מה בין אלאור אזריה לתלונות שווא של נשים?

משפט אלאור אזריה המתנהל לו בימים אלו מעורר שאלות קשות. השאלה הנוקבת ביותר היא האם מדינה השולחת חייל צעיר לשטח יכולה לשפוט אותו על שיקול דעת שגוי, הן מוסרית, והן מבחינת התמריצים. משפט אזריה נותן תמריץ לחיילים להסס בתגובתם מול מחבלים, או להימנע מביצוע וידוא הריגה במחבל שעדיין יש בו סיכון. זה תמריץ גרוע שעלול לעלות בחיי חיילים. ומצד שני אי אפשר לסבול מצב שבו חיילים הופכים למוציאים להורג על דעת עצמם. 

הנושא מסובך, אבל מצב שבו מיצוי הדין יכול לייצר תמריצים איומים אינו ייחודי. יש לו למשל מקבילה ידועה בהתנהלות המשפטית ביחס לנשים המגישות תלונות נגד גברים. באחוז מסוים מהמקרים, וישנו ויכוח גדול איזה אחוז, תלונות אלו הן תלונות שווא. המדיניות של הפרקליטות היא להמעיט מאוד בפתיחת תיק פלילי לנשים על תלונות שווא. הסיבה לכך ברורה – אם מלבד החששות הרגילים והכבדים ממילא הניצבים בפני מתלוננות (ולפעמים גם מתלוננים) הבוחרות לשבור קשר שתיקה על עבירות מין ואלימות במשפחה, יעמוד גם החשש שלא רק שלא יאמינו להן, אלא יכניסו דווקא אותן לכלא בטענה שתלונתן תלונת שווא, אז היכולת להילחם באלימות וניצול מיני תפתחת מאוד. 

קיומה של הדילמה בתחומים שונים אינו מפתיע. החיים מורכבים, הצדק והתמריצים לעתים מנהלים מערכת יחסים מסובכת. מה שגם לא מפתיע, אבל עדיין מעניין הוא שבדרך כלל בדיוק אותם טיפוסים שמתנגדים למיצוי הדין עם אזריה וחוששים לתמריצים הגרועים שיופעלו כתוצאה מכך על חיילי צה"ל, ידרשו את מיצוי הדין למתלוננות שווא. ובדיוק אותן פמיניסטיות נלהבות שיגנו על מדיניות הפרקליטות בנושא תלונות שווא, יזדעזעו ממדיניות שתוציא את החייל אלאור אזריה ללא עונש.

30 תגובות בנושא “מה בין אלאור אזריה לתלונות שווא של נשים?

  1. ניתוח יפה.
    הערה קטנה: אין כשל בכך שלא תתקיים סימטריה בגישה לסוגיות משפטיות שונות, כפי שהצגת עם הפמיניסטית.

    אהבתי

  2. נכון, אין כשל. אם דרך פעולה בסוגיה אחת נראית מטרידה יותר מבחינת הסכנות בתמריצים שיוצרת, אפשר לאחוז לגביה בדעה שונה מלגבי הסוגיה השניה. אמנם בני אדם שונים במה שנראה להם מטריד.

    אהבתי

  3. השוואה מעניינת, שלא חשבתי עליה קודם.
    אך, כמו בכל השוואה, מתגלים גם נקודות השוני.

    א. לגבי אלאור אזריה, הטיעון לטעות תמימה בשיקול הדעת – הוא טיעון של ההגנה. טיעון שקשה לי להאמין בו.
    המקרה שלו מייצג מחלוקת על דרך הטיפול הנאותה במחבלים.
    קיים מסר, שלא נאמר במפורש, שעדיף להרוג אותם מאשר להעבירם למערכת השיפוט והכליאה + מסר שאסור להיתפס כ"רוצח שבויים" שזהו מעשה אסור על פי כל הסטנדרטים הצה'לים והחוק הבינ'ל. מכאן, שיש לשחק במשחק מתוחכם של ירי בעוצמת אש גבוהה כאשר עוד ניתן לטעון שהמחבל היה עלול להוות סכנה. אלאור עזריה פשוט לא היה מתוחכם דיו בכדי להבין שבמועד המאוחר של הגעתו לזירה כבר לא ניתן לטעון שקיים חשש סביר לסכנה.
    אבל, בעיית התמריץ לכלל חיילי צה'ל ולשוטרים, כפי שתוארה בפוסט, עומדת בעינה. רבים מהם אינם מתוחכמים דיים להבין מסרים שאינם נאמרים במפורש, ועלולים להפוך להססנים מדי, בהתלבטויותיהם מה לעשות ומה לא לעשות, דווקא במצבים המחייבים תגובה מאוד מהירה. כמעט אינסטנקטיבית.

    ב. קיימת מדיניות אי הגשת תלונה על האשמות שווא נגד מתלוננות על אונס, כשבכל תלונת שווא בנושאים אחרים המאשים הופך לנאשם.
    נדמה לי שהמדיניות החלה בעקבות פסק דין של בג'צ ( מרים נאור?). כלומר, מדיניות שלא היה שום דיון מעמיק, ציבורי או אחר, לגביה.

    מדיניות זו נובעת מהנחה, למיטב ידיעתי לא בדוקה, שאחוז הגשת התלונות למשטרה על אונס ירד – אם נשים שהעלילו על מישהו יועמדו למשפט. הנחה שאני מאוד מאוד סקפטית לגביה.
    (אלא אם המשטרה והפרקליטות יחליטו להגיש תלונות על האשמות שווא בכל מקרה בו הם החליטו לסגור תיק אונס מחוסר ראיות. מדיניות בלתי סבירה בעליל בכל מדינה מערבית / מתוקנת, שאינה מנסה לצמצם עוד יותר את התלונות על אונס).

    יש לנשים ולגברים שנפגעו הרבה מאוד סיבות טובות לא להגיש תלונה על גילויי עריות, אונס והטרדה מינית, ואכן ידוע לכל שרובם המכריע של המקרים אינם מדווחים כלל למשטרה. ספק רב בעיני אם החשש מכך שהמשטרה והפרקליטות תתבע אותם על עלילת שווא נמצא ולו בתחתית רשימת הסיבות הזו.
    במקום לנסות לטפל בשורשי הבעיות, ולנסות לצמצם את רשימת הסיבות הכבדות לאי הגשת תלונות, המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט עשו לעצמם חיים קלים. הם החליטו לא לטפל *גם* בהאשמות שווא וברקיחת עלילות נגד חפים מפשע. התנהלות שאמורה להשאיר להם שפע של זמן פנוי.

    [אגב, פמיניסטיות חלוקות בינהן גם לגבי סוגייה זו. בדיוק כמו לגבי הסוגייה האם גיל פרישה נמוך יותר לנשים עוזר לנשים או פוגע בהן. הבעייה היא שבתקשורת מובאים תמיד שוב ושוב אותן דוברות, הטוענות שהן המייצגות "המוסמכות" האמיתיות של טובת הנשים. ייצוג שלא זכור לי שהן נבחרו לו.]

    אהבתי

  4. קמיליה, אני די בטוח שריבוי ידיעות על מיצוי דין בגין תלונות שווא של נשים יפיק אפקט מצנן גם על נשים שצריכות באמת להתלונן וישמש חומר בידי מדכאיהן שיסבירו להן שלא כדאי להן להתלונן. בלשון המעטה לא כל מתלוננת פוטנציאלית היא משפטנית דגולה שתוכל לעשות הבחנות.

    אהבתי

  5. לתמריץ,

    האם יש נושא כלשהו בישראל בו יש מיצוי דין?

    אפשר לפתור את הבעייה בקלות אם יגישו תלונה נגדית על עלילת שווא רק באותם מקרים, די נדירים, שבהם ברור מעל לכל ספק שמדובר בעלילה זדונית בדם קר.
    כמו במקרה הזכור לי במעורפל, של גבר שפעל נגד כת כלשהי. בו ראש הכת וחלק מהחברות בה החליטו לסתום את פיו ע'י כך שמספר נשים, לכאורה ללא קשר ביניהן, יגישו נגדו תלונה על אונס. כשבמקביל, יערכו הפגנות עם שלטים ליד ביתו בכדי לביישו ברבים. ולמשטרה הגיעו הקלטות של השיחות בתוך הכת שבהן נרקחה העלילה. אי הגשת תלונה נגדית, במקרה שכזה, היא בעיני פשע.

    כל עוד מדובר במקרים ברורים וקשים, עם ראיות מאוד מוצקות, הדבר לא ישפיע להערכתי על התלבטות קורבנות אמיתיים האם להגיש תלונה או לא.

    אהבתי

  6. קמיליה, אבל זו באמת נראית לי מדיניות הפרקליטות. התוצאה היא שארגוני הגברים זועמים, וגברים כמו יואב אבן כתב ערוץ 2 מרגישים שלא נעשה דבר כלפי מי שגרמה להם עוול נורא.

    אהבתי

  7. קמיליה אני חושב שההגנה של אלאור עזריה טוענת יותר מזה. שהוא פעל נכון. לאחר מעשה יודעים שלא היתה למחבל חגורת נפץ אבל חייל שחושש מחגורת נפץ הפעולה הנכונה היא ניטרול מוחלט. (במקרה של סכין נטרול מוחלט יכול להיות ירי לרגליים אבל בחגורת נפץ האפשרות היחידה היא הריגה) כאן עולה השאלה מהו גודל החשש שמחמתו יש להרוג? האם צריך סבירות של 90% או די ב50% או גם חשש ל 1% מצדיק ניטרול מוחלט? למי שתופס שדין מחבל כדין אזרח רגיל צריך חשש (קרוב ל)ודאי. למי שתופס שדינו כאויב במלחמה אז גם חשש קטן זו עילה סבירה.

    אהבתי

  8. לתמריץ,

    לא הבנתי את כוונתך בתגובתך האחרונה.

    אני מסכימה שזו כיום מדיניות הפרקליטות, וציינתי שאני מתנגדת למדיניות זו. בעיני, במקרים בהם מאוד ברור שנעשה לגבר כלשהו עוול נורא – חובה להעמיד את הפושעת נגדו למשפט.

    יש עשרות דרכים אחרות בהן ניתן להקל על הקורבנות / המתלוננות הפוטנציאליות, ולהעלות את אחוז המתלוננות כנגד אנסים ודומיהם. לא היה צריך לבחור דווקא בדרך הקלה, ולהערכתי הלא אפקטיבית, של הימנעות מענישה של מגישות תלונות שווא. קורבנות אונס לא מזדהות אתן. אולי אפילו להפך.

    ניזכרתי במצרים של האחים המוסלמים, כשאישה הגיעה לתחנת משטרה בכדי להגיש תלונה על אונס, השוטרים התעקשו לערוך לה 'בדיקת בתולין'. הם מצאו דרך יעילה מאוד למנוע נשים מלהתלונן.

    אבל להערכתי, אם בישראל יתבצעו אפילו 10 משפטים בשנה נגד מגישות תלונות שווא – לא בגלל זאת קורבנות אמיתיים תמנענה מלהתלונן. הן יבינו שזאת לא טקטיקה המופעלת נגד כל הקורבנות, שלא מצליחות להוכיח את הפשע נגדן מעבר לכל ספק סביר. רק נגד נשים שלמעשה רק מרעות את מצבן. שפוגעות באמון שבו האחרים מתייחסים לסיפור האמיתי שלהן.

    אהבתי

  9. התכוונתי שמדיניות הפרקליטות להגיש רק במקרים נדירים. דומה שאת טוענת שלא מגישים כלל. איני חושב שזה עד כדי כך.

    אהבתי

  10. מצאתי כתבה בדה מרקר שמתיימרת להביא נתונים מספריים.
    לא הצלחתי להבין ממנה מהם הנתונים רק על משפטים בנושא תלונות שווא על התקפות מיניות, ומהם אחוזי ההרשעה של המעלילים/ות.

    התרשמותי, גם מכתבה זו, היא שלו הייתי גבר השוקל לאנוס או להטריד מינית, ומנסה לשער מהם הסיכויים שהקורבן תגיש נגדי תלונה x שהפרקליטות תחליט להגיש את התיק לבית המשפט x שהשופט יקבע שאני אשם וישלח אותי לכלא – יתכן שהייתי מחליטה לקחת את הסיכון, הדי זניח, שאורשע ואגיע לכלא.

    כנ'ל, לו הייתי אישה השוקלת להגיש נגד מישהו תלונת שווא על אונס או אלימות או כל דבר אחר. הסיכון שאגיע למשפט, וחמור מכך לכלא, היה נראה לי כדי זניח. לא הוא היה זה שמרתיע אותי.

    לתפיסתי, כל המערכת האמורה לטפל בהתקפות על רקע מיני אינה מתפקדת כהלכה.
    העוול שעושה המערכת לנשים המותקפות מינית אינו מתקזז על ידי העוול שעושה המערכת לגברים שאישה כלשהי החליטה להעליל עליהם, ולהפך.

    http://www.themarker.com/misc/1.2663869

    אהבתי

  11. למשה,

    כיון שאף אחד מאיתנו לא יכול לחדור למוחו של אלאור ולקרוא את מחשבותיו ברגע האירוע, לעולם לא נוכל לדעת בוודאות האם חשב שיש סיכון של אחוז או פרומיל שהמחבל יפעיל חגורת נפץ (כהשערתך) או שחשב שאסור שמחבל יצא בחיים מהאירוע והחליט לבצע את המצווה במו נשקו (כהשערתי).
    אני מניחה שהרעיון שפעל בגלל חשש לחייו וחיי הסובבים אותו הוכנס לפיו באמצעות סנגוריו. אך כמובן שלא ניתן להוכיח, או להפריך, את ההנחה הזו.

    אם כך, השופטים יאלצו לזכותו מהריגה בשל חוסר היכולת להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק סביר. או שיסמכו על התירוץ שנתן להם היס, שטען שאלאור לא הרג אותו כיון שהיה כבר מת כשהוא ירה בו. אז יאשימו אותו במשהו פעוט יחסית כמו אי ציות לפקודות ונוהלים, ויסגרו סוף סוף את הנושא.

    אהבתי

  12. בעוד שעם הטענה "משפט אזריה נותן תמריץ לחיילים להסס בתגובתם מול מחבלים…" אני מסכים, להערכה "זה תמריץ גרוע" איני שותף. שוטרים* חייבים להסס, והרבה, לפני שהם לוקחים חיי אדם. זה חייב להיות המוצא האחרון, ולהעשות בלית ברירה. לא מעשה קז'ואלי, ולא ברירת המחדל.

    אין כאן שום סתירה לזכותם, חובתם ויכולתם להגן על עצמם והציבור. יש כאן רק אמירה שאין להם לא סמכות ולא זכות לפעול כמוציאים-להרוג מטעם עצמם.

    כדי שסיכון יצדיק הריגה, הוא חייב להיות קונקרטי ומוחשי מאד. "פחד", "חשש" ו-"לחץ" לא מדגדגים אפילו את הרף הנדרש כדי להצדיק לקיחת חיי אדם. אם זה הרף שיקבע, מערכת התמריצים שתיווצר תוביל לעוד ועוד הריגות סתמיות (=רציחות, בלקסיקון שלי). הרי למה לחייל לקחת *איזשהו* סיכון? בכל סיטואציה שבה יהיה אפשר לטעון בדיעבד ל-"חשש" ולצאת בסדר – כבר ימצא הגזען שחיי-אדם הם חסרי ערך בעיניו כשמדובר בערבים, ואנשים ימותו סתם כי איזה ילד טיפש החליט שהוא מרגיש קצת בטוח יותר כשהם מתים.

    ————————

    * צה"ל בסיטואציות הרלוונטיות מתפקד ככוח שיטור, לא כצבא. שדה הקרב הוא סיטואציה לגמרי אחרת.

    אהבתי

  13. עומר מה שכתבת בכוכבית הוא שורש הדברים. אבל שם אתה לא צודק. אכן הסיטואציה היא של שיטור ולא של שדה קרב. עם זאת המדד הנכון אינו אם הסיטואציה נראית כשדה קרב או לא אלא מי עומד מולך. ההבדל המהותי בין שיטור ללוחמה הוא ששיטור הוא מול פשיעה פלילית ולוחמה היא מול אויב. הסיטואציה היא נושא שולי.

    אהבתי

  14. השוואה מוצלחת. הטרור הפמינסטי, כמו הטרור המוסלמי, נמצא בכל מקום,
    ולא בכדי, כי האידאולוגיה הפמינסטית והאידאולוגיה של ארגוני הטרור/מוסלמים היא אותו דבר.
    שניהם אוהבים להצטייר כקורבן נרדף, לשניהם יש את השעיר לעזאזל שאשם בכל צרותיהם (יהודים/הגבר הלבן), ושניהם במסע צלב ל"תיקון" העולם. ("צדק חברתי", רצח חפים מפשע).
    אבל מה שבאמת מעניין אותי בכל הקשור למשפטו של החייל, הוא כמה עשרות מליוני שקלים מכספי משלם המסים שרף צה"ל בנסיונות לגרום לשופטים ליישר קו עם הקביעה הנחרצת שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון.

    אהבתי

  15. אין לו סכוי לצאת זכאי, מערכת המשפט צריכה להראות לעתונות העולם ולא לציבור הישראלי את מה שהוא רוצה לראות. זה יהיה 2 בעד להרשיע 1 בשביל הציבור הישראלי עם ספקות באשמה. אחרי זה יחונו אותו בשביל הציבור.
    בימים אלו עלתה בהארץ כתבה על רצח שבויים ב 67 , על פי תיקון עולם בין 50-70 חילים מצרים נורו על פי הוראת משה לוי הרמטכ"ל לעתיד. הוא קיבל כלום זה שביצע קיבל 7 שנים ונחון אחרי מספר חודשים, ו

    אהבתי

  16. אני לא חושב שצריכה להיות בעיה.
    אם בית-המשפט בטוח ב-100% שהנאשם באמת בצע את הפשע – הוא נשלח לכלא.
    אם בית-המשפט חושב שהסיכוי שהנאשם בצע את הפשע הוא בין 99% ל-1% (כלומר שיש סיכוי בין 1% ל-99% שזו תלונת שווא) – הנאשם לא נשלח לכלא אבל אי-אפשר להגיש תביעה כנגד המתלונן (לא פלילית ולא כספית). תביעה כזו אם היא מוגשת נפסלת על הסף.
    רק אם בית-המשפט בטוח ב-100% שזו תלונת שווא – מגישים תביעה נגד המתלונן.

    אהבתי

  17. גלגל, אין 100% בעולם. קרא פסק הדין בעליון בעניין האדם שנכלא כי אולי אנס התינוק של חברתו כדי להבין. תמיד צריך לפעול מספק.

    אהבתי

  18. לא קשור לנושא.

    כתבה ממידה על התנהלותה הכלכלית של הרשות הפלסטינית ומצבה העגום.
    הישענות מסיבית על תרומות (ומכאן צורך להראות כמסכנים) ותקציבים למימון פעולות נגד ישראל למעוניינים לרכוש מיקור חוץ (כמובן אם, ורק אם, הן מתבצעות).

    בעיני, הוכחה שרעיון שתי מדינות בין ישראל לים אינו ישים. חייבים לערב איכשהו גם את ירדן, שהתנהלותה הכלכלית די סבירה. למרות שברור שלא תרצה בכך.

    http://mida.org.il/2016/09/21/המצאה-ושמה-הכלכלה-הפלסטינית/

    אהבתי

  19. קמיליה , כתבה מעניינת.
    אומנם , לא קשור לנושאה העיקרי אבל
    אפשר למצוא בה סמל מצרים נוסף שלא הוזכר בכתבה והוא החתול(*).

    "מצרים……. נסמכת על מקורות הכנסה כמו תיירות — כלומר, מכירת
    [הפירמידות] (**)שבנו הפרעונים — ודמי מעבר ב[תעלת סואץ]."

    כלומר – פעילות ממשלתית היסטורית שמתורגמת לכסף ושממנה מרוויחים גם הדורים הבאים.

    מ.ש.ל

    (*)מ.קיינס על תקן החתול צ'שייר שמופיע(**) ונעלם וחיוכו נשאר תלוי באוויר.

    אהבתי

  20. דבר משותף למשפט של אלאור ולנשים שמגישות תלונות על גברים היא שבשני המקרים יש קבוצות לחץ שמביאות לעיוות של החוק

    אהבתי

  21. אורי .!! אלאור הוא סתם פלצן ימני תסתובב בבת ים ותמצא כאלה מאות שצועקים מוות לערבים אבל לצה"ל הם לא מתגייסים מסיבות רפואיות כביכול..
    אלאור בחר להתגייס וזה כבר טוב אבל את הפקודות הוא מעדיף לקבל ממרזל ולא ממפקדים שלו בצבא ובכלל הוא לא לוחם קרבי.. אילו היה חייל קרבי שהסתער על מחבלים חמושים והורג אותם גם כאשר אלו נכנעו אני הייתי מבקש לפטור אותו מכל עונש ובנוסף להעניק לו צל"ש אבל זה לא המקרה..הערה צדדית בין אלה שצועקים מוות לערבים יש אשכנזים וספרדים אין כאן בעיה עדתית כולם מבני עמינו….

    אהבתי

  22. יעקב, אני חושב שלכולם היה ברור מההתחלה מה קרה שם חלק מכחישים חלק לא מסוגלים להעלות על דל שפתיהם. אתה אומר אין פה בעיה עדתית ואני אומר שכן, הוא צ'חצ'ח, אני לא חושב שזה קשור לאידיאולוגיה ימנית, הימני אצל מישהו כמוהו נובע מהאופי הגס והפרימיטיבי. הוא ירה במישהו ששוכב על הריצפה בראש כדי להראות שהוא גבר.
    מה היה קורה אם זה היה הפוך? מחבל חמס יורה בראשו של חייל צה"ל שוכב על הרצפה מנוטרל? מישהו היה טוען שהמחבל גיבור? שיש הצדקה? היו קוראים לזה רצח.

    אם תמריץ רוצה להשוות את המקרה למשהו מעולם הנשים אז הוא דומה יותר לגבר שמכה אשה ואומר זה הגיע לה. האם יש מישהו שיגיד: אני מבין גברים שהכו נשים כי הוציאו להם את הנשמה והגיע להן. אף אחד לא יעז להגיד משפט כזה בימנו כמו שאף אחד לא יגיד שהוא רוצח.
    ההשואה של תמריץ לתמריצים מעולם נשים : אני חושב שהרשעה שלו לא תרתיע מחילים לירות במחבלים, המקרה הזה קיצוני הוא לא גבולי כמו שמציגים אותו בדיעבד. גם במקרה של האשמת נשים בעלילת שב יש מקרים שהם לא גבוליים, שמעורב בהם שקר.
    המקרה של האיש שלכאורה אנס את הבן של החברה שלו הציג אשה היסטרית שקופצת למסקנות ומציגה דברים בצורה מעוותת. היתה לה הסטוריה בעיתית. היא כנראה מאמינה, יש מופרעים, האם יש טעם להעניש מופרעים? הרי כל אשה שתאשים גבר באונס שלא היה מופרעת ממש כמו שכל צ'חצ'ח שיורה למישהו בראש על הריצפה בתנאים כאלו חושב שהוא צודק ולא מבין מה הבעיה.

    אהבתי

  23. האם מישהו יגיש תביעה על הגשת תלונת כזב כנגד אשה שכזו? זה די ברור חד משמעי, ב 99% שהיא משקרת בכל הכלים שבידה ומנצלת את הידיעה שהיא לא תפגע מהשקר כדי להשיג את מטרתה. המשפט כבר מזמן לא משפט צדק אלא בירוקרטיה מסובכת שנועדה לתת יוקרה ממון וכוח לאנשי המשפט יותר מאשר לשרת את הציבור. במהפכה הבאה יש לתלות כל מי שברשותו תעודת עורך דין

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001153676

    אהבתי

  24. לקרולין גרינברג,

    אני מתנגדת קשות לשימוש במונח "טרור פמניסטי", וכל ההשוואה בינו לבין הטרור האיסלמי.
    למיטב ידיעתי, מספר ההרוגים ומספר הפליטים מפעולות ה"טרור הפמניסטי" הוא אפס או קרוב מאוד לכך.
    ברור שאפשר למצוא קווי דמיון בין כל שתי תופעות. במקרה זה, שתי התנועות מנסות לשנות את הסטטוס קוו הקיים. האחד מנסה להשליט את האיסלם "האמיתי" על כל כדור הארץ במקום רק על חלקו, והשני מנסה לשפר את מצב 51% מאוכלוסיית העולם.
    אני מתנגדת קשות הן למטרה והן לאמצעים של הראשון, ותומכת במטרה, אם כי חולקת לעיתים קרובות על האמצעים, של השני.

    מחלק מהתגובות בבלוג ניתן להתרשם שאחוז הגברים שנפגעו מהפשעים שעשו נגדם נשים זהה, או אפילו גדול יותר, מאחוז הנשים שנפגעו מהפשעים שעשו נגדן גברים. עיוות משמעותי ביותר של המציאות. בכל מדינות העולם, היחס בין מספר הגברים שנשפטו ונידונו למאסר לבין מספר הנשים שנדונו למאסר הוא בערך 10 פושעים על כל פושעת אחת. יחס שכזה קיים להערכתי גם בין מספר הנשים שהפכו קורבנות לאונס לבין מספר הגברים שסבלו מתלונות שווא של נשים – אם לא גרוע בהרבה מכך.

    איני מכחישה את העובדה שיש גברים שנפלו קורבן לפשע של נשים, ואיני מצדיקה בכך שום פשיעה של נשים נגד גברים. אבל, אסור להתעלם מהפרופורציות בין התופעות.

    אהבתי

  25. בהמשך לנושאים שעלו מספרו של טוביה טננבאום.

    כתבה, מאוד מומלצת, מהוושינגטו פוסט.
    על הנעשה בקרב החוגים הליברליים / הדמוקרטיים של אוניברסיטת ברקלי. הקושי של סטודנטיים יהודים, התומכים במפלגה הדמוקרטית, להתמודד עם הנטיות האנטישמיות ההולכות וגוברות במפלגה זו.

    https://www.washingtonpost.com/news/acts-of-faith/wp/2016/09/15/in-the-safe-spaces-on-campus-no-jews-allowed/

    בעיני, תמיכה נוספת בטענות ש:
    – כיום הסכנה ליהודים מגיעה יותר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית מאשר מהצד הימני שלה.
    – היהודים הליברליים, החילונים או הרפורמיים, הם חלק משמעותי מהבעייה. רבים מהם תומכים במביעי עמדות אנטישמיות / אנטי ישראליות קיצוניות, במקום להילחם בהם. לדוגמא, בתנועה ש'חיים שחורים חשובים'.

    אהבתי

  26. "מחלק מהתגובות בבלוג ניתן להתרשם שאחוז הגברים שנפגעו מהפשעים שעשו נגדם נשים זהה, או אפילו גדול יותר, מאחוז הנשים שנפגעו מהפשעים שעשו נגדן גברים. עיוות משמעותי ביותר של המציאות. בכל מדינות העולם, היחס בין מספר הגברים שנשפטו ונידונו למאסר לבין מספר הנשים שנדונו למאסר הוא בערך 10 פושעים על כל פושעת אחת. יחס שכזה קיים להערכתי גם בין מספר הנשים שהפכו קורבנות לאונס לבין מספר הגברים שסבלו מתלונות שווא של נשים – אם לא גרוע בהרבה מכך".

    לייק, קמיליה!

    אהבתי

כתיבת תגובה