ניצחון פירוס

השנה היא 2035. המלחמה הגדולה משתוללת. החימוש שחיזבאללה, חמאס ואירן צברו לאורך שנים מומטר על אזרחי ישראל. חיילי צה״ל עסוקים בקרבות נואשים בדרום לבנון ובהדיפת פלישות לגליל הגובות קורבנות רבים. כוחות אחרים מנסים להשתלט על מעשי רצח וביזה המוניים שנעשים בידי פלסטינים בשטחים ובתוך ישראל. ברקע מרחף החשש שאם יסלים העימות, אירן תשתמש באופציה הגרעינית שהכינה בעשור הקודם. בארה״ב מכהנת הנשיאה אלכסנדרה אוקסיו קורטז, והיא מבהירה לבכירי הממשל והקונגרס שאין לה כל כוונה לסייע לישראל, שאותה היא רואה כאויבת של הערכים האמריקניים. השגריר האמריקני בירדן המשמש גם, מאז הורדת דרג היחסים, כשגריר לא תושב בישראל, פוגש בראש הממשלה נתניהו, שבקשותיו לשוחח ישירות עם הנשיאה או עם מזכיר המדינה לא נענו.

ראש הממשלה מנסה לשחזר תכסיס שעל פי השמועה עבד לגולדה מאיר ב-1973 ומזהיר שללא רכבת אווירית של ציוד צבאי שישראל זקוקה לו נואשות, היא תצטרך לחשוב על האופציות האסטרטגיות בדימונה. השגריר הלא תושב תודרך מראש לא לקנות את התעלול. ״יאיר״, פונה השגריר לראש הממשלה נתניהו בשם פרטי ובשפה לא פורמלית, כדי להמחיש את כנות ובוטות האמירה. ״הנשיאה לא תיכנע לסחיטה גרעינית. היא מאמינה במדינה אחת שוויונית מהים עד הנהר, שתפורק מגרעין ומעליונות לבנה כמו דרום אפריקה בשעתה. הגם שאנו מגנים את האלימות שאירן וחיזבאללה וחמאס נוקטים בה, אנו מבינים שזה תסכול שנבנה על בסיס עליונות אתנית שנכפתה כמעט מאה שנה״.

קודם לכן גם השגריר הסיני נעתר להגיע לפגישה, אך הוא הסביר בלשון דיפלומטית לראש הממשלה, שלסין יש אינטרס אסטרטגי בברית עם אירן, והיא אינה בעלת אינטרס דומה לגבי ישראל. ״אולי בעבר עוררתם בנו עניין בגלל החדשנות שלכם. אבל כמו שכתבו באקונומיסט לאחרונה, 98 אחוז מהסטרטאפים שהוקמו בעשור האחרון בידי ישראלים הוקמו מחוץ לישראל.. אין לכם הרבה מה להציע כיום״.

פגישה חשובה מתרחשת בחדר קטן בדירה מוזנחת בירושלים, שחלקה המערבי שקט יחסית. ראש אכ״א בא לפגוש ברב חרדי בכיר. אין זה גדול הדור, שהוא זקן מכדי שאפשר יהיה לנהל איתו שיחה נוקבת ובעלת ערך. אבל זהו רב נבון וחריף המשמש כיד ימינו. ראש אכ״א פותח: ״צה״ל מאבד קורבנות רבים מדי יום. הוא נשחק בחזיתות רבות. אנחנו במצב שהאוקראינים היו בו מול רוסיה, אבל בלי שאמריקה והמערב יעזרו לנו״. ״רבע מהצעירים היהודים בגילאי הגיוס הם חרדים. אולי אפילו כמעט שליש, אם לוקחים בחשבון את כל המשפחות החילוניות שירדו ושחיות היום בחו״ל. זו תוספת כוח שיכולה להכריע את המלחמה. אנחנו צריכים את הצעירים שלכם. נאמן אותם חודש-חודשיים ונשלח אותם למקומות שבהם יכולים לעזור״.

״כמובן״, מזדרז ראש אכ״א להגיד, ״תהיה מכסה לעילויים פטורים. הממשלה מאמינה בחשיבות לומדי התורה״. הוא מאמין במה שהוא אומר. הוא עצמו חרדי לאומי ויודע שלא היה מתקדם ככה בדרגים הצבאיים אילולא טוהר הצבא מהקצונה האשכנזית-חילונית של ימים עברו. קצונה שלא באמת אהבה את ארץ ישראל ואת תורת ישראל והייתה נגועה בערכים פרוגרסיביים.

״תראה״, אומר הרב החרדי בחיתוך דיבור צברי שמפתיע מעט את הקצין. ״אתם הציונים לא שאלתם אותנו כשיצאתם להרפתקה שלכם עם המדינה. עם ישראל נמצא בגלות וחיכה למשיח, ואתם החלטתם לזרז את הקץ. לא הפרענו לכם, לא נלחמנו בהקמת המדינה. אבל עכשיו אתה רוצה שנסתכן בשמד רוחני, בהתבוללות של הצעירים שלנו אתכם, רק בשביל לקיים את ההרפתקה שלכם? היא שלכם. לא שלנו״.

הקצין לא ציפה לתשובה הזו: ״שמד רוחני? יהיה פה שמד פיזי. אם נפסיד, הערבים יהרגו את כולנו״. הרב נפנף בידו: ״יש לנו את הערוצים שלנו לממשל האמריקני שאתם שרפתם עם גישת הכוחי ועוצם ידי שלכם. הם מבטיחים שיגנו על זכויותינו, אם לא נתנגד לפיתרון פוליטי של מדינה אחת שוויונית בין הים לנהר״. ״ואתה סומך עליהם? הישמעאלים הרי יהרגו את כולנו?״ ״לא, אני לא סומך.. ייתכן שנצטרך לעזוב״ נאנח הרב, אבל שב ואמר: ״יש מגעים גם עם הגרמנים. הם מוכנים לתמוך בהקמת קהילה יהודית גדולה בגרמניה.. הם מרגישים שזו חובתם ההיסטורית..״

״ואתה סומך על צאצאי הנאצים?״, התפרץ הקצין. ״אני סומך על ההשגחה העליונה שהחליטה שעם ישראל יגלה מארצו ויכפר על חטאיו״, השיב הרב. ״איך העם ישמור על עצמו ועל קיומו עד אז רק הקדוש ברוך הוא יחליט. אנחנו נלמד תורה ונקיים מצוות בכל מקום שבו האומות יסכימו לקבלנו. הנשיאה קורטז רוצה להבהיר שהיא לא אנטי יהודית, והיא בכלל תומכת בהגירה.. אז אולי באמריקה יהיה מפלט״.

השיחה תמה.. הקצין קם ויצא, ומחשבה איומה ישבה במוחו. כמי שהיה חבר ופעיל במפלגת נעם בעבר, זו מחשבה שלא נתן לה ביטוי בכל האירועים הסוערים והקיצוניים של העשור האחרון במדינה: ״הניצחון הגדול של הצד שלנו במשבר החוקתי ב-2023.. זה היה ניצחון פירוס״.

אור, האם צדקת?

לפני שנים הגיב בבלוגי בחור מאוד אינטליגנטי בשם אור. אור האמין שהמגמות הדמוגרפיות הנוכחיות מסמלות את חורבנה של ישראל, ומי שעיניו בראשו יהגר לקנדה. הוא סבר שאין צורך לחכות שלושים שנה כדי שהמובן מאליו יתרחש. אני הייתי ספקן באותו זמן, גם בגלל תחושה ציונית בסיסית, גם בגלל שחשבתי שתרבות התקינות הפוליטית והאובססיה לקבלת הגירה המונית מסכנות את המערב, לא פחות מאשר המגמות הדמוגרפיות מסכנות את ישראל, וגם בגלל אמונה שהצדדים למלחמות התרבות פה במדינה יימנעו מלעשות שטויות קיצוניות.

עם זאת, מאז 2017, אז היה הדיון עם אור, אירעו מספר שינויים. וחלקם ואולי רובם תומכים בתזה של אור. עולה על כולם מה שקרה החודש, עם הגשת תוכנית הרפורמה המשפטית של יריב לוין. העתיד הוא לא לנו לדעת, אבל היום אני חושב שהיה הרבה מההגיון בהחלטתו של אור. אני חושב על הדיון איתו רבות בימים אלו. בתקופה שבה היה אותו דיון חשבתי שישראל מצויה בתור זהב. זה בוודאי לא משהו שהייתי אומר כיום.

מה השתנה מאז?

• המגמות הדמוגרפיות נמשכות. הילודה החרדית (והחרד"לית) היא עדיין עצומה כפי שהייתה. בגידול האקספוננציאלי במספר הקולות המשיכה יהדות התורה את המגמה ביתר שאת בבחירות האחרונות, וגם ש"ס להפתעתי חיזקה את כוחה.
• אמנם בילודת הבדואיות ניכרת נסיגה מה, אבל את האפקט בפועל של ההתפוצצות הדמוגרפית בילודה הבדואית לפני עשרים שנה מרגישים עכשיו בכל מקום בנגב ומחוצה לו בדמות הפשיעה והפרוטקשן, והמדינה חסרת אונים.
• במדינת ישראל הופיעו תופעות אוטו-אימוניות קשות, כפי שהתבטאו במשבר הפוליטי בן ארבע השנים, ובמכונת הרעל הקיצונית שחיסלה את יכולתה של ממשלת השינוי לשרוד. באופן מוזר הקונצנזוס בסוגיית השטחים והעובדה שאיש כבר לא מתעניין בסוציאליזם ונותרו רק מעט נושאים מהותיים להתווכח עליהם, לא מועילים כלום להפחית מתחים.
• למרות המיתוס לגבי סאדאת ופנייתו לגולדה למעשה מעולם לא קרה בסכסוך הישראלי-ערבי שהערבים הושיטו את ידם ליהודים ונענו בסירוב. אבל זה קרה כשקרסה ממשלת השינוי ששילבה את רשימתו של מנסור עבאס. זה אירוע מצער בתולדות הציונות, שעלול לבשר את הפיכתה למה שמבקריה טענו שהיא הופכת להיות.
• דמויות כמו בצלאל סמוטריץ', אבי מעוז ואיתמר בן גביר הגיעו לקדמת הבמה הפוליטית. ב-2017 זה עדיין היה נראה לא הגיוני. נפתלי בנט ואיילת שקד, לעומת זאת, הושלכו הצידה כי נראו מתונים מדי לבוחרי הימין.
• דונלד טראמפ לא הצליח להפחית את האיום האיראני מעל ישראל, והנכונות של ממשלים דמוקרטיים לפעול בנושא מצויה בסימן שאלה. בפרט כאשר לדור הצעיר בארה"ב אין סנטימנטים לישראל, והיא בכלל בדרך להפוך להיות בעיניהם מקבילה מזרח תיכונית ל"סיפורה של שפחה".
• הקואליציה הנוכחית מלבד שר המשפטים שהורס את המשפט מונה גם שר תקשורת שהורס את התקשורת; שר חינוך שהורס את החינוך; שרת תחבורה שהורסת את התחבורה (או שסתם מברברת בלי להבין.. לא ברור); שר תרבות שהורס את התרבות. מדכא, והחשש הוא שהאופי המטומטם של ממשלות ישראל רק ילך וייעשה בולט יותר. דמוגרפיה היא גורל.
• כל הדברים לעיל מחווירים לעומת האירוע החמור מכולם: העובדה שקואליציית שלטון שמונה 64 מנדטים מעזה להתקיף ככה את עצם קיומה של ישראל כדמוקרטיה עם מערכת שיפוט עצמאית.
• אירוע חמור כמעט באותה מידה שהוא אופציה עתידית סבירה מאוד בתנאים הפוליטיים הנוכחיים – סיפוח חלק מהשטחים לישראל, מעשה שיפגע אנושות בלגיטימציה לקיומה של ישראל כמדינה בעיני הקהילה הבינלאומית. השילוב בין נזק כה גדול לתועלת כה אפסית הוא רע כשלעצמו, והוא רע גם מצד התהליך הפנימי שהוא מעיד עליו – משיחיות לאומנית מחליפה מדיניות המבוססת על רציונליות. נירון קיסר שרף את רומא בעודו מנגן בכלי באותם ימים שבהם עלתה תנועת הקנאות הדתית הלאומנית ביהודה. יש מקום לתהות האם נפשות מאותם ימים התגלגלו בנשמותיהם של מנהיגי המדינה בהווה.

מה בקנדה?

• ארה"ב מקבלת בימים אלו הגירה לא חוקית בהיקפי ענק, והחליטה להחזירה למקסיקו – מדיניות של טראמפ שביידן פעם התיימר לשנות. אבל קנדה, מדינת היעד של אור, מצליחה לשמר הגירה המונית שבעיקרה היא איכותית חוקית.
• ציון הפיז"ה של נערים ילידי קנדה הוא 514, ושל מהגרים – 521. לשם השוואה: בשוודיה ציון הפיזה של הילידים הוא 510, ושל המהגרים – 451. בהולנד – של הילידים – 519, ושל המהגרים – 466.

מה בצד החיוב?

• עדיין ייתכן מאוד שהתוכנית של יריב לוין תיהדף במפגן כוח מרשים של הכוחות הליברליים במדינה.
• גוויעתו של הסוציאליזם בישראל. אני חושב שמעולם לא היה חלש פוליטית כמו שהוא חלש בימים אלו. יש אפס עניין במסרים של "צדק חברתי". בעלי האייקיו הגבוה, המתפתים כל כך בקלות למסרים שוויוניים אלו, הפנימו סוף סוף שהם לא המוטבים שלהם. היום כשבצלאל סמוטריץ' שר האוצר קל לשכוח מנהיגים דתיים לאומיים קודמים כמו זבולון אורלב שכונה "גוז'נסקי עם כיפה".
• הנשים החרדיות משתלבות בהייטק בצורה מרשימה בשנים האחרונות. צפיה בתהליך מקרוב מפחיתה את חששותיי באשר לקריסה כלכלית של המדינה כתוצאה מהדמוגרפיה המשתנה.
• שיפורים משמעותיים בתשתיות במדינה צפויים בעשור הקרוב. ב-2017 אפילו לא הייתה רכבת ת"א-ירושלים פעילה ולא ערך ויקיפדיה על תוכנית המטרו.
• הסכמי אברהם.
• העליה ההמונית לאחרונה מרוסיה לישראל, שמביאה אזרחים שגם אם רק הסבא שלהם יהודי, ולא הם עצמם, הם פרודוקטיביים וליברלים.
• ריסונו של האקטיביזם השיפוטי, שמקטין את החרדה מאסונות דמוגרפיים מעשה ידי הבג"ץ כמו פלישה פלסטינית או אריתראית לישראל. אפילו אם תוכניתו של לוין תיכשל לגמרי, שלושת השופטים שיפרשו מבג"ץ בעתיד הלא רחוק: חיות, פוגלמן וברון הם אקטיביסטים מושבעים, והם בוודאי לא יוחלפו בבני דמותם. בפעם הראשונה מזה שנות דור יהיה רוב אנטי אקטיביסטי בבית המשפט.
• בכלל, יהיה מה שיהיה במדינה, לא נראה שהטרלול הפרוגרסיבי יהיה בין הסכנות הפנימיות.
• סיכוי מסוים שהקיצוניות של איתמר בן גביר תסייע לעצירת תהליך התפרקות המשילות וקריסת הביטחון האישי.
• כפי שהראתי, דירוג חלקה של ישראל בפרסומים המדעיים החשובים ביותר, רק עלה עם השנים.

תורת המוסר של מה שעוד לא קרה

קראתי לאחרונה ספר עיון חדש שמעורר הרבה רעש בעולם קורא האנגלית: חובותינו כלפי העתיד (What we owe the future). הוא מעלה שאלות מוסריות מקוריות, ואציין כמה מהן.

שלום, מלחמה שהורגת 99% מהאנושות, מלחמה שהורגת 100% מהאנושות – הספר מצטט את הפילוסוף הבריטי דרק פרפיט (Derek Parfit) אשר טען שאף על פי שההפרש בין שלום למלחמה שהורגת 99% מהאנושות נראה גדול במיוחד, למעשה דווקא ההבדל שבין מלחמה שהורגת 99% מהאנושות לבין מלחמה שהורגת 100% מהאנושות הוא באמת עצום. זאת מאחר שמי שהורג 99% מהאנושות מותיר סיכוי לאנושות עתידית לצמוח מחדש, בעוד שמי שהורג 100% מהאנושות מחסל את כל מי שיכול היה לחיות בעתיד ולא יחיה. פרפיט הגה זרם פילוסופי חדש שמתעסק בשאלות מוסריות מהנוסח הזה, אשר מתמקדות במשמעויות של הדמוגרפיה העתידית, של העתיד הרחוק ושל האחריות שלנו כלפיו. בספר יש גם תיאור ביוגרפי שלו, שהזכיר לי מאוד תיאורים של גדולי תורה בעולם היהודי. פרפיט לא ביטל רגע וקרא ספרי פילוסופיה גם בשעה שצחצח את שיניו. הוא לבש כל יום בגדים דומים, כדי לא לכלות זמן על התלבטויות בלבוש. הוא אפילו מזג מים חמים לקפה מברז המים החמים, כדי שלא לבזבז זמן על המתנה לרתיחת הקומקום. בויקיפדיה מופיעה ההערכה שהיה לו אספרגר (גם הערכה שנאמרה לגבי גדולי תורה מסוימים).

מדוע אין זה מוסרי לשרוף דלקים פוסיליים? התשובה ברורה ונדונה גם פה בבלוג: פליטות גזי חממה, ההתחממות הגלובאלית. ברם, הספר מעלה טיעון אחר לגמרי, חדש ומעניין. הציביליזציה שלנו הפכה לתעשייתית ומשגשגת בעקבות שימוש המוני בפחם במאה ה-19. אם נוציא את כל הפחם מהאדמה, ואם התרבות שלנו תקרוס לחלוטין בעקבות פגיעת אסטרואיד, מגפה קטלנית או מלחמה גרעינית, ובני אדם פראים יתורו שוב את האדמה ויידרשו להתחיל הכול מחדש, הם שוב יצטרכו לעבור מהפכה תעשייתית. בלי שיהיה להם פחם זמין באדמה, זה יהיה בלתי אפשרי. כל תענוגות הקדמה שזכו להם הדורות האחרונים יהיו בלתי ניתנים להשגה עבורם לנצח. כפי שאין זה מוסרי להתקלח עם כל המים החמים ולא להותיר למי שבא אחריך משהו מהדוד, ככה אין זה מוסרי לגזול את כל מצבורי הפחם, ולא להותיר לציביליזציה הבאה בתור שום דבר. הספר סוקר את מצב מצבורי הפחם וקובע שיש להותיר את מרבצי הפחם אשר קלים לכריה, כמו אלו שנמצאים בוויומינג, לתועלת אנשי העתיד שיזדקקו להתחלה חדשה.

האם יש ערך מוסרי להביא ילד לעולם, בהנחה שאפשר להניח שיהיה לו טוב? רוב בני האדם, לפחות אלו שאינם סובלים מדיכאון מצמית, מוצאים ערך בחייהם וחווים רגעי אושר וסיפוק רבים. האם ניתן להסיק מכך שיש ערך מוסרי להביא ילד לעולם, מאחר שבכך מוסיפים לעולם עוד כמות של חוויית אושר? הנטיה של פילוסופים היא להתייחס להבאת ילדים כאקט נייטרלי מוסרית (ולאחרונה אפילו רבים מהם טוענים שזהו דבר מזיק בשל הצפיפות וההתחממות הגלובאלית, אבל זהו עניין אחר).

נניח שאנו מולידים ילד בידיעה שילקה במחלה מחרידה, ושחייו יהיו סבל מתחילה ועד סוף – פילוסופים של אתיקה יסכימו שזה אקט רע ופסול. מדוע אם כך אין אנו מקישים באופן סימטרי שהבאת ילד ממוצע, שצפוי להיות בריא ובעל רמה סבירה של אושר בחיים, היא מבורכת מוסרית?

השאלה קשה אפילו יותר, אם נחשוב על שתי אופציות.

1. הבאת ילד בריא ומאושר לחלוטין
2. הבאת ילד בריא ומאושר רוב הזמן עם התקפי מיגרנה פה ושם

אופציה 1 היא נייטרלית מבחינה מוסרית, בהנחה שהבאת ילדים לעולם נייטרלית מבחינה מוסרית. אופציה 2 היא גם נייטרלית מבחינה מוסרית, כי הרי זה לגיטימי מצד הורים להביא ילד לעולם, גם אם הם יכולים להעריך שיהיו לו התקפי מיגרנה פה ושם. אבל ברור שאופציה 1 עדיפה מאופציה 2, ושאם ביכולתה של האם יכולה לעבור טיפול תרופתי כלשהו בהריון שיבטיח לה ילד מסוג 1, היא צריכה מוסרית לעשות זאת. יש כאן פרדוקס: 1 ו-2 שניהם נייטרליים מוסרית, אבל עדיין 1 עדיף על 2.

"הטיעון מעורר הסלידה" – נתאר לעצמנו שני עולמות אפשריים. בעולם אחד קיימים מיליון בני אדם מאושרים מאוד מאוד. נאמר שכל אחד מהם יכול להגיד שבחייו יש 10 נקודות אושר. בעולם אחר קיימים מאה מיליון בני אדם, שהאושר שלהם מועט ודל, גם אם הוא עולה במקצת על האומללות. נאמר שכל אחד מהם יכול להתהדר בנקודת אושר בודדת. אם נסכם את נקודות האושר נגלה שבעולם הראשון יש 10 מיליון נקודות אושר, בעוד שבעולם השני יש 100 מיליון נקודות אושר. ברור שהעולם השני טוב בהרבה מבחינה מוסרית, ויש לחתור להתקיימותו על חשבון הראשון. דרק פרפיט קרא לכך "הטיעון מעורר הסלידה". עדיף עולם של המון בני אדם שיש להם טיפת אושר בחיים, מאשר עולם קטן יותר של אנשים מאושרים לחלוטין. כל זה נשמע אולי כמו הזיה פילוסופית, אבל יש לשאלה המוסרית הזו השלכות ברורות לגבי שאלות של הגירה. ניקח מדינה כמו שוויץ, גן עדן שתושביו נהנים כל יום מחייהם. אבל זו מדינה קטנה. מבחינה מוסרית עדיף להציף אותה במהגרים מהעולם השלישי, שאמנם יוסיפו רמות גבוהות של עוני ופשיעה ואי יציבות פוליטית, אבל בהנחה שעדיין יהיה לכולם סיפוק מינימלי מחייהם, הדבר יהווה שיפור מוסרי: רבים רבים עם מעט אושר עדיפים על מעטים עם הרבה אושר.

האופטימיות חוזרת

התפרסם היום שהחיסון של מודרנה מנע הופעת מקרי קוביד קשים בקרב מחוסנים שהשתתפו בניסוי באופן טוטאלי בעוד שבקבוצת הפלצבו היו 30 מקרים כאלו. 30:0 זו תוצאה מדהימה בכל ענף ספורט ובפרט בתחרות שבין יכולת ההמצאה האנושית לבין הנגיפים.

ההישגים המרהיבים של פייזר ומודרנה גורמים לגל אופטימיות בבלוגוספירה באנגלית וקראתי כמה פוסטים שתוהים האם הקיפאון הטכנולוגי היחסי שאפיין את כל התחומים מלבד מחשבים ותקשורת בעשורים האחרונים, הולך ומשתחרר (למשל כאן וגם כאן)

לפני כמה שנים כתבתי הרבה על הרכב ללא נהג בזמן שהיה זה רעיון בחיתוליו. מאז הרעיון התמסד אך גם התברר כקשה ליישום מהצפוי. אולם ויימו חברת הבת של גוגל, האחראית לפיתוח הרכב האוטונומי, ממשיכה להתקדם עם פיתוחו. באריזונה כבר אפשר להזמין מונית לא מאוישת של ויימו, וגם אם הזמינות לעת עתה נמוכה, השירות כבר קיים, נוח ובטיחותי. רגע פתיחתו הוא בעבר, כבר לא בעתיד. מובילאיי מתכננת להופיע בתל אביב ב-2022.

עוד בתחום הרכב, התמחור המטורף שהבורסות נותנות לטסלה מלמד שאנשים שמוכנים לשים את כספם היכן שפיהם מאמינים בהחלפה הגדולה מנפט לחשמל נקי שתסייע לשמור על כדור הלכת, תפחית את הזיהום בערים ותשחררנו סופית מעריצות שליטי הנפט. לצד זאת מעניין לשים לב שיש פער בין החזון של טסלה המבוסס על החזקת רכב אישי יוקרתי לחזון האקולוגי יותר של ויימו שקורא לשימוש במוניות אוטונומיות.

כמובן בתחום התחבורה הדבר הבדיוני ביותר שעומד לקרות בשנים הקרובות הוא אצלנו. הרכבת התחתית בתל אביב שנקבל עם פתיחת הקו האדום בין בת ים לפתח תקווה (גם אם זה עוד לא המטרו, אלא רכבת קלה).

הנגיף קידם בשנות אור את העבודה מרחוק. נוצרה נורמה חברתית שהדבר אפשרי ואף רצוי. מהפכה נדל״נית דרמטית שאיש לא ראה אותה באה בטרם הקוביד יכולה לעמוד לפתחנו. מבטאת זאת הנפילה החדה בעלות השכירות בסן פרנסיסקו ובניו יורק. אנשים מוכנים להתרחק מהעבודה ולגור היכן שזול.

תחום האנרגיה אינו קופא על שמריו. השמש והבטריות כבר הולכות ומחליפות את הדלקים המאובנים, ואנרגיה תיעשה ככל הנראה זולה להדהים בעשורים הקרובים. שיאי המחירים הנמוכים נשברים כל הזמן במכרזים על אנרגיה סולארית, ואני עוד זוכר את נבואות הזעם על קץ הנפט וקץ האנרגיה מפי אלו שהמעיטו בערכה של יכולת ההמצאה האנושית בעולם קפיטליסטי.

כל זה בעולם הטכנולוגי. במדעי החברה ההישגים צנועים בהרבה, אבל גם בכלכלה יש התקדמות בהנחלת האמיתות שקיינס ו-MMT תרמו לאנושות. בעברית: גרעונות לא חשובים. חלקו כסף לאנשים למען השם. רעיון פשוט, אבל כמו בהמצאת הווטסאפ, לפעמים הפשטות מנצחת.

תחום אחד שבו האנושות תצטרך לעשות חשיבה מחודשת הוא הדמוגרפי. אין רע בכך שתחול ירידת מה בתפוסה של הפלנטה, אבל לטווח הארוך המצב הנוכחי במדינות המפותחות שבו נשים מולידות פחות משני ילדים בממוצע אינו בר קיימא. אף על פי כן לעת עתה מגמת הירידה בילודה הולכת ומעמיקה.

אומרים שסוף העולם מתקרב (2)

כל ספר שדן בהשמדה הכוללת הצפויה לנו, בני האדם, בסוף הדרך מושך את סקרנותי. כתבתי בעבר על ספר אחד כזה. אני אוהב את הפרופורציות שהסוף האולטימטיבי של כל חי נותן לכל דבר אחר, והנה בדיוק בכך עוסק ספר חדש. מחברו, טובי אורד, מנסה לאפיין את דרגת הסיכון להשמדה כוללת של האנושות שניצבת בפנינו. אם האנושות תושמד עד לזכר ולנקבה האחרונים יתבטל קיומם העתידי של טריליוני טריליונים בני אנוש. שום צרה שהיא לא משתווה לכך ואינה בעלת השלכות ארוכות טווח קשות כאלו.

יש סכנה קיומית שנראית ודאית – התנפחות השמש בתוך כמיליארד שנה, אבל אולי בני האדם או צאצאיהם האבולוציוניים יגיעו לכוכבים רחוקים עד אז וייחלצו מכך. אורד מעדיף להתעסק בהסתברויות לאסונות קרובים יותר ובחשש שאנו נביאם על עצמנו.  הוא מציין את ההשערה שרווחה בקרב מדעני פרויקט מנהטן לפיה ניסוי של פצצת אטום יעלה את הטמפרטורות על כדור הארץ לרמה שכדוגמתה לא הייתה מעולם ויתחיל תהליך שרשרת שבו האוויר יתלקח והחיים יושמדו.  אורד מציין בדאגה שההערכה הזו לא מנעה את עריכת ניסוי טריניטי לפני 75 שנה, ב-16 ביולי 1945. היא אמנם הופרכה קודם לכן אך לא בוודאות מוחלטת, ואפשר היה לצפות מאנשי המדע לקחת שולי בטיחות גבוהים יותר. אחד מאנשי פרויקט מנהטן ציין בהיגיון שעדיף השעבוד להיטלר על פני השמדתה הנצחית של האנושות. מה עוד שעד שהגיע זמן הניסוי בפועל כבר היה היטלר מת ויפן, האויב האחרון שנותר, הייתה בנסיגה.

מהאסונות הקיצוניים והנדירים שהטבע יכול לזמן לנו, התפרצות הר געש קשה כמו בטובה לפני 75 אלף שנה, פגיעת אסטרואיד כמו זה שהשמיד את הדינוזאורים או התרחשות סופר נובה קרובה, אורד פחות מודאג. עובדה ששרדנו אותם והגענו עד הלום.

סכנת החורף הגרעיני פחתה מאז שיא המלחמה הקרה, והמעצמות מחזיקות בפחות כוח נפץ גרעיני. ובכל מקרה גם תסריטי החורף הגרעיני הקשים ביותר לרוב מותירים את ניו זילנד שלמה. אז האנושות תיבנה מחדש מהניו זילנדים (האם זו דיסטופיה או אוטופיה?)

ההתחממות הגלובאלית כשלעצמה אינה נראית מסוכנת עד כדי השמדת כל אנוש, אלא אם יש תהליכי פידבק נסתרים ומחרידים. ייתכן למשל שבשל ההתחממות כמות מתאן עצומה תיפלט מקרקעית האוקינוסים ותעצים את ההתחממות. עם זאת בעבר הפרה היסטורי הרחוק היו תקופות שבהן ריכוז הפחמן הדו חמצני היה גבוה פי ארבעה מבימינו והיונקים שרדו אותן. ייתכן שבני אדם יתעקשו למצוא באדמה כל דלק פוסילי ולהבעירו. במקרה כזה הטמפרטורה יכולה לעלות עד 13 מעלות ברחבי העולם עד שנת 2300, אך יש לקוות שלא יהיו כה חסרי אחריות. (ביהדות, יש להזכיר, שנת סוף העולם היא 2239). על פי המחבר, אפילו עליה של 20 מעלות בטמפרטורת הארץ הממוצעת תותיר אזורי חוף שבני אדם יוכלו לשרוד בהם ולכן אינה מסכנת את עצם הקיום האנושי.

האם הנורמה ההולכת ומתפשטת שלפיה אישה ממוצעת יולדת פחות משני ילדים מסכנת את קיום האנושות? אני הייתי אומר שבשביל זה יש דתיים. המחבר פשוט אומר שממשלות תמיד יוכלו להציע תמריצים מעודדי ילודה.

האם היעלמות הדבורים המדוברת פה ושם בדאגה תסכן את החקלאות וכתוצאה מכך את הקיום האנושי? לא, זה מיתוס.

הימים שבהם אנו חיים מעלים כמובן את סיכון המגפה. התפשטות הידע על נגיפים ודנ״א והאופי השקוף של הפעילות המדעית יכולים לאפשר לאנשים חורשי רע, מסוגה של הכת היפנית שתקפה בזמנו את הרכבת התחתית עם גז עצבים וזממה להשמיד את האנושות, לרקוח מזימות אפלות. הסרט שנים עשר קופים הציג תסריט בלהות כזה. ייתכן שדמוקרטיזציה של ידע נאנוטכנולוגי שמאפשר לבנות עצמים מורכבים מאטומים גם היא תאפשר למתי מעט בעלי כוונות זדון לחולל הרס בקנה מידה משמיד אנושות.

את האפשרות שהיתקלות בחוצנים תביא להשמדת האנושות פוטר המחבר כ״מאוד מאוד לא מסתברת״, אך הוא מרחיב לגבי התסריט שבו אינטליגנציה מלאכותית תהיה זו שתחסל אותנו. הוא מציין בצדק שהוא הספקולטיבי ביותר בספר ולי תמיד הוא נראה מגוחך לגמרי – כאילו יש קשר בין אינטליגנציה אנושית חיה לבין אינטליגנציה של מכונה שאינה אלא יישום עיוור של אלגוריתם מת.

בחזרה לעתיד – הדמוגרפי

אחד הנושאים שאני אוהב לעקוב אחריהם בבלוג הוא העתיד הדמוגרפי של ישראל וכל פרסום חשוב העוסק בו. קראתי לעומק את תחזית הלמ"ס לאוכלוסיית ישראל ל-2065 שהלמ"ס הרחיב לגביה לאחרונה והיא מלמדת הרבה.

הלמ"ס מחלקת את אוכלוסיית ישראל לשלושה נתחים: יהודים לא חרדים, חרדים וערבים. מבחינה דמוגרפית ייתכן שיש הצדקה לחלוקה מרובעת: יהודים לא חרדים, חרדים, ערבים וערבים בדואים בנגב. שיעורי הילודה של הקבוצה האחרונה הם עדיין דרמטיים, אבל העליה בהשכלת הנשים והצמצום בפוליגמיה בקרב הבדואים נותנים סיבה לקוות שבעתיד הלא רחוק נתוני הילודה שלהם יקרסו לעבר אלו שמאפיינים את שאר ערביי ישראל.

אנשי הלמ"ס משקללים בחישוביהם עלייה, ירידה מהארץ ואיחודי משפחות של ערביי ישראל. אבל הם לא משקללים את האפשרות למעברים בין הקבוצה החרדית לקבוצה הלא חרדית. מרכז טאוב ציין שהחרדים אינם גדלים בקצב הצפוי לפי הילודה שלהם וייחס זאת לנשירה מהחרדיות. יש מי שמיהר לקפוץ על כך בשמחה ולטעון שתזת "התפרקות החרדיות" של אבישי בן חיים קורמת עור וגידים. אך זו הגזמה. לכל היותר ניתן לומר שהחרדים היו אמורים לגדול בקצב של 7 ילדים לאישה ובפועל גדלים בקצב של 6 ילדים לאישה.

סביר שצפויים עם השנים ירידה בילודה החרדית או/ו גידול בנשירה החרדית. החרדים צפויים להתערבב יותר באוכלוסיה הכללית ובמקומות התעסוקה וכבר יש סימנים לעלייתה של בורגנות חרדית. הקושי למצוא דיור הולם לאוכלוסיה שגדלה במהירות גם הוא יכול להשפיע – לעודד יציאת גברים ונשים לעבודה, עליה בגיל הנישואין והאטת קצב הילודה.

התסריט הקיצוני ביותר של הלמ"ס שלפיו בדורות הבאים הילודה החרדית תתקרב לרמת ה-8 ילדים לאישה ו-8 ילדים אלו יוותרו חרדים ויולידו, כל אחד מהם, 8 ילדים משלו, נראה אם כך די מופרך. ייתכן שבלמ"ס מצד שני מפספסים עליה גדולה ומתמדת מיהדות אמריקה שנעשית יותר ויותר אורתודוקסית. העיתונים חשפו שבתו של הסנטור ליברמן למשל עלתה לאחרונה ומתמונתה היא נראית הרבה יותר דתיה מהוריה. אבל אלו אינם מספרים שהופכים את הקערה.

אני נוטה להאמין שהתסריט הסביר לילודה החרדית הוא בסביבות 5 ילדים לאישה שיהפכו ל-4 לערך או קצת יותר אם משקללים נשירה. מצב כזה נמצא בין התחזית הבינונית של הלמ"ס לבין התחזית הנמוכה לגידול בקרב החרדים. התחזית הנמוכה שצופה קריסה בגידול הציבור החרדי לרמה של שלושה ילדים לאישה נראית רחוקה כיום. אפילו אישה דתיה לאומית מודרנית נוטה להוליד יותר משלושה ילדים בימינו. שלושה ילדים זו הרצפה המקובלת עבור משפחות דתיות, אם אין לאישה איזו בעיה רפואית חריגה.

התחזית הבינונית לילודה היהודית הלא חרדית צופה ירידה הדרגתית אך לא דרמטית מהרמה הנוכחית (2.6 ילדים לאישה) שוב אל הרמות שהיו מאפיינות נשים ישראליות בשנות התשעים (2.2 ילדים לאישה). התחזית הנמוכה משרטטת קריסה לעבר רמות הילודה המקובלות כיום במערב, פחות מרמת התחלופה. מנגד צריך לקחת בחשבון שגם בקרב הלא חרדים חלקם של הדתיים צפוי לגדול מחד ומאידך הנשירה החרדית יכולה לשמש לקבוצה זו מכפיל כוח. התחזית הבינונית נראית לי אם כך מעט פסימית, אך סבירה בהתחשב באילוצי הצפיפות הגוברים שאולי יסמנו לישראלים, כמו לבנגלדשים, שדי והותר.

לגבי הערבים הלמ"ס נעה בין ציפיה להתייצבות הילודה בקרבם על רמת ה-3 ילדים לאישה (נראה לי סביר במיוחד בהתחשב בלחץ הדמוגרפי מצד הבדואים) לבין קריסה לרמת ילודה מערבית (נראה לי פחות סביר וגם בירדן ובמצרים זה לא ממש קורה. עם זאת ישנה הדוגמה הדרוזית – אוכלוסיה דתית ושמרנית הפכה להיות בעלת שיעור ילודה נמוך במיוחד יחסית לישראל). מסיבות השמורות עמם ואולי כדי לא לעורר שדים אפלים, אנשי הלמ"ס נמנעו מלכלול חלופה שבה הילודה הערבית רק עולה.

הערכה חילונית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

יהודים לא חרדים: 9.7 מיליון.

יהודים חרדים: 5 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

אם הגרסה שלי להשערות הלמ"ס תתאמת אז יחיו בישראל כמעט 20 מיליון בני אדם. 24% ערבים, גידול לעומת המצב הנוכחי, גם אם לא מאוד דרמטי. גידול זה של ערביי ישראל לבדם יכול להמחיש כמה מסוכנת פנטזיית הסיפוח המלא של יו"ש. 26% מהישראלים יהיו חרדים. רובם יהיו קטינים נטולי זכות הצבעה ולכן ב-2065 ניצחון החרדיות עשוי להיות באופק אך רחוק ממימוש פוליטי. כפי שכתבתי בעבר, יהיה זה זמן טוב להכריז על הקמת קנטון תל אביב. עד אז ייחצה סף היסטורי: מספר התינוקות החרדים יעלה לראשונה על מספר התינוקות היהודים הלא חרדים (סף אחר נחצה כנראה השנה – מספר התינוקות החרדים עולה על מספר התינוקות הערבים).

הערכה דתית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

לחילופין אני מציע הערכה אלטרנטיבית שלפיה הדת תהיה חזקה בישראל יותר מהמצופה ותשפיע בשני מישורים. החרדים ימשיכו בדפוסי ההולדה הנוכחיים עם ירידה קלה בלבד וגם הנשירה משורותיהם לא תהיה דרמטית. בקרב הלא חרדים נורמות הילודה ימשיכו לגרור את הפריון כמעט אל עבר ה-3 ילדים לאישה. גם דבר זה סביר לייחס לדת – הציבור הדתי לאומי יהיה דומיננטי בקרב הלא חרדים, הציבור המסורתי יתחזק דתית והדבר ישתקף גם בנורמות הילודה שלו.

יהודים לא חרדים: 11.2 מיליון.

יהודים חרדים: 6.4 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

22 מיליון ישראלים. 20% מתוכם ערבים. 29% מתוכם חרדים. אבל את המשמעות האמיתית של מגמה דמוגרפית כזו ניתן יהיה להבין בחדרי הלידה. 88 אלף תינוקות ערבים. 186 אלף תינוקות יהודים לא חרדים ו-219 אלף תינוקות חרדים.  בסך הכול יוולדו בישראל 500 אלף תינוקות בשנה, בערך כמו שנולדים כיום באיטליה.

העתיד של רוסיה ושל המזרח התיכון

חברת של פרסמה לאחרונה את התחזית שלה למה שהאנושות צריכה לעשות, מבחינת צריכת אנרגיה ממאובנים, כדי לעמוד ביעד ההתחממות שנקבע בהסכם פריז.

כ-70% מהיצוא של רוסיה מורכב מאנרגיה ממאובנים לסוגיה ומוצרים הקשורים לכך. כשמדובר באירן, היצוא הזה מהווה בערך 85% מסך היצוא. ערב הסעודית? 90% בערך. איך הכלכלה של המדינות האלו תיראה אם התחזית לירידת צריכת האנרגיה ממאובנים תתממש? ונצואלה מהווה דוגמה למדינה שציפתה להסתמך על נפט ולמה שקרה לה כשהמחירים אכזבו. גם רוסיה של ילצין, בזמן השפל במחירי הנפט, בסוף שנות התשעים.

גם רעיון השארת הגז באדמה, שהועלה בידי מתנגדי המתווה ליצוא הגז הטבעי שהתגלה לחופינו, נראה מהגרף הזה אווילי כפי שהוא באמת היה.

הדתיים יירשו גם את אירופה?

לא פעם תהיתי בפוסטים בבלוג על הפרדוקס הגדול של הדמוגרפיה בימינו: האבולוציה, הרעיון הכי חילוני, מבשר את ניצחונם של אלו שהם הכי דתיים. כך בקרב היהודים הדתיים: ברור בעליל שגנים שקשורים לאמונה דתית יכולים לגרום לאנשים להוליד הרבה יותר צאצאים. כך גם בקרב המוסלמים. לא סתם ברצועת עזה שנשלטת בידי החמאס הילודה גבוהה יותר מאשר ביהודה ושומרון. גם בקרב מהגרים באירופה, המוסלמים הדתיים יותר עושים יותר ילדים. בארצות הברית המדינות שבהן ניצח טראמפ ושבהן האמונה הנוצרית משחקת תפקיד גדול הן מדינות בהן שיעור הפריון גבוה, זאת לעומת מדינות החוף הליברליות. שיעורי הילודה גבוהים במיוחד בארה"ב אצל כיתות דתיות ייחודיות: נוצרים בני האמיש ומורמונים. באופן כללי בארה"ב אישה שמתנגדת להפלות היא אישה שתוליד 0.66 ילדים יותר בימי חייה, ולאו דווקא מאחר שתמנע מקטיעת הריון לא רצוי, אלא בגלל מכלול הערכים שמנחים את חייה.

בשום מקום אפקט עודף הילודה הדתית אינו חזק כמו בקרב האוכלוסיה היהודית החרדית. לא סתם מנבאת הלמ"ס שמחצית מהילדים במדינה יהיו חרדים בשנת 2065. האפקט אצל החרדים הוא כנראה גם שילוב יוצא דופן של גנטיקה דתית וסביבה חינוכית. החומות שהם מקימים סביב לצעיריהם מאפשרות לשמר אותם בקהילה בשיעור שמעל 90%. הדתיים לאומיים ולפי כתבה מעניינת של עקיבא נוביק בערוץ 10, גם החרדים הלאומיים, לא מצליחים לעשות זאת באופן הרמטי שכזה.

על כך כתבתי כבר הרבה. אבל מעניין שגם בארצות שבהם האפקט של הדתיות על הילודה חלש, הוא עדיין קיים, וזהו נתון מעניין, שלדעתי מהווה אפילו חידוש מסוים כי אינו ברור לעין כמו בארץ. סדרה של מחקרים מראה שגם באירופה וגם בקרב נוצרים – הדתיים מולידים יותר, וההבדל אינו זניח בכלל. אישה קתולית מספרד שמחוברת לדת מולידה 1.9 ילדים בממוצע. אישה קתולית מספרד שרחוקה מהדת מולידה 1.3 ילדים בממוצע. הקאלוויניסטים בהולנד הם קבוצה אדוקה מאוד שמונה 7% מהאוכלוסיה ויש לה ייצוג בפרלמנט – מפלגה שמוקדשת להפצת דבר האל ומוכנה לתמוך בקואליציה ימנית מבלי לקחת תפקידי שרים (מזכיר משהו?). אישה קלווניסטית בהולנד הולידה 3 ילדים בממוצע, לעומת 1.7 הילדים הממוצעים של הולנדית חילונית. (מקור 1,מקור 2).

אפשר לתהות מה המשמעות של פער הילודה הזה באשר לעתיד – האם אפילו העולם הנוצרי המתחלן יחזור לדת בסופו של דבר? להערכתי אין להסיק זאת בוודאות. הדתיות הנוצריות אינן מולידות בקצב מסחרר כמו החרדיות בארצנו וגם אינן משמרות את צאצאיהן בסביבה הרמטית נבדלת כמוהן. כלומר אין כל כך הרבה ילדים של נוצרים אדוקים, ובנוסף – ילדים אלו  מחליטים על אורח חייהם באופן חופשי, נחשפים לעולם ולא צועדים בנתיב שנסלל מראש בידי אבא ואמא.

יש כאן אפקט פרדוקסלי אפשרי – כפי שהעיר לי פעם אחד המגיבים (קרדיט למבקר הטוקבקים), דווקא בשל אלמנט הבחירה החופשית, הברירה הטבעית הגנטית מתעצמת – בכל דור ודור, אלו בעלי הפנוטיפ החילוני יותר מידללים באוכלוסיה, כי הם בוחרים מרצונם להוליד פחות ואינם כפופים להכרעת הוריהם בנושא. אף על פי כן אפקטים של ברירה טבעית גנטית בבני אדם הם מטבעם מאוד איטיים ודורשים דורות. בזמן הזה יבואו תהליכים אחרים, תרבותיים וסביבתיים, שיהיו בעלי השפעה רבה יותר ואולי הפוכה. עליית החשיבה המופשטת למשל מהווה בעיה לדת, כי אמונה דתית אדוקה הולכת יד ביד עם צמצום מוח.  בישראל הכיוון הכללי של האוכלוסייה נראה חד משמעי בהרבה מאחר שהחרדים מצליחים להשתמש במקביל בשני תהליכים ובשניהם בעוצמה מרשימה – מצד אחד ברירה גנטית – נשים וגברים שהגנטיקה שלהם מכווינה אותם לדתיות מולידים יותר ילדים. מצד שני שימור סביבתי – מערכת חינוך ותמריצים מורכבת וחכמה מותירה את הילדים בציבור החרדי. מערכת תמריצים זו מסתייעת לעתים בהתנהלותם של החילונים. ראו למשל את חובת הגיוס שמשמרת את הצעירים החרדים בישיבות, אבל זהו כבר עניין לפוסט אחר.

בימי שלוט השופטים

בג"ץ פרסם השבוע פסיקה האוסרת על הממשלה והכנסת להמשיך בנוהג שבו הם קובעים, כביכול באופן חד פעמי ובהוראת שעה, תקציב דו שנתי. לא ניתן לתקן את חוקי היסוד לצורך חד פעמי, כתבו השופטים בפסיקה שהתקבלה פה אחד והמשיכה את מגמת ההתערבות האקטיביסטית של בית המשפט בעבודת הכנסת. אבל בנימוקי פסק הדין הסתתרה פצצה משמעותית בהרבה מהפסק עצמו, אקדח שכבר הפגין נוכחות לא מבוטלת במערכה הראשונה ועתיד לירות בקול רעש גדול באחת המערכות הבאות.

השופטים דנו בדוקטרינת יום הדין של המשפט – התיקון החוקתי הבלתי חוקתי. במה דוקטרינה זו עוסקת? נניח שהכנסת משנה חוק יסוד, כמו ששינתה את חוק יסוד: תקציב המדינה במקרה הזה. האם שינוי זה בהכרח תקף, אם התקבל בכנסת ברוב הנדרש? או שמא אפשר לטעון שהשינוי אינו נסבל משפטית, כי הוא סותר את עקרונות היסוד של השיטה. לכאורה הכנסת היא הרשות המוסמכת לקבוע את החוקה, ולפיכך אם תקבע למשל בחוק היסוד, ברוב גדול מספיק, שיש לגלח את גופו של כל ג'ינג'י, זה יהיה החוק במדינת ישראל, בג"ץ יצטרך לקבלו ללא ערעור, וכשומרי חוק נלהבים, גם שופטיו הג'ינג'ים יקבלו אובדן שערותיהם בהכנעה. נימוקי נגד מטעמי שוויון, כבוד האדם, פרטיות וכדומה יהיו חסרי משמעות מול חוק יסוד, שכוחו גובר על כל חוק ואף על זה של חוק יסוד שקדם לו.

אבל כבר בכמה הזדמנויות הביעו שופטי בג"ץ דעה אחרת. גם לכוחה של הכנסת יש גבול. אחת ההזדמנויות החשובות לכך הייתה בדעת המיעוט של השופט המנוח מישאל חשין בנושא גיוס בחורי הישיבות. חשין כתב שאפילו אם חברי הכנסת יחליטו בחוק יסוד שיש לכפות רק על חלק מהאוכלוסייה להתגייס כדי להגן על חלק אחר מהאוכלוסייה, זו אפליה בין דם לדם שלא ניתן לקבל בשום פנים, והיא סותרת את ערכי היסוד היהודיים והדמוקרטים של המדינה.

אפשר בקלות לדמיין מצב עתידי לא מופרך שבו המדינה הולכת ונעשית דתית וחרדית יותר ויותר. ישראל של העתיד בדמותה של ירושלים של היום. בישראל שכזו הכנסת מקבלת באופן סיטונאי החלטות שעושות לשופטי בית המשפט העליון עור ברווז, ואפילו מעגנת אותן בחוקי יסוד. בתגובה השופטים פוסלים בהחלטיות חוקים שלדעתם עומדים בסתירה לערכי המדינה היסודיים. גם ניסיון לשנות את שיטת הבחירה של השופטים עצמם יוכל להיפסל בטענה שחותר תחת עיקרון היסוד של העצמאות השיפוטית. עד היום החלטות בג"ץ, ככל שהיו לצנינים בעיני פוליטיקאים ומצביעיהם, קוימו בקפידה. במדינת ישראל העתידית שעלולה לסבול משבר פנימי עמוק ובסיטואציה של משבר חוקתי מתמשך כמו זה, עלול לקבוע הכוח הגס. במאבק בין הכנסת לבית המשפט המוסד שיהיו לו יותר נאמנים בכוחות המזוינים – הצבא והמשטרה – הוא זה שידו תגבר. כאן ישנה אירוניה – כי דווקא התעקשותם של החרדים שלא להשתתף בכוחות המזוינים של ישראל, אותה הפרה בוטה נוכחית של עקרונות היסוד, היא זו שיכולה, אם תימשך, לאפשר לבג"ץ העתידי, עוד חמישים שנה ויותר, לאכוף את דעותיו על הרוב הדמוגרפי העוין לו שייווצר אז, וליהנות מגיבויים של בעלי הנשק.

אומרים שסוף העולם מתקרב

סופי העולם הוא ספר עיון חדש ומרתק שיצא בשפה האנגלית ועוסק באירועי ההכחדה הגדולים. שם הספר שנון – סוף העולם אמור להיות אחד ויחיד. כשמשתמשים במונח בלשון רבים, כבר יש בכך אלמנט הפתעה. ברם, זו האמת – העולם שבו אנחנו חיים עבר כמה הכחדות המוניות. הידועה שבהן היא זו שהתרחשה לפני 66 מיליון שנים, כאשר פגיעת אסטרואיד הובילה להיעלמותם של הדינוזאורים. אולי אפילו בין רגע. אבל הרבה קודם, מאות מיליוני שנים קודם, כבר אירעו הכחדות עצומות אפילו יותר.  ההכחדות הגדולות עיצבו את העולם שבו אנו חיים היום. 200 מיליון שנה חיו דינוזאורים על הפלאנטה ולא פיתחו ציביליזציה, אבל 60 מיליון השנים שבהן הבכורה עברה לידי היונקים הצמיחו את המין האנושי. בעוד 800 מיליון שנה תחל ההכחדה הסופית ככל הנראה על כוכב לכת ארץ. זאת בשל תהליך ההיתוך של השמש שיוביל לכך שהחום יעשה בלתי נסבל עבור צורות החיים המוכרות לנו. במרחב הגיאולוגי שאנחנו חיים, בין כליון הדינוזאורים לבין המוות בידי השמש, הספר בעיקר שם דגש על התפקיד שמשחק הפחמן דו חמצני, שבכסילותנו אנו מוציאים בחוסר אחריות מן האדמה שבה היה טמון. בניגוד לטענות לפיהן התחממות כדור הארץ בעקבות פליטות הפחמן הן ספקולציה עתידית, הספר מראה שפחמן דו חמצני שיחק בעבר תפקיד מרכזי בהכחדות גדולות. אז התפרצויות געשיות שהתרחשו באוקיינוסים פלטו פחמן דו חמצני על פני טווח זמן של עשרות אלפי שנים, וכך כדור הארץ התחמם באופן שהמית כמעט את כל החי.  היום הפליטות הרות הגורל מתרחשת בתחנות הכוח ובאגזוזים של מכוניות.

הכחדות בשל פעילות אנושית אינן דבר חדש. באלפי השנים האחרונות הפגינו בני האדם יכולת בלתי רגילה לחסל מינים אחרים. הממותות התהלכו על פני האדמה לפני אלפי שנים בודדות ואינן עוד. עוף הדודו והיונים הנודדות נכחדו לפני שניה במונחי כדור הארץ.  להכחדת בעלי חיים בידי האדם יש היסטוריה עתיקה. האבוריג'ינים באוסטרליה למשל חיסלו ככל הנראה חלק נרחב מבעלי החיים שם, ביניהם הדיפרוטודון, חיית כיס ענקית בגודלה. ישנו ויכוח אידיאולוגי בנושא – האם ניתן לייחס לילידים חיסול נרחב של עולם החי. ישנם פעילי זכויות ילידים עם השקפת עולם נוסח הסרט "אוואטר" שמתקשים להאמין שייתכן שילידים, ממש כמו האדם המודרני, עשו שמות בבעלי החיים שבסביבתם ולא חיו איתם בהרמוניה קסומה.

האופן שבו בני האדם מהנדסים בדורות האחרונים את כמות הפחמן הדו חמצני באוויר נושא עמו את הסכנה שיביא להכחדה בסדר גודל כזה המתקרב במשהו להכחדות הקדמוניות העצומות. אפילו הרבה לפני זה – ההשלכות הגיאופוליטיות נדמות בלתי נתפסות. מה תהיה המשמעות של גבולות בינלאומיים, ובפרט באזור הנפיץ שלנו, כאשר בשנת 2200 או מאוחר יותר הדלתא הצפופה של הנילוס, ביתם של עשרות מיליוני מצרים, תשקע במים.  אבל את מי תעניין הדלתא כאשר זה יהיה גם גורלן של ניו יורק, בוסטון, אמסטרדם וערים אחרות. סעודיה ומדינות מדבריות נוספות, כמו גם כנראה הנגב שלנו, יהפכו למקומות שבהם לא ממש ניתן לנהל חיים אנושיים, לפחות לא בקיץ. יציאה החוצה מהמזגן תהיה כרוכה בסכנת מוות כמו ביקור בלי מיכל חמצן על הירח. מצוות החאג' באיסלאם תהפוך ללא מעשית אם תיפול על הקיץ. קארמה רעה תהיה לסעודים – הם הוציאו כל כך הרבה נפט מהאדמה וישלמו את המחיר. אבל גם לנורווגים ולקנדים, שאף הם הוציאו את הנפט, תהיה קארמה רעה – ארצותיהם שיהפכו להיות חמימות ונעימות תצטרכנה לקלוט המוני פליטים משאר העולם.

האנושות עדיין יכולה להתעשת. אם תעמוד ביעדים של פריז, ניתן יהיה להגביל את התחממות כדור הארץ לשתי מעלות, מה שיגביל את הנזק האקולוגי. העלייה שמתרחשת מול עינינו בפופולאריות של מכוניות חשמליות ושל מכוניות חסכוניות בדלק והזינוק בהפקת כוח ממקורות מתחדשים מגדילים את האופטימיות לגבי הריאליות של היעד הזה. רק השבוע למשל הודיעה מאזדה על פריצת דרך בהתייעלות מנוע הבעירה הפנימית.

יצוין שהאפקט של פליטות גזי חממה לטווח הארוך באמת, של אלפי שנים ויותר, יכול להיות מעורב. כי לזכותן של הפליטות ניתן לומר שהן עשויות להציל את האנושות מקטסטרופה הפוכה ושכיחה למדי מבחינה גיאולוגית – עידן קרח. עם זאת, ייתכן שדווקא מסיבה זו כדאי לנו להשאיר מצבורי פחמן דו חמצני באדמה – כדי שלדורות העתיד הרחוק תהיה דרך לחמם את הפלאנטה.

עוד נושאים מעניינים שנדונים בספר – השאלה המוסרית לגבי חובת הדאגה לדורות הבאים (נושא שכתבתי עליו לפני שנתיים). וגם העיקרון האנתרופי – יכול להיות שהסיכוי להכחדה המונית גדול בהרבה משנדמה לנו על סמך ההיסטוריה הגיאולוגית. העובדה שלא אירעו כל כך הרבה הכחדות המוניות בעבר היא חלק מהנס שהיה נחוץ כדי שניווצר ונצפה בעולם. אבל הנס הזה לא בהכרח יקרה שוב. אנחנו דומים למועמד לעבודה שנבחר באקראי מאלפי קורות חיים בידי המנכ"ל שרצה, לפי הבדיחה, לבחור עובד עם מזל. העובד החדש הוא אכן ממוזל – אם לא היה לו מזל הוא לא היה מגיע למשרה, אבל מעתה והלאה הסיכוי שלו לצירופי מקרים ממוזלים נוספים הוא נמוך בדיוק כמו זה של כל בן אדם אחר.