צרות ממזרח

בעוד כל העיניים נשואות למזרח אירופה דרמה גדולה אחרת מתרחשת במזרח הרחוק. בסין ובהונג קונג קורסת מדיניות הזירו קוביד. האומיקרון פשוט מדבק מכדי שהיא תעבוד. כפי שנפתלי בנט היה צריך להתפכח מהרעיון שניתן לעצור את המגפה על ידי בידוד כל מקרה, כך צריכים לעשות גם הסינים.

לרוע המזל הסינים היו שאננים לגבי חיסון הזקנים שלהם ובפרט השתמשו בחיסון חלש מתוצרת מקומית ולא בחיסוני פייזר ומודרנה. עתה גאוותם הלאומית לא מאפשרת להם לשנות מסלול. הסגרים שמגיעים לערים הגדולות ישבשו את פס הייצור הסיני ויתרמו כנראה ללחצים האינפלציוניים ולגל ההתייקרויות בעולם המערבי. בהונג קונג שיעורי התמותה כרגע מבהילים. אף שאומיקרון אמור היה להיות גרסה קלה של קוביד, אין הוא קל כל כך אצל מי שלא פיתח שום סוג של חסינות בתוך הבועה הסטרילית שהתקיימה במזרח הרחוק.

חיסונים הם טובים, ספרו לנחמן אש

נחמן אש, מנכ״ל משרד הבריאות, עיכב באופן תמוה את מתן החיסון הרביעי לקשישים, אפילו אחרי החלטת צוות המומחים של משרד הבריאות. החלטת העיכוב קיפחה חיים. זאת כי חיסון רביעי התברר, כמה צפוי, כמונע אשפוזים בשיעור 75-80 אחוז. האם אש לא הבין שמגפה היא אקספוננציאלית והחלטות צריך לקבל מהר? מדוע חשב שאחרי שמיליונים קיבלו את החיסון שלוש פעמים ללא בעיה, דווקא החיסון הרביעי יזיק?

זה מדהים שאין לאף אחד עניין אמיתי להבין את מחדלי האומיקרון. רק לנצל אותם להפקת רווח פוליטי בציר ביבי-בנט. עיכוב החיסון הרביעי היה מחדל מובהק של אדם אחד, שאינו ביבי ואינו בנט.

במדעי החברה מדברים על כך שגם מיעוט יכול להשפיע כשהוא עקבי וקולני. המיעוט הצווחני של מתנגדי החיסונים השפיע מן הסתם על ההססנות של אש. אפילו שהחיסון הרביעי לא נכפה על איש בשום דרך והוצע רק למי שרצה לקבלו. מול טענות השקר של מתנגדי החיסונים צריך להציב טענת אמת הפוכה שאיש לא מדבר עליה. בכל מחקר רואים שחיסונים גורמים לירידה חדה בתמותה מכל סיבה. כלומר תועלות החיסונים אינן מסתכמות במיגור הנגיף או החיידק שהם מחסנים מפניו. לחיסונים יש תועלת לא ספציפית. הם מאמנים את מערכת החיסון. בטווח הארוך לא יהיה זה מפתיע אם לחיסון נגד קורונה תהיה השפעה על ירידה בשכיחות מחלת האלצהיימר, שמערכת חיסון מחוזקת יכולה לעמוד בפניה. דבר זה הודגם כבר בחיסון נגד שפעת. לעומת הלונג-קוביד הרע, יש לונג-חיסון שהוא טוב.

על חיסונים חזקים ועל חיסונים חלשים

חיסוני פייזר ומודרנה נחשבים לחיסונים חזקים לקורונה. אמנם פחות משהיינו רוצים, כי השפעתם דועכת בתוך חודשים והם פחות אפקטיביים מול אומיקרון, אבל ברור שהם עולים על החיסון של אסטרה זנקה או על החיסון הסיני. כיום נכנס לשיווק החיסון של נובה וקס, שגם הוא נחשב לחיסון חזק אשר מציף את הגוף בנוגדנים.

בעקבות קריאת הפוסט המעניין של אד ווסט חשבתי לעצמי: הצורר הנאצי ביצע בשם גזענות ושנאת זרים פשעים כל כך קיצוניים, אכזריים ומפלצתיים. במעשי הזדון שחולל הוא חיסן את העולם המערבי מפני קסמם של רעיונות כמו תורת גזע, שיפור הגזע, העדפת הקבוצה האתנית שלך. היום כל דבר שמצטלצל ככה, בעצם מצטלצל נאצי ומעורר תחושת זוועה, סלידה וגועל. נוצר חיסון רב עוצמה נגד כל עולם המושגים שנשמע נאצי ולו במקצת וכהד רחוק. יש מקום אפילו לחשוש שכמו שטוענים מתנגדי החיסונים בהקשר של הקורונה, השפעת החיסון הפכה לאוטו-אימונית, והחשש להיחשב לנאצי מחולל סובלנות להגירה מוסלמית שהיא הרסנית למערב ובכלל תורם הרבה לכל הטרלול והטירוף הפרוגרסיבי. כמה מסכנים היהודים, שגם סבלו מהיטלר יותר מכולם וגם סובלים מהתגובה האוטו-אימונית החיסונית להיטלריזם יותר מכולם, כי המהגרים המוסלמים מגרשים אותם מאירופה.

לצדו של הנאציזם ואפילו הרבה אחר כך גם הקומוניסטים ביצעו פשעים איומים. סטלין אחראי למות מיליונים, לגולאגים, לשעבוד, לרעב, לעוני משווע ולעריצות וכך גם מאו בסין. ובכל זאת החיסון שהתפתח כלפי מושגים כמו סוציאליזם, צדק חברתי, הלאמה וכדומה הוא קלוש יחסית. נכון שהציבור בכללותו עדיין מודע ליתרונות הקפיטליזם, אבל כמו בדעיכת חיסוני הקורונה עם הזמן, אפשר לראות אצל הצעירים באמריקה איך פג החיסון הקומוניסטי ושב קסמם של ברני סנדרס, אלכסנדרה אוקסיו קורטז ודמגוגים של שוויון מסוגם.

מדוע ההבדל הזה: הייתי מציע שני הסברים. ההסבר הראשון הוא שהמערב חווה על בשרו את הנאציזם, אבל לא כל כך את הקומוניזם. הייתה מלחמה קרה, אבל לא הייתה שואה אטומית. כך שהאפקט החיסוני שהושג נגד הקומוניזם הוא דל. במקומות שבהם חוו אנשים על בשרם את הקומוניזם, החיסון מפני השמאל ורעיונותיו חזק מאוד. הדוגמה המרשימה ביותר לכך היא צ׳כיה, שהיא גם מדינה אתאיסטית אבל גם פרו ישראלית ומתנגדת נחרצת להגירה המונית מהעולם השלישי. זהו שילוב ייחודי. בהונגריה החוקה מבטיחה שהמס לא יהיה פרוגרסיבי. אפילו בויאטנם, מדינה שנלחמה כל כך קשה להיות קומוניסטית ושנשלטת באופן רשמי עדיין בידי קומוניזם, מעטים מתגעגעים, והמדינה הנערצת ביותר היא ארה״ב.

הסבר שני הוא שעולם המושגים הנאצי מטבעו חותר תחת תפיסת העולם של תנועת הנאורות. זאת בעוד עולם המושגים של השמאל על פניו מבטא ערכים של שוויון וצדק. חשיבה מדעית, רציונלית ומופשטת מטבעה תחפש את השווה בין אנשים ותסלוד מעוולות ומאי שוויון המתבססים על שונות שטחית ביניהם. חשיבה כזו הולכת ומתחזקת בקרב האליטות מדור לדור, ככל שהן משתחררות מתפיסות מסורתיות וככל שהן קוראות לאייקיו הגבוה שלהן דרור. אפשר לומר אם כך שהחיסון לנאציזם שההיסטוריה חוללה העצים נוגדנים ראשוניים שכבר חוללה תנועת ההשכלה וכך תפקד כבוסטר רב עוצמה. זאת בעוד ההשפעה המתמשכת של רעיונות השוויון הפועמים במערב מאז המהפכה הצרפתית מחבלת ביעילות של חיסון לקומוניזם.

בדמדומי עידן הדלתא

פרופ׳ גילי רגב משיבא היא חלוצה של האנושות במלחמה בנגיף הקורונה. מאז תחילת קמפיין החיסונים המעבדה הסרולוגית שלה מספקת מידע רב ערך וראשוני בעולם. עם זאת, לעניות דעתי, השבוע הייתה לה מעידה חמורה. בראיון לווינט היא הביעה אכזבה מהחיסון הרביעי. דבריה קצת הוצאו מהקשרם, והרי יש הרבה אנשים שאוהבים להוציא מהקשרם דברים שקשורים לחיסונים. מה שרצתה להגיד הוא שהבוסטר הרביעי מחזיר אותנו למצב אחרי הבוסטר השלישי, דהיינו נותן לנו עוד 4-5 חודשים, לא יותר מזה. מכיוון שהתחסנות כל 4-5 חודשים לאורך זמן אינה מה שחלמנו עליו, התוצאה מאכזבת.

המסקנה שיסיק הצופה התמים היא שכדאי לוותר על החיסון הרביעי כי אחרת אין קץ להתחסנות. אבל זו מסקנה אומללה. יש סיבה אמיתית לחשוב גם בעת הזו שדלתא הייתה סוף המגפה עבור מחוסנים. נגיף הדלתא מרוכז בדרכי הנשימה התחתונות, בעוד שאומיקרון כנראה מוכיח שאבולוציונית כדאי לנגיף להתרכז בדרכי הנשימה העליונות ולהיות מדבק יותר, אך מזיק פחות. מי שחוסן אינו צריך לחשוש מאוד מאומיקרון. ברם, הדלתא עדיין יכול להיות מאוד לא נעים עבורו. בעוד חמישה חודשים ספק אם יהיה דלתא בעולם. האומיקרון יכחיד אותו כפי שהוכחדו האלפא, הבתא והגמא שהיו כה נוראים בזמנם. אם מתחשק לאדם בסיכון לוותר על החיסון המציק והמתמיד הזה, שיוותר עליו אז, בעידן האומיקרון. לא היום, בדמדומי עידן הדלתא. מה עוד שבעתיד תהיה זמינות נרחבת יותר של תרופות לנדבקי קורונה כמו הפקסלוביד.

משוגעים, תרדו מהבדיקות

לפעמים אנשים מתעסקים באובססיה בדברים שמטרידים אותם, אבל ההתעסקות הזו אינה מועילה להם דבר. היא יוצרת אשליית שליטה, אבל מותירה אותם עם אפס שליטה בפועל. כזה הוא טירוף הבדיקות הנוכחי שהממשלה מעודדת. תורים ענקיים של אנשים שמחכים לבדיקת קורונה. הכול מתוך אשליה שיש תועלת בבדיקות האלו, ושיש דרך לעצור את המגפה באמצעותן. אבל אין. לא בשלב זה. המגפה תשטוף את כולנו. הבדיקות חיוניות בעיקר כדי לתת למי שנמצא בקבוצת הסיכון התראה שעליו להתחיל לקבל את תרופת הפקסלוביד של פייזר (בתקווה שיש ממנה מספיק לכולם). צריך להתמקד בקבוצה זו ואת כל השאר צריך לשחרר לעיסוקיהם. מי שמרגיש טוב, שילך לעבודה ולבילויים. מי שלא, שיישאר בבית. מי שחושש להידבק כי חושב שהסיכון האישי עבורו גבוה, שיישאר בבית גם כן ויעבוד מרחוק.

שיא המגפה וסוף המגפה, כנראה

עונת החגים הנוצריים הקרובה צפויה להיות, בדיוק שנתיים אחרי תחילת מגפת הקורונה, גם שיא המגפה וגם סוף המגפה בארץ ובעולם. הנגיף הפך לאומיקרון, שמדביק בקצב שלא ייאמן, אבל פוגע ככל הנראה בעיקר בדרכי הנשימה העליונות ולכן מסוכן הרבה פחות. ואפשר שיש פה איזה טרייד אוף שכל נגיפי הקורונה הגיעו אליו עד עתה. ההתמקדות של הנגיף בדרכי הנשימה העליונות מאפשרת הדבקה מהירה של הסביבה בנשימה ובשיעול, אך גם מקטינה את הסכנה לגוף.

התו הירוק נראה חסר ערך מתמיד. כולם מדביקים באומיקרון, בין אם חוסנו ובין אם לא. החיסונים קריטיים כדי להימנע ממחלה קשה, אך כבר כמעט חסרי ערך כדי למנוע את ההדבקה עצמה. הצד החיובי הוא שאחרוני הממאנים להתחסן יקבלו את החיסון בצורתו הטבעית. ובנוסף הפקסלוביד של פייזר אושר מהר מהצפוי וכל הכבוד ל-FDA על כך. במידה שיהיה זמין בשפע לאוכלוסיה שבסיכון הוא יקטין מאוד את התחלואה הקשה. עוד לא דווח על מקרה מוות של מטופל שלקח פקסלוביד. הייתי מציע לכל מי שזכאי לכך לקחת כרגע חיסון שלישי או אפילו רביעי ומהר ככל האפשר כי חבל למות שנייה לפני שהפקסלוביד נעשה זמין כמו לחמניות חמות. נגיף הקורונה בגלגוליו השונים הוא פה כדי להישאר, אבל למגפה אולי נאמר שלום.

ב-2022 אולי שוב תהיה עבודה למורי הדרך ונתב״ג שוב יתפוצץ מנוסעים. אין לדעת בוודאות, הנגיף כל הזמן מפתיע, אבל האפשרות הסבירה נשמעת הפעם אופטימית.

בנט, ככה תנצח מגפה

אחד הדברים הגדולים שביבי עשה בחמש עשרה שנות שלטונו הוא לרקום הסכם עם פייזר על הבאת החיסונים קודם כל לישראל. בנט יכול לחקות אותו ואפילו באופן נועז יותר. כרגע נראה שזהו רק עניין של זמן עד שנגיף האומיקרון יעשה פה שמות. קצב ההתפשטות שלו בדרא״פ הוא קיצוני. נכון שבינתיים אנו שומעים רק על מקרים בודדים בישראל, אבל זו דרכו של גידול מעריכי – להתחיל אט אט.

עבור מי שחוסן בבוסטר הסיכון להיפגע קשה ואף למות מאומיקרון הוא כנראה נמוך. אבל סיכוי נמוך שמוכפל במאות אלפי חולים מביא להרבה מאוד מוות וגם להצפת בתי החולים ולירידה קטסטרופלית באיכות הטיפול הרפואי.

אבל אנחנו כבר לא באותה נקודה שבה היינו עד לא מזמן. חברת פייזר שוב הצליחה להיות הראשונה במערכה מול הנגיף והוציאה גלולת פלא שמפחיתה את הסיכון למחלה קשה בכ-90 אחוזים. פקסלוביד, הגלולה של פייזר, צריכה להינטל בידי נדבקים בקורונה מוקדם ככל האפשר. היא צפויה להיות אפקטיבית מול אומיקרון כמו מול דלתא. אבל הגלולה של פייזר תקועה בהמתנה לאישור FDA וגם כמות הגלולות שפייזר ייצרה עד כה מוגבלת.

זו הזדמנות יוצאת דופן לישראל לשוב ולבקש להיות מעבדה לפייזר וכך לחסוך את מקרי המוות הרבים שאומיקרון צפוי להמיט. זה מופרך לשער על פי המידע שנאסף עד כה שסכנות הגלולה לבני 70-80 גדולות מסכנות האומיקרון. אפשר ללא חשש לחלק את הגלולה בקרב אלו הנמצאים בקבוצת סיכון וילקו בקוביד בגרסתו האומיקרונית. מאחר שמשרד הבריאות יצטרך להקדים את אישור ה-FDA יהיה בשיתוף הפעולה עם פייזר תעוזה מיוחדת, אבל ישראל כבר נקטה צעד דומה באישור הבוסטר. מה עוד שהבוסטר סופק לכולם בעוד שהגלולה החדשה מיועדת רק לחולים. אין סיבה לסגוד ל-FDA. שם יש רופאים יהודים ופה יש רופאים יהודים. אין סיבה לחוש נחיתות מולו. האיטיות שהפגין ה-FDA באישור הבוסטר לעומת הזריזות שהופגנה בישראל מובילות להשוואה מעוררת גאווה. ישראל שוב צריכה להקדים את העקומה ולהסתייע בידידות של מנכ״ל פייזר כלפינו.

תמריצים נגד פסקל

הבלוגר האמריקני סקוט אלכסנדר הוא חכם להפליא. תענוג לקרוא. בפוסט האחרון שלו הוא מעלה שאלה מעניינת.  כידוע בלייז פסקל העלה טיעון מנצח מדוע כדאי לאדם להיות ירא שמיים. אם אתה מכלה חייך על אמונה שאיננה אמונת אמת, זהו הפסד, אבל לא הפסד אינסופי. לעומת זאת, אם אתה מפספס את אלוהי האמת ובשל כך תעביר חיי נצח בגיהנום, ההפסד שלך אינסופי. כדאי לך לעבוד אלוהים, אפילו אם אתה מעריך את סבירות קיומו כנמוכה, כי סיכוי נמוך כפול אינסוף עדיין נושא ערך אינסופי.

הבלוגר אלכסנדר מציע להעביר חשיבה מסוג זה לתחום הרפואה. יש כל מיני תרופות אליל לקוביד, בולטת ביניהם התרופה איברמקטין. כנראה איברמקטין לא באמת עוזרת הרבה לחולי הקוביד, אבל פורסמו כמה מחקרים שכן מעידים על אפקטיביות מה. אלכסנדר מעריך שהסיכוי שהיא עוזרת לחולים הוא עשרה אחוזים. גם חומרים אחרים, למשל תוספי ויטמין די, תוארו כתורמים לחולי הקוביד. יש כמה מחקרים שאפילו תומכים בכך, גם אם הם רחוקים מלעמוד בסטנדרט הזהב הרפואי.

אם כך, שואל אלכסנדר, מדוע שלא ניתן לכל חולה קוביד עשרות חומרים, בתנאי שאינם ידועים כבעלי תופעות לוואי איומות ובתנאי שאינם יקרים להחריד. קרוב לוודאי שאין בדבר הרבה תועלת, אבל גם לא נזק. ולפי ההיגיון של פסקל, סיכוי קטן לתועלת עצומה (ואולי אפילו אינסופית, החיים עצמם) גובר על סיכוי גדול לחוסר תועלת.

כדאי לקרוא את הפוסט כדי לראות איך אלכסנדר מתמודד עם השאלה הזו. בין היתר הוא מציין שגם לאיברמקטין יכולות להיות תופעות לוואי קשות, ואפילו תמותה עודפת נקשרה בשמה של התרופה, אם כי כנראה שלא בצדק. הדבר הזה מעיב על תמונת הסיכויים הפסקליאנית. אין מדובר בסיכוי קטן לרווח אינסופי מול סיכוי גדול להפסד קטן. גם ההפסד יכול להיות, בסיכוי קטן, אינסופי.

ברם, הטיעון המנצח בעיניי הוא מתחום התמריץ. אם אדם אחד או שניים ינהגו לפי הרפואה הפסקליאנית ניחא. אבל אם המון אנשים יתחילו לצרוך כל תוסף שמישהו טען פעם שיש לו איזשהו ערך, הדבר ימשוך את תשומת לבם של נוכלים ושרלטנים, והם יקדמו מחקרי כזב, עלובים במדגם ובשיטות המחקר, שיפתו את התמימים להכליל את תרופת הפלא שהם משווקים בין רכיבי הרפואה הפסקליאנית שלהם. לפי זה, בצריכת איברמקטין ותרופות שקר דומות יש אלמנט לא מוסרי סמוי (איברמקטין היא תרופת שקר רק בהקשר של הקוביד כמובן. על הצלחתה במטרתה המקורית נגד תולעים ניתן למפתחה פרס נובל). הצרכנים מעודדים בכך רפואת כזב.  לפעמים משתלם ליחיד לעשות משהו שלא היה רוצה שהכלל כולו יעשה, אבל מההיבט הציבורי הרחב זו טעות איומה לנהוג כך.

בכך גם נפתרת הבעיה המקורית שהציג הפילוסוף פסקל. ברור שלא ניתן לקבל על עצמך לסגוד לאלוהים שאתה נותן רק סיכוי קטן לקיומו, מאחר שאם תבחר לסגוד לו בשם הסיכוי הקטן, אתה תתמרץ בכך נביאי שקר לבוא ולמכור לך וליתר האנושות אלוהים כוזבים מכל הסוגים, בשם הסיכוי המזערי שאולי הם נושאים בפיהם אמת.

קוביד גרסת 1890

מאמר מרתק בכתב עת מדעי מכובד שפורסם הקיץ מעלה את האפשרות שקוביד-19 משחזר בעצם את דרכו של נגיף קורונה אחר שהסתובב בעולם בשנת 1890. בשנה זו הכתה בעולם אחת המגפות הגדולות של המאה התשע עשרה אשר כונתה בפי כול: ״השפעת הרוסית״. באותם ימים לא הייתה קיימת ההבחנה המודרנית בין נגיף השפעת לבין נגיפי קורונה אשר לרוב גורמים הצטננות קלה יותר. השפעת הרוסית גבתה את חייהם של מיליון בני אדם.

בעוד שידוע למדע בוודאות, בעקבות עבודת שחזור מונומונטלית, שהשפעת הספרדית שבאה אחרי מלחמת העולם הראשונה אכן נגרמה משפעת, אין מידע על הגורם האמיתי לשפעת הרוסית והוא לוט בערפילי ההיסטוריה.

ישנו נגיף קורונה נפוץ בשם HCoV-OC43. רבים מאיתנו נדבקים בו מפעם לפעם ומצטננים, ונוגדנים אליו נמצאים אצל רובנו. בדיקה גנטית של קצב המוטציות שלו מעלה שהוא הגיע מהבהמות אל האדם סמוך לשנת 1890. הייתה זו באמת תקופה שבה מגפות גדולות פקדו עדרי בקר. האם יתכן שהנגיף גרם את המגפה הגדולה אז ולאחר מכן, כאשר בני האדם נחשפו אליו עוד בילדות וגופם פיתח איתו היכרות, הפך להיות נגיף הפוגש דרך קבע באנושות אך כבר לא ממיט עליה אסון?

המאפיין הבולט ביותר של קוביד-19, העובדה שהוא פוסח על ילדים או שפגיעתו בהם מינימלית, היה ניכר גם בשפעת הרוסית. דיווחי הרופאים של אותה תקופה העידו על כך שהנגיף אינו מסוכן לילדים, אבל הוא מסוכן מאוד לזקנים. זה אינו מאפיין של שפעת אשר מסוכנת גם לילדים. הייתה גם מקבילה ללונג-קוביד. הסימפטומים התמשכו והתמשכו בחלק מהחולים בשפעת הרוסית אפילו אחרי שהחלימו לכאורה. כמו בקוביד גם בשפעת הרוסית העריכו שקיימת הדבקה אסימפטומטית ניכרת שמקשה למנוע את התפשטות המחלה. כמו בקוביד גם בשפעת הרוסית אזור גיאוגרפי שבו הייתה מעט תחלואה בשלב ראשון ספג יותר בשלב שני, דינמיקה אופיינית לבניית חיסון עדר. דלקת ריאות קטלנית במיוחד, פגיעה בטעם ובריח, בעיות לב אחרי ההחלמה, קרישי דם, שמנים פגיעים יותר מרזים, כאבי ראש בקרב מחלימים – כל מאפייני הקוביד הוזכרו גם לגבי השפעת הרוסית.

אם ההיסטוריה אכן חוזרת על עצמה אזי קוביד-19 יהפוך לחלק מנגיפי הקוביד הנפוצים אשר גופנו נחשף אליהם מפעם לפעם. אבל התגובה כבר לא צפויה להיות קטסטרופלית ברוב המקרים מאחר שהחשיפה הראשונית כבר קרתה, והגוף פיתח זיכרון חיסוני. נראה שבימינו החיסון כבר סיפק הגנה ראשונית כזו ואפילו מי שנדבק אחרי קבלתו סובל ממחלה קלה יותר. עם זאת, באופן מדכא למדי, עדיין רואים שזקנים שחוסנו פעמיים ונחשפו לנגיף הקוביד אחרי זמן, חולים ומתים בשיעורים לא זניחים. ה-FDA אמנם עדיין מצוי בהכחשה לגבי כך ומתמהמה לאשר את חיסון הבוסטר באמריקה, אבל הוא עוד יתפכח ובקרוב. האם באמת נצטרך אנחנו כולנו להיחשף בפועל לנגיף בשלב מסוים ולחלות או שרצף קבלת החיסונים יגן עלינו, דבר שבני המאה התשע עשרה לא היו יכולים לקוות לו? את זה עוד נדע.

האמונה הטפלה של נפתלי בנט

ראש הממשלה בנט מתנגד לסגר. טוב שכך. לפני סגר יש לבחון האם ניתן לעצור את המגפה באמצעות מבצע חיסון שלישי מאסיבי. וגם אם לא, תועלתו של סגר צפויה להיות מאוד מוגבלת.

אבל גם אם מתנגדים למשהו בצדק, צריך להביא נימוקים ראויים להתנגדות זו. לא נימוקים שמתחום האמונה הטפלה.

אלו דברי ראש הממשלה בפייסבוק:

נעשה הכל להימנע מסגרים, שהם כלים הרסניים לפרנסה, לכלכלה ולחינוך הילדים שלנו. סגרים הם רק מוצא אחרון.

הכי קל לממשלה להכריז על סגר ולהעביר כסף לעסקים הסגורים ולעובדים שישבו בבית. אבל למדיניות הסגרים יש מחיר נוראי.

שיקול אחד שעומד לנגד עינינו הוא הורדת התחלואה והפחתת התמותה. אך יש כמובן גם שיקולים נוספים ובהם פרנסת אזרחי ישראל, חינוך ילדי ישראל, ושמירת העתיד הכלכלי של ישראל.

חישבו למשל על הרוגי תאונות דרכים.

הרי ניתן היה להביא לאפס מתים מתאונות דרכים על ידי איסור נסיעה בכבישי ישראל. אבל כולנו מבינים שחייבים לחיות ולאפשר תנועה בישראל.

כך גם בדלתא: שגרת החיים היא חלק מהחיים ואנו חייבים לאזן בין כל הצרכים באחריות.

חשוב לי להדגיש משהו:

תג המחיר של שלושת הסגרים שהובילה הממשלה הקודמת היה מאתיים מיליארד שקלים.

בספרות זה נראה כך:

.200,000,000,000

מדובר במאתיים אלף פעמים מיליון שקלים.

זה הכסף שלנו, שלכם ושל הילדים והנכדים שלכם.

אם נמשיך במדיניות הסגרים והמגבלות ההרסניות לכלכלה, אנחנו פשוט נתרושש כלכלית.

הסכום העצום שהוצאנו על סגרים שהיעילות שלהם נמוכה ממילא הוא סכום שממש נלקח ממטרות חשובות עבורכם ועבור ילדיכם.

כמה חיי חיילים חלילה נאבד אם לא נוכל להרשות לעצמנו לצייד אותם בנגמ"שים חדישים עם הגנה מתקדמת, כי בזבזנו את הכסף על סגרים?

כמה ילדים ומבוגרים לא נוכל לשלוח לניתוח מציל חיים?

כמה בתי חולים בפריפריה שלא נוכל להקים?

כמה מכשירי MRI לא נוכל לממן וכך נחמיץ אלפי חולי סרטן בשלב מוקדם?

כמה שיעורים במדע, מתמטיקה או אנגלית לא נוכל לממן?

כמה קצבאות זיקנה לקשישים חסרי אמצעים לא נוכל להעניק?

חישבו רגע: כל משפחה בישראל נכנסה לחוב של 105,000 ₪ בשל תג המחיר של שלושת הסגרים.

כל אחד מאיתנו, וילדינו, יצטרכו להחזיר את החוב הזה דרך מסים, ושירותים מופחתים לאורך עשרות שנים .

מדוע אמונה טפלה?

נראה שבנט באמת מאמין שאם הורה הולך לפארק עם ילדו המשועמם וקונה לו צמר גפן מתוק, או שזוג אוהבים יושב בבית קפה אופנתי בהרצליה ומתזז את המלצר הסימפטי או שמשפחה ממריאה לנופש באלפים – בקיצור, כל הדברים שסגר ימנע מאיתנו – אזי קורים תהליכים כלכליים מסתוריים שיאפשרו מאוחר יותר הקמת בתי חולים בפריפריה או השגת נגמ״שים לחיילינו היקרים.

זו כמובן אמונה מצחיקה. אין שום קשר בין הצמר גפן המתוק שנקנה או שלא נקנה לבין הנגמ״ש ו/או בית החולים הפריפריאלי. הסגר לא יפגע במאומה ביכולת של ישראל להצטייד בנגמ״שים ובבתי חולים ועלותו הכלכלית מבחינה זו היא, לכל היותר, אפס.

יש להבדיל בין שני סוגים של כסף. ישנו המאזן הכלכלי של ישראל מול העולם הנמדד בשער השקל, בחובות הדולריים וביתרות המט״ח. זהו מאזן קריטי למדינה באמת. ובמאזן זה אכן משתקפים הדברים שבנט מדבר עליהם: היכולת להקים בתי חולים או לרכוש נגמ״שים. זו תלויה בחלקה בדברים שמשיגים מהעולם כמו דלק למכונות, חומרי בניין או פועלים זרים. בלי מט״ח אין דרך להשיגם. תשאלו כל לבנוני.

סוג אחר של כסף הוא זה שמתחלק בתוך המדינה עצמה. לכסף זה יש חשיבות רבה בניהול התמריצים והמשאבים בתוך המדינה, אבל בסופו של דבר ההתעסקות איתו היא כמו העברה מכיס לכיס באותו מעיל. הדברים שנעשים איתו לא משנים לחוסנה הכלכלי של המדינה.

הסגר לא צפוי לפגוע במאזן המט״ח של ישראל מול העולם. ואולי ההיפך הוא הנכון: ישראלים לא ייצאו לחו״ל ולא יבזבזו שם את כספם ולכן השקל רק יתחזק. צריכת הדלק תפחת בחדות, והרי ישראל מייבאת דלק. תעשיות היצוא של ישראל, להבדיל ממדינות דרום אירופה שמסתמכות על תיירות, לא ייפגעו כלל מסגר. התעשיות הביטחוניות יקבלו היתר מיוחד ובתעשיית ההייטק רגילים כבר לעבוד מהבית. גם החקלאים ימשיכו לעבד שדות.

נכון, המדינה תצטרך לפצות את מוכר הצמר גפן המתוק. אבל זה רק משחק בכסף פנימי. אם המדינה לא הייתה מייצרת כסף כדי לפצותו, מן הסתם בנק דיסקונט היה מייצר את אותו כסף במסגרת אשראי שהיה נותן לו בהסתמך על כושר ההתפרנסות שלו. פיצוי נפגעי הסגר יצריך משחקים מורכבים בניהול כסף מצד הממשלה שיש אנשים שיפלו בין הכיסאות וייפגעו מהם. אין לזלזל בכך וגם לא בצער שייגרם לאנשים מחוסר יכולת לפגוש משפחה וחברים או לבלות וליהנות. בדבר אחד כן יש לזלזל: באמונה הטפלה שיש קשר כלשהו בין סגרים לנגמ״שים.