העובדה שאני נחרד כל כך מהתוכניות של יריב לוין מפתיעה אולי חלק מהקוראים שזוכרים גם פוסטים ביביסטיים שלי, או פוסטים שבהם הוקעתי את הטרלול הפרוגרסיבי לסוגיו. אבל אין כאן חוסר עקביות, אלא תפיסה שיטתית של תפקיד האליטות בחברה, או כפי שאני קורא לכך: תפקיד האייקיו הגבוה בחברה. האייקיו הגבוה הוא גם מתנה וגם קללה. הוא מתנה באינספור מובנים, וכבר כתבתי לא מעט על הקשר בין אייקיו גבוה לתמ"ג גבוה ולעושר האומות. כולנו מתייחסים בהערכה ובכבוד לאנשים חכמים, שומעים את דבריהם בעניין ומתפלאים מיכולותיהם ומהמצאותיהם. אבל האייקיו הגבוה הוא גם קללה, כי הוא דורס את החוכמה האבולוציונית, החוכמה שבני אדם רכשו באופן אינטואיטיבי והדרגתי כתוצאה מאינספור שנים של ניסוי וטעייה בהיסטוריה האנושית, כל הדרך מהחיים על העץ בלב הג'ונגלים ועד גורדי השחקים ובנייני המשרדים. חוכמה אבולוציונית שכיחה יותר דווקא אצל בעלי האייקיו הנמוך. בעניין זה הושפעתי עד אין קץ מהגותו של הפסיכולוג האבולוציוני הבריטי-יפני סטושי קנזאווה, שמחקריו מוכיחים זאת.
ישנה בדיחה ידועה: "מהו גן עדן? משטרה אנגלית, מטבח צרפתי, דיוק גרמני, ניהול שוויצרי ומאהב איטלקי. ומהו גיהנום? משטרה גרמנית, מטבח אנגלי, דיוק צרפתי, ניהול איטלקי ומאהב שוויצרי". באותו אופן אפשר להגיד שגן עדן הוא להפקיד את בעלי האייקיו הנמוך להחליט מה עושים בעניינים שבהם הם מבינים טוב יותר, ואת בעלי האייקיו הגבוה להחליט מה עושים בעניינים שבהם הם אלו שמבינים טוב יותר. ואילו הגיהנום הוא ההיפך מזה.
לשופטי בג"ץ לא יכול להיות תפקיד מרכזי בהחלטה איך מתמודדים ערכית מול פלישת שבט זר מאפריקה או במלחמה מול אויב אכזר וברברי. אלו שאלות שהאנושות התמודדה מולן מאות אלפי שנים, ואין לשופטי בג"ץ תובנה טובה לגביהן יותר מאשר לכל אחד אחר, וכנראה להיפך. כאנשים גבוהים באייקיו יש להם גם סנטימנט סוציאליסטי, שגם הוא תופעה חדשה ומזיקה שהאנושות לא הכירה בעבר הרחוק (לאחרונה הוזכר שוב הנזק של בג"ץ הקשת המזרחית להיצע הקרקעות במדינה, וביבי מרבה להזכיר בהקשר זה את דוגמת הגז הטבעי). ברם, יש סוגיות מודרניות מאוד שבהן רק אנשים מרובי אייקיו יכולים לתרום ערך.
בעיקרון, בכל בעיה שהאנושות התמודדה איתה מימים ימימה, מהימים על העצים, מבלי שחל בה שינוי טקטוני טכנולוגי ומדעי, אין לשופטי בג"ץ ולאליטות שסובבות אותם שום ערך מיוחד. סלידתי הקיצונית מהרפורמה נובעת מהניסיון לסלק את שופטי בג"ץ ואת האליטות מהאזורים שבהם לשופטי בג"ץ יש ערך מוסף עצום בגלל יכולותיהם המיוחדות של בעלי האייקיו הגבוה לקיים ולחזק קונספטים חדשניים. בין אלו יש למנות התמודדות עם שחיתות; שמירה על הדמוקרטיה; יחס הוגן אל הזר והשונה (ובתנאי שאינו אויב או פולש אלא למשל להט"בים או נכים) או סתם התמודדות עם סוגיות משפטיות נפתלות ועם הררי תקדימים ומורכבויות.
אפשר להקדיש עוד הרבה שורות לליבון הסוגיה, אבל אפשר לצטט פשוט קטע מכתבה בווינט מ-2009:
הכימאית פרופ' עדה יונת עשתה השבוע היסטוריה כאשר היתה לישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל. בראיון שהעניקה היום (שבת) לגלי צה"ל היא פותחת צוהר גם לתפיסותיה הפוליטיות. בהתייחסה לעסקת שליט, אמרה כי ללא קשר לעסקה, "כל מי שיושב בכלא שלנו, שהוא לא סתם פושע אלא מה שאנחנו קוראים מחבל, עם דם או בלי דם על הידיים, גם ההגדרות האלה לא בדיוק ברורות לי, לא צריכים לשבת אצלנו". "אנחנו צריכים לחשוב על דרכים שלאנשים לא תהיה מוטיבציה ללכת להרוג ולהיהרג", אמרה פרופ' יונת.
עדה יונת היא מופת לאייקיו גבוה, וגם לחוסר הבנה מוחלט של הצורך האבולוציוני, עוד מימי הג'ונגל, להתמודד עם אויב אכזר. במובן זה היא טיפשה יותר מכל ברנש שנאסוף מהסמטה הסמוכה. אבל מי היינו רוצים שייעץ לנו בסוגיה מדעית, עדה יונת או כל איש אקראי מהרחוב? וישנה עוד דוגמה של מדען, גדול אפילו מעדה יונת, שאמר הרבה שטויות שמאלניות, כפי שהראיתי בפוסט הנקרא בתולדות הבלוג. אייקיו גבוה גם אינו מסייע בהכרח לאלמנטים הבסיסיים והעתיקים, גם הם מזמן הג'ונגל והעצים, של יחסים בין אישיים. בתה היחידה של שופטת בית משפט העליון הדגולה, מרים בן פורת, תיארה בעבר באופן נוגע ללב כמה היה קשה לאמא שלה להפגין כלפיה חום.
כשאני מדבר על בעל אייקיו גבוה בהקשר הנוכחי, איני מדבר רק על יכולותיו הספציפיות של האדם, אשר נקבעות כעניין ביולוגי-גנטי על ידי צפיפות הנוירונים במוחו או על ידי מיסתורין אחר, אלא גם על הסביבה התרבותית. הרב עובדיה יוסף למשל היה באופן אישי אדם בעל אייקיו גבוה באופן קיצוני, ייתכן שמהגבוהים במדינה בזמן חייו, אבל הסביבה התרבותית שבתוכה פעל לא הייתה גבוהת אייקיו, אלא כזו שמנוכרת לערכי ההשכלה לחלוטין. באופן דומה החרדים האשכנזים הקימו לעצמם שמורת טבע, שבה הם מנסים לגדל בעלי אייקיו גבוה מספיק כדי לפלפל בתלמוד, אך למדר אותם לחלוטין מכל ההישגים שהשיגו בעלי אייקיו גבוה ברחבי המערב ומהמורשת התרבותית של האייקיו הגבוה שהצטברה בשש מאות השנים האחרונות מאז תום ימי הביניים. במילים אחרות, אייקיו גבוה הוא גם עניין אישי, אבל הוא גם המורשת התרבותית שאתה קולט ומפנים מסביבתך.
לחידוד העניין אני מוסיף את הטבלה הנ"ל, בהשראת משנתו של סטושי קנזאווה, שאולי תסייע, בקווים כלליים, להבהיר באיזה הקשר אייקיו גבוה מועיל, ובאיזה הקשר – רק מזיק. מובן שזו רק הערכה סטטיסטית. יש הרבה אנשים עם אייקיו גבוה שאינם מתנהגים באופן אופייני וטיפוסי לאנשים מסוגם. אבל מטבען של הערכות סטטיסטיות שהן אינן תקפות כל כך לגבי יחידים, אבל הן בהחלט תקפות לגבי ציבורים גדולים.
תמריץ 