זה לא כל כך קשה לנצח את עופר עיני – כשמנהלים את המאבק בזירה הנכונה

המאבק של יאיר לפיד בעופר עיני הסתיים, כך כולם אומרים, עוד לפני שהוא התחיל – ובתבוסה גמורה.

יאיר לפיד היה מתאגרף בעברו, אז אולי הוא יודע שאין טעם להילחם ביריב בזירה הנוחה לו, בזמן שאפשר לנצח אותו בקלות בזירה אחרת.    קיצוצים בשכר במגזר הציבורי, אפילו באחוזים ספורים, הם הישג שיידרש עבורו קרב מסויט בהסתדרות ובוועדים הגדולים. יש דרך לקחת מהגופים האלו ומעובדיהם הלא תחרותיים את אותו סכום, ואפילו סכום גדול יותר, עם חיוך ומבלי שהם בכלל ישימו לב.   קוראים לדרך הזו- פיחות בשקל, ונראה שסטנלי פישר התחיל במלאכה והותיר את ההמשך לנגיד שיבוא אחריו.     ברגע שמפחתים את השקל, השכר שמקבל עובד ציבור נשאר אותו דבר נומינלית, אבל פוחת משמעותית בערכו העולמי – משכורת של 4,000$ בחודש תהפוך למשל ל-3600$ בחודש, אחרי פיחות של 10% בשקל.  במילים אחרות, אנשי המגזר הציבורי המנופח יגזלו פחות משאבים מהמשק הישראלי.  לכאורה אפשר לתהות מה התועלת בכך, הרי גם מקבלי המשכורות במגזר הפרטי יעברו תספורת דומה. אבל לא כך הוא – במגזר הפרטי אנשים מקבלים משכורת לפי תועלתם בפרספקטיבה עולמית. חברות הייטק יעוטו לארץ אחרי שהשווי הדולרי של משכורות בענף יונמך מלאכותית באמצעות פיחות וכך תהיה יותר תעסוקה וגם יותר ביקוש שיעלה את המשכורות.  אותו דבר נכון לסקטורי יצוא נוספים, אפילו לואו-טקיים, ואפילו למגזרי שירותים שנהנים מעובדי היצוא (למשל מסעדות במרכזי הייטק ברמת החייל ובהרצליה פיתוח). לעומת זאת, במגזר הציבורי לא צפוי לחץ משמעותי להעלות את המשכורות בחזרה לרמתן הדולרית הקודמת.  כך למשל עבור פנסיות תקציביות שמנות – פיחות משמעותי הוא הדרך היחידה המעשית לקצץ אותן באבחה אחת.

יש לנו את יתרון הקוטן. פיחות במטבע כדרך התייעלות של כלכלות גדולות הוא אסטרטגיה גרועה, אסטרטגיה שמזמינה תגובת נגד, ואם כולם מפחתים מול כולם חוזרים בסוף לאותו המצב. ישראל יכולה לפחת את המטבע כשהיא מתחת לרדאר העולמי.