היידה אירו, היידה ביבי

כתבתי כבר על הטענה ששנות נתניהו היו שנים שבהן ישראל דרכה במקום כלכלית. זה לא מדויק. כפי שהסברתי, מה שקרה היה שישראל נעשתה הרבה יותר עשירה (במונחים בינלאומיים) ובו בזמן המחירים בה התייקרו (במונחים בינלאומיים). מכאן שחלק גדול מהתועלת שהפיקו אזרחי ישראל מהתעשרות מדינתם לא הורגש מבחינתם. מעין תורת היחסות שכזו: אתה נוסע מהר ולא מרגיש דבר כי המישור שמולו אתה מודד את עצמך נוסע גם הוא במהירות דומה.  רק כאשר האזרח הישראלי נפלט החוצה מהאזור של העצמים הנעים במהירות ומגיע למדינות אחרות, הוא כמו אח שנפרד מתאומו למען טיסה במהירות האור ופוגש בו בשנית – פתאום מרגישים את האפקט בפניו המקומטות. ככה זה כשהישראלי יוצא את נתב"ג. הוא קולט שארצות אחרות נעשו ממש זולות.

מעניין לערוך ניסוי מחשבה: מה היה קורה אילו ישראל הייתה חלק מגוש האירו. שער האירו היה 5.58 ש"ח ביום כניסתו של נתניהו לתפקידו. היום הוא באזור ה-3.80 ש"ח.  כל עליית הערך העצומה של השקל, שמבטאת את עליית הערך הגדולה של כלכלת ישראל, לא הייתה יכולה להתרחש במצב כזה, כי הרי לא היה שקל.  אבל עדיין היו לישראל כל היתרונות הגדולים שבגללם המטבע שלה שודרג ככה במרוצת עשור ובראש ובראשונה תעשיית ההיי טק הפורחת ומצבורי הגז הטבעי.  במקום שהמטבע יעלה בערכו צריך היה לקרות משהו אלטרנטיבי: עליית המשכורות בענפים תחרותיים. משקיעים היו מזרימים לישראל הון עתק והוא היה מביא לעליית משכורות בענפים שבהם אותם משקיעים היו מחפשים עובדים. סביר להניח שגם המחירים היו עולים במצב כזה, אבל הרבה פחות.

כיום כל אימת ששער החליפין עולה, עולים איתו באופן אוטומטי כל המשכורות בענפים הממשלתיים וההסתדרותיים, כל החובות וכל ההתחייבויות. זהו טייס אוטומטי שמייקר את כל המשק (בהשוואה בינלאומית) ברגע שבו ערך השקל מתייקר. במצב שבו ישראל הייתה חברה בגוש האירו, לא היה אפקט כזה. גם אז ודאי שההסתדרות הייתה מביטה בעיניים כלות במשכורות ההייטק המזנקות, שובתת ודורשת חלק בשגשוג, אבל הישגיה היו פחותים בהרבה ממה שקורה בעולם שבו יש טייס אוטומטי. ודאי שבנקים לא היו יכולים לדרוש שערך המשכנתאות וההלוואות יתייקר אוטומטית בגלל הצמיחה במשק.

סביר להניח שאם העשור האחרון היה פוקד את ישראל כשהיא משתמשת באירו, היא הייתה חוזה באפקט יווני, במובן הטוב של המילה. התמ"ג לנפש ביוון (המותאם ליוקר המחיה) יותר מהוכפל בין 1998 ל-2008, העשור שבו נכנסה לגוש האירו עד למשבר היווני הגדול. זה היה עשור של שגשוג עצום עבורה שבו משקיעים הזרימו לתוכה הון עתק. מדינה שהייתה הרבה פחות עשירה מצרפת הפכה פתאום לכמעט עשירה כמוה.

בסופו של דבר יוון שילמה מחיר קשה מנשוא על החברות בגוש האירו. כשהזמנים התהפכו, בהעדר מטבע שניתן לעשות בו פיחות, המשכורות ביוון היו גבוהות מדי והחובות עצומים מדי. כתוצאה מכך השתוררה בה אבטלה המונית. יש לקוות שישראל למדה את הלקח ולעולם לא תצטרף לגוש מטבע אחד. זו בעצם שיטה שמשמעותה הכלכלית היא מאניה דפרסיה. שגשוג אדיר בזמנים הטובים וסבל נורא בזמנים הפחות טובים. ברם, כשמתבוננים בכלכלת ישראל בעשור האחרון מבאס קצת שהשקל שמר עלינו מהשלב של המאניה, שיכולנו לחזות בו על נקלה. מבאס שלא חווינו מאניה בעשור של נתניהו, גם כי ככה ניתן היה לסתום יותר בקלות את הפה לשונאי נתניהו למיניהם. עדיין צריך לברך על מה שהיה, ואלו היו שנים כלכליות טובות ללא ספק.

כמה זה עולה לנו? וכמה להם?

האם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מנהיג כלכלי פנטסטי או שישראל הייתה תקועה במקום בתקופתו? לרוב האנשים התשובה ברורה מאליה. אם הם משתייכים מטבע אישיותם למחנה הביביסטים, הם יהיו בטוחים שעברו על כלכלת המדינה זמנים פנטסטיים. אם הם אנטי ביביסטים הם יציינו את ההיתקעות במקום, שבטח קראו עליה בטור של מירב ארלוזורוב בנושא.

כפי שהסברתי, יש שתי דרכים למדוד עושר של מדינה ותוצר לנפש. בדרך האחת מסתכלים על התוצר בערכו הנקוב. במדד זה הזינוק שישראל עשתה מהפנט. היא כיום בליגה של יפן, בריטניה וצרפת ואף עוקפת אותן.

בדרך האחרת מסתכלים על התוצר אחרי התאמתו ליוקר המחיה. כאן כמובן המצב רע בהרבה, וישראל הייתה לכאורה תקועה במקום עשור. אפשר להתנחם שעדיין יש לתוצר בערך הנקוב משמעות גדולה מבחינת יכולתם של ישראלים ליהנות בנסיעותיהם בחו"ל. הם מגיעים עשירים יותר אל הארצות שבהן הם מבקרים ויכולים להרשות לעצמם הרבה יותר. אחד מכתבי הארץ ציין באירוניה חכמה שהיכולת להסתלק מהמדינה היא פסגת ההישגים שביבי השיג לאזרחי המדינה.

כשהסתכלתי על המספרים, הם לא כל כך הסתדרו לי. ישראל יקרה, אבל היא לא כל כך יקרה כמו שמשתמע מנתוני הדירוג העולמי. אין שקיפות בהתאמת יוקר המחיה בין ארצות. לא מופיעים בשום מקום באינטרנט הפרמטרים שלפיהם נעשתה.

הלכתי לאתר NUMBEO, שמי שבוחן את המספרים רואה שהוא אתר אמין מאוד בהשוואות יוקר מחיה (כל אחד מוזמן לבחון את הנתונים שם בעצמו) ובחנתי את הערים הגדולות בישראל: תל אביב, חיפה, ראשון לציון ואשדוד מול ערים גדולות במדינות אחרות שהן מאוד דומות לישראל בתמ"ג הנומינלי, אך נחשבות עשירות ממנה אחרי התאמת יוקר מחיה.

ישראל וצרפת

נתונים רשמיים של התאמת יוקר מחיה: ישראל יקרה מצרפת ב-17%

השוואת תל אביב ופריז: פריז יקרה ב-2%.

השוואת חיפה ומרסיי: מרסיי זולה ב-7%.

השוואת ראשון לציון וליון: ליון זולה ב-11%.

השוואת אשדוד וטולוז: טולוז זולה ב-12%.


ישראל ובריטניה

נתונים רשמיים של התאמת יוקר מחיה: ישראל יקרה מבריטניה ב-17%

השוואת תל אביב ולונדון: לונדון יקרה ב-13%.

השוואת חיפה ובירמינגהם: בירמינגהם זולה ב-8%.

השוואת ראשון לציון ולידס: לידס זולה ב-20%.

השוואת אשדוד ושפילד: שפילד זולה ב-22%.


ישראל ויפן

נתונים רשמיים של התאמת יוקר מחיה: ישראל יקרה מיפן ב-23%

השוואת תל אביב וטוקיו: טוקיו יקרה ב-1%.

השוואת חיפה ויוקוהאמה: יוקוהאמה יקרה ב-20%.

השוואת ראשון לציון ואוסקה: אוסקה זולה ב-6%.

השוואת אשדוד ונגויה: יוקר מחיה דומה.


לסיכום:

התמ"ג הישראלי זהה או עולה על התמ"ג הצרפתי, הבריטי והיפני, אך הן נחשבות מדינות עשירות יותר, כי יותר זול לחיות בהן. הנתונים מאתר NUMBEO נראים לעומת זאת פחות חד משמעיים. התרגיל הקצר שערכתי מעלה את האפשרות שהתאמות יוקר המחיה עושות עוול לכלכלה הישראלית.

עדיין ייתכן שהנתונים המשווים הבינלאומיים הם מדויקים ומסתמכים על מדגם גדול ומייצג. יש לכך רמז בעובדה הניכרת לעין שהערים הבינוניות בבריטניה ובצרפת (להבדיל מלונדון ופריז) בהחלט זולות לעומת ערי ישראל. כך או כך, נראה שהתאמות יוקר מחיה הן עניין מסובך שמנסה למצע הבדלים גיאוגרפיים פנימיים עצומים ואין לקבל אותן באמון מוחלט.

מומחי החרדים, למען השם קחו מחשבון

כבר שפכתי הרבה מילים על הטענה שאני הולך לכתוב כאן. אבל כל פעם שאני קורא כתבה על הישגי המפלגות החרדיות במוצאי מערכת בחירות, יש לי צורך בלתי נשלט לכתוב אותה שוב ושוב ושוב. מומחי החברה החרדית, תצטיידו במחשבון למען השם!!!

העוצמה הדמוגרפית של החרדים כל כך מרשימה, הזאטוטים שמלווים כל זוג חרדי שיוצא לפארק כל כך בולטים. אבל כל אלו לא יכולים לשנות את כללי החשבון. גידול אקספוננציאלי הוא אמנם מדהים, אבל הוא מתחיל לאט.

בכתבה זו של מירב ארלוזורוב מצוטט מומחה לחרדים שאומר:

"הדמוגרפיה עושה את שלה. ההערכה היא שמספר המנדטים החרדים בכנסת יגדל בשני מנדטים בכל ארבע שנים".

לא! ממש ממש לא. חשוב להבין באיזה קצב צפויים החרדים לגדול. למה כל כך חשוב? כדי לקלוט שכאשר בבחירות הבאות הם דווקא לא יגדילו את כוחם, לא יהיה זה בגלל "התפרקות החרדיות" או טענת שקר דומה. האתגר שמציבים החרדים לחברה הכללית יישאר בעינו גם אם הם יוסיפו רק מנדט אחד כל ארבע שנים או אפילו פחות מכך. זה שהמנדטים יצמחו בקצב איטי ינבע מאקסיומות החשבון, לא מהיחלשות החרדים.

הנחת יסוד: יש 13 מנדטים חרדים בכנסת. 4 מנדטים נוספים של ש"ס אינם חרדים, אלא דתיים או אפילו רק מסורתיים. מכיוון שכך גורלם הפוך לגורלם של המנדטים החרדים. חרדים יודעים לחנך את ילדיהם לחרדיות. אבל מסורתיים אינם יודעים להוליך את ילדיהם בתלם המסורתי. אין התפרקות של החרדיות, אבל בהחלט יש התפרקות של המסורתיות. המנדטים המסורתיים של ש"ס רק ילכו ויתפוגגו עם השנים, כפי שהתפוגגו להם 17 המנדטים שקיבלה בבחירות 1999.

אם כך יחס המנדטים שמקורם בקולות חרדים בכנסת אל מול המנדטים האחרים הוא 13 אל מול 107. הציבור החרדי צומח בקצב שמתקרב ל-4% (זה הקצב ההיסטורי של צמיחת ציבור הבוחרים של יהדות התורה. תיאורטית, לפי קצב הילודה, אפשר היה לצפות לקצת יותר וכנראה יש בכל אופן נשירה מינורית אצל החרדים). הציבור הלא חרדי צומח בקצב שנופל קצת מ-2%. הבה נניח שהפער בין חרדים ללא חרדים מתכווץ ב-2.1% מדי שנה. מתקבלת אפוא הטבלה הבאה (בניתי אותה בסיוע וולפרם אלפא):

בחירות בשנת.. מספר מנדטים מקולות חרדים
2019 13
2023 14
2027 15
2031 16
2035 17
2039 18
2043 20
2047 21
2051 23
2055 24
2059 26
2063 28
2067 29
2071 31

רק בשנת 2071(!!) אפשר יהיה להגיד שמתקבל דפוס יציב שבו מספר המנדטים החרדיים גדל לפחות בשניים מדי מערכת בחירות, וזה כמובן אם יימשכו הדפוסים הנוכחיים של הפריון ושל שימור החינוך החרדי לאורך שנות דור. במערכות הבחירות הקרובות אפשר לדמיין בקלות שהמפלגות החרדיות קופאות על השמרים. אם מסורתיים יאבדו עניין בש"ס, שזה תהליך אפשרי ואפילו צפוי, ייתכן שהחרדים לא יגדלו כלל במנדטים עד שנות השלושים של המאה. זאת על אף שלא יהיה אפילו קמצוץ של התפרקות בחרדיות.

הניבויים בטבלה רחוקים מלהיות דטרמיניסטיים. אפשרי בהחלט שהמודרנה תגע בחרדים, כפי שהיא כבר נוגעת, אבל לא תפרק אותם. גיל הלידה של האישה הממוצעת יעלה מעט. מספר הילדים הממוצע יירד מ-6 ומשהו ל-5 וקצת. בהנחות אלו, גם ללא התפרקות וללא יציאה בשאלה ממשית, אפילו ב-2071 לא נגיע אל הנקודה שבה המפלגות החרדיות עוברות לקצב של שני מנדטים עלייה מדי מערכת בחירות.

פייק ניוז: ישראל דורכת במקום. אמת:היא לא

מירב ארלוזורוב כותבת היום, כרמז לקוראיה איך להצביע:

הנתונים ההשוואתיים מלמדים כי ב-1980 ישראל דורגה במקום 23 ברשימת המדינות הטובות בעולם (במונחי תוצר לנפש – המדד לרמת החיים של אזרחי המדינה). גם ב-1990 ישראל דורגה במקום זה. ב-2000, רגע לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה והמשבר הכלכלי בעקבותיה, ישראל עדיין עמדה במקום 22 בעולם. ב-2010, כשנתניהו פירט את החזון המופלא שלו, ישראל חזרה למקום 23 בעולם, וכך גם ב-2018. כמעט 40 שנה שישראל דורכת במקום – בתוך זה גם העשור של נתניהו, 2009–2019 – שבמהלכו ישראל לא שיפרה את הדירוג שלה אפילו בפסיק.

נורה הבהבה לי בראש למקרא הדברים. האם ארלוזורוב מדברת על הנתונים אחרי התאמה ליוקר מחיה או לפני התאמה ליוקר מחיה, לפי תמ"ג נומינלי? היא נוקבת במקום 23. זה המקום הנוכחי של ישראל בדירוג הנומינלי, אז כנראה היא מדברת על תמ"ג נומינלי.

כל מי שמכיר את המספרים מבין שלא ייתכן בשום פנים שישראל נותרה במקום בדירוג זה לאורך עשור. לפני עשור היא הייתה רחוקה מרחק גדול מבריטניה, צרפת ויפן ועכשיו היא משתווה אליהן או אפילו עוקפת אותן. מצער אמנם שיוקר המחיה פה מקשה על הנאה מעושרה של המדינה (על זה נאמר:"מדינה עשירה, תושבים עניים"), אבל אי אפשר לבטל את ההישג. כדי לוודא שאיני מדמיין או מפנטז הלכתי לערך הוויקיפדיה שמדרג מדינות לפי תמ"ג נומינלי בגרסתו יומיים לפני הרכבת ממשלת נתניהו ב-2009.  השוויתי לגרסתו העדכנית. הסתכלתי על דירוג קרן המטבע העולמית שאפשר לראות בקלות שהוא הכי שלם בין הדירוגים שמוצעים שם. מתברר שטעות גמורה נפלטה לארלוזורוב, ואגלה לכם גם סוד: מי שמחשב תמ"ג בריטי לנפש בימים אלו ממש, ימי השפל של הפאונד בסיטואציית הברקזיט, יגלה שישראל גם עקפה את הממלכה המאוחדת. לדעתי גם את צרפת. ויקיפדיה עוד לא שמעה על כך, אז כתבתי את הנתונים בהתאם לוויקיפדיה.

מדינות שישראל הייתה מאחוריהן ב-2008, ועקפה אותן ב-2018:

ניו זילנד, איחוד האמירויות, יפן, איטליה, ספרד, יוון, קפריסין, כוויית, ברוניי, סלובניה

מדינות שישראל הייתה לפניהן ב-2008 ועקפו אותה ב-2018:

אין כאלו מדינות


הערה מאוחרת: למען היושרה עליי להוסיף שאם עושים בדיקה דומה לתמ"ג לנפש אחרי התאמת יוקר מחיה, התמונה שונה ואפילו הפוכה (ראה הדף הזה מול הדף הזה). אפשר אם כך ללמד זכות על דה מרקר ומירב ארלוזורוב שעל אף שלא דייקו ובלבלו בין שני המדדים, הנומינלי והלא נומינלי, לפחות באחד מהם הם צדקו.

מדינות שישראל הייתה מאחוריהן ב-2008, ועקפה אותן ב-2018:
יוון, סלובניה

מדינות שישראל הייתה לפניהן ב-2008 ועקפו אותה ב-2018
ניו זילנד, דרום קוריאה, מלטה, ערב הסעודית, עומאן

להגנת הצרכן

דה מרקר מתקנא בגלובס. כתבות קינה על אמריקה ועל הגרעון ועל קץ העולם שיבוא אופייניות תמיד לגלובס, שלעתים קרובות היה מייחד כותרת ראשית באתרו לאיזה נביא שקר של חורבן כזה או אחר. אבל כתבה מז'אנר זה התפרסמה היום דווקא בדה מרקר.

ראשי פרקים: כמה נורא שאמריקה לא חוסכת, כל שאר מדינות העולם חוסכות ואוטוטו יתפסו את מקומה של האימפריה הגוועת ששקועה בחובות.

כרגיל כותבים של טורים כאלו לוקחים כל מיני מושגים שיש להם ערך במשק הבית הפרטי, כמו חוב וחיסכון, ומעתיקים אותם לרמה העולמית. אבל זהו קופי פייסט שגוי מהיסוד.

כדאי לאדם לחסוך, כדי שיהיה לו מצבור דינרים נאה ברבות הימים. אבל ברמה העולמית הכוללת לא ברור איזה תועלת יש לעולם בכך שבמחשב מרכזי של בנק מצטברים ביטים שמדמים המון חסכונות של מפקידים. אין בזה שום טעם ושום תוחלת.  יותר מכך שוקי ההון צווחים בימים אלו את חוסר התוחלת הזה בכך שנותנים ריבית אפס על חיסכון בואכה ריבית שלילית. כלומר הם צועקים לחוסכי העולם: כלכו לכם מפה, אין לנו צורך בכם.

לעומת זאת, הצרכן מחולל דברים נפלאים. הוא מעודד יזמות, הוא נותן פידבק על מה שטוב לו ועל מה שלא. אפשר לראות דוגמה פשוטה לכך במחלקות לפסיכולוגיה. שם נותנים כסף לסטודנטים שמסכימים להשתתף בניסויים, לענות על שאלונים או לשחק במשחקים שהגה מוחם הקודח של הדוקטורנטים. מדוע מגיע למשתתפים כסף? משום שהם מחוללים ערך על ידי הידע הפסיכולוגי שהם מקנים למי שחוקר את תגובותיהם. דבר דומה אפשר להגיד על הצרכן: הוא יוצר ערך מאחר שהוא נותן מידע: מה עובד ומה לא עובד. צריכה אינה אקט פרזיטי, היא אקט שמחולל תמריצים מצוינים להתקדמות האנושית. כשאדם עובר בסופר ומחליט לקנות ביסלי ולא במבה, אייפון ולא גוגל פיקסל, דייסון ולא רומבה, הוא משדר מידע חיוני להתקדמות הכלכלה ולשיפור הרווחה האנושית.

מה קורה כשאנשים אחוזי תשוקה לחיסכון? הם עלולים לקנות דברים מבלי לשדר בכך שום מידע מועיל, כי הרי אינם קונים דברים שהם רוצים אלא דברים שהם מפנטזים שמתישהו אחרים ירצו. כמו שיש חומר ואנטי חומר, נראה שיש מידע ויש אנטי-מידע. המידע מצטבר מהחלטות צריכה של אנשים, והאנטי-מידע מהחלטות החיסכון הכושלות שלהם בנוסח השקעות הדוט קום של תחילת המילניום. עדו מרוז תמיד הדגים בבלוגו עקרון זה כשתיאר את החלטות החיסכון המחרידות של הסינים שקונים בניינים בערי רפאים שיתפוררו לפני שמישהו יגור בהם. זו התוצאה של אובססיה של אומה לחיסכון.

שורה תחתונה: לא הצרכן האמריקני הוא הפרזיט, אלא החסכן הסיני והחסכן האירופי שמסרבים לצרוך ומסתמכים על כך שעמיתם האמריקני יהיה זה שמחולל מידע וצמיחה ותעסוקה. והעתיד? הוא ייטיב עם אזרחי העולם המועילים ויתאכזר לפרזיטים.

די בציוץ הזה כדי שטראמפ ייחשב נשיא טוב

דונאלד טראמפ צייץ ציוץ שבו טען שעל הפדרל ריזרב להוריד את הריבית לאפס ואולי אפילו לפחות מזה ועל הממשלה לפרוס את החוב לאורך שנים ולהוריד את תשלומי הריבית. הרמיזה של טראמפ על ריבית שלילית מרשימה. לא מתאים לו להעלות רעיון כל כך לא פופוליסטי כמו ריבית שלילית. ובכלל כל הדיבור על ריביות נמוכות מנוגד לחלוטין לרוחה של המפלגה הרפובליקנית.

דבר נדיר הוא שקברניט משתלט על ספינה פוליטית, מוביל אותה לכיוון הפוך לגמרי מהכיוון שאליו נעה עד אותו הזמן ושומר על פופולאריות אדירה בקרב נאמניו.  בנושא הריביות והמדיניות הרצויה של הבנק המרכזי טראמפ עשה זאת, והוא עשה זאת בנושא שהוא אולי הקריטי ביותר לאזרחי ארה"ב – מדיניות הפד שהיא הבסיס לשגשוג הכלכלי בארצם. עד עידן טראמפ המון אנשי הימין האמריקני נידונו להאמין להבלים של פיטר שיף ודומיו, תומכי בסיס הזהב והדולר החזק. טראמפ ראוי להערכה על המפנה שחולל. כפי שברברה טוכמן אמרה על סאדאת שהפך את מדיניות ארצו ב-180 מעלות כשטס לנאום בכנסת: פה ושם יש דוגמאות היסטוריות נדירות להתנהגות שהיא ההיפך הגמור מאיוולת פוליטית.

תומכים נלהבים של טראמפ קצת מבולבלים. הרי את אובמה תיעבו על דבר החוב, וכיצד ייתכן שנשיאם האהוב והדגול רק מגדילו. לאחרונה ראיתי משהו מהבלבול הזה בטור שגיא בכור כתב בנושא. הפסיכולוג ג'ונתן הייט טען שעמדות פוליטיות לא משנים באמצעות לוגיקה, אלא רק באמצעות זיקה בין אישית. ולכן אלף טורים חכמים של פול קרוגמן לא היה בכוחם לשנות דבר לרפובליקנים שפינטזו על חזרה לסטנדרט הזהב, אבל דוגמה אישית ממנהיגם הנערץ – יש לקוות שתשנה להם ותשפיע גם על תפיסת עולמם בטווח הארוך.

ייתכן שטראמפ טיפש מושלם, והיה דבק באותה מדיניות ריבית ממניעים אנוכיים גם בזמן ובמקום שבו לא הייתה מתאימה – ממש כפי שעושה ארדואן בטורקיה. ארדואן מחריב את עצמאות הבנק המרכזי בזמן שבו המטבע הטורקי חלש ולא יציב ובכך מציב סכנה אדירה לארצו, שעלולה להפוך לגרסה של ארגנטינה (עם ציוני פיז"ה גבוהים מעט יותר).

ברם, העידן הדפלציוני הנוכחי במערב, העידן שבו הדמוגרפיה חלשה, עודף ההיצע גדול והשכפול כל כך קל עד שהמחירים מסרבים לעלות – זהו העידן שבו טראמפ הוא האיש הנכון בזמן הנכון. גם בקיצוצי המס שכבר היו וגם בהקלה המוניטרית שהוא תובע.

מגדל פיזה של אמריקה

זה פוסט שלישי על מבחני פיז"ה ועושר לאומי. הפעם אתבונן בתוצאות מארה"ב, שהיא כמובן המדינה החשובה בעולם המערבי ובעולם בכלל. ארה"ב מחולקת גזעית, כאשר ישנו הבדל גדול בתוצאות בין הגזעים השונים. כדי לפשט עניינים וגם כדי לפתור את בעיית שפת האם הספרדית של ההיספנים, הסתכלתי רק על ציוני המתמטיקה ולא על ציוני הבנת הנקרא. בפוסט הקודם כבר ראינו שמתמטיקה לבדה מיטיבה לנבא עושר לאומי.

אחוזי הצטיינות מתמטית (רמות 5,6) ציון מתמטי ציונים באמריקה
5.9 499 לבנים
2.1 446 היספנים
אפסית 419 שחורים
10 498 אסייתים
11 496 יהודים בישראל
(אם משרד החינוך לא היה מוליך שולל בנושא הבנים החרדים, הציונים היו מעט נמוכים יותר, אבל לא הבדל עצום. בערך 493 נק', 10% מצטיינים)

ההיספנים הולכים להיות קבוצה גדולה באמריקה בעתיד. לאיזה מדינות יש ציון פיז"ה מתמטי דומה לציון ההיספאני? קפריסין, רומניה, צ'ילה. על אף הפער מציוני הלבנים אולי זה נתון חיובי. אם אנשים חושבים שארה"ב תהפוך לפיסת גיהנום בגלל ההגירה ההיספאנית אליה, אין לזה שום הוכחות בנתונים. המדינות עם ציונים דומים לציון של המיעוט ההיספני בארה"ב הן מדינות מתפקדות היטב.

מעניין גם שהשחורים באמריקה משיגים ציונים העולים בהרבה על אלו של נבחנים במדינות שחורות. הם נמצאים בקבוצה אחת עם תאילנד, טורקיה, אלבניה. אלו מדינות שנמצאות הרבה הרבה מעל הרפובליקה הדומיניקנית.

הטבלה חושפת גם את האיקס פקטור של ישראל. נכון שהממוצע לא מי יודע מה, אבל אחוז ההצטיינות ממש יפה, גם ביחס ללבנים באמריקה.

מעניין להסתכל גם על שיעור התלמידים הגרועים במיוחד:

אחוזי הנחשלות המתמטית נבחנים באמריקה
16.8 לבנים
39.2 היספנים
51 שחורים
19 אסייתים
22 יהודים בישראל
הבנים החרדים לא לומדים כלל מתמטיקה, אבל אם היו לומדים ומוציאים ציונים דומים לבנות החרדיות, הם לא היו מגבירים את שיעור הנחשלות המתמטית במדינה.

גם כאן, הישגי ההיספנים דומים לאלו של תלמידים בקפריסין וברומניה. כלומר, אין סיבה להניח שההיספנים מביאים לארה"ב נחשלות שחורגת ממה שמוכר במדינות מערביות (גם אם העניות שבהן). דבר דומה ניתן לומר גם לגבי השחורים באמריקה. בהתפלגות הפנימית בתוכם הם דומים למצב במדינות כמו טורקיה ואלבניה, לא למדינות אפריקניות. ברפובליקה הדומיניקנית לשם השוואה 90% מהתלמידים מוגדרים נחשלים במתמטיקה.