אירן ושלטון האייתולות אצלנו

מנהיג אירן חמינאי הבטיח שמדינת ישראל לא תתקיים 25 שנים נוספות, ובטהרן מוצב שעון עצר פומבי המבצע את הספירה אל תאריך היעד. עד החודשים האחרונים גיחכתי, אבל לאחרונה הגיחוך נתקע על פניי, וגם חמינאי עצמו התלוצץ על כך שנראה שאצה לציונים הדרך לעמוד בנבואתו.

אבל גם על הרפובליקה האיסלאמית עצמה מונחים סימן שאלה ושעון עצר. הציבור האיראני הולך ומתחלן, דבר הבא לידי ביטוי בסקרים, בנוכחות במסגדים וגם בשמות. שיעור השמות לילדים הקשורים לקדושים של האמונה השיעית הולך וצונח. ב-15 שנה ירדה השכיחות של שמות כאלו בחצי. במישור הכלכלי רבים ממכוני המחקר חוזים צניחה במחיר הנפט ובשימוש בנפט כתוצאה ממעבר העולם למכונית החשמלית. כלכלת אירן היא בסופו של דבר משהו פשוט מאוד: נפט ותו לא. תום עידן הנפט יעמיד את אירן במשבר קטסטרופלי.

אירן כיום היא לא רק האיום הקיומי העיקרי על מדינת ישראל. היא האיום הקיומי היחיד. החמאס אינו באמת איום רציני ברמה הקיומית, הגם שזהו זבוב טורדני מציק. החיזבאללה שורד בלבנון המתפרקת רק בזכות כסף איראני. פקיסטן הגרעינית רחוקה מכדי להטריד, וסעודיה נוקטת עמדה פרו ישראלית סמויה.

קריסת הרפובליקה האיסלאמית, הגם שכל ישראלי בוודאי מייחל לה בכל מאודו, יכולה לתת לחברה הישראלית מרחב תימרון למריבות ולקרע פנימי. אם אין אירן, אז לא חייבים את הטייסים הכי טובים והכי שמאלנים. אפשר להסתפק בטייסים בינוניים מצביעי ימין. אפשר להתעמת עם הממשל האמריקני, כי מחסני החירום לא הולכים להתרוקן. אפשר לסבול פגיעה בתפקוד התעשייה ולאפשר קיצוץ בתקציב הביטחון.

שלטון האייתולות בטהרן מציב איום קיומי, ואיום קיומי זה מחייב להימנע מקרע פנימי קשה מדי. הצד השני של המטבע הוא שבהעדרו של איום קיומי זה תיפתח הדלת למלחמה פנימית חסרת מעצורים. במלחמה כזו עלולים לנצח האייתולות פה, שהיתרון הדמוגרפי לצידם. אז האם האייתולות ששם מקשים על שלטון האייתולות פה? ניתן לטעון זאת. לחילופין ניתן לטעון שקריסת האיום האיראני תאפשר קרע פנימי מוחלט, כדוגמת התפצלות ליהודה ולמדינת תל אביב. התפצלות שהיא מסוכנת מדי כל עוד אירן אורבת בפתח.

גיא רולניק כופה את המרקסיזם על ההפיכה המשטרית

כותב גיא רולניק על ההפגנה בירושלים:

הקואליציה של תומכי ההפיכה המשטרית מורכבת מארבע קבוצות אינטרס, שלכל אחת מהן יש יעדים צרים ופרטניים משלה: ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה לעצור את משפטו ולהישאר בשלטון, החרדים רוצים לשמר ולהגדיל את הפריווילגיות המיוחדות שלהם בפטור משירות צבאי ובתקציבים ממשלתיים, והמתנחלים רוצים שליטה מלאה, חסרת מעצורים, בשטחים.

אבל יש עוד קבוצה לא קטנה שלא זוכה כמעט לתשומת לב, שיש לה עניין רב בשינוי שיטת המשטר באופן שישאיר את השלטון בידי הקואליציה הנוכחית: מדובר באלפי אנשי עסקים שמחוברים לעטיני השלטון — קבלנים של משרדים ממשלתיים ויזמי נדל"ן שהתעשרו בעשור האחרון בזכות קרבתם למקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה. יחד איתם נמצאות עשרות אלפי משפחות שמחוברות לג׳ובים ומשרות במגזר הציבורי המורחב.

זאת קבוצה שיש לה אינטרס כלכלי עצום בשינוי שיטת המשטר — אם הוא יבטיח את שימור השלטון בידי הקואליציה הנוכחית. ״מיליון״ לא הגיעו ולא יגיעו להפגנות של תומכי ההפיכה המשטרית, אבל אלפים רבים מהגורמים הכי קולניים, פעילים ואגרסיביים בהפגנות הימין הם אלה שיש להם מיליוני ומיליארדי סיבות לצאת להפגין — לשמר את זרימת כספי משלם המסים לכיסיהם.

זו הפרספקטיבה המרקסיסטית על המציאות – כל מה שמתרחש הוא רק מאבק של בעלי הון שמטרתם לצבור ולשמר את ההון שלהם. רולניק מיישם את פרספקטיבת ההבל המגוחכת הזו על המהפכה המשטרית. ומתעלם מקולות החריקה הצורמים. אכן המקרה הפרטי של נתניהו הולם את הפרספקטיבה – הוא רוצה שלטון חופשי מהגבלות משפטנים וצינור שפע חופשי מבעלי הון ללא הפרעות. ברם, שום דבר אחר לא מתאים לה. הציבור החרדי רוצה כמובן תקציבים ממשלתיים ופריווילגיות, אבל איך ייתכן שמלכתחילה זהו ציבור שמתמסר לתלמוד תורה בעוני, הסתירה המוחלטת לחתירה להון. הבורסה הפגועה וצניחת השקל מראים כיצד ההפיכה פוגעת בבעלי ההון, והסקרים ממחישים כיצד היא הופכת פתאום תרחיש שבו המרכז-שמאל חוזר לשלטון ברוב גדול למציאותי. ובכל אופן רולניק מפנטז, כנגד כל ראיה הגיונית, שההפיכה המשטרית היא אינטרס של בעלי ההון המקורבים לשלטון הליכוד. הוא לא מסוגל שלא לאנוס את המציאות כדי שתתיישר עם הבליו המרקסיסטיים. והאם הוא ברצינות חושב שמה שמניע את ציבור המתנחלים זו צבירת נדל"ן בשטחים? זהו ציבור אידיאליסטי שמוכן להקריב קורבנות חומריים משמעותיים למען ערכיו, ובכלל זה החיים עצמם.

מהי כן הפרספקטיבה הנכונה לתפוס בה את המהפכה המשטרית? פרספקטיבה אבולוציונית. הציבור הימני נחוש להקים מערכת המעניקה עליונות ועדיפות לאנשים החולקים איתו תרבות וגנטיקה דומה, אלו הקרויים "יהודים". זו ההתנהגות השגרתית והרגילה שעד לפני מאה שנה או פחות, כמעט כל ציבור בעולם התנהג לפיה, ואשר שרדה אינספור שנים של אבולוציה אכזרית. אדם דואג לקבוצה שלו וסולד מהקבוצות האויבות לה. מנגד, הציבור החילוני, זה בעל האייקיו הגבוה, מתנהג בצורה חדשנית אבולוציונית. הוא מעדיף ערכים מופשטים של צדק ושוויון על פני אינסטינקטים אבולוציוניים שנראים לו גסים ומכוערים.

השאיפה לרכוש ולצבירת הון, הגם שהיא קיימת אצל בני אדם, אין לה קשר ושמץ של קשר להפיכה המשטרית. היא שאיפה פרטית ולא פוליטית, ומסתבר שאזורי המוח שמתעסקים איתה וחושבים עליה שונים לגמרי מאזורי המוח שמתעסקים בעניינים פוליטיים. יכול להיות בידול מלא. כפי שכתבתי בפוסט שבו דנתי בהרחבה בסוגיה בהקשר אחר, על האצולה הפלסטינית בזמן המנדט נאמר שבמהלך יממה אחת הייתה מסוגלת לרקום עסקאות למכירת אדמות פרטיות ליהודים בתמורה נאה מחד, ולהקהיל המונים בפומבי נגד ההשתלטות הציונית מאידך.

האכזריות היא הפואנטה

השר שלמה קרעי חולל גלים בטוויטר, כאשר תקף את העלאת הריבית של בנק ישראל. אבל אפשר להבין את התסכול שלו – קרעי היה שותף במהלך שהגדיל מאוד את החשיפה של משקי הבית להעלאות הריבית – מתן האפשרות למשכנתא שמבוססת ברובה על ריבית הפריים ולא מתבססת בעיקר על ריבית קבועה לטווח הארוך.

בדיעבד המהלך שחשף את משקי הבית למלוא נשיכתה של ריבית הפריים נראה שגוי ואכזרי, אבל האמת היא שהאכזריות היא הפואנטה כאן. בנק ישראל לא סתם מעלה ריבית. הוא רוצה להתאכזר למשקי הבית, כדי להכריח אותם להפסיק להוציא כסף. מבחינת בנק ישראל נוח מאוד שכל העלאת ריבית צנועה קולעת משפחות למצוקה של ממש. מהי מהות מצוקתן? הקושי שלהן להוציא כסף לצרכיהן השוטפים כאשר הריבית עושקת אותם. אבל זה בדיוק מה שבנק ישראל רוצה שיקרה: בהעדר יכולת מצד הצרכנים להוציא כסף, בתי העסק יפסיקו להעלות מחירים ואולי אף ישקלו להורידם. האינפלציה תיעצר.

במילים אחרות: זה לא שנגיד בנק ישראל נאלץ, בשל חובתו המקצועית, להעלות ריבית, תוך שהוא מתאבל על הנזק האגבי המצער – הסבל של המשפחות שהתפתו לקחת משכנתא בריבית פריים. מה שקורה הוא שנגיד בנק ישראל בכוונת מכוון מתעלל במי שלקח משכנתא בריבית מסוג זה, כי ככה הוא קולע אותו למצוקה כספית שתמנע ממנו להוציא כסף. ככה הוא מאלץ את בתי העסק, שאין באים בשעריהם, לעצור העלאות מחירים. אם נתבונן אחורה על מאמציו של קרעי להוזיל עלות משכנתא באמצעות הצמדתה לפריים, הם יראו נואלים וחסרי אחריות מהזווית של לוקח המשכנתא. אך מהזווית של בנק ישראל אפשר לשלוח לקרעי פרחים על תרומתו למנגנון פשוט שמאפשר לבנק ישראל דיכוי אפקטיבי של אינפלציה. בעולם ללא קרעי היה צריך להעלות את הריבית לגבהים רמים יותר כדי להשיג אפקט אנטי אינפלציוני דומה, והדבר היה פוגע מאוד בהשקעות לטווח הארוך של המגזר העסקי.

השקל אינו משקלל את אלמנט קליגולה

קיבלנו קצת פסק זמן בחקיקת המהפכה המשטרית. השקל ירד מתחת ל-3.60. אולי כדאי לנצל זאת כדי להעביר כסף לחו״ל או לפחות להמירו למט״ח. השקל, נכון לעכשיו, אינו משקלל את מלוא אלמנט קליגולה. על אף הדחייה שהושגה היום, הרושם הוא שביבי מתנהג בצורה מטורפת לגמרי, וכך גם חברי סיעת הציונות הדתית, ובן גביר שכבר קיבל הבטחה למיליציה פרטית מכספי משלם המיסים. מדינה שנמצאת על הר געש ומונהגת בידי אנשים שאין להם עניין בדמוקרטיה או הבנה של מגבלות הכוח לא ראויה למטבע חזק. ביבי ניהל את המדינה לאורך שנים רבות בזהירות ובפיכחון. אלו נעלמו והתפוגגו כליל, ומה נותר מהם? רק מסווה לטירוף שבו הוא מנהל את המדינה עכשיו. ראש ממשלה נואש הוא ראש ממשלה מסוכן. ראינו זאת בשלהי כהונת ביבי ב-99׳ (״הם מפחדים״ למי שזוכר), בשלהי כהונת ברק ובשלהי כהונת אולמרט. המיוחד בביבי שטירופו נובע מהמצב המשפטי, ולכן מתקיים עוד כאשר פתוחה לפניו עוד כהונה ארוכה.

נשלם על זה עם ריבית

יו״ר ועדת הכספים, משה גפני, מנסה לקדם הצעת חוק שתקטין את העלאות הריבית למי שלקח משכנתא בריבית פריים על דירה אחת. זו הצעת חוק שנובעת מהמשבר הכלכלי הקשה של המשפחות החרדיות בעקבות העלאת הריבית, אשר מתואר במאמר המעניין ב״צריך עיון״.

מדובר בחריגה בוטה מכללי המשחק הרגילים. לקיחת משכנתא בריבית פריים היא השקעה כלכלית. ככל השקעה ייתכן שהנסיבות ישתנו כך שתעלה יפה או פחות יפה. הרעיון שהמדינה תתערב ותעוות רטרואקטיבית את חוקי הכלכלה ככה שמשקיע מסוג מסוים יצליח טוב יותר, כמוהו כהחרבת חוקי השוק החופשי. אולי יש לכך מקבילה בצעדים שננקטו אחרי ויסות מניות הבנקים בשנות השמונים, אבל זהו צעד נדיר ומסוכן מאוד. אין מדובר במקבילה להצלת בנק קורס, כי למדינה אינטרס שהפקדה בבנק תיחשב נכס חסר סיכון. לעומת זאת, אין שום אינטרס להשלות נוטלי משכנתאות שמסלול ריבית הפריים הוא דל סיכון. ומה הצעד הבא? אם המגזר החרדי ינהר לאיזה סטרטאפ רפואי מבטיח שינחל כישלון מוחלט, האם המדינה אמורה להסכים לפדות את המניות במחיר נאה? דברים כאלו מעוותים את השוק גם לעתיד לבוא. הם מפתחים תיאבון לסיכון מופרז תוך הסתמכות על המדינה כאביר על הסוס הלבן שיבוא ויושיע. הם גורמים לקבוצות לחץ לחשוב שהפיתרון לכל מצב ביש כלכלי שנקלעו אליו הוא לשגע כמה ח״כים שיבואו לעזרתם. הרווח על חשבונם, הסיכון על חשבון הכלל.

בעיוותי שוק יש צד אפל יותר מאשר בהעברות ישירות כמו קצבאות ילדים למשל. סכומי הקצבאות רשומים בספרי התקציב ומשמעותן ידועה ושקופה. כאשר מעוותים את השוק, העלות שמגולגלת מהמרוויחים למפסידים אינה חשופה ואינה נהירה לכול.

גם יש בהצעת החוק פגיעה בעצמאות בנק ישראל. הכלי החשוב ביותר בסל של הבנק הוא היכולת להעלות ריבית. הגבלת היכולת הזו תיתפס כעוד צעד לקראת הפיכתנו לטורקיה, שם נגיד הבנק המרכזי הוא בובה של הממשלה, ואיש אינו תולה בו תקוות לייצוב הלירה השוקעת. החוק יכול להתפרש כגדול יותר מאשר העניין הספציפי שבו הוא עוסק – לא רק הקלה בריבית לנוטלי משכנתאות, אלא החלפת המחויבות של הבנק המרכזי ליציבות השקל במחויבות של הממשלה לפופוליזם ולריצוי סקטורים.

מבחינה מהותית העלאת ריבית מרסנת אינפלציה על ידי ייקור הכסף, וייקור הכסף משפיע בשני מישורים: הוא מקשה על צריכה, והוא מקשה על השקעה. בעוד שהפחתת הצריכה היא בלתי נמנעת כדי שייקטן הביקוש למוצרים, הרי שהפחתת ההשקעה היא בעייתית. הרי המוצרים של מחר יבואו מההשקעות של היום. בפרט הדבר בולט בענף הבנייה. העלאת ריבית פוגעת קשות בחברות הנדל״ן הממונפות ותביא בהכרח לבניית פחות דירות. בניסיון לרסן את האינפלציה של היום יוצרים תנאים שיובילו לעליית מחירים ולמחסור בדירות בעתיד. אם החוק יגביל את הנגיד שלא יוכל להעלות את הריבית שמשקי בית נוטלי משכנתא חשופים אליה, הוא יצטרך להעלות ביתר שאת את הריבית שהמגזר העסקי חשוף אליה. ככה הוא יפגע בהשקעות, בתעסוקה, במוצרים שיהיו על המדפים בעתיד, בדירות שיהיו זמינות בעתיד ובצרכנים של העתיד.

על משברי מטבע

בעוד העיניים נשואות למשבר המטבע המקומי פה בעקבות המהפכה המשפטית, מעניין לראות מה קורה באירן. הסנקציות האמריקניות שהתווספה להן לאחרונה ביקורת צמודה של זרימת הכספים בין עירק לאירן, נוגסות קשה במטבע המקומי. המטבע איבד יותר מ-85 אחוזים מאז הנשיא טראמפ נטש את הסכם הגרעין ב-2018. ובחודשים האחרונים, כשהתברר שהסכם הגרעין שבק חיים סופית, איבד מחצית מערכו.

בכל מקום שיד הציר השיעי מגיעה אליו התוצאה היא קריסת מטבע. גם המשבר בלבנון נעשה חמור מיום ליום. באירן קריסת המטבע מביאה לביקורת חסרת תקדים על ממשל הנשיא ראיסי, גם מצד בכירי משטר ואנשי דת.

התוצאה הקיצונית ביותר שיכולה לנבוע ממשבר מטבע מקומי היא הפסקת השימוש בו, ודולריזציה כוללת של המשק. זה היה הפיתרון שהוצע גם בישראל בשלב מסוים בשנות השמונים. וגם בלבנון מתחילים לנקוב בחנויות במחירים בדולרים, כי המטבע המקומי אינו בר שימוש עוד.

ברם, דולריזציה אינה פיתרון פלא עבור משק לא מתפקד, אלא הזמנה לאסון חמור אף יותר. מאחר שבמשק שבו הכול נקוב בדולר לא ניתן יותר לסמוך על האינפלציה והפיחות שישחקו ערך חובות ומשכורות, דולריזציה מובילה לכך שהחובות נותרים יציבים כאשר המשק קורס. אלו התנאים שבהם צומחים שפל ואבטלה המונית, כפי שהיה בארה״ב בשנות השלושים.

בחזרה לשאלת הגידור

לפני חמש שנים בדיוק כתבתי פוסט על גידור של השקעות במדדים בחו"ל. הסברתי מדוע גידור, כלומר הגנה מפני צניחה של הדולר, הוא רעיון רע בעיניי. חמש שנים חלפו ושער השקל שהיה אז 3.50 לדולר, הוא כיום 3.60. כלומר משמעות הגידור הייתה זניחה. צריך אמנם לשקלל את הפרשי הריבית בין שקל לדולר כל השנים האלו.  כמדומני שבמהלכם לרוב הריבית על השקל הייתה נמוכה יותר, דבר שהוא גרוע למגדרים.

רבים מאוד מן המשקיעים במדדי חו"ל, באופן פרטי ובאופן מוסדי, אוהבים לגדר, וזהו דבר שיש לו השפעה אסטרטגית. כל אימת שמדדי המניות בחו"ל עולים, נקנים המון שקלים כגידור (כי צריך להגן על כמות נכסים גדולה יותר), וכשהם יורדים, נמכרים שקלים. הדבר יוצר קורלציה מתמשכת בין גובה המדדים בארה"ב לבין שער השקל.

ייתכן שאנו חוזים בשינוי תפיסת הסיכון. אם עד היום ישראלים הרגישו שהצמדה של השקעות זרות לשקל מפחיתה את הסיכונים מבחינתם, כי הרי החיים שלהם מתנהלים בשקלים, הרי ייתכן שעתה אנו ניצבים בפני תקופה שבה הצמדה לשקל תעורר תחושת חרדה. המדינה שרויה באי יציבות ויש חשש שהיא גומעת את כל הדרך אל משבר חוקתי קיצוני.

ההחלטה על גידור או העדרו היא פסיכולוגית. היא לא קשורה לזרימה הרגילה של הון להייטק מחד וליבוא מאידך. הפסיכולוגיה אינה לטובתנו בשעה הנוכחית. מבחינה זו אני חושב שהשקל עדיין יקר מדי כעת, אלא אם יימצא פתרון למחלוקת הפנימית.

האם יש לציבור דרך למחאה כלכלית?

התקשורת עוקבת כאחוזת אובססיה אחרי שינויים במדדים הכלכליים הקשורים אולי למהפכה המשפטית. אורית קמיר הציעה שכהפגנת מחאה ימשכו אנשים את חסכונותיהם מבנקים בישראל. האם באמת זו דרך טובה למחות?

המושג משיכת חסכונות אינו בהיר בדיוק. למה מתכוונת קמיר? האם מתכוונת לכך שאנשים יסגרו חשבון ואת תמורתו יעבירו למזומן? זה נשמע רעיון חלומי עבור פורצים, שודדים ומוכרי כספות, אבל לא עבור האזרח הישראלי. בנוסף גם תועלתו מוגבלת. בנקים לא יקרסו בשל כך. בנק ישראל יעמיד להם הלוואות עד יעבור זעם.

האם מתכוונת לכך שאנשים יעבירו את רכושם משקלים לדולרים? מנכסים בארץ לנכסים בחו"ל? זה דבר אפשרי, ואם ייעשה בקנה מידה גדול מאוד, ייתכן שיוריד משמעותית את שער השקל. אבל צריך להבין שכמוהו כשריפת שטרות של מאתיים שקלים בהפגנה. מי שמחליט ביודעין לקנות דולרים ששערם גבוה מדי, רק כדי לדפוק את הכלכלה, בעצם מכלה את כספו. בנוסף ייתכן שבין קוראי הוול סטריט ג'ורנל, המשוכנע שהשינויים רק ייטיבו עם מדינת ישראל, יימצאו משקיעים ומחזיקים של קרנות ענק, שיחליטו לנצל את ההזדמנות שבה השקל נמוך מדי, יזרימו פקודות קניה בהיקף גדול, ובעצם ירימו מהרצפה את שטרות מאתיים השקלים שהמוחים השליכו.

העובדה שבנק ישראל מחזיק ביתרות מט"ח ענקיות גם כן מבטלת את האפשרות שמחאה מסוג הזה תסכן את היציבות הפיננסית.

איני אומר שלא כדאי למכור שקלים ולקנות דולרים. להיפך, אין ספק שיש הצדקה בימים אלו לירידה בשער השקל. לפי כל הסימנים אנו מתקרבים למשבר חוקתי חריף שאיש לא יודע איך ייפתר, והשווקים יכולים באמת להיבהל ממנו בהמשך הדרך. אבל יש הבדל בין קניית דולרים מתוך הערכה כלכלית מפוכחת לבין קניית דולרים כדרך להעניש את הממשלה.

החרדים הצליחו בעבר לפגוע קשות בעסקיו של דודי וייסמן, שפתח את חנויות הנוחות שלו בשבת. אם המוחים ימצאו חברה ספציפית שמזוהה עם צעדיה של הממשלה, הם יוכלו לנקוט בחרם צרכני דומה, אבל קשה יהיה לחקות את המשמעת הצפון קוריאנית של החברה החרדית. וגם לא ידוע לי על עסקים גדולים שמזוהים באופן ברור עם הממשלה.

אם אכן ישתנו פני מערכת המשפט הישראלית, והיא תתמלא בשופטים טיפשים ומושחתים או שתאפשר לישראל להפוך לדיקטטורה, יהיו לכך השלכות כלכליות קשות בהמשך הדרך. לדעתי, יישומן של התוכניות של לוין ורוטמן לאורך שנים כמו שהן משמעותו חורבן המדינה והגעת השקל לערך אפס. אבל כפי שכתבתי, בנקודת הזמן הנוכחית אנו ניצבים בפני פרדוקס, שכמעט בלתי אפשרי מבחינת תנועת המחאה לעקוף. השווקים יצנחו באמת רק כשישתכנעו שתנועת המחאה תנחל כישלון מוחלט ולטווח הארוך, אבל כל מחאה אפקטיבית רק תוכיח את ההיפך מזה: שתנועת המחאה כוחה במותניה והיא מסוגלת לעצור, או לפחות לרכך מאוד, את השינוי בחוק הישראלי.

זעמה של אמריקה

מועמד לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית מתייחס בעוינות לישראל. אינו מתחייב לשמור על ביטחונה. מרבה להזכיר את עוולות הכיבוש. תוהה בעימותים מדוע ארה"ב צריכה להושיט לה סיוע. ובאחד מלילות הסתיו בתחילת נובמבר מתברר שהבוחרים האמריקניים רצו בו כנשיאם הבא.

עם כניסתו של הנשיא החדש לבית הלבן הוא עלול לסרב בהפגנתיות לקבוע מפגשים עם נציגי הממשלה הישראלית. ממש כפי שביידן לא נאות להיפגש עם נציגים הונגרים. ניסיון להפעיל על הנשיא לחץ דרך הקונגרס לא יעזור, כי חברי קונגרס דמוקרטים לא ישושו לעזור לאג'נדה הישראלית, שאין מאחוריה אהדה ציבורית רבה, בעוד שניצחונו של הנשיא הפרוגרסיבי בבחירות ותוכניותיו להגדיל שוויון ולבער אי צדק יהפכו אותו לגיבור תהילה. שיתוף הפעולה המודיעיני והביטחוני יצטמצם, אספקת הנשק תעוכב. המרחב המזרח-תיכוני כולו יקלוט את המסר. דמה של ישראל הותר מבחינת האמריקנים. אירן תפרוץ אל הנשק הגרעיני ללא עכבות, חיזבאללה יעז יותר, מצרים תתנהג כאילו היא פחות מחויבת להסכם השלום… החמאס יפעל ביתר חופשיות מעזה ביודעו שישראל תתקשה להגיב קשות, כשנשיא אמריקני יבטא את זעזועו מהרג אזרחים העזתים. הדרדרות מהירה במזרח התיכון תשקף את הדינמיקה החדשה, וסופה מי ישורנו.

זהו תסריט אימים, אבל תסריט אימים סביר להפליא, אולי כבר לעשור הקרוב. ברני סאנדרס היה יכול להיבחר מטעם הדמוקרטים, והוא אינו שונה בהרבה מהמועמד המתואר. מועמד דמוקרטי עתידי יכול להיות עוין אף יותר ממנו, שיבוט ג'רמי קורבין שכזה. זה לא שדעת הקהל של המפלגה הדמוקרטית תתחלחל. לפי כל הסקרים היא כבר מזמן איבדה עניין בישראל.

הרפורמה של יריב לוין, אם תמומש, מגדילה את הסתברותו של התסריט באופן משמעותי. ישראל מוצגת עתה בפני העולם, למען האמת בצדק, כמדינה שעברה הדמוקרטי מאחוריה. ברם, גם אם שופטי בג"ץ ישלטו ביד רמה לנצח, אין שום ערובה שהתרחיש הנ"ל לא יקרום עור וגידים. אם האחיזה בתהליך ההתרחקות מאמריקה תישאר בידי ישראל, תמיד תיוותר בפני האזרחים האפשרות להעלות ממשלה ליברלית יחסית, בדומה לממשלת בנט-לפיד, שתאחה את מה שנקרע. אני גם בונה על המפלגות החרדיות, שפחות שבויות בטרלול הלאומני, שידחקו בראש הממשלה לעשות אחורה פנה בתסריט כזה.

אבל התהליך שבו המפלגה הדמוקרטית מתרחקת מישראל קשור בעיקר אליה, לא אלינו, ויכולתנו להשפיע עליו מוגבלת. צעירי אמריקה הפכו בחלקם לשמאלנים קיצוניים. הנרטיב האנטי קולוניאליסטי-לבן חולחל אליהם ביסודיות בידי התקשורת ומוסדות החינוך הפרוגרסיביים, וכפי ששמחה רוטמן ציין, גם בידי הסרט אוואטר. קל להם להעמיד על אותה סקלה את מדינת ישראל ואת האדם הלבן המדכא.

סיכוני הרפורמה המשפטית יכולים לבוא לידי ביטוי באופן מיידי. למשל, קריסת הדמוקרטיה הישראלית תביא לצמצום משמעותי במספר האקזיטים בישראל, בגלל נדידת חברות וכשרונות. אפשרות אחרת היא כאוס בגלל התנגשות חזיתית בין בית המשפט העליון לממשלה. אבל ייתכן ואפילו סביר שלא נראה שום דבר מזה. השווקים יחליקו מעליהם באלגנטיות את האירועים מבלי לייחס להם חשיבות, והסטטיסטיקות של הישגי ההייטק ואפילו של הירידה מהארץ לא ישתנו בהרבה. אבל יש דברים שמשתנים אט, אט ואז בפתאומיות, עם קשר לרפורמה המשפטית, אבל ייתכן שגם בלעדיה – כזו היא אפשרות עלייתה של אנטי ישראליות ארסית בארה"ב, שתביא לכך שנשיא הנבחר יהיה אנטי ישראלי מובהק. לא אנטי ישראלי נוסח ברק אובמה, שבתקופתו נסק שיתוף הפעולה המודיעיני והבטחוני עם ארה"ב לגבהים חסרי תקדים, אלא אנטי ישראלי מהסוג האמיתי.

הפרדוקס של תגובת שוק ההון

הכתבים הכלכליים לא יכולים לחכות כבר לתגובת שוק ההון לרפורמה של יריב לוין. שהמניות יקרסו, שהשקל יצנח, שהריבית על האג״חים תעלה.. כלום לא קורה. ממש אפשר להרגיש את אכזבתם. אני כן חושב שהתוכנית מגדילה את אי הוודאות לגבי ישראל ויכולה להיות בעלת השלכות קטסטרופליות בטווח הארוך. אז למה השווקים לא זזים? נראה לי שיש פרדוקס מובנה בעניין זה. הדרך הטובה להבינו היא להיזכר בכהונתה הקצרצרה של ליז טראס כראש ממשלת בריטניה. היא הציגה תוכנית בזבזנית להחריד, שהתאימה לתקופת טראמפ העליזה, ולא לימי האינפלציה הנוכחיים. הפאונד צנח וכמעט הגיע לשוויון מול הדולר.

הקטסטרופה בשווקים מייד אילצה את טראס לוותר על התוכנית ולאחר מכן להתפטר. אפשר לומר שהמשקיעים שנכנסו להיסטריה הקריבו את עצמם למען בריטניה. הם נפטרו מהפאונד במחירי הפסד, אבל בכך אותתו לכולם שהתוכנית הכלכלית איומה. האיתות שלהם הביא לביטול התוכנית, לנסיקה מחודשת של הפאונד וכך לקיבוע ההפסדים שלהם.

אבל משקיעים לרוב אינם כל כך אלטרואיסטים. הם היו מעדיפים שאחרים יקריבו את עצמם למענם, ולא ההיפך. אם ההנחה היא שירידות בשווקים יובילו את הממשלה לרכך עמדה, אז מי שמוכן למכור נכסים או שקלים בהפסד מתוך פאניקה לגבי הרפורמה המשפטית, יוצא פראייר מושלם. הוא מאותת לעולם שהרפורמה מסוכנת, מקריב את כספו לשם כך, אבל אחרים יהנו מהעליות המחודשות, כשהממשלה תיבהל ותרכך את הרפורמה.

על כן, כדי שיהיה סיכוי שהשווקים ינחיתו מהלומה, הם צריכים ראשית להיות משוכנעים, באופן פרדוקסלי, שהרפורמה תשרוד מהלומה. הם כנראה לא בטוחים, וגם אני לא.

משקיעים מבוהלים – בינה מלאכותית מידג׳רני