הטוב אינו רע

סגן השר אביר קארה הפיץ בטוויטר גרף שמראה כמה התייקרה ישראל בתקופת שלטונו של בנימין נתניהו. אין לי כל כך חשק להגן על ביבי בימים אלו. מגיע לו שיפיצו עליו שקרים וסילופים, כפי שהוא ונאמניו מפיצים על הממשלה הנוכחית. מה שראש הממשלה בנט קרא לו בצדק "מכונת הרעל".  ברם, האמת צריכה להיאמר – זהו סילוף מוחלט, קיצוני ממש.  אף שאפילו עומר מואב בא לעזרו של קארה וצידד בצדקתו.

הגרף של קארה מראה התייקרות בערכים דולריים, ואין זה מפתיע בכלל שישראל התייקרה במונחים דולריים, כי השקל התחזק מאוד בזמן ביבי. גם בגלל שביבי כנראה עשה כמה דברים טובים, וגם ובעיקר כמובן בשל תעשיית ההייטק הישראלית המזהירה. העובדה שהשקל התחזק כל כך (בערך ב-40% מול סל המטבעות) היא בשום פנים ואופן לא לרעת ביבי, אלא רק בעדו. הטוב אינו רע. זה שכל קנייה בשקל דורשת הרבה יותר דולרים זו עובדה משמחת מנקודת המבט של הכלכלה הישראלית. רכושם של הישראלים בשקלים ופרנסתם בשקלים, וטוב ששקליהם שווים הרבה.

איך יודעים בבטחה שטענה מסוימת היא סילוף מוחלט? אם רואים שההיגיון הפנימי שהיא צופנת בתוכה הוא תמריץ מזעזע. אם באמת אזרחי ישראל היו חיים ונושמים את הגרף של אביר קארה, ואם היו מתרשמים ממנו עד כדי כך שהיו מצביעים לפיו, היה לראש ממשלה תמריץ לחולל קטסטרופה כזו, כלכלית או בטחונית, שבה הדולר יגיע לחמישה או לשישה שקלים, בדומה למה שקרה במשבר הכלכלי הגדול ב-2003. אז המחירים בסופרמרקטים פה יראו פתאום מאוד זולים בתרגום למט"ח, ופתאום ישראל תצטייר כמופת של הוזלת מחירים למי שמודד דברים בדולרים. זו תהיה כמובן תפיסה מעוותת לחלוטין. לא כך מודדים התייקרות.

האינפלציה תסתדר

התייקרות המחירים בארה״ב ובאירופה (ולאחרונה גם בישראל) מסמנת קץ לתופעה מדהימה שנמשכה יותר מעשור: לא משנה כמה כסף הבנקים המרכזיים הדפיסו – המחירים סירבו לעוף למעלה בניגוד לכל הכרזות נביאי הזעם. נביאי הזעם דיברו ללא הרף על מעגלי ריבית, חובות וגרעון שיביאו לקץ השגשוג, להיפר אינפלציה ולמיתון חריף, אבל לשווא.

אבל עכשיו אי אפשר להתעלם מהאפשרות שנביאי הזעם אמנם טעו בתזמון אבל צדקו בעיקרון. רמות האינפלציה בשנים עשר החודשים האחרונים הדהימו את הכלכלנים. בהתחלה חשבו שהבלגן שחוללה המגפה בקווי האספקה אחראי להתייקרויות. אחר כך הודו שצדק הכלכלן לארי סאמרס שטען כל הזמן שהתמרוץ של ממשל ביידן מוגזם ויביא לאינפלציה. עכשיו כבר מדברים על אפשרות לסטגפלציה, שילוב בין מיתון לעליית מחירים, בדומה לאירועי שנות השבעים. האפשרות הזו מצמררת את סוחרי הבורסה ומביאה לירידות חדות.

כלכלה היא במידה מסוימת פיזיקה, במידה מסוימת חשבונאות ובמידה מסוימת פסיכולוגיה. דמיינו שסין פולשת לטאיוואן: אספקת המוליכים למחצה לעולם נפסקת, על הסחר עם סין מוטל אמברגו. הלחצים האינפלציוניים הקיצוניים שיווצרו אז הם עניין של פיזיקה: מחסור אמיתי בעצמים פיזיים. גם המלחמה באוקראינה יצרה מידה של מחסור באנרגיה ובחיטה וגם לה חלק באינפלציה מהסוג הפיזיקלי.

כשממשלה מחליטה להציף בכסף את השווקים, כפי שעשה ממשל ביידן בתקופת הקוביד וכפי שעשו ביתר שאת בוונצואלה ובזימבבואה, העניין הוא חשבונאי. תמיד לעגתי למחשבה שבגלל גרעון של 3%, 4% או 5% יש החושבים שכלכלת מדינה נדונה לקטסטרופה. המספרים האלו אינם קבועים בטבע ובלוגיקה כמו מקדם הגרביטציה או מספר אוילר והם משתנים לפי הנסיבות. אבל מה קורה בגרעון קבוע של 10 אחוז או 20 אחוז נוסח ונצואלה? אז היפר אינפלציה היא בלתי נמנעת.

אבל בימים כתיקונם האלמנט הפסיכולוגי הוא עיקרי. אם הציבור מצפה לעליות מחירים ולשחיקת ערך המטבע, הציפיות שלו יוצרות מציאות. עובדים יסרבו לעבוד בלי העלאת שכר. מעסיקים יתגמשו ויתנו להם. המחירים בחנויות יעלו, והקונים יסכימו לשלמם. בנוסף ישנו אפקט הכסף הבוער ביד של המחזיקים בו. הם יודעים שהשטרות שלהם הולכים ונעשים חסרי ערך ומחפשים כל סיבה להיפטר מהם ולקבל מוצרים במקומם. לבנק המרכזי יש יכולת לשבור את המעגל הפסיכולוגי על ידי הפיכת אשראי ליקר להחריד באמצעות העלאות ריבית. כך הודברה האינפלציה בשנות השמונים בעולם ובישראל וכך היא תודבר שוב, אם יווצר הצורך. ברם, בתהליך זה שוקי המניות יסבלו, חברות עמוסות בחוב שחייבות לגלגל אשראי יפשטו רגל, והאבטלה תיגבר.

אני אופטימי גם לגבי המישור הפיזיקלי, גם לגבי החשבונאי וגם לגבי הפסיכולוגי, לפחות כל עוד טאייואן לא מותקפת ופוטין לא פונה לנשק גרעיני. במישור הפיזיקלי העובדות הדמוגרפיות היסודיות לא השתנו: אין צמיחה באוכלוסיית המערב. האוכלוסיה מזדקנת, האוטומציה יכולה להחליף עובדים. אנחנו בתהליך של יציאה מהמגפה וחזרה לעולם עם טיסות ותיירות. תהליך שדורש התאמות, כמו שרואים בתורי הענק בנתב״ג, אבל הוא בדרך להשלמתו. צריך אמנם לשים כוכבית ולציין את הזירו קוביד ההזוי של סין. אבל גם הם יתפכחו. המחסור בנפט אינו חריף כמו בשנות השבעים, ותהליך האימוץ של מכוניות חשמליות מתקדם יפה.

מבחינה חשבונאית כמעט אין ספק שהרפובליקנים ישתלטו על הקונגרס ב-2022 והם יוציאו לביידן את הנשמה לפני שיחתמו על כל סנט. בזבוזים פרועים לא יהיו שם. כל מיני תוכניות שממשל ביידן הגה ויכלו להרוס את אמריקה – כמו חוק הלפרט משלהם לקצבאות ילדים – כשלו למזלה של האומה. רק הוצאות עתק לתקציבי הגנה אולי יכולות להוות סכנה תקציבית, ושוב אנחנו חוזרים לשאלת סין וטאיוואן או הנשק הגרעיני של פוטין.

במישור הפסיכולוגי רואים מהתנהגות השווקים שהם מאמינים שהבנק המרכזי הולך להיות קשוח עם העלאות הריבית. הצניחה בשערי המניות, והחרדה והפסימיות שנובעות ממנה הן בדיוק מה שצריך כדי שהבוסים בחברות השונות יסרבו להעניק העלאות שכר ואולי אפילו יתחילו לקצץ. דבר זה יחזיר לכסף את ערכו כמשאב יקר המציאות. תקופה של התלהבות יתר באה לקיצה, עד שהאינפלציה תתייצב, הריביות יתייצבו ותינתן הזדמנות להתלהבות נוספת. אלא אם הרודנים של סין ורוסיה יקחו אותנו לאבדון.

במה אני לא מסכים עם אורי כץ

אורי כץ חיבר ספר חדש: "כסף כחול לבן", על כלכלת ישראל. אידיאולוגיה קפיטליסטית טהורה ולא מתנצלת בתוך ים הכתיבה הכלכלית הסוציאליסטית – הרי זה כמים צוננים לנפש עייפה. הספר סוקר את עיוותי הסוציאליזם ונזקם מאז הקמת המדינה. כפי שכץ כותב על התקופה שעד תוכנית הייצוב:

במשך כשלושה עשורים בוזבז חלק ניכר מכספי החסכונות של תושבי ישראל על תמיכה במגזרים כושלים, על אשליות שליטה כאלו ואחרות ועל יזמים שתחום ההתמחות שלהם היה קירבה לצלחת. זו הייתה זוועה בלתי נראית, שכן איננו רואים את כל הפירמות המשגשות שהיו קמות פה אילו פעלה המערכת הפיננסית כשורה; אולי היינו מצליחים להשתלב בשוק הבנקאות הבינלאומית, בהתאם ליתרונות היחסיים של היהודים בגולה, והיינו עשירים כיום כמו שוויץ וסינגפור? אולי חברות ענק כמו "איקאה", "נוקיה" או SAP היו מופיעות לראשונה בישראל, תחת שמות אחרים כמובן, במקום בשבדיה, פינלנד וגרמניה? לעולם לא נדע, כי פנחס ספיר ועמיתיו האמינו שמפעלי טקסטיל בפריפריה וחברת העובדים של ההסתדרות הם העתיד, והם השתמשו בכספי הציבור הישראלי כדי להמר באופן כושל להפליא על החזון שלהם.

הספר הוא בכללותו לרוחי, אבל להלן אכתוב דווקא על כמה דברים שבהם איני מסכים עם כץ:

האם אנחנו באמת עליונים גנטית? כץ מפרט את כל הממצאים הידועים שמראים את הכישרון היהודי החריג: פרסי נובל, מדליית פילדס, 20% מהמיליונרים בבריטניה וכו' וכו', ואז תוהה "האם אנחנו באמת עליונים גנטית". ודוחה טענה זאת בקש לטובת הסבר תרבותי-מוסדי. הנימוקים כל כך קלושים שאני תוהה אם העדפת ההסבר התרבותי-מוסדי (שלמעשה מדבר על נשירה של הטיפשים ולפיכך, באופן סמוי, גם הוא הסבר גנטי בחלקו) אינה פשוט דרך להבטיח שהקוראים הנאורים שיקבלו בחילה אם חלילה יגלו שהם "עליונים גנטית" לא יבטלו את הספר כבר בעמ' 27. בפועל אינטליגנציה היא גנטית במובהק, וכל הפלפולים של שוחרי השוויון לא ישכנעו אותי, כמי שחונך על סגולותיו של התער של אוקהם, שגם הפערים הזועקים בין קבוצות אתניות באינטליגנציה אינם מן הסתם גנטיים.

כרית הביטחון של המשק. אורי כץ כותב: "בשנים האחרונות נמניתי עם קבוצה של כלכלנים שכתבו שוב ושוב שהגדלת הגרעון בתקופה של צמיחה היא טעות, ושבמקום לבנות את כרית הביטחון של המשק, הממשלה מכניסה את ישראל למצב מסוכן". זו נראית לי תפיסה שגויה מאוד. אי אפשר לצבור כרית ביטחון על ידי צבירת שקלים או הפחתת חוב שקלי, כי שקלים תמיד אפשר להדפיס. ילד לא יכול לחסוך חלומות. הוא תמיד יוכל לחלום, ולכן אין לו מה לחסוך. שקל, יאמר חכם זן מקרו-כלכלי, הוא חלום של הבנק המרכזי.  כן אפשר לצבור כרית ביטחון על ידי צבירת מט"ח. גם לזה יש את מגבלותיו, כמו שמראה מה שקרה ברוסיה, שם חסכו מט"ח לקראת המלחמה הגדולה, ובסוף האמריקנים הקפיאו לפוטין את דינריו. אבל כל עוד אינך מעלה את חמתה של הקהילה הבינלאומית עד כדי כך, יש ערך לחסכון המט"ח שלך. בנק ישראל חסך המון מט"ח בשנים האחרונות. הרזרבות הגיעו לגבהים עצומים, ואיני בטוח שאורי כץ מרוצה מכך, כי הדבר נובע מהתערבות של בנק ישראל במסחר במטבע, דבר שבטח מעורר בו אנטגוניזם.

מדינת ישראל תדעך לאיטה ותצטרף לקבוצה אפרורית של מדינות שנמצאות על התפר שבין העולם המפותח לעולם המתפתח. נראה לי מוזר להגיד על המדינה היחידה בעולם המערבי שבה הילודה גבוהה משיעור התחלופה ושמעולם בכל שנותיה לא חוותה הגירה שלילית (ובימים אלו ממש ההגירה אליה חיובית מאוד) שהיא "תדעך לאיטה". ישראל ניצבת בפני איומים: שינוי דמוגרפי, התגרענות המזרח התיכון, אבל תרחיש הדעיכה הוא לאו דווקא הסביר ביותר. אורי כץ ומשפחתו יחיו לפי רמת החיים של הסקטור שלהם; לא לפי רמת החיים של חרדים או ערבים. ממוצע התמ"ג של ישראל אולי יירד בעתיד (לא בטוח), אבל אין סיבה להניח שרמת החיים של אנשים מסוגו של אורי כץ תרד. הגלובליזציה, התפשטות העבודה מרחוק, העובדה שישראל משיגה באיטיות את יתרון הגודל עם התעצמותה הדמוגרפית, האיתנות של סקטור ההייטק, הקמת תשתיות תחבורה ורכבת תחתית שחיכינו להן מאז קום המדינה – כל אלו רכיבים שיאפשרו למשכילים בישראל לחיות ברמת חיים דומה לזו שחיים בה בניו יורק, רק בלי הפשיעה. ואם יש חרדי בבני ברק שיבחר להקדיש את חייו לתורה ויוריד בכך את התמ"ג, מה זה מפריע לאורי כץ. מדינות כמו ברזיל מראות שעשירים יכולים לחיות בהן נפלא גם בתוך עוני נוראי, אבל עליהם להסתגר מאחורי מנעולים כדי שלא יירצחו וייאנסו. העוני החרדי בישראל לא מאיים על העשירים והם אינם נזקקים למנעולים. מילה טובה על החרדים (שאי אפשר להגיד על הערבים מצביעי חד"ש): הם לא באמת מאמינים בסוציאליזם (אף שש"ס מעמידה כך פנים לרגע פה ושם), והם אינם מהווים על כלכלת ישראל את אותו סוג איום שפנחס ספיר היווה.

יש עוד דברים שלגביהם אני בספק אם הצדק עם כץ, למשל כשהוא מפקפק בתועלת של השירות בצבא ו-8200 לתרבות ההייטק בישראל. נראה לי שהוא נחוש מדי להראות שלא ייתכן שמעורבות המדינה עוזרת לכלכלה. אבל כמו שגל"צ לוקח ילדים והופך אותם לעיתונאים, הצבא לוקח ילדים והופך אותם ליזמי תוכנה יצירתיים. החיים מורכבים מכדי להגיד שכל דבר שהשם "ממשלה" מופיע עליו הוא בהכרח נזק צרוף לכלכלה החופשית.  הצורך הוא אבי ההמצאה, וכך גם הצורך הלאומי בצבא מתקדם טכנולוגית. עדיין, הספר הוא סקירה טובה, ובחלקה הגדול גם משכנעת, באשר להתפתחותה של כלכלת ישראל מהיווסדה ועד היום.

על עושר העמים, על תיאוריות קשר ועל זו שלא קשורה

מכון הסקרים YouGov פרסם היום סקר מרתק על אמונה בקונספירציות. הסוקרים הציגו לנשאלים מ-24 מדינות בעולם קונספירציות שונות ובחנו את מידת האמונה בהן בכל מדינה ומדינה.

הממצאים של מכון הסקרים שוב החזירו אותי אל הממצא העתיק שלי: עשירים נגד הפלות. מצאתי בזמנו, לפני עידן ועידנים, שיש דרך פשוטה לנבא איזו מדינה עשירה ואיזו מדינה ענייה. בודקים כמה אחוזים מהתושבים במדינה תומכים בהיתר הפלות, ומייד מקבלים אומדן מעולה מה רמת העושר של המדינה. כמה שיותר תומכים בהיתר הפלות, ככה המדינה עשירה יותר. מתאם דומה מאוד התקבל בין תמיכה בנישואים חד מיניים לבין עושר של מדינה. יותר תמיכה בנישואים חד מיניים משמעותה תמ"ג לנפש גבוה יותר.

אבל גיליתי היום תגלית מרעישה במדעי החברה. יש אומדן אפילו טוב יותר ואמין יותר. אז דיברתי על קורלציה של 0.85 עם התמ"ג. היום כבר אפשר להגיע, עם מדד אחר לגמרי, לקורלציה דמיונית של 0.92. מה עושים כדי להגיע לניבוי כה מדהים? בודקים את ההפרש בין מספר המאמינים בארבע תיאוריות קונספירציה למספר השוללים אותן. התיאוריות הן:

  • מספרי הנספים בשואה פוברקו
  • הנחיתה על הירח זויפה
  • תופעות הלוואי של החיסונים מוסתרות
  • מידע על מגע של האנושות עם חוצנים מוסתר

מסיכום ארבעת המשתנים יוצרים ממוצע של מידת קונספירטיביות המדינה. מחוללים בתוכנה סטטיסטית מתאם עם התמ"ג לנפש (במדידה לוגריתמית), ומתקבלת הקורלציה שלא תיאמן: 0.92. זו כמובן קורלציה הפוכה. יותר קונספירטיביות, פחות עושר.

מסעיר לחשוב שאין בעצם שום קשר בין שני המדדים, זה הישן שמצאתי וזה החדש. אפשר בקלות לדמיין תומכי הפלות נלהבים שחושבים שמסתירים מידע על חיסונים (מבחינה אידיאולוגית ההתנגדות לכפות על אישה ללדת יכולה לגור בקלות עם ההתנגדות לכפות על אדם להתחסן). והאם הקונספירטור ההזוי שחושב שהנחיתה על הירח זויפה חייב להחזיק בעמדה ששוללת חתונה בין שני גברים? מה הקשר בכלל. ובכל אופן אלו שני מדדים נפרדים, שכל אחד מהם מנבא ברמת דיוק מופלאה את מידת העושר של המדינה.

כל הדרכים בעולם העתיק הובילו לרומא, וכל הדרכים במדעי החברה מובילות לאייקיו. סביר להניח שהאנשים החכמים והמשכילים, בעלי האייקיו הגבוה שהופכים מדינה לעשירה, הם הדבק שמחבר בין שני המדדים. הם גם תומכים בעמדות ליברליות והשתחררו מהקבעונות הדתיים השמרניים והם גם בזים לקונספירציות.

בזים לקונספירציות, אמרתי? לא בדיוק. יש תיאוריית קשר אחת שלא מלמדת כלום על עושרה של מדינה, מאחר שגם במדינות העשירות מאמינים בה, לא פחות מאשר במדינות העניות. זו התיאוריה שהקמפיין של דונלד טראמפ שיתף פעולה עם רוסיה כדי לזכות בנשיאות ב-2016. זהו מן הסתם היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. כי אנשים עם אייקיו גבוה שונאים שונאים שונאים את דונלד טראמפ, וגם את ולדימיר פוטין. תיאוריית קשר ביניהם מדברת אל ליבם של החכמים. אמונה רווחת בה אינה עדות לכך שמדינה עניה.

זמנים אינפלציוניים מעניינים

ביולי 2020 כתבתי פוסט שבו הדגשתי כהרגלי שאין באמת סכנה לפשיטת רגל לאומית בעקבות הדפסת הכספים לפיצוי נזקי הקורונה. זאת כי הבנק המרכזי הוא כמו אלוהים, וכמו אלוהים שלא יוצר אבן שלא יכול להרים, כך גם הבנק המרכזי לא יוצר חובות שאין ביכולתו לפרוע. השליטה שלו במדפסת הכסף הופכת אותו לאלוהים מבחינה זו.

בתגובות לפוסט הקשתה עליי קמיליה:

אני מוכנה לחשוף את בורותי הכלכלית.
שאלה שמציקה לי מאז קריאת הפוסט הקודם:
על מה מבוסס הביטחון שהדפסה מסיבית של כסף לא תיצור השתוללות אינפלציונית (כפי שהדפסה שכזו יצרה, לא פעם אחת ולא במדינה אחת, בעבר)

השבתי שכבר שש שנים שהאינפלציה בארץ אפסית, כך שמבחינה אמפירית נראה שהאינפלציה הודברה. אבל קמיליה לא השתכנעה:

מגמה שנמשכת 6 שנים רצופות – ממש לא מרשימה אותי. גם לא מגמה שנמשכת 16 שנים.
אפילו מגמה הנמשכת כבר 60 שנה – רק *מתחילה* לרמוז לי ש*יתכן* וחל שינוי מהותי כלשהו, שהוא בלתי הפיך. ולפיכך הסיכוי שדברים קודמים יותר יחזרו הוא קטן למדי.
((( אני לדוגמא לא משוכנעת כלל שאין כל סיכוי שיחזרו, בורסיה כלשהי, הדברים שבני אדם עוללו זה לזה במחצית הראשונה של המאה ה 20. גם אם "ההפסקה" נמשכת כבר יותר מ 70 שנה. )))

אם נחזור לדיון הזה כשאנחנו חכמים יותר מאחר שכבר שנה וחצי חלפה, אני שמח לבשר שאף מדינה לא פשטה את הרגל בשל הפיצויים לנפגעי הקורונה, אבל לצד זאת צריך גם להודות שהיה בדבריה של קמיליה יותר צדק משחשבתי באותו זמן. אמנם בישראל גם השנה הייתה אינפלציה בגבולות הסביר והנסבל (2.8%), אך בארה"ב ובמדינות נוספות האינפלציה הפכה פתאום שוב לבעיה רצינית. מדד המחירים לצרכן בארה"ב עלה ב-7% ב-2021.

רבים ממעיטים בחשיבות העניין. זאת מאחר שתוכניות הסיוע הנדיבות באמריקה לנפגעי הקורונה כבר פוקעות, עם הלחצים האינפלציוניים הייחודים שהן יצרו, ובכלל ייתכן מאוד שהמגפה כבר תהיה מאחורינו בסוף גל האומיקרון.

ברם, באופק יש סכנה אינפלציונית חדשה ואפילו קיצונית: אי אפשר להתעלם מהסיכונים הגיאו-פוליטיים האינפלציוניים שיוצרת חולשת ארצות הברית בשלוש חזיתות: רוסיה, סין ואירן.

בחזית הרוסית תסכן פלישה רוסית לאוקראינה את יציבות אספקת הגז לאירופה. ייתכן שחזור של משבר אנרגיה קטסטרופלי כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים, עם אותה תרומה לאינפלציה הכללית. עוד לפני מלחמה באוקראינה מחירי הגז הטבעי באירופה הרקיעו שחקים מאחר שהפקת אנרגיה משמש ומרוח לא מספקת את הסחורה. התייקרות של הגז יכולה להוביל גם להתייקרות של הנפט. מבחינתנו כישראלים, נסיקת מחיר הגז בעולם תאיר באור חיובי את מתווה הגז שמבטיח מחיר קבוע בישראל ותביך את אנשי דה מרקר שהשתלחו במתווה במשך עשור.

הסכנה הרוסית-אוקראינית היא כאין וכאפס לעומת הסכנה לכלכלה העולמית מפלישה של סין לטאיוואן, גם בשל הפגיעה בייצור המוליכים למחצה, שהם חיוניים לכל מכשיר דיגיטלי מתקדם, ושהכנתם דורשת תשתית עדינה ורגישה לכל פגיעה. גם בשל משטר הסנקציות נגד סין שהמערב יהיה חייב להנהיג בעקבות פלישה כזו. ובמובן מסוים, הצורך למנוע את הפלישה לטאיוון מכתיב תגובה הרסנית לכלכלה כלפי פלישה לאוקראינה. אם רוסיה תפלוש לאוקראינה ותשיג את כל מבוקשה, ומבלי שתספוג מכה כלכלית אנושה, זה כבר יהיה מביך ומשפיל מצד הסינים להתאפק לפני שהם גם יממשו את מלוא גחמותיהם הגיאו-פוליטיות.

בחזית האיראנית התחושה כרגע היא שהאירנים מעוניינים בשיבה להסכם הגרעין. לפני זמן מה הסימנים היו שונים.  מלחמה עם אירן יכולה לפגוע ביציבות השקל וכך להעלות את מחירי הדברים המיובאים בארץ, ובתסריטים מסוימים היא עלולה אף להביא לחסימת נתיבי ייצוא הנפט לעולם וכך שוב להחזיר אותנו למשברי הנפט הגדולים של שנות השבעים.

זמן הימין הכלכלי

מה יקרה כשסוף סוף הבנקים המרכזיים ידפיסו מספיק כסף? שאלה שחיכתה במשך עשור לתשובה, והנה התשובה מגיעה. הכסף מתחיל לרדוף נואשות אחרי עובדים. בארצנו ישנו ביקוש היסטרי נואש לעובדים בתעשיית ההייטק ובארה״ב מדווחים על תופעה היסטורית שזכתה כבר לשם: ״ההתפטרות הגדולה״. המון עובדים שמאסו בתנאים של עבודתם הנוכחית, ברודנות של הבוסים או בשכר הנמוך, פשוט מתפטרים ויודעים שימצאו בנקל עבודה חדשה.

אבל גם אי אלו סממנים שליליים מתחילים להופיע. האינפלציה גואה, בפרט על רקע משבר האנרגיה באירופה והגרמנים נזכרים בחרדת האינפלציה הישנה שלהם. איגודי העובדים שם מתחילים לדרוש העלאות שכר שבוודאי יתרמו גם הן לאינפלציה כבמעגל שוטה.

המאבק בהתחממות הגלובאלית סופג מכה קשה בימים אלו מאחר שהאירופאים מאבדים אמון בטכנולוגיות הירוקות לאור משבר האנרגיה שלהם. זהו מאפיין של התקופה החדשה. עד עכשיו חיינו במשך יותר מעשור בעולם שבו השמאל צדק בו. לא הדפיסו מספיק כסף והפיתרון האופטימלי היה לחלק מספיק כסף לכולם ולהשקיע השקעות עתק בטכנולוגיות ירוקות. זה פיתרון שהשמאל קידם, והימין התחלחל ממנו (לפחות בטרם הופעת טראמפ שידו הייתה קלה על המדפסת). עכשיו מספיק כסף הודפס וצריך לייעל את הכלכלה כדי שלא תהיה אינפלציה. כאן לימניים יש הרבה יותר מה להציע. וגם: שני האיומים הקשים ביותר על הכלכלה העולמית, בעלי פוטנציאל קטסטרופלי: מלחמה עם אירן שתחסום את תעבורת הנפט ומלחמה בטאיוואן שתחריב את תעשיית השבבים ואת הסחר העולמי, שניהם נובעים מסכנות הפייסנות שמקדם השמאל.

מוקדם לדעת איך יתגלגלו הדברים כי המגמות האנטי אינפלציוניות לטווח הארוך הן חזקות מאוד. נשים מולידות מעט ילדים, הטכנולוגיות משתכללות, משבר האנרגיה יוחלף בשלב מסוים בעודף היצע. הריבית ארוכת טווח על האג״ח האמריקני היא זעומה (2 אחוז). את העתיד קשה לנבא אבל בהווה נראה שמתעצבת כלכלה שבה ימניים צודקים ולו לכמה רגעים.

מיתונים הם בעיה שנפתרה

אני קורא בימים אלו את ספרו החדש של סקוט סאמנר ״אשליית הכסף״ על הטעויות שהובילו לשפל הגדול ב-1929 ולמיתון הגדול ב-2008. הבנק המרכזי לא וידא שהתוצר הנומינלי יישאר בסכום קבוע. כלומר הוא נתן לערך הכולל הנומינלי של הפעילות במשק לצנוח, דבר שאסור היה לו לעשות. דבר זה בשליטתו כי הבנק המרכזי תמיד יכול לקנות עוד ועוד נכסים (אג״ח ממשלתי ואם זה לא מספיק אפילו אג״ח קונצרני ומניות) וכך לנפח מחירים. הדפיסו כסף, נפחו את מחירי הנכסים עד שמספיק כסף, אותה כמות כסף שמראש התחייבתם לה ושהשווקים ציפו לה, יתגלגל במשק, זו השורה התחתונה. אל תתנו לתמ״ג הנומינלי המודד פעילות כלכלית לצנוח פתאום.

המרשם עובד נפלא. הניבויים של שוטי האסכולה האוסטרית ודומיה מחד ושל שוטי הסוציאליזם מאידך על אפוקליפסה שתנער את השיטה מיסודה – התבדו.

חשוב להגיד: אין שליטה על התמ״ג הריאלי. גם אם כמות הכסף הפעיל במשק תישמר ייתכן שהיא תהיה שווה ריאלית הרבה פחות. למשל אם אסון טבע נורא יוביל לכך שפתאום יפסיקו לשאוב נפט, מחיריו יתייקרו וטריליון דולר של היום יהיו שווים הרבה פחות מטריליון דולר של אתמול, מבחינת כמות התדלוק שניתן לממן בהם. משברים ריאליים יכולים לקרות, אבל אין שום סיבה שמשברים נומינליים יקרו. כלומר משברים שמובילים לכך שכמות הכסף בשימוש תצנח. למשל מקרה שבו בעבר אנשים החליפו מטבעות, שטרות והעברות בנקאיות בשווי טריליון וחצי ולאחר מכן נפלה הפעילות הכלכלית והם עושים העברות בשווי טריליון ורבע בלבד. אסור שצניחה כזו תקרה וניתן לודא זאת באמצעות שימוש במדפסת הכסף כדי לפצות על כל מפולת.

תורתם של סאמנר ושל בעלי השקפות דומות שהצדיקו עצמן בעשור האחרון תהדהד לאורך דורות. אפשר לראות זאת כאחד ההישגים הגדולים של האנושות במאה ה-21, היא למדה את סוד הדפסת הכסף. לכאורה מה פשוט מזה? ובכל אופן החוכמה הפשוטה הזו היא ההבדל בין אבטלה של מיליונים, זעם ההמונים וחוסר יציבות לבין פרנסה בשפע ושגשוג. אפשר לראות מיתונים מהסוג של 2008 כבעיה שנפתרה. כמו האבעבועות השחורות זו בעיה שהאנושות הותירה מאחור.

ההיסטוריה מורידה הילוך

ארבעים ושמונה שנים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים ואוטוטו, עוד שנתיים, נמצא את עצמנו מציינים חמישים שנה למלחמה. אם נשווה את השינויים שחלו בעולם בין 1973 לבין 2021 אל השינויים שחלו בעולם בפרק זמן דומה, בין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת ששת הימים, נרגיש שההיסטוריה הורידה הילוך.

אין ספק שקרו המון דברים בין מלחמת יום כיפור לבין ההווה – המהפך, השלום עם מצרים, המהפכה האיסלמית באיראן, מלחמות לבנון, קריסת הגוש הסובייטי ועליית כוחה של סין, האינתיפאדות והסכמי אוסלו, רצח רבין, הפלת התאומים, האינטרנט ובכללו מנוע החיפוש, הפייסבוק והטוויטר, הסמרטפון וכלכלת ההייטק, נשיאותו המוזרה של דונלד טראמפ ועכשיו כמובן הקורונה. גם היו שינויים תרבותיים ניכרים, למשל הירידה בילודה, קבלת הקהילה הלהט״בית כלגיטימית, ההיספניזציה של קליפורניה ומדינות אחרות בארה״ב והופעת מיעוט איסלמי ניכר בכל מדינה מערבית.

אבל לא נראה לי שניתן להשוות זאת לשינויים העצומים שחלו בעולם בין מלחמת העולם הראשונה, תקופה שבה העיר ירושלים גוועה ברעב תחת העות׳ומאנים, לבין הזמן שאחרי מלחמת ששת הימים. מבחינתנו כיהודים וכישראלים שתי רעידות אדמה 11 בסולם ריכטר התרחשו בתקופה הזו – השואה והקמת המדינה. וזו לא רק הקמת המדינה – היישוב העברי בארץ ישראל קרם עור וגידים בזמן הזה. פצצת האטום התגלתה בתקופה הזו ואפילו ישראל נהייתה בשלהי התקופה הזו מדינה בעלת שליטה בנשק גרעיני. החיים השתנו ללא היכר ונעשו מודרניים – מכונית, מקרר, טלוויזיה, מעלית. האנטיביוטיקה התגלתה. החיסונים התפשטו. החשמל הגיע לכל בית וכך גם סניטציה בסיסית. מדינת הרווחה נוסדה. הניו דיל קרה.

היום אפל מפרסמת אייפון חדש אבל למעט זוטות שמעניינות משוגעים לדבר, במה הוא כבר שונה מהאייפונים הקודמים. אולי זהו סמל להתייצבות ולרגיעה של ההיסטוריה, הפוליטית והטכנולוגית. היא כבר לא משתנה בקצב היסטרי. מצד שני אולי זהו רק השקט שלפני הסערה.

האמונה הטפלה של נפתלי בנט

ראש הממשלה בנט מתנגד לסגר. טוב שכך. לפני סגר יש לבחון האם ניתן לעצור את המגפה באמצעות מבצע חיסון שלישי מאסיבי. וגם אם לא, תועלתו של סגר צפויה להיות מאוד מוגבלת.

אבל גם אם מתנגדים למשהו בצדק, צריך להביא נימוקים ראויים להתנגדות זו. לא נימוקים שמתחום האמונה הטפלה.

אלו דברי ראש הממשלה בפייסבוק:

נעשה הכל להימנע מסגרים, שהם כלים הרסניים לפרנסה, לכלכלה ולחינוך הילדים שלנו. סגרים הם רק מוצא אחרון.

הכי קל לממשלה להכריז על סגר ולהעביר כסף לעסקים הסגורים ולעובדים שישבו בבית. אבל למדיניות הסגרים יש מחיר נוראי.

שיקול אחד שעומד לנגד עינינו הוא הורדת התחלואה והפחתת התמותה. אך יש כמובן גם שיקולים נוספים ובהם פרנסת אזרחי ישראל, חינוך ילדי ישראל, ושמירת העתיד הכלכלי של ישראל.

חישבו למשל על הרוגי תאונות דרכים.

הרי ניתן היה להביא לאפס מתים מתאונות דרכים על ידי איסור נסיעה בכבישי ישראל. אבל כולנו מבינים שחייבים לחיות ולאפשר תנועה בישראל.

כך גם בדלתא: שגרת החיים היא חלק מהחיים ואנו חייבים לאזן בין כל הצרכים באחריות.

חשוב לי להדגיש משהו:

תג המחיר של שלושת הסגרים שהובילה הממשלה הקודמת היה מאתיים מיליארד שקלים.

בספרות זה נראה כך:

.200,000,000,000

מדובר במאתיים אלף פעמים מיליון שקלים.

זה הכסף שלנו, שלכם ושל הילדים והנכדים שלכם.

אם נמשיך במדיניות הסגרים והמגבלות ההרסניות לכלכלה, אנחנו פשוט נתרושש כלכלית.

הסכום העצום שהוצאנו על סגרים שהיעילות שלהם נמוכה ממילא הוא סכום שממש נלקח ממטרות חשובות עבורכם ועבור ילדיכם.

כמה חיי חיילים חלילה נאבד אם לא נוכל להרשות לעצמנו לצייד אותם בנגמ"שים חדישים עם הגנה מתקדמת, כי בזבזנו את הכסף על סגרים?

כמה ילדים ומבוגרים לא נוכל לשלוח לניתוח מציל חיים?

כמה בתי חולים בפריפריה שלא נוכל להקים?

כמה מכשירי MRI לא נוכל לממן וכך נחמיץ אלפי חולי סרטן בשלב מוקדם?

כמה שיעורים במדע, מתמטיקה או אנגלית לא נוכל לממן?

כמה קצבאות זיקנה לקשישים חסרי אמצעים לא נוכל להעניק?

חישבו רגע: כל משפחה בישראל נכנסה לחוב של 105,000 ₪ בשל תג המחיר של שלושת הסגרים.

כל אחד מאיתנו, וילדינו, יצטרכו להחזיר את החוב הזה דרך מסים, ושירותים מופחתים לאורך עשרות שנים .

מדוע אמונה טפלה?

נראה שבנט באמת מאמין שאם הורה הולך לפארק עם ילדו המשועמם וקונה לו צמר גפן מתוק, או שזוג אוהבים יושב בבית קפה אופנתי בהרצליה ומתזז את המלצר הסימפטי או שמשפחה ממריאה לנופש באלפים – בקיצור, כל הדברים שסגר ימנע מאיתנו – אזי קורים תהליכים כלכליים מסתוריים שיאפשרו מאוחר יותר הקמת בתי חולים בפריפריה או השגת נגמ״שים לחיילינו היקרים.

זו כמובן אמונה מצחיקה. אין שום קשר בין הצמר גפן המתוק שנקנה או שלא נקנה לבין הנגמ״ש ו/או בית החולים הפריפריאלי. הסגר לא יפגע במאומה ביכולת של ישראל להצטייד בנגמ״שים ובבתי חולים ועלותו הכלכלית מבחינה זו היא, לכל היותר, אפס.

יש להבדיל בין שני סוגים של כסף. ישנו המאזן הכלכלי של ישראל מול העולם הנמדד בשער השקל, בחובות הדולריים וביתרות המט״ח. זהו מאזן קריטי למדינה באמת. ובמאזן זה אכן משתקפים הדברים שבנט מדבר עליהם: היכולת להקים בתי חולים או לרכוש נגמ״שים. זו תלויה בחלקה בדברים שמשיגים מהעולם כמו דלק למכונות, חומרי בניין או פועלים זרים. בלי מט״ח אין דרך להשיגם. תשאלו כל לבנוני.

סוג אחר של כסף הוא זה שמתחלק בתוך המדינה עצמה. לכסף זה יש חשיבות רבה בניהול התמריצים והמשאבים בתוך המדינה, אבל בסופו של דבר ההתעסקות איתו היא כמו העברה מכיס לכיס באותו מעיל. הדברים שנעשים איתו לא משנים לחוסנה הכלכלי של המדינה.

הסגר לא צפוי לפגוע במאזן המט״ח של ישראל מול העולם. ואולי ההיפך הוא הנכון: ישראלים לא ייצאו לחו״ל ולא יבזבזו שם את כספם ולכן השקל רק יתחזק. צריכת הדלק תפחת בחדות, והרי ישראל מייבאת דלק. תעשיות היצוא של ישראל, להבדיל ממדינות דרום אירופה שמסתמכות על תיירות, לא ייפגעו כלל מסגר. התעשיות הביטחוניות יקבלו היתר מיוחד ובתעשיית ההייטק רגילים כבר לעבוד מהבית. גם החקלאים ימשיכו לעבד שדות.

נכון, המדינה תצטרך לפצות את מוכר הצמר גפן המתוק. אבל זה רק משחק בכסף פנימי. אם המדינה לא הייתה מייצרת כסף כדי לפצותו, מן הסתם בנק דיסקונט היה מייצר את אותו כסף במסגרת אשראי שהיה נותן לו בהסתמך על כושר ההתפרנסות שלו. פיצוי נפגעי הסגר יצריך משחקים מורכבים בניהול כסף מצד הממשלה שיש אנשים שיפלו בין הכיסאות וייפגעו מהם. אין לזלזל בכך וגם לא בצער שייגרם לאנשים מחוסר יכולת לפגוש משפחה וחברים או לבלות וליהנות. בדבר אחד כן יש לזלזל: באמונה הטפלה שיש קשר כלשהו בין סגרים לנגמ״שים.

לא בהכרח סוף המסיבה

שיבושי תקופת הקורונה העלו מעלה ומטה את המחירים וכך לרגע קצר קופצת האינפלציה בארה"ב לשיעורים ששכחנו שאפשריים בכלל – מעל ל-5%. אבל זו תנודה קצרה וחסרת משמעות. מזה שנים רבות שהכוח שמניע את העולם, מאחורי הקלעים ולמגינת לבם של כל מיני רואי שחורות, הוא אחד ויחיד – נפתרה בעיית השכפול. שיפורים טכנולוגיים ויכולת הייצור האדירה בעולם המתפתח, בפרט בסין, מאפשרים לשכפל את רוב המוצרים בקלות. לא דירות במרכז תל אביב, אבל כמעט כל היתר. לכך מתווסף חוסר הרצון של נשות העולם ללדת כמו הסבתות שלהן. אין לחץ דמוגרפי ברחבי העולם. אין צורך בערים חדשות כאשר הישנות מזדקנות. בקיצור יש הרבה מוצרים לכולם. רק תבקשו ותקבלו.

מכיוון שבעיית השכפול נפתרה, האינפלציה נתקעה על רמות שפל. המחירים מסרבים לעלות כאשר ישנו עודף היצע. כשהאינפלציה כה נמוכה, גם הריבית עומדת על אפס לאורך שנים.

גם כאשר קל לשכפל כל דבר, אפשר להגיע למצב של צווארי בקבוק ומחסור. זאת אם מעלים את רמת החיים של ההמונים. אם כל פועל ירצה בטסלה, אם כל פועלת תרצה לואי ויטון, אז ייווצר מחסור. אבל עד עידן טראמפ וביידן, הממשלות סירבו להעלות את רמת החיים של ההמונים. הן היו אכולות אימה ממפלצות של הדמיון כמו גרעונות וחובות. טראמפ שינה את הפרדיגמה וביידן ממשיך בכך ביתר שאת. שני הנשיאים האמריקניים עמדו מאחורי הזרמת כסף עצומה למשק. מכאן שנכנסנו לעידן חדש במקרו-כלכלה בשנים האחרונות. בעבר הוכחש שנמצא הפתרון לבעיית השכפול – בעלי הטורים הכלכליים בעיתונים העדיפו לברבר על אי שוויון במקום להתבונן בנס שמתרחש מול עיניהם: האופן שבו תאגידים קפיטליסטיים הצליחו לנטרל את צווארי הבקבוק של הכלכלה העולמית בזה אחר זה, הרבה באמצעות האוטומציה והחינמיות המדהימה של האינטרנט וגם הישגי תעשיית האנרגיה האמריקנית. אבל עתה נפתח עידן חדש שבו מנצלים את פתרון בעיית השכפול ואת סוף עידן המחסור כדי להציף את העולם בכסף, להעלות את רמת החיים של הציבור. הכול מתאפשר מתוך שאננות לגבי אינפלציה – מוצרים לא יתייקרו כי לא יהיה בהם מחסור.

הבורסות ידעו להריח את העידן החדש בעליות המרשימות שרשמו, בניגוד לכל הציפיות, בתקופת הקורונה. עתה השווקים נראים מאוד יקרים, אבל לא בטוח שזה סוף המסיבה. פתרון בעיית השכפול הוא אירוע של פעם בחיים עבור ציביליזציה ויש עוד אנרגיה על רחבת הריקודים.

***

רק סיימתי לכתוב את הפוסט ויצא לי לעלעל בספר מ-2002 ובו אחד המחברים, האסטרונום אוון גינגריץ' (Owen Gingerich) מספיד את העתיד של האנושות (תרגום שלי):

אם אנו משווים את השימוש במשאבי האנרגיה לקצב גידול האוכלוסיה, בהתבסס על הערכה סבירה של עתודות הנפט והגז, אנו נראה שהעולם אינו יכול לצעוד לעבר חלוקה שווה יותר של משאבים אלו […] בקצב השימוש הנוכחי עתודות הנפט של העולם אמורות להחזיק עוד חמישה או שישה עשורים. עברנו כבר את שיא תפוקת הנפט […] ככל שעתודות הנפט ייעלמו, התחרות על שליטה במשאב הנדיר והיקר תיגדל. מלחמה תהיה בלתי נמנעת. הנשק הגרעיני עדיין קיים […] עודף האנשים והמחסור באנרגיה מקלים על פסימיות לגבי עתיד האנושות. אם לא הכחדה גמורה, אנו עדיין עלולים להיות ניצבים בפני עתיד קודר ואפילו ברוטלי..

אף ששאלת האנרגיה היא עדיין במוקד בגלל השפעתה על ההתחממות הגלובאלית, פחות מעשרים שנה אחרי צאת הספר הנ"ל אנשים כבר לא מדברים במונחים כאלו… הפראקינג באמריקה, המכוניות החשמליות, המעבר לגז טבעי שנמצא בשפע, ההוזלה המדהימה של הלוחות הסולריים, יכולת האגירה בבטריות ואפילו טכנולוגיות העתיד הגרעיניות שמבצבצות – כל אלו השכיחו את החשש שמחסור בלתי נמנע בנפט יסמן את קץ תקופת השגשוג ותחילת עידן של זוועות. חשש זה רק לפני עשרים שנה היה כה מוחשי ומדובר.