Archive for the ‘ניבויים ותחזיות’ Category

טעו למרחוק

1 ביוני 2017

נתקלתי לאחרונה בחוברת בשם "אור לישרים" שפורסמה בתחילת המאה העשרים בתמיכתם ובהשתתפותם של רבנים חרדים חשובים נגד הרעיון הציוני. הרבנים כמובן מלינים על גישתם המזלזלת של הציונים למצוות, שבאה למשל בערבוביה המתקיימת אצלם בין בחורים לבתולות, על העמדת היהדות כולה על הלאומיות, על נימת משיחיות השקר ברוח שבתאי צבי. אבל בפרט התרשמתי מהנימוקים הרציונליים שהסבירו מדוע אין שום תוחלת לרעיון על רקע המציאות הגיאופוליטית. אחרי כישלונם של כל כך הרבה רעיונות משיחיים הרי אסון, בדת היהודית ובקרב זקני שומריה הוטמעה היכולת לגלות סקפטיות בריאה כלפי פנטזיות מרחיקות לכת.

כך התריע כותב החוברת (הכנסתי שינויי דקדוק קטנים):

לו גם לא נאסרה לנו הכניסה לארץ ישראל, היאמן כי הארץ הקדושה לשתי האמונות השליטות במלא התבל… ארץ אשר עליה נשפכו נהרי נחלי דם בני האמונות האלה בהתחרות אלה באלה..  להן העושר והיכולת, ואנחנו הננו תמיד המעטים והדלים מכל העמים, ולו גם נאמין ללא יאמן כי יאות הסולטאן לתת לנו נייר בארץ הקדושה, וגם אחת הממשלות תיתן רישיונה, היאמן כי תסכמנה יתר הממשלות? לבעלי שכל בריא לא תוכל מדינת יהודים לבוא גם בחלום, מפני שאיננו בא אלא מהרהורי לב, ולב נבון לא יחשוב בדבר נמנע מדרך הטבע מכל צדי צדדים.

המחבר גם הביע ספקנות בריאה לגבי יכולתם של יהודים להסתדר זה עם זה, מבלי לקרוא לאיזה עריץ גוי שיעשה סדר בעניינים (ניבוי חכם לגבי הצורך לערב האיחוד האירופי בעניינים?):

לא יוכלו בני ישראל לשבת יחדיו במדינה מיוחדת להם לבדם מבלי שיתערבו בתוכנו ממשלות חוץ, ותקיפים מבית יביאו אלופים לראשינו עריצים חיצונים, והשליטו על נכסינו החומריים והרוחניים איזה פומפיוס או אפולוניוס, ושנאת חינם מאיש לאחיו בחשדם זה את זה, כי לבו הולך בסתר אחרי מפלגה זו או זו, והיא שהחריבה אותנו, תשוב תתגבר בינינו לסכסך איש באחיו, עד אשר הקיאה אותנו הארץ כאשר הקיאה את אבותינו.

האדמו"ר החמישי מלובביץ' כתב כי המציאות העכשווית מראה שהציונות היא כבר כישלון הרה אסון:

כאשר נתעוררה התנועה הציונית נאסרה הכניסה לכל היהודים וכן נאסר הקניין.

דעתו הייתה שהתממשות הציונות אינה בגדר האפשר והיא סוג של נוכלות:

כל ענייניהם וסודותיהם בדמיון לבד, כי חפצם בלתי אפשר לבוא לידי פעולה.

מי יגל עפר מעיניו של האדמו"ר ויראה לו לאיזה קנאי ארץ ישראל השלמה הפכו חסידיו ברבות הימים. לחסידי חב"ד עצמם יש הסבר מפותל כיצד פעילותם בנושא אינה סותרת את השקפות האדמו"ר הקודם, מאחר שאינם ציונים אלא רק דואגים לפיקוח הנפש של העם בציון, גם אם באופן הפוך לזה שראה בעיני רוחו האדמו"ר החמישי.

הרב נפתלי אדלר מלונדון כתב בפיכחון על החומר האנושי הגרוע העומד לרשות הציונות:

נניח כי יעלה ביד העומדים בראש התנועה הרישיון לתת ליהודים להתנחל בפלשתינה, מי ומי הם אשר יאבו לעלות ולהתנחל שמה? לא המאושרים מארצות המערב ומארצות הברית, רק האומללים, הרעבים המעונים בתחום מושבם במקומות שהם נבדלים לרעה בזכויות והמון העניים הצפופים והצבורים בכפרי גליציה.

רבנים אחרים ממזרח אירופה הכתירו את כל התופעה כ"סילוק הדעת" כי לרעיון הציוני אין כל תוחלת:

באמת נמנע הוא מטבע וקשה יותר מנס קריעת ים סוף וכל הנסים שנעשו לנו — כי מהיות ארץ ישראל חמדת כל האמונות וכל הממלכות, ונהרי נחלי דמים נשפכו עליה מגוים גדולים ועצומים; ובהיות הדבר עוד ברעיון עשתה ממשלת תורכיה מעשה ואסרה הכניסה לארץ ישראל; ועל דבר שאי אפשר על דרך טבעי נעשים קונגרסים ברעש… דרשנים פטפטנים נשלחים להשמיע במרום קולם… והכל מפני אסון סילוק הדעת.

הסופר החרדי החשוב אלעזר אטלס כתב שהיומרות של תנועת ההשכלה ואפילו של שבתאי צבי היו בעלות אופי רציונלי בתקופה שבה התרחשו. לעומת זאת ההבטחות של התנועה הציונית הן פשוט הזיה חסרת שחר שאפילו אין צורך להתריס מולה, בפרט כאשר בתום עשרים שנה של מאמץ, לא העלו שום דבר ורבים מהציונים כבר התייאשו והסתלקו.

היה לו דימוי מסקרן, וצורם מאוד לבן זמננו, לגבי טיפשותם של היהודים שעולים לארץ לחיות בה בעוני וביאוש חסרי תקווה במקום להישאר ברוסיה: אישה חכמה נשארת גם עם בעל מכה.

האישה החכמה והמיושבת בדעתה, לא תרבה רעש ותלונות באזני שכנותיה על אישה הפורע לפעמים פרעות בבית בשעת כעסו — ביודעה מראש שעל כל פנים הוא אישה ואב לבניה והוא גם הנותן לחמה ומימה בעוד שרחמי השכנות המה רק לפי שעה ואין לסמוך עליהם בשעת הדחק.

זו האירוניה הבריאה של ההיסטוריה שדווקא הפנטזיה הציונית הצליחה, ודווקא הקו השמרני הוביל בפעם זו לאסון קטסטרופלי. מיהדות ורשה שבה הודפסה החוברת נותר ברבות הימים אפר ואבק. אבל אני לא חושב שהמסקנה היוצאת מכאן היא דווקא ללעוג לרבנים, שחלק מטיעוניהם היו ממש לעניין, אלא להיות ספקן מאוד מאוד כלפי היכולת שלנו להבדיל מראש בין מה שהוא פנטזיה לבין מה שהוא ריאלי. הרי החוברת יצאה למעלה מעשור בטרם ירה המתנקש הסרבי גברילו פרינציפ את היריות שלו שהובילו לסחרחורת ההיסטורית המטורפת של המאה העשרים שבתוכה הצהרת בלפור, השואה והקמת מדינת ישראל. ואין ספק שבאין ספור יקומים מקבילים שבהם החטיא המתנקש או חל שינוי מינימליסטי אחר, דווקא הרבנים הנבונים והזהירים צדקו והציונות הפכה לפאדיחה.

נביאי השקר של הנפט

4 במאי 2017

מחיר חבית נפט צנח לאזור ה-45 דולר הערב, מכה קשה לידידינו (המעטים אך מתרבים) ואויבינו (הרבים אך מתרבים עוד) בארצות הנפט. התפתחות כלכלית זו, שנובעת מהצלחת הפראקינג באמריקה ומההתייעלות המתמשכת של קידוחי הנפט, כמו גם מהשיפור ביעילות הדלק של מכוניות ומעוד סיבות, היא הזדמנות לעשות חיפושי גוגל ניוז על תחזיות מהעבר למחירי הנפט.

  • צ'רלס מקסוול, המתואר כבכיר האנליסטים של הנפט, חזה בראיון משנת 2008 משבר כלכלי גדול מתחיל עד 2015. הוא ראה בעיני רוחו תחנות דלק נסגרות בשל מחסור בדלקים, ומחיר חבית הנפט לדעתו אמור היה להגיע עד 300 דולר.
  • בעל טור באתר המשפיע בנושא, אויל פרייס דוט קום, הוסיף נופך משלו בשנת 2010 ואמר שאינו רואה שום דבר בחזית הטכנולוגית שיכול למנוע פער הולך ומתרחב בין הביקוש לנפט וההיצע. הוא ניחם והוסיף שבני אדם יוכלו להסתגל לחיות עם חצי מכמות הנפט, אבל זה לא יהיה קל.
  • מיליונר הנפט האמריקני טי בון פיקנס חזה ב-2008 שכבר באזור 2010 הנפט יגיע לטווח שבין 200 ל-300 דולר לחבית. "אגודת האינפלציה הלאומית", שמטרתה לעורר מודעות לסכנת ההיפר-אינפלציה, צפתה ב-2010 שבעקבות חבילות התמריץ הממשלתי השונות, יהפכו כל האמריקנים למיליארדרים בדולרים חסרי ערך. מחיר הנפט, כמו מחירן של סחורות אחרות, אמור היה לזנק בהתאם.
  • הניו יורק טיימס הקדיש ב-2008 כתבה לתחזיותיו של ארג'ון מורטי, אנליסט גולדמן זאקס המכונה "האורקל של הנפט", שצפה שמחיר חבית יזנק בקרוב ל-200 דולר.  מורטי זכה לתהילה באותה שנה, כאשר תחזיותיו שהנפט יחצה את גבול מאה הדולר, שנראו לא ריאליות, התממשו.
  • עבודותיו של חוקר שוודי, שהלך וסקר בארות נפט גדולות וחזה להן קצב הפקה צפוי, הראו בשנת 2007 שהעולם קרוב מאוד לשיא תפוקת הנפט, אם לא נמצא שם כבר. דרך ארוכה מאוד עברו תיאוריות שיא תפוקת הנפט מאז ועד היום. אז תלו את הגעת השיא בכך שהנפט המצוי באדמה ילך וידלדל, היום צופים שיא בתפוקה לקראת שנת 2030, אך מהסיבה ההפוכה: יהיה נפט בשפע, אך כבר לא יהיו לו דורשים עם בוא המכוניות החשמליות, ולכן חברות האנרגיה לא יטרחו להוציאו מהאדמה.

לנסוע על אוטומט

21 במרץ 2017

כבר מזמן לא כתבתי על המכונית ללא נהג, אולם כתבה שהתפרסמה היום בפייננשל טיימס היא הזדמנות טובה לשוב ולהידרש לנושא. הכתבה מרכזת ניבויים על העתיד הצפוי לנו בעולם המכוניות האוטומטיות. צריך לזכור עם זאת, העתיד מאתגר ניבויים.

התאונות יפחתו 

הבטיחות המשופרת מהווה את בסיס קיומו של הרכב ללא נהג, וקשה לראותו מגיח לאוויר העולם כאשר בטיחותו אינה מעל ומעבר לזו שמספקת נהיגה אנושית. אם יתברר שלא ניתן לספק בטיחות כזו, הרעיון כולו יירד לטמיון. אבל כנראה שניתן – כבר היום מכונית טסלה במצב האוטומטי מובילה לפחות מקרים של פתיחת כריות אוויר מאשר במצבה הלא אוטומטי.

גאולת החניונים

החניונים הפתוחים הם אחד מאסונות התכנון האורבני. רחבות עצומות של שממה מוטורית שמחליפה שיחת אנשים וצחוק ילדים. מכונית ללא נהג אינה צריכה לכאורה חניונים ולכן חדירתה תפנה שטח עצום במרכזי הערים. גם כאן קשה לחלוק על הניבוי. אפילו אם ייווצר צורך להחנות גם מכוניות ללא נהג, כמעט בטוח שיהיה הרבה פחות מה להחנות. כל מכונית אוטומטית צפויה לבוא במקום כמה וכמה מכוניות נהוגות בידי אדם.

שגשוג הפאבים

אם שותים אלכוהול לא נוהגים, אבל מכוניות מטבען שותות רק דלק (ואפילו זה לא כשמדובר במכונית אוטומטית חשמלית) ותוכלנה לנהוג תמיד. אנשים יחושו חופשיים לשתות אלכוהול בכל הזדמנות, והדבר יגדיל מכירות הפאבים. ייתכן שצריכת האלכוהול תנוע מהבתים אל המסעדות והפאבים.

היעלמות השילוט

מכונית ללא נהג לא תצטרך שילוט, אך הסרת שילוט התנועה זהו ניבוי שאינו סביר בימי חיינו. בני אדם ימשיכו לנהוג לצד מכוניות עוד שנים רבות והם זקוקים לשילוט.

חמישים דקות נוספות של זמן פנוי בחיינו

ישתחרר זמן בשל קיצור זמני ההגעה לעבודה והחזרה ממנה. אך כאן ייתכן אפקט פרדוקסלי – אם אפשר לנסוע לעבודה ברכב אוטומטי, למה לא לגור בצפת ולעבוד בתל אביב? מרחקי הנסיעה עשויים לגדול. קל לקנות וילות מפוארות בגליל, ואם אפשר לנמנם כל הדרך לעבודה במגדלי עזריאלי, אז מה רע.

כמובן זמן שמבלים במכונית אוטומטית אינו זמן מבוזבז לחלוטין, אך גם זמן במכונית בימינו אינו בהכרח מבוזבז. אפשר להאזין בו להרצאות או לרדיו. מכונית אוטומטית כנראה תקבור לחלוטין את סקטור הרדיו (שורט על מניות הרדיו יוכל להיות לדעתי דרך טובה להמר על הצלחת הרכב ללא נהג), אך תגדיל הביקוש לתעשיית הסרטים והטלוויזיה. מסכי ענק יותקנו במכוניות האוטומטיות.

התחבורה תוזל ואולי אף תינתן בחינם תמורת צפייה בפרסומות

ספק אם מודלים של חינם תמורת פרסומת יצליחו בענף התחבורה. הם נכשלו בענף הסלולר וספקי האינטרנט על אף ההוזלה שעברו ענפים אלו. מה שכן, המכונית ללא נהג נראית כדרך להוזיל כל דבר. קשה לראות משהו שלא יוזל כתוצאה ממנה. הנסיעות כמובן יוזלו. הנדל"ן יוזל כי יהיה הרבה יותר היצע ברדיוס סביר של מרחק נסיעה מהעבודה. השוק יוצף בעובדי ענף הנהיגה ולכן גם עלות עבודות של בני המעמד הבינוני-נמוך תקטן.

רק בנסיכויות המפרץ, בסעודיה ובאירן יתייקרו החיים ללא היכר. המדינות האלו כבר לא יוכלו לרכוש כלום במט"ח. מכונית אוטומטית תתוכנן לחסוך באנרגיה ובזיהום, ומחירי הנפט יצללו לתהומות.

ירידה בבריאות ובכושר

לכאורה קל יהיה להגיע לכל מקום בנסיעה, והדבר יפחית המוטיבציה ללכת. מצד שני, אנשים שעתה משתמשים ברכבם כדי לנסוע לכל מקום עשויים לעבור לשימוש ברכב אוטומטי כמונית, דהיינו ישלמו עבור נסיעה ולא ישלמו מראש. מודלים של תשלום מראש על משאב מעודדים ניצול רב ככל הניתן של המשאב, ואילו מודלים של תשלום לכל שימוש מעודדים ההיפך. ייתכן אם כך שההליכה דווקא תצבור פופולאריות. מה עוד שהערים יהיו נעימות בהרבה להליכה, כאשר לא יהיה טעם להתאים אותן עוד עבור מכוניות וחניות על חשבון הולכי הרגל.

פגיעה ברכבות

מה הטעם ברכבת כאשר ניתן להגיע במכונית מדלת לדלת? אכן רכבת לאילת נראית מיותרת מתמיד. אך רכבות רבות קיבולת עדיין יוכלו להועיל לפתור פקקים וצפיפות בכבישים. במנהטן למשל שום אוטומציה במכונית לא תבוא במקום הרכבת התחתית.

הנבואה ניתנה למגגלים

1 במאי 2016

בחודשים האחרונים קראתי (וכתבתי) המון על הבחירות בארצות הברית ועל סיכויי המתמודדים. קראתי את המאמרים באתר 538 של נייט סילבר. קראתי את הניתוחים הסטטיסטיים של נייט כהן בניו יורק טיימס. כותב פחות ידוע על הסטטיסטיקה של הבחירות, אך מצליח יותר בניבוייו, הוא מדען מוח ממוצא טאייווני, פרופסור באוניברסיטת פרינסטון, סאם וונג.  ברשומות שלו בבלוג הבחירות שהוא מנהל וונג הביע ביטחון בסיכויי טראמפ גם כשכל היתר המעיטו בהם וכבר מזמן טען שהמירוץ בין הילארי לברני סאנדרס חתום וסגור לטובת הילארי.

בימים האחרונים וונג הקדיש פוסטים לתיאור שיטה חדשה ומדויקת להפליא לניבויים סטטיסטיים לגבי הבחירות שהותירה אותי שמוט לסת. וונג הציע להשתמש במנוע הקורלציות של גוגל לשם כך. גוגל יודע להציע קשרים בין דפוסים שונים של חיפושי מילים במדינות ארה"ב השונות למדדים אחרים שהמדינות נבדלות בהן. אם תכניס למנוע הקורלציות של גוגל את ההישגים של טראמפ וקרוז במדינות השונות שבהן התנהל המירוץ עד כה, הוא יידע להציע מונחים שההבדלים בתדירות החיפוש שלהם דומים מאוד להבדלים בדפוסי ההצבעה.
עד כאן הדברים לא מחדשים הרבה. לכל דבר אפשר למצוא קורלציות בדיעבד. אחד הממצאים הפיננסיים המפורסמים הוא שמחירי החמאה בבנגלדש היטיבו לנבא יותר מכל דבר אחר את מצב מדדי המניות באמריקה. אבל זהו ניבוי סתמי ורטרואקטיבי שנובע מכך שאם תבדוק מיליוני דברים מול מיליוני דברים אחרים, בסוף תגלה איזשהו קשר אקראי לחלוטין שהתקיים בעבר, אך אינו צפוי לשוב ולהופיע בעתיד.
מה שמרשים בשיטה של וונג הוא שהוא הציע ניבויים על סמך שיטתו. השבוע הייתה הזדמנות ראשונה להיווכח בתוקף של ניבויים אלו והם הצליחו יפה, לא פחות מהסקרים.

כשבוחנים את מונחי החיפוש המאפיינים דפוסי הצבעה לגופם בקושי אפשר למצוא בהם רמז או סימן למערכת הבחירות. למעשה החיפוש התואם ביותר את הישגיו של טראמפ במדינה מסוימת הוא חיפוש אחרי העונה השלוש עשרה של סדרת הנוער דגראסי. וונג תוהה אם הדבר נובע מכך שסוג האוכלוסיה שמצביע לטראמפ אינו מרבה להשתמש באינטרנט בעצמו ומניח את הזירה לילדיו. במדינות שמצביעות לקייסיק לעומת זאת ניכרים חיפושים של מונחי ידע כללי. למצביעי קייסיק יש כנראה עניין בכגון אלו.

אם ההישגים של וונג בשימוש בקורלציות גוגל יוכיחו את עצמם לאורך זמן יכול להיות שתחום חדש במדעי החברה הולך להפציע – ניבוי על פי גוגל. אנשים מתנהגים לפי האופי שלהם ואישיותם ואם חיפושיהם בגוגל נובעים מתכונותיהם, מידע על חיפושים ינבא את ההתנהגות שלהם.

אני ניסיתי להרחיב את הפוסט של וונג ולהשתמש בקורלציות גוגל כדי לראות מה מנבא תוצאות במירוץ של הילארי נגד ברני סאנדרס. כאן הקורלציות היו פחות מפתיעות וקשורות לתרבות שחורה ובעיקר להיפ הופ. הרבה חיפושים של מונחים מסוג זה מנבאים הצלחה של הילארי. זו המחשה לכך שנאמנות הקהילה השחורה היא הכוח העיקרי מאחורי זכייתה הצפויה של הילארי במועמדות הדמוקרטית השנה ואחר כך, ככל הנראה, ניצחונה במירוץ לנשיאות.

הנפט – האפשרות השורית

7 בינואר 2016

בורסות העולם הולכות מדחי לדחי בימים אלו, ומחיר הנפט מועד איתן יד ביד, אל שפל שלא נראה כמותו שנים רבות. כבר כתבתי על האפשרות לקריסה ולדעיכה ארוכות טווח במחיר הנפט לאור הסיכוי לניצחון המכונית החשמלית, בפרט אם נחזה בהתפשטות המכונית ללא נהג.

אבל יש גם אפשרות אחרת. בעשור האחרון המערב הפסיק להגדיל את צריכת הנפט שלו ואדרבה, היא אפילו קטנה במקצת. כמעט כל מדינה מערבית הפחיתה במהלך העשור את צריכת הנפט שלה ובשיעור משמעותי יחסית – למעלה מ-5%, לא רק ביחס לנפש אלא באופן מוחלט. גם בישראל אירע תהליך כזה. כיצד קרה אם כך שמחיר הנפט רק עלה במשך רוב העשור?  התשובה הקצרה היא סין. התשובה הארוכה מעט יותר היא סין והודו. התשובה הממש ארוכה היא סין, הודו וברזיל. סין צורכת עוד 4 מיליון חביות מדי יום לעומת המצב לפני עשור, הודו וברזיל צורכות כל אחת למעלה ממיליון חביות יותר. לשם קבלת פרופורציות צריכת הנפט העולמית הכללית עלתה במהלך העשור בתשעה מיליון חביות, והתפוקה כמובן גם היא עלתה בשיעור דומה.

אין זה מפתיע אם כך ששווקי הנפט מגיבים כל כך רע לידיעות עגומות מסין. על סין יקום או יפול דבר. אבל מי שמאמין כמוני שהמשבר הסיני הוא בר חלוף ולא יפגע בטווח הארוך בעלייה החדה ברמת החיים בסין, אלא בעיקר בהשקעות בזבזניות וחסרות טעם בתשתיות ובנדל"ן, צריך לשאול את עצמו האם יש סיבה להניח שהעלייה בצריכת הנפט בסין תיפסק? והאמת היא שלא. מדי שנה נמכרות בסין יותר מכוניות חדשות מבארה"ב. כמו בכל העולם גם בסין אלו ברובן המוחץ מכוניות המונעות בנפט. סין אם כך עוד יכולה לעקוף את ארה"ב בצריכת הנפט שלה. עתה מספר חביות הנפט שצורכים הסינים הוא רק כמחצית מזה של האמריקנים (בערכים מוחלטים. ההפרש גדול בהרבה ביחס לנפש). 9 מיליון חביות נפט ביום מפרידות בין הצריכה בסין לבין הצריכה האמריקנית. הפרש זה צפוי ללכת ולקטון. מאחר שבסין חיים הרבה יותר אנשים מבארה"ב, אולי אפילו כאשר שתי המדינות ישתוו לא יהיה זה סוף פסוק מבחינת התיאבון הסיני. נכון אמנם שהערים הגדולות של סין חנוקות ומזוהמות ושהשלטונות רוטנים ואוכפים הגבלות, אך בשורה התחתונה מדי שנה בשנה מספר המכוניות הנמכרות רק גדל.

להודו יש פער גדול בהרבה להשלים מאשר לסין. על כל שלושה תושבים יש בישראל מכונית אחת. לעומת זאת בהודו על כל 60 הודים יש מכונית אחת. אבל הודו ענייה בהרבה מסין ולכן תשלים את הפער יותר באיטיות וכנראה השפעתה על שווקי האנרגיה העולמיים תהיה מוגבלת בטווח הנראה לעין. דבר זה נכון ביתר שאת באשר לאפריקה שגם בה עולה צריכת הנפט יחד עם הצמיחה והגידול באוכלוסיה, אך היא כל כך ענייה שהמשמעות של דבר זה אינה גדולה, גם אם לא זניחה לחלוטין.

הפקת הנפט בקידוחי פראקינג באמריקה חשובה מאוד, אבל אם הביקוש בסין ובהודו מאוד יגדל, היא לא בהכרח תספיק כדי לעצור עלייה במחיר הנפט. בחמש השנים האחרונות עלתה תפוקת הנפט הצפון אמריקנית בחמישה מיליון חביות ביום, אבל לא בטוח שעלייה זו תוכל להימשך לאורך זמן. יש מחלוקת גדולה בין הגיאולוגים האם קידוחי פראקינג יוכלו להמשיך להניב נפט לאורך שנים.

אם נסכם בכמה משפטים בודדים: צריכת הנפט העתידית תיקבע על ידי מירוץ בין הצמיחה הסינית לבין ההתייעלות האנרגטית והמעבר למכוניות היברידיות וחשמליות במערב. אין לדעת מי יגבר, אבל תושבי המזרח התיכון יחושו היטב את ההשלכות ולא רק בתחנת הדלק.

לא יקרה ב-2016

27 בדצמבר 2015

בתחילת השנה האזרחית ניסיתי את כוחי בניבויים ל-2015. לא היה משהו. כישלון הוא לא נורא אם מפיקים ממנו לקחים. במקום לנבא מה יקרה, אנסה לנבא מה לא יקרה בשנת 2016.

דונלד טראמפ לא ייבחר לנשיא ארה"ב

לבנים טיפשים הם ציבור גדול באמריקה, וטראמפ נוחל בקרבו הצלחה שלא תיאמן. אבל רוב האמריקנים הם לא לבנים טיפשים. יש לבנים חכמים. יש היספנים. יש שחורים. יש אסייתים. יש יהודים. יש מוסלמים, שהפכו לשעיר לעזאזל של טראמפ. כולם לא יצביעו עבורו.

דאעש לא יכבוש את בגדד, דמשק או רבת עמון

דאעש אמנם מצליח לשרוד לעת עתה את ההפצצות של מדינות המערב ושל רוסיה, אבל תנופת ההתפשטות שאפיינה אותו בשלב מסוים כבר נעלמה. יש גבול מה יכולים לעשות כמה אלפי מוסלמים ברברים רכובים על טויוטות כשחילות האוויר הטובים בעולם מטווחים אותם בצוותא חדא.

רומן זדורוב לא יקבל משפט חוזר או דיון מורחב בעליון

כפי שהסברתי בפוסט לגבי משפט זדורוב, התיק שלו נראה די סגור. אין עוד איזו שאלה גדולה שחייבת להיפתר.

סין לא תקרוס לתוך משבר עצום פוליטי או כלכלי

מנהיגי סין יודעים את אומנות הדפסת הכסף וההליכה מבועה לבועה, ויצליחו להרגיע את ההמונים.

יפן לא תקרוס למשבר חובות

אחת התחזיות שכן צדקתי לגביהן בשנה שעברה הייתה שהין יתחזק לעומת האירו. אני לא אהמר אם הוא יתחזק גם השנה, אלא רק על מה שלא יקרה – גם השנה לשווא יחכו מעריציו של קייל בס לעלייה חדה בריבית על החוב היפני או לקריסת הין לרמה של 200 ין לדולר.  נראה שהיה כבר פיצוץ מבוקר של ערכו של הין. יפן היום עשירה פחות מישראל בתמ"ג לנפש. הנתון הזה נראה לי מוזר מכדי להיות נכון. על אף הבעיה הדמוגרפית יפן מדינה עם תשתיות אנושיות ופיזיות נפלאות. קריסה קשה לי לראות שם, רק התאוששות.

מחירי הדירות לא יצנחו

על אף הגידול במספר התחלות הבנייה, המגמות הדמוגרפיות, גם מבחינת הילודה וגם מבחינת העלייה, דורשות עוד הרבה יותר בנייה. לכאורה צניחה במחירי הדירות יכולה לבוא גם מעלייה בריבית, אבל אין סיבה להניח שהריבית תעלה דרמטית. קרנית פלוג מאוד זהירה, והלחצים הדיפלציוניים שמחליפים בעשור הזה את הלחצים האינפלציוניים של העשורים הקודמים לא ייעלמו ככה סתם.

לא יהיו בחירות

מתברר שממשלה של 61 ח"כים יכולה להיות יציבה במידה מפתיעה. אף חבר כנסת מהימין, אפילו אורן חזן, אינו מתאבד שיעי שימוטט עליו את ממשלת נתניהו.

הבעיה הפסיכוהיסטורית בתל אביב 100

9 בנובמבר 2015

הפסיכוהיסטוריה, השיטה המדעית שחזה אייזיק אסימוב בסדרת המוסד המופלאה שלו, הייתה מסוגלת לספק ניבויים סטטיסטיים מפורטים לגבי טיבה של החברה האנושית בעתיד הרחוק. אולם היה מילכוד – אם בני האדם היו נחשפים לניבויים, הם היו משנים התנהגותם בהתאם, ואז הכול היה מתהפך על פניו ותחזיות העתיד היו נעשות חסרות ערך.

הפסיכוהיסטוריה עדיין לא הומצאה. לא קם לנו הארי סלדון. ברם ישנן פה ושם תחזיות שכאילו נלקחו ממנה. אמירות סטטיסטיות על העתיד האנושי שמבוססות על מחקרים ושאנשים משכילים מאמינים בהן בכל ליבם. בתחום ההשקעות יש אמירה אחת כזו בולטת – הקביעה שהשקעה בתעודת סל על מניות צפויה להניב תשואה ארוכת טווח נאה ולעקוף בסופו של דבר כמעט כל קרן מנוהלת.

אבל להארי סלדון ולהולכים בדרכו יש כאמור בעיה – כשהנבואה על העתיד מתפשטת, היא עצמה משנה את העתיד בכיוונים לא צפויים. הבעיה הזו תקפה גם לניבוי האופטימי לגבי תעודות הסל. אם תעודות הסל כל כך טובות, המשקיעים רצים לשים בהן כספם מבלי לחשוב הרבה. ואם כך עושים המשקיעים, להתנהגותם יהיו השפעות גומלין.

כפי שכתב עמי גינזבורג בדה מרקר, הבורסה בתל אביב מספקת דוגמה מדאיגה בימים אלו. הבורסה הולכת להכניס למדדים הגדולים שלה חברת ביוטכנולוגיה אמריקנית. כדרכן של חברות רבות כאלו יש פער דרמטי בין השווי המנופח של החברה לבין המאזן הכספי שלה בפועל. בשוק שמתנהל בלי תחזיות גורפות לגבי העתיד היו צריכים מנהלי החברה להשקיע מאמץ סיזיפי כדי לשכנע את המשקיעים בתל אביב שכדאי להם לקנות את המניה. אבל עכשיו הם יכולים לקבל הזרמה של מיליונים בקלות, רק בשל עצם רישום המניה.  מיליארדים מכספי המשקיעים הופנו לאפיקים פסיביים מתוך הנחה שהעתיד כבר ידוע, והאפיק הפסיבי תמיד ינצח בו. כסף שנמצא באפיק פסיבי הוא קהל שבוי עבור כל מניה שנכנסת למדד, גם עבור חברה מהסקטור הביוטכנולוגי עם מאזן לא משכנע. כך ידיעת העתיד המובטח שבו תעודות סל תעקופנה כל השקעה אקטיבית נותנת תמריץ להתפתחויות מפוקפקות שמסכנות את אותו עתיד עצמו, אותה בעיית פסיכוהיסטוריה קלאסית.

המשקיע הפסיבי לא צריך להיקלע ליאוש, אבל אולי שווה לחשוב על אסטרטגיה חדשה. במקום לקנות תעודת סל, אפשר לקנות ישירות את מניות המדדים ולדבוק בהן לנצח עד הסוף המר או הטוב, מבלי לשנות גם אם המדד משתנה. מחקר על אסטרטגיית השקעה כזו לאורך עשרות שנים שביצע ג'רמי סיגל הראה שזו הייתה אלטרנטיבה עדיפה לקניית תעודת סל על ה-s&p500 עצמו שבו מניות מתחלפות מדי פעם.

ספרי האפוקליפסה

3 באוקטובר 2015

קראתי במהלך החג שני ספרים דומים במובנים מסוימים, אך כתובים ברוח שונה, אולי ממש הפוכה. הראשון הוא הספר "כניעה" מאת הסופר הצרפתי מישל וולבק. השני הוא "השלישי" מאת ישי שריד, בנו של יוסי שריד.
שני הספרים עוסקים בעתיד אפוקליפטי. "כניעה" מתאר מצב שבו מפלגה דמוית האחים המוסלמים עולה לשלטון בצרפת, מוציאה את הנשים משוק העבודה ומאפשרת פוליגמיה.
"השלישי" מתרחש בעתיד שבו ממלכה דתית המתנהלת סביב בית המקדש השלישי הוקמה בידי מתנחלים אחרי חורבן ערי החוף בהפצצה גרעינית בידי האויב.

מהספר של וולבק נושבת רוח של יאוש מהערכים החילוניים המודרניים ומהיכולת שלהם לעמוד במאבק מול הדת, ומול יתרונם של המוסלמים הדתיים בנחישות ובדמוגרפיה. הגיבור, איש אקדמיה מוכשר, מנהל חיים ריקים. הוא אינו בקשר עם הוריו. לא הקים משפחה וכל מה שיש לו זה מין מזדמן וערגה לאהובתו היהודיה שעלתה לישראל. הוא ממש משל ליבשת שלמה שכל השכלתה ותחכומה אינם מובילים אותה לכלום פרט לסיפוק זול של יצרים, לריקנות ולתבוסה. ישראל מוזכרת בידי וולבק לא פעם ומתוארת כמקום שבו אנשים מוצאים טעם ומשמעות בחיים ואילו צרפת מוצגת כנואשת וכאבודה. וולבק נראה לי כתאום של גיא בכור, המרבה לכתוב על שקיעתה של אירופה ולהנגידה עם ישראל הפורחת. מי שקורא את גיא בכור, יראה את הספר של וולבק כסיכום ספרותי (פלוס סצנות מין) של מה שכבר ספג מבכור.

"השלישי" גם כן מתרחש במציאות שבה החילוניות מובסת מפני הדת, ערי החוף נופלות ומדינת יהודה קמה. אבל ישי שריד אינו מישל וולבק. שריד שייך לשמאל הישראלי ואילו וולבק שייך לימין הצרפתי. לכן מוסר ההשכל שרוצה שריד ללמד אינו חוסר התוחלת של החילוניות, אלא השקר שבהבטחות הדת המשיחית. מדינת המתנחלים שמצייר, שקועה בפולחן הקורבנות שלה, מבודדת בעולם, נתונה לבריחת מוחות, מוציאה להורג בסקילה מתנגדים רעיוניים, עקשנית מול כל רעיון פשרה ולבסוף קורסת מול האויב הערבי.

שני הספרים נושאים אפוא מסר עתידי מר לקורא המערבי – ניצחון האיסלאם, אבל הדרך השונה שהתוו לשם מלמדת על הלקח השונה שביקשו להותיר אצל קוראיהם. אני יכול לומר שהזדהיתי יותר עם המסר של וולבק מאחר שאני מחבב מאוד את הציבור הדתי ולא מעלה על דעתי שיקים מדינה שמבוססת על גישה אכזרית כמו זו שרואה שריד בעיני רוחו. זאת למרות ביקורתי על חוסר התוחלת שבמפעל ההתנחלויות. ייתכן שגם האיסלאם הפוליטי באירופה לא יהיה מסוכן ועוין לזכויות נשים כמו שמציגו וולבק, אבל כבר החדשות שמגיעות מאירופה בימים אלו מלמדות על כך שעם עליית האיסלם זו תהיה יבשת שונה ולא לטובה.

עד מתי צריך להיות אכפת לנו?

31 באוגוסט 2015

גיא בכור הביא בבלוגו תחזית שלפיה בשנת 2050 כבר יהיה רוב מוסלמי בבריטניה. זו תחזית שנראית שטות, אבל בהחלט ייתכן שתתממש באיחור קל בשנת 2150.
המדענים שמזהירים מההתחממות הגלובאלית מתריעים שבסוף המאה ה-21 יתרחשו אסונות אקולוגיים גדולים. ברק אובמה מאוד גאה בהסכם הגרעין שהשיג עם אירן, אבל אפילו אם ימומש בקפדנות הוא בסך הכול מקנה דחייה של 15 שנים.
ההיסטוריון השמרן נייל פרגוסון אמר שאין פלא שקיינס הטיף להגדלת נטל החוב בזמנו. לא היה אכפת לו מהעתיד – הוא היה הומו ולא היו לו ילדים.

כל הדוגמאות האלו מעלות שאלה יסודית: עד מתי צריך להיות לנו אכפת. איזה טווח זמן בני אדם אמורים לכלול בשיקוליהם. האם הגיוני להימנע מליהנות מכוח עבודה זול היום מארצות האיסלאם כדי שלנינים שלך תישאר תבנית נוף מולדתם? האם מוצדק לוותר על נסיעה נוחה ומהירה היום כדי להגן על בני האדם שיחיו עוד מאה שנה מחומה הבלתי נסבל של השמש? ואולי, אם נרחיק לכת, שווה להקצות תקציבים להשקעה בתוכנית חלל כבר היום מתוך מודעות למצוקתם של צאצאינו המוטציות האבולוציונית שיחיו עוד כמה מיליארדי שנים בעידן שבו השמש כבר לא תאפשר חיים על פני הכדור?

יש שתי סיבות להגביל את טווח הזמן בחשיבה על מדיניות. הראשונה היא שאולי פשוט לא אכפת לנו. אנחנו דואגים לעצמנו, לילדינו, חברינו. בתוך מאה שנה אף אחד מאלו כבר לא יהיה בחיים. אחרינו המבול. הסיבה השנייה היא שאין לנו שום יכולת לדעת איך יתגלגלו העניינים בעתיד, ותהיה זו יומרה חסרת טעם לנסות ולתכנן כל כך רחוק.

הכוחות התרבותיים שמדגישים את העתיד הרחוק ואת שרשרת הדורות העתידית נחלשו במערב מבחינות מסוימות. למשל בישראל אפשר לראות משפחות דתיות שחשות חובה להוליד הרבה ילדים ולחנכם להוליד הרבה ילדים בעצמם מתוך רצון ליטול חלק בהנחלת נצח ישראל, אבל זה הלך חשיבה נדיר במערב. מצד שני דאגה לעתיד הרחוק של כדור הארץ דווקא התחזקה.

חוסר אכפתיות לגורלם של אחרים גם אם רחוקים מאיתנו במקום או בזמן יכול להיחשב בלתי מוסרי בעליל.  הרי לא היינו רוצים שאנשי העבר יכינו לנו עתיד זוועות. אנחנו מעריכים את אלו מהם שחשבו עלינו כמו האבות המייסדים באמריקה ובנימין זאב הרצל אצלנו. אז למה שלא נדאג אנחנו לממשיכים שלנו שבעתיד? דווקא מהבחינה הכלכלית יש קייס מסוים לחוסר האכפתיות. בהנחה שהצמיחה הטכנולוגית תמשיך כסדרה (ולמה לא? במעבדות אפל וגוגל האורות יישארו דלוקים מן הסתם), בני העתיד יהיו הרבה הרבה יותר עשירים מאיתנו. מה ההיגיון בכך שאנחנו נחסוך את פתנו הדלה כדי להקל עליהם בחיי  העושר הרהבתניים שלהם.
אבל אולי אנחנו צריכים לשנות את נקודת המבט בהתאם לטענותיו של יובל נח הררי שאומר שתוחלת החיים תעלה פלאים. אם אנחנו עצמנו נהיה שם בעתיד הבעייתי,  מוצדק שיהיה אכפת לנו יותר. וכשמדובר בנו עצמנו נראה שגם ההתחמקות לפיה אל לנו לדעת מה יהיה בעתיד ובשביל מה לתכנן רחוק – תיראה פחות משכנעת.
וגם אם מבחינה מדעית אפשר לפקפק בהיתכנות תרחיש תוחלת החיים העצומה, אימוץ הפרספקטיבה שלפיה נחיה עמוק לתוך המאות הבאות יכול לסייע לנו להבין מה נכון מוסרית  לעשות כבר היום ומה לא נרצה שיקרה עבור אלו שיחיו אז. מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

האם לניבויים לטווח הרחוק יש ערך?

19 ביולי 2015

מדי פעם אני אוהב לבחון בבלוג שאלות יסוד עמוקות. בחודש שעבר שאלתי מדוע מדינות מסוימות עשירות ואחרות עניות (כזכור התשובה הייתה שהכול תלוי ביחס להפלות). החודש אשאל שאלה אחרת, גם היא יסודית: האם יש ערך לניבויים לטווח הארוך. כל המתנבאים למיניהם שמוכנים לשים את כל הז'יטונים על תשובה לשאלה כיצד יראה העולם עוד עשור או יותר, יש להם מושג על מה הם מדברים?

שיטת המחקר פשוטה: אלך לארכיון של גוגל ניוז. אחפש תוצאות מתחילת 2004 ועד סוף 2006 למחרוזות חיפוש שכוללות מילים כמו: 2015, prediction ,within a decade. כלומר נראה איזה ניבויים ניתן למצוא לשנת 2015 בכתבות מהשנים 2004 – 2006, בערך עשור קודם לכן, ונראה האם הניבויים האלו התגשמו. אשתדל להיות הוגן ולהכליל כל תחזית בהירה שאמצא. ארשה לעצמי לדלג על תחזיות ספציפיות מדי לתחומים לא ממש מעניינים או כאלו שקשה לי לבדוק האם התגשמו או לא.

  • פקיסטן תלך פייפן עד 2015

עיתון הודי דיווח בתחילת 2004 שלפי תחזית הסי איי אי פקיסטן תהיה מדינה כושלת עד שנת 2015. בתחזית: מלחמת אזרחים, טלבניזציה מלאה ומאבק לשליטה על הנשק הגרעיני. האם התגשם? פקיסטן אמנם לא המדינה המסודרת ביותר בעולם, אבל לא נראה שהפכה לכאוטית יותר משהייתה לפני עשור. הנשק הגרעיני עדיין בידיים נורמליות. עובדה שגם ניו דלהי וגם תל אביב עומדות על תילן. לא התגשם.

  • ננצח את הסרטן עד 2015

במהלך 2006 בישר המועמד לסנאט בן קרדין לאומה האמריקנית שעד 2015 תנוצח מחלת הסרטן. האומה השתכנעה ככל הנראה, ובחרה בקרדין לסנאט שבו הוא מייצג עד היום את מרילנד. מחלת הסרטן התקשתה יותר להשתכנע. מספר האמריקנים שימותו מסרטן השנה דומה למדי למספר האמריקנים שמתו ב-2005. זהו הישג, שכן האוכלוסיה גדלה ותוחלת החיים עלתה, אבל זה בהחלט אינו ניצחון מוחץ. לא התגשם.

  • הים הצפוני יתרוקן ובריטניה תייבא המון נפט

בשנת 2005 ניבא אתר הבי בי סי כי הים הצפוני יתרוקן מנפט ויגרום לבריטניה לתלות אנרגטית קשה. ב-2015 תצטרך בריטניה לייבא כל יום בין 600 ל-700 אלף חביות נפט.  במבט בדיעבד נראה שהתחזית הייתה בכיוון הנכון, אבל רק אופטימית מדי. הנפילה בתוצר מהים הצפוני הייתה חדה אפילו יותר, והעיקה על בריטניה ועל שער הפאונד בעשור שחלף מאז. התגשם.

  • קצב תפוקת הנפט העולמי יקפא במקום

מאמר מפורט משנת 2005 גולל את החששות לגבי עידן שיא הנפט ותפוקת הנפט הסעודית. המאמר ניבא שסעודיה לא תצליח לעבור את קצב התפוקה שלה מאותו זמן – 10 מיליארד חביות ליום, בניגוד לדעת מומחים המצפים להכפלת התפוקה הזו בתוך עשור או שניים. באופן כללי המאמר הביע נימה סקפטית לגבי היכולת להגביר את תפוקת הנפט העולמית מעבר ל-84 מיליון חביות ביום, כפי שהיה ב-2005. המעניין הוא שהתחזית התגשמה לגבי סעודיה, אך הישועה באה מפצלי הנפט באמריקה, ותפוקת הנפט העולמית גדולה ביותר מ-10% ממה שהייתה ב-2005, כך שבסך הכול חששות מהתייקרות עצומה של מחירי האנרגיה בגלל הגעת עידן שיא הנפט נראים רחוקים. כפי שאפשר לראות בתרשים מאתר ווקסהנקודה המרכזית לא התגשמה.

  • לא נזדקן

לפי כתבה בעיתון אוסטרלי מתחילת 2004, אחד ממומחי ההזדקנות הגדולים ניבא שבתוך עשור נמצא דרך לעשות איתחול לגנים שלנו, כך שישובו לאופן שבו תיפקדו בצעירותנו. ככה אולי נוכל לחיות עד גיל 300, הפליג המומחה בדמיונו. לא התגשם.

  • ננבא רעידות אדמה

כתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק מספטמבר 2004 חזתה שבתוך עשור נהיה מסוגלים לנבא מראש חלק ניכר מרעידות האדמה, ממש כפי שמנבאים סופות הוריקן. אבל כפי שלימדו רעידות האדמה שהיו מאז בחלקים שונים של העולם והניבו תוצאות טראגיות, התקדמנו מעט מאוד בתחום הזה.  לא התגשם.

  • האיידס יהרוג את האפריקנים בצעירותם

דו"ח של האו"ם שצוטט באתר אינטרנט סוציאליסטי בשנת 2004 ניבא שתימשך המגמה של ירידה בתוחלת החיים בדרום אפריקה בשל מגפת האיידס. הצפי היה שתוחלת החיים בדרום אפריקה תגיע ל-40 שנה, אחרי שבשנת 1995 עמדה על 60 שנה, ובשנת 2002 עמדה על 50 שנה.  אלא שדרום אפריקה הפתיעה את כולם, בסיוע התרופות האנטי ויראליות לאיידס, וכיום תוחלת החיים שוב משתווה לזו שהייתה ב-1995. דרך אגב, את דרום אפריקה לא הושיעו דווקא הסוציאליסטים, אלא הושיע בראש ובראשונה גיבור בלתי צפוי: נשיא ארצות הברית ג'ורג' דבליו בוש.  כפי שציין ממשיכו הנשיא אובמה, לבוש מגיע המון קרדיט על התרומה העצומה והמוצלחת של ממשלו למלחמה באיידס באפריקה. הנבואה שלפיה דרום אפריקה תהפוך לבית קברות אחד גדול לצעיריה לא התגשמה.

מסקנות

אל תנבאו שום דבר לטווח של עשור ומעלה. לא ילך לכם.