אולי שגנץ יוותר?

יש הרבה יתרונות לרעיון שמתגלגל בעיתונות הפוליטית בימים אלו לפיו בני גנץ יוותר על הרוטציה, אך יישאר שר הביטחון עד 2024. המדינה תקבל את היציבות שהיא זקוקה לה בתקופת ההתאוששות מהקורונה. גנץ וחבריו יישבו בתפקידיהם הקריטיים וימנעו הקצנה וחיכוכים מיותרים עם ממשל ביידן. נתניהו לא יוכל להשתעשע ברעיונות פסולים כמו החוק הצרפתי ופגיעה במערכת המשפט. לא תקום ממשלת הימין הקיצוני עם בנט שצפויה, לפי הסקרים, לקום אחרי הבחירות.

זהו ווין ווין. עבור ביבי גנץ שותף נוח יותר מבנט שאליו הוא ורעייתו רוחשים איבה אישית לא ברורה. עבור גנץ האלטרנטיבה עלולה להיות מחיקה מהמפה הפוליטית, ואילו העיקר בפוליטיקה, כמו שאמר פעם אריק שרון, הוא להישאר על הגלגל. גנץ ישמור על עמדתו כממלא מקום ראש הממשלה ולאור מצבו המשפטי הרגיש של נתניהו, לא מן הנמנע שבשלב מסוים ישתנו הנסיבות וממלא המקום יהפוך לראש הממשלה בפועל.  נכון שגנץ יחוש פספוס ומבוכה. הוא אמור היה לכהן כראש ממשלה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאיבד את אמון הציבור והוא מייצג כרגע ציבור קטן.

אף על פי כן זהו רעיון איום ונורא. נתניהו וגנץ סיכמו על הקמת ממשלת רוטציה, והדבר אפילו עוגן בחוק יסוד. אין זה מתקבל על הדעת שנתניהו ייצא כחוטא נשכר מהפרה בוטה, גסה ומחפירה של הסכם חתום. אם בבחירות חדשות ירצה ציבור הבוחרים לתגמל את נתניהו על התנהגותו הבזויה, הדבר מצער, אבל זו זכותו הדמוקרטית. אם גנץ, זה שהפרת ההסכם השפילה אותו והוליכה אותו שולל, יתגמל את נתניהו בתמורה, יהיה זה תקדים נורא בציבוריות הישראלית.

יש ערכים שטבועים עמוק בנפשנו כמו כבוד והגינות, שלעתים הליכה אחריהם מובילה לתוצאות לא מיטביות באופן שמביא אנשים רציונליים לפקפק בתועלתם. המקרה הנוכחי הוא דוגמה מובהקת לכך. מבחינה רציונלית לכאורה ייצא גנץ טוב יותר אם ימחל על כבודו. ברם, מי שימחל על כבודו במקרה של מעשה הונאה כה בוטה שהופנה כלפיו, אינו עושה עוול רק עם עצמו, אלא עם מערכת הערכים הכוללת של החברה. על ידי קבלת השפלתו, הוא מקבל את ההשפלה של ערכים כמו אמת, יושר והגינות והופך את העולם שבו אנו חיים לרע יותר ולעולם שבו הנורמות מושחתות יותר. אם כהונתו של גנץ הייתה עניין קיומי עבור מדינת ישראל, היה זה יכול להצדיק הקרבת כל דבר למענה, גם את הקרבת הנורמות הציבוריות.  אבל מדינת ישראל תשרוד גם עם גנץ כשר ביטחון וגם עם בנט בממשלת ימין חלופית. היא מן הסתם תשרוד גם אם הונאה ומרמה פוליטיים יהפכו לכלים לגיטימיים ומועילים במאבק על השלטון, אבל תשרוד פחות טוב.

המתנות של טראמפ לביידן

באופן מביך ומגוחך הנשיא טראמפ מסרב להכיר בתבוסתו וממשיך באניגמה של נשיאותו המוזרה שנעה בין הישגים מפתיעים ויוצאי דופן לבין התנהגויות של ילד בן שמונה. אף על פי כן הוא מותיר לממשיכו, הנשיא הנבחר ביידן, שתי מתנות ענקיות שמבטיחות שכלכלת אמריקה, לפחות בתקופה שאחרי החיסון הגואל לקורונה, תשגשג. המתנה הראשונה היא קיצוץ מס החברות. עם 21 אחוז מס בלבד, ניגוד חריף למס הדרקוני שקדם לו, ארה״ב היא עדיין מגדלור קפיטליסטי ושוק המניות שלה יכול לפרוח. ביידן עלול היה לפגוע, שלא בטובתו, בקיצוץ המס הזה בלחץ הפרוגרסיבים. לעת עתה נראה שהסנאט ימנע אותו משטות זו.

מתנה שנייה שטראמפ הותיר לביידן היא נגיד ובנק מרכזי ששכללו את אמנות הדפסת הכסף. הנכונות של הפד לקנות נכסים, לרבות אג״ח תאגידי, תבטיח את המשך הפריחה של הכלכלה האמריקנית. זה לגמרי לא טריוויאלי שנשיא רפובליקני יותיר פדרל ריזרב שמתנהג כך. טראמפ ראוי להערכה על מורשת זו שהיה פעיל מאוד לגביה בהטפותיו בטוויטר להרחבה מוניטרית.

כאשר כלכלת ארה״ב תשגשג תחת ג׳ו ביידן יהיו מי שיאמרו שהדבר מוכיח שטראמפ לא היה קשור לשגשוג בתקופתו כלל. לא יהיה זה נכון. המורשת של המסים הנמוכים והכסף הזורם במשק שהוא מותיר תמשיך לשרת את אמריקה ולא רק אותה.

אם תרצו אין זו אגדה

בראשית ימי הקורונה חזו שתטלטל את העולם החרדי מהיסוד, אבל נראה שיותר מזה היא מטלטלת את האופן שבו חילונים תופסים חרדים. הקורונה חשפה צדדים מכוערים חדשים של העולם החרדי. הצפצוף ההמוני על ההנחיות של משרד הבריאות והאלימות כלפי כתב גלי צה״ל. אפילו בניו יורק הרשו לעצמם החרדים להתריס מול השלטונות. השוטרים ברחובות הערים החרדיות היו חסרי אונים מול מצב שבו אין איש ששומר על הכללים. כל זה יכול להתניע את ראשיתה של הבנה בלתי נמנעת שהציבור הכללי והחרדים צריכים להתקיים באוטונומיות נפרדות, ללא כפיה הדדית. ההבנה הזו עוד תתגבש ותתעצב. התפיסה שלפיה צריך לעודד את גיוס החרדים לצה״ל שגם אני פעם חשבתי שיש בה ממש, היא אלטע זאכן. היום ברור שחרדים, על חוקי הצניעות הבלתי אפשריים שהם מביאים עמם, הם הדבר האחרון שצה״ל צריך, וכן שנתוני גיוס החרדים היו הונאה. אבישי בן חיים כתב על כך טור יפה כפי שהובא בתגובות לפוסט הקודם..

אבל אבישי בן חיים מאמין בהתפרקות החרדיות, בכך שצאצאי חרדים יסטו מהדרך. בעצם הוא שב בכך לאמונתו של בן גוריון שאפשר לוותר לחרדים מאחר שהם שריד זעיר לעולם שאבד, חסר חשיבות דמוגרפית. אבל העובדות טופחות על אמונה זו, והן חייבות לטפוח. החרדיות היא אסטרטגיה אבולוציונית מנצחת מאחר שכרוכה בהעמדת מספר רב של צאצאים שורדים. קשה לראות כיצד אינה מנצחת בטווח הארוך שאת ראשיתו נתחיל לראות כבר בימי חיינו וסופו בדורות שעוד רחוקים.

הפתרון הוא אם כך פתרון שתי המדינות, או לפחות שתי האוטונומיות. אחת לחרדים ואחת לשאר. שתי המדינות/אוטונומיות יוכלו לנהל ביניהן יחסים קונפדרטיביים או יחסים כדוגמת אלו שבין מדינות האיחוד האירופי. אין חשש לטרור בין חרדים לחילונים, אבל בהחלט יש חשש שדפוסי החיים והאמונות הייחודיים לחרדים יהפכו את חיי השאר לבלתי נסבלים. קנטוניזציה של המדינה, על בסיס שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות, יכולה לתת לכך מענה הולם. על כל זה כתבתי כבר.

אפשר לתהות כיצד תוכל האוטונומיה החרדית להתקיים כלכלית בכוחות עצמה. ובכן ראשית, אם החרדים יפרנסו את עצמם התמריצים שלהם ישתנו כליל. הם הרי לא עיוורים להבנה שללא קמח אין תורה, הם פשוט יודעים שלעת עתה הם יכולים להסתמך על הציבור הכללי לשם פרנסתם. אם הציבור הכללי ישלח אותם להתפרנס בעצמם, הם יתפרנסו.

שנית, יהודי ארה״ב הולכים לבית הכנסת בשיעור גבוה יותר מאשר ישראלים. מדוע? הישראלים נמצאים בתוך מדינתם היהודית. הם אינם זקוקים לתזכורות מלאכותיות משהו ליהדותם. באופן דומה החרדים נמנעים מלימודי ליבה כדי ליצור חומות מלאכותיות סביב צעיריהם. אבל אם תהיה להם מדינה משלהם, היא תייתר חומות מלאכותיות. המדינה עצמה תשמר את החרדיות על ידי כלליה וחוקיה (שחלקם יהיו בלתי נסבלים לאנשים חילונים).

לחרדים יש נכס כלכלי גדול אחד והוא שהפוטנציאל של צעיריהם הוא כנראה טוב. מעידים על כך ציוני הפיז״ה של הבנות החרדיות שהם ברמה מערבית וההתאקלמות המוצלחת של נשים חרדיות בתעשיית ההייטק. אבל יש להם נכס כלכלי ענק נוסף והוא הסבלנות המוחלטת שלהם להיררכיה. החרדים יוכלו אם ירצו לעשות כמעשה נסיכויות המפרץ ולהביא המוני עובדים זרים, בלי זכויות, בלי חשש ללחץ להתאזרחות, בלי בג״ץ ובלי בצלם. אין חשש קל שבקלים שתקום תנועה באוטונומיה החרדית שתקרא לאזרח את ילדיהם דוברי העברית (או האידיש..). זה אולי נשמע רע ואטום, אבל בשורה התחתונה הדבר טוב לכולם. למי שנהנים מהעובדים הזרים ולעובדים הזרים עצמם שמוצאים פרנסה ויכולים לשלוח כסף למשפחותיהם בניכר.

בשל הסובלנות של החרדים לאי שוויון ולקפיטליזם חזירי, משקיע במדינה החרדית לא יחשוש מחקיקה סוציאליסטית. מעט מאוד חרדים מאמינים בשוויון או בצדק חברתי, אף אם הם הנהנים הראשונים מפירותיו של צמצום אי השוויון במדינה. הקדוש ברוך הוא הרי אינו קומוניסט. שיעורי המס על הון יהיו מן הסתם נמוכים במיוחד במדינה החרדית, איש לא יטען בעד מס ירושה וכל אותה התעללות מתמדת במשקיעים וביזמים שאופיינית למדינות עם תנועות פרוגרסיביות תיחסך מהמשקיעים. אכן מצד שני סביר שזו תהיה מדינה מושחתת כצפוי מישות שתרבותה היררכית ופטריאכלית.

ההתנהלות הנוכחית של הפוליטיקאים מנציחה את קיום החרדים כגוף טפילי על המדינה. המוני הילדים שנכנסים לשנתם הראשונה בחיידר עולים על מסלול שישאירם חסרי יכולות אלמנטריות גם כאשר יהיו בעוד שישים או שבעים שנה חלק מקבוצה שכבר לא ניתן לקרוא לה מיעוט. אבל בעתיד כל זה ישתנה מאחר שאי אפשר יהיה אחרת. הצפצוף של החרדים על הנחיות הקורונה מאכזב אבל גם מעורר תקווה שהאסימון יפול בסופו של דבר – חרדים ולא חרדים צריכים להיפרד לטובת שני הצדדים, ושניהם יכולים לצאת מורווחים – אזור סחר חופשי באוטונומיה חרדית כמו שציירתי יכול להפתיע את העולם כולו בעוצמתו הכלכלית. מי שאוהב את החזון המפורסם של המזרחן מרדכי קידר לעתיד הפוליטי של הפלסטינים – התקיימות בערי מדינה נפרדות, אולי יוכל להשלים עם כך שיש מקום לרעיון דומה גם בעתיד הפוליטי של היהודים.

אין קשר בין קורונה לגז

אם יש לך 5 מסטיקי בזוקה, 15 פלסטרים, 13 תכשיטים, 2 מכוניות ו-1000 מניות של פייסבוק, האם זה אומר שאתה יכול לחבר את סך הפריטים ולהגיד שעושרך עומד על 1035?

ספק אם סכימה שכזו תשמע הגיונית לאדם הסביר, אבל זה בערך מה שסמי פרץ עושה היום בדה מרקר כשהוא מכריז ש"עלות הקורונה למדינה גדולה יותר מכל הכנסותיה מהגז הטבעי".  אי אפשר לקחת שני מספרים, שמשמעותם שונה בתכלית, ולהשתמש בהם זה לצד זה. אפילו אם שניהם לכאורה מיוצגים בידי כסף.

הגז הטבעי

הגז הטבעי הוא ביסודו נכס של מדינת ישראל מול העולם. למדינת ישראל יש יכולת לתת לעולם גז טבעי, ובתמורה העולם יתן לה דברים משלו. אפילו אם הגז הטבעי ישמש רק את המשק שלנו ולא יהיה מיועד ליצוא, עדיין הוא נכס מול העולם כי חוסך יבוא של פחם או סולר או גז טבעי.

ניתן לומר אם כך שהכנסות הגז הטבעי משמשות את מאזן המט"ח ומאפשרות לשקל לשמור על כוחו. אם יאופסנו בקרן ייעודית, כפי שמתכננים, אז יופנו לצרכי המאזן המט"חי העתידי מתוך הנחה סבירה שבהווה אין באמת מה לישראלים לעשות עם כל כך הרבה מט"ח. יש גבול כמה טי שירטים ניתן להזמין מאסוס או כבלים לטעינה מאלי אקספרס.

אבל העובדה שלא צריך דברים בהווה לא מפחיתה מחשיבותם. לפי אי אילו מקורות זרים מדינת ישראל מייצרת בדימונה כל מיני חפצים שאין צורך להשתמש בהם בזה הרגע אבל הם עדיין חשובים משתי סיבות. ראשית, כי מי יודע מה ילד יום. שנית, כי עצם הידיעה שיש לך דברים מסוימים במרתף לשימוש עתידי בכל מיני תסריטים רחוקים, משנה כבר בהווה את האופן שבו מתייחסים אליך.

בעתיד הלא רחוק מדי מדינת ישראל בהחלט יכולה להידרש למט"ח המדובר. כמובן ייתכנו כל מיני תסריטי קיצון – מלחמה גדולה, שיקום אחרי רעידת אדמה וכדומה. אבל גם אם לא יקרה שום דבר חריג, ישראל רוצה למשל להתחיל לבנות בשנים הקרובות את המטרו בגוש דן. המט"ח יכול לשרת תשלומי עתק שיידרשו כדי לשלם לחברות בינלאומיות שיביאו מכונות חפירה ועובדים זרים.

עלות הקורונה

הקורונה אינה יוצרת עול מיוחד על מאזן המט"ח ובמובנים מסוימים אפילו ההיפך. ישראל תלויה פחות ממדינות אחרות בתיירות ונהנית מכך שישראלים מבזבזים את כספם בארץ ולא בחו"ל. התחומים שבהם ישראל מצטיינת כמו ההייטק נוחים לעבודה מהבית. לפיכך עלות הקורונה אינה קשורה בכלל למאזן המט"ח. רואים זאת גם בעוצמתו הבלתי רגילה של השקל מול הדולר בימים אלו. מה שמטריד בקורונה הוא שהיא דורשת מהממשלה לעשות שינויים משמעותיים באופן הטבעי שבו הכסף מתחלק בתוך המדינה עצמה. בגלל הקורונה באופן טבעי שחקני תיאטרון או מדריכי תיירים זרים היו אמורים לגווע ברעב ולקבץ כסף ברחוב. אבל המדינה לא רוצה כמובן לתת לכך לקרות ולא חושבת שהוגן שזה יהיה גורלם. לפיכך היא נכנסת לגרעון ומחלקת מענקים לשחקני התיאטרון ולמדריכי התיירים. זו אינה עלות באותו מובן שלגז טבעי יש עלות. אין מדובר במשאבים שהמדינה צריכה לקושש מהעולם, כי המאזן הכללי של המדינה מול העולם לא נמצא במצב רע יותר בשל הקורונה או בשל שחקני התיאטרון המובטלים. אכן אם היה מדובר בעובדי הייטק מובטלים, אז היה מדובר בסיפור אחר לגמרי שהיה עולה למדינה מט"ח יקר, אבל עובדי ההייטק כאמור עובדים מהבית ותוצרתם עדיין נמכרת בעולם. אם לא כך היה – היינו שמים לב לשער השקל המתרסק.

מסקנה

התועלת של הגז הטבעי למצבה הכלכלי של ישראל אינה מתקזזת בשום צורה בידי משבר הקורונה. זהו סתם חיבור מביך של שני דברים לא קשורים כלל.

אולי קם לנו שר אוצר דגול

האם ישראל כ"ץ שר אוצר דגול? קשה להאמין, אבל ככה זה נשמע מציוץ של ניתאי ענבי מגל"צ.

מספר בכירים באוצר: ישראל כ"ץ הוא משהו שלא ראינו. שר אוצר שחושב שאין מגבלת משאבים בעולם. הוא חושב שהוא משחק בכסף של משחק מונופול.

האם עד כדי כך שפר מזלנו לקבל שר אוצר שמבין שכסף באמת אינו שונה בהרבה משטרות מונופול, והעיקר הוא להדפיס מספיק שטרות כדי שאפשר יהיה לשחק כמו שצריך? ימים יגידו. הבכירים באוצר אולי באו לקלקל אבל יצאו מברכים.

מה שבטוח, בימים אלו שבהם שער השקל נוסק לעומת הדולר לגבהים מפחידים, ששיעורי האבטלה מפלצתיים ושמועסקים רבים מצויים באפס מעשה לקראת החיסון הגואל – נקודת המבט שמיוחסת לשר כ"ץ עדיפה עשרת מונים על זו של שר האוצר הבריטי (השמרני!) שמעלה תוכניות מטורללות להעלאת מס חברות ומס רווחי הון כדי לפצות על גרעון הקורונה. כאילו יש איזו  הרמוניה אידיאלית בכלכלה שמחייבת שבריטניה תהרוס את תמריצי המשקיעים כדי לפצות על ההרס שזרעו הקורונה והברקזיט.

מורשת אבה

ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, הודיע על פרישתו מסיבות בריאותיות. ראשי ממשלות ביפן היו לרוב ביורוקרטים חסרי חשיבות היסטורית אשר כיהנו תקופות זמן קצרות. אבה היה שונה. כהונתו הייתה ארוכה והיה לו חזון גדול ליפן שהתבסס על הצפת כלכלתה בכסף בידי הבנק המרכזי.

בסך הכול הוא הצליח – האבטלה ביפן הלכה וירדה בתקופתו, תעודות סל במיליארדים רבים נקנו על ידי הבנק המרכזי שעסק למעשה בוויסות שוק המניות. הכלכלה שגשגה, אך גם הדפסת כסף מסיבית בידי בנק מרכזי היא בעלת אפקט מוגבל, כך מסתבר. עדיין האינפלציה ביפן נמוכה מאוד. חלק מהעניין הוא הדמוגרפיה השלילית והילודה הנמוכה שאותם אבה לא הצליח לשנות.

מה מספרת המורשת הכלכלית של עידן אבה לעולם? הוא לימד אותנו שבנקים מרכזיים יכולים לעשות הרבה מאוד בלי לחולל אינפלציה, לטוב או לרע. גם בארה"ב וגם בישראל הנגידים למדו מהבנק היפני המרכזי שאין פסול בקניית נכסים בשוק ההון כדי לייצב את השוק. בכך התרחקנו, תודה לאבה, עוד צעד מאפשרות של שפל גדול בעתיד.

אבה לא פרץ דרך בשני תחומים אחרים אף שהם העסיקו אותו: הוא לא הצליח להעלות דרמטית את הצריכה היפנית. לשם כך אי אפשר להסתפק בפעילות בנק מרכזי וצריך לתת כסף ישירות בידי הצרכנים, ממש כמו שביבי עשה בימי הקורונה. אבל זה דבר שאבה נמנע לעשות. להיפך, הוא הגדיל את נטל מס הקנייה. הוא גם לא הצליח לגייס את האישה היפנית להביא יותר תינוקות לעולם כדי למנוע קריסה דמוגרפית. בתחום זה יש מנהיג שעושה הרבה יותר ממנו, ויקטור אורבן בהונגריה, וצריך לחכות לחדשות מבודפשט כדי לדעת האם ניתן לשנות דפוסי ילודה באמצעות תמריצים רבי עוצמה.

קפיטליזם לא צריך להישען על שקרי הגרעון

עידן ארץ, הכותב על נושאי כלכלה מזווית קפיטליסטית ליברטריאנית, מוליך אימים לגבי עלות תוכניות החילוץ הכלכליות במשבר הקורונה:

אלא אם תמותו או תרדו מהארץ ב-20 השנים הקרובות, הסתבכתם בחודשים האחרונים בחובות אדירים. כמה אדירים? אם נסכום את עלות התוכנית הכלכלית מהגל הראשון (53 מיליארד שקל), את התוכנית לדמי אבטלה וחילוץ עסקים שעליה הוכרז לפני שבוע (133 מיליארד שקל) ואת התוכנית האחרונה לחלוקת כסף שרירותית (25 מיליארד שקל, מתוכם הממשלה תוציא עכשיו 6 מיליארד שקל), נגיע לסכום הביזארי של 211 מיליארד שקל.

וככה משתרכות להן בדבריו כל קלישאות השווא השקריות של החובות (כאילו למדינה אין את מדפסת הכסף והיא מוגבלת בידי חוב כמו אדם פרטי) והריביות המתנפחות (כאילו אנחנו לא חיים בעולם של ריביות אפסיות ואף שליליות).

ואז, כפיתרון אפשרי, הוא ממשיך ומפנה למאמר אחר שלו, שקורא לרפורמת עומק בשירות הממשלתי הלא יעיל ולחיסול שיטות הניהול ההסתדרותיות בו. וזה כמובן רעיון מבורך. הלוואי שאפשר יהיה לקדמו ברצינות.

כאן עולה השאלה: האם אפשר באמצעות אמירות כלכליות מפחידות שגויות בעליל באמת לקדם רפורמות קפיטליסטיות מוצלחות לשיפור התמריצים?

והתשובה היא שזה לא צריך לעבוד ככה. ראשית, קפיטליסטים שיגדלו על ברכיהם של מאמרים מסוג זה יכולים להתחיל באמת להאמין בשקרים של עצמם ולחשוב שצמצום הגרעון הוא ערך בפני עצמו, גם בלי שיוביל לרפורמות טובות. אובססיה לצמצום הגרעון יכולה להוביל לשפל כלכלי עמוק שיוציא שם רע לקפיטליזם ולקפיטליסטים שחוללו אותו. עד היום הליברטריאנים הרי מקוננים על הניו דיל. הניו דיל לא היה קורה אם לממשל הובר שקדם לממשל רוזוולט הייתה דרך קפיטליסטית טובה לחלץ את האומה מהשפל.

ושנית פשוט תלמדו מדונאלד טראמפ. ביד אחת הוא קיצץ מסים לתאגידים ונכנס לגרעון ענקי, ביד שניה ביטל אינספור רגולציות. ואלמלא ביש המזל של הקוביד-19 אפילו היה לו סיכוי טוב להיבחר בשנית עם כל הטיפשות, הגיחוך וחוסר הממלכתיות שבהתנהלותו. אפשר גם וגם, גם להבין שגרעונות לא חשובים וגם להיות מאמין אמת ברפורמות קפיטליסטיות.

מה עוד שלהבנה שגרעונות לא חשובים יש גם היבט קפיטליסטי שאיש לא שם לב אליו. כששלי יחימוביץ' או ברני סאנדרס מקדמים תוכנית חברתית כלשהי, הם מצביעים על כך שיצליחו לגייס אינסוף כסף למימון ההוצאות על ידי מיסוי ברוטלי של העשירים. הדבר מוסיף לתוכנית רובד של מקצועיות כלכלית – אחרי הכול היא מתבססת על איזון תקציבי. כאשר מבינים שלאיזון תקציבי חשיבות אפסית, ורק התמריצים, שנהרסים באכזריות בתוכניות מסוג אלו, הם חזות הכול, הברק הנוצץ הזה של המהוגנות הכלכלית מתברר כמו מה שהוא באמת – פייק זול.

באותו עניין קראתי לאחרונה את ספרו של השר יובל שטייניץ על מלחמתו עם חברות הגז הטבעי. הלב יוצא לשטייניץ שעמד במתקפה פרועה כדי להגן על חלקו של הציבור בגז הטבעי ומתאר את התגלגלות הדברים ואת מסע ההכפשות שהוא ואיתן ששינסקי נאלצו לעמוד בו בנימה כנה. אבל ביסוד כל חשיבתו והתנהלותו עומדת אמונת שווא. שטייניץ האמין שהכסף מהגז הוא ביג דיל בעוד שבחבלה הרטרואקטיבית שלו ברווחי משקיעי הגז אין כל בעיה.

בפועל ההיפך הוא הנכון. הכסף מהגז עוד לא ממש הגיע עד עצם היום הזה וגם כשיגיע הוא יצטרך להיות מוחזק בכספות המט"ח (מחשש למחלה ההולנדית) ובהם הוא יהיה בטל ומבוטל לעומת יתרות המט"ח שבנק ישראל צובר ממילא. למוניטין של ישראל כמדינה הוגנת עם משקיעים יש לעומת זאת חשיבות עליונה ומכרעת, ושטייניץ לא תרם לו, בלשון המעטה.

היידה ביבי

לעתים נדירות המציאות הכלכלית מצטלבת כל כך יפה עם מה שנראה לי נכון לעשות, כמו בהחלטתו של נתניהו הערב פשוט לפזר כסף על הציבור. חלוקה שלא לפי קריטריונים כלשהם או מבחני הכנסה היא בזבזנית אבל היא נמנעת גם מתמריצים רעים. יש בה הד לרעיון ההכנסה לכל אזרח שגם חוגי ימין כלכלי האמינו בו תמיד כתחליף אפשרי למדינת הרווחה וללא תמריצים מעוותים.

זה אולי פופוליסטי אבל זה לא פחדני. צריך אומץ לעשות צעד חריג כזה מול המתקפות הצפויות. ההצעות האחרות לשימוש בכסף שאני קורא בדה מרקר, מתן חכות ולא דגים, הכשרה מקצועית וכדומה, אינן רלוונטיות כלל בתקופה זו. בתוך כמה חודשים נדע אם פני המשק העולמי כולו להתאוששות המהירה שאחרי החיסון או שניוותר לכודים בחשש לקטסטרופת קוביד 19 רבת שנים. זו לא התקופה להכשרות מקצועיות כשהמקצוע העתידי הנדרש, למשל תופר מסכות או איש בידור בקרוזים, אינו ידוע. זו התקופה לנסות ליהנות מהחיים גם אם אתה מובטל וביבי עוזר בכך קצת.

לפיזור כסף יש את החיסרון האינפלציוני. במקום שיש מחסור אמיתי הכסף לא יפתור דבר אלא רק יעלה את רמת המחירים. כולם יודעים מה באמת חסר במדינת ישראל – דירות. מענק חד פעמי יעזור לשוכרים לשרוד בדירתם אבל אין חשש שיציף כלפי מעלה את מחירי הדירות והשכירויות. זה חד פעמי, לא מדובר בעצת אחיתופל נוסח תשעים אחוז משכנתא של אורלי אבקסיס בזמנו.

הצעד של נתניהו לא יחולל שום נזק ויהווה תקדים חיובי לדרך פעולה יעילה וזריזה במשברים עתידיים שעוד יבואו.

הדפסת כסף היא שיר הלל לקפיטליזם

הממשלה מסוגלת לפתור די בקלות את משבר הקורונה הנוכחי ולאחרונה היא אפילו עושה את הצעדים הנכונים. מדפיסה מספיק כסף ומחלקת אותו לעצמאים ולמי שצריך.

הקפיטליסטים הגדולים סובלים מכך, מתייסרים מכך כאדם שפקדו אותו טחורים, אפילו מנסים להכחיש את המציאות משל היו אנשי חברת הארץ השטוחה ששודרו אליהם זה עתה תמונות של אפולו 11 מהחלל. מאיימים בחורבן עתידי ובמחיר כלכלי נורא למרות ששוקי האשראי לא מנידים עפעף ושוקי המניות לא מתאבדים וגם השקל רק מתחזק.

גישתם נובעת מהקונספט השגוי שלפיו הדפסת כסף היא חילול הקודש ועלבון לקפיטליזם. זו טעות גדולה.

כל שטר של מאתיים שקלים שיוצא טרי ממכונת הדפוס ומתגלגל בעולם בלי למוטט את ערך המטבע, מוכיח כמה כלכלת ישראל שונה מכלכלת ונצואלה או לבנון. אלו כלכלות כושלות שאינן מסוגלות עוד לגבות את השטרות שלהן. ומדוע היא שונה? משום שאחרי תוכנית הייצוב ב-1985 הפנתה המדינה עורף לסוציאליזם העבש נוסח מפא״י ופתחה בעידן ששונאיו מכנים אותו ״ניאו ליברלי״. אבל אפשר לכנותו גם:״העידן שבו אפשר לייצר עוד ועוד פיסות נייר ואנשים יתייחסו אליהם ברצינות״.

לפיסות נייר עם ציורים אין ערך אמיתי. לעומת זאת, למנגנון החברתי והחוקי שאנו חיים בתוכו שמאפשר ייצור מהיר ומוצלח של מוצרים, גיוס עובדים גמיש וסחר חופשי עם העולם יש ערך אמיתי ענק.

הדפסת כסף שעולה יפה משקפת את הצלחתה המסחררת של כלכלת השוק בהדברת מחסור. כל כך הרבה כסף הודפס ורק גירדנו את קצה קרן השפע של הכלכלה החופשית ומה שביכולתה לספק. אנשים ילכו למכולת עם השטרות המודפסים הטריים ויימצאו להם מאכלים וחומרי ניקוי. אנשים יוכלו לקנות איתם מכוניות וסמארטפונים ומקום בענן של דרופבוקס. הכול יש בשפע בעולם הקפיטליסטי וככל שיותר מדפיסים, כך יותר חוגגים את השפע הזה.

השוטר האמריקני הולך לנוח

המשטרה באמריקה בשיתוק בעקבות הזעם הציבורי כלפיה, והדבר משתקף בעליה חדה בפשיעה האלימה בערים. זו בעיה של האמריקנים. אבל אמריקה היא גם השוטר של העולם ונראה שגם בחזית זו היא מתעייפת. זו כבר בעיה שלנו.

חוסר ההתלהבות של המפלגה הדמוקרטית מהתערבויות כוחניות בעולם ידוע. אבל גם במפלגה הרפובליקנית נוצר נתק בין הצמרת של המפלגה לבין המוני התומכים שלא רואים שום סיבה שארצם תבזבז את האנרגיות שלה בשיטור העולם. טראמפ סימן את ראשית המגמה אבל לא בצורה עקבית כל כך. בזמן האחרון מדברים על כך שמחליפו הטבעי של טראמפ ב-2024 הוא טאקר קרלסון, שדרן פוקס ניוז. קרלסון שייך לזרם הבדלני המובהק של המפלגה הרפובליקנית, היורשים של מתנגדי כניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה. הוא הרבה יותר מתוחכם אינטלקטואלית מטראמפ והרבה יותר שיטתי בעמדותיו.

זה לא שקרלסון לא אוהב את ישראל, הוא בטח מעדיף ישראלים על ערבים, שלהם קרא:"קופים פרימיטיביים אנלפביתים למחצה". וכמו הימין החדש בכל העולם מן הסתם הוא יודע להבחין בין ישראלים לבין יהודים ליברלים אמריקניים שאינו מסוגל לשאת. אבל הוא לא אחד שירצה לשעבד את משאביה העצומים של האימפריה לטובת סדר חדש במזרח התיכון. את תקיפותו של טראמפ כלפי אירן לא אהב כל כך ומהסגנון הרפובליקני הניצי שמסמלת השגרירה לשעבר באו"ם ניקי היילי הוא סולד.

2024 רחוקה מדי ומי יודע מי יתמודד אז אצל הרפובליקנים. תיאורטית ייתכן שאפילו טראמפ ינסה להתמודד אם יפסיד הפעם לביידן וכך לשחזר את הישגו הנדיר של גרובר קליבלנד שהיה פעמיים נשיא בקדנציות נפרדות. אבל שימו לב לטאקר קרלסון, למשנתו ולהשפעתה.