יש בעיה עם התיאוריה האוסטרית – חלק שני

בפוסט הקודם תיארתי את עיקרי המחזוריות שמתארת האסכולה האוסטרית, ריבית נמוכה מעודדת השקעה גרועה והיא מצידה מובילה למשבר אשראי. משבר האשראי בתורו מסיט משאבים מהשקעה לצריכה והכלכלה מתאזנת. כל התערבות של הרשויות בתהליך הטבעי הזה רק תגרום נזק.

הבעיה היא שהתיאור הזה אינו תואם למה שעינינו חוזות בו במציאות.

כלומר, את החלק הראשון עדיין אפשר להצדיק, בפרספקטיבה של המשבר העולמי האחרון, ואולי גם של משברים אחרים מהעבר הרחוק והקרוב.  די ברור שבנו יותר מדי בתים בפלורידה למשל, וכנראה לריבית הנמוכה שהונהגה בארה"ב במהלך העשור הקודם היה חלק בכך. בשלב מסוים אי אפשר להמשיך בבניית בתים מיותרים, המחירים יורדים ונוצר משבר אשראי.

אבל כאן סוטה התיאוריה האוסטרית מהמציאות. תיאורטית אפשר אומנם היה להניח שאחרי משבר האשראי יגיע זמן האיזון, ואת תפקיד ההשקעות הגרועות תחליף צריכה ולאחר מכן השקעות טובות יותר. אבל זה פשוט לא קורה כשפורצים משברי אשראי – מה שכן קורה הוא פאניקה המונית, כמו זו שפרצה בארה"ב בשנות השלושים בעבר הרחוק, ואחרי קריסת ליהמן ברדרס בעבר הקרוב. הפאניקה הזו מביאה אבטלה מתמשכת, שעלולה מצידה להזין עוד פאניקה, אבטלה, אי שקט עד שיעלו לשלטון כוחות אפלים ויעשו סדר ביד ברזל מרושעת. בניגוד למה שניתן היה לצפות מהתיאוריה האוסטרית, האבטלה לעולם אינה מוגבלת לסקטור שבו בוצעו ההשקעות הגרועות (בדוגמה מהמשבר האמריקני האחרון, לא רק בנקאים ופועלי בניין בפלורידה סובלים), והשפל מתפשט לכל התחומים.

מדוע הדברים מתנהלים כך? מדוע העניינים לא ממהרים לשוב לסדרם? ובכן, נראה שהאוסטרים ממעיטים בחשיבותם של כמה גורמים בעלי משקל קריטי בהתנהלות הכלכלה לאחר משבר אשראי. גורמים שאם לא יטופלו, לא תירשם התאוששות.

כוחו של הפחד – אחרי משבר אשראי גדול, החמדנות מתחלפת בפחדנות. הפחד הופך להיות שליט הכלכלה, ואם אין שום מבוגר אחראי שיתערב וירגיע, הפחד הופך להיות נבואה שמגשימה את עצמו. האזרחים שומרים את הכסף מתחת לבלטה מרוב חרדה. הכסף שנשמר מתחת לבלטה אינו מגיע לשווקים ולמרכולים. אין צריכה ואין יזמות. אנשים מפוטרים ואינם מוצאים עבודה, ולמדינה אין הכנסות והיא נאלצת לקצץ בתקציב ובדמי האבטלה. זהו מעגל אימה שרק מזין את עצמו. אולי אחרי תקופה של שנים, מעגל ההרס ישלים את עצמו, כמו שריפה ביער שבסוף נכבית. אבל כמה סבל אנושי יידרש עד אז, ומה אם בינתיים עלה לשלטון רודן אכזר?

המחירים מסרבים לרדת – טענה אפשרית של האוסטרים תהיה שירידות מחירים אמורות למנוע את השפל המתואר. למשל, אם אין קונים שבאים לחנות הצעצועים בגלל מצב הרוח הכללי הרע, הבעלים יוריד את המחירים עד שיבואו קונים. הוא יוריד את משכורות העובדים עד שישתלם לו להעסיקם. אם תיווצר אבטלה, עובדים חדשים יסכימו לבוא לעבוד בשכר נמוך, במקום השכר הגבוה שדרשו קודם.  בסופו של דבר הכול ישוב לתקנו, רק שהסטטוס קוו יתייצב על משכורות ועל מחירים נמוכים יותר.

אבל זו טענה שלא מתממשת במציאות. במציאות המחירים יורדים לאט מדי, והכלכלה מסרבת להתאזן. מדוע כל כך קשה למחירים לרדת?  אם נחשוב על בעלי חנות הצעצועים – הרי שייתכן מאוד שיש לו מחויבויות לבנק, שעומדות על סכום מסוים. אין טעם מבחינתו להוריד מחירים דרמטית, כי אז לא יוכל לעמוד בהתחייבות לבנק, והעסק שלו יפשוט את הרגל. לכן הוא עושה כל מאמץ להציל את העסק, ברמת המחירים הקיימת, אבל דבר זה הופך לעינוי בלתי אפשרי בסיטואציה של שפל. ואפילו אם הוא מצליח לשרוד, בוודאי שיתקשה לגייס עובדים חדשים.  גם העובדים הקיימים לא ממהרים להשלים עם ירידה בשכר, ויש צורך בהתמקחות, בשביתות ובמאבקים אינסופיים עד לגיבוש הסכמי שכר חדשים. העובדים משלמים על משכנתאות והלוואות שנלקחו בהתחשב ברמת השכר הקיימת שלהם, ואם ישלימו עם ירידה במשכורת, גם הם יצטרכו לנסות ולהתמקח עליהן מחדש ולהשיג הסדר חוב. דבר זה מצדו יעמיד בסכנת חדלות פרעון את הגופים המלווים…

אם המחירים בכל אופן יורדים, הצריכה נפגעת אם בכל אופן מתחילה ירידת מחירים, היא עלולה שלא להביא לאיזון, אלא להיפך. מצב של ירידת מחירים מביא אנשים להמעיט בצריכה ככל האפשר, ולאגור מזומנים. למה להם להשתמש בכסף היום, אם בעוד שנה יוכלו לקנות בו הרבה יותר. בעוד שנה כמובן יגלו שעדיין מוטב להם לדחות את הקניות לעוד שנה נוספת. תופעה זו מצידה מרוקנת את החנויות ותורמת לאבטלה ולשפל.

בסופו של דבר אנחנו נותרים עם הרע בשני העולמות. מצד אחד, המחירים לא יורדים מספיק מהר כדי לאזן את הכלכלה. מצד שני, ירידת המחירים שכן מתרחשת – די בה כדי להקטין את הצריכה ולהגביר את החרדה.

אז מה צריך לעשות בעולם האמיתי ולא בעולם הדמיוני של האוסטרים? כפי שטענו הן ג'ון מיינרד קיינס והן מילטון פרידמן – בסיטואציה המתוארת נדרשת התערבות של מבוגר אחראי.

קיינס נתן את התפקיד הזה לממשלה. הממשלה אינה מוגבלת בכמות הכסף הנקובה במטבע המקומי שביכולתה להזרים. היא יכולה בשעת הצורך להיכנס לגרעון ולהזרים כסף לשווקים, להנהיג פרויקטים ציבוריים, להציל מוסדות פיננסים קורסים וכך לעצור את מעגל האימה. אפקט ירידות המחירים ופשיטות הרגל ייעצר, ואנשים יוכלו לקבל החלטות כלכליות באופן שקול וללא פאניקה. המובטלים ישובו להתפרנס והיציבות תשוב לחברה.

פרידמן נתן לבנק המרכזי את תפקיד המושיע. הבנק המרכזי חייב לוודא שכמות הכסף שנעשה בה שימוש במשק הולכת וגדלה בקצב ידוע וסדיר. עליו למנוע בכל מחיר מצב שבו הפאניקה גורמת לירידה בכמות הכסף וללחץ דיפלציוני. ממשיכי דרכו של פרידמן מוסיפים ואומרים שלעתים הגדלת כמות הכסף אינה מספקת. אם מצב הרוח הכלכלי לא מתאזן, הכסף הנוסף שהוזרם לשוק יכול פשוט לשכב כרזרבות בנקים חסרות שימוש. במצב כזה, על הבנק המרכזי להתערב בשוק בדרכים שונות עד שיוודא שאכן ממשיכה עלייה מתונה וקבועה בסך המשכורות ובסך הפעילות הכלכלית הכוללת, דהיינו לוודא שהכסף מגיע לשוק ומקדם את הפעילות הכלכלית.

מודעות פרסומת

31 תגובות to “יש בעיה עם התיאוריה האוסטרית – חלק שני”

  1. יש בעיה עם התיאוריה האוסטרית – חלק ראשון | תמריץ Says:

    […] אמשיך לדון בטעויות של התיאוריה האוסטרית בפוסט הקרוב. […]

    אהבתי

  2. יוסי Says:

    הייתי טורח להגיב, אבל יש לי תחושה שלא תתייחס לתגובה שלי בכבוד. אז אני אשתוק. רק אומר שכל הביקורות האלה אינן חדשות (קיימות למעשה בתיאוריה האוסטרית עצמה), ובהשוואה לביקורות על התיאוריה הקיינסיאנית הן חלשות מאוד. אפשר בקלות למלא עשרה עמודים כתגובה לכל הנקודות האלה (בעיקר תיאוריית המבוגר האחראי, שהיא החלשה מכולן).
    יש גם עוד בעיה קטנה בנושא: המציאות. משברים כלכליים רבים חלפו ללא בנק מרכזי ולא נמשכו יותר משנה-שנתיים. המשבר הראשון שהפך לשפל התרחש רק כאשר היה כבר שילוב של בנק מרכזי, ממשלה שניסתה למנוע אותו וממשלות בכל רחבי העולם שנקטו ב'שיטות' דומות. לו קיינס היה צודק, כל המאה ה-19' הייתה צריכה להיות רצופת שפלים כלכליים. כל משבר היה צריך להפוך לשפל.
    ובבקשה לא לדבר על גודל או מורכבות הכלכלה. כלכלת ארה"ב במאה ה-19' הייתה גדולה הרבה יותר (במורכבותה) מכלכלת ישראל ב-100 השנים הקרובות, לפחות…

    אהבתי

  3. תמריץ Says:

    אני יכול לענות לך לשיטתך ולשאול אותך למה מאז השפל הגדול התערבות הממשלה בשוק רק הלכה וגדלה בכל קנה מידה אובייקטיבי ובכל אופן לא חווינו תופעות חמורות כמו השפל הגדול עד היום (אפילו לא במשבר הנוכחי).

    גם המאה ה-19 לא הייתה נטולה משברים, בלשון המעטה
    http://history1800s.about.com/od/thegildedage/a/financialpanics.htm

    מה שכן, יש דרך אחת שבה כלכלה אוסטרית תעבוד יפה ותוציא משפל –
    בסיטואציה שבה פשוט כורים באדמה ומוציאים הרבה זהב חדש, בסיס הזהב שמציעים האוסטרים יכול להיות בסיס למדיניות מוניטרית מרחיבה ומוצלחת. רק שזה קצת מוזר וגחמתי לנהל את הכלכלה כולה לפי הצלחת קדחות זהב, ולא פלא שקיינס ראה בהתנהלות שכזו "שריד ברברי".

    יש לי הכרת תודה למגיבים, ואני משתדל להתייחס לכל התגובות בכבוד רב. אם באחת התגובות לא התייחסתי אליך בכבוד, אני מתנצל, אם כי נדמה לי שזה היה משום שהניסוח של התגובה שלך היה פוגע קצת.

    אהבתי

  4. אילון Says:

    אמנה בקצרה מס' טעויות במאמר בתקווה לעזור:

    טעות מס' 1:
    " כאן סוטה התיאוריה האוסטרית מהמציאות, תיאורטית אפשר אומנם היה להניח שאחרי משבר האשראי יגיע זמן האיזון… אבל זה פשוט לא קורה כשפורצים משברי אשראי… הפאניקה הזו מביאה אבטלה מתמשכת, שעלולה מצידה להזין עוד פאניקה, אבטלה, אי שקט עד שיעלו לשלטון כוחות אפלים ויעשו סדר ביד ברזל מרושעת. "

    אין דבר כזה עוד ועוד מובטלים עד אין סוף… זה מגיע לאיזון מסויים (עליית משטרים אפלים לא רלוונטים לאסכולה האוסטרית, היא עוסקת בפוליטיקה וממשל).

    טעות מס' 2: "בניגוד למה שניתן היה לצפות מהתיאוריה האוסטרית, האבטלה לעולם אינה מוגבלת לסקטור שבו בוצעו ההשקעות הגרועות (בדוגמה מהמשבר האמריקני האחרון, לא רק בנקאים ופועלי בניין בפלורידה סובלים), והשפל מתפשט לכל התחומים."

    האסכולה האוסטרית לא טוענת שהאבטלה מוגבלת לסקטור אחד.

    טעות מס' 3:
    "הפחד הופך להיות שליט הכלכלה, ואם אין שום מבוגר אחראי שיתערב וירגיע, הפחד הופך להיות נבואה שמגשימה את עצמו. "

    כשם ש"החמדנות" עולה יתר על המידה במהלך הבועה אך לא עד אינסוף, כך גם הפחד עולה במהלך הדפלאציה של אותה בועה אך לא עד אין סוף. מגיע הרגע בו משתלם יותר להשקיע מאשר לחסוך.

    טעות מס' 4:
    " במציאות המחירים יורדים לאט מדי… אין טעם מבחינתו להוריד מחירים דרמטית, כי אז לא יוכל לעמוד בהתחייבות לבנק… גם העובדים הקיימים לא ממהרים להשלים עם ירידה בשכר"

    זוהי חרב פיפיות, הבנק רוצה לגבות ריבית גבוהה מהעסק אך העסק לא יעמוד בה. בפועל ייווצר הסדר, בין אם פשיטת רגל ובין אם קיזוז חובות, אחרת שני הצדדים יפסידו. אם העסק לא יוכל לשרוד במחירים נמוכים, הרי שמבחינה כלכלית טהורה, הוא לא אמור להתקיים, שכן קיומו התאפשר בשל עליית המחירים הלא יציבה שיצרה את הבועה. עסקים מסויימים יתקיימו שכן הביקוש להם הוא קשיח מספיק (מזון, ביגוד וכו'….)

    רצונן של העובדים לקבל שכר שהמעסיק אינו יכול לשלם ייתקל בפיטורים או בהפחתת משכורות, הבעיה בתחום זה נעוצה בחוקי עבודה, הם אלה שמונעים ירידה זו בשכר.

    קיינס ופרידמן אכן טעו… הם הביאו מבוגרים אחראים שיצרו משברים חמורים.

    אהבתי

  5. אילון Says:

    (צריך להיות : היא *לא* עוסקת בפוליטיקה וממשל)

    אהבתי

  6. תמריץ Says:

    אולי באמת כאן אתה שם את האצבע על הכשל המרכזי של התפיסה האוסטרית. היא לא מגלה שמץ הבנה בפסיכולוגיה האנושית ובהשלכותיה ונראה שהיא גם לא מעניינת אותה בכלל, מושגים כמו היסטריית המונים או אובדן אמון בדמוקרטיה זרים לה לחלוטין. מאחר שכך, אולי היא שיטה טובה לתאר כלכלה של רובוטים, לא של בני אדם.

    אהבתי

  7. תמריץ Says:

    כל התהליכים שאתה מתאר שאמורים לאזן את התמונה אולי יקרו בסוף, אבל אחרי עשרות שנים של ייסורים.
    ומי ערב לך שהשלטון הדמוקרטי יחזיק מעמד בינתיים בכלל.
    בדיוק לטיעון מהסוג הזה קיינס התייחס כשאמר שהמשבר אולי ייפתר מעצמו בטווח הרחוק, אבל בטווח הרחוק כולנו מתים.

    אהבתי

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) Says:

    להפך, בניגוד לקינסיאניזם שרואה את המערכת הכלכלית כגוף מכני שדורש Jump-start וממציא מונחים כמו "ביקוש מצרפי", או הגישה הניאו-קלאסית שמכניסה הכל למודלים מתמטיים, ולפעמים שוכחת את עקרונות היסוד שלה, האוסטרים הם היחידים שבאופן ערבי מתייחסים לHuman Action

    אהבתי

  9. אילון Says:

    בל נשכח דבר נוסף… ההנחה מראש כאילו השלטון יהיה עריץ באופן מיידי במשבר דפלאציוני היא די יומרנית. היא לא לחלוטין לא אפשרית, אך כלכלנים אוסטרים חקרו גם תקופות כאלה (כמו הקריסה של 1920), וניתן לראות כי אין ממש בהנחה הא-פריורית כאילו משבר כלכלי מוליד עריצות.

    אהבתי

  10. perkepon Says:

    ממליץ לך מאוד לקרוא את המאמר שתירגמתי לבלוג שלי.

    ב1920 היה שפל שנעצר ע"י אי התערבות ממשלתית וע"י הגדלת החופש הכלכלי.

    בכל אופן וזה חשוב מאוד להדגיש:
    אי אפשר לנתק את הסיבות של המשבר מהתרופה אליו!

    התרופה למשבר צריכה להתאים לגורמים, ולהיות מתוך הבנה מלאה לגורמים – זאת בכדי להביא לפתרון יעיל ואפקטיבי שלו.

    אתה מסביר למה משברים נוטים לגדול ומה צריך לעשות במידה שיש משבר, ומבדרייך משתמשע כאילו כל המשברים הם אותו הדבר. טעות קלאסית שהבנו כבר בשנות ה70 – יש משברים שנובעים מבעיות בביקוש, ויש משברים שמונעים מבעיות בהצע.

    בנוסף – אם לא תגדיר באופן מדויק מה יצר את המשבר, אתה עלול למצוא את עצמך נלחם עם משברים שוב ושוב, כל פעם במחשבה ש"דרוש פתרון מיידי לבעיה".

    מילטון פרידמן בסוף חייו שינה את דעתו, וגרס שאין סיכוי שהתיאוריה שלו תיושם כמו שצריך, וגרס כי עדיף ללא בנק מרכזי.

    אני עדיין קיינסיאן, למרות הכול, אך ההסבר שלך מתעלם מעובדות חשובות מאוד.

    http://shareconomy.wordpress.com/2013/08/18/%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%9B%D7%97-%D7%A9%D7%9C-1920/

    אהבתי

  11. אראל Says:

    לקח לפרידמן הרבה שנים, אבל בסוף גם הוא הודה שהפד יותר הזיק מהועיל.

    אהבתי

  12. אהרן Says:

    קצר ומעניין, אך דומני שהאוסטרים ראויים לטיפול מקיף יותר בעיקר על רקע חסידיהם בבלוגוספירה הכלכלית הישראלית. זה מכבר תמהתי על הפער בין העובדה שהאוסטרים לא קיימים כלל לא בחוגי הכלכלה בארץ ובעולם ולא ברשימת הכלכלנים המשפיעה בעולם לבין השפעתם הגדולה על הבלוגספירה הכלכלית בארץ.
    קרוגמן כתב לאחרונה טור על ההבדל בין מילטון פרידמן, שבו הוא רואה יריב ראוי והגון, לבין האוסטרים שאותם הוא רואה כחבורת משוגעים פחות או יותר.

    מצד שני יש כמובן את הנובל של האייק שהבלוגרים הישראלים מזכירים יומם ולילה. אך מעניין לציין שהספר הגדול של האייק "חוקת החירות", שתורגם לפני כמה חודשים לעברית, התקבל בהתעלמות מוחלטת ולא ראיתי שרדלר וגרורותיו יכתבו עליו משהו.

    הקיצור, יש כאן כמה וכמה שאלות תרבותיות-פוליטיות. אם תכתוב עליהם זה יהיה מצויין, ואם תפנה אותי למאמרים נבחרים העוסקים בכך, אודה לך מאוד.

    ולסיום, יש לך בלוג מצוין, תפתח לו דף פייסבוק שנתעדכן בו תדירות.

    אהבתי

  13. אילון Says:

    "לא קיימים כלל לא בחוגי הכלכלה בארץ ובעולם ולא ברשימת הכלכלנים המשפיעה בעולם לבין השפעתם הגדולה על הבלוגספירה הכלכלית בארץ."

    זה כמובן סותא את מה שאמרת אח"כ – שהאייק זכה בפרס נובל (וכמובן יש בנג'מין אנדרסון, לודוויג פון-מיזס ורוטבארד שעשה עבודה גדולה על ההיסטוריה הכלכית של ארה"ב).

    לא היית מצפה ששרלטן כמו קרוגמן יענה ברצינות לאוסטרים, הוא מעדיף לדבר על פלישות של חייזרים, כמובן, עם חייזרים לא צריך לעשות debates 🙂

    אהבתי

  14. אהרן Says:

    אילון,
    צריך להבחין בין קרוגמן העיתונאי לבין קרוגמן הכלכלן, ובכל מקרה הוא לא הנושא כאן.
    לענייננו, אדרבא חפש רשימות של הכלכלנים הנחשבים ומשפיעים "כיום" בעולם ואמור נא לי כמה מהם אוסטרים?

    אהבתי

  15. אילון Says:

    אה… אם כך זאת אי הבנה.
    אני מסכים לחלוטין שם לא נחשבים, רק לא משפיעים (לפחות אני רואה השפעה גדולה מאוד בשיח בארה"ב, ולא רק בארץ).

    לגבי קרוגמן, אני מדבר על המאמרים הכלכליים שלו, הם מציגים שרלטן, הטיית נתונים וסתירות פנימיות בלי סוף.

    אהבתי

  16. תמריץ Says:

    הי אהרן,
    תודה רבה על הפידבק החיובי. מאוד אהבתי את הערותיך על האוסטרים באופן כללי. אני באמת רוצה להקדיש כמה פוסטים לסוגיה האוסטרית, כי נראה לי שנגעתי בעצב רגיש.

    אהבתי

  17. תמריץ Says:

    הייתי שמח לשמוע דוגמה משכנעת לביקורת על קרוגמן שמוכיחה את שרלטנותו. אני חושב שהוא אחד המקרו כלכלנים החשובים בעולם כיום. זה לא שאני מסכים עם קרוגמן בכל דבר. אני דוגל בעמדות של ימין כלכלי, והוא עמוק בשמאל.

    אהבתי

  18. תמריץ Says:

    קראתי את המאמר, מבטיח להתייחס באחד הפוסטים בעתיד הלא רחוק למאמר ולדבריך בכלל.

    אהבתי

  19. תמריץ Says:

    קיינס דיבר על animal spirits.
    בעברית פשוטה – מצב רוח משפיע על הכלכלה, וזו כל התורה כולה.
    http://en.wikipedia.org/wiki/Animal_spirits_(Keynes)

    אהבתי

  20. תמריץ Says:

    תודה על הסרטון. מודה שלא הכרתי. אתייחס באחד הפוסטים הקרובים גם לפרידמן ולהשקפותיו.

    אהבתי

  21. אילןן Says:

    http://mises.org/daily/4682

    יש הרבה מאןד דוגמאות. אחת מהן שזכורה לי היא דוגמא פשוט בולטת של שימוש במספרים מןחלטים כדי להעלים ערכים יחסיים. כמו בביקורת הזאת :ששמתי כאן למעלה.

    אם תרצה אני אחפש עוד, כי אותו כךכלן שעשה אותה גם באופן קבוע חושף את קרוגמן

    אהבתי

  22. אהרן Says:

    עזבו את קרוגמן, השאלה שלי על האוסטרים: מתקבל הרושם שמדובר בסוג של כת דוגמטית לעילא חסרת כל מורכבות ותחכום. כך גם באשר הפער בינם לבין המחקר הכלכלי העכשווי כפי שהוא מתבצע באוניברסיטאות המצויינות.

    ובהמשך לדברי בעל הבלוג, דווקא כלכלנים חשובים המזוהים איכשהו עם הימין הכלכלי פשוט לא מתעניינים כלל באוסטרים. במובן הזה יש הבדל של שמים וארץ בין אסכולת שיקגו המצויה בלב המחקר הכלכלי העכשווי, לבין האוסטרים.

    כאמור, הנובל של הייאק כבודו במקומו אך מאז הרי אין מאומה. ועוד שדווקא מספר על ההיסטוריה הכלכלית של המאה העשרים שאוהד מאוד לקפיטליזם ולחופש הכלכלי, "עמדת השליטה" של דניאל ירג'ין, הבנתי שנתנו לו את הנובל כמין "הספד" לאסכולה שהייתה ומתה.
    דומני שההשפעה של האייק כיום היא יותר בספריו ההגותיים שלא עליהם הוא קיבל את הנובל, כך לפחות במקרה של מרגרט תאצ'ר שנהגה לצטט את הדרך לשיעבוד וחוקת החירות.

    ושוב, הפער בין הבלוגספירה הקפיטליסטית המלאה באוסטרים לבין הכלכלנים הקפיטליסטים שאינם יודעים מאומה על הנושא – הוא שמעניין אותי.

    אהבתי

  23. אילון Says:

    הטעות שלך מתחילה במשפט "מתקבל הרושם"…. מכיוון שהוא לא מתקבל, אלא אצלך. אם התנאי שלך לאיכות הוא ש"כלכלנים חשובים המזוהים עם ימין לא מתעניינים באוסטרים", אז יש לך קריטריונים שונים לגמרי לאיכות.

    בלי ספק אתה בעל דעה חד צדדית משלך (המודגשת באמירה "כת דוגמטית", בעוד ששרלטנים כקרוגמן אינם "כת דוגמטית), וכך גם אתה מסוגל לטעון שהיא "חסרת מורכבות", זאת בעוד היא למעשה מורכבת יותר מכל מה שאתה לומד באוניברסיטה היום בכל שקשור למבנה הייצור.

    למעשה, אני מתחיל לחשוב שאתה fake user של מישהו אחר כאן (בלי שמות), ולכן אפסיק להגיב.

    אהבתי

  24. יאיר Says:

    בכלכלה, כמו בחיים ובכל דבר חברתי, הרוב הוא רוב דומם.
    רוב הכלכלנים הם לא אוסטרים ולא מוניטריסטים ולא קנסיאנים – הם מה שמלמדים אותם באוניברסיטה, ומה שמקובל באותה עת ותו לא.
    בשיא בועת הנדל"ן הם מוניטריסטים מעריצי גריספן שבטוחים שהכל נפלא ורק צריך "לכוונן את הריבית", ולמחרת המשבר הם קינסיאנים שלוחצים להגדיל את תקרת החוב הפדרלית (ואת החוב כמובן).

    ולכן לומר ש"האוסטרים לא קיימים כלל לא בחוגי הכלכלה בארץ ובעולם ולא ברשימת הכלכלנים המשפיעה בעולם" נכונה באותה מידה על כל האסכולות. יש מינסטריים מקובל וכולם מתיישרים איתו ופועלים במסגרתו אבל זה לא הופך אותם להיות "כלכלנים משפיעים" מבחינת אחת מן האסכולות ובטח לא הופך את כולם למוניטריסטים או קינסייאנים.

    כלכלנים היום עוסקים כל אחד בתחומו ורוב הנושאים הכלכלים לא בהכרח צריכים לקבוע א-פריורית אם האייק צדק או מילטון פרידמן או קיינס, ומעטים הכלכלנים שעוסקים ישירות בשאלות עקרוניות בין השיטות.

    ובכלל, בכל תחום דעת ספציפי, מספר המקצוענים ובעלי ההבנה הוא מועט בהחלט. למשל חיסוני הפוליו שנמצאים (משום מה) בוויכוח ציבורי. מעטים הם אלו שמבינים בתחום ויש להם ראיה מקיפה של הנושא (ודרך אגב הם כלל לא רופאי משפחה או רופאי ילדים אלא אפידימיולוגים ווירולוגים). רוב הרופאים ממליצים לקחת חיסון – פשוט בגלל שאלו הנחיות משרד הבריאות וזה מה שלימדו אותם בבתי הספר לרפואה. ולכן אף שברור לי שצריך לחסן אני לא אומר "רוב הרופאים בעד חיסונים" כי זאת אמירה חסרת ערך.

    נכון שיש באוסטרים מידה של דוגמטיות, אבל זה בגלל שעד כה הם לא זכו מספיק "להיות בשלטון" והתיזה שלהם לא השתפשפה דיה עם המציאות ועם התוצאות של קבלת החלטות לפי שיטתם. הכי קל להציג משנה סדורה ויפה כשאתה תדירות באופוזיציה.

    אהבתי

  25. תמריץ Says:

    כמעט כל נגידי הבנקים החשובים היום בעולם הם מוניטריסטים. ואילו הממשל האמריקני הוא קיינסיאני. כך שאלו שתי אסכולות שבאמת שולטות בכיפה.

    לאוסטרים יש עמדת כוח בקונגרס האמריקני, אבל מדובר בהדיוטות מהסוג של פול ריאן וראנד פול. פוליטיקאים נטולי שיעור קומה אינטלקטואלי.

    הגרמנים כופים על אירופה מדיניות אוסטרית, אבל נראה לי שזה פחות מאידיאולוגיה אוסטרית ויותר מאנוכיות פשוטה, מדינות דרום אירופה פשוט לא מעניינות אותם כהוא זה.

    אהבתי

  26. אהרן Says:

    במאמר שקרוגמן פרסם ב"ניו יורק ריוויו אוף בוקס" ותורגם לעברית במגזין האינטרנטי "אלכסון" הוא מודה שמדיניות צנע מתאימה קצת לדרום אירופה, בניגוד לארצות הברית.
    (אגב המורכבות שייחסתי לקרוגמן בניגוד לאוסטרים… ואגב דאגב, כפי שכתבתי לעיל, במאמר שתורגם לאחרונה ב"דה מרקר" קרוגמן מבחין בין מילטון פרידמן שאותו הוא מעריך כיריב גדול והגון לבין האוסטרים שאותם הוא רואה כהזויים)

    ושוב, קיינס ופרידמן נמצאים בלב המחקר הכלכלי העכשווי, גם אם לא כל כלכלן מחויב לחרוץ דינו עליהם. האוסטרים לא קיימים באוניברסיטאות המובילות אלא מושלים בבלוגוספירה ובמקומות אחרים.

    צריך איזה דיון ביקורתי, דווקא מכיוון אוהד לשוק החופשי בכללותו, שינסה להתמודד עם התופעה המוזרה הזאת.

    אהבתי

  27. תמריץ Says:

    אני חושב שהתשובה לכך היא פשוטה. במדע, בניגוד לבלוגוספירה, צריך לפרסם מאמרים שמבוססים על העלאת השערות וניתוח אמפירי של הממצאים שמוכיח את ההשערות. מי שלא עומד בכך לא יקבל קידום ולא יקבל יוקרה אקדמית. האוסטרים פשוט לא מסוגלים לעמוד בתנאים האלו באופן שירשים את עמיתיהם הכלכלנים ולכן אין להם באמת מקום בקדמת מדע הכלכלה. כמו שלחסידי הארץ השטוחה אין מקום בכנסים של פיזיקאים.

    אהבתי

  28. תמריץ Says:

    אוסיף ואומר שזה לא שלאוסטרים לא היו הזדמנויות להעלות השערות שיוכיחו את עצמן. למשל, אם ארצות הברית הייתה עכשיו בהיפר אינפלציה דרמטית, קרוגמן היה הופך לדמות שוליים ואילו האוסטרים היו הופכים למלכי הכלכלה. רק שבדיוק ההיפך קרה.

    אהבתי

  29. אילון Says:

    הדבר האחרון שמעניין אותי הוא אם האוסטרים זוכים להכרה או לא. מה שחשוב הוא שהם צודקים.
    אני למעשה מעדיף אותם מחוץ למעגלי הכלכלה ה"מכובדים" של פישר, ברננקי וגרינספאן ושאר דומיהם בבנקים המרכזיים שטועים בכל תחזית אפשרית.

    אהבתי

  30. אהרן Says:

    להעיר שהוויכוח על צנע לעומת הדפסת כסף לא הוכרע, לא בשטח ולא בקונצנזוס המחקר הכלכלי. אך הכלכלנים המצוטטים והנחשבים התומכים בצנע אינם קשורים לאוסטרים, אלא שמות כגון ריינהרט ורוגוף שצצו לאחרונה. יש חתני פרס נובל לכלכלה משני צידי המתרס, ורובם גם מציגים גישה מורכבת המבחינה לדוגמא בין ארצות הברית לבין דרום אירופה.
    העניין הוא שהאוסטרים קיימים בבלוגוספירה ולא במדיניות ובאוניברסיטאות.

    אהבתי

  31. תמריץ Says:

    לא ידוע לי על כלכלן חשוב כלשהו שסובר שבזמן השפל הגדול לא היה צריך לעשות שום דבר כמו שהאוסטרים מאמינים. אני חושב שהוויכוח ההוא די הוכרע. בוויכוח לגבי המשבר הנוכחי יש יותר ניואנסים, אבל גם מי שתומך בצנע פיסקלי כמו שמשתמע מריינהרט ורוגוף (הם מכחישים שהמליצו כך בפירוש! ) לא בהכרח תומך גם בכך שהבנק המרכזי לא יעשה כלום ובטח ובטח לא תומך במטבע מקובע.

    מי שרוצה שגוש האירו ימשיך לתפקד, ויש כאלו עדיין רבים וטובים, אף שלדעתי זו טעות חמורה – חייב לתמוך בצנע מסוים בדרום אירופה, כי אין זה ריאלי שהגרמנים וההולנדים יממנו כל חוב שהתחשק ליוונים לצבור. אבל הטענה שלו תהיה שלא ייתכן שכל אירופה תהיה בצנע. מול הצנע הדרום אירופאי חייבת לבוא הרחבה משמעותית צפון אירופאית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: