Archive for the ‘מיסוי’ Category

מזדהה עם ערביי ישראל

6 באוגוסט 2017

כתבתי לפני כמה פוסטים על הקונפליקט של ערביי ישראל בין תחושותיהם הפוליטיות – נאמנות מוחלטת ללאומיות הפלסטינית, לבין האינטרסים האישיים – להמשיך לחיות בישראל השנואה, שהיא מדינה דמוקרטית ועשירה, ולא להסתפח לפלסטין.

אני חש תחושה דומה בעצמי הערב הזה. מצד אחד תיעבתי תיעוב עמוק את חוק הדירה השלישית של כחלון. לא רק זאת, הוא גם פגע בי אישית. לא מאחר שיש לי שלוש דירות, אלא משום שאני חי בדירה שכורה, והמשכיר כבר השמיע לאוזניי את החלטתו שהמשך השכירות יהיה תלוי בגורל החוק. אם כן ביטול החוק הוא מאוד משמח מבחינתי. מצד שני, אני חושב שהאקטיביזם השיפוטי הקיצוני שבג"ץ הפגין בפסיקה הזו הוא בעל השלכות שליליות קשות, וכך הולך ומטשטש הגבול שבין דמוקרטיה לבין דיקטטורה שיפוטית.

מיסוי שהיה מונע אסון טבע

4 באוגוסט 2017

לעסקים יש תקופות טובות ויש תקופות רעות. התקופה הנוכחית היא רעה מאוד עבור חברת טבע שמתמודדת עם תחרות גוברת לקופקסון בד בבד עם צמצום חד של הרווחים בתחום הגנרי בארצות הברית. אבל תמיד יש תקופות טובות יותר ופחות. העיקר הוא להישאר על הגלגל, כמו שאמר פעם אריק שרון בהקשר אחר.

מה שמטריד במצב הנוכחי של טבע הוא נטל החוב העצום שגויס בעיקר למימון קניית חברת אלרגן – 35 מיליארד דולר. טבע אף לא הצליחה להקטין את נטל החוב ברבעון הנוכחי.  נטל חוב מונע הישארות על הגלגל בתקופות הרעות. הוא מאפשר לנושים לבעוט בך החוצה ולתמיד ולקטוע באופן סופי ומוחלט את התנועה הצנטריפוגלית. זה היה למשל גורלו של נוחי דנקנר, שהעמיס על אי די בי חובות על גבי חובות, וכשהגיעה שעת השפל של סלקום בעקבות רפורמת הסלולר לא נותר כסף לפרוע אותם.

המערכת הכלכלית עוצבה בכוונה בעשור האחרון לעידוד לקיחת הלוואות – הריביות ירדו לאפס. במקום שקברניטי המשק יורידו מסים כדי לעודד את המשק הם הסתמכו על מדיניות ריבית נמוכה, שעובדת רק אם השוק הפרטי מנצל אותה כדי להתמנף לדעת. ישנו גם היבט ידוע של מערכת המיסוי שמעודד מינוף. הריביות שמשולמות על חוב מוכרות להוצאה מבחינת מס חברות. כך, טבע לא שילמה מס על הרווחים שבהם השתמשה כדי לפרוע חוב הריבית. אם טבע הייתה בוחרת בנתיב הזהיר יותר למימון עסקת אלרגן ובמקום העמסת חובות הייתה מנפיקה מניות נוספות לשם כך תוך כדי דילול בעלי המניות הנוכחיים – זו עדיין הייתה עסקה גרועה, אבל היא הייתה מאפשרת לטבע להישאר על הגלגל בביטחה, לא להסתכן בהפיכתה לטרף לנושים. אלא שנתיב זה לא נהנה מהטבות מס. נניח שטבע הייתה מנפיקה מניות כדי לממן את קניית אלרגן. לאחר מכן היא הייתה מעוניינת להחזיר רווחים למשקיעים, קוני המניות החדשות. הרווחים היו ממוסים בטרם העברתם חזרה למשקיעים. לעומת זאת, החזרת רווחים למלווים כריבית אינה כרוכה במיסוי הרווחים בטרם החזרתם.

אחת ההצעות לרפורמת מס בארה"ב היא ביטול המעמד המועדף של הלוואות וריבית לצרכי מס, אבל מאחר שהשימוש במימון על ידי הלוואות שכיח בסקטור הנדל"ן היקר מאוד ללבו של הנשיא טראמפ ששם עשה את הונו, ספק אם רפורמה כזו צפויה לקבל את חתימתו.

עץ שלא גדל בקנזס, עדיין גדל באמריקה

10 ביוני 2017

קנזס הפכה למשל ולשנינה בארצות הברית. המושל השמרן שלה החיל קיצוצי מס נרחבים, בין היתר בהקלה על חברות ארנק. הוא הבטיח שכתוצאה מפעולותיו הסקטור הפרטי בקנזס ישגשג ויצור משרות למכביר. בפועל קיצוצי המס תרמו מעט מאוד לצמיחת הסקטור הפרטי ובעיקר קלעו את המדינה למשבר וחייבו קיצוצים כואבים בתקציב. המושל לא הבין אמת כלכלית פשוטה: אין לקנזס עץ שמצמיח כסף. בלי שתקבל הכנסות ממסים תתקשה לממן הוצאות. גם היומרה למשוך משקיעים ובעלי עסקים הייתה מוגזמת. מיסוי מדינתי בארה"ב הוא רק חלק קטן מעול המס הכולל ובמילא ברור למשקיעים שאם מדינה נכנסת לגרעון עמוק כדי לממן להם הקלות מס, אין אלו הקלות שניתן לבנות עליהן לאורך ימים. רפובליקנים מתונים ודמוקרטים התאחדו עכשיו בבית המחוקקים של קנזס כדי להעלות שוב את המסים והצליחו לחוקק חוק בנושא ברוב מיוחס הגובר על הווטו של המושל. קנזס לא מדינה שבה שולטים השמאלנים. היא נתנה לדונלד טראמפ את האלקטורים שלה וברוב גדול. אבל מחוקקיה היו מספיק פרגמטיים להבין שהניסוי נכשל.

פרשנים בארצות הברית תיארו את מה שקרה בקנזס כאות לתוצאה שתתקבל בארצות הברית כולה אם תאומץ תוכנית קיצוצי המס של טראמפ. משבר תקציבי שיחייב העלאת מס מהירה. אבל איזו הקבלה שגויה זו – לקנזס אין עץ שמצמיח כסף אבל לממשל הפדרלי יש מטבעה ומדפסת. קנזס מוגבלת בידי המאזן הכספי. הממשל הפדרלי לא. קנזס לא תהנה בהכרח מהחיסכון במס. הדולרים שלא שולמו לה יכולים להיות מבובזים באוקלהומה או בנברסקה, אבל דולר שלא שולם ישירות בארצות הברית בהכרח עדיין יגיע בסופו של דבר למערכת הכספים הדולרית האמריקנית בצורה אחרת. קיצוצי מס בקנזס יכולים להיות אסון בעוד שקיצוצים פדרליים יצליחו מאוד. 

קץ הסוציאליזם?

27 באפריל 2017

תוכנית קיצוצי המס של דונלד טראמפ בארצות הברית אינה עוד תוכנית. זו מהפכה. כפי שהיא נראית כרגע, ובהנחה שהיא תעבור את כל המכשולים הפוליטיים השונים, הנחה לא פשוטה ולא ברורה מאליה, היא תחולל גלי הדף קיצוניים בעוצמתם בכלכלת העולם שרובם ככולם חיוביים. אני חושב שהשווקים, בתגובתם האנמית לעת עתה, מפספסים את האפשרות שזהו באמת סיפור גדול. נראה לי שהרפובליקנים בקונגרס הולכים לזרום עם טראמפ על אף (ואולי בגלל) הנימה ההיסטרית שבה התקשורת הליברלית מקבלת את "קיצוצי המס לעשירים".

כבר עשור שאנו שרויים בעידן שניתן להגדירו כעידן בתר מחסור. כפי שטענתי באחד הפוסטים הקודמים, אין היום כל קושי משמעותי לשכפל מוצרים כדי לפתור מחסור. בסין ובעולם השלישי הייצור זול, בעיות האנרגיה העולמית על סף פיתרון, מצוקת הנדל"ן גדולה בארץ ובכמה מהערים הגדולות בארה"ב, אך לא ברוב אירופה ולא ברוב ארצות הברית. בשנת 2008 זינקו לרגע מחירי הסחורות, והמשקיע האגדי ג'ים רוג'רס מיהר להכריז שהעתיד שייך לחקלאים, אך מחירי המזון שבו לסדרם, ולא נראה שיהיה קושי לספק עוד עגבניות ומלפפונים לבאי הסופרמרקטים בעתיד הנראה לעין.

בעידן שבו השכפול כל כך קל אפשר היה לצפות לגאות עצומה בצמיחה, אבל בפועל הצמיחה אנמית. הסיבה היא שלאנשים אין מספיק כסף ביד כדי ליהנות מכל הטוב הזה שקיים בעולם. תוכניתו של טראמפ לקצץ בחדות במסים, אך מבלי להקטין הוצאות הממשלה תזרים כמויות גדולות של כסף למשק, ובכך תוכל סוף סוף לשים קץ לצמיחה האנמית.

הקטנת שיעורי מס החברות אמנם לא תביא ישירות כסף לצרכנים. את רוב הכסף יקבלו משקיעים שבמילא כספים רבים שלהם נמצאים באפיקי השקעה ולא מיועדים לצריכה. אבל מס חברות כה נמוך מהווה תמריץ אימתני ליזמים מכל העולם להגיע לארה"ב ולפעול בה. לא לחינם נחרדים קברניטי המשק הישראלי מההתרחשות הזו. הורדת מס הירושה תסלק את אחד המכשולים המעצבנים והשרירותיים שעומדים בפני השקעה באמריקה (עיינו באינספור שרשורים בפורום הסולידית כדי להבין עד כמה). כבר ככה ארה"ב בעידן טראמפ אטרקטיבית להפליא למשקיעים. אחרי מימוש התוכנית האמורה כולם ישעטו אליה. כולם יתחרו על עובדים אמריקניים ויצטרכו להעלות משכורותיהם. מה עוד שהנשיא טראמפ לא מקבל בברכה מהגרים, ולכן מאגר העובדים הפוטנציאליים לא ימהר להתרחב כדי להיענות לצרכים.

לכאורה זהו אסון לישראל ולכלכלות לא אמריקניות אחרות, אך גם להן מדובר בברכה במסווה. עליית האטרקטיביות של השקעות בדולרים תזניק את שער הדולר לעומת המטבעות האחרים, וכך תהפוך את כוח העבודה ברחבי העולם, ששכרו נקוב במטבעות שיחוו פיחות, לאטרקטיבי עבור חברות אמריקניות. מה שחשוב עוד יותר הוא ששערי הריבית בארה"ב יעלו כדי להתגבר על הלחצים האינפלציוניים שייווצרו שם יחד עם הגירעון הגואה, וכך כל מדינה אחרת תצטרך להחליט האם להדביק את שיעורי הריבית האמריקניים או להימנע מלעשות זאת וליהנות עקב כך מפיחות נוסף, שיהפוך את שווקי העבודה שלה לעוד יותר קורצים למשקיעים מאמריקה.

אם אכן יתממש התסריט האופטימי שאני מצייר, הצלחתה הגדולה של הפחתת מסים המרוכזת בעשירונים העליונים ובחברות תהווה מהלומה קשה לסוציאליסטים בכל מקום שהם. הן בשל הלקח המיידי שלפיו, בניגוד לקלישאה, צמיחה כלכלית המבוססת על טפטוף מלמעלה יכולה לעבוד והן מאחר שכל מדינה שצריכה להתחרות בכלכלה האמריקנית לא תוכל ולא תעז להעלות מסים על חברות ועל עשירים, כדי שלא לאבד מהאטרקטיביות שלה. זה יהיה, לפחות לעשור שבו תוכנית טראמפ צפויה להיות בתוקף, קץ הסוציאליזם.

יום בריא לאמריקה

25 במרץ 2017

יום חשוב לארצות הברית ולנשיאותו של דונלד טראמפ היה יום אמש. ירדה לטימיון התוכנית להחלפת רפורמת ביטוח הבריאות של הנשיא אובמה – האובמה קר. האובמה קר שרדה. 

אלו חדשות טובות. אין סיבה להותיר את ארה"ב כמדינה המערבית היחידה שבה ביטוח הבריאות אינו אוניברסלי ושבה התעמרות של חברות הביטוח עלולה למנוע מחולים טיפול חיוני ומציל חיים. 

בטווח הארוך, על אף אובדן היוקרה, אלו גם חדשות פנטסטיות לטראמפ עצמו ולנשיאותו. חזונו האמיתי של טראמפ נוגע לבלימת הגירה לא חוקית ומוסלמית, לבניית תשתיות ולקיצוצי מס, כל אלו רעיונות הגיוניים להפליא. אין לו דבר עם ההתעקשות השמרנית הגחמתית להכחיש את אופיו הייחודי של תחום הבריאות. כלכלת בריאות אינה כלכלת אייפונים והשוק החופשי שמתאים למכירת אייפונים אינו זה שהולם פוליסות בריאות.

יש הרבה סיבות לבעייתיות של הפעלת כללי השוק החופשי בתחום ביטוח הבריאות. סיבה אחת שאנו מרגישים בה גם בארץ היא שהתמורה ניתנת בידי חברת הביטוח הרבה אחרי התשלום. בשלב התמורה יש לחברות הביטוח אינטרס לטעון שהעסקה מיסודה הייתה פגומה ושהמבוטח לא מילא נכון את הטפסים. גם בארץ חתימה על ביטוח שיש בו החרגות לתנאים מוקדמים היא פתח לצרות צרורות. בשלב התמורה לחברת הביטוח יהיה כל התמריץ לחמוק מאחריותה ולטעון שהמבוטח לא דיווח נכונה על התנאים המוקדמים של מצב בריאותו.

סיבה שנייה היא בעיית הרוכב החופשי. ברגע האמת כשיבוא אלינו חולה מעונה ומיוסר נתקשה להתחשבן איתו על שנים שבהן חמק מתשלום ביטוח בריאות. בין אם ינסה לגייס הסיוע הכספי מהמדינה או מהציבור טוב הלב, פעולתו תהיה מצד אחד נצלנית וחצופה ומצד שני רק אנשים אטומים ורעים יהינו לבוא איתו חשבון על כך, בעודו גוסס מסרטן או מניוון שרירים. מדיניות בריאות חכמה חייבת להכיר בתוצאה הזו מראש ולא לפעול כבת יענה או כשלושת הקופים ולהכחישה את טבעה הבלתי נמנע.

אובמה קר חיה ובועטת. מכאן ואילך הדרך פתוחה עבור טראמפ להתעסק בדברים שמעניינים אותו באמת. אם יצליח להעביר הקלות מס ארוכות טווח, תהיה לו בשורה עצומה אמיתית לאמריקה. גם כאן הוא עלול לעמוד מול השמרנים בעלי הפוביה מהגרעון. אבל עומדת לצידו בתחום זה מורשתו של הנשיא רייגן שהמסים המופחתים שהנהיג פתחו תקופה ארוכה של שגשוג באמריקה.

קיצוצי מס יוכלו גם להוות דרך עקיפה להקל על הבעיה המרכזית של אובמה קר – משפחות צעירות ממעמד הביניים משלמות המון כסף על ביטוח בריאות, אם אין מעסיק שמוכן לסבסד להן אותו. הן נחנקות תחת עולו.

באשר לאובמה קר עצמו, כאן העתיד אינו מובטח לגמרי. ממשל טראמפ יוכל, אם ירצה לנהוג בטיפשות כזו, לנסות לחבל ולפגוע ביסודות החוק באמצעות צווים נשיאותיים. עם זאת מומחים מעריכים שפגיעה כזו תמוטט את אובמה קר רק בחלק קטן מהמדינות וקרוב לוודאי שתביא לתגובת נגד שתאלץ את טראמפ לחזור בו. ייתכן גם שבחירות 2018 ינחילו הישגים גדולים לרפובליקנים בקונגרס ויאפשרו את פתיחתו המחודשת של הדיון.

מס מיותר, או שמיותרים כל השאר?

19 בדצמבר 2016

מס הדירה השלישית של כחלון אינו פופולארי במיוחד בלשון המעטה. אף על פי כן אני רוצה להציע ניסוי חשיבה – למה בעצם שלא נוותר כמעט על כל מס אחר ונגבה אך ורק מס דירה שכזה. לא רק מהדירה השלישית אלא כבר מהדירה הראשונה. כל אחד ישלם מס דטרמיניסטי על פי שטח דירתו, המעמד הסוציו אקונומי של השכונה בה גר, מידת הפריפריאליות של היישוב ואולי עד כמה פרמטרים גלויים ולא שנויים במחלוקת. הרעיון נשמע מוגזם מכדי שאמציאו בעצמי. כמתואר בערך בוויקיפדיה האנגלית, רעיון למס מרכזי דומה על ערך הקרקע עלה בדעתם של גדולי הכלכלנים כבר לפני מאות שנים. זו בעצם הפיכת הארנונה למס העיקרי ואולי אף היחיד.

יש למיסוי דירה שכזה יתרונות ברורים. קשה לחמוק ממנו – הכול רשום בטאבו. הוא מעודד חיסכון באחד המשאבים הנמצאים במחסור כבד – נדל"ן. הוא פרוגרסיבי – העשיר והעני אינם גרים באותו סוג דיור ולכן לא ישלמו אותו מס. הוא מתמרץ מגורים בפריפריה הזולה. בהנחה שגם תאגידים ישלמו מס על משרדיהם, זהו תמריץ רב עוצמה לגידול בתעסוקה בפריפריה שבה מיסוי המבנים זול, או לחילופין לעידוד עבודה מהבית שחוסכת גם פקקים, דלק ובניית כבישים. מס כזה בוודאי מתגלגל על שוכרים, אך אין רע בכך. גם מי ששוכר תופס משאבי קרקע ולפיכך חייב לשלם עליהם. המס יהווה תמריץ כביר נגד הותרת דירות רפאים ריקות וסביר להניח שיחסל התופעה כליל. בניגוד למסים הישירים המקובלים הוא לא יהווה תמריץ נגד יזמות והצלחה. משרד האוצר מצדו לא יתמהמה במציאת תקציבים לקידום בנייה חדשה. יותר מבנים משמעותם יותר כסף בקופת המדינה.

הרבה הוצאות נוספות קשורות בדירה גדולה ולכן מיסוי הדירה ממסה אותן בעקיפין. חשבון חשמל, עוזרת בית, מים למי שגר בבית עם גינה. בדירה קטנה גם אין מקום לאחסן יותר מדי דברים ולכן קונים עבורה פחות מוצרים. לא תמיד התנהגות זו בהכרח מייעלת כלכלית – כנראה ארוחה במסעדה דורשת יותר משאבים כלכליים מהכנת אוכל בבית עם שלל צלחות וכלי מטבח, אבל לרוב כן.

מס כזה יהיה תמריץ נגד הגדלת המשפחה שדורשת שטח מגורים גדול יותר. לרוב מדינות בימינו יהיו מעוניינות בתמריץ ההפוך ורוצות לראות יותר ילודה בתחומן. אין זה קשה לתקן בעיה זאת על ידי הנחה במס עבור כל דייר נוסף. גם תיקון כזה מעורר שאלות כי מפלה רווקים וגרושים שבלאו הכי מגורים לבד אינם קלים להם כלכלית. מצד שני כך נשיג תמיכת החרדים.

עוד בעיות שאפשר לחשוב עליהן נוגעות למצבו של מי שגר בדירה יקרה אך מצוי במצב זמני של חוסר תעסוקה או עוני או שפרש עם פנסיה לא מספקת, המס יחייבו לעזוב הדירה במהירות ולעתים בעיצומו של משבר אישי או משפחתי. אפשר לתהות מה יקרה בשכונת עוני העוברת תהליכי ג'נטריפיקציה. האם הדיירים הוותיקים האומללים יצטרכו לשלם במסים את מחיר הגירת הצעירים מעלי המחירים? זו כמובן דילמה הדומה למדי לשאלת המעבר לבניין חדש בהסדר פינוי בינוי כאשר ידוע שהבניין ידרוש תשלום דמי ועד בית גבוהים. אבל אם מס הדירה יהיה מס המדינה המרכזי, הסכום המדובר יהיה עוד גבוה בהרבה ובלתי אפשרי לדיירים ותיקים בבניינים ישנים. כל פיתרון אד הוק לסיטואציה כזו יפתל ויסבך את מערכת המס ויחולל תמריצים מעוותים. ומה עם בנייה בלתי חוקית? זו כבר לא תהיה רק בנייה בעייתית אלא גם העלמת מס כי לא תירשם בספרי גובי המסים.

לו הייתי נבחר לכנסת לא הייתי מנסה לקדם הרעיון ולמען האמת גם לא את החוק הנוכחי המיותר של כחלון. ועדיין מעניין להשתעשע במחשבות על שינוי דרמטי של מערכת המס, כי הבנה של מסים ומשמעותם היא פתח להבנת תמריצים והשפעתם.

מערכת מס מתסכלת וצודקת

22 במרץ 2016

תומר אביטל קורא למרד מסים. הוא מתלונן על ההקלות הנדיבות במיסוי שנהנים מהם חברות כמו טבע או פייסבוק, טייקונים למיניהם וכיוצא באלו, ובני אדם מן היישוב אינם זכאים להם.

מיסוי הוא נושא מורכב אבל הרעיון היסודי מאחוריו אמור להיות פשוט – אין מספיק משאבים להקצות לכל רצון אנושי, ובחלק מהמשאבים המדינה רוצה להשתמש לצרכיה. לכן כשאזרח מכלה משאבים כלשהם, צריך לודא שהוא מותיר משהו גם למדינה.

מהזווית הזו אפשר להבין שמיסוי של חברות כמו טבע או גוגל הוא מעוות לחלוטין. טבע או גוגל אינן מכלות משאבים. הן משתמשות במשאבים מסוג אחד על מנת ליצור משאבים מסוג אחר, שהתועלת שלהן לחברה גבוהה יותר. עובדה שהמשאבים הגולמיים שהן צורכות (חומרי גלם לתרופות או עובדים מוכשרים) שווים פחות בשוק מאשר המשאבים המוגמרים שהן יוצרות (תרופה לטרשת או מנוע חיפוש). הבדל השווי הזה הוא הבסיס הכלכלי לפעילותן והוא הוכחה שאינן מכלות משאבים אלא יוצרות משאבים חדשים. לכן המס הראוי על פעילותן הוא אפס.

אבל יש שתי בעיות עם מיסוי אפס על חברות. האחת – זה לא בא טוב לסוציאליסטים בעין, וישמש כבסיס לאינסוף דמגוגיות של תואמי שלי יחימוביץ' וברני סאנדרס. השנייה – מיסוי כזה יהיה מקלט מס נפלא לעשירים. אין כוונתי לכך שהעשירים יקימו חברות ארנק וישמרו בהם את הרווחים מעבודתם מבלי לשלם עליהם מס. זה אינו ראוי להיחשב כתכנון מס בעייתי כלל, מאחר שכאמור, כל עוד האדם אינו מכלה משאבים בעולם אין סיבה למסותו. כסף השמור בחשבון בנק אינו מכלה דבר מלבד זרם החשמל הזעיר הנדרש כדי לשמור על זרימת הביטים במחשבי הבנק. החשש מתכנון מס הוא אחר – לחברה יש את היכולת לרשום הוצאות כאילו נדרשו לשם קבלת רווחים, בעוד שלמעשה נדרשו רק כדי לספק צרכיו האישיים של בעל השליטה. הוא יטוס לכנס מקצועי בלאס וגאס על הנייר, ולמעשה לבילוי סוער בעיר החטאים. הוא כביכול יעסיק את ילדיו כשכירים בשכר מינימום בחברה, ולמעשה יעביר להם כסף כמתנה לבזבוזיהם. כל תכנוני המס האלו כבר קיימים היום, אבל הפחתה גורפת של מס החברות לאפס תעצים מאוד את כדאיות הקמתה של חברה ולכן גם את כדאיותם, ותדרוש גיוס המוני מפקחי מס לשם מניעת ניצול לרעה.
אולם כשמדובר בחברות ענק ציבוריות המתנהלות בסביבה תחרותית כמו גוגל או טבע, החשש לניצול של החברה לשם סיפוק צרכים אישיים הוא זניח. המס הראוי על חברות אלו הוא שואף לאפס.

דיני המס המפותלים בישראל, התמריצים שהם נותנים ועיוותיהם הם למעשה ניסיון מתמיד לרבע את המעגל – למסות חברות בינלאומיות גדולות במס שיתקרב לאפס שבו אמורות להיות ממוסות לפי ההגיון הכלכלי, אך מבלי לוותר על רעיון מיסוי החברות באופן גורף. אבל למתבונן מבחוץ הדברים יכולים להיראות מאוד מתסכלים – כיצד זה שהוא הקטן נעשק בידי המדינה, ואילו הדגים הגדולים קורעים את הרשת.

ניירות ערך זרים ומוזרויות המיסוי

12 בדצמבר 2015

כולם יודעים שההשקעה המומלצת בידי וורן באפט ויודעי דבר אחרים היא השקעה פסיבית במדד s&p 500 לאורך שנים. בלי התחכמויות, פשוט להשקיע ולשכוח. השקעה כזו נראית עדיפה על השקעה במדד מקומי, בפרט אצלנו במדינה. זאת מאחר ששוק המניות בישראל ריכוזי, אינו מפוזר היטב בין סקטורים וחברות ונתון למניפולציות. אבל יש בעיה – חוקי המס מפלים לרעה השקעה במדדים זרים. בעוד שרווח של מניות ותעודות סל ישראליות ממוסה בניכוי אינפלציה, האינפלציה אינה מנוכה מרווח שהצטבר על ניירות ערך זרים. במקום זאת מנכים לצורכי מס את שינוי המטבע שבו נסחר נייר הערך.
בדבר זה יש שתי בעיות – ראשית, בטווח הארוך מסתבר שמדד המחירים לצרכן ישתנה יותר משישתנה שער המטבע הזר לעומת השקל. אם כך עדיף היה למשקיע אם היו נותנים לו לנכות את מדד המחירים. שנית, ניכוי עליית המט"ח הוא מסובך ועלול ליצור תוצאות אבסורדיות.

קרנות מחקות של מדד ה-s&p 500 נסחרות כידוע בכל הבורסות הגדולות בעולם ובמטבעות מגוונים. ברור שאם משקיע קונה קרן עוקבת s&p 500 שנקובה בדולר קנדי, בלירה שטרלינג בריטית או באירו הוא עושה בדיוק את אותה עסקה שעושה המשקיע שיקנה קרן דולרית שעוקבת אחרי המדד (שימו לב, אני מדבר על קרנות שאינן עורכות ניטרול תנודות מטבע. לקרנות שכן עורכות זאת התייחסתי בפוסט אחר.).
אבל מבחינת גובה המס הישראלי ההבדל עלול להיות משמעותי ביותר – מי שקונה קרן עוקבת במטבע האירו יוכל לנכות לצרכי מס את שינוי מטבע האירו, ואילו מי שקונה קרן עוקבת בדולר קנדי יוכל לנכות לצרכי מס את שינוי המטבע הקנדי וכך לכל מטבע ומטבע. לפעמים נוצרים באופן זה הבדלים גדולים בין גדלי הניכוי המותרים.

הכנתי עמוד אינטרנט כדי ללמד על הפערים שעלולים להיווצר. הדף מראה מה היה קורה אם מישהו היה קונה תעודת סל על ה-s&p500 בדיוק לפני שנתיים, באמצע דצמבר 2013, בסכום כולל של מיליון שקלים, ורוצה למכור אותה היום. הוא היה מרוויח בשנתיים שחלפו רבע מיליון שקלים, אבל אז איש המס היה בא ותובע את חלקו – רבע מהרווחים בניכוי תנועת המטבע. חלק זה היה משתנה באופן שרירותי בשל ההבדל בתנועת המטבעות. אם תעודת הסל הייתה נקובה באירו או בפאונד היה צריך לשלם יותר מס מאשר עבור תעודת סל שנקובה בדולר. כמובן, אם העניינים היו מתגלגלים אחרת, הדולר היה צונח מאז ואילו האירו והפאונד היו דואים, היו היוצרות מתהפכות, ומי שקנה את תעודת הסל שנקובה במטבעות אלו היה יוצא וידו על העליונה וחובת המס שלו נמוכה יותר.

אפשר לשחק עם כל המספרים בעמוד האינטרנט שיצרתי, ולהבין כך טוב יותר את האופן שבו ממוסים ניירות ערך זרים בישראל. מובן שאני מצרף דיסקליימר: הכנתי את הדף לפי הבנתי, אבל איני מומחה למיסוי וייתכן ששגיתי. אם מישהו סבור ששגיתי, אשמח אם יעמיד אותי על טעותי. מאמר ארוך על תסבוכות מיסוי ניירות הערך הזרים מהשנה האחרונה אפשר לקרוא בכתב העת מיסים.

נבירה בכתבי הקודש של דת המספרים

3 בספטמבר 2015

החלטתם של כחלון ונתניהו לנצל את עודפי גביית המס ולהוריד את המע"מ ואת מס החברות ראויה לכל שבח. במקום להוריד את הכובע, מירב ארלוזורוב מעיתון דה מרקר פתחה בשצף קצף של ביקורת, רובה בשם כל מיני יעדים מספריים שעלולים שלא להתגשם בשל ההחלטה, כאילו יעדים מספריים אלו הם תורה אלוהית. הנה לקט מדבריה של ארלוזורוב בתוספת חוות דעתי.

הגירעון עלול היה להיות גדול יותר, ורק עודפי גביית המסים מאפשרים לו כנראה להתכנס אל תוך הגבול העליון של 2.9% – גבול שנחשב גבוה, ושלא רצוי שמדינה צומחת תגיע אליו.

זו אותה אמונה טפלה – הרעיון שאפשר לקבוע לאחוז הגרעון הרצוי מספר מוחלט (ועוד עם ספרה אחרי הנקודה!) שתקף לכל המדינות הצומחות בכל הנסיבות שהן ביחס לתוצר שלהן. הרי התוצר עצמו הוא  מושג חשבונאי מעורפל שלא כל כך מזמן עבר טלטלה עזה והשתנה שינוי רציני, והוא רחוק מלהקיף כול. ארלוזורוב מלינה על החפיפיות והשטחיות של כחלון, אבל עצם ההיאחזות של עיתונאי כלכלה במונחים כמו 2.9% יחס גרעון לתוצר הוא שיא החפיפיות השטחית.  אפשר לתהות למה ארלוזורוב צריכה להיאחז במספרים מתים, קלושים ושטחיים כל כך, בזמן שיש לה שוק חופשי חי ובועט שמדי דקה בדקה נותן תמחורים לחוב של ישראל, וחוב זה מתומחר כיום ברמת סיכון אפסית ובאותה ריבית בערך כמו זו על החוב האמריקני. האם ארלוזורוב באמת מאמינה שבעקבות הכרזת כחלון ייתקפו השווקים בפאניקה והריביות יזנקו? ואם לא, מה נותן לה את הביטחון שהיא צודקת בהיאחזותה בנתון מספרי קלוש כזה או אחר, בעוד שמגלגלי המיליארדים בשווקים שלא יתרגשו בכלל בתחילת המסחר בשבוע הבא, טועים?

הדבר המסוכן ביותר שמדינה יכולה לעשות הוא להיקלע למשבר עם תקציב גירעוני, כי אז מאגר תחמושת ההגנה שלה הוא דל מאוד.

לידיעת מירב ארלוזורוב, בשיא המשבר הפיננסי ב-2009 הייתה יפן עם 200% יחס חוב לתוצר (פי שלושה מבישראל) ועם כמעט 6% אבטלה, מספר שבמונחים יפניים הוא עצום. מאז החוב רק גדל, אבל זה לא הפריע ליפן להתמודד יפה עם המשבר, לא פחות מכל מדינה אחרת, וכיום האבטלה בה ירדה מתחת ל-3.5%. למעשה איני מכיר שום דוגמה למדינה שבגלל תקציב גרעוני התקשתה להתמודד עם משבר כלשהו, כל עוד כמובן הגרעון נקוב במטבע הפנימי ולא במט"ח או במטילי זהב (שזה באמת צרות צרורות).

אפשר גם לדאוג להפחתת מסים מתמשכת לאורך שנים – באמצעות הפחתת החוב, דבר שמביא להפחתת תשלומי הריבית ולשחרור מקורות עצומים למשק. הפחתת החוב מאז 2002 חסכה לישראל הוצאות ריבית של 40 מיליארד שקל בשנה (בשנה!), חיסכון גבוה פי שבעה מזה שמתכנן שר האוצר להחזיר עתה לציבור באמצעות הפחתת מיסים.

קשה לחשוב על בזבוז גדול יותר של הכסף מאשר להחזיר בו חוב בנסיבות הנוכחיות. ישראל משלמת כיום על החוב ריבית שקרובה מאוד לאינפלציה, ואולי אף נמוכה ממנה. אם כך העלות של החוב היא אפסית ואולי אפילו ניתן לומר שהעלות היא שלילית מבחינה ריאלית (תסתכלו למשל על תשואת אג"ח מדדית ל-2018 – היא שלילית!). כלומר ניתן להגדיל את הכנסות המדינה פשוט על ידי לקיחת חובות מתוך הנחה שיישחקו כי הריבית תהיה נמוכה מהאינפלציה.

אבל גם אם מסתכלים על תקופות שבהן הריבית הייתה גבוהה יותר, קשה להתלהב מהפחתת הוצאות הריבית השקלית. ישראל אמנם חסכה הוצאות ריבית, אבל למי בדיוק היא הייתה משלמת את הריבית? לפנסיונרים שלה, לחוסכים שלה, למשקיעים בה. אם אתם פותחים את מסוף הבנק ומסתכלים בעצב על תיק האג"חים הסטטי, תתקשו להתלהב מצהלתה של מירב ארלוזורוב על כך שהכסף נשאר בקופת המדינה ולא מגיע אליכם לחשבון. בפרט הקפיטליסט שמאמין שעדיף שכסף יגיע ישירות לאזרחים מאשר יחולק בידי משרדי הממשלה, לא צריך להתלהב מכך שהממשלה מפסיקה לחלק ריבית לאזרחים ובמקום זאת מותירה את הכסף אצלה.

לשר האוצר, ולראש הממשלה לצידו, אצה הדרך להשיג כותרת. ולא, שלא נבלבל אותם עם הנתונים

ולמירב ארלוזורוב אצה הדרך לשמש כשופר נאמן לקלישאות של נערי האוצר במקום להסתכל על הנתונים היבשים עם מעט יותר עומק ופרספקטיבה.

הרעיון הרע של כחלון

16 בפברואר 2015

בראיון לדה מרקר הטיל משה כחלון פצצה. הוא הודיע שברצונו להטיל מס של 20%-25% על ירושות שמעבר ל-10 מיליון ש"ח. יש לכחלון סיכוי מאוד מאוד גבוה להיות שר האוצר הבא של מדינת ישראל, אך אין זה אומר שיצליח ליישם בקלות את התוכנית הזו, או שהוא רוצה בה מספיק כדי שהיא תתממש.

למס ירושה יש חסידים רבים, למשל העיתונאי נדב אייל שכתב בהרחבה על תמיכתו ברעיון. יש לו מתנגדים רבים עוד יותר – אפילו מנואל טרכטנברג, שר האוצר של "המחנה הציוני" הביע התנגדות. החרדים האשכנזיים מתנגדים בתוקף. ראש הממשלה נתניהו בוודאי אינו בעד. שר האוצר הקודם לפיד לא קידם את הרעיון.

בניגוד לטיעון שצוטט מפי כחלון, מס ירושה אינו מקובל בכל מדינה מערבית. יש לא מעט מדינות מערביות שבהן אינו מונהג – אוסטרליה, אוסטריה, ניו זילנד, קנדה, שוודיה, שוויץ. אפשר למנות גם את סינגפור והונג קונג. אפשר להתווכח אם נורווגיה כלולה כי אין בה מס ירושה, אך יש בה מס רכוש שנתי, שהוא אולי יותר מעיק. בנוסף מעניין לציין שמבחינות מסוימות בארה"ב, שיש בה מס ירושה ואפילו משמעותי מאוד (40%!), מצב רוב היורשים טוב מבישראל, כי מתחת לתקרת הפטור שהיא 11 מיליון דולר לבני זוג ואותה יחצו רק עשירים של ממש, יש פטור ממס רווחי הון. בישראל לעומת זאת משלמים מס רווחי הון על ירושה.

בבריטניה יש מס ירושה של 40% כבר על ירושה שמעבר לסכום צנוע יחסית של 325 אלף ליש"ט. איכשהו הממלכה המאוחדת מצליחה לשגשג גם עם מס כזה ואף להיות אטרקציית עשירים בינלאומית, אבל מנהיגי הלייבור, סוציאליסטים שכמותם, הסתבכו לא פעם בשערוריות שבהן התגלו התיכמונים שנקטו כדי לחמוק מהמס (ראה למשל כאן וכאן. הם לא שונים מבני הזוג קלינטון, תומכים מושבע במס ירושה, שנקטו פעלולים כדי לחמוק ממנו).  גרוע מזה, מאחר שמס כל כך דרקוני משבש קשות פעולה של עסקים קטנים ומשקים חקלאיים (שצריכים להימכר כדי שניתן יהיה לשלם מס תמורתם), או פוגע קשות ביכולתה של משפחה להעביר מתנות לילדיה, נוצר לחץ לאפשר כל מיני מעקפים לו, ואלו יוצרים תמריצים מעוותים. למשל בבריטניה השקעה במשקים חקלאיים ובמניות יתר (AIM) פטורה ממס ירושה. הדבר מהווה תמריץ משונה לזקנים אמידים לשים כספם בהשקעות ספקולטיביות. שלא לדבר על מבנים פיננסים מסובכים כמו נאמנויות, שנוצרים כדי לעקוף את המס, וקיומם מהווה כר פורה לפעילות כלכלית פרזיטית של רואי חשבון.

טענה רווחת נגד מס ירושה היא שהוא מהווה מיסוי כפול על כספים שכבר שולמו עליהם מסים. זו טענה חלשה – גם מע"מ מהווה מס כפול. הבעיה האמיתית עם מס זה היא שהוא פולש בצורה גסה ליחסים האישיים והמשפחתיים ביותר של האדם, והופך את מערכת המיסוי לטוטאליטרית. משעשע לראות ליברלים שמזועזעים מהחודרנות של המאגר הביומטרי, אך לא יזועזעו ממערכת מס ירושה שתיצור תמריצים רעים שחודרים לרבדים האישיים ביותר בחיי האדם. למשל בבריטניה מתנות שניתנו שבע שנים לפני המוות פטורות ממס ירושה. אפשר לשער איזה תמריצים מעוותים הדבר נותן למי שאמא שלו נתנה לו דירה במתנה לפני שש שנים ואחד עשר חודשים, ואילו עתה היא שוכבת בטיפול נמרץ מונשם, והרופאים שואלים איתו מה לעשות איתה. מחקר אוסטרלי הראה שהדברים האלו באמת קורים – מיתות תלויות במסים, אנשים מתים במועד הנוח יותר מבחינת עקיפת חוקי המס.  ומה עם הורה שבטח בילדיו והעביר להם את כל רכושו מבעוד מועד כדי לחסוך במס, ועתה הם מנצלים זאת כדי להתייחס אליו בצורה מחפירה? ומה עם תמריץ חולני שניתן לאדם מבוגר להתחתן עם קרובת משפחתו, כדי להקל על דיני המס? ומה עם העדפת ההורים הבזבזניים על החסכנים – בישראל יש התנגדות מוצדקת של החברה החרדית למס ירושה. חרדים רבים בוחרים להעביר את חייהם בצניעות רבה, כשהם חוסכים בקפידה כדי שיוכלו לקנות דירה לילדיהם הרבים. לא ברור איזו הצדקה מוסרית יש להטלת מס נוסף עליהם בהשוואה להורים אחרים שחיים חיים בזבזניים ומוציאים את כל כספם על עצמם.

מבחינה כלכלית לא ברור מה מס ירושה ישיג. אם הרצון הוא להקטין את יתרון הפתיחה של ילדי אשכנזים עשירים מרמת אביב ג' ומצהלה על מזרחיים מעיירות הפיתוח, צריך שסף המס יהיה נמוך מספיק כדי לפגוע במעמד הבינוני גבוה, ודבר זה יעורר מחאה רחבה וסיכוייו הפוליטיים אפסיים. אם הרצון הוא לפגוע רק בעשירים הגדולים, תועלתו מפוקפקת אל מול הנזק שבהרחקת הון מישראל. מה עוד שעשירים מיומנים מאוד בשימוש בנאמנויות ובתעלולים אחרים נגד מס ירושה. אם הרצון הוא להרחיב את התקציב, יש הרבה הרבה יותר כסף ברעיונות אחרים – למשל בהפעלת לחץ מתון על נגידת בנק ישראל שתואיל בטובה סוף סוף לעמוד ביעד האינפלציה שקבעה לה הממשלה, ותתחיל להדפיס כסף לשם כך.

נכון שהניסיון העולמי המצטבר מוכיח שמס ירושה, אם יוטל בישראל, לא ימוטט את כלכלתה. יש הרבה מדינות עשירות עם מס כזה. אבל תועלתו תהיה מעטה ומוגבלת מאוד, ונזקיו רבים.