הליכוד 2025?

ביבי וגנץ השתעשעו במשחק צ׳יקן עד שבאו מיקי חיימוביץ׳, רם שפע ואסף זמיר והרסו להם. ועכשיו יש בחירות שהן אסון לשניהם. על פי הסקרים האחרונים גדעון סער יהיה ראש הממשלה הבא ויעמוד בראש קואליציית ימין-חרדים-מרכז. ואם החרדים ישמרו אמונים לביבי ויתקשו לשבת עם לפיד, אז למשך כמה חודשים מן הסתם מרצ תסכים לתמוך מבחוץ כדי לסלק את ביבי מהשלטון, שזו גם עבור בוחריה המטרה העליונה.

סביר להניח שביבי יחפש הסדר טיעון כזה או אחר ויפרוש. יהיה גם לחץ ציבורי שלא להכניס לכלא את המנהיג הדגול אך המובס. והשאלה המעניינת היא: האם יהיה קיום לליכוד אחרי ביבי? או שגם מפלגה היסטורית זו תלך בדרכה של מפא״י/המערך/העבודה. הדמויות שכיכבו בליכוד בשלהי עידן ביבי, אסנת מארק או מירי רגב, לא יכולות לבדן להביא מצביעים. רק להרחיק אותם. גם ציבור המצביעים המסורתי, מה שנקרא כיום ישראל השנייה, הוכיח עם השנים שהוא הולך אחרי מותגי על כמו בן גוריון, בגין, שרון, נתניהו או הרב עובדיה. לא אחרי פוליטיקאים סוג ג׳.

ביבי כדרכו דאג לקבור כל מתחרה פוטנציאלי ולניר ברקת שיכול היה להיות שר אוצר מצוין ואולי לצמוח ככה כאלטרנטיבה לא הוענק אפילו תיק התיירות. באופק עם זאת נמצא אוקסימרון, מישהו שנתניהו הצמיח, ראש המוסד שהפך לאגדה עוד בזמן כהונתו, יוסי כהן, ויכול להיות שהוא התקווה הגדולה הבאה של המותג הליכודי.

מדוע אני מוקסם מאבישי בן חיים?

יש מעט דמויות ציבוריות שאני ממש מוקסם מהן. בין הדמויות הבולטות בציבוריות הישראלית הייתי מונה שלושה: אבישי בן חיים, חנוך דאום וצופית גרנט. את שלושתם אני מעריך על האותנטיות והמקוריות הבלתי מתפשרות. לכתיבתו של אבישי בן חיים, האינטלקטואל שבהם, העיתונאי, הפרשן והדוקטור, התוודעתי לראשונה לפני שנים רבות. אז התמקצע בחקר ההשקפה החרדית הליטאית. הוא היטיב לנתח אותה בצורה קולעת וחריפה. אחר כך קראתי גם את מחקרו המרשים על מפעלו ההלכתי של הרב עובדיה.

אבל בשנים האחרונות אב״ח בולט בהקשר של תיקי נתניהו. התיאוריה שלו היא שישראל הראשונה, כלומר האליטה האשכנזית, באמצעות שליטתה במערכת המשפט, מנסה להתנכל לנתניהו בהיותו בחיר לבה של ישראל השנייה, כלומר הציבור המזרחי המסורתי. קשה מאוד לדעת אם בשורה התחתונה אב״ח צודק, כי מדע אמיתי דורש קבוצת ביקורת. אין לנו קבוצת ביקורת מדויקת, אבל באופן כללי ניתן לומר שגם דמויות שזוהו עם ישראל הראשונה כמו אריק שרון ואהוד אולמרט (בגלגולם אחרי ההתנתקות) ועזר ויצמן נאלצו לשלם מחיר משפטי או לפחות פוליטי על עבירות מהסוג שבו מואשם נתניהו. אפילו יצחק רבין בתום הקדנציה הראשונה. כך שטענתו של אב״ח אינה מאוד חזקה. התיק נגד נתניהו אינו מופרך, גם אם מתיחתו לכדי עבירת שוחד (במקום להסתפק בהפרת אמונים) אולי מוגזמת ומגמתית.

ועדיין יש ערך רב לדבריו של אב״ח. ראשית הם שופכים אור אמיתי על שנאת נתניהו. אחרי 15 שנות שלטון ניתן בוודאות לומר שנתניהו הוא מדינאי ואסטרטג מהמעלה הראשונה שהנחיל לישראל הישגים עצומים, הביא שלום בלתי צפוי, נמנע בעקשנות קיצונית מכל מלחמה מיותרת ופיקד על כמה מבצעים חשאיים נגד אירן שאינם נופלים ממבצע אנטבה. אז למה הוא מעורר כזו שנאה? תיק בזק המפותל רחוק מלספק הצדקה מספקת לכך. נראה לי שאין מנוס מלהודות שהאיבה לביבי היא גם איבה לדמותה של ישראל השנייה, הדתית, המסורתית, הלא משכילה, בעלת הזיקה הלאומית החזקה, שהוא מנהיגה האהוב והבלתי מעורער.

שנית, אב״ח עושה חסד גדול עם ישראל השנייה בכך שהוא מקנה לה ולבחירותיה ערך אמיתי שאכן יש להן. בעיתון הארץ יהססו מאוד להתייחס לישראל השנייה מתוך שנאה. זה ייתפס גזעני. אבל יכתבו עליה מתוך רחמים. המזרחים בעיירות הפיתוח לא משכילים ומקופחים ולכן אין להאשימם במשוגותיהם. במילותיו של ישוע מנצרת: ״סלח להם כי אינם יודעים מה הם עושים״. לא יעלה על דעתו של הכותב בעיתון הארץ שאנשי ישראל השנייה תומכים בנתניהו לא מתוך אומללות אלא בשל אידיאולוגיה מוצקה לא פחות מזו שלו. מבחן התוצאה מוכיח שאין לבוחרי ישראל השנייה במה להתבייש – הבחירה שלהם במשך חמש עשרה שנה הייתה אפילו נבונה מאוד.

אב״ח לכאורה מדבר מתוך פוליטיקת הזהויות, אבל גם יודע לגבור על המכשול שהיא מציבה בהקשר לנתניהו. נכון, ביבי הוא אולי שיא הפריבילגיה האשכנזית כשלעצמו, אבל הציבור הגדול של ישראל השנייה בחר להיקסם ממנו, בכך הוא קשר את גורלם זה בזה.

שלישית, אב״ח הוא אינטלקטואל מזרחי אמיתי ואותנטי. אפשר לתהות: מה משנה זהותו העדתית של אדם חושב. ידע הוא ידע, מחשבות הן מחשבות ולוגיקה היא לוגיקה. אבל אצל אב״ח יש אלמנט אמיתי ונדיר לאינטלקטואל שיש בו ממה שמאפיין את המזרח: חום ואהבה שופעים ואמיתיים שהוא חש כלפי מושאי סיקורו ושהוא מוכן לבטא בפומבי ללא היסוס.

רביעית, אב״ח כבר הודיע (למגינת לבם של עוקביו מישראל השנייה) שיתמוך בבני גנץ בבחירות הבאות (אם לא יבשיל דיל של הרגע האחרון למנוע אותן), מתוך הערכה לנכונותו להכריע למען אחדות. הדבר משקף את הדגש ששם אב״ח על כך שהוא לא קורא לשלילתה של ישראל הראשונה או לביטול מעמדה. הוא רק רוצה שישראל השנייה, היקרה ללבו, תקבל גם היא את המקום שהיא ראויה לו במסגרת פיוס לאומי. לכאורה זו עמדת קונצנזוס מתקתקה, אבל בפועל זו עמדה מקורית, חריגה ונדירה מאוד בנוף ההתלהמות המקוטב כל כך ברשתות החברתיות. אולי היא נאיבית מדי בזמן הזה. שנאת נתניהו עזה מדי, ההליכים הפליליים נגדו מתקדמים מדי והתעלולים שעשה לחמוק מהרוטציה מכוערים מדי. אבל יש לקוות שבעתיד, בימיו של המנהיג הכריזמטי השלישי של ישראל השנייה, זה שיבוא אחרי בגין ונתניהו, יהיה לעמדה הזו מקום.

האופטימיות חוזרת

התפרסם היום שהחיסון של מודרנה מנע הופעת מקרי קוביד קשים בקרב מחוסנים שהשתתפו בניסוי באופן טוטאלי בעוד שבקבוצת הפלצבו היו 30 מקרים כאלו. 30:0 זו תוצאה מדהימה בכל ענף ספורט ובפרט בתחרות שבין יכולת ההמצאה האנושית לבין הנגיפים.

ההישגים המרהיבים של פייזר ומודרנה גורמים לגל אופטימיות בבלוגוספירה באנגלית וקראתי כמה פוסטים שתוהים האם הקיפאון הטכנולוגי היחסי שאפיין את כל התחומים מלבד מחשבים ותקשורת בעשורים האחרונים, הולך ומשתחרר (למשל כאן וגם כאן)

לפני כמה שנים כתבתי הרבה על הרכב ללא נהג בזמן שהיה זה רעיון בחיתוליו. מאז הרעיון התמסד אך גם התברר כקשה ליישום מהצפוי. אולם ויימו חברת הבת של גוגל, האחראית לפיתוח הרכב האוטונומי, ממשיכה להתקדם עם פיתוחו. באריזונה כבר אפשר להזמין מונית לא מאוישת של ויימו, וגם אם הזמינות לעת עתה נמוכה, השירות כבר קיים, נוח ובטיחותי. רגע פתיחתו הוא בעבר, כבר לא בעתיד. מובילאיי מתכננת להופיע בתל אביב ב-2022.

עוד בתחום הרכב, התמחור המטורף שהבורסות נותנות לטסלה מלמד שאנשים שמוכנים לשים את כספם היכן שפיהם מאמינים בהחלפה הגדולה מנפט לחשמל נקי שתסייע לשמור על כדור הלכת, תפחית את הזיהום בערים ותשחררנו סופית מעריצות שליטי הנפט. לצד זאת מעניין לשים לב שיש פער בין החזון של טסלה המבוסס על החזקת רכב אישי יוקרתי לחזון האקולוגי יותר של ויימו שקורא לשימוש במוניות אוטונומיות.

כמובן בתחום התחבורה הדבר הבדיוני ביותר שעומד לקרות בשנים הקרובות הוא אצלנו. הרכבת התחתית בתל אביב שנקבל עם פתיחת הקו האדום בין בת ים לפתח תקווה (גם אם זה עוד לא המטרו, אלא רכבת קלה).

הנגיף קידם בשנות אור את העבודה מרחוק. נוצרה נורמה חברתית שהדבר אפשרי ואף רצוי. מהפכה נדל״נית דרמטית שאיש לא ראה אותה באה בטרם הקוביד יכולה לעמוד לפתחנו. מבטאת זאת הנפילה החדה בעלות השכירות בסן פרנסיסקו ובניו יורק. אנשים מוכנים להתרחק מהעבודה ולגור היכן שזול.

תחום האנרגיה אינו קופא על שמריו. השמש והבטריות כבר הולכות ומחליפות את הדלקים המאובנים, ואנרגיה תיעשה ככל הנראה זולה להדהים בעשורים הקרובים. שיאי המחירים הנמוכים נשברים כל הזמן במכרזים על אנרגיה סולארית, ואני עוד זוכר את נבואות הזעם על קץ הנפט וקץ האנרגיה מפי אלו שהמעיטו בערכה של יכולת ההמצאה האנושית בעולם קפיטליסטי.

כל זה בעולם הטכנולוגי. במדעי החברה ההישגים צנועים בהרבה, אבל גם בכלכלה יש התקדמות בהנחלת האמיתות שקיינס ו-MMT תרמו לאנושות. בעברית: גרעונות לא חשובים. חלקו כסף לאנשים למען השם. רעיון פשוט, אבל כמו בהמצאת הווטסאפ, לפעמים הפשטות מנצחת.

תחום אחד שבו האנושות תצטרך לעשות חשיבה מחודשת הוא הדמוגרפי. אין רע בכך שתחול ירידת מה בתפוסה של הפלנטה, אבל לטווח הארוך המצב הנוכחי במדינות המפותחות שבו נשים מולידות פחות משני ילדים בממוצע אינו בר קיימא. אף על פי כן לעת עתה מגמת הירידה בילודה הולכת ומעמיקה.

היונים נעלמו בוונצואלה

איך סוציאליזם מתחיל אנחנו יודעים, כמו עם צ׳אבס בוונצואלה – בהבטחות לצדק חברתי, ובהתלהבות של פרשני טלוויזיה כמו ניצן הורוביץ מהצדק החברתי הממשמש לבוא. איך הוא נגמר אנחנו גם יודעים, ועדיין שווה לדעת עוד.

מסתבר שבערי ונצואלה נעלמו היונים. פעם ילדים היו מאכילים אותן. היום הן אינן – הילדים אוכלים אותן. חתולי הרחוב שדופים. אם גם בני האדם מחטטים בפחים, הם לא מותירים לחתולים הרבה. הכלבים ואפילו האיגואנות צריכים לחמוק מבני אדם שנואשים להשלים את מכסת הקלוריות.

השלטון בונצואלה מתגאה בשירותי הרפואה בחינם, אך בפועל הם חסרי תועלת. הרופאים ברחו למערב כי המשכורת הממשלתית שלהם (פחות מחצי דולר ליום) חסרת ערך, ורופא בודד עלול להתייצב בחדר המיון מול גדודי חולים. את התרופות יש להביא מהבית. אין לבתי החולים דרך לספק אותן. ומי שעובר ניתוח צריך לספק למנתחיו אפילו את הכפפות. ההשחתה המדהימה ביותר נעשתה ללימודי הרפואה. לצד האוניברסיטאות הרגילות המוכרות בינלאומית שמנסות עדיין לשמור על רמה נאותה קמו בתי ספר סוציאליסטיים לרפואה שבהם שומעים בעיקר הרצאות מהפכניות, ופה ושם רואים בטלוויזיה גם הרצאות על מחלות. בתי החולים מחויבים להעסיק גם את בוגרי החינוך הרפואי הזה. לפני כמה שנים הגיעו סטודנטים פלסטינים חדורי תקווה להשכלה רפואית בחינם בוונצואלה, הם נאלצו לחזור בבושת פנים למכורתם כשגילו לאיזו פארסה שלחו אותם.

מצב הביטחון האישי קשה מאוד. אנשים מסתגרים בבתיהם בערבים, אך גם לשם מגיעים השודדים. המשטרה חסרת תועלת ומושחתת. אספקת החשמל לא אמינה והחשמל עלול להפסיק לשעות רבות. בחלק מהאזורים גם מים אינם, והתושבים צריכים ללכת לאגמים ולבקבק מהם מים.

ועדיין בוונצואלה אפשר להשיג הכול, אם יש לך מספיק כסף. למי שיש מספיק כסף יש דלק לרכב ואוכל טוב ומגורים נעימים במתחמים מאובטחים עם בריכות ומגרשי טניס ואפילו גנרטורים משל עצמם, והחולה העשיר יוכל לשלם לקליניקה פרטית שתטפל בו. אבל למעטים יש מספיק כסף לכל אלו. מעמד הביניים נמחק. המטבע צונח בערכו מיום ליום. לפחות המחירים במשק עברו דולריזציה ולכן בבתי העסק כבר לא צריך לעדכן מחירים כל הזמן. אבל המטבע כל כך נשחק שכדי להגיע לסכום ששקול לדולר או שניים צריך לספק בחנות עשרות שטרות שנושאים את הערך הנומינלי המירבי.

האם תהליך הציביליזציה נמשך?

אני מאמין גדול שאנו מצויים בתקופה שבה עולים הערכים הליברלים ודועכת האלימות, כמו שטוענת התזה החשובה של סטיבן פינקר בנושא. האם אנחנו אכן מתרחקים מהברבריות מדי שנה, או שמא ההיסטוריה מעגלית ולעולם לא תגיע אל הקץ שהבטיח לנו פוקויאמה (לפי השמועה, לא קראתי את הספר): עידן של שלום ושגשוג שאותו מנחים הערכים הנאורים. הכנתי שרבוט מהיר, רשימה לא בהכרח מלאה של האירועים בשנים האחרונות שעלו בקנה אחד עם התיאוריה ואלו שלא. בעיקר במישור הגלובאלי ועם זום אין קל על המדינה שלנו. נראה לי שבסך הכול המאזן נוטה לחיוב.

מה קרה בשנים האחרונות והולם את התיאוריה

  • בחירתו של ג'ו ביידן
  • דונלד טראמפ שומר על השלום בעולם
  • הבנק הפדרלי שכלל יכולתו לשמור על זרימת הכסף במשק העולמי באמצעות קניית אג"ח תאגידי, גם בשיא המגפה
  • טראמפ הוכיח שגרעונות אינם בעיה, והקבינט הכלכלי של ג'ו ביידן מתמלא באנשים שגם מבינים זאת
  • העולם מוכן להיכנס לשיתוק עבור מגפה שפוגעת בעיקר בזקנים
  • חיסונים לקוביד מפותחים במהירות שיא
  • רגיעה במלחמת האזרחים הסורית
  • דעיכה בקצב הילודה במדינות האיסלאם (וגם אצל המוסלמים בארץ)
  • הסכם עם טורקיה מסיים את משבר ההגירה הגדול באירופה
  • סין חדלה ממדיניות הילד האחד
  • נסיך הכתר הסעודי מוביל ליברליזציה בארצו. גם באמירויות יש ליברליזציה.
  • שלום בין אתיופיה לאריתריאה
  • יוון יוצאת משיא הקטסטרופה הכלכלית
  • התחזיות הקשות ביותר להתחממות גלובאלית מתבדות לאור הירידה החדה בצריכת הפחם בעולם
  • למרות אירוע הבואינג מקס התעופה ממשיכה להיות בטוחה יותר ויותר
  • אירן חותמת על הסכם הגרעין
  • חיזבאללה שומר על השקט בגבול
  • ישראל והחמאס מסתדרים איכשהו
  • חוזר התיאום הביטחוני עם הרשות והסיפוח מתבטל
  • השלום עם האמירויות והקשר ההדוק עם סעודיה

מה קרה בשנים האחרונות ולא הולם את התיאוריה

  • האישיות של דונאלד טראמפ
  • סירובו של דונאלד טראמפ להודות בהפסד
  • סין ויחסה אל המיעוט האויגורי
  • סין משתלטת על הונג קונג
  • ונצואלה ממשיכה להידרדר תחת מאדורו
  • טורקיה תחת ארדואן
  • פוטין שומר על כוחו ברוסיה
  • אירן מדכאת באכזריות את ההפגנות נגד השלטון
  • צרפת לא מצליחה להשתלט על הטרור האיסלאמי
  • גידול האוכלוסיה הלא מרוסן נמשך באפריקה
  • נתניהו מכניס את ישראל למשבר פוליטי משתק, מוליך שולל ולא משלם מחיר
  • גל הרציחות במגזר הערבי
  • מוסיף בעקבות הדיון בתגובות:
    • בזיזת החנויות בערים באמריקה
    • סתימת פיות באקדמיה

איפה שגינו

הרבה אנשים חשבו שנכון ומומלץ לבני גנץ ללכת לממשלת אחדות רוטציונית. אני גם חשבתי ככה ועמדתי על דעתי מול מגיבים סקפטיים ממני פה. כל מי שכך האמין צריך להרגיש כאילו הטיחו לו עוגת קצפת בפרצוף, והמטיח הוא כמובן ראש הממשלה שלא עמד בדיבורו וביזה את הסכם הרוטציה שעליו חתם. איפה טעינו? אני חושב שנפלו שתי טעויות בחישוב. ראשית, אפשר היה לצפות שייגבה איזשהו מחיר ציבורי על מעשה נוכלות מהסוג שביבי עשה. אבל לא נראה שלציבור יש עניין לגבות מביבי את המחיר הזה. ברור לציבור מראש שהפוליטיקאים שקרנים, נוכלים ורמאים, והוא לא מצפה מהם לדבר. עם זאת על אף שלביבי יש שם ידוע לשמצה כנטול אמינות, מעולם למיטב ידיעתי לא ביצע מעשה תרמית כה חמור ובוטה במהלך שנותיו בפוליטיקה הישראלית.

לצד זה, ההפתעה הגדולה האמיתית שאפשרה את מעשה הנוכלות של ביבי היא אחרת. גנץ איבד חלק גדול ממצביעיו כשהלך עם נתניהו. אפשר היה לצפות שאלו ילכו ללפיד, לעבודה, למרצ, לליברמן, לרשימה החדשה של חולדאי או של יאיר גולן. אולי אפילו ליפעת שאשא ביטון. אבל כאן קרה דבר ביזארי שהיה קשה לצפות אותו – נוטשי גנץ האלו הלכו לכיוון של בנט. כך הם נתנו לגוש הימין יתרון מוצק בסקרים ותמריץ עבור ביבי לפרק את הממשלה. למה למישהו שמאוכזב מגנץ כי הוא לא אנטי ביבי כמובטח להחליפו בבנט, שקרוב לוודאי שישמח לשרת כשר ביטחון תחת ביבי? לך תבין מצביעים.

הסכם הגרעין לא חוסל בטהרן

לא נראה מוגזם להגיד ששלושת המבצעים הישראליים נגד אירן בשנים האחרונות: הבאת ארכיון הגרעין, פיצוץ הצנטריפוגות בנתנז וחיסול המדען הראשי של תוכנית הגרעין – כל אחד מהם מזהיר לא פחות ממבצע אנטבה. עם זאת השפעתו האסטרטגית של החיסול בטהרן נראית מוגבלת. אדם אחד, חשוב ככל שיהיה, הוא רק אדם אחד.

התגובה ההיסטרית של חלק מהדמוקרטים (כמו ראש הסי איי אי לשעבר) לחיסול מפחידה בחולשתה ובעליבותה. הם חוששים שהההתנקשות תחבל בהסכם הגרעין עם אירן, כאילו אירן הייתה בכלל חותמת על הסכם זה אם לא היה משרת האינטרסים שלה, וכאילו צריך להרעיף עליה קיתונות דבש כדי שתואיל בטובה להישאר בו.

נכון, בכירים איראנים משתעשעים באפשרות לסרב לחזור להסכם אבל זו רק עמדת מיקוח מול ממשל ביידן.

מחיקה מוחלטת של רזרבות המט"ח אינה אופציה שאירן באמת תוכל להשתעשע בה, וגם רוסיה וסין, ידידותיה של אירן בין המעצמות, יבהירו לה שהפרת הסכם הגרעין לא תיתכן. כשיתברר לאיראנים שבלי זרימת מט"ח אין להם תעשיה ואין להם כלכלה – יתפכחו מדמיונותיהם. וזה לא שהם יצטרכו לחכות הרבה. המטבע, שהתאושש מאוד כשהסתמן ניצחון ביידן, ישוב לקריסה זריזה אם יתברר ששליטי אירן מעוניינים בעימות עם המערב במקום בחזרה להסכם הגרעין. סביר להניח גם שהציבור האיראני לא יסבול התנהגות כזו. מצב כלכלי קשה שנגרם בשל סנקציות האויב הוא דבר אחד. מצב כלכלי קשה שנגרם בשל עקשנות לא רציונלית של המשטר הוא דבר אחר.

בסך הכול טוב לישראל שארה"ב תשוב להסכם הגרעין כל עוד לא תמו 15 שנים לחתימתו והתאפסו מגבלותיו, נקודת זמן שעוד רחוקה, ועד אליה יכול לחזור לכהן נשיא כטראמפ או אף טראמפ עצמו. רק 15 שנה לאחר חתימתו הופך הסכם הגרעין לאסון אסטרטגי בקנה מידה תנ"כי אבל עוד חזון למועד.

הבחירה של אובמה היא לא הבחירה של ביידן

כשאובמה התמודד בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2008 חששתי שמדובר באיש שמאל קיצוני בסגנון ברני סאנדרס, אשר נושא בלבו זעם נורא על האימפריאליזם המערבי ועל ההתעללותו בעולם השלישי. בפועל אובמה ממש לא היה כזה, או לפחות אם היה כזה, לא נתן לכך להכתיב את מדיניות החוץ שלו ולראיה – בתקופתו העמיקו הקשרים הבטחוניים בין ישראל לארה"ב.

עדיין היה אירוע בולט שבו מדיניותו של אובמה תאמה את האינטרסים של האחים המוסלמים ואירן וסיכנה את היציבות במזרח התיכון – החלטתו לדרוש את התפטרותו של חוסני מוברק בעקבות המחאות נגד שלטונו בכיכר תחריר, זאת בניגוד לעצותיהם של ראש הממשלה נתניהו ושל מוחמד בין זייד מנהיג האמירויות. באמצעות ערוץ קשר ישיר עם הצבא המצרי הבהירו אובמה ואנשיו לראשי הצבא שעליהם לדאוג לכך שמובארק יסולק. אני קורא האוטוביוגרפיה המעניינת של אובמה בימים אלו והחלטתו נראית לי באמת בלתי נמנעת. איך אובמה יכול היה להשלים עם דיכוי אכזרי של מפגינים בידי בעלת ברית אמריקנית המקבלת מיליארדים בסיוע. למעשה אם יש פריט מידע מפתיע שמשובץ באוטוביוגרפיה ושלא הייתי מודע לו הוא שאובמה השלים עם כך שבחריין, בעלת ברית הדוקה אחרת של ארה"ב, המונהגת בידי שליט סוני דיכאה את המפגינים השיעים שהיו מוסתים בידי אירן. הנשיא ה-44 מודה שקשה מאוד להיות עקבי בנושאים אלו של מדיניות וזכויות אדם.

לקראת כהונתו הצפויה של הנשיא ביידן מעניין לגלות שלושה פריטי מידע מהאוטוביוגרפיה בהקשר זה. הראשון הוא שאובמה היה מודע לכך שביידן פחות ליברלי ממנו, ובדיוק בשל כך חשב שפתק הצבעה עם שמו של ביידן לצד שמו ימשוך יותר את לב הבוחרים מאשר אם היה בוחר בסגן נשיא ליברלי כפי שחפץ. שנית, ג'ו ביידן, כמו גם הילארי קלינטון, התנגדו להשלכתו של מובארק מתחת לגלגלי האוטובוס, כפי שאומרים באמריקנית. שלישית, דווקא מזכיר המדינה הצפוי, איש של ביידן, אנטוני בלינקן, היה עם אובמה בעניין זה וחשב שעל ארה"ב לפעול כפי שפעלה. במבט היסטורי פעולתו של אובמה הביאה לשלטון את האחים המוסלמים, כפי שחששו כל המתנגדים לה. אלא שבאופן ניסי כמעט שלטונם קרס, ומוברק משודרג בדמות הנשיא סיסי עלה לשלטון. הרבה בלגן המיט אובמה על המזרח התיכון אבל בסוף חזרנו לאותה הנקודה. אבל אולי יש ערך לכך שמצרים התנסתה בשלטון האחים המוסלמים ופיתחה אליו נוגדנים שנראים חזקים ואלימים כמו שהיינו רוצים לראות שמתפתחים בגוף כלפי כל וירוס רע.

החיסון של אוקספורד – מה השתבש?

החיסון של אוניברסיטת אוקספורד וחברת התרופות הבריטית אסטרה זנקה חשוב מאוד – לישראל ולכל העולם. בניגוד לחיסוני ה-mRNA זהו חיסון זול, קל להפצה וכזה שאינו תלוי בשימוש במקפיאים. לכן התוצאות שהתפרסמו הבוקר התקבלו ברגשות מעורבים. מצד אחד החיסון טוב ואפקטיבי, איש מהמחוסנים לא אושפז בשל קורונה. מצד שני לא היה שחזור של ההישג המרשים של מודרנה ופייזר שהגיעו ל-95% יעילות. החיסון המדובר היה בעל יעילות 70% בלבד בהפחתת הידבקויות.

ברם, מפתחי החיסון הוסיפו פריט מידע קריטי. מתברר שהחיסון מגיע ל-90% יעילות אם הוא ניתן בשתי פעימות באופן ייחודי: תחילה במחצית המינון ולאחר מכך במינון מלא. דווקא כשניתן פעמיים במינון מלא, היעילות מאכזבת וצונחת ל-62%. זהו הבדל לא זניח וקרוב לוודאי שהוא מאוד מובהק סטטיסטית. ראיתי שבטוויטר רופא העלה הסבר מדעי אפשרי לכך – המנה המלאה מפתחת בגוף חיסון נגד הנגיף שנושא את הרכיב החיסוני, האדנווירוס שבא מהשימפנזה. ולכן המנה שבאה אחר כך אינה אפקטיבית דיה. הנגיף הנשא מחוסל לפני שהגוף מספיק לספוג את החומר שהוא נושא. אין לי מספיק ידע ביולוגי כדי לשער אם זו הנחה סבירה או לא. רק אציין שאם היא נכונה היא רלוונטית גם לחיסון הישראלי שאף הוא נשען על נגיף נשא. גם ייתכן שאם יזדקק הציבור לחיסונים חוזרים שנה אחר שנה, אזי החיסון של אוקספורד, וגם החיסון הישראלי, יאבדו אפקטיביות, כי הגוף יפתח חסינות לנגיף הנושא אותם. 

אבל לי יש ספקולציה אחרת מה השתבש במשטר שתי המנות המלא, שאולי היא נכונה ואולי היא לא, אבל בהתאם לאופיו של הבלוג, היא פחות רפואית ויותר פסיכולוגית-תמריצית. כולנו מתים לחזור לחיינו כרגיל, עם מפגשים וטיולים, מסיבות ובילויים. חלקנו הפחות חרדתי כבר חי ככה. חלקנו היותר חרדתי או זה שעם מחלות רקע ובגיל מבוגר נשמר יותר. יש להניח שמשתתפי הניסוי של אוקספורד הם בני אדם כמו כולם וגם הם צמאים לחזור לחיים כרגיל. אלו מהם שיידעו שקיבלו את החיסון ייזהרו הרבה פחות וירשו לעצמם הרבה יותר. אמנם אין לדעת מי קיבל את החיסון – הרי חצי מהמשתתפים מקבלים פלצבו. אבל מי שגופו הגיב בעוצמה לקבלת החיסון עם חום וצמרמורות וכל תופעות הלוואי הרגילות יסיק שקיבל בוודאות את החיסון וינהג בהתאם ובפרט יפסיק להקפיד על ריחוק חברתי מעתה והלאה. מכיוון שכך הוא יהפוך לפגיע בהרבה לווירוס. מאחר שמנה גדולה במיוחד של חיסון מעוררת תופעות לוואי חזקות יותר, סביר להניח שבקבוצה שקיבלה מנת חיסון גדולה יותר ובאופן פתאומי (כבר בהזרקה הראשונה), יהיו יותר תופעות לוואי וגם תהיה יותר מודעות של משתתפי הניסוי לכך שהם יכולים לחדול מריחוק חברתי.  אלא שכך הם נעשים פגיעים יותר להידבקות בנגיף. הידבקות זו כנראה אינה חמורה במיוחד. הם הרי קיבלו חיסון. ובאמת איש מהנדבקים המחוסנים לא אושפז, ובכל אופן היא פוגעת סטטיסטית במובהקות של תוצאות הניסוי. 

ראוי לציין שייתכן שאפקט זה משחק תפקיד כמעט בכל מחקר רפואי. חלק מהמשתתפים מבינים היטב, על פי תופעות הלוואי, אם הם בתנאי הפלצבו או שלא בפלצבו. אבל לרוב האפקט הזה מגביר את התוצאות, עד כדי כך שיש התוהים אם הוא יוצר הצלחות מלאכותיות לתרופות. כי האפקט לרוב הוא חיובי פסיכולוגי – אני מאמין שקיבלתי תרופה, הנפש מתעודדת והגוף מצליח להתמודד טוב יותר עם המחלה. כאן, בהתמודדות מול נגיף, האפקט הוא שלילי פסיכולוגי – אני מאמין שקיבלתי החיסון, אני חושף יותר את גופי בפני הנגיף.

אולי שגנץ יוותר?

יש הרבה יתרונות לרעיון שמתגלגל בעיתונות הפוליטית בימים אלו לפיו בני גנץ יוותר על הרוטציה, אך יישאר שר הביטחון עד 2024. המדינה תקבל את היציבות שהיא זקוקה לה בתקופת ההתאוששות מהקורונה. גנץ וחבריו יישבו בתפקידיהם הקריטיים וימנעו הקצנה וחיכוכים מיותרים עם ממשל ביידן. נתניהו לא יוכל להשתעשע ברעיונות פסולים כמו החוק הצרפתי ופגיעה במערכת המשפט. לא תקום ממשלת הימין הקיצוני עם בנט שצפויה, לפי הסקרים, לקום אחרי הבחירות.

זהו ווין ווין. עבור ביבי גנץ שותף נוח יותר מבנט שאליו הוא ורעייתו רוחשים איבה אישית לא ברורה. עבור גנץ האלטרנטיבה עלולה להיות מחיקה מהמפה הפוליטית, ואילו העיקר בפוליטיקה, כמו שאמר פעם אריק שרון, הוא להישאר על הגלגל. גנץ ישמור על עמדתו כממלא מקום ראש הממשלה ולאור מצבו המשפטי הרגיש של נתניהו, לא מן הנמנע שבשלב מסוים ישתנו הנסיבות וממלא המקום יהפוך לראש הממשלה בפועל.  נכון שגנץ יחוש פספוס ומבוכה. הוא אמור היה לכהן כראש ממשלה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאיבד את אמון הציבור והוא מייצג כרגע ציבור קטן.

אף על פי כן זהו רעיון איום ונורא. נתניהו וגנץ סיכמו על הקמת ממשלת רוטציה, והדבר אפילו עוגן בחוק יסוד. אין זה מתקבל על הדעת שנתניהו ייצא כחוטא נשכר מהפרה בוטה, גסה ומחפירה של הסכם חתום. אם בבחירות חדשות ירצה ציבור הבוחרים לתגמל את נתניהו על התנהגותו הבזויה, הדבר מצער, אבל זו זכותו הדמוקרטית. אם גנץ, זה שהפרת ההסכם השפילה אותו והוליכה אותו שולל, יתגמל את נתניהו בתמורה, יהיה זה תקדים נורא בציבוריות הישראלית.

יש ערכים שטבועים עמוק בנפשנו כמו כבוד והגינות, שלעתים הליכה אחריהם מובילה לתוצאות לא מיטביות באופן שמביא אנשים רציונליים לפקפק בתועלתם. המקרה הנוכחי הוא דוגמה מובהקת לכך. מבחינה רציונלית לכאורה ייצא גנץ טוב יותר אם ימחל על כבודו. ברם, מי שימחל על כבודו במקרה של מעשה הונאה כה בוטה שהופנה כלפיו, אינו עושה עוול רק עם עצמו, אלא עם מערכת הערכים הכוללת של החברה. על ידי קבלת השפלתו, הוא מקבל את ההשפלה של ערכים כמו אמת, יושר והגינות והופך את העולם שבו אנו חיים לרע יותר ולעולם שבו הנורמות מושחתות יותר. אם כהונתו של גנץ הייתה עניין קיומי עבור מדינת ישראל, היה זה יכול להצדיק הקרבת כל דבר למענה, גם את הקרבת הנורמות הציבוריות.  אבל מדינת ישראל תשרוד גם עם גנץ כשר ביטחון וגם עם בנט בממשלת ימין חלופית. היא מן הסתם תשרוד גם אם הונאה ומרמה פוליטיים יהפכו לכלים לגיטימיים ומועילים במאבק על השלטון, אבל תשרוד פחות טוב.