תורת המוסר של מה שעוד לא קרה

קראתי לאחרונה ספר עיון חדש שמעורר הרבה רעש בעולם קורא האנגלית: חובותינו כלפי העתיד (What we owe the future). הוא מעלה שאלות מוסריות מקוריות, ואציין כמה מהן.

שלום, מלחמה שהורגת 99% מהאנושות, מלחמה שהורגת 100% מהאנושות – הספר מצטט את הפילוסוף הבריטי דרק פרפיט (Derek Parfit) אשר טען שאף על פי שההפרש בין שלום למלחמה שהורגת 99% מהאנושות נראה גדול במיוחד, למעשה דווקא ההבדל שבין מלחמה שהורגת 99% מהאנושות לבין מלחמה שהורגת 100% מהאנושות הוא באמת עצום. זאת מאחר שמי שהורג 99% מהאנושות מותיר סיכוי לאנושות עתידית לצמוח מחדש, בעוד שמי שהורג 100% מהאנושות מחסל את כל מי שיכול היה לחיות בעתיד ולא יחיה. פרפיט הגה זרם פילוסופי חדש שמתעסק בשאלות מוסריות מהנוסח הזה, אשר מתמקדות במשמעויות של הדמוגרפיה העתידית, של העתיד הרחוק ושל האחריות שלנו כלפיו. בספר יש גם תיאור ביוגרפי שלו, שהזכיר לי מאוד תיאורים של גדולי תורה בעולם היהודי. פרפיט לא ביטל רגע וקרא ספרי פילוסופיה גם בשעה שצחצח את שיניו. הוא לבש כל יום בגדים דומים, כדי לא לכלות זמן על התלבטויות בלבוש. הוא אפילו מזג מים חמים לקפה מברז המים החמים, כדי שלא לבזבז זמן על המתנה לרתיחת הקומקום. בויקיפדיה מופיעה ההערכה שהיה לו אספרגר (גם הערכה שנאמרה לגבי גדולי תורה מסוימים).

מדוע אין זה מוסרי לשרוף דלקים פוסיליים? התשובה ברורה ונדונה גם פה בבלוג: פליטות גזי חממה, ההתחממות הגלובאלית. ברם, הספר מעלה טיעון אחר לגמרי, חדש ומעניין. הציביליזציה שלנו הפכה לתעשייתית ומשגשגת בעקבות שימוש המוני בפחם במאה ה-19. אם נוציא את כל הפחם מהאדמה, ואם התרבות שלנו תקרוס לחלוטין בעקבות פגיעת אסטרואיד, מגפה קטלנית או מלחמה גרעינית, ובני אדם פראים יתורו שוב את האדמה ויידרשו להתחיל הכול מחדש, הם שוב יצטרכו לעבור מהפכה תעשייתית. בלי שיהיה להם פחם זמין באדמה, זה יהיה בלתי אפשרי. כל תענוגות הקדמה שזכו להם הדורות האחרונים יהיו בלתי ניתנים להשגה עבורם לנצח. כפי שאין זה מוסרי להתקלח עם כל המים החמים ולא להותיר למי שבא אחריך משהו מהדוד, ככה אין זה מוסרי לגזול את כל מצבורי הפחם, ולא להותיר לציביליזציה הבאה בתור שום דבר. הספר סוקר את מצב מצבורי הפחם וקובע שיש להותיר את מרבצי הפחם אשר קלים לכריה, כמו אלו שנמצאים בוויומינג, לתועלת אנשי העתיד שיזדקקו להתחלה חדשה.

האם יש ערך מוסרי להביא ילד לעולם, בהנחה שאפשר להניח שיהיה לו טוב? רוב בני האדם, לפחות אלו שאינם סובלים מדיכאון מצמית, מוצאים ערך בחייהם וחווים רגעי אושר וסיפוק רבים. האם ניתן להסיק מכך שיש ערך מוסרי להביא ילד לעולם, מאחר שבכך מוסיפים לעולם עוד כמות של חוויית אושר? הנטיה של פילוסופים היא להתייחס להבאת ילדים כאקט נייטרלי מוסרית (ולאחרונה אפילו רבים מהם טוענים שזהו דבר מזיק בשל הצפיפות וההתחממות הגלובאלית, אבל זהו עניין אחר).

נניח שאנו מולידים ילד בידיעה שילקה במחלה מחרידה, ושחייו יהיו סבל מתחילה ועד סוף – פילוסופים של אתיקה יסכימו שזה אקט רע ופסול. מדוע אם כך אין אנו מקישים באופן סימטרי שהבאת ילד ממוצע, שצפוי להיות בריא ובעל רמה סבירה של אושר בחיים, היא מבורכת מוסרית?

השאלה קשה אפילו יותר, אם נחשוב על שתי אופציות.

1. הבאת ילד בריא ומאושר לחלוטין
2. הבאת ילד בריא ומאושר רוב הזמן עם התקפי מיגרנה פה ושם

אופציה 1 היא נייטרלית מבחינה מוסרית, בהנחה שהבאת ילדים לעולם נייטרלית מבחינה מוסרית. אופציה 2 היא גם נייטרלית מבחינה מוסרית, כי הרי זה לגיטימי מצד הורים להביא ילד לעולם, גם אם הם יכולים להעריך שיהיו לו התקפי מיגרנה פה ושם. אבל ברור שאופציה 1 עדיפה מאופציה 2, ושאם ביכולתה של האם יכולה לעבור טיפול תרופתי כלשהו בהריון שיבטיח לה ילד מסוג 1, היא צריכה מוסרית לעשות זאת. יש כאן פרדוקס: 1 ו-2 שניהם נייטרליים מוסרית, אבל עדיין 1 עדיף על 2.

"הטיעון מעורר הסלידה" – נתאר לעצמנו שני עולמות אפשריים. בעולם אחד קיימים מיליון בני אדם מאושרים מאוד מאוד. נאמר שכל אחד מהם יכול להגיד שבחייו יש 10 נקודות אושר. בעולם אחר קיימים מאה מיליון בני אדם, שהאושר שלהם מועט ודל, גם אם הוא עולה במקצת על האומללות. נאמר שכל אחד מהם יכול להתהדר בנקודת אושר בודדת. אם נסכם את נקודות האושר נגלה שבעולם הראשון יש 10 מיליון נקודות אושר, בעוד שבעולם השני יש 100 מיליון נקודות אושר. ברור שהעולם השני טוב בהרבה מבחינה מוסרית, ויש לחתור להתקיימותו על חשבון הראשון. דרק פרפיט קרא לכך "הטיעון מעורר הסלידה". עדיף עולם של המון בני אדם שיש להם טיפת אושר בחיים, מאשר עולם קטן יותר של אנשים מאושרים לחלוטין. כל זה נשמע אולי כמו הזיה פילוסופית, אבל יש לשאלה המוסרית הזו השלכות ברורות לגבי שאלות של הגירה. ניקח מדינה כמו שוויץ, גן עדן שתושביו נהנים כל יום מחייהם. אבל זו מדינה קטנה. מבחינה מוסרית עדיף להציף אותה במהגרים מהעולם השלישי, שאמנם יוסיפו רמות גבוהות של עוני ופשיעה ואי יציבות פוליטית, אבל בהנחה שעדיין יהיה לכולם סיפוק מינימלי מחייהם, הדבר יהווה שיפור מוסרי: רבים רבים עם מעט אושר עדיפים על מעטים עם הרבה אושר.

האופטימיות חוזרת

התפרסם היום שהחיסון של מודרנה מנע הופעת מקרי קוביד קשים בקרב מחוסנים שהשתתפו בניסוי באופן טוטאלי בעוד שבקבוצת הפלצבו היו 30 מקרים כאלו. 30:0 זו תוצאה מדהימה בכל ענף ספורט ובפרט בתחרות שבין יכולת ההמצאה האנושית לבין הנגיפים.

ההישגים המרהיבים של פייזר ומודרנה גורמים לגל אופטימיות בבלוגוספירה באנגלית וקראתי כמה פוסטים שתוהים האם הקיפאון הטכנולוגי היחסי שאפיין את כל התחומים מלבד מחשבים ותקשורת בעשורים האחרונים, הולך ומשתחרר (למשל כאן וגם כאן)

לפני כמה שנים כתבתי הרבה על הרכב ללא נהג בזמן שהיה זה רעיון בחיתוליו. מאז הרעיון התמסד אך גם התברר כקשה ליישום מהצפוי. אולם ויימו חברת הבת של גוגל, האחראית לפיתוח הרכב האוטונומי, ממשיכה להתקדם עם פיתוחו. באריזונה כבר אפשר להזמין מונית לא מאוישת של ויימו, וגם אם הזמינות לעת עתה נמוכה, השירות כבר קיים, נוח ובטיחותי. רגע פתיחתו הוא בעבר, כבר לא בעתיד. מובילאיי מתכננת להופיע בתל אביב ב-2022.

עוד בתחום הרכב, התמחור המטורף שהבורסות נותנות לטסלה מלמד שאנשים שמוכנים לשים את כספם היכן שפיהם מאמינים בהחלפה הגדולה מנפט לחשמל נקי שתסייע לשמור על כדור הלכת, תפחית את הזיהום בערים ותשחררנו סופית מעריצות שליטי הנפט. לצד זאת מעניין לשים לב שיש פער בין החזון של טסלה המבוסס על החזקת רכב אישי יוקרתי לחזון האקולוגי יותר של ויימו שקורא לשימוש במוניות אוטונומיות.

כמובן בתחום התחבורה הדבר הבדיוני ביותר שעומד לקרות בשנים הקרובות הוא אצלנו. הרכבת התחתית בתל אביב שנקבל עם פתיחת הקו האדום בין בת ים לפתח תקווה (גם אם זה עוד לא המטרו, אלא רכבת קלה).

הנגיף קידם בשנות אור את העבודה מרחוק. נוצרה נורמה חברתית שהדבר אפשרי ואף רצוי. מהפכה נדל״נית דרמטית שאיש לא ראה אותה באה בטרם הקוביד יכולה לעמוד לפתחנו. מבטאת זאת הנפילה החדה בעלות השכירות בסן פרנסיסקו ובניו יורק. אנשים מוכנים להתרחק מהעבודה ולגור היכן שזול.

תחום האנרגיה אינו קופא על שמריו. השמש והבטריות כבר הולכות ומחליפות את הדלקים המאובנים, ואנרגיה תיעשה ככל הנראה זולה להדהים בעשורים הקרובים. שיאי המחירים הנמוכים נשברים כל הזמן במכרזים על אנרגיה סולארית, ואני עוד זוכר את נבואות הזעם על קץ הנפט וקץ האנרגיה מפי אלו שהמעיטו בערכה של יכולת ההמצאה האנושית בעולם קפיטליסטי.

כל זה בעולם הטכנולוגי. במדעי החברה ההישגים צנועים בהרבה, אבל גם בכלכלה יש התקדמות בהנחלת האמיתות שקיינס ו-MMT תרמו לאנושות. בעברית: גרעונות לא חשובים. חלקו כסף לאנשים למען השם. רעיון פשוט, אבל כמו בהמצאת הווטסאפ, לפעמים הפשטות מנצחת.

תחום אחד שבו האנושות תצטרך לעשות חשיבה מחודשת הוא הדמוגרפי. אין רע בכך שתחול ירידת מה בתפוסה של הפלנטה, אבל לטווח הארוך המצב הנוכחי במדינות המפותחות שבו נשים מולידות פחות משני ילדים בממוצע אינו בר קיימא. אף על פי כן לעת עתה מגמת הירידה בילודה הולכת ומעמיקה.

אומרים שסוף העולם מתקרב (2)

כל ספר שדן בהשמדה הכוללת הצפויה לנו, בני האדם, בסוף הדרך מושך את סקרנותי. כתבתי בעבר על ספר אחד כזה. אני אוהב את הפרופורציות שהסוף האולטימטיבי של כל חי נותן לכל דבר אחר, והנה בדיוק בכך עוסק ספר חדש. מחברו, טובי אורד, מנסה לאפיין את דרגת הסיכון להשמדה כוללת של האנושות שניצבת בפנינו. אם האנושות תושמד עד לזכר ולנקבה האחרונים יתבטל קיומם העתידי של טריליוני טריליונים בני אנוש. שום צרה שהיא לא משתווה לכך ואינה בעלת השלכות ארוכות טווח קשות כאלו.

יש סכנה קיומית שנראית ודאית – התנפחות השמש בתוך כמיליארד שנה, אבל אולי בני האדם או צאצאיהם האבולוציוניים יגיעו לכוכבים רחוקים עד אז וייחלצו מכך. אורד מעדיף להתעסק בהסתברויות לאסונות קרובים יותר ובחשש שאנו נביאם על עצמנו.  הוא מציין את ההשערה שרווחה בקרב מדעני פרויקט מנהטן לפיה ניסוי של פצצת אטום יעלה את הטמפרטורות על כדור הארץ לרמה שכדוגמתה לא הייתה מעולם ויתחיל תהליך שרשרת שבו האוויר יתלקח והחיים יושמדו.  אורד מציין בדאגה שההערכה הזו לא מנעה את עריכת ניסוי טריניטי לפני 75 שנה, ב-16 ביולי 1945. היא אמנם הופרכה קודם לכן אך לא בוודאות מוחלטת, ואפשר היה לצפות מאנשי המדע לקחת שולי בטיחות גבוהים יותר. אחד מאנשי פרויקט מנהטן ציין בהיגיון שעדיף השעבוד להיטלר על פני השמדתה הנצחית של האנושות. מה עוד שעד שהגיע זמן הניסוי בפועל כבר היה היטלר מת ויפן, האויב האחרון שנותר, הייתה בנסיגה.

מהאסונות הקיצוניים והנדירים שהטבע יכול לזמן לנו, התפרצות הר געש קשה כמו בטובה לפני 75 אלף שנה, פגיעת אסטרואיד כמו זה שהשמיד את הדינוזאורים או התרחשות סופר נובה קרובה, אורד פחות מודאג. עובדה ששרדנו אותם והגענו עד הלום.

סכנת החורף הגרעיני פחתה מאז שיא המלחמה הקרה, והמעצמות מחזיקות בפחות כוח נפץ גרעיני. ובכל מקרה גם תסריטי החורף הגרעיני הקשים ביותר לרוב מותירים את ניו זילנד שלמה. אז האנושות תיבנה מחדש מהניו זילנדים (האם זו דיסטופיה או אוטופיה?)

ההתחממות הגלובאלית כשלעצמה אינה נראית מסוכנת עד כדי השמדת כל אנוש, אלא אם יש תהליכי פידבק נסתרים ומחרידים. ייתכן למשל שבשל ההתחממות כמות מתאן עצומה תיפלט מקרקעית האוקינוסים ותעצים את ההתחממות. עם זאת בעבר הפרה היסטורי הרחוק היו תקופות שבהן ריכוז הפחמן הדו חמצני היה גבוה פי ארבעה מבימינו והיונקים שרדו אותן. ייתכן שבני אדם יתעקשו למצוא באדמה כל דלק פוסילי ולהבעירו. במקרה כזה הטמפרטורה יכולה לעלות עד 13 מעלות ברחבי העולם עד שנת 2300, אך יש לקוות שלא יהיו כה חסרי אחריות. (ביהדות, יש להזכיר, שנת סוף העולם היא 2239). על פי המחבר, אפילו עליה של 20 מעלות בטמפרטורת הארץ הממוצעת תותיר אזורי חוף שבני אדם יוכלו לשרוד בהם ולכן אינה מסכנת את עצם הקיום האנושי.

האם הנורמה ההולכת ומתפשטת שלפיה אישה ממוצעת יולדת פחות משני ילדים מסכנת את קיום האנושות? אני הייתי אומר שבשביל זה יש דתיים. המחבר פשוט אומר שממשלות תמיד יוכלו להציע תמריצים מעודדי ילודה.

האם היעלמות הדבורים המדוברת פה ושם בדאגה תסכן את החקלאות וכתוצאה מכך את הקיום האנושי? לא, זה מיתוס.

הימים שבהם אנו חיים מעלים כמובן את סיכון המגפה. התפשטות הידע על נגיפים ודנ״א והאופי השקוף של הפעילות המדעית יכולים לאפשר לאנשים חורשי רע, מסוגה של הכת היפנית שתקפה בזמנו את הרכבת התחתית עם גז עצבים וזממה להשמיד את האנושות, לרקוח מזימות אפלות. הסרט שנים עשר קופים הציג תסריט בלהות כזה. ייתכן שדמוקרטיזציה של ידע נאנוטכנולוגי שמאפשר לבנות עצמים מורכבים מאטומים גם היא תאפשר למתי מעט בעלי כוונות זדון לחולל הרס בקנה מידה משמיד אנושות.

את האפשרות שהיתקלות בחוצנים תביא להשמדת האנושות פוטר המחבר כ״מאוד מאוד לא מסתברת״, אך הוא מרחיב לגבי התסריט שבו אינטליגנציה מלאכותית תהיה זו שתחסל אותנו. הוא מציין בצדק שהוא הספקולטיבי ביותר בספר ולי תמיד הוא נראה מגוחך לגמרי – כאילו יש קשר בין אינטליגנציה אנושית חיה לבין אינטליגנציה של מכונה שאינה אלא יישום עיוור של אלגוריתם מת.

בחזרה לעתיד – הדמוגרפי

אחד הנושאים שאני אוהב לעקוב אחריהם בבלוג הוא העתיד הדמוגרפי של ישראל וכל פרסום חשוב העוסק בו. קראתי לעומק את תחזית הלמ"ס לאוכלוסיית ישראל ל-2065 שהלמ"ס הרחיב לגביה לאחרונה והיא מלמדת הרבה.

הלמ"ס מחלקת את אוכלוסיית ישראל לשלושה נתחים: יהודים לא חרדים, חרדים וערבים. מבחינה דמוגרפית ייתכן שיש הצדקה לחלוקה מרובעת: יהודים לא חרדים, חרדים, ערבים וערבים בדואים בנגב. שיעורי הילודה של הקבוצה האחרונה הם עדיין דרמטיים, אבל העליה בהשכלת הנשים והצמצום בפוליגמיה בקרב הבדואים נותנים סיבה לקוות שבעתיד הלא רחוק נתוני הילודה שלהם יקרסו לעבר אלו שמאפיינים את שאר ערביי ישראל.

אנשי הלמ"ס משקללים בחישוביהם עלייה, ירידה מהארץ ואיחודי משפחות של ערביי ישראל. אבל הם לא משקללים את האפשרות למעברים בין הקבוצה החרדית לקבוצה הלא חרדית. מרכז טאוב ציין שהחרדים אינם גדלים בקצב הצפוי לפי הילודה שלהם וייחס זאת לנשירה מהחרדיות. יש מי שמיהר לקפוץ על כך בשמחה ולטעון שתזת "התפרקות החרדיות" של אבישי בן חיים קורמת עור וגידים. אך זו הגזמה. לכל היותר ניתן לומר שהחרדים היו אמורים לגדול בקצב של 7 ילדים לאישה ובפועל גדלים בקצב של 6 ילדים לאישה.

סביר שצפויים עם השנים ירידה בילודה החרדית או/ו גידול בנשירה החרדית. החרדים צפויים להתערבב יותר באוכלוסיה הכללית ובמקומות התעסוקה וכבר יש סימנים לעלייתה של בורגנות חרדית. הקושי למצוא דיור הולם לאוכלוסיה שגדלה במהירות גם הוא יכול להשפיע – לעודד יציאת גברים ונשים לעבודה, עליה בגיל הנישואין והאטת קצב הילודה.

התסריט הקיצוני ביותר של הלמ"ס שלפיו בדורות הבאים הילודה החרדית תתקרב לרמת ה-8 ילדים לאישה ו-8 ילדים אלו יוותרו חרדים ויולידו, כל אחד מהם, 8 ילדים משלו, נראה אם כך די מופרך. ייתכן שבלמ"ס מצד שני מפספסים עליה גדולה ומתמדת מיהדות אמריקה שנעשית יותר ויותר אורתודוקסית. העיתונים חשפו שבתו של הסנטור ליברמן למשל עלתה לאחרונה ומתמונתה היא נראית הרבה יותר דתיה מהוריה. אבל אלו אינם מספרים שהופכים את הקערה.

אני נוטה להאמין שהתסריט הסביר לילודה החרדית הוא בסביבות 5 ילדים לאישה שיהפכו ל-4 לערך או קצת יותר אם משקללים נשירה. מצב כזה נמצא בין התחזית הבינונית של הלמ"ס לבין התחזית הנמוכה לגידול בקרב החרדים. התחזית הנמוכה שצופה קריסה בגידול הציבור החרדי לרמה של שלושה ילדים לאישה נראית רחוקה כיום. אפילו אישה דתיה לאומית מודרנית נוטה להוליד יותר משלושה ילדים בימינו. שלושה ילדים זו הרצפה המקובלת עבור משפחות דתיות, אם אין לאישה איזו בעיה רפואית חריגה.

התחזית הבינונית לילודה היהודית הלא חרדית צופה ירידה הדרגתית אך לא דרמטית מהרמה הנוכחית (2.6 ילדים לאישה) שוב אל הרמות שהיו מאפיינות נשים ישראליות בשנות התשעים (2.2 ילדים לאישה). התחזית הנמוכה משרטטת קריסה לעבר רמות הילודה המקובלות כיום במערב, פחות מרמת התחלופה. מנגד צריך לקחת בחשבון שגם בקרב הלא חרדים חלקם של הדתיים צפוי לגדול מחד ומאידך הנשירה החרדית יכולה לשמש לקבוצה זו מכפיל כוח. התחזית הבינונית נראית לי אם כך מעט פסימית, אך סבירה בהתחשב באילוצי הצפיפות הגוברים שאולי יסמנו לישראלים, כמו לבנגלדשים, שדי והותר.

לגבי הערבים הלמ"ס נעה בין ציפיה להתייצבות הילודה בקרבם על רמת ה-3 ילדים לאישה (נראה לי סביר במיוחד בהתחשב בלחץ הדמוגרפי מצד הבדואים) לבין קריסה לרמת ילודה מערבית (נראה לי פחות סביר וגם בירדן ובמצרים זה לא ממש קורה. עם זאת ישנה הדוגמה הדרוזית – אוכלוסיה דתית ושמרנית הפכה להיות בעלת שיעור ילודה נמוך במיוחד יחסית לישראל). מסיבות השמורות עמם ואולי כדי לא לעורר שדים אפלים, אנשי הלמ"ס נמנעו מלכלול חלופה שבה הילודה הערבית רק עולה.

הערכה חילונית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

יהודים לא חרדים: 9.7 מיליון.

יהודים חרדים: 5 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

אם הגרסה שלי להשערות הלמ"ס תתאמת אז יחיו בישראל כמעט 20 מיליון בני אדם. 24% ערבים, גידול לעומת המצב הנוכחי, גם אם לא מאוד דרמטי. גידול זה של ערביי ישראל לבדם יכול להמחיש כמה מסוכנת פנטזיית הסיפוח המלא של יו"ש. 26% מהישראלים יהיו חרדים. רובם יהיו קטינים נטולי זכות הצבעה ולכן ב-2065 ניצחון החרדיות עשוי להיות באופק אך רחוק ממימוש פוליטי. כפי שכתבתי בעבר, יהיה זה זמן טוב להכריז על הקמת קנטון תל אביב. עד אז ייחצה סף היסטורי: מספר התינוקות החרדים יעלה לראשונה על מספר התינוקות היהודים הלא חרדים (סף אחר נחצה כנראה השנה – מספר התינוקות החרדים עולה על מספר התינוקות הערבים).

הערכה דתית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

לחילופין אני מציע הערכה אלטרנטיבית שלפיה הדת תהיה חזקה בישראל יותר מהמצופה ותשפיע בשני מישורים. החרדים ימשיכו בדפוסי ההולדה הנוכחיים עם ירידה קלה בלבד וגם הנשירה משורותיהם לא תהיה דרמטית. בקרב הלא חרדים נורמות הילודה ימשיכו לגרור את הפריון כמעט אל עבר ה-3 ילדים לאישה. גם דבר זה סביר לייחס לדת – הציבור הדתי לאומי יהיה דומיננטי בקרב הלא חרדים, הציבור המסורתי יתחזק דתית והדבר ישתקף גם בנורמות הילודה שלו.

יהודים לא חרדים: 11.2 מיליון.

יהודים חרדים: 6.4 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

22 מיליון ישראלים. 20% מתוכם ערבים. 29% מתוכם חרדים. אבל את המשמעות האמיתית של מגמה דמוגרפית כזו ניתן יהיה להבין בחדרי הלידה. 88 אלף תינוקות ערבים. 186 אלף תינוקות יהודים לא חרדים ו-219 אלף תינוקות חרדים.  בסך הכול יוולדו בישראל 500 אלף תינוקות בשנה, בערך כמו שנולדים כיום באיטליה.

העתיד של רוסיה ושל המזרח התיכון

חברת של פרסמה לאחרונה את התחזית שלה למה שהאנושות צריכה לעשות, מבחינת צריכת אנרגיה ממאובנים, כדי לעמוד ביעד ההתחממות שנקבע בהסכם פריז.

כ-70% מהיצוא של רוסיה מורכב מאנרגיה ממאובנים לסוגיה ומוצרים הקשורים לכך. כשמדובר באירן, היצוא הזה מהווה בערך 85% מסך היצוא. ערב הסעודית? 90% בערך. איך הכלכלה של המדינות האלו תיראה אם התחזית לירידת צריכת האנרגיה ממאובנים תתממש? ונצואלה מהווה דוגמה למדינה שציפתה להסתמך על נפט ולמה שקרה לה כשהמחירים אכזבו. גם רוסיה של ילצין, בזמן השפל במחירי הנפט, בסוף שנות התשעים.

גם רעיון השארת הגז באדמה, שהועלה בידי מתנגדי המתווה ליצוא הגז הטבעי שהתגלה לחופינו, נראה מהגרף הזה אווילי כפי שהוא באמת היה.

הדתיים יירשו גם את אירופה?

לא פעם תהיתי בפוסטים בבלוג על הפרדוקס הגדול של הדמוגרפיה בימינו: האבולוציה, הרעיון הכי חילוני, מבשר את ניצחונם של אלו שהם הכי דתיים. כך בקרב היהודים הדתיים: ברור בעליל שגנים שקשורים לאמונה דתית יכולים לגרום לאנשים להוליד הרבה יותר צאצאים. כך גם בקרב המוסלמים. לא סתם ברצועת עזה שנשלטת בידי החמאס הילודה גבוהה יותר מאשר ביהודה ושומרון. גם בקרב מהגרים באירופה, המוסלמים הדתיים יותר עושים יותר ילדים. בארצות הברית המדינות שבהן ניצח טראמפ ושבהן האמונה הנוצרית משחקת תפקיד גדול הן מדינות בהן שיעור הפריון גבוה, זאת לעומת מדינות החוף הליברליות. שיעורי הילודה גבוהים במיוחד בארה"ב אצל כיתות דתיות ייחודיות: נוצרים בני האמיש ומורמונים. באופן כללי בארה"ב אישה שמתנגדת להפלות היא אישה שתוליד 0.66 ילדים יותר בימי חייה, ולאו דווקא מאחר שתמנע מקטיעת הריון לא רצוי, אלא בגלל מכלול הערכים שמנחים את חייה.

בשום מקום אפקט עודף הילודה הדתית אינו חזק כמו בקרב האוכלוסיה היהודית החרדית. לא סתם מנבאת הלמ"ס שמחצית מהילדים במדינה יהיו חרדים בשנת 2065. האפקט אצל החרדים הוא כנראה גם שילוב יוצא דופן של גנטיקה דתית וסביבה חינוכית. החומות שהם מקימים סביב לצעיריהם מאפשרות לשמר אותם בקהילה בשיעור שמעל 90%. הדתיים לאומיים ולפי כתבה מעניינת של עקיבא נוביק בערוץ 10, גם החרדים הלאומיים, לא מצליחים לעשות זאת באופן הרמטי שכזה.

על כך כתבתי כבר הרבה. אבל מעניין שגם בארצות שבהם האפקט של הדתיות על הילודה חלש, הוא עדיין קיים, וזהו נתון מעניין, שלדעתי מהווה אפילו חידוש מסוים כי אינו ברור לעין כמו בארץ. סדרה של מחקרים מראה שגם באירופה וגם בקרב נוצרים – הדתיים מולידים יותר, וההבדל אינו זניח בכלל. אישה קתולית מספרד שמחוברת לדת מולידה 1.9 ילדים בממוצע. אישה קתולית מספרד שרחוקה מהדת מולידה 1.3 ילדים בממוצע. הקאלוויניסטים בהולנד הם קבוצה אדוקה מאוד שמונה 7% מהאוכלוסיה ויש לה ייצוג בפרלמנט – מפלגה שמוקדשת להפצת דבר האל ומוכנה לתמוך בקואליציה ימנית מבלי לקחת תפקידי שרים (מזכיר משהו?). אישה קלווניסטית בהולנד הולידה 3 ילדים בממוצע, לעומת 1.7 הילדים הממוצעים של הולנדית חילונית. (מקור 1,מקור 2).

אפשר לתהות מה המשמעות של פער הילודה הזה באשר לעתיד – האם אפילו העולם הנוצרי המתחלן יחזור לדת בסופו של דבר? להערכתי אין להסיק זאת בוודאות. הדתיות הנוצריות אינן מולידות בקצב מסחרר כמו החרדיות בארצנו וגם אינן משמרות את צאצאיהן בסביבה הרמטית נבדלת כמוהן. כלומר אין כל כך הרבה ילדים של נוצרים אדוקים, ובנוסף – ילדים אלו  מחליטים על אורח חייהם באופן חופשי, נחשפים לעולם ולא צועדים בנתיב שנסלל מראש בידי אבא ואמא.

יש כאן אפקט פרדוקסלי אפשרי – כפי שהעיר לי פעם אחד המגיבים (קרדיט למבקר הטוקבקים), דווקא בשל אלמנט הבחירה החופשית, הברירה הטבעית הגנטית מתעצמת – בכל דור ודור, אלו בעלי הפנוטיפ החילוני יותר מידללים באוכלוסיה, כי הם בוחרים מרצונם להוליד פחות ואינם כפופים להכרעת הוריהם בנושא. אף על פי כן אפקטים של ברירה טבעית גנטית בבני אדם הם מטבעם מאוד איטיים ודורשים דורות. בזמן הזה יבואו תהליכים אחרים, תרבותיים וסביבתיים, שיהיו בעלי השפעה רבה יותר ואולי הפוכה. עליית החשיבה המופשטת למשל מהווה בעיה לדת, כי אמונה דתית אדוקה הולכת יד ביד עם צמצום מוח.  בישראל הכיוון הכללי של האוכלוסייה נראה חד משמעי בהרבה מאחר שהחרדים מצליחים להשתמש במקביל בשני תהליכים ובשניהם בעוצמה מרשימה – מצד אחד ברירה גנטית – נשים וגברים שהגנטיקה שלהם מכווינה אותם לדתיות מולידים יותר ילדים. מצד שני שימור סביבתי – מערכת חינוך ותמריצים מורכבת וחכמה מותירה את הילדים בציבור החרדי. מערכת תמריצים זו מסתייעת לעתים בהתנהלותם של החילונים. ראו למשל את חובת הגיוס שמשמרת את הצעירים החרדים בישיבות, אבל זהו כבר עניין לפוסט אחר.

בימי שלוט השופטים

בג"ץ פרסם השבוע פסיקה האוסרת על הממשלה והכנסת להמשיך בנוהג שבו הם קובעים, כביכול באופן חד פעמי ובהוראת שעה, תקציב דו שנתי. לא ניתן לתקן את חוקי היסוד לצורך חד פעמי, כתבו השופטים בפסיקה שהתקבלה פה אחד והמשיכה את מגמת ההתערבות האקטיביסטית של בית המשפט בעבודת הכנסת. אבל בנימוקי פסק הדין הסתתרה פצצה משמעותית בהרבה מהפסק עצמו, אקדח שכבר הפגין נוכחות לא מבוטלת במערכה הראשונה ועתיד לירות בקול רעש גדול באחת המערכות הבאות.

השופטים דנו בדוקטרינת יום הדין של המשפט – התיקון החוקתי הבלתי חוקתי. במה דוקטרינה זו עוסקת? נניח שהכנסת משנה חוק יסוד, כמו ששינתה את חוק יסוד: תקציב המדינה במקרה הזה. האם שינוי זה בהכרח תקף, אם התקבל בכנסת ברוב הנדרש? או שמא אפשר לטעון שהשינוי אינו נסבל משפטית, כי הוא סותר את עקרונות היסוד של השיטה. לכאורה הכנסת היא הרשות המוסמכת לקבוע את החוקה, ולפיכך אם תקבע למשל בחוק היסוד, ברוב גדול מספיק, שיש לגלח את גופו של כל ג'ינג'י, זה יהיה החוק במדינת ישראל, בג"ץ יצטרך לקבלו ללא ערעור, וכשומרי חוק נלהבים, גם שופטיו הג'ינג'ים יקבלו אובדן שערותיהם בהכנעה. נימוקי נגד מטעמי שוויון, כבוד האדם, פרטיות וכדומה יהיו חסרי משמעות מול חוק יסוד, שכוחו גובר על כל חוק ואף על זה של חוק יסוד שקדם לו.

אבל כבר בכמה הזדמנויות הביעו שופטי בג"ץ דעה אחרת. גם לכוחה של הכנסת יש גבול. אחת ההזדמנויות החשובות לכך הייתה בדעת המיעוט של השופט המנוח מישאל חשין בנושא גיוס בחורי הישיבות. חשין כתב שאפילו אם חברי הכנסת יחליטו בחוק יסוד שיש לכפות רק על חלק מהאוכלוסייה להתגייס כדי להגן על חלק אחר מהאוכלוסייה, זו אפליה בין דם לדם שלא ניתן לקבל בשום פנים, והיא סותרת את ערכי היסוד היהודיים והדמוקרטים של המדינה.

אפשר בקלות לדמיין מצב עתידי לא מופרך שבו המדינה הולכת ונעשית דתית וחרדית יותר ויותר. ישראל של העתיד בדמותה של ירושלים של היום. בישראל שכזו הכנסת מקבלת באופן סיטונאי החלטות שעושות לשופטי בית המשפט העליון עור ברווז, ואפילו מעגנת אותן בחוקי יסוד. בתגובה השופטים פוסלים בהחלטיות חוקים שלדעתם עומדים בסתירה לערכי המדינה היסודיים. גם ניסיון לשנות את שיטת הבחירה של השופטים עצמם יוכל להיפסל בטענה שחותר תחת עיקרון היסוד של העצמאות השיפוטית. עד היום החלטות בג"ץ, ככל שהיו לצנינים בעיני פוליטיקאים ומצביעיהם, קוימו בקפידה. במדינת ישראל העתידית שעלולה לסבול משבר פנימי עמוק ובסיטואציה של משבר חוקתי מתמשך כמו זה, עלול לקבוע הכוח הגס. במאבק בין הכנסת לבית המשפט המוסד שיהיו לו יותר נאמנים בכוחות המזוינים – הצבא והמשטרה – הוא זה שידו תגבר. כאן ישנה אירוניה – כי דווקא התעקשותם של החרדים שלא להשתתף בכוחות המזוינים של ישראל, אותה הפרה בוטה נוכחית של עקרונות היסוד, היא זו שיכולה, אם תימשך, לאפשר לבג"ץ העתידי, עוד חמישים שנה ויותר, לאכוף את דעותיו על הרוב הדמוגרפי העוין לו שייווצר אז, וליהנות מגיבויים של בעלי הנשק.

אומרים שסוף העולם מתקרב

סופי העולם הוא ספר עיון חדש ומרתק שיצא בשפה האנגלית ועוסק באירועי ההכחדה הגדולים. שם הספר שנון – סוף העולם אמור להיות אחד ויחיד. כשמשתמשים במונח בלשון רבים, כבר יש בכך אלמנט הפתעה. ברם, זו האמת – העולם שבו אנחנו חיים עבר כמה הכחדות המוניות. הידועה שבהן היא זו שהתרחשה לפני 66 מיליון שנים, כאשר פגיעת אסטרואיד הובילה להיעלמותם של הדינוזאורים. אולי אפילו בין רגע. אבל הרבה קודם, מאות מיליוני שנים קודם, כבר אירעו הכחדות עצומות אפילו יותר.  ההכחדות הגדולות עיצבו את העולם שבו אנו חיים היום. 200 מיליון שנה חיו דינוזאורים על הפלאנטה ולא פיתחו ציביליזציה, אבל 60 מיליון השנים שבהן הבכורה עברה לידי היונקים הצמיחו את המין האנושי. בעוד 800 מיליון שנה תחל ההכחדה הסופית ככל הנראה על כוכב לכת ארץ. זאת בשל תהליך ההיתוך של השמש שיוביל לכך שהחום יעשה בלתי נסבל עבור צורות החיים המוכרות לנו. במרחב הגיאולוגי שאנחנו חיים, בין כליון הדינוזאורים לבין המוות בידי השמש, הספר בעיקר שם דגש על התפקיד שמשחק הפחמן דו חמצני, שבכסילותנו אנו מוציאים בחוסר אחריות מן האדמה שבה היה טמון. בניגוד לטענות לפיהן התחממות כדור הארץ בעקבות פליטות הפחמן הן ספקולציה עתידית, הספר מראה שפחמן דו חמצני שיחק בעבר תפקיד מרכזי בהכחדות גדולות. אז התפרצויות געשיות שהתרחשו באוקיינוסים פלטו פחמן דו חמצני על פני טווח זמן של עשרות אלפי שנים, וכך כדור הארץ התחמם באופן שהמית כמעט את כל החי.  היום הפליטות הרות הגורל מתרחשת בתחנות הכוח ובאגזוזים של מכוניות.

הכחדות בשל פעילות אנושית אינן דבר חדש. באלפי השנים האחרונות הפגינו בני האדם יכולת בלתי רגילה לחסל מינים אחרים. הממותות התהלכו על פני האדמה לפני אלפי שנים בודדות ואינן עוד. עוף הדודו והיונים הנודדות נכחדו לפני שניה במונחי כדור הארץ.  להכחדת בעלי חיים בידי האדם יש היסטוריה עתיקה. האבוריג'ינים באוסטרליה למשל חיסלו ככל הנראה חלק נרחב מבעלי החיים שם, ביניהם הדיפרוטודון, חיית כיס ענקית בגודלה. ישנו ויכוח אידיאולוגי בנושא – האם ניתן לייחס לילידים חיסול נרחב של עולם החי. ישנם פעילי זכויות ילידים עם השקפת עולם נוסח הסרט "אוואטר" שמתקשים להאמין שייתכן שילידים, ממש כמו האדם המודרני, עשו שמות בבעלי החיים שבסביבתם ולא חיו איתם בהרמוניה קסומה.

האופן שבו בני האדם מהנדסים בדורות האחרונים את כמות הפחמן הדו חמצני באוויר נושא עמו את הסכנה שיביא להכחדה בסדר גודל כזה המתקרב במשהו להכחדות הקדמוניות העצומות. אפילו הרבה לפני זה – ההשלכות הגיאופוליטיות נדמות בלתי נתפסות. מה תהיה המשמעות של גבולות בינלאומיים, ובפרט באזור הנפיץ שלנו, כאשר בשנת 2200 או מאוחר יותר הדלתא הצפופה של הנילוס, ביתם של עשרות מיליוני מצרים, תשקע במים.  אבל את מי תעניין הדלתא כאשר זה יהיה גם גורלן של ניו יורק, בוסטון, אמסטרדם וערים אחרות. סעודיה ומדינות מדבריות נוספות, כמו גם כנראה הנגב שלנו, יהפכו למקומות שבהם לא ממש ניתן לנהל חיים אנושיים, לפחות לא בקיץ. יציאה החוצה מהמזגן תהיה כרוכה בסכנת מוות כמו ביקור בלי מיכל חמצן על הירח. מצוות החאג' באיסלאם תהפוך ללא מעשית אם תיפול על הקיץ. קארמה רעה תהיה לסעודים – הם הוציאו כל כך הרבה נפט מהאדמה וישלמו את המחיר. אבל גם לנורווגים ולקנדים, שאף הם הוציאו את הנפט, תהיה קארמה רעה – ארצותיהם שיהפכו להיות חמימות ונעימות תצטרכנה לקלוט המוני פליטים משאר העולם.

האנושות עדיין יכולה להתעשת. אם תעמוד ביעדים של פריז, ניתן יהיה להגביל את התחממות כדור הארץ לשתי מעלות, מה שיגביל את הנזק האקולוגי. העלייה שמתרחשת מול עינינו בפופולאריות של מכוניות חשמליות ושל מכוניות חסכוניות בדלק והזינוק בהפקת כוח ממקורות מתחדשים מגדילים את האופטימיות לגבי הריאליות של היעד הזה. רק השבוע למשל הודיעה מאזדה על פריצת דרך בהתייעלות מנוע הבעירה הפנימית.

יצוין שהאפקט של פליטות גזי חממה לטווח הארוך באמת, של אלפי שנים ויותר, יכול להיות מעורב. כי לזכותן של הפליטות ניתן לומר שהן עשויות להציל את האנושות מקטסטרופה הפוכה ושכיחה למדי מבחינה גיאולוגית – עידן קרח. עם זאת, ייתכן שדווקא מסיבה זו כדאי לנו להשאיר מצבורי פחמן דו חמצני באדמה – כדי שלדורות העתיד הרחוק תהיה דרך לחמם את הפלאנטה.

עוד נושאים מעניינים שנדונים בספר – השאלה המוסרית לגבי חובת הדאגה לדורות הבאים (נושא שכתבתי עליו לפני שנתיים). וגם העיקרון האנתרופי – יכול להיות שהסיכוי להכחדה המונית גדול בהרבה משנדמה לנו על סמך ההיסטוריה הגיאולוגית. העובדה שלא אירעו כל כך הרבה הכחדות המוניות בעבר היא חלק מהנס שהיה נחוץ כדי שניווצר ונצפה בעולם. אבל הנס הזה לא בהכרח יקרה שוב. אנחנו דומים למועמד לעבודה שנבחר באקראי מאלפי קורות חיים בידי המנכ"ל שרצה, לפי הבדיחה, לבחור עובד עם מזל. העובד החדש הוא אכן ממוזל – אם לא היה לו מזל הוא לא היה מגיע למשרה, אבל מעתה והלאה הסיכוי שלו לצירופי מקרים ממוזלים נוספים הוא נמוך בדיוק כמו זה של כל בן אדם אחר.

מדינת תל אביב תוקם ב-2065

הלמ"ס פרסמה את תחזית האוכלוסיה ל-2065. בשנה זו יחיו בישראל כ-20 מיליון איש לפי התחזית הממוצעת והסבירה. 19% מהם ערבים. 32% מהם חרדים. הפצצה טמונה בגילאי 0 עד 14. 49% מבני גילאים אלו יהיו חרדים. הדמוגרפיה הצפויה של שנת 2065 מסמנת את סופה של מדינת ישראל כמדינה ליברלית דמוקרטית. אבל לא באופן מיידי. זכות הצבעה ניתנת רק בגיל 18 ולכן לא יהיה רוב חרדי בכנסת עוד שנים רבות לאחר מכן. אך הישראלים של אותו זמן כבר יידעו מה צופן הדטרמניזם הדמוגרפי למדינה בסופו של דבר. אלו יהיו עשורי מעבר מרתקים. הכוח הפוליטי אולי יינתן לאלו שחוששים מניצחונם האולטימטיבי של החרדים, אך זמן הפעולה שייוותר להם יהיה מוגבל.

מה יכול לקרות?

כפיית ליבה ושירות צבאי – ייתכן שתתגבש קואליציה שתכפה לימודי ליבה ושירות צבאי על החרדים. הדבר ישפר את סיכויי הילדים החרדים להפוך לגורמים יצרניים בעתיד ויקטין את קיפוח המשרתים, אך לא יפתור את הבעיה היסודית: החשש לדמותה הליברלית של ישראל.

הגבלת ילודה בנוסח הסיני – על פניו צעד כזה סותר בצורה כה חמורה את ערכיה היהודיים והדמוקרטיים של המדינה שאין לו כל היתכנות. אין זה בלתי אפשרי שיהיו מדינות אירופיות שינקטו בו כלפי מוסלמים או צוענים אבל ישראל לא תחקה זאת. לכל היותר תהיה פגיעה בקצבאות הילדים.

הקמת מדינת תל אביב – לכאורה התסריט הסביר ביותר. הציבור שאינו מעוניין לסבול שליטה חרדית יבטיח לעצמו אוטונומיה רחבה ברשויות המקומיות החילוניות שתעוגן באופן חוקתי ותגובה על ידי האחיזה של הכוחות האנטי חרדיים בצבא, במשטרה ובמערכת המשפט. בתסריט קיצוני יתכן שמדינת תל אביב תבקש הכרה באו"ם והתנתקות מלאה מיתר ישראל אבל לאור הסבך הגיאוגרפי והאיומים המשותפים מהצד הערבי דבר זה נראה פחות סביר. מה שמעלה את הסבירות לתסריט "מדינת תל אביב" זהו גם חוסר העניין של החרדים בלקיחת אחריות לשלטון במדינה וחשש שלהם מבריחת מוחות שתותיר אותם ללא תקציבים, אנשי מקצוע וכוחות צבא. הפרדה שתשחרר אותם מהצורך לקחת אחריות על חלקיה החילוניים של ישראל תהיה לרוחם ובתנאי שיוכלו לשאוב מהם סיוע כלכלי וביטחוני.

בריחת החילונים – ירידה עצומה של חילונים מהארץ, אולי למדינות מערב אירופיות שישוועו לקבל ציבור משכיל, אולי לארצות הברית ולקנדה. התהליך הדמוגרפי יואץ בתסריט זה. בריחת המוחות עלולה, באופן פרדוקסלי, לגרום לשינוי הגדול ביותר בציבור החרדי כי יצטרך להקים מתוכו אנשי מקצוע ואנשי צבא להחליף את העוזבים. תסריט הבריחה מסכן את קיום המדינה, שתצטרך להתמודד עם עוינות השכנים כשהיא נטולת מיטב אנשיה וכאשר העולם המערבי, המודע היטב להתרחשות, מאבד בה עניין.

קריסת החרדיות – שובה של הסיטואציה ההיסטורית שבה ילדיהם של הורים חרדים מרדו בהם בהמוניהם. הטכנולוגיה תלך ותשתכלל, על קסמיה ופיתוייה, ותקשה על החרדים לשמור על חומות הגטו. רבים בני הדור הצעיר יחליטו לצאת בשאלה או לעבור לזרם דתי מתון יותר. קשה לבטל תסריט זה, שבוודאי יתממש בחלקו אבל אני לא מאמין שיקרה במספרים שיוכלו לבטל את הגידול הדמוגרפי החרדי. שמירת המצוות האדוקה והמסוגרת היא בעיניי מוטציה אבולוציונית ששבה והשתכללה כדי לנצח את הבעיות שהקשו על גרסאותיה הקודמות. בראש ובראשונה היא מתבססת על היכולת לשמור את הצעירים במסגרות חברתיות נפרדות ובבידול מהתרבות הכללית.

ירידה בילודה החרדית – תסריט הלמ"ס כבר מניח ירידת מה בילודה החרדית אל מתחת לחמישה ילדים לאישה. האם תיתכן ירידה חדה יותר? בסעודיה אישה ממוצעת ילדה 7 ילדים לפני דור. היום ממוצע הפריון עומד על פחות מ-3. תסריט זה סביר יותר מהתסריט ההפוך – עלייה גדולה בילודה בציבור הכללי, אך עדיין סבירותו קטנה לדעתי. מאחורי הילודה החרדית יש אידיאולוגיה שלא תיעלם במהרה והתקדמות טכניקות הפריון רק תסייע להתממשותה. המדינה אמנם צפויה להיות צפופה להחריד ואם ניתן ללמוד מבנגלדש, צפיפות גורמת אפילו למדינות דתיות אדוקות להמליץ לנשים להסתפק בבן ובת. דמוגרפיה תלויה תמיד בשאלה מי יהיה האחרון לרדת בילודה, ולכן הגם שאין ספק שירידה מסוימת תתחולל, היא לא תספיק לשנות את הגורל הדמוגרפי.

הפרדת הדת מהפוליטיקה – חרדים יצביעו למפלגות רבות, לאו דווקא למפלגות החרדיות, והדת תיפרד מהפוליטיקה. לשאלת אחוז החרדים באוכלוסייה לא תהיה חשיבות פוליטית. עם זאת הניסיון במדינות אחרות מראה שאדיקות דתית היא תמיד גורם מכריע המכתיב את החלטות ההצבעה, ולכן זה נראה תסריט בעל סבירות נמוכה. בכל מקרה מפלגה שתסתמך על הבוחרים החרדים בהכרח תקדם סדר יום שיצרום לבוחר החילוני.

עידוד הגירה מבחוץ – היום מדיניות ההגירה של ישראל מבוססת על הבאת יהודים מכל העולם והתעללות בכל לא יהודי שחשקה נפשו להגיע לישראל. זרימת היהודים לישראל היא חסרת משמעות דמוגרפית גדולה כיום, אלא אם יהדות צרפת תתחסל לחלוטין ותעלה בהמוניה או שדבר דומה במקצת יקרה ליהדות ארצות הברית. אבל יש בעולם המון אנשים ממדינות כמו סין, הודו, פיליפינים, ויאטנם ועוד שישמחו לאזרחות ישראלית. במצב שבו החשש הדומיננטי אינו לאובדן הרוב היהודי אלא להפיכתו לאולטרה יהודי, תיתכן פתיחות להבאת הגירה לא יהודית מארצות אלו. על ישראל צובאים גם בני ארצות אפריקה שיגדלו מאוד במספרם עד שנת 2065, אך ספק אם יהיה לישראל עניין לקבל הגירה שאינה משכילה.

סיפוח השטחים – במידה שלא תתבסס מדינה פלסטינית תהיה שמורה לישראל האופציה לספח את יהודה ושומרון בתקופה שבה העליונות הדמוגרפית היהודית תראה כבר בלתי שבירה. הגורמים החילוניים יוכלו לבסס את המשך שליטתם על קואליציה עם הערבים לעוד דורות. הניסיון בירושלים אמנם מראה שאין לערבים כל עניין בקואליציה חוסמת חרדים כזו. מלבד זאת לסיפוח יהיו השלכות לא נעימות על יכולת המדינה לעמוד בתמיכה במעמדות החלשים.

השפע משעמם

גוגל טרנסלייט השתפר בצורה מדהימה בשנים האחרונות. ניסיתי לתרגם את הבלוג לאנגלית (על ידי הכנסת כתובתו כאן). בתוך שניות התקבל תרגום קריא להפליא. זה לא שהכול מושלם. למשל "אמת היא תורת אובמה גם בנפול חלב", פארפרזה שלי על משפטו הידוע של אורי צבי גרינברג על בר כוכבא וביתר, תורגם ל"Is Obama's doctrine true also in the fall of milk". העיר חאלב הפכה לחלב. ועדיין, הפוסטים שלי, כך מצאתי, מתורגמים בצורה מאוד ברורה וקלה להבנה. והקורא הנבון יכול להשלים בקלות את הפערים הקטנים במוחו.

חשבתי לעצמי שהיכולות המופלאות של גוגל טרנסלייט מאוד מורידות לי את המוטיבציה להשקיע ברכישת שפה חדשה. אני איש של טקסטים. תחביבי הגדול בחיים הוא לקרוא אותם. אם כל כך קל להמיר אוטומטית אתרים שלמים גדושי מאמרים מכל שפה לאנגלית ולהבין כמעט כל מילה, למה לי לשקוד על לימודי דקדוק ואוצר מילים מייגעים של שפות זרות.

לימוד שפה אינו רק מאמץ מתיש. זהו גם תחביב שנותן משמעות, מביא סיפוק ומאפשר להכיר אנשים חדשים. אלא שכדי לעסוק בתחביב כזה נדרשת מוטיבציה. מוטיבציה צומחת מתוך תחושת מחסור. גוגל טרנסלייט כמו המון המצאות טכנולוגיות אחרות מחסל מחסור ולפיכך יוצר קללת שפע. שעמום והעדר משמעות עלולים למלא זמן שהייתה לו מטרה ברורה קודם לכן: פתרון בעיית המחסור.

הבעיה הגדולה שמאיימת על עתיד האנושות היא שיקוף לבעיה הקטנה הזו שהתעוררה בחיי (אין מה לדאוג, אמלא את הזמן שהתפנה לי בכתיבת עוד פוסטים). בעידן הרובוטיקה להמון אנשים לא תהיה מלאכה התואמת את כישוריהם. גם אם החברה תהיה מספיק עשירה כדי להעניק להם קצבאות נדיבות, תחושת המשמעות שתילקח מחייהם תחולל בהם שמות.

הנקודה האופטימית היא שזה לא כל כך קשה ליצור מחסור מלאכותי ולשלוח אנשים למגרו. למשל מחסור בנקודות במשחק מחשב. יש מי שטוען שבעתיד המדינה תשלם לאנשים כדי שיצליחו במשחקי מחשב.  מה זה כבר שונה כל כך מלשלם לאנשים כדי שירוצו מהר או יקפצו רחוק. אבל ברור שתשלומים אלו יצטרכו להיעשות בהיקף גדול בהרבה, ורצוי תוך כדי המצאת הסבר מקובל חברתית מדוע לתשלום ולפעילות שנעשית עבורו יש הצדקה וטעם. כדי שפועלי משחקי המחשב יחושו סיפוק וערך כתוצאה מהעבודה בשכר שהם עושים, יצטרכו לגייס מרצים לפילוסופיה, פסיכולוגים חברתיים ומומחי שיווק, וכך גם לאלו תהיה עבודה.