שברו את הגלגל

ברוסיה הפרלמנט מתעמר בלהט"בים על ידי איסור על תעמולה הומולסבית. בישראל הכוח הפוליטי נמצא בצד השני והכנסת רוצה לאסור טיפולי המרה. ככה זה, לפעמים מישהו אחד בראש הגלגל ולפעמים מישהו אחר. ברם, הדבר הנכון הוא, כפי שייחלה חאליסי במשחקי הכס, לשבור את הגלגל. לשבור את הגלגל שבו עליונים ותחתונים מתחלפים בנסיונות הכפייה וסתימת הפיות שלהם. להבין שלבית המחוקקים אין זכות לחסום את מרחב הפעולה החופשי של האזרחים בנושאים חברתיים רגישים.

התיאורים כאילו המוני נערים קופצים מהגג אחרי טיפולי המרה וההתעללות הכרוכה בהם אינם אלא אגדה אורבנית. צעירים החיים בחברה שמרנית לעתים משוועים למישהו שישמע אותם, ולעתים דווקא ההבטחה להמרה יכולה לאפשר להורים ולמחנכים לעודד אותם להגיע למישהו שיקשיב. וגם אם הטיפול אינו מוצלח, כוח הכפייה של חוק אינו הכלי להתמודד בו עם המציאות החברתית ההומופובית שמולידה את הרצון בטיפולי המרה.

בסקירה מקיפה על טיפולי המרה נמצא שחלק מאלו שעברו אותם הפיקו תועלת, לא בכך שהמירו נטייתם המינית, זו תוצאה נדירה ולא סבירה. אלא מבחינות אחרות. למשל היו להט"בים שהיו מסוגלים להשלים עם נטייתם דווקא אחרי שהתנסו בטיפול פסיכולוגי והבינו שגם הוא לא יכול לשנות את התכנות הביולוגי הבסיסי שלהם.

זה נכון שיש קטגוריה מסוימת של טיפולי המרה בעלת פוטנציאל נזק אמיתי ועמוק – טיפול סלידה שכולל התניית הגירוי המיני בגירוי שלילי באופן פאבלובי. למשל מטופל הומו יקבל מכת חשמל בכל פעם שהוא נחשף לתמונת דוגמן יפהפה. ברם, לא צריך חוק של הכנסת כדי לאסור טיפול פסיכולוגי כזה בימינו כפי שלא צריך חוק כדי לאסור על פסיכולוג לעודד שתיית אקונומיקה. כל ועדת אתיקה תשלול מהמטפל שיעסוק בכך את רשיונו לאלתר וטוב שכך. לא שמעתי שאפילו חרדים וחרד"לים מקדמים או מעודדים טיפול נורא שכזה.

פסיכיאטרית קנדית תיארה מגפה בקרב נערות – הן מגיעות למסקנה פתאומית שהן בעצם בנים בגוף נשי ועליהן לעבור ניתוח לשינוי מין. יש כמובן באמת ובתמים נערות שנולדו עם נפש ששייכת למין השני וניתוח לשינוי מין יכול לרפא אותן מסבלן, אך לא זה המקרה המדובר. מה שתיארה הפסיכיאטרית הקנדית הוא התפרצות מדבקת שמתרחשת בקרב בנות שמכירות זו את זו שלפתע החליטו שהן בנים בגוף לא להן אחרי שתמיד חשו נשיות ועד גיל מאוחר יחסית. אוי למטפל שיחשוד שאין מדובר בלהט"ביות אותנטית – הוא יידון כמטפל המרה ואולי יישלח לכלא. זו דרכם של חוקים, הם מפעילים אפקט מצנן רחב סביבם, כי מי רוצה להסתבך איתם, וכך מחוללים תוצאות אבסורדיות.

חברי הכנסת, ותרו על הפופוליזם הזול והניחו לאנשי המקצוע לעשות עבודתם, כל אחד לפי דרכו והשקפת עולמו. תראו גם מה כותב בנושא הפעיל הדתי הלהט"בי זאב שביידל.

מעשה בשלוש תורות מוסר

שלוש תורות מוסר התעמתו זו עם זו השבוע במדינה בעימות די מרהיב לצפיה. תורת המוסר הראשונה היא התורה ההיררכית – כמו בחוות החיות של אורוול – כולם שווים, אבל יש כאלו ששווים יותר. זו השקפת העולם העתיקה של האנושות – יש מדרגות בין בני אדם. גברים עדיפים מנשים, החמולה שלי בראש לפני חמולות אחרות. בני עמי עדיפים על בני עמים אחרים. זו השקפת העולם שמקובלת עד היום במדינות לא מערביות ובשמה מתבצעים מסביבנו בשנים האחרונות מעשי טבח איומים. רוב הציבור החילוני המשכיל במערב איבד כל עניין בתורת המוסר הזו והוא נגעל ממנה ועד עומקי נשמתו, אבל בקרב הציבורים הלא משכילים ובעיקר בקרב הדתיים, הנוצרים והיהודים, יש לה עוד תמיכה.

תורת המוסר השנייה היא גישה בורגנית המבוססת על הדדיות. הבורגנים אינם לוחמים נלהבים לשוויון זכויות, אבל הם גם לא קנאים לשמירת היררכיות עתיקות. הגישה שלהם פרקטית ופשוטה – תהיה בצד שלי, אני אעמוד לצידך. תלך נגדי, נילחם.

תורת המוסר השלישית מבוססת על הוקעת כל היררכיה באשר היא והעמדת השוויון כערך עליון בפני עצמו. שוויון ללא תנאי בין בני אדם וללא הענקת חשיבות כלשהי לשיקולי הדדיות. ערכו השווה של אדם בא מתוך טבע קיומו ולא מתוך יחסו לאדם אחר.

בשני העימותים הפוליטיים של השבוע – חוק הלאום וחוק הפונדקאות, היו לתורות המוסר השקפות שונות. בעניין חוק הלאום – תומכי ההיררכיה שמחו על חוק שעוזר לקבע את היהודים כקבוצה העליונה במדינה. הבורגנים הצטערו על כך שהדרוזים יצאו נפגעים מהחוק, בהיותם קבוצה שנלחמת יחד עם היהודים ושותפה מלאה במדינה (מעניין לקרוא לעג מושחז של בלוגר דרוזי בנושא).  השוויוניסטים התחלחלו מכך שרק קולם של הדרוזים נשמע, ומה עם הערבים? העובדה שהערבים מאוחדים פוליטים מאחורי הרשימה המשותפת, מפלגה שמפגינה עוינות עמוקה למדינה והערצה לאויבי ישראל, לא מפחיתה לדעת השוויוניסטים מצדקת מחאתם. שוויון אינו מותנה בכלום. כשיורקים על שוויוניסט, הוא ממהר לתת כוס מים ליורק כדי שלא יאזלו לו נוזלי הפה.

בעניין הפונדקאות, תומכי ההיררכיה ניסו נואשות לשמור שאריות מההיררכיה העתיקה, הברורה מאליה בכל מקום עד לפני עשור, שמציבה משפחה מסורתית מעל משפחה חד מינית. הבורגנים  תמכו בדרישת הלהט"בים, ציבור אזרחים תורם, משרת בצבא ומשלם מסים. השוויוניסטים כמובן התאספו סביב להט"בים, אחד המיעוטים המוחלשים, אך נבוכו קלות מנושא המאבק, מאבק הפונדקאות. בפונדקאות עצמה יש לכאורה לעין חשדנית שמץ סיבה לראות היררכיה – גברים עושים שימוש בגוף הנשי.  השוויוניסטים מיהרו להדגיש אפוא שהמאבק הקונקרטי הוא בעצם רק פתח למאבק במדיניות המפלה של ממשלת נתניהו בכל תחום, וחן אריאלי, יו"ר אגודת הלהט"ב אפילו אמרה בראיון במוסף השבת שאולי בעתיד תיאבק נגד כל פונדקאות שהיא.  באופן צבוע לחלוטין אך מרשים מבחינה טקטית ההיררכיים עשו שימוש בטיעונים נגד הפונדקאות ו"הסחר ברחם" שתמיד אפיינו את  השוויוניסטים, ובכך דנתי בפוסט הקודם. (תהיתי לעצמי האם יש מקרים הפוכים שבהם שוויוניסטים עושים שימוש טקטי בטענות היררכיות, ונזכרתי שיש לכך דוגמה חשובה אחת: האמירה השמאלנית שיש להחזיר את השטחים כדי להגן על הרוב היהודי).

על הגישה ההיררכית יש דבר טוב אחד להגיד – היא עתיקה ושירתה את האנושות דורות אינספור, ואולי היא הייתה הגישה הסבירה היחידה בעולם שבו המשאבים מוגבלים, וחייו של ילד אחד מקבוצה אחת באים על חשבון חיים של ילד אחר מקבוצה אחרת. אבל אנחנו חיים בעולם של שפע ובו ההיררכיה מיצתה את עצמה. העולם המערבי, אחרי שתי מלחמות העולם האיומות, אינו חפץ בה עוד. בני אדם מוכשרים שמסוגלים לחדש בתחומי המדע והתרבות חשים אליה איבה עזה. אם מדינת ישראל תיראה כאילו היא פועלת לשמר עולם היררכי שבו יש כאלו ששווים ויש כאלו ששווים יותר – היא תספוג עוינות עזה מבפנים ומבחוץ מכאלו שהיו יכולים להיות בעלי ברית פוטנציאליים. גם הציבור הדתי הלא-חרדי כבר עבר תהליך של ציביליזציה שבו היררכיה גסה צורמת לו. יעידו על כך השבוע דבריו של נפתלי בנט שיש לדאוג למצוא פיתרון לבעיית ייצוג הדרוזים בחוק הלאום והסקר שהתפרסם שלפיו ציבור מצביעי הבית היהודי מצדד במפתיע במאבק הלהט"ב.

הגישה השוויוניסטית אינה נהנית מתמיכה רחבה כל כך בציבור, הרי אין הרבה שכל ישר בהתנהלות השוויוניסטית ויש בה גם מתן תמריצים איומים, אבל היא מהפנטת את האינטלקטואלים ואת האליטות. במערב אירופה היא השתלטה על השיח הפוליטי כליל, עד שהחלו לעלות ביבשת תנועות ימין נחושות כקונטרה להגירת ההמונים מהעולם השלישי שהשוויוניסטים מקדשים, כי איזו הצדקה יש להעדיף שוודי מדורי דורות על פני שוודי שהגיע אתמול מסוריה, עני ומוחלש.

המערב יכול לשרוד רק מתוך תפיסה של הדדיות – להיות טוב עם מי שטוב אליו ולהיות רע למי שרע אליו. בנושא ההגירה למשל גישה בורגנית תקבל בברכה הגירה יצרנית שמחפשת להשתלב ואינה מלווה בעליה בפשיעה ובטרור אבל לא תחוש חובה מוסרית לתת מחסה לכל מוחלשי העולם השלישי אשר מביאים את תרבותם הבעייתית עמם.

גם בתורת המוסר הבורגנית יש נקודת תורפה עמוקה – העדר הגב הדתי מחד והאינטלקטואלי מאידך. העדר הגב להשקפה זו מביא לרפיון עמוד השדרה הפוליטי. אפשר לראות זאת בקיטוב האמריקני: המפלגה הרפובליקנית בארה"ב מכרה את עצמה לימין הדתי והפכה לאובססיבית נגד הפלות. המפלגה הדמוקרטית שם איבדה את הצפון בסוגיית ההגירה ונראה שמאמינה שלכל אזרח בעולם יש זכות מוקנית להפוך לאזרח ארצות הברית.

אפשר לראות זאת גם פה. "שינוי" של טומי לפיד קרסה. "יש עתיד" של בנו מצליחה להחזיק טוב יותר בינתיים, אך מגזגת ללא הרף תחת הנהגתו. לפיד האב ולפיד הבן לא בדיוק הצליחו להישאר נאמנים לאידיאולוגיה הבורגנית שבשמה משכו בוחרים. לפיד הגן על בית המשפט העליון והצהיר בזמנו שאהרון ברק הוא האדמו"ר שלו. אבל ברק, מי שרצה לבטל בזמנו את חוק האזרחות, הוא האדמו"ר של השוויוניסטים, לא של הבורגנים. גם יאיר לפיד לא הצליח להיצמד לעקרונות. הבורגנים בישראל ממש לא סובלים חרדים בגלל התנהגותם שכאילו באה להוציא אצבע משולשת בכוונה לכל מי שמאמין בחשיבותה של הדדיות, אבל לפיד לא העז להניף את דגל האנטי חרדיות. הוא ידע שהאליטות אינן מעריכות דגל זה, ההמונים המסורתיים עלולים לפרש את הנפתו כביטוי של גישה אנטי יהודית ואילו המפלגות החרדיות יכולות להיות נחוצות בעתיד כדי להפוך את לפיד לראש ממשלה.

בארץ ובעולם מפלגות פוליטיות שמבססות על עצמן על השקפה בורגנית יתקשו לשרוד, אך אני מאמין שהשקפת העולם הבורגנית עצמה – תהיה טוב עם מי שטוב איתך ורע עם מי שרע איתך – תשרוד כי היא מניבה תוצאות מצוינות. לעומת זאת, זמנה של הגישה ההיררכית תם – היא שייכת לתקופות פחות נאורות בתולדות האנושות. גם גישת השוויון חסרת תקנה. היא מובילה לתמיכה בפייסנות כלפי אויבים ובעולם ללא גבולות, עמדות שמולידות תמריצים מזעזעים.

פונדקאות ומיתוס הניצול

נושא הפונדקאות, שהפך היום לגולת הכותרת של החדשות בישראל, הוא אחד הנושאים שיכולים לאחד פמיניסטיות מיליטנטיות ודתיים שמרנים. המניעים שונים – הפמיניסטיות נבעתות מהפיכת הגוף הנשי לסחורה, הדתיים השמרנים רוצים להגן על המוסר הדתי העתיק שנרתע מדרכים אלטרנטיביות להקמת משפחה.

בעולם המערבי נימוקים דתיים כבר אינם נחשבים תקפים. יכולת החשיבה וההפשטה של בני האדם השתכללה מספיק כדי להבין שלא ניתן לכפות על אדם חוק מטעמים דתיים שמנוגדים לאמונתו שלו, לכן גם גורמים דתיים נזקקים לטיעונים הפמיניסטיים.

הטיעונים האלו מבטאים התנגדות חריפה לסחר בגוף הנשי המשול לזנות, להפיכת גוף האישה למוצר, לתעשיה שמשתמשת באישה כדי לחולל ילדים. הספר וסדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה" מבטאים באמת את החשש מכך שיכולת ההולדה של אישה תשועבד לצרכיה של חברה מדכאת. הפונדקאות, בפרט זו המסחרית, יכולה לעורר חרדה שמשהו מזה כבר קורה. עשירים משלמים כסף ורוכשים בו את רחמה של אישה.

אבל אלו טענות באוויר, המשולות לאריסטו שישב וחשב והגיע למסקנה שלאישה יש פחות שיניים מאשר לגבר. אריסטו פשוט יכול היה לצאת ולספור שיניים ולגלות שלגבר ולאישה מספר שווה של שיניים. אבל הצורך לערוך מחקר אמפירי כדי לאמת טענות שעולות במוחו של אדם לא תמיד בער להוגים וחושבים. וכי למה להם? הם מספיק חכמים כדי לדעת מראש מה יתגלה.

חוקרים שבפועל יצאו ודיברו עם נשים שהתנסו בפונדקאות, אפילו בעולם השלישי, הגיעו למסקנה חד משמעית להפתיע: נשים מדווחות בצורה חיובית מאוד על התנסותן בפונדקאות (למשל, סקירה בנושא). כל עוד הזוג שיוזם את הפונדקאות שומר איתן על יחסים טובים ומאפשר להן לחוש שהן חלק מ"מסע משותף של אהבה", רשמיהן הם חיוביים ביותר. ואין זה מפתיע כל כך – לבני אדם יש יכולת גדולה להפיק סיפוק מנתינה לזולת, כל עוד הם מקבלים על כך הערכה ותודה בנוסף לתמורה כספית. גם שימוש בגוגל בחיפוש אחר פונדקאיות שמספרות בכל מיני פורומים על חוויית ההריון מעלה תוצאות דומות. נשים מדברות על הנושא בחיוב, ובנימה נלהבת שבה קשה למצוא בני אדם מדברים על מקור פרנסה רגיל. נדיר למצוא פונדקאיות שמכריזות שמתחרטות על החלטתן להיות פונדקאיות, ולפחות במחקר זה נראה שמקרי החרטה המעטים מאוד שמצוינים אירעו בפונדקאות שבה הפונדקאית גם תרמה ביצית, דבר שהופך אותה לאם לכל דבר והופך את מסירת התינוק בסוף לבלתי נסבלת ולכן אינו מקובל כיום בפונדקאות.

בניגוד לקתולים בעולם הנוצרי, הציבור הדתי בארץ גם כן פיתח יחס אוהד למדי לפונדקאות. כנראה בשל התשוקה היהודית לילודה ולילדים שגוברת על כל היסוס. בפורומים דתיים באינטרנט ניתן לראות דיונים שבהם נשים דתיות שכבר יש להן יותר מילד אחד אך נתקלו בבעיה רפואית, רוצות להמשיך בילודה דרך פונדקאית על מנת להגיע לנורמות הילודה המקובלות במגזר. הרב הראשי שלמה עמאר אף תרם להתקדמות בסוגיה על ידי היתר שנתן לנשים נשואות להפוך לפונדקאיות.

הדת היהודית מתייחסת באופן שלילי מאוד להומוסקסואליות, אבל לא יהיה זה הוגן מצד מאמיניה לערבב את סלידתם מיחסים חד מיניים בין גברים עם נושא הפונדקאות, אפילו הפונדקאות בתשלום, שלגביו הנתונים ברורים למדי. זו פרוצדורה לגיטימית והיא אינה משולה לזנות בשום פנים ואופן, אלא להיפך – לעשיית טובה גדולה עם הזולת המבקש לעצמו ילדים. כדברי הרב יובל שרלו:

נשים רבות במגזר הדתי מבקשות לעשות חסד בגופן בשל הטרנד של תרומת הכליה בחברה הדתית. רוב מוחלט של התורמים הם דתיים וחרדים, 90-80 אחוזים, ויש הרבה נשים שאומרות: 'אני כבר ילדתי את ילדיי ואני רוצה לגמול חסד עם מי שאין לה ילדים וגם להרוויח כסף'".

רוב הנשים הדתיות שמוכנות לשמש כפונדקאיות מן הסתם לא ימהרו להסכים לשמש כפונדקאיות לזוג הומואים. אני מקווה שאפילו אלו שחושבים שצריך לחייב אופה להכין עוגת חתונה לחתונה גאה לא ימהרו לחייב אותן חוקית לא להפלות במישור זה. יהיה זה מצער אם נשים כאלו יימנעו מלשמש פונדקאיות לסטרייטים – אם ירתעו ממסע הדה לגיטימציה לפונדקאות בכללותה שמתנהל היום בקרב דתיים ושמרנים כתירוץ כדי לנגח את הקהילה הגאה. זה מסע שקרי שמתבסס על נתוני שקר ועל טענות שלא מגובות בשום דבר. אולי בעתיד גם מדינות מערב אירופיות שמונעות פונדקאות ו\או פונדקאות בתשלום יבינו שזו הגבלה מיותרת ולא מוצדקת של החירות האנושית.

מה למדנו? פונדקאות היא דבר נפלא הן מבחינת הפונדקאית והן מבחינת אלו שמשתמשים בשירותיה. הציבור הדתי רואה כיום באופן חיובי פונדקאות, והמגמה בקרבו היא שיותר ויותר נשים דתיות מסכימות לשמש כפונדקאיות מתוך אלטרואיזם (פלוס התמורה הכספית). ודתיים, כמו כל אחד אחר, מוכנים להמציא יש מאין עמדה עקרונית כביכול (כמו עמדה שפונדקאות היא סחר בנשים), ברגע שהיא יכולה לשמש לניגוח סקטורים אחרים שאינם מחבבים.

לפעמים אירן היא לפיד החירות

האם יש להתיר פונדקאות לזוגות גברים, או אף לגברים יחידים?

כן. צריך סיבות טובות מאוד להגביל חירות. והאפשרות שיהיו בעולם עוד משפחות ועוד ילדים היא בטח לא סיבה טובה לכך. הסנטימנטים השמרניים שמונעים מאנשים לקבל משפחות חד הוריות חדשות הם אותם סנטימנטים שגרמו לרב קוק לחשוב לפני מאה שנה שהצבעת נשים תביא לאסון לאומה ולאובדן מעמדה בפני אומות העולם.

מה עם בעיית השימוש בגוף האישה?!

כולנו משתמשים בגוף של זולתנו כל הזמן. אולי לא כולם הולכים ליצאניות, אבל כמעט כל הגברים צורכים פורנו במידה כזו או אחרת. אבל אולי השימוש האכזרי ביותר בגוף הזולת שנעשה בו היום הוא האופן שבו אנו משתמשים בגוף של פועלי הבניין העניים, גברים כולם, שמגיעים מהעולם לסכן את חייהם בפיגומים פה כשנורמות הבטיחות שנשמרות הן מזעזעות והאכיפה דלה. כמובן, מדינת ישראל גם משתמשת בגופם של החיילים הקרביים, גברים כמעט כולם, כדי להמשיך להתקיים. היא עוד עושה זאת ללא תמורה נאותה ובאופן לא שוויוני. אם השימוש בגוף הוא בעיה אז גם בנקי הזרע שנוטלים זרע של גברים צעירים לצורך נשים מהווים בעיה חברתית איומה. כמובן שזה הבל.

אז מה עם התרת הזנות?

גם למיסוד הזנות יכולים להיות יתרונות רבים, עם זאת אין ספק שזנות היא בעייתית באופן ייחודי, בשל האפקט הקטסטרופלי שלה על נפשן של העוסקות בה. העניין הוא לא המנטרה הקשקשנית על "סחר בגוף האישה", אלא הצער, הסבל וההשפלה האמיתיים שמלווים את העיסוק בזנות.

עיסוקים אחרים, אפילו אם יש בהם שימוש בגוף בשירותם של אחרים, אינם כה הרסניים, ולהיפך אפשר לשאוב מהם סיפוק. חיילים קרביים יכולים לחוש הרבה גאווה. אמהות פונדקאיות מדווחות שהאפשרות להעניק למשפחות אחרות ילדים ממלאת אותן סיפוק רב. אפילו העיסוק בשירותי מין בהקשרים מסוימים אינו כה רע – למשל נשים בתפקיד סרוגייט שמדריכות גברים שמתקשים בסקס ונמצאות בעמדת כוח טיפולית. משרד הביטחון מממן טיפולים כאלו לנכי צה"ל.

האם הקהילה הלה"טבית לא משתמשת בחירות באופן סלקטיבי למטרותיה?

למרבה הצער אכן כך. אי אפשר לדבר על חירות לקיים זוגיות או על חירות להשתמש בטכנולוגיות פריון בעת ובעונה אחת עם קידום פעולות לשלילת חירותם של אחרים. הלהט"בים בארה"ב נאבקים לחייב אנשים דתיים אדוקים לתת להם שירות באופן שסותר את השקפתם הדתית, כמו חיוב אופה להכין עוגת חתונה לזוג גברים. בית המשפט העליון בארה"ב הכריע בעד האופה, אך באופן כללי מצער שמאבק להרחבת זכויות הפך למאבק לשלילתן מאחרים.

אז אתה אומר שצריך לאפשר לסרב לשרת להט"בים בסופרמרקט או להעלותם למונית??

לא. אבל כאשר המוצר שמנפיק נותן השירות מבטא באופן אקטיבי הכרה בדברים שעלולים לסתור את אמונותיו (כמו הכנת עוגה חתונה ייחודית, להבדיל ממכירת עוגה סטנדרטית שנמצאת על המדף, או כמו הכנת הזמנות לחתונה חד מינית), יש להגן על חירותו לסרב לכך. בנושא זה בצלאל סמוטריץ' צודק ואילו המשפטנים הנאורים, כמו מני מאוטנר, טועים לחלוטין.

ושאלה לסיום, מה עם סחר באיברים?

אני לגמרי בעד מצב שבו אנשים יוכלו לנדב כליה בתמורה הולמת. הסיטואציה הנוכחית היא אבסורד שמתאכזר למיעוט חלש וסובל יותר מהומואים שרוצים ילדים – אנשים שחיים על דיאליזה וממתינים לתרומת כליה. נכון, צריך מידה של פיקוח על ההליך. לא ניתן להתעלם מכך שבני משפחה (או אפילו אנשי עולם תחתון) עלולים להפעיל על אדם לחץ לא הוגן למכור כליה ככלי להשגת תמורה כלכלית ממנו. אבל אחרי בדיקה ובחינה, זהו הליך שאין שום סיבה להימנע מלאשר. הלל גרשוני כתב מאמר יפה בנושא. כל פעם שהחירות הדתית במדינה מותקפת, מאיימים עלינו שנהפוך לאירן. מסתבר שבעניין זה הלוואי שנחיה בחופש כמו באירן, שבה מכירת כליה היא לגיטימית.