2015 – השנה הקריטית של אירופה

אם היו שואלים אותי בתחילת השנה האזרחית אם אני צופה שזו תהיה שנה קריטית עבור אירופה, הייתי מהנהן בראשי בחוזקה. היה ברור לי שזו הולכת להיות שנה דרמטית. אלכסיס ציפראס הרי הולך לנצח בבחירות ביוון, להוציא את ארצו מגוש האירו ולהתחיל כדור שלג שימוטט את הגוש. על הדרך הוא אולי גם יתסיס באירופה אווירה שמאלנית רדיקלית ובין השאר אנטי ישראלית קיצונית. שום דבר מזה לא קרה ולאחרונה ציפראס אפילו נצפה בירושלים מחויך וידידותי לצד ביבי בביקור רשמי בישראל.

פחות משנה עברה אבל נדמה שחיים שלמים חלפו להם בכל מה שקשור ליוון ולאירו. המצב שם נרגע בדרכו האומללה. חלק מכך נובע מהחלטותיו הפחדניות של ציפראס, חלק אחר מהחלטותיו האמיצות של מריו דרגי. על ידי הפיחות החד בערך האירו מול הדולר הוא סלל לאירופה נתיב התאוששות, גם אם ארוך ומייגע, שאולי יותיר את גוש האירו שלם.

אבל באירופה קרה במקום זאת משבר אחר, מהותי ועמוק יותר ממאה משברי אירו – משבר התקינות הפוליטית. אירופה כפי שהתהוותה בעשורים האחרונים ביססה עצמה על ערכים של שוויון וסובלנות, על דבקות בחוק הבינלאומי ועל גישה מתנשאת וביקורתית כלפי מדינות המערב שאינן נוהגות כמוה, או במילה אחת – ישראל. יוסי שריד המנוח היה פוטנציאל לראשות ממשלת ישראל רק בדמיונות של מספידיו מהשמאל, אבל מדינות אירופה באמת יכלו להרשות לעצמן ראשי ממשלה מסוגו.

ואז באו המהגרים. לא שהגירה לא חוקית מהעולם השלישי חדשה לאירופה. כבר בסדרה המרתקת של ניצן הורוביץ מ-2008 על עולם העתיד הוא הקדיש פרק למהגרים הלא חוקיים דרך טנריף.  אבל עד עתה ההגירה הייתה במספרים שאירופה יכולה הייתה לספוג. אירופה הלבנה אמנם מצטמקת דמוגרפית בעשורים האחרונים, אך היא עדיין נהנית מהדיבידנד הדמוגרפי של המהפכה התעשייתית. חיים באיחוד האירופי חצי מיליארד בני אדם, והם יכולים לקלוט מדי שנה כמה מאות אלפים מהעולם השלישי.

אבל עכשיו המהגרים באים בקצב שמשנה הכול. בקצב שבו הגיעו מהגרים לגרמניה בחודש או בחודשיים האחרונים, בתוך עשור או שניים כבר לא תהיה גרמניה, אלא עוד מדינה מזרח תיכונית באמצע אירופה. מאגר הפליטים הרי אינו מוגבל. המזרח התיכון ואפריקה בהתפוצצות אוכלוסין שלא תמה.

שוודיה תפסה את עצמה בדקה התשעים וסגנית ראש הממשלה, מעין זהבה גלאון של שוודיה, פרצה בבכי כשהודיעה על סגירת השערים. מן הסתם גם גרמניה קרובה לנקודה זו. אבל מה יעשו המדינות האלו עם הפליטים שימשיכו לנהור כדי להתאחד עם משפחותיהם, עם אחיהם, עם בני הדודים? יקימו להם סהרונים ומתקן חולות משלהן? ארדואן אולי יסכים לחסום את הפליטים תמורת כמה מיליארדים, אבל יש אינספור נתיבי הסתננות אחרים.
ומה יעשו מדינות אירופה עם הנגע של דאעש שפושה בקהילות המוסלמיות? גם אם תומכי דאעש הם מיעוט, הם אינם מיעוט אפסי. אין שום דבר שמייחד את הקהילות המוסלמיות בצרפת ובבלגיה פרט לכך שהן גדולות במיוחד. ככל שהאוכלוסיה המוסלמית תגדל במדינות אחרות, כך צפוי להתעצם איום הטרור גם בהן.

התקינות הפוליטית אינה מכשירה מדינות להתמודד עם האיומים האלו. גיא בכור המשיל את אירופה בחוכמה לעוף הדודו שנכחד מאחר שהסביבה נטולת הטורפים במאוריציוס השכיחה ממנו את יכולת התעופה.  אם אירופה הנוצרית תכחד או לא יידעו רק בני הדורות הבאים, אבל בני אדם מטבעם הם בעלי כושר הסתגלות גדול מזה של עופות. הדודו לא הצמיח כנפיים, אבל אירופה תשתנה, התקינות הפוליטית תאבד מכוחה ביבשת, ושנת 2015 תיזכר כשנת מפנה.