אם כל כך רע, אז למה כל כך יקר

הלמ"ס פרסמה לאחרונה שירושלים ירדה למקום השני, הלפני אחרון, בדירוג האשכולות החברתי-כלכלי.

כותב דרור פייטלזון בדה מרקר:

ירושלים כבר נמצאת בדירוג נמוך יותר מאשר טייבה, קלנסווה, וטמרה. האם היא אכן "תצליח" לרדת לדירוג נמוך יותר גם מאום אל־פחם? אם המגמות שבגרף נמשכות, כיום ירושלים ואום אל־פחם כבר אמורות להיות בערך באותו המיקום. אבל צריך להתאזר בסבלנות כדי לדעת באמת, כי יקח ללמ"ס עוד שנתיים כדי לעבד ולפרסם את הנתונים האלה.

אכן טראגי, אבל אני מבקר די הרבה בירושלים, וזו לא נראית עיר בדעיכה הקיצונית שהנתונים של הלמ"ס מנבאים לכאורה לקורא התמים, כאילו הייתה איזו דטרויט ישראלית. בדטרויט אפשר למצוא בתים בדולר, ומה בירושלים? הלכתי לאתר יד 2 וראיתי את עשר העסקאות האחרונות שדווחו לרשות המסים בירושלים. עשיתי ממוצע והמחיר למ"ר עומד על כ-29 אלף ש"ח. לשם השוואה, בבדיקה דומה במודיעין-מכבים-רעות, עיר שנמצאת באשכול התשיעי של הלמ"ס, המחיר למ"ר הוא נמוך יותר: כ-26.5 אלף ש"ח. וזה לא שנפלתי במדגם שלי על שורה של בתים ברחביה. ברחביה המחירים גבוהים בהרבה. הממוצע שלי כולל את השכונות קרית יובל, רמת אשכול, גבעת מרדכי, גילה, מקור חיים, פסגת זאב, נווה יעקב, רמת בית הכרם והר חומה. אז נכון, גם הערבים כלולים בשקלול הירושלמי, אך לא במדגם שלי, ובטח מורידים אותו. עדיין לפחות בכל מה שקשור לירושלים היהודית, בין נתונים מלאכותיים של רשות ממשלתית לבין נתונים שבאים ממחירי השוק, ברור מה משקף יותר את מצבה של העיר ואת יכולת הרכישה של תושביה. קל יותר להבין מה קורה פה כשמבינים שכדי לחשב את המדד, מחלקת הלמ"ס כל מדד לרמת חיים של משפחה במספר הנפשות במשפחה. מטבע הדברים מדידה כזו תציג עיר עם משפחות גדולות כעיר אומללה במיוחד, אבל מי אמר שמשפחות גדולות זה כזה רע. זו החלטה ערכית, ויש גם יתרונות למספר רב של אחים ואחיות, וילדים יחידים, מנגד, אינם בהכרח שיאני האושר. לא שבעלי משפחות גדולות צריכים להתלונן. בזכות הדירוג הנמוך העיר שבה הם גרים זכאית ליותר צ'ופרים ממשלתיים. 

יהודי דתי לומד תורה בחוצות ירושלים – בינה מלאכותית מידג׳רני

האנדרדוגים של העשור הקודם

פנו לעצמכם רבע שעה וקראו את הראיון הזה של נתניהו עם ארי שביט בשנת 2006. חכם, מעניין, מרחיק ראות וגם מציב את ביבי בעמדה לא מוכרת למי שזכרונו קצר, עמדת האנדרדוג. הוא גם מדבר על שחיתות ועל עסקאות אפלות עם בעלי הון. מרתק בדיעבד.

הערה אחת: נתניהו חזה בראיון שבעקבות פעולותיו כשר אוצר נפתחה לפני ישראל הדרך לצמיחה כלכלית מהירה שתוביל אותה לתמ"ג של 250 מיליארד דולר כעבור עשור, מספר שנשמע דמיוני (התמ"ג אז היה 140 מיליארד דולר). העשור ההוא כבר מאחורינו ואנו יודעים כיצד הסתיים. התמ"ג הישראלי בשנת 2016 היה 315 מיליארד דולר. מעל ומעבר לאופטימיות של ביבי. מדינת ישראל ונתניהו ביצעו יחד את המעבר מעמדת האנדרדוג לעמדת המנצח הטבעי.

האירו והשלוש ומשהו

האירו נמצא כרגע באזור מאוד נמוך היסטורית ביחסו לשקל. רק מעט יותר מארבעה שקלים לאירו. האם הרף ייחצה כלפי מטה ואפשר יהיה לקנות אירו עם פחות מארבעה שקלים? ההסתברות לכך נראית די גבוהה, אך הרבה תלוי  כמובן בממשל החדש בארה"ב. אם הנשיא טראמפ יוציא סכומי עתק על תשתיות ועל הקלות מס, כפי שהכול מצפים, משמעות הדבר תהיה הצפה של השווקים בדולרים חדשים. האפקט הרגיל של הצפת השוק בסחורה הוא הורדת ערכה ולכן לכאורה ערך הדולר אמור לרדת, אבל העולם של מטבעות ובנקים מרכזיים הוא פרדוקסלי כמו ארץ הפלאות של לוסי. בנקים מרכזיים נוהגים לתת תרופה שהיא חזקה מהמחלה – אם הם יבחינו באפקט אינפלציוני ולו קל, המחליש ערך המטבע ומעלה המחירים, הם ינהיגו מייד כקונטרה ריבית גבוהה, אשר תהפוך את החזקת המטבע למשתלמת. הימים שבהם אפשר היה לשים כסף בפיקדון ולקבל עליו ריבית נאה נראים כפרה היסטוריה, אבל הם יכולים לחזור לאמריקה. 

הבנק האירופי לעומת זאת לא ימהר להעלות ריבית. מדינות דרום היבשת עדיין חולות מכדי שהעלאה כזו תיחשב לרעיון סביר. הזעם על האליטות באירופה גדול מכדי שהן יסתכנו בחבלה בצמיחה הזעומה בלאו הכי. אז מי ירצה להחזיק אירו בעולם שבו הדולר מניב תשואה? רק מי שיפתו אותו עם שער אירו חלש במיוחד, עוד הרבה מתחת לרמתו היום. 

כלכלת ישראל נראית כיום חזקה בהרבה מכלכלת אירופה, לבטח לטווח הארוך שבו ישראל, שלא כאירופה, נהנית מרוח גבית דמוגרפית עזה. המשקיעים יצטרכו להמר האם ישראל וסיכויי הצמיחה שלה מנוונים כבאירופה ועל כן תשקע במי האפסיים של ריבית קפואה, או שתתעשת יחד עם אמריקה של טראמפ, שממנה יגיעו לישראל סכומי עתק כהשקעה בתעשיות הטכנולוגיות. להערכתי התסריט השני יותר סביר ולכן המטבע הישראלי ייצמד, לפחות במידת מה, לעליית הדולר ולא לשפל האירו.

כמובן צריך להניח לשם התסריט הזה שממשל טראמפ יהיה בעל יכולת ולא יפספס הזדמנות פז היסטורית להרחבה תקציבית. קשה להיות בטוח בכך, אולי תגבר ידם של הזויי חרדת החובות והמאזנים הכספיים המצויים לרוב בקרב הרפובליקנים. אבל כרגע נראה שלא לשם נושבת הרוח. 

הימור לשנה הקרובה – נראה את האירו באזור השלוש ומשהו. מצד שני, אם תקחו משכנתא באירו – זה על אחריותכם.

שער השקל ביום של הפצצה

אם פצצה אטומית תוטל על תל אביב, לאן יצלול שער השקל בשוקי המטבע העולמיים?

זו שאלה פרובוקטיבית שדורשת מאיתנו לחשוב על מה שלא ניתן לחשוב עליו ולעשות זאת מזווית כספית צרה. אבל היא אינה מנותקת מהמציאות. אומות חוו במהלך ההיסטוריה קטסטרופות שנראו קודם לכן דמיוניות, וכשהתגברו עליהן נדרשו להתמודד עם כל ההשלכות, לרבות הכלכליות.

אומות אירופה קמו מחורבות עריהן הגדולות במלחמת העולם השנייה. יפן הייתה צריכה להתמודד גם עם מוראות שתי פצצות גרעיניות. כוויית התאוששה מכיבושה בידי עירק. ההתחממות הגלובאלית מאיימת להטביע מדינות איים באוקיינוס השקט והן כבר שוקדות על תוכנית ב'.

בימים אלו התעורר דיון מחודש על קניית הדולרים בידי בנק ישראל. כבר הסברתי מדוע זו אסטרטגיה טובה מההיבט הכלכלי. אבל אין לשכוח גם את חשיבותה כעניין של ביטחון לאומי.

בשכונה הקשה והמאיימת הזו במזרח התיכון אי אפשר לשלול את האפשרות שמלחמה בקנה מידה גדול משהכרנו תפרוץ ותשתק את המשק  הישראלי לתקופה ארוכה. איש גם לא מבטיח שלא תתרחש רעידת אדמה בעוצמה של פעם באלף שנה.

בכל השעות הקשות האלו שחלילה יבואו יכולה לבוא לעזרנו פוליסת ביטוח בדמות יתרות ענק של דולרים בחשבונות בנק ישראל במערכת הבנקאות העולמית. הידיעה שיש כוח עצום שמגן על השקל תמנע מפולת ותאפשר להמשיך לייבא. יש כאלו שמהלכים עלינו אימה מטעם הלובי החקלאי   באמירה שעלינו לשמור על יכולת יצור מזון עצמית ליום צרה. בהנחה שהתעבורה הבינלאומית תתקיים גם בעת מתקפת הזומבים הגדולה, הררי דולרים ישרתו מטרה זו לא פחות מחממות בערבה.

לקנות פוליסת ביטוח זה דבר מעצבן. כל פעם שמתקשרים אליי מטלמרקטינג של חברת ביטוח אני יודע שאפול בפח בהיותי אחד שאוהב לצמצם סיכונים. אחר כך יופיעו בחשבון לאורך שנים חיובים מעיקים, שיתבררו, כך יש לקוות, מיותרים לחלוטין.

קניית מט"ח בידי הבנק המרכזי היא סוג יוצא דופן של ביטוח. גם תופעת הלוואי שלו יוצאת דופן. כמו בקניית כל ביטוח כוח הקנייה של הקונה מצטמצם. נותר לו פחות כסף. שלא כבדרך כלל, על ידי הקנייה הזו משתפרת תמונת התמריצים. ערך המטבע יורד ותורם לתעשיות היצוא בעלות הפריון הגבוה ופוגע בתמורות שמתקבלות בסקטור הציבורי המאובן.

האם ישראל תעקוף את צרפת?

גיא בכור חגג לאחרונה את ההישג המדהים של הכלכלה הישראלית – הגעה ליחס תוצר לנפש שעומד על 40,000 דולר. הישג מעורר התפעלות, שיש איתו רק בעיה אחת – הוא לא קרה. התמ"ג של ישראל עומד בערך על 1.1 טריליון ש"ח ומספר תושביה 8.2 מיליון. פעולת חילוק פשוטה מגלה שהתמ"ג לנפש הוא 134 אלף ש"ח.  40 אלף דולר הם יותר מ-150 אלף ש"ח. אנחנו עוד לא שם. גם אם עושים תיקון לשווי הדולר האמריקני כך שישקף את יוקר המחיה, ספק אם הדבר משפר את המצב כי ישראל נחשבת מדינה יקרה.

אבל זו התמקדות בטפל – ישראל לא הגיעה לתמ"ג לנפש של 40 אלף דולר עדיין, אך היא בדרך לשם ובצמיחה מתמשכת לעומת מדינות המערב האחרות. ולגיא בכור יש בכל מקרה אילן גבוה להיתלות בו – הוא הסתמך על נתוני האקונומיסט. מה שכן, הישג גדול אחר נמצא ממש בדרך אלינו – האירו מידרדר מדי יום, ובקרוב מאוד ייתכן שיגיע לאזור ה-4.18 4.3 ש"ח לאירו. אם יגיע לשם תהיה לכך משמעות היסטורית. התמ"ג של צרפת עומד על 2.1 טריליון אירו ומספר תושביה 66 מיליון. כלומר התמ"ג לנפש הוא 31  32 אלף אירו לנפש. בשער של 4.18 4.3 ש"ח לאירו, 134 אלף ש"ח הם יותר מ-31 32 אלף אירו. ישראל נעשית מדינה עשירה יותר מצרפת! יש לנו הרבה מה ללמוד מצרפת – מדינה עם תשתיות תחבורה ציבורית מצוינות ועם שבוע עבודה קצר, ונתונים חשבונאיים רחוקים מלהיות חזות הכול, אבל משהו הם אומרים.

דבר זה שופך אור חדש על העלייה הגדולה מצרפת שלאחרונה שומעים עליה כל כך הרבה. הטרור המוסלמי שמכה בצרפת והאווירה האנטישמית ברחובות מביאים את העולים אלינו, וכך מתממשת המטרה הראשונה במעלה של הציונות – מתן מקלט ליהודי העולם. אבל יש עוד סיבה לכך שהם באים – ישראל בצמיחה כלכלית וצרפת, כחלק מגוש האירו, בקיפאון.  מעמדה הכלכלי של ישראל בעולם הוא במפנה היסטורי.