איפה המכון הביולוגי??

מתברר שהקהילות החסידיות החרדיות החליטו החלטה מודעת להידבק בהמוניהן כדי להגיע לחיסון עדר. כך מפרסם היום ישראל היום. הידיעה הזו תרגיז הרבה אנשים. אותי היא מרגיזה בגלל הבזבוז הנפשע מבחינת מחקר החיסונים. קהילה שבכוונתה להידבק בחיסון עדר היא כר נהדר לבדיקה מהירה ואפקטיבית של השפעת חיסון. מציון הייתה יכולה לצאת תורה אם המכון הביולוגי היה מחלק את החיסון שמפותח אצלו להמוני החסידים בטרם היו מתחילים לחגוג את החגים זה עם זה. ואפשר היה להזמין גם את השמות הגדולים של חקר החיסון בעולם – פייזר, אסטרה זנקה, ג'ונסון אנד ג'ונסון, מודרנה וכו'.

השאלה האם ניתן להדביק מתנדבים בכוונה כדי להחיש את בדיקת החיסונים היא שאלה אתית קשה שמעיבה על ההתקדמות במציאת חיסון. חסידי בלז ווויזניץ' היו יכולים לפתור לאנושות את הדילמה וכך לייצר לאנושות יותר תוצר משהם מאבדים לה בהיעדר לימודי ליבה בקרבם. אבל נראה שזו הזדמנות שפוספסה.

לחכות לתוצאות האמת

האנטי ביביסטים אוהבים להציג סטטיסטיקות לפיהן ישראל מובילה בקורונה ביחס לעולם. אבל אין הרבה ערך לסטטיסטיקות אלו והן אפילו מסוכנות. הן מעידות בעיקר על הרבה מאוד בדיקות ביחס לעולם. אם בודקים אז מוצאים. אז מגלים שלהמון זקנים חולים הייתה קורונה ועולה השאלה האם חולים סיעודיים אלו מתו מקורונה או מתו עם קורונה.

זה שירות דב עצום למאבק בקורונה לפרסם ולשווק סטטיסטיקות שנותנות תמריץ למובילי המערכה בקורונה להפחית בדיקות בשעה שמה שאנחנו זקוקים לו זה בדיקות מהימנות ומהירות.

מתי נקבל השוואת אמת בין מדינות? רק בתום המגפה כשיהיו לנו נתוני תמותה וניתן יהיה להשוותם לממוצע התמותה הרב שנתי בשקלול גידול אוכלוסיה ופירמידת הגילאים במדינה. צריך לחכות לתוצאות האמת.

חדשות הקנריות

ובכן ברוקלין החרדית אמרה את דברה – הנגיף חוזר לבקר שם, בחלק מהמקרים גם אצל כאלו שכבר החלימו לפני ארבעה או חמישה חודשים. מכאן ניתן להסיק מסקנה מרה: גם חיסון לא יגרש את הקוביד-19 מחיינו אחת ולתמיד. הנוגדנים פשוט דועכים מהר מדי. זו אינה חצבת שפוקדת אדם רק פעם בחייו.

צד השלילה ברור. בצד החיוב ניתן לומר שהדבר יכפה על האנושות להגיע לפריצות דרך חדשות בהבנת מערכת החיסון ותיפקודה. ייתכן גם שחיסונים חוזרים ונשנים יתרמו לבריאות הכללית כי יש הוכחות מוצקות לכך שחיסונים מגרים את מערכת החיסון לפעולה כללית וכך מקטינים תמותה מסיבות אחרות. זו כמובן תמונת ראי להשקפת מתנגדי החיסונים, אבל בניגוד להשקפתם לה יש תמיכה מוצקה בראיות. כך למשל אולי נגלה שהחיסון לקורונה מפחית סרטן ואלצהיימר (לפי מחקר עדכני של פרופ׳ עופר גופרית ועמיתיו, החיסון BCG מפחית שכיחות אלצהיימר פי ארבעה!)

מהנעשה בקורונה

שתי ידיעות בנושא הקורונה בעלות אופי מעט סותר לכדו את תשומת לבי. האחת: צוות ימאים יצא למסע בספינה. כמעט כולם נדבקו בקורונה במהלכה, אבל לא שלושה מלחים שמראש נמצאו בעלי נוגדנים לקורונה. זו ראיה ישירה שהנוגדנים, שאותם גם חיסונים יודעים לחולל, מגנים מפני המגפה.

הידיעה השניה: יש מקרי הידבקות חוזרת בקרב החרדים בברוקלין, כחמישה חודשים אחרי פרוץ המגפה בשכונתם. אין מדובר לעת עתה באירוע שכיח וככל הידוע הוא קרה רק בקרב אלו שהנוגדנים שלהם דעכו. גם היו מקרים שבהם כאלו שטיפלו בחולי קורונה מבלי לחלות, חלו כעבור זמן מהידבקות אחרת. דהיינו אם חשבו שיש להם איקס פקטור שמגן עליהם מהקוביד, הם התבדו.

בסך הכול יש בכך חיזוק להשקפת המיינסטרים לגבי הקורונה בניגוד לשלל הקונספציות המתחרות. מצד אחד, אין חסינות תאי טי מסתורית כמו שטוענים אי אלו פרופסורים. או שיש חסינות שניכרת בבדיקות דם או שאין. מצד שני, הנגיף כן מקנה חסינות מהידבקות חוזרת אבל זו דועכת עם הזמן.

ניתן לומר אם כך בסבירות גבוהה שהחיסון לכשיגיע יגן על מקבליו מקוביד-19, אבל לצד מתן החיסון יידרש ניטור של רמת הנוגדנים בדם. מן הסתם הדבר ייכלל בבדיקת דם סטנדרטית שתיערך פעם או פעמיים בשנה וכל מי שנוגדניו נחלשו יישלח לקבלת מנת חיסון נוספת בחדר האחות. זו תהיה אופרציה יקרה ומייגעת, בפרט אם לחיסון תופעות לוואי לא נעימות, אבל היא עדיפה בהרבה על השיתוק שאוחז בעולם מאז מרץ.

סגרים כסיגרים ועוד על בדידות

באינטרנט מסתובב מכתב קורע לב של בחור שהחליט להתאבד בגיל צעיר. הנימוק: בדידות. בדידות היא אחד מגורמי הסבל הגדולים בחיים, ומוטב אם היה מוקדש לה חלק מתשומת הלב הציבורית שמוקדש לנושאים אחרים חשובים פחות, כמו בבריטניה שם מונתה ב-2018 שרה לענייני בדידות. בדו"ח הוועדה הציבורית שהובילה להקמת המיניסטריון מצוין שמעגל חברתי רופף מסוכן לבריאות כמו עישון 15 סיגריות ליום. ועוד יחקרו מן הסתם את השפעותיה הבריאותיות של מגפת הקורונה מבחינה זו – היא בודדה אנשים והרחיקה אותם ממכריהם. בטח מתישהו ייצא המאמר שיפסוק שנזקם של סגרים היה רב מתועלתם בשל חמש עשרה הסיגריות שכל בודד עישן מטאפורית בימי הסגר. בעידן של זום ווטסאפ אפשר אולי לתקשר גם ממרחק, אבל זה לא אותו דבר. הקמפיין של ג'ו ביידן לנשיאות יודע זאת ומעמיד בחזית שידורי התעמולה שלו סבתא שמאשימה את דונלד טראמפ וגישתו הרשלנית למגפה בכך שהקשר שלה עם נכדיה מתמצה בזום.

אבל זום כן עוזר ובסך הכול העידן המודרני, בניגוד להשמצות, טוב לבודדים הצעירים.  הבדידות המשמעותית ביותר היא זו הנוגעת לחוסר יכולת למצוא זוגיות ולהקים משפחה. כאן הגיעה המצאה מופלאה לטובת הנשים: בנק זרע. אפילו נשים שלא מצאו את זיווגן, אינן אמורות ואינן צריכות להישאר עריריות. בשנים האחרונות מתווספת לכך גם היכולת להקפיא ביציות. העידן המודרני נחמד לנשים בדרך נוספת, נסתרת יותר – אין כבר מלחמות גדולות. אחרי מלחמת העולם הראשונה נשים נידונו לחיי רווקות מאחר שהגברים שהיו יכולים להתחתן איתן פשוט מתו בשדות הקרב של המלחמה הגדולה. חוסר האיזון הדמוגרפי הגיע אז למדרגה קיצונית. מן הסתם דברים דומים אפשר לראות היום בעדה העלאווית בסוריה. ככה זה במלחמות, עד תום המלחמה הגברים סובלים. לאחריה הגברים ששרדו נהנים משוק דייטינג שמוטה לטובתם והנשים אומללות. בחורה צעירה ורואה למרחוק שחייתה בדרום ארה"ב כתבה ב-1864, לקראת תום מלחמת האזרחים, לעיתון:

אחרי תום המלחמה, איזה הבדל גדול יהיה במספר הזכרים והנקבות. גמרתי בדעתי לא להיות בתולה זקנה, אבל עם הון צנוע ומעט יופי, אני חוששת שיהיה לי קשה להגשים את משאלתי.

עם זאת מחקרים שנערכו בנושא הראו שהאפקט הפוסט מלחמתי שתוצאתו "בתולות זקנות" היה אז הרבה יותר קטן מהמצופה. כמו בכל תחום בחיים האנושיים בני אדם יודעים לעשות התאמות שמסייעות להם להתמודד עם סיטואציה שמוטה נגדם.

גם היום, אפילו ללא מלחמות, מגיע גיל מסוים בשנות השלושים שבו המאזן הדמוגרפי מטה את הכוח לצד הגברי. יש יותר נשים בשוק הפנויים פנויות. בתולים מרירים שתהו מדוע בנות לא שמות עליהם מגלים פתאום בגיל מסוים שהם נחשקים בשוק הדייטים. במדינה כמו ישראל שבה השנתונים הולכים וגדלים יכול להתווסף לכך גורם נוסף משמעותי – גברים נוטים להזדווג לנשים צעירות מהן, ולכן עומד לרשותם היצע בנות זוג גדול יותר מהיצע בני הזוג שעומד לרשות הנשים, שמסתכלות מעלה בשנתונים ולא מטה.

הקנריות מניו יורק

מתרבות הידיעות מפה ומשם על כך שישנם מקרים של חולי קורונה שהחלימו אבל חטפו את הוירוס בשנית אחרי כמה חודשים. אלו בשורות איומות לעולם ולכלכלה. אם הגוף לא מייצר חסינות ממושכת נגד נגיף הקורונה, אז סביר להניח שגם חיסון יתקשה לחולל את אותה חסינות. אחרי הכול חיסונים רק מתפעלים את מנגנון החיסון הטבעי של הגוף עצמו. גם התקווה לחסינות עדר תתפוגג כעשן אם ככה פני הדברים. ואיך ישובו הטיסות והקרוזים והמלונות והחיים הנורמליים?

בעצם ישנם שני קטבים. מצד אחד האופטימיים שטוענים שרוב רובה של האוכלוסיה כבר מחוסן עקב היחשפות קודמת לנגיפי קורונה אחרים. מצד שני הפסימיים שמצביעים על כך שאפילו היחשפות לקוביד-19 אינה מחסנת לאורך זמן.

למרבה המזל יש לנו שפני ניסיון או קנריות במכרה פחם – החרדים בברוקלין,  שחטפו את הוירוס קשה יותר כמעט מכל קבוצה אחרת, שחיים בצפיפות רבה וששבו לחיים בלי מסכות ובלי אמצעי זהירות. הבשורות מכיוונם מעודדות. על פי הדיווחים האחרונים, ארבעה חודשים אחרי פורים שבו הכול התפרץ, המגפה בקרבם דעכה לחלוטין.

כל יום שקט שעובר על בתי החולים בברוקלין הוא בשורה גדולה לאנושות. בהנחה שחיסון יימצא בקרוב, לא יהיה זה סוף העולם אפילו אם יצטרכו לחדשו מדי שנה. שירותי הבריאות יצטרכו לגייס עוד הרבה אחיות חיסונים, אבל אפשר יהיה לעמוד בכך. ברם, חיסון שעלול לאבד השפעתו אחרי חודשיים או שלושה הוא כבר אתגר גדול מדי. מתי נדע? בשבועות הקרובים נתבונן בקנריות. בלוג עדכוני הקורונה של קראון הייטס הוא בעיניי דף האינטרנט החשוב ביותר של ימינו.

2020? איזה חורף שגרתי!

למגפת הקורונה שהכתה בישראל בחורף 2020 אין כל סימן בנתוני התמותה.. במובן זה יורם לס ומייקל לוויט שיחקו אותה. השאלה אם ככה היו פני הדברים גם אם היו שומעים להם מלכתחילה. כנראה שלא.

חורף 2018 חורף 2019 חורף 2020 מספר מקרי מוות בחודש
4005 3996 4237 דצמבר
4517 4806 4576 ינואר
3925 4061 3952 פברואר
4000 4316 4147 מרץ
3493 3812 3872 אפריל
19940 20991 20784 סך הכול
20600 21200 20784 מותאם לגידול אוכלוסיה והטיות אחרות

 

התשובה לכל השאלות: אלוהים לא יוצר אבן שאינו יכול להרים

האם אלוהים יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים? שאלה תיאולוגית עתיקה, וכתבתי בעבר על ספרו היפה של ישראל נתנאל רובין שדן בה. התשובה לשאלה היא שלילית החלטית. אלוהים לא יכול להגביל את עצמו. חלף במוחי הרהור שהשאלה הזו והתשובה לה עונות על שתיים מהסוגיות המרכזיות בדיון הציבורי הנוכחי.

האם אנחנו צפויים לשפל כלכלי עולמי או מקומי? מי שחושש לכך חושב שהמדינה תקלע בעקבות משבר הקורונה לגרעון, לחובות, לסחרחורת ריביות שתעיק על המשק וכו' וכו'. אבל מי שמבין דברים לאשורם יודע שאלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים, ובכלכלה יש גם אלוהים וזהו הבנק המרכזי שיכול ליצור כסף יש מאין. הבנק המרכזי לא יכול למצוא עצמו עומד מול חובות שאינו יכול לפרוע (כל עוד הם נקובים במטבע שהוא אלוהים לגביו – הדולר לגבי הפדרל ריזרב והשקל לגבי בנק ישראל). לא משנה כמה נורא יהיה נטל החוב שתותיר הקורונה אחריה, הבנק המרכזי יוכל להתמודד איתו בקלי קלות. ומי שלא מאמין בכך, כלך לך ותצטרף לשורט האומלל והעתיק על יפן.

האם לגנץ הייתה אלטרנטיבה? מי שחושב שגנץ לא היה צריך לחבור לממשלה אחת עם נתניהו מציע לרוב אלטרנטיבה: חקיקת חוק שימנע מנאשם בפלילים להיות ראש ממשלה או לחילופין הגבלת תקופת כהונה לראש ממשלה. מי שמציע זאת שוכח שישראל הייתה הולכת לבחירות, בהעדר ממשלה, אחרי החקיקה, ואז ייתכן מאוד שלגוש של נתניהו היו 61 ח"כים וגוש זה היה מבטל את החוק ומאפשר לנתניהו להקים ממשלה חדשה. האם ייתכן שהחוק הראשון של הכנסת היה מונע את ביטולו בידי החוק השני של הכנסת? לא, כי דבר זה היה סותר את אותו עיקרון תיאולוגי: "אלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרימה", וגם הכנסת אינה יכולה לחוקק חוק שכנסת אחרת אינה יכולה לבטלו.

יש ניואנס מסוים. אם היה עומד לגנץ רוב גדול שאיתו היה מאשר את החוק מלכתחילה – למשל 65 ח"כים או 70 ח"כים, ייתכן שהיה יכול למנוע את ביטולו של החוק בכנסת שלאחר מכן ברוב של 61 בלבד, אבל אין לגנץ בכנסת הנוכחית יותר מ-61 ח"כים וגם זה בקושי רב.  ובהערת שוליים אציין שגם השאלה האם רוב של 65 ח"כים בכנסת הנוכחית גובר על רוב 61 בכנסת הבאה היא שאלה חוקתית קשה מאוד שיכולה להצית משבר חוקתי קטסטרופלי. בקצרה, לא מתעסקים עם אלוהים ועם יכולתו להרים אבנים. גנץ עשה בשכל רב והפגין בגרות ומנהיגות כשחיפש פתרון במישורים אחרים.

חוקי העדר

אם לא יגיע החיסון המיוחל ייתכן שלא יהיה מנוס – כולנו נצטרך להסתכן בחוויית קורונה. היה מי שהמשיל את המסתגרים בבתים ומאחורי המסכות לאלו שמתמהמהים לצנוח בצניחת הבכורה ומתחבאים באחורי המטוס. בסוף כולם יצטרכו לעשות זאת.

כרגע ספק אם כך פני הדברים. ולראיה: הונג קונג ומדינות אסייתיות אחרות שמצליחות לשמור על שיעורי הדבקה אפסיים גם כאשר החיים די שבים למסלולם. (ראו מה עדו מרוז כתב בנושא)

עדיין מעניין להבין לעומק את האלטרנטיבה שיש המטיפים לה – לתת לכולם להתנסות בקורונה כדרך שאנו נותנים לכולם לחוות את השפעת וכך להגיע לחסינות עדר. או אז נצא כולנו מחוסנים אם כי בהרכב חסר. כדברי משה דיין בזמנו: המתים מתים והחיים חיים. ואפשר יהיה להוסיף: והמונשמים מונשמים.

מהו ה-R0

המספר החשוב ביותר להבנת מגפה הוא ה-R0. מה מספר בני האדם הממוצע שידביק כל נשא. ההנחה היא שאם מספר זה עומד על 2, אז אחרי 50 אחוזי הדבקה תתחיל המגפה לדעוך. כל נשא ימצא בממוצע פחות מאדם אחד נוסף להדביק שעוד לא פיתח חסינות. אם המספר עומד על 3 אז רק אחרי 66 אחוזי הדבקה תתחיל המגפה לדעוך.

ההערכה היא שבנסיבות של חיים כרגיל ה-R0 של הקורונה גבוה ממש. אבל מאחר שלא יהיו חיים כרגיל בעתיד הקרוב, אפילו לא בשוודיה, אפשר להניח שה-R0 יישאר נמוך למדי.

ה-R0 אינו אחיד

בני אדם אינם שווים בהתנהגותם. יש חיות חברתיות ויש מופנמים ומסתגרים. יש גואל רצון ויש בעלי משפחות קטנות. יש הנוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית צפופה ויש שברכב הפרטי. יש אנשים העובדים מול קהל רב ויש מי שעובד מהבית. יש המתפללים במניינים צפופים ויש שאפילו ביום כיפור הולכים לים. לכן ה-R0 משתנה מאדם לאדם. זו גם נקודת חסד וגם נקודת תורפה. נקודת חסד כי אלו שצפויים להדביק רבים הם גם אלו שיידבקו מהר ולכן יפנו את הבמה מוקדם וכך יתאפשר להוריד את ה-R0 הכללי. נראה שבניו יורק היו אלו החרדים בברוקלין והשחורים עובדי הכפיים בברונקס.

זו גם נקודת תורפה כי אם ציבור עובדי ההייטק למשל נוטה שלא להידבק מהר, הרי שהוא יוותר רגיש למגפה משתוללת בתוכו גם אחרי שחלקים אחרים באוכלוסיה כבר השיגו חסינות עדר. מה עוזר לאנשי הבנקאות במנהטן שלחסידי חב"ד בבורו פארק יש חסינות עדר?

סגרים חיוניים גם תחת מדיניות חסינות עדר

גם מדיניות של חסינות עדר חייבת לעשות שימוש בסגרים. הסיבה האחת נדונה רבות: בתי החולים עלולים להיות מוצפים ויש למנוע מצב שבו אין יכולת לטפל בכולם וצריך לבצע סלקציה.

הסיבה השנייה פחות מוכרת. נניח שה-R0 הוא 2 וחמישים אחוז מהאוכלוסיה נדבקו בפיזור אקראי, אם כך המגפה לכאורה אינה יכולה להתפשט עוד. ברם היא לא תגווע מייד. בנקודת השיא יהיו המון נשאים. רובם לא ידביק כבר אף אחד, אבל באופן אקראי יהיה מיעוט שידביק יותר ואפילו הרבה יותר. וככה ימשיכו להתווסף עוד ועוד קורבנות. יהיה זה עצוב במיוחד: כמו למות במלחמה אחרי שכבר נוצחה.

אבל יש פיתרון למצב: הטלת סגר קשוח כאשר האוכלוסיה מתקרבת לחסינות עדר. אז הנגיף ייחנק מיידית. וכאשר ייפתחו החיים מחדש הוא כבר ימצא אוכלוסיה שאינו יכול להתפשט בתוכה.

האם החיים יכולים לשוב למסלולם?

אם, כפי שנדמה, ה-R0 של הנגיף במצב בו בני אדם מתנהלים נורמלית (חתונות, מסיבות פורים, קרוזים וכו') הוא ממש גבוה, אז קשה להאמין שחסינות העדר תהיה הפיתרון אלא אם לא תהיה ברירה אחרת על פני שנים. הסיבה היא שחסינות כזו תדרוש הדבקה של נתח גדול מאוד מהאוכלוסיה. בארץ קרוב לוודאי שהנתח שנדבק עד עתה הוא אפסי, למעט אצל החרדים. אלטרנטיבת ההמתנה לחיסון נראית לעת עתה הגיונית יותר.

לכן החיים לא יכולים לשוב במהרה למסלולם הרגיל. אבל חלק מהדברים שיידרשו בתקופת הביניים הוא אולי נסבל – מסכות על הפנים, העדפה לעבודה מהבית, חתונות קטנות, ביטול מופעים גדולים וכמובן התנזרות מטיסות.

בערך פי 20 משפעת

האם קורונה היא "רק שפעת". אם לא, בכמה היא גרועה משפעת? נראה שאנחנו מתקרבים לפתרון התעלומה.

הבדיקות הסרולוגיות החלו להגיע, גם מצפון איטליה ומניו יורק, ונראה שנתוני התמותה ביחס למספר האנשים עם נוגדנים מתייצבים על חצי אחוז או מעט יותר. אחד למאתיים ימות מהקורונה, או יותר אם מדובר באזור שבו האוכלוסיה מבוגרת.

וכמה ידבקו? כאן אין עדיין תשובה מוחלטת כי בכל מקום ננקטו צעדים נחרצים כדי להקטין את ההידבקות. אבל מהנתונים עולה שהקורונה מאוד מדבקת, הרבה יותר מהשפעת. אם שפעת רגילה פוגעת בעשרה או חמישה עשר אחוזים מהאנשים, הרי שבעולם ללא סגרים וריחוק ומסכות תוכל הקורונה לפגוע גם בשישים, שבעים או שמונים אחוז מהאוכלוסיה טרם היעלמותה.

חיבור שני הנתונים מביא למסקנות דרמטיות. שפעת רגילה הורגת אחד לאלף וזה אומדן מחמיר. כלומר פי חמישה פחות. שפעת רגילה מדבקת פי ארבעה פחות. נכפיל חמש בארבע. קיבלנו שקוביד 19 ממית פי עשרים מהשפעת העונתית הרגילה.

כן, בניגוד למה שהיו כאלו שניסו לשכנע אותנו, זו לא שפעת. זו מחלה קטלנית וחריפה בהרבה.

עדיין אין מקום ליאוש. המדענים עמלים על חיסון. אם אנשים ישתדלו לעבוד מהבית, ימנעו מכינוסים חברתיים הומים ויחבשו מסכות ייתכן שמקדם ההדבקה ישאר נמוך עד להגעת החיסון המיוחל (או עד להגעת כל טיפול פלא אחר).

הבשורה המתוקה מרה היא שהקורונה מדבקת הרבה יותר מהשפעת בתנאי חיים נורמליים, אבל מכיוון שתנאי החיים בשנה הקרובה ממש לא יהיו נורמליים, ייתכן שהיא תדבק באותה מידה כמו שפעת או אפילו פחות.