כתבתי כבר על הטענה ששנות נתניהו היו שנים שבהן ישראל דרכה במקום כלכלית. זה לא מדויק. כפי שהסברתי, מה שקרה היה שישראל נעשתה הרבה יותר עשירה (במונחים בינלאומיים) ובו בזמן המחירים בה התייקרו (במונחים בינלאומיים). מכאן שחלק גדול מהתועלת שהפיקו אזרחי ישראל מהתעשרות מדינתם לא הורגש מבחינתם. מעין תורת היחסות שכזו: אתה נוסע מהר ולא מרגיש דבר כי המישור שמולו אתה מודד את עצמך נוסע גם הוא במהירות דומה. רק כאשר האזרח הישראלי נפלט החוצה מהאזור של העצמים הנעים במהירות ומגיע למדינות אחרות, הוא כמו אח שנפרד מתאומו למען טיסה במהירות האור ופוגש בו בשנית – פתאום מרגישים את האפקט בפניו המקומטות. ככה זה כשהישראלי יוצא את נתב"ג. הוא קולט שארצות אחרות נעשו ממש זולות.
מעניין לערוך ניסוי מחשבה: מה היה קורה אילו ישראל הייתה חלק מגוש האירו. שער האירו היה 5.58 ש"ח ביום כניסתו של נתניהו לתפקידו. היום הוא באזור ה-3.80 ש"ח. כל עליית הערך העצומה של השקל, שמבטאת את עליית הערך הגדולה של כלכלת ישראל, לא הייתה יכולה להתרחש במצב כזה, כי הרי לא היה שקל. אבל עדיין היו לישראל כל היתרונות הגדולים שבגללם המטבע שלה שודרג ככה במרוצת עשור ובראש ובראשונה תעשיית ההיי טק הפורחת ומצבורי הגז הטבעי. במקום שהמטבע יעלה בערכו צריך היה לקרות משהו אלטרנטיבי: עליית המשכורות בענפים תחרותיים. משקיעים היו מזרימים לישראל הון עתק והוא היה מביא לעליית משכורות בענפים שבהם אותם משקיעים היו מחפשים עובדים. סביר להניח שגם המחירים היו עולים במצב כזה, אבל הרבה פחות.
כיום כל אימת ששער החליפין עולה, עולים איתו באופן אוטומטי כל המשכורות בענפים הממשלתיים וההסתדרותיים, כל החובות וכל ההתחייבויות. זהו טייס אוטומטי שמייקר את כל המשק (בהשוואה בינלאומית) ברגע שבו ערך השקל מתייקר. במצב שבו ישראל הייתה חברה בגוש האירו, לא היה אפקט כזה. גם אז ודאי שההסתדרות הייתה מביטה בעיניים כלות במשכורות ההייטק המזנקות, שובתת ודורשת חלק בשגשוג, אבל הישגיה היו פחותים בהרבה ממה שקורה בעולם שבו יש טייס אוטומטי. ודאי שבנקים לא היו יכולים לדרוש שערך המשכנתאות וההלוואות יתייקר אוטומטית בגלל הצמיחה במשק.
סביר להניח שאם העשור האחרון היה פוקד את ישראל כשהיא משתמשת באירו, היא הייתה חוזה באפקט יווני, במובן הטוב של המילה. התמ"ג לנפש ביוון (המותאם ליוקר המחיה) יותר מהוכפל בין 1998 ל-2008, העשור שבו נכנסה לגוש האירו עד למשבר היווני הגדול. זה היה עשור של שגשוג עצום עבורה שבו משקיעים הזרימו לתוכה הון עתק. מדינה שהייתה הרבה פחות עשירה מצרפת הפכה פתאום לכמעט עשירה כמוה.
בסופו של דבר יוון שילמה מחיר קשה מנשוא על החברות בגוש האירו. כשהזמנים התהפכו, בהעדר מטבע שניתן לעשות בו פיחות, המשכורות ביוון היו גבוהות מדי והחובות עצומים מדי. כתוצאה מכך השתוררה בה אבטלה המונית. יש לקוות שישראל למדה את הלקח ולעולם לא תצטרף לגוש מטבע אחד. זו בעצם שיטה שמשמעותה הכלכלית היא מאניה דפרסיה. שגשוג אדיר בזמנים הטובים וסבל נורא בזמנים הפחות טובים. ברם, כשמתבוננים בכלכלת ישראל בעשור האחרון מבאס קצת שהשקל שמר עלינו מהשלב של המאניה, שיכולנו לחזות בו על נקלה. מבאס שלא חווינו מאניה בעשור של נתניהו, גם כי ככה ניתן היה לסתום יותר בקלות את הפה לשונאי נתניהו למיניהם. עדיין צריך לברך על מה שהיה, ואלו היו שנים כלכליות טובות ללא ספק.
