העברת השגרירות – מבט לאחור

כדאי לעיין בשרשור הטוויטר המשעשע הזה. מומחי המזרח התיכון האמריקנים התחרו ביניהם בתיאורים כיצד העברת השגרירות לירושלים תהרוס את יחסי ארה״ב עם העולם הערבי ואת יחסי ישראל עם הערבים. ובכן העניינים התפתחו בצורה מעט שונה..

למה הם טעו כל כך? תהיה זו מסקנה שגויה להסיק שאפשר להתגרות בערבים בכל דרך ולא לשלם על כך מחיר. סביר להניח שאם ישראל תתגרה בעולם הערבי בנושאים שבאמת קרובים ללב הערבים, כמו בענייני מסגד אל אקצה, יהיה בכך סיכון גדול. וגם יש תקדימים לכך. ברם, לא הייתה שום סיבה להניח שמיקומה של שגרירות אמריקנית ברחוב כזה או ברחוב אחר יהווה ביג דיל מבחינת הערבים. זו סתם הייתה השערה מטופשת מלכתחילה.

גם בנושא הסיפוח, שלמרבה המזל ירד מהפרק, לא ההתגרות בעולם הערבי הייתה הבעיה המרכזית, אלא הצגתה של ישראל כמדינת אפרטהייד מול העולם המערבי שאליו היא עדיין רוצה להשתייך. טראמפ מייצג את ניצחונה של ברבריות מסוימת שנורמות בינלאומיות מתוקנות אינן מעניינות אותה, ולכן כהונתו הייתה שעת כושר לסיפוח. טוב שישראל ניצלה אותה כדי לקבל הכרה בסיפוח שטחים שבאמת היא יכולה להחזיק בהם דמוגרפית כמו ירושלים ורמת הגולן.

ברם, סטיבן פינקר צודק בדבריו על כך שהתהליך הגדול והמשמעותי יותר שחווה האנושות במרוצת הדורות הוא ירידת האלימות והברבריות. טראמפ לא יכהן כנשיא לנצח. סביר להניח שיעזוב את הבית הלבן כבר בתוך כמה חודשים. הייתה זו מורשת איומה עבורנו אם היה מותיר לנו את הסיפוח שיתפרש בידי האליטות במערב ככתם קלון של אפרטהייד. למרבה המזל העניינים התגלגלו אחרת וטראמפ מותיר לנו שלום עם הערבים במפרץ.

חשוב להבין את ההבדל בין ניבוי השגרירות הכושל לאפוקליפסת הסיפוח שהייתה יכולה להיות אמיתית. בניבוי האסון שתגרום העברת השגרירות ניסו המומחים האמריקנים לנבא את זעם הערבים, אבל הם כנראה לא מבינים הרבה לגביו. לעומת זאת, כשמחו נגד הסיפוח תיארו האליטות באמריקה את זעמן שלהן עצמן ולגביו עדותן אמינה. אם האליטות באמריקה ובמערב יראו את ישראל כמדינת אפרטהייד, זה יהיה אסון.

שקרים קטנים, שקרים גדולים

משפט מושלם כתב המשורר האמריקני רוברט פרוסט: "אלוהים, סלח לי על הבדיחות הקטנות שאני מתבדח על חשבונך, ואני אסלח לך על הבדיחה הגדולה שאתה מתבדח על חשבוני".

דבר דומה יכול להגיד הימין לשמאל בוויכוח הגלובאלי ביניהם בשאלה מי אמין ומי שקרן. השמאלנים צריכים לסלוח לימניים על השקרים הקטנים. או אז הימין יצטרך לסלוח לשמאל על שקריו הגדולים.

אנשי ימין מסוגו של דונאלד טראמפ מפזרים שקרים ללא הרף. טראמפ לא מסוגל להגיד משפט עובדתי אחד מדויק. הוא היה זה שקידם את התיאוריה שברק אובמה נולד בכלל מחוץ לארה"ב. אבל אלו שקרים קטנים. לפעמים קטנים – גדולים. מנגד, אנשי השמאל לרוב צמודים יותר לעובדות. לא במאה אחוז. אבל ככלל הציבור השמאלני שהוא יותר אינטלקטואלי ובעל חשיבה יותר מדעית מעריך יותר עובדות אובייקטיביות ובדיקה שיטתית שלהן.

ברם, השקרים של השמאל אינם שקרים עובדתיים קטנים. אלו שקרים ענקיים שנוגעים לעצם תפיסת העולם שלו ולחוסר הבנתו את טיב המציאות. לא, פליט טיפוסי מסומליה לא ייקלט יפה במערב כמו שנקלטו בו המהגרים היהודים שברחו מרדיפה בארצות המוצא שלהם. לא, מיסוי דרקוני של עשירים לא יחולל צדק חברתי מופלא. הוא יחולל תמריצים שליליים ויפגע ברווחה הכללית.

השמאל מדמה בעיני רוחו שוויון אוטופי בכל מקום בשעה שהקיום האנושי היה מאז ומתמיד היררכי. אין פיית שוויון שמסוגלת לפזר זרעי קסם שישנו את פני הדברים. אין זה מסר מייאש. להיפך. בני האדם התקדמו בדורות האחרונים התקדמות מדהימה בהפחתת הגחמתיות, הברבריות, האכזריות וחוסר הצדק שכרוכים בחיים. הנה, רק לפני פחות משבעים שנה אלן טיורינג, גיבור פיצוח האניגמה, נרדף על נטיותיו המיניות והובל להתאבד. הוא חווה כפיות טובה מזעזעת מצד מדינתו ואילו עכשיו הוא מונצח על שטר חמישים הפאונד שמנפיק הבנק של אנגליה.

אבל קידמה יכולה להתקיים כשבני האדם נותרים בני אדם, רק קצת פחות אלימים וקצת יותר סובלניים. פנטזיות שוויון לעומת זאת דורשות להכניס את בני האדם למיטת סדום שממנה יגיחו כבני אדם אחרים וכהומו סאפיינס שלא קיים. כזה שמחויב לרווחת ילדים שנולדו בכפר נידח בקונגו, עכשיו דחוקים על סירה רעועה לאירופה, כמו לרווחת ילדים בני עמו. כזה שיתמסר ברצון לתת נתח מופקע מרכושו למדינה ולא יכלה משאבים במציאת תחבולות ומקלטים להיפטר ממס. כזה שנולד בתרבות שקידשה עשרות דורות את החרב, את הג'יהאד ואת האנטישמיות, ורק יניח רגלו במערב ויאמץ את כל ערכי הנאורות.

אין שקר גדול מדמיונות השווא האלו ואין זה מפתיע שאין מי שמתעבים אותם יותר מאלו ששימשו בעצמם עכברי מעבדה לניסויי השמאל. תעיד על כך התנגדותן של מדינות מזרח אירופה להטפה הקוסמופוליטית מצד מדינות מערב היבשת. בהקשר זה כתב דימיטרי שומסקי (דווקא איש שמאל בעצמו) דברים יפים על מורשת הקומוניזם הסובייטי שכבר ציטטתי פעם:

המדינה הסובייטית ערכה ניסוי חסר תקדים בבני אדם. מצד אחד, מושגי הנאורות והשוויון, המוסר וכבוד האדם וחירותו גדשו את החלל הציבורי עד לעייפה. מצד אחר, בהעדר חברה פתוחה, בלא אפשרות כלשהי של בקרה ציבורית, התעוררו והשתוללו בחיי היום-יום באין מפריע השפלים שביצרי האדם.

הפער הבלתי נתפש בין רטוריקת השוויון האזרחי והלאומי לבין מציאות של דרוויניזם חברתי פראי ואפליה ממוסדת על רקע מוצא לאומי, גרם לאזרחים סובייטיים רבים לחשוב שהאשם הוא במושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון. שמושגי הנאורות, ההומניזם והשוויון הם מושגים כוזבים וצבועים לכשעצמם, ולא מי שהשחיתו אותם.

דונלד טראמפ הוא אולי דמות ליצנית ומוגבלת, אבל הוא עדיין נושא איתו את ההיגיון הבריא ההיררכי האינסטינקטיבי שהיה לאבותינו כבר כשהיו על העצים או קצת אחר כך. בהיגיון הזה יש בסופו של דבר יותר אמת מהותית מבדמיונות השווא של פרופסורים שמאלנים הומניסטיים, אפילו אלו אשר בוררים את מילותיהם ועובדותיהם בקפידה.

ניצחון החלשות

כבר לא פעם ציטטתי בבלוג את ספרו המופתי של סטיבן פינקר שמתאר את תהליך הציביליזציה שעובר על האנושות. הרוע, האכזריות, הזוועות, הקטל הולכים ופוחתים. הנורמות האיומות של העבר הולכות ומפנות מקום לנורמות חדשות ומתורבתות יותר. 

אנו חוזים בימים אלו ממש בעוד אבן דרך בתהליך הזה שהופך את האנושות לנאורה יותר. נשים שהשלימו בימים עברו עם יחס משפיל ומבזה שהופך אותן לאובייקט מיני ולעתים מגיע ממש לכדי אונס – אינן מוכנות לשתוק עוד. מימדי התופעה שמתגלית עתה מעדויות של נשים רבות הם מזעזעים אך כשהדברים נחשפים לאור השמש ומתבצע טיהור עמוק – אין מי שיהיה מוכן להגן על הנורמות הבזויות שהיו מקובלות בקרב גברים בעבר. זהו ניצחון אולטימטיבי לפמיניזם. 

יהיה מי שיגיד שזו נקודת תפנית במלחמת המינים שבה הנשים נוקמות בגברים על מה שעוללו להן במשך ההיסטוריה. אי אלו אשמאים זקנים בני זמננו הופכים לשעיר לעזאזל שמשלם את מחיר הזעם המתפרץ של המין הנשי על ביזויו ורמיסתו רבי הדורות. אבל לא חייבים לראות את הדברים כך. 

טוב שיינקטו צעדים שיגנו על כבוד האישה, אך אין זה סותר עשיית צדק גם עם הגברים במקומות שבהם הם המופלים, למשל בעניין דמי המזונות והזכות למשמורת משותפת על ילדים, כפי שעשה בית המשפט העליון בפסיקה היסטורית השנה.

במאמר יפה שפרסם לפני כשמונה עשרה שנה, בגיליון תחילת המילניום של ידיעות אחרונות, קרא סבר פלוצקר לתהליך התירבות של האנושות "ניצחון החלשים". אלו שבאו מנקודה התחלתית של חולשה, כמו נשים או יהודים ומיעוטים מופלים בכל מקום. אלו שמאמינים בערכים ליברליים, שמים על עצמם מגבלות וסולדים משימוש אכזרי בכוח ברוטלי. אלו הם המנצחים של המאה העשרים ומוראותיה. איזו הפתעה גדולה ונפלאה.

על תהליך הציביליזציה שעוברת האנושות, ובכלל זה תהליך עליית הפמיניזם, מרחף סימן שאלה גדול – עד כמה הוא מוגבל לציביליזציה המערבית ועד כמה הוא צפוי להניב פירות מחוצה לה, ובפרט בארצות האיסלאם ובאפריקה. מכיוון שאלו המקומות בהם מתרחש הגידול הדמוגרפי הנוכחי של האנושות, הרבה מאוד תלוי בשאלה זו.