Archive for the ‘פסיכולוגיה אבולוציונית’ Category

לטייל שורשים

20 ביוני 2017

סדרת כתבות של אבישי בן חיים בערוץ עשר מתעדת דמויות ישראליות בולטות, כמו הרב לאו, ננסי ברנדס, ירון לונדון, הצל ואחרים עורכות בדיקות דנ"א לגילוי שורשיהם. גם אני ערכתי לאחרונה בדיקה כזו וגיליתי שהגנום שלי הוא ברובו יהודי אשכנזי עם נגיעות קלות מהודו ומהמזרח התיכון.

גנטיקה ומשמעותה זהו נושא מרתק. מבחינות רבות זהו הכול – על פי התיאוריה האבולוציונית, המניע של הלאומיות והאתניות זהו האופן שבו פועל "הגן האנוכי", הגן אשר יוצר במי שנושא בו את הצורך להגן עליו ולחבור לאחרים, נושאי אותו גן, כדי לשמרו מפני אלו המבקשים להרע לאותו מאגר גנטי. הגנטיקה של לאום מסוים היא אם כך טעם קיומו.

 גם החוק היהודי הלכתי מכיר בחשיבות הרצף הגנטי ואומר שמי שנולד לאם יהודיה הוא יהודי. כלל הלכתי זה נשמר בחוק המדינה וקובע זכאות לאזרחות ישראלית.

מבחינות אחרות הגנטיקה היא לא כלום – היהדות מכירה גם בגיור של נוכרים. המעצמה העולמית הגדולה ביותר, ארצות הברית, ביססה עצמה על התערבבות עמים תחת חוקה דמוקרטית אחת. אנשים הנחשבים לבני עם אחד יכולים להיות שונים זה מזה בתכלית ודומים בתכונותיהם ואופיים לבני עמים אחרים. השאלה האם מבחינה סטטיסטית בני עם אחד הקרובים גנטית זה לזה נושאים עמם יכולות ותכונות ייחודיות, כמו למשל יכולת היהודים לזכות בפרס נובל, היא שנויה במחלוקת עד קיצון. אבל גם אם נניח (כפי שאני משער) שזו אמת מדעית שיהודים נושאים עמם יכולת ייחודית בתחום זה,  הרי שכמה עשרות יהודים זכו בנובל ולכמה מיליוני יהודים אינטליגנציה מתחת לממוצע. השונות הפנימית גבוהה. 

בני אדם מקנים חשיבות לקרבה גנטית בעיקר ברמה המיידית. יש להם זיקה להוריהם, לאחים, לסבים, אפילו לדודים, לאחיינים ולבני דודים וכמובן בראש ובראשונה לילדיהם, בבת עיניהם. אבל הזיקה נחלשת במהירות עם הגידול האקספוננציאלי במרחק הגנטי. האתר שבו ערכתי הבדיקה מונה רשימה של בני דודים שלי מדרגה חמישית ושישית שנחשפו בשל קרבתנו הגנטית שהוכחה בבדיקה. מעולם לא שמעתי את שמו של אף אחד מהם ואינני חושב שאם אתקל בהם ישתחזרו סצנות ההתרגשות וההתייפחות המאפיינות את תוכנית הטלוויזיה "אבודים" של צופית גרנט המאחדת קרובי משפחה.  גם איני יודע דבר על סבינו הקדומים המשותפים ששמם התפוגג באבק ההיסטוריה, כמו גם על הסב הקדום שלי בהודו, בהנחה שבאמת קיים ואינו טעות סטטיסטית. החלטותיהם האינטימיות של אבות ואמהות קדומים אלו היו חוליה בשרשרת שיצרה אותי אך שום דבר על קיומם הקונקרטי והפרטני עלי אדמות אינו ידוע לי. במידה שרצו להנציח עצמם לנצח באמצעותי ובאמצעות בני דודיי צאצאיהם, שום דבר פרטי מהם לא הונצח. אבל העובדה שאני רואה בעצמי יהודי אכן יכולה להוות הנצחה, לפחות לחלק הארי שלהם. בטווח הארוך המשמעות האפשרית היחידה של ההנצחה הגנטית היא הישרדות הקבוצה האתנית אליה הפרט שייך. 

האידיאולוגיה הנאצית ציפתה מבכירי הגזע להוליד לפחות ארבעה ילדים. אדולף אייכמן כתב על תחושת הניצחון על אויביו שאפפה אותו כשנולד לו הילד הרביעי בארגנטינה בהיותו בן חמישים. ילד אינו עניין רק לאהבה פרטית. הוא נחלת הגזע שבאמצעות הילודה זוכה לשגשג ולהתרבות. אבל בפועל בנו הרביעי של אייכמן לא גדל לציפיות אביו. הוא פרופסור לארכיאולוגיה המלמד את ילדיו שסבם היה אדם רע ומדבר עמם בשבח הסובלנות. התפיסה הגזעית גנטית של הנאצים הוציאה שם רע נורא לכל הנושא, והיא מסבירה למשל את קלקול הקיבה שהסבו הכתבות של אבישי בן חיים לפובליציסט השמאלני ב. מיכאל. האמת היא שגם בתרבויות שאינן מושתתות על אותה גזענות אכזרית נאצית, כמו להבדיל התרבות היהודית בישראל, נושאים של ילודה, קרבה גנטית לאומה ומניעת התבוללות נושאים משקל. בטקס ערב יום השואה הסימן הגדול לניצחון העם היהודי על אויביו זהו ניצול או ניצולת השואה המדליקים את המשואה עם הנכד או הנין שכך מפגינים המשכיות שלא נקטעה באושוויץ. 

אחת התהיות שמעלה הפסיכולוגיה האבולוציונית נוגעת ליכולתם של בני אדם לאמץ ילדים ולאהוב אותם כאילו היו ילדיהם הביולוגיים. בכך הם מוכיחים שאינם מתפקדים רק כמכונות להעברה גנטית, אלא מסוגלים להעניק אהבה הורית מרצונם, לא רק מרצונם של הגנים שלהם. הורים לילדים מאומצים רואים אותם כממשיכיהם גם אם מבחני הדנ"א יאמרו אחרת. עם זאת אין כאן סתירה מוחלטת לפסיכולוגיה המתבקשת על פי האבולוציה – בדרך כלל אנשים בוחרים באופציית האימוץ רק כאשר מיצו עד תום את האפשרות להעמיד ילדים ביולוגיים משלהם. וגם הילדים המאומצים לעתים לוקחים את צופית גרנט עמם ויוצאים למסע שורשים.

אפשר לומר שבחיינו המודרנים באים לידי ביטוי כוחות סותרים במעורבב – הפסיכולוגיה העתיקה החקוקה בנו שנותנת עדיפות לקרבה הגנטית, וגם מוטיבציות נאורות ופלורליסטיות יותר כמו אלו שמאפשרות לאמץ או לקבל גרים כפי שהתקבלה רות המואביה, אמו הקדומה של דוד מלך ישראל, על אף איסור התורה על קבלת מואבים. זהו מין שביל זהב, כי מצד אחד לו מסתתרת התהום של הנאציזם הגזעני האפל ומצד שני רעיונות תיקון עולם נאיביים מצד שמאל, כמו ההפרדה שניסתה לנתק קשר בין הורים וילדיהם בקיבוצים או הפנטזיות על עולם נוסח אימג'ן שבו שוררים גבולות פתוחים וקוסמופוליטיות מוחלטת.

מרוגל אלפר ועד למשובטים

18 באוקטובר 2016

טרול, בעגת האינטרנט, הוא מי שמעלה תוכן מתסיס ומעצבן כדי לעורר זעמם של גולשים אחרים וליהנות מתשומת הלב העוינת. בזירת האינטרנט בישראל פועלים שני טרולים בולטים, אינטליגנטיים ביותר, שאני תמיד נהנה לקרוא: רוגל אלפר באתר עיתון הארץ ואמיר חצרוני בפייסבוק.

יש הבדלים בין השניים – חצרוני הוא מוקיון מובהק. אלפר מתיימר להיות רציני – אבל יש גם מכנה משותף. הבוז שלהם כבני אדם בעלי השקפה חילונית רציונלית למיתוסים דתיים ולאומיים. בוז ששניהם מתענגים על יכולתו להוציא מדעתם את אלו שנפשם שבויה לחלוטין במיתוסים אלו.

אלפר וחצרוני מזהים לדעתי בעיה משמעותית באבולוציה של האדם המודרני. חלק גדול מהדחפים שהניעו את האדם ושמרו עליו לאורך הדורות שרד את מבחן הזמן בהצלחה גם כשהאדם נעשה משכיל ודיגיטלי. אנחנו עדיין רעבים כשלא אכלנו ומחפשים מזון. עדיין צמאים כשלא שתינו, גם אם אבותינו תרו אחרי מים, ואילו אנחנו מעדיפים קולה, כמו שמראה הפרסומת המפורסמת המתעדת המעבר מהאדם הקדמון לאדם השותה פפסי.

דחפים ורגשות עתיקים שאפשרו בניית משפחה כמו אהבת צאצאים אחרי לידתם ואהבה לבן זוג גם הם צלחו את הזמנים. אולי לא ביפן, שם הרבה צעירים מסתגרים מול המחשב ומסתפקים בבובות אלקטרוניות כתחליף לרוך אנושי, אבל ביתר ארצות המערב. גם האנשים הכי מתוחכמים והכי משכילים מחפשים אהבה זוגית ואוהבים את ילדיהם. כשדוקרים אותם כואב להם, וכשהם רעבים הם זקוקים לאוכל.

אבל מה עם הזיקה הלאומית או הדתית, תחושת ההשתייכות לקבוצה מסוימת והנכונות להקריב קורבנות למענה?

זהו מנגנון שביצירתו הפסיכולוגיה האנושית תמיד עשתה שימוש בכל מיני מיתוסים וסיפורים, שאותן חושפות למשל ברכות החגים לכתיבה ולחתימה טובה שאותן מתעב רוגל אלפר. המיתוסים האלו אינם הגיוניים ברובם כלל וכלל בחשיבתו של אדם מודרני, הם מתקשים לצלוח מבחנים מדעיים או חפירות ארכיאולוגיות. יותר מכך לאומיות ודתיות קשורות היסטורית למעשים רעים מבחינה מוסרית וגם בשל כך מעוררות סלידה והתרחקות.

אבל האם בני אדם מודרניים יכולים לשרוד בלי תחושות לאומיות ודתיות חזקות הגורמות להם להעדיף את קבוצת האנשים אליה הם משתייכים על פני קבוצות אחרות? אם אלו היו משמעותיות כל כך בהישרדות האדם עד היום, קשה להאמין שהצורך בהן גווע כליל.

בהסתכלות רבת דורות אפשר לחשוב על כמה דרכים שבהן הקונפליקט ייפתר:

1)שלום כלל עולמי שיהפוך רגש לאומי שובניסטי למיותר. אחד הפרקים של משפחת סימפסון הראה אמנם בעיה פוטנציאלית – מייד אחרי ההכרזה על שלום כלל עולמי האנושות נותרה חשופה להתקפת חייזרים מהחלל.

2)היעלמותה של השכבה המשכילה, החילונית והקוסמופוליטית. ישרדו רק אלו שאינם משכילים כלל או אלו שמחזיקים במוטציה ייחודית המאפשרת להם להיות משכילים וביקורתיים בחלק מהנושאים, אך לא בנושאים הקשורים למיתוסים לאומיים ודתיים.

הקבוצה המשכילה החילונית כמובן אינה צריכה להיעלם כליל. די בכך שהשפעתה תתאפס. יהיו שיאמרו שישראל תחת ביבי כבר מתקרבת למצב זה.

3)השתלטות דת או לאומיות חדשים שייחודם יעמוד במבחן רציונלי. למשל, כפי שחוזה יובל נח הררי, בני אדם סייבורגים שחלקים מגופם יהיו רובוטים. בני אדם אלו יוכלו לחוש שותפות גורל זה עם זה ונכונות לעמוד מול יתר בני האדם, מבלי להתבסס על סיפורי מעשיות אלא על אחוות אמת.

סדרת הטלוויזיה הקנדית "אורפן בלק" נותנת דוגמה אחרת לאחווה על לאומית עתידנית – החיבור בין משובטים, שהשיתוף ביניהם יוכל להיות מבוסס על היותם באמת נבדלים גנטית מיתר בני האדם.

אראל מרגלית וסודות האבולוציה

16 במאי 2016

בכתב העת החשוב ביותר לפסיכולוגיה חברתית פורסם השנה מאמר מעניין מאוד שלפיו משתתפים במחקר נטו לייחס לגברים בעלי חזות אגרסיבית ומאיימת מעמד חברתי גבוה יותר ויכולת הנהגה רבה יותר. המאמר מקשר בין הממצאים לבין ההיסטוריה האבולוציונית של האדם. גברים חזקים שיכולים היו לעשות סדר בעניינים, להעניש חברי קבוצה חצופים ולהלך אימים על אויבים, יכולים היו למצוא דרכם לפסגות הכוח באותו עידן קדום שבו אבותינו התקיימו באזור הדמדומים שבין בני אדם לשימפנזות.

נזכרתי במאמר על רקע הסרטון של אראל מרגלית שבו הוא מדבר בתוקפנות ובאסרטיביות ומצולם בזווית שמציגה אותו כמישהו שלא היית רוצה להיתקל בו בלילה ברחוב. מרגלית המשיך בתיאטרון הכוחני שלו בהופעה בשישי האחרון בערוץ 10, שבמהלכה חבט בשולחן הזכוכית בעוצמה. האם יועצי הסתרים שלו לקחו השנה איזה קורס במדעי הדשא שלימד אותם שגבר שנראה כך נתפס כמנהיג?  לפי המאמר המדובר הממצאים תקפים רק לאופן שבו נתפסים גברים. נשים בעלות מבנה פיזי מוצק אינן מעוררות רושם חיובי דומה שהרי מנהיגות כוחנית קדמונית לא הייתה עניין למין החלש. כך ניתן להבין מדוע הצרחות של מרגלית אמורות לעשות רושם טוב, בעוד שכשהילארי קלינטון צורחת, הדבר מעורר בעיקר סלידה וגיחוך סקסיסטיים.

על פי מיתוס עקשן בבחירות לנשיאות בארה"ב המועמד הגבוה ביותר הוא זה שתמיד זוכה, וגובה הרי גם הוא סממן לחוזק פיזי, כמו גם אולי לעוד תכונות חיוביות – יש קשר חיובי בין גובה לאינטליגנציה. תוקפו של מיתוס ניצחון הגבוהים דעך בשנות האלפיים כשאל גור, ג'ון קרי ומיט רומני, כולם גברים נוסקים לשחקים, הפסידו בבחירות, וגם קודם לכן היו יוצאים מהכלל, קטני קומה שניצחו את הגבוהים מהם. לא על סמך המיתוס הזה ניתן למהר לקבוע שדונלד טראמפ (1.88 מ') יכה את הילארי (נמוכה מ-1.70 מ') שוק על ירך.

ייתכן שגם בפוליטיקה הישראלית מראה חיצוני דומיננטי ממלא תפקיד משמעותי. נתניהו ורבין נראו מרשימים ואיתנים יותר מפרס ולכן אולי היו בחירים יותר, אף שפרס היה זה שסיפק לנו, על פי מקורות זרים, את הנשק הכוחני האולטימטיבי. החזות החנונית של בוז'י הייתה בעוכריו בבחירות האחרונות, ועם מראה חיצוני אחר איווט ליברמן אולי היה מזמן מתחת לאחוז החסימה. מצד שני בן גוריון נמוך הקומה כיהן כראש ממשלה 13 שנים, ואהוד ברק נבחר על סמך היותו גיבור רב מעללים, אף שחזותו החיצונית אינה מקרינה זאת. קשה להוציא מכל זה מסקנה חד משמעית היכן כדאי יותר לפוליטיקאי להזיע – בחוגי בית ובכנסי פעילים או בהרמת משקולות בחדר הכושר.

האם הדת תנצח באבולוציה?

4 באוקטובר 2015

מספרו של מישל וולבק "כניעה", שכתבתי עליו בפוסט הקודם משתמעת השקפה שלפיה ניצחון הדת הוא בלתי נמנע בשל היתרון הדמוגרפי של הדתיים – הם מולידים יותר ילדים. וולבק חזר על המסר הזה גם בראיונות שערך לקראת צאת הספר. כפי שהעיר אריק גלסנר, יש כאן אירוניה – האבולוציה היא הרי רעיון חילוני מאין כמוהו, רעיון שמסביר לנו כיצד ניתן להבין את התפתחות החיים מבלי להניח התערבות אלוהים. דווקא הרעיון החילוני הזה מבשר את ניצחונה של הדת.

הגנטיקה

כדי שנאמין שהעובדה שדתיים מולידים יותר ילדים משמעותית בהנחלת הדת לדורות, צריך להאמין שדתיות היא עניין גנטי. כאן אני שב למחקרי התאומים במינסוטה, עליהם כתבתי בעבר. החוקרים ייחסו 50% מהשונות בדתיות להשפעת הגנטיקה, זה הרבה מאוד. כאשר שומעים על שיעורי הלידה בקרב חרדים בארץ ובארה"ב או בקרב מוסלמים באירופה או במדינות אדוקות כמו ניגריה וסנגל, או אפילו בקרב בני האמיש בארה"ב, מבינים שהגנים של הדתיות הולכים ומתפשטים בעולם בקצב מסחרר. אלו שהחזיקו בדת והולידו ילדים שמחזיקים בדת שמצידם הולידו עוד ילדים אדוקים יוצרים שרשרת של ברירה טבעית שבה גנים דתיים הולכים ומתחזקים.

יתרון החילוניות

גם אם הברירה הטבעית לכאורה מקדמת את הדת, אפשר לשאול אם הדתיים יכולים לעמוד בה בזכות עצמם, או רק בזכות הישענות על טוב לבם וחוכמתם של חילוניים. בקרב חלק מהקבוצות הדתיות אפשר לראות קורלציות ברורות בין דתיות לבין אינטליגנציה נמוכה. לא במקרה אלו הם אתאיסטים שמוציאים את הציונים הגבוהים ביותר במבחני אוצר מילים באמריקה. בטווח הארוך אפשר לתהות אם ריבוי הדתיים יחזיר את האנושות למצב שבו אינה יודעת לרתום את הטבע לצרכיה ושבו תתקשה לשגשג, או שיחליש את הקבוצות שבהן יתרבו הדתיים מול קבוצות אחרות, וכך יביא לחורבנן במלחמה גדולה (זה מה שניבא הספר האחר שסקרתי בפוסט הקודם, ספרו של ישי שריד על חורבן ממלכת יהודה העתידית, בין השאר בעקבות בריחת מוחות המונית). באופן שבו מתקיימות כיום השכבות הדתיות האדוקות ביותר קיימת טפילות מובנית, הישענות על העובדה שאחרים אינם אדוקים כמוהם כדי לשגשג. בני האמיש בארה"ב נהנים משיעורי תמותת התינוקות האפסית שמביאה הטכנולוגיה המודרנית בעוד הם מחרימים את אותה טכנולוגיה. ביל גייטס הוא אגנוסטיקן, אך הוא מקדיש את עושרו כדי לשמור על חיי ילדים שנולדו במדינות באפריקה שבהן כולם מאמינים אדוקים. החמאס מקיים מדינת הלכה מוסלמית זעירה בעזה, שבה שיעורי לידה עצומים. מה מאפשר לה לשרוד? תרומותיהם של אירופים חילוניים וכללי אספקה הומניטריים שכופה בית משפט עליון חילוני על האויב הציוני.

גם את משבר הפליטים הגדול באירופה אפשר לראות כסוג של טפילות. הדתיות האדוקה של תושבי סוריה החריבה את ארצם, והפכה אותם לשבויים בין פלגים שונים במלחמת ג'יהאד. מצד אחד הפלגים הסונים הקיצוניים, ומצד שני חיזבאללה ואירן. כדי שיוכלו להמשיך לחיות, להתרבות, לשגשג ולהעביר הלאה את הגנים הדתיים שלהם, הם פונים לאירופה החילונית שבה יוכלו לחיות בשלווה.

החרדים בארץ מבססים את קיומם על סירוב לשרת בצבא, על הסתגרות בחינוך נטול לימודי ליבה ועל קבלת קצבאות רווחה שמספק להם הרוב הלא חרדי. זה אינו מתכון סביר להישרדות בטווח הארוך. קשה לדמיין אותם ממשיכים בדרכם הנוכחית וגדלים באותו קצב. החרדים בארה"ב הם לכאורה סיפור אחר. לפי המחקר האחרון של מכון פיו, יש כ-350 אלף מבוגרים כאלו בארה"ב (מה שאומר שיש לפחות פי שניים נפשות, אם כוללים ילדים). על פי מכון פיו, רמת ההכנסה של חרדים בארה"ב זהה לזו של שאר היהודים. סביר להניח שבעיות של דיור ותעסוקה יהיו פחות משמעותיות עבור החרדים שם מאשר בארץ, כמיעוט קטן בתוך מדינה כה גדולה ובשל העדר חובת גיוס. אין שום סיבה באופק להניח שלא יוכלו להכפיל את עצמם בעוד דור, ולאחר מכן להמשיך ולהכפיל את עצמם. כך גם יגדל כוחם הפוליטי – ייתכן שעוד במאה הנוכחית ייוצר מצב שבו האלקטורים של מדינת ניו יורק ילכו בהכרח למי שהקהילה החרדית תרצה ביקרו. לתשומת לב אלו שמספידים את השפעתה הפוליטית של יהדות אמריקה.

אבל אפילו בארה"ב חלק מהחרדים עושים שימוש טפילי בקצבאות המדינה. קריית יואל, עירם של חסידי סאטמר, היא העיר הענייה בארצות הברית כולה, מה שמבטיח שפע תלושי מזון פדרליים. באחד ממחוזות מדינת ניו יורק השתלטו החרדים, באמצעות הצבעה דמוקרטית, על ועד בתי הספר, והתחילו לעסוק בקומבינות שמטרתן העברת תקציבים מבתי ספר ציבוריים שבהם לומדים בעיקר שחורים, לבתי ספר משלהם, שפורמלית אמורים להיות לא מתוקצבים ציבורית בשל הפרדת הדת מהמדינה בארה"ב. לרוע מזלם של החרדים, התקשורת שמה לב למה שהם מעוללים, ובית המחוקקים של מדינת ניו יורק החליט להתערב.

הדמוקרטיה

מעבר לשאלות על טפילות, עולות שאלות על דמוקרטיה: אם הדמוגרפיה מבטיחה בסופו של דבר השתלטות של הדתיים, ובפרט הקיצוניים שבהם, על כל מערכת דמוקרטית, ומצד שני, אם הדת מטבעה, לפחות בגרסאותיה הקיצוניות, אינה ידידותית במיוחד לדמוקרטיה, דבר זה עלול להפוך בעתיד את הדמוקרטיה לרעיון בלתי סביר בעליל. המודל המצרי שבו צבא הנשען על אליטה חילונית היטיב עם ארצו כאשר הדיח נשיא דתי אדוק שנבחר בבחירות דמוקרטיות יכול לחזור בעוד ארצות. במידה מסוימת ארצות הברית כבר מקיימת מודל זה. הקונגרס של ארה"ב ובית המשפט העליון של ארה"ב עיקרו את היכולת של מדינות הדרום הנוצריות מאוד והגזעניות מאוד לעשות כרצונן במיעוטיהן.

אפשר לטעון שהדת תיחלש בשל הישגי הטכנולוגיה. יש מי שמאמין ברצינות שאנו לא רחוקים מהתגברות על המוות ומהעלאה דרמטית באמת של תוחלת החיים. הדת עוזרת בראש ובראשונה להתמודד עם חרדת המוות, ואם יגיעו ימים שבהם הפחד מהמוות יקטן מאוד, סביר להניח שהדת תהיה פחות אטרקטיבית. אבל לי התפתחות כזו נראית רחוקה מאוד.

נשים מול גברים – התמריץ האבולוציוני משתקף באשלי מדיסון

27 באוגוסט 2015

האם נשים הן כמו גברים או שונות? זה ויכוח עתיק. ואולי לא כל כך עתיק – מאז ומעולם היה ברור לכולם שגברים ונשים שונים מאוד, רק בעשורים האחרים התנועה הפמיניסטית ניסתה ליצור מצג שווא לפיו נשים וגברים זהים אלו לאלו. הייתה לכך סיבה מוצדקת – השוני בין נשים וגברים שימש לאורך ההיסטוריה עילה חסרת הצדקה לדיכוי נשים ולנישולן מזכויות. בנוסף הפמיניסטיות טענו בצדק – גם אם נשים וגברים שונים כמכלול, לא כל הנשים שונות מכל הגברים. התפיסה העתיקה שהתעקשה להבדיל בין המינים בחדות עשתה רע לגברים בעלי האופי הנשי יותר ולנשים בעלות האופי הגברי יותר. הם יצאו נפסדים ומדוכאים כתוצאה מהסטריאוטיפ שדרש מהם להיות נאמנים לתפקידי המגדר שלהם.

בכל אופן – ידיעה חדשותית מרתקת מהבוקר מראה שיש הבדל בין גברים לנשים ושהוא הבדל עמוק. ניתוח מאגר הנתונים של אתר הבגידות אשלי מדיסון מגלה אמת מדהימה: האתר כולו היה הונאה אחת גדולה פשוט כי נשים לא פעלו בו. הנשים שפעלו באתר היו כנראה רובן ככולן פרופילים פיקטיביים שנוהלו בידי מערכת האתר. דבר זה שופך אור על כוחה של מערכת התמריצים היסודית שמניעה את כולנו – מערכת התמריצים האבולוציונית. גם נשים וגם גברים שואפים לנצח במלחמת הקיום, כלומר להעמיד כמה שיותר צאצאים שורדים. השאיפה הזו אינה מודעת בדרך כלל, אך גלומה במנגנונים הגנטיים שמניעים אותנו. אך לנשים ולגברים יש תמריץ שונה – לגברים יש תמריץ להזריע כמה שיותר נשים כל הזמן, כדי שמרחמיהן ייצאו כמה שיותר צאצאים שלהם. לנשים אין תמריץ להיות חלק ממערכות יחסים מזדמנות – במילא לא יוכלו להיכנס ליותר מהריון אחד בשנה בשל מגבלותיהן הביולוגיות. הן חותרות למערכת יחסים יציבה שתיתן חסות לילדיהן, לא לסטוץ.  זה לא שנשים לא יכולות להתאהב במישהו אחר בזמן שהן נשואות. זה קורה הרבה כמו שיעידו תיקי בתי הדין הרבניים, אבל כנראה שתכנון מראש בדם קר של בגידה פשוט לא הולם את מערכת התמריצים האבולוציונית שלהן. הגילוי ממסד הנתונים הפרוץ של אשלי מדיסון נשמע משכנע יותר מכל מחקר אוניברסיטאי בתחום הבדלי המינים.

תיקון: תיקנתי גרסה ראשונה שנבעה מקריאה שגויה של הממצאים במאמר שאליו הפניתי.

מדוע האליטות שמאלניות?

6 בפברואר 2015

מדוע בית המשפט העליון פסל את חוק ההסתננות, אף שהתנגדות לחוק זה היא נחלת מיעוט קטן בציבור בלבד? אם נשאל לדעתו של פרשן משפטי מן השורה, אולי הוא יגרוס שבית המשפט מחויב לחוקי היסוד שבהם ישראל מוגדרת כמדינה דמוקרטית. לפיכך אחרי שחקר ומצא בית המשפט שהחוק אינו הולם את חוקי היסוד, לא היה לו מנוס מלפוסלו. כל בר דעת יודע שזו תשובה מיתממת – חוקי היסוד גם מגדירים את ישראל כמדינה יהודית. מתי לאחרונה פסל בית המשפט משהו או מישהו על רקע פגיעתו ביהדותה של המדינה?

מדוע במקומות כמו מרכז תל אביב, כפר שמריהו, סביון, רמת אביב ג', שבהם גרה שמנה וסולתה של החברה הישראלית, זוכה השמאל להישגים מדהימים בקלפיות? דבר בולט במיוחד על רקע העובדה שהשמאל לכאורה עוין לבעלי הממון, לעתים כמעט עד רמה של הסתה נגדם. באופן דומה, ברק אובמה, שכל הזמן תר אחרי דרכים להעלות מסים לעשירים, זכה בניצחון עצום במנהטן שבניו יורק, אחד המקומות היקרים בכוכב לכת ארץ.

מדוע היהודים, אליטה בולטת מאוד בארצות הברית, הצביעו לברק אובמה בהמוניהם על אף שנחשב עוין יחסית למדינה של בני עמם במזרח התיכון? מדוע בקרב בעלי תואר אקדמי אובמה ניצח בהפרש גדול  (18% ב-2008, 13% ב-2012), אף שמטבע הדברים זו קבוצה שרבים בה הלבנים, שככלל דווקא הצביעו למתחריו של אובמה ברוב משמעותי?

מדוע העיתונות בארץ ובעולם נוטה שמאלה? מדוע כל כך הרבה עיתונאים כלכליים, דווקא בכלי תקשורת שנשלטים על ידי בעלי הון, ונקראים בידי בני המעמד הבינוני גבוה, קוראים לעוד ועוד מסים כדי לצמצם את אי השוויון. זאת אף שלא הם נפגעים מאי השוויון, אלא בעיקר מצביעי ש"ס, יהדות התורה והמפלגות הערביות. מדוע איל הון אמריקני נדרש לתחזק במיוחד את "ישראל היום", ספק עיתון, ספק עלון מפלגתי, ולשפוך עליו מיליונים כדי לתת קונטרה לשנאה הגורפת של התקשורת לראש הממשלה נתניהו?

מדוע כמעט כל ראשי צה"ל והשב"כ, אפילו כאלו שנחשבו לביטחוניסטים קשוחים ביותר בעת שירותם, הופכים אחרי פרישתם לתומכים נלהבים של מפלגות בצד השמאלי של המפה הפוליטית? האם שירותי הביטחון לא היו אמורים מטבע הדברים למשוך אליהם אנשים לוחמניים מבחינת השקפת עולמם?

מדוע כשהפסיכולוג האמריקני ג'ונתן הייט, אשר חוקר טיבן של השקפות עולם, ביקש ממשתתפי כנס של אלף פסיכולוגים אמריקניים להרים יד אם הם בעלי דעות פוליטיות שמרניות, שלושה הרימו ידם?

מדוע, במאמר שפרסם היום, עיתונאי העיתון לאנשים חושבים, אורי משגב, מודה שפשוט אינו מצליח להבין מדוע מישהו ירצה להצביע לראש הממשלה נתניהו. אין זה סתם שרבוט קנטרני של משגב. סביר שבסביבתו החברתית הקרובה מספר מצביעי הליכוד עומד על אפס, אף שזו הצבעה שכנראה תהיה הפופולארית ביותר בקרב אזרחי ישראל.

אפשר לנסות לתת מענה מפולפל ומורכב לכל שאלה ושאלה בנפרד, אך מוטב, לפי עיקרון התער של אוקהם, להסתפק בשתי מילים פשוטות שמהוות תשובה לכל השאלות: האליטות שמאלניות. אבל התשובה הזו היא כמובן רק פתח לשאלה חדשה: מדוע האליטות שמאלניות?

כדי להבין זאת נתחיל בשאלה: מה מגדיר אליטה בחברה שלנו. לדעתי זו בראש ובראשונה הנטייה לחדש, לעשות דברים חדשים, להגיד דברים חדשים. אין הכוונה כמובן לחידושים מהסוג שחביב על פליטות ריאליטי שמגיחות להשקות עם שמלה סנסציונית ובן זוג מצודד חדש, אלא לחידושים על בסיס חשיבה והשכלה. אי אפשר להתקדם באקדמיה, או בעולם המקצועי או בכתיבה העיתונאית מבלי להיות מצוידים ביכולת מרשימה לחשוב מחשבות חדשות ולהשתמש בהן כדי ליצור דברים חדשים, ומי שרוצה להתקדם במיוחד בתחומים אלו צריך להבריק במיוחד ביכולת זו. בנוסף אנשים בעלי יכולת כזו בדרך כלל אוהבים להקיף עצמם בדומים להם, וכך להיות מושפעים מבני דמותם ולחיות בקרבם.

התנהלותם של המחדשים שונה מאוד מזו הטבעית לבעלי השקפות שמרניות. השקפות שמרניות, כשמן כן הן. מה שמגדיר אותן הוא העובדה שהן נמנעות מחידוש ושומרות על דפוסי העבר. מי שתומך בהשקפות שמרניות הוא מי שדעותיו תקועות בעבר, הרבה פעמים בשל חוסר יכולת או חוסר רצון לעסוק במחשבות חדשות. העבר שבו תקועה האישיות השמרנית יכול להיות עבר רחוק מאוד, בן אלפי שנים ואפילו יותר. השמרן שומר אהדה לדפוסים ששירתו את האנושות בכל תהליך התעצבותה האבולוציונית כמו נכונות להילחם, להרוג ולהיות אכזרי, קבלה של אי שוויון והיררכיה (התנהלות דמוקרטית ושוויונית היא דבר חדש מאוד!), העדפה מוחלטת לקבוצה שלך על חשבון קבוצות אחרות וכן דבקות בדת, שהיא דבר מאוד עתיק.

מצד אחד אפשר להציג את השמרן בזלזול כמי שעוד לא ירד מהעצים, כמי שעדיין תקוע בדפוסים שהתאימו לשלבים קדמוניים בהתפתחות האנושות, שלבים שאפשר לראות עתה את שחזורם בצורתו הברברית ביותר אצל שכנינו במזרח התיכון. מצד שני כדאי לשים לב שהשמרן נושא עמו גוף עצום של ידע על האופן שבו שרדה האנושות במשך דורות רבים. אמנם לא תמיד הוא מרבה לחשוב על הידע הזה, אבל תמיד הוא חש אותו אינסטנקטיבית בוער בעצמותיו. נכון שהידע הזה לא תמיד משרת נאמנה את האדם במאה ה-21, בתקופה שבה יש לנו מדע ויש לנו ערכים הומניסטיים ושוויוניים, אבל הוא גם לא כל כך לא רלוונטי כמו שהשמאל מציג אותו. הרי לא היינו נותנים לוועדה בראשות זהבה גלאון או מיטב פרשני עיתון הארץ לתכנן מחדש את איברי גופנו שעוצבו בתהליך אבולוציוני ממושך. כדאי להיות פתוח מצד אחד, אך גם להפגין זהירות מה בטרם ניתן לוועדה כזו לעצב מחדש את השקפת העולם האנושית, שבסיסה נוצק גם הוא באבולוציה רבת דורות שכללה תהליכי ניסוי ותעיה עצומים.

הדלים יירשו את הארץ

22 בינואר 2015

בפוסט הקודם התייחסתי לנושא אי השוויון הכלכלי בזמננו, ולאופן שבו הוא מתחבר לשאלות של חסכון וצריכה. בפוסט הזה אני רוצה להתבונן בנושא אי השוויון מפרספקטיבה עמוקה בהרבה ולחזור דורות רבים לאחור.

לבני אדם יש הרבה צרכים, תקפים בזמננו כפי שהיו תקפים בזמנים עברו – מזון, מחסה, טריטוריה, רצון בפרטנר רומנטי ומיני, השגת מעמד גבוה בחברה. מאז שהגה צ'רלס דארווין את תיאוריית האבולוציה במאה ה-19, יש לנו דרך בהירה להסביר את מקור הצרכים האלו. מי שהיה בעל הצרכים האלו ומימש אותם במרוצת הדורות הצליח להעמיד צאצאים שורדים שנשאו בגנים שלהם את הצורך ואת היכולת לממשו. מי שלא היה להוט לממש צרכים אלו, או שלא הייתה לו את היכולת לכך, פשוט נכחד. אי שוויון ביכולת לממש את הצרכים הבסיסיים כגון מזון, ביטחון פיזי והשגת בן זוג מהמין השני הפך אפוא במהרה לאי שוויון במספר הצאצאים השורדים. העשירים והחזקים הולידו הרבה צאצאים ששרדו, העניים והחלשים הלכו ונכחדו. דוגמה מרשימה מצאתי במחקר שטען כי באזורי מזרח אסיה, 8% מבני האדם הם צאצאים ישירים של ג'נג'יס חאן. 8% מהאנשים באזור גיאוגרפי עצום הם צאצאים של אדם שחי לפני פחות מ-800 שנה! זו אבולוציה מהירה. כיצד הגיע ג'נג'יס חאן להישג דמוגרפי כזה? הוא הנהיג אי שוויון קיצוני, שבו הוא היה זה שבמעלה הפירמידה. ציטוט המיוחס לו משקף זאת בצורה שלא משתמעת לשתי פנים:

העונג הגדול ביותר לגבר הוא להביס את אויביו, להביאם לפניו, לקחת מהם את כל רכושם, לראות את אהוביהם בוכים, לרכוב על סוסיהם ולהחזיק בנשיהם ובבנותיהם בזרועותיו.

גם במקומות שג'נג'יס חאן לא הנהיג בהם אי שוויון כה אכזרי, המציאות הייתה עדיין אכזרית למדי. למשל, גרג קלארק שחקר את אנגליה במאה ה-17, עומד על כך ששם הולידו העשירים הרבה יותר צאצאים שורדים מאשר העניים.

משמעותו האבולוציונית של אי השוויון נעוצה אם כך בתוצאה אחת – בכך שהוא גורם לאלו שבמעלה הפירמידה להעמיד יותר צאצאים שורדים מאלו שבתחתיתה.   אם רכוש היה גורם לבני האדם שחיו במרוצת ההיסטוריה לעשות פחות ילדים, האנושות הייתה מתפתחת כך שהייתה סולדת מרכוש ולא חומדת אותו, ואלו שהיו מושאי הקנאה ובמעמד הגבוה ביותר היו אלו שהצליחו להיפטר מרכושם כליל.

הדבר המוזר הוא כמובן העובדה שאנו חיים בעידן ההפוך הזה שבו הרכוש הופך למפגע אבולוציוני . חסרי הרכוש הם המולידים צאצאים שורדים בזמננו, העתיד הדמוגרפי של האנושות הוא באפריקה, וגם בארצנו חרדים וערבים מוזכרים הן בהקשר לילודה הגבוהה בקרבם והן בהקשר לעוני שהם שרויים בו.   למי שסולד מחומרנות, למי ששנתו נודדת מחרדת אי השוויון ובפרט למי שמוטרד משני הדברים כאחד, זו בשורה טובה מאין כמוה. האנושות מתפתחת כך שהיא תתעב את הרכוש, ואלו שלא שווים כלום ייחשבו לשווים ביותר. הדלים יירשו את הארץ.

מדוע גברים מרוויחים יותר מנשים?

2 בינואר 2015

אחת התופעות הכלכליות הידועות והמדוברות ביותר היא פער השכר בין המינים. גברים מרוויחים יותר מנשים. מדוע בעצם? אפשר לספק הרבה הסברים שבכולם יש אמת. אפליה, קושי של נשים להתמקח על שכר באסרטיביות, בחירה של נשים להשקיע בילדים במקום בקריירה. הוויקיפדיה מגוללת רשימה שלמה של סיבות. איני מפקפק בסיבות אלו, אך לדעתי אפשר לקחת מבט מגבוה ולהסתכל על הדברים, כמה מפתיע, בפרספקטיבת התמריץ.

כיום מקובל להאמין שהאדם נוצר בתהליך אבולוציוני שבו התפתח באיטיות מבעלי חיים אחרים. רק גרסאות האדם שהצליחו להעמיד צאצאים שורדים נותרו עד היום ומהווות את הגזע האנושי הנוכחי. על פי הפרספקטיבה האבולוציונית, כמורשת מאבק ההישרדות רב הדורות נותר חקוק באדם הצורך העז למצוא בן זוג הולם שאיתו יוכל להעמיד צאצאים. זו בעצם תכלית הקיום שטבעה בנו האבולוציה. האנושות התפתחה כך שבני אדם ממין זכר שמים דגש על המראה החיצוני כשהם מחפשים בת זוג. לעומת זאת, בנות האדם ממין נקבה מחפשות בן זוג המצוי בסטטוס גבוה, דבר שמתבטא בכמה דרכים בימינו, אחת החשובות שבהן משכורת גבוהה.

לפיכך מערך התמריצים שפועל על הזכרים והנקבות האנושיים הוא שונה. לנקבה יש תמריץ חזק מאוד להיות יפה ואטרקטיבית חיצונית כדי שתמצא בן זוג ושתוכל לשמור עליו לאחר מכן. לזכר, לעומת זאת, התמריץ המרכזי הוא לרכוש סטטוס גבוה, דבר שמתמרץ אותו להגדיל משכורתו, בתקווה שכך ישיג בת זוג וישמור עליה. אין פלא שזכרים, שהתמריץ שלהם להיות בעלי משכורת גבוהה הוא רב יותר, באמת מרוויחים יותר כסף. מנגד, אין פלא למשל שנקבות, שהתמריץ שלהן להיות יפות גדול בהרבה, עושות הרבה יותר ניתוחים פלסטיים. אמנם יותר ויותר גברים עושים ניתוחים פלסטיים, אך בבריטניה לשם דוגמה, מספר הניתוחים הפלסטיים שעשו גברים קטן פי עשרה מזה שעשו נשים.