תמריצי המתאבד

כל כך הרבה מדובר על פרשת חיים ולדר. החברה החרדית עמדה במבחנים עליונים ויוצאי דופן בשנתיים האחרונות. מכת הקורונה הראשונה, שבה סבלה יותר מכולם. האירוע במירון שבו התפילה לרבי שמעון בר יוחאי הביאה דווקא לאסון נורא שנחת על המתפללים. ועכשיו פרשת חיים ולדר, שנראית לי המכה הקשה מכולן. באופן אישי הרגשתי תחושת זוועה למשמע התחקיר כשפורסם בעיתון "הארץ" כי הכרתי והערכתי את פועלו של ולדר. מצב שבו סופר נערץ, חבר מרחוק לכל ילד חרדי, ודוברם של גדולי הדור בעיתון "יתד נאמן" מתברר כפוגע מינית חסר עכבות, הוא קשה מספיק.  ההסתבכות של רבני הקהילה וחוסר יכולתם להחליט אם להגן על זכרו של ולדר או להתרחק ממנו היא קשה עוד יותר. כאן יש פער בין מוסר עתיק שמעדיף את הנאמנות לחבר הקהילה לבין מוסר חדש שמעדיף את הצדק שתובעים הקורבנות. זו ממש פגיעה באחד המיתרים הרגישים ביותר שמחברים בין העולם ההיררכי הישן שלו החרדים נאמנים לבין הנורמות המודרניות. החרדים יעברו גם את זה וימשיכו בצמיחתם הדמוגרפית. אבל זו מכה לא קלה בכנף.

בפוסט הזה אני רוצה להוסיף משהו על אקט ההתאבדות האחרון של ולדר. התאבדות נראית כאקט לא רציונלי. אבל במקרה כאן ההתאבדות אולי נתפסה בידי ולדר כמה שיכול להציל את גורל ספריו. לא היה זה מן הנמנע שיהיה ציבור חרדי שמרני ביותר שימשיך לקנות את הספרים כי יסרב להאמין בהאשמות על ולדר, יסיק מהסיפור הטראגי שלו על חומרת אסון לשון הרע ולא על חומרת בעיית הפגיעה המינית. אבל כדי שתעלה כזו מסקנה על ולדר היה להתאבד. משפט שהיה שולח את ולדר לכלא לשנים ארוכות, אם נכונות ההאשמות שקיים יחסי מין עם קטינות, לא היה מעניק לו את האמפתיה שהתאבדות מעניקה והיה גם ממיט אסון כלכלי על עזבונו, כי איש לא היה נותר לקנות את ספריו. הרב שלמה אבינר באמת כתב שאפשר לקרוא את ספריו של ולדר.

הדבר מעניין מאוד מבחינה הלכתית, כי לכאורה התאבדות אסורה בתוקף מבחינת הדת. עם זאת יש מקורות הלכתיים שטוענים שאדם שביצע פשעים קיצוניים ברמה שולדר ביצע, לפי הטענה, יכול לגזור על עצמו מוות ולהתאבד, ובכל מקרה הצופים מבחוץ יכולים להניח שדווקא חפותו וחוסר האונים מול ההאשמות שיגעו אותו כליל, והוא לא שלט בעצמו עוד.

רצונו הכלכלי של אדם הוא להיטיב עם עצמו, אבל אנשים באים בימים לרוב אינם חיים חיי תענוגות מפנקים על חשבון כל רכושם. הם רוצים להותיר משהו לצאצאיהם. הרצון להותיר כסף לאנשים שקרובים אליך גנטית מובן מאוד מפרספקטיבה אבולוציונית, והוא ניכר בהתנהגות של כולנו. אפילו בכתבה על "משכנתא הפוכה", מוצר פיננסי שנועד באופן מכוון לאפשר לאדם לחיות טוב על חשבון יורשיו, מקפידים לכתוב מקדמי המוצר כי:

חלק גדול מהצורך של המשכנתא הפוכה נועד עבור הילדים-הנכדים או לסיוע להם לקניית בית, הון עצמי וסילוק חובות".

אין לראות אפוא את האדם ההולך למות כמי שאין לו שום עניין ברכושו, אלא להיפך כמי שמוקד תשומת הלב שלו הוא ההמשכיות הפיננסיות. ולא לחינם במשפט הישראלי יש ערך מיוחד לדבריו של אדם שהולך למות על חלוקת רכושו ("צוואת שכיב מרע"). במקרה של ולדר ישנו גם רצון טבעי שיצירתו תשרוד, ובמכתבו האחרון הוא הפציר באנשים "גם אם ויתרתם עליי, אנא אל תוותרו על ספריי".

הרצון להותיר רכוש לצאצאים היווה תמריץ להתאבדויות נאשמים כבר ברומא העתיקה. הנורמה הייתה שמי שמתאבד קודם שהורשע מציל את רכוש המשפחה מהחרמה. כפי שכותבת הויקיפדיה (תרגום שלי):

התאבדות כפויה הייתה דרך הוצאה להורג נפוצה ביוון וברומא. היא נשמרה לרוב לבני אצולה שנדונו למוות. הקורבן יכול היה לשתות מכוס התרעלה או ליפול על חרבו. ברומא העתיקה היה להתאבדויות מניע כלכלי. אדם שנידון למוות מאבד את רכושו לממשלה. אנשים יכלו לחמוק מחוק זה ולאפשר לרכוש לעבור ליורשיהם על ידי ביצוע התאבדות קודם למעצרם.

האם באמת ספריו של ולדר יינצלו ויהיו להם קונים? בהתחלה התלבטתי בכך, אבל אחרי קריאה בטקסטים שפורסמו היום בנושא, ובפרט דבריו של גדול הדור החרדי הרב אדלשטיין, ברור שבסופו של דבר כולם יחרימוהו. מכיוון שהפרספקטיבה החרדית היא תמיד חינוכית ותמיד נותנת דגש על חינוך הדור הבא, התמריץ העליון של החרדים הוא להשכיח את פרשת חיים ולדר וגם כנראה להשכיח את ספריו מדור חדש של ילדים. חייו של ולדר היו כל כך שונים מחייו של דן בן אמוץ, אבל לספריהם יהיה גורל דומה ככל הנראה.

27 תגובות על ״תמריצי המתאבד״

  1. תמריץ, אני חושב שאתה לא מדייק כשאתה כותב:
    "ההסתבכות של רבני הקהילה וחוסר יכולתם להחליט אם להגן על זכרו של ולדר או להתרחק ממנו היא קשה עוד יותר. כאן יש פער בין מוסר עתיק שמעדיף את הנאמנות לחבר הקהילה לבין מוסר חדש שמעדיף את הצדק שתובעים הקורבנות. זו ממש פגיעה באחד המיתרים הרגישים ביותר שמחברים בין העולם ההיררכי הישן שלו החרדים נאמנים לבין הנורמות המודרניות."

    להבנתי, גם אם יש כאן נאמנות לחבר קהילה (כמו שיש בכל קהילה), הרי שההתלבטות של רבני הקהילה החרדית קשורה לצד החינוכי בלבד. הם חששו שהנושא יפגע ב"דעת תורה" שולדר היה קרוב אליה, ובהדים שהפרשה תעורר. החברה החרדית היא ענקית. גם אם ולדר היה מקורב לכמה מגדולי התורה – לא לכל רבני החברה החרדית היתה נאמנות אישית כלפיו, ולו מהטעם הפשוט שהם לא היו איתו בהיכרות בכלל.

    אתה מצייר מצב בו החרדים נקרעים בין "מוסר ישן" ל"מוסר חדש". זה היה נכון אם היה מדובר בהפרת אמונים (חטא חמור בעולם של שיויון בפני החוק, אבל פרקטיקה נפוצה בעולם של שבטיות ומגזריות הדוקה). כאן מדובר על אונס אשת איש שזה חטא חמור בעיני החרדים הרבה יותר מאשר בחברה החילונית. לא מצד פגיעה בגופן של נשים אלא מצד איסורי עריות, חשש לממזרות, ופירוק משפחות.

    אתה צודק שהפרשה היא מכה קשה בכנף של החרדים, אבל זה לא נכון שהנאמנות לולדר היא שיקול באופן ההתמודדות איתה. מה שמוביל זה השמירה על ערכי החברה החרדית. אם הוא מאיים עליה הם יזרקו אותו ואת זכרו לכל הרוחות.

    Liked by 3 אנשים

  2. מי שהתעלה בסיפור הזה, ואולי גם זכה לנקודות אצל החרדים, הוא הרב שמואל אליהו מצפת.
    הבן-אדם לא מפחד מכלום. לא מהתקשורת. לא מבתי המשפט. לא מרבנים אחרים. אצלו האמת לפני הכל.
    אצלי הוא זוכה לקרדיט רציני.

    החרדים לא יודו בכך בפומבי אבל ההשפעות שלו עליהם חורגות מעבר למגזר הדתי (חרד"לי) שהוא שייך אליו.
    הם מבינים שמשהו לא עובד נכון אצלהם. לא בעצם ההטרדות המיניות (שהן פחותות משמעותית מהמתרחש במגזר החילוני) אלא בהשתקה של פרשיות כאלו במקום טיפול בהם. השתקה שמאפשרת המשך פגיעה.
    הרב שמואל אליהו מאפשר דרך להתמודד עם מקרים כאלו מבלי לייצר תקשורת סביב הנושא. הרעיון של בתי-דין קהילתיים (שזה גם הרעיון של "פורום תקנה") שיטפלו בנושא בדיסקרטיות היא פתרון מצוין עבורם.

    Liked by 1 person

  3. שלוש הערות:

    א. נדמה לי שנתקלתי איפושהו אתמול בפריט מידע שגם אחת מקורבנותיו של חיים ולדר בחרה להתאבד.

    ידוע שכל פלרטוט תקשורתי עם היבטים חיובים (לפחות לכאורה) של התאבדות, כל "הבנת" מניעי המתאבד והסברתם לציבור, כל קשירת כתרים לראשו של המתאבד והשתקת כל ביקורת עליו כאילו היה קדוש וכד וכד' – עלולה להניע גל של התאבדויות.

    לפחות במובנים אלו – אלו שרמזו שלחיים ולדר לא הייתה כל ברירה אחרת בשל הפגיעה הקשה בשמו הטוב – שיחקו בחרב פיפיות.

    ב. נראה לי שלא ראוי לצמצם את המניע של חיים ולדר להתאבד בדאגתו לחשבונות הבנק של יורשיו. למרות שגם שיקול זה יכול להוות מניע משמעותי.

    נדמה לי שאנשים מקובלים בחברה נורמטיבית, ועל אחת כמה וכמה כאלו שזכו בחייהם לשפע של כבוד וכיבודים, מאוד יתקשו להתמודד עם הבושה וההשפלה הכרוכים במעמד הנאשם בבית משפט. ועוד נאשם בפשעים מאוד חמורים – שתיאורם בבית המשפט לא יאפשר לו להישיר מבט לעיני ילדיו ונכדיו.
    שלא לדבר על האימה שכנראה אחזה בה כאשר דמיין שהשופט מכריז שהוא אשם בכל מה שהואשם בו.

    מה שמזכיר לי את התאבדותו של דודו טופז, הנרקסיסט הידוע, כשעדין היה עצור לפני משפטו.

    סביר בעיני שולדר העריך שרבים בחברה החרדית לא ימשיכו לפשפש במעשיו לאחר מותו, ויעדיפו להאשים את המתלוננים/ות ולא אותו. כלומר שלהערכתו (או לפחות לתקוותו) החברה החרדית תכריז עליו כחף מכל פשע.
    לתפיסתי, גםזה מניע משמעותי להתאבד (לפחות עבור כל אדם החרד לשמו הטוב לאחר מותו / ל"מורשתו")

    ג. בנוגע לעתיד ספריו של ולדר – אני תוהה האם למגזר החרדי, מרובה הילדים, יש חלופות סבירות לספרי הילדים של ולדר. כלומר האם קיימים מספיק סופרי/ות ילדים "כשרים למהדרין" ברמה סבירה.
    נדמה לי שאחרי שציבור התרגל להשתמש במוצר מסוים (כמו ספרי ילדים, שסביר שלפני מאה שנה לא היו כלל בנמצא בתוך המגזר החרדי ) יהיה לו מאוד קשה להיגמל מכך ולהסתדר בלעדיהם.

    אבל אולי דווקא סילוקו של חיים ולדר ממפת התחרות – תאפשר צמיחה של סופרי/ות ילדים חדשים מתוך המגזר?

    Liked by 1 person

  4. האמת שכתבתי שתי גרסאות של סוף הפוסט כי לפעמים תפיסת המציאות משתנה מהר. הדברים שפורסמו היום בשם הרב אדלשטיין ביתד נאמן מבטאים בין השורות התנערות מולדר (אם כי גם מהעיתונאי שפרסם עליו את התחקיר). זאת בניגוד למה שנאמר מייד אחרי המוות. גם ידידיה מאיר ודובי וינרוט, שלמרות שהם מודרניים לעולם לא יתרחקו מדי מהמיינסטרים החרדי, היו נוקבים בסופו של דבר בדבריהם בעד הנפגעות. אני לא חושב שיש תקומה לספריו של ולדר כמוצר מסחרי משמעותי. אולי כל אחד מספריו יהפוך לספר משומש קצת מחתרתי. למשפחת ולדר יש עוד נתיב. גם בנו סופר והוא בוודאי חף מפשע. נראה אם יהיו מכשולים לדרכו של הבן בחברה שבה הייחוס כה משמעותי או להיפך יתפסו אותו כמחליף לגיטימי. האבא בוודאי הסיר מכשול מהדרך של בנו בהתאבדות הזו.

    אהבתי

  5. קמיליה, אני מסכים עם דברייך. מה שרציתי להגיד שמסתכלים אולי בנאיביות על הרגע שלפני המוות כרגע של טוהר נטול תמריצים זרים, שבו לדבריו של אדם יש ערך יוצא דופן כאמת צרופה. אולי יש מקרה פה ושם שמוכיח זאת, אבל על פי רוב האדם רוצה לדאוג גם למציאות אחרי מותו, מטעמים כלכליים ומטעמי בושה כמו שאמרת. התמריצים הזרים לא נעלמים.

    אהבתי

  6. יאיר, צריך גם להסביר את הנאמנות של ליצמן למלכה לאופר. אני כן חושב שיש פה הבדל בתפיסות המוסר. החברה המודרנית מכירה בפחות חטאים, אבל האדם החוטא מבחינתה נמחק לגמרי (״תרבות הביטול״ ובטח למי שממש פגע מינית הארד קור). במוסר הישן, שמבחינות מסוימות הוא פחות אכזרי, חבר בקהילה נותר חבר בקהילה.

    אבל מסכים איתך שבמקרה של ולדר האתגר החינוכי הוא פשוט קיצוני. ומהי החברה החרדית אם לא קבוצת אנשים שהחליטו שהאתגר החינוכי – לשמור את ילדיהם מחוברים לדת ישראל – הוא חזות הכול בעיצוב חייהם.

    Liked by 1 person

  7. מעניינים דבריו של הרב טאו שהכול עלילה
    ‏https://rotter.net/forum/scoops1/726534.shtml

    אבל נראה לי שהוא כבר מביך גם את חסידיו בדברים האלו.

    Liked by 1 person

  8. לא שמעתי מעולם (עד עכשיו) על "חיים ולדר" אבל רציתי להבין משהו: חשבתי שהתאבדות אסורה בקרב הציבור החרדי כלומר מי שמתאבד עובר עברה חמורה ודינו (לפי דעת החרדים) גיהנום. האם זה נכון?

    אהבתי

  9. עד כמה שאני יודע, ויתקנו אותי אחרים פה שמבינים יותר, אין ביהדות את הקונספט של חטא שדינו גיהנום. זו המצאה נוצרית. התאבדות היא חטא חמור אבל אין אמונה שנשמת המתאבד נידונה לייסורי נצח באיזה תופת איום עם שדים ומפלצות.
    ולגבי נושא הפוסט המקורי, אדם שמתאבד עושה זאת במצב של מצוקה נפשית עצומה. לייחס לו תמריצים רציונליים מסוג של "ספריי יוסיפו להימכר ולכן צאצאי ירוויחו מכך כלכלית" – אפשרי, אבל לא מאוד מבוסס. בקשתו של ולדר שלא יוותרו על ספריו נראית לי יותר כתחינה נואשת שמשהו ממעמדו ודמותו הציבורית, שחרבו לחלוטין, בכל זאת יוותר.

    Liked by 2 אנשים

  10. לרינגו ולכל האחרים:
    אומנם לא אהבתם שאני כותב דברים שקשורים לדת (זה היה בקשר לאבולוציה) אבל אני רוצה להעיר משהו לגבי הגיהנום.
    הגיהנום בא מהמלה גיא בן-הינום. זהו עמק סמוך לחומות ירושלים. בימי בית ראשון הוא שימש לעבודת אלילים. בימי בית שני הוא היה המזבלה של ירושלים שרפו שם את כל הזבל ע"י אש וגופרית. לפעמים שרפו שם גם פגרי חיות אבל מעולם לא הושלך לשם יצור חי. כל מה שהושלך לשם נשרף והושמד לחלוטין. בגלל זה שימשה המלה "גיהנום" (לםחות עד סוף ימי הבית השני) ככינוי למצב של כליה מוחלטת אבל לא למקום של עינויים בלתי פוסקים.
    הן ביהדות הקדומה והן בנצרות הקדומה אף אחד לא נידון לעינויי נצח באיזה תופת איומה. דינו של הצדיק היה חיים בגן עדן. דין הרשע הוא מוות – חוסר קיום. רק בתקופה מאוחרת יותר החליטו הדתות הנ"ל שעונשו של הרשע הוא יסורים איומים בגיהנום.

    Liked by 1 person

  11. על אפקט המרשמלו (מהפוסט של נדב שנרב)
    4. אפקט המרשמלו, הטענה כי ילדים שהסכימו לדחות סיפוקים (לחכות כמה דקות ולקבל עוד מרשמלו במקום לאכול אותו מיד) בגיל 4 הצליחו יותר בגיל 15. ובכן, מתברר שילדים שהסכימו לחכות עם המרשמלו ביד הגיעו מבתים שיש בהם ממתקים לרוב כי ההורים שלהם היו עשירים ומצליחים, כך שהיו להם גם כמה גנים טובים ותמיכה סביבתית. כשניטרלו את ההבדלים האלו האפקט פחות או יותר נעלם.

    Liked by 3 אנשים

  12. אם הטענה היא שהגנים גורמים לאפקט המרשמלו, היא אינה הופכת אותו לטריוויאלי, אלא לעוד המחשה לעובדה שביולוגיה יוצרת אישיות.

    אהבתי

  13. לגבי אפקט המרשמלו:
    מי בכלל קבע שלעשירים יש גנים יותר טובים?
    מי בכלל יכול לקבוע מהי הצלחה בגיל 15? הרי אם מישהו קובע קנה מידה להצלחה זו צריכה להיות הצלחה בחיים הבוגרים.

    אהבתי

  14. ״גנים יותר טובים״ זה מונח לא מדויק ואפילו מקומם, אבל יש קשר בין אייקיו גבוה למעמד סוציו אקונומי גבוה, ואייקיו הוא גנטי.

    אהבתי

  15. תמריץ
    האמת זה מצער אותי לראות שגם ביהדות יש גיהנום מפורט עם עינויים יצירתיים. חשבתי שהטמטום הזה שייך לנצרות שהיא דת על גבול הפגאנית, ואילו היהדות (לפחות מאז חורבן בית שני) עברה להיות דת קצת יותר אינטליגנטית. מעניין, האם היהדות אימצה את העניין הזה מהנצרות או שהוא היה חלק ממנה עוד קודם?

    אהבתי

  16. uria kenig@uria_kenig

    אם אנחנו באמת רוצים לנקום בחמאס, בואו נכריז על עזה כעיר אדומה עם שני רובעים כתומים שבהם פועל מתווה הכיתה הירוקה בכפוף לשישים אחוזי התחסנות והצגת בדיקת pcr לאחר קבלת שתי תוצאות שליליות באנטיגן או אחת שלילית אם לא היה מגע עם מאומת (לא כולל אומיקרון). יותר הם לא יתעסקו איתנו בחיים

    #####################

    יאיר קראוס yair_kraus

    היום לפני שנתיים נעצרו במחוז נידח בסין 8 בני אדם שהפיצו שמועות על התפרצות נגיף לא מזוהה. "ייתכן שזה סארס". #ימי_קורונה https://twitter.com/globaltimesnews/status/1212409846684884995

    Liked by 3 אנשים

  17. למשה,
    כתבת: " …. מתברר שילדים שהסכימו לחכות עם המרשמלו ביד הגיעו מבתים שיש בהם ממתקים לרוב כי ההורים שלהם היו עשירים ומצליחים, כך שהיו להם גם כמה גנים טובים ותמיכה סביבתית. כשניטרלו את ההבדלים האלו האפקט פחות או יותר נעלם."
    ——————–
    להתרשמותי – הבתים שבהם נמצאים ממתקים (הן מוצקים והן נוזליים) לרוב הם דווקא הבתים של העשירונים הסוציו – אקונומיים הנמוכים. לא של העשירונים הסוציו-אקונומיים הגבוהים יותר.

    *אולי* בעולם השלישי ו/או בתקופות רעב וחוסר קיצוני במזון (כמו בתקופת מלחמה) קיימת תופעה הפוכה. אך לא בעולם הראשון השבע, שבו מתפרסמים יותר ויותר מחקרים על "האמת המרה של הסוכר".

    אגב, אשמח לקישור למאמר של נדב שנרב על אפקט המרשמלו.

    Liked by 1 person

  18. קמיליה
    הפוסט של נדב שנרב זה בפייסבוק שלו תכתבי בגוגל נדב שנרב פייסבוק ותמצאי. אני לא מצליח להעלות קישור
    גם אם את צודקת שבבית מסוציואקונומי נמוך יש יותר ממתקים בסוציואקונומי גבוה כנראה ילדים רגילים שמה שמבטיחים להם מתקיים ולכן הם מוכנים לחכות בשביל עוד מרשמלו
    בנוסף ילדים מבית סוציואקונומי גבוה גם אם יש פחות ממתקים התזונה שלהם יותר טובה והם פחות רעבים ולא פתחו הרגל של כל אוכל שמזדמן לידך – מיד לאכול אותו.

    אהבתי

  19. קמיליה,
    היום יש יותר ממתקים בבתים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. אני בכלל לא בטוח שזה היה המצב גם לפני 50-60 שנה כשהמחקר נערך.

    אהבתי

  20. למשה,
    כתבת:
    1. " … ילדים מבית סוציואקונומי גבוה גם אם יש פחות ממתקים התזונה שלהם יותר טובה …"
    ———
    בעידן בו אפילו באלפיון הנמוך ביותר אין מחסור בקלוריות – אזי *כמעט בהכרח* כאשר יש פחות ממתקים – התזונה מגוונת יותר וטובה יותר. אך סביר שהיא כוללת יותר ירקות ופירות ויותר חלבונים. אולי גם שמנים איכותיים יותר מאלו בהם מרבים להשתמש בג'אנק פוד. כלומר יותר אבות מזון, סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים.
    מכאן שהמילה *גם* בה השתמשת עלולה להטעות.

    2. " … הם פחות רעבים ולא פתחו הרגל של כל אוכל שמזדמן לידך – מיד לאכול אותו."
    ———–
    אחת ההשלכות הקשות של צריכת סוכר היא "רכבת ההרים" של האינסולין. האינסולין עולה במהירות מיד לאחר צריכת הסוכר אבל גם נוחת במהירות. הנחיתה מעוררת באדם חשק עז למנת סוכר נוספת. חשק שאכן קשה לשלוט עליו.
    מכאן שעצם צריכת כמויות סוכר גדולות – מגבירה את הסיכון שהאדם/ הילד באמת יתקשה לא לאכול מיד מזון מתוק נוסף.
    עצם ההפחתה של העשירונים הגבוהים בצריכת סוכרים – אכן מעלה את הסיכוי שהאדם/ הילד לא יתנפל, ללא כל יכולת איפוק, על כל מזון הנמצא מול עייניו.

    ######################

    למשתמש אנונימי.
    כתבת:
    " היום יש יותר ממתקים בבתים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. אני בכלל לא בטוח שזה היה המצב גם לפני 50-60 שנה כשהמחקר נערך."
    ——————-
    זכור לי שבספרה של לי הארפר 'אל תגע בזמיר' – שימוש בכוס סוכר שלמה לאפיית עוגה נחשב למותרות, שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. עלילת ספר זה מתייחסת למחצית הראשונה של המאה העשרים.
    מכאן שאיני יודעת ממתי סוכר הפך לאחד מחומרי הגלם הזולים ביותר (והממכרים ביותר) של תעשיית המזון. נדמה לי שלפני יותר מ 50-60 שנה, אך איני בטוחה.
    בכל מקרה, ידוע לי שבוצעו חזרות רבות, במספר גרסאות שונות, על ניסויי המרשמלו.
    כנראה כולל בעשורים שלאחר ירידת מחירי הסוכר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: