מתיקון עולם ועד חוק הלאום

אני קורא בימים אלו את ספרו של ג'ונתן נוימן על קונספט "תיקון עולם" שהשמאל היהודי האמריקני הפך לבסיס יהדותו. תיקון עולם, מושג שנלקח מ"עלינו לשבח", תפילה שנאמרת שלוש פעמים ביום, פורש בידי יהדות אמריקה הליברלית כציווי לפעול נגד אפליה, גזענות, קפיטליזם חזירי, הרס הסביבה ועוד ועוד.

כיצד המורשת היהודית שגדושה, אם להודות באמת, באפליה, לעתים קיצונית, בין גברים לנשים, יהודים ללא יהודים, סטרייטים ללהט"ב, וגם אינה בדיוק סוציאליסטית מרקסיסטית, הפכה לבסיס לתנועת שמאל רדיקלי? את השאלה המתמיהה הזו מנסה נוימן לפצח, מצויד במידה לא מבוטלת של לעג מוצדק למושאי כתיבתו, אנשי השמאל היהודי.

ולי יש תשובה: אל תסתכל בטקסט אלא במי שמפרש אותו. התורה מצווה על "תיקון עולם" נוסח שמאל באותה מידה שבה החוקה האמריקנית מהמאה ה-19 מורה על היתר הפלות. אבל פרשנות של טקסטים דתיים או משפטיים כמוה כהתבוננות בכתם רורשאך. כל אחד רואה בהם את מה שקרוב ללבו.

באופן דומה אגב מטופש לדעתי לחשוב שבאיסלאם יש יסודות תיאולוגיים בעייתיים ייחודיים שהופכים אותו לבסיס הג'יהאדיזם המודרני. הבעיה היא בפרימיטיביות של פרשני האיסלאם הנוכחיים. לא בדת עצמה.

מכאן לחוק הלאום. משלה עצמו מי שסובר שחוק כזה המצהיר על עקרונות כלליים ומופשטים יכול להביא את פרשניו, שופטי בג"ץ, להטות את פסיקתם מהנתיב שלבם מורה להם. ואולי להיפך: עוד חוק יסוד עמוס במילים עמומות הוא עוד עיסה משפטית שהשופטים יכולים ללוש אותה כרצונם.

השכל של הטראמפיזם

את פוסט יום העצמאות שלי, על תור הזהב הבלתי ייאמן שזכינו לחיות בו, פרסמתי כבר סתם ביום חולין לפני חצי שנה. לכן ארשה לעצמי בפוסט זה לעסוק בנושא אחר ולהפנות את הקוראים המתעניינים בחשיבה הפוליטית באמריקה לכתבה מעניינת שפורסמה אתמול בניו יורק מגזין על סטיב סיילר. סיילר הוא מצד אחד בלוגר מושכח ומצד שני קול אינטלקטואלי נדיר של הימין הפרו טראמפי בארצות הברית. 

לא ניתן להגיע לתודעה של המגזינים החשובים באמריקה בלי לדבר בשפת השכל. תומכי טראמפ אינם מדברים בשפה זו וקולם הושתק. כך קרה שנבחר נשיא חדש שאף עיתון לא ביטא תמיכה בו (פרט לישראל היום ולמקבילו בשליטת אדלסון בלאס וגאס). מה שעומד מאחורי האהדה לטראמפ זו ההתלהמות הגסה, צרת האופקים והלאומנית, ואף עיתון שמכבד את עצמו לא יקדיש לה מקום. רק אתר אינטרנט צעקני כמו ברייטברט.

סיילר הוא קול קורא במדבר שממה, ניסיון לנסח את הטראמפיזם וגישת הימין האלטרנטיבי באופן אינטלקטואלי. כתיבתו מתבססת על הנחה לא כל כך נסתרת שיש פערים גנטיים ביכולות השונות בין גזעי האדם, אפשרות שהמדע היום מדחיק ואפילו רודף. מכאן שיש אצלו נימה עוינת וקרובה לגזענית ביחס לשחורים, אך ללא תמיכה בחקיקה גזענית במסורת הדרום בארצות הברית. אין זה שהוא מדרג את האנושות על סקלת אייקיו או התנהגות נאותה ואוהב רק את המובחרים. סיילר מודע טוב מאוד לכך שמעמד העובדים הלבן, הווייט טרש, אינו מציאה גדולה בכל מה שקשור לחוכמה, נימוסים והליכות. אף על פי כן הוא חש נאמנות אתנית עמוקה אליו ומתעב את ההגירה הדוחקת את רגליו, בפרט את זו המוסלמית והמקסיקנית. הוא חש בוז עמוק לשמרנות נוסח ג'ורג' בוש המכלה את משאביה על ניסיון לתקן ארצות אחרות באמצעות כיבושן בד בבד עם הזמנת תושבי העולם להגר לאמריקה. "כבוש את העולם, הזמן את העולם", הוא מכנה זאת בלעג.

מה שלא נידון במאמר הוא יחסו ליהודים ולישראל, שהוא מעניין ביותר ובמידה מסוימת כמעט אובססיבי. בנפשו סיילר שייך לימין הבדלני האמריקני שסלד ממעורבות ארצות הברית במלחמת העולם השנייה וראה אותה כאתנן ליהודים. הוא רואה את היהודים בזמננו כליברלים צבועים. זאת בשל הפער בין גישתם פותחת השערים לאמריקה לבין גישתם האתנוצנטרית לישראל. הוא לא מתנגד לאתנוצנטריות הישראלית ונהנה מאוד לדווח למשל על הקמת גדר בנגב בפני מסתננים מאפריקה, אך מתענג על חשיפת הצביעות המופגנת אצל יהודי ארצות הברית שנאמנים לישראל הלאומנית בד בבד יחד עם מחויבות לקידום נורמות קוסמופוליטיות באמריקה עצמה.

סיילר הוא לא אנטישמי גמור ולא פעם רמז שישמח לחתום על דיל עם יהדות ארצות הברית. אתם תכירו בצרכים האתנוצנטריים שלנו הלבנים הנוצרים. אנחנו נכיר בצרכים שלכם ונתמוך במדינתכם מעבר לים. אין ספק שרבים בימין הישראלי היו רואים זאת כעסקה טבעית מאוד ושמחים לחתום עליה בשתי ידיים. מי שגולש באתר רוטר למשל רואה כמה אהדה יש שם לא רק לטראמפ אלא גם ללה פן, נציגת הלאומנות הלבנה הצרפתית. אך ביהדות ארצות הברית לא יימצאו לה תומכים נלהבים רבים. לאמונת תיקון העולם היהודית אמריקנית אין דבר במשותף עם הטראמפיזם.

גבולות פתוחים, התרסה אנטישמית והדיסוננס היהודי

בפייסבוק ובטוויטר קיים דף בשם "גבולות פתוחים לישראל", בעל למעלה מעשרת אלפים לייקים, הקורא לישראל לקבל סורים, אפריקנים ושאר מסכני עולם שלישי ללא הגבלה. ישראלי שייתקל בדף זה ודאי יניח בתחילה שהוא משקף עמדה של פעילי שמאל קיצוני עולמי התומכים במאבק המסתננים. אבל התבוננות מתוחכמת יותר תעלה ספקות. ראשית, הפעילים האמיתיים למען המסתננים אינם מנסחים מאבקם בכותרת המבהילה "גבולות פתוחים" אלא קוראים, בסגנון הומניטרי, לעשות יותר למען מי שכבר הגיע כפליט. שנית, השמאל העולמי מתעניין יותר במצוקת הפלסטינים בשל קיום ישראל, מאשר בזכות החופשית להגר אליה. רבים מאנשיו בוודאי יפקפקו אם בכלל ליהודים בישראל יש זכות להנהיג מדיניות גבולות פתוחים במקום לתת את השליטה בארץ ובמדיניות ההגירה אליה לבעליה המקוריים הפלסטינים. זאת ברוחו של יאסר עראפת אשר היה אובססיבי לטיעון שאין זה מתקבל על הדעת שישראל תקבל רוסים לא יהודים בעת ובעונה שהיא מונעת את זכות השיבה.

למי שמכיר את הנפשות המעורבות ברור שפעילי הגבולות הפתוחים לישראל שסרטון בדף שלהם מראה שאפילו יצאו לרחוב להפגין בשם האג'נדה, אינם אנשי שמאל. אלו הם אנשי הימין האלטרנטיבי, נאמניו האנטישמיים של דונלד טראמפ. המחאה שלהם היא די חסרת פשר לישראלי, כי היא ממוקדת ביהדות ארה"ב וברפובליקנים מתונים ודמוקרטים תומכי ישראל.

הטענה הסמויה שלהם היא שאם ליהודי ישראל יש זכות לקבוע מי יהגר אליה ומי לא, אז גם לארה"ב קיימת זכות לקבוע מי יהיו אזרחיה. אין זה מתקבל על הדעת שהיהודים המשפיעים כל כך באמריקה יכוננו מוסר כפול. דין אחד לישראל שההגירה אליה נקבעת על פי חוק השבות ודין אחר לארה"ב, שחייבת להכיל כל מקסיקני שחצה הגבול.

עבור ישראלי המסר בדף ייראה מוזר ולא ברור. מי שנמצא בימין תומך בגדרות נגד מהגרים, גם בארץ, גם בארה"ב וגם באירופה. מי שתומך בשמאל, כמו ארגוני הקרן החדשה ופעילי זכויות אדם, יהיה תמיד בעד המהגרים ויגיש למענם בג"צים בכל שפה שבה הדבר יתאפשר. מה בעצם רוצים יוצרי הדף לומר? אם הם מוחים נגד גבולות פתוחים בארצם, למה לדרוש כביכול גבולות פתוחים בישראל?

עבור יהודי אמריקה החילוניים והנאורים אך הציונים הטענה בדף באמת מביכה. גישתם לאמריקה קוסמופוליטית ומכילה כל היספני ופליט, אך הם מקבלים את קיום ישראל כמדינה של דת אחת שלטת. יש בכך צביעות מסוימת. צביעות שמזמינה את השאלה כיצד אתם מוכנים לאפשר לישראל לנהוג בדרך אחת אך מתנגדים ליישומה באמריקה. זו אינה טענה שלא ניתן למצוא לה מענה. יש הבדלים בין ארה"ב לישראל. מראש ארה"ב יועדה להוות ארץ הגירה, בעוד שישראל הוקמה כבית לאומי ליהודים בלבד. אמריקה ענקית ובעלת קיבולת עצומה. ישראל קטנטנה. ארה"ב מסוגלת לקלוט מהגרים מכל הסוגים. ישראל אינה מפתה מספיק למהגרים חזקים ולכן עלולה תחת מדיניות הגירה חופשית, לקלוט החלשים בלבד.

עדיין, דף הפייסבוק המתואר מצביע בחוכמה, גם אם מתוך נימה אנטישמית ארסית שקשה לפספס, על דיסוננס אמיתי שקיים ביהדות ארה"ב החילונית המורכבת מליברלים. הם אוהבים את ישראל, אך ישראל אינה מגדלור לליברליות ובפרט במדיניות הגירה. איך יצדיקו את מדיניות ישראל שאינם רוצים ליישם בארצם. דיסוננסים יוצרים קושי אמיתי, והדיסוננס הזה, כמו כל סימן אחר להעדר ערכים פרוגרסיביים בישראל, באמת יתרום להתרחקות הצד הליברלי בקרב יהודי אמריקה מישראל.