שום דבר נגד נמלים

בספר משלי מצויות מילים עתיקות בשבח החיסכון והחריצות:

"לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ." (משלי ו, ו).

הנמלה מתוארת כאות ומופת לחריצות ולחיסכון לצרכי העתיד. גם משל הנמלה והצרצר המפורסם נושא את אותו מסר – הצרצר פיזז ורקד להנאתו בזמן שהנמלה עמלה. בבוא החורף הצרצר נאלץ להתחנן לנמלה שתצילו מלגווע ברעב.

מטקסטים אלו יצא מוסר השכל אוניברסלי בשבח החיסכון. נראה לי שהמגיבים בבלוג שלי הפנימו אותו היטב, ויש להם התנגדות טבעית למסר בבלוג הזה בגנות החיסכון. לפיכך ברצוני להבהיר: אין פה שום שום דעה קדומה נגד נמלים. מה שכן, הרעיון של הנמלה החוסכת לדעתי אינו משקף חיסכון באגרות חוב ממשלתיות בנות זמננו או בפיקדונות בנק. חיסכון כזה, בסופו של דבר, לפחות בתנאים הכלכליים הנוכחיים, אינו אלא העברת ביטים חסרת משמעות במחשבי הבנק.

נמלה בת זמננו שחושבת על העתיד תעשה דברים שמשפיעים על המציאות ואינם מסתכמים בהעברות ביטים בכונן קשיח של מחשבים. אולי היא תלמד סינית או תדאג לשיעורים לילדיה. אולי היא תבנה מחסן תת קרקעי ענק ותמלא אותו בקופסאות שימורים למקרה של מלחמה גדולה. אולי תאגור מטריות שישרתו אותה בכל החורפים הקרבים ובאים. אולי תפנה למשרד עורכי דין שיבדוק עבורה זכאות לאזרחות זרה (אולי בממלכת הצרצרים?). אולי תוליד הרבה ילדים ותחנכם לכיבוד הורים בזקנתם. אולי תעשה עוד תואר באוניברסיטה. אולי אפילו תפתח עסק שתזרים המזומנים ממנו ישרתה לאורך שנים. אבל האם ניתן להסתפק בהעברת ביטים במחשבי בנק, ולחשוב שכך בוצע איזשהו חיסכון ראוי להערכה? לדעתי לא.