לא המקום המסוכן ביותר ליהודי

הרבה פעמים מעירים ציניקנים באירוניה שמדינת ישראל היא המקום המסוכן ביותר ליהודי לחיות בו.  זו טענה מפוקפקת. הזכרים היהודים של מדינת ישראל, אלו שנלחמים את מלחמותיה, חיים יותר משחיים הגברים של כמעט כל מדינה אחרת בעולם. רק הזכרים של יפן, הונג קונג, שוודיה ואיסלנד חיים לאורך יותר שנים מ-81 השנה שחי הגבר היהודי הישראלי הממוצע. הסיכון המוגבר למות צעירים במלחמה צריך להישקל אל מול העובדה שבמגזר היהודי בישראל התמותה מתאונות דרכים נמוכה ומעשי הרצח מעטים ובעיקר אל מול מערכת הבריאות המצוינת.

אל לשכוח שאם יהודים לא היו חיים בישראל, הם היו חיים במדינות אחרות וצריכים להילחם במלחמותיהן. יהודים נהרגו במלחמת ויאטנם ובמלחמת קוריאה, שם נלחמו בצד של העולם החופשי, אך הם נלחמו גם במלחמות אחרות, לא להם במובהק. הממשלה האיראנית נתנה תזכורת לכך לאחרונה כשהקימה אנדרטה לחלליה היהודים של המדינה במלחמת אירן – עירק.

כאשר מנסים לתת פרופורציות למחיר הדמים ששולם כדי להקים ולהחזיק את מדינת ישראל, בדרך כלל מזכירים את השואה. מספר ההרוגים לאורך מאה שנים של ציונות מתקרב אולי ליבול הדמים של יומיים באושוויץ או בטרבלינקה. אבל מעניין לחשוב בהקשר זה גם על מלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם הראשונה לחמו חיילים יהודים רבים בשורות הצבא הגרמני. מעריכים ש-12 אלף מהם נהרגו. זהו מספר עצום, מספר ששקול בערך למספר הנופלים בכל מערכות ישראל יחד (אף שמכל מיני סיבות נמוך משמעותית מאומדן החללים הרשמי). הם נלחמו למען מדינה שכעבור עשרים שנה עתידה הייתה למחוק את שמות החללים היהודים מהאנדרטאות שלה בשל היותם יהודים ולאחר מכן להכניס את רעיהם לקרב שנותרו בחיים לתאי גזים. בתחילה אמנם זכו ותיקי המלחמה היהודים גרמנים להתייחסות טובה יותר, אך בסופו של דבר מצאו את עצמם במחנה טרזינשטט בצ'כיה ומשם הייתה קצרה הדרך לאושוויץ, למי שלא מת ברעב ובמחלות במחנה עצמו. למות כיהודי עבור גרמניה במלחמת העולם הראשונה נראה חסר טעם גם כשזוכרים שגרמניה הייתה בצד של טורקיה, ולחמה נגד הבריטים שעתידים היו להכריז על ארץ ישראל כבית לאומי לעם היהודי. אמנם באותם ימים נראתה רוסיה האנטישמית כאויבת המושבעת של העם היהודי, וחלק גדול מהיהודים נטה באופן טבעי לצדד בגרמניה יריבתה.

בפרספקטיבה בת מאה שנה הציונות עשתה חסד כפול עם היהודים. היא גם הקטינה את הסיכון הפיזי לחייהם ושיפרה מאוד את איכות החיים שלהם, לכל הפחות עבור אלו שבלעדיה היו נידונים לחיות בארצות המזרח או בארצות הקומוניסטיות.  ובנוסף היא נתנה להם את האפשרות להיות בטוחים בכך שכאשר בכל אופן הם או הקרובים להם יסכנו את חייהם למענה, יעשו זאת למען מטרה בעלת משמעות מבחינתם.