מדע ההתחממות, דת ההשתגעות

טענה אחת: כדור הארץ מתחמם. באופן שיטתי רואים שהטמפרטורות עולות במקומות שונים. שוב ושוב נשברים שיאי חום. הכול בגלל צריכת האנרגיה האנושית.

טענה שנייה: כדור הארץ מתחמם וגם מתקרר. מתחמם כמו בבריטניה ומתקרר כמו בניו דלהי, שם נמדדו טמפרטורות שפל היסטוריות. כדור הארץ משתגע. הכול בגלל צריכת האנרגיה האנושית.

שתי הטענות נשמעות די דומה, אבל יש ביניהן הבדל תהומי. הטענה הראשונה זו טענה מדעית שנתמכת בראיות חזקות. עשרות שנים היא נטענת בדרך זו: כדור הארץ עתיד להתחמם. היא ניתנת להפרכה פשוטה, במקרה שהטמפרטורה הממוצעת העולמית תפסיק לעלות. הטענה השנייה שמבקשת לייחס כל דבר רטרואקטיבית להתחממות הגלובאלית,  גם מה שחם ומה שבכלל קר, הולמת מחזירים בתשובה. הם יגידו לך בנשימה אחת שהשואה התחילה בגרמניה כי שם היו חוטאים ומשכילים ושהשואה הכתה יותר ביהדות פולין כי אלוהים מחמיר עם חסידיו.

הטענה שההתחממות הגלובאלית לא צריכה באמת להתבטא בהתחממות כדור הארץ אלא בהשתגעות של מזג האוויר קרובה אפוא להיות דת יותר מאשר מדע. היא יכולה להסביר כל דבר, והיא לא מה שהוסק במקור מהמודלים החישוביים. באופן כללי כל פעם שמנסים להסביר באמצעות תיאוריה מדעית דבר והיפוכו, יש מקום לחשוד. להסברים כאלו יש מקום אצל פסבדו מדענים כמו פסיכולוגים קליניים שיסבירו לך איך אדם בטוח בעצמו דווקא בגלל היותו חסר ביטחון או טענות הבל קשקשניות מסוג זה. אנשי מדע אמיתיים, לעומת זאת, מתרחקים מדבר ומהיפוכו (אלא אם כן צפו את התבנית הפרדוקסלית מראש והגדירו אותה מראש במדויק). הם לא יהיו גאים כשיתברר שמה שתמיד אמרו שעתיד לחמם בעצם מקרר.

אשרי הגאון ואשרי שכנו

מירב ארלוזורוב:

עם סיום השנה והעשור, כדאי לקבל הערכה מפוכחת של מי אנחנו ומה אנחנו שווים. בגדול, אנחנו שווים הרבה פחות מכפי שאנחנו חושבים. תפישת ה"גניוס היהודי" היא אגדה אורבנית, ואין בקרב היהודים בישראל שום כישרון יוצא דופן. "עם נבחר" או "אור לגויים" אנחנו ממש לא, גם לא כשמדובר בטובים ביותר בתוכנו.

ולעומת זאת מה אומרים כתבי העת המדעיים העילאיים (מטבלה שהכנתי לבקשת משה בתגובות לפוסט קודם שמראה פרסומים בכתבי העת המעולים ביותר ביחס לנפש):

sciencek

דרך אפשרית ליישב בין הטענות הסותרות היא להגיד שישראל היא אור לגויים רק כשמדובר בטופ של הטופ של הטופ. ומה מרוויחים אלו שהם טובים, אבל לא עד כדי כך טובים? אלו יכולים ליהנות ממשכורות גבוהות כי הם האנשים שאלו שנמצאים בראש הפירמידה העולמית קרובים אליהם גיאוגרפית ויכולים לעבוד איתם. אפשר לקרוא לתיאוריה הזו:"אשרי הגאון ואשרי שכנו".

דירוג הטופ שבטופ

נייצ'ר עורך מדד מעניין של פרסומים מדעיים במדעי הטבע. המדד מאפשר להשוות תפוקה מדעית של מדינות על ידי ספירת מאמרים שפורסמו על ידי מחברים היושבים במוסדות מחקר במדינות אלו. יש חיסרון אחד במדד הזה: הוא סופר יחד תפוזים ובוטנים. פרסומים בג'ורנלים מדעיים בינוניים בחשיבותם נספרים יחד עם פרסומים בג'ורנלים המדעיים הטובים ביותר.

עיון בנתונים הביא אותי להסיק שמדד זה מפריז בחשיבותן של חלק מהמדינות וממעיט בחשיבותן של אחרות. לפיכך ערכתי מדד מתוקן על סמך פרסומים בשנה האחרונה אשר מתבסס רק על שלושה כתבי עת, כנראה שלושת כתבי העת המדעיים הבולטים ביותר: נייצ'ר וסיינס המפרסמים מאמרים רב תחומיים וסל (Cell), המתמקד במדעי החיים. מדידת המאמרים המתפרסמים בכתבי העת הטובים ביותר מביאה לקריסה בהישגיהן של מדינות עולם שלישי לרמות נמוכות שלא ייאמנו. ניגריה, פקיסטן, מצרים, קולומביה ואירן, כולן מדינות בנות עשרות מיליוני תושבים, נמצאות במיקום זניח יחד עם אסטוניה, מדינה של מיליון תושבים. גם שברי הנקודות שצברו לא מלמדים לרוב על הישגים מדעיים יוצאי דופן בארצות אלו, אלא על כך שמחברי מאמרים חשובים שדרשו איסוף נתונים חובק עולם הואילו בטובם לצרף גם מחבר או שניים שיסייע להם באיסוף מידע באזורים הגיאוגרפיים הנחשלים.

ייתכן שגם בארצות אלו נולדים מדענים דגולים, אבל הם חכמים מספיק כדי לעלות על מטוס לארה"ב ולמערב אירופה ולעסוק במדע שם. הישגיה הירודים של הודו, מדינה שבה יותר ממיליארד נפש, גם הם מעוררים תדהמה. גם לרוסיה אין מה להתגאות יותר מדי, והמחשבה שהיא וארה"ב חולקות במידת מה את כתר מעצמת העל אינה נשמעת הגיונית למראה הטבלה הזו. ישראל מצויה במקום נפלא – מכון ויצמן הוא פשוט אחד המקומות הטובים בעולם מבחינת התנובה המדעית שהוא מפיק במדעי הטבע. ואילו שוויץ היא ליגה משלה בין אומות העולם.  זהו מדד חלקי מאוד. על רוב המדינות לא טרחתי לאסוף נתונים, אבל התמונה הכללית נראה ברורה למדי.

ארה"ב 1210.57
בריטניה 190.35
גרמניה 187.85
סין 177.88
שוויץ 85.78
צרפת 71.13
ישראל 29.27
ספרד 28.78
שוודיה 22.22
איטליה 21.08
דנמרק 18.26
סינגפור 14.8
רוסיה 7.1
פולין 4.97
ברזיל 4.5
הודו 3.93
פינלנד 3.87
פורטוגל 2.73
קולומביה 0.63
סעודיה 0.54
ניגריה 0.45
אסטוניה 0.44
אירן 0.38
מצרים 0.24
פקיסטן 0.19

 

השמאל נגד המדע

אני ממליץ לכל אחד מקוראיי שיש לו עניין בקריאת טקסטים חכמים אך ארוכים בשפה האנגלית לשקוע במאמר זה מסיטי ג'ורנל על הנזק שהשמאל מחולל למדע. המלחמה של הימין במדע, בנושאים כמו אבולוציה או מחקר תאי גזע, ידועה היטב אך לדעת מחבר המאמר, זו מלחמה ללא קורבנות. הנזק שהיא מחוללת קטן ביחס, כי המיליה המדעי אינו מושפע ממנה. לעומת זאת, בהשפעת השמאל נגזרת שתיקה על תחומים אקדמיים שלמים. 

בין הדוגמאות שמביא המחבר נמצא כמובן הטאבו על המחקר בדבר משמעותו הביולוגית של מושג הגזע או הערמת קשיים על חוקרים בנושא אינטליגנציה שעלולים לגלות חלילה קשר בין גנטיקה למנת משכל. כך נודה חתן פרס נובל ג'יימס ווטסון שהעז לטעון לקשר בין גנטיקה להבדלי ההישגים בין שחורים ללבנים. 

אפשר להצדיק טאבו זה באזכור היטלר, נאצים ושואה, אבל המאמר מציין דווקא מדיניות שנתמכה בידי השמאל, ולא הימין, והובילה לתכנון חברתי בקנה מידה נרחב ואכזרי. תיאוריות פיצוץ האוכלוסין שקידמו מלומדים אנשי שמאל השפיעו על השלטון בסין לאמץ מדיניות של עיקורים כפויים וילד אחד למשפחה. 

השמאל מתיימר להציג קונצנזוס מדעי שלפיו יש חובה מיידית להפחית בפליטות גזי חממה. זאת בעוד שהאמת היא, לפחות לטענת הכותב בסיטי ג'ורנל, שאין לנו כל ודאות לגבי מידת הנזק (או התועלת!) שההתחממות הגלובאלית תביא איתה, גם אם אכן קיים כמעט קונצנזוס שהיא קשורה לפליטת גזי חממה.

בתחום הפסיכולוגיה החברתית המחקר המוטה שמאלה הדגיש דעות קדומות כלפי מיעוטים, אך בכך חסם את היכולת להעלות טענות לגיטימיות שנתפסו כגזעניות, כמו הקשר בין אמהות חד הורית הנפוצה בקרב השחורים בארה"ב ובעיות בהתפתחות הילד. המחקר על דעות קדומות גם המעיט בהשפעת הדעות הקדומות של ליברלים כלפי דתיים ושמרנים.

השמאל טיפח את דוקטרינת הלוח החלק לפיה כל ההבדלים בין קבוצות אוכלוסיה ובין גברים לנשים נובעים מהבדלים תרבותיים. באופן פרדוקסלי שהולם היטב את צו התקינות הפוליטית, הפוליטרוקים של הלוח החלק היו מוכנים להכיר בחריג אחד – נטייה מינית, שלגביה היו נכונים להשלים עם השפעות ביולוגיות המכתיבות אותה. 

המאמר גולש לתחומים נוספים שבהם כיזב המדע כמו המאבק בהשמנה, בתזונה עשירה במלח ובאנטנות סלולריות. מפרספקטיבה ישראלית אני לא חש שהטענות המוגזמות והפסבדו מדעיות המלוות מאבקים אלו מאפיינות במיוחד את השמאל. אבל הסלידה מהן הולמת במיוחד דמויות ארצ'י באנקר ימניות שבעבר היטיב מכל לשחק טומי לפיד המנוח. ארצ'י באנקר שכאלו אינם מתרגשים ממחקרים ונוגסים בהמבורגר שלהם בפה מלא. ובמפתיע השכל הבריא והישר של מצביע הימין הלא מפותח במיוחד מיטיב לפעמים לקלוע לאמת יותר משכלו של הפנאט האקדמי חדור תחושת השליחות המדעית הנאורה. 

לסיכום, המאמר מהווה קריאה מומלצת באנגלית.  אני מניח שלא יעבור זמן רב עד שהמאמר יופיע גם בעברית, מן הסתם באדיבות אתר מידה. 

אחרי קריאת המאמר נותרתי בדעה שקריאת התגר של הימין על המדע מסוכנת במהותה מזו של השמאל הליברלי. אולם הימנים מטבעם הם חסרי ישע בעניינים הדורשים מחשבה חדישה וחדשנית, ולכן יכולתם לחדור לחוגים המדעיים ולחולל במדע שמות היא מוגבלת. השמאלנים הליברלים מזיקים פחות מטבעם, אך קרובים יותר לעמדות שמהן הם יכולים להשפיע לרעה. 

בלוגי שלי מרבה להעלות נושא אחד ייחודי שבו השמאל והימין איחדו כוחות כדי לחולל נזק כביר בשם תיאוריה אחת פסבדו מדעית – תיאוריית האיזון התקציבי, לפיה ממשלות חייבות להקפיד על איזון מתמיד של תקציבן. הימין אוהב אותה כי יכולה להצדיק קיצוצים בהוצאות הממשלה על רווחה. השמאל לעתים רווה ממנה נחת כי מצדיקה העלאת מס על עשירים. בזמננו צריך לראות האם תחוסל על ידי דונלד טראמפ, הארצ'י בנקר האולטימטיבי. 

היו גם אתם מדענים

האתר האמריקני הנהדר חמש מאות שלושים ושמונה העלה אפליקציית רשת חביבה לביצוע מחקר בכלכלה. שאלת המחקר החשובה שנבחנת באפליקציה היא מה טוב יותר לכלכלה – כשהרפובליקנים בשלטון או כשהדמוקרטים? האפליקציה מאפשרת לבחור באיזה משתנים ייעשה שימוש במחקר. איזה פוליטיקאים להכליל – נשיאים, סנטורים או מושלים, ואיזה מדדים כלכליים לבחון – אינפלציה, תוצר, תעסוקה או מדד המניות.   האפליקציה מציגה מיד עם הבחירה את תוצאת המחקר שערכתם ואת שיעור המובהקות הסטטיסטי שמצאתם.  העניין הנחמד הוא כמובן שאפשר לקבל כמעט כל תוצאה שתרצו בכל רמת מובהקות שתרצו, הכול תלוי בפרמטרים שבחרתם מלכתחילה. תוכלו להוכיח שרפובליקנים עדיפים לכלכלה, תוכלו להוכיח שרפובליקנים אסון לכלכלה, תוכלו להוכיח שאין הבדל בין רפובליקנים לדמוקרטים. תוכלו להוכיח הכול. השאלה רק מה תרצו להוכיח.

זהו שיעור חשוב באשר לחשדנות שבה צריך להתייחס למחקרים מדעיים. למדענים יש המון דרגות חופש בהכנת מחקרים בנושאים של כלכלה וחברה, ויש להם תמריץ עצום לבחור במדדים שיובילו לתוצאה שאותה יוכלו לפרסם ושגם תהלום את השקפת העולם שמוצאת חן בעיניהם מלכתחילה. הקלות שבה אפשר לעצב מחקרים כפלסטלינה אינה סיבה להתייאש כליל מהמדע – אין לנו כלי אחר להבין באמצעותו את העולם פרט לאמונות טפלות, אבל היא מוכיחה ששום ממצא מדעי אינו יכול להיחשב החלטי וסופי כל עוד לא ישוחזר בשלל צורות ודרכים.