המוניות זקוקות למודל נטפליקס

אפליקציית מוניות חדשה מגיעה לישראל – יאנגו. החשדנים שבמגיבי הטוקבקים בטוחים שזו דרך של רוסיה, שממנה מגיעה האפליקציה, לרגל בישראל בעידן הסייבר. אבל גם אם נתעלם מפרנויה זו אין הרבה בשורה בעוד אפליקציית מוניות בארץ. חוקי הביקוש וההיצע לא כל כך עובדים בסקטור המוניות כי המחיר מפוקח ולא ניתן להעלותו וגם כי היצע הנהגים מוגבל ולא כל אחד רשאי לנהוג במונית. בעיית ההיצע המוגבל תיפתר רק בבוא הרכב ללא נהג (לפיניקס הוא כבר הגיע!) או כשנהגי המוניות יאבדו כוחם בליכוד (להבדיל מהרכב ללא נהג זה באמת מדע בדיוני). אבל את בעיית המחיר המפוקח לכאורה ניתן לפתור. משרד התחבורה אוסר על העלאת מחיר נסיעה במונית, אפילו בשעות השיא, ולכן מטבע הדברים קיים מחסור במוניות בזמן זה. התחום מתקיים בחוסר יעילות קיצוני בשל ההתעקשות על מחיר קבוע לכל נסיעה כששיקולי ביקוש והיצע – הס מלהזכיר. אבל אפליקציה יכולה לפתור זאת בצורה מקורית. היא יכולה לעבוד במודל נטפליקס, כלומר על בסיס דמי מנוי חודשיים. משרד התחבורה הרי לא יכול לאסור על גביית דמי מנוי באפליקציות; סמכותו אינה מגיעה עד לשם.

מנוייה של אפליקציית מוניות שתעבוד באופן כזה יקבלו קדימות בשעות השיא, פשוט מאחר שהנהגים שיגיעו אליהם יתוגמלו בעין יפה, כמובן מכספי דמי המנוי. בשעות השפל לעומת זאת ניתן יהיה להעניק למנויים הנחה. ההוצאה הכספית הממוצעת לנסיעה לא בהכרח תגדל אבל היא תתחלק באופן יעיל בהרבה.

רגולציה חונקת וכפייה כלכלית לא יעילה מתבררים לעתים קרובות כפחות מזיקים ממה שנדמה היה מלכתחילה, כי המוח הקפיטליסטי ממציא לנו פטנטים. אולי פטנט כמו זה המתואר יוכל לשרת היטב את סקטור המוניות.

שירות הדוב

רוסיה פרסמה היום הודעה בעלת אופי היסטורי. היא ציינה בה שהיא מכירה בירושלים המערבית כבירת ישראל. הפתעה מכיוון מוסקבה. הרי לעומת זאת, אפילו ממשל טראמפ, כך כבר ברור, אינו מתכוון להעביר השגרירות לירושלים. גם פקידי האיחוד האירופי קראו שלא לאפשר ביקורים רשמיים של המדינאים מטעם האיחוד בירושלים. ב-Ynet מעריכים שההודעה מסמנת תהליך שבו רוסיה מנסה להגביר מעורבותה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכנראה רוצה לעשות זאת מעמדה ידידותית כלפי שני הצדדים.

יחסי ישראל ורוסיה בתקופת פוטין הם טובים עד כמה שאפשר, בהתחשב בכך שרוסיה היא מדינה נטולת סנטימנטים המצויה בברית הדוקה עם אויבים מושבעים של ישראל כמו אירן וכמו ממשל אסד בסוריה. ישראל הולכת עם פוטין על קצות האצבעות והייתה מוכנה להתחמק מנקיטת עמדה בעניין אוקראינה כדי לא להרגיזו.

כניסת רוסיה למלחמת האזרחים הסורית הייתה בעלת משמעויות מרחיקות לכת עבור ישראל. מצד אחד, נוצקה ברית דמים הדוקה בין רוסיה לבין המרים שבאויבינו, אסד, אירן וחיזבאללה. דבר רע מאוד. מצד שני, רוסיה הקפידה שלא להפנות עורף לישראל תוך כדי כך וגם היום שורר תיאום לגבי פעולות חיל האוויר.

על אף הדיבורים הבלתי פוסקים על התחמשות חיזבאללה ועל האיום שהוא מציב, פתיחת מערכה בידי חיזבאללה, שנראתה תמיד לא ריאלית על רקע מחויבותו לאוכלוסיה האזרחית בלבנון, נראית היום עוד פחות סבירה. השיעים לא יעזו להרגיז את הפטרון הרוסי שלהם במלחמות שאינן לרוחו. גם אם ידם תהיה על העליונה במלחמת האזרחים, השיעים והעלאווים בסוריה ובלבנון יישארו בנקודת חולשה מובנית על רקע נחיתותם מבחינה דמוגרפית. הצורך שלהם ברוסיה הפך להיות קיומי, בדומה לצורך שלנו בתמיכת ארצות הברית, וסביר להניח שכך הדבר יישאר עוד זמן רב.

באופק הרחוק מסתמנת התקופה שבה אירן תהיה משוחררת מכבלי הסכם הגרעין והמתיחות לגבי תוכניתה הגרעינית עלולה לשוב. קשה לחזות עכשיו מה תהיה הדינמיקה אז ואם תיתכן הסלמה שתוכל להדרדר לידי מלחמה עם הציר השיעי. עד אז הסיכוי לעימות בין ישראל לציר השיעי הוא נמוך ואפילו נמוך מאוד. זהו השירות של הדוב הרוסי לישראל.

האם רוסיה היא בעיה?

הליברלים בארה"ב מקדמים עתה את הטענה, הזוכה לאישוש סוכנויות המודיעין, שרוסיה התערבה בבחירות בארה"ב. הם חותרים להציג את ממשל טראמפ כממשלת בובה של פוטין. דימוי זה יתחזק כשטראמפ בוחר בשר חוץ נוח לרוסיה, מנכ"ל אקסון מובייל, שפוטין ענד עיטור של רוסיה על צווארו. היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין גם הוא סעד על שולחנה של מוסקבה.

הימין הלאומני מטבעו שונא את אויבי מדינתו. אבל הימין הלאומני המערבי המתגלם בטראמפ, מרין לה פן ודומיהם, חש כלפי רוסיה רק חיבה. מנהיגה פוטין מצטייר כדמות לחיקוי, מנהיג חזק שאיש אינו מעז להסתבך איתו. 

זהו טוויסט בעלילה. ב-2012 מיט רומני הזהיר מפני הסכנות הגלומות ברוסיה וזכה ללעג מאובמה שאמר לו שהוא שבוי בשנות השמונים. עתה הכול התהפך ואלו הליברלים המרגישים שבויים תחת כיבוש רוסי. תחת טראמפ שמתקנא בסגנונו הלא ממש דמוקרטי של עמיתו מנהיג המעצמה השנייה.

כל מי שחושש שטראמפ יצית מלחמה גרעינית שתביא לקץ העולם צריך לחוש הקלה לאור ידידותו המופלאה עם פוטין. מבין מדינות העולם רק רוסיה מסוגלת להתמודד עם האמריקנים גרעינית. הסינים בחרו מסיבותיהם שלהם להחזיק רק ארסנל גרעיני מצומצם וצפון קוריאה, כך פורסם ממש לאחרונה, עדיין לא שולטת לחלוטין בטכנולוגיית שיגור הטילים הבין יבשתייים.

מצד שני, בנינוחות של פוטין עם טראמפ טמונה סכנה. זאת אם פוטין יתפתה להיות תוקפני כלפי מדינה הכלולה בברית נאט"ו, למשל אסטוניה. המערב יצטרך לבחור בין אימה של מלחמה כוללת עם רוסיה לבין פירוק ברית נאט"ו ויצירת סדר עולמי חדש שבו כל אומה לנפשה. התסריט האסטוני עורר חשש על רקע פייסנותו של אובמה, והוא מעורר חשש כבד עוד יותר לאור אדישותו של טראמפ לנאט"ו וחיבתו לפוטין.

מערכת של בריתות וחישובים מוטעים עלולים להוביל למלחמה קשה שאיש אינו רוצה בה. זה הלקח של מלחמת העולם הראשונה. עם זאת פוטין לא הפגין עד כה את עוצמת ההרפתקנות ואת יצר הכיבוש הנחוצים לקריאת תגר אמיתית על נאט"ו. 

בחזיתות האחרות לא ברור אם האינטרסים של פוטין כה שונים מהאינטרסים של המערב. אוקראינה החצויה בין רוסים ולאומנים אוקראינים הייתה מדינה מתפקדת בקושי, למי שזוכר את המהפכה הכתומה. פוטין עשה לה טובה לטווח הארוך כשלקח את החלקים הרוסיים אליו, גם אם צפצף כך צפצוף גס על זכותה של מדינה ריבונית לשטחה. בסוריה מגן הצבא הרוסי על שלטון אסד מפני אלטרנטיבה איסלמיסטית לא מלבבת. אסד הוא רוצח המונים, אך גם שליט שקול שאינו מחפש הסתבכויות מיותרות ושלהט הג'יהאד זר לו. נדרשת גישה רומנטית חסרת תקנה כדי לחשוב שאת מקומו היו תופסים שליטים סונים נוחי מזג דוגמת המלך עבדאללה ולא בני כלאיים של דאעש ואל קעידה. מבחינתנו הקשרים בין אסד לאירן ולחיזבאללה מעוררים חשש, אבל מצד שני האם לא עדיף לנו המצב שבו כל אלו גם מחויבים לפוטין וגם שנואים על העולם הסוני? פרשנינו אוהבים להפחיד הפחדות מפני חיזבאללה, אבל קרוב לוודאי שמרחב הפעולה שלו ייוותר מצומצם לאורך שנים.

מבחינת ישראל ואחרים החוששים בעיקר מהאיסלאם, מצב שבו העולם מקדיש משאבים לבלימת פוטין הוא בזבוז כוחות. רוסיה היא במילא מדינה בשקיעה דמוגרפית הסובלת מבריחת מוחות ולא ברור איך כלכלתה תוכל בכלל לשרוד את קץ עידן הנפט. כל מכונית חשמלית שיוצאת מפס הייצור מאתגרת אותה. ההתפוצצות הדמוגרפית של העולם המוסלמי והעולם השלישי בכלל מאיימת על אורח החיים המערבי איום אמיתי. פוטין מאיים רק על אורח החיים בחבלי העולם דוברי הרוסית, וכל עוד כוחותיו עוצרים בגבול אסטוניה, לא בו טמונה הסכנה.