בספר משלי מצויות מילים עתיקות בשבח החיסכון והחריצות:
"לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ." (משלי ו, ו).
הנמלה מתוארת כאות ומופת לחריצות ולחיסכון לצרכי העתיד. גם משל הנמלה והצרצר המפורסם נושא את אותו מסר – הצרצר פיזז ורקד להנאתו בזמן שהנמלה עמלה. בבוא החורף הצרצר נאלץ להתחנן לנמלה שתצילו מלגווע ברעב.
מטקסטים אלו יצא מוסר השכל אוניברסלי בשבח החיסכון. נראה לי שהמגיבים בבלוג שלי הפנימו אותו היטב, ויש להם התנגדות טבעית למסר בבלוג הזה בגנות החיסכון. לפיכך ברצוני להבהיר: אין פה שום שום דעה קדומה נגד נמלים. מה שכן, הרעיון של הנמלה החוסכת לדעתי אינו משקף חיסכון באגרות חוב ממשלתיות בנות זמננו או בפיקדונות בנק. חיסכון כזה, בסופו של דבר, לפחות בתנאים הכלכליים הנוכחיים, אינו אלא העברת ביטים חסרת משמעות במחשבי הבנק.
נמלה בת זמננו שחושבת על העתיד תעשה דברים שמשפיעים על המציאות ואינם מסתכמים בהעברות ביטים בכונן קשיח של מחשבים. אולי היא תלמד סינית או תדאג לשיעורים לילדיה. אולי היא תבנה מחסן תת קרקעי ענק ותמלא אותו בקופסאות שימורים למקרה של מלחמה גדולה. אולי תאגור מטריות שישרתו אותה בכל החורפים הקרבים ובאים. אולי תפנה למשרד עורכי דין שיבדוק עבורה זכאות לאזרחות זרה (אולי בממלכת הצרצרים?). אולי תוליד הרבה ילדים ותחנכם לכיבוד הורים בזקנתם. אולי תעשה עוד תואר באוניברסיטה. אולי אפילו תפתח עסק שתזרים המזומנים ממנו ישרתה לאורך שנים. אבל האם ניתן להסתפק בהעברת ביטים במחשבי בנק, ולחשוב שכך בוצע איזשהו חיסכון ראוי להערכה? לדעתי לא.
אבל ברצינות איפה אתה רוצה לשים את המזומן שיהיה זמין מהר ובטוח אם לא בקאזינו על המחשב? אתה לא יכול לבקש מגיא ליבא ריבות מיוון וילדים זה לא עסק מכניס, יותר זול ליבא פיליפינית לעת זיקנה. רובנו הולכים לעבוד ומכניסים את הכסף למניות או למשכנתה וכולנו עברנו את גיל האוניברסיטה. אין שום דבר אלא אם כן יש לך יתרון יחסי. פעם הינו לוקחים את העסק של ההורים אבל כיום אין דבר כזה.
אהבתיאהבתי
אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.
הנמלה חייה בתנאי שוק חופשי, נראה אותה היום מתגברת על הבירוקטיה והמסוי. היום היו קוראים למה שהיא עושה שוק שחור והצרצר היה קורא לה טייקון.
(שכחתי לעשות קליק על תגובות לרשומה)
אהבתיאהבתי
אם הנמלה חיה לפי חוקי התנ"ך אזי הריבית אסורה, הקרקעות חוזרות לבעליהן בתום מחזור השנים הכלכלי ויש מחילת חובות. גם שם הייתה רגולציה.
אהבתיאהבתי
http://tinyurl.com/p5zcm6u
כתבתי פעם על החיסכון הנכון בזמננו.
אהבתיאהבתי
שים לב לכשל החיבור (fallacy of composition) או בשפה הכלכלית כשל החיסכון (paradox of thrift):
עבור הנמלה במשל, שהיא אינדיבידואל בחברה, החיסכון (אם בכסף נומינלי פיקטיבי ואם בנכסים ריאליי) הוא נכון ורציונאלי, וכך גם עבור כל אחד מאיתנו באופן פרטני.
אלא שכמובן, כמו שמסביר כשל החיבור, אם כל הפרטים בחברה ינהגו כך וינסו להיות חסכנים, משמע שכולם ביחד יוציאו הרבה פחות כסף על מוצרים ושירותים, וכך העסקים לא יצטרכו לייצר כל כך הרבה, מה שיביא לפיטורי עובדים מיותרים, מה שיוביל להכנסות נמוכות יותר באופן מצרפי, מה שיביא בסופו של דבר לחיסכון קטן יותר באופן מצרפי.
הדוגמה הקלאסית היא הקהל במשחק כדורגל – לכל צופה ביציע באופן פרטני יש את התמריץ הרציונאלי לעמוד ולראות את המשחק יותר טוב, אלא שאם כל הצופים יעמדו ביחד, העמידה הזו לא תיטיב עם אף אחד, אלא ההיפך, הצופים יאלצו לעמוד (קצת פחות נוח) לאורך כל המשחק.
אהבתיאהבתי
אכן מיכאל, זו עוד דילמה כדוגמת דילמת האסיר. באותו הקשר הסברתי פעם כמה אבסורדי לחשוב שחיסכון הוא הפיתרון הגורף לזוגות צעירים שמתקשים לקנות דירה – http://tinyurl.com/pvjjtrw. כמובן, ניתן להמליץ עליו בפני זוג אחד ספציפי, אך לא בפני כל הזוגות כולם.
לזכותה של הסולידית, גורואית החיסכון בבלוגוספירה העברית, יש לציין שהתייחסה לבעיה מסוג זו – http://tinyurl.com/nrucnhz.
אהבתיאהבתי
דרך אגב מאוד אהבתי את משל הקהל במשחק כדורגל. לא הכרתיו. בטח עוד אשתמש בו כדי להסביר לאנשים את הקונספט.
אהבתיאהבתי
אני חושב שלפני שמבקשים מבודדים שלא לחסוך (ולפני שיתפתח כאן וויכוח אם כסף הוא ממשי או ביטים במחשב), צריך לבקש מחברות שלא לקנות את המניות שלהם בחזרה. כסף שהיה יכול ללכת להשקעות הון הולך להעלאה של מחיר המניה. באי-באק הוא דבר נכון מנקודת המבט של המשקיע הבודד (בהנחה שמחיר המניה נמוך מהערך הפנימי ה"אמיתי"), אבל לא בהכרח נכון מנקודת מבט העל-הכלכלית.
יתר על כן, אם הוא היה מבוצע מסיבות אמיתיות של הקצאת הון (קרי מחיר מניה שנמוך מערך החברה ואין צורך בהון לצרכים אחרים) – אזי הצר שווה בנזק המלך, ומי אנו שנתערב ונחליט לחברות כיצד להקצות את ההון שלהם?
אלא שנדמה (ללא הוכחה מספקת) שגל הקניות החוזרות של מניות לא בא ממניעים כלכליים של הקצאת הון, אלא ממקום של החובה הקדושה להראות מחירי מניה עולים בכל מחיר. וזאת טעות כלכלית גם לבעלי המניות בחברה וגם לכלל הכלכלה.
אהבתיאהבתי
יאיר, לא חשבתי על כך קודם, אבל כשאתה אומר את זה – אני מסכים שביי-בק רע לכלכלה. אני לא מסכים שהוא רע באותה מידה כמו השארת הכסף בפק"מ. ביי-בק לפחות מנפח את מחיר המניות וכך יוצר אפקט עושר (בדומה לאחד האפקטים המרכזיים של הורדת ריבית והקלה כמותית).
אהבתיאהבתי
גם כסף בפק"ם יוצר אפקט עושר.
מה ההבדל אם אני מחזיק 100,000 ש"ח בפק"מ או במניות וכנגדם אני לוקח הלוואה בכדי לקנות מכונית? מה ההבדל?
זה חוב וזה מניה – אבל שניהם מכשיר לאגירת הון שיוצר בתורו אפקט עושר.
להיפך, עבור רוב האנשים פק"מ הוא יותר סולידי ואפקט העושר מקבל יותר ביסוס. במניות אתה רואה את העושר שלך תנודתי – כל הזמן עולה ויורד. זה לא שולח אותך לקנות יותר במכולת ואתה חושב "אולי מחר המניות ירדו?"
אהבתיאהבתי
חברה ששמה כסף בפק"מ לא משנה כלום. חברה ששמה כסף במניותיה מנפחת אותן וכך יוצרת אפקט עושר למחזיקי המניות.
אהבתיאהבתי
ביי-בק בעיקר מחזיר כסף לידי הציבור. החברה הציבורית עושה שימוש בכרית המזומנים שלה וקונה בה מניות בשוק – מעבירה כסף מהמק"מ של החברה לכיס של משקיע מהציבור.
הציבור יכול כמובן להחליט להשקיע את הכסף שוב בנכס פיננסי, אלא שהוא יכול גם להחליט לעשות בו שימוש של צריכה או השקעה. אז סה"כ זה לא רע.
אהבתיאהבתי
אין לי נתונים אמפיריים בנידון אבל אני די בטוח שדיבידנד מנוצל לצריכה יותר מאשר מצב שבו מושקע בבייבק.
אהבתיאהבתי