חוקי העדר

אם לא יגיע החיסון המיוחל ייתכן שלא יהיה מנוס – כולנו נצטרך להסתכן בחוויית קורונה. היה מי שהמשיל את המסתגרים בבתים ומאחורי המסכות לאלו שמתמהמהים לצנוח בצניחת הבכורה ומתחבאים באחורי המטוס. בסוף כולם יצטרכו לעשות זאת.

כרגע ספק אם כך פני הדברים. ולראיה: הונג קונג ומדינות אסייתיות אחרות שמצליחות לשמור על שיעורי הדבקה אפסיים גם כאשר החיים די שבים למסלולם. (ראו מה עדו מרוז כתב בנושא)

עדיין מעניין להבין לעומק את האלטרנטיבה שיש המטיפים לה – לתת לכולם להתנסות בקורונה כדרך שאנו נותנים לכולם לחוות את השפעת וכך להגיע לחסינות עדר. או אז נצא כולנו מחוסנים אם כי בהרכב חסר. כדברי משה דיין בזמנו: המתים מתים והחיים חיים. ואפשר יהיה להוסיף: והמונשמים מונשמים.

מהו ה-R0

המספר החשוב ביותר להבנת מגפה הוא ה-R0. מה מספר בני האדם הממוצע שידביק כל נשא. ההנחה היא שאם מספר זה עומד על 2, אז אחרי 50 אחוזי הדבקה תתחיל המגפה לדעוך. כל נשא ימצא בממוצע פחות מאדם אחד נוסף להדביק שעוד לא פיתח חסינות. אם המספר עומד על 3 אז רק אחרי 66 אחוזי הדבקה תתחיל המגפה לדעוך.

ההערכה היא שבנסיבות של חיים כרגיל ה-R0 של הקורונה גבוה ממש. אבל מאחר שלא יהיו חיים כרגיל בעתיד הקרוב, אפילו לא בשוודיה, אפשר להניח שה-R0 יישאר נמוך למדי.

ה-R0 אינו אחיד

בני אדם אינם שווים בהתנהגותם. יש חיות חברתיות ויש מופנמים ומסתגרים. יש גואל רצון ויש בעלי משפחות קטנות. יש הנוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית צפופה ויש שברכב הפרטי. יש אנשים העובדים מול קהל רב ויש מי שעובד מהבית. יש המתפללים במניינים צפופים ויש שאפילו ביום כיפור הולכים לים. לכן ה-R0 משתנה מאדם לאדם. זו גם נקודת חסד וגם נקודת תורפה. נקודת חסד כי אלו שצפויים להדביק רבים הם גם אלו שיידבקו מהר ולכן יפנו את הבמה מוקדם וכך יתאפשר להוריד את ה-R0 הכללי. נראה שבניו יורק היו אלו החרדים בברוקלין והשחורים עובדי הכפיים בברונקס.

זו גם נקודת תורפה כי אם ציבור עובדי ההייטק למשל נוטה שלא להידבק מהר, הרי שהוא יוותר רגיש למגפה משתוללת בתוכו גם אחרי שחלקים אחרים באוכלוסיה כבר השיגו חסינות עדר. מה עוזר לאנשי הבנקאות במנהטן שלחסידי חב"ד בבורו פארק יש חסינות עדר?

סגרים חיוניים גם תחת מדיניות חסינות עדר

גם מדיניות של חסינות עדר חייבת לעשות שימוש בסגרים. הסיבה האחת נדונה רבות: בתי החולים עלולים להיות מוצפים ויש למנוע מצב שבו אין יכולת לטפל בכולם וצריך לבצע סלקציה.

הסיבה השנייה פחות מוכרת. נניח שה-R0 הוא 2 וחמישים אחוז מהאוכלוסיה נדבקו בפיזור אקראי, אם כך המגפה לכאורה אינה יכולה להתפשט עוד. ברם היא לא תגווע מייד. בנקודת השיא יהיו המון נשאים. רובם לא ידביק כבר אף אחד, אבל באופן אקראי יהיה מיעוט שידביק יותר ואפילו הרבה יותר. וככה ימשיכו להתווסף עוד ועוד קורבנות. יהיה זה עצוב במיוחד: כמו למות במלחמה אחרי שכבר נוצחה.

אבל יש פיתרון למצב: הטלת סגר קשוח כאשר האוכלוסיה מתקרבת לחסינות עדר. אז הנגיף ייחנק מיידית. וכאשר ייפתחו החיים מחדש הוא כבר ימצא אוכלוסיה שאינו יכול להתפשט בתוכה.

האם החיים יכולים לשוב למסלולם?

אם, כפי שנדמה, ה-R0 של הנגיף במצב בו בני אדם מתנהלים נורמלית (חתונות, מסיבות פורים, קרוזים וכו') הוא ממש גבוה, אז קשה להאמין שחסינות העדר תהיה הפיתרון אלא אם לא תהיה ברירה אחרת על פני שנים. הסיבה היא שחסינות כזו תדרוש הדבקה של נתח גדול מאוד מהאוכלוסיה. בארץ קרוב לוודאי שהנתח שנדבק עד עתה הוא אפסי, למעט אצל החרדים. אלטרנטיבת ההמתנה לחיסון נראית לעת עתה הגיונית יותר.

לכן החיים לא יכולים לשוב במהרה למסלולם הרגיל. אבל חלק מהדברים שיידרשו בתקופת הביניים הוא אולי נסבל – מסכות על הפנים, העדפה לעבודה מהבית, חתונות קטנות, ביטול מופעים גדולים וכמובן התנזרות מטיסות.

בערך פי 20 משפעת

האם קורונה היא "רק שפעת". אם לא, בכמה היא גרועה משפעת? נראה שאנחנו מתקרבים לפתרון התעלומה.

הבדיקות הסרולוגיות החלו להגיע, גם מצפון איטליה ומניו יורק, ונראה שנתוני התמותה ביחס למספר האנשים עם נוגדנים מתייצבים על חצי אחוז או מעט יותר. אחד למאתיים ימות מהקורונה, או יותר אם מדובר באזור שבו האוכלוסיה מבוגרת.

וכמה ידבקו? כאן אין עדיין תשובה מוחלטת כי בכל מקום ננקטו צעדים נחרצים כדי להקטין את ההידבקות. אבל מהנתונים עולה שהקורונה מאוד מדבקת, הרבה יותר מהשפעת. אם שפעת רגילה פוגעת בעשרה או חמישה עשר אחוזים מהאנשים, הרי שבעולם ללא סגרים וריחוק ומסכות תוכל הקורונה לפגוע גם בשישים, שבעים או שמונים אחוז מהאוכלוסיה טרם היעלמותה.

חיבור שני הנתונים מביא למסקנות דרמטיות. שפעת רגילה הורגת אחד לאלף וזה אומדן מחמיר. כלומר פי חמישה פחות. שפעת רגילה מדבקת פי ארבעה פחות. נכפיל חמש בארבע. קיבלנו שקוביד 19 ממית פי עשרים מהשפעת העונתית הרגילה.

כן, בניגוד למה שהיו כאלו שניסו לשכנע אותנו, זו לא שפעת. זו מחלה קטלנית וחריפה בהרבה.

עדיין אין מקום ליאוש. המדענים עמלים על חיסון. אם אנשים ישתדלו לעבוד מהבית, ימנעו מכינוסים חברתיים הומים ויחבשו מסכות ייתכן שמקדם ההדבקה ישאר נמוך עד להגעת החיסון המיוחל (או עד להגעת כל טיפול פלא אחר).

הבשורה המתוקה מרה היא שהקורונה מדבקת הרבה יותר מהשפעת בתנאי חיים נורמליים, אבל מכיוון שתנאי החיים בשנה הקרובה ממש לא יהיו נורמליים, ייתכן שהיא תדבק באותה מידה כמו שפעת או אפילו פחות.

אין פסיכולוגיה אבולוציונית לחוב

מירב ארלוזורוב מקוננת הבוקר בדה מרקר על השנים הקשות שצפויות לכלכלת ישראל. הקורונה ריסקה את ההישג ההיסטורי – ירידת יחס החוב לתוצר ל-60 אחוז. עכשיו ידרשו שנים של הידוק חגורה.

אבל הטענה מפוקפקת. ראשית, ממש לא בטוח שיחס חוב תוצר הוא כזה דבר משמעותי שקובע אם כלכלות יתרוממו או יצנחו. בשנות הזהב של דונלד טראמפ היחס הזה רק עלה באמריקה. או שהדבר מראה שהצמיחה בתקופתו הייתה רקובה או שזהו פשוט יחס חסר חשיבות בתקופה שבה הריבית על האג"ח נותרת במילא אפסית ועלויות המימון של החוב מסרבות לעלות. רמז: האפשרות האחרונה נכונה.

שנית, אפילו אם נניח לצורך הדיון שיחס החוב חשוב, הרי ההרעה ביחסים הפיננסיים בעקבות משבר המגפה היא אוניברסלית. צרת רבים. לעומת מי צנחה כלכלת ישראל? אולי רק הדרום קוריאנים והניו זילנדים הם במצב טוב יותר.

זה מעלה בי שאלה מעניינת אחרת – נניח שאחרי הסגר כולם, גברים ונשים, משמינים בעשרה ק"ג. האם תרד רמת המשיכה המינית בעולם כי אין מה לעשות, שומן לרוב פחות מושך, או שנתאים את עצמנו אוטומטית לסטנדרטים החדשים ונימשך על פיהם. אני מאמין בפסיכולוגיה אבולוציונית, גישה שלפיה משיכה מינית נקבעת לפי הסטנדרטים של אבותינו הקדמונים שחיו במערות או על העצים. לכן נראה לי שמשיכה מינית לא נקבעת רק לפי ההיצע הזמין כאן ועכשיו אלא לפי הסטנדרטים של הסקסיות בשחר האדם. מכאן אני מסיק שהשמנה קולקטיבית אכן הופכת בני אדם לפחות נחשקים.

אבל במקרו כלכלה אין סקסיות קדומה שבני אדם נוטים לשאוף אליה מתוקף הגנטיקה ששאבו מאבותיהם. יש רק את הכאן והעכשיו. אם עליית יחס החוב והתוצר היא אוניברסלית היא צרת רבים חסרת משמעות של ממש. הסטנדרטים של החוב והתוצר השתנו, וישראל היא באותו מקום טוב בסטנדרטים החדשים.

למה היה שפל גדול והאם יהיה שוב

קורא של הבלוג ביקש שארחיב על הקשר בין השפל הגדול של שנות השלושים לבין אירועי ימינו. שמחתי להיענות לבקשה בפרט מאחר שבלאו הכי אני קורא בימים אלו את הספר פרדוקס מידאס מאת הכלכלן סקוט סאמנר על המקורות לשפל הגדול.

ביסודו השפל הגדול נבע מחוסר גמישות של המטבע. הדולר באותם ימים היה צמוד לזהב ולכן ממשלות לא היו יכולות לשחק בו כרצונן. אי אפשר היה סתם להדפיס דולרים.

אחרי תקופה של שגשוג ופריחה בשנות העשרים השתנה מצב הרוח בפתאומיות. נטייתם של אנשים לקחת סיכונים ירדה. בנסיבות אלו כולם בורחים מהשקעות ומסיכונים ורוצים להחזיק במטבע עצמו. אבל בשל כך המטבע נעשה יקר המציאות וקשה להשגה. דבר זה מחולל בעיה. המטבע לא אמור להפוך פתאום לקשה להשגה.

אסור לאפשר מצב שבו ביום אחד דולר יהיה קל ופשוט להשגה וביום למחרתו דולר יהיה יקר המציאות ונחשק באופן נואש. הדבר מעוות לחלוטין את כל החוזים החתומים. מי שחתם על מתן משכורת או משכנתא או החזר ריבית בסך מאה דולר התחייב לשלם מאה דולר כפי שראה אותם בעיני רוחו, קלים ופשוטים להשגה יחסית. לא מאה דולר שהופכים פתאום להון אגדי.

ממשלה בימינו לא הייתה מתקשה לעמוד באתגר: היא הייתה מדפיסה עוד הררי דולרים, כך שערכו של כל דולר קיים ירד ושפע דולרים חדשים יהיה זמין לפעילים במשק.

אבל בימי בסיס הזהב הדבר היה בלתי אפשרי. כדי להזרים לשוק עוד דולרים צריך היה להניח את היד על מטילי זהב בשווי הדולרים האלו והללו נחבאו כמובן בסלעים ולא היו זמינים לממשלות. בשנת 1934, על ידי פיחות חד בערך הדולר לעומת הזהב הצליח ממשל רוזוולט לשלוט בקשר המעוות בין המטבע לבין המתכת וכך סלל את הדרך להתאוששות. כמובן היו אז שמרנים שהזהירו שפיחות המטבע הוא סם מסוכן שצריכים ממנו עוד ועוד. הם טעו.

בימינו שלנו

ההיסטוריה חוזרת. אופטימיות ושגשוג שליוו את הקפיטליזם הלא מרוסן של תקופת דונלד טראמפ התחלפו באימת המגפה ובשפל בפעילות הכלכלית שלא היה כמוהו אפילו בשפל הגדול.

אבל למדנו משהו. הכלל הבסיסי שלפיו ערכו של מטבע לא אמור לזנק בפתאומיות מבחינת המשתמשים בו נלמד היטב בידי הממשלות והבנקים המרכזיים. הם מזרימים שפע כסף לשווקים על ידי הלוואות וערבויות ודמי אבטלה וקצבאות ילדים. המטרה היא בסך הכול לתת לאנשים את המסר המרגיע האלמנטרי: דולר או ין או פאונד או שקל לא הפכו ליקרי המציאות פתאום. הם דומים בזמינותם לזמינות שהייתה להם אתמול.

אין זה אומר שכל אחד ירגיש כך. מבחינת חברת אל על שקל אכן הפך ליותר יקר המציאות. מבחינת הבעלים של אפליקציית זום או חברות שחוקרות תרופות ויראליות הדולרים זורמים כמים, הרבה יותר מאשר תמול שלשום. אבל בממוצע זמינותו של המטבע לא אמורה להשתנות. כמובן גם לא אמורה לחול עלייה חדה בזמינות המטבע ומבחינה זו על הממשלה להימנע משפיכת כסף ברמה שבה אנשים באמת יחשבו שיש כסף כמו זבל ושבה יאבדו אמון ביציבות המטבע. עם זאת, לא מדובר בחבל כה דק ולא יהיה קשה לכוון לרמה הנכונה.

גוש האירו

באירופה האסון הכלכלי בשפל הגדול הזין את מלחמת העולם השנייה, אסון גיאו פוליטי ענק שהעם היהודי שילם עליו מחיר נורא.

בימינו דווקא אירופה מתעקשת לשוב על טעות ההצמדה המלאכותית של המטבע שהולידה את השפל הגדול. הפעם לא לזהב אלא למטבע אחיד. נראה כרגע שאיטליה, ספרד ויוון ייצאו מהמשבר מצולקות בהרבה מאשר גרמניה, הולנד, פינלנד ואירלנד. בשל כך בנסיבות טבעיות הממשלות של איטליה, ספרד ויוון היו אמורות להדפיס הרבה מאוד כסף כדי להחזיר לאזרחיהן את הנגישות הקלה למטבע. אבל הן לא יכולות. כפי שלממשלות בשנות השלושים לא הייתה דרך לכרות מספיק זהב, כך לממשלות הדרום אירופיות אין דרך לכרות מספיק אירו. הן תלויות בהסכמה גרמנית לתת להן גישה למדפסת האירו. אבל גרמניה לא בקלות תעביר סכומי עתק, ישירות ממנה או דרך הבנק האירופי המרכזי, אל המדינות שנפגעו קשה.

למרבה המזל הבעיה הזו נוגעת לכמה מדינות אירופיות ולא לעולם כולו ולכן אינה צפויה לחולל שפל גדול חדש. האמריקנים והבריטים, האוסטרלים והישראלים, הקנדים והשוויצרים, הרוסים והסינים כולם חופשיים מהצמדות מלאכותיות ודי בכך כדי לאפשר לעולם להתאושש.

הלוואי והקורונה תשבור את גוש האירו סוף סוף, אבל סביר יותר שגרמניה תתרצה בסוף ותיתן מספיק כסף לשמר את גוש האירו, אך כמובן לא מספיק כדי להעיר אותו לשגשוג כלכלי אמיתי.

תופעות הלוואי

את השפל הגדול אפשר היה לפתור בלי לשנות פסיק בקפיטליזם. רק פשוט להציף את המשק העולמי בכסף ולהיפטר מההצמדה המגוחכת לזהב. כך גם המשבר הכלכלי שלנו יכול להיפתר (לצד הפיתרון הרפואי שצריך להגיע מהמעבדות). גיא רולניק חוגג על האפשרות שהמשבר יוליד שינויים מערכתיים – הכנסה בסיסית, מס עושר. אבל אין באמת סיבה לכך. השינוי המבני המהותי היחיד שבאמת מתחייב הוא פירוק גוש האירו, אבל כאמור ספק אם יקרה.

עם זאת, בפועל השפל הגדול אכן שינה את אמריקה. בזכותו הוקם הביטוח הלאומי והממשלה הגבירה מעורבותה במצב העובדים, למשל על ידי הנהגת שכר מינימום. אלו תופעות לוואי, אבל הן כשלעצמן לא היו הכרחיות כדי להיחלץ מהשפל. השמאל האמריקני פשוט ידע לא לבזבז את המשבר וייתכן שגם המשבר הנוכחי ישמש את המפלגה הדמוקרטית, אם תעלה לשלטון, להתקדמויות חיוביות כמו הבטחת ביטוח רפואי לכל אזרח.

יש להבחין בין התקדמויות שמטרתן הבטחת שימור העושר הממוצע – דהיינו רמת הזרימה של כסף במשק – לבין התקדמויות שמטרתן הפחתת השונות בעושר.

ההתקדמויות מהסוג הראשון הכרחיות כדי למנוע שפל. ההתקדמויות מהסוג האחרון יכולות להיות חיוביות. יהיו פחות עניים מרודים, וחייהם ובריאותם יהיו טובים יותר. אבל הן אינן הכרחיות לפתרון המשבר עצמו. השמאל יכול, ואולי מבחינתו גם צריך, לתפוס טרמפ על המשבר כדי להשיג אותן, כפי שעשה בשנות הניו דיל בזמן ממשל רוזוולט.

פתרון שתי המדינות

אף אחד לא סיכם את המשבר בין הציבור הכללי לחרדים טוב יותר מישי שנרב בשרשור טוויטר. לא פעם ביטאתי הערכתי לנדב שנרב, הוגה דעות מקורי ומבריק, ומסתבר שהבן שלו גם מדבר לעניין בעיניי.

1

אחרי זה צריך להגיד שפרשנית בכירה בטלוויזיה כמו רינה מצליח לא אמורה להגיד שטויות, למשל שאנשי מס הכנסה נמצאים תחת סכנה בבני ברק (להבדיל ממאה שערים שמכילה ציבור שונה וקנאי בהרבה).

בסיפור הספציפי של המגפה אולי צוחק מי שצוחק אחרון. אם לא ימצא חיסון מעשה ידי אדם ייתכן שכל האוכולוסיה תצטרך לעבור את מה שהחרדים עוברים באופן מזורז: חיסון עדר המוני. ומה שהחרדים עשו אינו שונה כל כך ממה שהציעו גורמים נורמטיביים כמו שירותי הבריאות בבריטניה ובשוודיה.

אבל השאלה הכללית של יחסי הציבור הכללי והחרדי אינה פשוטה. קשה לראות כיצד המדינה נותרת יחידה אחת מתפקדת כאשר משקל החרדים באוכלוסיה הולך וגדל. ההבדלים במערכת הערכים פשוט גדולים מדי. צעיר לא חרדי בן זמננו יחוש מחובר יותר לצעיר בריטי או שוודי מאשר לבן עמו החרדי. אנו רואים בזמן המגפה דברים דמיוניים ממש קורמים עור וגידים: רמת גן סוגרת בגדר את הגבול שלה עם בני ברק.  נראה לי שזה משהו שיכול לבשר את העתיד הרחוק: ישראל תוכל להתקיים רק כישות פדרלית רופפת של תת מדינות: מדינת תל אביב ומדינת יהודה, כאשר כל מדינה אמורה לממן את רוב הוצאותיה בעצמה. גם באמריקה יש הבדל בין המדינות הנוצריות בלב היבשת למדינות הליברליות השוכנות לחופי האוקיאנוס, ורוב הנושאים הנוגעים לחיי היום יום מוכרעים ברמת המדינה. מה אכפת למי שחי בסן פרנסיסקו מה החוקים באלבמה? לפעמים אכפת לו, כמו שקרה כשתושבי סן פרנסיסקו נתקלו באדישות של ממשל רייגן לפרוץ מגפת האיידס. אבל לרוב הוא יכול לחיות בשקט בדרכו שלו.

כל מיני פתרונות המבוססים על קיום קונפדרציה רופפת ומעורפלת בין שתי מדינות המתקיימות זו לצד זו עם אינספור מובלעות הוצעו לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם לחלוטין לא ריאליים ויובילו לפריצת מלחמה קשה, כפי שקרה בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית ובעקבות ההתנתקות. אבל אותם פתרונות בדיוק הם ישימים ואולי אף בלתי נמנעים בעתיד הרחוק של יחסי הציבור הישראלי עם הציבור החרדי. ואם זה נראה רחוק ומופרך, אולי זה מאותה סיבה שבגללה גם צעדי ההרחקה הנוכחיים נראו רחוקים ומופרכים לפי חודש: גם מגפות וגם שינויים דמוגרפיים מתקדמים בקצב אקספוננציאלי.

מה נשמע נכון לגבי המגפה

האם חסינות עדר קרובה?

יש מי שמקדם את הטענה זו, אבל כל הראיות מצביעות על ההיפך הגמור. והראיה הכי חזקה היא השתוללות הקורונה באירן, שתימשך להערכת המנהיגים שם עוד חודשים רבים. זאת אומרת שצריך לסבול כמו באירן מקורונה במשך חודשים כדי להגיע לחסינות עדר. אין דרך קלה לקצר הליכים כל עוד לא הומצא חיסון. העובדה שהרבה אנשים ידועים באירן מתו מהנגיף היא הסממן הברור ביותר. נאבד הרבה ידוענים מבוגרים לפני שנגמור את הסיפור הזה, אלא אם יימצא קיצור דרך.

האם כולם כבר נדבקו?

יש כל מיני סיפורים ושמועות על כך שהנגיף התחיל להשתולל הרבה לפני המועד הרשמי. יש שתוהים אם הגיע לארץ כבר בשלהי 2019. כל אלו שטויות והבלים שעומדים בסתירה חריפה למה שידוע על הנגיף ועל מקורו כפי שברור מריצוף גנטי, שוק חיות הפרא בווהאן בדצמבר 2019. הסממן הבולט ביותר של הנגיף, אובדן חוש טעם וריח, לא היה סימפטום נפוץ לפני 2020.

האם הכלכלה תתאושש בסיום המשבר?

התשובה היא חד משמעית – כן. החיים חזקים מהכול ובטח יותר ממודלים שקריים (או לכל הפחות מאוד לא מדויקים) שצברו כוח כשיוצריהם התחילו להאמין בשקרים של עצמם ("גרעון", "יחס חוב תוצר").

הבעיה היא שהמשבר יכול להתארך ולהתארך. אף אחד לא יודע מתי בדיוק יגיע החיסון או חיסון העדר. חזרה חלקית לחיים לא תוכל להציל את סקטור הקניונים, התיירות והבילויים ואת סקטור התעופה. הם יוותרו בלימבו – לא לבלוע ולא להקיא.

במישור המקרו גוש האירו הוא סיפור בפני עצמו. לא נראה שיש דרך עבורו לשרוד את המשבר בצורתו הנוכחית. או שהוא ישתנה לכיוון ההתפרקות או שהוא ישתנה לכיוון ההתאחדות (לכל הפחות בצורה חד פעמית – הזרמת כסף עצומה של גרמניה לשאר אירופה או התחייבות להזרמה כזו).

האם ייצור המוני של מכונות הנשמה יגאל אותנו?

כל חיים הם חשובים, גם בגיל מבוגר, אבל סטטיסטית מתברר שגם כאשר יש מכונות הנשמה, רק חלק קטן מהחולים המבוגרים שמחוברים אליהן שורד. מכאן שפתרון בעיית מכונות ההנשמה אינו באמת פתרון גורף למגפה. אמנם בקרב צעירים הפרוגונוזה טובה בהרבה, וכפי שסיפור נהג אוטובוס התיירים שאושפז בפוריה מלמד.

ומה בדבר המסכות?

נראה ברור שארצות מזרח אסיה עצרו את המגפה. ייתכן שצריך לזקוף זאת לזכות המסכות. ואולי זהו האופק הסביר הצפוי לנו – חיים עם מסכה ועם מגבלות על בילויים ויציאות עד הגעת החיסון.

האם התרופה למלריה היא טיפול פלא?

מההתרשמויות שרופאים חולקים בטוויטר, אפשר להסיק שממש לא. המחקר שהצביע על 100% תועלת של תרופה זו נראה מפוקפק ביותר וגם מקורו מפוקפק. עם זאת יש שעדיין תולים תקוות בקלטרה המשמשת לטיפול בנשאי HIV וכן בתרופות המדכאות תגובת יתר של המערכת החיסונית (סערת ציטוקסינים). היה מחקר שהראה שהקלטרה לא יעילה, אבל דווקא אפשר היה להוציא ממנו אופטימיות מסוימת, כי האפקט היה חיובי, גם אם לא מובהק סטטיסטית.

מה בדבר חיסון בק"ג (BCG)?

קיימת טענה ידועה בעולם הרפואה שלחיסונים יש תועלות לא ספציפיות, כלומר הם משדרגים את מערכת החיסון באופן כללי בטווח זמן מסוים מרגע הזרקתם. הרבה מחקרים הראו שילדים חולים פחות אחרי חיסון, ואפילו במחלות שלא קשורות כלל לחיסון שהם קיבלו. זו תמונת מראה של השקר הנפוץ שלפיו חיסונים מזיקים בדרכים נסתרות.

יש כיום ניסיון לרתום את חיסון בק"ג נגד שחפת למערכה בקורונה, ומתנהלים ניסויים מבוקרים. עד שלא יתקבלו תוצאות, לא נדע אם באמת הדברים עובדים.

האם זה אתי לזרז הליכים בדרך למציאת חיסון?

נדונה כיום השאלה האם אפשר להדביק בכוונה מתנדבים שקיבלו את החיסון הנסיוני, כדי לבחון במהירות את יעילותו. לדעתי התשובה ברורה וחיובית. אבל השאלה מה יחשבו ועדות האתיקה למיניהן. יש הטוענים שהדבקה בכוונה היא אתית באופן כללי מאחר שאפשר להדביק אנשים בכמויות מאוד קטנות, והדבקה בכמות קטנה, אפילו ללא חיסון, יוצרת לרוב חסינות ללא מחלה משמעותית.

מה לגבי מזג האוויר?

יש בסיס להערכה שבחום של יוני – ספטמבר הנגיף יתפשט פחות. אבל העולם גלובאלי ויש מזגנים. שתי סיבות לכך שהקיץ אינו תרופת פלא. המחקרים בנושא הנגיף ומזג האוויר משתנים מקצה לקצה בתוך שבוע. עוד נדע יותר.

מה עם הבחירות באמריקה?

כנראה למשלוח פתקי הצבעה בדואר יהיה תפקיד משמעותי בפריימריז ובבחירות שאחריהן. ג'ו ביידן ודונלד טראמפ צריכים לשמור על עצמם. אם אחד מהם יעלם מהזירה, יהיו לכך השלכות עצומות.

האם הקורונה תפיל את משטר האייתולות?

אצטט משהו שכתבתי לפני חודש בערך:

בסוף הקורונה עוד תתברר כדבר הכי טוב שקרה למשטר האייתולות באירן. לא משנה כמה הקורונה מכה בהם, אם היא תשחרר אותם מממשל טראמפ, הם יצטרכו להיות אסירי תודה.

האם המגפה תשנה את הציבור החרדי מהקצה לקצה?

לא. באופן כללי אני לא מאמין בתיאוריות היסטוריות של השפעה. לא ההיסטוריה משפיעה אלא תמריצי ההווה. כלומר כשהמגפה תהיה היסטוריה, לא היא תשפיע אלא התמריצים שיהיו אז בהווה. מה שכן, צריך לראות כיצד מנהיגי הציבור החרדי ישרדו פיזית את המגפה. מדובר באנשים בני שמונים ותשעים פלוס. לשינויים בצמרת יהיו השלכות (לאו דווקא חיוביות. המנהיג החרדי הקשיש ביותר כיום, הרב גרשון אדלשטיין ראש ישיבת פונוביז', הוא גם הדמות המתונה ביותר).

גם לטענה שלי שלא ההיסטוריה משפיעה, אלא ההווה יש מגבלות – למשל ההשפעה העצומה של מלחמת העולם השניה על האנושות הרבה אחרי שהיטלר מת. האם המגפה תהיה כמו מלחמת העולם השניה? בשני המקרים מדובר באירועים שביטלו אולימפיאדות, אבל מבחינות אחרות ההשוואה עדיין רחוקה.

כדור הרגעה ודקויות

ראיון טוב ומרגיע מאוד של המשנה לנגיד אנדרו אביר עם שאול אמסטרדמסקי. שווה לצפות למי שלא חרדת הקורונה אלא חרדת הגרעונות מותירה אותו ער בלילות.

אביר אומר שהמדינה נכנסה במצב טוב למשבר. יתרות המט"ח הגדולות הן בדיוק לרגע זה. הדפסת כסף חופשית היא מדרון חלקלק להיפר אינפלציה ואין צורך בה. למדינה לא יהיה קושי לממן את הטיפול במשבר בתנאי הריבית הנמוכים כיום. הכול אמת.

אף על פי כן אני לא חושב שאביר מתייחס לכל הדקויות. ראשית ההחלטה להנפיק אג"ח דולריות היא מוזרה. מדינה כמו ישראל עם שקל חזק יכולה וצריכה להעמיס על עצמה חובות שנקובים אך ורק במטבע שלה. אם ישראל רוצה הררי דולרים בצד לשעת צרה, עליה להמשיך ביתר שאת לצבור יתרות מט"ח ענקיות על פי המודל השוויצרי. בחובות אין צורך. חובות במטבע זר זה רע, והם שורש כמעט כל משבר פיננסי קשה. עיין ערך יוון.

להגנתם יכולים להגיד אנשי החשב הכללי שההלוואות הן מזעריות לעומת התוצר ויתרות המט"ח, ולכן לא צפויות לחולל צרות. עדיין, בשביל מה זה טוב. אולי כמה עובדים בבנק ישראל מחפשים לעצמם פעילות בדומה לאירגון הבונדס המגייס הלוואות יקרות להחריד בקרב יהדות התפוצות שמשמר עצמו מתוקף קיומו. הכסף שמביא הבונדס אחרי כל הטיסות והסעודות החגיגיות שקול להקלקה אחת או שתיים של סוחרי המט"ח בבנק ישראל.

נושא שני שבו אביר אומר משהו לא מבוסס הוא כשהוא חוגג את יחס החוב תוצר שעומד על שישים אחוז ומאפשר למדינה להיות נדיבה מעתה והלאה. אין ספק שהמדינה נכנסה למשבר במצב טוב. ברם, אין באמת הוכחה שמספר הקסם הוא שישים דווקא. האם יפן עם חובותיה העצומים הולכת לקרוס עכשיו? לא, כפי שלא קרסה עד עתה. גם לא ארה"ב של דונלד טראמפ הבזבזן. פעם היה כלכלן חשוב שדיבר במונחי זוועה על יחס חוב תוצר תשעים אחוזים ובסוף התברר שפשוט נפלה טעות באקסל שלו.

מוטב להתרכז בשקל החזק, בריבית הנמוכה וביתרות המט"ח הגדולות כהוכחה לכך שישראל נכנסה מוכנה למשבר ולא ביחס חוב תוצר שהוא מספר שאין לו בסיס של ממש. מדינות עם יחס חוב תוצר גבוה בהרבה צפויות לשרוד יפה לא פחות. חשוב להפנים זאת כי אם תיווצר אובססיה עתידית לחזור דווקא ליחס חוב תוצר שעומד על שישים אחוז, ייצא שכרנו בהפסדנו. המציאות מסובכת יותר מהמאזנים.

ליתרות המט"ח ולשקל החזק חשיבות אמיתית כי הם אינם מבטאים חישוב פנימי במשק (כמו יחס חוב תוצר) אלא מתארים את כוח הקניה של המשק כלפי העולם. ברם, בראש ובראשונה הבסיס לאופטימיות לגבי כלכלת ישראל הוא שתעשיית הנפט ותעשיית התיירות שחוטפות ועוד יחטפו מכות אנושות אינן רכיבים קריטיים פה כמו בארצות אחרות. מאירן עד יוון וספרד, יהיו מדינות שהמשבר יקשה עליהן עוד יותר.