דמיינו שדונלד טראמפ נעשה נשיא ארה"ב (לא מאוד סביר, אבל בשלב זה בהחלט לא בלתי אפשרי). דמיינו שבארץ המיאוס מביבי גובר (סביר מאוד), יצחק הרצוג הנאשם בפלילים מאבד את ראשות מפלגת העבודה לשלי יחימוביץ' (סביר מאוד), ויחימוביץ' הופכת לראש המפלגה הגדולה ביותר בבחירות הבאות ונעשית ראש ממשלה (קשה להאמין, אבל לא בלתי אפשרי). עתה טראמפ המיזוגן הקיצוני ויחימוביץ' הפמיניסטית הדעתנית ייאלצו לנהל מערכת יחסים שבין נשיא אמריקני לראש ממשלה ישראלי, שלעומתה יחסי אובמה וביבי יהיו גן של שושנים שבו מושמעת נעימה פסטורלית. לא משעשע ומבעית בעת ובעונה אחת לחשוב על כך?
קטגוריה: שלי יחימוביץ'
חוק בעייתי, ניסוי מרתק
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור התמרמרה על הקולות שיצאו נגד בית המשפט בגלל פסיקת הגז. אבל היה בביקורות על החלטת בג"ץ משב רוח רענן – מישהו במדינה העז להביע בנחרצות ובבהירות עמדה שאינה הסוציאליסטית ביותר. בין המבקרים היה גם יובל שטייניץ שעד היום אנחנו משלמים את חטאי החלטתו לעשוק את משקיעי הגז באמצעות הקמת ועדת ששינסקי.
מצד שני העובדה שאפילו ח"כ אחד לא הצביע נגד החוק להגבלת שכר הבכירים בבנקים העידה עד כמה אנחנו במדינה עדיין שבויים בפרדיגמה שמעדיפה רגולציה אינסופית על כוחות שוק חופשי. אמת, הבנקים הם מונופול שנתמך בידי הידיעה שהמדינה מבטחת את פקדונותיהם, ולכאורה קיים קייס חזק למניעת ניצול לרעה של המצב הזה בידי בכירי המערכת. מצד שני, איזה תמריץ נותר למנהלים לייעל את המערכת, להילחם בטפילות של ועדי עובדים, לייצג את האינטרסים של המשקיעים, אם שכרם קבוע ולא יעלה באגורה כך או כך. ההצמדה לשכר העובד הנמוך ביותר היא בכלל הזיה סוציאליסטית מופרעת שרק מוח של יחימוביץ' ודומיה יכול היה להמציא. איזה היגיון כלכלי יש בדרישה להעלאת שכרם של מי שמנקים את השירותים בסניפי הבנק יותר משכר אלו שעושים זאת בשירותי משרדי ממשלה או הייטק. הריח הרע די דומה מן הסתם בכל המקומות.
גרוע מכך, בעוד שאפשר להשלים איכשהו עם חוק שכר הבכירים הפיננסיים בשל היות הבנקים בישראל קרטל חצי ממשלתי מנוון וחסר תקווה בלאו הכי, באופק מופיעים רעיונות חדשים שכבר גובלים ממש בטירוף. יצדיקו הקמת פסלים של לנין וטרוצקי בכיכר רבין אם ימומשו. הרעיון להטיל הגבלת שכר בכל חברה ציבורית יחסל לחלוטין את הבורסה לניירות ערך ויותיר בה רק חברות שיש סיבה טובה במיוחד עבורן, ואולי רעה במיוחד עבור המשקיעים, להיוותר במסחר. בכלכלה יש חשיבות רבה לציפיות לעתיד. אם יווצר חשש מחוק מופרך להגבלת שכר בעתיד, ההשפעה הרעה והמצננת שלו על חברות ששוקלות להנפיק עצמן תתחיל כבר בהווה. הבורסה היא המקום שבו יקבע גורל הפנסיות שלנו, וככל שזה תלוי בשלי יחימוביץ' ולמרבה החלחלה כנראה גם בשר האוצר כחלון, גורלן יהיה רע ומר.
ובכל אופן חוק שכר הבכירים גם נותן קורת רוח מסוימת למי שמרותק לאופן שבו תמריצים עובדים. אין ספק שלשינוי בתמריצים עבור בכירי המערכת הבנקאית יהיה השפעה על התנהגותם. כתבתי על התמריצים השליליים אבל יכול להיות שחלק מהתמריצים יהיו חיוביים, למשל חוסר עניין של בנקאים בסיכונים מיותרים או עידוד אנשים מוכשרים באמת לצאת מהסביבה הקרטלית של הבנקים ולפתוח ביוזמות חדשות. כדאי יהיה לעקוב ולצפות. נראה לי שמהעולם כולו יבואו חוקרים ללמוד איך בנק מושפע משינוי חד בתמריצים של מנהליו.
אין צמיחה ללא פיטורים
שלי יחימוביץ' מרימה קול צעקה מול הפיטורים המתוכננים בבנק הפועלים ומנגידה אותם לעומת רצונה של שרי אריסון להכריז על "יום מעשים טובים". אבל הניגוד קיים רק במוחה הקומוניסטי של יחימוביץ'. אדרבה, אם בנק הפועלים היה מוותר על נשק הפיטורים, הוא היה מוותר על אחד מהכלים החיוניים ביותר בשירות הקפיטליזם והצמיחה. וזה לא היה מעשה טוב. זה היה מעשה רע מאוד. בלי צמיחה אין תרופות חדשות, אין מכוניות יותר בטוחות, אין נשק חדיש להגנה על המדינה, אין תקציב מוגדל לעזור לחלשים, והמוני אנשים חכמים ומוצלחים היו נפרדים מאיתנו לצמיתות ונוסעים לחפש הזדמנויות בחו"ל כפי שהיה בארץ עד שנות השמונים ועד הגעת מה שמכונה בתיעוב בעיתונות הסוציאליסטית "העידן הנאו ליברלי".
מדוע פיטורים כל כך חיוניים לצמיחה? כדי להבין זאת צריך לקלוט שבמוקד הרצון לצמיחה עומד מעין פרדוקס. מצד אחד אנחנו רוצים שכל מוצר יילך ויוזל עם השנים. מצד שני אנחנו רוצים שהמשכורות הממוצעות יגדלו. איך אפשר להוזיל עלות של מוצר בזמן שאנחנו מגדילים את המשכורת של מי שעושה אותו? האם אין זו סתירה מיניה וביה? לא ממש. יש פיתרון – אם נקצה פחות עובדים לייצור כל יחידת מוצר, נוכל גם להגדיל את משכורתם וגם להוזיל את המוצר. אבל כדי לחולל את התהליך הזה, שרק הוא מאפשר צמיחה, צריך להיפרד כל הזמן מחלק מהעובדים. בעולם אידיאלי אפשר היה להיפרד מהם על ידי שליחתם לאגף אחר בחברה שיהיה עסוק ברעיונות יצירתיים חדשים, או על ידי איחולי דרך צלחה כשימצאו עבודה בשכר גבוה יותר. אבל במציאות של הבנקים שבה הסכמים עם ועדים חזקים מבטיחים קביעות ועלייה מתמדת בשכר, העובדים לא כל כך ששים להיפרד בעצמם. לפעמים אין מנוס מלשלחם לשלום.
אני מזדהה עם החשש ועוגמת הנפש של המפוטרים ומשפחותיהם, ומובן שמאוד לא הייתי רוצה להיות מפוטר בעצמי. אבל צריך להגיד את האמת גם אם היא לא פופוליסטית. קיומו של מנגנון שמאפשר לפטר הוא דבר טוב וחיוני. גם אם יהיה זה גס רוח לחגוג פיטורים ב"יום המעשים הטובים", הרי שבתמונה הכוללת הם מועילים לחברה מן הסתם הרבה יותר מכל דבר אחר שנחגג בו.
שלי נגד טבע
שלי יחימוביץ דורשת מטבע לא לפטר אפילו עובד אחד.
http://www.shelly.org.il/node/8622
הגישה ההזויה שלה לכלכלה מדהימה כל פעם מחדש.
האם שלי הייתה הולכת להעסיק שבע עוזרות בית ומורה לסינית שאינה צריכה, רק כדי להקטין את האבטלה במשק? כנראה שלא, אז למה לדעתה יש לה זכות לדרוש מחברת טבע להעסיק עובדים שלדעת מנהליה היא אינה זקוקה להם. כולנו הרי נשלם את המחיר על התנהלות גרועה של טבע, כי מניית טבע מככבת בחסכונות ובתיקי הפנסיה של כולנו.
המדינה בוודאי צריכה להילחם באבטלה, אבל עליה לעשות זאת בדרכים הגיוניות, לא בדרכים מופרכות, כמו אלו שמציעה שלי – לדרוש מחברה עסקית להפסיד על העסקת עובדים שאינה זקוקה להם.
מה כן אפשר לעשות? למשל אפשר למנות לנגיד בנק ישראל את ויקטור מדינה, תומך פיחותים יודע. אם ידאג לפחת את השקל חזרה לאזור הארבעה שקלים, יהיה שפע עצום של מקומות עבודה בתעשיית היצוא. אם טבע תפטר, יהיו אחרים שימהרו לקלוט.
היגיון הברזל של שלי
כתוצאה מקריאת הפוסט המעולה בבלוג דעת מיעוט התוודעתי להיגיון הברזל של שלי יחימוביץ באשר להעדפת העובד על הצרכן:
"…אני עדיין חושבת שההסתכלות שלנו צריכה להיות לא תמיד דרך העיניים של הצרכן, כי אותו צרכן – רוב שעות ושנות חייו הוא לא קונה וצורך דירות אלא הוא אדם עובד"
מדהים. מנהיגה כלכלית בישראל, אישה שחלק ניכר מהציבור המשכיל בישראל מצביע לה (שהרי, בוא נודה על האמת, עליונותו של הליכוד בפוליטיקה הישראלית נובעת דווקא מהציבור הלא משכיל). וזה עומק הטיעונים שהיא מעלה.
ובכן, לידיעת שלי, אדם עובד, בפרט בתחומים הלא מספקים במיוחד שבהם עובדים העניים שלהם את דואגת, עובד בראש ובראשונה למען הכסף. ואת הכסף הוא לא צריך כדי להציגו בסלון לראווה, אלא כדי לצרוך באמצעותו. אם הסיבה לכך שאנשים עובדים היא יכולתם לצרוך, הרי שכשפוגעים ביכולתם לצרוך, מחייבים אותם לעבוד יותר קשה, או לקבל תמורה פחות מספקת עבור עבודתם.
למען האמת יש שם לסיטואציה הזו ששלי מוליכה אליה, שבה אדם מקבל שכר נאה על עבודתו, אבל כשהוא מנסה לצרוך באמצעותו הוא מגלה שהוא כבר לא שווה הרבה. קוראים לזה יוקר מחיה גבוה, ולתהליך המתמשך של עליית יוקר המחיה קוראים אינפלציה, ואולי אף היפר-אינפלציה, כפי שהיה פה בשנות השמונים.
בדבר אחד אפשר להתנחם לגבי שלי, גם אם תעלה לשלטון ותממש את רעיונותיה הכלכליים האיומים במלואם, לא תוכל להפוך אותנו ליוון או לספרד, כי לנו יש מטבע משלנו. מצד שני, הגורל של ונצואלה גרוע דיו.
שלי יחימוביץ' בצרפתית מעודכנת
פרנסואה הולנד, נשיא צרפת, הצטייר כגרסה אירופאית של שלי יחימוביץ'. בקמפיין הבחירות שלו רכב על שנאת עשירים והבטיח למסות מיליונרים ב-75% מס. אבל המציאות הכלכלית העגומה של צרפת, והסקרים הקטסטרופליים מבחינתו, עדכנו קצת את משנתו הפוליטית. מס ה-75% כבר לא ייצא לפועל ולאחרונה קרסה תוכנית אחרת שלו שיחימוביץ' רוצה לאמץ אצלנו – הרעיון להעלות בצורה דרמטית את המיסים על רווחים של משקיעים, עד כדי כך שהמיסוי יהיה גבוה מ-50%. הולנד הודיע שחלה "אי הבנה", ובדעתו בעצם להוריד בחדות את המס על רווחים של משקיעים, לפחות כשההשקעות ארוכות משנתיים.
הוא חתם בהכרזה: "הבה לא נשכח את הברור מאליו – עסקים הם אלו שיוצרים עושר, צמיחה ותעסוקה. החברה שלנו צריכה לחגוג הצלחה על כל צורותיה". השלטון מפכח. אולי אנחנו צריכים לקוות ששלי יחימוביץ' תהיה ראש ממשלה, וכך נשמע משפטים יפים כאלו גם ממנה. ובכל אופן אני מקווה מאוד שמקומה באופוזיציה יישמר לאורך ימים.
שלי יחימוביץ היא המקבילה של מיט רומני
אם נבקש ממישהו להקביל את הבחירות בארה"ב לפוליטיקה המקומית, הוא בוודאי יאמר שביבי הוא תאום של רומני ואילו שלי יחימוביץ' היא תאום של ברק אובמה. אבל זה רחוק מהאמת. ראשית, ביבי נמצא הרבה יותר שמאלה מרומני מהבחינה הכלכלית. רומני תומך בביטול מס הון, ביבי העלה אותו דרסטית יותר מפעם אחת (כיום הוא עומד על 27% לעשירים ו-25% לשאר האוכלוסיה, בעוד שבתחילה עמד על 15% לפני כהונתו של נתניהו כשר אוצר). ביבי מעולם לא פקפק בחוק הבריאות הממלכתי של ישראל. ביבי מעולם לא התנגד למדיניות מוניטרית מקלה, והוא מאוד גאה בפעילותו של סטנלי פישר, מינוי אישי שלו, בניגוד להתקפותיו של רומני על בן ברננקי.
שנית, כמה מהדברים ששלי יחימוביץ' עושה מזכירים מאוד את התנהלותו של רומני – ראשית, הזיגזגים הפרועים. אשת חד"ש ומצביעת בשארה הופכת לידידותית למתנחלים, כפי שרומני נע ונד בין הימין הקיצוני למרכז לפי הצורך האלקטורלי בכל רגע. שנית, המספרים שלא מתחברים. יחימוביץ' מרבה לדבר על העלאת נטל המס על העשירים והקלתו על מעמד הביניים, אבל בפועל אין שום דרך מעשית לגבות עוד הרבה כסף מהעשירים במדינה (בגלל הסוציאליזם המפא"ינקי שעוד שורד פה, אין לנו יותר מדי עשירים פה), והדרך היחידה להקל על העניים, כלומר על הערבים ועל החרדים, היא לקחת כסף ממעמד הביניים. אבל את זה שלי יחימוביץ' לא מרגישה צורך לומר. נאמנות למה שהמורה לחשבון לימד בכיתה ב' אינה מטרידה אותה. בכך היא גם כן מאוד מזכירה את רומני.