינת "יש לי צרות, אבל לא כאלה"). בודאי שאין ביטחון שישאר טוב יותר לאורך זמן גם אם הוא אכן כזה – והחלטה על הגירה אמיתית צריכה להיעשות בפרספקטיבת זמן של דורות. מה שהמהרהרים על הגירה מקווים לו באמת הוא לאו דווקא מעבר למקום טוב יותר, אלא מעבר למקום שבו לא ירגישו אחראים לבעיות של המקום שבו הם גרים. כלומר, הם לא מכוונים להגירה, אלא לחווית חוסר נשיאה באחריות. ולא לשאת באחריות אפשר בהחלט גם כאן (ורבים עושים את זה), אלא שעוצמת תחושת המולדת מקשה מאוד על שחרור אמיתי מתחושת האחריות. בשביל זה יותר מתאים להיות תלוש. אבל המשמעות היא להיות תלוש. לא מהגר.
וזוית שלישית היא כמובן שאלת האפשרות.
הגירה היא במקרה הטוב פתרון אישי, שמשמעותו היא התנערות מאחריות כלפי מי שנשארים מאחור. היא אפשרית עבור מי שיש לו את ההון הכספי ו/או המקצועי ו/או התרבותי הנחוץ, או את הדרכון המתאים. לרבים מאוד אין את הדברים האלה. מי שמהגרים בצורה הזו הם אנשי המחלקה הראשונה שממהרים לתפוש את סירות ההצלה, וישאירו את אנשי המחלקה השניה והשלישית לטבוע עם הספינה.
ולצד זה צריך לזכור שוב במקרים רבים, העלאת האפשרות בעקבות הבחירות היא יותר מבטאת יותר הפגנה של אכזבה וייאוש מאשר כוונה ממשית לקפוץ אל מחוץ למים."
אהבתיLiked by 2 אנשים
כשאני מסתכל סביב, גם עבור השמאלן – ישראל הרבה יותר נורמלית מרוב מדינות העולם:
באיטליה תקום ממשלה ימנית באופן קיצוני בהרבה מאשר כאן
בשבדיה – כנ"ל
בצרפת – רבע מהמושבים מהפרלמנט מאוישים בידי מפלגות שהבחירה להן הייתה כמו בחירה לבן-גביר אצלנו
בארה"ב – יש פייט רציני בין דמוקרטים לרפובליקנים וידם של הרפובליקנים מתחזקת
אז כשאני מסתכל עלינו – אנחנו די במקום טוב.
ואם השמאלן הזה עדיין מעדיף לעזוב – שיעזוב. לדעתי הוא עושה טעות מרה.
אהבתיLiked by 1 person
אחרי הבחירות פרשנים (למשל עמית סגל) קבעו ש"השמאל הציוני נמחק והפך ל-4 מנדטים" והם חישבו את המחנה הממלכתי ויש עתיד כמרכז (או מרכז-שמאל). להבנתי החלוקה בשמאל שונה:
שמאל נייד* – 24 (יש עתיד) [*על משקל ניידים ונייחים]
שמאל ציוני – 12 (המחנה הממלכתי שהחליף את מפלגת העבודה ההיסטורית)
שמאל פוסט-ציוני – 4 (העבודה)
שמאל ערבי – 5 (חד"ש)
מלבדם יש בגוש השינוי:
אופרטוניסטים – 6 (ליברמן)
ערבים איסלמיסטיים/פרגמטיים – 5 (רע"מ)
אהבתיLiked by 2 אנשים
מספר הערות או תוספות:
א. יהדות התורה
נדמה לי שקראתי איפושהוא שבסבב הבחירות האחרון האדמו'ר מגור לא השתמש *רק* באיומי גיהנום על כל אחד מחסידיו שלא יצביע ג'. הוא אפילו הבטיח עתיד נצחי בגן העדן למי שיצליח להביא לקלפי ולשלשל פתק הצבעה של ג' – אדם שחשב לחמוק מחובתו להצביע. לפיכך המוני נשות גור, לראשונה בחייהן, הסתובבו סביב הקלפיות וניסו לשדל אנשים להצביע.
איני בטוחה שמידע זה נכון ומדויק.
אבל אם כן – בעיני הוא מציב איזשהו סימן שאלה על כושר השיפוט / האינטליגנציה / הבריאות הנפשית של מצביעי יהדות התורה בכלל וחסידי גור בפרט.
וגם תוהה מדוע חלוקת קמעות פיזים אסורה בחוק, אך הבטחות מילוליות וקללות – מותרת. על מה מתבססת האפליה?
הבנתי גם שנתניהו השקיע לא מעט מאמצים *גם* בהגדלת שיעורי ההצבעה במגזר החרדי. כולל ביקורו בבני ברק, מפגשו עם כל מיני אדמו'רים לא מפורסמים ועוד.
מה שהוביל לכך ש*חלק* מהחסידויות הקיצוניות, שכלל לא נהגו להצביע לכנסת – שינו בסבב זה את מנהגן.
אני תוהה האם שבירת הטאבו על השתתפות בבחירות של היישות הציונית – תמשך גם בסבבי הבחירות הבאים. או שהשתתפותם היא אקט חריג חד פעמי.
***
בשולים אני תוהה גם איך לאדם בן 73 ישנם כוחות רבים כל כך.
חלק מההסבר הוא הימנעותו, במערכה האחרונה, מלבזבז זמן ומאמצים על ראיונות עוינים בערוצים 11, 12, 13, כאן וגל'צ.
חלק אחר מההסבר הוא מאפיין אישיותי של נתניהו, שקלטתי רק לאחרונה.
הוא טיפוס של לוחם, מאוד נחוש ומאוד ממוקד מטרה. לאחר שהחליט על כיוון פעולה – הוא מתמקד אך ורק בו, ומתעלם לחלוטין מכל הקשיים ומכל הסחות הדעת.
ההתמקדות שלו יכולה גם להסביר את הצלחותיו הגדולות כראש ממשלה במספר מצומצם של נושאים לצד המוני הנושאים שאותם הפקיר והזניח לחלוטין.
אהבתיLiked by 1 person
ב. ש'ס
להערכתי אריה דרעי הוא פוליטיקאי מחונן וקמפנייר מחונן.
נדמה לי שדרעי מגלה איזושהי נדיבות של מנצחים. דבר מאוד קשה ולא מובן מאליו.
דרעי הצליח לקרב אליו (כנראה באמצעות חלוקת הרבה כבוד ולא מעט כיבודים) גם רבנים שהזדהו עם יריבו לשעבר אלי בן ישי. כדוגמת הרב מזוז.
מסע הבחירות של ש'ס היה אחד משני הקמפיינים הממוקדים ביותר בסבב האחרון. כפי שבן גביר הבטיח "לטפל" בבטחון האישי,
דרעי הוא למעשה היחיד שהבטיח לטפל ביוקר המחייה, ובמצוקות הכלכליות המכאיבות של כל העשירונים הנמוכים. (להבדיל מנושאים מופשטים יותר, ומרוחקים יותר מההמונים, כמו כוחה של המערכת המשפטית או הסכם הגז).
אני מניחה שרבים מאלו שחשים הרעה במצבם הכלכלי, אפילו אם הם מטילים ספקות ביכולתה של שס לממש את הבטחות הבחירות שלה – חשים שרק,מפלגה זו מבינה,אותם ואת בעיותיהם.
מכאן שגם אני מניחה ששס שואבת גם מהמגזר הלא חרדי. ואולי אפילו מהלא מזרחי. מספיק רק שלא ירתעו יותר מדי מסממני החרדיות של ש'ס.
אהבתיאהבתי
לא טוב:
https://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-956144
אהבתיLiked by 3 אנשים
קמיליה יש לי בעיה קשה עם הגישה של אבשלום בן צבי. "בריחה מאחריות" היא רלוונטית כאשר יש לך שליטה כלשהי על המצב. כאשר מדובר במצב בו אין לך שום דרך או סיכוי להשפיע – למשל בגלל מגמות דמוגרפיות – אין פה בריחה מאחריות אלא פשוט אי הסכמה לעיסקה.
כאשר העיסקה היא "חרדים ו/או בדואים ימשיכו להתרבות בקצב מעריכי והעומס על אחוז קטן והולך של חילונים ימשיך לגדול בקצב מעריכי", אני מבין לחלוטין את מי שיחליט שלא מתאים לו ההסדר הזה. וודאי ווודאי כאשר בנוסף לכך חוקי המדינה יהיו מנוגדים לרצון הציבור החילוני. ברור מדוע הוא מתאים לצד הנהנה, וברור מדוע הוא לא מתאים לצד שאמור "לשאת באחריות", דהיינו לשלם את המחיר.
במצב כזה דרך הפעולה היחידה שנותרת למי שהעיסקה לא מקובלת עליו היא להגר. אנחנו עדיין רחוקים מהמצב הזה אבל לא רחוקים כפי שנדמה לחלק מהאנשים. כאשר אנשים – בעיקר בשמאל – מדברים על "לרדת מהארץ" אני מניח שהם פשוט רואים את הכתובת על הקיר.
אהבתיאהבתי
יאיר לגבי "הימין הקיצוני" באירופה ובישראל, שניהם לא מטרידים אותי. "הימין הקיצוני" בישראל סך הכל נראה לי כמו ימין. לא ברור לי מדוע הודבקה לו המילה "קיצוני". לגבי אירופה מדובר להבנתי בעיקר בתגובת-נגד למדיניות הפרוגרסיבית מדי שאיפשרה למיליוני מהגרים, בעיקר מוסלמים, להגיע. המהגרים האלה הם נטל על החברה בהרבה מאוד מובנים, ולאחר עשרות שנים הגיעה תגובת הנגד בדמות עלית הימין. ייתכן שהם אנטי-דתיים באופן עקרוני – מתוך נסיון להלחם באיסלמיזציה, בעיקר – אבל אני בספק אם מפריעים להם מהגרים שכן משתלבים, כן תורמים ואינם דתיים. רק על מנת לסבר את האוזן ראש ממשלת בריטניה הנוכחי הוא נצר למשפחת מהגרים הודית, הוא נציג הימין, והוא בכלל הינדי.
אהבתיLiked by 2 אנשים
לרן ברץ יש מחשבות חדשות (ניחוש לא יקרה):
https://www.makorrishon.co.il/opinion/538629/
אהבתיLiked by 1 person
ג. הציונות הדתית
איני מתפלאת שרבים ממצביעי ימינה לשעבר בחרו בסבב הנוכחי להצביע לציונות הדתית.
החלטת בנט & שקד לזנוח את גוש הימין, להקים קואליציה עם לפיד, מפלגות השמאל והתנועה האיסלמית, בכדי שבנט ולפיד יכולו לחלוק ביניהם את תפקיד ראש הממשלה -נחוותה ע'י רוב מצביעי ימינה כבגידה קשה וצורבת.
לתחושות כה קשות השלכות ארוכות טווח, שלא ידהו במהרה. בודאי שלגבי מערכת הבחירות שלאחר שנה ומשהו בלבד.
סביר שהסוג הספציפי של הדתיות והמגזריות (שאותן מייצג סמוטריץ) פחות מדבר לפליטי ימינה מאשר הדתיות הליברלית או הלייטית (שייצג בנט) ושיתוף הפעולה עם מגזרים ימניים לא דתיים (שייצגה שקד).
אבל אף אחד לא יכול לקחת מסמוטריץ ומבן גביר את הדימוי שמה שרואים זה בדיוק מה שמקבלים, שמהם (ורק מהם) לא צפויה כל סכנה של רמייה או בגידה.
מסתבר שיותר קל לגלות איזושהי גמישות אידיאולוגית (לגבי פרשנות הדת היהודית) מאשר להתעלם מתחושות כל כך מרות וצורבות.
אהבתיLiked by 1 person
אמחייה,
מסכים איתך לגבי "הימין" אבל ניסיתי לענות לשמאלנים שרואים זאת אחרת.
אהבתיאהבתי
בהעדר כוח אלקטורלי הכוח שיש לשמאל הוא לאיים בעזיבה.. וזה טוב שיש לו כוח. אולי זה יכול לשמש כתמריץ נגד הקצנת המדינה.
אני מניח שאם פוטין היה מעלה על דעתו את עומק בריחת המוחות שהמלחמה תגרום, זה גם היה מרתיע אותו. אבל פינטז על ניצחון מהיר וטעה.
אהבתיLiked by 2 אנשים
במוסקבה אגב הייתה ירידה משמעותית במחירי הנדל״ן. אולי נראה זאת בשכונות הטובות של תל אביב (לא הייתי עוצר נשימתי).
אהבתיאהבתי
ד. ערבים ועולים
תמריץ כתב:
1. " …. חוסר הבנה של הדמוגרפיה הישראלית. לצד של השמאל בבחירות האחרונות עמדו שני כוחות. האחד הוא העלייה מרוסיה ששינתה את עורה בשנים האחרונות, ובגלל גחמותיו של אדם אחד, אביגדור ליברמן, צורפה לגוש השמאל. …"
___________________
לתפיסתי העולים דוברי הרוסית מעולם לא היו חלק אינטגרלי מהימין הישראלי, ומעולם גם לא יהיו חלק אינטגרלי של השמאל הישראלי.
הפוליטיקה הישראלית אינה הים / התרבות שבה גודלו, ומבחינתנו הם "חיות מעולם אחר.
בניגוד לרוב הימין הישראלי, רובם המכריע של העולים חילוניים עד אתאיסטים.
לחלקם (בניגוד לרוב השמאל הישראלי הוותיק והמבוסס) גם תחושות מאוד קשות כלפי הממסד הדתי בשל בעיות הכרה ביהדות, גיור, תחבורה ציבורית בשבתות, הרגלי צריכת בשר חזיר ועוד.
בנוסף, התרבות הרוסית – אירופית, שאליה עדין לא הגיעו רוחות הרב תרבותיות והתקינות הפוליטית, חינכה אותם לבוז (ואפילו לחוש חוסר אמון ועוינות) לכל התרבויות הלא אירופיות. כולל לפלסטינאים / הערבים בעלי האזרחות הישראלית, ולצאצאי היהודים שעלו לישראל ממדינות מוסלמיות. העוינות הראשונה מרחיקה אותם מהשמאל
הישראלי, והעוינות השניה מרחיקה אותם מהימין הישראלי.
רבים מהם עדין נמצאים בעשירוני ההכנסה הנמוכים – אך אין הרבה מתחרים לרתיעתם מכל סממן לקומוניזם או לסוציאליזם.
מכאן שדפוסי ההצבעה הייחודים, והדי קשים לניבוי, שלהם אינם מושפעים רק מכוחות הקסם של ליברמן.
למרות שכנראה לשליטתו הכמעט מוחלטת של ליברמן בכלי התקשורת הישראלים דוברי הרוסית – השפעה גדולה מדי עליהם.
מה שמתחבר למחדל האדיר של הליכוד (להערכתי) בהתמודדות עם מגזר ייחודי זה, ועם השפעת היתר של ליברמן על רבים מדי בינם.
2. " … היה גם כוח נוסף – הילודה הערבית הגבוהה …"
————————–
שיוך המפלגות הערביות לשמאל היהודי (שרובו גם די ציוני) גובל בפארסה.
המפלגות הערביות הן מפלגות לאומניות – ערביות ו/או דתיות – חרדיות מוסלמיות.
ובנוסף הן גם אנטי ציוניות עד אנטישמיות.
לכל היותר ניתן לשייך אותן לגוש הרק- לא- ביבי. לא לגוש השמאל.
אהבתיLiked by 2 אנשים
קמיליה, לפחות רע״מ הוכיחה יכולת להשתלב בגוש השמאל, וזו המפלגה עם העתיד הדמוגרפי הכי מזהיר בין הערביות.
למנות את חד״ש ובל״ד בגוש השמאל זה באמת מופרך כי אם הן בגוש השמאל, מדוע לא הותירו אותו בשלטון לעוד 3 שנים. איתן היה לכך רוב בכנסת.
אהבתי את תובנותייך לגבי העולים. קראתי בלוגר שטען שהקומוניזם היה מעין מכשיר הקפאה לערכים. הרוסים יצאו ממנו עם אותו אימפריאליזם מתנשא וברוטלי שהיה רווח באירופה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ומובן שתרבות התקינות הפוליטית זרה להם.
אהבתיאהבתי
אמחייה,
הנחת היסוד שלך היא שהצבעה לכנסת היא הצורה היחידה להשפיע, ומכאן המסקנה שכיון שהמגמות הדמוגרפיות נגד השמאל – הרי שהוא לעולם לא יגיע לשלטון ולכן הגירה/ירידה היא הפתרון היחיד ואין בכך בריחה מאחריות.
אבל ההנחה הזאת אינה נכונה.
לפני 30 שנה הימין הוכה שוק על ירך ובמחטפי מיציבושי אנשים שחיו ביישובי יו"ש פתאום מעמדם התערער, הכבישים שלהם הפכו למסוכנים יותר, להגיע לבית שלהם דרש לנסוע דרך כפרים שקיבלו מעמד של שטחי B, ……
בדומה, לפני 20 שנה, מתיישבי גוש קטיף נעקרו מבתיהם לאחר שנשלחו ליישב את המקום בידי ממשלות ישראל (כולל ממשלת העבודה), הרסו להם את הבית, שיטחו להם את החממות, הרסו להם את מקור הפרנסה והיגלו אותם למקום אחר. השבר היה גדול מאוד (והוא עדיין לא נמחה).
אבל ….
בשני המקרים הללו, על-אף הכאב ועל-אף הסבל, האנשים הללו לא התייאשו. הם המשיכו בעשייה:
להביא ילדים לעולם
לקבל כבישים עוקפי כפרים פלסטינים מהממשלה (כולל ממשלת רבין שפגעה בהם)
לבנות עוד בית ועוד בית (או לבנות בית במקום זה שנהרס)
להקים עסקים
לבנות בתי-ספר ומוסדות חינוך
לייצר חיים וקהילות
להעביר את הסיפור שלהם והאמונות שלהם לילדים שלהם
לייצר שיתופי פעולה עם חלקים נוספים בעם
ולשדר המון אמונה ואופטימיות
והתוצאה של כל אלו היא הצלחה מרובה. העשייה הזאת, ואיתה האמונה והאופטימיות הובילו לתוצאות. למשל, מאז אוסלו מספר היהודים החיים ביו"ש הכפיל את עצמו (בניגוד למטרה המוצהרת של הסכם אוסלו להגביל את מספרי היהודים ביו"ש).
ולכן הצבעה לכנסת אינה המקום היחיד לעשות. יש מקומות נוספים בכדי להשפיע, ובסופו של דבר גם להגיע לשלטון.
דמוגרפיה אינה חזות הכל. אם תעבוד קשה, תראה תוצאות ותמחיש לעם היושב בציון שדרכך נכונה – הם יצביעו לך – כמו שה"מזרחיים" (ספרדים) מצביעים לראש ממשלה אשכנזי למהדרין, והדתיים והחרדים לאוכל שרצים לתיאבון.
המהפך של 77 לא קרה בגלל תמורה דמוגרפית אלא כי אנשים מזרחיים שקודם לכן הצביעו למערך (או לא הצביעו) הלכו והצביעו לליכוד.
תנועת הציונות הדתית (המזרחי, ובעיקר הפועל המזרחי) עברה משמאל לימין כי היא זיהתה שהערכים שלה כבר לא באים לידי ביטוי בשמאל אלא בימין. זה לא קשור לדמוגרפיה.
משום מה השמאל חושב שהוא יזרוק על כולם את הערכים שלו ואז יחלק עבודה לכולם. זה לא עובד ככה.
השמאל הפך לאליטה מסוגרת, עייפה ונרגנת.
הוא לא משקיע את עצמו באיזשהו פרויקט דגל או עשייה נרחבת.
הוא עסוק בלהאשים את כולם, לצווח על "מדינה קיצונית", ללכת ולהתבכיין בעולם.
וכנראה שלדבר כזה כבר אין קונים.
אהבתיאהבתי
תמריץ,
הסוקר החרדי של פילבר היטיב להסביר את התוצאות בעולם החרדי. אצל הליטאים קיים הפלג הירושלמי (שלא התייחסת אליו) ששווה מעל 2 מנדטים. לטענתו חלקם החרים את הבחירות ואילו החלק האחר הצביע לש"ס ואחראי לעיקר הגידול בכוחה. כדוגמה הביא את שכונת קריית הישיבה בבני ברק (שם שוכנת ישיבת פוניבז') שבה קיבלה ש"ס כ33% מהקולות לעומת כ15% בבחירות הקודמות. זה לא קרה עקב גידול במספר אוכלי החריימה בשכונה.
אהבתיאהבתי
קמיליה השמאל העמוק – מפלגת העבודה ומרצ – הם כבר לא ציוניים. מרצ בבירור ומפלגת העבודה בגלגולה הנוכחי לא שם רק מהשפה ולחוץ.
יאיר אתה מדבר על אוכלוסיות שהדמוגרפיה בצד שלהם. דתיים לאומיים מתרבים מהר יותר מחילונים, ויש לצידם את החרדים שחולקים איתם את האמונה בדת כך שגם חוקים דתיים לא מפריעים להם. כאשר הדמוגרפיה לצידך, מכשולים פוליטיים כדוגמת ההתנתקות הם בהכרח זמניים.
השמאל לא רוצה להיכנס למלחמה דמוגרפית. אין להם רצון להביא הרבה ילדים לעולם. זה מסוג הדברים שנצחון בקרב יביא להפסד במלחמה מאחר והרבה אנשי שמאל (וגם חלק מאנשי הימין) רואים בצפיפות אוכלוסין גבוהה מצב מאוד לא רצוי. לכן אם השמאל יכנס למאבק כזה הוא יפסיד כך או כך.
אהבתיLiked by 2 אנשים
אמחייה,
נדמה לי שפיספסת את עיקר מה שכתבתי.
אהבתיאהבתי
בסופו של דבר הנצחון הזה של הימין היה מקרי, רק מיקרי. עוד 3600 קולות למרץ, שתל אביב יכלה בקלות למלא,או צרופה הטכני לעבודה, לו הרשימה המשותפת לא היתה מתפרקת בשנייה האחרונה ועכשיו התפקידים היו מתחלפים. בכל מקרה לא היה סכוי לשמאל להרכיב ממשלה ללא הרשימה המשותפת במלואה. סביר שיאיר לפיד הבין את התמונה ולכן החליט שמכיון שאין לו סכוי להקים ממשלה עדיף לו לשבת באופוזיציה בראש המפלגה החזקה ביותר ולעשות לביתו. כראש מפלגה בה הוא שולט ללא שותפים הוא יכול להתנהל מעמדה טובה יותר.
כנראה שהרפובליקנים יזכו בשני הבתים, ונתניהו מתאים יותר לקונגרס רפובליקני. לקונגרס בארה"ב יש כוח השפעה עצום והוא יכול לעקר החלטות של הנשיא, זה מתנהל שונה לחלוטין מאשר אצלנו. כך שכרגע אין ממש טעם לדבר על הגירה לארצות הברית.
אהבתיLiked by 1 person
חייל זקן, החרדים הליטאים כולם שווים 4 מנדטים והפלג הוא אולי שביעית מהם (22 אלף קולות בבחירות לרשויות המקומיות). מדובר בקצת יותר מחצי מנדט. שמעתי שחלקם הצביעו וזה עזר לש״ס בשוליים. גם היו שונאי גור שערקו מג׳ לש״ס. אבל מעטים. יש גם נשירה מהפלג כי אובדן הרב אויערבך פגע בהם קשות והם מפוצלים.
אהבתיאהבתי
יש משהו לא הוגן במלחמה דמוגרפית. לא ייתכן שהתנאי לשרידות פוליטית של קהילה יהיה שנשים יידרשו לשאת בעול של חמישה ילדים לפחות. הפיתרון הסביר היחיד הוא אוטונומיות שיקבעו חוקיהן הפנימיים לעצמן וינסו לגבש מדיניות חוץ וביטחון בקונצנזוס. בדומה לכלל בחוקת ארה״ב שלכל המדינות קול שווה בסנאט, בלי קשר לגודלן.
אהבתיLiked by 1 person
יש קהילות עם שיעורי ילודה גבוהים יותר, אבל אין כאן מלחמה.
האם חרדים או דתיים יולדים יותר בכדי לנצח את החילונים?
התיאור "מלחמה דמוגרפית" הוא לא נכון !
אהבתיאהבתי
תמריץ,
הפלג הירושלמי גדול בהרבה מהמספר אליו הגעת בעקבות הבחירות המקומיות. מבחינה השקפתית הם מתקרבים לנטורי קרתא ולכן שיטת האומדן שלך אינה מתאימה
אהבתיאהבתי
חייל, אם אתה מתכוון לא רק אל הפלג הירושלמי (שמקורו בפילוג ליטאי מלפני עשור) אלא גם לחוגים החסידיים האנטי ציוניים הישנים, אכן שמעתי שגם האחרונים זזו קצת לכיוון הקלפי בבחירות האלו. אבל העדה החרדית האנטי ציונית בירושלים לא קרסה אידיאולגית. רובה עדיין לא מצביע. אבל כן, הייתה תזוזה. ראיתי שמדברים על כך בפורומים החרדים.
אהבתיאהבתי
יסמין,
אני חושב שהתבלבלת בנוגע לכוחו העצום של הקונגרס. האחריות למדיניות החוץ של ארה"ב נופלת ברובה על כתפי הרשות המבצעת (קרי, הנשיא והמינויים שלו). לקונגרס יש משקל מועט בהחלטות שלא קשורות להוצאות כספיות חדשות ובכל מקרה לנשיא יש את זכות הווטו על כל החלטה.
בזמנו, נתניהו נסע לנאום מול קונגרס רפובליקני תחת נשיא דמוקרט בניסיון למנוע את הסכם הגרעין. נאם יפה? וודאי, עזר? ברור שלא. כל מי שיש לו הבנה מינימלית במערכת האמריקאית ידע זאת מראש.
הסיכוי היחיד של נתניהו להביא השגים מהממשל הוא נשיא רפובליקני ב-2024. לצערי הרב, הסיכוי שזה יקרה קטן עם ההכרזה הצפויה של טראמפ לריצה חוזרת
אהבתיאהבתי
תמריץ,
מלחמה דמוגרפית אפשר להלחם גם באמצעים כלכליים. אם אני זוכר נכון אזי בשנים אחרי הקיצוצים של נתניהו בקצבאות הילדים מספר הילדים הממוצע בערים חרדיות ירד בכמעט ילד שלם. זה לא מעט. הנקודה שאפילו הממשלה של בנט לפיד נמנעו ממלחמה ישירה בחברה החרדית.
אהבתיLiked by 1 person
מה שמצפה לבן גביר
אהבתיLiked by 2 אנשים
לאמחיה,
כתבת:
" … יש לי בעיה קשה עם הגישה של אבשלום בן צבי. "בריחה מאחריות" היא רלוונטית כאשר יש לך שליטה כלשהי על המצב. כאשר מדובר במצב בו אין לך שום דרך או סיכוי להשפיע – למשל בגלל מגמות דמוגרפיות – אין פה בריחה מאחריות אלא פשוט אי הסכמה לעיסקה.
כאשר העיסקה היא "חרדים ו/או בדואים ימשיכו להתרבות בקצב מעריכי והעומס על אחוז קטן והולך של חילונים ימשיך לגדול בקצב מעריכי", אני מבין לחלוטין את מי שיחליט שלא מתאים לו ההסדר הזה. וודאי ווודאי כאשר בנוסף לכך חוקי המדינה יהיו מנוגדים לרצון הציבור החילוני. ברור מדוע הוא מתאים לצד הנהנה, וברור מדוע הוא לא מתאים לצד שאמור "לשאת באחריות", דהיינו לשלם את המחיר.
במצב כזה דרך הפעולה היחידה שנותרת למי שהעיסקה לא מקובלת עליו היא להגר. אנחנו עדיין רחוקים מהמצב הזה אבל לא רחוקים כפי שנדמה לחלק מהאנשים. כאשר אנשים – בעיקר בשמאל – מדברים על "לרדת מהארץ" אני מניח שהם פשוט רואים את הכתובת על הקיר."
___________________
איני חולקת לרגע על זכותו של כל אדם לרצות להגר מהמדינה שבה נולד למדינות אחרות. כולל בגלל מגמות דמוגרפיות שאינן מוצאות חן בעיניו, ותחזיתו שנטל המיסים.שיוטל עליו ילך ויחמיר. זכותו המלאה לברוח מאחריות לכלכלתם של מגזרים המתרבים בקצב מעריכי.
המונח "בריחה מאחריות", למרות הרמז לשיפוטיות שנמצא בו, מתאר נכוחה את הסיטואציה. בנסיבות מסוימות – לגיטימי בעיני לברוח מאחריות.
אוסיף שבעיני אף מדינה אינה רשאית למנוע מתושביה, הרוצים בכך, לברוח ממנה.
עצם העובדה שמדינות קומוניסטיות אסרו על תושביהן לנסות לברוח מהן למערב (בלשונם – לערוק למערב) – הייתה אמורה להדליק המוני צופרי אזהרה לכל אלו שביטאו אהדה כלשהי לאידיאולוגיה הקומוניסטית.
אבל, כפי שציינת, אנו עדין רחוקים ממצב זה. על פי אמרה שלמדתי לאחרונה: כל עוד הנר דולק – יש סיכוי לשנות. עדין יש לנו זמן לנסות לשנות מגמות ותהליכים שאינם לרוחנו. לא רק באמצעות הצבעה בקלפי או הרחם של הנשים החילוניות.
כפי שיאיר ציין – לפנינו לא מעט דרכים אפשריות ליצור שינויים במציאות הישראלית.
אני עדין תולה תקוות במרד של נשים חרדיות. נשים שרובן חייבות להשתלב בשוק עבודה שאינו חרדי בכדי לפרנס את משפחתן. אני מאמינה שבסופו של דבר שינוי מעמדן בתוך המשפחה – יתורגם לשרשרת שינויים בתוך המגזר. מכאן שאני ששה להמליץ למקומות עבודה חילונים על העסקת נשים חרדיות.
בעיקר אני מנסה להשפיע על עמדות הילדים הפרטיים שלי ואולי אפילו חלק מחבריהם (אם כי בהצלחה מאוד חלקית).
בתוספת אני גם כותבת תגובות באינטרנט – בתקווה שאחרי אלפי תגובות ימצא אדם, ולו אחד, שישנה במעט את דעותיו לכיוון של דעותי.
אולי תרומות כמעט זניחות בגודלה – אבל זו האחריות שאני יכולה ומוכנה לבצע.
בתקווה שיהיו חילונים שיוכלו וירצו לפעול הרבה יותר ממני בכדי להשפיע על המציאות הישראלית.
אהבתיLiked by 2 אנשים
לי.ד.
הפנת למקןר ראשון.
אבל במקור ראשון לא מאפשרים קריאה של כתבות לפני השלמת תהליך הרשמה.
כללית, אני משתדלת להימנע ממסירת פרטי האישיים.
לפיכך אשמח אם תואיל להדביק כאן העתק מאמרו של רן ברץ.
ן
אהבתיאהבתי
קמיליה,
אמל"ק: שלפיד יבוא לממשלת אחדות ציונית.
לא שווה את הטירחה. ברץ במירעו
אהבתיאהבתי
אני מעתיק את המאמר של ברץ למרות ההערה של חייל כי יש בו נקודות מעניינות:
מקריאת התוצאות הסופיות של הבחירות אפשר לומר: הימין ניצח, וטוב שכך, אבל המצב הכללי שלנו בכי רע. הציונות נמצאת במשבר גדול – בוודאי משמאל, אבל גם מימין.
נפתח בשמאל. הקדנציה של הממשלה האחרונה האיצה את תהליך השלת הציונות בשמאל. לפני יותר מעשור השמיטה מרצ את הציונות ממצעה. כעת, בתוך שנה וחצי, יש עתיד, הסמן הלכאורה ימני של גוש השמאל, הכניסה לממשלה את רע"ם, נשענה על הרשימה המשותפת, ומתפללת שבל"ד תעבור את אחוז החסימה. זוהי טרגדיה פוסט־ציונית, שבמרכזה ניצב יאיר לפיד.
ללפיד ותנועתו הצלחה פוליטית לא מבוטלת. יש להם נוכחות ופריסה ארצית מרשימות, ויש עתיד הצליחה להתבסס פוליטית יותר מכל מפלגה שהתיימרה בעבר להיות "מרכז". ועדיין, לפיד עשה בשנים האחרונות שלל טעויות, שטושטשו רק בזכות שלוש התרחשויות פוליטיות גדולות: הראשונה היא קמפיין ציבורי עצום של "רק־לא־ביבי" ששטף את השמאל; השנייה היא העריקה שמאלה של נבחרי ציבור ימניים – ליברמן, סער, בנט, שקד ופקודיהם; השלישית היא המוכנות התקדימית של לפיד לבנות קואליציה עם מפלגות ערביות אנטי־ציוניות.
כל אלו עבדו לטובתו והקנו לו ראשות ממשלה, אבל שכרו של לפיד יוצא בהפסדו. מדוע? משום שכאשר החליט לרכוב על גל השנאה לנתניהו ולהשתמש בקולות הערבים האנטי־ציונים, הוא ויתר על מיצובו כמרכז מגשר וממתן שנמצא בין הימין לשמאל. זו בוודאי הייתה בחירה מודעת; לפיד קיווה לנצח בבחירות כמנהיג השמאל־ערבים, תוך שימוש בח"כים נוטשי הימין להסוואת ההקצנה שמאלה.
זו הייתה טעות עקרונית. מה שעבד פעם אחת כהטעיה טקטית, לא עובד כאסטרטגיה. לפיד התפתה לניצחון מהיר, שגרם לו לשכוח את העיקר הפוליטי: בישראל אי אפשר להיות לאורך זמן ראש ממשלה משמאל. הימין גדול יותר ויציב יותר. לו היה נשאר לפיד במרכז, היה לו סיכוי גדול יותר לקבל מנדטים מימין, אבל הוא העדיף למצב את עצמו כחלופה שלטונית מלאה, עם השמאל הקיצוני והערבים, והעביר קו הפרדה פוליטי חד ונחרץ בינו לבין הליכוד. את המחיר על הפוסט־ציונות והפוליטיקה הרעה הזו הוא משלם עכשיו. חיפש מלוכה ומצא אתונות.
אבל צריך להודות שלא רק השמאל בצרות ציוניות. "אקים ממשלה לאומית", אמר נתניהו – והוכיח שהוא לא מעודכן. גוש הימין כבר איננו "לאומי". הוא הפך ל"גוש האמוני".
בבחירות הללו הייתה תזוזה ניכרת ימינה – אבל הליכוד לא ראה ממנה דבר. הליכוד כבר איבד את הימין הרך, כעת הוא מאבד את שאר הימין
זו איננה סמנטיקה בלבד. מדובר בשחיקה משמעותית בציונות בקרב מה שאמור להיות גוש הימין. יש קשר היסטורי מורכב מאוד בין אמונה לציונות – שתיים שמצד רוב העולם האורתודוקסי, עד לשואה, לא נועדו ללכת יחדיו. אבל אין צורך להעמיק בסוגיה הסבוכה הזו; די בהבנה שהפיכת גוש הימין ל"אמוני" מדליקה נורת אזהרה שעליה כתוב: "חד נס". כלומר, להחלפה של ערכי הציונות באמונה יש מחיר.
אמחיש זאת בדוגמה כואבת וקשה. עיקרון ציוני ברור עמד ביסוד הקמת מדינת ישראל, והוסכם על כל הסיעות הציוניות: בישראל היהודים נלחמים בעצמם על עצמאותם ועל ריבונותם. ז'בוטינסקי הקים את גדוד נהגי הפרדות וגדוד הקלעים ה־38 והנהיג את האצ"ל; בן־גוריון הקים את צה"ל. השירות הצבאי היה ונותר מבחן ערכים אישי וציבורי, עיקרון ציוני, תשתית קיומית, וסמל לריבונותנו המודרנית.
המחשבון של בנק ישראל חשף: ONE ZERO הזול ביותר בשיעור הריבית על המינוס פרסומת
המחשבון של בנק ישראל חשף: ONE ZERO הזול ביותר בשיעור הריבית על המינוס בנקאות פרטית דיגיטלית
וידאו של 90 דקות גומל אלפי ישראלים מעישון פרסומת
וידאו של 90 דקות גומל אלפי ישראלים מעישון המערבולת
סרטון אחד של לפיד זיקק את נקודת המחלוקת הכי ישראלית
סרטון אחד של לפיד זיקק את נקודת המחלוקת הכי ישראלית
לאן פנו תומכי בנט ומי מאמין לאמנון אברמוביץ'? שאלנו את תושבי עלי זהב
לאן פנו תומכי בנט ומי מאמין לאמנון אברמוביץ'? שאלנו את תושבי עלי זהב
Recommended by
אך הנה, התבוננות בשש הסיעות שמרכיבות את "הגוש האמוני" מעלה שלהוציא הליכוד, בראש כולן עומדים משתמטים משירות צבאי משמעותי. איש מהם לא משתמט מתפילה ותפילין, את השירות הצבאי הם השאירו לאחרים. הקבינט ה"ימני" הביטחוני יורכב מסיעות של מי שבחרו שלא לשרת שירות משמעותי – כולל, לראשונה, גם בציונות הדתית. אלו מנהיגיך הימין.
לא היה כדבר הזה, ואין להקל ראש בדבר. יש כאן בעיניי פגם מוסרי וציבורי קשה, שמסמל את הצבת האמונה מעל הציונות כבסיס הזהות הפוליטית בימין, ובכך מכרסם בעיקרי הציונות. כן, מדובר במנהיגים לאומיים, אבל כדאי לדייק כאן – הם לאומיים בעיקר במובן אמוני־דתי, לא במובן הציוני המודרני. זו ריאקציה אידיאולוגית מדאיגה.
כעת לנקודה פוליטית: גם אם "הגוש האמוני" ניצח – יש להודות שנתניהו והליכוד נכשלו כישלון כואב ומר. בבחירות הללו הייתה תזוזה ניכרת ימינה – אבל הליכוד, מפלגת השלטון של הימין, לא ראה ממנה דבר. הליכוד כבר איבד את הימין הרך, כעת הוא מאבד את שאר הימין. נאמר זאת בצורה דרמטית יותר: אחרי שנה וחצי של ממשלת שמאל־ערבים קיצונית, אנטי־דמוקרטית ופוסט־ציונית, שחוללה שלל משברים לאומיים, ביטחוניים וכלכליים, הליכוד כמעט לא הצליח לגייס מצביעים. הכישלון הזה מחליש את הליכוד בגוש והוא ייצור בעיות לא פשוטות בניהול הממשלה והמדינה.
מה מקור כישלון הליכוד? אפשר לציין שני גורמים מרכזיים. האחד הוא כישלון במדיניות לאורך השנים. נתניהו והליכוד העדיפו הכלה והכחשה על פני טיפול עומק בבעיות נרחבות – במשילות, במגזר הערבי, במשפט, ובשלל תחומים נוספים, מחינוך ועד ביטחון. הגורם השני נקודתי יותר: קמפיין בחירות גרוע מאוד, מנותק מהציבור, לפרקים מביך ותמוה.
המצב הפוליטי שלנו בכי רע. המפסיד הגדול בבחירות בשנים האחרונות הוא הקונצנזוס הציוני. ציבור ישראלי רחב מאוד, משרת, תורם, לאומי ויצרני, שיש בקרבו רעות והסכמה ציונית מהותית, מוצא את עצמו מפולג משני צדדיו של קו פוליטי מלאכותי. השמאל שובר למחוזות אנטי־ציוניים, הימין נדחק לשוליים "אמוניים" וקיצוניים.
מכאן לתפנית אפשרית בעלילה: מי שבתיאוריה יכול להציל את המצב הוא מי שיצר אותו, כלומר, יאיר לפיד. אמנם, לפיד יצטרך להחליף את העסקנות במנהיגות, ואת הראייה הפוליטית הצרה בראייה לאומית רחבה, אבל אפשר להעריך שהציבור הציוני ברובו ישמח לשבירתו חזרה למרכז הלאומי ולהקמת ממשלה רחבה.
בטווח הקצר, המשמעות הפוליטית היא שלפיד ימחל על כבודו ויהיה שר בכיר וסגן ראש ממשלה תחת נתניהו. זה בוודאי יכאב – לו ולימין. אבל בטווח הארוך זהו הסיכוי העיקרי שלו להיחלץ ממלכודת השמאל הפוסט־ציוני שהוא קלע את עצמו אליה, ולהתחרות על הנהגה לאומית. כן, ברור שהסיכוי לכך קלוש. מצד שני, נאמר לי שכחלק מ"הגוש האמוני" מותר לי מדי פעם לקוות לנס.
אהבתיאהבתי
יאיר אני לא בטוח שלא הבנתי את דבריך. לימין, וספציפית לדתיים הלאומיים, הייתה סיבה להאמין שיום אחד יהיה שינוי פשוט בגלל שהדמוגרפיה בצד שלהם. הייתה להם תקווה. לחילונים, ובעיקר לשמאלנים שבהם, אין סיבה להאמין שיהיה שינוי בטווח הרחוק אלא אם יקרה נס (הא). הדמוגרפיה נגדם ולכן אין להם הרבה תקווה.
קמיליה כפי שאמר י.ד. אחת הדרכים להשפיע על הדמוגרפיה החרדית והבדואית היא קיצוץ ועדיף ביטול קצבאות הילדים. בהצלחה עם זה. אני רק אעיר שאחוז *החילונים* שיכעסו עלול להפתיע אותך. מסתבר שלימודי ליבה הם לא סגולה לידיעת חשבון.
אין לי שום כוונה לרדת בקרוב מהארץ, אבל אני בהחלט רואה מגמה כזו בטווח הרחוק. כוחה של ישראל הוא במגוון המגזרים שלה, ויציאה מאיזון מסכנת לדעתי את קיום המדינה, וודאי כמדינת הלאום היהודי. לכן אני מקווה שהחרדים והבדואים יולידו בעתיד פחות ילדים ויתרמו יותר למדינה.
אהבתיאהבתי
רן ברץ: " המוכנות התקדימית של לפיד לבנות קואליציה עם מפלגות ערביות אנטי־ציוניות" כדאי לדייק, גם הליכוד היה שמח להכניס את רע"מ לקואליציה. הצירוף שלהם היה אחד הדברים המוצלחים לדעתי בקואליציה היוצאת, ועובדה שהמצאותם לא מנעה מהממשלה לפעול בשטחים, בעזה וכן בענייני ערבים ישראלים. ברור שעדיף ממשלה שלא *חייבת* את הקול של רע"מ אבל אני מקווה שהם ימצאו את דרכם גם לממשלה הנוכחית.
בלי קשר לאמור לעיל, בתקופתו הקצרה כראש ממשלה, כמו גם כשר חוץ לפני כן, לפיד הוכיח חוסר כשירות מהותי. אני שמח שלא נראה אותו בקרוב בתפקיד בעל משמעות.
אהבתיLiked by 1 person
לגבי המאמר של ברץ:
לפיד לא מעניין בעיני. רדוד, שטחי. אם כבר שביבי ינסה להביא את גנץ, שבכל אופן נרתם לאחדות לפני שנתיים וקיבל עוגת קצפת בפרצוף. גנץ גם נקי מהפוסט ציונות.
אבל אני חושב שהמשימה הלאומית של ביבי היא דווקא להראות מה יכולה לעשות ממשלת ימין על מלא. שילמד מטראמפ שלא פחד להזיז את הגבינה ושינה את אמריקה עם עשייה דרמטית.
אהבתיLiked by 1 person
תמריץ,
אם ביבי לא מתניע את הD9 בחודש הראשון אז נקבל שוב את מה שהיה. עדיין טוב לאין שיעור מהתפלצת בנט/לפיד.
גנץ במשרד החוץ זו פשרה כדאית. במשרד הביטחון הנזקים שלו בלתי נסבלים
אהבתיLiked by 1 person
קצת אוף טופיק, מענין אותי אם דרעי יכול לכהן כשר או אפילו כחבר כנסת. השופט, היועמ"שית והפרקליטות הפגינו תמימות קיצונית כאשר ויתרו לו על הקלון בתמורה ל"פרישתו" מהפוליטיקה. האם העובדה שדרעי למעשה לא פרש מאיינת את פסק הדין?
אהבתיאהבתי
השבוע הזה רק הולך ומשתפר
עכשיו זה סופי: רינה מצליח פורשת מחדשות 12
https://b.walla.co.il/item/3538917
אהבתיאהבתי
וממשיך להשתפר
גאולה אבן לא תגיש את חדשות 13? הדרמה נחשפת
https://www.ice.co.il/tv/news/article/907506
אהבתיאהבתי
מסכים עם חייל – ברץ במירעו.
הניתוח שלו חסר עומק היסטורי. כאילו בשנים האחרונות נשבר ה"קונצנזוס הציוני" וכאילו לפני כן הציבור לא היה מפולג משני צדדי הקו הפוליטי. הוא כנראה שכח את אלטלנה, המאבק על תכנית השילומים, ההחרמה של בגין בידי השמאל, האשמות הקבועות שהשמאל הטיח בימין כי הוא פשיסטי, משברי אוסלו וההתנתקות, ועוד ……
גם הטענה שלו שהשמאל שובר למחוזות אנטי־ציוניים, בעוד הימין נדחק לשוליים "אמוניים" וקיצוניים היא חסרת עומק היסטורי. הימין היה מחובר מאז ומתמיד למסורת (למשל יאיר שטרן ראש הלח"י שהיה במונחים שלנו מסורתי) והשמאל במקורו היה שייך לאנטי-ציונות (כדוגמת הצד הקומוניסטי בעבר).
הוא טוען שהקונצנזוס נסדק, כאשר המציאות היא בדיוק הפוכה: הצדדים מתקרבים זה לזה. אפילו "ממשלת השינוי" של השמאל אימצה את עולם הערכים הקפיטליסטי שהביא הימין. כל אסטרטגיית ההחרמה של נתניהו (רל"ב) מבוססת על קבלה של רוב רכיבי מדיניות הימין.
המשפט היחיד שהסכמתי איתו היה "נתניהו והליכוד העדיפו הכלה והכחשה על פני טיפול עומק בבעיות נרחבות – במשילות, במגזר הערבי, במשפט, ובשלל תחומים נוספים". כל השאר כתיבתו אינה נכונה.
אהבתיLiked by 2 אנשים
נראה לי שרן ברץ משמש כאן כאחד השופרות של נתניהו להכשיר חיתוך שמאלה וזריקת הימין. כמו שנתניהו תמיד מנסה.
אהבתיLiked by 1 person
ועוד שופר של ביבי סולל את הדרך לממשלת ביבי-שמאל
אהבתיאהבתי
לא מאמין שביבי רוצה את השמאל. הוא רוצה להיפטר מהמשפט שלו.
אהבתיאהבתי
לביבי אין שום תמריץ להיפטר מהמשפט שלו. להפך זה הדבר הכי טוב שקרה לו. הסיבה העיקרית שרוב הציבור הימני מתעלם מהפאשלות שלו היא האהדה אליו בגלל הרדיפה המשפטית נגדו. באופן כללי המשפט מספק לאוהדיו פעם אחר פעם הוכחות לרדיפה. מבחינת ביבי שקרקס הרדיפה המשפטית נגדו ימשך עוד שנים ארוכות.
אהבתיLiked by 2 אנשים
הקישור לשופר השני נשמט
https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/13269910
אהבתיLiked by 1 person
יש אתר חדש ביוטיוב בשם TOV, אולי לא חדש אבל רק כעת מצאתי. היו להם מספר כתבות עם משפטנים על משפט נתניהו, והם מציגים את המשפטים שלו בתור סימן להשתלטות בית המשפט על הממשלה. לפחות 1000 ו 2000 הם האשמות מגוחכות שלא היו צריכות להגיע לבית משפט ומציגות את המשטרה והתביעה באור שגורם לאבד את האמון בהן.
אני הצבעתי לנתניהו בעיקר משום שהרגשתי שהוא נרדף על ידי עורכי דין שרואים את הכל מזוית של מי שיש לו פטיש וכל דבר נראה כמו מסמר. אחרת הייתי מצביעה למרכז.
לא יתכן שסיימו את הקרירה הארוכה של סגן שר הבריאות ליצמן בצורה כל כך מכוערת, על שטויות, אפילו במקרה של דרעי שאני לא מחבבת אותו כלל מנסים לחסל אותו פוליטית על שטויות.
בכלל נראה לי שהמדינה הזו, עם הספר, ירד לרמה של עם הספר המצוייר. תוכניות טלויזיה עם איילה חסון שנשמעת לא כמו איילה אלא כמו פרה, גסה ובהמתית. שחקן כדורגל לשעבר שמראין עם שותפה עם שפתי בוטוקס את ראש הממשלה ופוליטיקאים ומנהלים אתם שיחות פוליטיות ברמת שוק הכרמל.
אני לא רואה עתיד לבית השלישי שעומד להמחק באיזה מבול ומריבות אחים.
אהבתיאהבתי
מתישהו גם המשפט של ביבי יצטרך להסתיים בהכרעה ובעונש
אהבתיאהבתי
אפשר להגחיך כל דבר, אבל במדינה יש נורמה שפוליטיקאים לא אמורים לקבל מתנות יקרות מבעלי הון וביבי צפצף עליה. האם יש שופט שיגיד שכן, פוליטיקאים כן יכולים לקבל מתנות יקרות מבעלי הון? לא מאמין.
אהבתיאהבתי
תמריץ
מפכ"ל המשטרה צולם פעם נוסע הרבה מעל המהירות המותרת. במדינת חוק גם למפכ"ל אסור לצפצף על החוק ולנסוע מעל המהירות המותרת 'האם יש שופט שיגיד שכן, שוטרים בכירים כן יכולים לקבל לנסוע הרבה מעל המהירות המותרת? לא מאמין.'
ועם זאת אף אחד לא העלה בדעתו שצריך להדיח את המפכ"ל בשל זאת.
תיק 1000- המתנות הוא אכן עבירה על החוק אבל עבירה קלה – ביקורת במידה הנכונה בהחלט מוצדקת. זה לא יותר חמור ממעשה המפכ"ל דאז.
רדיפה משפטית לא תמיד פירושה שמאשימים אדם חף משפע אלא שמוציאים דברים מפרופורציות.
אהבתיאהבתי
יסמין לדעתי להאמין לכל מני אתרי קונספירציה זה הרבה יותר גרוע. הרבה מאוד דיס-אינפורציה מופצת בנוגע למשפטים. ליצמן הגן על פדופילית ואני לא בטוח שזה הדבר הכי גרוע שהוא עשה. דוד ביטן… מציע שתקראי על כמה מהאישומים נגדו. דרעי הורשע *פעמיים*. נתניהו מואשם בהתנהגות שבהחלט עלולה להחשב כשוחד.
לפני שאת מנפנפת הצידה את כל מערכת המשפט, תחשבי אם היית רוצה לחיות בגן עדן לפושעים. ישראל גם כך לא רחוקה מלהיות מקום כזה. אם את ציונית ודואגת לעתיד המדינה כדאי שתלמדי לעומק את הפרטים ולא מאתרים קונספירטיביים.
אהבתיאהבתי
לי.ד.,
תודה על הבאת מאמרו של רן ברץ.
גם בעיני הוא מעניין.
אני יכולה להסכים עם חלק מהביקורות הקשות עליו בפוסט זה (מהצבעה על כך שאין כל חדש באנטי ציוניות ועד להצבעה על עומק עליבותו של יאיר לפיד כמנהיג מחנה).
אבל לתפיסתי רן ברץ מבטא אמת מעציבה: ב 2020 חילונים מאוד וציוניים מאוד מתקשים למצוא איזשהוא בית / מפלגה / מנהיגות פוליטית.
אולי כיון ששאר המגיבים אינם נמנים עם תת מגזר זה ואינם קולטים את מצוקתו.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שלא אשכנע אותכם, לגבי המתנות, כל דבר במידה ולכל דבר יש פרספקטיבה. ידוענים כן מקבלים טובות הנאה על מנת שיוכלו להתחכך אתם. אדם עשיר ומצליח מבקש להסתובב עם מוצלחים וידועים, זה מוסיף להרגשת ההשג שלו, מוסיף ליוקרה שלו. זה קורה בכל מדינה מאז שחר ההסטוריה. המתנות שמשפחת נתניהו קיבלה בשל היותו ראש ממשלה הם חלק מהמשחק אתה נותן לי מחיי העושר שלך כיוון שאתה יכול לספר שאתה חבר שלי. אפשר להתווכח אם זה לא מוסרי אבל זו המציאות, ממש כפי שהמציאות אומרת שלאנשים מצבעים שונים יש אי קיו שונה. לא נעים אבל זה הטבע האנושי.
ליצמן הגן על פדופילית יש להניח שהוא רעה אשה זקנה ומופרעת והוא העדיף להכניס אותה לבית משוגעים בארץ מאשר לכלא באוסטרליה. אגב גם האשימו אותו שהוא עזר לבעל הדליקטסן שלו לפגוש את אנשי משרד הבריאות שהתעלמו ממנו באכזריות בירוקרטית. דרעי, במשפטו השני הואשם שמכר לאחיו חלקת אדמה שהתחילו לבנות עליה בית. הוצא מחוץ לפרופורציות.
לגבי המשפט של נתניהו, הוא לא היה צריך להתנהל בצורה שהוא מתנהל, ללא ספק.
אהבתיLiked by 1 person
יסמין, מסכים שהעבירות של דרעי לא יוצרות קלון. לגבי הגנה על פדופילים, רוחות הזמן לא כל כך סלחניות לזה וטוב שכך.
אהבתיאהבתי
יסמין השאלה בעבירות נתניהו היא האם הן עולות לכדי שוחד, ויש יסוד להניח שכן, למי שקרא את העובדות. לגבי ליצמן, הוא השתמש בעמדת הכוח שלו כנבחר ציבור על מנת לבצע עבירות וזה מאוד בעייתי. דרעי הוא שור מועד, אחרי שכבר הורשע וישב בכלא הוא ביצע שוב עבירות – לא מדובר על "מכר חלקה לאחיו" אלא על נסיון להתחמק מתשלום מיסים דהיינו העלמת מס. וזאת אחרי שכבר ישב בכלא על עבירות צווארון לבן. אני הייתי מחמיר את עונשו, לא מקל עליו.
אפשר להגחיך כל עבירה, ואפשר גם לטעון שזה בדיוק המדרון החלקלק לרפובליקת בננות. יש הבדל בין מפורסמים-סתם כדוגמת פליטי ריאליטי לבין נבחרי ציבור. לראשונים מותר לקבל מתנות ממי שהם רוצים, לאחרונים אסור לפי החוק ויש סיבות טובות לכך, דהיינו שוחד.
אהבתיאהבתי
קמיליה,
אני שמח על תגובתך הישירה (כי זה לא מה שרן ברץ כתב. הוא לא אמר שאין לו למי להצביע כי אם ש"ישראל הולכת לכיוון קיצוני").
אם תעקבי אחרי כתיבתו במהלך השנים תראי שהחזון של רן ברץ הוא "הקמת מפלגה רפובליקנית" והוא מתנגד למגזריות.
הוא בעבר רצה ש"יש עתיד" תעמוד לשמאל הליכוד (אך בקרבה רבה) בכדי להקים מין בלוק רפובליקני.
הרעיון הרפובליקני לא מתאים למציאות הישראלית ואפילו באירופה (היכן שהוא היה) הוא קרס. הוא מתאים למדינה שכל עיסוקה הוא בענייני פנים (כמו ארה"ב) שמשני צדדיה אוקינוסים שמגנים עליה ומגדירים ברורות את גבולותיה, והיא מקום שהמשותף לאזרחיה הוא יותר העתיד מאשר העבר (ואז אפשר לדבר על ה"טוב המשותף" כפי שלפיד מרבה לצטט).
להבנתי, אין מנוס ממגזריות. לא מגזריות חוסמת ובדלנית כי אם מגזריות של דרך וכיוון, של שיתוף פעולה והשתלבות, של עשייה למען עם-ישראל. מגזריות בעיני היא הרחבה של המונח קהילה ואין בה רע אם היא עושה טוב. להיפך, היא גורמת לנו לחוש בבית, לשתף פעולה, ולהפליג מנמל הבית שלנו למחוזות חדשים (ולחזור בחזרה). כזאת שלא הופכת אותנו לצייתנים ומסלילה אותנו להיות בכיס הפוליטי של מאן-דהו.
מגזריות אינה חזון השבטים של ריבלין. אנחנו לא אוסף שבטים שמגיעים לפשרות בכדי שנוכל לחיות בשקט וללא מריבות, אלא מגזרים של אותו עם שהמטרה משותפת ורק הדרכים חלוקות.
ולכן אני גם שמח שהגדרת את עצמך "תת-מגזר" כי יש כאן הכרה במציאות שיש כאן מגזרים (לעיתים התגובות של השמאל מרמזות שהוא מסרב להכיר כי גם הוא הפך למגזר).
אשמח לשמוע ממך איך את רואה את העתיד של ה"תת-מגזר" שלך מבחינה פוליטית, תרבותית וחברתית.
רק אמליץ לך להקשיב לפודקאסט של נדב פרי, עמית סגל ושלמה פילבר לניתוח תוצאות הבחירות. רובו ניתוח תוצאות הבחירות אבל יש שם התייחסויות לנושאים שעולים כאן (כולל לחברה החרדית שפילבר סוקר אותה בקביעות לצרכים מונציפאליים ועסקיים):
אהבתיLiked by 2 אנשים
ליאיר,
אאלץ להגיב במספר המשכים לשאלותך.
מה עוד שלצד כל תסריט אופטימי לגבי עתיד התת מגזר שאליו אני שייכת ניצב תסריט עתידי פסימי.
בינתיים אתייחס רק להערתך ש"לעיתים התגובות של השמאל מרמזות שהוא מסרב להכיר שגם הוא הפך למגזר".
מודה בעובדות, אך מבקשת להפחית מהאשמה. ומכאן מחומרת העונש.
השמאל יותר "מתקשה" מאשר "מסרב".
דוגמא פשוטה היא היחס לסגנונות מוסיקליים שונים.
גודלתי על האמונה שהמוסיקה ה"כלל ישראלית" היא של נעמי שמר, הלהקות הצבאיות, שירי ארץ ישראל בנוסח רוסי ושות'.
פיוטים, חזנות, שירים חסידיים, מוסיקה מזרחית, מוסיקה קלאסית, ג'אז וכד' – שייכים לכל מיני מגזרי אוכלוסייה ספציפים שחיים בישראל. לפיכך ראוי להקצות להם "גטאות" משלהם. אך להפרידם מהמוסיקה הכלל ישראלית.
לפיכך באמת נדהמנו להיווכח שהמוסיקה המזרחית פופולרית יותר ממה שאנו החשבנו כמוסיקה הכלל ישראלית. שאולי כתר ה"כלל ישראליות" אינו שייך יותר לנו, ואנו נדחקנו למעמד של אחד מיני מגזרים רבים. תפיסה חדשה, שהיה קשה לעכלה.
חלק אפילו הגיבו בסירוב להמשיך להקשיב לכל המוסיקה דוברת העברית, ולפרנס את מבצעיה. הרי במוסיקה הבינ'ל / מערבית אין כל משמעות לכל מיני מלחמות פנימיות פעוטות על הבכורה במוסיקה דוברת העברית. גם לא לתבוסה נוספת של האשכנזים הוותיקים למזרחים שהגיעו לארץ אחריהם.
מאבקים על הבכורה אינם אמורים להיות זרים ליודעי ספר בראשית.
אהבתיLiked by 1 person
הגבתי כאן קודם והתגובה נמחקה. גם תגובות אחרות שמגיעות במייל לא מופיעות כאן.
תמריץ ?
אהבתיאהבתי
יאיר, שלח לי במייל פרטים אם יש בעיה עם תגובה שנעלמה ואוכל לבדוק. אני רואה שפע תגובות ואף אחת לא הועברה לספאם
אהבתיאהבתי
ליאיר (המשך תגובתי לשאלותך),
מתנצלת מראש שמדובר באוסף של הגיגים רבע אפויים.
השלמתי מזמן עם העובדה שציוניים – חילונים הם מיעוט די קטן, שעתידו הדמוגרפי אינו מבשר טובות.
לפיכך, בהנחה שהוא תאב חיים ואינו מעוניין להתאבד, פתוחים לפניו שני נתיבי פעולה:
1. יצרת חבירות ושיתופי פעולה עם קבוצות אוכלוסייה אחרות.
_______________________________________________________
קבוצות שעמן הוא חולק מספר מטרות משותפות או אמור להתמודד מול יריבים משותפים.
להערכתי קיים פוטנציאל לחבירה ולשיתופי פעולה (שעדין לא ברור כמה מהם, אם בכלל, אי פעם יתממשו) של תת המגזר הציוני – חילוני עם:
א. השמאל הישראלי *הציוני*. להבדיל מהשמאל האנטישמי ומ"השמאל" הקוסמופוליטי.
עדין נותרו גם כאלו!)
ב. החלק הליברלי של הציונות הדתית – לאומית, שמעוניין בדו-קיום ובשותפות גם עם חילוניים
ג. חלק מבני דור האחד וחצי ושניים של העולים דוברי הרוסית – חילונים שאינם קוסמופוליטיים אלא ישראלים פטריוטים.
אאלץ להקדיש תגובה נפרדת לדיון ברמזים לאופטימיות,. או לפסימיות, לגבי כל אחד משלושה הפוטנציאליים הללו לחבירה.
2. מציאת דרכי השפעה, די עוקפות החיסרון הכמותי בקלפיות ההצבעה
____________________________________________________
ישנן דרכי השפעה שאינן נמצאות במתאם מלא עם הגודל היחסי של כל מגזר וכל תת מגזר. לדוגמא השפעה באמצעות גיוס כספים, שימוש בכוח תקשורתי – אינטלקטואלי בכדי להשפיע על עמדות, הכנת ניירות עמדה וכדומה.
כיום לשמאל הא-ציוני והאנטי- ציוני השפעה גדולה משמעותית מחלקו באוכלוסייה.
אך אין זו גזרת גורל שהמונופול על כוחות עוקפי המערכת הפוליטית ישאר רק בידיו.
ניתן גם להעתיק ולאמץ את חלק משיטותיו.
(המשך יבוא)
אהבתיאהבתי