סגרים כסיגרים ועוד על בדידות

באינטרנט מסתובב מכתב קורע לב של בחור שהחליט להתאבד בגיל צעיר. הנימוק: בדידות. בדידות היא אחד מגורמי הסבל הגדולים בחיים, ומוטב אם היה מוקדש לה חלק מתשומת הלב הציבורית שמוקדש לנושאים אחרים חשובים פחות, כמו בבריטניה שם מונתה ב-2018 שרה לענייני בדידות. בדו"ח הוועדה הציבורית שהובילה להקמת המיניסטריון מצוין שמעגל חברתי רופף מסוכן לבריאות כמו עישון 15 סיגריות ליום. ועוד יחקרו מן הסתם את השפעותיה הבריאותיות של מגפת הקורונה מבחינה זו – היא בודדה אנשים והרחיקה אותם ממכריהם. בטח מתישהו ייצא המאמר שיפסוק שנזקם של סגרים היה רב מתועלתם בשל חמש עשרה הסיגריות שכל בודד עישן מטאפורית בימי הסגר. בעידן של זום ווטסאפ אפשר אולי לתקשר גם ממרחק, אבל זה לא אותו דבר. הקמפיין של ג'ו ביידן לנשיאות יודע זאת ומעמיד בחזית שידורי התעמולה שלו סבתא שמאשימה את דונלד טראמפ וגישתו הרשלנית למגפה בכך שהקשר שלה עם נכדיה מתמצה בזום.

אבל זום כן עוזר ובסך הכול העידן המודרני, בניגוד להשמצות, טוב לבודדים הצעירים.  הבדידות המשמעותית ביותר היא זו הנוגעת לחוסר יכולת למצוא זוגיות ולהקים משפחה. כאן הגיעה המצאה מופלאה לטובת הנשים: בנק זרע. אפילו נשים שלא מצאו את זיווגן, אינן אמורות ואינן צריכות להישאר עריריות. בשנים האחרונות מתווספת לכך גם היכולת להקפיא ביציות. העידן המודרני נחמד לנשים בדרך נוספת, נסתרת יותר – אין כבר מלחמות גדולות. אחרי מלחמת העולם הראשונה נשים נידונו לחיי רווקות מאחר שהגברים שהיו יכולים להתחתן איתן פשוט מתו בשדות הקרב של המלחמה הגדולה. חוסר האיזון הדמוגרפי הגיע אז למדרגה קיצונית. מן הסתם דברים דומים אפשר לראות היום בעדה העלאווית בסוריה. ככה זה במלחמות, עד תום המלחמה הגברים סובלים. לאחריה הגברים ששרדו נהנים משוק דייטינג שמוטה לטובתם והנשים אומללות. בחורה צעירה ורואה למרחוק שחייתה בדרום ארה"ב כתבה ב-1864, לקראת תום מלחמת האזרחים, לעיתון:

אחרי תום המלחמה, איזה הבדל גדול יהיה במספר הזכרים והנקבות. גמרתי בדעתי לא להיות בתולה זקנה, אבל עם הון צנוע ומעט יופי, אני חוששת שיהיה לי קשה להגשים את משאלתי.

עם זאת מחקרים שנערכו בנושא הראו שהאפקט הפוסט מלחמתי שתוצאתו "בתולות זקנות" היה אז הרבה יותר קטן מהמצופה. כמו בכל תחום בחיים האנושיים בני אדם יודעים לעשות התאמות שמסייעות להם להתמודד עם סיטואציה שמוטה נגדם.

גם היום, אפילו ללא מלחמות, מגיע גיל מסוים בשנות השלושים שבו המאזן הדמוגרפי מטה את הכוח לצד הגברי. יש יותר נשים בשוק הפנויים פנויות. בתולים מרירים שתהו מדוע בנות לא שמות עליהם מגלים פתאום בגיל מסוים שהם נחשקים בשוק הדייטים. במדינה כמו ישראל שבה השנתונים הולכים וגדלים יכול להתווסף לכך גורם נוסף משמעותי – גברים נוטים להזדווג לנשים צעירות מהן, ולכן עומד לרשותם היצע בנות זוג גדול יותר מהיצע בני הזוג שעומד לרשות הנשים, שמסתכלות מעלה בשנתונים ולא מטה.

פייגה המשוגעת צווחת בברקלי

כתב אראל סג"ל במקור ראשון לפני כמה שנים:

פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר־אילן נהג לספר בשיעוריו על פייגה המשוגעת ממאה־שערים שמנהלת את המדינה. כיצד? כשהרב הדתי־לאומי צריך לפסוק, הוא פוזל ימינה לראות מה אומרים החרדים. ושם הרב עובדיה מחכה לראות כיצד יפסוק הרב אלישיב, שממתין לגאב"ד (גאון אב בית דין) שממתין לראב"ד (ראש אב בית דין) שחושב על דבר אחד בלבד – מה תצעק פייגה המשוגעת אם אלך מתחת למרפסת שלה מחר בבוקר.

זו מנטליות של אנשים דתיים אדוקים. הם לא רוצים שאיש יחשוד בהם שהם פחות אדוקים ממה שהם אמורים להיות. לכן כל אחד מביט הלאה ממנו ומוודא שהוא לא סוטה מהנורמה. התוצאה היא שכולם מנוהלים בידי פייגה המשוגעת ממאה שערים. הפסיכית הכי קיצונית מציבה עצמה בראש ההיררכיה של האדיקות הדתית, וכולם מפחדים ממנה.

אירועי הזמן האחרון פשוט מראים שפייגה המשוגעת הגיעה לעולם המערבי. מפגיני בלק לייבס מטר הציבו עצמם כפייגה המשוגעת של התקופה. אף אחד מהמיינסטרים לא מעז להצטייר כפחות אדוק מהם בדת התקינות הפוליטית. לכן "חלף עם הרוח" מסולק מספריות ה-VOD, פסלים מושלכים ברחובות, דיסני מסרבת לפרסם בתוכנית של טאקר קרלסון. ואם מישהו יביע ספק בכך שאישה טרנסית זהה במאה אחוזים לאישה ביולוגית, כפי שרמזה ג"ק רולינג, הוא ייתקל בחרם. פלא שעוד מוכרים הארי פוטר בחנויות. גם להעיר שהמחאות ההמוניות מסכנות חיים בעידן הקוביד 19 זו כפירה שפייגה המשוגעת ואלו שמתייראים ממנה לא יראו בעין יפה.

הדברים מזכירים אפקט פסיכולוגי שקרוי "קיטוב קבוצתי". כשקבוצה מתכנסת הדעה שמתקבלת היא לא בהכרח איזה ממוצע פשרני. לעתים דווקא הקיצוניים נותנים את הטון. אף אחד לא רוצה להצטייר כמי שמתון מהם ברדיפת העקרונות שלהם מחויבת הקבוצה. היום הליברלים במערב חווים קיטוב קבוצתי.

הפלזמה משמידה את הדפנות

הויקיפדיה מספרת על פרויקט איטר לבניית כור היתוך גרעיני להפקת אנרגיה המתקיים בפרובנס בדרום צרפת. כור כזה יוכל לספק אנרגיה נקייה בכמויות עצומות. טכנולוגיית ההיתוך מבוססת על חימום מימן לטמפרטורה גבוהה ביותר. בטמפרטורה זו החומר הופך לפלזמה. זהו מצב צבירה בו האלקטרונים נפרדים מגרעיני האטומים. טמפרטורת הפלזמה גבוהה מאוד. כל חומר שיבוא במגע עם הפלזמה יותך מיד. לכן יש להחזיק את הפלזמה בתוך מקום מרוקן מאוויר, באמצעות אלקטרומגנט ענק ששומר שהפלזמה תהיה במרכז הריק, ללא מגע עם חומר אחר ובמיוחד ללא מגע עם דפנות המכל.

זה, אפשר להגיד, משל לאתגר של העולם המערבי בימים אלו. איך להחזיק את הפלזמה רותחת במרכז המיכל מבלי שתשמיד לחלוטין את דפנותיו.

הפלזמה של העולם המערבי היא יכולת ההפשטה העצומה של בני האדם החכמים שחיים בו. זה הכלי שאיתו משיגים פריצות דרך טכנולוגיות ומחוללים יצירות מופת תרבותיות. ברם, יכולת ההפשטה הזו גם מכרסמת בהבחנות הישנות בין אדם לאדם ובין לאום ולאום. היא אינה יכולה לסבול את הגבולות הישנים הלא רציונליים בין בני אדם שהיו מקור לאפליה ולגזענות. היא מכרסמת בדפנות המיכל, הלאומיות המערבית עצמה. אדם עם יכולת הפשטה גבוהה ששומע "אנחנו" ו"הם" רוצה להקיא.

הלבנים הליברלים בארה"ב הם כנראה הציבור הראשון בתולדות האנושות שמפגין, על פי הסקרים, יותר אהדה לקבוצת החוץ מאשר לקבוצת הפנים – הם מעדיפים אנשים שאינם כמוהם על פני אנשים שדומים להם. הם פיתחו אנטגוניזם עצום לגזענות של אבותיהם ועתה נחושים לפצות עליה מעל ומעבר. ברם, מידה מסוימת של שוביניזם לאומי נחוצה לשם הקיום. אם מרוב רגשי אשמה הם יחשבו שעליהם לחסל את המשטרה או לפתוח את הגבולות לכל נדכאי אפריקה ומרכז אמריקה, לא יישאר מארה"ב הרבה.

ימניים, גם פה בבלוג, לא אוהבים לשמוע שיכולת הפשטה גבוהה היא אויב מושבע להשקפותיהם. הם טוענים שרק בקרב העוסקים במדעי החברה יש נטיה חזקה שמאלה. אבל האמת היא שגם בכימיה, מתמטיקה ומחשבים יש פי שישה דמוקרטים מרפובליקנים. נכון שבתחומים אלו לא מגיעים לקיצוניות של מדע האנתרופולוגיה שבו היחס הוא אינסוף מאחר שיש בו הרבה דמוקרטים ואפס רפובליקנים.

מאוד מסקרן לראות האם יש דרך שיטתית להוציא אנשים בעלי יכולות גבוהות בתחומים אקדמיים מבלי שיהפכו לשמאלנים מושבעים. הציבור הדתי מצליח בכך. נמנים על שורותיו מדענים מזהירים שמוכנים לבטא עמדות ימין. הכי בולט מביניהם חתן הנובל פרופסור ישראל אומן שחגג לאחרונה יום הולדת תשעים. עם זאת נראה שגם בציבור זה האליטה האקדמית היא שמאלה לשאר הציבור, ובעבר הוציאה מתוכה את מפלגת השמאל הזעירה אך האיכותית מימד.

חוקר האינטליגנציה ריצ'רד לין טען בעבר שסין תשתלט על העולם כאשר תשכלל את תהליכי ברירת העוברים במעבדה ותוודא שכל אישה סינית תהרה עם הביצית המופרית שיש בה הכי הרבה פוטנציאל לאייקיו גבוה. אבל אם אייקיו כרוך ביכולת הפשטה ואם יכולת הפשטה מכרסמת בהבחנות הלאומיות הישנות, אז הסינים עוד יוציאו מתוכם, במהלך שכזה, את האנשים שיתעבו יותר מכל אימפריאליזם והשתלטות מצד מולדתם.

הדור הבא ממתין בחדר הסמוך

בעבר הקדשתי פוסט לאפקט המרשמלו. אחד הניסויים המפורסמים ביותר בפסיכולוגיה הוא ניסוי המרשמלו. הוא הולך בערך כך: הצע לילד בן 4.5 לקבל לאלתר ממתק מרשמלו (או ממתק אחר שלטעמו של הילד) או לקבל שני ממתקים אם יהיה מוכן להמתין עוד כמה דקות. הילדים שיסכימו להמתין יתבררו, עם חלוף השנים, כילדים הרבה יותר מצליחים בחיים.

בפוסט אחר כתבתי גם על אפקט פלין. ג'יימס פלין, פרופסור מניו זילנד, תרם את אחת התרומות החשובות ביותר לפסיכולוגיה המודרנית, מבלי להיות בכלל פסיכולוג. מחקריו במדעי המדינה הביאו אותו לגלות ולאבחן תופעה מעוררת השתאות: במהלך המאה ה-20 חלה עלייה מרשימה בציונים הממוצעים שהשיגו נבחנים במבחני איי קיו. מתברר שהאינטליגנציה האנושית הייתה בעלייה תלולה במהלך המאה, תופעה שכונתה על שמו אפקט פלין.

אפקט פלין מגלה אמת הפוכה ממה שרגילים לטעון נביאי הזעם הכרוניים – אנחנו לא הופכים לטיפשים, אלא נעשים חכמים יותר. והנה מתברר שיש מאמר שקשר בין פלין למרשמלו!

כאשר נבחנו ילדים מהשנתונים של העשורים האחרונים התברר שביצועיהם במטלת המרשמלו טובים בהרבה משל ילדי הדורות הקודמים. ילדים בני זמננו מגלים הרבה יותר סבלנות. רובם מסוגל להמתין מעל עשר דקות עד להגעת הממתקים. דבר שלא היה כדוגמתו במחקרי העבר. נראה שתהליך ההשתפרות הקוגניטיבית האנושי לא פסח גם על מטלה זו ועל הביצועים בה. כבר למעלה ממאה שנה יש המודאגים מהתהליך שבו אנשים עם אינטליגנציה גבוהה מולידים פחות ילדים מבני מדינתם האהבלים וכך דנים את האנושות לניוון קוגניטיבי מתמשך. אפילו נעשה סרט שמתאר את תהומות הטמטום שאמריקה עוד תגיע אליהם בעקבות תהליך זה.

אמנם בעמנו שלנו הקשרים מעורפלים יותר בגלל המשקל הגבוה של דתיות בהחלטה להוליד הרבה ילדים, והעובדה שיהדות דתית כרוכה בסבלנות ללימוד תורה מעמיק ולכן יכול להיות בה מימד אינטלקטואלי חזק (גם אם פונדמנטליסטי). איש לא יפקפק בכישוריו האנליטיים המעולים של מנהיג החרדים, הרב יוסף שלום אלישיב, שהותיר אחריו למעלה מאלף צאצאים בפטירתו בגיל 102.

כך או כך, אפקט פלין הופך לחלוטין את פני הדברים. מי שהיה מצפה לראות יכולות הולכות ויורדות מגלה את ההיפך – ההישגים של דורנו טובים יותר. הציבור לא הפנים את אפקט פלין והוא חי בתפיסה הפוכה. בסקר שביקש מאנשים להעריך מי יצליח יותר בדחיית סיפוקים – ילדי העבר או ילדי ההווה – המשיבים ציפו ברוב מוחץ שיהיו אלו ילדי העבר, דור הילדים שהם עצמם היו שייכים לו. טעות. בפועל כל עשרים שנה הנכונות של ילדים להמתין לממתק גדלה בדקה שלמה. עוד מישהו יכתוב סיפור מדע בדיוני (או פרק "מראה שחורה") על ילד מהעתיד שמעביר את כל חייו בציפיה למרשמלו.

מדוע יש אפקט שכזה? הילדים ממחקרי העבר באו ממשפחות יותר פריבילגיות, כך שקשה לתלות את הדבר בשינויים דמוגרפיים באמריקה. אלו היו צפויים לנבא את ההיפך.  על כן החוקרים שבים לרעיון שבזמננו החשיבה מופשטת יותר, מרסנת את האימפולסיביות ונותנת פחות משקל לכאן ולעכשיו. בדיוק אותם הדברים שמתחוורים גם מתוך הירידה רבת הדורות בפשיעה, במלחמה ובאלימות שעליה עמד סטיבן פינקר.

באופן אישי אני מתפעם מהיכולת שהייתה לי פעם לקרוא ספרים איטיים ולצפות בסרטים איטיים משמימים כמו סרטי שנות הארבעים. היום כל דבר שאינו מכיל מידע סמיך מרוכז כמו בציוץ טוויטר של נדב אייל מאתגר את הסבלנות שלי. וזה לא רק אני, אלא פני הדור כולו. המחברים מנסים למצוא הסבר כלשהו כדי לתרץ את הפער בין יכולת הקשב הנמוכה של ימינו לבין הסבלנות המרשימה שהופגנה בהמתנה לממתק. אולי באמת אין סתירה. ילדים (ובני האדם כולם) חכמים יותר ולכן מסוגלים לפעול טוב יותר ובאופן סבלני יותר בהתאם לכללים שיוצרים התמריצים. בעת ובעונה אחת אין להם עניין בדברים שלא ממריצים מספיק את מוחם הרגיל לעמוד בעומס רב של גירויים בו זמניים.

מלחמת סעודיה – אירן, קרב המוחות

אירוע חמור מאין כמוהו התרחש אמש במזרח התיכון – מתקפה שטיבה עדיין לא ברור לחלוטין אבל בוצעה בוודאות בידי מיליציות שזוכות לתמיכה איראנית גרמה להשבתת חצי מייצור הנפט הסעודי. איש לא יודע להגיד בוודאות עדיין האם זו מכה קלה בכנף או פגיעה לטווח הארוך. ומה ימנע מהאיראנים ובעלי בריתם לעשות זאת שוב ושוב ושוב? כששוקי הנפט יחזרו לפעילות בתום חופשת סוף השבוע ויתמחרו את הנפט לאור הנסיבות, נבין מה מידת החומרה שהשווקים מייחסים למצב.

סעודיה אינה יוצאת טוב ממלחמתה עם אירן. סעודיה מותקפת בלב ליבה התעשייתי ובשטחיה הריבוניים בעוד שאירן יושבת שאננה. הצבא הסעודי מתברר בחולשתו מול מיליציות שיעיות בעוד שתדמיתה של סעודיה בשפל. המפלגה הדמוקרטית בארה"ב סולדת מסעודיה יותר מאי פעם ומאשימה אותה במעשי טבח חסרי הבחנה.

איך כל זה קורה? נתוני הפיז"ה המחרידים של הערבים במפרץ מלמדים על עומק הנחשלות של מדינותיהם ועל עומק הכישלון של מערכות החינוך אצלם. בעולם בלי נפט, בעולם שבו אין להם יכולת לייבא עובדים זרים ולהסתמך על שירותיהם, הם במצב קטסטרופלי. הצבא הסעודי אינו לגיון זרים וצריך להסתמך על סעודים מקוריים, וככה זה נראה.

מה מצב החינוך בארצות המפרץ? אין לנו את הנתונים מסעודיה, אבל יש לנו את איחוד האמירויות, ומן הסתם ההבדל בין המדינות לא גדול. כשמנסים לשער את הישגי הפיז"ה על פי נתונים שמגיעים מאיחוד האמירויות ולא רוצים לעשות את הטעות של דן בן דוד, להשתמש בנתונים מהמפרץ כאילו הם מייצגים מדינה ערבית, נתקלים בהשמטה זועקת: לא מוזכר בשום מקום הפילוח החשוב כל כך בין תלמידים שהם בני תושבים מקוריים לבין תלמידים שהם צאצאי המון העובדים הזרים. צריך לחפש חוברת של ארגון פיז"ה ואז אפשר להגיע למסקנות. מתברר שבאיחוד האמירויות כמעט 60% מהתלמידים הם מהגרים וציוניהם עולים ב-80 נקודות על ציוני הלא מהגרים. משוואה בשני נעלמים תגלה לנו שהציון של בני איחוד האמירויות המקוריים (במבחני המדע שלגביהם נערך הפילוח המדוקדק ב-2015) הוא כ-390.

ערביי איחוד האמירויות נקלעו לנסיבות היסטוריות שונות ונעימות יותר מאלו של אחיהם בישראל, בירדן ובטוניסיה, אבל הציונים במבחן? הם די דומים. בתי ספר דוברי ערבית בישראל הוציאו 401 באותו מבחן. בירדן? 409. בתוניסיה ובלבנון? 386.

בקיצור יש לנו אומדן לציון הממוצע של הערבי תושב איחוד האמירויות, ציון 390. ציון שהוא במיקום דומה על הסקלה לזה של מי שמקבל פסיכומטרי 390. תארו לעצמכם. שימו לב שמדובר במדינה עשירה. התירוצים הרגילים של המסכנות והעוני לא יעבדו כאן.

עד כאן אומדן למצב הערבים במפרץ. מה עם הפרסים? אירן והישגיה הקוגניטיביים זו שאלה סבוכה. מצד אחד לאירן יש שני זוכים במדליית פילדס (אחד מהם כורדי). יש לאירן הישגים מרשימים באולימפיאדות המדע לנוער. מהגרים אירנים מצליחים מאוד מחוץ לארצם. בדירוג ההכנסה מהגרים מאירן ומהגרים משוויץ נמצאים בארה"ב באותו מקום. מצד שני הרושם הכללי שהיא עושה הוא של מדינה מושחתת, נחשלת ופנאטית שמסתמכת על משאבי טבע מתכלים. נראה שיש במדינה פער גדול בין אליטות לבין המונים ובעיה קשה של בריחת מוחות. זו מדינה שעברה גידול אוכלוסיה מטורף במאה ה-20 וסביר להניח שכמו בכל מקום, הפנאטים והעניים הם שהובילו את הגידול הזה. דבר שיכול להסביר ירידה דרמטית בהישגי האירני הממוצע (ונורת אזהרה לנו).

כל אלו ספקולציות. מה אומרים המבחנים הרשמיים? ובכן אירן לא משתתפת בתוכנית הפיז"ה, אבל היא השתתפה במבחני המיצ"ב. שם היו לה, לפי מה שראיתי, ציונים דומים מאוד לתאילנד. הבה נניח אם כך שתאילנד תייצג לנו את אירן ואת יכולותיה.  התאילנדי הממוצע מקבל 420 במבחן המדע בפיז"ה 2015. זה מאיחוד האמירויות קיבל כזכור 390. קיבלנו אומדן להפרש בין איראני לסעודי – 30 נקודות בפיז"ה. זה הפרש משמעותי, דומה להפרש שבין מדינה מערב אירופית כמו יוון לבין טורקיה. לסעודים יש מכפיל כוח – העובדים הזרים המוכשרים שהם מביאים, אבל כנראה כאשר מדובר בענייני צבא, הם צריכים להסתמך על עצמם ולעת עתה זה לא נראה טוב.

כפיה דתית? היתרון לחילונים

כתבתי לא מזמן פוסט אוהד לדת ולאופן שבו היא מאפשרת שמירת מידה של שבטיות בעידן הגלובאלי. השבטיות נחוצה לנו, גם ובעיקר במאה ה-21. השבטיות היא הדרך היחידה שבה מדינות רווחה מערביות משגשגות יוכלו לשמור על קיומן ועל זהותן, גם מול האיסלאם הרדיקלי ומול גלים ענקיים של הגירה ופליטות מכל עבר. כל זאת בלי לשקוע בטירוף האשמה העצמית הליברלי.

אלא שגישה כזו, כשמובעת בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות במדינה, יכולה להשתמע כמתן צ'ק חופשי לכל קואליציה עם חרדים ולכל גחמה של החרדים לכפות את הדת על אחרים. לא ככה. ישראל צריכה להישמר כמדינה חופשית שתוכל לשמור גם על האתאיסטים, האגנוסטיקנים והדאיסטים שהם תמיד הציבור המשכיל והמוצלח שמשלם הכי הרבה מסים וגם יכול להוביל את המדינה בהצלחה. כמדומני שגם ראש הממשלה נתניהו הגדיר עצמו פעם כדאיסט.

והאמת היא שאין זה קשה כל כך להיפטר מכפיה דתית. זאת דווקא מאחר שהפסיכולוגיה של האדם הדתי שונה מהפסיכולוגיה האנושית הרגילה.

באופן רגיל אדם רוצה משהו ופועל להשגתו, וכך גם ציבור של בני אדם רוצה משהו ופועל להשגתו. למשל, אנשים רוצים שיקבלו שכר גבוה יותר במפעל הטקסטיל שבו הם מרוויחים את לחמם, מתארגנים ושובתים.

ברם, כשאדם דתי פועל מטעמים דתיים הדברים אינם בדיוק עובדים כך. מה שמניע אותו הוא הרצון לעשות מספיק כדי לחוש שמימש את חובתו לאלוהים, שמילא את חובת ההשתדלות. כלומר כשהשר אריה דרעי פועל למנוע תחבורה ציבורית בשבת, להערכתי השאלה האם בסופו של דבר יסעו אוטובוסים בשבת בכבישי ישראל מעניינת אותו כקליפת השום. מה שמעניין אותו הוא האם אלוהים, כמו גם רבניו וציבור בוחריו, ירשמו בפנקסיהם שהשתדל כמיטב יכולתו כדי למנוע תחבורה ציבורית בשבת.

נכון, שונים הדברים כשמדובר באדם בעל גישה דתית משיחית, שלפיה החובה הדתית צריכה להתממש כאן ועכשיו. בעלי גישה זו לא מסתפקים רק בהשתדלות. הם רוצים תכל'ס. אבל רוב היהודים האדוקים בארץ, למודי שבתאי צבי ואלפיים שנות גלות, אינם בעלי גישה משיחית מיידית, ואינם מצפים לתוצאות, אלא למאמץ.

לכן מאבק נגד כפיה דתית אינו משחק סכום אפס. יש אפשרות ששני הצדדים יסיימו מרוצים. החילונים – כשיקבלו את מבוקשם, החרדים – כשירגישו שעשו את כל מה שהיו יכולים כדי למנוע את ניצחון החילוניות ונכנעו רק כשכל אדם בר דעת היה נכנע. המפתח לתוצאה כזו, טובה לכולם, הוא פשוט גישה אגרסיבית ולא ותרנית של החילונים על הדברים החשובים להם. גישה שתבהיר שהתעקשות על כפיה דתית תגבה מחיר קשה מאוד מהצד הכופה. תראו למשל איך החרדים אינם מפגינים יותר נגד מצעד הגאווה בירושלים, ורק בשוליים של החרד"ליות מתעסקים עוד בנושא. החרדים הגיעו למסקנה שהמאבק חסר תוחלת ואילו חשיפת צעיריהם לנושא ההומוסקסואליות מזיקה יותר.

שימו לב גם בהקשר זה למה שכותב עיתונאי החרדים, חוקר החרדים והפילוסוף המזהיר של החרדיות, אבישי בן חיים. הוא אינו חשוד בסלידה מהחרדים. למעשה ההערצה שלו ליו"ר ש"ס אריה דרעי מזכירה את היחסים בין העיתונאי אורי דן לאריק שרון, למי שזוכר.

אבל עדיין – אבישי בן חיים מתעקש שיש סכנה גדולה בכניעה לדרישת החרדים לקבלת הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי. אפשר להבין את צדקתו לפי מה שכתבתי – מדינת ישראל היא קובעת הנורמות מה סביר ומה לא סביר. אם תקבע שהפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי היא לא סבירה, לא תעלה על הדעת ותחייב התערבות משפטית ומשטרתית, אזי גם אדוקי החברה החרדית יאלצו לקבל זאת. הם לא יחושו רגשי אשמה כשישבו באירוע ליד נשותיהם ובנותיהם, כי ההכרח לא יגונה. ממש כפי שהרבנים הראשיים, צדיקים מאין כמוהם, נשארים לשבת כשמושמעת שירת נשים בטקס רשמי. אין להם באמת תשוקה אישית לנוס כשקול נשי נישא בחלל האוויר. הם פשוט מנסים לקיים את חובת ההשתדלות שאלוהים ועמיתיהם לחברה החרדית מצפים לה. כשמדינת ישראל מבהירה להם שאקט מסוים הוא לא סביר והתגובה עליו תהיה סנקציות קשות, הם מבינים שהוא לא כלול בחובת ההשתדלות שלהם כלפי אלוהים ונחה דעתם.

כשצד אחד רוצה תוצאות בשטח, והצד השני פחות מתעניין בתוצאות ורק רוצה להשתדל, הדבר נותן יתרון גדול לצד שרוצה את התוצאות. זו הפסיכולוגיה של ההתמודדות עם הדתיות הלא משיחית. היא מקנה יתרון לצד החילוני, והוא יכול וצריך להשתמש בו.

מגדל פיזה של אמריקה

זה פוסט שלישי על מבחני פיז"ה ועושר לאומי. הפעם אתבונן בתוצאות מארה"ב, שהיא כמובן המדינה החשובה בעולם המערבי ובעולם בכלל. ארה"ב מחולקת גזעית, כאשר ישנו הבדל גדול בתוצאות בין הגזעים השונים. כדי לפשט עניינים וגם כדי לפתור את בעיית שפת האם הספרדית של ההיספנים, הסתכלתי רק על ציוני המתמטיקה ולא על ציוני הבנת הנקרא. בפוסט הקודם כבר ראינו שמתמטיקה לבדה מיטיבה לנבא עושר לאומי.

אחוזי הצטיינות מתמטית (רמות 5,6) ציון מתמטי ציונים באמריקה
5.9 499 לבנים
2.1 446 היספנים
אפסית 419 שחורים
10 498 אסייתים
11 496 יהודים בישראל
(אם משרד החינוך לא היה מוליך שולל בנושא הבנים החרדים, הציונים היו מעט נמוכים יותר, אבל לא הבדל עצום. בערך 493 נק', 10% מצטיינים)

ההיספנים הולכים להיות קבוצה גדולה באמריקה בעתיד. לאיזה מדינות יש ציון פיז"ה מתמטי דומה לציון ההיספאני? קפריסין, רומניה, צ'ילה. על אף הפער מציוני הלבנים אולי זה נתון חיובי. אם אנשים חושבים שארה"ב תהפוך לפיסת גיהנום בגלל ההגירה ההיספאנית אליה, אין לזה שום הוכחות בנתונים. המדינות עם ציונים דומים לציון של המיעוט ההיספני בארה"ב הן מדינות מתפקדות היטב.

מעניין גם שהשחורים באמריקה משיגים ציונים העולים בהרבה על אלו של נבחנים במדינות שחורות. הם נמצאים בקבוצה אחת עם תאילנד, טורקיה, אלבניה. אלו מדינות שנמצאות הרבה הרבה מעל הרפובליקה הדומיניקנית.

הטבלה חושפת גם את האיקס פקטור של ישראל. נכון שהממוצע לא מי יודע מה, אבל אחוז ההצטיינות ממש יפה, גם ביחס ללבנים באמריקה.

מעניין להסתכל גם על שיעור התלמידים הגרועים במיוחד:

אחוזי הנחשלות המתמטית נבחנים באמריקה
16.8 לבנים
39.2 היספנים
51 שחורים
19 אסייתים
22 יהודים בישראל
הבנים החרדים לא לומדים כלל מתמטיקה, אבל אם היו לומדים ומוציאים ציונים דומים לבנות החרדיות, הם לא היו מגבירים את שיעור הנחשלות המתמטית במדינה.

גם כאן, הישגי ההיספנים דומים לאלו של תלמידים בקפריסין וברומניה. כלומר, אין סיבה להניח שההיספנים מביאים לארה"ב נחשלות שחורגת ממה שמוכר במדינות מערביות (גם אם העניות שבהן). דבר דומה ניתן לומר גם לגבי השחורים באמריקה. בהתפלגות הפנימית בתוכם הם דומים למצב במדינות כמו טורקיה ואלבניה, לא למדינות אפריקניות. ברפובליקה הדומיניקנית לשם השוואה 90% מהתלמידים מוגדרים נחשלים במתמטיקה.

עושר העמים במבחן

בפוסט הקודם הזכרתי את תזת עושר העמים של ריצ'ארד לין. לפיה עושרן של אומות נקבע על ידי ציון האייקיו של בניהן. לין הותקף על כך שהנתונים שלו לא מדוייקים ומניפולטיביים. אבל כיום יש לנו נתונים מדויקים מאוד על הישגים לימודיים של אומות – מבחני פיז"ה הבינלאומיים. אמנם מבחני אייקיו מתיימרים למדוד משהו גולמי וראשוני יותר מאשר מבחנים לתלמידי בית ספר כמו מבחני פיז"ה, אבל האמת היא שכל המבחנים מהסוג הזה נותנים תוצאות מאוד דומות כשמעבירים אותם לאוכלוסיות גדולות, ואין זה משנה כל כך עם איזה מבחן בדיוק מתעסקים.

הלכתי לבדוק את המתאמים בין תוצר מקומי גולמי של מדינה לבין ציוניה בפיז"ה. סילקתי מהנתונים מדינות שבעליל חיות על נפט ולא על שכל: קטאר, איחוד האמירויות וטרינידד.

בראשי היו השאלות הבאות:

  1. מתמטיקה או קריאה – מה מנבא טוב יותר את התמ"ג?
  2. האם אכן יש משהו שונה באסייתים, ואצלם ההצלחה הלימודית אינה מנבאת את התמ"ג באותה צורה שבה היא מנבאת אותו אצל אירופים? כנראה בשל קושי מסוים לעשות שימוש יצירתי ביכולות לימודיות.
  3. התמ"ג הנומינלי או זה המותאם ליוקר המחיה – מה משקף יותר את ההישגים הלימודיים?
  4. האם התמ"ג מנובא טוב יותר על ידי הממוצע של ההישגים במדינה או על ידי רמת ההישגים של העשירון העליון של התלמידים? חשבתי לעצמי שהתלמידים המוצלחים ביותר בוודאי חשובים יותר לתמ"ג.
  5. וכמובן השורה התחתונה והעיקרית: האם אכן התזה של לין תוכיח עצמה ויתקבל מתאם גבוה מאוד בין הישגים לימודיים לתמ"ג? לין נקב במתאם 0.8.

ולהלן התשובות שהניבו החישובים הסטטיסטיים:

  1. מתמטיקה או קריאה – מה מנבא טוב יותר את התמ"ג? מתמטיקה. מבאס בשבילנו כי תלמידי ישראל טובים יותר בקריאה. צריך להגיד שההבדל הוא די קטן, ותזת עושר האומות יכולה לעמוד גם אם מסתמכים על מבחני קריאה בלבד. העובדה שקריאה ומתמטיקה כישורים שונים מאוד ובכל אופן המתאם שכל אחד מהם נותן הוא קרוב מלמדת גם על כך שמבחנים של יכולות שכליות מניבים תוצאות דומות. דבר זה תואם לתיאוריית הג'י בפסיכולוגיה, שלפיה יש במוח רכיב מרכזי אחד שמשפיע על הצלחה במבחנים כאלו.
  2. אין צורך להידרש לטענה שמפרידה בין אסייתים לשאר העולם. הוצאת המדינות המזרח אסייתיות מהנתונים משפרת את המתאם בצורה זניחה מאוד.
  3. באופן לא מפתיע, התמ"ג שמותאם ליוקר המחיה הוא זה שקשור יותר להצטיינות בלימודים. כנראה כי הוא זה שמעיד באופן אמיתי יותר על מצב הכלכלה. גם זו בשורה מבאסת בשביל הישראלים שהתמ"ג הנומינלי שלהם מעל בריטניה וצרפת, אך התמ"ג המותאם ליוקר המחיה נמוך בהרבה.
  4. כאן הופתעתי. נראה שהקשר החזק ביותר הוא בין ממוצע האוכלוסיה לבין התמ"ג. לא צריך להסתכל דווקא על המצטיינים. האם יש טעם להסתכל דווקא על הנמוכים ביותר? הקורלציה בין הישגיהם לתמ"ג גם היא גבוהה, אבל עדיין הממוצע הלאומי הוא הנבאי הטוב ביותר. עוד מכה שאנחנו חוטפים. בקרב תלמידי ישראל התלמידים המצטיינים הם עוד במצב טוב, אבל הממוצע על הפנים. דרך אגב, הממוצע הישראלי הוא עוד פחות טוב משמוצג בנתונים. משרד החינוך פשוט מוליך שולל בלי בושה כשמשקלל ציוני הבנים החרדים לפי ההנחה המופרכת והשקרית שאם הבנים החרדים היו נבחנים, היו ציוניהם דומים לציוני החינוך הממלכתי דתי. בפועל כמובן הם היו צפויים להיות נמוכים בהרבה.
  5. המתאם שמתקבל אצלי בין ציוני מתמטיקה לבין תמ"ג לאומי (מותאם ליוקר המחיה) הוא באזור 0.73. זהו מתאם גבוה מאוד ומכובד, גם אם נמוך מזה שלין עצמו ציין. ממוצע מתמטיקה וקריאה נותן מתאם 0.71. תיאוריית עושר האומות שלו עמדה במבחן אמפירי ויצאה ממנו יפה.  הערה במחשבה מאוחרת: בגלל בעיית קיצוץ תחום, השמטת המדינות הנחשלות שבכלל לא משתתפות בפיז"ה, נראה לי שנדרשת התאמה לשם השוואת הנתונים לאלו של לין,  והמתאם אחרי התאמה צפוי להיות קרוב ממש לזה המקורי של לין.

יהיו שיאמרו שיש מתאם, אבל אין קשר סיבתי. זה לא שמדינות עשירות כי התלמידים חכמים. חוכמת התלמידים נובעת מכך שמדינותיהם עשירות. למי שטוען טענה זו הייתי מציע להסתכל על שתי מדינות שהוצאתי מלכתחילה מהנתונים, קטאר ואיחוד האמירויות. כולם יודעים למה הן עשירות – בגלל הנפט, לא בגלל הראש. האם עושרן הפך את תלמידיהן למוצלחים? ובכן תושבי מולדובה הענייה המרודה, המדינה האירופית הנחשלת ביותר, מוצלחים באותה מידה או אף יותר. אם מסתכלים רק על התושבים הערבים המקוריים במדינות אלו ולא על העובדים הזרים שהביאו ושממלאים את כיתותיהם, היתרון של מולדובה גדול ממש.

תבכי על תלמידייך, ארגנטינה

הבורסה בארגנטינה הגיבה בירידות קיצוניות, רעידת אדמה כלכלית תשע וחצי בסולם ריכטר, לאפשרות המסתמנת שהשמאל הפופוליסטי ישוב לשלוט בה. חצי משווי המניות בבורסה נחתך. זה דבר שכמעט שלא קרה מעולם בשוק מניות מודרני כלשהו (אומרים שקרה בסרי לנקה ב-1989).

אבל בסך הכול זו נקודת ציון נוספת בהדרדרות הכלכלית של ארגנטינה במאה השנים האחרונות. מדינה עשירה ומשגשגת שהגורל הכלכלי הרע לה.

אני מאמין גדול בתיזת עושר האומות של הפסיכולוג הצפון אירי ריצ'ארד לין. על פיה יש קישור הדוק בין הצלחה של נבחנים במבחני מנת משכל (מה שידוע גם כאיי קיו) או במבחנים דומים לכך לבין התמ"ג של המדינה ומדדיה הכלכליים השונים. זו אף פעם לא הייתה תזה מושלמת. למשל היא לא מסבירה את החולשה הכלכלית של מדינות אסיה ביחס להישגי תלמידיהן. אבל לכך יש פתרון בהשקפה הרווחת: האסייתים קונפורמיסטים ולא יצירתיים והדבר פוגע בכלכלת מדינותיהם.

תיזת עושר האומות לא מסבירה גם את עושרן של מדינות המפרץ עם תלמידיהן הכושלים. אבל מאי התאמה זו איש לא יתרגש. ברור לכול שהנפט הוא גיים צ'יינג'ר עבורן, לפחות עד שהאנושות תמאס בנוזל שמפיח חיות ותזיזתיות במכוניות.

תיזת עושר האומות ספגה ניצחון יפה במזרח אירופה. המדינות שם הצליחו להתאושש ממוראות הקומוניזם ולהגיע לתמ"ג מערבי וכפי שהתיאוריה הייתה מצפה. צ'כיה חכמה במיוחד ביניהן ואכן בולטת כלכלית. רק אסטוניה קצת מאכזבת.

מה יש לתיאוריה להגיד על ארגנטינה? מבחני הפיזה מלמדים שגורלה המודרני אינו מקרי כלל. ארגנטינה מקבלת בהם ציונים זוועתיים, בלתי רגילים למדינה שתושביה רואים עצמם כאירופיים. ארגנטינה נופלת בתוצאות ממדינות כמו ברזיל וירדן. ארגנטינה היא לא אירופית במאת האחוזים. האמא הקדומה של רוב הארגנטינאים היא אינדיאנית ואם מוצא היה נקבע כמו ביהדות על בסיס האמא של האמא, אז הם היו נחשבים אינדיאנים מושלמים. אלא שצד האב כנראה בא כולו מכובשים איבריים ולכן בשקלול הסופי הארגנטינאים הם 80 אחוז אירופים. יותר מבצ'ילה. אבל לתלמידי צ'ילה הישגים טובים יותר.

לא ברור מדוע ארגנטינאים כל כך כושלים בלימודים, אבל כן ברור מדוע כלכלתם כושלת – כי הם תלמידים גרועים.

תיאוריית כורסה על ההבדל בין תיאוריה לכורסה

תיאוריות פסיכולוגיות הן ההיפך מכורסה. כאשר כורסה נוחה מאוד, צריך לקנות אותה. כאשר תיאוריה פסיכולוגית נוחה מאוד, צריך לזרוק אותה. או לפחות כך תמיד חשדתי.

מדוע בנות מצליחות פחות מבנים במבחנים במתמטיקה? שאלה שאפשר להרחיב אותה גם לפערי הצלחה בין קבוצות אחרות כמו שחורים ולבנים. יש תשובות לשאלה זו שמדעני הפסיכולוגיה יאטמו אוזניהם וישירו "לה לה לה" כדי לא לשמוע בת קול שלהן לעולם. אבל יש תשובה אחת אפשרית שהיא נוחה מאוד לפסיכולוגים ליברלים שוחרי טוב וצדק מגדרי : תיאוריית איום הסטריאוטיפ. התיאוריה הזו גורסת שבנות אשר עמלות על פיתרון תרגילים במתמטיקה עומדות בסיטואציית חרדה קיצונית. במוח מהדהד להן הסטריאוטיפ שלפיו הן שוות פחות. החברה חלחלה להן אותו במגוון דרכים. החרדה מכה בהן, משתקת את ידן האוחזת בעיפרון ואת מוחן המחשב חישובים והישגיהן נפגעים.

במרוצת השנים הצטבר גוף מחקר יפה בתחום. ולעתים היה נדמה שהנה התיאוריה מאוששת מעבר לספק סביר: הבלטת סטריאוטיפים אכן פוגעת בהישגים אקדמיים. המסקנה המתבקשת הייתה שאם תודבר המיזוגניה, שלמרבה הצער מתרגמת לחרדה אשר מקננת בסתר במוחן של בנות, יחול זינוק מרשים בהישגים שלהן.
קשה לי לפקפק במאמרים מחקריים אשר מתפרסמים בג'ורנלים נחשבים ומצוידים בכל המבחנים הסטטיסטיים הנדרשים. ובכל אופן תמיד כל זה נראה לי מעורר חשד.. התיאוריה פשוט נוחה מדי.
יש מגוון כלים שיכולים לגרום לתיאוריה מדעית לצבור תאוצה ופרסומים אף שאינה אמת. אחד הפשוטים בהם הוא הטיית פרסום. חלק מהמחקרים מוצאים עדויות לתיאוריה. חלק לא. רק המחקרים התומכים בתיאוריה זוכים להתפרסם. כנגד זה החלה להתבסס במדעי החברה גישה חדשה: רישום מראש. עורכי המחקר רושמים אותו לפני ביצועו בפועל וכך עריכתו ותוצאותיו לא יחמקו מעין הקהילה המדעית, יהיו אשר יהיו.

ואכן לאחרונה נודע כי מחקר מקיף ששותפו בו אלפיים תלמידים, שנרשם מראש בהתאם לגישה החדשה, נערך בהולנד ועסק השפעות איום סטריאוטיפ על הבדלים בין המינים בהישגים. מחקר זה לא מצא שום תוצאה. מה שמחזק את החשד שכבר הובע מזמן שהטיות פירסום הביאו לעליית תיאוריית איום הסטריאוטיפ או לפחות לניפוח האפקט שלה.
הוויכוח על התיאוריה הזו לא תם ולא הושלם. אבל בינתיים אני מתחזק בתיאוריית הכורסה שלי על ההבדל בין כורסה לבין תיאוריה. תיאוריה לא אמורה להיות נוחה מדי.