הטעות של סגל ודרוקר

שני הפרשנים הפוליטיים הבכירים בישראל, עמית סגל ורביב דרוקר, חוזרים על טענה מוזרה לפיה בממשלה הנוכחית שולט הליכוד, כי יש לגוש שלו שר אחד יותר. דהיינו הממשלה יכולה לקבל החלטה ברוב של שרי הליכוד ובעלי בריתו נגד שרי כחול לבן. לפי זה גנץ מצא עצמו בתמימותו, בכך שהסכים למינוי שרים רבים יותר בצד של נתניהו, בנחיתות בממשלה הנוכחית ובעצם הליכוד, אם ירצה, יוכל להוביל את המדינה כרצונו.

אבל דבר זה סותר כליל את לשונו של חוק יסוד: הממשלה, אשר אומר (סעיף 13 א, ד):

מספר השרים המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה יהיה שווה למספר השרים המזוהים כבעלי זיקה לראש הממשלה החלופי; ואולם לא היה מספר השרים שווה כאמור, תקבע הממשלה מנגנון הצבעה שלפיו כוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה בממשלה יהיה שווה לכוח ההצבעה של כלל השרים בעלי הזיקה לראש הממשלה החלופי, או כללים לעניין אופן קבלת ההחלטות שיבטיחו יחס כאמור.

הליכוד אמנם מסרב לקבוע מנגנון הצבעה שוויוני כמו שנדרש בחוק, ולכן ייתכנו שתי אפשרויות פרשניות –

א) כרגע הליכוד ושותפיו יכולים לקבל החלטות על דעת עצמם

ב) כרגע לא ניתן לקבל שום החלטה ששנויה במחלוקת בין הגושים

האפשרות הראשונה תתקבל רק על דעתם של ליכודניקים פנאטים. אם אלו היו יושבים בבג"ץ היה אולי חשש שהם יעוותו את פרשנות הסעיף ויאפשרו לנתניהו למשול כרצונו, אבל אנחנו יודעים מי יושב בבג"ץ ואלו, תודה לאל, לא ליכודניקים פנאטים.

ברור שהעובדה שהליכוד מצפצף על הוראות חוק היסוד ומנגנון הצבעה שוויונית עוד לא נוצר, אינה מאפשרת לקבל החלטות בהסכמת צד אחד, שסותרות את ההיגיון המבני הבסיסי של ממשלת חילופים. אולי הכלל החשוב ביותר במערכת משפטית הוא "בל יצא חוטא נשכר". מערכת חוקית שנותנת תמריץ לחתור תחתיה היא אסונית. חוק היסוד מורה על פעולה, והצד שמצפצף עליו ומסרב לה ייצא נשכר מכך? שום מערכת משפט לא תכיר בתופעה שכזו. לפיכך הטענה שבממשלה כרגע יש רוב לנתניהו היא טעות משפטית ברורה. החלטה חד צדדית של ממשלת החילופים היא בלתי חוקתית בעליל.

ותר גנץ ותר

גנץ צריך לוותר על התקציב הדו שנתי ולאפשר העברת תקציב לחודשים הנותרים של 2020. הדבר ישרת את המדינה שסוף סוף יהיה לה תקציב כלשהו ושתחמוק מאסון אמיתי – בחירות רביעיות חוזרות ב-2020, אך הוא גם ישרת את גנץ עצמו.

גנץ כרגע מאוד לא פופולארי ובחירות חוזרות יהיו אסון עבורו. באמצע 2021 ייתכן שמצבו ישתפר מאוד. מדוע? מאחר שהוא יהיה ראש הממשלה עוד לפני מועד הרוטציה. נראה שבחוגי האליטות מתגבש קונצנזוס שנתניהו חייב להיכנס לנבצרות עם תחילת שלב שמיעת הראיות במשפטו. על פי חוק היסוד ממלא מקומו לכל דבר הוא גנץ. חוק היסוד ככל הנראה (הנושא מסובך ולא ברור לגמרי) יקנה לגנץ בשלב זה את כל מה שצריך כדי לזכות באהדת הבייס – למשל היכולת לפטר את אמיר אוחנה. בסך הכול גנץ די שובה לב מטבעו. אם המצביעים שלו יאמינו שגידל ביציו בחזרה ויראו שביבי גורש מהזירה בברכתו הם ישובו אליו.

יאיר לפיד ובוגי יעלון בגישתם שונאת ביבי הניהליסטית פספסו לחלוטין את היתרונות שבעליית בני גנץ על הגלגל השלטוני. כמו שאמר אריק שרון לפוליטיקאים מתחילים: תמיד תהיו על הגלגל, לפעמים למעלה, לפעמים למטה. כרגע גנץ למטה, מאוד למטה בדעת הקהל. עם כניסתו לממשלה הוא עלה על הגלגל ולכן בשלב מסוים צפוי לעלות, בסיוע האליטות המשפטיות.

ישנה בדיחה על אדם שמתפלל לאלוהים שיזכה בפיס. כל בוקר הוא מתפלל לכך בדבקות. יום אחד יוצאת בת קול עצבנית משמיים: ״תקנה כבר כרטיס!״

גם למדינת ישראל יש אלוהים והוא הבג״ץ. הבג״ץ היה צריך שבני גנץ יקנה כרטיס כדי למצוא עבורו את הנסיבות שבהן יזכה בתפקיד ראש ממשלה. גנץ קנה אותו בהחלטתו להצטרף להנהגת המדינה כראש ממשלה חלופי.

מבחינת ביבי עדיפות היו בחירות בנובמבר, אבל אם גנץ יסכים לתקציב חד שנתי, ביבי יתקשה להתעקש לקחת את ישראל לבחירות בשיא הקורונה וכאשר הפוליטיקאים החרדים זועמים על העדר תקציב מאושר עבור צאן מרעיתם. ביבי יצטרך לחכות ליוני, אבל עד אז הכול יהיה שונה.

ואפילו אם התיאור פה יתברר כשגוי עדיין משתלם לגנץ לקרב בין הבחירות הבאות לבין מועד חילופי הרוטציה. אם יווצר שוב קיפאון גם אחרי בחירות 2021, בשלב מסוים יגיע מועד החילופים הקבוע בחוק והוא יהיה ראש הממשלה של ברירת המחדל.

התשובה לכל השאלות: אלוהים לא יוצר אבן שאינו יכול להרים

האם אלוהים יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים? שאלה תיאולוגית עתיקה, וכתבתי בעבר על ספרו היפה של ישראל נתנאל רובין שדן בה. התשובה לשאלה היא שלילית החלטית. אלוהים לא יכול להגביל את עצמו. חלף במוחי הרהור שהשאלה הזו והתשובה לה עונות על שתיים מהסוגיות המרכזיות בדיון הציבורי הנוכחי.

האם אנחנו צפויים לשפל כלכלי עולמי או מקומי? מי שחושש לכך חושב שהמדינה תקלע בעקבות משבר הקורונה לגרעון, לחובות, לסחרחורת ריביות שתעיק על המשק וכו' וכו'. אבל מי שמבין דברים לאשורם יודע שאלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים, ובכלכלה יש גם אלוהים וזהו הבנק המרכזי שיכול ליצור כסף יש מאין. הבנק המרכזי לא יכול למצוא עצמו עומד מול חובות שאינו יכול לפרוע (כל עוד הם נקובים במטבע שהוא אלוהים לגביו – הדולר לגבי הפדרל ריזרב והשקל לגבי בנק ישראל). לא משנה כמה נורא יהיה נטל החוב שתותיר הקורונה אחריה, הבנק המרכזי יוכל להתמודד איתו בקלי קלות. ומי שלא מאמין בכך, כלך לך ותצטרף לשורט האומלל והעתיק על יפן.

האם לגנץ הייתה אלטרנטיבה? מי שחושב שגנץ לא היה צריך לחבור לממשלה אחת עם נתניהו מציע לרוב אלטרנטיבה: חקיקת חוק שימנע מנאשם בפלילים להיות ראש ממשלה או לחילופין הגבלת תקופת כהונה לראש ממשלה. מי שמציע זאת שוכח שישראל הייתה הולכת לבחירות, בהעדר ממשלה, אחרי החקיקה, ואז ייתכן מאוד שלגוש של נתניהו היו 61 ח"כים וגוש זה היה מבטל את החוק ומאפשר לנתניהו להקים ממשלה חדשה. האם ייתכן שהחוק הראשון של הכנסת היה מונע את ביטולו בידי החוק השני של הכנסת? לא, כי דבר זה היה סותר את אותו עיקרון תיאולוגי: "אלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרימה", וגם הכנסת אינה יכולה לחוקק חוק שכנסת אחרת אינה יכולה לבטלו.

יש ניואנס מסוים. אם היה עומד לגנץ רוב גדול שאיתו היה מאשר את החוק מלכתחילה – למשל 65 ח"כים או 70 ח"כים, ייתכן שהיה יכול למנוע את ביטולו של החוק בכנסת שלאחר מכן ברוב של 61 בלבד, אבל אין לגנץ בכנסת הנוכחית יותר מ-61 ח"כים וגם זה בקושי רב.  ובהערת שוליים אציין שגם השאלה האם רוב של 65 ח"כים בכנסת הנוכחית גובר על רוב 61 בכנסת הבאה היא שאלה חוקתית קשה מאוד שיכולה להצית משבר חוקתי קטסטרופלי. בקצרה, לא מתעסקים עם אלוהים ועם יכולתו להרים אבנים. גנץ עשה בשכל רב והפגין בגרות ומנהיגות כשחיפש פתרון במישורים אחרים.

חצי הכוס המלאה של גנץ

יש במדינה הרבה אנשים שמאוד מאוד מאוכזבים מבני גנץ, שהכשיר ממשלה בראשות נתניהו. הדבר משתקף גם בסקרים. הפרשנים הפוליטיים ששייכים לצד המאוכזב רק מחכים לראות כיצד ביבי דופק את גנץ, הופך אותו לבדיחה, לא מאפשר לו להפוך לראש ממשלה וכן הלאה.

לנתניהו יש אכן את כל הכוונות הרעות האלו, כמו שמעידה הכוונה שלו להפר את ההסכם הקואליציוני ולהעביר תקציב חד שנתי, דבר שיאפשר לו לפזר את הכנסת ולצאת לבחירות חדשות בתוך כמה חודשים. רצונו למהר להפר הסכם קואליציוני שזה עתה חתם עליו מזכיר קצת את ההתנהלות של יאסר ערפאת, שאהוד יערי תמיד נהג להזכיר את עשרות ההסכמים שחתם עליהם בזה אחר זה בספטמבר השחור, חתם ולא קיים אף מילה.

ברם, מאוכזבי גנץ פשוט לא מבינים את המצב הקונסטיטוציוני החדש שנוצר במדינה בעקבות חקיקת חוק היסוד שמגדיר את ממשלת החילופים. ביבי הוא לא ראש ממשלת ישראל, אלא חצי ראש ממשלת ישראל וכך גם גנץ. סמכותו של ראש הממשלה נובעת מיכולתו להעביר החלטות ממשלה ולפטר שרים. סמכות זה מתחלקת עתה בין נתניהו לבין גנץ. לא צריך לחכות למועד החילופים לשם כך. כבר היום אנחנו חיים בדיארכיה, שיטת ממשל שבה הכוח השלטוני מחולק בין שני בני אדם. גנץ לא יגדיל את כוחו משמעותית אחרי מועד החילופים – הכוח קיים בידיו כבר היום. משרדי הביטחון, המשפטים, התקשורת, החוץ, התרבות ועוד כמה משרדים – כל אלו אינם כפופים לנתניהו בשום צורה.

יועז הנדל וצבי האוזר (או איווט ליברמן) יכולים לשנות את דעתם ולהצטרף לגוש ביבי ואז התמונה תשתנה לחלוטין, אבל כל עוד זה לא קורה, ויש משקעים אישיים שיקשו מאוד על הדבר הזה לקרות, ביבי שבוי של גנץ בכנסת הזו, הרבה יותר מאשר ההיפך.

אפילו אם המדינה בכל אופן תצא לבחירות חדשות היא תצא אליהן תחת ממשלת מעבר מיוחדת במינה, שבה גנץ מחזיק בחצי מהסמכויות. הדבר הזה יכול להעלות שאלות חוקתיות מורכבות ומפתיעות, אבל ישנו כאן ג'וקר סמוי: רוב שופטי בג"ץ בוודאי בעד גנץ ובנסיבות מסוימות להחלטותיהם תהיה משמעות רבה.  בכל סיטואציה שלא תהיה יהיו גנץ והמחנה שלו במצב טוב יותר מאשר אם היו הולכים בעקבות הניהליזם המטופש שיאיר לפיד כיוון אליו – להגיד לא, לא ולא לביבי מבלי להיות מסוגלים להקים שום ממשלה חליפית לו.

יש מקום לדרך השלישית

קראתי בבלוגו של י"ד את הביקורת שלו על הנדל והאוזר שצריכים להתנער כבר מהצדקנות ולהכריע עם מי ללכת וכך להוציא סוף סוף את המדינה מהפלונטר.

להנדל והאוזר יש בעיה אמיתית. הם לא יכולים להיבחר באף אחד מהגושים. כל עוד כחול לבן הייתה מעורפלת בכוונותיה ובאופיה עוד היו יכולים לשרוד שם. אבל אין להם עתיד במפלגה שמוכנה לשתף פעולה עם בל"ד.

מנגד הם אנטי ביביסטים וככאלו יתקשו למצוא מקום בליכוד. הם דומים במקצת למפלגת הדרך השלישית שהתמודדה ב-1996. דא עקא הדרך השלישית לא הייתה נכנסת לכנסת בימינו. לא היו לה מספיק תומכים כדי להעפיל מעל לאחוז החסימה הנוכחי.

יש למצוקתם של הנדל והאוזר פיתרון פשוט: להוריד את אחוז החסימה. עדיף לאחוז בודד, כפי שהיה מימים ימימה בטרם התרגיל המסריח. כנסת ללא אחוז חסימה תשקף את רצון העם בלי תקלות מקריות (התחיה שלא עברה את אחוז החסימה המוגדל בבחירות 1992; הימין החדש שכשלונו ב-2019 הוביל אותנו למשבר הנוכחי). כנסת כזו גם תכיל בתוכה את הנדל והאוזר.

נכון שבשל הורדת הרף נקבל את בן גביר בכנסת אבל כבר ככה הוא תמיד קרוב להיכנס בקומבינה פוליטית כזו או אחרת. מכל בחינה אחרת הורדת אחוז החסימה רק תועיל.

היא תאפשר לזרמים מתונים בקרב הערבים, החרדים והעולים מרוסיה להציע אלטרנטיבה פוליטית לזרמי המיינסטרים הנוקשים יותר.

היא תגביר את היציבות כי למפלגות הגדולות יהיה שפע פרטנרים קטנים לבחור מתוכם.

היא תהיה מעבדה ניסויית. פוליטיקאים חדשים יוכלו להתמודד, לקבל מנדט או שניים, ואם יקסמו לציבור להתקרב למנהיגות הלאומית בבחירות שלאחר מכן. בפרט הדבר נחוץ לאור קריסת הדמוקרטיה הפנימית ברוב המפלגות.

אחוז חסימה נמוך מגביר את היציבות הפוליטית גם כי מפלגה שמתנדנדת על אחוז החסימה מפחדת יותר מבחירות חוזרות. באופן פרדוקסלי העלאת אחוז החסימה מנעה את קיומן של מפלגות שחיות על הקצה ויש להן סיבה לחשוש מכך שלא יעברו את אחוז החסימה בבחירות נוספות. דרעי, ליצמן, בנט וסמוטריץ' בטוחים מדי במקומם בכנסת כשהם הולכים עיוורים אחרי ביבי לעוד בחירות.

הטענה שאחוז חסימה גבוה יוצר יציבות פוליטית היא אחד השקרים הגדולים בתולדות הפוליטיקה הישראלית. העלאת אחוז החסימה הובילה באופן ישיר למשבר הפוליטי הקשה בתולדות המדינה שלא נפתר עדיין גם אחרי שלוש מערכות בחירות. מעולם לא היה משבר כזה בימים שבהם אחוז החסימה היה כשמו – אחוז בודד.

במקומם של האוזר והנדל הייתי מצטרף לממשלת ביבי או גנץ ומגשים איתם את רוב חלומותיהם – בתנאי אחד: תורידו את אחוז החסימה.

לעבוד עם ביבי – מבחן התוצאה

הכנסת פוליטיקאי מרכז שמאל החלטה לגבי שיתוף פעולה עם נתניהו האם מילא תפקיד פוליטי משמעותי בעקבות ההחלטה מצבו הפוליטי טוב ארבע שנים אחרי קבלת ההחלטה
ה-18 ציפי לבני לא לא לא
ה-18 אהוד ברק כן כן (שר ביטחון) לא
ה-19 יאיר לפיד כן כן (שר אוצר) כן
ה-19 שלי יחימוביץ' לא לא לא
ה-19 שאול מופז כן לא לא
ה-19 ציפי לבני כן כן (שרת משפטים) לא
ה-20 יצחק הרצוג לא לא לא
ה-20 יאיר לפיד לא לא כן
ה-20 משה כחלון כן כן (שר אוצר) לא
ה-21 אבי גבאי לא לא לא
ה-21 בני גנץ לא לא לא ידוע
ה-22 בני גנץ לא לא לא ידוע
ה-22 עמיר פרץ לא לא לא ידוע
ה-23 בני גנץ כן כן (יו"ר כנסת כרגע, שר בכיר בעתיד) ?

 

8 פעמים בחרו פוליטיקאים מהמרכז שמאל לא לשתף פעולה עם נתניהו. תמיד הבחירות האלו הסתיימו בכלום. הפוליטיקאים האלו לא מילאו שום תפקיד משמעותי באותה קדנציה. האם הם לפחות שרדו לטווח הארוך? רק על יאיר לפיד ניתן לומר שכן.

6 פעמים בחרו פוליטיקאים מהמרכז שמאל לשתף פעולה עם נתניהו. הבחירה השישית והאחרונה בוצעה היום. מה קרה בחמש הפעמים הקודמות? שוב, רק יאיר לפיד שרד בהצלחה בפוליטיקה אחרי שהסכים לעבוד עם ביבי (יש עתיד השיגה תוצאה מכובדת אחרי תקופתו כשר אוצר תחת ביבי).

הבחירה לשתף פעולה עם ביבי זכתה לצ'ופר ראוי. פרט למופז שיצא ממנה בלי כלום, כל שאר משתפי הפעולה מילאו תפקידי שרים בכירים וזכו להשפיע על המדינה. הבחירה לא לשתף פעולה לא הגדילה את סיכויי ההישרדות הפוליטיים ארוכי הטווח, ורק הובילה לקריירה פוליטית חסרת מעש.

נסכם: נוצרה תפיסה שלפיה עבודה עם ביבי הורסת לפוליטיקאי מרכז שמאל את הקריירה. האמת היא שהמרכז שמאל מטבעו הוא הפכפך ותזזיתי, והקריירה של פוליטיקאי מטעמו אורכה כחיי הזבובים המזמזמים באולם המליאה. ברם, אלו ששיתפו פעולה עם ביבי לפחות זכו לעשות משהו בשביל המדינה על הדרך בתפקיד שר בכיר. אומרים שאבי גבאי מצטער עד היום על שלא הצליח לחבור לקואליציית ביבי.

המגפה שנעצרה

המגפה נעצרה. אין כוונתי למגפת הקורונה, שלצערנו היא עדיין אירוע מתגלגל רב נפגעים שהאנושות כולה מביטה בו באימה, אלא למגפת החולי הנפשי הקרוי "רק לא ביבי".

כשאנשים מתנהגים בצורה שסותרת את תמריציהם הבסיסיים ביותר, זהו פחד אלוהים. אי אפשר לנבא את העתיד בעולם שככה פועלים בו אנשים. אי אפשר לנהל בו חיים נורמליים. בני גנץ החליט בכנסת הקודמת שלא בא לו להיות ראש ממשלה, בניגוד לכל הגיון סביר.  הוא קיבל את ראשות הממשלה על מגש, ואמר לא. יש בזה משהו מקומם ומזעזע ששנאת ביבי והסירוב לחלוק איתו קדנציה בשלטון עד כדי כך מעוותים את ההתנהגות. אפשר לראות את סממני ההתנהגות הזו בראיונות עם בוגי יעלון. יעלון, איש ימין אידיאולוגי שהייתה לו תקופה טובה כשר הביטחון של נתניהו, פשוט מוטרף משנאה אליו.

אומת הטוויטר מנבאת לגנץ רעות. העיתונאים הבכירים, חיים לווינסון ("עוד שנה גנץ לא בפוליטיקה"), ברק רביד ("גנץ עשה במכנסיים"), מנבאים לו השמדה פוליטית מהירה. אבל בפועל גנץ נמצא בעמדה מצוינת להיות ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל, בעוד שאם היה ממיט על המדינה עוד בחירות אחרי תקופת הקורונה, היה כנראה נעלם ונשכח כפי שקרה לאבי גבאי שהוכרע תחת שנאת ביבי של החוגים הפוליטיים שסביבו.

הדיבורים על כך שנתניהו יוכל לחמוק מקיום הרוטציה מופרכים פשוט כי בכנסת ה-23 יש עדיין רוב אנטי ביבי, וביבי לא יוכל לעשות בה כרצונו. אלו שמדמיינים את ביבי כקוסם על שיכול לתמרן ככל העולה על רוחו, אינם מסבירים מדוע בעצם ממשלת מיעוט, שבהקמתה הם חפצים כל כך, תציל אותם מיכולות הקסם של ביבי. זה הרי לא משנה אם תקום ממשלת מיעוט, שמן הסתם תהיה מאוד לא פופולארית בציבור הרחב, או אם לא תקום, המצב בכנסת יישאר דומה. 61 ח"כים הם אנטי ביביסטים מובהקים.

נתניהו יצטרך לכבד את הסכם הרוטציה. הבעיה האמיתית של נתניהו היא שהוא עומד למשפט ונפל על הרכב שופטים קשוח שלא יקל עמו, וגם בית המשפט העליון לא ישוש לעזור לו בערעור. הוא יצטרך לחפש מוצא. פתרון אפשרי הוא בית הנשיא שמביא עמו חסינות אוטומטית. אבל הכנסת ה-23 תצביע על נשיא וכאמור יש בה 61 אנטי ביביסטים. פתרון אחר הוא מינוי נשיא שאינו נתניהו אבל יראה בעין יפה הענקת חנינה לנתניהו. פתרון שלישי הוא הסדר טיעון. אם נתניהו עומד לפרוש במילא בתוך שנתיים, הגיוני שיחתור להסדר טיעון לקראת סיום כהונתו ויאפשר לגנץ להחליפו. זו הזדמנות ייחודית לגנץ להיות ראש ממשלה, מאחר שגנץ הוא מועמד המרכז-שמאל ואילו רוב העם הוא ימני. הסיטואציה הפוליטית הנוכחית נובעת משנאתו הייחודית של איווט ליברמן לנתניהו ולא תימשך כשיהיה לימין מנהיג אחר.

הבעיה האמיתית היא שבאישיותו גנץ הוא חיוור מכדי להיות ראש ממשלה, אבל התנהלותו היום הוכיחה שבכל אופן יש בו משהו, ולא ניתן לבטלו לחלוטין, כפי שיאיר לפיד הצליח לעשות בהצלחה עד היום.

תנו לימין את אשר לימין

לא פעם כתבתי על פערי ההשכלה בין מצביעי ימין למצביעי שמאל שלא באים לביטוי רק אצלנו, אלא בעולם כולו. השמאל יותר איכותי. אבל הימים האחרונים קצת מאיימים על התזה הזו. החשיבה הקונספירטיבית המטורללת מגיעה הפעם מצד השמאל. אלמנטים מובהקים של משבר הקורונה העולמי: דחיית משפטים, הצורך באיכוני טלפונים או השיבוש בעבודת הכנסת הפכו לנדבכים של תיאוריית קונספירציה. גם מחלוקת פוליטית משפטית לגיטימית – האם רוב בכנסת זכאי לכל הזכויות של רוב קואליציוני כאשר הוא לא מסוגל להרכיב ממשלה – תוארה לעולם כולו כאילו בישראל עולה עריצות אפלה. יובל נוח הררי האינטלקטואל הדגול כבר הודיע בטוויטר באנגלית לכל עוקביו שבישראל קמה עריצות. איזה זילות מזעזע של המונח. בעולם עוד יאמינו לזה.

בני גנץ רומז שהוא זורם על הקמת ממשלת אחדות, ובטוויטר ובעיתונות הכותבים משתגעים, שוב חוזרים לתיאוריות רחוקות מהמציאות על דרכים שבהן ביבי יחמוק ממימוש הרוטציה גם אם תקבע בחוק. אמונת "רק לא ביבי" הפכה לדת. במקום להוליך להפסקת שלטון נתניהו בדרך פרגמטית, היא מוליכה להמשך שלטונו בממשלת מעבר ובמעגלי בחירות בלתי פוסקים. זו המחשה לבעיה עם דתות חדשות. הן לא עברו את כל התהליכים ההיסטוריים הממושכים שאפשרו לדתות להסתגל ולהתאים את עצמן. דת "רק לא ביבי" נמצאת בשלב שבו היא תואמת לקנאות הלא פרגמטית של ימי בית שני שהמיטה חורבן או אולי לזמנים שבהם יהודים סירבו להילחם בשבת ונמחצו בידי אויביהם.

קונספירציות וקנאות? את זה השמאלנים צריכים להשאיר לימניים, אחרת מה נותר להם להתפאר בו.

מלוא כל הארץ מהדקים

עד כמה הופעת בינת על מלאכותית מסוכנת?
כתבה בסיינטיפיק אמריקן שמצטט אתר הידען מתארת ניסוי מחשבתי שאפשר לכנותו "גולם המהדקים המשרדיים", שערך הפילוסוף ניק בוסטרום:

בינה מלאכותית מתוכננת ליצור מהדקים משרדיים. לאחר שהיא מנצלת את כל חומרי הגלם הזמינים, היא משתמשת בכל האטומים הנקרים בדרכה, ובהם אלה המרכיבים בני אדם. וכפי שהוא מתאר במאמרו מ-2003, מרגע זה היא "מתחילה לעבד את כל כדור הארץ, ואחר כך נתחים הולכים וגדלים של החלל ולעצב מהם מתקנים לייצור מהדקים משרדיים." לא יחלוף זמן רב עד שהיקום כולו יהיה עשוי ממהדקים או ממכונות לייצור מהדקים.

אחרי שהאינטליגנציה המלאכותית הזו שמוכוונת ליצירת דבר אחד מתחזקת, אין ביקום מקום לשום דבר שהוא לא מהדק.

ניסוי המחשבה הזה הוא אמנם מדע בדיוני רחוק, אבל האם כל העלילה העתידנית לא מהדהדת את מה שבעצם קורה בימים אלו במדינה? ההשתלטות המוחלטת של כמה עקרונות שיפוטיים מופשטים על העולם שלנו לא מותירה שום מרווח לדברים אחרים. פרשיות שחשיבותן האובייקטיבית זעומה בסך הכול (האם פירסמו באתר וואלה תמונה מחמיאה על שרה או לא ותמורת מה?) ממלאות את כל הנפח התקשורתי, סוחבות את המדינה לבחירות חוזרות ונשנות, משתקות את המשק בהעדר תקציב. איומים אמיתיים מאירן ועד המחסור בדירות ומצב התחבורה נזנחים ומתגמדים.

את כל ההרס מחוללת  אינטליגנציה גדולה שדבקה בעקרונות כמו שוויון לפני החוק ומלחמה בשחיתות. אלו לכאורה עקרונות נאצלים שאינטליגנציה אליטסטית מקדשת. אבל הדבקות הלא מידתית בהם זורעת הרס (ואפילו שלא בהתאם ללשון החוק. חוק היסוד הרי מתווה נתיב שבו ראש הממשלה מכהן כרגיל ועומד למשפט בו בזמן). לאן שלא תביט ביקום המלא מהדקים תראה סיכות, ולאן שלא תביט בעולם הנוכחי שלנו תראה תיק 1000 ותיק 2000 ותיק 4000. התקיימו דבריו של השופט אהרון ברק:"מלוא כל הארץ משפט". אבל האם זהו בהכרח דבר טוב כל כך או שזהו דבר טוב כמו ארץ שכולה מהדקים?

אנשים שתומכים בהדחת ביבי בשל חקירותיו הם לעתים קרובות בני המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה, הם משתאים איך אפשר לתמוך באדם מושחת ומתגאים בחשיבה האינטליגנטית והמתוחכמת שלהם שמנחה אותם. אבל האם כל האינטליגנציה הזו שלהם לא מתועלת בצורה מצומצמת להחריד? ביקום שלהם, ממש כמו ביקום של הבינה המלאכותית האדירה שהופכת כל דבר למהדק ולסיכותיו, נשדדו כל האטומים למען מטרה שיצאה מפרופורציה.

שלטון המיעוט

עובדה אחת: בוריס ג'ונסון זכה לניצחון סוחף בבחירות בבריטניה אמש וזכה לרוב פרלמנטרי שלא היה כמוהו מאז 1987, בימי מרגרט תאצ'ר. עובדה שנייה: ג'ונסון ומפלגות הקרובות אליו (מפלגת הברקזיט והמפלגה הפרוטסטנטית בצפון אירלנד) זכו יחד לכ-46% מהקולות, זאת בעוד מפלגות המתנגדות אליו נחרצות (הלייבור, הליברל-דמוקרטים, הבדלנים הסקוטים והירוקים) זכו לרוב המוחלט של הקולות.

בעצם ג'ונסון הוא כמו טראמפ, מנצח רשמית ומפסיד לפי האמת בעת ובעונה אחת. בריטניה תזכה ליציבות פרלמנטרית שתימשך, אם לא יהיו הפתעות, עד מאי 2024, ואילו אנחנו, בשיטה שלנו שכמעט תמיד מכבדת את הכרעת רוב הבוחרים האמיתית, אולי נלך לעוד ועוד מערכות בחירות.