בשבוע שעבר קרא נחמיה שטרסלר, הפרשן הכלכלי של הארץ, לקוראי העיתון האליטיסטים לחרוג מהסנוביות, להיות נחמדים ולשוחח עם נהגי מונית. באמת יצא לי לנסוע במונית ובהנחייתו של שטרסלר ושלא כהרגלי, הייתה אוזני כרויה להגותו הפוליטית של הנהג. לא חלפו אלא דקות ספורות מתחילת הנסיעה ובעוד המכונית מזדחלת בתנועה האיטית הציג לפניי הנהג רעיון שלדעתו יפתור את כל צרותינו במדינה. מדוע, שאל הנהג, שלא נחתור להפוך להיות המדינה ה-51 של ארצות הברית.
זו שאלה טובה. מדינות אירופה מצויות בתהליך של התמזגות במסגרת האיחוד האירופי. לנו לא קוסמת ההשתייכות לאירופים המרגיזים, אבל אמריקה זה עניין אחר. כבר היום אנו סמוכים על שולחנה של ארצות הברית, אחותנו הגדולה. אז למה שלא נעגן רשמית את המעמד הזה ולדורי דורות. יש כבר שתי מדינות חברות בברית שאינן מחוברות לשאר הארבעים ושמונה, אלסקה והוואי. בפרט הוואי ממש רחוקה, ובכל אופן היא המדינה החמישים, שווה בין שוות ומקום לידתו של הנשיא הנוכחי (לדעת אלו שלא חושבים שנולד בקניה או באינדונזיה). בוא נבחן אם כך ביסודיות את האופציה הזו, ישראל כמדינה ה-51. בפסקאות הבאות אתייחס לאפשרות הזו ברצינות גמורה ואשקלל את הבעד והנגד.
האם האמריקנים בכלל ירצו לקבלנו?
בארצות הברית כידוע פעילים שני כוחות פוליטיים חזקים. המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית. בעשר השנים האחרונות הרפובליקנים הפכו לאובססיביים לחלוטין לישראל. די לראות באיזו תדירות מזכירים אותה בעימותי הפריימריז שלהם השנה. אשרינו שזכינו לאהבת חינם שכזו. אף שמטריד לעתים לגלות שככל שהאהבה אובססיבית יותר, כך האוהב הוא מטורלל יותר בעמדותיו בשלל הסוגיות שמעסיקות את החוגים השמרניים בפוליטיקה האמריקנית. ובכל אופן, אם אוהבים אותך, אתה צריך להיות אסיר תודה. עם אהבה כזו אין ספק שהרפובליקנים ישושו לקבל את ישראל כאחת משלהם. מה עוד שאם הימין מנצח כמעט תמיד בבחירות בישראל, מסתבר שגם המפלגה הרפובליקנית תקטוף את האלקטורים של ישראל מדי ארבע שנים בסתיו, וביבי בוודאי יהיה הסנטור הרפובליקני הבכיר מישראל עוד שנות דור. סנטורים לעתים מגיעים לגיל מופלג, וביבי משתבח בגנטיקה מצוינת.
המפלגה הדמוקרטית היא אגוז קשה יותר לפיצוח. ברם, גם לדמוקרטים הפיתוי גדול. קודם כל האליטה של המפלגה הדמוקרטית כוללת יהודים רבים, ואפילו השמאלנים והליברלים שבהם נותרו עם איזושהי פינה חמה לישראל. שנית, הדמוקרטים מאמינים בפתרון שתי המדינות ובפשרה עם הפלסטינים. אם ישראל תהפוך למדינה אחת מן המדינות של ארצות הברית, מזכיר המדינה לא יצטרך להתרוצץ אנה ואנה במסעות דילוגים כדי לשכנע את ראש ממשלת ישראל. המסרים מוושינגטון יהפכו לפקודות. ממשל דמוקרטי יוכל לכפות פתרון לפי ראות עיניו, ובכך יוכל לסיים סוף סוף את סאגת השטחים הכבושים, לא משנה איזו מהומה יחולל הסנטור הרפובליקני מישראל.
יש כאלו בשמאל שכל כך מיואשים מהעדר היכולת של הממשלה להביא לסיום הכיבוש שכבר קוראים להקמת מדינה אחת דו לאומית. כל בר דעת יסיק שאם כבר התייאשנו מכך שהיהודים יהיו מסוגלים לבדם לפתור את הסיטואציה הדו-לאומית, מדינה אחת ישראלית-אמריקנית היא אופציה עדיפה לאין ערוך ממדינה ישראלית-פלסטינית. לממשל אמריקני תקיף לא תהיה בעיה לכפות על ישראל המדינה החמישים ואחת איזה פיתרון שירצה. התנגדות מקומית תמוגר כפי שהנשיא אייזנהאואר מיגר באמצעות שליחת חיילים את ההפרדה הגזעית בבתי הספר במדינות הדרום.
מה עם הזהות היהודית של המדינה?
ישראל הוקמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוקת ארצות הברית לעומת זאת אינה מכירה כימרה כזו. יהודים יוכלו לבחור לחיות בישראל אם תהפוך למדינה ה-51, ואף להשפיע במידה רבה על אופיה בכוח היותם רוב דמוגרפי במדינה, כפי שהמורמונים מעצבים את פניה של יוטה, אבל בארצות הברית קיימת הפרדה נוקשה בין דת למדינה, ולכן ישראל לא תוכל להיות מוגדר יותר כיהודית. מוסדות חינוך דתיים לא יקבלו מימון. סמלים יהודיים לא יהיו בשימוש רשמי. אבל למי זה יפריע? לחילונים בישראל כנראה שלא כל כך. אולי להיפך – פחות כפייה דתית.. האם יפריע לדתיים? מדוע שיפריע – הדתיים והחרדים מסתדרים נפלא באמריקה. הדתיים המודרניים מרוויחים יפה מאוד, יותר מבני כל זרם יהודי אחר, ומקיימים קהילות תוססות. החרדים פורחים שם. חלקם בוחר לרכוש השכלה וחי באווירה פחות קנאית מזו המקובלת בארץ. בארצות הברית לא חייבים להתגייס, והחרדים לא צריכים להסתגר בישיבות כערי מקלט מפני הצבא. לצידם יש גם באמריקה פלגים חסידיים קיצוניים שמתקיימים באווירת התבדלות מוחלטת. כך שאלו מהחרדים שרוצים להמשיך להתקיים באווירת מאה שערים יוכלו גם הם להמשיך לחיות את חייהם בדרכם, ואפילו יחושו הקלה להיווכח שיהודי ישראל כבר אינם נהנים מעצמאות ריבונית, דבר שאסור לדעתם שיקרה טרם בא המשיח.
רבים בארצות הברית מגדירים אותה כמדינה המבוססת על מורשת יודו-נוצרית. הצד הנוצרי הוא כמובן הצד הדומיננטי, והצד היהודי חלש מאוד דמוגרפית גם אם בולט באיכויותיו. צד זה יוכל להתחזק אם ישראל תצורף לברית. מבחינת הגשמת יעדיה של היסטוריה היהודית אפשר לתהות האם לא מוטב להיות שותפים בכינון מעצמה עם זהות יודו-נוצרית מבוססת מאשר לתחזק מדינה קטנטנה ופגיעה, אפילו אם כולה מסורה לזהותה היהודית.
חוק השבות מבטיח מקלט לכל יהודי, וחוק זה יצטרך להתבטל כי אינו קביל על פי החוקה האמריקנית. אולם בין כך וכך ארה"ב ידידותית למהגרים נרדפים. בעבר ישראל אפילו הייתה צריכה לפעול בדרכים עקלקלות כדי שיהודים במצוקה יגיעו אליה ולא לארה"ב. אם ישראל תהיה המדינה ה-51 לא תהיה דילמה, יהודים נודדים יוכלו להגיע לישראל שתהיה גם ארה"ב.
מה עם הביטחון?
לדעת רבים ובכללם כמובן ראש הממשלה שלנו, האיום מספר אחת על ישראל הוא האיום הגרעיני. ההצטרפות לארצות הברית אולי לא תחסל כליל את האיום הזה, אבל היא תצמצמו מאוד. אף מנהיג מוסלמי שיש בו שמץ של שפיות לא יהרהר ברצינות בהתקפה גרעינית על אחת ממדינות ארצות הברית. כל אחד מבין היטב מה משמעותה של פעולה כזו. נכון שיש בין המוסלמים גם כאלו שאפילו שמץ של שפיות אין בהם, אבל למזלנו אנשים כאלו, נוסח בין לאדן או מנהיג דאעש אל בגדדי, עדיין רחוקים מלהחזיק ארסנל גרעיני.
סביר שגם מבחינת האיומים החמורים פחות תהיה הקלה. מסתבר למשל שהחמאס והחיזבאללה יחשבו פעמיים ושלוש לפני שישלחו רקטות אל שטחים שמצויים בריבונות אמריקנית ישירה, גם אם הם רחוקים מוושינגטון או לוס אנג'לס. הרי ההתקפה על פרל הרבור הובילה את ארצות הברית למלחמת העולם השנייה אף על פי שבוצעה אלפי קילומטרים מחוץ לארצות הברית היבשתית.
מה עם ההשפעה הפוליטית?
על אף כל הכתרים המיתולוגיים שנקשרו לראשו של הלובי היהודי, בסופו של דבר השפעתו מוגבלת. ולראייה כמה מעט סנטורים דמוקרטים העזו להתנגד להסכם הגרעין עם איראן בקיץ האחרון. מדינה גדולה עם מספר מכובד של אלקטורים וחברי בית נבחרים ונציגים בסנאט – זה כבר סיפור אחר. ההשפעה הפוליטית של ישראל תתחזק מאוד. בשלב מסוים ייתכן שנשיא ארצות הברית עצמו יהיה ישראלי.
יהיו שיאמרו שזו בדיוק העת להצטרפות לברית. ארצות הברית משנה את פניה. יותר ויותר מהגרים מדרום אמריקה וממזרח אסיה מגיעים, ואין להם סנטימנטים מיוחדים למדינה היהודית. לא בטוח שהכוחות הפרו ישראלים יחזיקו באותה מידת השפעה בדורות הבאים. לעומת זאת, אם ישראל תוכרז כמדינה החמישים ואחת, איש לא יעלה על דעתו להתנכר למדינה עמיתה בברית.
מה עם הכלכלה?
ישראל כבר היום מובילה בתחומים של טכנולוגיה וחדשנות. הפיכתה לחלק מארה"ב בוודאי תדרבן גל עצום של השקעות ותאפשר ליהנות מכל הסבסודים הפדרליים הנדיבים. נכון, מבחינות מסוימות המס בארה"ב כבד יותר – מס התאגידים גבוה מאוד, קיים מס ירושה משמעותי, אבל נטל המס הכללי הוא נמוך יותר, והאווירה העסקית נוחה יותר. הבנקים הגדולים של אמריקה יתרחבו לפה ויכניסו תחרות וחדשנות לסקטור הבנקאי. הכי טוב – זה יהיה כיף גדול לקבל משלוחים מהירים ישירות מאמזון, כמו שמקבלים בהוואי ובפורטו ריקו.
ברם, כל מי שקורא את הבלוג יודע שיש לי פינה חמה בלב להדפסת כסף, ונטישת השקל לטובת הדולר תאלץ אותנו לאפסן את המדפסות בארכיון המדינה. מדינות ארה"ב עוד מסתדרות ככה, עם מטבע אחד לכולן, אבל עם המרחק הגיאוגרפי והבדלי השפה נוצר פער מהותי. התנאים המוניטריים והתקציביים שיתאימו למדינות אמריקה לא בהכרח יתאימו לישראל. העדרו של מטבע משלנו יכול להיות בעייתי מאוד. פורטו ריקו חווה זאת כרגע ושקועה במשבר חובות שלא ברור איזה מוצא יהיה לה ממנו.
מבחינת רווחה ובריאות, לארה"ב יש מוניטין של מדינה קפיטליסטית שתוכניות הרווחה שלה מצומצמות יחסית ושמעניקה שירותי בריאות במשורה. ספק אם הדימוי הזה נכון כל כך, ובכל מקרה למדינות החברות בברית יש מרחב פעולה ניכר. למשל רפורמת הבריאות של אובמה הומצאה תחילה במסצ'וסטס ביוזמתו של המושל שלה מיט רומני. לא תהיה מניעה לשמור על תוכניות הרווחה והבריאות של ישראל, אם תצטרף לארצות הברית.
האנטישמיות וצה"ל
אנטישמיות היא אחד החיידקים העקשנים בהיסטוריה. אף שארה"ב פחות אנטישמית כמעט מכל מדינה אחרת, כשקוראים טוקבקים באתרים אמריקניים מגלים שאפילו בארה"ב חיים אנטישמים ארסיים שלהוטים להפיץ את משנתם ברשת. איש אינו מבטיח לנו שהאנטישמיות לא תשתלהב מחדש בארה"ב ברגע מסוים בהיסטוריה, גם אם הוא נראה כרגע רחוק מאוד. מה עוד שכאמור הדמוגרפיה האמריקנית לא בהכרח לטובתנו. חבירה לארה"ב תביא לפירוקו של צה"ל ולשילובו בצבא האמריקני. סביר להניח שמעט ישראלים ייוותרו לשרת בו. אולי הרבה דרוזים, אך קומץ יהודים. יהודים אינם להוטים לקריירה צבאית. בקיבוצים, במושבים ובציונות הדתית צמחו במרוצת השנים לוחמים ללא חת, אך ספק אם יעניין את המגזרים האלו לשרת את דגל הפסים והכוכבים רחוק מהבית ובחברת השכבות הפחות משכילות של החברה האמריקנית.
מצד אחד, לא היינו רוצים שהתפרצות מחודשת של האנטישמיות בחברה האמריקנית תפגוש אותנו כשאנחנו נטולי חיילים ונטולי צה"ל. זה קרה לנו לפני כשמונים שנה במדינה עשירה ומפותחת אחרת, ולא היה נעים בכלל. מצד שני, הסיכוי לכך שהמורשת החוקתית האמריקנית תתפורר לטובת אנטישמיות פרועה שתסכן את יהודי ארצות הברית נראה קטן. זאת בעוד שהסיכוי לעימות במזרח התיכון שבו ישראל תהיה בסכנה ללא גיבוי אמריקני מלא נראה גבוה.
הגירה
ההגירה החוקית לישראל לא צפויה להוות בעיה מיוחדת. נכון, גויים עם אזרחות אמריקנית או גרין קארד יוכלו להגיע חופשי, אבל אלו יהיו גויים ידידותיים מאוד. מן הסתם איש לא יתעקש להתיישב בישראל אם לא יבוא מצויד מראש בגישה חיובית כלפי יהודים. בארצות הברית יש מספיק מדינות עשירות אחרות, קרובות יותר למרכז הגיאוגרפי של המדינה.
הגירה לא חוקית היא סיפור אחר, מסובך יותר. ישראל נמצאת בלב ההגירה הגדולה של העולם השלישי. שכנה לסוריה, סמוכה בדרומה לאפריקה. אף על פי כן בזכות מדיניותה הנוקשה של ממשלת נתניהו הצליחה ישראל לעצור את גלי ההסתננות. ארצות הברית, בניגוד לישראל, אינה מתאמצת לעצור הגירה בלתי חוקית. כמדינת מהגרים נטולת זהות אתנית אחידה מהגרים הם עבורה הזדמנות יותר מאשר נטל. גם אם במערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות דונאלד טראמפ קורא על כך תגר, סגנונו הצעקני הוא לא יותר מאשר קצף על פני המים. הגורל כבר כתוב בכוכבים שמאירים על טקסס ועל אריזונה – אמריקה הלבנה תיחלש דמוגרפית ככל שיחלפו השנים.
אם ישראל תוכפף לנורמות של סלחנות להגירה לא חוקית כמו שמקובל בארצות הברית, לא תהיה דרך לעצור נהירה של מיליונים מאפריקה, מהשטחים ומארצות ערב, שיראו בארץ את השער לעתיד במעצמה העשירה. גם מבחינת ארצות הברית זו תהיה צרה צרורה. כיום יש לה מזל גדול שאוקיינוס מפריד בינה לבין תחלואי העולם הישן ומונע ממנה לחוות אותה הצפה בפליטים שאירופה חווה. היא אינה ערוכה להתמודד משפטית עם התרחשות מעין זו. הרי כל מסתננת שתוליד בן או בת בבית חולים איכילוב, אם תל אביב תיחשב לאדמה אמריקנית, תזכה אותם באזרחות, להם ולדורי דורות של צאצאים אחריהם. החשש מהגירה לא חוקית הוא בעיניי הנימוק המשכנע ביותר לסלק ממחשבתנו את רעיון המדינה ה-51. מכל השיקולים זו הסיבה המכרעת לכך שהפנטזיה האמריקנית תתברר כבעייתית מאוד. חכם יהיה מצידנו לחתור לעת עתה ליעדים צנועים יותר – ברית הגנה עם ארצות הברית או לפחות כניסה אליה בלי ויזה.
.
