MMT בכלכליסט

כלכליסט מקדיש כתבה לתיאוריה המוניטרית המודרנית (MMT), ומראיין את ראשי האסכולה. מומלץ לקריאה. רבים מהדברים הנאמרים שם נטענו פה בבלוג באריכות ובפוסטים רבים ומגוונים. עם זאת, העובדה שהכלכלנית הבכירה של האסכולה, סטפני קלטון, שימשה כיועצת לברני סנדרס מצביעה גם על הבעייתיות העמוקה ב-MMT. רוב אנשי האסכולה חברו לשמאל הכלכלי שבפועל מהווה סכנה גדולה ליכולת לעשות שימוש מעשי בתיאוריה.

נכון, ממשלות שמנפיקות מטבע משלהן לא באמת מוגבלות בידי גירעונות ומאזנים תקציביים אבל הן כן מוגבלות בשל מחסור במשאבים אנושיים, טכנולוגיים וטבעיים. מערכת התמריצים האיומה והאנטי קפיטליסטית ששמאלנים כמו ברני סאנדרס בארה"ב או שלי יחימוביץ' אצלנו שוקדים להקים מקטינה את המשאבים הפנויים הנתונים בידי הממשלות. אין הרבה פואנטה בכך שממשלות אינן מוגבלות בידי גיליונות תקציב, אם הן כל כך מוגבלות מעצם מלחמתו של השמאל ביוזמה החופשית.

מודעות פרסומת

ראיון מבלבל עם אדם חכם

הכלכלן סטיב קין הוא אדם חכם. כדאי לקרוא את הראיון שערך עמו כלכליסט.

ברם, הראיון קצת מבלבל. קין אומר כמה חוב פרטי הוא רע, אך לא מודגש מספיק הצד השני של המטבע – חוב ממשלתי הנקוב במטבע הממשלתי הוא טוב. החוב הממשלתי מאפשר צמיחה בכלכלה שלא מבוססת על הכנסת מסלול החיים של יחידים למבוי סתום של חובות.

יש פרדוקס בנקודה זו כי חוב ממשלתי טוב ואילו חוב פרטי הוא רע אבל מצד שני החלטות הוצאת כספים פרטיות עדיפות מהחלטות ממשלתיות הנגועות בריכוזיות ובשחיתות. לכן צריך שהאזרח הפרטי הוא זה שיחליט כיצד להוציא הכסף והממשלה היא זו שתצבור החוב. קין מציע לחלק כספים לאזרחים, אבל אפשר פשוט להקל במיסים.

השמאל נגד המדע

אני ממליץ לכל אחד מקוראיי שיש לו עניין בקריאת טקסטים חכמים אך ארוכים בשפה האנגלית לשקוע במאמר זה מסיטי ג'ורנל על הנזק שהשמאל מחולל למדע. המלחמה של הימין במדע, בנושאים כמו אבולוציה או מחקר תאי גזע, ידועה היטב אך לדעת מחבר המאמר, זו מלחמה ללא קורבנות. הנזק שהיא מחוללת קטן ביחס, כי המיליה המדעי אינו מושפע ממנה. לעומת זאת, בהשפעת השמאל נגזרת שתיקה על תחומים אקדמיים שלמים. 

בין הדוגמאות שמביא המחבר נמצא כמובן הטאבו על המחקר בדבר משמעותו הביולוגית של מושג הגזע או הערמת קשיים על חוקרים בנושא אינטליגנציה שעלולים לגלות חלילה קשר בין גנטיקה למנת משכל. כך נודה חתן פרס נובל ג'יימס ווטסון שהעז לטעון לקשר בין גנטיקה להבדלי ההישגים בין שחורים ללבנים. 

אפשר להצדיק טאבו זה באזכור היטלר, נאצים ושואה, אבל המאמר מציין דווקא מדיניות שנתמכה בידי השמאל, ולא הימין, והובילה לתכנון חברתי בקנה מידה נרחב ואכזרי. תיאוריות פיצוץ האוכלוסין שקידמו מלומדים אנשי שמאל השפיעו על השלטון בסין לאמץ מדיניות של עיקורים כפויים וילד אחד למשפחה. 

השמאל מתיימר להציג קונצנזוס מדעי שלפיו יש חובה מיידית להפחית בפליטות גזי חממה. זאת בעוד שהאמת היא, לפחות לטענת הכותב בסיטי ג'ורנל, שאין לנו כל ודאות לגבי מידת הנזק (או התועלת!) שההתחממות הגלובאלית תביא איתה, גם אם אכן קיים כמעט קונצנזוס שהיא קשורה לפליטת גזי חממה.

בתחום הפסיכולוגיה החברתית המחקר המוטה שמאלה הדגיש דעות קדומות כלפי מיעוטים, אך בכך חסם את היכולת להעלות טענות לגיטימיות שנתפסו כגזעניות, כמו הקשר בין אמהות חד הורית הנפוצה בקרב השחורים בארה"ב ובעיות בהתפתחות הילד. המחקר על דעות קדומות גם המעיט בהשפעת הדעות הקדומות של ליברלים כלפי דתיים ושמרנים.

השמאל טיפח את דוקטרינת הלוח החלק לפיה כל ההבדלים בין קבוצות אוכלוסיה ובין גברים לנשים נובעים מהבדלים תרבותיים. באופן פרדוקסלי שהולם היטב את צו התקינות הפוליטית, הפוליטרוקים של הלוח החלק היו מוכנים להכיר בחריג אחד – נטייה מינית, שלגביה היו נכונים להשלים עם השפעות ביולוגיות המכתיבות אותה. 

המאמר גולש לתחומים נוספים שבהם כיזב המדע כמו המאבק בהשמנה, בתזונה עשירה במלח ובאנטנות סלולריות. מפרספקטיבה ישראלית אני לא חש שהטענות המוגזמות והפסבדו מדעיות המלוות מאבקים אלו מאפיינות במיוחד את השמאל. אבל הסלידה מהן הולמת במיוחד דמויות ארצ'י באנקר ימניות שבעבר היטיב מכל לשחק טומי לפיד המנוח. ארצ'י באנקר שכאלו אינם מתרגשים ממחקרים ונוגסים בהמבורגר שלהם בפה מלא. ובמפתיע השכל הבריא והישר של מצביע הימין הלא מפותח במיוחד מיטיב לפעמים לקלוע לאמת יותר משכלו של הפנאט האקדמי חדור תחושת השליחות המדעית הנאורה. 

לסיכום, המאמר מהווה קריאה מומלצת באנגלית.  אני מניח שלא יעבור זמן רב עד שהמאמר יופיע גם בעברית, מן הסתם באדיבות אתר מידה. 

אחרי קריאת המאמר נותרתי בדעה שקריאת התגר של הימין על המדע מסוכנת במהותה מזו של השמאל הליברלי. אולם הימנים מטבעם הם חסרי ישע בעניינים הדורשים מחשבה חדישה וחדשנית, ולכן יכולתם לחדור לחוגים המדעיים ולחולל במדע שמות היא מוגבלת. השמאלנים הליברלים מזיקים פחות מטבעם, אך קרובים יותר לעמדות שמהן הם יכולים להשפיע לרעה. 

בלוגי שלי מרבה להעלות נושא אחד ייחודי שבו השמאל והימין איחדו כוחות כדי לחולל נזק כביר בשם תיאוריה אחת פסבדו מדעית – תיאוריית האיזון התקציבי, לפיה ממשלות חייבות להקפיד על איזון מתמיד של תקציבן. הימין אוהב אותה כי יכולה להצדיק קיצוצים בהוצאות הממשלה על רווחה. השמאל לעתים רווה ממנה נחת כי מצדיקה העלאת מס על עשירים. בזמננו צריך לראות האם תחוסל על ידי דונלד טראמפ, הארצ'י בנקר האולטימטיבי. 

קישורים לשבת

בקריאה בפורום הסולידית נתקלתי בבלוג השקעות עברי בשם חופש כלכלי שנראה מעניין במידה יוצאת דופן ואף הספקתי ללמוד ממנו לא מעט. ממליץ.

נדב שנרב, פרופסור לפיזיקה מבר אילן ואישיות ידועה בחוגים אינטלקטואלים דתיים, הוא אחד מהוגי הדעות החביבים עליי. המאמר שלו בשבח הבורגנות הוא אחד הטובים.

מזמן לא כתבתי על המכונית ללא נהג, אף שעדיין זו נראית כפריצת הדרך הגדולה של חצי המאה הנוכחית. מי שמרותק לעניין יוכל לשקוע באתר שלם שסוקר את הנושא באנגלית.

כרגיל כל אחד מוזמן להוסיף קישורים מומלצים משלו בתגובות או סתם להגיד את אשר עולה בדעתו.

עצה לביבי נתניהו

ביבי היקר, כיהנת כבר עשר שנים כראש ממשלה. אם אתה רוצה להיזכר כמנהיג דגול באמת בתחום הכלכלה, תיטיב לעשות אם תימנע מלהאריך את כהונתה של קרנית פלוג כשהיא תבוא לקיצה. מלכתחילה לא ממש רצית בה. אחרי שהיא תסיים את נוכחותה הלמל"מית בבנק, תוכל להזמין את הבחור שכתב את פוסט הפייסבוק הזה להחליף אותה. לפי שמו, אליעזר יודקובסקי, אין כל ספק שהוא זכאי חוק השבות, ואתה הרי אוהב להביא נגידים יהודים חכמים מאמריקה. הפוסט שכתב יודקובסקי הוא פוסט מופת על מדיניות מוניטרית. אמנם ארוך ובאנגלית אבל כתוב בבהירות מופלאה. כדאי לקרוא.

בואו להתחסן נגד סוציאליזם

בזמן האחרון אני מתרשם שהארץ ממש שטופת דמע וקסם מול תמונת המצב שהתיימר לשקף דורון צברי ב"מגש הכסף" שלו. אנשים בטוחים שהם נעשקים בידי קונספירציית הון שלטון אפלה. לא ראיתי את "מגש הכסף" מאחר שאין לי כל כך סבלנות לצפייה בסרטונים כלכליים. אני מעדיף לרוב לקרוא טקסטים (אגב, אם כבר לצפות במשהו – "כפולים" היא סדרת מתח ישראלית עשויה היטב. השוו למה שמוקרן בערוץ 1 וקבלו הוכחה לשוק פרטי במיטבו.).

בכל אופן הייתי צריך להתמודד עם רסיסים ממגש הכסף בכל מיני ויכוחי סלון עם מכרים, תינוקות שנשבו בתעמולה הסוציאליסטית, ודי היה בכך כדי לעורר בי את התחושה שמשהו לא טוב הוקרן שם. בשיטוטי גוגל ופייסבוק מצאתי שני טקסטים שנראו לי מאוד לעניין ושמותחים ביקורת על המסרים מהסדרה של דורון צברי, אף שהם נכתבו מנקודת מבט שהיא יותר קנאית לשוק החופשי מזו שמאפיינת את הבלוג שלי. הטקסט הראשון מאת דורון סער, הטקסט השני מאת ישראל גולדמן. אחר כך מצאתי שישראל גולדמן כותב בלוג שלם בנושאי כלכלה ונדל"ן, והוא מהווה חומר קריאה קפיטליסטי איכותי ומומלץ.

היו גם אתם מדענים

האתר האמריקני הנהדר חמש מאות שלושים ושמונה העלה אפליקציית רשת חביבה לביצוע מחקר בכלכלה. שאלת המחקר החשובה שנבחנת באפליקציה היא מה טוב יותר לכלכלה – כשהרפובליקנים בשלטון או כשהדמוקרטים? האפליקציה מאפשרת לבחור באיזה משתנים ייעשה שימוש במחקר. איזה פוליטיקאים להכליל – נשיאים, סנטורים או מושלים, ואיזה מדדים כלכליים לבחון – אינפלציה, תוצר, תעסוקה או מדד המניות.   האפליקציה מציגה מיד עם הבחירה את תוצאת המחקר שערכתם ואת שיעור המובהקות הסטטיסטי שמצאתם.  העניין הנחמד הוא כמובן שאפשר לקבל כמעט כל תוצאה שתרצו בכל רמת מובהקות שתרצו, הכול תלוי בפרמטרים שבחרתם מלכתחילה. תוכלו להוכיח שרפובליקנים עדיפים לכלכלה, תוכלו להוכיח שרפובליקנים אסון לכלכלה, תוכלו להוכיח שאין הבדל בין רפובליקנים לדמוקרטים. תוכלו להוכיח הכול. השאלה רק מה תרצו להוכיח.

זהו שיעור חשוב באשר לחשדנות שבה צריך להתייחס למחקרים מדעיים. למדענים יש המון דרגות חופש בהכנת מחקרים בנושאים של כלכלה וחברה, ויש להם תמריץ עצום לבחור במדדים שיובילו לתוצאה שאותה יוכלו לפרסם ושגם תהלום את השקפת העולם שמוצאת חן בעיניהם מלכתחילה. הקלות שבה אפשר לעצב מחקרים כפלסטלינה אינה סיבה להתייאש כליל מהמדע – אין לנו כלי אחר להבין באמצעותו את העולם פרט לאמונות טפלות, אבל היא מוכיחה ששום ממצא מדעי אינו יכול להיחשב החלטי וסופי כל עוד לא ישוחזר בשלל צורות ודרכים.