הצחקתם את שר ההיסטוריה

סביב אירועי יום העצמאות השבעים למדינת ישראל עקבתי אחרי אתרי האינטרנט והפורומים החרדיים. החברה החרדית עוברת מידה של ישראליזציה. בעצם היא חוזרת באיטיות לחרדיות של שנות החמישים והשישים, שבהן לפחות חלק מהרבנים החרדים חיו תחת הלם השואה ונס הקמת המדינה, לחרדים הייתה זיקה לישראליות, ועבודה ושירות בצבא לא היו מילים גסות מבחינתם.  כל זה היה לפני שהגיע מהפך 77', אז מנחם בגין נתן לחרדים צ'ק פתוח להסתגרות ולבדלנות.

בהתמודדות החרדית עם הקמת המדינה אפשר לראות אלמנט של תדהמה. החשיבה הדתית הפנאטית היא מערכת מסודרת להבנת העולם והתנהלותו, עם הגיון פנימי שמסוגל לכאורה להסביר כל דבר. פתאום היא נתקלת באירוניה הבלתי נתפסת של המציאות, של דרכו הגחמתית של שר ההיסטוריה, אם קיים כזה והרי לדעת החרדים קיים גם קיים.

מה קרה בעצם לפני שבעים שנה? דווקא חילונים וכופרים, בועלי נידות ואוכלי שרצים, הצליחו להביא לנס של שיבת ציון וכך בעצם הצילו גם את היהדות הדתית, כי ארץ ישראל היא מוקד לימוד התורה במידה שלא היה לה אח ורע מעולם. אירוניות שכאלו הן לאו דווקא דבר כל כך חריג בהיסטוריה היהודית. למשל הורדוס המלך הרצחני, השנוא כל כך על תלמידי החכמים, היה זה שהרחיב את בית המקדש ובתוכו הכותל המערבי, שריד המקדש המקודש עד ימינו. אבל החרדים בני זמננו צרי אופקים מכדי להתמודד עם אירוניה מטריפה שכזו מבחינתם ומדחיקים אותה בדרכים כאלו או אחרות.

ובמעבר חד, בן אלפי קילומטרים לתרבות ולשפה שונות לגמרי – תופעה דומה מתרחשת מול עינינו בחצי האי קוריאה. דונלד טראמפ, האנלפבית הבור, כותב הציוצים הילדותיים על מנהיג צפון קוריאה הנמוך והשמן, הוא זה שפתאום מצטייר כמדינאי הדגול שיכול להביא לפירוק צפון קוריאה מגרעין ואולי אף לשילובה ההדרגתי במשפחת האומות. הדרך עדיין רחוקה, ובכל אופן צליל פעמוני ההיסטוריה מתחיל להישמע באופק גם אם בנימה חרישית ומהוססת תחילה. הפרשנים אנשי השמאל, אלו שמתעבים את טראמפ ושחגגו את דירוגו המגוחך לאחרונה כגרוע בנשיאי ארצות הברית, למשל חמי שלו בעיתון הארץ, אינם יודעים את נפשם. ממש כמו חרדים שרואים את בן גוריון שנפשו בכלל הייתה מסורה לבודהיזם, מקים מחדש את מלכות ישראל.

כי זו המציאות – היא אינה מתנהגת לפי הציפיות מראש, ואם יש חוקיות שעל פיה נשלטת ההיסטוריה, הרי היא האירוניה. אובמה יביא שלום? טראמפ יביא מלחמה? לפעמים אנשי השלום מביאים שלום ולפעמים מביאים אותו אנשי המלחמה, ולא נדע זאת עד הישורת האחרונה ואולי אחריה. החוקיות שבאתם איתה מהבית מצחיקה את שר ההיסטוריה.

מודעות פרסומת

להתנבא זה קשה – המשך מעקב

ב-2015 העליתי פוסט נחמד שבו עקבתי אחרי ניבויים לאותה שנה, שניתן היה למצוא בגוגל ניוז בשנים 2004-2006. הרושם הכללי היה שלבד מתחזית נכוחה להיעלמות הנפט מהים הצפוני, הניבויים היו בגדר כישלון גמור. בוא ננסה שוב, והפעם על הפרק: ניבויים שניתנו ל-2018 או קצת צפונה.

ניבויים של אנשי הניו יורקר ב-2009

במפתיע אפשר למצוא בכתבה מהניו יורקר ב-2009 שעסקה בניבויים לעשור הקרוב תחזיות מוצלחות: פרס נובל לספרות לאליס מונרו (אכן ניתן ב-2013). פסיקה על חוקיות נישואים חד מיניים בבית המשפט העליון (בית המשפט העליון של ארה"ב אישר נישואים אלו ב-2015). אבל יש גם אותה תחזית שחוקה להתפוצצות הבועה הסינית. אז נכון שבועות מתפוצצות בסין מדי פעם, אבל לא קרה שום דבר גדול ששווה לבזבז עליו תחזית לעשור – סין ממשיכה בדרכה מבועה לבועה. חוץ מזה – לא, אין מדינות וירטואליות חברות באו"ם וגם מלחמה בין ונצואלה לקולומביה לא פרצה.

דמוקרטיה בסין לקראת 2020

סין הולכת להיות דמוקרטיה עד 2020, חזה איש המפלגה הקומוניסטית שצוטט בכתבה בטלגרף בשנת 2008. בפועל היום דווח שהמנהיג הסיני הולך לשנות את החוקה כדי שיוכל לכהן עוד תקופות כהונה, ללא הגבלה. אולי דמוקרטיה בסין עוד תקרום עור וגידים, אבל 2020 נשמעת קצת לא ריאליסטית בהקשר זה.

שיא הנפט

באתר לייב סיינס הובאה בתחילת 2008 ההשערה ששיא תפוקת הנפט יגיע בין 2008 ל-2018, ואחריו צפויים מחסור במזון, מלחמות ומיתון עולמי. אבל טכנולוגיית הפרקינג באמריקה קברה את התיאוריה הזו. רק לאחרונה הראתה תעשיית הפרקינג את שריריה כשהגיבה בהעלאת תפוקה בעקבות עליית מחירי הנפט וניסיון אופ"ק להגביל את ההיצע.

ישלמו יותר מסים

הנה כתבה מפורבס מ-2008 שאני באמת נהנה ממנה.  מה "מומחי תקציב מפוכחים" חזו לגבי 2020 באמריקה? שהעשירים לבטח ישלמו מסים פדרליים גבוהים יותר, אבל גם השאר ישלמו יותר. ישלמו יותר על דלק (לא קרה!) ועל חשבון החשמל (הייתה עליה קטנה, זניחה ביחס לחלוף עשור). ישלמו מע"מ כמו באירופה (ממש לא קרה).

בפועל כמובן ב-2020 הקלות המס של טראמפ עדיין יהיו בתוקף, וזו תהיה תקופה נעימה מאוד להיות עשיר באמריקה, או אפילו סתם במעמד הבינוני גבוה. תחזיות הזעם בפורבס לוו בבלה בלה הרגיל של מפחידני הגרעון: "גרעון של טריליון דולר ב-2009 יכול להחיש את יום הדין", "אם הזרים שקונים את האג"ח האמריקני יתחילו להיות מודאגים.. משבר החוב הפדרלי יגרור החלטות פוליטיות שהיום לא ניתן להעלות על הדעת.."

אנרגיה נקיה

ב-2008 אל גור קבע כי ניתן לשאוב את כל החשמל באמריקה, בתוך עשור, רק ממקורות מתחדשים. להגנתו יוכל להגיד שזו הייתה קריאת קרב מעוררת השראה למען כדור הארץ יותר מאשר תחזית אמת. נתון האמת כיום הוא: 18%, וזאת אחרי פריצות דרך מדהימות שאירעו בעשור האחרון ברתימת השמש והרוח לחשמל.

ארצות הברית תתפרק

אנליסט רוסי ב-2008 חזה את פירוק ארצות הברית לשישה חלקים והביע את התקווה שרוסיה תוכל בנסיבות אלו לדרוש שוב את אלסקה. בינתיים זה לא קרה, אבל אולי התקווה הזו עמדה מאחורי התערבות הרוסים בבחירות 2016 בארה"ב. ברם, קליפורניה נוטה בינתיים להישאר בברית על אף התיעוב שתושביה חשים לנשיא הנוכחי, וכך גם חמשת הנתחים הפוטנציאליים האחרים של אמריקה.

שבבים מושתלים ישלטו במחשב

בשנת 2009 בישרה אינטל שבעתיד, בשנת 2020, לא נשלוט במחשב באמצעות עכבר ומקלדת אלא באמצעות שבב מושתל במוחנו. גם אם הכנסת השבב המוחי כטכנולוגיה לשימוש המונים בהחלט לא תתרחש עד 2020, הרי שכבר היום ישנם משותקים שנעזרים בשבב שהושתל במוחם כדי להניע איברי גוף. בסך הכול ניבוי יפה. שגוי לחלוטין כשלעצמו, אך מצביע על כיוון אמת של הטכנולוגיה.

טעו למרחוק

נתקלתי לאחרונה בחוברת בשם "אור לישרים" שפורסמה בתחילת המאה העשרים בתמיכתם ובהשתתפותם של רבנים חרדים חשובים נגד הרעיון הציוני. הרבנים כמובן מלינים על גישתם המזלזלת של הציונים למצוות, שבאה למשל בערבוביה המתקיימת אצלם בין בחורים לבתולות, על העמדת היהדות כולה על הלאומיות, על נימת משיחיות השקר ברוח שבתאי צבי. אבל בפרט התרשמתי מהנימוקים הרציונליים שהסבירו מדוע אין שום תוחלת לרעיון על רקע המציאות הגיאופוליטית. אחרי כישלונם של כל כך הרבה רעיונות משיחיים הרי אסון, בדת היהודית ובקרב זקני שומריה הוטמעה היכולת לגלות סקפטיות בריאה כלפי פנטזיות מרחיקות לכת.

כך התריע כותב החוברת (הכנסתי שינויי דקדוק קטנים):

לו גם לא נאסרה לנו הכניסה לארץ ישראל, היאמן כי הארץ הקדושה לשתי האמונות השליטות במלא התבל… ארץ אשר עליה נשפכו נהרי נחלי דם בני האמונות האלה בהתחרות אלה באלה..  להן העושר והיכולת, ואנחנו הננו תמיד המעטים והדלים מכל העמים, ולו גם נאמין ללא יאמן כי יאות הסולטאן לתת לנו נייר בארץ הקדושה, וגם אחת הממשלות תיתן רישיונה, היאמן כי תסכמנה יתר הממשלות? לבעלי שכל בריא לא תוכל מדינת יהודים לבוא גם בחלום, מפני שאיננו בא אלא מהרהורי לב, ולב נבון לא יחשוב בדבר נמנע מדרך הטבע מכל צדי צדדים.

המחבר גם הביע ספקנות בריאה לגבי יכולתם של יהודים להסתדר זה עם זה, מבלי לקרוא לאיזה עריץ גוי שיעשה סדר בעניינים (ניבוי חכם לגבי הצורך לערב האיחוד האירופי בעניינים?):

לא יוכלו בני ישראל לשבת יחדיו במדינה מיוחדת להם לבדם מבלי שיתערבו בתוכנו ממשלות חוץ, ותקיפים מבית יביאו אלופים לראשינו עריצים חיצונים, והשליטו על נכסינו החומריים והרוחניים איזה פומפיוס או אפולוניוס, ושנאת חינם מאיש לאחיו בחשדם זה את זה, כי לבו הולך בסתר אחרי מפלגה זו או זו, והיא שהחריבה אותנו, תשוב תתגבר בינינו לסכסך איש באחיו, עד אשר הקיאה אותנו הארץ כאשר הקיאה את אבותינו.

האדמו"ר החמישי מלובביץ' כתב כי המציאות העכשווית מראה שהציונות היא כבר כישלון הרה אסון:

כאשר נתעוררה התנועה הציונית נאסרה הכניסה לכל היהודים וכן נאסר הקניין.

דעתו הייתה שהתממשות הציונות אינה בגדר האפשר והיא סוג של נוכלות:

כל ענייניהם וסודותיהם בדמיון לבד, כי חפצם בלתי אפשר לבוא לידי פעולה.

מי יגל עפר מעיניו של האדמו"ר ויראה לו לאיזה קנאי ארץ ישראל השלמה הפכו חסידיו ברבות הימים. לחסידי חב"ד עצמם יש הסבר מפותל כיצד פעילותם בנושא אינה סותרת את השקפות האדמו"ר הקודם, מאחר שאינם ציונים אלא רק דואגים לפיקוח הנפש של העם בציון, גם אם באופן הפוך לזה שראה בעיני רוחו האדמו"ר החמישי.

הרב נפתלי אדלר מלונדון כתב בפיכחון על החומר האנושי הגרוע העומד לרשות הציונות:

נניח כי יעלה ביד העומדים בראש התנועה הרישיון לתת ליהודים להתנחל בפלשתינה, מי ומי הם אשר יאבו לעלות ולהתנחל שמה? לא המאושרים מארצות המערב ומארצות הברית, רק האומללים, הרעבים המעונים בתחום מושבם במקומות שהם נבדלים לרעה בזכויות והמון העניים הצפופים והצבורים בכפרי גליציה.

רבנים אחרים ממזרח אירופה הכתירו את כל התופעה כ"סילוק הדעת" כי לרעיון הציוני אין כל תוחלת:

באמת נמנע הוא מטבע וקשה יותר מנס קריעת ים סוף וכל הנסים שנעשו לנו — כי מהיות ארץ ישראל חמדת כל האמונות וכל הממלכות, ונהרי נחלי דמים נשפכו עליה מגוים גדולים ועצומים; ובהיות הדבר עוד ברעיון עשתה ממשלת תורכיה מעשה ואסרה הכניסה לארץ ישראל; ועל דבר שאי אפשר על דרך טבעי נעשים קונגרסים ברעש… דרשנים פטפטנים נשלחים להשמיע במרום קולם… והכל מפני אסון סילוק הדעת.

הסופר החרדי החשוב אלעזר אטלס כתב שהיומרות של תנועת ההשכלה ואפילו של שבתאי צבי היו בעלות אופי רציונלי בתקופה שבה התרחשו. לעומת זאת ההבטחות של התנועה הציונית הן פשוט הזיה חסרת שחר שאפילו אין צורך להתריס מולה, בפרט כאשר בתום עשרים שנה של מאמץ, לא העלו שום דבר ורבים מהציונים כבר התייאשו והסתלקו.

היה לו דימוי מסקרן, וצורם מאוד לבן זמננו, לגבי טיפשותם של היהודים שעולים לארץ לחיות בה בעוני וביאוש חסרי תקווה במקום להישאר ברוסיה: אישה חכמה נשארת גם עם בעל מכה.

האישה החכמה והמיושבת בדעתה, לא תרבה רעש ותלונות באזני שכנותיה על אישה הפורע לפעמים פרעות בבית בשעת כעסו — ביודעה מראש שעל כל פנים הוא אישה ואב לבניה והוא גם הנותן לחמה ומימה בעוד שרחמי השכנות המה רק לפי שעה ואין לסמוך עליהם בשעת הדחק.

זו האירוניה הבריאה של ההיסטוריה שדווקא הפנטזיה הציונית הצליחה, ודווקא הקו השמרני הוביל בפעם זו לאסון קטסטרופלי. מיהדות ורשה שבה הודפסה החוברת נותר ברבות הימים אפר ואבק. אבל אני לא חושב שהמסקנה היוצאת מכאן היא דווקא ללעוג לרבנים, שחלק מטיעוניהם היו ממש לעניין, אלא להיות ספקן מאוד מאוד כלפי היכולת שלנו להבדיל מראש בין מה שהוא פנטזיה לבין מה שהוא ריאלי. הרי החוברת יצאה למעלה מעשור בטרם ירה המתנקש הסרבי גברילו פרינציפ את היריות שלו שהובילו לסחרחורת ההיסטורית המטורפת של המאה העשרים שבתוכה הצהרת בלפור, השואה והקמת מדינת ישראל. ואין ספק שבאין ספור יקומים מקבילים שבהם החטיא המתנקש או חל שינוי מינימליסטי אחר, דווקא הרבנים הנבונים והזהירים צדקו והציונות הפכה לפאדיחה.

נביאי השקר של הנפט

מחיר חבית נפט צנח לאזור ה-45 דולר הערב, מכה קשה לידידינו (המעטים אך מתרבים) ואויבינו (הרבים אך מתרבים עוד) בארצות הנפט. התפתחות כלכלית זו, שנובעת מהצלחת הפראקינג באמריקה ומההתייעלות המתמשכת של קידוחי הנפט, כמו גם מהשיפור ביעילות הדלק של מכוניות ומעוד סיבות, היא הזדמנות לעשות חיפושי גוגל ניוז על תחזיות מהעבר למחירי הנפט.

  • צ'רלס מקסוול, המתואר כבכיר האנליסטים של הנפט, חזה בראיון משנת 2008 משבר כלכלי גדול מתחיל עד 2015. הוא ראה בעיני רוחו תחנות דלק נסגרות בשל מחסור בדלקים, ומחיר חבית הנפט לדעתו אמור היה להגיע עד 300 דולר.
  • בעל טור באתר המשפיע בנושא, אויל פרייס דוט קום, הוסיף נופך משלו בשנת 2010 ואמר שאינו רואה שום דבר בחזית הטכנולוגית שיכול למנוע פער הולך ומתרחב בין הביקוש לנפט וההיצע. הוא ניחם והוסיף שבני אדם יוכלו להסתגל לחיות עם חצי מכמות הנפט, אבל זה לא יהיה קל.
  • מיליונר הנפט האמריקני טי בון פיקנס חזה ב-2008 שכבר באזור 2010 הנפט יגיע לטווח שבין 200 ל-300 דולר לחבית. "אגודת האינפלציה הלאומית", שמטרתה לעורר מודעות לסכנת ההיפר-אינפלציה, צפתה ב-2010 שבעקבות חבילות התמריץ הממשלתי השונות, יהפכו כל האמריקנים למיליארדרים בדולרים חסרי ערך. מחיר הנפט, כמו מחירן של סחורות אחרות, אמור היה לזנק בהתאם.
  • הניו יורק טיימס הקדיש ב-2008 כתבה לתחזיותיו של ארג'ון מורטי, אנליסט גולדמן זאקס המכונה "האורקל של הנפט", שצפה שמחיר חבית יזנק בקרוב ל-200 דולר.  מורטי זכה לתהילה באותה שנה, כאשר תחזיותיו שהנפט יחצה את גבול מאה הדולר, שנראו לא ריאליות, התממשו.
  • עבודותיו של חוקר שוודי, שהלך וסקר בארות נפט גדולות וחזה להן קצב הפקה צפוי, הראו בשנת 2007 שהעולם קרוב מאוד לשיא תפוקת הנפט, אם לא נמצא שם כבר. דרך ארוכה מאוד עברו תיאוריות שיא תפוקת הנפט מאז ועד היום. אז תלו את הגעת השיא בכך שהנפט המצוי באדמה ילך וידלדל, היום צופים שיא בתפוקה לקראת שנת 2030, אך מהסיבה ההפוכה: יהיה נפט בשפע, אך כבר לא יהיו לו דורשים עם בוא המכוניות החשמליות, ולכן חברות האנרגיה לא יטרחו להוציאו מהאדמה.

לנסוע על אוטומט

כבר מזמן לא כתבתי על המכונית ללא נהג, אולם כתבה שהתפרסמה היום בפייננשל טיימס היא הזדמנות טובה לשוב ולהידרש לנושא. הכתבה מרכזת ניבויים על העתיד הצפוי לנו בעולם המכוניות האוטומטיות. צריך לזכור עם זאת, העתיד מאתגר ניבויים.

התאונות יפחתו 

הבטיחות המשופרת מהווה את בסיס קיומו של הרכב ללא נהג, וקשה לראותו מגיח לאוויר העולם כאשר בטיחותו אינה מעל ומעבר לזו שמספקת נהיגה אנושית. אם יתברר שלא ניתן לספק בטיחות כזו, הרעיון כולו יירד לטמיון. אבל כנראה שניתן – כבר היום מכונית טסלה במצב האוטומטי מובילה לפחות מקרים של פתיחת כריות אוויר מאשר במצבה הלא אוטומטי.

גאולת החניונים

החניונים הפתוחים הם אחד מאסונות התכנון האורבני. רחבות עצומות של שממה מוטורית שמחליפה שיחת אנשים וצחוק ילדים. מכונית ללא נהג אינה צריכה לכאורה חניונים ולכן חדירתה תפנה שטח עצום במרכזי הערים. גם כאן קשה לחלוק על הניבוי. אפילו אם ייווצר צורך להחנות גם מכוניות ללא נהג, כמעט בטוח שיהיה הרבה פחות מה להחנות. כל מכונית אוטומטית צפויה לבוא במקום כמה וכמה מכוניות נהוגות בידי אדם.

שגשוג הפאבים

אם שותים אלכוהול לא נוהגים, אבל מכוניות מטבען שותות רק דלק (ואפילו זה לא כשמדובר במכונית אוטומטית חשמלית) ותוכלנה לנהוג תמיד. אנשים יחושו חופשיים לשתות אלכוהול בכל הזדמנות, והדבר יגדיל מכירות הפאבים. ייתכן שצריכת האלכוהול תנוע מהבתים אל המסעדות והפאבים.

היעלמות השילוט

מכונית ללא נהג לא תצטרך שילוט, אך הסרת שילוט התנועה זהו ניבוי שאינו סביר בימי חיינו. בני אדם ימשיכו לנהוג לצד מכוניות עוד שנים רבות והם זקוקים לשילוט.

חמישים דקות נוספות של זמן פנוי בחיינו

ישתחרר זמן בשל קיצור זמני ההגעה לעבודה והחזרה ממנה. אך כאן ייתכן אפקט פרדוקסלי – אם אפשר לנסוע לעבודה ברכב אוטומטי, למה לא לגור בצפת ולעבוד בתל אביב? מרחקי הנסיעה עשויים לגדול. קל לקנות וילות מפוארות בגליל, ואם אפשר לנמנם כל הדרך לעבודה במגדלי עזריאלי, אז מה רע.

כמובן זמן שמבלים במכונית אוטומטית אינו זמן מבוזבז לחלוטין, אך גם זמן במכונית בימינו אינו בהכרח מבוזבז. אפשר להאזין בו להרצאות או לרדיו. מכונית אוטומטית כנראה תקבור לחלוטין את סקטור הרדיו (שורט על מניות הרדיו יוכל להיות לדעתי דרך טובה להמר על הצלחת הרכב ללא נהג), אך תגדיל הביקוש לתעשיית הסרטים והטלוויזיה. מסכי ענק יותקנו במכוניות האוטומטיות.

התחבורה תוזל ואולי אף תינתן בחינם תמורת צפייה בפרסומות

ספק אם מודלים של חינם תמורת פרסומת יצליחו בענף התחבורה. הם נכשלו בענף הסלולר וספקי האינטרנט על אף ההוזלה שעברו ענפים אלו. מה שכן, המכונית ללא נהג נראית כדרך להוזיל כל דבר. קשה לראות משהו שלא יוזל כתוצאה ממנה. הנסיעות כמובן יוזלו. הנדל"ן יוזל כי יהיה הרבה יותר היצע ברדיוס סביר של מרחק נסיעה מהעבודה. השוק יוצף בעובדי ענף הנהיגה ולכן גם עלות עבודות של בני המעמד הבינוני-נמוך תקטן.

רק בנסיכויות המפרץ, בסעודיה ובאירן יתייקרו החיים ללא היכר. המדינות האלו כבר לא יוכלו לרכוש כלום במט"ח. מכונית אוטומטית תתוכנן לחסוך באנרגיה ובזיהום, ומחירי הנפט יצללו לתהומות.

ירידה בבריאות ובכושר

לכאורה קל יהיה להגיע לכל מקום בנסיעה, והדבר יפחית המוטיבציה ללכת. מצד שני, אנשים שעתה משתמשים ברכבם כדי לנסוע לכל מקום עשויים לעבור לשימוש ברכב אוטומטי כמונית, דהיינו ישלמו עבור נסיעה ולא ישלמו מראש. מודלים של תשלום מראש על משאב מעודדים ניצול רב ככל הניתן של המשאב, ואילו מודלים של תשלום לכל שימוש מעודדים ההיפך. ייתכן אם כך שההליכה דווקא תצבור פופולאריות. מה עוד שהערים יהיו נעימות בהרבה להליכה, כאשר לא יהיה טעם להתאים אותן עוד עבור מכוניות וחניות על חשבון הולכי הרגל.

פגיעה ברכבות

מה הטעם ברכבת כאשר ניתן להגיע במכונית מדלת לדלת? אכן רכבת לאילת נראית מיותרת מתמיד. אך רכבות רבות קיבולת עדיין יוכלו להועיל לפתור פקקים וצפיפות בכבישים. במנהטן למשל שום אוטומציה במכונית לא תבוא במקום הרכבת התחתית.

הנבואה ניתנה למגגלים

בחודשים האחרונים קראתי (וכתבתי) המון על הבחירות בארצות הברית ועל סיכויי המתמודדים. קראתי את המאמרים באתר 538 של נייט סילבר. קראתי את הניתוחים הסטטיסטיים של נייט כהן בניו יורק טיימס. כותב פחות ידוע על הסטטיסטיקה של הבחירות, אך מצליח יותר בניבוייו, הוא מדען מוח ממוצא טאייווני, פרופסור באוניברסיטת פרינסטון, סאם וונג.  ברשומות שלו בבלוג הבחירות שהוא מנהל וונג הביע ביטחון בסיכויי טראמפ גם כשכל היתר המעיטו בהם וכבר מזמן טען שהמירוץ בין הילארי לברני סאנדרס חתום וסגור לטובת הילארי.

בימים האחרונים וונג הקדיש פוסטים לתיאור שיטה חדשה ומדויקת להפליא לניבויים סטטיסטיים לגבי הבחירות שהותירה אותי שמוט לסת. וונג הציע להשתמש במנוע הקורלציות של גוגל לשם כך. גוגל יודע להציע קשרים בין דפוסים שונים של חיפושי מילים במדינות ארה"ב השונות למדדים אחרים שהמדינות נבדלות בהן. אם תכניס למנוע הקורלציות של גוגל את ההישגים של טראמפ וקרוז במדינות השונות שבהן התנהל המירוץ עד כה, הוא יידע להציע מונחים שההבדלים בתדירות החיפוש שלהם דומים מאוד להבדלים בדפוסי ההצבעה.
עד כאן הדברים לא מחדשים הרבה. לכל דבר אפשר למצוא קורלציות בדיעבד. אחד הממצאים הפיננסיים המפורסמים הוא שמחירי החמאה בבנגלדש היטיבו לנבא יותר מכל דבר אחר את מצב מדדי המניות באמריקה. אבל זהו ניבוי סתמי ורטרואקטיבי שנובע מכך שאם תבדוק מיליוני דברים מול מיליוני דברים אחרים, בסוף תגלה איזשהו קשר אקראי לחלוטין שהתקיים בעבר, אך אינו צפוי לשוב ולהופיע בעתיד.
מה שמרשים בשיטה של וונג הוא שהוא הציע ניבויים על סמך שיטתו. השבוע הייתה הזדמנות ראשונה להיווכח בתוקף של ניבויים אלו והם הצליחו יפה, לא פחות מהסקרים.

כשבוחנים את מונחי החיפוש המאפיינים דפוסי הצבעה לגופם בקושי אפשר למצוא בהם רמז או סימן למערכת הבחירות. למעשה החיפוש התואם ביותר את הישגיו של טראמפ במדינה מסוימת הוא חיפוש אחרי העונה השלוש עשרה של סדרת הנוער דגראסי. וונג תוהה אם הדבר נובע מכך שסוג האוכלוסיה שמצביע לטראמפ אינו מרבה להשתמש באינטרנט בעצמו ומניח את הזירה לילדיו. במדינות שמצביעות לקייסיק לעומת זאת ניכרים חיפושים של מונחי ידע כללי. למצביעי קייסיק יש כנראה עניין בכגון אלו.

אם ההישגים של וונג בשימוש בקורלציות גוגל יוכיחו את עצמם לאורך זמן יכול להיות שתחום חדש במדעי החברה הולך להפציע – ניבוי על פי גוגל. אנשים מתנהגים לפי האופי שלהם ואישיותם ואם חיפושיהם בגוגל נובעים מתכונותיהם, מידע על חיפושים ינבא את ההתנהגות שלהם.

אני ניסיתי להרחיב את הפוסט של וונג ולהשתמש בקורלציות גוגל כדי לראות מה מנבא תוצאות במירוץ של הילארי נגד ברני סאנדרס. כאן הקורלציות היו פחות מפתיעות וקשורות לתרבות שחורה ובעיקר להיפ הופ. הרבה חיפושים של מונחים מסוג זה מנבאים הצלחה של הילארי. זו המחשה לכך שנאמנות הקהילה השחורה היא הכוח העיקרי מאחורי זכייתה הצפויה של הילארי במועמדות הדמוקרטית השנה ואחר כך, ככל הנראה, ניצחונה במירוץ לנשיאות.

הנפט – האפשרות השורית

בורסות העולם הולכות מדחי לדחי בימים אלו, ומחיר הנפט מועד איתן יד ביד, אל שפל שלא נראה כמותו שנים רבות. כבר כתבתי על האפשרות לקריסה ולדעיכה ארוכות טווח במחיר הנפט לאור הסיכוי לניצחון המכונית החשמלית, בפרט אם נחזה בהתפשטות המכונית ללא נהג.

אבל יש גם אפשרות אחרת. בעשור האחרון המערב הפסיק להגדיל את צריכת הנפט שלו ואדרבה, היא אפילו קטנה במקצת. כמעט כל מדינה מערבית הפחיתה במהלך העשור את צריכת הנפט שלה ובשיעור משמעותי יחסית – למעלה מ-5%, לא רק ביחס לנפש אלא באופן מוחלט. גם בישראל אירע תהליך כזה. כיצד קרה אם כך שמחיר הנפט רק עלה במשך רוב העשור?  התשובה הקצרה היא סין. התשובה הארוכה מעט יותר היא סין והודו. התשובה הממש ארוכה היא סין, הודו וברזיל. סין צורכת עוד 4 מיליון חביות מדי יום לעומת המצב לפני עשור, הודו וברזיל צורכות כל אחת למעלה ממיליון חביות יותר. לשם קבלת פרופורציות צריכת הנפט העולמית הכללית עלתה במהלך העשור בתשעה מיליון חביות, והתפוקה כמובן גם היא עלתה בשיעור דומה.

אין זה מפתיע אם כך ששווקי הנפט מגיבים כל כך רע לידיעות עגומות מסין. על סין יקום או יפול דבר. אבל מי שמאמין כמוני שהמשבר הסיני הוא בר חלוף ולא יפגע בטווח הארוך בעלייה החדה ברמת החיים בסין, אלא בעיקר בהשקעות בזבזניות וחסרות טעם בתשתיות ובנדל"ן, צריך לשאול את עצמו האם יש סיבה להניח שהעלייה בצריכת הנפט בסין תיפסק? והאמת היא שלא. מדי שנה נמכרות בסין יותר מכוניות חדשות מבארה"ב. כמו בכל העולם גם בסין אלו ברובן המוחץ מכוניות המונעות בנפט. סין אם כך עוד יכולה לעקוף את ארה"ב בצריכת הנפט שלה. עתה מספר חביות הנפט שצורכים הסינים הוא רק כמחצית מזה של האמריקנים (בערכים מוחלטים. ההפרש גדול בהרבה ביחס לנפש). 9 מיליון חביות נפט ביום מפרידות בין הצריכה בסין לבין הצריכה האמריקנית. הפרש זה צפוי ללכת ולקטון. מאחר שבסין חיים הרבה יותר אנשים מבארה"ב, אולי אפילו כאשר שתי המדינות ישתוו לא יהיה זה סוף פסוק מבחינת התיאבון הסיני. נכון אמנם שהערים הגדולות של סין חנוקות ומזוהמות ושהשלטונות רוטנים ואוכפים הגבלות, אך בשורה התחתונה מדי שנה בשנה מספר המכוניות הנמכרות רק גדל.

להודו יש פער גדול בהרבה להשלים מאשר לסין. על כל שלושה תושבים יש בישראל מכונית אחת. לעומת זאת בהודו על כל 60 הודים יש מכונית אחת. אבל הודו ענייה בהרבה מסין ולכן תשלים את הפער יותר באיטיות וכנראה השפעתה על שווקי האנרגיה העולמיים תהיה מוגבלת בטווח הנראה לעין. דבר זה נכון ביתר שאת באשר לאפריקה שגם בה עולה צריכת הנפט יחד עם הצמיחה והגידול באוכלוסיה, אך היא כל כך ענייה שהמשמעות של דבר זה אינה גדולה, גם אם לא זניחה לחלוטין.

הפקת הנפט בקידוחי פראקינג באמריקה חשובה מאוד, אבל אם הביקוש בסין ובהודו מאוד יגדל, היא לא בהכרח תספיק כדי לעצור עלייה במחיר הנפט. בחמש השנים האחרונות עלתה תפוקת הנפט הצפון אמריקנית בחמישה מיליון חביות ביום, אבל לא בטוח שעלייה זו תוכל להימשך לאורך זמן. יש מחלוקת גדולה בין הגיאולוגים האם קידוחי פראקינג יוכלו להמשיך להניב נפט לאורך שנים.

אם נסכם בכמה משפטים בודדים: צריכת הנפט העתידית תיקבע על ידי מירוץ בין הצמיחה הסינית לבין ההתייעלות האנרגטית והמעבר למכוניות היברידיות וחשמליות במערב. אין לדעת מי יגבר, אבל תושבי המזרח התיכון יחושו היטב את ההשלכות ולא רק בתחנת הדלק.