קישורים לשבת

בקריאה בפורום הסולידית נתקלתי בבלוג השקעות עברי בשם חופש כלכלי שנראה מעניין במידה יוצאת דופן ואף הספקתי ללמוד ממנו לא מעט. ממליץ.

נדב שנרב, פרופסור לפיזיקה מבר אילן ואישיות ידועה בחוגים אינטלקטואלים דתיים, הוא אחד מהוגי הדעות החביבים עליי. המאמר שלו בשבח הבורגנות הוא אחד הטובים.

מזמן לא כתבתי על המכונית ללא נהג, אף שעדיין זו נראית כפריצת הדרך הגדולה של חצי המאה הנוכחית. מי שמרותק לעניין יוכל לשקוע באתר שלם שסוקר את הנושא באנגלית.

כרגיל כל אחד מוזמן להוסיף קישורים מומלצים משלו בתגובות או סתם להגיד את אשר עולה בדעתו.

עצה לביבי נתניהו

ביבי היקר, כיהנת כבר עשר שנים כראש ממשלה. אם אתה רוצה להיזכר כמנהיג דגול באמת בתחום הכלכלה, תיטיב לעשות אם תימנע מלהאריך את כהונתה של קרנית פלוג כשהיא תבוא לקיצה. מלכתחילה לא ממש רצית בה. אחרי שהיא תסיים את נוכחותה הלמל"מית בבנק, תוכל להזמין את הבחור שכתב את פוסט הפייסבוק הזה להחליף אותה. לפי שמו, אליעזר יודקובסקי, אין כל ספק שהוא זכאי חוק השבות, ואתה הרי אוהב להביא נגידים יהודים חכמים מאמריקה. הפוסט שכתב יודקובסקי הוא פוסט מופת על מדיניות מוניטרית. אמנם ארוך ובאנגלית אבל כתוב בבהירות מופלאה. כדאי לקרוא.

בואו להתחסן נגד סוציאליזם

בזמן האחרון אני מתרשם שהארץ ממש שטופת דמע וקסם מול תמונת המצב שהתיימר לשקף דורון צברי ב"מגש הכסף" שלו. אנשים בטוחים שהם נעשקים בידי קונספירציית הון שלטון אפלה. לא ראיתי את "מגש הכסף" מאחר שאין לי כל כך סבלנות לצפייה בסרטונים כלכליים. אני מעדיף לרוב לקרוא טקסטים (אגב, אם כבר לצפות במשהו – "כפולים" היא סדרת מתח ישראלית עשויה היטב. השוו למה שמוקרן בערוץ 1 וקבלו הוכחה לשוק פרטי במיטבו.).

בכל אופן הייתי צריך להתמודד עם רסיסים ממגש הכסף בכל מיני ויכוחי סלון עם מכרים, תינוקות שנשבו בתעמולה הסוציאליסטית, ודי היה בכך כדי לעורר בי את התחושה שמשהו לא טוב הוקרן שם. בשיטוטי גוגל ופייסבוק מצאתי שני טקסטים שנראו לי מאוד לעניין ושמותחים ביקורת על המסרים מהסדרה של דורון צברי, אף שהם נכתבו מנקודת מבט שהיא יותר קנאית לשוק החופשי מזו שמאפיינת את הבלוג שלי. הטקסט הראשון מאת דורון סער, הטקסט השני מאת ישראל גולדמן. אחר כך מצאתי שישראל גולדמן כותב בלוג שלם בנושאי כלכלה ונדל"ן, והוא מהווה חומר קריאה קפיטליסטי איכותי ומומלץ.

היו גם אתם מדענים

האתר האמריקני הנהדר חמש מאות שלושים ושמונה העלה אפליקציית רשת חביבה לביצוע מחקר בכלכלה. שאלת המחקר החשובה שנבחנת באפליקציה היא מה טוב יותר לכלכלה – כשהרפובליקנים בשלטון או כשהדמוקרטים? האפליקציה מאפשרת לבחור באיזה משתנים ייעשה שימוש במחקר. איזה פוליטיקאים להכליל – נשיאים, סנטורים או מושלים, ואיזה מדדים כלכליים לבחון – אינפלציה, תוצר, תעסוקה או מדד המניות.   האפליקציה מציגה מיד עם הבחירה את תוצאת המחקר שערכתם ואת שיעור המובהקות הסטטיסטי שמצאתם.  העניין הנחמד הוא כמובן שאפשר לקבל כמעט כל תוצאה שתרצו בכל רמת מובהקות שתרצו, הכול תלוי בפרמטרים שבחרתם מלכתחילה. תוכלו להוכיח שרפובליקנים עדיפים לכלכלה, תוכלו להוכיח שרפובליקנים אסון לכלכלה, תוכלו להוכיח שאין הבדל בין רפובליקנים לדמוקרטים. תוכלו להוכיח הכול. השאלה רק מה תרצו להוכיח.

זהו שיעור חשוב באשר לחשדנות שבה צריך להתייחס למחקרים מדעיים. למדענים יש המון דרגות חופש בהכנת מחקרים בנושאים של כלכלה וחברה, ויש להם תמריץ עצום לבחור במדדים שיובילו לתוצאה שאותה יוכלו לפרסם ושגם תהלום את השקפת העולם שמוצאת חן בעיניהם מלכתחילה. הקלות שבה אפשר לעצב מחקרים כפלסטלינה אינה סיבה להתייאש כליל מהמדע – אין לנו כלי אחר להבין באמצעותו את העולם פרט לאמונות טפלות, אבל היא מוכיחה ששום ממצא מדעי אינו יכול להיחשב החלטי וסופי כל עוד לא ישוחזר בשלל צורות ודרכים.

שתי נקודות מבט על סין

בהפרש של כמה דקות קראתי היום שתי רשומות, כל אחת מהן הציגה נקודת מבט שונה לחלוטין על סין. הרשומה האחת, של עדו מרוז,  מתארת את נתיב ההתרסקות שבו צועדת כלכלת סין. הקבלנים איבדו את המרץ, קרקעות אינן נמכרות, קצב בניית הבתים יורד. ברשומה השנייה, הכלכלן האמריקני סקוט סאמנר שיתף מסקנות מביקור אשתו בסין. רוח הדברים אצלו היא שסין צועדת בצעדי ענק, והסינים חיים טוב ובזיל הזול. התחבורה זולה, אכילה בחוץ זולה.

מי צודק? האמת שלא ברור אם יש סתירה. כפי שכתבתי בעבר, סין יכולה להמשיך להתקדם לעבר רמת חיים מערבית, גם כאשר תפנים שהדרך לעשות זאת אינה באמצעות מפעלי בנייה גרנדיוזיים. אלו באמת מיצו את עצמם. השאלה שנותרה היא כיצד תצליח כלכלת סין להתמודד עם צניחה חדה ברמת מחירי הבתים המשמשים מקור למינוף גדול. בנקודה זו אני אופטימי – בעיות של מינוף, חובות ואשראי ניתן לפתור באמצעות הדפסת כסף. כשתעמוד בפניהם הברירה בין להדפיס כסף לבין לחזות בהתקוממות ההמון ובהתמוטטות משטרם, אין ספק שקברניטי סין יניחו כף רגלם על הדוושה של המדפסת ובמלוא העוצמה.