ידידינו הזקנים והלבנים שמעבר לאוקיאנוס

הבדיחה מספרת שאמרו לראש הממשלה המנוח לוי אשכול שצפויה בצורת בשנה הקרובה. "בצורת? היכן?", הוא שאל בבהלה. "בנגב", השיבו לו. "אה, בנגב", הניף אשכול ידו בתנועת ביטול. "לרגע חששתי שבארצות הברית".   הבדיחה הנדושה אך הנחמדה הזו נכונה גם למישור הדמוגרפי. אנחנו עסוקים לא מעט בשאלות שקשורות לעתיד הדמוגרפי של המדינה שלנו, אבל יכול להיות שאנחנו מפספסים שאלה דמוגרפית חשובה כמעט באותה מידה לקיומנו – העתיד הדמוגרפי של ארצות הברית.

כיום 63% מהאמריקנים הם לבנים, 15% היספנים, 5% אסייתים ו-13% שחורים. בתוך קבוצת הרוב הלבנה, 2% הם יהודים. ב-2050 יהיה אחוז ההיספנים, לפי התחזית, גדול פי שניים, וכך גם אחוז האסייתים, ואילו אחוז הלבנים יקטן לפחות מ-50%. לבנים יהיו אז מיעוט בארצות הברית, אמנם המיעוט הגדול ביותר. השפעתם הגוברת של ההיספנים ושל האסייתים אינה בשורה טובה למדינת ישראל. שתי הקבוצות האלו אינן בעלות זיקה מיוחדת לישראל. במיוחד ההיספנים שלפי אחד הסקרים, סבורים ברובם שמדיניות ארה"ב במזרח התיכון מוטה מדי לטובת ישראל, עמדה שהיא חריגה בקרב הציבור האמריקני בכללותו.

נכון שהסקרים האחרונים אומרים שהתמיכה בישראל בארה"ב מגיעה לשיא כל הזמנים, אך דבר זה נובע מהתפתחות אחת ויחידה שנראה שמוצתה עד תום. המפלגה הרפובליקנית הפכה ממפלגה שמכילה דעות מגוונות לגבי ישראל למפלגה בעלת השקפה מונוליתית – תמיכה מוחלטת בישראל, בפרט בהשפעתם של הנוצרים האוונגליסטים, שאהדתם לישראל אינה יודעת גבול. אחד הסקרים הראה שיותר אוונגליסטים מיהודים מאמינים שאלוהים נתן את ארץ ישראל לעם ישראל. ברם, ככל שאפשר לראות בנקודת הזמן הנוכחית, אוונגליסטים אינם העתיד הדמוגרפי של אמריקה. תסריט סביר, גם אם לא מחויב המציאות, באשר לעתידה של הפוליטיקה האמריקנית לאור השינויים הדמוגרפיים באומה, הוא שארה"ב תישלט בידי נשיא דמוקרטי לאורך שנות דור. אם כך יקרה, האוונגליסטים בוודאי לא יוכלו להוות משענת.

גם מפרספקטיבה אחרת, התבוננות בשכבת הצעירים לעומת שכבת המבוגרים, מצב התמיכה בישראל נראה מדאיג. היחס בין צעירים שמזדהים עם ישראל לבין צעירים שמזדהים עם הפלסטינים הוא 36% מול 19%. בקרב גימלאים היחס הוא 54% מול 8%. בתי הקברות בארצות הברית יהיו מלאים בדור הבא באוהדי ישראל. אלו שיוותרו בארץ החיים יחבבו אותה פחות.     המגמה הזו שנמצאה באוכלוסיה הכללית משתחזרת ביהדות ארצות הברית. אנחנו עדיין מעניינים את הצעירים היהודים האמריקנים. 60% מהם מרגישים קשורים למדינתנו. זהו אחוז מכובד, אבל בקרב הגימלאים הוא מגיע ל-80%.

קיים אם כך החשש שהלובי היהודי יתקשה לשמור על כוחו המיתולוגי כאשר הצעירים בארה"ב מרוחקים מישראל וכאשר גם יהודי ארה"ב, פרט לזקנים ביותר, מעניקים פחות ופחות משקל לישראל ולגורלה בהחלטותיהם הפוליטיות. בנקודה זו הנוגעת ליהודים הצעירים, אמנם צפוי מפנה מרתק, אבל יעברו שנות דור עד שיקרום עור וגידים. בקרב הילדים היהודים בארה"ב, הדתיים והחרדים מהווים אחוז גדול. במדינת ניו יורק אומדים את שיעור הילדים היהודים האורתודוקסים בכ-60% מכלל הילדים. זו כמובן אוכלוסיה שאכפת לה מאוד ממדינת ישראל (למעט אחוז קטן של חסידי סאטמר אנטי ציוניים). לפיכך אפשר לצפות שבדור הבא פתאום נראה עלייה גדולה באהדת הצעירים היהודים לישראל. רובם יהיו אורתודוקסים, או לפחות כאלו שגדלו בחינוך האורתודוקסי. התפתחות כזו במימדים משמעותיים עדיין רחוקה בשלב הזה.

לעת עתה כל שאפשר לדבר עליו הוא איזון מסוים בקרב יהודי אמריקה בין העלייה בשיעורם של אלו שזהותם היהודית חזקה מאוד לבין הדעיכה הדמוגרפית בקרב היהודים האחרים. את האיזון הזה אפשר לראות בנתוני העלייה לארץ. כיום עולים לישראל קצת יותר מ-2,000 יהודים אמריקניים מדי שנה. מספר זה אינו שונה משמעותית מהמספרים בשנות האלפיים או בשנות התשעים, הוא רק מעט יותר גבוה.  מי שבונה על כך שישראל תראה בקרוב עלייה המונית של יהודי ארצות הברית הוזה זאת ממוחו הקודח, אבל לפחות היציבות נשמרת.

ממשלה יציבה לפנינו

הסיטואציה המביכה בליכוד, שם כל יושב ספסלים אחוריים חושב עצמו למלך ודורש ג'ובים בהתאם משעשעת את כותבי הטורים הפוליטיים. אלו ממהרים לנבא גורל מר לקואליציית ה-61 של נתניהו. אבל אני הולך להסתכן בניבוי לא טריוויאלי: ממשלת ישראל ה-34 תחזיק יותר משצופים. או במילים פשוטות: הבחירות הבאות לא יהיו בשנה הנוכחית וגם לא ב-2016 או ב-2017. אולי יתקיימו ב-2018 אבל לא קודם לכן.

הכיצד אפשר לשרוד על חודם של 61 מושבים?  אפשר גם אפשר בהינתן התמריצים הנכונים. והתבוננות מדוקדקת בתמריצים מעלה שלאף אחד מ-61 הח"כים אין סיבה להפיל את הממשלה. לח"כים מהליכוד בוודאי אין סיבה לעשות זאת. אין להם אלטרנטיבות. גם אם חבר כנסת ממורמר יזעם על כך שניתן לו כיבוד דל, האם ילך לשים נפשו הפוליטית בכפו וימוטט את ממשלת הליכוד איתו כאילו היה שמשון והיא הייתה עמודי מחנה פלשתים? אני מפקפק. אנשים לא מגיעים רחוק בפוליטיקה אם אורחותיהם אורחות שהידים.

הח"כים החרדים לא יקבלו ממשלה טובה מזו. להם בוודאי אין סיבה לקלקל את מסיבת הקצבאות והתקציבים שלהם. ח"כיהם גם ממושמעים ביותר וכפופים לדעתם של הרבנים הבכירים. גם הבית היהודי לא יסתכן במיטוט ממשלת ימין.
כולנו היא החולייה החלשה, מאחר שבניגוד לכל המפלגות האחרות, היא מכילה חברי כנסת שעלולים לחוש סלידה עמוקה מעובדת הימצאותם בממשלת ימין חרדים. כמה מהם אולי מאמינים בוויתורים לפלסטינים וחשים סלידה מהשתלטות החרדים על מרכזי כוח. אבל תחת החוקים הנוכחיים חוסלה התופעה שבה ח"כ אחד או שניים פורשים ממפלגתם תמורת הבטחה לשריון במפלגה אחרת, כך שגם אם חלק מאנשי כולנו לא יאהבו את מה שהם עושים, אין להם תמריץ לפעול בהתאם לתחושת הסלידה שלהם. לא בנקל ימצאו בית פוליטי אחר משסידר להם משה כחלון.
כחלון עצמו לא ימהר לוותר על תפקיד שר האוצר. איש אינו מבטיח לו ג'וב דומה בממשלה הבאה. בניגוד ללפיד, נראה שאינו חלוק מדינית על נתניהו וגם לא אצה לו הדרך כל כך להחליפו כראש ממשלה. כל רפורמה שינסה להוביל תדרוש זמן עד הבשלה וספק אם ימהר לחתוך ולצאת.

מה שיכול לפרק את הממשלה זו מחלוקת אידיאולוגית עמוקה. כל כך עמוקה שחברי כנסת מסוימים לא יוכלו עוד לעשות שקר בנפשם ולהבליג עליה, יהיה אשר יהיה המחיר. קשה להאמין שנתניהו ישנה את דרכיו ויגלה פתאום תשוקה עזה לפנות התנחלויות או לחלק את ירושלים. כך שלא נראה שהנושא המדיני יציב אתגר קשה מנשוא לבית היהודי. וגם אם כן סביר שהמפלגת העבודה תסכים להחליפה.

הסוגיה שנראית לי הכי נוקבת בטווח הנראה לעין היא גיוס החרדים, שאותו תובע בית המשפט העליון וספק אם יש דרך לרצותו. אבל החוק הנוכחי נותן מרווח נשימה בסוגייה זו עד 2018 ודי לצרה בשעתה. סוגיה אחרת שיכולה להפיל את המשלה היא סנקציות בינלאומיות על ישראל. אם יחמירו, אולי כולנו תדרוש מהלך מדיני להפגת המצור הבינלאומי. אבל גם התרחשות כזו נראית עדיין במרחק מה.

מובן שייתכנו הפתעות ואפשר שיצוצו נושאים שקשה לי לחשוב עליהם כרגע. ייתכן גם שח"כים ימצאו עצמם מכל מיני סיבות אישיות ופוליטיות במצב שבו אין להם מה להפסיד ויהיו נכונים להתאבד פוליטית יחד עם הממשלה. אבל מצד שני בל נשכח שיש חמישה ח"כים בכנסת הנוכחית, אנשי ישראל ביתנו מלבד היו"ר ליברמן, שיש להם כל התמריצים שבעולם להצטרף לממשלה ורק אימת איווט עוצרת אותם. אבל היא מן הסתם לא תחזיק לעד. במאזן ההסתברויות והתמריצים הסיכוי לנפילת הממשלה נראה לי נמוך משמעותית מהסיכוי להתחזקותה. לפחות עד 2018.

האם יש ערך להשקעות ערך?

יש כיום כמה גישות להשקעה במניות. הגישה האחת מאמינה בכך שכדאי לנסות ולבחור אפיקי השקעה שינצחו את השוק. אפשר להתעמק בדו"חות של חברות או\ו בגורמים הכלכליים והמקרו-כלכליים היסודיים וכך להסיק מה צופנות בחובן השנים הבאות. לאיזו מניות הן צופנות הצלחה ולאיזו הן צופנות כישלון חרוץ. בתוך הגישה הזו כלולים אלו שמדגישים יותר את ההתבוננות המדוקדקת בדו"חות הכספיים ובתזרים המזומנים הנוכחי או הצפוי בוודאות גבוהה, ויש את אלו שמוכנים להשקיע גם על סמך תחזיות לגבי צמיחה עתידית ואופי העולם בדורות הבאים. הראשונים קרויים "משקיעי ערך" וקרובים ברוחם לדרך ההשקעה של בן גרהם ותלמידו וורן באפט. האחרונים ממלאים את שורות המשקיעים בחברות כמו פייסבוק, אובר וטוויטר.

יש גישה אחרת שאינה מגלה כל עניין בדו"חות כספיים או אף בהערכות מלומדות לגבי העתיד וסבורה שניתן להתגבר על השוק באמצעות כל מיני ניתוחים טכניים, תובנות לגבי מומנטום, קניית מניות של חברה כשנפוצה שמועות על באר נפט שהתפרצה תחת החניה של המנכ"ל ויתר שטויות. לא נראה לי שאנשים שיש להם הרבה כסף להשקיע מתייחסים אל גישה זו ברצינות או שיש לה השפעה גדולה על תמחור מניות, וכנראה זו רק עוד דרך שמוצא לעצמו כסף להיפרד מבעליו הלא ראויים.

הגישה השלישית, שעומדת הן מול משקיעי הערך, הן מול משקיעי הצמיחה והן מול מכשפי הגרפים והניתוחים הטכניים, מקובלת בעולם האקדמי. היא מאמינה בהשערת השוק היעיל – השוק יודע יותר טוב ממך, ממני ומכל משקיע בודד אחר להעריך חברות, ואין טעם להתחכם מולו. מי שמאמין בכך יעדיף להשקיע באופן פסיבי, כמו על ידי תעודת סל.

האם יש הוכחה מדעית איזו גישה עדיפה? בעיקרון יש. כבר נכתבו לא מעט ספרים ומאמרים על כך שגישת ההשקעה הפסיבית מצליחה יותר מההשקעה האקטיבית. מי שמשקיע בתעודת סל צפוי להשיג תשואה טובה יותר מהמשקיע הממוצע בקרן הנאמנות. שתי גישות ההשקעה בוודאי עדיפות על השקעה לפי ניתוחים טכניים, שמועות ושטויות.

האמת היא שלא ממש צריך הוכחה מדעית לכך שהמשקיע הפסיבי ינצח את המשקיע האקטיבי. זה כמעט מתחייב לוגית. אם השוק מורכב ממשקיעים אקטיביים מתבקש מתמטית שמחצית מההשקעות האקטיביות יצליחו פחות מהממוצע, בעוד שמי שמשקיע פסיבית מבטיח לעצמו לפחות את הממוצע. לא רק זאת אלא שלמשקיע הפסיבי הקטן יש יתרון. ראשית מבחינת עמלות. משקיע אקטיבי משלם הרבה יותר עמלות, אם בגלל פעולות הקנייה והמכירה שלו עצמו (שכרוכה גם בחבות מס בדרך כלל) או בשל קניית קרן נאמנות אקטיבית שדמי הניהול שלה גבוהים. גם מבחינה פסיכולוגית – משקיע אקטיבי יכול בקלות להתדרדר בעת משבר לסוג המשקיע הנמוך ביותר, זה שמשקיע על סמך פאניקה, אופוריה או תחושת מומנטום. למשל הוא עלול למכור כל השקעותיו דווקא בשיא השפל של השווקים (כפי שעשו למשל גאוני אוניברסיטת תל אביב ב-2009). בעוד שמשקיע פסיבי בדרך כלל נצמד לעמדה הפסיבית שמונעת ממנו לעשות שטויות. בפרט אם גם בשיאה של תקופת שפל הוא משקיע באופן אוטומטי את הדיבידנדים שלו חזרה במדדים.

גם אם סיכמנו שמשקיע פסיבי מנצח את המשקיע האקטיבי, עדיין לא ברור שמשקיע פסיבי ינצח כל סוג של משקיע אקטיבי. משקיע פסיבי ינצח את המשקיע האקטיבי הממוצע. האם אפשר לזהות תת סוג של משקיעים אקטיביים שהוא מעל לממוצע, אשר ייצא וידו על העליונה בהשוואה אל מול המשקיע הפסיבי?

בכך מאמינים משקיעי הערך. לדעתם הם תת סוג כזה של משקיעים אקטיביים, שיכול לנצח את המשקיע הפסיבי. לא קל כל כך להגדיר משקיע ערך, אבל נראה שזה משקיע ששם דגש על תוצאות העבר, על הבנה מעמיקה שלהן ושל מה שנראה נכון בסבירות גבוהה לגבי העתיד, ונמנע ככל האפשר מגלישה להשערות ולדמיונות. האם משקיעי ערך יצליחו יותר מהמשקיע הפסיבי? מאוד קשה לומר, כי הגדרת משקיע ערך היא עניין מעורפל. האם רק משקיע בחברות יציבות, קלות לניבוי ונטולות מינוף הנסחרות במכפיל רווח נמוך יכול להיחשב כמשקיע ערך? וורן באפט הוא משקיע ערך מובהק אבל לא בחל בהשקעה גדולה בנגזרים, ובכלל כיום הוא כבר פחות בגדר משקיע ויותר בגדר מנהל על של החברות אשר אותן הוא קונה. עדו מרוז הוא משקיע הערך הבולט של הבלוגוספירה העברית. עד לאחרונה, כאשר החליט להפסיק לחשוף השקעותיו, התיק שלו כלל שפע שורטים, אופציות פוט והימורי מט"ח.

הנחה משתמעת מהאמונה בעליונות השקעות הערך היא שחברות בעלות מכפילי רווח נמוכים צפויות להשיג תשואות גבוהות יותר לאורך זמן מחברות בעלות מכפילי רווח גבוהים. זו הנחה שעומדת בבחינה מדעית. העובדות שמתוארות בספר הקלאסי "מניות לטווח הארוך" של ג'רמי סיגל הן חד משמעיות. מניות זולות יותר מניבות יותר. כאשר מדובר במניות גדולות או בינוניות הבדלי התשואה ניכרים (בסקירה היסטורית נראה ש-5% תשואה שנתית מפרידים בין המניות הזולות ביותר ב-s&p500 מבחינת מכפיליהן לבין המניות היקרות יותר. למניות הזולות ביותר יש כמעט 3% תשואה שנתית עודפת ביחס למדד ה-s&p עצמו). כאשר מדובר במניות קטנות הבדלי התשואה הופכים לעצומים (במניות הקטנות ביותר היה הבדל של 13% בתשואה השנתית בין מניות יקרות לבין מניות זולות).  מדוע ההפרש מהותי יותר במניות קטנות? להערכתי הסיבה היא שהשוק משקיע פחות חשיבה בתמחורן, ולכן ניתן לנצחו גם כאשר משתמשים רק באינדיקטורים שטחיים. מחקר אחר הראה שיש פרמטר טוב אף יותר ממכפיל ערך והוא יחס ה-ebidta לשווי המיזם הכולל (שווי המיזם הכולל הוא שווי השוק של החברה בתוספת חובותיה ובניכוי קופת המזומנים שלה), כנראה משום שיחס זה מאפשר לתת עדיפות לחברות שמרוויחות יפה ללא מינוף על פני חברות מרוויחות שיושבות על הררי חובות.

סיכמנו אם כך שכדאי להשקיע בחברות שנסחרות במכפילי ערך נמוכים, בפרט אם הן חברות קטנות. תמונת הראי היא שמניות קטנות שאינן מתפארות באינדיקטור יפה של ערך צפויות להניב תשואות גרועות מאוד. מי שבונה על מניות הסקטור הביוטכנולוגי הקטנות, שארצנו גדושה בהן, צריך לזכור זאת.

אולי הדבר הנכון ביותר הוא לשלב את שני דפוסי ההשקעה שמצאנו שעובדים – השקעה פסיבית מחד, והשקעה במניות קטנות מוצלחות מבחינת אינדיקטורי הערך מאידך. יש תעודת סל שנועדה בדיוק למי שהסיק את המסקנה הזו – VBR של ואנגארד הצמודה למדד מניות ערך של חברות קטנות, והיא גובה דמי ניהול נמוכים מאוד. באתר יאהו פייננס אפשר לראות את נתוניה ההיסטוריים המדויקים. מסתבר שבעשר השנים האחרונות הניבה תשואה ממוצעת של 9.5% בשנה (כולל אינפלציה) לעומת 8.3% לתעודת סל על s&p500 ולעומת 9.1% לתעודת סל על מדד המניות הקטנות האמריקני ראסל. כלומר הגשימה את ההבטחה הצפונה בה והניבה תשואה עדיפה. אז נכון, אלו הבדלי תשואה זניחים ביחס למה שהובטח לנו בעבודה האקדמית על עדיפות מניות הערך הקטנות, אבל ככה זה בחיים – על הנייר דברים נראים הרבה יותר טוב מאשר בפועל.

והנה התחזית

בתגובות לאחד הפוסטים הקודמים הפציר בי אורי להיות קצת יותר נועז בתחזיותיי. קשה לי עם זה – אני זהיר מטבעי, אך בכל אופן אשתדל. והנה התחזית ל-2015.

ישראל והפלסטינים
הפלסטינאים ירכזו מאמץ בתביעת ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג. מדינות המערב   ילחצו על ישראל להפסיק לבנות בהתנחלויות כדי להימנע ממצב שבו צו הסגרה בינלאומי מוצא על ראשי המדינה. ממשלת האחדות ליכוד-עבודה שתקום אחרי הבחירות תיכנע ללחץ ותודיע רשמית על הקפאה מוחלטת בבנייה בהתנחלויות. "הבית היהודי" תתקוף את ההחלטה בזעם מהאופוזיציה. עם זאת, במגעים להסדר קבע לא תחול התקדמות.

בחזית עזה תחול הסלמה אבל היא תסתיים במהרה מאחר ששני הצדדים לא יהיו מעוניינים בה. במקום זאת יסוכם על החלשה נוספת במצור על עזה.

האינתיפאדה הערבית הירושלמית שהחלה ב-2014 תידעך.

כלכלת אירופה
השמאל יעלה לשלטון ביוון ויסרב לקבל את תכתיבי גרמניה. הון רב יתחיל לברוח מהמדינה ויוטל צו הגבלת תנועות הון. בסופו של דבר יוון תעזוב את האירו. אחרי כאוס התחלתי יתברר שיוון ממהרת להתאושש וכל נבואות הזעם לגבי מצבה אחרי היציאה מהאירו יתבדו. כתוצאה מכך גם במדינות אחרות יגברו הלחצים לפירוק גוש האירו. כתגובת נגד יחל הבנק האירופאי המרכזי בהדפסת כסף חסרת תקדים שתקפיץ השווקים העולמיים לשיאים חדשים וגם את הדולר.

כלכלת ישראל
הפיחות בשקל יחל להניב פירות והצמיחה תתחדש. אחרי הבחירות יונהג תקציב מרחיב שיסייע להתאוששות המשק.
תושג פשרה בין הממונה על ההגבלים העסקיים לבין חברות הגז וימשיך פיתוח מאגר לווייתן.
מחירי הנדל"ן ימשיכו להתייקר, במיוחד בערים שמושכות את אלפי העולים החדשים שינהרו מצרפת. אמנם שר השיכון משה כחלון יבטיח שבעתיד הקרוב דברים יתחילו להשתנות לטובה אולם הציבור יישאר סקפטי.

כלכלת ארה"ב
הנשיא אובמה יהפוך לפופולארי יותר ויותר עם התאוששות כלכלת ארה"ב. הילארי קלינטון תמשיך לבלוט כמנצחת הוודאית של בחירות 2016. הדולר ימשיך להתחזק אף שהעלאת הריבית תהיה מינורית. מחירי הנפט יתאוששו מהשפל ויחזרו לרמות של 70 דולר.

כלכלת יפן
הין יפתיע את כולם בהתחזקותו, בפרט מול האירו. הצמיחה בכלכלה היפנית תפתיע גם היא את כל הפסימיים.

כלכלת סין
כל אלו המצפים לקריסת כלכלת סין יגלו להפתעתם שהממשל הסיני מסוגל לשמור עליה בתנועה באמצעות הצפת השוק בעוד ועוד כסף זול.

המזרח התיכון
הכורדים יכריזו על מדינה עצמאית בצפון עירק. ישראל תכיר במדינה זו, אך היחסים בין המדינות לא יקבלו מעמד רשמי.

אירן והמעצמות לא יצליחו להגיע להסכם, והסכם הביניים ביניהן יוארך שוב ושוב. ישראל תודיע שהיא שומרת לעצמה כל האופציות, אך איש לא יקח אותה ברצינות.

עוד מהנעשה בישראל
לאחר הבחירות תוקם ועדה חדשה לבחון את חוק השוויון בנטל לדרישת המפלגות החרדיות. פעולותיה ישאבו עידוד מגל חסר תקדים של יציאה לעבודה בציבור החרדי.

מיזם הסיבים האופטיים יצבור תאוצה ותחל מלחמת מחירים בשוק תשתיות האינטרנט.

פרסי הנובל של 2015 יזכו בכבוד עוד ישראלי.

שקט מתוח יישמר בגבול הצפון.

ספקולציות על הכנסת הבאה

הבחירות כנראה יוקדמו, אם ראש הממשלה לא יתעשת. בבחירות הקודמות יכול היה נתניהו לנכס לעצמו יציבות בטחונית ופוליטית, מה שיתקשה מאוד לעשות הפעם. אני מאמין שהליכוד בראשותו יחטוף מכה קשה יותר משמנבאים כיום הסקרים. מערכות בחירות קודמות לימדו שהמומנטום הוא בצד של אלו המאתגרים את הסדר הקיים. ב-96' כזכור מערכת הבחירות התחילה עם רוב גדול לפרס ראש הממשלה המכהן וב-99' אהוד ברק, מועמד השינוי, נאלץ להמתין עד שבסופו של דבר אפקט "פריחת הדובדבן" שלו ציפה הוכיח עצמו. אולמרט נשחק לפני בחירות 2006 ונתניהו עצמו נחלש בטרם בחירות 2013.  לאור הימאסות הפוליטיקה ספק אם רבים מתומכי נתניהו בפריפריה בכלל יטרחו ללכת להצביע הפעם.

את הקולות הצפים תמיד לוכדות האטרקציות המזדמנות. בנט, כחלון ולפיד הם המועמדים ללכוד אותם הפעם. לפיד בעמדה חלשה יותר מאחר שכבר ניצל את ההזדמנות שלו ב-2013. בנט בעמדה טובה יותר. הוא יכול לסיים את מערכת הבחירות, או לפחות את מערכת הסקרים, כמי שעומד בראש המפלגה הגדולה ביותר, מה שישלח גלי הלם בעולם כולו ויגרום פאניקה בקרב בעלות הברית של ישראל. אמנם סיכוייו להרכיב ממשלה נמוכים מאוד. קשה לראות 61 ח"כים מתאגדים סביבו. לא אופתע אם בסוף מערכת בחירות שהתחילה בנימת "רק לא ביבי" תימשך כ"רק לא בנט".

כחלון צפוי לקבל החלטה גורלית לגבי הרכב רשימתו. האם תהיה ימנית או שמאלנית, קפיטליסטית או סוציאליסטית. החלטתו תשפיע על הדימוי של מפלגתו ועל סיכוייה. מפלגת ימין מרכז רכה בראשותו יכולה לצבור מומנטום גדול ותאפשר לו אולי אפילו לאיים על שלטון נתניהו. אם ינהיג מפלגת מרכז שמאל תצבע הכנסת הבאה בצבעי שמאל אבל קשה לראותו משתלב בקואליציית אנטי ימין שתכלול את מרצ ותיתמך בידי הערבים. קואליציית אנטי ימין מסובכת גם כי כל קומבינציה של החרדים ולפיד תהיה כמעט בלתי אפשרית.

בסיכומו של דבר, ההימור לגבי תוצאת הבחירות הבאות הוא אפוא: נתניהו ייצא מאוד מאוד חלש, אך עדיין בעל הסיכוי הגבוה ביותר להרכיב ממשלה. בממשלה שלו בנט וכחלון יתנו את הטון ואילו הוא בעיקר ימשיך לעקוב מקרוב אחרי הנעשה בתוכנית הגרעין האיראנית.

אין בכל זה בשורה גדולה למדינת ישראל פרט אולי לכך שמערכת הבחירות תתרום להיחלשות השקל, במקרה שהמשקיעים יתחילו לחשוש מממשלת בנט.. שקל חלש בסופו של דבר טוב ליצואנים.

מעמד הביניים לא יכול להסתפק יותר בממוצע?

קראתי בסוף השבוע את ספרו של טיילר קוואן, "סוף לממוצע" (Average is over). התזה העיקרית היא שמכונות יבצעו את העבודה שעושים היום עובדים פשוטים, למשל נהגי מונית או עובדי כפיים. התפתחות זו תוביל לפערי הכנסה מתרחבים. יהיה מעמד שלם של אנשים – בפרט אלו שכיום נמנים על מעמד הביניים הנמוך, שלא תהיה עבורם כל תעסוקה, בעוד האחרים יצטרכו לשקוע במירוץ עכברים של ממש כדי ללמוד מיומנויות רלוונטיות בעולם שבו המכונות שולטות. מצד שני, קוואן מציג השקפה אופטימית יותר לגבי התפתחותו של חינוך זול (דבר שהעדרו מעיק במיוחד באמריקה), בשל עליית החינוך המקוון ובאופן כללי להיווצרות שפע של מוצרים זולים ובידור זול, בשל יכולת הייצור של המכונות.

מי שמוצא עניין בתזה של קוואן יוכל ללמוד עליה עוד בקישור הבא:

http://www.npr.org/2013/09/12/221425582/tired-of-inequality-one-economist-says-itll-only-get-worse

הספר עצמו פחות מדי שיטתי לטעמי וכולל גלישות מוגזמות לתחומים לא כל כך רלוונטיים כמו שחמט, שלדעתו מנבא את עליית המכונות. אמת, בשחמט המחשב ניצח את האדם ניצחון מוחץ, אבל אולי שלא במקרה, שחמט הוא תחום שלא רלוונטי כלל לדברים שבני אדם באמת צריכים. בתחומים שבני אדם נדרשים אליהם, עדיין צריכים להעסיק בני אדם.  שאלתם עצמכם למשל מדוע בתי קפה, בפרט בתי הקפה בארץ שכיום מצויים במירוץ להוזלת מחירים, עדיין מעסיקים אנשים בדלפק ולא מסתפקים במכונות אוטומטיות לממכר מזון וקפה, שכבר קיימות מזה שנים רבות?   מצד שני, אולי זה רק עניין זמני.

שני סוגים של אומרי שטויות

יש שני סוגים של אומרי שטויות.

כאלו שאומרים שטויות אבל בזהירות נמנעים מלבסס על השטויות שלהם כל ניבוי קונקרטי שניתן יהיה לבחון מאוחר יותר את נכונותו.

וכאלו שאומרים שטויות ובטיפשותם אפילו נותנים ניבויים לעתיד, על סמך אמונותיהם האידיוטיות. סתם דוגמה מהיום – יועץ ההשקעות היפני הזה הוא אומר שטויות מהסוג השני – http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000836636#fromelement=hp_morearticles

אגב, גם אומרי השטויות מהסוג השני לא חשים בריפיון ידיים אחרי התבדות תחזיותיהם. הם ממשיכים עם אותן שטויות ובאותו מרץ, אבל לפחות מתי המעט בעלי הזיכרון הארוך יודעים להתרחק מהם ומהבליהם.