מלחמת סעודיה – אירן, קרב המוחות

אירוע חמור מאין כמוהו התרחש אמש במזרח התיכון – מתקפה שטיבה עדיין לא ברור לחלוטין אבל בוצעה בוודאות בידי מיליציות שזוכות לתמיכה איראנית גרמה להשבתת חצי מייצור הנפט הסעודי. איש לא יודע להגיד בוודאות עדיין האם זו מכה קלה בכנף או פגיעה לטווח הארוך. ומה ימנע מהאיראנים ובעלי בריתם לעשות זאת שוב ושוב ושוב? כששוקי הנפט יחזרו לפעילות בתום חופשת סוף השבוע ויתמחרו את הנפט לאור הנסיבות, נבין מה מידת החומרה שהשווקים מייחסים למצב.

סעודיה אינה יוצאת טוב ממלחמתה עם אירן. סעודיה מותקפת בלב ליבה התעשייתי ובשטחיה הריבוניים בעוד שאירן יושבת שאננה. הצבא הסעודי מתברר בחולשתו מול מיליציות שיעיות בעוד שתדמיתה של סעודיה בשפל. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב סולדת מסעודיה יותר מאי פעם ומאשימה אותה במעשי טבח חסרי הבחנה.

איך כל זה קורה? נתוני הפיז"ה המחרידים של הערבים במפרץ מלמדים על עומק הנחשלות של מדינותיהם ועל עומק הכישלון של מערכות החינוך אצלם. בעולם בלי נפט, בעולם שבו אין להם יכולת לייבא עובדים זרים ולהסתמך על שירותיהם, הם במצב קטסטרופלי. הצבא הסעודי אינו לגיון זרים וצריך להסתמך על סעודים מקוריים, וככה זה נראה.

מה מצב החינוך בארצות המפרץ? אין לנו את הנתונים מסעודיה, אבל יש לנו את איחוד האמירויות, ומן הסתם ההבדל בין המדינות לא גדול. כשמנסים לשער את הישגי הפיז"ה על פי נתונים שמגיעים מאיחוד האמירויות ולא רוצים לעשות את הטעות של דן בן דוד, להשתמש בנתונים מהמפרץ כאילו הם מייצגים מדינה ערבית, נתקלים בהשמטה זועקת: לא מוזכר בשום מקום הפילוח החשוב כל כך בין תלמידים שהם בני תושבים מקוריים לבין תלמידים שהם צאצאי המון העובדים הזרים. צריך לחפש חוברת של ארגון פיז"ה ואז אפשר להגיע למסקנות. מתברר שבאיחוד האמירויות כמעט 60% מהתלמידים הם מהגרים וציוניהם עולים ב-80 נקודות על ציוני הלא מהגרים. משוואה בשני נעלמים תגלה לנו שהציון של בני איחוד האמירויות המקוריים (במבחני המדע שלגביהם נערך הפילוח המדוקדק ב-2015) הוא כ-390.

ערביי איחוד האמירויות נקלעו לנסיבות היסטוריות שונות ונעימות יותר מאלו של אחיהם בישראל, בירדן ובטוניסיה, אבל הציונים במבחן? הם די דומים. בתי ספר דוברי ערבית בישראל הוציאו 401 באותו מבחן. בירדן? 409. בתוניסיה ובלבנון? 386.

בקיצור יש לנו אומדן לציון הממוצע של הערבי תושב איחוד האמירויות, ציון 390. ציון שהוא במיקום דומה על הסקלה לזה של מי שמקבל פסיכומטרי 390. תארו לעצמכם. שימו לב שמדובר במדינה עשירה. התירוצים הרגילים של המסכנות והעוני לא יעבדו כאן.

עד כאן אומדן למצב הערבים במפרץ. מה עם הפרסים? אירן והישגיה הקוגניטיביים זו שאלה סבוכה. מצד אחד לאירן יש שני זוכים במדליית פילדס (אחד מהם כורדי). יש לאירן הישגים מרשימים באולימפיאדות המדע לנוער. מהגרים אירנים מצליחים מאוד מחוץ לארצם. בדירוג ההכנסה מהגרים מאירן ומהגרים משוויץ נמצאים בארה"ב באותו מקום. מצד שני הרושם הכללי שהיא עושה הוא של מדינה מושחתת, נחשלת ופנאטית שמסתמכת על משאבי טבע מתכלים. נראה שיש במדינה פער גדול בין אליטות לבין המונים ובעיה קשה של בריחת מוחות. זו מדינה שעברה גידול אוכלוסיה מטורף במאה ה-20 וסביר להניח שכמו בכל מקום, הפנאטים והעניים הם שהובילו את הגידול הזה. דבר שיכול להסביר ירידה דרמטית בהישגי האירני הממוצע (ונורת אזהרה לנו).

כל אלו ספקולציות. מה אומרים המבחנים הרשמיים? ובכן אירן לא משתתפת בתוכנית הפיז"ה, אבל היא השתתפה במבחני המיצ"ב. שם היו לה, לפי מה שראיתי, ציונים דומים מאוד לתאילנד. הבה נניח אם כך שתאילנד תייצג לנו את אירן ואת יכולותיה.  התאילנדי הממוצע מקבל 420 במבחן המדע בפיז"ה 2015. זה מאיחוד האמירויות קיבל כזכור 390. קיבלנו אומדן להפרש בין איראני לסעודי – 30 נקודות בפיז"ה. זה הפרש משמעותי, דומה להפרש שבין מדינה מערב אירופית כמו יוון לבין טורקיה. לסעודים יש מכפיל כוח – העובדים הזרים המוכשרים שהם מביאים, אבל כנראה כאשר מדובר בענייני צבא, הם צריכים להסתמך על עצמם ולעת עתה זה לא נראה טוב.

כפיה דתית? היתרון לחילונים

כתבתי לא מזמן פוסט אוהד לדת ולאופן שבו היא מאפשרת שמירת מידה של שבטיות בעידן הגלובאלי. השבטיות נחוצה לנו, גם ובעיקר במאה ה-21. השבטיות היא הדרך היחידה שבה מדינות רווחה מערביות משגשגות יוכלו לשמור על קיומן ועל זהותן, גם מול האיסלאם הרדיקלי ומול גלים ענקיים של הגירה ופליטות מכל עבר. כל זאת בלי לשקוע בטירוף האשמה העצמית הליברלי.

אלא שגישה כזו, כשמובעת בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות במדינה, יכולה להשתמע כמתן צ'ק חופשי לכל קואליציה עם חרדים ולכל גחמה של החרדים לכפות את הדת על אחרים. לא ככה. ישראל צריכה להישמר כמדינה חופשית שתוכל לשמור גם על האתאיסטים, האגנוסטיקנים והדאיסטים שהם תמיד הציבור המשכיל והמוצלח שמשלם הכי הרבה מסים וגם יכול להוביל את המדינה בהצלחה. כמדומני שגם ראש הממשלה נתניהו הגדיר עצמו פעם כדאיסט.

והאמת היא שאין זה קשה כל כך להיפטר מכפיה דתית. זאת דווקא מאחר שהפסיכולוגיה של האדם הדתי שונה מהפסיכולוגיה האנושית הרגילה.

באופן רגיל אדם רוצה משהו ופועל להשגתו, וכך גם ציבור של בני אדם רוצה משהו ופועל להשגתו. למשל, אנשים רוצים שיקבלו שכר גבוה יותר במפעל הטקסטיל שבו הם מרוויחים את לחמם, מתארגנים ושובתים.

ברם, כשאדם דתי פועל מטעמים דתיים הדברים אינם בדיוק עובדים כך. מה שמניע אותו הוא הרצון לעשות מספיק כדי לחוש שמימש את חובתו לאלוהים, שמילא את חובת ההשתדלות. כלומר כשהשר אריה דרעי פועל למנוע תחבורה ציבורית בשבת, להערכתי השאלה האם בסופו של דבר יסעו אוטובוסים בשבת בכבישי ישראל מעניינת אותו כקליפת השום. מה שמעניין אותו הוא האם אלוהים, כמו גם רבניו וציבור בוחריו, ירשמו בפנקסיהם שהשתדל כמיטב יכולתו כדי למנוע תחבורה ציבורית בשבת.

נכון, שונים הדברים כשמדובר באדם בעל גישה דתית משיחית, שלפיה החובה הדתית צריכה להתממש כאן ועכשיו. בעלי גישה זו לא מסתפקים רק בהשתדלות. הם רוצים תכל'ס. אבל רוב היהודים האדוקים בארץ, למודי שבתאי צבי ואלפיים שנות גלות, אינם בעלי גישה משיחית מיידית, ואינם מצפים לתוצאות, אלא למאמץ.

לכן מאבק נגד כפיה דתית אינו משחק סכום אפס. יש אפשרות ששני הצדדים יסיימו מרוצים. החילונים – כשיקבלו את מבוקשם, החרדים – כשירגישו שעשו את כל מה שהיו יכולים כדי למנוע את ניצחון החילוניות ונכנעו רק כשכל אדם בר דעת היה נכנע. המפתח לתוצאה כזו, טובה לכולם, הוא פשוט גישה אגרסיבית ולא ותרנית של החילונים על הדברים החשובים להם. גישה שתבהיר שהתעקשות על כפיה דתית תגבה מחיר קשה מאוד מהצד הכופה. תראו למשל איך החרדים אינם מפגינים יותר נגד מצעד הגאווה בירושלים, ורק בשוליים של החרד"ליות מתעסקים עוד בנושא. החרדים הגיעו למסקנה שהמאבק חסר תוחלת ואילו חשיפת צעיריהם לנושא ההומוסקסואליות מזיקה יותר.

שימו לב גם בהקשר זה למה שכותב עיתונאי החרדים, חוקר החרדים והפילוסוף המזהיר של החרדיות, אבישי בן חיים. הוא אינו חשוד בסלידה מהחרדים. למעשה ההערצה שלו ליו"ר ש"ס אריה דרעי מזכירה את היחסים בין העיתונאי אורי דן לאריק שרון, למי שזוכר.

אבל עדיין – אבישי בן חיים מתעקש שיש סכנה גדולה בכניעה לדרישת החרדים לקבלת הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי. אפשר להבין את צדקתו לפי מה שכתבתי – מדינת ישראל היא קובעת הנורמות מה סביר ומה לא סביר. אם תקבע שהפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי היא לא סבירה, לא תעלה על הדעת ותחייב התערבות משפטית ומשטרתית, אזי גם אדוקי החברה החרדית יאלצו לקבל זאת. הם לא יחושו רגשי אשמה כשישבו באירוע ליד נשותיהם ובנותיהם, כי ההכרח לא יגונה. ממש כפי שהרבנים הראשיים, צדיקים מאין כמוהם, נשארים לשבת כשמושמעת שירת נשים בטקס רשמי. אין להם באמת תשוקה אישית לנוס כשקול נשי נישא בחלל האוויר. הם פשוט מנסים לקיים את חובת ההשתדלות שאלוהים ועמיתיהם לחברה החרדית מצפים לה. כשמדינת ישראל מבהירה להם שאקט מסוים הוא לא סביר והתגובה עליו תהיה סנקציות קשות, הם מבינים שהוא לא כלול בחובת ההשתדלות שלהם כלפי אלוהים ונחה דעתם.

כשצד אחד רוצה תוצאות בשטח, והצד השני פחות מתעניין בתוצאות ורק רוצה להשתדל, הדבר נותן יתרון גדול לצד שרוצה את התוצאות. זו הפסיכולוגיה של ההתמודדות עם הדתיות הלא משיחית. היא מקנה יתרון לצד החילוני, והוא יכול וצריך להשתמש בו.

מגדל פיזה של אמריקה

זה פוסט שלישי על מבחני פיז"ה ועושר לאומי. הפעם אתבונן בתוצאות מארה"ב, שהיא כמובן המדינה החשובה בעולם המערבי ובעולם בכלל. ארה"ב מחולקת גזעית, כאשר ישנו הבדל גדול בתוצאות בין הגזעים השונים. כדי לפשט עניינים וגם כדי לפתור את בעיית שפת האם הספרדית של ההיספנים, הסתכלתי רק על ציוני המתמטיקה ולא על ציוני הבנת הנקרא. בפוסט הקודם כבר ראינו שמתמטיקה לבדה מיטיבה לנבא עושר לאומי.

אחוזי הצטיינות מתמטית (רמות 5,6)	ציון מתמטי	ציונים באמריקה
5.9	499	לבנים
2.1	446	היספנים
אפסית	419	שחורים
10	498	אסייתים
11	496	יהודים בישראל
(אם משרד החינוך לא היה מוליך שולל בנושא הבנים החרדים, הציונים היו מעט נמוכים יותר, אבל לא הבדל עצום. בערך 493 נק', 10% מצטיינים)

ההיספנים הולכים להיות קבוצה גדולה באמריקה בעתיד. לאיזה מדינות יש ציון פיז"ה מתמטי דומה לציון ההיספאני? קפריסין, רומניה, צ'ילה. על אף הפער מציוני הלבנים אולי זה נתון חיובי. אם אנשים חושבים שארה"ב תהפוך לפיסת גיהנום בגלל ההגירה ההיספאנית אליה, אין לזה שום הוכחות בנתונים. המדינות עם ציונים דומים לציון של המיעוט ההיספני בארה"ב הן מדינות מתפקדות היטב.

מעניין גם שהשחורים באמריקה משיגים ציונים העולים בהרבה על אלו של נבחנים במדינות שחורות. הם נמצאים בקבוצה אחת עם תאילנד, טורקיה, אלבניה. אלו מדינות שנמצאות הרבה הרבה מעל הרפובליקה הדומיניקנית.

הטבלה חושפת גם את האיקס פקטור של ישראל. נכון שהממוצע לא מי יודע מה, אבל אחוז ההצטיינות ממש יפה, גם ביחס ללבנים באמריקה.

מעניין להסתכל גם על שיעור התלמידים הגרועים במיוחד:

אחוזי הנחשלות המתמטית	נבחנים באמריקה
16.8	לבנים
39.2	היספנים
51	שחורים
19	אסייתים
22	יהודים בישראל
הבנים החרדים לא לומדים כלל מתמטיקה, אבל אם היו לומדים ומוציאים ציונים דומים לבנות החרדיות, הם לא היו מגבירים את שיעור הנחשלות המתמטית במדינה.

גם כאן, הישגי ההיספנים דומים לאלו של תלמידים בקפריסין וברומניה. כלומר, אין סיבה להניח שההיספנים מביאים לארה"ב נחשלות שחורגת ממה שמוכר במדינות מערביות (גם אם העניות שבהן). דבר דומה ניתן לומר גם לגבי השחורים באמריקה. בהתפלגות הפנימית בתוכם הם דומים למצב במדינות כמו טורקיה ואלבניה, לא למדינות אפריקניות. ברפובליקה הדומיניקנית לשם השוואה 90% מהתלמידים מוגדרים נחשלים במתמטיקה.

עושר העמים במבחן

בפוסט הקודם הזכרתי את תזת עושר העמים של ריצ'ארד לין. לפיה עושרן של אומות נקבע על ידי ציון האייקיו של בניהן. לין הותקף על כך שהנתונים שלו לא מדוייקים ומניפולטיביים. אבל כיום יש לנו נתונים מדויקים מאוד על הישגים לימודיים של אומות – מבחני פיז"ה הבינלאומיים. אמנם מבחני אייקיו מתיימרים למדוד משהו גולמי וראשוני יותר מאשר מבחנים לתלמידי בית ספר כמו מבחני פיז"ה, אבל האמת היא שכל המבחנים מהסוג הזה נותנים תוצאות מאוד דומות כשמעבירים אותם לאוכלוסיות גדולות, ואין זה משנה כל כך עם איזה מבחן בדיוק מתעסקים.

הלכתי לבדוק את המתאמים בין תוצר מקומי גולמי של מדינה לבין ציוניה בפיז"ה. סילקתי מהנתונים מדינות שבעליל חיות על נפט ולא על שכל: קטאר, איחוד האמירויות וטרינידד.

בראשי היו השאלות הבאות:

1. מתמטיקה או קריאה – מה מנבא טוב יותר את התמ"ג?
2. האם אכן יש משהו שונה באסייתים, ואצלם ההצלחה הלימודית אינה מנבאת את התמ"ג באותה צורה שבה היא מנבאת אותו אצל אירופים? כנראה בשל קושי מסוים לעשות שימוש יצירתי ביכולות לימודיות.
3. התמ"ג הנומינלי או זה המותאם ליוקר המחיה – מה משקף יותר את ההישגים הלימודיים?
4. האם התמ"ג מנובא טוב יותר על ידי הממוצע של ההישגים במדינה או על ידי רמת ההישגים של העשירון העליון של התלמידים? חשבתי לעצמי שהתלמידים המוצלחים ביותר בוודאי חשובים יותר לתמ"ג.
5. וכמובן השורה התחתונה והעיקרית: האם אכן התזה של לין תוכיח עצמה ויתקבל מתאם גבוה מאוד בין הישגים לימודיים לתמ"ג? לין נקב במתאם 0.8.

ולהלן התשובות שהניבו החישובים הסטטיסטיים:

1. מתמטיקה או קריאה – מה מנבא טוב יותר את התמ"ג? מתמטיקה. מבאס בשבילנו כי תלמידי ישראל טובים יותר בקריאה. צריך להגיד שההבדל הוא די קטן, ותזת עושר האומות יכולה לעמוד גם אם מסתמכים על מבחני קריאה בלבד. העובדה שקריאה ומתמטיקה כישורים שונים מאוד ובכל אופן המתאם שכל אחד מהם נותן הוא קרוב מלמדת גם על כך שמבחנים של יכולות שכליות מניבים תוצאות דומות. דבר זה תואם לתיאוריית הג'י בפסיכולוגיה, שלפיה יש במוח רכיב מרכזי אחד שמשפיע על הצלחה במבחנים כאלו.
2. אין צורך להידרש לטענה שמפרידה בין אסייתים לשאר העולם. הוצאת המדינות המזרח אסייתיות מהנתונים משפרת את המתאם בצורה זניחה מאוד.
3. באופן לא מפתיע, התמ"ג שמותאם ליוקר המחיה הוא זה שקשור יותר להצטיינות בלימודים. כנראה כי הוא זה שמעיד באופן אמיתי יותר על מצב הכלכלה. גם זו בשורה מבאסת בשביל הישראלים שהתמ"ג הנומינלי שלהם מעל בריטניה וצרפת, אך התמ"ג המותאם ליוקר המחיה נמוך בהרבה.
4. כאן הופתעתי. נראה שהקשר החזק ביותר הוא בין ממוצע האוכלוסיה לבין התמ"ג. לא צריך להסתכל דווקא על המצטיינים. האם יש טעם להסתכל דווקא על הנמוכים ביותר? הקורלציה בין הישגיהם לתמ"ג גם היא גבוהה, אבל עדיין הממוצע הלאומי הוא הנבאי הטוב ביותר. עוד מכה שאנחנו חוטפים. בקרב תלמידי ישראל התלמידים המצטיינים הם עוד במצב טוב, אבל הממוצע על הפנים. דרך אגב, הממוצע הישראלי הוא עוד פחות טוב משמוצג בנתונים. משרד החינוך פשוט מוליך שולל בלי בושה כשמשקלל ציוני הבנים החרדים לפי ההנחה המופרכת והשקרית שאם הבנים החרדים היו נבחנים, היו ציוניהם דומים לציוני החינוך הממלכתי דתי. בפועל כמובן הם היו צפויים להיות נמוכים בהרבה.
5. המתאם שמתקבל אצלי בין ציוני מתמטיקה לבין תמ"ג לאומי (מותאם ליוקר המחיה) הוא באזור 0.73. זהו מתאם גבוה מאוד ומכובד, גם אם נמוך מזה שלין עצמו ציין. ממוצע מתמטיקה וקריאה נותן מתאם 0.71. תיאוריית עושר האומות שלו עמדה במבחן אמפירי ויצאה ממנו יפה.  הערה במחשבה מאוחרת: בגלל בעיית קיצוץ תחום, השמטת המדינות הנחשלות שבכלל לא משתתפות בפיז"ה, נראה לי שנדרשת התאמה לשם השוואת הנתונים לאלו של לין,  והמתאם אחרי התאמה צפוי להיות קרוב ממש לזה המקורי של לין.

יהיו שיאמרו שיש מתאם, אבל אין קשר סיבתי. זה לא שמדינות עשירות כי התלמידים חכמים. חוכמת התלמידים נובעת מכך שמדינותיהם עשירות. למי שטוען טענה זו הייתי מציע להסתכל על שתי מדינות שהוצאתי מלכתחילה מהנתונים, קטאר ואיחוד האמירויות. כולם יודעים למה הן עשירות – בגלל הנפט, לא בגלל הראש. האם עושרן הפך את תלמידיהן למוצלחים? ובכן תושבי מולדובה הענייה המרודה, המדינה האירופית הנחשלת ביותר, מוצלחים באותה מידה או אף יותר. אם מסתכלים רק על התושבים הערבים המקוריים במדינות אלו ולא על העובדים הזרים שהביאו ושממלאים את כיתותיהם, היתרון של מולדובה גדול ממש.

תבכי על תלמידייך, ארגנטינה

הבורסה בארגנטינה הגיבה בירידות קיצוניות, רעידת אדמה כלכלית תשע וחצי בסולם ריכטר, לאפשרות המסתמנת שהשמאל הפופוליסטי ישוב לשלוט בה. חצי משווי המניות בבורסה נחתך. זה דבר שכמעט שלא קרה מעולם בשוק מניות מודרני כלשהו (אומרים שקרה בסרי לנקה ב-1989).

אבל בסך הכול זו נקודת ציון נוספת בהדרדרות הכלכלית של ארגנטינה במאה השנים האחרונות. מדינה עשירה ומשגשגת שהגורל הכלכלי הרע לה.

אני מאמין גדול בתיזת עושר האומות של הפסיכולוג הצפון אירי ריצ'ארד לין. על פיה יש קישור הדוק בין הצלחה של נבחנים במבחני מנת משכל (מה שידוע גם כאיי קיו) או במבחנים דומים לכך לבין התמ"ג של המדינה ומדדיה הכלכליים השונים. זו אף פעם לא הייתה תזה מושלמת. למשל היא לא מסבירה את החולשה הכלכלית של מדינות אסיה ביחס להישגי תלמידיהן. אבל לכך יש פתרון בהשקפה הרווחת: האסייתים קונפורמיסטים ולא יצירתיים והדבר פוגע בכלכלת מדינותיהם.

תיזת עושר האומות לא מסבירה גם את עושרן של מדינות המפרץ עם תלמידיהן הכושלים. אבל מאי התאמה זו איש לא יתרגש. ברור לכול שהנפט הוא גיים צ'יינג'ר עבורן, לפחות עד שהאנושות תמאס בנוזל שמפיח חיות ותזיזתיות במכוניות.

תיזת עושר האומות ספגה ניצחון יפה במזרח אירופה. המדינות שם הצליחו להתאושש ממוראות הקומוניזם ולהגיע לתמ"ג מערבי וכפי שהתיאוריה הייתה מצפה. צ'כיה חכמה במיוחד ביניהן ואכן בולטת כלכלית. רק אסטוניה קצת מאכזבת.

מה יש לתיאוריה להגיד על ארגנטינה? מבחני הפיזה מלמדים שגורלה המודרני אינו מקרי כלל. ארגנטינה מקבלת בהם ציונים זוועתיים, בלתי רגילים למדינה שתושביה רואים עצמם כאירופיים. ארגנטינה נופלת בתוצאות ממדינות כמו ברזיל וירדן. ארגנטינה היא לא אירופית במאת האחוזים. האמא הקדומה של רוב הארגנטינאים היא אינדיאנית ואם מוצא היה נקבע כמו ביהדות על בסיס האמא של האמא, אז הם היו נחשבים אינדיאנים מושלמים. אלא שצד האב כנראה בא כולו מכובשים איבריים ולכן בשקלול הסופי הארגנטינאים הם 80 אחוז אירופים. יותר מבצ'ילה. אבל לתלמידי צ'ילה הישגים טובים יותר.

לא ברור מדוע ארגנטינאים כל כך כושלים בלימודים, אבל כן ברור מדוע כלכלתם כושלת – כי הם תלמידים גרועים.

תיאוריית כורסה על ההבדל בין תיאוריה לכורסה

תיאוריות פסיכולוגיות הן ההיפך מכורסה. כאשר כורסה נוחה מאוד, צריך לקנות אותה. כאשר תיאוריה פסיכולוגית נוחה מאוד, צריך לזרוק אותה. או לפחות כך תמיד חשדתי.

מדוע בנות מצליחות פחות מבנים במבחנים במתמטיקה? שאלה שאפשר להרחיב אותה גם לפערי הצלחה בין קבוצות אחרות כמו שחורים ולבנים. יש תשובות לשאלה זו שמדעני הפסיכולוגיה יאטמו אוזניהם וישירו "לה לה לה" כדי לא לשמוע בת קול שלהן לעולם. אבל יש תשובה אחת אפשרית שהיא נוחה מאוד לפסיכולוגים ליברלים שוחרי טוב וצדק מגדרי : תיאוריית איום הסטריאוטיפ. התיאוריה הזו גורסת שבנות אשר עמלות על פיתרון תרגילים במתמטיקה עומדות בסיטואציית חרדה קיצונית. במוח מהדהד להן הסטריאוטיפ שלפיו הן שוות פחות. החברה חלחלה להן אותו במגוון דרכים. החרדה מכה בהן, משתקת את ידן האוחזת בעיפרון ואת מוחן המחשב חישובים והישגיהן נפגעים.

במרוצת השנים הצטבר גוף מחקר יפה בתחום. ולעתים היה נדמה שהנה התיאוריה מאוששת מעבר לספק סביר: הבלטת סטריאוטיפים אכן פוגעת בהישגים אקדמיים. המסקנה המתבקשת הייתה שאם תודבר המיזוגניה, שלמרבה הצער מתרגמת לחרדה אשר מקננת בסתר במוחן של בנות, יחול זינוק מרשים בהישגים שלהן.
קשה לי לפקפק במאמרים מחקריים אשר מתפרסמים בג'ורנלים נחשבים ומצוידים בכל המבחנים הסטטיסטיים הנדרשים. ובכל אופן תמיד כל זה נראה לי מעורר חשד.. התיאוריה פשוט נוחה מדי.
יש מגוון כלים שיכולים לגרום לתיאוריה מדעית לצבור תאוצה ופרסומים אף שאינה אמת. אחד הפשוטים בהם הוא הטיית פרסום. חלק מהמחקרים מוצאים עדויות לתיאוריה. חלק לא. רק המחקרים התומכים בתיאוריה זוכים להתפרסם. כנגד זה החלה להתבסס במדעי החברה גישה חדשה: רישום מראש. עורכי המחקר רושמים אותו לפני ביצועו בפועל וכך עריכתו ותוצאותיו לא יחמקו מעין הקהילה המדעית, יהיו אשר יהיו.

ואכן לאחרונה נודע כי מחקר מקיף ששותפו בו אלפיים תלמידים, שנרשם מראש בהתאם לגישה החדשה, נערך בהולנד ועסק השפעות איום סטריאוטיפ על הבדלים בין המינים בהישגים. מחקר זה לא מצא שום תוצאה. מה שמחזק את החשד שכבר הובע מזמן שהטיות פירסום הביאו לעליית תיאוריית איום הסטריאוטיפ או לפחות לניפוח האפקט שלה.
הוויכוח על התיאוריה הזו לא תם ולא הושלם. אבל בינתיים אני מתחזק בתיאוריית הכורסה שלי על ההבדל בין כורסה לבין תיאוריה. תיאוריה לא אמורה להיות נוחה מדי.

שר הביטחון העצמי המוגזם

החיים מלאים בספק, בבלבול, בחוסר ודאות. חוכמה עוזרת לנווט בתוך הג'ונגל הכאוטי הזה. אבל במידה מוגבלת. בסופו של דבר יש גבול ליכולתם של התאים האפורים במוחנו להשליט ודאות בתוך הלא ודאי. לעולם לא נדע בדיוק איזה השלכות יהיו למעשינו, האם אנחנו צודקים בהשערותינו יותר מאחרים, האם אנחנו אומרים ועושים את הדבר הנכון בזמן הנכון או את היפוכו הגמור ובזמן הכי לא מתאים.

בתוך כל הבלגן יש תכונה אחת שמשליטה סדר והיגיון בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה – ביטחון עצמי. מי שמקרין ביטחון גורם לאנשים ללכת אחריו, לעשות כדבריו, להיענות לדרישותיו. מחקר שפורסם לאחרונה באחד מכתבי העת הפסיכולוגיים החשובים ניסה לבדוק את האופי הפרדוקסלי של אמירות שופעות ביטחון. מצד אחד אין ספק שלביטחון שאדם מקרין יש אפקט חיובי על הנכונות לשמוע לו, להקשיב לדבריו ולהתייחס אליהם בחיוב. מצד שני, אדם שמקרין ביטחון עצמי מותיר רושם שלילי ומעורר יותר זלזול ברגע של אמת – כאשר טענותיו והנחותיו התבדו.

החוקרים פיצלו את האמירות שופעות הביטחון לשני סוגים – כאלו שהביטחון לגביהן בוטא במילים מפורשות וכאלו שהביטחון לגביהן התגלם ברמיזות שאינן מילים מפורשות – דיבור בטוח, דיבור בקול, נכונות לדבר ראשונים, התייחסות מעטה להשגות זולת, שפת גוף שאננה.  יש הבדל גדול – ביטחון שהתבדה ובוטא במילים אפשר לצטט, להלעיג, לגבות עליו מחיר. את הבטחתו של יצחק רבין שלא יהיו קטיושות מעזה אפשר למשל לשמוע ביוטיוב עד עצם היום הזה. כאשר מידת הביטחון בדברים אינם מפורשת, אלא מבוטאת במחוות של שפת גוף (למשל במחקר: ידיים מאחורי הראש; מבט ישיר וקול בוטח), אפקט הביטחון העצמי על מידת השכנוע של השומעים הוא דומה, אך אין לכך אותו מחיר חברתי כשהטענות מתבדות.

חשבו על תוצאות המחקר ושימו לב לטעות של אביגדור ליברמן שאולי בגללה לא יישב בכנסת הבאה, כמו שמנבאים הסקרים. מבנה גופו ושפת גופו משדרים ביטחון עצמי וכוח עד אין קץ. יכול היה בטרם מינויו לשר ביטחון להסתפק באמירות מעורפלות כמו "ליברמן יידע מה לעשות מה עם החמאס", "החמאס ישקשק מליברמן". אבל הוא, במקום זאת, בישר לאסמעיל הניה את מותו בתוך 48 שעות, אם לא יחזיר את נעדרי צה"ל. אמר הבטחה קונקרטית ואכזב. אבל ביטחון עצמי ויהירות מוטב להם שלא יהיו קונקרטיים כל כך.