לפיד לחרדים העובדים

בכלכליסט התפרסמה כתבה על עבודת חרדים לרגל המהפך במגזר: רוב הגברים החרדים עובדים. שינוי משמח ומשמעותי מאין כמוהו עבור החברה הישראלית.

מגיע ליאיר לפיד קרדיט על צעד אחד משמעותי שנקט בו ותרם לתפנית – בהעברת חוק הגיוס הקודם בשנת 2014 הוא פטר את כל הצעירים החרדים בני ה-22 משירות צבאי ובכך העניק להם את חופש העיסוק. במכה אחת הוא ביתק את הקשר הגורדי החולני שעיצב את פני החברה החרדית ועלול היה להמיט אסון על הכלכלה הישראלית – איסור היציאה לעבודה שהיה כרוך בהסדר תורתו אומנותו.

יש משהו בלפיד שמשדר נהייה תמידית אחרי הפופוליסטי והשטחי. לכן הצעד הזה ראוי להערכה מיוחדת. הייתה הרבה תבונה בהחלטה לתת לחרדים צעירים שכבר אין סיכוי שיתגייסו לצאת לעבוד, אבל לא הייתה בה שמץ פופוליזם. הצעד עורר מחאה וזעם מצד לוחמי השוויון בנטל. באופן אבסורדי הם אפילו עתרו לבג"ץ נגדו – כאילו בג"ץ אמור להיות קתולי מהאפיפיור, לתקן את האפליה שאביר השוויון בנטל לפיד עצמו חולל.

לאחרונה דווח על חוסר הפופולאריות של השירות האזרחי בקרב החרדים. בניגוד למסלולי שח"ר והנח"ל החרדי שצה"ל עיצב כך שיוכלו להיות אטרקטיביים עבור חרדים, לשירות האזרחי אין הרבה מה להציע לצעיר חרדי מלבד היתר עבודה בסוף הדרך. כשההיתר ניתן ממילא, התמריץ להצטרף לשירות קטן מאוד. בתקשורת ביכו זאת כסוג של כישלון צורב, אבל למעשה זה רק לטובה. השירות האזרחי אינו אלא עבודות יזומות נטולות כדאיות כלכלית. היה בו טעם ככלי למשוך את החרדים אל שוק העבודה ולעקוף את בעיית הגיוס. אבל אם בעיית הגיוס כבר נפתרה באופן אחר, כל מה שנותר ממנו הוא הבזבוז הכלכלי הטמון בו.

 

נתניהו הוא לא ציפראס

הסיטואציה ביהודה ושומרון מזכירה במידה מסוימת את עניין הישארות יוון באירו. האליטות במערב מאמינות בהסדר שאינו בר קיימא, במקרה של יוון קיומו של מטבע אירופי אחיד, במקרה של יהודה ושומרון הקמת מדינה פלסטינית שתהפוך במהרה לחממת טרור ואי יציבות. האליטות לא מתרגשות מהעובדה שהמציאות טופחת על פניהן (ראו קישור שהוזכר בתגובות לפוסט קודם ומראה איזה אסון כלכלי המיט האירו על המדינות שאימצו אותו) והן מתכוונות להמשיך בדרכן, לא משנה עד כמה העובדות הפשוטות יראו שהיא שגויה.

ומה המזל שלנו? המזל שלנו הוא שנתניהו הוא לא ציפראס. ראש ממשלת ישראל אינו ראש ממשלת יוון. בראש הממשלה שלנו יש את שיעור הקומה האישי והאינטלקטואלי לעמוד מול כל האנשים החשובים, נכבדי האיחוד האירופי, כותבי הטור בעיתונים המרכזיים, והיועצים של ממשל אובמה שמתדרכים את העיתונות בדברי ארס נגדו, ולהתעקש על כך שהוא מבין את המציאות, והם לא. קחו למשל את יאיר לפיד. הוא מתעקש שהוא לא יחלק את ירושלים, אבל האם מישהו באמת מאמין שאם יבוא יום והוא יהיה ראש ממשלה, והאליטות העולמיות יסבירו לו בנחישות וברגישות שחלוקת ירושלים חיונית להסדר שלום, הוא יהיה מסוגל להגיד להן לא? אני לא מאמין לרגע. נתניהו לעומת זאת הוכיח בשנים האחרונות את יכולתו להגיד "לא" למנהיגי המערב, כאשר חשב שהאינטרסים של ישראל בסכנה.

מבקריו של נתניהו יכולים להצביע בימים אלו על הסוגיה הקריטית האחרת – הסוגיה האירנית, ולטעון ששם השתפן, ששם דווקא כן התנהג כמו ציפראס. על אף כל אזהרותיו ברגע האמת הוא לא שלח את המטוסים לתקוף. החשד האישי שלי הוא שכאן נתניהו תמיד שיחק בקלפים ריקים, כי האופציה הצבאית של ישראל נגד אירן מעולם לא הייתה ריאלית. אפשר אולי היה להשמיד מתקן כזה או אחר, אך לא לעצור את תוכנית הגרעין כולה. לשם כך אנחנו צריכים את האמריקנים, וכל מה שעשה נתניהו נועד לגייסם למערכה. מהמעורבות האמריקנית יצא בסופו של דבר הסכם הגרעין הנוכחי, שהוא פחות ממה שקיווינו, אך יותר טוב מהחששות הגרועים ביותר שהיו, ומרגשי האשמה האמריקניים על ההסכם אפשר יהיה כנראה להוציא חבילת סיוע צבאית איכותית ביותר.

לפיד ממשיך לנסות להציל את הכלכלה מהכלכלנים

יאיר לפיד נתפס בתקשורת כנער שעשועים שטחי, שהשמתו כשר אוצר היא בדיחה השקולה למשקפת האטומה על עיניו של שר הביטחון עמיר פרץ. אבל כמו שעמיר פרץ, על אף שגיאותיו הגסות במלחמת לבנון השנייה, ייזכר לטובה בזכות כיפת ברזל, כך גם יאיר לפיד יכול להיזכר לטובה בזכות המהירות שבה למד כלכלה לאשורה ובזכות התעלמותו מעצות האחיתופל של הנגידה ונחישותו לא להעלות מסים.  אמת אמנם שאם לפיד היה מתעלם ממריבה מטופשת בין יעקב פרי לויקטור מדינה, המועמד המתחרה לפלוג בהתמודדות על הנהגת בנק ישראל, וממנה את מדינה לתפקיד, ככל הנראה כלל לא היינו צריכים להיקלע לגרעון. מדינה היה יודע לנהל את הכלכלה באופן שהיה מבטיח שלא יווצר גרעון.

לפיד מנסה להציל את הכלכלה מהכלכלנים

דבר מעורר שמחה במוצאי המלחמה – אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה אנחנו יכולים להיות באמת גאים גם בראש הממשלה שלנו, שלמרות כל הביקורות וזעם הטוקבקיסטים תיפקד בצורה האופטימלית במהלך המלחמה, לא נסחף ולא התלהם לכיוונים מסוכנים למדינת ישראל. אנחנו יכולים להיות גם גאים בשר האוצר, שמפגין תפקוד מופתי כשמנסה להציל את הכלכלה של אחרי המלחמה מהכלכלנים. הכלכלנים מנסים לחנוק את הכלכלה על ידי העלאות מס ושמירה על היעד הקדוש אך המופרך לחלוטין של 3% גרעון, שקועים עמוק בעבודת האלילים הנומרולוגית שמקדשת מספר סתמי כלשהו – 3%, בלי להסתכל על המציאות ודרישותיה. לא חיבבתי את פועלו של לפיד כשר אוצר בתחילת כהונתו, אבל צריך להודות שהוא עבר מהפך של 180 מעלות וכיום הוא מבין היטב איך צריך להיראות תקציב 2015 – תקציב של הרחבה ולא של מחנק.

התנהגותה של קרנית פלוג שיושבת ביציע ודורשת להקטין את הגרעון מגוחכת בעיניי. פלוג היא לא יושבת יציע, אלא שחקנית מרכזית. אם כל כך חשוב לה לשמור על 3% גרעון (ובאמת שאיני יודע למה זה כל כך חשוב), זה לחלוטין בידיים שלה – אם היא תקנה מט"ח באגרסיביות ותקרב את השקל לשער של ארבעה שקלים לדולר, תעשיות היצוא שהן ליבת המשק יזנקו ולא יהיה כל קושי לשמור על שיעור גרעון של 3% ואף פחות מזה.

יחי לפיד. הבוז לכלכלנים.

בניגוד לדרישת בנק ישראל, יאיר לפיד החליט לא להעלות מסים.  בניגוד להצעת משרד האוצר, לפיד החליט להותיר את יעד הגרעון באזור ה-3% ולא להורידו יותר מכך.

ברור לי שלפיד צודק, ואנשי בנק ישראל ומשרד האוצר טועים. הדבר הזה מעורר בי שוב תהיות עצובות על מצב המקרו-כלכלנים בישראל. נראה שהם פשוט איבדו כל קשר עם הקהילה המקצועית העולמית או אפילו עם השכל הישר, עד כדי כך שהם צריכים להסתמך על יאיר לפיד, אמנם אדם בעל שכל ישר מפותח, אך נטול כל ידע מקצועי בכלכלה, כדי להצילם מטעויות חמורות ומנזק עצום.

בכתבה של נחמיה שטרסלר שמדווח על עמדת לפיד בנימה של ביקורת יש אזכור לשוויץ ולגרמניה שמקפידות על גרעון נמוך. אבל יש הבדל גדול בין ישראל למדינות אלו. בשוויץ ובגרמניה הבנק המרכזי מדפיס כסף בכמויות מטורפות, ובמצב כזה אין צורך בגרעון. אם הבנק המרכזי מפעיל את מדפסת הכסף, הממשלה לא צריכה לעשות זאת במקומו. שונים הדברים בישראל שבה קרנית פלוג מקפידה על התנהלות אנמית מאוד. את מה שהיא לא עושה צריכה הממשלה לעשות באמצעות הגדלת הגרעון.

בישראל ובשוויץ יש אותו מספר תושבים בערך. בישראל יתרות המט"ח הן 80 מיליארד דולר, בשוויץ הן 600 מיליארד דולר. כאשר בנק ישראל ידפיס מספיק שקלים כדי לקנות איתם 600 מיליארד דולר (או אפילו 300 מיליארד), לא יהיה צורך בשום גרעון, אלא ביתרה עצומה.

עוד הזדמנות ליאיר

אלוהים כנראה אוהב את יאיר לפיד, או לפחות מחבב פלוס. שוב ושוב מוצבות לפתחו הזדמנויות גדולות להוביל את כלכלת ישראל קדימה. בפעמים הקודמות הוא החמיץ אותן.

הייתה לו הזדמנות לשמור על הגרעון ברמתו הגבוהה, אך הנחוצה למשק, והוא פספס אותה ונשמע להפחדות השווא של סטנלי פישר, קרנית פלוג ויתר הנומרולוגים.

הייתה לו הזדמנות למנות מועמד פנטסטי לבנק ישראל, ויקטור מדינה, שבו ראש הממשלה נתניהו רצה, והוא פספס אותה, כנראה בשל סיכסוך עבר טיפשי בין מדינה לבין יעקב פרי.

אבל הבוקר ראיתי בדה מרקר שלפתחו של לפיד יש הזדמנות גדולה נוספת, לאמץ את התוכנית השאפתנית של גיל בפמן, להנפיק כבר היום אג"חים כנגד הכנסות המדינה העתידיות מגז, ובאמצעותם להמיר סכומי עתק משקלים לדולרים, כך ערך השקל יירד לעומת הדולר, והפיחות יציל את ענפי היצוא ויאושש את הכלכלה.  זו יכולה להיות הזדמנות גדולה נוספת עבור לפיד, ואולי הפעם לא יפספס. לאחרונה עשה כמה צעדים נכונים – האיץ בפלוג להמשיך עם קניות הדולרים, ביטל העלאת מס ההכנסה – אולי סוף סוף עלה על הדרך הנכונה.

גם אם לכל תוכנית כזו יהיו מתנגדים ויידרש אומץ כדי לקדמה, כדאי שלפיד יחשוב בראש ובראשונה על מובטלי ענף היצוא המבוגרים המסכנים. התוכנית של מיקי חיימוביץ עליהם הייתה מאוד נוגעת ללב.

את הדבר העיקרי לגבי כלכלה יאיר לפיד יודע

משפט יפה ופשוט היה לשר האוצר, לגבי שנאת העשירים שמתפשטת פה בעידוד התקשורת הסוציאליסטית, "קנאה וצרות עין הן תמריצים כלכליים גרועים מאוד".

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000845155#fromelement=hp_firstarticle

בנסיבות רגילות שר אוצר לא צריך לדעת כמעט כלום חוץ משתי העובדות שגלומות במשפט הזה – שתמריצים כלכליים זה מה שחשוב, ושקנאה וצרות עין הן ההיפך מתמריצים כלכליים. לצערנו אנחנו בנסיבות שבהן הריביות במשק קרובות לאפס, ולכן הידע הזה לא מספיק – צריך להבין גם שבמצב של אינפלציה נמוכה וריביות קרובות לאפס אין דחיפות לשמור על הגירעון, ואת זה לפיד לא מבין ולכן עשה טעות קשה בתקציב. נקווה שההתאוששות העולמית והפיחות המסתמן עתה בשקל ימזערו את הנזק למינימום.

בכל אופן אם מעתה והלאה יתמקד לפיד בתמריצים ולא בקיצוצים, ייטב לאזרחי ישראל, העשירים, העניים ואנשי מעמד הביניים.

האם יאיר לפיד יכול להצליח כשר אוצר?

השאלה הגדולה היא האם יאיר לפיד, חסר ניסיון וחסר ידע, יכול להצליח כשר אוצר?

התשובה הקצרה היא כן. ראשית, כי ארצות הברית מתאוששת ואולי תסחוב אחריה את העולם כולו, ובכלל זה את ארצנו הקטנה.

שנית, כי הוא מבין שהבעיה העיקרית הניצבת בפני המשק היא סקטורים טפיליים שתורמים מעט ומתרבים הרבה.

אבל לצערי, אין ביטחון בכך. אם יאיר לפיד היה ממנה את בן כספית ליועץ פיננסי ראשי, דווקא הייתי בטוח בהצלחתו.