מחיר ההצלחה

התהליך הדמוגרפי מוליך אל כנסת כמו זו שקיבלנו עכשיו – כל יום שמאלנים זקנים, אשכנזים וחילונים, מתים, ותינוקות ימניים, מזרחים וחרדים, נולדים.  אבל בצורה נורמלית היו צריכות לחלוף אולי עוד 20 שנה או יותר עד שהדבר יתבטא ברוב 55-65 בכנסת לימין העמוק. באו בל"ד, מירב מיכאלי וכמה צירופי מקרים והחישו את העניין עד מאוד, וקיבלנו כנסת כזו כבר ב-2022. בטח יהיו לנו ארבע שנים ממנה. קשה להאמין שמישהו בקואליציית השלטון יהיה טיפש מספיק להקדים את פיזורה של כנסת כה ממוזלת מבחינת אנשי הימין. אני אומר 55-65 כי מעידכוני הבוקר מוועדת הבחירות המרכזית לא נראה שלמרצ נותר סיכוי לעבור.

זו כנסת שהיא כמו כדור בדולח, היא משקפת הצצה לעתיד, ואפשר יהיה להבין את עתידה של ישראל רק אחרי שתמצה את ימיה. למי ששוקד על דרכונו הזר, הייתי מציע להתחיל בתהליך עכשיו, אבל לחכות קצת לפני שימכור את הדירה בגוש דן וימיר אותה בפנטהאוז בליסבון. בוא נראה מה יהיה.

נגמרו לביבי התירוצים. אין "הדרך השלישית", אין כחלון, אין ציפי לבני ואין אהוד ברק, דן מרידור ובני בגין. אין ברית אחים בנט-לפיד ואין בכלל בנט ושקד, או כל סממן אחר לימין ממלכתי ולא ביביסטי. יש לביבי 65 שפוטים בכנסת, שימלאו בצייתנות כל גחמה שלו ושל רעייתו ובנו, גם אם השלישיה תחליט לחוקק חוק שהשמש תזרח מהמערב. ואם איזה יולי אדלשטיין ממלכתי יותר ישמיע קול מרמור, יהיו 64 אחרים. גם בג"ץ ויועצים משפטיים לא יכולים להוות יותר תירוץ. שום דבר לא מונע מהימין הביביסטי לחוקק איזה חוק יסוד\פסקת התגברות שירצה, לשנות את מינוי השופטים, לפטר את היועהמ"שית ולהחליפה בבובה צייתנית. ביבי מקבל יותר כוח משיש לנשיא במדינה לטינית. על ביטול משפט נתניהו אין מה לדבר. הוא כבר מובן מאליו. הקרב בין השפוטים לבין השופטים הוא לא כוחות. השפוטים של ביבי נמצאים כיום בפוזיציית ניצחון ברורה.

פשיעה חקלאית משתוללת, גביית פרוטקשן, טרור של פלסטינים,  עונשים מגוחכים לערבים שעשו פרעות, רדיפה של הפרקליטות אחרי אישי ציבור ימניים (בהנחה שקיימת, דבר שהמוח הביביסטי משוכנע בו לחלוטין), פוליגמיה של בדואים – כל הדברים האלו הם מעתה והלאה באחריות ישירה של ביבי וחבורתו. הם לא מסתמכים על רע"מ ולא צריכים את קולו של שום יפה נפש. להם השלטון. בוא נראה מה יעשו איתו. ואני עוד לא מדבר על סיפוח השטחים, חאן-אל-אחמר, קסאמים מעזה, התחמשות החיזבאללה וכמובן, האמא של כל הפחדים, תוכנית הגרעין האיראנית – בטיפול בעניינים אלו לביבי יד חופשית מבפנים, אבל תלותו בממשל דמוקרטי עדיין יוצרת קושי מסוים. אם ב-2024 יעלה נשיא רפובליקני, אז גם לגביהם הוא יצטרך להתמודד עם 100 אחוז אחריות. בנוסף יש נושאי פנים כלכליים כמו יוקר המחיה, מחירי הדירות או קידום המטרו. כאן ביבי אולי יוכל להאשים בירוקרטיה תכנונית בעיכובים, אבל כשרוב חסר מעצורים כזה לרשותו, מרחב האחריות שלו גדול מאי פעם. זהו מחיר ההצלחה.

אחרי בחירות 1992 שבהן, בזכות ההסתבכות של התחייה עם אחוז החסימה ומרמור רגעי של העולים מרוסיה, גוש השמאל-ערבים זכה לרוב, יוסי ביילין היה מודע היטב לכך שקרה לצד שלו נס שאינו הולם את הדמוגרפיה. הוא הרגיש את גודל השעה ונדירותה וניצל זאת כדי לשנות את המזרח התיכון באופן שכולנו מרגישים עד היום, כל יום. ככה גם קרה לימין בבחירות האלו, ונותר לראות האם הנס ינוצל באפקטיביות דומה או יבוזבז.

ארבע שנים שבהן איילת שקד תכריע בכל דבר

תוצאות הבחירות, נכון להבוקר, הן 62-65 מנדטים לגוש הימין העמוק, 55-58 מנדטים לגוש השמאל. ביבי חוזר לשלטון. מרצ מתנדנדת על סף אחוז החסימה, כשרוב הסיכויים שלא תעבור ותיתן לביבי ניצחון מוחץ ממש. בסופו של דבר התוצאות של הבחירות, כמו בבחירות 2019 הראשונות שהתחילו את הלולאה המטורפת, תלויות באחוז החסימה ההרסני והשרירותי שאביגדור ליברמן כפה עלינו ב-2014, ושכמו שציפיתי, הכה בו באופן אירוני עכשיו – אחוז החסימה הגבוה חיסל את פרויקט חיסול ביבי שליברמן היה אמון עליו. אולי ליברמן בכלל יפרוש מהפוליטיקה, ושאריות ממפלגתו יצטרפו לקואליציה החדשה.

אבל מה באמת רצון העם, איך העם באמת מתחלק? את זה אפשר להבין אם מכניסים את תוצאות הבחירות לגיליון אקסל ומניחים שאחוז החסימה הוא אחוז בודד, כפי שהיה בשנים 1951-1992, שנים שבהן הפוליטיקה הישראלית הייתה יציבה למדי (למעט תרגיל מסריח אחד), ושבהן אחוז החסימה לא עיוות את רצון הבוחר. במקרה כזה התוצאה הייתה 60 מנדטים לגוש ביבי, 59 מנדטים לגוש השמאל ומנדט בודד לאיילת שקד. אלו בעצם היו צריכות להיות תוצאות הבחירות: תיקו ימין ושמאל שאותו שובר ימין ממלכתי בראשות איילת שקד. היינו חיים בעולם טוב יותר (אך גם משעמם יותר) אם תוצאות הבחירות לכנסת היו באמת משקפות. רצון המצביעים הזה זהה לחלוטין לרצונם בבחירות 2019 הראשונות שבהן העם רצה שהימין והשמאל יהיו בתיקו 58, ועוד ארבעה מנדטים מכריעים יינתנו לבנט ולשקד. אבל גם אז אחוז החסימה הרס הכול. בסופו של דבר, באופן שאיש לא ציפה מראש, התברר שאחוז החסימה מכוון במיוחד נגד ימנים בעלי אייקיו גבוה, הקבוצה שמצביעה לבנט ולשקד, שהיא קטנה בעם, אבל בדיוק נמצאת בחציון של המצביעים. מכיוון שגם אני נמנה על הקבוצה הזו, זה די מבאס. אבל לפחות הייתה לנו שנה קסומה עם בנט כראש ממשלה.

האם בל"ד תעבור?

מי ששייך בלבו ל"גוש השפיות" מתפלל הערב שבל"ד תעבור ותחזיר את המדינה לתיקו ולא תאפשר הכרעה לטובת גוש הימין-חרדים. אבל אני מהמר שבל"ד לא תעבור. לאו דווקא מהסיבה שפורטה בפוסט הקודם (ממשלת 61 זהו האינטרס של מחוללי הסימולציה שרוצים עניין ואקשן), אלא גם מסיבה אחרת.  מדגמים בדרך כלל טועים לגבי מפלגות שציבור המצביעים שלהן הוא בעל אייקיו נמוך. קשה לדגום מפלגות כאלו, קשה להשיג שיתוף פעולה מצד מצביעיהן. הדבר נכון גם לגבי מצביעי טראמפ בארה"ב. אבל בל"ד היא מפלגה של משכילים יחסית. לא אמור להיות קשה לדגום אותה. אם שלושת המדגמים מסכימים שהיא לא עוברת את אחוז החסימה, אז כנראה הם צודקים. בכך נבדלת בל"ד מרע"מ שאותה המדגמים פספסו בבחירות הקודמות. רע"מ היא מפלגה של המעמד הנחשל בחברה הערבית. להערכתי בל"ד לא תעבור. אולי יתברר שטעיתי, אבל מעניין להמר בכל אופן.

בחירות 22' מהפרספקטיבה של המסמלצים

יש לי חיבה גדולה לתיאוריית הסימולציה של גאון הפילוסופיה השוודי ניק בוסטרום. בוסטרום העלה את האפשרות שהעולם שבו אנו חיים הוא סימולציית מחשב שנוצרה בידי יצורים תבוניים אחרים.  יוצרי הסימולציה עוקבים בריתוק אחר מהלך העניינים, כפי שכל נער מרותק למשחק האסטרטגיה שהוא משחק בו במחשבו, לפעמים עמוק לתוך השעות הקטנות של הלילה, כשיתר המשפחה כבר נמה.

אם כך, משמעות חיינו היא בסופו של דבר לעניין את יוצרי הסימולציה. תיאוריית הסימולציה היא אתאיסטית, אבל ניתן לראות אותה גם כמתכתבת עם טקסטים דתיים. למשל, מה משמעות החיים לפי ספר איוב? איוב סבל סבל נוראי, איבד את רכושו, את משפחתו ואת בריאותו, ולשם מה? התשובה התנ"כית ברורה: הוא השתתף שלא בטובתו בניסוי מטעם אלוהים והשטן, שרצו לדעת האם יש רף של צער שיגרום לאיוב לאבד את אמונתו. דהיינו גם אלוהי המקרא מעוניין לשחק במציאות ולערוך סימולציות כדי לצבור ידע על התנהגות בני האדם בנסיבות קיצון.

מכאן לבחירות 22' שעומדות לפתחנו. אפשר לשאול: איזו תוצאה תהיה הכי מעניינת מבחינת הצופה מבחוץ, איזו תוצאה תביא להתפתחויות המרתקות ביותר? במה יבחרו יוצרי הסימולציה או אלוהים, אם הם באמת עסוקים בלטלטל את עולמנו, כשמטרתם העליונה היא שיקרו דברים מעניינים? נראה שממש כפי שבחירת טראמפ ב-2016 הייתה מרתקת ומלמדת בהרבה מאשר הבחירה האלטרנטיבית השגרתית יותר בהילארי, כך גם בבחירות האלו אצלנו לא כל האופציות מסעירות באותה מידה.

61 ומעלה לגוש השמאל – אם גוש השמאל יזכה ב-61 מנדטים ומעלה, נעמוד לפני אפשרות מרתקת שלפיד ינסה להקים קואליציה בתמיכת המשותפת. שני הצדדים יידרשו להתגמש לשם כך. האם המשותפת מסוגלת להצביע בעד תקנות יו"ש או הארכת חוק האזרחות? זה לא נראה סביר, אבל לא מזמן גם התנהגות דומה של רע"מ נראתה לא סבירה. ברם, המשותפת, שלא כמו מנסור עבאס, מעולם לא התחייבה להתעסק רק בבעיות הפנים של ערביי ישראל. מה יעשו סער, אלקין, כהנא ושרן השכל שאצל גנץ אם המשותפת תנווט את הממשלה? האם ישתכנעו לערוק לגוש ביבי, או שנאמנותם הרל"ביסטית תגבר על הכול. והאם גם החמאס יסכים להרגיע כדי שממשלת המשותפת-לפיד תשרוד?

תיקו 60-60 – זו האפשרות המתסכלת ביותר לכאורה מהזווית של המסמלצים. במקרה של תיקו כזה לא נפיק שום ידע חדש ונישאר תקועים באותו הלופ. אבל לא בדיוק. מבחינות מסוימות זו האפשרות המעניינת ביותר. חייב להיות סף כלשהו שבו גם הביביסטים האדוקים יתהו האם לא הגיע הזמן מבחינת ביבי לפרוש כבר ולהותיר את המושכות לחייל נאמן, אולי יריב לוין. וגם למשולש ביבי, שרה, יאיר חייב להיות סף כלשהו בטרם יאוש. האם הסף ייחצה בטרם בחירות 6,7,8,9..? זו שאלה ממש מעניינת. שאלה על הפסיכולוגיה של משפחת נתניהו וגם זו של החברה הישראלית, זו של הליכודניקים המסורתיים וזו של החרדים והדתיים הלאומיים וגם זו של הרל"ביסטים, שאולי בלית ברירה בסופו של דבר יתנו לביבי עוד צ'אנס כדרך שגנץ נתן בעבר ונכווה. ייתכן שאם מישהו עושה דוקטורט ביקום אחר על לולאות פוליטיות אינסופיות, זה העולם שלנו שהוא מסמלץ.

61 ומעלה לגוש הביביסטי – זו האפשרות המעניינת ביותר. מה מעניין בכך? הרי ביבי היה ראש ממשלה כבר 15 שנה. נכון, אבל מעולם לא היה במצב שבו מערכת התמריצים שלו ושל כל שאר שותפיו מוכוונת למלחמת חורמה קיצונית באליטות האשכנזיות שמנהלות את המדינה. האם באמת אפשר להחזיר אחורה את המהפכה השיפוטית? לבטל משפט מתנהל של ראש ממשלה? איך ישראל תתמודד עם היותה מדינה מצורעת בעיני הממשל האמריקני? ובאיזה צעדים קיצוניים תנקוטנה האליטות האשכנזיות כדי שלא תלך להן המדינה? והאם באמת כל זה יחולל שיפור כלשהו בהתמודדות עם הפשיעה הבדואית או עם הטרור הפלסטיני או אפילו עם האיום הגרעיני האיראני? ממש ממש מרתק.

61 ומעלה לביבי כי איילת שקד עוברת – זו האפשרות המשעממת ביותר. למזלם של יוצרי הסימולציה, הסקרים אומרים שהיא רחוקה מאוד. אם תתגשם, זו תהיה הפתעה גדולה, אבל בזה יתחילו ויגמרו הסנסציות, כי כל השאר מוכר ושחוק לעייפה. לביבי כבר היו מספיק ממשלות ימין, שבהן היה מי ששם מקלות בגלגלים ומנע ממנו להסתער על האליטות הישנות ולהחריבן עד היסוד (ברוב המקרים המונע היה זהירותו של ביבי עצמו). איילת שקד תרסן את ביבי, הוא יתנהל לפי הנוסחה הישנה, ואנחנו נקבל עוד מאותו דבר, עד שמשפט ביבי יגיע לנקודת הכרעה, ואז יהיה אולי מעניין שוב.

למי תועיל איילת הפורשת?

האם ייתכן שפרישת איילת שקד, אם תפרוש, תועיל דווקא לשמאל?

מבחינה הגיונית-לוגית אין מצב. שקד רצה כחברה בגוש הימין, אפילו אם גוש הימין לא שש לקבל אותה לחיקו. אין היגיון רב בכך שמצביעים שלה, שמצביעים ביודעין למישהי שתהפוך את ביבי לראש ממשלה, יעברו פתאום לגנץ או ללפיד.

אבל ייתכן שרגש ושבטיות משפיעים לא פחות מאשר לוגיקה. ימינה ושקד היו בציר של גוש השינוי בממשלה האחרונה, ומצביעי שקד, לפחות בחלקם, הם עם רגל אחת בגוש השינוי, אולי קרובים בלב למתן כהנא וחילי טרופר.  האיבה של רבים ממצביעי שקד לסמוטריץ' ולבן גביר היא עמוקה ממש, לא פחות משנאת הביביסטים והרל"בים זה לזה. והליכוד היא מפלגה מזרחית מדי, אמסלמית מדי, מירי רגבית מדי, שלמה קרעי מדי, לרבים מהם. למעשה השאלה הזו היא מבחן עליון לתיאוריה של אבישי בן חיים. אם איילת שקד פורשת ויתברר שרוב מצביעיה יעברו לשמאל, בניגוד להיגיון לוגי, זו תהיה הוכחה מזהירה שהסיבה ההגיונית היחידה להתנהגותם היא רצון לדבוק ברשימות של "ישראל הראשונה".

יש גם אקס-פקטור, שסיכוייו נמוכים אך לא אפסיים, וקשור לחוקי הבחירות לכנסת. רע"מ, חד"ש ואולי אפילו העבודה או מרצ מתנדנדות על אחוז החסימה. הרף של אחוז החסימה עולה ככל שגדלים הקולות הכשרים. כל מצביע פוטנציאלי לשקד, שישים פתק לבן או יישאר בבית אם לא תרוץ, מקל על כניסתן לכנסת של הרשימות האלו. יש להזכיר כאן שאם פייגלין היה פורש, אז הימין החדש בוודאות היה נכנס לכנסת ה-21 והיינו כיום בשנתה השלישית של ממשלת ימין יציבה. לא בגלל שמצביעי פייגלין היו בהכרח מצביעים לבנט. אפילו אם כולם היו נשארים בבית או מטילים פתק לבן, רף אחוז החסימה היה יורד, והימין החדש היה עובר. אפילו אם רק מצביעי "גשר" של אורלי לוי (למי שזוכר) היו נשארים בבית ולא מצביעים, הימין החדש היה עובר!

בקיצור, איילת יקרה, תישארי במירוץ ותני לי את העונג לשים את הפתק שלך במעטפה. לא ברור שהפרישה שלך תעזור למי שאת רוצה לעזור לו. ואולי את בכלל רוצה בחירות 6 או סיכוי לממשלה שאינה ממשלת ימין צרה. או אז בהפוך על הפוך אולי יש לך סיבה טובה לפרוש…

על אייקיו והצבעה

שאלת ההשתתפות בהצבעה בבחירות נתפסת כקריטית להכרעה בבחירות לכנסת שיתקיימו בעוד שבוע וחצי. כרגיל בבלוג זה נשאל מה יעשו בעלי האייקיו הגבוה. ובכן, מחקר בריטי מ-2008 השווה בין ציוני אייקיו של ילדים לבין השתתפותם בבחירות מאוחר יותר בחייהם. אלו שבחרו להצביעו היו בעלי אייקיו ממוצע 104, ואלו שבחרו שלא להצביע היו בעלי אייקיו ממוצע 99. ההבדל משמעותי. ההחלטה להצביע היא החלטה אינטליגנטית, דבר מפתיע כי היא לכאורה לא החלטה אינטליגנטית. סתם תבזבז את הזמן בתור לקלפי, ומה הסיכוי שהצבעתך תשנה משהו?

אבל אנשים אינטליגנטים מודעים לצורך להתנהל לפי הוראותיהם המוסריות של הלל הזקן ועמנואל קאנט – לעשות בחייך הפרטיים מה שהיית רוצה שכולם יעשו בחייהם שלהם. נכון שהסיכוי שהצבעתך תשנה משהו הוא נמוך, ועדיין היית רוצה שכולם ייצאו ויצביעו למפלגה האהובה עליך, ולכן גם אתה צריך לשאת בנטל.

ומכיוון אחר: הצבעה היא לא אינסטינקט אבולוציוני, ולכן היא נפוצה יותר אצל בעלי אייקיו גבוה. זאת בעוד שדברים שהם כן אינסטינקט אבולוציוני, כמו קיום יחסי מין בגיל הנעורים למשל, הם נפוצים יותר אצל בעלי אייקיו נמוך.

האם גם שאלת אופן ההצבעה מושפעת מהאייקיו? כאן לקוראי הבלוג לא מצפה הפתעה. המחקר הבריטי מצא שהמצביעים למפלגת הירוקים הם בעלי אייקיו 108 גבוה במיוחד. זו מפלגה שמקבילה בערך למרצ אצלנו. מהצד השני המצביעים למפלגה של נייג'ל פאראג' היו בעלי אייקיו נמוך (99). אבל כמובן, בפרספקטיבה של 15 שנה, אין לזלזל בבעלי האייקיו הנמוך. הם הצליחו להגשים את הבלתי ייאמן ובסופו של דבר הוציאו את בריטניה מהאיחוד האירופי.

בנט, אל תפקיר עמדה

לפי הייעוץ המשפטי אין מניעה שנפתלי בנט ימשיך בתפקידו כראש ממשלה חלופי אחרי הבחירות גם כאשר לא יהיה חבר כנסת. אמנם מלשון החוק המפורשת נראה שהדבר בלתי אפשרי, אבל המשפט הישראלי כבר אינו כל כך פורמלי ומעדיף להסתכל על התכלית הכללית, ולא לדקדק במילים. במקרה כאן בצדק רב. הכנסת נתנה אמון בממשלת בנט-לפיד ולא מתקבל על הדעת שממשלה זו תהפוך פתאום אחרי הבחירות לממשלת לפיד לבדו, ממשלה שלא קיבלה את אמון הכנסת.

רק מה, בנט עצמו לא בעניין. נראה שהישארות בתפקיד שלטוני לא ביצועי אחרי שהרוח יצאה מהמפרשים ומטרות החיים כבר שונות, יכולה להיות לא נעימה. בנט כבר רואה עצמו מרוויח הון עתק בהרצאות, ואין לו חשק להסתפק בתפקיד הלא מספק של ראש ממשלה חלופי. יצחק רבין בזמנו לא מצא שום עניין בתפקיד ראש הממשלה הזמני, אחרי שפרש מהפוליטיקה בשל חשבון הדולרים. הוא נאבק ביועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, בדרישה שזה יניח לו פשוט להתפטר.

אם בנט היה מעביר את המושכות לשקד, אז ניחא. אבל אין דרך חוקתית שבה בנט יעביר את תפקידו לאיילת שקד (שגם היא כנראה לא תהיה חברה בכנסת הבאה). אם בנט פורש, אזי לפיד הופך לראש ממשלה יחיד. אין שום ביטחון שכהונת לפיד כראש ממשלת מעבר תסתיים במהרה. הרי יכולות להיות בחירות 6, 7 ו-8. בתקופה זו ייתכנו מלחמה בלבנון או מבצע באירן. משבר כלכלי חריף או אפילו רעידת אדמה איומה. מי יודע. אולי הקורונה אפילו תחזור בווריאנט קטלני כמו המוות השחור. לא הצבעתי לבנט כדי להפוך את לפיד למחליט יחידי בסוגיות לאומיות קריטיות. מעולם לא חשבתי שלפיד כשיר לכך, ואני מניח שגם שאר בוחריו של בנט לא חשבו על לפיד אחרת.

אולי הדבר מבאס, אולי ראשו של בנט כבר במקומות אחרים, אבל אין לו לגיטימציה לעזוב את התפקיד. זו סטירת לחי לציבור (הדי קטן, למען האמת) שהאמין לכל אורך הדרך שהקמת הממשלה לא נבעה מאמביציות אישיות, לפחות לא רק מהן, אלא גם מראיית טובת המדינה. בשפה הצבאית שבנט אוהב אפשר לדרוש ממנו לא להפקיר עמדה.

הרמב"ם, המלכה המנוחה ותרופה לביביזם

בפוסט הקודם דנתי בשאלה האם דברי הרמב"ם בגנות הפיכת התורה לקרדום לחפור בה רלוונטיים לבחירות של החרדים לגבי שילוב פרנסה ותורה.  נזכרתי הבוקר בטענה אחרת, ממש פרובוקטיבית במונחים דתיים, של הרמב"ם. הרמב"ם הסביר את פולחן הקורבנות המפורט בתנ"ך ככניעה של אלוהים לצורך הנפשי של בני האדם בעבודה זרה. כדי שלא יפנו להקריב קורבנות לאלוהים אחרים, אלוהים התחשב בבני האדם ונתן להם פולחן קורבנות לגיטימי בדת שלו.

מדוע נזכרתי? כי קראתי מאמר מאוד מעורר מחשבה לגבי תפקיד המלוכה בבריטניה. הכותב טוען שהתשוקה לסגידה כלפי מנהיג האומה שקיימת בבני האדם יכולה להיות מסופקת בידי מלך או מלכה סמליים ונטולי סמכויות. הוא מזכיר דברים דומים שאמר אחד החכמים מכל אדם, ג'ורג' אורוול:

עיתונאי צרפתי אמר לי פעם שהמלוכה היא אחד הדברים אשר הציל את בריטניה מפשיזם. הוא התכוון לכך שבני אדם מודרניים לא מסוגלים בלי תופים, דגלים ותהלוכות. מוטב שיהיה להם מנהיג להעריץ, אבל אחד בלי שום כוח אמיתי.

אורוול והרמב"ם שניהם הוגים ענקיים שחושבים דומה. במקום להילחם בנטייה אנושית רעה, צריך לספק לה תחליפים לא מזיקים. פולחן הקורבנות בבית המקדש כתחליף לעבודת אלילים ולהקרבת הילדים למולך, לפי הרמב"ם. מלכי אנגליה, עם כל הסקרנות הרכילותית שהם מעוררים והצהובונים שחיים עליהם, כתחליף לדיקטטורה ולפשיזם, לפי אורוול.

התקדימים ההיסטוריים לא חד משמעיים: באיטליה המלוכה לא מנעה את עלייתו של מוסוליני לשלטון בשנות השלושים של המאה הקודמת. עם זאת, מידת ההשפעה שנותרה למלך סייעה לו להדיח את מוסוליני ב-1943. בספרד, לעומת זאת, חזרתו של חואן קרלוס למלוכה עם מות הדיקטטור פרנקו עזרה מאוד להפוך את המדינה חזרה לדמוקרטיה פרלמנטרית. בעולם הערבי המדינות המלוכניות שרדו היטב את האביב הערבי, אבל זו מלוכה אחרת – המלוכה אצל הערבים היא בעלת סמכויות ממשיות. כך גם באירן, שבה קריסת המלוכה ב-1979 הובילה לרפובליקה האיסלאמית שמאכילה אותנו (ואת עמה שלה) מרורים יום יום.

אם היה לנו מלך נערץ במדינת ישראל, אך נטול כל סמכויות, האם הייתה זו תרופה לביביזם? אולי. אם ארצות הברית הייתה מקבלת את מרות אליזבת האם היה הדבר פוגם במשהו בפולחן האישיות שהמפלגה הרפובליקנית עובדת בו את דונלד טראמפ? מי יודע. אם לבריטניה לא הייתה מלכה, האם גם אז בוריס ג'ונסון היה מוותר על השלטון בקלות יחסית, או שהיה נאבק בעור שיניו וגורר את המדינה למשבר חוקתי? וגם: אם רוסיה הייתה חוזרת בתום הקומוניזם ומכתירה את שושלת המלוכה של בית רומנוב, גם אם באופן סמלי בלבד, האם היה לפוטין פחות כוח והיינו חוסכים את הטירוף המשתולל באוקראינה?  לא נדע.

צחוקו של הגורל באוזני ליברמן

האסון הפוליטי הגדול בתולדות המדינה היה העלאת אחוז החסימה ל-3.25%. השינוי הזה הוליד את חוסר ההכרעה בבחירות 2019, כשגרם לכך שרשימת "הימין החדש" וגם הרשימה של משה פייגלין והרשימה של אורלי לוי-אבקסיס לא יעברו. לאחר מכן מנע אחוז החסימה את עלייתן של רשימות קטנות שיוכלו לשבור את התיקו הפוליטי. כיום הוא חוסם את איילת שקד, את אביר קארה ואפילו את הדר מוכתר. כל אחד מהם יכול היה לשבור את התיקו.

בשנת 2014 היו שראו את השינוי באחוז החסימה בחיוב. חוקר מדע המדינה עופר קניג כתב כי:

הקטנת מספר המפלגות בפרלמנט עשויה לתרום לייצוב המערכת הפרלמנטרית, להפשטת החלופות הפוליטיות בפני הבוחרים ואף למיתון השיח הקיצוני.

להגיד שהתחזית הזו לא התגשמה בישראל יהיה האנדר-סטייטמנט של העשור.

את האסון הפוליטי המיט עלינו אביגדור ליברמן, שחשב שככה יחסל את הייצוג הערבי בכנסת. אבל הערבים התאחדו במסגרת הרשימה המשותפת וסיכלו את תוכניתו. ברם, התברר זה עתה שבנבואתו של ליברמן בזמנו שהערבים לא יהיו מסוגלים להתאחד הייתה מידה של אמת. לבחירות 2022 הם יוצאים בנפרד, וייתכן שיאבדו בכך 2 עד 4 מנדטים לגוש השמאל.  אבל איזה צחוק של הגורל יהיה זה אם דווקא העובדה שליברמן ראה למרחוק בזמנו, כששם רגל  לפוליטיקאים הערבים, תביא לכישלון פרויקט מיגור ביבי שאליו הוא התמסר כליל בעת הנוכחית.

בעד הצבעתה של הסולידית

הסולידית הודיעה בטוויטר שתצביע למפלגה של אביר קארה. מגיבים רבים שואלים אותה מה הטעם להצביע למפלגה שאין לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה. והיא עונה היטב: מבחינה רציונלית הסיכוי של קול אחד להשפיע הוא אפסי בלאו הכי. אז מה זה משנה מה אני מצביעה.

אבל הטענה שהסיכוי שקולך ישפיע הוא אפס יכולה גם להוביל אדם להישאר בבית. לכאורה באותה מידה יכולה הייתה הסולידית להגיד שתלך לים באותו יום.

אבל יש להבחין. קיים הצו הקטגורי של קאנט. אל תפעל באופן שלא היית רוצה שכולם יפעלו בו. הסולידית עושה בדיוק מה שהייתה רוצה שכולם יעשו: יצביעו לאביר קארה ויהפכו את ישראל לגן עדן של שוק חופשי. לעומת זאת מי שנשאר בבית ואינו מצביע, על אף שהוא נהנה מקיומה של דמוקרטיה מתפקדת, הוא סתם פרזיט. נכון שהסיכוי הסטטיסטי שהישארותו בבית תשנה משהו הוא אפסי. אבל הטבע נטע בנו את היכולת לשאול את עצמנו: ומה אם כולם היו נוהגים כך. היכולת לשאול את השאלה הזו היא מתנה גדולה שמאפשרת לבנות חברה אנושית מתפקדת, ואין לזלזל בה.

אם כולם לא היו הולכים להצביע, היה רע מאוד.

אם כולם היו מצביעים למפלגה שבה הם מאמינים, גם אם סיכוייה לעבור את אחוז החסימה לא נראים גבוהים, אז היא כנראה הייתה עוברת. או לכל הפחות, מפלגות קטנות ואידיאולוגיות כמוה היו מקבלות כוח שהיה מאפשר להן להשתריין אצל מפלגות גדולות יותר ולהשפיע (וזה בעצם מה שקרה ל״עוצמה יהודית״).