חסינים בזכות ביבי

המאמר מהבוקר של מירב ארלזורוב, שמן הסתם מתודרכת על ידי נערי האוצר, מזכיר לנו אמת מדהימה. אפילו בשנת 2020, אחרי כל מה שלמדנו בעשור האחרון, עדיין שוררת אמונה טפלה בגרעונות ועדיין קיים חוסר יכולת מזעזע להבחין בין חוב במטבע מקומי (חסר כל חשיבות) לבין חוב במט"ח ויתרות מט"ח (חזות הכול). ארלוזורוב באמת מאמינה שהגרעון השקלי מגביל באיזושהי דרך את יכולת ישראל להתמודד כלכלית מול נגיף הקורונה. האמת היא הפוכה – יתרות המט"ח הגדולות וחוזקו של השקל מציבים את ישראל בעמדה פנטסטית להגיע בה למשבר, והרבה מהקרדיט לביבי.

לא הגרעון הוא הסכנה, הגרעון חסר חשיבות, בנק ישראל תמיד יכול להדפיס שקלים, לקנות בהם כמה אג"ח שקליות שירצה וכך להפוך אותן בפועל לבטלות ומבוטלות. האמונה בגרעון לעומת זאת היא סכנה גדולה מאוד, מאחר שהיא באמת יכולה לכבול את ידי הממשלה בתגובתה למשבר.

מה רע בשוויון בנטל?

הגירעון שוב חוזר לככב. מחשבה שעלתה לי: אם הגירעון הוא נטל על הדורות הבאים, כפי שרגילים לומר, ואם הדורות הבאים הם חרדים, אז הגירעון הוא דרך של חילונים לחיות על חשבון חרדים במקום שזה יהיה ההיפך. מה רע? האין זה שוויון בנטל?

(סתם מחשבה משעשעת. בפועל כמובן הגירעון אינו נטל על הדורות הבאים.)

אתון הקפיטליזם

בפודקסט בכלכליסט מתקיים דיון קצת סקפטי אבל לא כל כך רע יחסית בנושאים של חוב לאומי, גרעון, MMT, ההבחנה בין חוב שנקוב במטבע לאומי למטבע שנקוב במטבע מקומי ועוד נושאים דומים. נושאים שמירב ארלוזורוב ונערי האוצר עוד לא שמעו עליהם, אבל קיימים בבלוג הזה מאז שעמד על דעתו. תפוצתם העדכנית היא גם בזכות חברת הקונגרס האנטי ישראלית והשמאלנית קיצונית, אלכסנדרה אוקסיו קורטז.

לא לגמרי ברור מדוע דווקא השמאל הקיצוני דבק בהשקפת עולם נוסח MMT שבהיבטיה העיקריים היא פרו קפיטליזם ופרו שווקים ועומדת נגד הזיות שמנחות גופים ריכוזיים שמזלזלים בשווקים. למשל לראות אג"ח ישראליות שדורשות ריבית נמוכה מהאג"ח האמריקני ועדיין לטעון ש-4 אחוז גרעון זה מפלצתי וכהונת כחלון היא אסון גירעוני זו החלפת ההסתמכות על שוקי ההון בהסתמכות על מיתוסים.

אז אולי אוקסיו קורטז תהיה אתונו של המשיח הקפיטליסטי ותעזור למנוע משברים פיננסיים דוגמת זה מ-2007 (ומ-1929) באמצעות ביסוס תורת MMT? היא שקר אך תורתה אמת? עולה לראש המשפט האלמותי החביב עליי של רחל המשוררת על קבלת הגאולה מהמצורע.

מי שמאמין לא מפחד

מי שמאמין בשוק החופשי, אינו יכול להיות מודאג מ"הגירעון הקטסטרופלי" כביכול ששר האוצר כחלון אשם בו בגלל ויתוריו לכל מיני גורמי לחץ.

לשוק החופשי יש דרכים שונות ומגוונות לבטא מורת רוח מגרעונות חריפים. הוא יכול להפיל למשל את שער השקל, אבל בפועל שער זה משקף כרגע שהשקל הוא חזק כמעט מאי פעם. אפשר ללכת כמה שנים אחורה באתר בנק ישראל ולהיווכח – השקל היה בעבר חלש בהרבה מול סל המטבעות.

דרך אחרת של השוק החופשי לבטא אי שביעות רצון היא להזניק את הריביות על האג"ח הממשלתי. האם ריביות אלו עלו? אולי קצת אבל עלייתן היא חיובית כי מאפשרת לחוסכים לצבור מעט תשואה נדרשת כל כך. במבט ארוך טווח הריבית הנוכחית על אג"ח ארוך טווח היא עדיין נמוכה בצורה לא סבירה, פחות מ-2.5% על אג"ח לא צמוד לעשור.

אם השוק החופשי באמת כועס על הממשלה, הוא יודע להפגין זעם. במשבר הכלכלי ב-2003 הממשלה נאלצה לשלם 12% ריבית בשנה. השקל היה קרוב ליחס של 5 שקלים לדולר. אין שום סימן שמספרים כאלו הולכים לחזור בקרוב. מי שמאמין – בשוק החופשי – לא מפחד. גם לא מהפחדות הגירעון.

מפחידני הגרעון מכים שוב

נתניהו חתם על הסכמים קואליציוניים נדיבים ביותר עם שותפיו החרדים. אפשר לתקוף הסכמים אלו מבחינות רבות – הם מחזירים אחורה את המצב מבחינת חובת השירות הצבאי לתלמידי ישיבות. הם נותנים תמריצים להולדת ילדים כדרך פרנסה. הם מממנים מוסדות השכלה שמותירים את חניכיהם נבערים, ונבערותם מסכנת את עתידה הכלכלי והטכנולוגי של המדינה.

אולם חלק מהפרשנים הכלכליים בוחרים לתקוף את ההסכמים האלו גם או בעיקר על מה שמאוד טוב בהם – על כך שהם משחררים כסף למשק וכך מעלים את הגרעון. שוב חוזרת אותה טענה מטופשת כאילו הגרעון שיגרמו לו ההסכמים הקואליציוניים מהווה איזה אסון נורא עבור הדורות הבאים. טיעונים אלו הם שגויים ואינם מבוססים על שום דבר, אלא על אינטואיציה שקרית.  הרי בכל תקציב מדינה יש גרעון, ונשאר רק להתווכח מה יהיה גודלו. משום מה החליטו כמה אנשים שהגרעון המקסימלי הסביר הוא 2%-3%. בעיני מירב ארלוזורוב ודומיה ההחלטה השרירותית הזו הפכה לאיזו דת נוקשה שאין לסטות ממנה. האמת היא שכמו בכל דבר בעולם לא ניתן להסתמך על איזשהו מספר שרירותי שמישהו החליט עליו פעם בנסיבות אחרות לגמרי ולדבוק בו כמו באמונה טפלה. הגרעון צריך להיות תנודתי בהתחשב בנסיבות ובעיקר בשיעור הריבית. בשיעור ריבית כל כך נמוך שבו אנחנו מצויים כיום, הסכנה היחידה שמעלה הגרעון – צורך בהעלאת ריבית – אינה סכנה אלא תקווה. הריבית כיום נמוכה מדי ומנפחת בועות. לפיכך אפשר לאמוד שהגרעון צריך להיות גבוה משמעותית משיעורו הרגיל וכך יתרום להשבת הריבית לשיעור נורמלי יותר. גרעון של 4% או 5% בוודאי אינו מילה גסה.

כולם מסכימים היום שנתניהו התנהל כשר אוצר נחוש בקיצוציו ב-2003, אבל שוכחים מה הייתה הריבית אז כאשר נכנס לתפקידו. הריבית הייתה 9%. קיצוציו של נתניהו אפשרו לה לרדת במהירות מדהימה, וכך סללו את הדרך להתאוששות המשק. אבל אין לריבית לאן לרדת היום. קיצוצים יחוללו רק נזק, ולא יניבו שום תועלת. זה זמן ההרחבה התקציבית.