המרחק שבין הנשיא לכלא

27 במאי 2017

הנשיא טראמפ ומשפחתו הולכים ומסתבכים בקצב מבהיל. האם הנשיא פיטר את ראש ה-FBI כדי לעצור חקירה בנושא קשריו עם רוסיה? האם חתנו ג'ארד קושנר חתר להקים קו קשר סודי למוסקבה כדי להשיג ממנה טובות הנאה בתמורה להקרבת האינטרסים של ארה"ב ובעלות בריתה?   חוקת ארצות הברית נותנת הרבה כוח לנשיא, ואחת הסמכויות החזקות ביותר שבאמתחתו היא סמכות החנינה. טראמפ יכול ללא ספק לחון את חתנו קושנר וכך להבטיח שלעולם אבי נכדיו לא יישב בכלא בגין עבירות פדרליות שלו שנעשו טרם החנינה, מושחתות ככל שיהיו. אך מה לגבי האפשרות שהלהבה תלכוד את טראמפ עצמו והוא יצטרך לעמוד בפני חקירה פלילית, במפולת שתביא אותו, כדרך שהביאה את הנשיא קצב וראש הממשלה אולמרט אצלנו, מעמדת ההנהגה הבכירה ביותר אל הכלא?

אפשרות מעין זו עלתה כבר בהיסטוריה האמריקנית בפרשת ווטרגייט, חקירת ההאזנות שנעשו במשרדי המפלגה הדמוקרטית. הניסיון של הנשיא ניקסון לטייח את הפרשה אילץ אותו להתפטר, אך עדיין סיכן אותו בחקירה פלילית. מחליפו הנשיא פורד החליט לחון אותו. בהחלט ייתכן שאם הנשיא טראמפ יאלץ להתפטר בעקבות הפרשיות סביבו, ינקוט מחליפו מייק פנס בצעד דומה ויחון את קודמו, אך זה לא יהיה צעד פופולארי. אומרים שפורד הפסיד בבחירות בגלל החלטתו לחון את ניקסון.  לאור הגישה חסרת הבושה שמאפיינת את חייו של דונלד טראמפ עומדת בפניו אופציה אחרת, מדהימה אך אפשרית לכאורה לפי חוקת ארצות הברית – לחון את עצמו.

החוקה קובעת שחנינת הנשיא אינה חלה על פשעים שאינם פדרליים, על תביעות אזרחיות ואינה מונעת הליכי הדחה בקונגרס (אימפיצ'מנט), אך לא נאמר בחוקה שחנינת הנשיא אינה חלה על עצמו. אם טראמפ יחון את עצמו, סביר להניח שהחוצפה העצומה שבמעשה תזרז הליכי אימפיצ'מנט נגדו, ואפילו חברי הקונגרס הרפובליקנים ישקלו להצביע בעד הדחתו. אבל טראמפ כנראה ינקוט במעשה רק כשגבו לקיר ויש לו מעט מאוד מה להפסיד. גם אם הליך האימפיצ'מנט יצליח והוא יודח, הוא יאבד את משרתו וזכויות וטובות הנאה הקשורות אליה, אך כל עוד החנינה בתוקף, יוכל להמשיך מהבית הלבן לפאר האגדי של מגדל טראמפ במנהטן ולא לתא כלא טחוב בחברת ברנשים לא נחמדים.

ספר מעניין מ-2012 העוסק בסוגי קליף האנגר חוקתיים כדוגמת זה, דן בנושא החנינה העצמית בארוכה, אף שחובר לפני שנשיאות טראמפ עלתה בדימיון הסביר. יש שיקולים לכאן ולכאן: מצד אחד לשון החוקה הפשוטה לכאורה מאפשרת חנינה עצמית, ופסיקות בית המשפט העליון של ארצות הברית הבהירו שכוח החנינה נועד להיות בלתי מוגבל. מצד שני זהו עיקרון יסוד בשיטה המשפטית שאדם אינו רשאי להיות השופט של עצמו. אחרת, יהפוך אדם את עצמו להיות מעל החוק. השיטה האמריקנית אמנם ירשה את השיטה הבריטית, שבה המלך הוא אכן מעל לחוק. אם המלכה אליזבת' לשם דוגמה תיתפס עם סכין נוטפת בדם בידה גוהרת מעל המשרתת שלה, אי אפשר לעשות לה דבר. לא יכול להיפתח הליך פלילי בבריטניה שכותרתו "המלכה נגד המלכה". אבל האבות המייסדים הסתייגו מהמלוכה הבריטית וודאי לא רצו לראות במשרת הנשיא המשך שלה.

יש באמריקה פרשנים שסולדים מנשיאות טראמפ, אך תופסים אותה גם באופן סלחני משהו. הם סבורים שהנשיא אינו באמת עבריין מודע לעצמו, אלא פשוט בעל מנטליות של ילד, שאינה מאפשרת לו להבין מה מותר לו ומה אסור לו. הפרעות האישיות שלו הן כאלו שמונעות ממנו להבין את מגבלות התפקיד. הפרעות הקשב שלו מונעות ממנו להקשיב לעצות נבונות וליישמן. לגישתם יש הליך חוקתי אחר שניתן לנקוט נגד טראמפ, שלא במישור התביעתי. התיקון ה-25 לחוקה מאפשר לסגן הנשיא ולחצי משרי הקבינט להכריז שהנשיא אינו כשיר לתפקידו וכך להביא להחלפתו. ברם, יישומו של תיקון זה על טראמפ מעורר קושי גדול. אם התנהגותו המופרעת הייתה תולדה של הדרדרות קוגניטיבית לא צפויה שהחלה אחרי בחירתו, היה קייס חזק ומשכנע מאוד בעד שימוש בתיקון כדי להוציאו מהבית הלבן. אבל טראמפ המכהן הוא בדיוק אותו טראמפ חסר עכבות ותחכום שאותו ראו הבוחרים בקמפיין הבחירות. לאור זאת שימוש בתיקון ה-25 יהיה אקט מאוד לא דמוקרטי, עד כדי ערעור האמון בשיטה האמריקנית. מצד שני, אולי כן ניתן לטעון שנשיא שחש צורך לחשוף סודות מדינה קריטיים בעת שיחה עם מדינאים זרים, אכן אינו כשיר. יועצים של טראמפ צוטטו בעיתונות כאומרים שאין טעם להזהיר את טראמפ מה לא להגיד, שכן בשל בעיות הקשב שלו, סביר להניח שאזהרה כזו דווקא תגדיל הסיכוי שיפלוט את מה שהוזהר שלא להוציא מפיו.

כיוון שטראמפ הוא בעל יכולת להגיב למציאות המשתנה ולא מנותק ושקוע בשיטיון, יישום התיקון יעורר קשיים חוקתיים עצומים. טראמפ בוודאי יפטר באופן מיידי כל שר בקבינט כשתגיע אליו השמועה שהוא שוקל לתמוך בהשעייתו, ואז תעלה השאלה אם הפיטורים תקפים והשעיית הנשיא אינה תקפה, או שהשעיית הנשיא תקפה והפיטורים אינם תקפים. החוקה מאפשרת לקונגרס להקים גוף משלו שיחליט בנושא ההדחה על רקע רפואי, אבל זהו הליך שמעולם לא יושם. מלבד זאת התיקון אינו מאפשר להיפטר מטראמפ אלא רק להעביר סמכויות בפועל למייק פנס, כדרך שאולמרט כיהן כממלא מקום בתחילת זמן האשפוז של אריק שרון. טראמפ ימשיך לשאת בתואר הנשיא ואפילו יוכל מפעם לפעם לאלץ את הקונגרס להתכנס שוב כדי לבחון האם הוא עדיין לא כשיר. בקיצור – בלגן קטסטרופלי שישתק את העולם החופשי.

בשלב הזה טראמפ יכול עדיין להציל את נשיאותו, פשוט על ידי כך שיפסיק לעשות שטויות. אולם אם יבחר בנתיב הרע, הוא עלול להציב אתגרים מסוכנים לחוקה האמריקנית ומרתקים לצופים מבחוץ.

ניצחון טראמפ, רק ההיפך?

26 במאי 2017

במפגן של יהירות חזרה בה לפני חודש ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מהבטחותיה להשלים את הקדנציה. היא החליטה להקדים את הבחירות כדי לנצל את היתרון העצום של השמרנים בסקרים על הלייבור. יהירות אינה מרשם טוב להצלחה, ומאז הוכרזו הבחירות הפער של השמרנים הולך וקטן. אפילו הפיגוע הקשה במנצ'סטר שלכאורה אמור היה להרתיע בוחרים מפני רפיסות הלייבור ביחס לאיסלאם הרדיקלי לא שינה כנראה את המגמה, והסקר הגדול האחרון מראה שהפער בין מיי ללייבור בראשות ג'רמי קורבין עומד על חמישה אחוזים בלבד. ניצחון סנסציוני של קורבין, אם יקרה, יהיה תמונת המראה המושלמת לזכייתו של דונלד טראמפ בנשיאות ארצות הברית.

קורבין יתקשה לשלוט כי ראש ממשלה בריטי זקוק לאמונו המתמיד של הפרלמנט, ובספסלי הלייבור אין לו מעריצים רבים. לטובתו תעמוד העובדה שהוא אינטליגנטי הרבה יותר מטראמפ ועשוי להצליח יותר בהתאמת עצמו לתפקיד. הוא כבר למשל נסוג בו מנחישותו לפרק את בריטניה חד צדדית מנשקה הגרעיני. גם את תוכניותיו להיפטר מהמלכה אליזבת הקשישה ומשושלתה שם בצד. אפילו למרבה ההפתעה הסכים לשיר סוף סוף את המנון מדינתו. לא שעבר טרנספורמציה מושלמת. בעקבות הפיגוע יצהיר היום בנאום שצרותיה של בריטניה הגיעו לה כתוצאה ממלחמות השווא שניהלה בעולם המוסלמי. מעניין לראות איך הציבור הבריטי יקבל את המסר השמאלני הבוטה הזה, שלא ממש מתיישב עם העובדה שגם בשוודיה יש פיגועים.

למפקפקים בכישוריו של קורבין להתמודד עם עולם ברוטלי מזכירים תומכיו שהוא היה המבוגר האחראי שהזהיר מהסתבכות במלחמה בעירק. אבל קורבין, אפילו בניגוד לברני סאנדרס, התנגד למלחמה באפגניסטן שנתנה מחסה לאל קעידה אחרי 11 בספטמבר. התנגד גם להשתתפות בריטניה במלחמה הנוכחית בדאעש. קורבין מצהיר שאינו פציפיסט, ומאמר שנון בדיילי טלגרף הצדיק אותו – "קורבין פציפיסט רק כשצריך להתעמת עם טרוריסטים ודיקטטורים", כתב שם אחד ממבקריו, ומנה את הנסיבות שבהן לא היה פציפיסט – הוא גילה סימפתיה לגופים לוחמניים כמו המחתרת האירית, החמאס, ברית המועצות וגם רוסיה של ימינו.

בספר שקראתי לאחרונה שעוסק בתרחישי "מה היה קורה אילו", ומשרטט תסריט דמיוני שבו ג'רמי קורבין נבחר, ספרד כובשת את גיברלטר וארגנטינה כובשת שוב את איי פוקלנד. שתי המדינות יודעות שלא יקבלו שום תגובה צבאית מממשלת קורבין. אך העולם כנראה מתורבת מכדי שמדינות כמו ספרד וארגנטינה ינצלו הזדמנות פוליטית בכזו גסות. בפרט מאחר שכיום עומדות בראשות שתי המדינות האלו ממשלות מאוד שפויות. מי שלכאורה יתקשה לשלוט בעצמו הוא ולדימיר פוטין, שיתמוגג לראות שבראש שתי המעצמות הגדולות בנאט"ו עומדים ידידים שלו, שלא לומר שפוטים.

סוציאליסט כמו קורבין לכאורה אינו מרשם טוב לכלכלה הבריטית, והצעותיו כוללות העלאות מסים חדות וחיזוק איגודי העובדים. הפאונד הגיב רע להיחלשות השמרנים בסקרים. אבל חזרת הלייבור לשלטון יכולה בנסיבות מסוימות לקבור את הברקזיט או להפוך אותו לכמעט חסר משמעות, מה שהמשקיעים דווקא יאהבו.

יהיה מרתק לראות כיצד יתנהלו יחסי בריטניה של קורבין וארצות הברית של טראמפ, והאם יצליח קורבין כראש ממשלה לשלוט בשנאה העמוקה שלו ושל מעגל תומכיו למדינת ישראל, בטרם תערער את מעמדו ותעורר תגובת נגד מצד מפלגתו.  האם ישראל תוכל לשתף מידע רגיש עם בריטניה של קורבין? למעשה גם עם ממשל טראמפ זה לא פשוט. מבחינתנו זו תהיה פעם ראשונה שבה האיבה העצומה שמורגשת כלפי ישראל בחוגי השמאל הבריטי תתבטא בראש הפירמידה.

אחרי כל זה ולמרות תקדים טראמפ, רוב הסיכויים הם עדיין לחלוטין לצידה של תרזה מיי שצפויה להמשיך להנהיג את בריטניה (88% בשוקי ההימורים), מתוך הנחה שקהל הבוחרים יסתפק ביציב ובמוכר ויוותר על הריגוש המופרע הטמון בניצחון הלייבור בראשות רדיקל כמו קורבין.

ליברטריאני בלי פטיש למתכות

24 במאי 2017

ליברטריאנים, אלו שמאמינים שהתערבות ממשלה היא שורש כל רע, סולדים מפעילות בנק מרכזי הקובעת את שערי הריבית ומיועדת לייצב את זרימת הכסף במשק. בנק מרכזי הוא מבחינתם הרעה החולה האופיינית של החיים: מקור סמכות שלטוני יחיד שמשבש את הפעילות הכלכלית החופשית. הבעיה עם השקפה ליברטריאנית זו היא שהיא מחליפה רע בגרוע יותר. האלטרנטיבה האהובה על הליברטריאנים היא חזרה לשימוש במתכות כמטבע, מטבע על בסיס כסף או על בסיס זהב, שיטה שקיינס כבר ראה כשריד ברברי והייתה בשיאה בשבילי הדרכים של ימי הביניים.  גם מה ליברטריאני בכך? למען האמת קשה לחשוב על רגולציה הרסנית ומטורפת מזו לחבל איתה בשוק החופשי – לחייב את הציבור להצמיד את חיי המסחר שלו לזמינותן של מתכות לא רלוונטיות.

אבל יש אנשים עם זיק ליברטריאני בנשמתם שהם גם, מצד שני, מפוכחים ונבונים בסוגיה זו. אחד מהם הוא הכלכלן האמריקני סקוט סאמנר. הוא מאמין שבנק מרכזי צריך להיות מחויב לשמירה על יעד אחד – סך הפעילות הנומינלית במשק תעמוד על סכום קבוע, שיגדל בקצב איטי, בשלושה או ארבעה אחוזים, משנה לשנה. אבל הוא מציע להוציא את שיקול הדעת לגבי השמירה על היעד מידי אנשי הבנק המרכזי ולהעביר אותה לשווקים. אם תתקבל הצעתו, בבורסות בעולם יסחרו חוזים על התמ"ג הצפוי. אם החוזה יראה שהתמ"ג הצפוי נופל מהיעד, הבנק המרכזי ידפיס כסף (באמצעות קניית חוזים) עד שהמחיר יעלה למחיר הרצוי. אם ההיפך יקרה והתמ"ג הצפוי יעלה על היעד, הבנק המרכזי יספוג כסף (באמצעות מכירת חוזים) עד שמחיר החוזה ירד למחיר הרצוי.  יש הרבה תהיות טכניות על האופן שבו ימומש הרעיון והמתעניינים בכך יכולים להעמיק בכתיבתו של סאמנר, כלכלן מבריק שבמהלך העשור האחרון הפך מפרופסור אלמוני לאחד הדמויות החשובות במקרו-כלכלה.

כיום סאמנר פועל להקים שוק תחזיות ראשוני לתמ"ג כהוכחת התכנות, ומגייס לשם כך כסף. היום דיווח שהצליח לגייס תרומה של 50 אלף דולר כפרס לחוזים תמ"ג בהצלחה. אם מישהו סבור שיש לו כישורים יוצאי דופן לעמוד על מצב המקרו-כלכלה, הנה נפתחה לו זירת פעולה שבה אפשר להרוויח כסף מניבוי חכם של התמ"ג.

מי יהיו השייח'ים של הליתיום?

23 במאי 2017

הנשיא טראמפ סיים אמש ביקור לבבי במיוחד בערב הסעודית. מאחורי מחוות הגוף החמות והנאומים על שיתוף פעולה עומדות בסופו של דבר חביות על גבי חביות מהנוזל הרעיל והעכור שמתניע את התחבורה העולמית ובפרט את זו של אמריקה שמכרה לו את נשמתה. בלי הנפט סעודיה היא עוד אוסף נחשל של שבטים שחוקיהם ברבריים, תרומתם לתרבות האנושית אפסית ושאם צומח בקרבם מישהו שבכל אופן מסוגל לגדולות – הוא ממהר לקחת מטלטליו ולברוח. 

הרבה סימנים מעידים שאנחנו מתקרבים לתום עידן הנפט. לא במובן זה שלא ישתמשו בו כלל. בתחום התעופה למשל סביר להניח שדלק יספק אנרגיה למטוסים עוד עשרות שנים. אלא שמאזן ההיצע והביקוש יעבור כזו טלטלה, שהצד המוכר יאלץ להוריד מחירים באופן נואש. 

מנגד, האלטרנטיבה הבולטת כיום לכלכלת הנפט היא המכונית החשמלית. אך גם היא מתבססת על רכיבים לסוללות שעלול להופיע בהם מחסור, כדוגמת הליתיום והקובלט. האם הם מבשרים הופעתה של סעודיה חדשה? ליתיום זמין בעיקר באגמי המלח של דרום אמריקה, ולכן בוליביה וצ'ילה הן היצואניות העיקריות שלו. קובלט נכרה בקונגו, מדינה רדופת מלחמות אזרחים פראיות. לפחות שתיים ממדינות אלו, בוליביה וקונגו, יכולות לעורר געגועים לסעודים. בבוליביה הרי שולט נשיא שמושא החיקוי שלו זה ונצואלה. גם אומרים שאפגניסטן עשירה במיוחד בליתיום. אפשר אם כך לשאול באנחת יאוש: האם נגזר על האנושות להיות תלויה לצורך התניידות במדינות המפוקפקות ביותר? כנראה התשובה טובה מהמצופה, תשובה שלילית. כלכלת המתכות הנחוצות לטכנולוגיית הסוללות והמכונית החשמלית צפויה להיות פחות בעייתית מכלכלת הנפט. 

ראשית, לא נדרש לקנות מתכות אלו לכל נסיעה ונסיעה כדרך שצריך לתדלק. קונים אותן פעם בכמה שנים כשמצטיידים בסוללה חדשה ובמכונית חדשה. האפקט המיידי של עליית מחירי הנפט שיכול לשתק כלכלת העולם יהיה הרבה יותר חלש כשמדובר בסוללות. הוא יורגש מיידית רק בשוק הקונים המצומצם ולא בשוק הנוסעים חובק הכול.

שנית, בניגוד לנפט שמתכלה, מתכות ניתנות למחזור בחלקן הגדול. תהיה עליה חדה וגדולה בשימוש בהן עם התפשטות הרכב החשמלי אך בשנים שלאחר מכן ניתן יהיה לספק את רוב הדרישות על ידי מחזור.

שלישית, המתכות האלו כיום מאוד זולות. זולות במובן זה שחלקן בעלות הכוללת של המכונית החשמלית הוא קטן מאוד. אם וכאשר תתרחש עליית מחירים משמעותית יגדל מאוד התמריץ להשקיע בכרייה במקומות נוספים. אין סיבה תיאורטית לחשוש ממחסור בליתיום למשל. האוקיינוס מלא בו. אך כיום אין היתכנות כלכלית להוצאת ליתיום ממקומות שבהם אינו זמין בקלות, אגמי מלח. אם ישתנו הנסיבות הכלכליות יעלה ההיצע. תופעת סעודיה ומדינות המפרץ, מדינות שהגיעו לעושר אגדי ועוצמה גיאופוליטית בזכות נוזל מסוג אחד, כנראה לא תשתחזר.

מדינת תל אביב תוקם ב-2065

21 במאי 2017

הלמ"ס פרסמה את תחזית האוכלוסיה ל-2065. בשנה זו יחיו בישראל כ-20 מיליון איש לפי התחזית הממוצעת והסבירה. 19% מהם ערבים. 32% מהם חרדים. הפצצה טמונה בגילאי 0 עד 14. 49% מבני גילאים אלו יהיו חרדים. הדמוגרפיה הצפויה של שנת 2065 מסמנת את סופה של מדינת ישראל כמדינה ליברלית דמוקרטית. אבל לא באופן מיידי. זכות הצבעה ניתנת רק בגיל 18 ולכן לא יהיה רוב חרדי בכנסת עוד שנים רבות לאחר מכן. אך הישראלים של אותו זמן כבר יידעו מה צופן הדטרמניזם הדמוגרפי למדינה בסופו של דבר. אלו יהיו עשורי מעבר מרתקים. הכוח הפוליטי אולי יינתן לאלו שחוששים מניצחונם האולטימטיבי של החרדים, אך זמן הפעולה שייוותר להם יהיה מוגבל. 

מה יכול לקרות?

כפיית ליבה ושירות צבאי – ייתכן שתתגבש קואליציה שתכפה לימודי ליבה ושירות צבאי על החרדים. הדבר ישפר את סיכויי הילדים החרדים להפוך לגורמים יצרניים בעתיד ויקטין את קיפוח המשרתים, אך לא תפתור את הבעיה היסודית: החשש לדמותה הליברלית של ישראל.

הגבלת ילודה בנוסח הסיני – על פניו צעד כזה סותר בצורה כה חמורה את ערכיה היהודיים והדמוקרטיים של המדינה שאין לו כל היתכנות. אין זה בלתי אפשרי שיהיו מדינות אירופיות שינקטו בו כלפי מוסלמים או צוענים אבל ישראל לא תחקה זאת. לכל היותר תהיה פגיעה בקצבאות הילדים.

הקמת מדינת תל אביב – לכאורה התסריט הסביר ביותר. הציבור שאינו מעוניין לסבול שליטה חרדית יבטיח לעצמו אוטונומיה רחבה ברשויות המקומיות החילוניות שתעוגן באופן חוקתי ותגובה על ידי האחיזה של הכוחות האנטי חרדיים בצבא, במשטרה ובמערכת המשפט. בתסריט קיצוני יתכן שמדינת תל אביב תבקש הכרה באו"ם והתנתקות מלאה מיתר ישראל אבל לאור הסבך הגיאוגרפי והאיומים המשותפים מהצד הערבי דבר זה נראה פחות סביר. מה שמעלה את הסבירות לתסריט "מדינת תל אביב" זהו גם חוסר העניין של החרדים בלקיחת אחריות לשלטון במדינה וחשש שלהם מבריחת מוחות שתותיר אותם ללא תקציבים, אנשי מקצוע וכוחות צבא. הפרדה שתשחרר אותם מהצורך לקחת אחריות על חלקיה החילוניים של ישראל תהיה לרוחם ובתנאי שיוכלו לשאוב מהם סיוע כלכלי וביטחוני.

בריחת החילונים – ירידה עצומה של חילונים מהארץ, אולי למדינות מערב אירופיות שישוועו לקבל ציבור משכיל, אולי לארצות הברית ולקנדה. התהליך הדמוגרפי יואץ בתסריט זה. בריחת המוחות עלולה, באופן פרדוקסלי, לגרום לשינוי הגדול ביותר בציבור החרדי כי יצטרך להקים מתוכו אנשי מקצוע ואנשי צבא להחליף את העוזבים. תסריט הבריחה מסכן את קיום המדינה, שתצטרך להתמודד עם עוינות השכנים כשהיא נטולת מיטב אנשיה וכאשר העולם המערבי, המודע היטב להתרחשות, מאבד בה עניין.

קריסת החרדיות – שובה של הסיטואציה ההיסטורית שבה ילדיהם של הורים חרדים מרדו בהם בהמוניהם. הטכנולוגיה תלך ותשתכלל, על קסמיה ופיתוייה, ותקשה על החרדים לשמור על חומות הגטו. רבים בני הדור הצעיר יחליטו לצאת בשאלה או לעבור לזרם דתי מתון יותר. קשה לבטל תסריט זה, שבוודאי יתממש בחלקו אבל אני לא מאמין שיקרה במספרים שיוכלו לבטל את הגידול הדמוגרפי החרדי. שמירת המצוות האדוקה והמסוגרת היא בעיניי מוטציה אבולוציונית ששבה והשתכללה כדי לנצח את הבעיות שהקשו על גרסאותיה הקודמות. בראש ובראשונה היא מתבססת על היכולת לשמור את הצעירים במסגרות חברתיות נפרדות ובבידול מהתרבות הכללית.

ירידה בילודה החרדית – תסריט הלמ"ס כבר מניח ירידת מה בילודה החרדית אל מתחת לחמישה ילדים לאישה. האם תיתכן ירידה חדה יותר? בסעודיה אישה ממוצעת ילדה 7 ילדים לפני דור. היום ממוצע הפריון עומד על פחות מ-3. תסריט זה סביר יותר מהתסריט ההפוך – עלייה גדולה בילודה בציבור הכללי, אך עדיין סבירותו קטנה לדעתי. מאחורי הילודה החרדית יש אידיאולוגיה שלא תיעלם במהרה והתקדמות טכניקות הפריון רק תסייע להתממשותה. המדינה אמנם צפויה להיות צפופה להחריד ואם ניתן ללמוד מבנגלדש, צפיפות גורמת אפילו למדינות דתיות אדוקות להמליץ לנשים להסתפק בבן ובת. דמוגרפיה תלויה תמיד בשאלה מי יהיה האחרון לרדת בילודה, ולכן הגם שאין ספק שירידה מסוימת תתחולל, היא לא תספיק לשנות את הגורל הדמוגרפי.

הפרדת הדת מהפוליטיקה – חרדים יצביעו למפלגות רבות, לאו דווקא למפלגות החרדיות, והדת תיפרד מהפוליטיקה. לשאלת אחוז החרדים באוכלוסייה לא תהיה חשיבות פוליטית. עם זאת הניסיון במדינות אחרות מראה שאדיקות דתית היא תמיד גורם מכריע המכתיב את החלטות ההצבעה, ולכן זה נראה תסריט בעל סבירות נמוכה. בכל מקרה מפלגה שתסתמך על הבוחרים החרדים בהכרח תקדם סדר יום שיצרום לבוחר החילוני.

עידוד הגירה מבחוץ – היום מדיניות ההגירה של ישראל מבוססת על הבאת יהודים מכל העולם והתעללות בכל לא יהודי שחשקה נפשו להגיע לישראל. זרימת היהודים לישראל היא חסרת משמעות דמוגרפית גדולה כיום, אלא אם יהדות צרפת תתחסל לחלוטין ותעלה בהמוניה או שדבר דומה במקצת יקרה ליהדות ארצות הברית. אבל יש בעולם המון אנשים ממדינות כמו סין, הודו, פיליפינים, ויאטנם ועוד שישמחו לאזרחות ישראלית. במצב שבו החשש הדומיננטי אינו לאובדן הרוב היהודי אלא להפיכתו לאולטרה יהודי, תיתכן פתיחות להבאת הגירה לא יהודית מארצות אלו. על ישראל צובאים גם בני ארצות אפריקה שיגדלו מאוד במספרם עד שנת 2065, אך ספק אם יהיה לישראל עניין לקבל הגירה שאינה משכילה.

סיפוח השטחים – במידה שלא תתבסס מדינה פלסטינית תהיה שמורה לישראל האופציה לספח את יהודה ושומרון בתקופה שבה העליונות הדמוגרפית היהודית תראה כבר בלתי שבירה. הגורמים החילוניים יוכלו לבסס את המשך שליטתם על קואליציה עם הערבים לעוד דורות. הניסיון בירושלים אמנם מראה שאין לערבים כל עניין בקואליציה חוסמת חרדים כזו. מלבד זאת לסיפוח יהיו השלכות לא נעימות על יכולת המדינה לעמוד בתמיכה במעמדות החלשים.

מה ישר ומה עקום בעקומה?

19 במאי 2017

האתאיסט הלוחמני בעל הפודקסט הידוע, סאם האריס, הקדיש זמן שידור אוהד לצ'רלס מארי, מחבר הספר "עקומת הפעמון" שחולל שערוריה בשנות התשעים. "עקומת הפעמון" טען שהבדלי מנת המשכל בין לבנים לשחורים באמריקה הם גנטיים בחלקם, וביכולתו של הבדל גנטי להסביר הרבה מהפער בהכנסה ובעוד מדדים בין בני שני הגזעים.

מנגד, חוקרי אינטליגנציה מהצד הליברלי מתקיפים באופן מנומק את הלגיטימציה שסאם האריס נתן לספר והטענות להבדלי איי קיו על פי גזע מוצגות כ"מדע זבל".

המדע העוסק בהבדלי האיי קיו והגזע ובשורשיהם הגנטיים די דומה לדעתי למדע התחממות האקלים. הראיות שהצטברו בתחום מאוד מוצקות, גם אם לא מוחלטות כמו ראיות פיזיקליות, ואף אם יש פה ושם מידע שנראה סותר, רוב המדענים העוסקים בנושא השתכנעו מהן. אבל מחוץ לקהילה המדעית המדע לא נוח עבור הרבה פוליטיקאים וטענותיו לא זוכות לתמיכה פוליטית.

ההבדל הוא שמדע האינטליגנציה והגזע מותקף משמאל בעוד שמדע התחממות כדור הארץ מותקף מימין. עוד הבדל בולט הוא שהמדענים המדברים על ההתחממות הגלובאלית, על אף הבוז שהם מעוררים בצד הימני של המפה הפוליטית, זוכים לתמיכה עזה משמאל. זאת בעוד שגם הצד הימני לא מגבה פוליטית את אסכולת "עקומת הפעמון". האמת, יש לו סיבה טובה. כמו שרמזתי לא פעם, למגינת לבם של רבים מקוראיי, אם נתחיל לפשפש יותר מדי בשאלת הבדלי מנת המשכל בין כל מיני קבוצות, נגלה שהפער בין שמאלנים לימניים לטובת השמאלנים משמעותי אולי לא פחות מההבדל בין לבנים לשחורים לטובת הלבנים.

ראיון מבלבל עם אדם חכם

18 במאי 2017

הכלכלן סטיב קין הוא אדם חכם. כדאי לקרוא את הראיון שערך עמו כלכליסט.

ברם, הראיון קצת מבלבל. קין אומר כמה חוב פרטי הוא רע, אך לא מודגש מספיק הצד השני של המטבע – חוב ממשלתי הנקוב במטבע הממשלתי הוא טוב. החוב הממשלתי מאפשר צמיחה בכלכלה שלא מבוססת על הכנסת מסלול החיים של יחידים למבוי סתום של חובות.

יש פרדוקס בנקודה זו כי חוב ממשלתי טוב ואילו חוב פרטי הוא רע אבל מצד שני החלטות הוצאת כספים פרטיות עדיפות מהחלטות ממשלתיות הנגועות בריכוזיות ובשחיתות. לכן צריך שהאזרח הפרטי הוא זה שיחליט כיצד להוציא הכסף והממשלה היא זו שתצבור החוב. קין מציע לחלק כספים לאזרחים, אבל אפשר פשוט להקל במיסים.

רפורמת הבריאות עדיין חיה

15 במאי 2017

נדב אייל שיתף בטוויטר שלו הופעה מרשימה של משתתף באסיפת בוחרים באמריקה, שתיאר את האסון שיפול על משפחתו אם יבוטל האובמה קר. למזלו של הדובר ולמזלה של הקידמה האנושית הסיכון שהחוק שעבר בבית הנבחרים לביטול האובמה קר יעבור גם בסנאט הוא עדיין נמוך. לדעתי אולי ייעשו באובמה קר שיפוצים קוסמטיים. לא יותר. התקפות הרפובליקנים על החוק היו תעמולה שקרית. בפועל אין להם אלטרנטיבה טובה אליו. יש לציין עם זאת ששוק התחזיות נותן סיכוי משמעותי לביטול סעיפים מרכזיים באובמה קר, בערך 40%, מה שלי נראה מופרז אבל ימים יגידו.

חכמת חיים

13 במאי 2017

מחקר דני עצום במספר המשתתפים פורסם בשנה האחרונה ועוסק בשאלה מרתקת: מה הקשר בין הצלחה במבחן איי קיו בנעורים, בזמן המיונים לצבא, הצלחה שמקובל לפרש כסימן לאינטליגנציה או לחוכמה, לבין תמותה. המחקר עקב אחר צעירים דנים מהזמן שבו הם ניגשו למבחן ועד שנות חייהם המבוגרות ובדק כיצד הציון במבחן ניבא את סיכויי התמותה שלהם מאוחר יותר.

מסקנות המחקר די ברורות. אין שכל, אין דאגות. אבל אם אין שכל, דווקא יש סיבה לדאגות. כל ירידה של סטיית תקן בציון האיי קיו בישרה סיכוי גבוה ב-30% בערך למוות, ובחלק מגורמי המוות השיעור היה אף משמעותי בהרבה.

ממצא מרתק נוסף היה שהקשר התחזק עבור בני דורות אחרונים. נראה שבדור האחרון הצטבר ידע רב יותר לגבי התנהגויות בריאות, ועל כן החכמים שבחרו שלא להתעלם ממנו שאבו יתרון גדול במיוחד בתוחלת החיים שלהם. בראש ובראשונה ממצא זה נוגע לעישון. הידע שעישון הורג ונפוץ היום במיוחד בקרב בעלי אינטליגנציה גבוהה ומבדילם לטובה מהטיפשים. ואכן בתמותה ממחלות ריאה הפער בין החכמים לטיפשים גדול במיוחד. בסרטן המעי הפער הוא נמוך יחסית (13%) וניתן לפרש זאת בכמה דרכים: או שגם חכמים לא מקפידים על תזונה בריאה במיוחד, או שהקשר בין תזונה לבין סרטן במעי אינו רב.

בסיכון להיות קורבן של תאונה או של רצח הפער בין בעלי אינטליגנציה גבוהה לנמוכה הוא, שלא במפתיע, גבוה (ברצח, בקבוצת הגיל שבין 29 ל-50, 68% עלייה בסיכוי להירצח עבור כל ירידה בסטיית תקן של מנת המשכל).

יוצא דופן בולט הוא סרטן העור, שסיכויי התמותה בו גבוהים יותר עבור אלו שהצליחו יותר במבחני מנת משכל. לכאורה מפתיע, כי גם בסרטן העור התנהגות חכמה הכוללת שימוש בקרם הגנה אמורה לעזור למניעת מוות. ניתן להסביר זאת בכך שהאוכלוסייה המצליחה יותר במבחנים הייתה בעלת יותר משאבים כספיים והרבתה יותר לצאת לחופשות בארצות החום שמחוץ לדנמרק. המחקר לא מזכיר אפשרות זאת, ואולי האוכלוסייה הדנית שנחקרה הומוגנית מכדי שזה יהיה גורם משמעותי בקרבה, אך ייתכן גם הבדל בגוון העור שקשור להצלחה במבחנים ומגדיל הפגיעות לסרטן העור בקרב המצליחים.

הסברים המבוססים על מנת משכל נוגעים בנושא השנוי במחלוקת של התורשה נגד הסביבה, כי תמיד ניתן לטעון שמנת משכל נמוכה נובעת מקיפוח סביבתי ומעוני, ואולי הקיפוח הסביבתי והעוני הוא זה שמחולל תמותה גבוהה יותר במי שכשל במבחניו ולאו דווקא הטיפשות. בחיי עוני יש הרבה יותר סטרס, תנאי מגורים גרועים יותר ונגישות פחותה למזון בריא. ומי בכלל יכול לצפות ממישהו לחשוב על אורח חיים בריא, כשהוא טרוד בלהאכיל את ילדיו. עם זאת, בעבר הבאתי מחקר שנותן סיבה לחשוב שלא העוני כשלעצמו הוא העניין. גם בארץ יש לנו קייס ייחודי בעד הטענה שעוני כשלעצמו אינו מקצר חיים, תוחלת החיים המרשימה בעיר בני ברק.

על כל פנים, נראה לי שדנמרק, מדינה שוויונית עם מערכת רווחה מפותחת, שבתחילת תקופת המחקר גם הייתה מאוד הומוגנית ונטולת מהגרים, מייצגת את האומדן הנמוך ביותר האפשרי להשפעה של מנת משכל על תמותה, ובמקומות אחרים, כמו אולי ארצנו שלנו, הפערים גדולים עוד יותר.

ברק מזלזל במורשת רבין

11 במאי 2017

אהוד ברק פרסם ביקורת נוקבת בעיתון הארץ על ספרו של מיכה גודמן העוסק בכיבושי 1967 ובהשלכותיהם ההיסטוריות. ברק מבטל את הסכנות שלדברי גודמן טמונות בוויתור על שטחי יהודה ושומרון. מצד שני הוא רואה את איום המדינה האחת הדו לאומית כסכנה האחת שהיא חזות הכול.

אירוני שברק, אשר חווה על בשרו כראש ממשלה את הקטסטרופה הביטחונית כתוצאה ממרחב המחיה הטרוריסטי שהתקיים ביהודה ושומרון, מזלזל בחשש לחזרתה וביתר שאת. מבצע צוק איתן הראה כיצד אויב נחות אך מחופר בסביבתו הטבעית יכול להפוך מערכה נגדו לעקובה מדם. מי יודע מה טווח הזמן מהרגע שבו תינתן לפלסטינים עצמאות ביטחונית ביהודה ושומרון ועד שישתלטו שם פלגים איסלמיסטיים במנעד שבין חמאס לדאעש. וכמה חיילים הרוגים יידרשו כדי לכבוש מחדש את השטחים במקרה כזה? ומה אם המערכה תזלוג למקומות הקדושים לאיסלאם בירושלים, דבר שהפלסטינים יעשו מן הסתם כל מאמץ להניע. הרי העולם המוסלמי כולו יכול לקום עלינו, וזה כבר בוודאי איום קיומי.

אבל עוד יותר בלט לי זלזולו של ברק במורשת שהותיר אחריו מי שהוא מציג כמורה ורבו, יצחק רבין. רבין השאיר אחריו את הסכמי אוסלו, ובפרספקטיבה ברור שהסכמי אוסלו היו נס אסטרטגי לישראל משום שקברו לחלוטין את אופציית המדינה האחת, שהייתה אולי אפשרות אם מדיניות נוסח שמיר הייתה נמשכת. הצגת המדינה האחת כאיזו אופציה ממשמשת ובאה היא העמדת פנים כאילו לא היה אוסלו ולא קמה רשות פלסטינית ולא נבנתה גדר הפרדה וישנו מנהל אזרחי וכדי להשלים הסיפוח רק צריך להציב קלפיות ביום הבחירות לכנסת בג'נין ובחאן יונס. 

היו ימים שבהם היו טיולי בית ספר לעזה, ואם אלו היו נמשכים כסדרם, באמת הייתה הסיטואציה הדו לאומית יכולה להתגלגל לה לאיטה עד טקס התעודות הכחולות שיחולקו לערבים שם. אבל היום קבוצת תלמידים שתבקש לבקר בעזה תגלה את החצ'קונים של גיל ההתבגרות במרתפים אפלים, שואבת נחמה בצלוחיות החומוס שיביאו מלמעלה שוביה מהחמאס. ישראלים יכולים לבקר אפילו בצפון קוריאה היום, אך לא בעזה, מרחק נגיעה מהגדר. תידרש מלחמה שתגבה אולי עשרות אלפי הרוגים משני הצדדים כדי להשיב הדברים למצבם טרום אוסלו.

בשטחי יהודה ושומרון המצויים תחת שליטת הרשות הפלסטינית הסיטואציה אמנם פחות אלימה, אך גם ביקור בערים הפלסטיניות המצויות שם כישראלי הוא מעשה שיעצור את נשימתו של סוכן הביטוח שלך.

 להמוני הפלסטינים בערים יש אינטרס עליון בהמשך קיומה של הרשות המעניקה להם משכורות ומונעת אנרכיה. בכך התאימו הסכמי אוסלו התאמה מוזרה את מערכת התמריצים שלהם לזו של התנועה הציונית היהודית הדמוקרטית, שעבורה השבת השליטה האזרחית ביהודה ושומרון היא רעיון אסוני. הדיבורים על קריסת הרשות, ככל שינעמו לקומץ אנשי שמאל רדיקלי יהודים וישרתו את הפנטזיות הרדיקליות שלהם, הם בסופו של דבר הבל ורעות רוח. הפלסטינים עצמם עוסקים ללא הרף בגיוס הקהילה הבינלאומית להכרה בעצמאותם, לא באופציה הדמיונית של סיפוחם לישראל. מפרק שעונים מיומן כמו ברק יכול לדמיין לעצמו כיצד הפלסטינים מפרקים ממלכתם כדי לאיים כך באופן פרדוקסלי עוד יותר על צביונה של ישראל. אבל גם הפלסטינים צריכים לדמיין דמיונות כאלו כדי שתרחיש שכזה יקרה, אך הוא רחוק מהם ומתפיסתם את העולם ואת טיב המאבק ההגיוני בכובש הציוני מרחק אלף מחסומים. פיזיים ומחשבתיים.

אין אינטגרציה בין הרשות הפלסטינית לישראל. העוינות הפלסטינית מונעת זאת. אפילו טיולים מפוקחים היטב לתל אביב של קומץ צעירים פלסטינים עלולים להסתיים בפיגוע של זאב בודד ביניהם, כפי שקרה לאחרונה. כמו שכתב אוהד חמו, יש ביהודה ושומרון צעירים רבים שלא ראו יהודי מעולם. ישנם אמנם עובדים אשר מגיעים מהשטחים לישראל, אך אחוז הפלסטינים המועסקים בישראל ביחס לכלל המועסקים במדינה הוא פחות משני אחוזים. לשם השוואה השיעור עמד על כ-7% בטרם אוסלו. אף שלפלסטינים תרומה משמעותית לענף הבניין, זה אולי הסממן היחיד של אינטגרציה שקיים כיום. מכל בחינה אחרת גדר ההפרדה מסמנת נתק מלא. זהו ההבדל הגדול ביותר בין הסיטואציה שלנו לזו שבדרום אפריקה של ימי האפרטהייד שבה לבנים חיו בסמיכות לשחורים שהתפרנסו מלשרת אותם. 

החלת חוקים ישראלים בתחום הסוציאלי, כמו ביטוח לאומי או חוק שכר מינימום, על הרשות הפלסטינית אינה ריאלית כלל מבחינה כספית ולעולם לא תוכל לקרות. אי אפשר גם לדמיין היום פקידי ממשל ישראלים פותחים לשכה לשירות הציבור באיזו עיר פלסטינית מבלי שחייהם יהיו בסכנה. 

אם היינו פוגשים בשני אויבים מושבעים ומאיימים עליהם שיחסיהם ידרדרו עד כדי כך שייאלצו להתחתן, זה היה מגוחך. איום המדינה הדו לאומית, בסיטואציה הנוכחית, הוא מגוחך באותה מידה. התודה והברכה היא בראש ובראשונה ליצחק רבין שהסיר את הסכנה הדו לאומית מעל עתידנו כשחתם על הסכמי אוסלו. 

מובן שהקמת עוד ועוד התנחלויות מבודדות בסמיכות לריכוזים פלסטיניים צפופים אינה צעד נבון, ואינה תורמת להפרדה הנחוצה בין העמים. אולם בפועל הבנייה בשטחים מרוכזת בגושי ההתנחלויות. גם היא עלולה להכעיס את העולם  ולסכננו בחשש לסנקציות, אך מכאן ועד חנוכת סניף ביטוח לאומי בג'נין או קביעת מזוזה במשרדי מס הכנסה בשכם או הגעת משקיפים מטעם הבית היהודי לוועדת הקלפי ברמאללה ושאר הדברים ההזויים והלא סבירים בעליל שיהיו כרוכים בהגשמת החשש הקיומי הדו לאומי, המרחק הוא רב.

כמו שכתבתי בפוסט אחר, בזמנו אמרו על רבין שהוא דה קלרק הישראלי. אבל אפשר גם לומר שהוא האנטי דה קלרק הישראלי. דה קלרק הוליך למצב שבו השחורים המדוכאים הפכו לשליטי דרום אפריקה. רבין סיכל התפתחות עתידית שבה הפלסטינים היו הופכים לרוב במדינה הדו לאומית שהייתה צומחת מחורבות האפרטהייד. במקום זאת הוא ביסס הפרדה.