שמאל כלכלי נגד ימין כלכלי זה עניים כנגד עשירים? אולי ההיפך.

הויכוח הגלובאלי בין הימין הכלכלי לשמאל הכלכלי מוצג בתקשורת הרבה פעמים כמאבק בין עשירים חמדניים לבין עניים מסכנים ונעשקים. רק שהדימוי הזה הוא שקרי לחלוטין. למעשה, האמת די הפוכה. גם בארץ שלנו וגם בארצות הברית נראה שהעשירים מצביעים לעתים קרובות לשמאל, ואילו העניים מצביעים לעתים קרובות לימין.

כל אחד יודע איפה יש יותר עשירים – ברמת אביב ג' או בדימונה, וכל אחד יודע שזהבה גלאון ושלי יחימוביץ' יקבלו אחוז הרבה יותר גבוה מהקולות דווקא ברמת אביב ג', ולא בדימונה. אפשר היה לחשוב שמדובר בתופעה ישראלית ייחודית, כי כאן בארצנו המחלוקת בין ימין לשמאל היא עדיין בעיקרה מדינית ולא כלכלית, אבל תראו מה קורה בארה"ב.  המדינות העניות יותר (אלבמה, מיסיסיפי..) מצביעות באופן קבוע לרפובליקנים לעומת המדינות העשירות יותר (ניו יורק, קליפורניה, מסצ'וסטס..) שמצביעות באופן קבוע לדמוקרטים.

גם כשבודקים בקרב הכנסה – אובמה ניצח ב-2008 את מקיין בקרב אלו שמרוויחים יותר מ-250 אלף דולר בשנה, כפי שאפשר לראות כאן: http://edition.cnn.com/ELECTION/2008/results/polls/#USP00p1

ההפרש הוא אמנם לא עצום: רק 52 – 48 לאובמה בקרב העשירים, אבל כשזוכרים שהקבוצה הזו היא לבנה ברובה הגדול מאוד, ושיעור ההיספנים והשחורים בה זעום, מבינים את גודל ההישג, שכן בקרב כלל הלבנים מקיין הביס את אובמה בהפרש של יותר מעשרה אחוזים!

אם כך, כדאי לנטוש את כל התיאוריות על מלחמת המעמדות ולזרוק אותן לפח (יחד עם כל ההבלים הרבים האחרים שהשמאל מייצר). זה פשוט לא מה שקורה.

מאה שנה להולדת מילטון פרידמן

ומה שיש ל-ynet לומר לזכרו של הכלכלן הדגול, שמשנתו העניקה תעסוקה וחיים משגשגים למיליונים, זה המאמר המביש הזה של אחד בשם יאיר ברק:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4262598,00.html

אני בטוח שאפילו לזכרו של מרקס, אדם שהמיט על האנושות סבל שטני ממש, ודמות מפוקפקת מאוד בחייה האישיים, הם היו מצליחים למצוא מילים חמות יותר.

בניגוד למה שנכתב במאמר העלוב הזה, פרידמן היה מודע לבעיית העוני ומכאן הצעתו למס הכנסה שלילי.

ההבדל בין יאיר ברק ודומיו לבין מילטון פרידמן הוא שיאיר ברק בז לבני אדם, בז לבחירותיהם, בז להחלטותיהם, מה שהוא מכנה בזלזול כ"שוק". מה שהוא רוצה זו אליטה אקדמית שתחליט איך הדברים צריכים להיות ותכפה אותם מלמעלה למטה בכישרון "המופלא" הרגיל של אליטות כאלו.

המשנה הזאת בכלל לא אוהבת בני אדם, מה שהיא אוהבת זה את המסכנות שבהם.

כמה זה שונה ממילטון פרידמן, וכמה כבוד יש לפרידמן לבני אדם פשוטים ולבחירותיהם. אישית אני חושב שפרידמן לעתים הגזים עם הכבוד הזה (הוא למשל הציע לגליזציה של סמים ומתן רישיון לעסוק ברפואה לכל אחד, מתוך הנחה שאנשים יבחרו במה שטוב להם), אבל כמה מרושעת וחוטאת לאמת הצגתו של פרידמן כאויב האנושות.

הרעיונות המטורפים של סבר פלוצקר

סבר פלוצקר הוא כבר שנים רבות הכותב הכלכלי הבכיר של ידיעות אחרונות. אישית אני מאוד אוהב לקרוא אותו, ויש לו רעיונות מעניינים פה ושם, אבל בדרך כלל, הרעיונות שלו, כמו הרעיונות של העיתונות הישראלית במגוון תחומים, הם פשוט הרי אסון, ברמה כזו שניתן לומר די בוודאות שאם ימומשו יביאו לקריסתו הכוללת של המשק הישראלי.  היום ראיתי שהציע להשוות בין מס רווח הון למס הכנסה, זאת אומרת ששיעור מס רווח הון יוכל להגיע ל-50%. אני תוהה אם הוא יודע שאם כך יקרה, יהיה זה שיעור המס על רווחי הון הגבוה במערב, בהפרש עצום כמעט מכל מדינה אחרת  (אפילו בשוודיה המס עומד על 30% בלבד). מי ישקיע בחברה ישראלית או בנדל"ן בישראל בשיעור מיסוי כזה? להזכיר, השקעה, בניגוד להכנסה מעבודה, טומנת בחובה סכנה של הפסד כולל של הרכוש המושקע. בציניות אתהה אם הביטחון הגיאו-פוליטי העצום שאנו חווים במדינתנו יוכל לפצות מבחינת המשקיע על המיסוי ההזוי, אבל כנראה שלא.

לאור היותו של פלוצקר יוצא "על המשמר", עיתון שהתאבל על סטלין, ניתן להבין עוד את רעיון הטירוף הנוכחי הזה, שמקורו בסוציאליזם עיקש, אבל מאין הביא פלוצקר את רעיון העיוועים הקודם שלו – דולריזציה של המשק הישראלי? מה היה קורה למשק הישראלי בסיטואציה שבה היה משתמש במטבע שאין לו שליטה על הדפסתו ועל שיעורי הריבית שלו? לא קשה לענות על כך כשמסתכלים על מדינות אירופה האומללות, אפילו אירלנד שנחשבה לבריאה ולחזקה, ואיך האירו החריב אותן.

הייתי מציע לקרוא את זה –

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3426016,00.html

כדי להבין כמה אפשר לטעות בכתיבה כלכלית.

האורווליאניות של סטנלי פישר

סטנלי פישר מצהיר שהעלאות המס והקיצוצים יתרמו לצמיחה. זו ממש לשון אורווליאנית. הפחתה בתקציבים ממשלתיים פירושה שפחות כסף יזרום במשק. יותר מס גם כן פירושו שפחות כסף יזרום במשק. אם כך, צמיחה מניין?

זאת ועוד, בשנים האחרונות נוסו תוכניות צנע במספר רב של מדינות, ובכולן התוצאה זהה – כישלון מהדהד. לא ברור מהיכן שואב סטנלי פישר את הביטחון שתוכנית הצנע הנוכחית תוליד תוצאה שונה.

אם היינו חוקרים לעומק את סטנלי פישר (מה שספק אם עיתונאי כלכלי נבער כלשהו בישראל יטרח לעשות), היינו כנראה מוציאים ממנו את הטענה שהקיצוצים יאפשרו לו ולעמיתיו בהנהלת בנק ישראל לשמור על סביבת ריבית נמוכה, ואולי אף להנמיך אותה עוד, וכך לשמור על הצמיחה.

דא עקא, הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא סביבת ריבית נמוכה, שהורסת את קרנות הפנסיה ומתדלקת בועות.

בניגוד לטענות מופרכות למיניהן, שורש המשבר העולמי כיום אינו בצבירת חובות בידי ממשלות. ניתן ללמוד על כך גם מכך שלאירלנד ולספרד יחס החוב לתל"ג לפני המשבר היה נמוך מאוד, וגם מכך שארה"ב ובריטניה מסוגלות כיום לגייס הלוואות בריבית שפל של כל הזמנים, תופעה שהיא היפוכו של משבר חוב ממשלתי.

שורש המשבר העולמי הוא אחר לגמרי – בועת נדל"ן שהתפוצצה בארצות רבות במקביל. מניין נבעה בועת הנדל"ן הזו? מסביבת ריבית נמוכה ביותר שתימרצה לקיחת משכנתאות וניפוח מחירי נדל"ן. אם כך, הישועה שאליה חותר פישר, סביבת ריבית נמוכה, היא שורש האסון הכלכלי הגלובאלי שאנו מצויים בו כבר חמש שנים, ואילו השרטון שכביכול הוא משיט את ספינת המשק הרחק ממנו – משבר חוב ממשלתי – אינו הבעיה כלל בסיטואציה העולמית הנוכחית.

תמריץ – בלוג (לא רק) כלכלי

הבלוג יכיל מחשבות שלי על העולם ועל החדשות, אך בעיקר על כלכלה – זו העולמית, זו הישראלית ואולי אפילו על השקעות ומניות, פה ושם.  קראתי לבלוג "תמריץ", מאחר שאני מאמין שהדבר שצריך להנחות אותנו כשאנו חושבים על כלכלה הוא אך ורק השאלה איזה תמריצים תיתן כל פעולה כלכלית נדונה. דבקות עיוורת ברעיונות אחרים פרט לרעיון התמריץ, בין אם הם משתייכים לדת "השוק החופשי", ובין אם מקורם בדת "השוויון" היא אסון שמוביל לעוני, אבטלה ומחסור, ואף יותר מכך – שהרי גם השפל בגרמניה שהעלה את היטלר לשלטון וגם זוועות הקומוניזם נבעו בסופו של דבר מרעיונות כלכליים איומים ונוראים שלא לקחו בחשבון את השפעתם של תמריצים.

למותר לציין, ששום דבר שייכתב פה אינו בגדר המלצה לפעולה כלכלית כלשהי, ולמען האמת, אני מניח שאפילו אני עצמי לא אפעל באופן אישי בהתאם לרוב מה שאכתוב.

אפשר ליצור קשר בדוא"ל: tamritzblog ב-gmail דוט קום.