התומך המפתיע של ביידן

הבלוגר המחונן היהודי האמריקני – ליון מביע תמיכתו בג'ו ביידן לנשיאות ארה"ב. זה מעניין כי ליון הוא ימני, אפילו ימני קיצוני וכי כתיבתו מבוססת על שכל ישר נטול שמץ של תקינות פוליטית. ליון תמך בדונלד טראמפ עוד בשלב מוקדם בבחירות 2016. כדאי לקרוא את הפוסט (באנגלית).

שתי המלצות קריאה למיטיבי לכת

קראתי לאחרונה שני מאמרים ארוכים ומתוחכמים באנגלית, ממש למיטיבי לכת. מקצוות אידיאולוגיים שונים והפוכים. אבל שניהם שוטחים את השקפותיהם של אנשים בעלי חוכמה, ברק וחדות אינטלקטואלית בלתי רגילים.

הטקסט הראשון הוא מאמר של חוקר האינטליגנציה הבריטי ריצ'ארד לין שמסכם בו קריירה בת שישים שנה, שבה קידם את התיאוריה שיש קשר הדוק בין עושרן של אומות לבין האינטליגנציה הממוצעת של המשתייכים אליהן, ויש קשר הדוק בין האינטליגנציה הממוצעת לבין הגנטיקה. את ההבדלים הגנטיים בין עמים מייחס לין לרוב להתמודדות עם חורף קשה. אומות ששוכנות בארצות הקור ושאבותיהן התמודדו עם חורפים קשים עברו ברירה גנטית אכזרית שבה הטיפשים סולקו מהמאגר הגנטי.

הדבר המפתיע אצל לין הוא שהוא אדם ישר ולכן מפזר קצוות שמובילים גם למסקנות הפוכות לגמרי מאלו שהוא מאמין בהן. הנקודה הראשונה היא העובדה שלין היה ראשון לעלות על כך שציוני הנבחנים במבחני האינטליגנציה עולים מדור לדור, מה שנראה כסותר או מגמד את התיאוריה הגנטית. לין עצמו משייך זאת לשיפורים בתזונה. את אפקט עליית האינטליגנציה מכנים אפקט פלין או אפקט לין-פלין על שם לין ועמיתו חוקר האינטליגנציה מניו זילנד ג'יימס פלין.

הנקודה השנייה היא שלין, כפי שהוא מספר, התחיל את הקריירה שלו בדבלין בניסיון להבין מדוע האייקיו של האירים כה נמוך. הוא ייחס זאת לברירה גנטית שכן כל המוצלחים ברחו מאירלנד מזמן. אבל גם ציוני הפיז"ה וגם התמ"ג המרהיב של אירלנד בימינו מרמזים שהאירים לא באמת יותר טיפשים מיסודם. זה היה אפקט זמני וארעי, אולי משהו שחינוך קתולי מחמיר תרם לו בשנות החמישים ואולי משהו אחר.

*******

הטקסט השני בא מהקצה השני של הספקטרום האידיאולוגי. דיוויד שור הוא בחור צעיר ומנתח סטטיסטי פוליטי מבריק, יהודי כמובן לפי שמו וחזותו (אבל לא אוהב ישראל גדול). נמצא בקצה השמאלי של המפלגה הדמוקרטית וחותר לראות פוליטיקאים פרוגרסיביים מנצחים במערכות הבחירות באמריקה.

לאחרונה הוא עבר "ביטול" בידי חבריו הפרוגרסיביים ופוטר ממשרתו כי רמז בציוץ טוויטר שמהומות אלימות הן לא פרודוקטיביות. הוא הכה על חטא במסורת הטיהורים הסטלניסטיים ומן הסתם עוד צפוי למלא תפקידים בשירות השמאלנות האמריקנית. הוא חכם מכדי שאפשר יהיה לוותר עליו.

הדברים ששור אומר כוללים חידושים מרתקים גם למי שכמוני מזמן התחיל לעקוב בסקרנות אחר הפוליטיקה האמריקנית. שור חושב שהמפלגה הדמוקרטית נמצאת במצוקה קשה, מאחר ששיטת המדינות בארה"ב פועלת נגדה. בעבר לא היה אכפת למצביעים ממדינות רפובליקניות כמו איווה או טנסי להצביע למען מועמדים דמוקרטיים בבחירות שאינן לנשיאות. אבל הדבר הזה כבר לא קורה יותר. מדוע? האינטרנט לימד את ההמונים שהצבעה לדמוקרט היא הצבעה לפרוגרסיביות השנואה עליהם כל כך. מדוע ההמונים שונאים כל כך את המפלגה הדמוקרטית? הם לבנים גזענים, אומר שור. אנשים בעלי השכלה פתוחים לדברים חדשים ולרעיונות שוויוניים חדשים, אבל לבנים לא משכילים לא. המצע של המפלגה הדמוקרטית אולי תואם לטעם ההמונים בנקודה כזו או אחרת, אבל בגדול היא נמצאת שמאלה ל-90% מהאמריקנים.  לא רק זה, אלא שהמפלגה הדמוקרטית גם הולכת לאבד אחוז מסוים מבני המיעוטים. באופן אירוני אף שהרפובליקנים מזוהים עם הנצרות, דווקא אובדן העניין של מיעוטים בנצרות יכול לעזור להם, לדברי שור. הכנסייה השחורה הייתה גורם שליכד והניע מצביעים שחורים לדמוקרטים, אבל היא מאבדת אחיזה בדור הצעיר.

נכון שכרגע טראמפ מפגר בסקרים בהפרש גדול, אבל שור חושב שההפרש עוד יצטמצם, ובכל מקרה גם אם הפעם ינצחו הדמוקרטים, יהיה להם קשה להתגבר על החיסרון המובנה שלהם בהמשך הדרך, אלא אם.. אלא אם הם יאמצו את הצעתו הרדיקלית של שור להכניס שלוש מדינות דמוקרטיות בטוחות לאיחוד – וושינגטון הבירה, פורטו ריקו ואיי הבתולה. שלוש מדינות אלו יספקו לדמוקרטים עוד אלקטורים ובעיקר שישה סנטורים בטוחים ויאפשרו להם לשלוט באמריקה בנוחות. אם ביידן ייבחר ואם יעמוד לרשותו רוב בקונגרס, ייתכן שהדמוקרטים יחתרו לממש רעיון זה.

מומלצי החודש

תמיד נחמד למצוא אנשים שכותבים דברים מעניינים ומעוררי מחשבה בשפה העברית. הפעם אציין שלושה כאלו. זיו שרון שירת בתיאום הביטחוני עם הפלסטינים, פרש ועתה פתח בלוג בנושא הפלסטיני. הכתיבה שנונה וחכמה.

אני עוקב גם אחרי אודי אבנטל שבחשבון הטוויטר שלו אפשר למצוא תובנות מאוד מעניינות על המזרח התיכון והעולם.

כותב טוויטר עברי אנונימי ופחות מוכר שבכל אופן כמעט כל הערה ותגובה שלו, לרוב בנושאים כלכליים, מרשימה אותי, הוא hegelian21.

רחש בערך

בעבר כתבתי על הדממה שהשתלטה על הזירות הוירטואליות שדנים בהן בהשקעות ערך בעברית. מאז החל שינוי בזכות פעילותו של שלומי ארדן. ועכשיו בימי הקורונה אולי יש הזדמנויות גדולות חדשות. על עולם הערך ומקבילותיו בעולם החי כתב שלומי פוסט נחמד מאוד.

שקרנים תחת מצוד

פרשת המימד החמישי שבה אנשי החברה נחשדים בכך ששיקרו לגבי המוצר שלהם וכך השיגו חוזה עם המשטרה במרמה ממחישה יפה את הכלל לפיו אפשר לתפור לכל אחד תיק אם רוצים. זו הדגמה יפה לסכנה של הפליליזציה של הפוליטיקה.

האמת היא שאנשי מכירות בהייטק משקרים בקצב שבו הם נושמים. אם אינם רוצים להסתבך בפלילים הם צריכים להתפלל שיו"ר החברה שלהם לעולם לא יחשוק להיות ראש ממשלה. אז יחפשו אותו. לכבוד העניין שלפתי ממעמקי האינטרנט קישור לטקסט קלאסי בעיניי שכתב פעם בלוגר ואיש הייטק בישראבלוג הנשכח על תרבות השקר בתחום. קריאה מומלצת.

קריאה בימי קורונה

לכל מי שמרותק כמוני למגפת הקורונה ולמשמעויותיה מומלץ לעקוב אחרי הבלוגר האמריקני Lion of the Blogosphere שמכסה בנימה פסימית את ההתפתחויות ואף מתאר כיצד הכלכלה העולמית צפויה לעצירת בלימה עם קריסת קווי האספקה מסין. עוד לא נתקלתי במקום מוצלח יותר להתעדכן בו בפרשנות יומיומית על המשבר.

MMT בכלכליסט

כלכליסט מקדיש כתבה לתיאוריה המוניטרית המודרנית (MMT), ומראיין את ראשי האסכולה. מומלץ לקריאה. רבים מהדברים הנאמרים שם נטענו פה בבלוג באריכות ובפוסטים רבים ומגוונים. עם זאת, העובדה שהכלכלנית הבכירה של האסכולה, סטפני קלטון, שימשה כיועצת לברני סנדרס מצביעה גם על הבעייתיות העמוקה ב-MMT. רוב אנשי האסכולה חברו לשמאל הכלכלי שבפועל מהווה סכנה גדולה ליכולת לעשות שימוש מעשי בתיאוריה.

נכון, ממשלות שמנפיקות מטבע משלהן לא באמת מוגבלות בידי גירעונות ומאזנים תקציביים אבל הן כן מוגבלות בשל מחסור במשאבים אנושיים, טכנולוגיים וטבעיים. מערכת התמריצים האיומה והאנטי קפיטליסטית ששמאלנים כמו ברני סאנדרס בארה"ב או שלי יחימוביץ' אצלנו שוקדים להקים מקטינה את המשאבים הפנויים הנתונים בידי הממשלות. אין הרבה פואנטה בכך שממשלות אינן מוגבלות בידי גיליונות תקציב, אם הן כל כך מוגבלות מעצם מלחמתו של השמאל ביוזמה החופשית.

ראיון מבלבל עם אדם חכם

הכלכלן סטיב קין הוא אדם חכם. כדאי לקרוא את הראיון שערך עמו כלכליסט.

ברם, הראיון קצת מבלבל. קין אומר כמה חוב פרטי הוא רע, אך לא מודגש מספיק הצד השני של המטבע – חוב ממשלתי הנקוב במטבע הממשלתי הוא טוב. החוב הממשלתי מאפשר צמיחה בכלכלה שלא מבוססת על הכנסת מסלול החיים של יחידים למבוי סתום של חובות.

יש פרדוקס בנקודה זו כי חוב ממשלתי טוב ואילו חוב פרטי הוא רע אבל מצד שני החלטות הוצאת כספים פרטיות עדיפות מהחלטות ממשלתיות הנגועות בריכוזיות ובשחיתות. לכן צריך שהאזרח הפרטי הוא זה שיחליט כיצד להוציא הכסף והממשלה היא זו שתצבור החוב. קין מציע לחלק כספים לאזרחים, אבל אפשר פשוט להקל במיסים.

השמאל נגד המדע

אני ממליץ לכל אחד מקוראיי שיש לו עניין בקריאת טקסטים חכמים אך ארוכים בשפה האנגלית לשקוע במאמר זה מסיטי ג'ורנל על הנזק שהשמאל מחולל למדע. המלחמה של הימין במדע, בנושאים כמו אבולוציה או מחקר תאי גזע, ידועה היטב אך לדעת מחבר המאמר, זו מלחמה ללא קורבנות. הנזק שהיא מחוללת קטן ביחס, כי המיליה המדעי אינו מושפע ממנה. לעומת זאת, בהשפעת השמאל נגזרת שתיקה על תחומים אקדמיים שלמים. 

בין הדוגמאות שמביא המחבר נמצא כמובן הטאבו על המחקר בדבר משמעותו הביולוגית של מושג הגזע או הערמת קשיים על חוקרים בנושא אינטליגנציה שעלולים לגלות חלילה קשר בין גנטיקה למנת משכל. כך נודה חתן פרס נובל ג'יימס ווטסון שהעז לטעון לקשר בין גנטיקה להבדלי ההישגים בין שחורים ללבנים. 

אפשר להצדיק טאבו זה באזכור היטלר, נאצים ושואה, אבל המאמר מציין דווקא מדיניות שנתמכה בידי השמאל, ולא הימין, והובילה לתכנון חברתי בקנה מידה נרחב ואכזרי. תיאוריות פיצוץ האוכלוסין שקידמו מלומדים אנשי שמאל השפיעו על השלטון בסין לאמץ מדיניות של עיקורים כפויים וילד אחד למשפחה. 

השמאל מתיימר להציג קונצנזוס מדעי שלפיו יש חובה מיידית להפחית בפליטות גזי חממה. זאת בעוד שהאמת היא, לפחות לטענת הכותב בסיטי ג'ורנל, שאין לנו כל ודאות לגבי מידת הנזק (או התועלת!) שההתחממות הגלובאלית תביא איתה, גם אם אכן קיים כמעט קונצנזוס שהיא קשורה לפליטת גזי חממה.

בתחום הפסיכולוגיה החברתית המחקר המוטה שמאלה הדגיש דעות קדומות כלפי מיעוטים, אך בכך חסם את היכולת להעלות טענות לגיטימיות שנתפסו כגזעניות, כמו הקשר בין אמהות חד הורית הנפוצה בקרב השחורים בארה"ב ובעיות בהתפתחות הילד. המחקר על דעות קדומות גם המעיט בהשפעת הדעות הקדומות של ליברלים כלפי דתיים ושמרנים.

השמאל טיפח את דוקטרינת הלוח החלק לפיה כל ההבדלים בין קבוצות אוכלוסיה ובין גברים לנשים נובעים מהבדלים תרבותיים. באופן פרדוקסלי שהולם היטב את צו התקינות הפוליטית, הפוליטרוקים של הלוח החלק היו מוכנים להכיר בחריג אחד – נטייה מינית, שלגביה היו נכונים להשלים עם השפעות ביולוגיות המכתיבות אותה. 

המאמר גולש לתחומים נוספים שבהם כיזב המדע כמו המאבק בהשמנה, בתזונה עשירה במלח ובאנטנות סלולריות. מפרספקטיבה ישראלית אני לא חש שהטענות המוגזמות והפסבדו מדעיות המלוות מאבקים אלו מאפיינות במיוחד את השמאל. אבל הסלידה מהן הולמת במיוחד דמויות ארצ'י באנקר ימניות שבעבר היטיב מכל לשחק טומי לפיד המנוח. ארצ'י באנקר שכאלו אינם מתרגשים ממחקרים ונוגסים בהמבורגר שלהם בפה מלא. ובמפתיע השכל הבריא והישר של מצביע הימין הלא מפותח במיוחד מיטיב לפעמים לקלוע לאמת יותר משכלו של הפנאט האקדמי חדור תחושת השליחות המדעית הנאורה. 

לסיכום, המאמר מהווה קריאה מומלצת באנגלית.  אני מניח שלא יעבור זמן רב עד שהמאמר יופיע גם בעברית, מן הסתם באדיבות אתר מידה. 

אחרי קריאת המאמר נותרתי בדעה שקריאת התגר של הימין על המדע מסוכנת במהותה מזו של השמאל הליברלי. אולם הימנים מטבעם הם חסרי ישע בעניינים הדורשים מחשבה חדישה וחדשנית, ולכן יכולתם לחדור לחוגים המדעיים ולחולל במדע שמות היא מוגבלת. השמאלנים הליברלים מזיקים פחות מטבעם, אך קרובים יותר לעמדות שמהן הם יכולים להשפיע לרעה. 

בלוגי שלי מרבה להעלות נושא אחד ייחודי שבו השמאל והימין איחדו כוחות כדי לחולל נזק כביר בשם תיאוריה אחת פסבדו מדעית – תיאוריית האיזון התקציבי, לפיה ממשלות חייבות להקפיד על איזון מתמיד של תקציבן. הימין אוהב אותה כי יכולה להצדיק קיצוצים בהוצאות הממשלה על רווחה. השמאל לעתים רווה ממנה נחת כי מצדיקה העלאת מס על עשירים. בזמננו צריך לראות האם תחוסל על ידי דונלד טראמפ, הארצ'י בנקר האולטימטיבי. 

קישורים לשבת

בקריאה בפורום הסולידית נתקלתי בבלוג השקעות עברי בשם חופש כלכלי שנראה מעניין במידה יוצאת דופן ואף הספקתי ללמוד ממנו לא מעט. ממליץ.

נדב שנרב, פרופסור לפיזיקה מבר אילן ואישיות ידועה בחוגים אינטלקטואלים דתיים, הוא אחד מהוגי הדעות החביבים עליי. המאמר שלו בשבח הבורגנות הוא אחד הטובים.

מזמן לא כתבתי על המכונית ללא נהג, אף שעדיין זו נראית כפריצת הדרך הגדולה של חצי המאה הנוכחית. מי שמרותק לעניין יוכל לשקוע באתר שלם שסוקר את הנושא באנגלית.

כרגיל כל אחד מוזמן להוסיף קישורים מומלצים משלו בתגובות או סתם להגיד את אשר עולה בדעתו.