Archive for the ‘טורקיה’ Category

הסתיימה ההצבעה בידיים, התחילה ברגליים

17 באפריל 2017

טורקיה גולשת במהירות לכדי עריצות איסלמיסטית, וניצחונו של ארדואן במשאל העם על שינוי החוקה מהווה אות לכך. לשלטון עריצות דתי יש חסרונות רבים. אחד מהם הוא שקבוצת האוכלוסייה המשכילה, בעלת היכולות הטכנולוגיות והמשאבים הכלכליים, סולדת ממנו במיוחד. כל כך סולדת ממנו, שהיא בוחרת להצביע ברגליים בהמוניה ולהסתלק. מול בעיית הבריחה מדינות יכולות לעלות עוד דרגה בסולם העריצות ולסגור את הגבולות. להקים חומה, כפי שעשו המזרח גרמנים אחרי שכמעט ארבעה מיליון מהמוצלחים שבתושביהם, יחד עם עוד מזרח אירופיים רבים אחרים, פשוט חצו את הקווים לעבר מערב ברלין. החומה עזרה לגוש הסובייטי לשרוד, אך במידה מוגבלת. היום כמה מצאצאיהם של מנהיגי העבר שלו חיים בארה"ב. נכדתו של סטאלין היא אישה אמריקנית מקועקעת המנהלת חנות בפורטלנד. בנו של חרושצ'וב נשבע אמונים לחוקה האמריקנית. למיטב ידיעתי אף צאצא של נשיא אמריקני לא חי ברוסיה.

חסימת חופש התנועה אינה דבר פשוט לביצוע וחסרונותיה הכלכליים גדולים. אפילו אירן מאפשרת לצעיריה להסתלק על אף המחיר שהדבר גובה ממנה. כמעט מאתיים אלף איש, רובם מהשכבה המשכילה והמצליחה ביותר, עוזבים את אירן מדי שנה. מדי פעם אנו שומעים על ההצלחות המרשימות של צעירי אירן באולימפיאדות המדעים, והיכולות שמתפתחות אצל האויבת הגדולה של ישראל מעוררות חרדה מסוימת. אבל הסטטיסטיקות מלמדות שצעירים אלו ברובם הגדול לא יחיו בבגרותם באירן, ומכישרונם יהנו מדינות אחרות, לא המהפכה האיסלמית. גרמניה, קנדה וארצות הברית מלאות בגולים איראניים מצליחים.

סלידה מהשלטון אינה סיבה מספקת כדי להסתלק ממולדת, כפי שרוב המלומדים השמאלנים שלנו נשארים פה למרות תיעובם לביבי. אבל שלטון עריצות דתי חייב לדכא כדי לשרוד, להפעיל אלימות, להשתיק חופש ביטוי, לעורר עוינות אצל מיעוטים ומדינות סמוכות ולהוליד שחיתות. כל אלו מחוללים מעגל התדרדרות שמבריח את כל מי שיכול לברוח, בפרט מאחר שיש לו תופעות לוואי כלכליות איומות.

טורקיה ששומרת על מראית עין של דמוקרטיה ושמתפארת בחברת התעופה המעולה שלה ודאי לא תהפוך למדינה סגורה נוסח צפון קוריאה ממנה אין יוצא. בשנה האחרונה מתרבים הדיווחים על מגמה של בריחת מוחות מהמדינה. כשכולאים שופטים וקצינים ומפטרים אקדמאים, כל סביבתם ומכריהם מבינים את הרמז. כאשר הציבור המשכיל והליברלי הופך למיעוט או מושתק בידי אלו שאוחזים בתת מקלע, הצבעה ברגליים נותרת נשקו היחיד. זהו גם האיום הריאלי היחיד שביכולתו להציב. מה יאיימו צעירי אירן בידיהם הריקות על אנשי משמרות המהפכה? הם רק יכולים להזהירם שהכיוון אליו הם לוקחים את אירן ינשל ממנה את טובי המוחות שתעשייתה האזרחית והצבאית צריכה. ואכן בתעמולת המחנה הרפורמיסטי באירן זהו מוטיב שנעשה בו שימוש. בעוד השמרנים אומרים שמי שעוזב לא היה מספיק איסלמי ופטריוט כדי להישאר. אחמדניג'ד שהכחיש את קיום ההומואים באירן גם הכחיש את בריחת המוחות ממנה. יכול להיות שבקרוב גם ארדואן יצטרך להכחיש את מה שברור לכול.

מי שמקונן על הסיטואציה הדמוגרפית הבעייתית במערב צריך לזכור שעדיין למדינות המערביות ישנו היתרון העצום בכך שרוב המוכשרים ובעלי היוזמה בחלקים האחרים של העולם שואפים להגיע אליהן. מדינות לא מערביות עומדות בפני ברירה טבעית אכזרית שבה במשך דור אחרי דור נלקחים מהן רבים מבעלי היכולת באוכלוסייתן, בפרט אם במו ידיהן הן בוחרות להתרחק מערכי המערב.

דמוקרטיה ואיסלאם, אחרי עשרים שנה

14 במרץ 2017

במהלך מסע הבחירות שלו נהג דונלד טראמפ להקריא את השיר על הנחש אשר אישה רחומה לקחה אותו תחת חסותה והצילה את חייו. במקום לגמול לה טובה הנחש הכישה בסופו של דבר בנשיכתו הארסית. כאשר האישה מבכה את כפיות הטובה, מזכיר לה הנחש שהיא ידעה טוב מאוד מלכתחילה עם מי יש לה עסק.

טראמפ כיוון למהגרים הגומלים רעה תחת טובה לארצות שקלטו אותם. אבל בימים אלו שבהם ארדואן שליט טורקיה מתגולל על אירופה יש מועמד נוסף לשמש כנמשל בסיפור.

בסוף המילניום הישן ובתחילת המילניום החדש התנהל בטורקיה מאבק בין האיסלאם הפוליטי לבין הצבא שומר החוקה החילונית. הצבא חתר להוציא את המפלגות המוסלמיות מחוץ לחוק. באותו זמן קיוותה טורקיה להיקלט באיחוד האירופי. היא הייתה קשובה מאוד למסרים מאירופה, ואלו היו נחרצים: המדינה חייבת לעבור תהליך דמוקרטיזציה. אין לקבל מצב שבו תנועות פוליטיות דמוקרטיות ידוכאו. לאליטות המערביות לא היה ספק שהדרך החכמה והנכונה לפעול בה היא לשלב את האיסלאם בדמוקרטיה, לא לנהל מלחמה שערה נגד רצון ההמונים. שני עשורים מאוחר יותר אירופה וארה"ב צריכות להתמודד עם הגולם שיצרו. טורקיה, ארץ חברה בנאט"ו, מתנהלת באופן מופרע לחלוטין.

האינטרנט זוכר הכול, גם כתבה מ-1998 שבה ראש הלשכה של הניו יורק טיימס באנקרה הביע דעתו כי "האג'נדה של האיסלאם בטורקיה היא דמוקרטיה".  הכתבה ציינה כי מנהיגות הצבא הגבירה את הלחץ על הממשלה החילונית לנקוט בצעדים קשים יותר נגד האיסלאם הפוליטי שתואר כאיום החמור ביותר לרפובליקה החילונית. המנהיגים האזרחיים, לעומת זאת, סברו שאת הפונדמנטליזם הדתי יש לרסן בצורה דמוקרטית ושעל הצבא להישמר מחוץ לפוליטיקה.

הפוליטיקאים הדתיים המצוטטים בכתבה מצטיירים בה כשיות תמימות המבקשות למסד בטורקיה חופש דת במסורת האמריקנית, ביניהם עבדאללה גול ורג'יפ טייפ ארדואן.

לכותב לא היה ספק כי על החברה החילונית בטורקיה "לאחוז בהזדמנות להגיע להבנות עם הקהילה הדתית. מנהיגים כארדואן צריכים לזכות לעידוד להשתלבות מלאה בהליך הדמוקרטי".

שני עשורים מאוחר יותר, מה נותר מההליך הדמוקרטי שארדואן השתלב בו אנחנו כבר יודעים. הדת במדינות מוסלמיות מציבה ככל הנראה סכנת עריצות הגדולה מזו שמציבים שליטים חילוניים. החילונים, כל עוד הם שולטים, צריכים להישמר מהדת שבלב ההמונים. אבל השליטים הדתיים, אם ייצבו שליטתם על הצבא, כפי שקרה בטורקיה ובאירן לפניה, כבר אינם צריכים לחשוש מדבר. שליטתם ללא מצרים. מה שגרוע יותר מבחינת המערב הוא שהחילונים הם בעלי בריתו הטבעיים, בוודאי בעולם הפוסט קומוניסטי. במוסלמים קשה יותר לבטוח.

טורקיה היום, ישראל בעתיד

16 ביולי 2016

מדינה חצויה בין שלטון דתי קנאי שנבחר דמוקרטית ונתמך בידי ההמונים, לבין אליטות דתיות וחילוניות המתעבות אותו. זהו מצבה של טורקיה של ימינו, ששיאו האלים והלא צפוי בניסיון ההפיכה הכושל בליל שישי. היא אינה דומה לישראל בימינו. אבל ישראל בעתיד הרחוק, בזמן שעד אליו יישברו גלים רבים לחופי הים התיכון, בהחלט יכולה להידמות לה. כבר היום אפשר לראות לכך סימנים – העיר ירושלים כבר התנהלה בדיוק כך, ומן הסתם תשוב לאופן התנהלות זה בעידן שלאחר ניר ברקת. נשלטה בידי רוב חרדי שבתי המשפט, היועצים המשפטיים והמשטרה בחנו מעשיו בשבע עיניים.

בדמוקרטיה קיימת סתירה בסיסית בין רעיון שלטון הרוב לבין רעיונות החירות והחופש החילוניים. שני הרעיונות יכולים להתנגש בקלות, מאחר שאין שום ערובה שהרוב יתמוך דווקא בחירות. אדרבה, המגמות הדמוגרפיות הכלל עולמיות מלמדות שאנשים שתומכים בערכים ליברליים נוטים להוליד פחות ילדים מאלו שסולדים מהם. הדמוגרפיה של העתיד תצביע באופן דמוקרטי נגד החירויות החילוניות.

במקומות שבהם אין לרוב הדמוקרטי אמון בערכים ליברליים קיימים שני קטבים של שלטון לגיטימי. מצד אחד קיימת הממשלה, הגורם שנבחר ברצון העם והוכתר בידי פקידי בחירות טרוטי עיניים אחר ספירת עוד פתק ועוד פתק. מצד שני קיים הגורם שאחראי לאכוף ערכים דמוקרטיים חילוניים, כמו בית המשפט העליון אצלנו וכמו הצבא במסורת הטורקית. בישראל של היום שני הצדדים עדיין לא הגיעו לעימות חזיתי של אמת. בישראל של מחרתיים יש סיכוי גבוה מאוד שהדבר יקרה. האליטות מטבע הדברים צפויות להיות בעלות שליטה במערכת המשפט, במנגנונים הביורוקרטיים ובפיקוד הבכיר של הצבא ושל המשטרה, אבל לא בקלפי.

החברות הדתיות והחילוניות בישראל משתנות ללא הרף. לא דומה המפד"ל של חיים משה שפירא היונה הצחורה לחרדיות הלאומית שבקעה מגוש אמונים. לא דומים החרדים של ראשית המדינה ותנועת פועלי אגודת ישראל לחרדים בני חברת הלומדים. הסוציאליזם החילוני איבד מכוחו, אך הבורגנות החילונית עודנה כוח משפיע והצטרפו אליה העולים מרוסיה. אין לדעת איזה תמהיל של קנאות ולאומנות ירוכז בדתיים של העתיד, אבל סביר להניח שיהיו להם מחלוקות קשות ונוקבות עם החילונים במדינה. לשני הצדדים יהיה קיים הפיתוי הטורקי. לדכא ולרמוס חירויות כדי להבטיח שלטון מצד אחד. להגיב בהפיכה צבאית שתשים לאל את רצון הבוחר מצד שני. בצד החיוב אפשר למנות כמה גורמים שבכל אופן מבדילים את החברה הישראלית מהטורקית ומותירים סיכוי סביר לעתיד טוב יותר לישראל.

חולשה זה כוח

ישראל הרבה יותר פגיעה מטורקיה. זה מקור חולשתה אבל בהקשר  הנוכחי זהו יתרון. ישראל תזדקק לתמיכת המערב כדי להתקיים ותצטרך את מיטב המוחות בתוכה כדי להמשיך ולשגשג כלכלית באופן שיאפשר לה גם להגן על עצמה ולהדוף סכנות קיומיות. מחלוקת פנימית שתיושב בכוחנות ולא בדרכי שלום ובהסכמה תאיים על היכולת של החברה להתגייס מול האויב. יהיה זה טירוף מצד תושביה של מדינת רצועה צרה לחופי הים התיכון להתעמת אלו עם אלו באופן שישרת את מאות מיליוני השכנים שרוצים לראות את כולם מוטבעים בים.

קשה לראות את ארה"ב והעולם המערבי מחויבים למדינה דתית שאינה מכבדת זכויות אזרח. את טורקיה של ימינו הם מכבדים כי הם זקוקים לה נואשות לצרכים אסטרטגיים. אבל סביר להניח שמיהודים יהיו להם דרישות גבוהות יותר מאשר ממוסלמים. גם עיקר חשיבותה האסטרטגית של ישראל הוא בריכוז המוח היהודי שבה, ומוח זה ינדוד למחוזות אחרים אם בארץ תשרור קנאות פרימיטיבית המושלטת בכוחנות.

נורמות אי אלימות

רצח יצחק רבין הביא לקצה את התמימות. יהודים מסוגלים להרוג יהודים אחרים על רקע פוליטי. אבל עשרים שנה חלפו ואירוע דומה לא שב על עצמו. גם לא כדוגמת רצח אמיל גרינצווייג ב-1983. שבעים שנה חלפו מאז אלטלנה וגם לכך לא הייתה מקבילה. טראומת ההתנתקות עברה ללא נפגעים בנפש. החברה היהודית בישראל הוכיחה שנורמות של אי אלימות על רקע פוליטי חזקות בה. נראה שהמצב משתפר כי האלימות של שנות השמונים והתשעים שככה. שמעון פרס ספג עגבניות בבחירות 1981. בוז'י לא.

המחזות שראינו מטורקיה הם מזעזעים – לינצ'ים הנעשים בחיילים ברחוב אינם דבר שאתה מצפה לראות ב-2016 במדינה החברה בנאט"ו. מקווה שלא אחשב נאיבי עד גיחוך אם אאמין שהחברה הישראלית העתידית לא תפיק מתוכה מראות כאלו.

הפיצול הדתי

ירושלים יכולה הייתה להישלט בידי חרדים שלטון מלא כבר מזמן, אולם הפיצול הפנימי בעוכריה. כוחות דתיים עלולים להילחם זה בזה עם אגרופים וציפורניים, ביותר שנאה משהם מקדישים לאויב החילוני. יעיד העימות על ישיבת פונוביז' שהוציא את החרדים הליטאים מאיזון. רוב דתי יהיה חסר משמעות אם מרכיביו ישנאו זה את זה עד כדי כך שיעדיפו שיתוף פעולה עם הכוחות החילוניים. ברם, דווקא הדוגמה הטורקית מראה שפיצול בשורות הדתיים אינו מבטיח את הישרדות החילוניות. לא היה די בטינתו של הפלג הגולני האיסלמיסטי כדי להביא להדחת ארדואן.

אין אידאולוגיית השתלטות דתית

אנחנו יודעים שהרבה דתיים יחיו בעתיד בישראל, אך לא יודעים מה המשנה האידאולוגית המדויקת שתנחה אותם. לבטח היא לא תהיה זהה להשקפה הדתית העכשווית, כפי שזו אינה זהה לחשיבת העבר. למשל המזרחי ההיסטורי תמך בתכנית אוגנדה ואילו חב"ד ההיסטורית הייתה אנטי ציונית קנאית. שתי תנועות אלו בהווה מקדישות עצמן לחזון ארץ ישראל השלמה.

בהווה לא קיימת אידאולוגיה דתית משמעותית הקוראת להשלטת הדת על המדינה. החרדים עדיין נרתעים מרעיון כזה בשל תחושתם שאין זו אחריותם ההיסטורית כל עוד משיח לא בא. החרדים הלאומיים פוסלים זאת בשל הדגש שלהם על אחדות העם והחיבור לכל חלקיו. הדתיים הבורגנים נטולי כל עניין בכך בשל בורגנותם. אין לנו ביטחון שלא תצוץ אידאולוגיה כזו ובפרט כשרואים את התנהלות נערי הגבעות למיניהם, אך אלו מעטים וגם סביבתם הקרובה מסתייגת מהרבה ממעשיהם.

אופציית הקנטוניזציה

קיימת חלוקה גאוגרפית די ברורה בין אזורים דתיים וחילוניים בישראל. למשל אזורים בהם מצעד הגאווה נצעד ללא הפרעה ואזורים בהם הצועדים בסכנה, מקומות בהם פתוחים עסקים בשבת ומקומות בהם הם סגורים על סורג ובריח. המונח "מדינת תל אביב" מתאר יפה את החלוקה הזו, גם אם לא במדויק מאחר שמובלעות חילוניות קיימות בכל הארץ, הרבה בשל העלייה מרוסיה. הפתרון הפשוט והמתבקש מאליו למתחים דתיים בעתיד הוא חלוקת הארץ על בסיס קיום מובלעות אוטונומיות. המדינה תישאר אחת אבל בכל נושא של דת ומדינה יהיו תקפים חוקי הקנטון. זהו הפתרון ההגיוני ביותר למתחים דתיים, ופתרון שהשימוש בו יהיה חיוני יותר ככל שהקיטוב הדמוגרפי ייגבר. הדבר החכם ביותר הוא לנסות לקדמו פוליטית כבר היום, כדי להסיר את הצל הטורקי מעל עתידנו, וכבר טענתי את הטיעון הזה בהרחבה.

כלכלת טורקיה במשבר

29 בינואר 2014

התפתחויות מעניינות בכלכלה הטורקית. הלירה הטורקית נופלת ונופלת, והכלכלה של טורקיה נראית כנקלעת לסחרור עמוק. בצעד נואש ממש החליט הבנק המרכזי של טורקיה להכפיל את שיעור הריבית כדי לעצור את צלילת המטבע.

מה בדיוק קרה שם? הרי כל מיני מלומדים שמתיימרים לדעת כלכלה סיפרו לנו שרק מדינות עם חובות הן בבעיה, וטורקיה היא בעלת חוב ממשלתי של 40% לתמ"ג, שיעור מאוד נמוך ביחס בינלאומי.

ובכן התשובה היא שחוב ממשלתי כשלעצמו אינו בעיה עבור מדינה. חוב ממשלתי אינו חטא. מה כן מהווה חטא? ניהול הכלכלה במטבע שאינו מקומי הוא חטא. אפשר לומר שמדינה שבה מתנהלים חלקים נרחבים מהכלכלה במטבע לא מקומי, מוותרת על עצמאותה, והופכת עצמה לכפופה לגחמות השווקים והספקולנטים. בטורקיה המגזר הפרטי לקח הלוואות בדולרים בסך מאות מיליארדים, ונהנה משיעור הריבית הנמוך על הלוואות אלו, אולם בהתנהלות זו הוא סיכן את עצמו ואת המשק הטורקי כולו. כאשר הלירה מתחילה בצניחה, קשה יותר ויותר להחזיר הלוואות דולריות, הדבר מצידו מגביר את החשש של הנושים הדולריים שהם לא יראו את כספם חזרה, והפאניקה רק הולכת וצוברת תאוצה.

גם הודו נקלעה לפני כמה חודשים לסחרור שהיה נראה כדומה לסחרור הטורקי, אבל בהודו השווקים נרגעו במהרה, כנראה פשוט כי כלכלת הודו עובדת על רופיות, לא על דולרים.

לדעתי גם בטורקיה קשה להאמין שנראה משבר עמוק ומתמשך כמו זה שביוון ובספרד, או אף כמו זה שפקד את מדינות דרום מזרח אסיה בנסיבות דומות ב-1997. זאת משום שעומק המשבר הוא כעומק החטא, ואף שהטורקים חטאו בשימוש בדולרים הם עדיין שמרו על המטבע המקומי כבסיס כלכלתם  וכמטבע שבו נקובות משכורות ושבו נקובים מחירים.