יש בעיה עם התיאוריה האוסטרית – חלק ראשון

בתגובות לאחד הפוסטים התבקשתי להגיד מה שגוי לדעתי עם תיאוריית מחזור העסקים של האסכולה האוסטרית.

האסכולה האוסטרית היא לא כל כך פופולארית בקרב כלכלנים רציניים, פשוט כי לא ניתן להסביר איתה את מה שבאמת אנחנו רואים בעינינו שקורה בעולם האמיתי, אבל היא מאוד פופולארית בקרב בלוגרים בעלי נטייה ליברטריאנית.  לאחרונה, למרבה הצער, היא גם פופולארית במפלגה הרפובליקנית בארצות הברית, שבה הקצוות ההזויים לגמרי השתלטו על המיינסטרים.

מה שאומרת האסכולה האוסטרית על מחזור העסקים הולך בערך כך: יש תקופות שבהן יש גידול מואץ ומוגזם של אשראי והשקעות. כמו כל הדברים הרעים גם הדבר הזה מגיע מהתערבות של הממשלה בשוק – הגידול באשראי מונע בידי ריביות נמוכות בצורה מלאכותית שקובע הבנק המרכזי. כתוצאה מכך נעשות השקעות גרועות יותר ויותר. בסופו של דבר מגיע זמן היקיצה והחמרמורת (הנג-אובר בלעז), והכלכלה עוברת תקופת תיקון. במהלך התיקון חוזר היחס הנכון בין צריכה לבין השקעות.  צריך לתת לתיקון להתקדם כסדרו בתנאי שוק חופשי. כל ניסיון של הממשלה להתערב רק יעוות את העניינים עוד יותר.

אם תרצו, אפשר לתאר את הדברים גם במושגים דתיים כמו טומאה וטהרה, ומוסר ההשכל והתובנה הכללית יישארו זהים.   הממשלה והבנק המרכזי טימאו את הכלכלה על ידי האשראי הזול שיזמו, אבל טומאה אינה מתקיימת לנצח, ובסופו של דבר מגיע זמן שבו הכלכלה צריכה להיטהר, וטהרה מושגת על ידי פעילות שוק חופשי. נראה לי שפסיכולוגיית הטומאה והטהרה היא באמת מה שעובר בראשם של אלו שמאמינים באסכולה הזו, הרבה יותר מאשר נימוקים כלכליים שכלתניים לשמם. בעיניהם, פעילות ממשלתית היא מטמאת, ופעילות של שוק חופשי היא מטהרת, ורק הטהרה תבטל את הנזק שגרמה הטומאה.

פשטני ומנותק מהמציאות כמו התפיסה הסוציאליסטית, רק בדיוק ההיפך ממנה. מזיק באותה המידה.

אמשיך לדון בטעויות של התיאוריה האוסטרית בפוסט הקרוב.