דונאלד טראמפ ידיד המדע

כותב איש הסקרים של הניו יורק טיימס נייט כהן:

לפעמים הפוליטיקה האמריקנית מסובכת. נכון לעכשיו היא פשוטה ביותר. הציבור האמריקני גיבש דעה שלילית קשה על הנשיא, בהתבסס על טיפולו במשבר הקריטי ביותר העומד בפני המדינה. ונושא זה הוא כה רב חשיבות שאין לנשיא מרחב תימרון.

באתרי ההימורים נותנים לטראמפ רק 38 אחוזי סיכוי. אבל נראה שהסיכוי האמיתי נמוך עוד הרבה יותר. הדונלד, כפי שכונה בימיו בריאליטי, בדרך החוצה מהבית הלבן. נזכור לטובה את דונלד טראמפ האיש שסיפק לכל צרכני החדשות ארבע שנים של אקשן בלתי פוסק. שהעביר את שגרירותו לירושלים, הכיר בשליטת ישראל בגולן והתעמר במשטר האייתוללות. טראמפ הוא אנטי מדע כמו שהראתה ההתנהלות שלו במגפה אך הוא גם ידיד למדע בדרכו המוזרה. על ידי נכונותו לנקוט בצעדים קיצוניים הוא הרחיב את הידע האנושי. אין ידע ללא ניסויים מרחיקי לכת. עשרות מזרחנים היו יכולים להתווכח בסימפוזיון איך יגיב העולם הערבי להעברת השגרירות, איך תגיב אירן לחיסול קסאם סולימני או אם מדינות המפרץ יברכו על תוכנית שלום שתספח לישראל שטחים ניכרים מיהודה ושומרון. טראמפ פשוט ערך ניסוי בפועל.

את טראמפ אפשר יהיה לשפוט רק לאור התנהלות ממשל ביידן. הוא הציב לממשל דמוקרטי עתידי אלטרנטיבה אמיתית ובחלק מהתחומים, באמת מרשימה. אם מהגרים יציפו את הגבול בזמן נשיאות ביידן, תיזכר העובדה שטראמפ הצליח לאיים על מקסיקו ולהביא אותה לעצור את ההסתננות. אם אירן תרחיב השפעתה, כולם יזכרו איך טראמפ בלם אותה. אם מסים מחמירים על העושר ידכאו את הבורסה, יזכרו האנשים איך בזכות טראמפ היא שגשגה. אם שופטים עליונים ליברלים יכפו על אמריקה כל גחמה של מטורפי ה-wokeness, אנשים ישימו לב לכך שהשופטים שמינה טראמפ מציגים עמדת נגד. וכמובן יש צד שני למטבע. כשביידן יתנהל בצורה נשיאותית, רצינית ומכובדת, כולם ייזכרו איך פני הדברים כשהנשיא מתנהג כליצן טיפש וגס רוח.

השוטר האמריקני הולך לנוח

המשטרה באמריקה בשיתוק בעקבות הזעם הציבורי כלפיה, והדבר משתקף בעליה חדה בפשיעה האלימה בערים. זו בעיה של האמריקנים. אבל אמריקה היא גם השוטר של העולם ונראה שגם בחזית זו היא מתעייפת. זו כבר בעיה שלנו.

חוסר ההתלהבות של המפלגה הדמוקרטית מהתערבויות כוחניות בעולם ידוע. אבל גם במפלגה הרפובליקנית נוצר נתק בין הצמרת של המפלגה לבין המוני התומכים שלא רואים שום סיבה שארצם תבזבז את האנרגיות שלה בשיטור העולם. טראמפ סימן את ראשית המגמה אבל לא בצורה עקבית כל כך. בזמן האחרון מדברים על כך שמחליפו הטבעי של טראמפ ב-2024 הוא טאקר קרלסון, שדרן פוקס ניוז. קרלסון שייך לזרם הבדלני המובהק של המפלגה הרפובליקנית, היורשים של מתנגדי כניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה. הוא הרבה יותר מתוחכם אינטלקטואלית מטראמפ והרבה יותר שיטתי בעמדותיו.

זה לא שקרלסון לא אוהב את ישראל, הוא בטח מעדיף ישראלים על ערבים, שלהם קרא:"קופים פרימיטיביים אנלפביתים למחצה". וכמו הימין החדש בכל העולם מן הסתם הוא יודע להבחין בין ישראלים לבין יהודים ליברלים אמריקניים שאינו מסוגל לשאת. אבל הוא לא אחד שירצה לשעבד את משאביה העצומים של האימפריה לטובת סדר חדש במזרח התיכון. את תקיפותו של טראמפ כלפי אירן לא אהב כל כך ומהסגנון הרפובליקני הניצי שמסמלת השגרירה לשעבר באו"ם ניקי היילי הוא סולד.

2024 רחוקה מדי ומי יודע מי יתמודד אז אצל הרפובליקנים. תיאורטית ייתכן שאפילו טראמפ ינסה להתמודד אם יפסיד הפעם לביידן וכך לשחזר את הישגו הנדיר של גרובר קליבלנד שהיה פעמיים נשיא בקדנציות נפרדות. אבל שימו לב לטאקר קרלסון, למשנתו ולהשפעתה.

2020? איזה חורף שגרתי!

למגפת הקורונה שהכתה בישראל בחורף 2020 אין כל סימן בנתוני התמותה.. במובן זה יורם לס ומייקל לוויט שיחקו אותה. השאלה אם ככה היו פני הדברים גם אם היו שומעים להם מלכתחילה. כנראה שלא.

חורף 2018 חורף 2019 חורף 2020 מספר מקרי מוות בחודש
4005 3996 4237 דצמבר
4517 4806 4576 ינואר
3925 4061 3952 פברואר
4000 4316 4147 מרץ
3493 3812 3872 אפריל
19940 20991 20784 סך הכול
20600 21200 20784 מותאם לגידול אוכלוסיה והטיות אחרות

 

התשובה לכל השאלות: אלוהים לא יוצר אבן שאינו יכול להרים

האם אלוהים יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים? שאלה תיאולוגית עתיקה, וכתבתי בעבר על ספרו היפה של ישראל נתנאל רובין שדן בה. התשובה לשאלה היא שלילית החלטית. אלוהים לא יכול להגביל את עצמו. חלף במוחי הרהור שהשאלה הזו והתשובה לה עונות על שתיים מהסוגיות המרכזיות בדיון הציבורי הנוכחי.

האם אנחנו צפויים לשפל כלכלי עולמי או מקומי? מי שחושש לכך חושב שהמדינה תקלע בעקבות משבר הקורונה לגרעון, לחובות, לסחרחורת ריביות שתעיק על המשק וכו' וכו'. אבל מי שמבין דברים לאשורם יודע שאלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים, ובכלכלה יש גם אלוהים וזהו הבנק המרכזי שיכול ליצור כסף יש מאין. הבנק המרכזי לא יכול למצוא עצמו עומד מול חובות שאינו יכול לפרוע (כל עוד הם נקובים במטבע שהוא אלוהים לגביו – הדולר לגבי הפדרל ריזרב והשקל לגבי בנק ישראל). לא משנה כמה נורא יהיה נטל החוב שתותיר הקורונה אחריה, הבנק המרכזי יוכל להתמודד איתו בקלי קלות. ומי שלא מאמין בכך, כלך לך ותצטרף לשורט האומלל והעתיק על יפן.

האם לגנץ הייתה אלטרנטיבה? מי שחושב שגנץ לא היה צריך לחבור לממשלה אחת עם נתניהו מציע לרוב אלטרנטיבה: חקיקת חוק שימנע מנאשם בפלילים להיות ראש ממשלה או לחילופין הגבלת תקופת כהונה לראש ממשלה. מי שמציע זאת שוכח שישראל הייתה הולכת לבחירות, בהעדר ממשלה, אחרי החקיקה, ואז ייתכן מאוד שלגוש של נתניהו היו 61 ח"כים וגוש זה היה מבטל את החוק ומאפשר לנתניהו להקים ממשלה חדשה. האם ייתכן שהחוק הראשון של הכנסת היה מונע את ביטולו בידי החוק השני של הכנסת? לא, כי דבר זה היה סותר את אותו עיקרון תיאולוגי: "אלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרימה", וגם הכנסת אינה יכולה לחוקק חוק שכנסת אחרת אינה יכולה לבטלו.

יש ניואנס מסוים. אם היה עומד לגנץ רוב גדול שאיתו היה מאשר את החוק מלכתחילה – למשל 65 ח"כים או 70 ח"כים, ייתכן שהיה יכול למנוע את ביטולו של החוק בכנסת שלאחר מכן ברוב של 61 בלבד, אבל אין לגנץ בכנסת הנוכחית יותר מ-61 ח"כים וגם זה בקושי רב.  ובהערת שוליים אציין שגם השאלה האם רוב של 65 ח"כים בכנסת הנוכחית גובר על רוב 61 בכנסת הבאה היא שאלה חוקתית קשה מאוד שיכולה להצית משבר חוקתי קטסטרופלי. בקצרה, לא מתעסקים עם אלוהים ועם יכולתו להרים אבנים. גנץ עשה בשכל רב והפגין בגרות ומנהיגות כשחיפש פתרון במישורים אחרים.

עמית סגל, בוא ואגלה לך את הסוד

עמית סגל הוא פרשן פוליטי מזהיר, אולי הטוב ביותר בתולדות המדינה. בטורו בידיעות אחרונות השבוע, עם זאת, הוא נכנס לתחום זר לו – ניבוי כלכלי – תוך שהוא חוזה משבר בנוסח יוון ושנתיים של קריסה.

אבל אלו דברים שאין להם בסיס איתן. הכול תלוי בחיסון ואם חיסון יימצא ויוכח כבטוח וכאפקטיבי או אם תקרה פריצת דרך אחרת שתמגר את הקורונה, הכלכלה תתאושש במהירות הבזק. ויותר מכך – להערכתי בעשור שבפתח תהיה הצדקה לתמחור גבוה במיוחד של שוק המניות, מה שישליך על השגשוג הכללי.

נכון אין לדעת בוודאות שחיסון יימצא, אבל האותות מהמעבדות הם חיוביים ביותר. נוגדנים נוצרים בדמם של מתנדבים. אין תופעות לוואי קשות. הניסויים מתקדמים לעבר שלב 3.

מה גורם לי לחשוב שאחרי חיסון ההתאוששות תהיה מטאורית? סיבה פשוטה – הסוד פוצח.

בעשור האחרון היה סוד שנלחש מפה לפה בקרב יודעי ח"ן ובראיונות אזוטריים בעיתונות הכלכלית, אבל לא הגיע לקדמת הבימה. היום, לעומת זאת, הוא כבר נמצא בחזית שלה. התנהלות ממשלת טראמפ והפדרל ריזרב בשנים האחרונות ובפרט בשיא הקורונה המחישו עד כמה הסוד הפך לנחלת רבים.

מהו הסוד? כבר כתבתי עליו פה רבות במשך השנים ואפשר לסכמו בקיצור נמרץ במשפט: לחובות לאומיים אין חשיבות.

ממשלות ובנקים מרכזיים לא באמת מוגבלים על ידי יחס חוב תוצר, גרעונות וכיוצא באלו המצאות. משבר נוסח יוון יכול לקרות רק לאחת משני סוגי הממשלות: ממשלה שמוגבלת בהדפסת כסף (כמו יוון שאין לה שליטה על מדפסת האירו) או ממשלה שחושבת בטיפשותה שהיא מוגבלת בהדפסת כסף (כמו ארה״ב בשפל הגדול לפני ההחלטה להתנתק מבסיס הזהב או, במקרה לייט, אפילו שר האוצר יאיר לפיד שקונן על ״הגרעון הקטסטרופלי״ שהותירו לו). אבל כיום ממשלות קלטו שהן יכולות להדפיס כמה שמתחשק ונדרש. הן חשפו את הסוד. לאף מדינה מערבית מחוץ לגוש האירו לא צפוי בעשורים הקרובים משבר נוסח יוון ובטח לא לנו. ובטח ובטח לא ביום אחרי החיסון.

עבור כלכלנים כמו הודיה למפרט שהציעה בשילוח תוכנית חירום כלכלית בעלת אופי ימני נוסח 2003 יש פיתוי במשבר חריף מהסוג הנוכחי. משבר חריף אין לבזבז מבלי לקדם בו רפורמות שיהפכו את השוק ליעיל יותר. אבל האמת צריכה להיאמר – זה לא משבר שרפורמות מהסוג הזה טבעיות בו. זה חיבור מלאכותי. המחסור שמוביל למשבר הכלכלי הוא מחסור בחיסון לקורונה, ולכשיתמלא המחסור יתפוגג המשבר מאליו, גם אם המגזר הציבורי לא יתייעל אפילו כמלוא הנימה. ויותר מכך, אין זה מופרך שבראיה ארוכת טווח משבר הקורונה יירשם כבסיס להתייעלות בתחום שבו המשק הישראלי מתקשה יותר מכל – התאמת משאבי הקרקע המוגבלים לגידול האוכלוסיה המואץ. הקורונה קידמה את נושא העבודה מהבית, וזו תאפשר לאנשים לפסוח על הפקקים, לצמצם שטחי משרד ולגור רחוק מהמרכז. הרפורמה הכי חשובה כבר באה אלינו בילט אין עם הנגיף.

שימור האברך

לא מזמן כולם דיברו על איך הקורונה תשנה את פני העולם החרדי. ובכן, בינתיים לא נראה שהשתנה בהרבה, אבל זכות הדיבור תישאר להיסטוריונים ולסוציולוגים של העתיד.  אני רוצה לכתוב כמה מילים על אחד מבסיסי הקיום של העולם החרדי, ובפרט של האליטה הליטאית בתוכו: הגבר האברך שאינו עובד אלא מקדיש את ימיו ללימוד התורה, ומדוע המודל הזה, שבעבר חשבתי שאינו בר קיימא, יכול גם לשרוד. יש משפט שחביב עליי בכל תחום שהוא:"האמפירי גובר על התיאורטי". ובכן, תיאורטית למודל חברת הלומדים החרדית אין אפשרות קיום. אמפירית הוא שורד יפה מאוד.

הוא עובד אבולוציונית – משפחות שמרניות שמקיימות את מודל האברך מצליחות לשמור על ילדיהן הרבים בתוך החברה החרדית עם שיעורי נשירה נמוכים. הילדים האלו מחונכים להמשיך במודל. אבולוציה מוצלחת בפעולה.

הוא תואם את רוח התקופה הכלכלית – רבים, זכור במיוחד המועמד הדמוקרטי בארה"ב אנדרו יאנג, מדברים על רעיון ההכנסה הבסיסית. ההנחה היא שבעולם של מכונות לא לכולם תהיה דרך להתפרנס והרעיון הנכון לתקופה הוא פשוט לחלק סכום כסף לכל אזרח מדי חודש. החרדים אימצו זאת ראשונים.

עבודה לא תפתור את הבעיה הכלכלית העיקרית של החרדים – לכאורה ההנחה היא שמצוקה כלכלית תביא חרדים לעבוד, אבל חרדים מתנהלים במידה רבה ב"מוח כוורת" קולקטיבי. ומנקודת הראות של מוח כוורת, יציאה לעבודה של חרדים אינה יכולה לפתור את הבעיה הכלכלית המרכזית שלהם. המצוקה העיקרית של הציבור החרדי נעוצה בחוסר היכולת של המשפחות לעזור לילדים עם מחירי הדירות המאמירים. נניח שכל הגברים החרדים יוצאים לעבוד, לכל משפחה יהיה יותר כסף לעזור איתו לכל ילד. אבל הרי הזוגות החרדים הצעירים מתחרים בינם לבין עצמם על אותו מאגר דירות מצומצם בערים החרדיות. כאשר לכולם יהיה יותר כסף, מחירי הדירות יאמירו, אך מבלי שהדבר יפתור את מצוקת הדיור.

יש עוד הרבה מה לשפר בכושר ההשתכרות הנשי – ההנהגה החרדית תקח סיכון גדול אם תשחרר גברים לעבוד. גברים הם ציבור יותר הרפתקני והולך אחרי פיתויים. לעומת זאת חלקן של נשים בקרב היוצאים בשאלה נמוך כפי שמעידים נתוני עמותת הלל. יש הרבה פחות סיכון בהוצאת האישה מחוץ לבית.

בתחום זה של יציאת נשים לעבודה יש עוד לחרדים הרבה מה לשפר אם הנהגתם תגיע למסקנה שלמשפחות נחוץ עוד כסף. הם יכולים להגביר ניתוב נשים להייטק או למקצועות הבריאות על חשבון עבודת הוראה שבה השכר נמוך וכתבתי כבר על כך שמציוני הפיז"ה נראה שלבנות החרדיות פוטנציאל יפה. בכלל הפרגמטיות המופלאה של החרדים ניכרת בהסתמכות על האישה כמפרנסת. דבר זה הוא לגמרי לא שמרני מטבעו ואף סותר לחלוטין היגדים המצויים במקורות. ברם, הוא משרת מטרות שמרניות, ומבחינת החרדים, כמו במהפכת הפרשנות של אהרון ברק, הכול תכליתי.

המדינה לא נותנת קונטרה – המדינה מנוהלת בידי פוליטיקאים שיש להם תמריץ להפיס את דעת החרדים. בשל כך המדינה מנהלת מדיניות שמשרתת את מודל האברך בכמה מישורים: במימון לימודים נטולי ליבה, בהטבות במעונות לזוגות שבהם הבעל אברך, בהתעקשות על חובת גיוס שרק כולאת את החרדים בישיבות ללא טעם. לכך תורם גם עיקרון ה"שוויון" בצורתו הגרוטסקית, שהיא למעשה פארודיה על שוויון – בשנות העשרים לחייו הצעיר החרדי חייב להיכבל לישיבה, לא ללמוד ולא לעבוד. לא ניתן סתם לשחרר אותו לדרכו כי אז לא ישאר אפילו זכר לרעיון השוויון בגיוס.

אין זה נדיר שהשוויון הופך להיות פארודיה על השוויון, אבל דוגמת כליאת האברכים בישיבות  היא באמת מיוחדת בגיחוך שבה. אני נזכר בהקשר זה במשפט שאמר שמעון פרס כשהתייחס לנשיקה שנשק למצחו של יצחק רבין המת אחרי הרצח: הגבול בין הנשגב למגוחך דק. ובכן,  הגבול בין השוויוני לבין המגוחך דק עוד יותר.

מה בכל אופן מאיים על מודל האברך?

החרדים מסתמכים על אבולוציה אקטיבית. דהיינו הם אינם מסתפקים בברירה טבעית עיוורת ואקראית. הם כל הזמן מנסים לראות מה תורם לשמר את החברה שלהם ומה עלול לפורר אותה, מאמצים את הדברים הראשונים ומתרחקים מהדברים האחרונים כמו מקלמארי. על כן אם משפחות גברים חרדים עובדים ינחלו הצלחה גדולה ומוכחת בשימור חרדיות אותנטית אצלם ואצל צאצאיהם אחריהם, הדבר באמת יאיים על מודל האברך, מאחר שיראה שאפשר להיות חרדי גם אחרת. אבל אין זה אתגר פשוט. החרדים צודקים כשהם מאבחנים שהחיים המודרניים הרגילים סוחפים ומפתים מדי, ובאמת אצל הדתיים הלאומיים ואף החרדים לאומיים שיעורי הנשירה או הירידה ברמת הדתיות מדור לדור משמעותיים.

משרד האוצר אולי יגיע בשלב מסוים למסקנה שהעלות הכלכלית של האברכיות החרדית למדינה היא גדולה מדי ויתחיל להניע תהליכים שמטרתם לצמצמה. המדינה אולי תיגמל בסופו של דבר מהרעיון המעוות שלפיו הישארות החרדים בישיבות בשנותיהם הצעירות תורמת במשהו לשוויון או שתפסיק לממן לימודים נטולי ליבה.

גורם נוסף שיפריע לציבור החרדי להגדיל את אברכיו הוא שהגידול הרב במספרם שוחק לחלוטין את היוקרה שבמעמדם. מבחינה זו סטטוס האברך הופך למאוד לא מתגמל כאשר כל מי שמסביב הוא כזה. עם זאת, האברכים החרדים מתמודדים כבר שנות דור עם מצב זה ולא נראה שהוא שובר את רוחם. יש גם פתרונות לסיטואציה זו שהחברה החרדית תראה בעין יפה כגון יזמות פנימית  בתוך החברה החרדית. לעתים בצורה שהיא דתית לחלוטין, כמו בכתיבת חיבורים תורניים. לעתים בצורה שמועילה לכלל, בדומה למה שעשה אורי לופוליאנסקי כשפתח בזמנו את עמותת יד שרה.

חצי הכוס המלאה של גנץ

יש במדינה הרבה אנשים שמאוד מאוד מאוכזבים מבני גנץ, שהכשיר ממשלה בראשות נתניהו. הדבר משתקף גם בסקרים. הפרשנים הפוליטיים ששייכים לצד המאוכזב רק מחכים לראות כיצד ביבי דופק את גנץ, הופך אותו לבדיחה, לא מאפשר לו להפוך לראש ממשלה וכן הלאה.

לנתניהו יש אכן את כל הכוונות הרעות האלו, כמו שמעידה הכוונה שלו להפר את ההסכם הקואליציוני ולהעביר תקציב חד שנתי, דבר שיאפשר לו לפזר את הכנסת ולצאת לבחירות חדשות בתוך כמה חודשים. רצונו למהר להפר הסכם קואליציוני שזה עתה חתם עליו מזכיר קצת את ההתנהלות של יאסר ערפאת, שאהוד יערי תמיד נהג להזכיר את עשרות ההסכמים שחתם עליהם בזה אחר זה בספטמבר השחור, חתם ולא קיים אף מילה.

ברם, מאוכזבי גנץ פשוט לא מבינים את המצב הקונסטיטוציוני החדש שנוצר במדינה בעקבות חקיקת חוק היסוד שמגדיר את ממשלת החילופים. ביבי הוא לא ראש ממשלת ישראל, אלא חצי ראש ממשלת ישראל וכך גם גנץ. סמכותו של ראש הממשלה נובעת מיכולתו להעביר החלטות ממשלה ולפטר שרים. סמכות זה מתחלקת עתה בין נתניהו לבין גנץ. לא צריך לחכות למועד החילופים לשם כך. כבר היום אנחנו חיים בדיארכיה, שיטת ממשל שבה הכוח השלטוני מחולק בין שני בני אדם. גנץ לא יגדיל את כוחו משמעותית אחרי מועד החילופים – הכוח קיים בידיו כבר היום. משרדי הביטחון, המשפטים, התקשורת, החוץ, התרבות ועוד כמה משרדים – כל אלו אינם כפופים לנתניהו בשום צורה.

יועז הנדל וצבי האוזר (או איווט ליברמן) יכולים לשנות את דעתם ולהצטרף לגוש ביבי ואז התמונה תשתנה לחלוטין, אבל כל עוד זה לא קורה, ויש משקעים אישיים שיקשו מאוד על הדבר הזה לקרות, ביבי שבוי של גנץ בכנסת הזו, הרבה יותר מאשר ההיפך.

אפילו אם המדינה בכל אופן תצא לבחירות חדשות היא תצא אליהן תחת ממשלת מעבר מיוחדת במינה, שבה גנץ מחזיק בחצי מהסמכויות. הדבר הזה יכול להעלות שאלות חוקתיות מורכבות ומפתיעות, אבל ישנו כאן ג'וקר סמוי: רוב שופטי בג"ץ בוודאי בעד גנץ ובנסיבות מסוימות להחלטותיהם תהיה משמעות רבה.  בכל סיטואציה שלא תהיה יהיו גנץ והמחנה שלו במצב טוב יותר מאשר אם היו הולכים בעקבות הניהליזם המטופש שיאיר לפיד כיוון אליו – להגיד לא, לא ולא לביבי מבלי להיות מסוגלים להקים שום ממשלה חליפית לו.

מקור האנרגיה מספר אחת

דו"ח האנרגיה של BP שהתייחסתי אליו עם צאתו מאפשר לנו ללמוד דבר מעניין: מה מקור האנרגיה העיקרי של כל מדינה.

סין – סין מאמינה בפחם. האנרגיה שלה ברובה מופקת מפחם (כמעט שישים אחוז), והיא אחראית למחצית מתצרוכת הפחם העולמית. אפשר לראות זאת בשתי דרכים. רואי השחורות (במקרה של פחם תרתי משמע) ידברו על כך שסין מזהמת חסרת אחריות, שהיא הורסת את הפלנטה שלנו ושהיא מסרבת לשנות דרכיה. האופטימיים יסיקו שניתן לשפר די בקלות את זיהום האוויר על פני כדור הארץ – לשכנע את סין לנטוש את הפחם. זו לא משימה בלתי אפשרית כי כל המדינות המתקדמות כבר עושות זאת מזה זמן, וב-2019 ארה"ב נפטרה מ-15% מאנרגיית הפחם שלה, שינוי מדהים בגודלו עבור שנה אחת, 365 ימים בסך הכול.

ארה"ב – נפט הוא מקור האנרגיה הראשי של ארה"ב. אחרי הכול זו אומה שמכרה נשמתה לרכב הפרטי, והרכב הפרטי רובו ככולו מונע בבנזין. עם זאת, הגז הטבעי, המזהם פחות, הולך וסוגר על הנפט. הפחם כבר ממש בדעיכה.

הודו – כמו סין גם הודו מאמינה בעיקר בפחם הזול והמזהם. להבדיל מסין הודו מדינה ממש ענייה, וככזו צריכת האנרגיה שלה מוגבלת. הודו דומה באוכלוסייתה לסין אך צורכת בערך חמישית פחם ממנה. עדיין מדובר בהרבה יותר מתצרוכת הפחם האמריקנית.

ברזיל – ברזיל היא כנראה המדינה המשמעותית היחידה שרוב האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים. הדבר נובע משתי סיבות: אנרגיית הסכרים שמפיקה חלק גדול מאוד מהחשמל בברזיל, והשימוש הנרחב בדלקים מבוססי צמחים. ברזיל אינה נחשבת מדינה חדשנית במיוחד, וגם האנרגיה המתחדשת שלה אינה חדשנית. אין מדובר במילה האחרונה של טורבינות הרוח והפאנלים הסולריים, אלא בטכנולוגיות ישנות ואמינות – אנרגיית מים או שימוש בצמחים להפקת אתנול להתנעת רכבים. בשל כך ברזיל אינה מקור השראה או תקווה. לא האנרגיות המתחדשות שלה הן שיכולות לחולל מהפכת אנרגיה עתידית. ברוב הארצות אין מספיק סכרים ואין מספיק צמחים לשם כך.

אירן – רוב האנרגיה באירן מופקת מגז טבעי. לאירן יש כמויות אינסופיות של גז טבעי. הדבר מלמד על הטרגדיה הכלכלית שהמיטו האייתולות על מדינתם. גז טבעי אינו קל להעברה. הוא דורש מערכת צינורות מסועפת שמאוד מסובך להקים (או LNG שגם לו יש בעיות משלו). אנו רואים זאת סביב הניסיון שלנו להעביר צינור גז לאירופה. זה כל כך מסובך ודורש שיתוף פעולה בינלאומי אינטנסיבי. מדינה מצורעת כמו אירן תתקשה מאוד לגייס משקיעים ומדינות לשתף עמה פעולה בנושא הגז. לכן הגז הטבעי שלה יישאר כנראה לשימוש פנימי בלבד.

צרפת – צרפת שונה מכל מדינה אחרת בעולם בכך שרוב האנרגיה שלה גרעינית. אף על פי כן מעולם לא נהרג אדם בתאונה גרעינית בצרפת, דבר המשקף את רקורד הבטיחות המעולה של האנרגיה הזו. למי הצרפתים חייבים את ההישג הנדיר הזה ברתימת האנרגיה הגרעינית? לנו כמובן. בעקבות מלחמת יום הכיפורים הערבים הענישו את המערב בחרם נפט. צרפת בתגובה החליטה להפחית תלותה במאובנים תחת הסיסמה: "לנו אין נפט, אבל יש לנו רעיונות".

גרמניה – בגרמניה מקור האנרגיה מספר אחת הוא נפט ובמקום השני נמצא הגז הטבעי. אבל מדליית הארד כאן היא זו שיוצאת דופן מאוד – המקום השלישי הולך לאנרגיות מתחדשות. לא מדובר במקרה הברזילאי – האנרגיות המתחדשות של גרמניה אינן מיושנות, אלא הן המילה האחרונה בטכנולוגיית הרוח והשמש (זאת אף שגרמניה היא מדינה הממוקמת בצפון הקר!). זו גם מורשתה של מרקל, לצד ההתמודדות עם משבר הפליטים ומשבר האירו. היא יכולה לזקוף לזכותה את הפיכת גרמניה למדינה התעשייתית המתקדמת ברתימת הרוח והשמש.

רוסיה – הגז הטבעי מגמד כל מקור אנרגיה אחר ברוסיה.

ישראל – אפילו לאחר מהפכת הגז הטבעי עדיין ישראל היא מדינה שבה הרכב הפרטי שולט וככזו הנפט חשוב לה יותר מכל מקור אנרגיה אחר. בישראל כמובן אין תחנות כוח גרעיניות ואין סכרים ועם כל הכבוד למתקן אשלים בנגב ולדודי השמש בגגות, השימוש באנרגיה מתחדשת עדיין זניח. בנוסף יש לישראל עוד דרך לעשות בכל מה שקשור להפסקת השימוש בפחם.

מהפך באמריקה

בארה"ב יהיה, כך לפחות מנבאים הסקרים, מהפך בבחירות לנשיאות בנובמבר. אבל כבר עכשיו מסתמן מהפך בזירה לא פחות חשובה, בית המשפט העליון של ארה"ב. יושבים בו חמישה שופטים שמונו על ידי נשיאים רפובליקנים, וארבעה שופטים שמונו על ידי נשיאים דמוקרטיים. ברם, בניגוד לציפיות עם מינויו, נשיא בית המשפט השופט ג'ון רוברטס נמצא בתזוזה מתמדת שמאלה ואינו יכול להיחשב עוד קול שמרני בטוח. לאחרונה גם שופט שמרן יותר שמונה על ידי טראמפ, השופט ניל גורסץ', אכזב קשות את הימין הדתי בארה"ב כשתמך באיסור על אפליית להט"ב במקומות העבודה. אך פסיקה זו חריגה אצל גורסץ' שלרוב משרת את האג'נדה השמרנית. ג'ון רוברטס, לעומת זאת, כבר זעזע את השמרנים פעמים רבות. בראש ובראשונה כאשר הציל את האובמה-קר בזמנו. הם התייאשו ממנו.

הפסיקה מהיום שבה רוברטס היטה את הכף לטובת הליברלים השיבה על כנה את ההגנה על מהגרים לא חוקיים צעירים אשר ממשל טראמפ ביטל. רוברטס אמנם לא הלך עד הסוף ולא טען שהגנה זו נובעת מסעיף השוויון שבחוקה. הוא הסתפק באמירה שממשל טראמפ פעל באופן שרירותי וגחמתי כשביטל את התקנות של ממשל אובמה בנושא.

השמרנים בארה"ב חסרי אונים מול המצב שבו שופטים שמרנים הולכים ונעשים ליברלים, אך שופטים ליברלים לעולם לא נעים לכיוון השמרני. על פי תיאוריית הימין והשמאל שלי, הדבר נובע מעיקרון ההפשטה. שופטים מגיעים מרקע מגוון, אך לרוב יש להם דבר אחד משותף – יכולת הפשטה פנטסטית.

הסנטור השמרן מנברסקה רומן רסקה הגן בזמנו על מינויו של השופט הלא מבריק הרולד קארסוול לעליון באומרו שיש הרבה בינוניים בעולם וגם הבינוניים זכאים לייצוג. השופט קארסוול לא התמנה לבסוף ולא זכה לייצג את הבינוניים, והציטוט הפך לידוע לשמצה. שופטי העליון אינם בינוניים ביכולת ההפשטה שלהם ואיש לא מצפה מהם לייצג בכך את הבינוניים. הם עילויים.

מה ליכולת הפשטה ולימניות, ובפרט כשבתקופה הזו ימניות עוטה את דמותו הנבערת של דונאלד טראמפ? בתחומים שבהם יכולת הפשטה אינה מנוגדת להשקפות ימניות כמו בתמיכה בחירות כלכלית ובקפיטליזם, אכן אין סימנים שבית המשפט נע שמאלה.  אבל בדעות שקשורות לשמרנות חברתית ולשלילת זכויות אדם יימצאו שופטים שמונו בידי רייגן, בוש ואפילו טראמפ שיבטאו עמדות שישמחו את הליברלים.

כל הכוח שבעולם 2020

ביום האחרון של שנת 2019 פרסמה סוכנות רויטרס ידיעה על דלקת ריאות מסתורית שמתפתחת בקרב תושבים בווהאן שבסין. בחצות של אותו יום התנשקו זוגות ברחבי העולם בהתרגשות לקראת השנה החדשה, ולא ידעו, למעט אולי הפרנואידים ביותר שבהם, איזה בלגן הולכת הידיעה החדשותית שאולי נחשפו אליה בחטף לחולל בחייהם בחודשים שלאחר מכן. מגפת הקורונה שינתה את 2020 ותשנה גם את דפוסי צריכת האנרגיה שלה שצפויים להיות חריגים מאוד.  אבל עתה זה הזמן להתבונן אחורה לתקופה שלפני הסערה הגדולה. BP פרסמה היום, כהרגלה באמצע יוני, את הדו"ח שמתאר את צריכת האנרגיה העולמית בשנת 2019.

מה מצב האנרגיות המתחדשות?

אנרגיות משמש ורוח (ועוד כמה צורות מתחדשות) סיפקו ב-2016 3.1% מהאנרגיה העולמית. ב-2017 הן כבר סיפקו 3.6% מצריכת האנרגיה העולמית. ב-2018 כבר עברנו את ה-4%. וב-2019 אנחנו כמעט שנוגעים ב-5%! יש התקדמות.

לשם השוואה, נפט שהוא מקור האנרגיה הבולט ביותר של האנושות מספק 33% מהאנרגיה העולמית. הפחם מספק 27% מהאנרגיה בעולם.

מה חשוב יותר: השמש או הרוח?

אנרגיית רוח מניבה בערך פי שניים אנרגיה, אבל הצמיחה באנרגיית השמש מדהימה. האנרגיה משמש עלתה בכ-25% בשנת 2019. מקום של כבוד יש למדינתנו שבה התפוקה של אנרגיית השמש עלתה ב-68% בשנה האחרונה. מרשים אבל אצלנו האנרגיה המתחדשת עדיין רכיב מינורי. גרמניה, לעומת זאת, מפיקה 15% מסך כל האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים.

האם סין ממשיכה להפיק אנרגיה מפחם?

בניגוד לטרנד בכל העולם, הסינים מגבירים הפקת אנרגיה מפחם (עליה ב-2% ב-2019). בארה"ב לעומת זאת הייתה ירידה בעלת מימדים היסטוריים (15%-)

מה עם האנרגיה הגרעינית?

עליה לא דרמטית בסין, בהודו וביפן. קיפאון בשאר העולם.

מה עם פליטות הפחמן הדו חמצני?

עלו בחצי אחוז ב-2019. נתון לא רע, אבל כדי שהאנושות תעמוד בתנאים שהציב הסכם פריז מתישהו הפליטות צריך להתחיל לרדת.

איזה עוד דבר ראוי לציון יש בדו"ח?

קריסת יצור הנפט בונצואלה ובאירן מול המשך העלייה המרשימה בארה"ב. גם רואים את הפחתת התלות במזרח התיכון: ב-2009 אירן ועירק הפיקו יחד אותה כמות של נפט שייצרה ארה"ב. ב-2019 ארה"ב הפיקה פי 2 מהתפוקה של צמד זה יחדיו. זאת למרות שהיה זה עשור נפלא לתפוקת הנפט העירקית שקפצה כמעט כפליים.

מה עם הגז הטבעי שלנו?

מקומה של ישראל בדו"ח מצומצם. מוזכר שהיא מחזיקה בחלק של 1 מ-500 מעתודות הגז הטבעי הגלובאליות. אפשר לעשות מזה קצת כסף, אבל מעצמת אנרגיה אנחנו לא.

אולי בנורווגיה רואים את השפעת הרכב החשמלי?

נורווגיה היא המדינה המובילה באימוץ כלי רכב חשמליים. האם בה רואים ירידה בצריכת הנפט? ב-2018 ציינתי שמחויבותם של הנורווגים לקופי האורנג אוטן מנעה מהם לראות שינוי כזה כי הביאה אותם לנטוש סוגים של ביו-דיזל שפוגעים ביערות. ב-2019 כבר רואים ירידה שנתית של 5% בצריכת הנפט הנורווגית, ואולי זו סנונית לשאר העולם. לרוע המזל בסין המטוטלת נעה לכיוון ההפוך – עליה של 5% בצריכת הנפט, וסין משמעותית לעולם יותר מנורווגיה מן הסתם.