מה מיט רומני יכול ללמד על תכנוני מס ועל חיסכון באמצעות IRA?

לאחרונה מדובר רבות על חיסכון בשיטת IRA בארץ, כלומר חיסכון פנסיוני שבו החוסך מנהל את ההשקעות בעצמו ואינו נתון לחסדיו ולעמלותיו של בית השקעות. אסף נתן כתב על כך בבלוגו בהרחבה. האופציה אמנם פתוחה בארץ רק לעצמאים וככל הנראה כך תישאר לאורך זמן.

היתרון של IRA הוא דחיית מס. המדינה אינה גובה מס אחרי כל פעולה בניירות ערך אלא רק בעתיד הרחוק, כאשר הקרן תימשך. מי שיש לו מספיק כסף למחייתו בלי החיסכון הפנסיוני יוכל אולי אפילו לא לשלם מס לעולם (ייתכן שגם יורשיו יוכלו למנות מנהל עיזבון שינהל פעולות בקרן לאורך שנים מבלי למשוך ממנה ומבלי לשלם מס, אם כי צריך לבדוק את הסוגייה). דעתי האישית היא שכל תיק השקעות שהוא צריך להיות ממוסה בשיטת IRA, זאת מאחר שאין הגיון למסות החלטות השקעה, אלא רק הוצאה של כסף לשם צריכה. אבל באווירה שונאת המשקיעים בארץ אין סיכוי שדעה כמו שלי תתקבל, ויש אפילו שמועות לפיהן מפלגת העבודה תחתור אחרי הבחירות להעלות את מס רווחי הון לרמות קיצוניות. בנסיבות אלו יתרונותיו של חיסכון בנוסח IRA רק יגדלו.

הנשיא אובמה עומד להציע בקרוב הגבלה על גודלו של חשבון IRA, כך שהסכום הכולל בו לא יחרוג מ-3.4 מיליון דולר. זו לכאורה הצעה די מיותרת, מאחר שבארה"ב לא ניתן להפקיד יותר מ-5,500 דולר לשנה בחשבון IRA, כך שכדי להגיע מהפקדות שנתיות כאלו למיליוני דולרים צריך מזל נדיר בהשקעות, וזה קצת קנטרני לחפש להציק למתי המעט ברי המזל האלו ולבסס על כך הצעת מדיניות.

אבל מתברר שיש דמות אמריקנית די בולטת שהצליחה לעבור את הסף המוצע של ה-IRA ובגדול. מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות שהתמודד ב-2012, מחזיק ביותר ממאה מיליון דולר בחשבון IRA. כיצד קרה לו הנס הזה? האם השקיע במניות טבע בשנות השמונים או בגוגל בזמן שהייתה סטרט אפ? לא ולא. כתבה ב"אטלנטיק" מעלה שככל הנראה ההסבר אחר לגמרי ונעוץ בנוהג מעולם ההשקעות האמריקני: לקרנות השקעה יש שיטה שלפיה מנהלי הקרן יכולים להצטרף לשאר השותפים בהשקעה, תוך כדי שהם מקבלים הטבה שלפיה הם צריכים לשים הרבה פחות כסף מהם. ייתכן למשל שמנהלי הקרן ישימו 1,000 דולר, אך יהיו זכאים לתשואה כמו שותפים אחרים אשר שמו 100,000 דולר. ההערכה היא שרומני, שהיה מנהל קרן השקעה מצליח, השתמש בכספי ה-IRA שלו לשם השקעות כאלו, שבהן סכומים קטנים שסיכן נחשבו, מבחינת הקרן שלו, כסכומים גדולים. התשואה על ההשקעות הוחזרה לחשבון ה-IRA שלו ולפיכך חמקה מתשלום מס מיידי. האמת היא שבשיטה האמריקנית, אשר להבדיל מהשיטה הישראלית, מחייבת פדיון של כספי ה-IRA בזקנה תוך תשלום מס גבוה, כלל לא בטוח שהרעיון משתלם, אבל בכל אופן הוא יכול ללמד על יצירתיות מעניינת בשימוש בתכנוני מס, יצירתיות שתמיד קל יותר לעשירים להפגין לעומת פשוטי העם.