זו מידת הטמבליות, טמבל

לפני שנתיים פרסם כתב העת המדעי החשוב ביותר נייצ'ר מאמר מעניין בנושא שחיתות ויושר. המאמר תיאר ניסוי יפה שנערך ב-23 ארצות: נתנו לאנשים קובייה ואמרו להם להטיל אותה באופן שבו רק הם יכולים לראות את התוצאה. העניקו להם כסף בהתאם לתוצאה – ככל שהמספר על הקובייה גבוה, כך גדל המענק. הסכום המדובר הותאם ליוקר המחיה בארצם.

האם התוצאה הממוצעת שדווחה הייתה בממוצע שמתחייב סטטיסטית, או שהתמריץ הברור של השחקנים לנפח את התוצאה הוביל לניפוח בדיווח התוצאה הממוצעת? ההנחיה למשתתפים הייתה להטיל את הקובייה פעמיים ולדווח רק על ההטלה הראשונה. הוראה זו הקלה נפשית על הולכת השולל – לא חייבים לפברק תוצאה. אפשר לדווח על ההטלה השנייה במקרה שהייתה גבוהה מהראשונה.

ובכן, בכל הארצות שנבחנו היה הדיווח גבוה מהממוצע הצפוי אבל היו הבדלים. בארצות מערב אירופיות כמו שוודיה, גרמניה ובריטניה ההבדל היה קטן. זאת בעוד שבטנזניה ובמרוקו התוצאות היו קטסטרופליות – כולם מרמים. יצוין שבמשחק המתואר יש שני סוגי רמאות – האחד הוא ניפוח התוצאה והשני הוא מקסום. אם הממוצע גבוה מהממוצע הצפוי, זו עדות לניפוח תוצאה. אם שיעור אלו שנפלה בחלקם הטלת קובייה מקסימלית גבוה משמעותית מהשיעור הצפוי, זו עדות לרמאות בוטה יותר – בחירה להצהיר על הסכום המקסימלי בלי שום קשר לתוצאה האמיתית. היה הבדל בין מדינות בדרך שבה בוצעה התרמית. נראה שוויאטנמים למשל אוהבים לרמות בקטנה, אבל לא ילכו לתבוע את הסכום המקסימלי סתם.

הפואנטה של המאמר הייתה הקורלציה הגבוהה בין האופן שבו התנהגו תושבי ארץ מסוימת במשחק לבין מדדי השחיתות המקושרים עם אותה ארץ. בארצות שידועות כמושחתות (כמו מרוקו וטנזניה) אנשים נטו לרמות. בארצות שידועות כנמוכות בשחיתות, כמו בצפון מערב אירופה, שיעור התרמית היה נמוך. הנורמות החברתיות מחלחלות להתנהגות האישית. המידה שבה אתה מרשה לעצמך לשקר תלויה בנורמות השקר הכלליות בחברה.  זו פואנטה קצת טריוויאלית, אבל כזו שאפשר לפרסם בנייצ'ר. מעניין שהקשר הזה התקיים בעיקר לגבי תרמית מסוג ניפוח הממוצע. ברם, כאשר דובר בסוג הרמאות שגורם לאנשים להצהיר בלי בושה על המקסימום, הקשר בין רמאות שכזו לבין שחיתות כוללת לא הגיע למובהקות סטטיסטית.  אולי נכונות לרמות ביג טיים כרוכה בנכלוליות אישית של המשתתף יותר מאשר בנורמות חברתיות מושחתות.

גורם נסתר נוסף?

מאמר שפורסם בכתב העת "אינטליגנציה" לאחרונה מבקר את הפרסום בנייצ'ר על כך שעצר באמצע ולא העלה את הגורם הנוסף שעומד מאחורי כל הממצאים – היכולות השכליות של בני ארצות שונות. זו ביקורת שאפשר להעלות הרבה פעמים כלפי מאמרים שדנים בהבדלים בין תרבותיים. הם לא מעזים להכניס את גורם הבדלי מנת המשכל כי הוא מאוד לא תקין פוליטית. אני בספק רב אם נייצ'ר היה מפרסם מאמר שמשקלל גורם זה. לא צריך להיות חוקר מבריק יותר כדי להכניס את גורם מנת המשכל לתמונה, אבל צריך להיות לשם כך חוקר פחות מחושב פוליטית.

המאמר ב"אינטליגנציה" לקח את הצלחת התלמידים בארצות השונות במבחני הפיז"ה ובמבחנים דומים נוספים כפקטור נוסף וגילה שהוא הופך להיות הגורם המשמעותי ביותר שיכול להסביר הן את רמות השחיתות והן את חוסר היושר האישי. אם במדינה מסוימת הציונים במבחני הפיז"ה חלשים, כלומר זו מדינה שבה רבים הטמבלים, תהיה בה הרבה שחיתות וגם הרמאות תהיה שכיחה במבחן הטלת הקובייה.

מדוע בעצם שיהיה קשר כזה? האם החכמים לא אמורים לשאוף דווקא למקסם רווח בכל מחיר? המחברים של המאמר ב"אינטליגנציה" מזכירים את תיאוריית ההתפתחות המוסרית של הפסיכולוג השוויצרי ז'אן פיאז'ה שלפיה התפתחות מוסרית דורשת התפתחות של יכולת החשיבה. כדי לראות את הזולת כאדם שווה לך בזכויותיו ולבטל את הנטייה המיידית לראות את הדברים מהפרספקטיבה של העצמי נדרשת יכולת חשיבה והפשטה. כתבתי על הנושא בעבר. אגב, בחברה המערבית ובפרט בקרב הרבה יהודים מאוד מאוד חכמים רואים איך הנטייה הזו הופכת לגרוטסקית – חשיבה מופשטת שמהללת את האחר ואת זכויותיו מעבר לכל היגיון.

מסכמים כותבי המאמר ב"אינטליגנציה": הגישה של המחברים בנייצ'ר אינה שגויה, אבל היא לא שלמה. נורמות של העדר שחיתות עשויות להשפיע על הגינותם של יחידים והגינות היחידים עשויה להשפיע על נורמות של העדר שחיתות, אך שני הדברים גם יחד מושפעים מהיכולת השכלית.

ובכל אופן כמה משפטים לסיום, לפני שנסגוד טוטאלית לארצות החכמות והישרות ונבוז לכל ארצות הנוכלים הטיפשים בדרום אירופה ובאפריקה: ראשית, העולם יותר מורכב משנדמה, ויש  מדינות שלפחות במחקר הנתון לא השתלבו בתבניות המוצעות – ראו למשל את מלזיה, גרוזיה, גואטמלה. תמיד יהיו חריגים לניבויים פשטניים.

honesty

בנוסף לא ראיתי לכך התייחסות במאמרים, אבל הציונים הגבוהים במבחני פיז"ה בסין לצד השחיתות הקשה שם – זה דבר שאומר דרשני. ושמא סין כל כך מושחתת שגם על הציונים במבחני הפיז"ה שלה לא ניתן לסמוך ויש שטוענים שכך הוא.

הערה אחרונה: המדינה שנמצאו בה הכי הרבה אנשים ישרים היא גרמניה.

מודעות פרסומת

נקודת המפנה של הריבית?

לפני כחצי שנה, עם העברת רפורמת המס של טראמפ, כתבתי:

מה תהיה ההשפעה של תוכנית המס במישור המקרו-כלכלי? האם סוף סוף הלחץ בשוק העבודה באמריקה יביא את האינפלציה לרתיחה ויגרום להעלאת ריבית משמעותית אל רמות הריביות ההיסטוריות? ייתכן.

רמת הריבית במדינות המפותחות נוטה להיות דומה. העלאת ריבית בארה"ב תחולל תהליכים שיעלו את הריבית במדינות אחרות, גם אצלנו. כשהריביות עולות, מחירי הנדל"ן כמעט בהכרח צפויים לרדת – כל לוקח משכנתא יוכל להציע פחות כסף במהלך התמקחותו על הדירה שבה הוא מעוניין. הורדת מחירי הדירות בישראל – מה שכחלון לא הצליח לחולל, אולי מנוחין, שר האוצר האמריקני, ועמיתיו הרפובליקנים יצליחו לעשות? לדעתי, זהו תרחיש סביר בהחלט.

אבל איני יכול לסיים בלי הסתייגות: השווקים כרגע לא רואים את העלאת הריבית מגיעה, ועל אף התקדמות אישור רפורמת המס – האג"ח הדולריות ארוכות הטווח מניבות עדיין תשואה נמוכה ביותר. כלומר ההנחה של המשקיעים היא שהריביות יישארו נמוכות גם עוד שנים. אולי מאחר שהשווקים משערים כפי שכתבתי בפוסט קודם, שהכוח של האוטומציה הממשמשת ובאה להגדיל את השפע בעולם ולהפחית מחירים הוא כה גדול, שגם הקלות המס הנוכחיות דלות מכדי לאזן זאת. בנסיבות שבהן המחירים רק יוסיפו לרדת ועובדים ייוותרו חסרי עבודה בשל אוטומציה – לא תהיה הצדקה להעלאת ריבית גם בעתיד.

התמריצים האגרסיביים של טראמפ משפיעים על שוק העבודה – רבים מעריכים שארה"ב קרובה מאוד למה שישראל כבר הגיעה אליו בעידן ביבי הנוכחי – אבטלה של פחות מ-4%. נתון זה אפילו מרשים משנראה כי לשוק מחפשי העבודה האמריקני התוסס נוספו חדשים, שבעבר נותרו בבית לא בהכרח בשל דבקות במשנתה של הסולידית, אלא אולי בשל יאוש.

באופן רגיל ירידה באבטלה מעודדת עובדים לדרוש יותר תמורה וכך מחוללת העלאת מחירים הקרויה כמובן אינפלציה. אלא שהיה נראה בשנים האחרונות שמשהו השתבש בכלכלה – המחירים קפאו בד בבד עם אבטלה צונחת.  ההסברים נגעו לעלייתה של האוטומציה – גם רובוטים שהשתלטו על פסי הייצור והוזילו תהליכים שם. גם הופעתם של צרכנים שמבצעים קניות מול אתרי אינטרנט אחרי השוואת מחירים מקוונת מדוקדקת.

אבל פתאום נושבות רוחות אחרות בכלכלה העולמית. בארה"ב, בקנדה, בבריטניה רואים שהאינפלציה השנתית מתחילה לחרוג מהיעד הרצוי שעומד על 2%. הדולר מתחיל לטפס, כנראה משום שהסוחרים צופים שעם אינפלציה בריאה יבואו העלאות ריבית בריאות, ופתאום יקרה משהו שהיה טבעי בעבר והיום נראה על טבעי – החזקה בדולרים תניב ריבית שוטפת יפה. אט אט מגיעות העליות גם אל האג"ח הדולריות. אג"ח דולרית לעשר שנים מניבה כ-3% לשנה.

אם פניו של סקטור הנפט למשבר רציני בעקבות חידוש הסנקציות על אירן – דבר זה גם צפוי לתרום להעלאות מחירים לאורכו ולרוחבו של העולם. האם זו נקודת המפנה הגדולה בסופו של עשור של ריביות אפס?

שלושים שנה במחלקת יולדות

  מספר לידות בשנה (1988) מספר לידות בשנה (נתונים אחרונים זמינים)
ישראל 100 אלף 184 אלף
פורטוגל 118 אלף 86 אלף
בולגריה 113 אלף 64 אלף
יפן 1.34 מיליון 977 אלף
שוודיה 112 אלף 115 אלף
הולנד 186 אלף 169 אלף
בלגיה 119 אלף 121 אלף
טאיוואן 342 אלף 194 אלף
דרום קוריאה 633 אלף 357 אלף
פולין 595 אלף 401 אלף
אירן 1.95 מיליון 1.53 מיליון
ספרד 418 אלף 408 אלף
הונגריה 124 אלף 92 אלף
איטליה 570 אלף 464 אלף
ארה"ב 3.9 מיליון 3.88 מיליון

כבר לא פעם הצגתי את השינוי, הדמיוני בעוצמתו, במעמדה הדמוגרפי של ישראל בעולם המערבי. ויום העצמאות, שבו העיתונים מפוצצים בכותרות על הצפיפות העתידית של המדינה, הוא הזדמנות לשוב לאותו נושא, חשוב מאין כמותו.

מדוע החרם הערבי כבר לא רלוונטי, אמזון רוצה לפתוח פה סניף, עוד ועוד חברות תעופה נוהרות לפתוח קווים ישירים, מדוע הצמיחה גבוהה ומדוע הדירות כל כך יקרות פה – הטבלה למעלה לא מסבירה את הכול, אבל היא מסבירה חלק גדול מהתשובות לשאלות אלו.  שלושים שנה של דעיכה דמוגרפית במערב ונסיקה דמוגרפית בישראל. אפשר לראות את הצדדים הטובים בכך וגם את הצדדים הרעים: הצפיפות, המחסור בנדל"ן, התרבות סקטורים עניים ופחות יצרניים וציוניים ועוד כהנה וכהנה. אבל זו הטבלה והשלכותיה ילוו את כולנו עד סוף חיינו, ובפרט, אם כפי שנראה כרגע, המגמה שהיא מתארת רק עתידה להימשך. לקנות דירה בסופיה, בטאיפיי, בסיאול, או בירושלים? מהטבלה התשובה ברורה. שימו לב לקריסה הדמוגרפית בבולגריה, בטייוואן ובדרום קוריאה. כמה מילים על ארצות הברית: מצבה טוב משנדמה מהטבלה המצביעה על קפיאה דמוגרפית על השמרים. היא קולטת גם כמיליון מהגרים חוקיים בשנה. לצד ההגירה הידועה ממרכז אמריקה באים אליה גם לא מעט סינים, הודים, פיליפינים, אפריקנים. מהגרים אלו נוטים להיות מהאליטות בארצותיהם ובכך מאזנים את ההגירה המקסיקנית הענייה.

העתיד של רוסיה ושל המזרח התיכון

חברת של פרסמה לאחרונה את התחזית שלה למה שהאנושות צריכה לעשות, מבחינת צריכת אנרגיה ממאובנים, כדי לעמוד ביעד ההתחממות שנקבע בהסכם פריז.

כ-70% מהיצוא של רוסיה מורכב מאנרגיה ממאובנים לסוגיה ומוצרים הקשורים לכך. כשמדובר באירן, היצוא הזה מהווה בערך 85% מסך היצוא. ערב הסעודית? 90% בערך. איך הכלכלה של המדינות האלו תיראה אם התחזית לירידת צריכת האנרגיה ממאובנים תתממש? ונצואלה מהווה דוגמה למדינה שציפתה להסתמך על נפט ולמה שקרה לה כשהמחירים אכזבו. גם רוסיה של ילצין, בזמן השפל במחירי הנפט, בסוף שנות התשעים.

גם רעיון השארת הגז באדמה, שהועלה בידי מתנגדי המתווה ליצוא הגז הטבעי שהתגלה לחופינו, נראה מהגרף הזה אווילי כפי שהוא באמת היה.

אין עשיר בעירו

בחודשים האחרונים עדכנו בוויקיפדיה את טבלת המדינות לפי עושרן לנפש, והדירוג של ישראל מעורר התפעלות. מקום 20! ולמעשה מקום 17, כי מדינות שמונות כמה מאות אלפי תושבים כמו לוקסמבורג, סן מרינו ואיסלנד לא באמת מעניין למנות.

מי נמצא מתחת לישראל? צרפת! בריטניה! יפן! וגם מדינות הנפט איחוד האמירויות, ערב הסעודית, כוויית ובחריין. וגם ספרד ואיטליה ויוון. וגם טאיוון ודרום קוריאה. וגם פורטוגל וצ'כיה. לקראת יום העצמאות ה-70 ישראל מצויה מבחינת שגשוגה הכלכלי במצב מעולה, אולי אפילו דמיוני מבחינות מסוימות. הרי יש פה 20% ערבים וגם ציבור חרדי הולך וגדל שבוחר להקדיש חייו ללימוד תורה מתוך עוני. בתנאים אלו לעקוף את צרפת, בריטניה ויפן זהו הישג חלומי.

הנתונים אינם משקפים בדיוק כושר קניה כי ישראל היא יקרה, וכל העושר הזה שלה אינו מניב יכולת לקנות מספיק מוצרים מקומיים ובראש ובראשונה כמובן דירות. בדירוג העושר לפי כוח קניה מקומי הנתונים אחרים, וישראל נמצאת במקום הרבה פחות מזהיר. ישראל היא מדינה עשירה, אבל אזרחיה אינם מרגישים כל כך עשירים כשהם מנהלים את חייהם הכלכליים בתוכה.

חוקי הכלכלה מפצירים באזרחי ישראל למצוא דרכים ליהנות ממשכורת ישראלית ולנצלה בעולם הזול יותר. התפוצצות הסחר המקוון וההזמנות מאתרים בינלאומיים כמו אמזון, איביי, אסוס, עלי בבא, גירבסט וכל השאר מראים שישראלים מבינים זאת. כך גם הטיסות היוצאות מנתב"ג לעבר יעדים זולים שבהם כסף ישראלי הופך אותך למלך (למשל פולין). גם ברמת המקרו אפשר לזרום עם הקונספט – להביא פועלים מסין במקום לחפש להכשיר ישראלים בבניה. לתת מלגות לסבסוד לימודי רפואה של צעירים ישראלים בחו"ל במקום להיאבק במגבלות שחוסמות הרחבת לימודי רפואה פה. להסתמך על קניית מזון מיובא במקום להתבסס על יצור מקומי. הכסף קיים פה, השימוש הכי אופטימלי בו – בחו"ל.

נגד גידורים

תעודות סל וקרנות מחקות על מניות באות בשתי צורות: בגידור ובלעדיו. המוצר הלא מגודר אמור להחזיר את ערך הנכס שאחריו הוא עוקב, למשל מדד הנאסד"ק או הפוטסי וכיוצא באלו. המוצר השקלי המגודר אמור להחזיר את תשואת המדד, בניכוי החלק של שינוי המטבע. למשל אם הנאסד"ק עמד על 100 וערך הדולר עמד על 4 שקלים, ובסיום התקופה הנאסד"ק עומד על 133 וערך הדולר עומד על 3 ש"ח, התשואה במוצר פיננסי עוקב מגודר תהיה 33% כתשואת המדד ואילו התשואה במוצר פיננסי עוקב שאינו מגודר תהיה אפס. המוצר המגודר נטרל את תנודות המטבע, ואילו המוצר נטול הגידור לא נטרל אותן – את מה שהרווחנו בעליית המדד, הפסדנו בירידת הדולר.

למוצר מגודר יש אם כך יתרון בסיטואציה כמו זו. יתרון נוסף של מוצר מגודר הוא שהמיסוי על עליית ערכו מחושב להבנתי כמו מיסוי כל מוצר פיננסי שקלי, אחרי ניכוי עליית מדד המחירים לצרכן בישראל, בעוד שהמיסוי על עליית ערכו של מוצר לא מגודר מחושב בצורה שונה, שלטווח הארוך היא פחות כדאית.  בנוסף אציין שלגידור מטבעו יש עלויות, אבל זהו עניין של מזל ולעתים גידור יכול גם להניב רווח (ראו סקירה בנושא).

הבעיה הגדולה בהשקעה במוצר מגודר היא שהיא מכניסה להשקעה סיכון במקרה שערך המטבע יצלול. במקרה כזה המשקיע במוצר המגודר יאבד את כספו מבלי שמניות המדד נפגעו כלל. למשל התפוררות ברית המועצות וקריסת מחירי הנפט הפכו את חשבונות הבנק ברוסיה הנקובים ברובל לחסרי ערך. מי שהצמיד כספו לרובל באיזושהי דרך הפסיד הון עתק. למה למי ששם את כספו בנכסים ריאלים לקחת סיכון להתרחשות דומה.

בישראל קריסת השקל יכולה לנבוע מאתגר ביטחוני חמור שתציב לנו מדינת אויב או מעליית פופוליזם סוציאליסטי שיפגע במשקיעים. שני התסריטים נראים לי בעלי סבירות נמוכה, אך ייתכנו גם סיכונים נוספים – למשל הגשמת פנטזיית הימין לסיפוח מלא של השטחים ישמרנו האל, סנקציות מצד מדינות זרות, רעידת אדמה קשה ועוד. לא מיציתי את קשת האפשרויות: הרי די היה במשבר הפיננסי בבריטניה ובברקזיט כדי להוריד את ערך המטבע הבריטי מול השקל בכמעט חצי. ובריטניה עודנה מדינה דמוקרטית משגשגת המצויה בתקופת שלום, והמנהיג הסוציאליסטי הקיצוני אפילו עוד לא עלה שם, גם אם הסקרים הנוכחיים נותנים לו צ'אנס. ייתכנו גם תנודות מטבע טבעיות ולא קטסטרופליות שעדיין יפגעו קשה במשקיעים המגדרים.

יאמר לי מישהו – נכון, המוצר המגודר ייפגע קשות ואף אנושות אם ערך השקל יצלול, אבל במקרה כזו ודאי בנק ישראל יעלה את הריבית על השקל כדי לבלום את המפולת, והמוצר המגודר יהנה מעליית ריבית זו. יש בכך אמת, אך אין לנו שום הבטחה שעליית הריבית תוכל לקזז את נפילת הערך.

טענה אחרת שאפשר להעלות היא שבעוד שהמוצר המגודר מסכן את המשקיע אם יצלול השקל, הוא צפוי להרוויח ממנו אם יצלול הדולר. ומי אמר שהדולר יציב יותר מהשקל. באישיותו הנשיא טראמפ לבטח יציב פחות מראש הממשלה שלנו. בכל אופן יש הבדל שמים וארץ. מוצר לא מגודר מנותק משאלת התנהגות המטבעות ואמור לשקף ביצועים פיננסיים אמיתיים. מוצר מגודר מהווה הימור על התנהגות מטבעות. הימור שייתכן שיצליח, ייתכן שייכשל, אך לא ברור מדוע למשקיע השם כספו על מדדים לטווח הארוך צורך להמר בכלל. חשבו על מנהיג אירן חמינאי, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, חברי הכנסת סמוטריץ' או יחימוביץ' – למה לכם להמר על הנזקים שהם עלולים לגרום כשאתם משקיעים ב-s&p 500.

הערה לסיום: אג"חים הם מטבעם מוצר נומינלי, שההימור על תנודות מטבע מהווה חלק בלתי נפרד משיקולי ההשקעה בו, ולכן האמור כאן מתייחס רק למדדי מניות זרות, על אופיים הריאלי, ולא למדדי אג"חים זרים.

הטוב, הרע והפפר

התנסיתי בחשבון בבנק הוירטואלי/דיגיטלי של לאומי – פפר, ובשלה העת לרוץ לספר לחבר'ה.

פפר אינו באמת בנק לעת עתה ואי אפשר להשתמש בחשבון בו כחשבון בנק בלבדי. השקעות בניירות ערך למשל לא מוצעות בפפר כלל בינתיים. אף על פי כן כשמתייחסים לפפר כצעצוע בנקאי, זהו צעצוע חביב מאוד.

מי שרוצה חשבון לשניים או סתם נוהג לתת לאחרים גישה לחשבונו, הרי יש כאלו שנותנים לבני משפחה מחושבים מהם להסתכל ולעקוב – פפר פסול בשבילו מראש. עובד רק מהסלולר הפרטי. אין גישה לחשבון מכל מכשיר מחובר לאינטרנט .

בשביל פעולות מורכבות מעט יותר מהרגיל – למשל הוצאת ערבות בנקאית או אפילו משיכת מזומנים מטלר ושלא מכספומט – פפר חסר אונים.

לאיזה צורך פפר כן מועיל? במרוצת השימוש בכרטיס האשראי שמסופק לכל בעל חשבון (כרטיס שהוא אכן חתיך מהמם בצורתו החיצונית, כמו שמבטיחים בפפר) – ניתן לראות באפליקציה בין רגע כל חיוב וחיוב. זו אטרקציה מועילה שמאפשרת לוודא במיידי ששילמת מה שחשבת ששילמת. לפעמים היא גורמת לך דפיקות לב מיותרות כי לרשימת החיובים נכנסים חיובים לא סגורים שבוצעו רק לצרכי טסט.

יתרון יפה נוסף בפפר הוא מנוע חיפוש שמאפשר לעקוב במהירות אחר כל הוצאות האשראי והעו"ש. הכנס את המילה "ספרים" וראה מייד כמה בזבזת על קניית ספרים (הרבה במקרה הפרטי שלי). באתרי בנקים הדברים לרוב יותר מסורבלים.

האפליקציה מציגה מיוזמתה פילוחי הוצאות שוטפים. עם זאת, גם כאן לא הכול מושלם. פילוח הוצאות חודשי מסודר באשראי עוד לא הצלחתי לעשות ואפילו האתר של לאומי קארד, מנפיקת הכרטיס, לא ממש עוזר. ב-2008 לאומי קארד הוציאו כלי אונליין לפילוח הוצאות. ב-2018 הם העלימו אותו או הפכו אותו לחסר ערך, כך נראה. לפחות העברת הוראות הקבע מהכרטיס הישן לכרטיס החדש דרך אתר לאומי קארד עברה באופן מושלם.

הגימיקים הגדולים של פפר הם הריבית הגבוהה יחסית על חסכונות (עד סכום מוגבל) והפטור מעמלות עו"ש שוטפות. יש גם 250 ש"ח שבאים כמענק הצטרפות. מצד שני גם למוגבלות של פפר יש מחיר. אין עו"ש מט"ח וחיוב אשראי בחו"ל מומר לשקלים באופן יקר למדי (עמלת ההמרה של לאומי קארד היא 3%). העברת כספים מהחשבון החוצה מבוצעת בשילוב עם אפליקציית פפר פיי ולהעברות בסכום מוגבל ולפרטנר בעל תודעה דיגיטלית הדברים עובדים ממש בנוחות.

הגישה המיידית הקלה והמהירה לאפליקציה היא נעימה מאוד ויוצרת באמת חוויית שימוש ייחודית. הזמינות של נציגי פפר לצ'אט מיידי בכל השעות היא מופלאה. אחת מהרעות החולות של הבנקאות בישראל היא הקושי לתקשר עם בנקאי והעובדה שתמיד צריך לעשות זאת בשיחת טלפון מעיקה ותובענית למשאבי הקשב במקום בכתב – כבוד לפפר על פריצת הדרך.