עושר העמים במבחן

בפוסט הקודם הזכרתי את תזת עושר העמים של ריצ'ארד לין. לפיה עושרן של אומות נקבע על ידי ציון האייקיו של בניהן. לין הותקף על כך שהנתונים שלו לא מדוייקים ומניפולטיביים. אבל כיום יש לנו נתונים מדויקים מאוד על הישגים לימודיים של אומות – מבחני פיז"ה הבינלאומיים. אמנם מבחני אייקיו מתיימרים למדוד משהו גולמי וראשוני יותר מאשר מבחנים לתלמידי בית ספר כמו מבחני פיז"ה, אבל האמת היא שכל המבחנים מהסוג הזה נותנים תוצאות מאוד דומות כשמעבירים אותם לאוכלוסיות גדולות, ואין זה משנה כל כך עם איזה מבחן בדיוק מתעסקים.

הלכתי לבדוק את המתאמים בין תוצר מקומי גולמי של מדינה לבין ציוניה בפיז"ה. סילקתי מהנתונים מדינות שבעליל חיות על נפט ולא על שכל: קטאר, איחוד האמירויות וטרינידד.

בראשי היו השאלות הבאות:

1. מתמטיקה או קריאה – מה מנבא טוב יותר את התמ"ג?
2. האם אכן יש משהו שונה באסייתים, ואצלם ההצלחה הלימודית אינה מנבאת את התמ"ג באותה צורה שבה היא מנבאת אותו אצל אירופים? כנראה בשל קושי מסוים לעשות שימוש יצירתי ביכולות לימודיות.
3. התמ"ג הנומינלי או זה המותאם ליוקר המחיה – מה משקף יותר את ההישגים הלימודיים?
4. האם התמ"ג מנובא טוב יותר על ידי הממוצע של ההישגים במדינה או על ידי רמת ההישגים של העשירון העליון של התלמידים? חשבתי לעצמי שהתלמידים המוצלחים ביותר בוודאי חשובים יותר לתמ"ג.
5. וכמובן השורה התחתונה והעיקרית: האם אכן התזה של לין תוכיח עצמה ויתקבל מתאם גבוה מאוד בין הישגים לימודיים לתמ"ג? לין נקב במתאם 0.8.

ולהלן התשובות שהניבו החישובים הסטטיסטיים:

1. מתמטיקה או קריאה – מה מנבא טוב יותר את התמ"ג? מתמטיקה. מבאס בשבילנו כי תלמידי ישראל טובים יותר בקריאה. צריך להגיד שההבדל הוא די קטן, ותזת עושר האומות יכולה לעמוד גם אם מסתמכים על מבחני קריאה בלבד. העובדה שקריאה ומתמטיקה כישורים שונים מאוד ובכל אופן המתאם שכל אחד מהם נותן הוא קרוב מלמדת גם על כך שמבחנים של יכולות שכליות מניבים תוצאות דומות. דבר זה תואם לתיאוריית הג'י בפסיכולוגיה, שלפיה יש במוח רכיב מרכזי אחד שמשפיע על הצלחה במבחנים כאלו.
2. אין צורך להידרש לטענה שמפרידה בין אסייתים לשאר העולם. הוצאת המדינות המזרח אסייתיות מהנתונים משפרת את המתאם בצורה זניחה מאוד.
3. באופן לא מפתיע, התמ"ג שמותאם ליוקר המחיה הוא זה שקשור יותר להצטיינות בלימודים. כנראה כי הוא זה שמעיד באופן אמיתי יותר על מצב הכלכלה. גם זו בשורה מבאסת בשביל הישראלים שהתמ"ג הנומינלי שלהם מעל בריטניה וצרפת, אך התמ"ג המותאם ליוקר המחיה נמוך בהרבה.
4. כאן הופתעתי. נראה שהקשר החזק ביותר הוא בין ממוצע האוכלוסיה לבין התמ"ג. לא צריך להסתכל דווקא על המצטיינים. האם יש טעם להסתכל דווקא על הנמוכים ביותר? הקורלציה בין הישגיהם לתמ"ג גם היא גבוהה, אבל עדיין הממוצע הלאומי הוא הנבאי הטוב ביותר. עוד מכה שאנחנו חוטפים. בקרב תלמידי ישראל התלמידים המצטיינים הם עוד במצב טוב, אבל הממוצע על הפנים. דרך אגב, הממוצע הישראלי הוא עוד פחות טוב משמוצג בנתונים. משרד החינוך פשוט מוליך שולל בלי בושה כשמשקלל ציוני הבנים החרדים לפי ההנחה המופרכת והשקרית שאם הבנים החרדים היו נבחנים, היו ציוניהם דומים לציוני החינוך הממלכתי דתי. בפועל כמובן הם היו צפויים להיות נמוכים בהרבה.
5. המתאם שמתקבל אצלי בין ציוני מתמטיקה לבין תמ"ג לאומי (מותאם ליוקר המחיה) הוא באזור 0.73. זהו מתאם גבוה מאוד ומכובד, גם אם נמוך מזה שלין עצמו ציין. ממוצע מתמטיקה וקריאה נותן מתאם 0.71. תיאוריית עושר האומות שלו עמדה במבחן אמפירי ויצאה ממנו יפה.

יהיו שיאמרו שיש מתאם, אבל אין קשר סיבתי. זה לא שמדינות עשירות כי התלמידים חכמים. חוכמת התלמידים נובעת מכך שמדינותיהם עשירות. למי שטוען טענה זו הייתי מציע להסתכל על שתי מדינות שהוצאתי מלכתחילה מהנתונים, קטאר ואיחוד האמירויות. כולם יודעים למה הן עשירות – בגלל הנפט, לא בגלל הראש. האם עושרן הפך את תלמידיהן למוצלחים? ובכן תושבי מולדובה הענייה המרודה, המדינה האירופית הנחשלת ביותר, מוצלחים באותה מידה או אף יותר. אם מסתכלים רק על התושבים הערבים המקוריים במדינות אלו ולא על העובדים הזרים שהביאו ושממלאים את כיתותיהם, היתרון של מולדובה גדול ממש.

תבכי על תלמידייך, ארגנטינה

הבורסה בארגנטינה הגיבה בירידות קיצוניות, רעידת אדמה כלכלית תשע וחצי בסולם ריכטר, לאפשרות המסתמנת שהשמאל הפופוליסטי ישוב לשלוט בה. חצי משווי המניות בבורסה נחתך. זה דבר שכמעט שלא קרה מעולם בשוק מניות מודרני כלשהו (אומרים שקרה בסרי לנקה ב-1989).

אבל בסך הכול זו נקודת ציון נוספת בהדרדרות הכלכלית של ארגנטינה במאה השנים האחרונות. מדינה עשירה ומשגשגת שהגורל הכלכלי הרע לה.

אני מאמין גדול בתיזת עושר האומות של הפסיכולוג הצפון אירי ריצ'ארד לין. על פיה יש קישור הדוק בין הצלחה של נבחנים במבחני מנת משכל (מה שידוע גם כאיי קיו) או במבחנים דומים לכך לבין התמ"ג של המדינה ומדדיה הכלכליים השונים. זו אף פעם לא הייתה תזה מושלמת. למשל היא לא מסבירה את החולשה הכלכלית של מדינות אסיה ביחס להישגי תלמידיהן. אבל לכך יש פתרון בהשקפה הרווחת: האסייתים קונפורמיסטים ולא יצירתיים והדבר פוגע בכלכלת מדינותיהם.

תיזת עושר האומות לא מסבירה גם את עושרן של מדינות המפרץ עם תלמידיהן הכושלים. אבל מאי התאמה זו איש לא יתרגש. ברור לכול שהנפט הוא גיים צ'יינג'ר עבורן, לפחות עד שהאנושות תמאס בנוזל שמפיח חיות ותזיזתיות במכוניות.

תיזת עושר האומות ספגה ניצחון יפה במזרח אירופה. המדינות שם הצליחו להתאושש ממוראות הקומוניזם ולהגיע לתמ"ג מערבי וכפי שהתיאוריה הייתה מצפה. צ'כיה חכמה במיוחד ביניהן ואכן בולטת כלכלית. רק אסטוניה קצת מאכזבת.

מה יש לתיאוריה להגיד על ארגנטינה? מבחני הפיזה מלמדים שגורלה המודרני אינו מקרי כלל. ארגנטינה מקבלת בהם ציונים זוועתיים, בלתי רגילים למדינה שתושביה רואים עצמם כאירופיים. ארגנטינה נופלת בתוצאות ממדינות כמו ברזיל וירדן. ארגנטינה היא לא אירופית במאת האחוזים. האמא הקדומה של רוב הארגנטינאים היא אינדיאנית ואם מוצא היה נקבע כמו ביהדות על בסיס האמא של האמא, אז הם היו נחשבים אינדיאנים מושלמים. אלא שצד האב כנראה בא כולו מכובשים איבריים ולכן בשקלול הסופי הארגנטינאים הם 80 אחוז אירופים. יותר מבצ'ילה. אבל לתלמידי צ'ילה הישגים טובים יותר.

לא ברור מדוע ארגנטינאים כל כך כושלים בלימודים, אבל כן ברור מדוע כלכלתם כושלת – כי הם תלמידים גרועים.

כן לעמיר ולאורלי (חלקית מאוד!)

התוכנית הכלכלית של עמיר פרץ ואורלי אבקסיס היא, מיותר להגיד, נוראית. באופן אירוני כל המסים שהצמד חמד רוצה להטיל על יזמות והצלחה לא יביאו תקציבים חברתיים אלא יבריחו את האנשים המוכשרים במדינה שהצלחתם הצלחתנו וכך יחייבו קיצוצים וגזירות. עם זאת, לא הייתי מבטל את הרעיון שלהם להעלות את שכר המינימום.

הטענה הקלאסית האינטואיטיבית נגד העלאת שכר מינימום היא שכל התערבות בשוק החופשי של מעסיקים ומועסקים תחולל תוצאות שליליות. אבל אותו נימוק שמשמש אותי לסתור טענה זאת ולתמוך בהרחבה תקציבית או בהתערבות בשוק המט"ח תקף גם כאן.

אנחנו לא חיים בזמנים רגילים. בימים כתיקונם רמת הריבית נקבעת על ידי הבנק המרכזי בצורה שמספקת למשק את כמות הכסף האופטימלית. היום הריבית נקבעת על אפס לא כי זה אופטימלי. האופטימלי היה להנהיג ריבית שלילית. אבל פשוט לא רוצים להציק למחזיקי מזומן עם עמלות כספומט גבוהות, עמלות שיידרשו בהכרח אם הריבית תהפוך לשלילית.

הנימוק הזה מעוות. הבנתי את נחיצותו לאור הזעם של המגיבים פה מול הרעיון לחייב עמלות גבוהות על משיכת כסף, אבל עדיין זה לא נימוק כלכלי ראוי.

במשפט ובמוסר אומרים שלא ניתן לתקן עוול בעוול. אבל בכלכלה ניתן במידה מסוימת לתקן עיוות על ידי עיוות. אם מדיניות הריבית אינה מסוגלת לספק מספיק כסף למשק, הרי מדיניות שכר המינימום יכולה לעשות זאת על ידי הזרמת יותר כסף לשכבות חלשות שהן השכבות הצורכות.

אם מצב ריבית האפס היה שורר פה חודש או חודשיים הייתי חושב שהעלאת שכר המינימום כתגובה לכך כמוה כהתאבדות – פיתרון קבוע לבעיה זמנית – אבל נראה שהמשק העולמי, ובו למרבה ההפתעה גם המשק שלנו, על אף מאפייניו הדמוגרפיים השונים, נקלע לסיטואציה רבת שנים של ריבית אפס. גם הניסיון של המשק האמריקני לחמוק מריבית האפס עולה על שרטון בימים אלו.

העלאת שכר מינימום היא מדיניות שמשרתת מטרות של צדק חברתי והפחתת פערים. אם כי בסופו של דבר עדיין הגדלת צד ההיצע היא המנוע האמיתי לשנות איתו דברים ולפתור איתו את בעיית העוני. הרי בישראל שבה גדולה מצוקת הדיור סביר להניח שמשכירים יקבלו חלק נכבד מהעלאת שכר של שוכריהם העניים. ועדיין, יותר כסף יזרום במשק וטוב שכך יהיה.

עמלת הכספומט גדלה, לא מספיק

הכספומטים הבנקאיים הולכים ונעלמים להם. במקום זאת יש כמעט לכל מרכול מכשיר כספומט פרטי שמאפשר להוציא מזומנים בעמלה מופקעת. לפעמים 7 או 8 שקלים. לא רק זאת אלא שסכום המשיכה מוגבל, כך שמי שחשקה נפשו ב-2,000 ש"ח למשל, יצטרך לבצע את פעולת המשיכה כארבע פעמים והעמלה תשתכפל לה.

מטרד צרכני שמשמעותו שאזרחי ישראל משלמים עמלות מופקעות? אפשר להסתכל על העניין באופן כזה. מנגד אפשר לשבח את הריבוי העצום של הכספומטים הפרטיים שחוסך טרחה. אבל העניין חשוב ועמוק הרבה יותר מכפי שנדמה. הגדלת העלות של הוצאת כסף מזומן היא ראשית הפתרון לבעיה המקרו הכלכלית הגדולה של הימים האחרונים. נגיד בנק ישראל חסר אונים מול התחזקות השקל הפוגעת ביצוא. השקל החזק אינו שיקוף של שוק המטבעות החופשי, כפי שיש כאלו שטועים לחשוב ומציעים באינטואיציה ליברטריאנית לא לעשות דבר. הוא שיקוף של עיוות – ריבית שקלית גבוהה מדי. שורש העיוות הוא קיומו של הכסף המזומן. המזומן מונע הורדת הריבית למקומות שאליהן הייתה צריכה להגיע בנוהל העבודה הרגיל של בנק מרכזי ובסיטואציה רגילה של אינפלציה אפסית מתמשכת. בנק ישראל צריך היה מזמן להוריד את הריבית עוד ועוד, אבל הריבית כבר קרובה לאפס. אם בנק ישראל יוריד את הריבית למינוס 3% או למינוס 4%, כולם יברחו למזומן.

באירופה יש נגידים קצת יותר נועזים (ומצב כלכלי פחות טוב) וכן מונהגת שם ריבית שלילית. אבל עדיין זו ריבית גבוהה מדי. הריבית השלילית הראויה על האירו בהתחשב בנסיבות הכלכליות הייתה צריכה להיות עמוקה הרבה יותר. גם באירופה המזומן מהווה מכשול ליישום הריבית ההולמת.

מה אפשר לעשות? להמשיך עם תהליך ייקור הוצאת הכסף מהכספומט. אם למשל הריבית השלילית תגיע ל-4%, תידרש עמלה על הוצאת כסף מהכספומט. עמלה זו לא תהיה 4%, אלא  4% כפול משהו, תוצאה של העובדה ששטר מתגלגל בשווקים ומאפשר לבעלים לחמוק מריבית שלילית למשך יותר משנה אחת.   יהיה מתסכל להוציא כסף בכספומט ולשלם על כך עמלה של 15% או 20%, אבל זו למעשה דרך המלך להתנהלות מקרו כלכלית נכונה בנסיבות של ימינו.

אם נגיד בנק ישראל כה מודאג מהגרעון

אם נגיד בנק ישראל כה מודאג מהגרעון, אז למה לו להטיף מהכורסא. הוא יכול לשוב ולרכוש דולרים. זו דרך לגיטימית ביותר להוריד את ערך השקל בתום חמש שנים רצופות שבהן בנק ישראל החמיץ את יעד האינפלציה הממשלתי וכשהריבית נמוכה מכדי להורידה עוד. אם כך יפעל בנק ישראל סביר להניח שהדבר יתרום להכנסות מגזר היצוא, שמשלם משכורות בשקלים ומקבל תמורה מלקוחות בדולרים. גם המע"מ על מוצרים מיובאים יעלה. לעומת זאת, נטל החובות הכולל של ישראל שנקוב בשקלים יפול. בתנאים אלו סביר שהגרעון "הקטסטרופלי" (כביכול) יעלם לו במהרה. רמת השקל הנוכחית גבוהה באופן קיצוני (לאו דווקא נגד הדולר, שהוא מטבע חזק כיום, אלא כנגד סל מטבעות משוקלל). היא טובה למי שמטייל בחו"ל או מזמין באמזון, אך אינה טובה למשק בכללותו. הגובה המפליא של שער השקל מול המט"ח בכלל שם באור הראוי המגוחך את בהלת הגירעון או את אזהרות יאיר לפיד מהמשבר הנורא המתרגש עלינו. הרי נניח שבאמת מגיע משבר נורא ואיום (הוא לא!), אזי בנק ישראל ינמיך קצת את שער השקל.

להלן טבלה: כמה יחידות סל מטבעות משוקלל ניתן לקנות ב-1000 ש"ח, לפי אתר בנק ישראל. השערים נלקחו בכל שנה מסוף חודש יוני. כפי שניתן לראות, הייתה עליה רצופה ומרשימה לכל אורך תקופת נתניהו. אפילו בתקופת כהונתו של כחלון המושמץ שער השקל עלה יפה, וזה, בניגוד לטענות שווא, הישג גדול שלו.

יוני 2019	13.05
יוני 2018	12.46
יוני 2017	12.90
יוני 2015	11.55
יוני 2013	10.84
יוני 2011	10.76
יוני 2009	9.81

אבחון רע, מרשם טוב

לא סתם מועמדותו של יאיר לפיד לכהן כראש ממשלה ברוטציה מטעם "כחול לבן" מטרידה את סוקרי המפלגה. הוא לא חומר לראש ממשלה. יש בו משהו פופוליסטי, חנפני, שטחי. הוא היה שר האוצר שסגר את שדה דב ועכשיו הוא מדבר על השארתו. מדוע? השתנו הרוחות במסלול ההמראה או כך נדמה לו.

אבל בחסרונותיו של לפיד יש גם יתרון. הוא מאזין קשוב לרחש בחש מכיוון המוני מעמד הביניים, ולכן עמדות השכל הישר שמסתובבות בחוגים אלו מוצאות אוזן קשבת בראשו. הוא מתנגד לסיפוח פלסטינים באלפים, סולד ממימון חינוך נטול ליבה לנוער העתיד החרדי של ישראל, אינו נותן אמון רב בפלסטינים. הוא נטול כל מיני טירופים שמאפיינים פוליטיקאים אחרים – סיפוחיזם אצל בנט ושקד, חנופת אינסוף לחרדים ולסמוטריצ'ים אצל ביבי וחבריו בליכוד, פנטזיות שלום מנותקות מהמציאות בשמאל. פה ושם אפילו הפגין אומץ ומקוריות מסוימים – שלח בחורי ישיבה לעבוד ותמך במתווה הגיוס של משרד הביטחון למשל. לא הלך עד הסוף עם קלישאת השוויון בנטל.

את כל החסרונות והיתרונות האלו שמאפיינים את לפיד אפשר לראות בפוסט שפרסם לאחרונה ובו הוא מבשר לקוראיו שמשבר כלכלי נורא עומד להתרגש על כלכלת ישראל.

הנימוק העיקרי עצמו – "הגירעון הקטסטרופלי" – הוא כמובן קלישאה חבוטה. אפשר לדמיון שיחת סלון בליל שבת באיזו משפחה או חוג חברים של בני מעמד הביניים הישראלי. כל האמירות השטחיות שייאמרו שם, ללא מחקר, רקע היסטורי או הבנה מעמיקה של מקרו-כלכלה, מסוכמות אצל לפיד. עינת שמעה שיש גרעון. יואב קרא משהו על הפריון ונורית מודאגת מהשחיתות.

זה נכון שממשלה שמתמסרת לגרעונות גדולים ושיטתיים עלולה במקרים מסוימים ובנסיבות כלכליות מסוימות להביא את המשק למשבר שיתבטא בריבית עצומה ובאובדן ערך של המטבע. ישראל הייתה בנקודה המאוד לא נעימה הזו ב-1984. צריך להגיד אגב שגם אז לא הייתה קטסטרופה מבחינת רמת החיים של הישראלי שהמשיך לחיות טוב. גם אז ישראל לא הייתה יוון.

בכל אופן מה הקשר בין הנסיבות האלו לבין ישראל של 2019 שבה הגרעון הצפוי הוא אפילו לא 4%, הריבית על האג"ח נמוכה מהריבית על האג"ח האמריקני (!), והמטבע חזק, אפילו חזק מדי. הגרעון אינו בעיה בנסיבות אלו. כפי שלאדם רזה מאוד מותר לצרוך קצפת, גם אם לאדם שמן זה לא מומלץ.

ביפן היו עד לאחרונה שנים שבהן הגרעון השנתי התקרב ל-10%, האופק הדמוגרפי היה ונותר מחריד. באמת אפשר לשאול: איזה יפנים צעירים יוכלו לעמוד בנטל החוב? מספר התינוקות ביפן הוא פי חמישה ממספר התינוקות בישראל. גודל החוב הוא פי 50.

בכל אופן המשקיעים מוכנים לשלם כסף כדי להחזיק אג"ח יפני. כלומר הריבית שלילית, תופעה היסטורית יוצאת דופן. מי שקונה אג"ח יפני לא מקבל ריבית על השקעתו, אלא משלם לממשלת יפן! איך זה משתלב בתיאוריית הסלון הכלכלית על גרעון מתנפח וריביות מזנקות? כל מי שבנה מגדלים על תיאוריית סחרחורת הריבית היפנית, והיו רבים כאלו לפני עשור, איבד כספו.

גם הביקורת של לפיד על התוכנית של כחלון מחיר למשתכן כאילו "גרמה לאובדן הכנסות של מיליארדים" היא שטחית וחלולה. אפשר לטעון שהיא פגעה בבניית דירות חדשות או הפכה לגרסה מוזרה של מפעל הפיס לדירות. אלו אולי טענות טובות. אבל ממתי מעניין את המדינה להרוויח כסף כאילו היא איזה מיליארדר חמדן.

לפיד מבשר שבגלל השחיתות וההקצנה הדתית העולם המערבי מתחיל למשוך החוצה את ההשקעות. על איזה נתונים הוא מסתמך בדיוק? מה שמאפיין משקיעים הוא יכולתם להבחין בין עיקר לטפל ולהתעלם מצעקנותם של עיתוני בוקר, בדיוק ההיפך מלפיד. אם יש גוף השקעות שמבסס החלטותיו על הקבלות דמגוגיות וריקות מתוכן בין ישראל לבין טורקיה של ארדואן – הרי זה מן הסתם גוף שאיבד כספו מזמן מרוב טיפשות ותבהלה מקשקשת, וחשיבותו למשק שלנו אפס.

האם יש שחיתות בישראל? בוודאי. אבל גם עד היום הייתה שחיתות ודומה שבמלחמה בשחיתות גופי האכיפה רק נעשים נחושים יותר. ראו את הענישה החמורה בפרשת ישראל ביתנו.

מדוע מה שלא חולל משבר עד היום יחולל משבר דווקא עכשיו? לדירוג השחיתות העולמי לא הייתי מתייחס יותר מדי ברצינות. הוא לא מבוסס על ניתוח מקרי שחיתות אלא על תפיסות ציבוריות של שחיתות. כלומר נותנים לאנשים להשיב על שאלונים ואם הרבה מהמשיבים מלאים בביקורת על מדינתם ומאמינים אדוקים במשפט "כולם מושחתים", אז המדינה מקבלת ציון גרוע במדד. זהו מדד של קיטורים, לא של שחיתות בפועל. מי לא יצפה שישראל תוביל במדד הקיטורים.

התלות בהייטק בישראל אינה דומה כלל וכלל לתלות של פינלנד בנוקיה. ההייטק בישראל אינו מבוסס על חברה אחת, אלא על ביזור בין המון חברות בהמון תחומים עם גמישות מדהימה של סטרטאפיסטים ויזמים. זהו ההיפך הגמור ממה שהיה עם נוקיה. האם לפיד חוזה קריסה טוטאלית של העניין העולמי בהייטק? הצטרפות המונית לאמיש? נשמע מופרך. על בסיס זה לחזות משבר גדול? מגוחך.

לפיד מקונן על מה שאירע למניית טבע ועל הנזק לקרנות הפנסיה.. האם זו הסיבה למשבר הגדול שבפתח? מדד ת"א 125 עלה בכמעט 8 אחוזים מתחילת השנה. לא על טבע לבדה חי המשק. המפולת של טבע מזעזעת וגורמת עוגמת נפש עמוקה להמון ישראלים. גם לי. אבל בכל שנה אפשר למצוא תאגיד בורסאי כזה או אחר שידרדר נגד כיוון המשק הכללי.

הדיאגנוזה העלובה שלפיד עורך משקפת את כל מה שרע בו. אבל בחלק האחרון בפוסט שלו יש נקודת אור: המרשם שהוא נותן הוא דווקא טוב ומגלם את הקומון סנס של איש מעמד הביניים. לא להעלות מסים. להשקיע בצהרונים, בהכשרות מקצועיות, בהשכלה טכנולוגית גבוהה, במתן אשראי ליזמות, בפתרונות דיור… הכול אמת פשוטה. האבחון היה גרוע. המרשם טוב.

קינות ארלוזורוב

מירב ארלוזורוב מפרסמת היום בדה מרקר מאמר זועף על כלכלת ישראל וכיצד נתניהו וכחלון בהתנהלותם הרעה והבזבזנית מוטטו אותה. כמובן טענותיה משוללות כל קשר למציאות. האבטלה בישראל היא הנמוכה בהיסטוריה המודרנית של המדינה; האינפלציה נמוכה, אפילו נמוכה מהרצוי; השקל במצב חזק מאוד ביחס לסל המטבעות; השכר הממוצע בעליה יפה ומתמשכת.

כל טענותיה מבוססות בראש ובראשונה על האמונה שמדינה שלווה במטבע שלה עצמה נכנסת לאיזו קטסטרופה כאשר הגרעון שלה הוא 4% ולא 3%. זו נומרולוגיה כלכלית שהיא בעלת תוקף מדעי של קריאה בקפה או פתיחת קלפי טארוט, תיאור האישיות לפי גרפולוגיה או ניבוי סרטן לפי מיקום אנטנות הסלולר. הטענה שגרעון מעט גבוה בשנה אחת מחולל נזק כביר, כשאין לכך כל אינדיקציות בשוק האג"ח או המט"ח, היא חסרת שחר.

הנה טענותיה העיקריות של ארלוזורוב והפרכתן:

חריגה בוטה כל כך מיעד הגירעון גוררת איום ממשי לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל

יש לנו שווקים משוכללים שבהם נסחרות אגרות חוב ישראליות. היכן בדיוק רואים שם "איום ממשי לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל"? הריבית על האג"ח של ישראל לטווח עשר שנים נמוכה מהריבית על האג"ח האמריקני. כן, כן. חוזר שוב: נמוכה מהריבית על האג"ח האמריקני.

עשר השנים האחרונות – שנות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה – עומדות בסימן מובהק של הידרדרות כלכלית

נתניהו נכנס לתפקיד אחרי המשבר הגדול של 2009, שנה שבה הצמיחה קפאה. כתוצאה מכך ב-2010 וב-2011 הייתה צמיחה גבוהה במיוחד, הדבקת פערים. ארלוזורוב מזכירה את חוסר היכולת לשחזר צמיחה זו, אבל אותה צמיחה גבוהה כשלעצמה זו כמובן אשליה סטטיסטית שנובעת ממתן קדושה מגוחכת לשנה כיחידת זמן כאילו אנו עוסקים באסטרונומיה ולא בכלכלה. בשקלול השנים 2009,2010,2011,2012 יחדיו לא נראה שהייתה באותן שנים צמיחה חריגה במיוחד.

כדי להמחיש כמה קשה המצב הכלכלי מראה ארלוזורוב גרף עם הצמיחה הצפויה ב-2019 עד 2022 – 3% לשנה בלבד. אבל זו צמיחה חזויה בלבד, ואיך אפשר להסיק מתחזיות שמישהו הוא ראש ממשלה גרוע. בחמש שנות נתניהו האחרונות שנמדדו בפועל הצמיחה הייתה כ-3.5% לשנה.

מלבד זאת, כפי שהסביר בנק ישראל לגבי נתוני הצמיחה ב-2018, אין מנוס מירידת מה בצמיחה כשאין דרך להפחית עוד את האבטלה. היא כבר הגיעה לאזורים הקרובים למינימום האפשרי. הגעת האבטלה בישראל למינימום היא לזכות נתניהו ולא לחובתו.

העתיד נראה עגום

להתנבא זה קשה ובפרט לגבי העתיד… נכון, נתניהו וממשלתו השלימו עם קיומה של מערכת חינוך שבה בנים חרדים לא יודעים abc, ושחלק הולך וגדל מתלמידי ישראל ייכלל בה. נדמה לי שמאחורי כל הטור הזועף של ארלוזורוב מסתתרת התובנה הזו.  אבל זהו קונצנזוס במערכת הפוליטית – הייתה זו אשת מפלגת העבודה, שרת החינוך יולי תמיר שכיהנה בממשלת אולמרט, שבחרה משום מה להותיר כמורשת העיקרית שלה את ההכרה בפטור מלימודי ליבה לחרדים.

גם ההתבוננות בתרומת החרדים לכלכלה הישראלית לא יכולה להיות סלקטיבית. מצד אחד מערכת החינוך שלהם מוציאה גברים שלא כשירים לשוק העבודה, אלא לרמות הנמוכות ביותר שלו. מצד שני, החינוך להולדת ילדים בחברה החרדית הוא בעל השלכות חיוביות על כלכלת ישראל. גם בשל הגידול המתמיד בביקושים בזמן של חולשה דמוגרפית בעולם. גם בגלל שיתן לישראל סוף סוף את מה שחסר לה כל כך ומעלה את יוקר המחיה – יתרון הגודל. ישראל צפויה להפוך למדינה של כ-20 מיליון נפש בתוך חמישים שנה. בלי החרדים זה לא יכול לקרות. בתור מדינה גדולה שכזו היא תמשוך משקיעים מהעולם ותהפוך הקמת פסי יצור או מחסנים של אמזון המיועדים לאוכלוסייתה לכלכלית יותר. בתחום התכנון והבינוי רואים שהפנמת העתיד הצפוף של ישראל עוזרת למקבלי ההחלטות לקלוט סוף סוף: ערים טובות צריכות להיות צפופות כמו בני ברק, לא כמו חריש. גם לחלוקת נטל השירות הביטחוני בין רבים יותר יהיו השלכות חיוביות על הכלכלה. יאמר מי שיאמר – החרדים לא עושים צבא – אבל חלקם כן עושים, וחלק זה עולה משנה לשנה. וגם מי שלא עושה יוליד הרבה ילדים שלפחות חלקם ישרתו. התפוצצות מחזורי הגיוס בשנים הקרובות היא בעיה טובה מבחינת צה"ל.

ובכלל בהתבוננות בחצי הכוס המלאה המצב הירוד כל כך של החינוך החרדי הנוכחי נותן לעתיד הכלכלי של ישראל את מה ששנת 2009 נתנה ל-2010, למרבה ההיקסמות של מירב ארלוזורוב: נקודה נמוכה להתחיל לצמוח ממנה.