עמלת הכספומט גדלה, לא מספיק

הכספומטים הבנקאיים הולכים ונעלמים להם. במקום זאת יש כמעט לכל מרכול מכשיר כספומט פרטי שמאפשר להוציא מזומנים בעמלה מופקעת. לפעמים 7 או 8 שקלים. לא רק זאת אלא שסכום המשיכה מוגבל, כך שמי שחשקה נפשו ב-2,000 ש"ח למשל, יצטרך לבצע את פעולת המשיכה כארבע פעמים והעמלה תשתכפל לה.

מטרד צרכני שמשמעותו שאזרחי ישראל משלמים עמלות מופקעות? אפשר להסתכל על העניין באופן כזה. מנגד אפשר לשבח את הריבוי העצום של הכספומטים הפרטיים שחוסך טרחה. אבל העניין חשוב ועמוק הרבה יותר מכפי שנדמה. הגדלת העלות של הוצאת כסף מזומן היא ראשית הפתרון לבעיה המקרו הכלכלית הגדולה של הימים האחרונים. נגיד בנק ישראל חסר אונים מול התחזקות השקל הפוגעת ביצוא. השקל החזק אינו שיקוף של שוק המטבעות החופשי, כפי שיש כאלו שטועים לחשוב ומציעים באינטואיציה ליברטריאנית לא לעשות דבר. הוא שיקוף של עיוות – ריבית שקלית גבוהה מדי. שורש העיוות הוא קיומו של הכסף המזומן. המזומן מונע הורדת הריבית למקומות שאליהן הייתה צריכה להגיע בנוהל העבודה הרגיל של בנק מרכזי ובסיטואציה רגילה של אינפלציה אפסית מתמשכת. בנק ישראל צריך היה מזמן להוריד את הריבית עוד ועוד, אבל הריבית כבר קרובה לאפס. אם בנק ישראל יוריד את הריבית למינוס 3% או למינוס 4%, כולם יברחו למזומן.

באירופה יש נגידים קצת יותר נועזים (ומצב כלכלי פחות טוב) וכן מונהגת שם ריבית שלילית. אבל עדיין זו ריבית גבוהה מדי. הריבית השלילית הראויה על האירו בהתחשב בנסיבות הכלכליות הייתה צריכה להיות עמוקה הרבה יותר. גם באירופה המזומן מהווה מכשול ליישום הריבית ההולמת.

מה אפשר לעשות? להמשיך עם תהליך ייקור הוצאת הכסף מהכספומט. אם למשל הריבית השלילית תגיע ל-4%, תידרש עמלה על הוצאת כסף מהכספומט. עמלה זו לא תהיה 4%, אלא  4% כפול משהו, תוצאה של העובדה ששטר מתגלגל בשווקים ומאפשר לבעלים לחמוק מריבית שלילית למשך יותר משנה אחת.   יהיה מתסכל להוציא כסף בכספומט ולשלם על כך עמלה של 15% או 20%, אבל זו למעשה דרך המלך להתנהלות מקרו כלכלית נכונה בנסיבות של ימינו.