כדור הרגעה ודקויות

ראיון טוב ומרגיע מאוד של המשנה לנגיד אנדרו אביר עם שאול אמסטרדמסקי. שווה לצפות למי שלא חרדת הקורונה אלא חרדת הגרעונות מותירה אותו ער בלילות.

אביר אומר שהמדינה נכנסה במצב טוב למשבר. יתרות המט"ח הגדולות הן בדיוק לרגע זה. הדפסת כסף חופשית היא מדרון חלקלק להיפר אינפלציה ואין צורך בה. למדינה לא יהיה קושי לממן את הטיפול במשבר בתנאי הריבית הנמוכים כיום. הכול אמת.

אף על פי כן אני לא חושב שאביר מתייחס לכל הדקויות. ראשית ההחלטה להנפיק אג"ח דולריות היא מוזרה. מדינה כמו ישראל עם שקל חזק יכולה וצריכה להעמיס על עצמה חובות שנקובים אך ורק במטבע שלה. אם ישראל רוצה הררי דולרים בצד לשעת צרה, עליה להמשיך ביתר שאת לצבור יתרות מט"ח ענקיות על פי המודל השוויצרי. בחובות אין צורך. חובות במטבע זר זה רע, והם שורש כמעט כל משבר פיננסי קשה. עיין ערך יוון.

להגנתם יכולים להגיד אנשי החשב הכללי שההלוואות הן מזעריות לעומת התוצר ויתרות המט"ח, ולכן לא צפויות לחולל צרות. עדיין, בשביל מה זה טוב. אולי כמה עובדים בבנק ישראל מחפשים לעצמם פעילות בדומה לאירגון הבונדס המגייס הלוואות יקרות להחריד בקרב יהדות התפוצות שמשמר עצמו מתוקף קיומו. הכסף שמביא הבונדס אחרי כל הטיסות והסעודות החגיגיות שקול להקלקה אחת או שתיים של סוחרי המט"ח בבנק ישראל.

נושא שני שבו אביר אומר משהו לא מבוסס הוא כשהוא חוגג את יחס החוב תוצר שעומד על שישים אחוז ומאפשר למדינה להיות נדיבה מעתה והלאה. אין ספק שהמדינה נכנסה למשבר במצב טוב. ברם, אין באמת הוכחה שמספר הקסם הוא שישים דווקא. האם יפן עם חובותיה העצומים הולכת לקרוס עכשיו? לא, כפי שלא קרסה עד עתה. גם לא ארה"ב של דונלד טראמפ הבזבזן. פעם היה כלכלן חשוב שדיבר במונחי זוועה על יחס חוב תוצר תשעים אחוזים ובסוף התברר שפשוט נפלה טעות באקסל שלו.

מוטב להתרכז בשקל החזק, בריבית הנמוכה וביתרות המט"ח הגדולות כהוכחה לכך שישראל נכנסה מוכנה למשבר ולא ביחס חוב תוצר שהוא מספר שאין לו בסיס של ממש. מדינות עם יחס חוב תוצר גבוה בהרבה צפויות לשרוד יפה לא פחות. חשוב להפנים זאת כי אם תיווצר אובססיה עתידית לחזור דווקא ליחס חוב תוצר שעומד על שישים אחוז, ייצא שכרנו בהפסדנו. המציאות מסובכת יותר מהמאזנים.

ליתרות המט"ח ולשקל החזק חשיבות אמיתית כי הם אינם מבטאים חישוב פנימי במשק (כמו יחס חוב תוצר) אלא מתארים את כוח הקניה של המשק כלפי העולם. ברם, בראש ובראשונה הבסיס לאופטימיות לגבי כלכלת ישראל הוא שתעשיית הנפט ותעשיית התיירות שחוטפות ועוד יחטפו מכות אנושות אינן רכיבים קריטיים פה כמו בארצות אחרות. מאירן עד יוון וספרד, יהיו מדינות שהמשבר יקשה עליהן עוד יותר.

בשבח האלתור

יש מדינה אחת שהגיבה לנגיף הקורונה באופן לא הולם בעליל וחזרה בה – בריטניה. הבריטים חשבו לבנות על הדבקה המונית והתחסנות עדר. אחרי שכל מגיב בטוויטר מרט את שערות ראשו, גם להם נפל האסימון והם ביצעו תפנית מוחלטת אל עבר סגר. בינתיים ראש הממשלה חלה וגם הנסיך יורש העצר ועוד רבים אחרים.

יש מדינה אחרת שעל פי הדיווחים מתנהגת בשאננות דומה ועדיין לא השלימה יו טרן. זו שוודיה. השוודים הם אולי מטבעם קרירים, צוננים ושומרי מרחק, כך שבאו עם ארגז כלים מעולה מהבית, אבל הם עדיין לא הפנימו חומרת האירוע. החיים ממשיכים בבתי הקפה של שטוקהולם.

מה שמשותף לשתי המדינות הוא שאת הגישה השאננה הנחו גורמי מקצוע על פי מחקרים שבוצעו הרבה קודם להופעת הקורונה. הייתה תוכנית מגירה. אבל תוכנית מגירה יכולה להוליד קיבעון. המתכננים מראש לא היו יכולים לחזות את מאפייניה הייחודים של מגפת הקורונה. ההדבקה האסימפטומטית שמקנה תפקיד מיוחד לבדיקות, הפגיעות הייחודית של זקנים, מצוקת מכשירי ההנשמה שעלולה להתעורר, וגם הקלות שבה הנגיף מתפשט, הרבה יותר משפעת.

הגישה הבריטית כבר הוכתרה בכישלון. חבר המושבעים עוד לא העביר את הפתק לגבי הגישה השוודית, והיא תיבחן עוד במחקרים השוואתיים. יש מקום להעריך שמחקרים אלו לא יטו חסד לשוודים ויציינו לטובה דווקא יכולת אלתור ותגובה מותאמת למצב. גישות שמבוססות על מסמכים שנכתבו על בסיס הנחות יסוד אחרות לרוב מאכזבות.

הדבר דומה למה שקורה בכלכלה, שבה אותן תפיסות שהיו כל כך מועילות בימים שהמלחמה התנהלה נגד היפר אינפלציה (מדיניות צנע, קיצוצים ושנאת הגרעון) הן בדיוק התפיסות השגויות בימים שבהם נלחמים בדיפלציה ובריביות נמוכות.

משק פרפור העטלף

מוקדם לדעת מה יהיו השלכות המגפה בישראל כי אנחנו לא יודעים אם נהפוך לאיטליה, לאירן או לדרום קוריאה. חתן פרס נובל מייקל לוויט לא מאמין שיהיו אפילו עשרה מתים בישראל, אבל ההיגיון ההשוואתי אומר שיכולים להיות גם אלפים. ומה יהיה בניו יורק? בקליפורניה? ומתי הטבח הזה יסתיים באיטליה?

מה בכל אופן נראה סביר להניח על השלכות המגפה ביום שאחרי היעלמותה?

תמריצים ממשלתיים דרמטיים

חרדות הגרעון יינטשו לרגע והממשלות יעשו הכול כדי להחזיר את החיים למשק שהושבת, והן גם יצליחו. החיים חזקים מהכול. בוריס ג'ונסון, אחרי שפישל כשהתנהל בצורה כה מוזרה בשאלת עצירת החיים בבריטניה, כבר התווה את הכיוון. הוא קיבל החלטה מזהירה שהממשלה תמשיך לשלם את המשכורות לעובדים המושבתים. ההחלטה הזו תחולל במאזני ממשלת בריטניה גרעון גדול אבל תוכיח עצמה.

זה יהיה עוד מבחן לתיאוריה שמאזנים כספיים הם חזות הכול, וכהרגלה של התיאוריה הזו, היא שוב תכזיב את מאמיניה. כפי שיפן לא קרסה תחת חובותיה גם הגרעונות שנצברו בעת המגפה לא יחוללו אבטלה ביום אחריה ולא יכחידו את שוק המניות.

שאלות לגבי גוש האירו

ממשלות שיש להן מטבע משלהן אינן כפופות לגרעונות, אבל ממשלות שאין להן מטבע משלהן עלולות להיות בצרות צרורות. איך צרפת, איטליה וספרד יממנו את המשבר הזה? לא ברור. העול הכספי יכול לרבוץ עליהן עוד שנים ולסכן את יציבות גוש האירו. ומה עם היוונים שחיים מתיירות?

יתכוננו למגפה הקודמת

במחסני החירום של מדינות העולם יהיו הרבה יותר מכונות הנשמה ותרופות אנטי ויראליות בהמתנה למגפה הבאה שספק אם תגיע בימי חיינו כי מגפות כאלו הן עניין של פעם במאה שנה. המחקר והפיתוח בנושאים שקשורים להתמודדות עם מגפות יקבלו זריקת מרץ.

יתרות המט"ח יגדלו

בנק ישראל יבין שאירועים קיצוניים דורשים יתרות מט"ח קיצוניות בגודלן וירצה להגדיל את הרזרבות.

המטבח הסיני יאבד מהמגוון שלו

ממשלת סין תנסה לגרום לאזרחיה להפנים שעטלפים לא נועדו למאכל אדם.

מבחן למלחמה בהתחממות הגלובאלית

נגיף הקורונה משקף איומים שונים ואף הפוכים מאלו שתיאוריית ההתחממות הגלובאלית מתריעה עליהם. הנגיף מקושר לקור והאמונה בהתחממות הגלובאלית רוצה לשמר את הקור ומזהירה מהחום. הנגיף מזעזע את האנושות כשמביא אותה להפחית שימוש בדלקים פוסיליים, ואילו האמונה בהתחממות הגלובאלית רואה הפחתה זו כברכה.

יהיה מעניין לראות האם החשש מנגיפים יסיח את הדעת מחרדות ההתחממות או שלא ייווצר קשר כזה. לכאורה מדוע שיהיה קשר בכלל, אבל ייתכן שהקשב של האנושות מוגבל. ואולי להיפך קטסטרופה אחת תשכנע את הציבור שקטסטרופה אחרת אפשרית?

הנגיף לכאורה יפגע קשות בשוקי הנפט, לפחות בטווח הקצר. הדעות חלוקות כיצד הדבר ישפיע על התפתחות האנרגיה הירוקה. יש האומרים שיהיה עניין רב יותר בפיתוח אנרגיה מתחדשת מתוך יאוש מתשואה על השקעה בנפט. אבל דברים כאלו נוטים להתאזן בטווח היותר ארוך כחלק מהחיפוש האינסופי של הכלכלה אחרי שיווי משקל. הפחתת השקעות בשדות נפט חדשים וירידה בפעילות הפצלים באמריקה יובילו בסוף לעלייה במחירי הנפט שתשנה התמונה.

עידוד לאגרות גודש

המגפה תוכיח שאפשר לשמור על חלק ניכר מהפעילות הכלכלית באמצעות עבודה מהבית. חומר נהדר לדוקטורנטים שירצו להוכיח שזו דרך טובה להפחית פקקים וזיהום. אפשר שהממשלה תשתכנע להעניק לעבודה מהבית תמריצים, למשל באמצעות אגרות גודש או ביטול חניות.

הפוליטיקה האמריקנית

מוקדם לדעת אבל נראה שהמגפה מבשרת טובות לג'ו ביידן. רק שבגיל 79 יהיה עליו לצלוח אותה קודם כל בשלום בעצמו. יש עוד תרחישים מעניינים – למשל אם השופטת רות ביידר גינסברג בת ה-85 לא תשרוד את הקורונה זה יטלטל את אמריקה לא פחות מהבחירות לנשיאות עצמן.

בייבי בום?

הילדים של דצמבר 2020 מתהווים עכשיו. או שמא זוגות ירגישו שזמן המגפה זו עת מסוכנת מדי להביא בה ילדים לעולם? הירחונים הסטטיסטיים של תחילת 2021 יספרו. יש לציין גם שהשבתת טיפולי הפוריות היא אירוע לא פשוט מבחינת נשים רבות. סכנה למשפחות: להיכלא יחד זה לא מרשם לפריחת האהבה.

הקורונה והצ'ק

בחסות משבר הקורונה ממשל טראמפ מתעלה על עצמו ומקדם רעיון מופלא: צ'ק לכל אזרח. רעיון זה היה נראה הזוי וחסר סיכוי כשכתבתי עליו לפני שבע שנים בבלוג. אבל הרצון של הממשל להציל את הכלכלה לפני הבחירות בנובמבר מקדם תהליכים בצורה שפעם הייתה נראית דמיונית.

מרגע שיהיה תקדים לרעיון הנפלא הזה, שלבטח יהיה מוצלח מאוד ביישומו, יהיה אפשר לשוב ולהשתמש בו בעתות משבר ומיתון. ככה תיפתר הבעיה הכלכלית הגדולה של זמננו: איך מתמרצים משק שמתמודד עם רצפת ריבית אפס. הכלכלן סקוט סאמנר ניבא שמשברים נוסח משבר 1929 ו-2008 כבר לא יקרו עוד כמו שמטוסים כבר לא מתרסקים כמו שהתרסקו פעם (על אף תקלת הבואינג מקס). מדוע? כי האנושות היא גוף לומד. לומדים מטעויות. יישום רעיון צ'ק לכל אזרח יסמל נקודת שיא בעקומת הלימוד הזו.

מאיפה לממשלה יהיה כסף למשהו?

משבר הקורונה הוא לא רק סביב אפידימיולוגיה אלא סביב כלכלה. הנה ציוץ של רן ברץ שמדבר על קיצוץ נדרש "בהיקף של עשרות מיליארדים".

בעולמו של ברץ כסף הוא מוצר שיש לו קיום אובייקטיבי כמו מטילי זהב שמוחבאים באיזו מערה. ואם איכשהו בשל הקורונה אין לנו נגישות לאותה מערה נסתרת שבה שמור הכסף, אין לנו מה לעשות פרט לקיצוצים עצומים.

האמת היא שונה לגמרי – כסף קיים בדמיונו של נגיד בנק ישראל ולפיכך כל עוד יש נגיד לבנק ישראל או ממלא מקום לו או סתם איזה ג'ינג'י עם מפתחות למערכות של בנק ישראל, בכסף לעולם לא יהיה מחסור.

זו התובנה הפשוטה אך העמוקה האחת שתבדיל בין מי שנתקף בהיסטריה כלכלית וימכור את תיק מניותיו בחצי חינם לבין מי שיוכל לשרוד את המשבר הפיננסי ברוגע.

כל עוד נגיד בנק ישראל או הג'ינג'י שלו מסוגלים לדמיין, בכסף לא יהיה מחסור.
עדיין זה רק חצי פתרון – מאחר שאם בכסף אין מחסור, אבל במוצרים יש מחסור, תתחולל אינפלציה עצומה שתהפוך את הכסף לפיסות נייר. ונצואלה, זימבבואה וכדומה. השמות מוכרים.

ברם, אין לנו סיבה להניח שאנו עומדים בפני מחסור אקוטי במוצרים. אכן חסרים היום הרבה דברים – טיסות, מסעדות פתוחות – אבל המחסור נובע ביסודו מחוסר רצון כללי לצרוך אותם לאור נסיבות הקורונה. מצב אינפלציוני מתחולל כשיש רצון לצרוך ואין משאבים פנויים. אם יעמיקו צעדי החירום אולי יתעורר מחסור באי אלו דברים. אבל הממשלה מן הסתם תשתדל מאוד למנוע זאת וזה לא נראה אתגר קשה מנשוא. זה עדיין עולם של שפע ושל טכנולוגיה ודווקא בסין השתחרר צוואר הבקבוק. לא מיותר להזכיר שדווקא עכשיו מחירי האנרגיה בשפל מוחלט. כלומר האנרגיה מצויה בשפע רב.

יש תחום מאוד מצומצם של דברים שיש רצון עז לצרוך ויש בהם מחסור – ערכות בדיקה לקורונה, מכונות הנשמה, ג'ל לידיים והתרופה הנסיונית של חברת גלעד. חשובים ככל שיהיו המצרכים האלו הם מרוכזים בסקטור מצומצם מאוד שמנוהל ציבורית, המחסור בהם זמני ולא מהם תבוא סופה אינפלציונית.

בימים שאחרי הקורונה סביר להניח שהמשק יוכל תשוב למסלולו די מהר בסיוע חבילות תמריצים מסיביות שיאפשר דמיונו של נגיד בנק ישראל ו/או שר האוצר. גם אם חס וחלילה יתממשו תסריטי זוועה שלפיהם המגפה תעשה שמות באוכלוסיה המבוגרת, קשה לראות כיצד הדבר יביא למחסור עתידי. בציניות רעה אפשר להגיד אפילו שיתפנו דירות באזורי הביקוש.

אולי אם יתרות המט"ח של ישראל היו בכי רע היה מקום לחשש אמיתי להדרדרות מהירה במאזן היצוא והיבוא. זה מצבה של אירן שנמצאת בצרות אבל לנו יש 130 מיליארד דולר בחשבונות בנק ישראל ומטבע שהתחזק דרמטית בעשור שלפני המשבר.

שורה תחתונה: אין שום מחסור בכסף ואין סיבה לקצץ בדבר. נעבור את החורף ויהיה בסדר.

הצעה לחוק הראשון של הכלכלה

ימי הקורונה וההשפעות שלהם על החיים הכלכליים העלו בי רעיון, לנסח חוק ראשון לכלכלה, בסיסי כמו חוקי ניוטון לפיזיקה. ובכן זו הצעתי לחוק הראשון של הכלכלה:

פעילות כלכלית אמורה לייצר רק את הערך שהיא מייצרת.

משפט מוזר ומעגלי, אבל חשוב להפנימו. פעילות כלכלית מייצרת ערך, אין ספק בכך. למשל יזם פותח בית קפה ומארח בו סועדים. הוא מאפשר לאנשים לשבת בו וליהנות מכך שמישהו מכין להם את האוכל, מגיש להם שתיה. מנקה להם את הסכו"ם, זורק להם את השאריות, מציע להם תפריט, נותן להם מקום לשוחח בו עם ידידים, תורם בעקיפין למצבם החברתי, משפר להם את מצב הרוח.

נניח שמחשש להתפשטות נגיף הקורונה מחליט משרד הבריאות לסגור את בית הקפה. הכלכלה מפסידה את הערך שיוצר באותו בית קפה.

אם נקשיב למתנגדים לסגירת בתי קפה בכאלו נסיבות, הם לא ינמקו את התנגדותם בערך שהם מייחסים לתוצר שהופק בבית הקפה. הם ינמקו את התנגדותם בחשש להרס הכלכלה או לאובדן החוסן הכלכלי. כלומר מבחינתם בבית הקפה הנ"ל יוצרו שני מוצרים:

1)מזון, שתיה, סכו"ם נקי, פינוי שאריות, רעיונות לתפריט, מקום לשיחה עם ידידים ולשיפור המצב החברתי ומצב הרוח

2)חוסן כלכלי, שגשוג כלכלי, קידום התוצר הלאומי, זרימת כסף במשק, העדר אבטלה

על הרכיב הראשון כולם היו מבינים שצריך לוותר בימי מגפה. גם אם בתי הקפה יסגרו, אנשים ימצאו דרכים אחרות לשפר את מצבם החברתי, למשל שיחות וידיאו בווטסאפ. אוכל אפשר להכין לבד או להזמין באפליקצייה משליח. ומה בכך, בחלוף המגפה ישובו אנשים לבתי הקפה ויתיישבו בהם כפליים לפצות על התקופה החסרה. החיים קודמים לאיכות החיים.

אבל הרכיב השני מטריד רבים – על החוסן הכלכלי הלאומי קשה לוותר, גם אם אפשר לוותר על זה שאחרים יכינו לך כוס קפה או על צלחת לזניה.

לשם כך בא החוק הראשון של הכלכלה שאני מציע ומכריז: בבתי קפה לא מייצרים חוסן לאומי כלכלי. מייצרים בהם את מה שמייצרים בהם – פיצות, שייקים, שולחן נקי אחרי שהועברה עליו מטלית.

לעומת זאת, חוסן כלכלי לאומי, זרימת כסף תקינה וכדומה הם רכיבים חיוניים מאין כמוהם, אבל לא אנשי בית הקפה אמורים להיות אחראים להם אלא נגיד בנק ישראל ושר האוצר. הם יכולים לדאוג להם בין אם בית הקפה יהיה פעיל ובין אם לאו. נגיד בנק ישראל – באמצעות הורדת הריבית וניהול שער החליפין (המישור המוניטרי). שר האוצר – באמצעות הגדלת הגרעון (המישור הפיסקלי).

בטרם רפורמת כחלון

אם הדוגמה של בית הקפה במגפה לא מספקת, אני מציע לחזור לדוגמה נשכחת שהייתה אקטואלית בראשית ימי הבלוג – האם רפורמת כחלון הרסה את הכלכלה והאם אסון פוקושימה תרם לצמיחה ביפן.

במשך שנים ישבו במוקדים של החברות הסלולריות נציגי שירות ובלבלו את המוח למנויים בכל מיני תוכניות נפתלות והתחייבויות מסובכות למכשיר ולחבילת שיחות. כשכחלון חתך את כל הסיפור הזה כמו שנחתך הקשר הגורדי, היו שטענו שנגרמה בכך פגיעה למשק, להמוני מועסקים שפוטרו, לחברות הסלולר שאיבדו מיציבותן ולא היו יכולות לממן תקציבי פרסום ומופעים ראוותניים. האם זה נכון?  אם היינו חוזרים לחוק הראשון של הכלכלה שאני מציע, היינו מבינים מייד שאין בכך אמת. כאשר מישהו מבלבל לך את המוח עם תוכנית יקרה, נפתלת ולא משתלמת למכשיר פלוס חבילת שיחות וגלישה, הערך היחיד שנוצר בעולם הוא בלבול מוח. לא הצלת המשק הישראלי.

מכאן לאסון פוקושימה. אחרי רעידת האדמה והאסון הרדיואקטיבי בעקבותיה היו שחשבו שהצורך להשתקם מההרס יניע את גלגלי הכלכלה היפנית. אבל זהו דבר ביזארי – האם חורבן הוא טוב, והאם חורבן הוא הכרחי לקיומה של כלכלה? האם לא מוטב היה לכלכלת יפן ללא רעידת אדמה וללא אסון בכור גרעיני? גם כאן החוק הראשון של הכלכלה יכול לתת תשובה פשוטה. כשפינו היפנים את ההריסות ביפן או מצאו דרכים להתגונן מהקרינה, זה הערך שחוללו – פינו הריסות והתגוננו מקרינה. דברים שמוטב היה אם לא היה צורך בהם מלכתחילה. לא הניעו את גלגלי המשק היפני.

האם החוק הראשון של הכלכלה תמיד נכון?

החוק שאני מציע תמיד אמור להיות נכון. אין סיבה לכאורה שלא יהיה נכון. אבל אמיתותו תלויה בתפקוד סביר של נגיד הבנק המרכזי ושל הממשלה.

הדוגמה הקלאסית לכך היא ממלחמת העולם השנייה. מלחמת העולם השנייה ייצרה ערך ברור: בעקבותיה נפלו משטרים רודניים מפלצתיים, גרמניה הנאצית ויפן הקיסרית, והופסק, אמנם מאוחר מדי למרבה הצער, הסבל, החורבן והמוות שהמיטו על מיליונים.  היא פתחה שער לעידן רב שנים של שלום במערב והעלתה את תהליך הציביליזציה האנושי מדרגות רבות. ברם, בעיני היסטוריונים כלכליים המלחמה ייצרה ערך נוסף: היא הוציאה סופית את המשק העולמי מהמיתון שאליו נקלע בשפל הגדול.

האם באמת צריך להרוג את היטלר כדי להוציא את המשק העולמי מהמיתון? ממש לא. כדי להוציא את המשק העולמי מהמיתון היה הפדרל ריזרב צריך לדאוג רק לזרימת כסף מספקת בשנות השלושים. לרוע המזל, כפי שידוע היום, הפד פישל בגדול וגם ממשל רוזוולט דבק בטיפשות באיזון תקציבי, והכלכלה חרקה עד שהמלחמה הוציאה אותה מהבוץ. בשל כך לצורך להביס את היטלר היה ערך מוסף. אבל כפי שהחוק שכתבתי למעלה מרמז, הערך המוסף הזה היה מיותר ולא היה לו מקום בעולם שבו הנגיד והממשלה היו מתפקדים מראש באופן תקין ונכון. ממש כפי שאין מקום לחפש ערך מוסף בתחמונים של חברות הסלולר או בפינוי חורבות פוקושימה. לא שם צריכים לעשות את העבודה של הממשלה ושל הנגיד. וכך גם עם בריסטה בבית קפה, תפקידו להכין לך קפה טעים, לא להציל את הכלכלה. לצפות מהבריסטה שהוא זה שיגאל את המשק זה כמו לגעת באוזן ימין עם יד שמאל,  דרך מסורבלת להגשים יעד שיד ימין יודעת להגשים באופן פשוט.

למנוע משבר מים? פוצצו את מתקני ההתפלה

בעבר כתבתי ממש בהערצה על גיורא איילנד ועל חוכמתו. ברם אף אחד לא מושלם וגם לאדם חכם כמו איילנד יכולות לצאת מהפה שטויות.

על פי דה מרקר:

ראש המועצה לבטחון לאומי לשעבר, אלוף במיל' גיורא אייילנד, דיבר אתמול בגלי צה"ל על המיתון המתקרב, והציע שהממשלה תקצץ בהוצאות השכר והפנסיה במגזר הציבורי, כדי שהמגזר העסקי – שכרגע מתמודד עם משבר הקורונה לבדו – לא יידרש לשאת בעלויות המשבר הזה, שיובילו להחרפתו.

נקצץ בשכר ובפנסיות כדי למנוע משבר כלכלי. מה הרעיונות הנפלאים הבאים? נפוצץ את מתקני ההתפלה כדי למנוע משבר מים? נמוטט את חדרי הניתוח כדי לפתור את משבר הסרטן? נעלה באש את הר הבית כדי לחולל שלום עולמי?

מהיכן בכלל מגיע הרעיון שלפיו קיצוץ בהוצאות ממשלה הוא פתרון למשברים כלכליים ולא דרך להחריף אותם בצורה קיצונית? ובכן הוא מגיע מהמשבר הכלכלי ב-2003. אבל זה היה משבר מהסוג ההפוך לחלוטין. כל פתרון שהיה נכון אז הוא תמונת מראה הפוכה לפתרון שנכון היום.

ב-2003 השקל היה הכי חלש שיכול להיות (אזור ה-5 ש"ח לדולר). ב-2020 הוא הכי חזק. ב-2003 הריבית עמדה על 12%. ב-2020 היא עומדת קרוב לאפס. משברים כלכליים שבהם המטבע חלש והריבית גבוהה הם היפוכם המוחלט של משברים כלכליים שבהם המטבע חזק והריבית נמוכה.

במשברים שבהם המטבע חלש מדי והריבית גבוהה מדי צריך לחזק את המטבע ולהפחית את הריבית. איך עושים זאת? בעיקר מגבירים את יעילות המשק ואת יעילות היצור והיצוא, אבל גם מקצצים, מצמצמים את כמות הכסף שמסתובבת. כך הכסף שב להיות מוצר במחסור וערך המטבע עולה.

במשברים שבהם המטבע חזק מדי והריבית נמוכה מדי סיבת המשבר מלכתחילה היא שכמות הכסף מצומצמת, והפתרון הוא הרחבתה על ידי פיזור כסף והפחתת ערך המטבע. כל הנתונים מורים שזה סוג המשבר שבו אנו מצויים כרגע. במונחים כלכליים זהו משבר של צד הביקוש, לא של צד ההיצע.

******

באותו עניין כדאי להקדיש כמה מילים למצבה של איטליה במשבר הקורונה. המשק האיטלקי חווה בימים אלו הפסדי עתק מפלצתיים, אבל הוא שונה מאוד מהמשק הישראלי – הוא נטול מטבע משלו ותלוי בחסדן של מדינות אחרות, חברותיו לגוש האירו, בכל הקשור לסיוע פיננסי. אם הנגיף יתפשט בכל ארצות האירו מן הסתם מצבם היחסי של האיטלקים ישתפר. לעומת זאת, אם איטליה תישאר כדוגמה ייחודית לנזק כלכלי קשה מקורונה לא ברור איך היא תצא מנקודת השפל הזו. האם גרמניה תסכים לסייע בסכומי העתק שנדרשים? הגרמנים קמצנים וקטנוניים. לא הייתי מחזיק אף פרוטה בבנק איטלקי בימים אלו. ומה עם יוון? מדינה שחיה על תיירות ושכנראה גם בה הקורונה מתפשטת. הקורונה בהחלט יכולה להחזיר את משבר האירו.