מתת החיים שמחוץ לאקסל

בפוסט הקודם כתבתי על הבשורה הכלכלית העצומה שמהווה האינטרנט. בשורה זו הייתה מהפכנית לחיי כולנו. אף שאינה נכנסת לגיליון האקסל של ההכנסות וההוצאות שאיתו מודדים בתקשורת ובאקדמיה שיפור במצבם הכלכלי של ההמונים.

אבל יש משהו חשוב הרבה יותר אפילו מהאינטרנט והוא החיים עצמם. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בתחום הבריאות המחירים התייקרו בעשור האחרון יותר מאשר בתחומים אחרים. ולכן מעניין  לבדוק האם יש תמורה לאגרה, והאם קיבלנו משהו ממערכת הבריאות תמורת ההתייקרות הזו.  תוחלת החיים היא המוצר הראשי שאמורה לספק לנו מערכת הבריאות. ומסתבר שאכן המוצר הזה השתפר משמעותית. תוחלת החיים עולה. עם זאת, תוחלת החיים היא מושג מתעתע, מאחר שהיא מושפעת מאוד מאריכות ימיהם של בני שמונים ותשעים הנמצאים במצב סיעודי. אף שכמובן לא יעלה על הדעת לקצר את ימיהם במכוון, בכל אופן קשה לומר שהתארכות חייהם היא מהפכה חיובית.

מעניין לפיכך להתמקד דווקא בבני אדם הנמצאים במיטב שנותיהם, ולראות האם מערכת הבריאות הצליחה לשפר את מה שהיא נותנת להם, ובאיזו מידה. ובכן, לפי מסמך של משרד הבריאות, זה השיפור שחל בעשור האחרון ביכולת של מערכת הבריאות (ושל המערכות השונות למניעת תאונות) לספק לנו חיים כשאנחנו בני ארבעים פלוס עד שישים פלוס:

לדעתי הנתונים האלו מרשימים ביותר, אף שמצער לראות שהמלחמה בסרטן נוחלת הצלחה רק בקצב סיזיפי.   החרדה למות צעירים היא אחת החרדות הגדולות ביותר שלנו, וגם אלו שנשארים בחיים חווים סבל עמוק כשהם נאלצים להיפרד מבני משפחה ומכרים במיטב שנותיהם.  ההפחתה החדה והדרמטית במקרי המוות חשובה יותר מכל נתון אחר של צמיחה כלכלית.