אין קשר בין קורונה לגז

אם יש לך 5 מסטיקי בזוקה, 15 פלסטרים, 13 תכשיטים, 2 מכוניות ו-1000 מניות של פייסבוק, האם זה אומר שאתה יכול לחבר את סך הפריטים ולהגיד שעושרך עומד על 1035?

ספק אם סכימה שכזו תשמע הגיונית לאדם הסביר, אבל זה בערך מה שסמי פרץ עושה היום בדה מרקר כשהוא מכריז ש"עלות הקורונה למדינה גדולה יותר מכל הכנסותיה מהגז הטבעי".  אי אפשר לקחת שני מספרים, שמשמעותם שונה בתכלית, ולהשתמש בהם זה לצד זה. אפילו אם שניהם לכאורה מיוצגים בידי כסף.

הגז הטבעי

הגז הטבעי הוא ביסודו נכס של מדינת ישראל מול העולם. למדינת ישראל יש יכולת לתת לעולם גז טבעי, ובתמורה העולם יתן לה דברים משלו. אפילו אם הגז הטבעי ישמש רק את המשק שלנו ולא יהיה מיועד ליצוא, עדיין הוא נכס מול העולם כי חוסך יבוא של פחם או סולר או גז טבעי.

ניתן לומר אם כך שהכנסות הגז הטבעי משמשות את מאזן המט"ח ומאפשרות לשקל לשמור על כוחו. אם יאופסנו בקרן ייעודית, כפי שמתכננים, אז יופנו לצרכי המאזן המט"חי העתידי מתוך הנחה סבירה שבהווה אין באמת מה לישראלים לעשות עם כל כך הרבה מט"ח. יש גבול כמה טי שירטים ניתן להזמין מאסוס או כבלים לטעינה מאלי אקספרס.

אבל העובדה שלא צריך דברים בהווה לא מפחיתה מחשיבותם. לפי אי אילו מקורות זרים מדינת ישראל מייצרת בדימונה כל מיני חפצים שאין צורך להשתמש בהם בזה הרגע אבל הם עדיין חשובים משתי סיבות. ראשית, כי מי יודע מה ילד יום. שנית, כי עצם הידיעה שיש לך דברים מסוימים במרתף לשימוש עתידי בכל מיני תסריטים רחוקים, משנה כבר בהווה את האופן שבו מתייחסים אליך.

בעתיד הלא רחוק מדי מדינת ישראל בהחלט יכולה להידרש למט"ח המדובר. כמובן ייתכנו כל מיני תסריטי קיצון – מלחמה גדולה, שיקום אחרי רעידת אדמה וכדומה. אבל גם אם לא יקרה שום דבר חריג, ישראל רוצה למשל להתחיל לבנות בשנים הקרובות את המטרו בגוש דן. המט"ח יכול לשרת תשלומי עתק שיידרשו כדי לשלם לחברות בינלאומיות שיביאו מכונות חפירה ועובדים זרים.

עלות הקורונה

הקורונה אינה יוצרת עול מיוחד על מאזן המט"ח ובמובנים מסוימים אפילו ההיפך. ישראל תלויה פחות ממדינות אחרות בתיירות ונהנית מכך שישראלים מבזבזים את כספם בארץ ולא בחו"ל. התחומים שבהם ישראל מצטיינת כמו ההייטק נוחים לעבודה מהבית. לפיכך עלות הקורונה אינה קשורה בכלל למאזן המט"ח. רואים זאת גם בעוצמתו הבלתי רגילה של השקל מול הדולר בימים אלו. מה שמטריד בקורונה הוא שהיא דורשת מהממשלה לעשות שינויים משמעותיים באופן הטבעי שבו הכסף מתחלק בתוך המדינה עצמה. בגלל הקורונה באופן טבעי שחקני תיאטרון או מדריכי תיירים זרים היו אמורים לגווע ברעב ולקבץ כסף ברחוב. אבל המדינה לא רוצה כמובן לתת לכך לקרות ולא חושבת שהוגן שזה יהיה גורלם. לפיכך היא נכנסת לגרעון ומחלקת מענקים לשחקני התיאטרון ולמדריכי התיירים. זו אינה עלות באותו מובן שלגז טבעי יש עלות. אין מדובר במשאבים שהמדינה צריכה לקושש מהעולם, כי המאזן הכללי של המדינה מול העולם לא נמצא במצב רע יותר בשל הקורונה או בשל שחקני התיאטרון המובטלים. אכן אם היה מדובר בעובדי הייטק מובטלים, אז היה מדובר בסיפור אחר לגמרי שהיה עולה למדינה מט"ח יקר, אבל עובדי ההייטק כאמור עובדים מהבית ותוצרתם עדיין נמכרת בעולם. אם לא כך היה – היינו שמים לב לשער השקל המתרסק.

מסקנה

התועלת של הגז הטבעי למצבה הכלכלי של ישראל אינה מתקזזת בשום צורה בידי משבר הקורונה. זהו סתם חיבור מביך של שני דברים לא קשורים כלל.

אולי קם לנו שר אוצר דגול

האם ישראל כ"ץ שר אוצר דגול? קשה להאמין, אבל ככה זה נשמע מציוץ של ניתאי ענבי מגל"צ.

מספר בכירים באוצר: ישראל כ"ץ הוא משהו שלא ראינו. שר אוצר שחושב שאין מגבלת משאבים בעולם. הוא חושב שהוא משחק בכסף של משחק מונופול.

האם עד כדי כך שפר מזלנו לקבל שר אוצר שמבין שכסף באמת אינו שונה בהרבה משטרות מונופול, והעיקר הוא להדפיס מספיק שטרות כדי שאפשר יהיה לשחק כמו שצריך? ימים יגידו. הבכירים באוצר אולי באו לקלקל אבל יצאו מברכים.

מה שבטוח, בימים אלו שבהם שער השקל נוסק לעומת הדולר לגבהים מפחידים, ששיעורי האבטלה מפלצתיים ושמועסקים רבים מצויים באפס מעשה לקראת החיסון הגואל – נקודת המבט שמיוחסת לשר כ"ץ עדיפה עשרת מונים על זו של שר האוצר הבריטי (השמרני!) שמעלה תוכניות מטורללות להעלאת מס חברות ומס רווחי הון כדי לפצות על גרעון הקורונה. כאילו יש איזו  הרמוניה אידיאלית בכלכלה שמחייבת שבריטניה תהרוס את תמריצי המשקיעים כדי לפצות על ההרס שזרעו הקורונה והברקזיט.

מורשת אבה

ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, הודיע על פרישתו מסיבות בריאותיות. ראשי ממשלות ביפן היו לרוב ביורוקרטים חסרי חשיבות היסטורית אשר כיהנו תקופות זמן קצרות. אבה היה שונה. כהונתו הייתה ארוכה והיה לו חזון גדול ליפן שהתבסס על הצפת כלכלתה בכסף בידי הבנק המרכזי.

בסך הכול הוא הצליח – האבטלה ביפן הלכה וירדה בתקופתו, תעודות סל במיליארדים רבים נקנו על ידי הבנק המרכזי שעסק למעשה בוויסות שוק המניות. הכלכלה שגשגה, אך גם הדפסת כסף מסיבית בידי בנק מרכזי היא בעלת אפקט מוגבל, כך מסתבר. עדיין האינפלציה ביפן נמוכה מאוד. חלק מהעניין הוא הדמוגרפיה השלילית והילודה הנמוכה שאותם אבה לא הצליח לשנות.

מה מספרת המורשת הכלכלית של עידן אבה לעולם? הוא לימד אותנו שבנקים מרכזיים יכולים לעשות הרבה מאוד בלי לחולל אינפלציה, לטוב או לרע. גם בארה"ב וגם בישראל הנגידים למדו מהבנק היפני המרכזי שאין פסול בקניית נכסים בשוק ההון כדי לייצב את השוק. בכך התרחקנו, תודה לאבה, עוד צעד מאפשרות של שפל גדול בעתיד.

אבה לא פרץ דרך בשני תחומים אחרים אף שהם העסיקו אותו: הוא לא הצליח להעלות דרמטית את הצריכה היפנית. לשם כך אי אפשר להסתפק בפעילות בנק מרכזי וצריך לתת כסף ישירות בידי הצרכנים, ממש כמו שביבי עשה בימי הקורונה. אבל זה דבר שאבה נמנע לעשות. להיפך, הוא הגדיל את נטל מס הקנייה. הוא גם לא הצליח לגייס את האישה היפנית להביא יותר תינוקות לעולם כדי למנוע קריסה דמוגרפית. בתחום זה יש מנהיג שעושה הרבה יותר ממנו, ויקטור אורבן בהונגריה, וצריך לחכות לחדשות מבודפשט כדי לדעת האם ניתן לשנות דפוסי ילודה באמצעות תמריצים רבי עוצמה.

קפיטליזם לא צריך להישען על שקרי הגרעון

עידן ארץ, הכותב על נושאי כלכלה מזווית קפיטליסטית ליברטריאנית, מוליך אימים לגבי עלות תוכניות החילוץ הכלכליות במשבר הקורונה:

אלא אם תמותו או תרדו מהארץ ב-20 השנים הקרובות, הסתבכתם בחודשים האחרונים בחובות אדירים. כמה אדירים? אם נסכום את עלות התוכנית הכלכלית מהגל הראשון (53 מיליארד שקל), את התוכנית לדמי אבטלה וחילוץ עסקים שעליה הוכרז לפני שבוע (133 מיליארד שקל) ואת התוכנית האחרונה לחלוקת כסף שרירותית (25 מיליארד שקל, מתוכם הממשלה תוציא עכשיו 6 מיליארד שקל), נגיע לסכום הביזארי של 211 מיליארד שקל.

וככה משתרכות להן בדבריו כל קלישאות השווא השקריות של החובות (כאילו למדינה אין את מדפסת הכסף והיא מוגבלת בידי חוב כמו אדם פרטי) והריביות המתנפחות (כאילו אנחנו לא חיים בעולם של ריביות אפסיות ואף שליליות).

ואז, כפיתרון אפשרי, הוא ממשיך ומפנה למאמר אחר שלו, שקורא לרפורמת עומק בשירות הממשלתי הלא יעיל ולחיסול שיטות הניהול ההסתדרותיות בו. וזה כמובן רעיון מבורך. הלוואי שאפשר יהיה לקדמו ברצינות.

כאן עולה השאלה: האם אפשר באמצעות אמירות כלכליות מפחידות שגויות בעליל באמת לקדם רפורמות קפיטליסטיות מוצלחות לשיפור התמריצים?

והתשובה היא שזה לא צריך לעבוד ככה. ראשית, קפיטליסטים שיגדלו על ברכיהם של מאמרים מסוג זה יכולים להתחיל באמת להאמין בשקרים של עצמם ולחשוב שצמצום הגרעון הוא ערך בפני עצמו, גם בלי שיוביל לרפורמות טובות. אובססיה לצמצום הגרעון יכולה להוביל לשפל כלכלי עמוק שיוציא שם רע לקפיטליזם ולקפיטליסטים שחוללו אותו. עד היום הליברטריאנים הרי מקוננים על הניו דיל. הניו דיל לא היה קורה אם לממשל הובר שקדם לממשל רוזוולט הייתה דרך קפיטליסטית טובה לחלץ את האומה מהשפל.

ושנית פשוט תלמדו מדונאלד טראמפ. ביד אחת הוא קיצץ מסים לתאגידים ונכנס לגרעון ענקי, ביד שניה ביטל אינספור רגולציות. ואלמלא ביש המזל של הקוביד-19 אפילו היה לו סיכוי טוב להיבחר בשנית עם כל הטיפשות, הגיחוך וחוסר הממלכתיות שבהתנהלותו. אפשר גם וגם, גם להבין שגרעונות לא חשובים וגם להיות מאמין אמת ברפורמות קפיטליסטיות.

מה עוד שלהבנה שגרעונות לא חשובים יש גם היבט קפיטליסטי שאיש לא שם לב אליו. כששלי יחימוביץ' או ברני סאנדרס מקדמים תוכנית חברתית כלשהי, הם מצביעים על כך שיצליחו לגייס אינסוף כסף למימון ההוצאות על ידי מיסוי ברוטלי של העשירים. הדבר מוסיף לתוכנית רובד של מקצועיות כלכלית – אחרי הכול היא מתבססת על איזון תקציבי. כאשר מבינים שלאיזון תקציבי חשיבות אפסית, ורק התמריצים, שנהרסים באכזריות בתוכניות מסוג אלו, הם חזות הכול, הברק הנוצץ הזה של המהוגנות הכלכלית מתברר כמו מה שהוא באמת – פייק זול.

באותו עניין קראתי לאחרונה את ספרו של השר יובל שטייניץ על מלחמתו עם חברות הגז הטבעי. הלב יוצא לשטייניץ שעמד במתקפה פרועה כדי להגן על חלקו של הציבור בגז הטבעי ומתאר את התגלגלות הדברים ואת מסע ההכפשות שהוא ואיתן ששינסקי נאלצו לעמוד בו בנימה כנה. אבל ביסוד כל חשיבתו והתנהלותו עומדת אמונת שווא. שטייניץ האמין שהכסף מהגז הוא ביג דיל בעוד שבחבלה הרטרואקטיבית שלו ברווחי משקיעי הגז אין כל בעיה.

בפועל ההיפך הוא הנכון. הכסף מהגז עוד לא ממש הגיע עד עצם היום הזה וגם כשיגיע הוא יצטרך להיות מוחזק בכספות המט"ח (מחשש למחלה ההולנדית) ובהם הוא יהיה בטל ומבוטל לעומת יתרות המט"ח שבנק ישראל צובר ממילא. למוניטין של ישראל כמדינה הוגנת עם משקיעים יש לעומת זאת חשיבות עליונה ומכרעת, ושטייניץ לא תרם לו, בלשון המעטה.

היידה ביבי

לעתים נדירות המציאות הכלכלית מצטלבת כל כך יפה עם מה שנראה לי נכון לעשות, כמו בהחלטתו של נתניהו הערב פשוט לפזר כסף על הציבור. חלוקה שלא לפי קריטריונים כלשהם או מבחני הכנסה היא בזבזנית אבל היא נמנעת גם מתמריצים רעים. יש בה הד לרעיון ההכנסה לכל אזרח שגם חוגי ימין כלכלי האמינו בו תמיד כתחליף אפשרי למדינת הרווחה וללא תמריצים מעוותים.

זה אולי פופוליסטי אבל זה לא פחדני. צריך אומץ לעשות צעד חריג כזה מול המתקפות הצפויות. ההצעות האחרות לשימוש בכסף שאני קורא בדה מרקר, מתן חכות ולא דגים, הכשרה מקצועית וכדומה, אינן רלוונטיות כלל בתקופה זו. בתוך כמה חודשים נדע אם פני המשק העולמי כולו להתאוששות המהירה שאחרי החיסון או שניוותר לכודים בחשש לקטסטרופת קוביד 19 רבת שנים. זו לא התקופה להכשרות מקצועיות כשהמקצוע העתידי הנדרש, למשל תופר מסכות או איש בידור בקרוזים, אינו ידוע. זו התקופה לנסות ליהנות מהחיים גם אם אתה מובטל וביבי עוזר בכך קצת.

לפיזור כסף יש את החיסרון האינפלציוני. במקום שיש מחסור אמיתי הכסף לא יפתור דבר אלא רק יעלה את רמת המחירים. כולם יודעים מה באמת חסר במדינת ישראל – דירות. מענק חד פעמי יעזור לשוכרים לשרוד בדירתם אבל אין חשש שיציף כלפי מעלה את מחירי הדירות והשכירויות. זה חד פעמי, לא מדובר בעצת אחיתופל נוסח תשעים אחוז משכנתא של אורלי אבקסיס בזמנו.

הצעד של נתניהו לא יחולל שום נזק ויהווה תקדים חיובי לדרך פעולה יעילה וזריזה במשברים עתידיים שעוד יבואו.

הדפסת כסף היא שיר הלל לקפיטליזם

הממשלה מסוגלת לפתור די בקלות את משבר הקורונה הנוכחי ולאחרונה היא אפילו עושה את הצעדים הנכונים. מדפיסה מספיק כסף ומחלקת אותו לעצמאים ולמי שצריך.

הקפיטליסטים הגדולים סובלים מכך, מתייסרים מכך כאדם שפקדו אותו טחורים, אפילו מנסים להכחיש את המציאות משל היו אנשי חברת הארץ השטוחה ששודרו אליהם זה עתה תמונות של אפולו 11 מהחלל. מאיימים בחורבן עתידי ובמחיר כלכלי נורא למרות ששוקי האשראי לא מנידים עפעף ושוקי המניות לא מתאבדים וגם השקל רק מתחזק.

גישתם נובעת מהקונספט השגוי שלפיו הדפסת כסף היא חילול הקודש ועלבון לקפיטליזם. זו טעות גדולה.

כל שטר של מאתיים שקלים שיוצא טרי ממכונת הדפוס ומתגלגל בעולם בלי למוטט את ערך המטבע, מוכיח כמה כלכלת ישראל שונה מכלכלת ונצואלה או לבנון. אלו כלכלות כושלות שאינן מסוגלות עוד לגבות את השטרות שלהן. ומדוע היא שונה? משום שאחרי תוכנית הייצוב ב-1985 הפנתה המדינה עורף לסוציאליזם העבש נוסח מפא״י ופתחה בעידן ששונאיו מכנים אותו ״ניאו ליברלי״. אבל אפשר לכנותו גם:״העידן שבו אפשר לייצר עוד ועוד פיסות נייר ואנשים יתייחסו אליהם ברצינות״.

לפיסות נייר עם ציורים אין ערך אמיתי. לעומת זאת, למנגנון החברתי והחוקי שאנו חיים בתוכו שמאפשר ייצור מהיר ומוצלח של מוצרים, גיוס עובדים גמיש וסחר חופשי עם העולם יש ערך אמיתי ענק.

הדפסת כסף שעולה יפה משקפת את הצלחתה המסחררת של כלכלת השוק בהדברת מחסור. כל כך הרבה כסף הודפס ורק גירדנו את קצה קרן השפע של הכלכלה החופשית ומה שביכולתה לספק. אנשים ילכו למכולת עם השטרות המודפסים הטריים ויימצאו להם מאכלים וחומרי ניקוי. אנשים יוכלו לקנות איתם מכוניות וסמארטפונים ומקום בענן של דרופבוקס. הכול יש בשפע בעולם הקפיטליסטי וככל שיותר מדפיסים, כך יותר חוגגים את השפע הזה.

השוטר האמריקני הולך לנוח

המשטרה באמריקה בשיתוק בעקבות הזעם הציבורי כלפיה, והדבר משתקף בעליה חדה בפשיעה האלימה בערים. זו בעיה של האמריקנים. אבל אמריקה היא גם השוטר של העולם ונראה שגם בחזית זו היא מתעייפת. זו כבר בעיה שלנו.

חוסר ההתלהבות של המפלגה הדמוקרטית מהתערבויות כוחניות בעולם ידוע. אבל גם במפלגה הרפובליקנית נוצר נתק בין הצמרת של המפלגה לבין המוני התומכים שלא רואים שום סיבה שארצם תבזבז את האנרגיות שלה בשיטור העולם. טראמפ סימן את ראשית המגמה אבל לא בצורה עקבית כל כך. בזמן האחרון מדברים על כך שמחליפו הטבעי של טראמפ ב-2024 הוא טאקר קרלסון, שדרן פוקס ניוז. קרלסון שייך לזרם הבדלני המובהק של המפלגה הרפובליקנית, היורשים של מתנגדי כניסת ארה"ב למלחמת העולם השנייה. הוא הרבה יותר מתוחכם אינטלקטואלית מטראמפ והרבה יותר שיטתי בעמדותיו.

זה לא שקרלסון לא אוהב את ישראל, הוא בטח מעדיף ישראלים על ערבים, שלהם קרא:"קופים פרימיטיביים אנלפביתים למחצה". וכמו הימין החדש בכל העולם מן הסתם הוא יודע להבחין בין ישראלים לבין יהודים ליברלים אמריקניים שאינו מסוגל לשאת. אבל הוא לא אחד שירצה לשעבד את משאביה העצומים של האימפריה לטובת סדר חדש במזרח התיכון. את תקיפותו של טראמפ כלפי אירן לא אהב כל כך ומהסגנון הרפובליקני הניצי שמסמלת השגרירה לשעבר באו"ם ניקי היילי הוא סולד.

2024 רחוקה מדי ומי יודע מי יתמודד אז אצל הרפובליקנים. תיאורטית ייתכן שאפילו טראמפ ינסה להתמודד אם יפסיד הפעם לביידן וכך לשחזר את הישגו הנדיר של גרובר קליבלנד שהיה פעמיים נשיא בקדנציות נפרדות. אבל שימו לב לטאקר קרלסון, למשנתו ולהשפעתה.

2020? איזה חורף שגרתי!

למגפת הקורונה שהכתה בישראל בחורף 2020 אין כל סימן בנתוני התמותה.. במובן זה יורם לס ומייקל לוויט שיחקו אותה. השאלה אם ככה היו פני הדברים גם אם היו שומעים להם מלכתחילה. כנראה שלא.

חורף 2018 חורף 2019 חורף 2020 מספר מקרי מוות בחודש
4005 3996 4237 דצמבר
4517 4806 4576 ינואר
3925 4061 3952 פברואר
4000 4316 4147 מרץ
3493 3812 3872 אפריל
19940 20991 20784 סך הכול
20600 21200 20784 מותאם לגידול אוכלוסיה והטיות אחרות

 

התשובה לכל השאלות: אלוהים לא יוצר אבן שאינו יכול להרים

האם אלוהים יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים? שאלה תיאולוגית עתיקה, וכתבתי בעבר על ספרו היפה של ישראל נתנאל רובין שדן בה. התשובה לשאלה היא שלילית החלטית. אלוהים לא יכול להגביל את עצמו. חלף במוחי הרהור שהשאלה הזו והתשובה לה עונות על שתיים מהסוגיות המרכזיות בדיון הציבורי הנוכחי.

האם אנחנו צפויים לשפל כלכלי עולמי או מקומי? מי שחושש לכך חושב שהמדינה תקלע בעקבות משבר הקורונה לגרעון, לחובות, לסחרחורת ריביות שתעיק על המשק וכו' וכו'. אבל מי שמבין דברים לאשורם יודע שאלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרים, ובכלכלה יש גם אלוהים וזהו הבנק המרכזי שיכול ליצור כסף יש מאין. הבנק המרכזי לא יכול למצוא עצמו עומד מול חובות שאינו יכול לפרוע (כל עוד הם נקובים במטבע שהוא אלוהים לגביו – הדולר לגבי הפדרל ריזרב והשקל לגבי בנק ישראל). לא משנה כמה נורא יהיה נטל החוב שתותיר הקורונה אחריה, הבנק המרכזי יוכל להתמודד איתו בקלי קלות. ומי שלא מאמין בכך, כלך לך ותצטרף לשורט האומלל והעתיק על יפן.

האם לגנץ הייתה אלטרנטיבה? מי שחושב שגנץ לא היה צריך לחבור לממשלה אחת עם נתניהו מציע לרוב אלטרנטיבה: חקיקת חוק שימנע מנאשם בפלילים להיות ראש ממשלה או לחילופין הגבלת תקופת כהונה לראש ממשלה. מי שמציע זאת שוכח שישראל הייתה הולכת לבחירות, בהעדר ממשלה, אחרי החקיקה, ואז ייתכן מאוד שלגוש של נתניהו היו 61 ח"כים וגוש זה היה מבטל את החוק ומאפשר לנתניהו להקים ממשלה חדשה. האם ייתכן שהחוק הראשון של הכנסת היה מונע את ביטולו בידי החוק השני של הכנסת? לא, כי דבר זה היה סותר את אותו עיקרון תיאולוגי: "אלוהים לא יכול ליצור אבן שאינו יכול להרימה", וגם הכנסת אינה יכולה לחוקק חוק שכנסת אחרת אינה יכולה לבטלו.

יש ניואנס מסוים. אם היה עומד לגנץ רוב גדול שאיתו היה מאשר את החוק מלכתחילה – למשל 65 ח"כים או 70 ח"כים, ייתכן שהיה יכול למנוע את ביטולו של החוק בכנסת שלאחר מכן ברוב של 61 בלבד, אבל אין לגנץ בכנסת הנוכחית יותר מ-61 ח"כים וגם זה בקושי רב.  ובהערת שוליים אציין שגם השאלה האם רוב של 65 ח"כים בכנסת הנוכחית גובר על רוב 61 בכנסת הבאה היא שאלה חוקתית קשה מאוד שיכולה להצית משבר חוקתי קטסטרופלי. בקצרה, לא מתעסקים עם אלוהים ועם יכולתו להרים אבנים. גנץ עשה בשכל רב והפגין בגרות ומנהיגות כשחיפש פתרון במישורים אחרים.

עמית סגל, בוא ואגלה לך את הסוד

עמית סגל הוא פרשן פוליטי מזהיר, אולי הטוב ביותר בתולדות המדינה. בטורו בידיעות אחרונות השבוע, עם זאת, הוא נכנס לתחום זר לו – ניבוי כלכלי – תוך שהוא חוזה משבר בנוסח יוון ושנתיים של קריסה.

אבל אלו דברים שאין להם בסיס איתן. הכול תלוי בחיסון ואם חיסון יימצא ויוכח כבטוח וכאפקטיבי או אם תקרה פריצת דרך אחרת שתמגר את הקורונה, הכלכלה תתאושש במהירות הבזק. ויותר מכך – להערכתי בעשור שבפתח תהיה הצדקה לתמחור גבוה במיוחד של שוק המניות, מה שישליך על השגשוג הכללי.

נכון אין לדעת בוודאות שחיסון יימצא, אבל האותות מהמעבדות הם חיוביים ביותר. נוגדנים נוצרים בדמם של מתנדבים. אין תופעות לוואי קשות. הניסויים מתקדמים לעבר שלב 3.

מה גורם לי לחשוב שאחרי חיסון ההתאוששות תהיה מטאורית? סיבה פשוטה – הסוד פוצח.

בעשור האחרון היה סוד שנלחש מפה לפה בקרב יודעי ח"ן ובראיונות אזוטריים בעיתונות הכלכלית, אבל לא הגיע לקדמת הבימה. היום, לעומת זאת, הוא כבר נמצא בחזית שלה. התנהלות ממשלת טראמפ והפדרל ריזרב בשנים האחרונות ובפרט בשיא הקורונה המחישו עד כמה הסוד הפך לנחלת רבים.

מהו הסוד? כבר כתבתי עליו פה רבות במשך השנים ואפשר לסכמו בקיצור נמרץ במשפט: לחובות לאומיים אין חשיבות.

ממשלות ובנקים מרכזיים לא באמת מוגבלים על ידי יחס חוב תוצר, גרעונות וכיוצא באלו המצאות. משבר נוסח יוון יכול לקרות רק לאחת משני סוגי הממשלות: ממשלה שמוגבלת בהדפסת כסף (כמו יוון שאין לה שליטה על מדפסת האירו) או ממשלה שחושבת בטיפשותה שהיא מוגבלת בהדפסת כסף (כמו ארה״ב בשפל הגדול לפני ההחלטה להתנתק מבסיס הזהב או, במקרה לייט, אפילו שר האוצר יאיר לפיד שקונן על ״הגרעון הקטסטרופלי״ שהותירו לו). אבל כיום ממשלות קלטו שהן יכולות להדפיס כמה שמתחשק ונדרש. הן חשפו את הסוד. לאף מדינה מערבית מחוץ לגוש האירו לא צפוי בעשורים הקרובים משבר נוסח יוון ובטח לא לנו. ובטח ובטח לא ביום אחרי החיסון.

עבור כלכלנים כמו הודיה למפרט שהציעה בשילוח תוכנית חירום כלכלית בעלת אופי ימני נוסח 2003 יש פיתוי במשבר חריף מהסוג הנוכחי. משבר חריף אין לבזבז מבלי לקדם בו רפורמות שיהפכו את השוק ליעיל יותר. אבל האמת צריכה להיאמר – זה לא משבר שרפורמות מהסוג הזה טבעיות בו. זה חיבור מלאכותי. המחסור שמוביל למשבר הכלכלי הוא מחסור בחיסון לקורונה, ולכשיתמלא המחסור יתפוגג המשבר מאליו, גם אם המגזר הציבורי לא יתייעל אפילו כמלוא הנימה. ויותר מכך, אין זה מופרך שבראיה ארוכת טווח משבר הקורונה יירשם כבסיס להתייעלות בתחום שבו המשק הישראלי מתקשה יותר מכל – התאמת משאבי הקרקע המוגבלים לגידול האוכלוסיה המואץ. הקורונה קידמה את נושא העבודה מהבית, וזו תאפשר לאנשים לפסוח על הפקקים, לצמצם שטחי משרד ולגור רחוק מהמרכז. הרפורמה הכי חשובה כבר באה אלינו בילט אין עם הנגיף.