חוק ההפלות בטקסס רע ליהודים, כנראה

בטקסס נכנס לתוקף חוק שתוכנו מסובך אבל השורה התחתונה שלו אינה מסובכת: קליניקה לא יכולה לבצע שם הפלות בלי להסתכן בתביעות נזיקין.

אחרי שני דורות שבהם הגן בית המשפט העליון של ארה״ב על חוקיות ההפלות הוא מסרב להמשיך לעשות זאת. השפעת שלושת המינויים השמרנים של טראמפ ניכרת.

על פניו מדובר בהתפתחות שרעה למפלגה הרפובליקנית. היא מעלה לסדר היום נושא שבו רוב הציבור האמריקני עומד נגדה. רוב האמריקנים תומכים בחוקיות ההפלות, והמוסר הדתי שמרני שאוסר עליהן הוא כבר לגמרי מחוץ לאופנה.

מה שרע לרפובליקנים רע לכאורה גם לנו, כי הרפובליקנים הם כיום הפרו ישראלים באמריקה. כרגע נראה שהרפובליקנים מתכוונים למות על גבעה שמבחינת רוב האמריקנים וגם רוב הישראלים היא צחיחה וחסרת ערך. עם זאת כרגיל משתלם לזכור שהעולם מסובך ומוקדם לדעת מה ההשלכות הצפויות.

מה היהודים ינקו עם חלב אמם?

מריסטלה בוטוצ׳יני וצבי אקשטיין הם צמד חוקרים המפורסמים במחקריהם על ההיסטוריה הדמוגרפית של היהודים וכיצד התעצבה בידי לימוד התורה. במאמר שפרסמו ב-2019 (יחד עם ענת ואטורי) הם נגעו בשאלת ההתפוצצות הדמוגרפית של יהדות פולין עד תחילת המאה העשרים. היהודים בפולין שמרו על קצב גידול אוכלוסיה גבוה בהרבה משכניהם הלא יהודים וכך חלקם של היהודים באוכלוסיית פולין עלה בחדות. ב-1800 היהודים מנו פחות מ-7% מאוכלוסיית פולין. ב-1880 מנו כבר יותר מ-15%. אז המגמה נעצרה בשל הגירת יהודים לאמריקה, ושישים שנה לאחר מכן הגיע היטלר.

מדוע היהודים צמחו דמוגרפית? החוקרים בוחנים טבלאות ילודה ותמותה ומגיעים למסקנה שהילודה היהודית לא הייתה גבוהה יותר, אך תמותת התינוקות בקרב היהודים הייתה נמוכה יותר. הכיצד? ההערכה של החוקרים היא שהוראות תלמודיות עתיקות לגבי הנקה היו מועילות יותר מאשר הכללים שרווחו בקרב נוצרים. בין השאר היהודים לא החליפו מניקה שהילד הסתגל אליה ונתנו לתינוק לינוק מהאם החל מימיו הראשונים. הייתה גם רמת מודעות גבוהה לכך שעל האם להשקיע בהנקת התינוק בשנתיים הראשונות לחייו.

אין לי כלים לשפוט את איכות ההסברים במאמר, אבל אפשר בקלות להצביע הסבר חלופי, כללי יותר. היהודים פשוט היו יותר חכמים ולכן היו אפקטיביים יותר בשימור חיי ילדיהם בשלל אופנים שהנקה בידי האם היא לא בהכרח המרכזית שבהם. כל מדד של בריאות תמיד קשור לאייקיו. הדבר מזכיר את הטענה של שמרנים באמריקה שהתחלה מוקדמת של חיי המין קשורה לפשיעה. יש באמת קשר כזה, אבל כשחוקרים בדקו צמדי תאומים זהים, הם לא ראו שמועד השלת הבתולים ניבא משהו בחייהם. הקשר בין חיי מין לא בשלים לפשיעה הוא קשר למראית עין בלבד כי הוא אינו סיבתי אלא נובע ממשתנה שלישי שמביא לשניהם: אייקיו נמוך. כאשר מדובר בתאומים זהים שהאייקיו שלהם זהה, להבדל במועד התחלת חיי המין אין כל חשיבות.

יצוין ששאלה דומה עולה גם לגבי חשיבות ההנקה בזמננו. האם תינוקות שינקו הם חכמים יותר או שאמהות חכמות יותר (שמטבע הדברים הגנטי מולידות תינוקות חכמים יותר) הן אלו שמצייתות להנחיות להניק? הראיות נוטות מאוד לכיוון השני.

העולם שייך לצעירים, והצעירים – לאמריקה

מכון המחקר האמריקני PEW שואל מפעם לפעם אזרחים של מדינות שונות מה יחסם לאמריקה. ולפעמים התוצאה היא כל מה שצריך לדעת על מקומה של המדינה בסדר הגיאופוליטי או על המתחים הפנימיים בה. למשל, הסונים והנוצרים בלבנון רואים את ארה״ב באור חיובי בשיעורים גבוהים שעולים על 60%, אבל רק 7% מהשיעים בלבנון אוהדים את ארה״ב. הפער הזה הוא המפתח להבנת אומללותה הנוכחית של המדינה אשר שבויה בידי חיזבאללה והציר האיראני.

חלוקה מעניינת שעושה מכון PEW בתוצאות היא לפי גיל המשיבים. איך ארה״ב והעולם המערבי כולו ובפרט מדינתנו הקטנה ישרדו כאשר דור הצעירים שהיום מתלהב בהמוניו מפוליטיקאים דוגמת ברני סאנדרס יתן את הטון בארה״ב? אחת השאלות המטרידות והמפחידות. והתשובה המנחמת היא שיש מעין פרדוקס כזה. בעוד שצעירי אמריקה אוהבים פוליטיקאים אנטי אמריקניים דוגמת סאנדרס, הצעירים במדינות היריבות לאמריקה אוהבים את אמריקה עצמה.

ברוסיה 57% מהצעירים אוהדים את ארה״ב, אך רק 15% מהמבוגרים. כשהדור הצעיר הזה יהיה דומיננטי בפוליטיקה הרוסית בעוד 20-30 שנה (בפרט ברוסיה שבה תוחלת החיים של גברים קצרה..), האם את רוסיה ינהיג עדיין אדם בדמותו של פוטין? קשה להאמין. זהו גם דור שתומך בנישואים חד מיניים, דבר שקשה היה להאמין על ציבור רוסי כלשהו. תחזיתו של סטיבן פינקר על תהליך הציביליזציה נראית איתנה כשמתבוננים בנתונים אלו.

בטוניסיה 50% מהצעירים אוהדים את ארה״ב. בדור המבוגר רק 22%.
בתרבויות שונות ומשונות: בקניה, בדרום אפריקה, באינדונזיה, בברזיל, בהודו ובדרום קוריאה – הקו אחד. אתה צעיר יותר, אתה אוהב יותר את אמריקה. יש המנבאים לאימפריה האמריקאית קריסה, אבל מי שמתבונן בנתונים האלו (שהם עוד מזמן טראמפ!) מבין שאמריקה אולי מגמגמת צבאית לפעמים, אבל היא נמצאת חזק בלבבות הצעירים מכל גווני העור ולכסוני העיניים, וזו פוזיציה חזקה מטילים בליסטיים ואימתנית ממל״טים.

How people around the world see the U.S. and Donald Trump in 10 charts

בזכות הענווה

פוסט יפה ומבריק של נדב שנרב לכבוד הימים הנוראים ממחיש מדוע האתאיזם המטריאליסטי הוא סוג של הונאה ואולי בעיקר הונאה עצמית. כדאי לקרוא. לאתאיסטים ברור שהם החכמים, הנבונים והשכלתנים בעוד כל היתר מאמינים בשטויות. אבל גם הם לא באמת מסוגלים להתמודד עם המשמעות הפילוסופית העמוקה של גישתם – ביטול משמעות יכולת הבחירה, ואין להם שמץ תובנה לחלוק עמנו לגבי הבעיה המרכזית של הקיום: בעיית גוף ונפש.

זה לא שהדתות הממוסדות מציגות גישה יותר קוהרנטית, והן מלאות בסתירות למדע ובבעיות מסוגים אחרים, למשל טקסטים עתיקים שרחוקים מתפיסת המוסר שלנו. ובכל אופן יש משהו אחד שהן לבטח צודקות בו: הן מעודדות תחושת פליאה וענווה מול העולם ומול הקיום, נטולת יהירות שכלתנית.

משהו רקוב באפגניסטן

הלב יוצא אל האפגנים הנואשים הנתלים על מטוסים כדי לברוח מאפגניסטן שהופכת שוב לארץ הטאליבן. אין ספק שחובתה המוסרית של ארה"ב לעזור למי שיירדף כי סייע לה בזמן שכבשה את הארץ. גם אין ספק שיש לבחון באהדה קבלת פליטים משם שיש להם אוריינטציה מערבית ברורה ומובהקת.

ולצד זאת, שתי כתבות שקראתי לאחרונה, שתיהן ישנות למדי, העלו בי ספקות כבדים האם צרותיה של אפגניסטן מתחילות ונגמרות בטאליבן. משהו רקוב יותר במנטליות האפגנית, ושומר נפשו ירחק מעצותיה של חה"כ גבי לסקי למהר לקלוט פליטים אפגניים. ושתי הכתבות מבססות את ההיגיון בהחלטה המשותפת של טראמפ וביידן לעזוב את אפגניסטן לנפשה.

הטקסט הראשון מתייחס לאירוע שהתרחש בשלהי שנת 2001. אנשי הברית הצפונית שלחמו בטאליבן יחד עם האמריקנים הובילו אסירי טאליבן. כיצד הם הובילו אותם? בצפיפות, במיכליות אטומות. המוני הגברים שנדחקו בצפיפות במיכליות פשוט מתו מצפיפות ומהעדר אוויר.

אין לי אמפתיה רבה לשבויים של טאליבן, אבל התנהלות כזו כלפי שבויים היא זוועה, שמכתימה את ארה"ב, כפי שטבח סאברה ושתילה הכתים אותנו בזמנו. מהטאליבן לא ניתן לצפות לדבר, אבל מבעלי ברית של האמריקנים ניתן היה לצפות לקצת יותר.

הויקיפדיה מתארת את המאורע (תרגום שלי):

שורדי המשלוחים מתארים גברים כבולים, שהיו נעולים במיכליות במשך מספר ימים ללא מזון ומים, עד שהחלו ללקק את הזיעה איש מרעהו, או אף נשכו גופם של אסירים אחרים, הכול מתוך צורך נואש להרוות צמאונם לנוזלים. הסרט הדוקומנטרי בנושא מביא ציטוט מחייל אפגני שתיאר את האירועים בפני עיתון פקיסטני: "לעולם לא אשכח את התחושה כל עוד אני חי. זה היה הריח הדוחה ורב העוצמה ביותר שניתן לדמיין. תערובת של צואה, שתן, דם, קיא ובשר מרקיב. היה זה ריח שגורם לך לשכוח כל ריח אחר שהרחת אי פעם".

הטקסט השני נכתב ב-2017 בידי מי שהייתה אשתו של שגריר ארה"ב באפגניסטן. אין מדובר בגזענית שונאת אנשים חומים, אלא במי שהקדישה הרבה מחייה לעזרה לפליטים ואף בחרה להתחתן בעצמה עם אמריקני ממוצא אפגני. היא ניסתה לענות על השאלה מדוע פליטים מאפגניסטן מחוללים פשיעה, ובפרט פשיעה מינית נגד נשים, בשיעור גבוה בהרבה מפליטים אחרים, אפילו כאלו שבאים ממדינות מוסלמיות נחשלות אחרות.

היא מציינת כיצד עיר באוסטריה חדלה לקבל פליטים אחרי שבת 15 נחטפה מהרחוב כדי לעבור אונס קבוצתי בידי פליטים אפגנים. קודם לכן בוינה סטודנטית טורקית הובלה לשירותים ציבוריים שבהם שלושה פליטים אפגנים היכו בראשה שוב ושוב כנגד החרסינה ואז אנסו אותה בתורות. או אפילו אישה בת 72 שהלכה עם הכלב, הותקפה ונאנסה בידי אפגני צעיר, ואלו רחוקות מלהיות הדוגמאות היחידות.

היא פוסלת את הסבר השכרות (תירוץ שאפגנים משתמשים בו כי שמעו שהוא יכול להוות נסיבה מקלה במשפטם) וגם פוסלת את ההנחה שמדובר בתגובה למתירנות הנשית המערבית ממי שלא מורגל לה. הנשים שמותקפות הן לפעמים ילדות בית ספר, אמהות עם עגלות או אפילו נשים זקנות. לא מדובר דווקא בכאלו שמסתובבות בלבוש פרובוקטיבי.

המסקנה שלה היא שמדובר, יותר מכול, בביטוי של שנאה עמוקה למערב, לאנשיו ולנשותיו ולערכיו, ותחושת בוז כלפיו ואמונה בסופו המתקרב. אפשר לבטא אותה עם חגורת מתאבדים ואפשר גם עם אונס נשים.

האמונה הטפלה של נפתלי בנט

ראש הממשלה בנט מתנגד לסגר. טוב שכך. לפני סגר יש לבחון האם ניתן לעצור את המגפה באמצעות מבצע חיסון שלישי מאסיבי. וגם אם לא, תועלתו של סגר צפויה להיות מאוד מוגבלת.

אבל גם אם מתנגדים למשהו בצדק, צריך להביא נימוקים ראויים להתנגדות זו. לא נימוקים שמתחום האמונה הטפלה.

אלו דברי ראש הממשלה בפייסבוק:

נעשה הכל להימנע מסגרים, שהם כלים הרסניים לפרנסה, לכלכלה ולחינוך הילדים שלנו. סגרים הם רק מוצא אחרון.

הכי קל לממשלה להכריז על סגר ולהעביר כסף לעסקים הסגורים ולעובדים שישבו בבית. אבל למדיניות הסגרים יש מחיר נוראי.

שיקול אחד שעומד לנגד עינינו הוא הורדת התחלואה והפחתת התמותה. אך יש כמובן גם שיקולים נוספים ובהם פרנסת אזרחי ישראל, חינוך ילדי ישראל, ושמירת העתיד הכלכלי של ישראל.

חישבו למשל על הרוגי תאונות דרכים.

הרי ניתן היה להביא לאפס מתים מתאונות דרכים על ידי איסור נסיעה בכבישי ישראל. אבל כולנו מבינים שחייבים לחיות ולאפשר תנועה בישראל.

כך גם בדלתא: שגרת החיים היא חלק מהחיים ואנו חייבים לאזן בין כל הצרכים באחריות.

חשוב לי להדגיש משהו:

תג המחיר של שלושת הסגרים שהובילה הממשלה הקודמת היה מאתיים מיליארד שקלים.

בספרות זה נראה כך:

.200,000,000,000

מדובר במאתיים אלף פעמים מיליון שקלים.

זה הכסף שלנו, שלכם ושל הילדים והנכדים שלכם.

אם נמשיך במדיניות הסגרים והמגבלות ההרסניות לכלכלה, אנחנו פשוט נתרושש כלכלית.

הסכום העצום שהוצאנו על סגרים שהיעילות שלהם נמוכה ממילא הוא סכום שממש נלקח ממטרות חשובות עבורכם ועבור ילדיכם.

כמה חיי חיילים חלילה נאבד אם לא נוכל להרשות לעצמנו לצייד אותם בנגמ"שים חדישים עם הגנה מתקדמת, כי בזבזנו את הכסף על סגרים?

כמה ילדים ומבוגרים לא נוכל לשלוח לניתוח מציל חיים?

כמה בתי חולים בפריפריה שלא נוכל להקים?

כמה מכשירי MRI לא נוכל לממן וכך נחמיץ אלפי חולי סרטן בשלב מוקדם?

כמה שיעורים במדע, מתמטיקה או אנגלית לא נוכל לממן?

כמה קצבאות זיקנה לקשישים חסרי אמצעים לא נוכל להעניק?

חישבו רגע: כל משפחה בישראל נכנסה לחוב של 105,000 ₪ בשל תג המחיר של שלושת הסגרים.

כל אחד מאיתנו, וילדינו, יצטרכו להחזיר את החוב הזה דרך מסים, ושירותים מופחתים לאורך עשרות שנים .

מדוע אמונה טפלה?

נראה שבנט באמת מאמין שאם הורה הולך לפארק עם ילדו המשועמם וקונה לו צמר גפן מתוק, או שזוג אוהבים יושב בבית קפה אופנתי בהרצליה ומתזז את המלצר הסימפטי או שמשפחה ממריאה לנופש באלפים – בקיצור, כל הדברים שסגר ימנע מאיתנו – אזי קורים תהליכים כלכליים מסתוריים שיאפשרו מאוחר יותר הקמת בתי חולים בפריפריה או השגת נגמ״שים לחיילינו היקרים.

זו כמובן אמונה מצחיקה. אין שום קשר בין הצמר גפן המתוק שנקנה או שלא נקנה לבין הנגמ״ש ו/או בית החולים הפריפריאלי. הסגר לא יפגע במאומה ביכולת של ישראל להצטייד בנגמ״שים ובבתי חולים ועלותו הכלכלית מבחינה זו היא, לכל היותר, אפס.

יש להבדיל בין שני סוגים של כסף. ישנו המאזן הכלכלי של ישראל מול העולם הנמדד בשער השקל, בחובות הדולריים וביתרות המט״ח. זהו מאזן קריטי למדינה באמת. ובמאזן זה אכן משתקפים הדברים שבנט מדבר עליהם: היכולת להקים בתי חולים או לרכוש נגמ״שים. זו תלויה בחלקה בדברים שמשיגים מהעולם כמו דלק למכונות, חומרי בניין או פועלים זרים. בלי מט״ח אין דרך להשיגם. תשאלו כל לבנוני.

סוג אחר של כסף הוא זה שמתחלק בתוך המדינה עצמה. לכסף זה יש חשיבות רבה בניהול התמריצים והמשאבים בתוך המדינה, אבל בסופו של דבר ההתעסקות איתו היא כמו העברה מכיס לכיס באותו מעיל. הדברים שנעשים איתו לא משנים לחוסנה הכלכלי של המדינה.

הסגר לא צפוי לפגוע במאזן המט״ח של ישראל מול העולם. ואולי ההיפך הוא הנכון: ישראלים לא ייצאו לחו״ל ולא יבזבזו שם את כספם ולכן השקל רק יתחזק. צריכת הדלק תפחת בחדות, והרי ישראל מייבאת דלק. תעשיות היצוא של ישראל, להבדיל ממדינות דרום אירופה שמסתמכות על תיירות, לא ייפגעו כלל מסגר. התעשיות הביטחוניות יקבלו היתר מיוחד ובתעשיית ההייטק רגילים כבר לעבוד מהבית. גם החקלאים ימשיכו לעבד שדות.

נכון, המדינה תצטרך לפצות את מוכר הצמר גפן המתוק. אבל זה רק משחק בכסף פנימי. אם המדינה לא הייתה מייצרת כסף כדי לפצותו, מן הסתם בנק דיסקונט היה מייצר את אותו כסף במסגרת אשראי שהיה נותן לו בהסתמך על כושר ההתפרנסות שלו. פיצוי נפגעי הסגר יצריך משחקים מורכבים בניהול כסף מצד הממשלה שיש אנשים שיפלו בין הכיסאות וייפגעו מהם. אין לזלזל בכך וגם לא בצער שייגרם לאנשים מחוסר יכולת לפגוש משפחה וחברים או לבלות וליהנות. בדבר אחד כן יש לזלזל: באמונה הטפלה שיש קשר כלשהו בין סגרים לנגמ״שים.

האם פייזר בעוכרינו?

מאמר מעניין ממינסוטה, אמנם לפני ביקורת עמיתים, התפרסם אתמול וחשף ממצא שעד היום לא ידענו לגבי הקורונה וההתמודדות איתה:  חיסון פייזר יעיל פחות מחיסון מודרנה. שני החיסונים מאוד אפקטיביים נגד אשפוזים, אם כי מודרנה יותר (85% לחיסון פייזר, 91% לחיסון מודרנה). אבל בכל מה שקשור למניעת הדבקות, חיסון פייזר מאבד הרבה מהערך שלו וצונח ל-42% יעילות. זאת בעד חיסון מודרנה שומר על יעילות נסבלת של 76%.

יש סיכוי אם כך שהבחירה בפייזר היא בעוכרינו, ומצבנו, אם היינו הולכים עם חיסון מודרנה, היה טוב יותר. אולי חיסון העדר היה נשמר עם מודרנה. המחברים אשר מנסים להעלות אפשרויות לגבי סיבת ההבדל בין שני החיסונים שהם די זהים, מציינים כמה הבדלים במתן החיסונים. הבדל אחד הוא שחיסון מודרנה ניתן בהפרש 28 ימים ולא בהפרש 21 ימים. ייתכן שדבר זה מקנה לו יתרון. ישנם ממצאים נוספים לפיהם השהיה נוספת בין שתי המנות תורמת ליעילות החיסון. הגוף מעבד טוב יותר את המנה הראשונה בטרם מגיב לשנייה. הבדל שני הוא שכמות החומר החיסוני שמקבל מחוסן מודרנה גדולה פי שלושה מזו שמקבל מחוסן פייזר. כותבי המאמר מציינים שאכן תופעות הלוואי שמתחסנים עם מודרנה דיווחו עליהן הן יותר משמעותיות מאלו שדווחו בידי מתחסני פייזר, מה שמלמד על כך שחיסון מודרנה גורר את מערכת החיסון ליתר תגובה.

המסקנה שאפשר להוציא מכל זה אינה קינה פסימית על כך שמנכ"ל פייזר היה היהודי היווני הסנטימנטלי ולא מנכ"ל מודרנה. אלא דווקא תחזית אופטימית. ברור בהגיון בריא שההבדלים שיש בין פייזר למודרנה הם הבדלים שניתנים לטיפול מיידי על ידי מתן מנה שלישית למחוסני פייזר. ככה גם לגופם של מקבלי חיסון פייזר תגיע מנה נוספת בשיהוי ניכר לאחר קודמתה; כך תוכנס לגוף כמות נוספת של חומר חיסוני.

חיסון במנה שלישית, תחילה של המבוגרים ולאחר מכן, אם יהיה צורך, גם של האוכלוסיה הצעירה יותר, נראה הדרך ללכת בה. לא סגרים שהציבור מאס בהם וספק אם יציית להם.

אופטימיות זהירה

בימים האחרונים נדמה כי שבנו לסבול מהתפשטות הקורונה, כאילו אין חיסונים בעולם. מספרי המקרים מזנקים ויש גם מקרי מוות. האמנם אנו צפויים לחזרת כל הרע הישן והמוכר, כולל הסגרים והבידודים? לא, סביר להניח שלא.

  • בבריטניה יש ירידה במקרים כבר מזה כמה זמן וגרף מקרי המוות מעולם לא באמת זינק שם. מדגם שנערך בוויילס מראה שהאוכלוסיה הבריטית הגיעה למצב שבו ל-92% מהאוכלוסיה ישנם נוגדנים בדם, מהידבקות או מחיסון.  הבריטים מקדימים אותנו בעקומה, ולהיכן שהם נמצאים היום נגיע אנחנו בהמשך.
  • מי שהסתכל בממצאים של פייזר, שלפיהם אושרה המנה השלישית, ראה שהם גם עלובים מאוד וגם מרשימים מאוד. עלובים מאוד כי יש במדגם של פייזר בסך הכול עשרה נסיינים מהאוכלוסיה המבוגרת(!). מרשימים מאוד כי פייזר מעריכה שהזינוק ביכולת הניטרול של הנגיף בעקבות המנה השלישית יכול להגיע עד פי מאה!  אף שיש מקרי מוות בקרב מחוסנים מבוגרים, ואף שאנו כבר יודעים לצערנו שהדעיכה של הגנת החיסון מהירה מהמצופה, נראה ברור שהמנה השלישית תגן על הזקנים שיקבלוה, לפחות בחודשים הקרובים.  מהניסיון עם חיסונים אחרים, מנה נוספת שניתנת אחרי פרק זמן משמעותי צפויה לעורר תגובה חיסונית די מהר. כך שאם השבוע יהיה חיסון מאסיבי של הזקנים, לא נצטרך לחכות הרבה כדי לראות את המשמעות החיובית.
  • האם תידרש מנה נוספת כל חצי שנה? לא בהכרח. יש חיסונים שהפרוטוקול שלהם דורש מנה שלישית אחרי חצי שנה, אך די בה. בשלב מסוים הגוף קולט שעליו לשמור על רמת נוגדנים גבוהה נגד החלקיקים העקשנים האלו.
  • נראה שהסיכוי למוות בגיל צעיר (פחות מ-50) הוא אפס עבור מחוסנים בשלב זה. אם המבוגרים יקבלו מנה שלישית שתגן עליהם, ואם לצעירים פשוט אין סיכוי למות, אז קשה להעלות על הדעת שיידרש סגר.
  • בינתיים ראש הממשלה בנט מקבל את כל ההחלטות הנכונות לגבי המגפה, והוא ראוי להערכה על כך. בפרט כאשר הכיוון הפוך 180 מעלות לאסטרטגיה שהציע בעבר, שבה בדיקות ובידודים תפסו חשיבות גבוהה מחיסונים. אבל הזמנים משתנים ואנחנו משתנים איתם, כמו שגיא בכור אוהב להגיד.
  • כשתחלוף הסופה של וריאנט הדלתא, ספק אם לנגיף תהיה עוד התפרצות גדולה שתאיים על חיי אדם בהמוניהם. בארצות המפותחות אנשים כבר מחוסנים בשיעורים גבוהים. בארצות אחרות אנשים נדבקו בשיעורים גבוהים. בהודו ליותר משני שלישים מהאוכלוסיה יש נוגדנים לנגיף שרכשו בדרך הקשה. בשלב מסוים ישוחררו גם החיסונים לאוכלוסיית הילדים. האנושות תנצח את הקוביד, גם אם המחיר היה כבד.

הדמוגרפיה האולימפית

בגילאי 20 בערך מתחילים ספורטאים להביא מדליות אולימפיות. מעמדה הדמוגרפי של ישראל בעולם הוא עדיין כשל מדינה קטנה עד בינונית אבל בגילאים הצעירים היא כבר לא כה רחוקה דמוגרפית ממדינות גדולות. בישראל נולדים כ-180 אלף ילדים בשנה. באיטליה רק קצת יותר מפי 2. בצרפת פי 4. ביפן רק קצת יותר מפי 4. היבול של ישראל במשחקי ריו היה שתי מדליות ארד. לאיטליה היו 28 מדליות, מתוכן שמונה זהב. לצרפת היו 42, מתוכן 10 זהב. ליפן היו 41 מדליות, מתוכן 12 זהב. האם בתוך שני עשורים נצמצם פערים כמו שמנבאת הדמוגרפיה? כלומר לישראל יהיו כ-10 מדליות, 2-3 מתוכן זהב? כנראה שלא – מקורות הגידול הדמוגרפי הם לא במקומות שבהם מתחנכים ספורטאים. בחינוך הדתי והחרדי השמרני תרבות הגוף נתפסת כתרבות יוון (שהיא בעצמה לא מה שהיה פעם ויבול המדליות שלה פושר). הצטיינות ספורטיבית אינה מתקבלת בברכה. כשמדובר בבנות גם שיקולי צניעות ימנעו מהן להתחרות בענפי ספורט. אפילו יוצא בשאלה יפספס קרוב לוודאי את השלב הקריטי לחינוכו הספורטיבי אם הוחמץ בגיל צעיר. גם דתיים ליברליים מסוגו של ראש הממשלה בנט יתקשו לגדל ילדים להצטיינות אולימפית בשל המכשול הגדול שמציבה שמירת השבת על השתתפות בספורט תחרותי.

צד שני למטבע הדמוגרפי הוא ערביי ישראל. כמעט חמישים שנה שערבי ישראלי לא השתתף במשלחת לאולימפיאדה. אין טיפוח ספורטיבי של ילדים בקרב ערביי ישראל, בטח לא במגזר הבדואי הצומח דמוגרפית. וגם אם יהיה – הערבי הספורטאי האולימפי יתמודד עם דיסוננס גדול כמייצג הדגל וההמנון של האומה שבעיניו היא אולי כובשת. בכל מקרה הדרך עבור הערבי הפלסטיני ארוכה – ירדן השיגה רק ב-2016 את המדליה הראשונה בתולדותיה. גם במדינה מוסלמית מפותחת יחסית כמו טורקיה יבול המדליות עלוב ומתרכז תמיד במקצועות ההיאבקות והרמת המשקולות.

לישראל נכונו עוד אולימפיאדות מצוינות, והימים טרם זכייתה של יעל ארד במדליית הכסף באולמפיאדת ברצלונה 1992 – עשרות שנים שבהן ישראל הייתה בבצורת מדליות – הם נחלת העבר. ברם, ניתן לחזות שתמיד נהיה בפיגור אולימפי אחרי הפוטנציאל הדמוגרפי. זאת בניגוד למדינות מפותחות אחרות כמו דנמרק וניו זילנד שבהן מספר המדליות מרשים וגבוה במיוחד ביחס למה שניתן היה לצפות מהדמוגרפיה.

לא בהכרח סוף המסיבה

שיבושי תקופת הקורונה העלו מעלה ומטה את המחירים וכך לרגע קצר קופצת האינפלציה בארה"ב לשיעורים ששכחנו שאפשריים בכלל – מעל ל-5%. אבל זו תנודה קצרה וחסרת משמעות. מזה שנים רבות שהכוח שמניע את העולם, מאחורי הקלעים ולמגינת לבם של כל מיני רואי שחורות, הוא אחד ויחיד – נפתרה בעיית השכפול. שיפורים טכנולוגיים ויכולת הייצור האדירה בעולם המתפתח, בפרט בסין, מאפשרים לשכפל את רוב המוצרים בקלות. לא דירות במרכז תל אביב, אבל כמעט כל היתר. לכך מתווסף חוסר הרצון של נשות העולם ללדת כמו הסבתות שלהן. אין לחץ דמוגרפי ברחבי העולם. אין צורך בערים חדשות כאשר הישנות מזדקנות. בקיצור יש הרבה מוצרים לכולם. רק תבקשו ותקבלו.

מכיוון שבעיית השכפול נפתרה, האינפלציה נתקעה על רמות שפל. המחירים מסרבים לעלות כאשר ישנו עודף היצע. כשהאינפלציה כה נמוכה, גם הריבית עומדת על אפס לאורך שנים.

גם כאשר קל לשכפל כל דבר, אפשר להגיע למצב של צווארי בקבוק ומחסור. זאת אם מעלים את רמת החיים של ההמונים. אם כל פועל ירצה בטסלה, אם כל פועלת תרצה לואי ויטון, אז ייווצר מחסור. אבל עד עידן טראמפ וביידן, הממשלות סירבו להעלות את רמת החיים של ההמונים. הן היו אכולות אימה ממפלצות של הדמיון כמו גרעונות וחובות. טראמפ שינה את הפרדיגמה וביידן ממשיך בכך ביתר שאת. שני הנשיאים האמריקניים עמדו מאחורי הזרמת כסף עצומה למשק. מכאן שנכנסנו לעידן חדש במקרו-כלכלה בשנים האחרונות. בעבר הוכחש שנמצא הפתרון לבעיית השכפול – בעלי הטורים הכלכליים בעיתונים העדיפו לברבר על אי שוויון במקום להתבונן בנס שמתרחש מול עיניהם: האופן שבו תאגידים קפיטליסטיים הצליחו לנטרל את צווארי הבקבוק של הכלכלה העולמית בזה אחר זה, הרבה באמצעות האוטומציה והחינמיות המדהימה של האינטרנט וגם הישגי תעשיית האנרגיה האמריקנית. אבל עתה נפתח עידן חדש שבו מנצלים את פתרון בעיית השכפול ואת סוף עידן המחסור כדי להציף את העולם בכסף, להעלות את רמת החיים של הציבור. הכול מתאפשר מתוך שאננות לגבי אינפלציה – מוצרים לא יתייקרו כי לא יהיה בהם מחסור.

הבורסות ידעו להריח את העידן החדש בעליות המרשימות שרשמו, בניגוד לכל הציפיות, בתקופת הקורונה. עתה השווקים נראים מאוד יקרים, אבל לא בטוח שזה סוף המסיבה. פתרון בעיית השכפול הוא אירוע של פעם בחיים עבור ציביליזציה ויש עוד אנרגיה על רחבת הריקודים.

***

רק סיימתי לכתוב את הפוסט ויצא לי לעלעל בספר מ-2002 ובו אחד המחברים, האסטרונום אוון גינגריץ' (Owen Gingerich) מספיד את העתיד של האנושות (תרגום שלי):

אם אנו משווים את השימוש במשאבי האנרגיה לקצב גידול האוכלוסיה, בהתבסס על הערכה סבירה של עתודות הנפט והגז, אנו נראה שהעולם אינו יכול לצעוד לעבר חלוקה שווה יותר של משאבים אלו […] בקצב השימוש הנוכחי עתודות הנפט של העולם אמורות להחזיק עוד חמישה או שישה עשורים. עברנו כבר את שיא תפוקת הנפט […] ככל שעתודות הנפט ייעלמו, התחרות על שליטה במשאב הנדיר והיקר תיגדל. מלחמה תהיה בלתי נמנעת. הנשק הגרעיני עדיין קיים […] עודף האנשים והמחסור באנרגיה מקלים על פסימיות לגבי עתיד האנושות. אם לא הכחדה גמורה, אנו עדיין עלולים להיות ניצבים בפני עתיד קודר ואפילו ברוטלי..

אף ששאלת האנרגיה היא עדיין במוקד בגלל השפעתה על ההתחממות הגלובאלית, פחות מעשרים שנה אחרי צאת הספר הנ"ל אנשים כבר לא מדברים במונחים כאלו… הפראקינג באמריקה, המכוניות החשמליות, המעבר לגז טבעי שנמצא בשפע, ההוזלה המדהימה של הלוחות הסולריים, יכולת האגירה בבטריות ואפילו טכנולוגיות העתיד הגרעיניות שמבצבצות – כל אלו השכיחו את החשש שמחסור בלתי נמנע בנפט יסמן את קץ תקופת השגשוג ותחילת עידן של זוועות. חשש זה רק לפני עשרים שנה היה כה מוחשי ומדובר.