סגרים כסיגרים ועוד על בדידות

באינטרנט מסתובב מכתב קורע לב של בחור שהחליט להתאבד בגיל צעיר. הנימוק: בדידות. בדידות היא אחד מגורמי הסבל הגדולים בחיים, ומוטב אם היה מוקדש לה חלק מתשומת הלב הציבורית שמוקדש לנושאים אחרים חשובים פחות, כמו בבריטניה שם מונתה ב-2018 שרה לענייני בדידות. בדו"ח הוועדה הציבורית שהובילה להקמת המיניסטריון מצוין שמעגל חברתי רופף מסוכן לבריאות כמו עישון 15 סיגריות ליום. ועוד יחקרו מן הסתם את השפעותיה הבריאותיות של מגפת הקורונה מבחינה זו – היא בודדה אנשים והרחיקה אותם ממכריהם. בטח מתישהו ייצא המאמר שיפסוק שנזקם של סגרים היה רב מתועלתם בשל חמש עשרה הסיגריות שכל בודד עישן מטאפורית בימי הסגר. בעידן של זום ווטסאפ אפשר אולי לתקשר גם ממרחק, אבל זה לא אותו דבר. הקמפיין של ג'ו ביידן לנשיאות יודע זאת ומעמיד בחזית שידורי התעמולה שלו סבתא שמאשימה את דונלד טראמפ וגישתו הרשלנית למגפה בכך שהקשר שלה עם נכדיה מתמצה בזום.

אבל זום כן עוזר ובסך הכול העידן המודרני, בניגוד להשמצות, טוב לבודדים הצעירים.  הבדידות המשמעותית ביותר היא זו הנוגעת לחוסר יכולת למצוא זוגיות ולהקים משפחה. כאן הגיעה המצאה מופלאה לטובת הנשים: בנק זרע. אפילו נשים שלא מצאו את זיווגן, אינן אמורות ואינן צריכות להישאר עריריות. בשנים האחרונות מתווספת לכך גם היכולת להקפיא ביציות. העידן המודרני נחמד לנשים בדרך נוספת, נסתרת יותר – אין כבר מלחמות גדולות. אחרי מלחמת העולם הראשונה נשים נידונו לחיי רווקות מאחר שהגברים שהיו יכולים להתחתן איתן פשוט מתו בשדות הקרב של המלחמה הגדולה. חוסר האיזון הדמוגרפי הגיע אז למדרגה קיצונית. מן הסתם דברים דומים אפשר לראות היום בעדה העלאווית בסוריה. ככה זה במלחמות, עד תום המלחמה הגברים סובלים. לאחריה הגברים ששרדו נהנים משוק דייטינג שמוטה לטובתם והנשים אומללות. בחורה צעירה ורואה למרחוק שחייתה בדרום ארה"ב כתבה ב-1864, לקראת תום מלחמת האזרחים, לעיתון:

אחרי תום המלחמה, איזה הבדל גדול יהיה במספר הזכרים והנקבות. גמרתי בדעתי לא להיות בתולה זקנה, אבל עם הון צנוע ומעט יופי, אני חוששת שיהיה לי קשה להגשים את משאלתי.

עם זאת מחקרים שנערכו בנושא הראו שהאפקט הפוסט מלחמתי שתוצאתו "בתולות זקנות" היה אז הרבה יותר קטן מהמצופה. כמו בכל תחום בחיים האנושיים בני אדם יודעים לעשות התאמות שמסייעות להם להתמודד עם סיטואציה שמוטה נגדם.

גם היום, אפילו ללא מלחמות, מגיע גיל מסוים בשנות השלושים שבו המאזן הדמוגרפי מטה את הכוח לצד הגברי. יש יותר נשים בשוק הפנויים פנויות. בתולים מרירים שתהו מדוע בנות לא שמות עליהם מגלים פתאום בגיל מסוים שהם נחשקים בשוק הדייטים. במדינה כמו ישראל שבה השנתונים הולכים וגדלים יכול להתווסף לכך גורם נוסף משמעותי – גברים נוטים להזדווג לנשים צעירות מהן, ולכן עומד לרשותם היצע בנות זוג גדול יותר מהיצע בני הזוג שעומד לרשות הנשים, שמסתכלות מעלה בשנתונים ולא מטה.

הקנריות מניו יורק

מתרבות הידיעות מפה ומשם על כך שישנם מקרים של חולי קורונה שהחלימו אבל חטפו את הוירוס בשנית אחרי כמה חודשים. אלו בשורות איומות לעולם ולכלכלה. אם הגוף לא מייצר חסינות ממושכת נגד נגיף הקורונה, אז סביר להניח שגם חיסון יתקשה לחולל את אותה חסינות. אחרי הכול חיסונים רק מתפעלים את מנגנון החיסון הטבעי של הגוף עצמו. גם התקווה לחסינות עדר תתפוגג כעשן אם ככה פני הדברים. ואיך ישובו הטיסות והקרוזים והמלונות והחיים הנורמליים?

בעצם ישנם שני קטבים. מצד אחד האופטימיים שטוענים שרוב רובה של האוכלוסיה כבר מחוסן עקב היחשפות קודמת לנגיפי קורונה אחרים. מצד שני הפסימיים שמצביעים על כך שאפילו היחשפות לקוביד-19 אינה מחסנת לאורך זמן.

למרבה המזל יש לנו שפני ניסיון או קנריות במכרה פחם – החרדים בברוקלין,  שחטפו את הוירוס קשה יותר כמעט מכל קבוצה אחרת, שחיים בצפיפות רבה וששבו לחיים בלי מסכות ובלי אמצעי זהירות. הבשורות מכיוונם מעודדות. על פי הדיווחים האחרונים, ארבעה חודשים אחרי פורים שבו הכול התפרץ, המגפה בקרבם דעכה לחלוטין.

כל יום שקט שעובר על בתי החולים בברוקלין הוא בשורה גדולה לאנושות. בהנחה שחיסון יימצא בקרוב, לא יהיה זה סוף העולם אפילו אם יצטרכו לחדשו מדי שנה. שירותי הבריאות יצטרכו לגייס עוד הרבה אחיות חיסונים, אבל אפשר יהיה לעמוד בכך. ברם, חיסון שעלול לאבד השפעתו אחרי חודשיים או שלושה הוא כבר אתגר גדול מדי. מתי נדע? בשבועות הקרובים נתבונן בקנריות. בלוג עדכוני הקורונה של קראון הייטס הוא בעיניי דף האינטרנט החשוב ביותר של ימינו.

2020? איזה חורף שגרתי!

למגפת הקורונה שהכתה בישראל בחורף 2020 אין כל סימן בנתוני התמותה.. במובן זה יורם לס ומייקל לוויט שיחקו אותה. השאלה אם ככה היו פני הדברים גם אם היו שומעים להם מלכתחילה. כנראה שלא.

חורף 2018 חורף 2019 חורף 2020 מספר מקרי מוות בחודש
4005 3996 4237 דצמבר
4517 4806 4576 ינואר
3925 4061 3952 פברואר
4000 4316 4147 מרץ
3493 3812 3872 אפריל
19940 20991 20784 סך הכול
20600 21200 20784 מותאם לגידול אוכלוסיה והטיות אחרות

 

התשובה לכל השאלות: אלוהים לא יוצר אבן שאינו יכול להרים

האם אלוהים יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים? שאלה תיאולוגית עתיקה, וכתבתי בעבר על ספרו היפה של ישראל נתנאל רובין שדן בה. התשובה לשאלה היא שלילית החלטית. אלוהים לא יכול להגביל את עצמו. חלף במוחי הרהור שהשאלה הזו והתשובה לה עונות על שתיים מהסוגיות המרכזיות בדיון הציבורי הנוכחי.

האם אנחנו צפויים לשפל כלכלי עולמי או מקומי? מי שחושש לכך חושב שהמדינה תקלע בעקבות משבר הקורונה לגרעון, לחובות, לסחרחורת ריביות שתעיק על המשק וכו' וכו'. אבל מי שמבין דברים לאשורם יודע שאלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים, ובכלכלה יש גם אלוהים וזהו הבנק המרכזי שיכול ליצור כסף יש מאין. הבנק המרכזי לא יכול למצוא עצמו עומד מול חובות שאינו יכול לפרוע (כל עוד הם נקובים במטבע שהוא אלוהים לגביו – הדולר לגבי הפדרל ריזרב והשקל לגבי בנק ישראל). לא משנה כמה נורא יהיה נטל החוב שתותיר הקורונה אחריה, הבנק המרכזי יוכל להתמודד איתו בקלי קלות. ומי שלא מאמין בכך, כלך לך ותצטרף לשורט האומלל והעתיק על יפן.

האם לגנץ הייתה אלטרנטיבה? מי שחושב שגנץ לא היה צריך לחבור לממשלה אחת עם נתניהו מציע לרוב אלטרנטיבה: חקיקת חוק שימנע מנאשם בפלילים להיות ראש ממשלה או לחילופין הגבלת תקופת כהונה לראש ממשלה. מי שמציע זאת שוכח שישראל הייתה הולכת לבחירות, בהעדר ממשלה, אחרי החקיקה, ואז ייתכן מאוד שלגוש של נתניהו היו 61 ח"כים וגוש זה היה מבטל את החוק ומאפשר לנתניהו להקים ממשלה חדשה. האם ייתכן שהחוק הראשון של הכנסת היה מונע את ביטולו בידי החוק השני של הכנסת? לא, כי דבר זה היה סותר את אותו עיקרון תיאולוגי: "אלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרימה", וגם הכנסת אינה יכולה לחוקק חוק שכנסת אחרת אינה יכולה לבטלו.

יש ניואנס מסוים. אם היה עומד לגנץ רוב גדול שאיתו היה מאשר את החוק מלכתחילה – למשל 65 ח"כים או 70 ח"כים, ייתכן שהיה יכול למנוע את ביטולו של החוק בכנסת שלאחר מכן ברוב של 61 בלבד, אבל אין לגנץ בכנסת הנוכחית יותר מ-61 ח"כים וגם זה בקושי רב.  ובהערת שוליים אציין שגם השאלה האם רוב של 65 ח"כים בכנסת הנוכחית גובר על רוב 61 בכנסת הבאה היא שאלה חוקתית קשה מאוד שיכולה להצית משבר חוקתי קטסטרופלי. בקצרה, לא מתעסקים עם אלוהים ועם יכולתו להרים אבנים. גנץ עשה בשכל רב והפגין בגרות ומנהיגות כשחיפש פתרון במישורים אחרים.

חוקי העדר

אם לא יגיע החיסון המיוחל ייתכן שלא יהיה מנוס – כולנו נצטרך להסתכן בחוויית קורונה. היה מי שהמשיל את המסתגרים בבתים ומאחורי המסכות לאלו שמתמהמהים לצנוח בצניחת הבכורה ומתחבאים באחורי המטוס. בסוף כולם יצטרכו לעשות זאת.

כרגע ספק אם כך פני הדברים. ולראיה: הונג קונג ומדינות אסייתיות אחרות שמצליחות לשמור על שיעורי הדבקה אפסיים גם כאשר החיים די שבים למסלולם. (ראו מה עדו מרוז כתב בנושא)

עדיין מעניין להבין לעומק את האלטרנטיבה שיש המטיפים לה – לתת לכולם להתנסות בקורונה כדרך שאנו נותנים לכולם לחוות את השפעת וכך להגיע לחסינות עדר. או אז נצא כולנו מחוסנים אם כי בהרכב חסר. כדברי משה דיין בזמנו: המתים מתים והחיים חיים. ואפשר יהיה להוסיף: והמונשמים מונשמים.

מהו ה-R0

המספר החשוב ביותר להבנת מגפה הוא ה-R0. מה מספר בני האדם הממוצע שידביק כל נשא. ההנחה היא שאם מספר זה עומד על 2, אז אחרי 50 אחוזי הדבקה תתחיל המגפה לדעוך. כל נשא ימצא בממוצע פחות מאדם אחד נוסף להדביק שעוד לא פיתח חסינות. אם המספר עומד על 3 אז רק אחרי 66 אחוזי הדבקה תתחיל המגפה לדעוך.

ההערכה היא שבנסיבות של חיים כרגיל ה-R0 של הקורונה גבוה ממש. אבל מאחר שלא יהיו חיים כרגיל בעתיד הקרוב, אפילו לא בשוודיה, אפשר להניח שה-R0 יישאר נמוך למדי.

ה-R0 אינו אחיד

בני אדם אינם שווים בהתנהגותם. יש חיות חברתיות ויש מופנמים ומסתגרים. יש גואל רצון ויש בעלי משפחות קטנות. יש הנוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית צפופה ויש שברכב הפרטי. יש אנשים העובדים מול קהל רב ויש מי שעובד מהבית. יש המתפללים במניינים צפופים ויש שאפילו ביום כיפור הולכים לים. לכן ה-R0 משתנה מאדם לאדם. זו גם נקודת חסד וגם נקודת תורפה. נקודת חסד כי אלו שצפויים להדביק רבים הם גם אלו שיידבקו מהר ולכן יפנו את הבמה מוקדם וכך יתאפשר להוריד את ה-R0 הכללי. נראה שבניו יורק היו אלו החרדים בברוקלין והשחורים עובדי הכפיים בברונקס.

זו גם נקודת תורפה כי אם ציבור עובדי ההייטק למשל נוטה שלא להידבק מהר, הרי שהוא יוותר רגיש למגפה משתוללת בתוכו גם אחרי שחלקים אחרים באוכלוסיה כבר השיגו חסינות עדר. מה עוזר לאנשי הבנקאות במנהטן שלחסידי חב"ד בבורו פארק יש חסינות עדר?

סגרים חיוניים גם תחת מדיניות חסינות עדר

גם מדיניות של חסינות עדר חייבת לעשות שימוש בסגרים. הסיבה האחת נדונה רבות: בתי החולים עלולים להיות מוצפים ויש למנוע מצב שבו אין יכולת לטפל בכולם וצריך לבצע סלקציה.

הסיבה השנייה פחות מוכרת. נניח שה-R0 הוא 2 וחמישים אחוז מהאוכלוסיה נדבקו בפיזור אקראי, אם כך המגפה לכאורה אינה יכולה להתפשט עוד. ברם היא לא תגווע מייד. בנקודת השיא יהיו המון נשאים. רובם לא ידביק כבר אף אחד, אבל באופן אקראי יהיה מיעוט שידביק יותר ואפילו הרבה יותר. וככה ימשיכו להתווסף עוד ועוד קורבנות. יהיה זה עצוב במיוחד: כמו למות במלחמה אחרי שכבר נוצחה.

אבל יש פיתרון למצב: הטלת סגר קשוח כאשר האוכלוסיה מתקרבת לחסינות עדר. אז הנגיף ייחנק מיידית. וכאשר ייפתחו החיים מחדש הוא כבר ימצא אוכלוסיה שאינו יכול להתפשט בתוכה.

האם החיים יכולים לשוב למסלולם?

אם, כפי שנדמה, ה-R0 של הנגיף במצב בו בני אדם מתנהלים נורמלית (חתונות, מסיבות פורים, קרוזים וכו') הוא ממש גבוה, אז קשה להאמין שחסינות העדר תהיה הפיתרון אלא אם לא תהיה ברירה אחרת על פני שנים. הסיבה היא שחסינות כזו תדרוש הדבקה של נתח גדול מאוד מהאוכלוסיה. בארץ קרוב לוודאי שהנתח שנדבק עד עתה הוא אפסי, למעט אצל החרדים. אלטרנטיבת ההמתנה לחיסון נראית לעת עתה הגיונית יותר.

לכן החיים לא יכולים לשוב במהרה למסלולם הרגיל. אבל חלק מהדברים שיידרשו בתקופת הביניים הוא אולי נסבל – מסכות על הפנים, העדפה לעבודה מהבית, חתונות קטנות, ביטול מופעים גדולים וכמובן התנזרות מטיסות.

בערך פי 20 משפעת

האם קורונה היא "רק שפעת". אם לא, בכמה היא גרועה משפעת? נראה שאנחנו מתקרבים לפתרון התעלומה.

הבדיקות הסרולוגיות החלו להגיע, גם מצפון איטליה ומניו יורק, ונראה שנתוני התמותה ביחס למספר האנשים עם נוגדנים מתייצבים על חצי אחוז או מעט יותר. אחד למאתיים ימות מהקורונה, או יותר אם מדובר באזור שבו האוכלוסיה מבוגרת.

וכמה ידבקו? כאן אין עדיין תשובה מוחלטת כי בכל מקום ננקטו צעדים נחרצים כדי להקטין את ההידבקות. אבל מהנתונים עולה שהקורונה מאוד מדבקת, הרבה יותר מהשפעת. אם שפעת רגילה פוגעת בעשרה או חמישה עשר אחוזים מהאנשים, הרי שבעולם ללא סגרים וריחוק ומסכות תוכל הקורונה לפגוע גם בשישים, שבעים או שמונים אחוז מהאוכלוסיה טרם היעלמותה.

חיבור שני הנתונים מביא למסקנות דרמטיות. שפעת רגילה הורגת אחד לאלף וזה אומדן מחמיר. כלומר פי חמישה פחות. שפעת רגילה מדבקת פי ארבעה פחות. נכפיל חמש בארבע. קיבלנו שקוביד 19 ממית פי עשרים מהשפעת העונתית הרגילה.

כן, בניגוד למה שהיו כאלו שניסו לשכנע אותנו, זו לא שפעת. זו מחלה קטלנית וחריפה בהרבה.

עדיין אין מקום ליאוש. המדענים עמלים על חיסון. אם אנשים ישתדלו לעבוד מהבית, ימנעו מכינוסים חברתיים הומים ויחבשו מסכות ייתכן שמקדם ההדבקה ישאר נמוך עד להגעת החיסון המיוחל (או עד להגעת כל טיפול פלא אחר).

הבשורה המתוקה מרה היא שהקורונה מדבקת הרבה יותר מהשפעת בתנאי חיים נורמליים, אבל מכיוון שתנאי החיים בשנה הקרובה ממש לא יהיו נורמליים, ייתכן שהיא תדבק באותה מידה כמו שפעת או אפילו פחות.

אין פסיכולוגיה אבולוציונית לחוב

מירב ארלוזורוב מקוננת הבוקר בדה מרקר על השנים הקשות שצפויות לכלכלת ישראל. הקורונה ריסקה את ההישג ההיסטורי – ירידת יחס החוב לתוצר ל-60 אחוז. עכשיו ידרשו שנים של הידוק חגורה.

אבל הטענה מפוקפקת. ראשית, ממש לא בטוח שיחס חוב תוצר הוא כזה דבר משמעותי שקובע אם כלכלות יתרוממו או יצנחו. בשנות הזהב של דונלד טראמפ היחס הזה רק עלה באמריקה. או שהדבר מראה שהצמיחה בתקופתו הייתה רקובה או שזהו פשוט יחס חסר חשיבות בתקופה שבה הריבית על האג"ח נותרת במילא אפסית ועלויות המימון של החוב מסרבות לעלות. רמז: האפשרות האחרונה נכונה.

שנית, אפילו אם נניח לצורך הדיון שיחס החוב חשוב, הרי ההרעה ביחסים הפיננסיים בעקבות משבר המגפה היא אוניברסלית. צרת רבים. לעומת מי צנחה כלכלת ישראל? אולי רק הדרום קוריאנים והניו זילנדים הם במצב טוב יותר.

זה מעלה בי שאלה מעניינת אחרת – נניח שאחרי הסגר כולם, גברים ונשים, משמינים בעשרה ק"ג. האם תרד רמת המשיכה המינית בעולם כי אין מה לעשות, שומן לרוב פחות מושך, או שנתאים את עצמנו אוטומטית לסטנדרטים החדשים ונימשך על פיהם. אני מאמין בפסיכולוגיה אבולוציונית, גישה שלפיה משיכה מינית נקבעת לפי הסטנדרטים של אבותינו הקדמונים שחיו במערות או על העצים. לכן נראה לי שמשיכה מינית לא נקבעת רק לפי ההיצע הזמין כאן ועכשיו אלא לפי הסטנדרטים של הסקסיות בשחר האדם. מכאן אני מסיק שהשמנה קולקטיבית אכן הופכת בני אדם לפחות נחשקים.

אבל במקרו כלכלה אין סקסיות קדומה שבני אדם נוטים לשאוף אליה מתוקף הגנטיקה ששאבו מאבותיהם. יש רק את הכאן והעכשיו. אם עליית יחס החוב והתוצר היא אוניברסלית היא צרת רבים חסרת משמעות של ממש. הסטנדרטים של החוב והתוצר השתנו, וישראל היא באותו מקום טוב בסטנדרטים החדשים.

למה היה שפל גדול והאם יהיה שוב

קורא של הבלוג ביקש שארחיב על הקשר בין השפל הגדול של שנות השלושים לבין אירועי ימינו. שמחתי להיענות לבקשה בפרט מאחר שבלאו הכי אני קורא בימים אלו את הספר פרדוקס מידאס מאת הכלכלן סקוט סאמנר על המקורות לשפל הגדול.

ביסודו השפל הגדול נבע מחוסר גמישות של המטבע. הדולר באותם ימים היה צמוד לזהב ולכן ממשלות לא היו יכולות לשחק בו כרצונן. אי אפשר היה סתם להדפיס דולרים.

אחרי תקופה של שגשוג ופריחה בשנות העשרים השתנה מצב הרוח בפתאומיות. נטייתם של אנשים לקחת סיכונים ירדה. בנסיבות אלו כולם בורחים מהשקעות ומסיכונים ורוצים להחזיק במטבע עצמו. אבל בשל כך המטבע נעשה יקר המציאות וקשה להשגה. דבר זה מחולל בעיה. המטבע לא אמור להפוך פתאום לקשה להשגה.

אסור לאפשר מצב שבו ביום אחד דולר יהיה קל ופשוט להשגה וביום למחרתו דולר יהיה יקר המציאות ונחשק באופן נואש. הדבר מעוות לחלוטין את כל החוזים החתומים. מי שחתם על מתן משכורת או משכנתא או החזר ריבית בסך מאה דולר התחייב לשלם מאה דולר כפי שראה אותם בעיני רוחו, קלים ופשוטים להשגה יחסית. לא מאה דולר שהופכים פתאום להון אגדי.

ממשלה בימינו לא הייתה מתקשה לעמוד באתגר: היא הייתה מדפיסה עוד הררי דולרים, כך שערכו של כל דולר קיים ירד ושפע דולרים חדשים יהיה זמין לפעילים במשק.

אבל בימי בסיס הזהב הדבר היה בלתי אפשרי. כדי להזרים לשוק עוד דולרים צריך היה להניח את היד על מטילי זהב בשווי הדולרים האלו והללו נחבאו כמובן בסלעים ולא היו זמינים לממשלות. בשנת 1934, על ידי פיחות חד בערך הדולר לעומת הזהב הצליח ממשל רוזוולט לשלוט בקשר המעוות בין המטבע לבין המתכת וכך סלל את הדרך להתאוששות. כמובן היו אז שמרנים שהזהירו שפיחות המטבע הוא סם מסוכן שצריכים ממנו עוד ועוד. הם טעו.

בימינו שלנו

ההיסטוריה חוזרת. אופטימיות ושגשוג שליוו את הקפיטליזם הלא מרוסן של תקופת דונלד טראמפ התחלפו באימת המגפה ובשפל בפעילות הכלכלית שלא היה כמוהו אפילו בשפל הגדול.

אבל למדנו משהו. הכלל הבסיסי שלפיו ערכו של מטבע לא אמור לזנק בפתאומיות מבחינת המשתמשים בו נלמד היטב בידי הממשלות והבנקים המרכזיים. הם מזרימים שפע כסף לשווקים על ידי הלוואות וערבויות ודמי אבטלה וקצבאות ילדים. המטרה היא בסך הכול לתת לאנשים את המסר המרגיע האלמנטרי: דולר או ין או פאונד או שקל לא הפכו ליקרי המציאות פתאום. הם דומים בזמינותם לזמינות שהייתה להם אתמול.

אין זה אומר שכל אחד ירגיש כך. מבחינת חברת אל על שקל אכן הפך ליותר יקר המציאות. מבחינת הבעלים של אפליקציית זום או חברות שחוקרות תרופות ויראליות הדולרים זורמים כמים, הרבה יותר מאשר תמול שלשום. אבל בממוצע זמינותו של המטבע לא אמורה להשתנות. כמובן גם לא אמורה לחול עלייה חדה בזמינות המטבע ומבחינה זו על הממשלה להימנע משפיכת כסף ברמה שבה אנשים באמת יחשבו שיש כסף כמו זבל ושבה יאבדו אמון ביציבות המטבע. עם זאת, לא מדובר בחבל כה דק ולא יהיה קשה לכוון לרמה הנכונה.

גוש האירו

באירופה האסון הכלכלי בשפל הגדול הזין את מלחמת העולם השנייה, אסון גיאו פוליטי ענק שהעם היהודי שילם עליו מחיר נורא.

בימינו דווקא אירופה מתעקשת לשוב על טעות ההצמדה המלאכותית של המטבע שהולידה את השפל הגדול. הפעם לא לזהב אלא למטבע אחיד. נראה כרגע שאיטליה, ספרד ויוון ייצאו מהמשבר מצולקות בהרבה מאשר גרמניה, הולנד, פינלנד ואירלנד. בשל כך בנסיבות טבעיות הממשלות של איטליה, ספרד ויוון היו אמורות להדפיס הרבה מאוד כסף כדי להחזיר לאזרחיהן את הנגישות הקלה למטבע. אבל הן לא יכולות. כפי שלממשלות בשנות השלושים לא הייתה דרך לכרות מספיק זהב, כך לממשלות הדרום אירופיות אין דרך לכרות מספיק אירו. הן תלויות בהסכמה גרמנית לתת להן גישה למדפסת האירו. אבל גרמניה לא בקלות תעביר סכומי עתק, ישירות ממנה או דרך הבנק האירופי המרכזי, אל המדינות שנפגעו קשה.

למרבה המזל הבעיה הזו נוגעת לכמה מדינות אירופיות ולא לעולם כולו ולכן אינה צפויה לחולל שפל גדול חדש. האמריקנים והבריטים, האוסטרלים והישראלים, הקנדים והשוויצרים, הרוסים והסינים כולם חופשיים מהצמדות מלאכותיות ודי בכך כדי לאפשר לעולם להתאושש.

הלוואי והקורונה תשבור את גוש האירו סוף סוף, אבל סביר יותר שגרמניה תתרצה בסוף ותיתן מספיק כסף לשמר את גוש האירו, אך כמובן לא מספיק כדי להעיר אותו לשגשוג כלכלי אמיתי.

תופעות הלוואי

את השפל הגדול אפשר היה לפתור בלי לשנות פסיק בקפיטליזם. רק פשוט להציף את המשק העולמי בכסף ולהיפטר מההצמדה המגוחכת לזהב. כך גם המשבר הכלכלי שלנו יכול להיפתר (לצד הפיתרון הרפואי שצריך להגיע מהמעבדות). גיא רולניק חוגג על האפשרות שהמשבר יוליד שינויים מערכתיים – הכנסה בסיסית, מס עושר. אבל אין באמת סיבה לכך. השינוי המבני המהותי היחיד שבאמת מתחייב הוא פירוק גוש האירו, אבל כאמור ספק אם יקרה.

עם זאת, בפועל השפל הגדול אכן שינה את אמריקה. בזכותו הוקם הביטוח הלאומי והממשלה הגבירה מעורבותה במצב העובדים, למשל על ידי הנהגת שכר מינימום. אלו תופעות לוואי, אבל הן כשלעצמן לא היו הכרחיות כדי להיחלץ מהשפל. השמאל האמריקני פשוט ידע לא לבזבז את המשבר וייתכן שגם המשבר הנוכחי ישמש את המפלגה הדמוקרטית, אם תעלה לשלטון, להתקדמויות חיוביות כמו הבטחת ביטוח רפואי לכל אזרח.

יש להבחין בין התקדמויות שמטרתן הבטחת שימור העושר הממוצע – דהיינו רמת הזרימה של כסף במשק – לבין התקדמויות שמטרתן הפחתת השונות בעושר.

ההתקדמויות מהסוג הראשון הכרחיות כדי למנוע שפל. ההתקדמויות מהסוג האחרון יכולות להיות חיוביות. יהיו פחות עניים מרודים, וחייהם ובריאותם יהיו טובים יותר. אבל הן אינן הכרחיות לפתרון המשבר עצמו. השמאל יכול, ואולי מבחינתו גם צריך, לתפוס טרמפ על המשבר כדי להשיג אותן, כפי שעשה בשנות הניו דיל בזמן ממשל רוזוולט.

פתרון שתי המדינות

אף אחד לא סיכם את המשבר בין הציבור הכללי לחרדים טוב יותר מישי שנרב בשרשור טוויטר. לא פעם ביטאתי הערכתי לנדב שנרב, הוגה דעות מקורי ומבריק, ומסתבר שהבן שלו גם מדבר לעניין בעיניי.

1

אחרי זה צריך להגיד שפרשנית בכירה בטלוויזיה כמו רינה מצליח לא אמורה להגיד שטויות, למשל שאנשי מס הכנסה נמצאים תחת סכנה בבני ברק (להבדיל ממאה שערים שמכילה ציבור שונה וקנאי בהרבה).

בסיפור הספציפי של המגפה אולי צוחק מי שצוחק אחרון. אם לא ימצא חיסון מעשה ידי אדם ייתכן שכל האוכולוסיה תצטרך לעבור את מה שהחרדים עוברים באופן מזורז: חיסון עדר המוני. ומה שהחרדים עשו אינו שונה כל כך ממה שהציעו גורמים נורמטיביים כמו שירותי הבריאות בבריטניה ובשוודיה.

אבל השאלה הכללית של יחסי הציבור הכללי והחרדי אינה פשוטה. קשה לראות כיצד המדינה נותרת יחידה אחת מתפקדת כאשר משקל החרדים באוכלוסיה הולך וגדל. ההבדלים במערכת הערכים פשוט גדולים מדי. צעיר לא חרדי בן זמננו יחוש מחובר יותר לצעיר בריטי או שוודי מאשר לבן עמו החרדי. אנו רואים בזמן המגפה דברים דמיוניים ממש קורמים עור וגידים: רמת גן סוגרת בגדר את הגבול שלה עם בני ברק.  נראה לי שזה משהו שיכול לבשר את העתיד הרחוק: ישראל תוכל להתקיים רק כישות פדרלית רופפת של תת מדינות: מדינת תל אביב ומדינת יהודה, כאשר כל מדינה אמורה לממן את רוב הוצאותיה בעצמה. גם באמריקה יש הבדל בין המדינות הנוצריות בלב היבשת למדינות הליברליות השוכנות לחופי האוקיאנוס, ורוב הנושאים הנוגעים לחיי היום יום מוכרעים ברמת המדינה. מה אכפת למי שחי בסן פרנסיסקו מה החוקים באלבמה? לפעמים אכפת לו, כמו שקרה כשתושבי סן פרנסיסקו נתקלו באדישות של ממשל רייגן לפרוץ מגפת האיידס. אבל לרוב הוא יכול לחיות בשקט בדרכו שלו.

כל מיני פתרונות המבוססים על קיום קונפדרציה רופפת ומעורפלת בין שתי מדינות המתקיימות זו לצד זו עם אינספור מובלעות הוצעו לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם לחלוטין לא ריאליים ויובילו לפריצת מלחמה קשה, כפי שקרה בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית ובעקבות ההתנתקות. אבל אותם פתרונות בדיוק הם ישימים ואולי אף בלתי נמנעים בעתיד הרחוק של יחסי הציבור הישראלי עם הציבור החרדי. ואם זה נראה רחוק ומופרך, אולי זה מאותה סיבה שבגללה גם צעדי ההרחקה הנוכחיים נראו רחוקים ומופרכים לפי חודש: גם מגפות וגם שינויים דמוגרפיים מתקדמים בקצב אקספוננציאלי.

מה נשמע נכון לגבי המגפה

האם חסינות עדר קרובה?

יש מי שמקדם את הטענה זו, אבל כל הראיות מצביעות על ההיפך הגמור. והראיה הכי חזקה היא השתוללות הקורונה באירן, שתימשך להערכת המנהיגים שם עוד חודשים רבים. זאת אומרת שצריך לסבול כמו באירן מקורונה במשך חודשים כדי להגיע לחסינות עדר. אין דרך קלה לקצר הליכים כל עוד לא הומצא חיסון. העובדה שהרבה אנשים ידועים באירן מתו מהנגיף היא הסממן הברור ביותר. נאבד הרבה ידוענים מבוגרים לפני שנגמור את הסיפור הזה, אלא אם יימצא קיצור דרך.

האם כולם כבר נדבקו?

יש כל מיני סיפורים ושמועות על כך שהנגיף התחיל להשתולל הרבה לפני המועד הרשמי. יש שתוהים אם הגיע לארץ כבר בשלהי 2019. כל אלו שטויות והבלים שעומדים בסתירה חריפה למה שידוע על הנגיף ועל מקורו כפי שברור מריצוף גנטי, שוק חיות הפרא בווהאן בדצמבר 2019. הסממן הבולט ביותר של הנגיף, אובדן חוש טעם וריח, לא היה סימפטום נפוץ לפני 2020.

האם הכלכלה תתאושש בסיום המשבר?

התשובה היא חד משמעית – כן. החיים חזקים מהכול ובטח יותר ממודלים שקריים (או לכל הפחות מאוד לא מדויקים) שצברו כוח כשיוצריהם התחילו להאמין בשקרים של עצמם ("גרעון", "יחס חוב תוצר").

הבעיה היא שהמשבר יכול להתארך ולהתארך. אף אחד לא יודע מתי בדיוק יגיע החיסון או חיסון העדר. חזרה חלקית לחיים לא תוכל להציל את סקטור הקניונים, התיירות והבילויים ואת סקטור התעופה. הם יוותרו בלימבו – לא לבלוע ולא להקיא.

במישור המקרו גוש האירו הוא סיפור בפני עצמו. לא נראה שיש דרך עבורו לשרוד את המשבר בצורתו הנוכחית. או שהוא ישתנה לכיוון ההתפרקות או שהוא ישתנה לכיוון ההתאחדות (לכל הפחות בצורה חד פעמית – הזרמת כסף עצומה של גרמניה לשאר אירופה או התחייבות להזרמה כזו).

האם ייצור המוני של מכונות הנשמה יגאל אותנו?

כל חיים הם חשובים, גם בגיל מבוגר, אבל סטטיסטית מתברר שגם כאשר יש מכונות הנשמה, רק חלק קטן מהחולים המבוגרים שמחוברים אליהן שורד. מכאן שפתרון בעיית מכונות ההנשמה אינו באמת פתרון גורף למגפה. אמנם בקרב צעירים הפרוגונוזה טובה בהרבה, וכפי שסיפור נהג אוטובוס התיירים שאושפז בפוריה מלמד.

ומה בדבר המסכות?

נראה ברור שארצות מזרח אסיה עצרו את המגפה. ייתכן שצריך לזקוף זאת לזכות המסכות. ואולי זהו האופק הסביר הצפוי לנו – חיים עם מסכה ועם מגבלות על בילויים ויציאות עד הגעת החיסון.

האם התרופה למלריה היא טיפול פלא?

מההתרשמויות שרופאים חולקים בטוויטר, אפשר להסיק שממש לא. המחקר שהצביע על 100% תועלת של תרופה זו נראה מפוקפק ביותר וגם מקורו מפוקפק. עם זאת יש שעדיין תולים תקוות בקלטרה המשמשת לטיפול בנשאי HIV וכן בתרופות המדכאות תגובת יתר של המערכת החיסונית (סערת ציטוקסינים). היה מחקר שהראה שהקלטרה לא יעילה, אבל דווקא אפשר היה להוציא ממנו אופטימיות מסוימת, כי האפקט היה חיובי, גם אם לא מובהק סטטיסטית.

מה בדבר חיסון בק"ג (BCG)?

קיימת טענה ידועה בעולם הרפואה שלחיסונים יש תועלות לא ספציפיות, כלומר הם משדרגים את מערכת החיסון באופן כללי בטווח זמן מסוים מרגע הזרקתם. הרבה מחקרים הראו שילדים חולים פחות אחרי חיסון, ואפילו במחלות שלא קשורות כלל לחיסון שהם קיבלו. זו תמונת מראה של השקר הנפוץ שלפיו חיסונים מזיקים בדרכים נסתרות.

יש כיום ניסיון לרתום את חיסון בק"ג נגד שחפת למערכה בקורונה, ומתנהלים ניסויים מבוקרים. עד שלא יתקבלו תוצאות, לא נדע אם באמת הדברים עובדים.

האם זה אתי לזרז הליכים בדרך למציאת חיסון?

נדונה כיום השאלה האם אפשר להדביק בכוונה מתנדבים שקיבלו את החיסון הנסיוני, כדי לבחון במהירות את יעילותו. לדעתי התשובה ברורה וחיובית. אבל השאלה מה יחשבו ועדות האתיקה למיניהן. יש הטוענים שהדבקה בכוונה היא אתית באופן כללי מאחר שאפשר להדביק אנשים בכמויות מאוד קטנות, והדבקה בכמות קטנה, אפילו ללא חיסון, יוצרת לרוב חסינות ללא מחלה משמעותית.

מה לגבי מזג האוויר?

יש בסיס להערכה שבחום של יוני – ספטמבר הנגיף יתפשט פחות. אבל העולם גלובאלי ויש מזגנים. שתי סיבות לכך שהקיץ אינו תרופת פלא. המחקרים בנושא הנגיף ומזג האוויר משתנים מקצה לקצה בתוך שבוע. עוד נדע יותר.

מה עם הבחירות באמריקה?

כנראה למשלוח פתקי הצבעה בדואר יהיה תפקיד משמעותי בפריימריז ובבחירות שאחריהן. ג'ו ביידן ודונלד טראמפ צריכים לשמור על עצמם. אם אחד מהם יעלם מהזירה, יהיו לכך השלכות עצומות.

האם הקורונה תפיל את משטר האייתולות?

אצטט משהו שכתבתי לפני חודש בערך:

בסוף הקורונה עוד תתברר כדבר הכי טוב שקרה למשטר האייתולות באירן. לא משנה כמה הקורונה מכה בהם, אם היא תשחרר אותם מממשל טראמפ, הם יצטרכו להיות אסירי תודה.

האם המגפה תשנה את הציבור החרדי מהקצה לקצה?

לא. באופן כללי אני לא מאמין בתיאוריות היסטוריות של השפעה. לא ההיסטוריה משפיעה אלא תמריצי ההווה. כלומר כשהמגפה תהיה היסטוריה, לא היא תשפיע אלא התמריצים שיהיו אז בהווה. מה שכן, צריך לראות כיצד מנהיגי הציבור החרדי ישרדו פיזית את המגפה. מדובר באנשים בני שמונים ותשעים פלוס. לשינויים בצמרת יהיו השלכות (לאו דווקא חיוביות. המנהיג החרדי הקשיש ביותר כיום, הרב גרשון אדלשטיין ראש ישיבת פונוביז', הוא גם הדמות המתונה ביותר).

גם לטענה שלי שלא ההיסטוריה משפיעה, אלא ההווה יש מגבלות – למשל ההשפעה העצומה של מלחמת העולם השניה על האנושות הרבה אחרי שהיטלר מת. האם המגפה תהיה כמו מלחמת העולם השניה? בשני המקרים מדובר באירועים שביטלו אולימפיאדות, אבל מבחינות אחרות ההשוואה עדיין רחוקה.