התמודדות עם אירן גרעינית

אחת העובדות הקשות והמצערות ביותר שמתגלות כאשר מקדישים לעניין אירן חשיבה מעמיקה, הוא שהיכולת לקיים מול אירן מאזן הרתעה גרעיני היא קלושה ביותר על פניה.   אם אירן תתקוף בגרעין את ישראל, לא תהיה למנהיגי ישראל שום ברירה סבירה מלבד כניעה. החזרת מכה גרעינית תגרום למותם של מאות אלפים חפים מפשע באירן, נשים וילדים (נניח ששלי יחימוביץ' ראש הממשלה, מישהו רואה אותה מקבלת כזו החלטה בבונקר תת קרקעי בתוך דקות ספורות?), וגרוע מכך – לא תועיל דבר, כי לאירן, מדינה ענקית, תהיה יכולת מכה שניה ושלישית ורביעית וכו'.

בתולדות הסכסוך הישראלי ערבי הייתה רק פעם אחת שבה המוסלמים ידעו שיש להם סיכוי להשמיד את ישראל – במלחמת העצמאות, והמוסלמים לא נרתעו אז והסתערו לנצל את הסיכוי הזה, על אף שידעו שהפסד טומן בחובו מחיר כבד (שאכן שולם וקרוי היום 'הנכבה'). בהחלט יתכן שאירן תפעל בצורה דומה ותנצל את הסיכוי הסביר למדי שיהיה לה להשמדת ישראל. אמנם מבחינה רציונלית אין סיבה לאירן לשנוא כל כך את ישראל עד כדי לקיחת הסיכון המחושב הכרוך במהלך שכזה, אבל הרי בעינינו אנו רואים שכבר היום היא שונאת את ישראל שנאה עמוקה ומשלמת על כך מחיר עצום בזירה הבינלאומית והכלכלית, ובכל אופן לא משנה את דרכיה, באופן שמזכיר את עקשנותם הלא רציונלית של האנטישמים בכל הדורות עד הנאציזם, וכאן עוד מצטרפת לתמונה דתיות פונדמנטליסטית עמוקה.

יש בכל אופן שלושה מרכיבים שמשנים את התמונה הפסימית הקודרת הזו. הצרה היא שאת שלושתם יש לקחת בעירבון מוגבל.

המרכיב הראשון הוא התמיכה האמריקנית. בעוד שניהול מלחמה גרעינית מול ישראל עלול להיות רציונלי במוחו של אדם כאחמדניג'ד שמבחינתו השמדת ישראל נראית כמטרה העליונה של העולם המוסלמי ותבטיח תהילת עולם לאירן ואולי אף התגשמות נבואות דתיות על קץ הימים, הרי שניהול מלחמה גרעינית מול ארה"ב מהווה אקט מופרע לחלוטין, גם מבחינתו. כמובן יתכן שבאירן ישתלטו כוחות עוד יותר קיצוניים כדוגמת אנשי הטאליבן שבטירופם יצאו למלחמה ישירה בארה"ב בפיגועי האחד עשר בספטמבר, אבל על פניו, עד כמה שניתן להעריך, קשה לראות את אירן נלחמת גרעינית בארה"ב.

השאלה היא כמובן האם אנו יכולים להיות בטוחים שהכרזת מלחמה גרעינית על ישראל תהיה כמו הכרזת מלחמה גרעינית על ארה"ב, והאם ארה"ב תהיה מחויבת להגנת ישראל ממתקפה גרעינית באותו אופן שהיא מחויבת להגנת אדמתה שלה. אין זה מן הנמנע, אבל צריך לזכור שהמגמה הדמוגרפית בארה"ב היא שהאוכלוסיה מורכבת יותר ויותר מהיספנים ואולי גם אסייתים, ציבורים שאין להם סנטימנטים מיוחדים כלפי ישראל. די בקדנציה אחת של נשיא בדלן, מסוגו של הסנטור הרפובליקני ראנד פול, כדי לחולל נסיבות שיקרבו את השמדת ישראל.

 שיקול שני הוא יכולת ההגנה מפני טילים של ישראל. יש לישראל יכולת טובה להגן על עצמה ממטוסים איראניים נושאי פצצה. אם יהיה ביכולתה להגן על עצמה, באמצעות מערכת כמו החץ או THADD האמריקנית, באותה מידה מפני נחיתת טילים גרעיניים בשטחה – הסיכון למתקפה גרעינית ישירה והכדאיות של מתקפה כזו יקטנו מאוד. הבעיה היא שישראל תצטרך להחזיק מאגר עצום של טילי ירוט, כדי למנוע מצב שבו מתקפה קובנציונלית תכלה את מאגר טילי היירוט, ורק לאחר מכן תלווה בהתקפה גרעינית. לדבר זה תהיה עלות כלכלית כבדה, ובנוסף השאלה היא האם אכן יכולת הירוט מפותחת מספיק כדי להדוף טיל גרעיני ללא נזק ובסבירות קרובה לוודאות.

שיקול שלישי הוא שיש אזורים בישראל שקשה מאוד להאמין שיותקפו גרעינית. בפרט, אזור ירושלים ואזורי הרשות הפלסטינית. נכון שחיזבאללה לא בחל במהלך מלחמת לבנון השניה בשליחת טילים על הגליל, אף שחלקם נפלו בכפרים ערביים, אך קשה להאמין שאירן תיזום מתקפה גרעינית על עיר קדושה לאיסלאם כמו ירושלים או על ריכוזי אוכלוסיה פלסטינית. מנגד, האם ישראל תוכל לספוג פגיעה גרעינית בגוש דן ולהמשיך הלאה?

בנוסף יש לזכור שהנזקים שיגרמו מאירן גרעינית אינם נובעים רק מהאפשרות של תקיפה גרעינית ישירה בידי האירנים אלא גם מתהליך הגירעון הכולל באזור שעלול להתחולל, וממטריה גרעינית לפעולות טרור שתינתן בידי האירנים.

האם המסקנה מדברים אלו היא שעל ישראל לתקוף כיום באירן? לא בהכרח, כי לא ברור האם מתקפה ישראלית תניב פירות. יתכן שישראל מצויה במצב בלתי נסבל שבו אין בפניה שום אופציה סבירה לפעולה, והיא תצטרך לשאת את המחשבה על כך שסכנה של השמדה מרחפת לפתחה, והיא מוגבלת במידת יכולתה להתמודד איתה.  בסופו של דבר זהו המצב שאנחנו מתמודדים איתו באופן אישי יום יום כבני אדם הפגיעים למחלות ולתאונות, ויתכן שבאותו אופן נצטרך להתמודד איתו קולקטיבית.

למה סוציולוגים כותבים בשפה לא מובנת?

אני חושב שבאף תחום במדעי החברה לא קיימת נטייה לדבר בצורה כה לא מובנת כמו בסוציולוגיה. הררי מילים חסרות פשר. מדוע דווקא שם? כדי להיחשב פסיכולוג או כלכלן יצירתי, יש להציג נתונים אמפיריים מעניינים. מילים לא מובנות לא יתרמו לכותבן שום דבר. אבל בסוציולוגיה אין לרוב מידע חדש ומעניין, רק גיבובי מילים שמטרתם לעתים קרובות לקדם אג'נדה פוליטית שמאלנית קיצונית. אם כך, מה יעשה סוציולוג שרוצה להיחשב יצירתי או חכם במיוחד? אין לו הרבה מה לעשות מלבד ללהטט במילים בדרך שתוביל את קוראיו לחשוב שהוא מעמיק במיוחד. קיים ביטוי ארמי שמגדיר זאת היטב: "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא"

תשובה לטוקבקיסט מס 7

בנק ישראל מעריך שתחזית הצמיחה תרד.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4265531,00.html

טוקבקיסט מספר 7 מסכם יפה את העניין:

"אין מספיק" כסף לממשלה–>גזירות כלכליות כדי להשיג עוד כסף–>האזרח הקטן מהדק חגורה ומצטמצם–>מיסוי לא מספיק ו"חסר כסף"–>עוד היטלים ומיסים–>האזרח ממשיך להצטמצם–>מיסוי לא מספיק…וחוזר חלילה.

זה בדיוק מעגל הקסמים שנוצר באירופה, ביוון, בספרד, באירלנד. מעגל קסמים ללא מוצא.

אבל אני יכול להרגיע את טוקביסט 7 שבמקרה הישראלי, לא סביר שנדרדר ללא גבול. בניגוד ליוון, ספרד ואירלנד למשק הישראלי יש מייצבים אוטומטיים.

שער הריבית – במקרה של הידרדרות כלכלית, בנק ישראל יכול להקטין את שער הריבית.  התוצאה היא שיותר ישתלם לצרוך מאשר לחסוך, ובנוסף, מי שמשלם משכנתא או לוקח הלוואה מסיבה אחרת, ישלם על כך פחות כסף.

הדפסת כסף – בנק ישראל יכול להדפיס כסף ולקנות בו אג"ח ממשלתיות ואולי אף נכסים אחרים. התוצאה דומה להורדת שער הריבית.

פיחות בשער החליפין – זה כלי בעל השפעה דרמטית בישראל, שהמשק שלה מבוסס על יצוא. אם המשק בישראל יתדרדר, גם שער השקל יתדרדר. התוצאה – היצוא יהיה יותר כדאי, לצרוך כחול לבן יהיה יותר כדאי. המשק יתאושש.

מדהים באיזו טיפשות איומה וקוצר רואי פסיכוטי ויתרו מדינות גוש האירו על שלושת הכלים הכל כך חשובים האלו. אין להן מטבע משלהן, והן לא יכולות להדפיס אותו, הן לא יכולות להפחית ריבית עבורו, והן לא יכולות לפחת אותו.

עד כאן הבשורות הטובות לגבינו. הבשורה הרעה היא שקשה מדי למוטט כליל את המשק הישראל, באותו אופן שהתמוטטו הכלכלות בדרום אירופה. למה זה רע? כי זה אומר שנתקשה ללמוד כמה הסוציאליזם אסוני. אפילו אם שלי תעלה לשלטון – לא יהיה לנו מספיק רע, והרי הבולשביקים כבר ידעו: כמה שיותר רע – ככה יותר טוב.

היאוש מביא אנשים לרדת מהארץ. או שלא.

ברשומה כואבת, יובל דרור מקונן על ישראל שאבדה לו, בתקופת ביבי והחרדים, ועל מחשבות ירידה מהארץ.

זה הניע אותי לבדוק האם קריסת תהליך השלום והתהליך הדמוגרפי האיטי שבו שיעור החרדים גובר וישראל הישנה והטובה מאבדת מכוחה – גורמים לירידה מוגברת.

אפשר להסתכל בנתונים – http://www.cbs.gov.il/www/publications/alia/t3.pdf.

בקצרה, ממש לא.

ההערכה שלי היא שיורדים מהארץ בגלל סיבות כלכליות נטו (וכמעט אין לזה קשר לעמדה לאומית. לא סתם דווקא הליכוד מעוניין במתן זכות הצבעה ליורדים). בשנים האחרונות, הרבה בגלל ההחלטות האמיצות של ביבי כשר אוצר ב-2003, הכלכלה הישראלית הייתה במצב מעולה ביחס לעולם.  אז האם ביבי תורם לירידה מהארץ? להערכתי בדיוק ההיפך קרה. הבעיה שבשנים האחרונות – הרבה אומץ כלכלי ביבי כבר לא מגלה.

שמאל כלכלי נגד ימין כלכלי זה עניים כנגד עשירים? אולי ההיפך.

הויכוח הגלובאלי בין הימין הכלכלי לשמאל הכלכלי מוצג בתקשורת הרבה פעמים כמאבק בין עשירים חמדניים לבין עניים מסכנים ונעשקים. רק שהדימוי הזה הוא שקרי לחלוטין. למעשה, האמת די הפוכה. גם בארץ שלנו וגם בארצות הברית נראה שהעשירים מצביעים לעתים קרובות לשמאל, ואילו העניים מצביעים לעתים קרובות לימין.

כל אחד יודע איפה יש יותר עשירים – ברמת אביב ג' או בדימונה, וכל אחד יודע שזהבה גלאון ושלי יחימוביץ' יקבלו אחוז הרבה יותר גבוה מהקולות דווקא ברמת אביב ג', ולא בדימונה. אפשר היה לחשוב שמדובר בתופעה ישראלית ייחודית, כי כאן בארצנו המחלוקת בין ימין לשמאל היא עדיין בעיקרה מדינית ולא כלכלית, אבל תראו מה קורה בארה"ב.  המדינות העניות יותר (אלבמה, מיסיסיפי..) מצביעות באופן קבוע לרפובליקנים לעומת המדינות העשירות יותר (ניו יורק, קליפורניה, מסצ'וסטס..) שמצביעות באופן קבוע לדמוקרטים.

גם כשבודקים בקרב הכנסה – אובמה ניצח ב-2008 את מקיין בקרב אלו שמרוויחים יותר מ-250 אלף דולר בשנה, כפי שאפשר לראות כאן: http://edition.cnn.com/ELECTION/2008/results/polls/#USP00p1

ההפרש הוא אמנם לא עצום: רק 52 – 48 לאובמה בקרב העשירים, אבל כשזוכרים שהקבוצה הזו היא לבנה ברובה הגדול מאוד, ושיעור ההיספנים והשחורים בה זעום, מבינים את גודל ההישג, שכן בקרב כלל הלבנים מקיין הביס את אובמה בהפרש של יותר מעשרה אחוזים!

אם כך, כדאי לנטוש את כל התיאוריות על מלחמת המעמדות ולזרוק אותן לפח (יחד עם כל ההבלים הרבים האחרים שהשמאל מייצר). זה פשוט לא מה שקורה.

מאה שנה להולדת מילטון פרידמן

ומה שיש ל-ynet לומר לזכרו של הכלכלן הדגול, שמשנתו העניקה תעסוקה וחיים משגשגים למיליונים, זה המאמר המביש הזה של אחד בשם יאיר ברק:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4262598,00.html

אני בטוח שאפילו לזכרו של מרקס, אדם שהמיט על האנושות סבל שטני ממש, ודמות מפוקפקת מאוד בחייה האישיים, הם היו מצליחים למצוא מילים חמות יותר.

בניגוד למה שנכתב במאמר העלוב הזה, פרידמן היה מודע לבעיית העוני ומכאן הצעתו למס הכנסה שלילי.

ההבדל בין יאיר ברק ודומיו לבין מילטון פרידמן הוא שיאיר ברק בז לבני אדם, בז לבחירותיהם, בז להחלטותיהם, מה שהוא מכנה בזלזול כ"שוק". מה שהוא רוצה זו אליטה אקדמית שתחליט איך הדברים צריכים להיות ותכפה אותם מלמעלה למטה בכישרון "המופלא" הרגיל של אליטות כאלו.

המשנה הזאת בכלל לא אוהבת בני אדם, מה שהיא אוהבת זה את המסכנות שבהם.

כמה זה שונה ממילטון פרידמן, וכמה כבוד יש לפרידמן לבני אדם פשוטים ולבחירותיהם. אישית אני חושב שפרידמן לעתים הגזים עם הכבוד הזה (הוא למשל הציע לגליזציה של סמים ומתן רישיון לעסוק ברפואה לכל אחד, מתוך הנחה שאנשים יבחרו במה שטוב להם), אבל כמה מרושעת וחוטאת לאמת הצגתו של פרידמן כאויב האנושות.

הרעיונות המטורפים של סבר פלוצקר

סבר פלוצקר הוא כבר שנים רבות הכותב הכלכלי הבכיר של ידיעות אחרונות. אישית אני מאוד אוהב לקרוא אותו, ויש לו רעיונות מעניינים פה ושם, אבל בדרך כלל, הרעיונות שלו, כמו הרעיונות של העיתונות הישראלית במגוון תחומים, הם פשוט הרי אסון, ברמה כזו שניתן לומר די בוודאות שאם ימומשו יביאו לקריסתו הכוללת של המשק הישראלי.  היום ראיתי שהציע להשוות בין מס רווח הון למס הכנסה, זאת אומרת ששיעור מס רווח הון יוכל להגיע ל-50%. אני תוהה אם הוא יודע שאם כך יקרה, יהיה זה שיעור המס על רווחי הון הגבוה במערב, בהפרש עצום כמעט מכל מדינה אחרת  (אפילו בשוודיה המס עומד על 30% בלבד). מי ישקיע בחברה ישראלית או בנדל"ן בישראל בשיעור מיסוי כזה? להזכיר, השקעה, בניגוד להכנסה מעבודה, טומנת בחובה סכנה של הפסד כולל של הרכוש המושקע. בציניות אתהה אם הביטחון הגיאו-פוליטי העצום שאנו חווים במדינתנו יוכל לפצות מבחינת המשקיע על המיסוי ההזוי, אבל כנראה שלא.

לאור היותו של פלוצקר יוצא "על המשמר", עיתון שהתאבל על סטלין, ניתן להבין עוד את רעיון הטירוף הנוכחי הזה, שמקורו בסוציאליזם עיקש, אבל מאין הביא פלוצקר את רעיון העיוועים הקודם שלו – דולריזציה של המשק הישראלי? מה היה קורה למשק הישראלי בסיטואציה שבה היה משתמש במטבע שאין לו שליטה על הדפסתו ועל שיעורי הריבית שלו? לא קשה לענות על כך כשמסתכלים על מדינות אירופה האומללות, אפילו אירלנד שנחשבה לבריאה ולחזקה, ואיך האירו החריב אותן.

הייתי מציע לקרוא את זה –

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3426016,00.html

כדי להבין כמה אפשר לטעות בכתיבה כלכלית.

האורווליאניות של סטנלי פישר

סטנלי פישר מצהיר שהעלאות המס והקיצוצים יתרמו לצמיחה. זו ממש לשון אורווליאנית. הפחתה בתקציבים ממשלתיים פירושה שפחות כסף יזרום במשק. יותר מס גם כן פירושו שפחות כסף יזרום במשק. אם כך, צמיחה מניין?

זאת ועוד, בשנים האחרונות נוסו תוכניות צנע במספר רב של מדינות, ובכולן התוצאה זהה – כישלון מהדהד. לא ברור מהיכן שואב סטנלי פישר את הביטחון שתוכנית הצנע הנוכחית תוליד תוצאה שונה.

אם היינו חוקרים לעומק את סטנלי פישר (מה שספק אם עיתונאי כלכלי נבער כלשהו בישראל יטרח לעשות), היינו כנראה מוציאים ממנו את הטענה שהקיצוצים יאפשרו לו ולעמיתיו בהנהלת בנק ישראל לשמור על סביבת ריבית נמוכה, ואולי אף להנמיך אותה עוד, וכך לשמור על הצמיחה.

דא עקא, הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא סביבת ריבית נמוכה, שהורסת את קרנות הפנסיה ומתדלקת בועות.

בניגוד לטענות מופרכות למיניהן, שורש המשבר העולמי כיום אינו בצבירת חובות בידי ממשלות. ניתן ללמוד על כך גם מכך שלאירלנד ולספרד יחס החוב לתל"ג לפני המשבר היה נמוך מאוד, וגם מכך שארה"ב ובריטניה מסוגלות כיום לגייס הלוואות בריבית שפל של כל הזמנים, תופעה שהיא היפוכו של משבר חוב ממשלתי.

שורש המשבר העולמי הוא אחר לגמרי – בועת נדל"ן שהתפוצצה בארצות רבות במקביל. מניין נבעה בועת הנדל"ן הזו? מסביבת ריבית נמוכה ביותר שתימרצה לקיחת משכנתאות וניפוח מחירי נדל"ן. אם כך, הישועה שאליה חותר פישר, סביבת ריבית נמוכה, היא שורש האסון הכלכלי הגלובאלי שאנו מצויים בו כבר חמש שנים, ואילו השרטון שכביכול הוא משיט את ספינת המשק הרחק ממנו – משבר חוב ממשלתי – אינו הבעיה כלל בסיטואציה העולמית הנוכחית.

תמריץ – בלוג (לא רק) כלכלי

הבלוג יכיל מחשבות שלי על העולם ועל החדשות, אך בעיקר על כלכלה – זו העולמית, זו הישראלית ואולי אפילו על השקעות ומניות, פה ושם.  קראתי לבלוג "תמריץ", מאחר שאני מאמין שהדבר שצריך להנחות אותנו כשאנו חושבים על כלכלה הוא אך ורק השאלה איזה תמריצים תיתן כל פעולה כלכלית נדונה. דבקות עיוורת ברעיונות אחרים פרט לרעיון התמריץ, בין אם הם משתייכים לדת "השוק החופשי", ובין אם מקורם בדת "השוויון" היא אסון שמוביל לעוני, אבטלה ומחסור, ואף יותר מכך – שהרי גם השפל בגרמניה שהעלה את היטלר לשלטון וגם זוועות הקומוניזם נבעו בסופו של דבר מרעיונות כלכליים איומים ונוראים שלא לקחו בחשבון את השפעתם של תמריצים.

למותר לציין, ששום דבר שייכתב פה אינו בגדר המלצה לפעולה כלכלית כלשהי, ולמען האמת, אני מניח שאפילו אני עצמי לא אפעל באופן אישי בהתאם לרוב מה שאכתוב.

אפשר ליצור קשר בדוא"ל: tamritzblog ב-gmail דוט קום.