ואולי בטווח הארוך השמאלנים צודקים?

בוויכוח הפוליטי בישראל טוען הימין שאסור לסגת משטחים, אסור לוותר לערבים, וכל נסיגה לא תביא שלום, אלא תגבה מחיר דמים כואב. עמדתו של הימין הוצדקה בידי ההיסטוריה, או לפחות כך נתפסים פני הדברים, וסיבה זו, ולא שדונים עדתיים או פרימיטיביות גורפת של החברה הישראלית, מובילה לכך שהוא מצליח להנציח את שלטונו לאורך שנים.

השלום עם מצרים אמנם הוכיח את עצמו לאורך שלושים וחמש שנה. ייתכן שאחרי האביב הערבי כפסע היה בינינו לבין שלטון אחים מוסלמים ממושך שהיה מביא לקצו של השלום, אך הדבר לא קרה. בחזיתות אחרות הדברים הצליחו פחות. הסכמי אוסלו המיטו עלינו את פיגועי ההתאבדות במסעדות ובאוטובוסים. הנסיגה מלבנון הובילה למלחמת לבנון השנייה וכנראה האיצה בפלסטינים להתחיל באינתיפאדת אל אקצה העקובה מדם כדי להניס את ישראל חד צדדית גם משטחיהם. הנסיגה מעזה במסגרת תוכנית ההתנתקות העלתה לשלטון את החמאס, ולאחר מכן הצריכה כמה וכמה מבצעים צבאיים גדולים – האחרון ביניהם היה כבר מלחמה לכל דבר ולקח מאיתנו 72 חיילים ואזרחים בקיץ האחרון.

אפשר היה לצפות לאור זאת שהימין יתמוך בביטול הסכמי אוסלו ובהחזרת צה"ל לטול כרם, שכם ולג'נין. בפלישה מחודשת ללבנון ובהקמת רצועת הביטחון מחדש. בביטול ההתנתקות והחזרת צה"ל לשליטה בנצרים, בציר כיסופים, בציר פילדלפי ובכל המובלעות האלו. אולם עמדה זו די נדירה בימין. אפילו בבית היהודי, המפלגה הימנית ביותר בכנסת, לא שומעים אותה. בנט מציע לספח את השטחים שהסכמי אוסלו הותירו בשליטה ישראלית, לא את אלו שהוציאו ממנה.

יותר מזה, הימין איים ערב הנסיגות למיניהן: ההתנתקות, אוסלו, היציאה מלבנון (שם התמונה הייתה יותר מורכבת. חלק מהימניים תמכו בה וחלק מהשמאלנים שללו אותה), שהתוצאה תהיה קטסטרופלית. אבל היום אנחנו חיים בתקופה שבאה אחרי שכל הנסיגות האלו קרו, והמצב הביטחוני רחוק מלהיות קטסטרופה. כפי שהראיתי בפוסט הקודם, שש שנות הכהונה השנייה של נתניהו היו השנים הטובות ביותר מבחינה ביטחונית בתולדות מדינת ישראל. נרשמו בהן הכי פחות הרוגים ממלחמות ומטרור. ואלו שנים שבאו אחרי אוסלו, אחרי הנסיגה מלבנון, אחרי ההתנתקות, ובלי שהגלגל הושב לאחור ושישראל ביטלה מהלכים אלו.

כל זה מלמד שהתמונה פחות חד גונית – בוודאי שהיא יותר מורכבת מההבטחות הוורודות לשלום שהשמאל השלה אותנו איתן, אבל היא גם יותר מורכבת מהתמונה השחורה משחור שמייצר הימין. נראה שהדברים עובדים בצורה מסובכת יותר. כשישראל נסוגה משטח כבוש, היא משדרת לערבים חולשה מצד אחד ומצד שני מניחה יסודות שיאפשרו סטטוס קוו נוח יותר בטווח הארוך. כשצה"ל יצא מלבנון, הוא שידר לחיזבאללה ולפלסטינים חולשה עצומה, ולחלש אין זכות קיום במזרח התיכון. מצד שני, על ידי יציאת צה"ל התאפשר קיום סטטוס קוו עם חיזבאללה בגבול מוכר בינלאומית, ונחסך מחיילי צה"ל הצורך לערוך מארבים בלילות בשטחים לבנוניים מאוכלסים. ההבדל בין שני צדדי המטבע האלו הוא שהראשון הוא קצר טווח. זיכרון של חולשה אפשר להפיג, גם אם במחיר יקר. הריסות הדאחייה המופצצת השכיחו מהערבים את זכר החולשה הישראלית וזה התפוגג לו. השיפור בסטטוס קוו, לעומת זאת, הוא ארוך טווח, ומשמעותו תתמיד גם הרבה אחרי שזיכרון החולשה ייעלם. עד עצם היום הזה מדי רגע ברגע אלפי אמהות של חיילים קרביים יכולות לנשום לרווחה כי בניהן אינן מסתכנים לשווא על אדמת לבנון.

כך גם בעזה. בתחילה החמאס חשב שיוכל להשתמש ברצועה שבשליטתו כבסיס טרור שממנו יחטוף חיילים וימרר את החיים לתושבי הדרום. אבל מאז חלפו שלושה מבצעים שבהם נהרגו יותר מפי שניים עזתים משנהרגו בכל השנים שמ-1967 ועד ההתנתקות. מוקדם לדעת אם גם ברצועת עזה הגענו למצב שבו החמאס למד את כוחו של צה"ל. אני מאמין שהעזתים עדיין מלקקים את הפצעים ולא במהרה יתגרו שוב בישראל. מה עוד שממשלת נתניהו עשתה בחוכמה כשנטשה את מדיניות הסגר, והיא דואגת לספק לרצועת עזה את כל צרכיה כדי להקטין את המוטיבציה לשוב ולפתוח בעימות, ובכך שומרת על הסטטוס קוו הנוח.   אם השקט ברצועה יתמיד לאורך שנים, אפשר יהיה לראות זאת כדוגמה נוספת למעין פרדוקס הזה. הנסיגה הזמינה מלחמה בטווח הקצר, אבל מאפשרת רגיעה בטווח הארוך.

גם בגדה המערבית אנחנו מצויים במצב טוב יותר מזה שהיינו מצויים בו לפני אוסלו. הערבים נתונים לשלטון עצמי ודואגים לעצמם מבלי שחיילי צה"ל יצטרכו להסתובב בסמטאות הצרות של הערים הפלסטיניות ולחשוש לחטוף בלוקים על הראש. המשך קיום הרשות שהתהוותה באוסלו הפך לאינטרס ישראלי. האפשרות שהרשות הפלסטינית תקרוס היא הסיוט של ישראל, לא התקווה שלה. הרשות אינה מסייעת לטרור, אלא לוחמת בו ומשתפת פעולה בתחום הביטחוני. היא אמנם יכולה לגרום לנו צרות צרורות במאבק הדיפלומטי, אבל דיפלומטיה בזירה הבינלאומית עדיין רחוקה מרחק רב מסכינים נוטפות דם, מלינצ'ים, מאוטובוסים מתפוצצים ומרצח של גברים, נשים וטף.

גם כאן השיפור הושג בתהליך דו שלבי. בתחילה נאלצנו לשלם מחיר נורא על החולשה שהפגינה הממשלה בתהליך אוסלו ועל חופש הפעולה שהסכמי אוסלו נתנו לטרוריסטים. רק בטווח הארוך, אחרי מבצע חומת מגן, החולשה נמוגה ונותרה רק העובדה שהסטטוס קוו נוח יותר לישראל שאינה צריכה לכבוש ערים פלסטיניות מאוכלסות בצפיפות.

מה מוסר ההשכל? ייתכן שמוסר ההשכל הוא שהשמאל מטעה בהבטחותיו לשקט בטווח הקצר, אבל למען האמת הוא צודק בטווח הארוך. כלומר אפשר לסגת משטחים, לספוג בשיניים חשוקות את מחיר הדמים המיידי, להגיב בנחישות ולצפות למחר טוב יותר. אבל אני חייב להודות שאיני בטוח בכך כלל וכלל. הנסיגה שמדובר עליה עכשיו בהקשר הפלסטיני צפויה לכלול את שטחי יהודה ושומרון ואת ירושלים. שליטה מלאה של מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון תותיר את ישראל פגיעה מאוד, הרבה יותר מאשר אחרי הנסיגה מלבנון או מעזה. הרי ריכוזי אוכלוסיה מרכזיים וצפופים של ישראל קרובים מאוד לשטחי יו"ש, כמו גם נמל התעופה הבינלאומי שלה. בפרט הרגישות המיוחדת של ירושלים ושל המקומות הקדושים בה יכולה להפוך קונפליקט שם בין פלסטיניים לישראלים לקטסטרופה אסטרטגית שתגרור אותנו לעימות עם כל העולם המוסלמי. אני חושש שנסיגה ביו"ש עלולה אפוא להוליד מלחמת גוג ומגוג בטווח הקצר, ואז גם בשקט שאולי ישרור בטווח הארוך לא תהיה הרבה נחמה.

59 תגובות על ״ואולי בטווח הארוך השמאלנים צודקים?״

  1. השקט היחסי שהיה לנו הוא למרות הטעויות שנעשו. לא נכון לומר למרות ש..יצאנו מלבנון או הבאנו את ערפאת או יצאנו חד צדדית מעזה…. התוצאה לא רעה. התוצאה סבירה כי התמודדנו גם עם הטעויות האלו. מי היה יוצא מעזה או מקים רשות פלסטינית לו היה יודע מה יהיו התוצאות.
    בהסטוריה תמיד כשעם יצר בעיות חוזרות ונשנות לכובש הוא הרס את הערים שלו וגרם להגליית התושבים. תקרא את ההסטוריה של ישראל, של היהודים העקשנים וזה מה שעשו להם ובעצם כמעט לכל עם בהסטוריה. כפי שבסופו של דבר הבועה הכלכלית תתפוצץ כי ההסטוריה לא משתנה כך גם פה. הדרך היחידה היא הדרך שחוסין נקט בה. לתת להם תנאי הגירה ולא לתת להם אפשרות לחיות בנוחות. צריך לסלק אותם למדינות מהם הגיעו אבותיהם כי הם הבהירו שוב ושוב שזה אנחנו או הם ואנחנו כמו הצלבנים יכולים לטעות רק פעם אחת באיזור הזה אפשרות שניה לא תהייה.
    ירושלים היא מרכז, אין אפשרות לוותר על ירושלים. בשביל מה חזרנו לישראל אם לא בשביל ירושליים. העולם המערבי הוא נוצרי והוא בסופו של דבר יכיר ויכבד את השליטה המוחלטת שלנו בירושלים. בעבר התנוסס צלב על מסגד אל אקצה וכפת הסלע, העולם המערבי יקבל את זה שהם יהפכו לבתי כנסת. זה צורך לא דתי כי אם סמל ריבונות.

    ערך השוק של אפל עתיד להגיע לטריליון דולר. טרוף

    אהבתי

  2. אורי, יש אנשים שחושבים שהאנושות תחזור בסוף לנורמות העתיקות שבהן טרנספר היה לגיטימי. אני חושב שזה די נורא אם זה יקרה.
    לגבי ירושלים, על הכותל לא נוותר אבל ויתרנו כבר בעצם על הר הבית שיהודים אינם רשאים להתפלל בו ואני חייב להודות שלא מדיר שינה מעיניי. לא סתם ויתרנו – היהדות נטשה את הר הבית כשעברה אבולוציה אחרי החורבן. מדת תלויית מקום ופולחן קורבנות היהדות הפכה לדת תלויית טקסטים וזו גרסה מתקדמת יותר. הרצל ראה בעיני רוחו בית מקדש שלישי אך בטח לא היה מוכן לשלם המחיר בעימות עם הערבים.

    אהבתי

  3. תמריץ, אולי מספיק להפיץ דברי תועבה כאלה… שהשמאל צודק בסופו של דבר??? אלה ממש דברי כפירה בימינו. איך יכול להיות שהשמאל הגזעני, אנטי ציוני ופוסט ציוני, הבוגדני והשפל צודק…???
    תיזהר בלשונך לפני שתוכרז כמשת"פ…. 🙂 🙂

    וקצת ברצינות, אני אומר שוב, אנו אלה שצריכים להיות אחראים לגורלנו. ביבי והימין נגררים על ידי המציאות ולא מנסים להוביל לשום מקום.
    אם החזון זה לספח את הגדה אז קדימה. יש הרבה אפשרויות לקדם כזה פיתרון ובצורה כזו שגם מדינות ערב וגם הפלסטינים יקבלו זאת בסופו של דבר.
    ביבי הוא אדם שנגרר על ידי המציאות ולא מכתיב אותה. עדויות לכך ניתן למצוא מהמון עדויות של אנשים קרובים שעבדו צמוד מאוד אליו לאורך השנים.
    לשמאל יש לפחות חזון של גירושים מהפלסטינים. גם אם השיטה לא הייתה הכי טובה (בדיעבד) היא עדיין נכונה בטווח הארוך (שהוא הקובע) בינתיים הימין מתאמץ לשמור על נישואי הכפייה האלו בכל דרך אפשרית מתוך אמונה שמתישהו בעתיד הצד השני יתייאש ופשוט יעזוב את הבית.

    אורי וקרולין, אם המטרה היא להעזיב את הפלסטינים תוך הצעה לפיצויים נדיבים אז קדימה… למה כל ממשלות הימניות עד היום לא התחילו בכלל להניע את זה? אתם היחידים שחשבתם על הרעיון הזה??
    תחשבו, האם אותה הצעה כלפינו מהצד השני גם תעבוד??

    אהבתי

  4. ד, אני מאמין גדול בטקטיקה של היגררות אחרי המציאות. אולי אכתוב מניפסט בשבחה.

    יש קצת אלמנט של חוסר דחיית סיפוקים בהצעות שלך. המתווה של הימין אומר שאם המציאות הדמוגרפית היא לטובתנו, אז מה רע בלמשוך זמן. ואולי על הדרך נצליח לבצע טרנספר מרצון שקט כזה או אחר. אני חושב שנכון לעכשיו זה הפיתרון הסביר ביותר. אם יבוא יום ונוקע כדרום אפריקה ויצוא ההייטק הישראלי יקרוס – נחשב מסלול מחדש. אני מודה שמפחיד אותי שיקבעו עובדות דו לאומיות בשטח. ולכן מחישוב המסלול מחדש שאחרי הוקעתנו כדרום אפריקה לא נעבור למתווה שתי המדינות אלא למתווה של מדינה דו לאומית, שהוא גרוע בהרבה גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

    אהבתי

  5. ומלחמת לבנון הראשונה הייתה כתוצאה מהויתור על סיניי….?
    והאינתיפדה הראשונה?
    המצב מורכב מדיי ואיני חושב שאפשר להחזיר כיום את השטחים אך בטוח שלטווח ארוך אין תוחלת לכיבוש עם אחר והחזקתו תחת קיפוח ואפלייה. להבדיל מערביי ישראל שהם בעלי זכויות. הכיבוש אכן משחית.
    והעם משולל הזכויות יקום לבסוף שוב. וזה יהיה כואב יותר כל פעם

    אהבתי

  6. ד , ברכות על שזכית לפוסט תשובה מתמריץ. אשר לפוליטיקה ודעותיך
    אם נאמץ את מבחן התוצאה בפוליטיקה ע"פ יאיר אז כל מי שהצביע לבנט
    בבחירות האחרונות הוא ימין.
    להלן :
    ——————————————————————————–
    ד' היה "ביקורתי" ביותר כלפי מפעל ההתנחלויות
    ד' "קיווה" להחלפתם בשמעון פרס
    ד' היה "מוטרד" מכוחו של הלובי היהודי בארה"ב
    ד' לא "התלהב" ממהלכים תקיפים נטולי גיבוי בינלאומי של ממשל רייגן כמו פעולתו נגד קדאפי ב-1985

    כל המשפטים הללו הם לא פוליטיקה. ד' היה איש מעשה כשהצביע לבנט ואפשר לשפוט אותו רק על המעשים שלו או אי-המעשים שלו. לא על-פי ה"סלידה" שלו או ה"התלהבות" שלו.
    ——————————————————————————–
    נא לא להתייחס ברצינות יתר לתגובה לעיל , הולך להיות מעניין בפוסט הנ"ל ואני רק רוצה לקבל את התגובות למייל.

    אהבתי

  7. תמריץ,
    "לא סתם ויתרנו – היהדות נטשה את הר הבית כשעברה אבולוציה אחרי החורבן. מדת תלויית מקום ופולחן קורבנות היהדות הפכה לדת תלויית טקסטים וזו גרסה מתקדמת יותר. "

    אני לא בטוח לגבי זה באמת – זה קצת מזכיר לי את משל השועל והענבים.
    כשהוא לא משיגם הוא אומר שממילא הם בטח היו ענבי בוסר או רקובים.

    בכל אופן כ 230 שנה אחרי החורבן הדברים היו יכולים להיראות אחרת לגמרי:
    http://tinyurl.com/k6vl7cd

    אהבתי

  8. ד,
    לומר "ביבי והימין נגררים על ידי המציאות ולא מנסים להוביל לשום מקום" זאת חזרה לאותם סיסמאות.

    ספיציפית, יש פה בלוגר יקר שבמספר פוסטים לא נגרר לסיסמאות אלא מציג מספרים וטיעונים אז תתעמת עם הטענות שלו במקום לצעוק "חוסר חזון", "מציאות", "מזרח תיכון חדש", "מהפך", "מהפח" …. אני לא תמיד מסכים איתו (עם הבלוגר היקר). אני חושב שיש גם ערכים נוספים מלבד ביטחון (שהוא בסיסי ביותר אבל לא חזות הכל). גם ברור לי שיש לנוספים ערכים אחרים (כמו כבוד האדם למשל) ושגם הם חשובים לי (אבל עדיין הם יותר הדגל שלהם משלי) וכולנו יחד נצטרך למצוא את הדרך לשלב ולהתפשר פה בחלקת האלוקים הקטנה שלנו. אבל במקום לעשות זאת ולמצוא מכנה משותף, השמאל ממשיך לטעון את טענת חוסר החזון. ראינו להיכן החזון של השמאל הוביל אותנו ("מהפך אל הפחת"). אז בבקשה מעט צניעות.

    אם אני מאוד רוצה בשטחי יו"ש שיהיו בידינו אבל אני מבין שלא ניתן לספח אותם (בטח לא כרגע) אז בגלל זה אני "נגרר על-ידי המציאות" או "לא אחראי"? לשיטתך אם אני אספח אז אני "לא אחראי" ואם אני לא אספח (כי זה לא ניתן) אז אני "חסר חזון".

    כללית ועיקר, קטונתי מלהסביר את צעדי הימין אבל כך אני רואה זאת:
    בעבר הערבים לא רצו אותנו באזור והם ראו בנו "אימפריאליזם מערבי" ולכן הם נלחמו בנו בכל הכח. אבל היום, אחרי עשרות שנים בהם מדינת ישראל הוכיחה את קיומה ואת הצלחתה ואת הערכים שלה, אז מתחת לפני השטח חלה תזוזה והמשטרים והמון העם הערבי מקבלים את קיומנו כאן דה-פקטו. מאז קום המדינה עברו המון מים בירדן, הקומוניזם נפל, המשטרים הוחלפו, האיסלאם הקצין,
    אבל אנחנו נאחזנו כאן, הגדלנו את כמותנו עשרת מונים (הגירה+ילודה), פיתחנו כלכלה משגשגת, חברה חופשית ופתוחה, רווחה, שפע ועוד …
    כל הדברים הללו מחלחלים לבסוף. כיום, הנושא הפלסטיני מעניין את המשטרים הערבים כקליפת השום, בעיקר כשהשרידות שלהם קשורה לנוכחות ישראל כאן באזור. לא לחינם הפלסטינים עברו למחוזות האירופאיים והבינלאומיים – הם איבדו את התמיכה הערבית המקומית (דה-פקטו לא הצהרתית). כלפי חוץ הם "אבו-עלי" אבל ת'כלס הם בקושי "נבעך". ומה שקרה למשטרים קורה גם לרשות הפלסטינית שקיומה תלוי בעצם בישראל. ביום שישראל תצא מיו"ש כל ראשי הרשות ישחטו בידי האיסלאם הקיצוני (חמאס/אל-קעידה/ג'בעת אל-נוסאת/האחים המוסלמים/התנועה האיסלמית ….). ולכן גם הם בסופו של דבר ישלימו איתנו. זה רק עניין של זמן. וגם דמוגרפית עם הזמן הם לא יאיימו עלינו. גם זה עניין של זמן.

    אם יש לך שכן שרב איתך כל הזמן ואתה מנסה לפייס אותו וזה לא עוזר ולטענתו הפתרון היחיד למריבה זה שתיתן לו מחצית מהדירה שלך (כשהוא רוצה את כולה) – אז הפתרון הנכון ביותר זה להמשיך לחיות את חייך, לעשות את הטוב ביותר שאתה יכול ולהתעלם ממנו !!!

    ומן הפרט אל הכלל: אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך ולעשות את מה שאנחנו עושים והכי טוב שאפשר. הסכסוך עם הפלסטינים גבה מספיק מחיר ומספיק תשומת לב בשביל שנפסיק להתייחס אליו. אתה חושב שזאת עצימת עיניים. אני חושב שזאת ההתמודדות הכי נכונה. לא לעסוק בגדולות, לא ליפול להיבריס ואם תצוץ בעיה – להתמודד איתה (בשביל זה יש צבא וארגוני בטחון). כל הדיבורים הגבוהים על "חזון" ו"בניית אסטרטגיה כוללת" התבררו כעורבא פרח. משק מתוכנן ומאורגן (שהיה הכרחי להקמת מדינה) הוביל אח"כ לניפוח מלאכותי של מניות הבנקים ולקריסת המשק. אז תן לעניינים לזרום בלי סיסמאות גבוהות, חייה את חייך הטובים, ותאמין שיהיה טוב !

    אהבתי

  9. כן , הקיסרות אומנם נחלשה אחר מות קונסטינוס ב337 אבל אם יוליאנוס היה נשאר על כסאו ייתכן שהיהדות הייתה מקבלת גושפנקא קיסרית והיינו חוזרים
    ליהדות תלויית מקום ופולחן. ייתכן שהיהדות הייתה מתחזקת עקב ההוכחה שהאל דרך הקיסר יוליאנוס כמו כורש 1000 שנה לפניו תומך בחזרה לארץ ולמקדש.
    ייתכן שבסופו של דבר היהדות היתה אף מיסיונרית , חיילים וגנרלים יהודים בעלי מוטיבציה אדירה היו משרתים בצבא הרומי המתדלדל. סופו של דבר היה גנרל יהודי נישא על כתפי הכידונים לקיסרות. הקיסר היהודי היה הופך את ירושלים הייתה הופכת לבירת האיפמריה.

    אהבתי

  10. גיא, אני כרגע בעבודה ולא יכול לצערי לענות תשובה ארוכה כפי שאני רוצה.
    אבל שוב, הכי מפחיד אותי החזון שלך למדינה דו-לאומית. כאילו שאתה מתפלל ליום הזה….
    בערב אחרי העבודה עוד אכתוב פה למה דווקא אתה צריך להסכים למסירת הגדה לפלסטינים.

    אהבתי

  11. ועוד משהו קטן גיא, שים לב איך הדרך פעולה שאתה מציע (דריכה במקום) מבוססת בעיקר על פחד וחולשה מהלא נודע. הציונות כולה ומדינת ישראל שרדו ארועים נוראיים והמון הרוגים ובכל זאת שום דבר לא הרתיע אותנו מלגדול ולהתחזק.
    גם "אסון אוסלו" לא הפריע לנו מלהמשיך ולפרוח במדינה.

    אהבתי

  12. ד ' , לא למדת דבר ולא שכחת דבר ! (*)
    מי שמצביע לבנט לא מתנצל! 😉

    תזכורת ורטרו –>

    לכן אגב , ביבי לא התנצל על כך שהשאיר את הבית היהודי עם 8 מנדטים בלבד.

    אני כמובן סולח.

    (*) כפי שקרא ויקטור הוגו בספר "עלובי החיים" למלך שארל העשירי, "לא למד דבר ולא שכח דבר".

    אהבתי

  13. יאיר,
    1. "לומר "ביבי והימין נגררים על ידי המציאות ולא מנסים להוביל לשום מקום" זאת חזרה לאותם סיסמאות. " – תגיד לי משהו, מבצע "צוק איתן" נגמר לפני מעל חצי שנה, החמאס ממשיך להתחמש, להתאמן, להתחזק, לבנות מנהרות יותר גדולות ומסוכנות ואילו ראש הממשלה המהולל שלנו, הלוחם הגדול ביותר בטרור מאז ומעולם בהיסטוריה האנושית, יושב מהצד ומסתכל…… רק לפני חודשים בודדים נאמר לנו שבניית המנהרות מחדש תיענה בתגובה קשה של צה"ל, "החמאס קיבל כזו מכה חזקה שהוא יפחד מלבנות מ"מ אחד של מנהרה"….
    אז מי פה הנגרר??? ושלא אתחיל לדבר בכלל על המבצע הצבאי המזוויע הזה שבו אפילו לפיצוץ המנהרות ביבי נגרר אליו ולא יזם אותו מלכתחילה.
    מ-2009 ועד לרגעים אלה ממש נחפרו עשרות ק"מ של מנהרות בתוך שטח המדינה והלוחם המהולל בטרור שלנו אוכל גלידות פיסטוק…..

    2. "ראינו להיכן החזון של השמאל הוביל אותנו ("מהפך אל הפחת") " – אם השמאל (להזכירך, הציונות הקומה ברובה משמאלנים עוד מראשית דרכה) היה נרתע מהרוגים וקשיים אז המדינה לא הייתה קמה בכלל. אתה אומר בריש גלי שלא צריך לעשות כלום בינתיים כי לא ניתן לספח בשלב זה אך ביבי עושה וטוען זאת מ-1996 ולא מהשנה האחרונה. הוא בסך הכל ממשיכו של שמיר שגם הוא לא עשה כלום ולא ניסה ליזום שום דבר והדבר היחיד שידע להגיד זה "לא". מדיניות זו בבסיסה גורמת לכך שהפעולות שלך יהיו תמיד תגובות לפעולות שאחרים עושים. בעצם אתה נשאר במגננה ומנסה להדוף את התקפות היריב.
    פרס, רבין, ולבסוף גם שרון הבינו שבטווח הארוך אין למדינת ישראל שום אינטרס בלספח את שטחי הגדה ועזה (וגם ביבי מבין זאת כי עובדה שהוא לא סיפח ולא יספח אותם לעולם) וסיפוח כזה יהיה סופו של החלום הציוני.

    3. עכשיו אסביר לך למה דווקא אתה צריך לתמוך בפינוי הגדה. נניח והימין צודק ואכן אחרי פינוי הגדה דעאש ישתלטו עליה. אז דעאש הראו כבר את "אהבתם" לפלסטינים בכניסתם למחנה אל-ירמוכ בדמשק. אך הצבת דעאש מולנו בסך הכל תוריד את כל המסכות מהפלסטינים ותעזור לנו להוריד את כל הברקסים והמעצורים שעומדים בפני צה"ל כי גם האירופים והאמריקאים יתנו לנו הרבה יותר גב במלחמה מולם. ואותו הדבר אם חמאס ישתלטו על הגדה (בדומה למה שקורה בעזה).
    הימין רק מפחיד אותנו כל הזמן שהשמאלנים האלה יכניסו את דעאש והחמאס לגדה. אך אלה סיסמאות של פחדנים. אני (והרבה בשמאל) לא מפחדים מדעאש והחמאס בכלל. להיפך, אני מברך על זה כי זה יחשוף את פרצופם האמיתי בפני כל העולם ויטרוף להם את כל הקלפים וההתחסדות הבינלאומית שלהם.
    אנחנו המדינה הכי חזקה פה מבחינה צבאית וכלכלית עם גב של המעצמה מספר אחד בעולם. ועל זה אני אגיד – Bring it on Bitch.

    4. רשמת הרבה על העניין של המדינות הערביות בפלסטינים. ברור לכולנו שהם ממש לא מעניינים אותם והם תמיד נאחזו בזה כדי להציג אותנו כרשעים בפני העולם ושאר המוסלמים. אבל בניגוד לימין שמנסה להמשיך ולחבק אותם פיזית, השמאל מנסה להתנתק מהם לגמרי. גם אותי הפלסטינים מעניינים כקליפת השום. לא רוצה בכלל לחשוב עליהם ושיתבשלו במיץ שלהם. אני לא רוצה להסתובב להם בין הרגליים והם בשלי (עד שאויל ביום מן הימים הם יחליטו באמת שעדיף להם להיות שכנים טובים שלנו).

    5. "אם יש לך שכן שרב איתך כל הזמן…." – אתה טועה באנלוגיה. כאן לא מדובר על שכן אלא על נישואים בכפייה של צד אחד (שלנו) על אחר. הצד השני מבקש להתגרש אבל אנחנו לא מוכנים לתת גט, סרבני גט. ועכשיו סרבן הגט בדעה שאם הוא יתחמק לעולם ועד מלתת אותו אז אולי מתישהו בעתיד האישה תתרצה ותסכים לעזוב בלי לקבל שקל אחד. מסכים איתך שבטח קרו מקרים כאלה (אני אישית לא מכיר כזה) אך זה כמו הסיפורים על תצפיות במפלצת ביגפוט בארה"ב…
    והטרגדיה פה זה שגם סרבן הגט לא רוצה בכלל בנישואים כאלה…..

    6. בכללי, הציונות מאז ומעולם יצרה את גורלה וניסתה ככל יכולתה לא לסמוך על אחרים. בן גוריון וכל מנהיגי הציונות הבינו טוב מאוד שאסור לנו לחיות בשטח שבו לערבים יהיה משקל דמוגרפי גדול ולכן הוא הורה על גירוש הערבים מכל שטח שנכבש במלחמת העצמאות (לצערנו הרב הוא הפסיק זאת כדי לחתום על הפסקת אש עם מלך ירדן ואת התוצאות הטרגיות של זה אנו מרגישים עד היום….).

    ולסיכום:
    Control your own destiny or someone else will.
    Jack Welch

    אהבתי

  14. "יש אנשים שחושבים שהאנושות תחזור בסוף לנורמות העתיקות שבהן טרנספר היה לגיטימי. אני חושב שזה די נורא אם זה יקרה."

    עד נפילת האימפריה הארופאית ב 2008 דיברו הרבה על כפר גלובלי. אנחנו חיים בתקופה מודרנית וניתן להעביר תושבים, אנשים מהגרים כל יום, והפלסטינים שלנו יכולים לעבור למדינות בעלות רקע חברתי דומה ולתנאים כלכלים טובים בהרבה. כל הכספים שנותנים להם לבינוי עזה יכולים לעבור לפינוי בנוי במקום אחר. אלא שהמנהיגים שלהם מסרבים, כמו בתקופת טיטוס צריך להרוג את המנהיגים ולהרוס את מקומות הפולחן הדתי כדי שהדורות הבאים שלהם ישתלבו במקום החדש.

    "לגבי ירושלים, על הכותל לא נוותר"
    הכותל הוא דבר חדש יחסית, הוא מקום קטן בשכונת המוגרבים שניתן ליהודים על ידי חליף מוסלמי לפני מאות שנים ספורות בלבד והפך למקום קדוש בעל כורחנו לפני כ 100 שנים בלבד. כל זמן שלא תכריז ריבונות על הרב הבית ותראה את זה בבניה וסילוק כפת הסלע ואל אקצה אתה תנציח מצב זמני שהמוסלמים לא ישלימו אתו.

    ד. אז מה אתה מציע? מה אתה רוצה שנעשה? אנחנו לא חיים בואקום וצריך לנצל הזדמנויות ולא לדפוק את הראש בקיר

    אהבתי

  15. אורי, גם לנו ניסו לעשות טרנספר, פינוי בינוי למקומות אחרים וזה לא הצליח למזלנו. בנוסף, אם כבר לגרום להגערת הישראלים זה יותר קל לביצוט. אני מבטיח לך שאם ארה"ב ואירופה היו פותחות לגמרי את שעריהם (מתן ויזות ואזרחות בקלות) אז חלק מאוד גדול מהאוכלוסייה היה עובר ובמינימום עושה לעצמו אזרחות כפולה לכל מקרה.
    בסביבה שלי אני מכיר הרבה אנשים שרק מחפשים כל פירצה כדי להשיג להם ולמשפחתם דרכון אירופי או ויזה לארה"ב.

    אתה חושב שצריך למרר להם את החיים פה עד שיעזבו. אתה מזלזל ביכולת הערבים לחיות בעליבות ובאי נעימות. הנחת המוצא שלהם היא שהחיים שלהם הרבה יותר קשים משלנו והם כבר רגילים לזה. תראה באיזה אומללות ומסכנות חיים להם מעל ל-80 מיליון מצרים והם לא חושבים על לעזוב את ארצם….

    רוב ההגירה שמתבצעת היום בעולם הערבי והאפריקאי זה בגלל מלחמות שגורמות לאנשים לברוח מהמוות הבטוח.

    אני מציע דבר כזה: לעשות מו"מ כנה של שנה מקסימום עם הפלסטינים אך אם זה לא יצליח אז לעשות נסיגה חד צדדית לגבולות שלנו תוך השארת הגושים הגדולים אצלנו. אפשר לעשות כזה מהלך בשיתוף האמריקאים והאירופאים.
    ככה נקבע עובדות בשטח ושלבסוף יהיו גבולות מוכרים בינלאומית (בטווח בינוני ארוך).
    ככה נבטיח מדינה עם רוב יהודי לעולם בלי שמץ של סיכוי למדינה דו לאומית.
    נסיגה חד צדדית תהיה גם חייבת להיות מקובלת בינלאומית כי אז אין כיבוש.
    אך הנסיגה תלווה באזהרה חמורה בנאום שיישא ראש הממשלה באו"ם שבו יכריז שמעתה והלאה, כל פיגוע הינו עילה למלחמה והתגובה תהיה קשה ביותר כי אין כיבוש יותר. ירצו שלום ושכנות טובה – אהלן וסהלן, רוצים מלחמה – גם אהלן וסהלן.
    גורלם תלוי בידיהם בלבד.

    אהבתי

  16. והנה עוד כתבה מצויינת, ממליץ לקרוא עד סופה, פרט אולי לתגובה האחרונה שהיא התפלפלות משפטית.
    היא מוקדשת ליאיר ולטענה שלו עליה אני חולק שאצלנו הערבים והאיסלם לא יכולים לעשות מה שהם עושים ברוסיה שוודיה אנגליה צרפת בלגיה……יכול ורק קורה אלא שאנחנו עוורים בדיוק כמו האירופאים.
    בסין אדם לא יכול להיות אזרח סיני בלי שיוכיח שהוא ממוצא סיני, לא משנה כמה דורות הוא נולד בה, לא ויאטנמי לא קוריאני לא יפני רק סיני. והם בודקים בציציות.

    אש"ף, שמאל קיצוני ומינוי שופטים: מה קורה בלשכת עורכי הדין?

    http://mida.org.il/2015/04/30/%D7%90%D7%A9%D7%A3-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%94/

    אהבתי

  17. ד,

    אפשר לריב על האנלוגיות אבל טענתי עומדת בעינה. חזונו של בן-גוריון ונוספים צריך לעמוד לנגד עינינו. פתרון הבעיה מול הפלסטינים אינו החזון, הוא אמצעי אחד מיני רבים. אם האמצעי הזה, על אף המאמצים הרבים אינו נושא פרי, אזי כדאי להסיק מסקנות ולהפנות את מרצנו לדברים אחרים.

    דיברת על השמאל שהקים את הציונות – אני עסקתי בכך פעמים רבות ורק היללתי את השמאל על מעשיו בעבר (חפש בתגובות בבלוג). אבל מאז שנות השמונים, מאז שהשמאל הרגיש מובס בשדה הכלכלי-חברתי מבחינה אידאולוגית הוא פנה לאידאת השלום ומאותו הזמן אנחנו במשבר פנימי מתמשך. בגדול, הציבור בישראל קיבל על עצמו את ערכי השלום (ימין ושמאל), אבל לא בגרסה שהשמאל האידאולוגי (וזה לא אתה לפי התגובות שלך) מעוניין בה. השמאל (האידאולוגי) נכנס לעמדה של לא מרוצה תמידי וכל דבר אינו מביאו לסיפוקו.
    גם הימין בראשיתו דיבר על "שתי גדות לירדן זאת שלנו זאת גם-כן" אבל ברגעי הצורך הוא ידע לוותר על הסיסמה ולהתפשר עם מה שיש. במקום זאת הוא הפנה את מירב מרצו למקומות אחרים.
    חבל שגם השמאל לא נוהג כך. אם השמאל היה מפנה מרצו לנושא צמצום פערים למשל המציאות שלנו הייתה נראית טובה בהרבה. אבל הוא לא עושה זאת. הוא רק מתלונן.

    אהבתי

  18. יאיר, על השורות האחרונות שלך אני חולק. אם השמאל היה מפנה מרצו לצמצום הפערים, קרוב לוודאי שרק היה מגדיל אותם.

    אהבתי

  19. צמצום פערים זה לא רק הגדלת קצבאות ותקציבי העברה. צמצום פערים זה השקעה בחינוך מדעי, חיבור הפריפריה למרכז ברכבות וכבישים מהירים, שיפור האיכות האקדמית של המכללות הקיימות (ואיחוד של חלק מהן), פתיחת נמלי ישראל לתחרות, הקמת מסלולים אקדמיים לחרדים, הורדת מחירי הדיור, ועוד …

    ולא פחות חשוב – לעבור ולגור שם. הכי קל זה לשבת בגוש דן ולהתלונן על כל העולם. אתה מאמין במשהו? תעשה זאת. תצטרף לגרעין אידיאליסטי שבחר להתיישב במגדל העמק (ויש כאלו ורבים נוספים) ותחייה שם.

    אפרופו ההסכמים הקואלציונים:
    אפשר להתווכח על העלאת הקצבאות, אבל הרחבת שירותי בריאות שיניים ורפורמת הסיעוד הם מהלכים טובים של המפלגות החרדיות. ועל כל שאר הדרישות שהחרדים קיבלו (ביטול הייצוג הנשי בועדה למינוי דיינים, ביטול רפורמת הגיור, ביטול רפורמת הנישואין, החזרת תקציבים לבתי ספר שלא מלמדים ליב"ה ועוד …) לא נותר אלא להאשים את יאיר לפיד שבשגעון גדלותו להיות ראש ממשלה הפיל את כל ההישגים שהושגו.

    וניחוש לעתיד:
    החזרת התקציבים לבתי-ספר ללא ליבה תבוצע, בעוד שרפורמת הגיור לא תבוטל וגם לא רפורמת הנישואין. החרדים לא באמת מתנגדים להם. יעשו שינויים מינורים אבל העיקר ישאר.

    אהבתי

  20. אני מסכים איתך, אבל השמאל הרי לא יעשה אף אחד מהדברים שהזכרת בראשית דבריך. זה דברים שדורשים חופש כלכלי ולא שעבוד בשם השוויון.

    אהבתי

  21. ממשלת רבין עשתה חלק מהדברים הללו כך שהשמאל מסוגל בהחלט לצמצם פערים שלא בדרך של שיעבוד בשם השוויון.

    אהבתי

  22. בריאות השיניים ורפורמת הסיעוד מהלכים חשובים מאוד. בפרט רפורמת הסיעוד. יש מעט מאוד זקנים חרדים יחסית, בגלל פירמידת הגילאים בציבור הזה, וזה מעורר הערכה שהצעד העיקרי שליצמן נוקט בו הוא לטובת הזקנים ומשפחותיהם.

    אהבתי

  23. בתקופת רבין כל הרטוריקה הסוציאליסטית הקיצונית לא הייתה קיימת כל כך בחוגים של העבודה. הרי הוא ויתר לעשירים על מס הבורסה בגלל לחציהם. העבודה הייתה עבודה וחד"ש הייתה חד"ש. היום הקווים היטשטשו עם יחימוביץ' ויונה וכל השאר.

    אהבתי

  24. כולם מבינים את "רוח העם" הנוכחית, גם "כולנו" של כחלון וגם החרדים. אנחנו בעת של "להיטיב עם העם".

    אהבתי

  25. ליחימוביץ' יש מקום של כבוד בעיני, ומקומה הטבעי הוא במפלגת העבודה. אני לא מזלזל באידיאולוגיה שלה, היא באמת באה ממקום אמיתי וכנה. אני רק חושש מהיישום ומהאגרסיביות.

    אהבתי

  26. הצעד של ליצמן מלמד על יותר אחריות ציבורית שיש למפלגה שלו מאשר נדמה.
    החרדים משתלבים בציבוריות הישראלית ורואים זאת במגוון של תחומים.

    אהבתי

  27. יאיר, אני נדהם מההאשמות שלך למפלגה שהפעם האחרונה שבה היא הקימה קואליציה היה לפני 16 שנה ובתום הממשלה הנוכחית זה יהיה 20 שנה ולפי מה שנראה גם עוד 20 שנים הם לא ירכיבו ממשלה.
    זה כמו להאשים את מפלגת מרצ בכל חוליי הארץ…
    די כבר, השמאל לא רלבנטי כבר כמה עשורים חוץ מכמה הרמות ראש פה ושם.

    לגבי החרדים, הם מיטיבים עם עצמם במסווה של עזרה לכולם. ככה יותר קל למפלגות החילוניות לתמוך בזה. הם לא טיפשים ומבינים את קצב הריבוי הטבעי הגבוה שלהם והם פשוט מכינים את המדינה לזה כמה שיותר מוקדם.
    בניגוד לליכוד והעבודה ומפלגות מרכז "חלף עם הרוח" שמתעניינות בעיקר בקדנציה הקרובה בלבד, הם בונים לטווח הארוך.

    אהבתי

  28. ד' , סחטיין על התגובות .
    הדיון פה מעניין והרגשתי צורך לציין זאת למרות שמן הידועות
    שלא מדובר ב My cup of tea

    אהבתי

  29. בטווח הארוך כולנו נמות.

    משהו טוב הוא טוב גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

    ואני מוכן להתמודד עם דוגמאות נגדיות.

    אהבתי

  30. ד,
    אני לא מאשים את מפלגת העבודה, להיפך – שוב ושוב אני חוזר על ההערכה לפועלה בעבר.
    ממשלה וקואליציה זה לא חזות הכל: השמאל אכן לא הקים ממשלה בשנים האחרונות אבל התוצאות של מהלך אוסלו והקרע שנוצר בציבור מאז נשאר איתנו עד היום. הציבור אימץ ברובו את החשיבות בפשרה עם הפלסטינים, אבל במקביל הוא הפך לאנטגוניסט ומיואש, וחלומות ה"חומוס בדמשק" התחלפו ב"אין פרטנר". ואם אתה מאשים בחוסר חזון – אז דע לך שהמקור לכך זה היאוש הציבורי בגלל הכישלון של אוסלו ולא נתניהו.

    לגבי החרדים – כנראה שעיקרון "היד הנעלמה" עובד כאן לטובת כולנו.

    אהבתי

  31. כל האפוריה סביב ביבי עומדת להתפוגג ומי שיקבע את עתידה של מדינת ישראל בטווח הקרוב יהיה זה שר הדתות המיועד גילוי נאות עד עכשיו לא ברור לי מי האיש אבל מי שלא יהיה יעמוד בפני אתגר חשוב והוא קבורת החמור..
    אין טקטיקה של משיכת זמן אין דבר כזה אולי זאת המצאה של כמה חברי מרכז ליכוד שלא זכו להגיע לכנסת או אחרים אולי ממקורבי כץ אבל בטח לא מהצד של ביבי ומקורביו..לכולם ברור שמי שיקבע בסופו של דבר את עתידה של הגדה המערבית שומרון ואחר תהיה זאת ממשלת ארה"ב בעיתוי שיתאים לה ובהתאם לאינטרסים הבינלאומיים של אמריקה והעולם המערבי..כן אנחנו פיון חשוב על מפת העולם אבל עדין פיון ומי שהפך אותנו לעוד יותר גמדים אלה הם מעריצי ביבי וביבי עצמו..53 יועצים משרתים את ראש הממשלה מר נתניהו בניהם יועץ שמרוב שעמום הטריד פקידות עם מעשים מכוערים מר אשל חשוב לזכור שבזמנו של מר בגין ז"ל היו במשרדו רק שבעה יועצים והמלאכה הייתה מרובה הפצצת הכור בעירק ומלחמת שלום הגליל..אני חרד לעתידה של מדינת היהודים אנחנו קרובים מאוד למיתון כלכלי לאובדן מקורות חשובים למילוי הקופה הציבורית ועוד צרות לא צפויות….אם אמריקה ובני בריתה לא יזרימו קרוב לטריליון דולר לשווקים הרועדים סביר שהעולם כולו יגלוש למשבר כלכלי חדש אף חמור מזה של 2008..
    אני בעד ירושלים מאוחדת תחת ריבונות ישראל אני בעד סיפוח גושי התישבות בגדה המערבית ובשומרון אבל אם נהיה חלשים ומפולגים החלום הזה לא יתגשם…

    אהבתי

  32. יאיר, בראייה קרה תהליך אוסלו הוא סיפור הצלחה למרות כל ההרוגים. אני מדבר פה בצורה קרה ועניינית ולא רגשית. מהבחינה הרגשית אוסלו אסון אבל בראיית מאקרו הוא סיפור הצלחה.
    אני הסברתי בעבר אבל אחזור על זה. קודם כל זה תהליך צודק ערכית ומוסרית – אנו לא יכולים להמשיך בכיבוש צבאי מלא על אוכלוסייה זרה לעולמים (ועד 1992 זה מה שהיה. ללא עוררין).
    שנית, תחשוב על האלטרנטיבה. נניח ולא היה אוסלו בכלל והכיבוש המלא היה ממשיך. העלות של המשכה היה אדיר. צבא הרבה יותר גדול ממה שהוא היום, המון ימי מילואים בשנה לקרביים וג'ובניקים (להזכירך, אז עשו בקלות מינימום 60 יום בשנה ללא תשלום ביטוח לאומי כמו היום).
    המון אנשים בני 35-40 שרצים בסימטאות של שכם, ג'נין ורמאללה ועזה ומחפשים נערים מיידי אבנים וחוטפים בלוקים על הראש. ממשל צבאי שדן בענייני אוכלוסייה פשוטים (תשתיות, פוליטיקה, בריאות, חינוך ועוד). תחשוב על הפגיעה בשוק העבודה כשחלק גדול מעובדיו עושה המון מילואים ונשים חייבות ללכת הביתה מוקדם מהעבודה כדי לטפל בילדים (פגיעה קשה בפריון עקב כל אלה). מהפיכת ההיי-טק העולמית הייתה פורצת בזמן שפה היה קשה מאוד להקים עסק מצליח שעובדיו הצעירים מאוד היו נשלחים למילואים מינימום 60-90 יום בשנה. אף חברת היי-טק בינלאומית לא הייתה שוקלת בכלל לפתוח פה סניפים ולגייס כאלה עובדים עם פריון נמוך. צעירים מוכשרים יוצאי 8200 למשל (שהיו משתחררים הרבה יותר מאוחר כי צרכי הצבא היו הרבה יותר גדולים משמעותית מהיום) היו ישר בורחים לארה"ב כדי להקים שם סטארטאפ.
    אמרתי בעבר, בנט לא היה מיליונר היי-טק ללא אוסלו.
    תחשוב על המשמעות המדינית-בינלאומית אם היינו ממשיכים להחזיק בשטחים. היום (אחרי אוסלו) עוד יש ויכוחים אם יש כיבוש או אין אבל לולא אוסלו אז בכלל לא היה ויכוח. ישראל הייתה מוקצית מהר מאוד מהקהילה הבינלאומית (או לפחות מתקשה מאוד מהבחינה הזו) ואפילו ארה"ב הייתה מתקשה מאוד להגן עלינו (להזכירך שעד 1992 נושא הכיבוש וההתנחלויות היה סלע מחלוקת קשה מאוד בינינו לארה"ב).

    אתה חושב שלא היו לנו הרוגים לולא אוסלו?? גם בלי אוסלו היו נהרגים כ-20 איש בשנה בממוצע לפחות מפיגועי טרור (חיילים ואזרחים) ועוד עשרות פצועים בשנה. אתה חושב שזה משהו שהציבור היה ממשיך לקבל בקלות כזו? להזכירך שחטפנו בערך 20 הרוגים בשנה מאחזקת רצועת הביטחון בדרום לבנון וזה לא עבר בקלות בציבור ושם לא התרוצצנו בסימטאות אחרי נערים והיינו אחראים על מיליוני פלסטינים רעבים.

    התגובה גם ככה כבר ארוכה ויש עוד השלכות רבות על אחזקת השטחים בכיבוש מלא עד היום.
    בשורה התחתונה, הכלכלה היום פורחת המון בזכות תהליך אוסלו, במיוחד ההיי-טק שהינו הענף החשוב ביותר היום בכלכלה והצומח ביותר.
    הכלכלה היום עומדת בעיקרה על כתפי אוסלו.

    אולי היינו נאיביים לחשוב שהפלסטינים ייקחו את גורלם בידיהם ויחיו לצידנו בשלום. הם עשו טעויות וגם אנחנו. גם ישראל לא הייתה צדיקה גדולה בהסכמי אוסלו…. בואו לא נהיה תמימים. שני הצדדים עשו טעויות. אבל אנחנו התפכחנו היום והבנו שלא יהיה שלום אמיתי וכנה איתם. ולמרות כל זאת, עובדה שאף אחד בימין לא מעז להחזיר את צה"ל לשליטה צבאית מלאה על כל הגדה ועזה כי הם מבינים את ההשלכות. ולכן בבסיסו, תהליך אוסלו היה צודק ונכון והימין הוא אף הנהנה העיקרי שלו ואילו השמאל חוטף את כל הרפש וההשמצות עליו.

    אהבתי

  33. ד. אתה כותב מה שעובר לך בראש בלי ביקורת עצמית. כמו נואם דתי בכנסיה. מה עם לחשוב ולארגן ולגבש דעות?. אתה שיטחי מאד ומתרשם מאיכות המשפטים השבלוניים שלך ולא מהתוכן. זו חלק מהבעיה של הציבור. בארצות הברית תוכניות הטלויזיה שכנעו את הקהל שמה שנשמע יפה ומרשים ומתוחכם הוא גם נכון. זה עבר לריאליטי טיוי ומתפשט בארץ. ההשפעה של המידיה על הקומון סנס.
    אתה רוצה דוגמא? הנה:

    בטווח הארוך כולנו נמות.
    משהו טוב הוא טוב גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
    ואני מוכן להתמודד עם דוגמאות נגדיות.

    השורה הראשונה לא מוסיפה כלום לדיון, קשקוש. השאר סתם שטויות דרמטיות שמתאימות לתשדיר בחירות.
    (לי יש מאהבת צעירה בשלושים שנה, בינתיים נהדר, אשתי עוד לא גילתה אבל היא חושדת – נראה איך אתמודד עם זה)
    (מחירי הדירות בשיא כתוצאה מהריבית הנמוכה וכך גם המניות, הדור הבא יגור באוהל אבל בינתיים כולנו עשירים- נראה איך מתמודד עם זה)
    (כשהיתי בתיכון הלכתי לים עם חברים ועישנתי סמים, אין לי בגרות אבל אני בטוח שזה לא יפריע לי ללכת לאוניברסיטה להיות עורך דין מצליח, אתמודד עם זה)
    (אני אוכל כרגע עוגת גבינה חלומית, אני סובל מסוכרת, אבל אתמודד עם זה. כל שניה אפשר למצוא דוגמא חדשה. להפך כמעט כל מה שהוא טוב במידי נעשה על חשבון העתיד)

    ד. תנסה לקרוא את מה שאתה כותב ולחשוב מה ירגיש זה שיקרא אותם. לא סתם לירות מהמותן.

    סיפור אוסלו הוא כישלון ממש כמו נשואים גרועים כשצד הישראלי לא מוכן להודות שטעה ומתרץ לעצמו שקצת מכות זה עדיין שווה את הנשואין יכול היה להיות גרוע יותר. מה שמונע מדעת הקהל להבין ולהפנים שזו היתה טעות נוראה היא המדייה.
    היו יכולות להיות לא מעט דרכים עדיפות. קיבלת ברד טילים על הראש מעזה ואתה עדיין אומר שזה בינתיים הכל בסדר? אוסלו הביא ל 13 חברי כנסת שהמטרה המוגדרת שלהם היא חיסול ישראל, המפלגה השלישית בגודלה. הסיבה שישראלי מחפשים דרכונים זרים היא כהגנה מהצפון בעתיד, הפחד מהשמאל.
    אתה אומר: ניתן שנה של דיונים עם הפלסטינים ואחרי זה אם לא יצא כלום….איפה אתה חי? בוואקום? בתוכנית של האח הגדול?

    אהבתי

  34. היי אורי , נראה לי שאת החלק הראשון שהתייחסת אליו כתב אלדד ולא ד .
    דווקא רציתי לציין עוד פעם שחלק מהטיעונים של ד הם הטובים ביותר שנתקלתי
    בהם מצד מצביעי שמאל ( או שבעצם …..פעם נוספת …. ד הרי לא בדיוק מצביע שמאל 😉 )

    חוצמזה רציתי לאחל חג שמח לכל קוראי הבלוג. 🙂

    אהבתי

  35. אורי, בהנחה שכתבת אליי אז "בטווח הארוך כולנו נמות." אתה ואלדד רציניים לגבי זה? ממש "אחריי המבול"…. לפי זה לא צריך לעשות שום מאמץ שדורש השקעה של מעל דקה כי בטווח הארוך כולנו נמות.

    "משהו טוב הוא טוב גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך" – באמת??? לאכול שני קילו סוכר ביום זה כייף לטווח הקצר אבל גרוע בטווח הארוך (ואפילו בבינינוי). גם קילו קוקאין ביום וכאלה…. ויש עוד המון דוגמאות.

    אורי, בינתיים אתה זה שמדבר בסיסמאות וכל מיני תוכניות לא ריאליות לגמרי שאפילו הימין פה לא מתחיל לנסות אותו. מעניין שהימין בראשותו של ביבי נוקט במדיניות שלום כלכלי עם הפלסטינים. כלומר, להיטיב עם מצבם הכלכלי כדי להוריד להם את המוטיבציה לפנות לטרור מתוך ייאוש.
    ביבי פועל לטובת הפלסטינים הרבה יותר מהשמאל. את השמאל לא הכי מעניין מה יקרה עם הפלסטינים. תנו להיפרד. סעו לשלום, המפתחות בפנים.

    בזמן שהחמאס חופר עוד ועוד מנהרות ולא משנה במאומה את האג'נדה שלו, ביבי חושב שאישור יותר אספקה לעזה יוריד להם את המוטיבציה להרוג אותנו. והעיקר שלשמאל קוראים נאיבי…..

    אהבתי

  36. אורי אתן תשובות טובות לדוגמאות שנתת.

    "(לי יש מאהבת צעירה בשלושים שנה, בינתיים נהדר, אשתי עוד לא גילתה אבל היא חושדת – נראה איך אתמודד עם זה)".

    הנזק בטווח הקצר הוא שאתה חי בפחד.

    "(מחירי הדירות בשיא כתוצאה מהריבית הנמוכה וכך גם המניות, הדור הבא יגור באוהל אבל בינתיים כולנו עשירים- נראה איך מתמודד עם זה)"

    יוצר קיטוב בעם בין אלה שיש להם ואלה שאין להם ויוצר חוסר הרמוניה בטווח הקצר.

    "(כשהיתי בתיכון הלכתי לים עם חברים ועישנתי סמים, אין לי בגרות אבל אני בטוח שזה לא יפריע לי ללכת לאוניברסיטה להיות עורך דין מצליח, אתמודד עם זה)".

    בטווח הקצר אתה נהנה פחות מהים והסמים כי יושב לך בראש שעוד אתה צריך לעשות בגרות. – אליה וקוץ בה.

    "אני אוכל כרגע עוגת גבינה חלומית, אני סובל מסוכרת, אבל אתמודד עם זה"

    אתה אוכל את העוגה ואוכל את עצמך מבפנים שאתה לא מצליח להתאפק או למצוא פיתרון בעיה כיצד להגיע לסיפוק מבלי לפגוע בעצמך.

    אהבתי

  37. תודה גיא.
    אני התייאשתי לגמרי ממה שנקרא פה "מחנה השמאל" הם חבורה של מתרפסים, חסרי עמוד שדרה ואידיאולוגיה ואוהבי ג'ובים ושררה.

    הכי מעצבן אותי שהם ממש לא מנסים להעביר את הנקודות שהעליתי שהם מודעים אליהם ונכנעו למתקפות הימין ושוב ושוב מוכנים לשכב עם הימין באותה המיטה(ממשלה).

    השמאל צריך לקרוס כדי שיקום שמאל חדש שיהיה יותר רלבנטי. זו דעתי ולכן גם לא הצבעתי עבורם.

    אחת הבעיות הגדולות של השמאל בעניין אוסלו זה שברגע שהנושא הזה עולה אז הימין ישר מעלה את נושא ההרוגים. הפנייה לנושא כזה רגשי כמו מוות ופיצוצים ברחובות פונה ישר לצד הרגשי של האדם ולכן כל טענה אחרת שפונה לצד השכלי של המוח (כמו אלה שהעליתי קודם) מתבטלת אוטומאטית כי הרגש תמיד (כמעט) גובר על השכל. ולכן שמאלני תמיד יפסיד לימני בדיון בבית או בטלויזיה.
    זו אכן בעיה שהשמאל צריך לחשוב טוב על אסטרטגיה אפקטיבית שתנסה לנטרל במשהו את זה. אבל אני יודע שזה מאוד קשה לביצוע. אבל בשביל זה יש את המוח היהודי…

    אהבתי

  38. גיא בכור היה אומר לגבי ההגדרה מדינה מוסלמית ולא ערבית.
    לגבי השאר הוא פחות מסכים כמובן.
    ד , אני מסכים עם הניתוח שלך לגבי השמאל הייתי מגדיר את גישתך כשמאל-ריאל-פוליטיק. זה כמעט אוקסימורון.

    אהבתי

  39. ד הוא שמאל נוסח רבין. כבר לא מייצרים כאלו בעמדת מנהיגות. השמאל של ימינו הוא פוסט ציוני. כלומר המוני מצביעי השמאל האשכנזים החילוניים בני המעמד הבינוני כולם חושבים כמו ד בערך, במידה שהם חושבים ולא מצביעים משבטיות גרידא. אבל האליטה של השמאל עסוקה ברגשי אשמה קולוניאליסטים ופוסט ציוניים. סתיו שפיר, יחימוביץ, מיכאלי קפצו מהאגף הימני של חד"ש שמתאים להן יותר אל הנהגת העבודה. גולדה מאיר הייתה מתפלצת.

    אהבתי

  40. ד. העלתי את הדברים של יאיר אליך כי נראה לי שתבין את הביקורת שלי אליך כשתיקרא דברים של מישהו אחר בסגנון שונה, ואכן דבריו נראו לך …לא מוצלחים..אבל התעלמת לקבלשהסגנון שלך דומה, אתה פשוט מתקשה לבקר את עצמך, ממש כמו שהישראלים מתקשים להבין את האיום של הערבים הישראלים על המדינה ומבטלים אותו שעה שהם מודעים לאיום של המהגרים המוסלמים בעתיד על אירופה.. אבל אם גיא ותמריץ מקבלים את דבריך אולי אני צריך לשוב ולקרוא אותם יותר ברצינות.
    אני בכל זאת חושב שגיא הכניס לך בקטן עקיצה והחמצת אותה.

    אני לא חושב שימנים מנצחים בכל הויכוחים, שמאלנים מתוחכמים יותר, והאזכור של ההרוגים נועד להביא את השמאל להודאה בטעות. השמאל רוצה להמשיך הלאה מבלי להודות שאוסלו היתה טעות איומה וזה פשוט בלתי אפשרי. היתה לי פעם חברה פריגידית שטענה שאני אשם ושחוץ מזה מה יצא לה אם היא תודה בבעיה ושכשהלכנו ליועצת מין שאמרה לה שהבעיה אצלה ואפשר לפתור את זה ב 5 טיפולים היא אמרה שהיועצת מתיחסת אליה כמו ילדה והיא לא רוצה ללכת יותר. אז זה בדיוק מה שאני מרגיש עם השמאלנים הם גם סובלים מוגיניסימוס ואני משלם את החשבון ליועצת וגם נשאר מתוסכל.

    אלדד, כשיזדמן לך תווכח שכשיש לך מאהבת צעירה ב 30 שנה הפחד מאשתך זה רק אדרנלין, טוב לצערי אני רק משער כך, אני מבקש שהראשון שתהיה לו מאהבת צעירה ב30 שנה שיבהיר את הנושא.

    בסוף ישראל תתפצל ליהודה וישראל וההסטוריה תחזור על עצמה והשמאלנים יגלו לאשור או לוס אנגלס

    אהבתי

  41. אורי קודם כל אגיד שוב שאני אוהב מאוד את התשובות שלך. הן באמת אינטליגנטיות ומעוררותממחשבה. הכל מאהבה 🙂

    תאמין לי שאני מבקר את עצמי ועברתי התפכחויות פוליטיות. בהתחחה לא אהבתי את רעיון אוסלו, אחר כך נסחפתי עם הזרם וחשבתי שערפאת ייתן לנו שקט. הזדהיתי הרבה יותר בהמשך עם הימין באינתיפאדה השנייה. אבל התפכחתי בשנים האחרונות מהשמאל והימין הנוכחיים.

    תגיד לי, איזה אינטרס יש לימין למסור את הגדה? אין לו. אחרת הוא ייהפך לשמאל וכל ההבדלים כמעט ייעלמו. ובענייני חברה וכלכלה יהיה לו הרבה יותר קשה לנצח.
    במובן הזה הימין דומה לחמאס (קחו נשימה ארוכה לפני שתתקפו אותי). הרי גם החמאס עשה הכל למנוע את המשך אוסלו ולהביא לסוף הסכסוך כי הסכסוך זו המהות שלו. וזו גם אחת הסיבות שהחמאס עשה פיגועים מאוד קשים בתקופת רבין ופרס (וגם כדי להפיל את ערפאת והפת"ח).

    וכמו שדודו טופז ז"ל שר באחד המערכונים הטובים שלו משנות השמונים: "וכשיבוא, יבוא שלום, למי נמכור פצצות אטום….?" 🙂

    אהבתי

  42. ואורי, עוד משהו קטן. אני תומך בך בעניין המאהבת הצעירה. אמנם אין לי כזו אבל לבלות עם מישהי צעירה זה תענוג צרוף ומביא בריאות 🙂

    כשלפני מספר חודשים ביליתי עם בחורה באמצע שנות העשרים זה היה עונג עונגים…. בהרבה מובנים. החזיר אותי אחורה בזמן….

    אהבתי

  43. ואני ביליתי לאחרונה עם מישהי באמצע שנות הארבעים. אכן זה החזיר אותי אחורה בזמן. לא משנה מה הגיל, זה תמיד נגמר בכאב ראש. אם אבלה עם מישהי בת שבעים האם זה יקפיץ אותי קדימה בזמן? 🙂

    איזה אינטרס יש לימין למסור את הגדה? אין לו. אחרת הוא ייהפך לשמאל וכל ההבדלים כמעט ייעלמו. ובענייני חברה וכלכלה יהיה לו הרבה יותר קשה לנצח.

    אז זהו שהחיים זה לא משחק שח שלוקחים ברצינות וחושבים בו כמה מהלכים מראש, את החיים שולפים מהשרוול. אף אחד לא לוקח את החיים ברצינות רבה מדי ובדרך כלל בעיניני לאומנות זו שאלה של עיקרון. אמא שלי היתה אומרת שכשמישהו אומר לך: זה לא הכסף, זה עניין של עקרון!!! אז הוא מתכוון לכסף. ואתה בדעה אחת עם אימי: מנהיגי החמס מתעקשים להלחם כי בלי מלחמה אין עבודה לחמס. אני לא יודע עד כמה זה נכון, אבל בהחלט הימין לא רוצה להחזיר את הגדה כי הוא לא רוצה להחזיר את הגדה. זה עיקרון צרוף ולא שאכפת לו אם יגידו לו שאין הבדל בינו לבין השמאל. הימנים לא אומרים שהם לא רוצים להחזיר את הגדה כי הם חוששים שיאבדו את היכולת להשפיע על כלכלה.
    הימנים כמו שטוען תמריץ לא מתוחכמים עד כדי כך.

    אהבתי

  44. מה שכן, הוכח שוב שלימין יש חוש הומור יותר מהשמאל שחבל לזמן.
    כבר עברו 10 דקות מאז קריאתי את התגובה ואני עדיין צוחק
    לגבי תיאטריית הקפיצה בזמן. בכל מקרה הראשון שתהיה לו מאהבת מבוגרת ב30 שנה יוכל לבהיר את נושא הפוסט לגבי מי צודק בטווח הארוך השמאל או הימין .

    אהבתי

  45. "תהליך אוסלו הוא סיפור הצלחה למרות כל ההרוגים"…
    ד', אני רואה שאתה עדיין מתעקש להמשיך עם ההזיות שלך.
    לפני ימי אוסלו יכולנו ללכת לטייל בעזה, לקנות שם ולקנות בשומרון דברים, הערבים היו מרוצים ואנחנו היינו מרוצים.
    אחרי אוסלו מי שיכנס לעזה יצא מנוסר לחתיכות והאוכלוסיה העזתית משועבדת לטרור.
    זקני עזה אומרים שהם בעצמם מעדיפים את השלטון הישראלי, לא שאני בעד זה, אבל זה רק מראה עד כה אוסלו היה אסון, שהגיע ממוחם של הזויים מנותקים מהמציאות.
    בינתיים העלות של כל החומות/גדרות/מחסומים/כיפות מגן/מיגונים לבתים, גנים, בתי ספר וכו' = הכל מסתכם במאות מליארדי דולרים, הכל הודות לאוסלו, אז כן, היה עדיף בלי אוסלו.
    הדבר היחידי הטוב באוסלו זה שפרצופם של הערבים נחשף לאלה שהיו על הגדר, והשמאל יוכל להמשיך לחלום ךהיות בשלטון עוד שנים רבות.

    אהבתי

  46. היום ה-4 במאי 2015, 16 שנה למועד המתוכנן להסכם קבע לפי הסכמי אוסלו. אף אחד לא זוכר את התאריך הזה היום, אבל בזמנו זה היה נראה מועד מכריע מאין כמוהו. היום התאריך יכול להיחשב רק מופת ליכולת של ישראל לדחות תהליכים.

    יוסי ביילין מפוכח כתמיד:
    "יגאל עמיר הצליח, לפחות לזמן מה. אלמלא נרצח רבין, אני מעריך שהיינו מגיעים להסכם קבע במועד שנקבע: 4 במאי 1999. לעתיד לבוא יצטרכו שני הצדדים להביט לאחור ולשים את ידם על הקיצונים במחנה שלהם. אויבי השלום נמצאים שם".
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2121460

    אהבתי

  47. יוסי בילין משכתב את ההסטוריה. הטקס בו נרצח רבין היה טקס הכרזת המרוץ לבחירות הבאות ורבין ומפלגתו עמדו במצב נואש ועל סף תבוסה. לולי הוא נרצח הוא היה נעלם מבמת ההסטוריה או נזכר לדראון. למעשה הרצח שלו היה שירות דב לימין. השמאל עשה מטעמים והפך את רבין לקדוש מעונה. מה זו מורשת רבין אם לא תרגיל בחירות. היה ברור שאוסלו נכשל עוד קודם לרצח ולא הינו מגיעים לשום הסכם קבע. השמאלנים כמו ג'ורג של סאינפלד שאומר "זה אני- זו לא את שאשם שהיחסים לא הצליחו, אני המצאתי את המשפט הזה "זה אני", ויש לי זכויות יוצרים עליו אז אל תגידי לי זה לא אתה זה אני כי זה תמיד אני."

    אהבתי

  48. ד, נראה לי שפשוט תוקסם מדבריו של חיים רמון בכתבה בהארץ על השמיניה ההיסטורית של מפלגת העבודה.
    http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2636134?=&ts=_1431842673319

    "אם אתה לא מתמודד בעניין המדיני־ביטחוני, אין לך סיכוי. בסוף הבחירות מוכרעות על זה. למה הימין מנצח? כי הוא ממוקד מטרה. לא מעניין אותו כלום, רק הנושא המדיני. היו לי נאומים בכנסת, כשהיו מגישים הצעת תקציב עם גזרות נוראות. אמרתי לראשי הליכוד: 'אני יודע למה אתם מציעים את זה, כי אתם רוצים לראות עד איפה תוכלו להתעלל בבוחרים שלכם והם עדיין יצביעו עבורכם. ואני אומר לכם, אל תדאגו, כמה שתתעללו יותר, הם יצביעו לכם יותר'.

    "המרכז־שמאל לא הציג שום אלטרנטיבה בבחירות. ואלטרנטיבה טובה יכולה להביא את החמישה־שישה מנדטים, שייצרו את הגוש החוסם, את הממשלה בראשותך, גם אם זה סוג של ממשלת אחדות, כי בסוף מי שמכריע ומשנה את המציאות הוא ראש הממשלה. בוז'י היה צריך לבוא ולצעוק מעל כל במה: הימין מציף את ישראל בפלסטינים. אתם רוצים לראות מה יהיה בישראל של הימין? עזבו עכשיו את הלחץ הבינלאומי ואת הדיבורים על חרם, ראיתם שבעיד אל פיטר היו מיליון פלסטינים שבאו מהגדה? זה מה שיהיה כאן עם ביבי. תהיה פה מדינה דו־לאומית. זה לא ביבי או בוז'י, זה ביבי או טיבי. תציב פחד מול פחד. כי בסוף אנשים לא רוצים לראות פלסטינים מול העיניים. הם לא רוצים לראות מיליון פלסטינים בחופי הים, או בסחנה. הייתי עושה סרט על מזרח ירושלים ומראה שביבי מעדיף לתת שני מיליארד שקל לתושבי מחנה הפליטים שועפט, או לג'בל מוכבר — רק השמות יעשו חררה לאנשים — במקום להקים 10,000 יחידות דיור לילדים שלכם. מי רוצה את ג'בל מוכבר? זה סוג הדיבור הנדרש, כי זו גם האמת".

    אהבתי

  49. כמה ציטוטים נוספים מהכתבה (שבאורך פלא נפתחת לי ללא מנוי):

    בורג: "יוסי [ביילין] עדיין נמצא במקום המדיני, שבו פרס ורבין חיים ואפשר לעשות את אוסלו, ואחרי אוסלו את ז'נבה, ואחרי ז'נבה את ביילין־אבו מישהו, והוקוס פוקוס, הכל ייפתר. השמאל הביע בזה אי אמון, הימין הביע בזה אי אמון, זאת שיטה שחוץ מבחלומות של יוסי וכמה אחרים לא קיימת.

    ***

    בורג: "בסוף, כשאתה שואל אנשים מה הפחד הגדול שלהם ממדינה [דו-לאומית] אחת, הם עונים לך: 'נישואי תערובת של הילדים שלנו עם ערבים'".

    ולך לא היה מפריע שאחד מילדיך יתחתן עם ערבי?

    בורג: "ממש לא. המבחן היחיד שלי כלפי ילדי זה אם בן הזוג שלהם טוב או רע. אם הוא רע, אני אצטער, אבל אני אכבד את ההחלטה. אם הוא טוב, הוא ישר שייך למשפחה שלי".

    כל שאר עמיתיו לשמינייה התנגדו לנישואי תערובת של בני משפחתם. מסאלחה ציין כי לכפר קרע, שם הוא מתגורר, חזרו בשנים האחרונות סטודנטים ערבים שלמדו בחו"ל והתחתנו עם נשים אירופאיות. לדבריו, "זה הסתיים כמעט תמיד בכישלון".

    ביילין: "אני הייתי מעדיף שלא. אתה שואל אותי למי אני יותר קרוב ודומה, לסאיב עריקאת או ליעקב ליצמן? במקרה אני מרגיש קרוב לשניהם. אבל אם תשאל אותי עם נכדו של מי הייתי מעדיף שאחד מנכדַי יתחתן? עם אלה של ליצמן".

    מירום: "ארצה שהילדים והנכדים שלי יתחתנו עם יהודים".

    ****

    "מאיפה מנהיגי השמאל או המרכז הגיעו?" רמון שואל רטורית, "הם הגיעו מענף היונים צחורות, של אחוות עמים. ויש את היונים השחורות. אני יונה שחורה. סופר שחורה. אתה לא יכול למכור כאן אחוות עמים, אהבה. זה לא עובד. בטח לא במצב של מלחמה. רק קבוצה של 10–20 יונים שחורות, שיבואו וידברו כך, כמו שאני מדבר, יום־יום, ויעשו עימות עם ביבי מהסוג הזה, יוכלו לנצח אותו. אני עובד עכשיו על הקמת תנועה חוץ־מפלגתית למען מדינה יהודית. הבחירות בישראל יוכרעו רק על הנושא הזה, ואם מישהו מהשמאל לא יאהב את זה, זה בכלל לא מעניין אותי".

    ****

    פרץ: "אני מתעקש שהשייכות היא הסיפור [של הפסד המחנה הציוני בבחירות] ולא המצעים של המפלגות. מחנה השלום בישראל זה מחנה שמסרב לשחרר את הצעצוע הזה מידיו. אף פעם לא יהיה פה שלום אם הוא לא יהיה מוצר עממי. היום הוא מוצר של אליטיסטים, מוצר שמזוהה עם ההגמוניה".

    ****

    מי יכול, לדעתכם, להפוך בעתיד לראש הממשלה מטעם המרכז־שמאל ולמלא את הוואקום המנהיגותי?

    בורג: "אני חושב שעמיר יכול להיבחר לראש ממשלת ישראל ולנצח באחת ממערכות הבחירות הבאות. אם הוא יהיה ראש ממשלת ישראל, הוא יהיה מהטובים שהיו כאן".

    ביילין: "אני לא חושב שיש ואקום מנהיגותי במרכז־שמאל, ואני רואה בבוז'י אדם שראוי להנהיג ושהביא תוצאת שיא בבחירות האחרונות. עמיר הוא איש נדיר, שעם כל הצלקות נשאר על הגלגל, ומי שנשאר על הגלגל יש לו בהחלט סיכוי להגיע למה שהוא רוצה להגיע. הייתי מאוד שמח לחיות במדינה שבה עמיר פרץ ראש הממשלה".

    רמון: "עמיר טוב יותר מכל אלה שנמצאים היום במפלגת העבודה, מבוז'י ושלי, והוא יביא תוצאה טובה יותר מהם בבחירות. השאלה אם הוא ינצח בבחירות. לדעתי, הבעיה של עמיר היא שהוא יונה צחורה וגם עלולה להיות לו בעיה עם השבט".

    מירום: "האויב הוא אנחנו. האויב הוא תל אביב, האויב הוא הקיבוצים, האויב הוא חיפה, רעננה, הרצליה — כל מרכז הארץ הזאת, שביסודה היא שמנה, מתפרנסת ולא מוכנה לשוויוניות. מי שרוצה להיבחר צריך להתחבר לשאר המדינה וגם לדתיים. ומי שלא יודע להתחבר לצד ההוא, לא יודע לנצח בחירות בישראל. עמיר יכול".

    זוילי: "גבי אשכנזי נותן תחושת ביטחון ושייכות והוא הרבה פחות מזוהה עם מזרחיות מעמיר, למשל, או ממני, ואם ייצא מפרשת הרפז הוא יהיה רלוונטי שוב. אני, אגב, בעד לוותר בכלל על המאמץ האלקטורלי בעיירות הפיתוח והשכונות. אין סיכוי בעולם לגייס שם קולות. עמיר הוא אחת מדמויות המופת של העיר שדרות, אבל איזה אחוז תמיכה קיבלנו בשדרות כשהוא היה אחד מראשי המטה של המחנה הציוני בעיירות הדרום? שמונה־תשעה אחוזים?"

    דיין: "אני תומכת ביחימוביץ במפלגת העבודה, אבל עמיר הוא היחיד במרכז־שמאל שיוכל לנצח בבחירות".

    מסאלחה: "אני תומך בבוז'י".

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s