קינות ארלוזורוב

מירב ארלוזורוב מפרסמת היום בדה מרקר מאמר זועף על כלכלת ישראל וכיצד נתניהו וכחלון בהתנהלותם הרעה והבזבזנית מוטטו אותה. כמובן טענותיה משוללות כל קשר למציאות. האבטלה בישראל היא הנמוכה בהיסטוריה המודרנית של המדינה; האינפלציה נמוכה, אפילו נמוכה מהרצוי; השקל במצב חזק מאוד ביחס לסל המטבעות; השכר הממוצע בעליה יפה ומתמשכת.

כל טענותיה מבוססות בראש ובראשונה על האמונה שמדינה שלווה במטבע שלה עצמה נכנסת לאיזו קטסטרופה כאשר הגרעון שלה הוא 4% ולא 3%. זו נומרולוגיה כלכלית שהיא בעלת תוקף מדעי של קריאה בקפה או פתיחת קלפי טארוט, תיאור האישיות לפי גרפולוגיה או ניבוי סרטן לפי מיקום אנטנות הסלולר. הטענה שגרעון מעט גבוה בשנה אחת מחולל נזק כביר, כשאין לכך כל אינדיקציות בשוק האג"ח או המט"ח, היא חסרת שחר.

הנה טענותיה העיקריות של ארלוזורוב והפרכתן:

חריגה בוטה כל כך מיעד הגירעון גוררת איום ממשי לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל

יש לנו שווקים משוכללים שבהם נסחרות אגרות חוב ישראליות. היכן בדיוק רואים שם "איום ממשי לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל"? הריבית על האג"ח של ישראל לטווח עשר שנים נמוכה מהריבית על האג"ח האמריקני. כן, כן. חוזר שוב: נמוכה מהריבית על האג"ח האמריקני.

עשר השנים האחרונות – שנות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה – עומדות בסימן מובהק של הידרדרות כלכלית

נתניהו נכנס לתפקיד אחרי המשבר הגדול של 2009, שנה שבה הצמיחה קפאה. כתוצאה מכך ב-2010 וב-2011 הייתה צמיחה גבוהה במיוחד, הדבקת פערים. ארלוזורוב מזכירה את חוסר היכולת לשחזר צמיחה זו, אבל אותה צמיחה גבוהה כשלעצמה זו כמובן אשליה סטטיסטית שנובעת ממתן קדושה מגוחכת לשנה כיחידת זמן כאילו אנו עוסקים באסטרונומיה ולא בכלכלה. בשקלול השנים 2009,2010,2011,2012 יחדיו לא נראה שהייתה באותן שנים צמיחה חריגה במיוחד.

כדי להמחיש כמה קשה המצב הכלכלי מראה ארלוזורוב גרף עם הצמיחה הצפויה ב-2019 עד 2022 – 3% לשנה בלבד. אבל זו צמיחה חזויה בלבד, ואיך אפשר להסיק מתחזיות שמישהו הוא ראש ממשלה גרוע. בחמש שנות נתניהו האחרונות שנמדדו בפועל הצמיחה הייתה כ-3.5% לשנה.

מלבד זאת, כפי שהסביר בנק ישראל לגבי נתוני הצמיחה ב-2018, אין מנוס מירידת מה בצמיחה כשאין דרך להפחית עוד את האבטלה. היא כבר הגיעה לאזורים הקרובים למינימום האפשרי. הגעת האבטלה בישראל למינימום היא לזכות נתניהו ולא לחובתו.

העתיד נראה עגום

להתנבא זה קשה ובפרט לגבי העתיד… נכון, נתניהו וממשלתו השלימו עם קיומה של מערכת חינוך שבה בנים חרדים לא יודעים abc, ושחלק הולך וגדל מתלמידי ישראל ייכלל בה. נדמה לי שמאחורי כל הטור הזועף של ארלוזורוב מסתתרת התובנה הזו.  אבל זהו קונצנזוס במערכת הפוליטית – הייתה זו אשת מפלגת העבודה, שרת החינוך יולי תמיר שכיהנה בממשלת אולמרט, שבחרה משום מה להותיר כמורשת העיקרית שלה את ההכרה בפטור מלימודי ליבה לחרדים.

גם ההתבוננות בתרומת החרדים לכלכלה הישראלית לא יכולה להיות סלקטיבית. מצד אחד מערכת החינוך שלהם מוציאה גברים שלא כשירים לשוק העבודה, אלא לרמות הנמוכות ביותר שלו. מצד שני, החינוך להולדת ילדים בחברה החרדית הוא בעל השלכות חיוביות על כלכלת ישראל. גם בשל הגידול המתמיד בביקושים בזמן של חולשה דמוגרפית בעולם. גם בגלל שיתן לישראל סוף סוף את מה שחסר לה כל כך ומעלה את יוקר המחיה – יתרון הגודל. ישראל צפויה להפוך למדינה של כ-20 מיליון נפש בתוך חמישים שנה. בלי החרדים זה לא יכול לקרות. בתור מדינה גדולה שכזו היא תמשוך משקיעים מהעולם ותהפוך הקמת פסי יצור או מחסנים של אמזון המיועדים לאוכלוסייתה לכלכלית יותר. בתחום התכנון והבינוי רואים שהפנמת העתיד הצפוף של ישראל עוזרת למקבלי ההחלטות לקלוט סוף סוף: ערים טובות צריכות להיות צפופות כמו בני ברק, לא כמו חריש. גם לחלוקת נטל השירות הביטחוני בין רבים יותר יהיו השלכות חיוביות על הכלכלה. יאמר מי שיאמר – החרדים לא עושים צבא – אבל חלקם כן עושים, וחלק זה עולה משנה לשנה. וגם מי שלא עושה יוליד הרבה ילדים שלפחות חלקם ישרתו. התפוצצות מחזורי הגיוס בשנים הקרובות היא בעיה טובה מבחינת צה"ל.

ובכלל בהתבוננות בחצי הכוס המלאה המצב הירוד כל כך של החינוך החרדי הנוכחי נותן לעתיד הכלכלי של ישראל את מה ששנת 2009 נתנה ל-2010, למרבה ההיקסמות של מירב ארלוזורוב: נקודה נמוכה להתחיל לצמוח ממנה.

שאלות ותשובות על חוק הגיוס

מה בקיצור נמרץ אומר חוק הגיוס?

חוק הגיוס קובע יעדי גיוס – עבור כל שנה ושנה מספר קונקרטי של מתגייסים נדרשים מקרב בוגרי החינוך החרדי. אם מספיק חרדים יתגייסו (כולל מתגייסים לשירות אזרחי) ובהתאם ליעדים שנקבעו, הסדר ההימנעות מגיוס הכללי יימשך. אם לא, יפגע תקציב הישיבות שמהן לא באים מתגייסים. אם באופן שיטתי וממושך לא יעמדו החרדים ביעדים, החוק יתבטל, והכול ישוב לנקודת ההתחלה.

האם הפער בין ליברמן לחרדים בחוק הגיוס הצדיק קרע כזה?

ליברמן והחרדים היו חלוקים על מקומם של יעדי הגיוס. האם יהיו חלק מהחוק או שייקבעו בידי הממשלה. ההנחה של ליברמן הייתה שיעדי גיוס שלא נקובים בפירוש בחוק יהפכו לבדיחה – הממשלה תשנה אותם כרצונה. עם זאת הצעות פשרה שהחרדים הסכימו להן העבירו את קביעת היעדים לחקיקת משנה בידי שר הביטחון, שאמור היה להיות ליברמן עצמו. אפשר היה גם לדרוש אישור של ועדת חוץ וביטחון לכל שינוי ביעדים. החלטתו של ליברמן להגיד לא לפשרה כזו ולקחת את המדינה לבחירות אינה ממש סבירה. בכל מקרה, אפילו אם יעדי הגיוס היו בידי הממשלה, היא לא הייתה יכולה לשחק בהם חופשי חופשי. אחרי הכול יש את בג"ץ, שהוא זה שהניע את כל התהליך לביטול האפליה בגיוס מלכתחילה.

האם, כמו שאבישי בן חיים טוען, החרדים אשמים שלא לקחו מתנה כזו?

חוק הגיוס נותן לחרדים עוד שש שנות שקט, ואפילו אם היעדים יפוספסו לחלוטין ובצורה קיצונית, החוק לא יתבטל לפני 2025. על פי מסורת "או שהכלב ימות או שהפריץ ימות", החרדים היו אמורים לקחת את ההצעה בהתלהבות. גם הסנקציות הכספיות, לפחות בשנים הראשונות לתחולת החוק, רחוקות מלהיות נשכניות. ניתן יהיה להשלים בקלות פגיעת מה בתקציב הישיבות של הציבור החרדי בהתאם לחוק על ידי לחץ להעלאת תקציבים בתחומים אחרים, מתרבות תורנית ורווחה ועד קצבאות ילדים.

צריך להגיד שאין לחרדים הרבה מה להפסיד בסיטואציה הנוכחית. כל עוד נתניהו בשלטון לא יכולה לקום ממשלת אחדות חילונית שתמדר אותם. אפילו אם תקום כזו, לפחות בנושא הגיוס היא תהיה נאמנה לחוק של משרד הביטחון, שכאמור אינו רע מבחינתם. יאיר לפיד לא הציע חוק קיצוני יותר שיתווה שוויון אמיתי ומלא. אולי כי גם הוא מבין שאין שום דרך לגייס בכוח.

ומה ב-2025?

היעדים שנקבעו לגיוס החרדים הם לא שאפתניים בטירוף, אבל הם תובעניים. יש סיכוי לא קטן שהחרדים יתקשו לעמוד בהם, אם ימשיכו בדרך התנהלותם הקיימת. הם יעמדו בדילמה אמיתית מבחינתם – האם לעודד בשקט, לפחות בשתיקה, גיוס של חרדים, אולי לא מהאליטות הליטאיות אבל למשל מהפריפריה המזרחית. או להסתכן בחזרה לעימות עם המדינה.

לציבור כל כך אידיאלוגי זו דילמה אמיתית, והיא הביאה לפיצול בקרב הליטאים ולהקמת הפלג העצניקי, המתנגד בחריפות לכל פשרה בנושא הגיוס ומטיל טרור על חיילי צה"ל חרדים.

יש תהליכים פנימיים בחברה החרדית של השתלבות בצבא ובעבודה והם קורמים עור וגידים באיטיות, אבל אין ודאות שהם יתרחשו מספיק מהר כדי לעמוד ביעדים שנקבעו בחוק ושאושרו בכנסת הקודמת בקריאה ראשונה.

האם חוק הגיוס מונע השתלבות בעבודה?

הסדר תורתו אומנותו ההיסטורי דחה את שירות הגברים החרדים עד גיל 41 בתנאי שיישארו בישיבה. כך הוא חיסל את סיכוייו של בחור ישיבה להשתלב בשוק ההשכלה והתעסוקה – הוא הרי היה צריך לשהות בישיבה עד גיל 41 כדי לעמוד בדרישות דחיית השירות. הזוועה המחרידה הזו ביטלה את האפשרות של דור שלם של גברים חרדים להשתלב בשוק העבודה ובכלל בחברה הישראלית. מדינת ישראל אמרה לדור הזה בערך: "אם לא תרצו לשרת בצבא, גם לא תוכלו לעבוד. אולי רק בשחור". איש לא נתן דין וחשבון על הנזק הקטסטרופלי שהקביעה הזו גרמה ועדיין גורמת לכלכלת ישראל ולחברה הישראלית. הגברים החרדים ילידי שנות השבעים והשמונים הם עדיין צעירים יחסית והיו יכולים לתרום למשק הישראלי הרבה, אבל התנאים של דחיית השירות שקיבלו בזמנו חיסלו את האופציה הזו.

אולי יום אחד יקום ההיסטוריון שישכתב את "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן ויוסיף לו פרק על "הסדר תורתו אומנותו". דברי הימים שיתארו כיצד אנשי משרד הביטחון החליטו להפוך עצמם למשרתיהם של רבנים חרדים קיצוניים ולכלוא את תלמידיהם בישיבות באיומי גיוס.

צריך להגיד שזו היסטוריה. אחרי שבג"ץ התערב בנושא הסדר השירות ואחרי חקיקת חוק טל, גיל הפטור המלא ירד. בחוק הנוכחי גיל הפטור הוא 24, שזה כמובן טוב לאין ערוך מגיל 41. אי אפשר להגיד שההסדר הנוכחי מחסל את סיכויי הצעירים החרדים להשתלב. גם מי שמתעקש לא לשרת במסלולים נוחים לחרדים ואפילו לא בשירות אזרחי, יכול לצאת להתפרנס באופן חוקי בגיל 24. עדיין השנים בין גיל 18 לגיל 24 הן שנים קריטיות, והן שנים בעייתיות בחייו של חרדי צעיר. המדינה מכריחה אותו להישאר בישיבה, אם אינו חפץ לשרת בצבא הציוני.

מנגד, מתן פטור מלא לחרדים בגיל 18 הוא לא ריאלי – הוא אינו נוח לרבנים החרדים – תלמידיהם יהיו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם בטרם הצליחו לחתן אותם. הוא גם לא נוח למערכת הביטחון – לצעירים חרדים שקיבלו פטור יהיה אפס תמריץ להתעקש ולשרת בצה"ל. הוא לא נוח לרוב שופטי בג"ץ בשל הפגיעה בעיקרון השוויון בשירות. רק השופט יצחק עמית הציע בפירוש לאמץ הסדר כזה.

מה באמת יכול לשפר את חוק הגיוס?

אי אפשר לגייס אף אחד בכוח, בניגוד להשקפת עולמו. אבל כפי שפרשן החרדים אבישי בן חיים חוזר ואומר, הגדלת התמריצים הכספיים לשרת בצה"ל, בלי ויתור על עקרון צבא העם, תביא הרבה יותר חרדים לשרת, ובלי שידרשו תנאים מופרכים כמו הרחקת כל אישה מסביבתם, תנאים שלא מתקיימים אפילו במאה שערים. בטווח הארוך צריכה החברה הישראלית לחשוב האם שילוב חרדים בצה"ל הוא בכלל רעיון כל כך טוב. בסופו של דבר מי ששולט בנשק שולט במדינה, והמונופול של הציבור הלא חרדי על הכוחות המזוינים של המדינה הוא שמבטיח שהחרדים יתקשו לנצל יתרון דמוגרפי בעתיד הרחוק ולהפוך אותו לניצחון פוליטי טוטאלי. אולי יבואו ימים רחוקים שבהם החרדים יבינו זאת וישתוקקו להתגייס, ואילו בכירי הצבא יענו להם שהם ממש לא רצויים. אבל זה יקרה במדינה שתראה אחרת לגמרי ותחת אידיאולוגיה חרדית שתהיה שונה לחלוטין.

יהדות התורה ותחזיות לעתידה ולעתידנו

הבחירות הן הזדמנות לחזור לנושא חביב עליי במיוחד – קצב הגידול החרדי. בפרט בציבור החרדי אשכנזי שאין בו הרבה נשירה וגם לא הרבה חזרה בתשובה.

תחזית ראשונה: יהדות התורה תקבל 7-8 מנדטים בבחירות 2023. ממש כפי שתקבל בבחירות האחרונות (תלוי בקולות החיילים כמה בדיוק).

תחזית שנייה: באולפנים ובעיתונים בשנת 2023 העובדה שיהדות התורה לא גדלה, לפחות לא משמעותית, לעומת הבחירות הקודמות תצוין בהתרגשות כהוכחה ל"התפרקות החרדיות", לכך שחרדים רבים מצביעים למפלגות לא חרדיות, לכך שהחרדים לא באמת גדלים בקצב מסחרר.

תחזית שלישית: בבחירות 2023 תקבל יהדות התורה לפחות 280 אלף קולות, מה שישקף גידול טבעי אקספוננציאלי מדהים באוכלוסיה אנושית – 3.5% בשנה.

תחזית רביעית: לאורך שנים, בחירות אחר בחירות, תוכח צדקתה של אסכולת "הדתיים יירשו את הארץ" של הדמוגרף אריק קאופמן על פני אסכולת התפרקות החרדיות של אבישי בן חיים וכן על פני האסכולה של נבערי החשבון האקספוננציאלי שנאחזים בקיפאון במנדטים כדי להוכיח קיפאון בגידול טבעי. באופן אירוני – אלו שלמדו ליבה נכשלים לחשב קצב גידולו של ציבור שלא למד ליבה. מסיבות מתמטיות רק החל מעוד דור אפשר יהיה לראות ממש בעיניים כיצד יהדות התורה, או המפלגות שיתפצלו ממנה, גדלות מדי מערכת בחירות במנדטים.

התפרקות תיאוריית ההתפרקות

אם לעיתונאי מסוים יש תיאוריה, והמציאות טופחת עליה בחוזקה, כיצד יגיב – יודה, או יחזור עליה ביתר שאת? אנשיל פפר ואבישי בן חיים מספקים אחרי הבחירות לרשויות המקומיות תשובות סותרות לשאלה זו.

הבחירות הראו כיצד הציבור החרדי מציית ברובו ציות עיוור למנהיגיו. החרדים הליטאים והמזרחים בירושלים הצביעו בהמוניהם למשה ליאון, שכולם מחשיבים לבובה של דרעי וליברמן חסרי הבושה. הליכוד הצליח להשיג מנדט אחד בבחירות למועצת עיריית בני ברק, שזה נחמד כשלעצמו, אבל רחוק מלהצביע על תנודות מדהימות בנאמנות החרדים למפלגותיהם. הסיפור בבני ברק זועק כי אין שום סיבה מבחינת המצביע החרדי לחשוש ממצב שבו לליכוד יהיו יותר מנדטים – שניים או שלושה. שליטתם הטוטאלית של החרדים בעירם הרי לא תאוים במאומה גם במצב כזה, ובכל אופן הוא בחר לציית לרבניו ולהותיר בעיר יצוג כה דל לחרדים מודרניים יותר.

יהיו שינופפו במקרה בית שמש, שבו עריקים חרדים איפשרו לראש עיר לא חרדית להיבחר. אבל בבית שמש רבים החרדים האמריקנים, והם תמיד היו שונים מעמיתיהם הישראלים וקרובים יותר בהרבה מובנים לדתיות הלאומית.

גם אנשיל פפר וגם אבישי בן חיים מנופפים בתזת התפרקות החרדיות, אבל מבחינה פוליטית התפרקות זו עוד רחוקה. בן חיים הודה במכה שספגה התיאוריה שלו. פפר בחר להמשיך ולדבוק בה.

הבחירות לכנסת הבאה יוכיחו גם הן כשיתרחשו – יהדות התורה קיבלה 210 אלף קולות בבחירות לכנסת העשרים. מאחר שהגידול הדמוגרפי באוכלוסיה החרדית הוא כ-3.5% בשנה לכל הפחות, אז בבחירות הבאות תקבל למעלה מ-240 אלף קולות. ואם לא כך יהיה, אשתדל להיות כנה ולהודות בעצמי שהתפרקה לי התזה.

בחזרה לעתיד – הדמוגרפי

אחד הנושאים שאני אוהב לעקוב אחריהם בבלוג הוא העתיד הדמוגרפי של ישראל וכל פרסום חשוב העוסק בו. קראתי לעומק את תחזית הלמ"ס לאוכלוסיית ישראל ל-2065 שהלמ"ס הרחיב לגביה לאחרונה והיא מלמדת הרבה.

הלמ"ס מחלקת את אוכלוסיית ישראל לשלושה נתחים: יהודים לא חרדים, חרדים וערבים. מבחינה דמוגרפית ייתכן שיש הצדקה לחלוקה מרובעת: יהודים לא חרדים, חרדים, ערבים וערבים בדואים בנגב. שיעורי הילודה של הקבוצה האחרונה הם עדיין דרמטיים, אבל העליה בהשכלת הנשים והצמצום בפוליגמיה בקרב הבדואים נותנים סיבה לקוות שבעתיד הלא רחוק נתוני הילודה שלהם יקרסו לעבר אלו שמאפיינים את שאר ערביי ישראל.

אנשי הלמ"ס משקללים בחישוביהם עלייה, ירידה מהארץ ואיחודי משפחות של ערביי ישראל. אבל הם לא משקללים את האפשרות למעברים בין הקבוצה החרדית לקבוצה הלא חרדית. מרכז טאוב ציין שהחרדים אינם גדלים בקצב הצפוי לפי הילודה שלהם וייחס זאת לנשירה מהחרדיות. יש מי שמיהר לקפוץ על כך בשמחה ולטעון שתזת "התפרקות החרדיות" של אבישי בן חיים קורמת עור וגידים. אך זו הגזמה. לכל היותר ניתן לומר שהחרדים היו אמורים לגדול בקצב של 7 ילדים לאישה ובפועל גדלים בקצב של 6 ילדים לאישה.

סביר שצפויים עם השנים ירידה בילודה החרדית או/ו גידול בנשירה החרדית. החרדים צפויים להתערבב יותר באוכלוסיה הכללית ובמקומות התעסוקה וכבר יש סימנים לעלייתה של בורגנות חרדית. הקושי למצוא דיור הולם לאוכלוסיה שגדלה במהירות גם הוא יכול להשפיע – לעודד יציאת גברים ונשים לעבודה, עליה בגיל הנישואין והאטת קצב הילודה.

התסריט הקיצוני ביותר של הלמ"ס שלפיו בדורות הבאים הילודה החרדית תתקרב לרמת ה-8 ילדים לאישה ו-8 ילדים אלו יוותרו חרדים ויולידו, כל אחד מהם, 8 ילדים משלו, נראה אם כך די מופרך. ייתכן שבלמ"ס מצד שני מפספסים עליה גדולה ומתמדת מיהדות אמריקה שנעשית יותר ויותר אורתודוקסית. העיתונים חשפו שבתו של הסנטור ליברמן למשל עלתה לאחרונה ומתמונתה היא נראית הרבה יותר דתיה מהוריה. אבל אלו אינם מספרים שהופכים את הקערה.

אני נוטה להאמין שהתסריט הסביר לילודה החרדית הוא בסביבות 5 ילדים לאישה שיהפכו ל-4 לערך או קצת יותר אם משקללים נשירה. מצב כזה נמצא בין התחזית הבינונית של הלמ"ס לבין התחזית הנמוכה לגידול בקרב החרדים. התחזית הנמוכה שצופה קריסה בגידול הציבור החרדי לרמה של שלושה ילדים לאישה נראית רחוקה כיום. אפילו אישה דתיה לאומית מודרנית נוטה להוליד יותר משלושה ילדים בימינו. שלושה ילדים זו הרצפה המקובלת עבור משפחות דתיות, אם אין לאישה איזו בעיה רפואית חריגה.

התחזית הבינונית לילודה היהודית הלא חרדית צופה ירידה הדרגתית אך לא דרמטית מהרמה הנוכחית (2.6 ילדים לאישה) שוב אל הרמות שהיו מאפיינות נשים ישראליות בשנות התשעים (2.2 ילדים לאישה). התחזית הנמוכה משרטטת קריסה לעבר רמות הילודה המקובלות כיום במערב, פחות מרמת התחלופה. מנגד צריך לקחת בחשבון שגם בקרב הלא חרדים חלקם של הדתיים צפוי לגדול מחד ומאידך הנשירה החרדית יכולה לשמש לקבוצה זו מכפיל כוח. התחזית הבינונית נראית לי אם כך מעט פסימית, אך סבירה בהתחשב באילוצי הצפיפות הגוברים שאולי יסמנו לישראלים, כמו לבנגלדשים, שדי והותר.

לגבי הערבים הלמ"ס נעה בין ציפיה להתייצבות הילודה בקרבם על רמת ה-3 ילדים לאישה (נראה לי סביר במיוחד בהתחשב בלחץ הדמוגרפי מצד הבדואים) לבין קריסה לרמת ילודה מערבית (נראה לי פחות סביר וגם בירדן ובמצרים זה לא ממש קורה. עם זאת ישנה הדוגמה הדרוזית – אוכלוסיה דתית ושמרנית הפכה להיות בעלת שיעור ילודה נמוך במיוחד יחסית לישראל). מסיבות השמורות עמם ואולי כדי לא לעורר שדים אפלים, אנשי הלמ"ס נמנעו מלכלול חלופה שבה הילודה הערבית רק עולה.

הערכה חילונית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

יהודים לא חרדים: 9.7 מיליון.

יהודים חרדים: 5 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

אם הגרסה שלי להשערות הלמ"ס תתאמת אז יחיו בישראל כמעט 20 מיליון בני אדם. 24% ערבים, גידול לעומת המצב הנוכחי, גם אם לא מאוד דרמטי. גידול זה של ערביי ישראל לבדם יכול להמחיש כמה מסוכנת פנטזיית הסיפוח המלא של יו"ש. 26% מהישראלים יהיו חרדים. רובם יהיו קטינים נטולי זכות הצבעה ולכן ב-2065 ניצחון החרדיות עשוי להיות באופק אך רחוק ממימוש פוליטי. כפי שכתבתי בעבר, יהיה זה זמן טוב להכריז על הקמת קנטון תל אביב. עד אז ייחצה סף היסטורי: מספר התינוקות החרדים יעלה לראשונה על מספר התינוקות היהודים הלא חרדים (סף אחר נחצה כנראה השנה – מספר התינוקות החרדים עולה על מספר התינוקות הערבים).

הערכה דתית של חלוקת האוכלוסיה בישראל ב-2065

לחילופין אני מציע הערכה אלטרנטיבית שלפיה הדת תהיה חזקה בישראל יותר מהמצופה ותשפיע בשני מישורים. החרדים ימשיכו בדפוסי ההולדה הנוכחיים עם ירידה קלה בלבד וגם הנשירה משורותיהם לא תהיה דרמטית. בקרב הלא חרדים נורמות הילודה ימשיכו לגרור את הפריון כמעט אל עבר ה-3 ילדים לאישה. גם דבר זה סביר לייחס לדת – הציבור הדתי לאומי יהיה דומיננטי בקרב הלא חרדים, הציבור המסורתי יתחזק דתית והדבר ישתקף גם בנורמות הילודה שלו.

יהודים לא חרדים: 11.2 מיליון.

יהודים חרדים: 6.4 מיליון.

ערבים: 4.6 מיליון.

22 מיליון ישראלים. 20% מתוכם ערבים. 29% מתוכם חרדים. אבל את המשמעות האמיתית של מגמה דמוגרפית כזו ניתן יהיה להבין בחדרי הלידה. 88 אלף תינוקות ערבים. 186 אלף תינוקות יהודים לא חרדים ו-219 אלף תינוקות חרדים.  בסך הכול יוולדו בישראל 500 אלף תינוקות בשנה, בערך כמו שנולדים כיום באיטליה.

הצחקתם את שר ההיסטוריה

סביב אירועי יום העצמאות השבעים למדינת ישראל עקבתי אחרי אתרי האינטרנט והפורומים החרדיים. החברה החרדית עוברת מידה של ישראליזציה. בעצם היא חוזרת באיטיות לחרדיות של שנות החמישים והשישים, שבהן לפחות חלק מהרבנים החרדים חיו תחת הלם השואה ונס הקמת המדינה, לחרדים הייתה זיקה לישראליות, ועבודה ושירות בצבא לא היו מילים גסות מבחינתם.  כל זה היה לפני שהגיע מהפך 77', אז מנחם בגין נתן לחרדים צ'ק פתוח להסתגרות ולבדלנות.

בהתמודדות החרדית עם הקמת המדינה אפשר לראות אלמנט של תדהמה. החשיבה הדתית הפנאטית היא מערכת מסודרת להבנת העולם והתנהלותו, עם הגיון פנימי שמסוגל לכאורה להסביר כל דבר. פתאום היא נתקלת באירוניה הבלתי נתפסת של המציאות, של דרכו הגחמתית של שר ההיסטוריה, אם קיים כזה והרי לדעת החרדים קיים גם קיים.

מה קרה בעצם לפני שבעים שנה? דווקא חילונים וכופרים, בועלי נידות ואוכלי שרצים, הצליחו להביא לנס של שיבת ציון וכך בעצם הצילו גם את היהדות הדתית, כי ארץ ישראל היא מוקד לימוד התורה במידה שלא היה לה אח ורע מעולם. אירוניות שכאלו הן לאו דווקא דבר כל כך חריג בהיסטוריה היהודית. למשל הורדוס המלך הרצחני, השנוא כל כך על תלמידי החכמים, היה זה שהרחיב את בית המקדש ובתוכו הכותל המערבי, שריד המקדש המקודש עד ימינו. אבל החרדים בני זמננו צרי אופקים מכדי להתמודד עם אירוניה מטריפה שכזו מבחינתם ומדחיקים אותה בדרכים כאלו או אחרות.

ובמעבר חד, בן אלפי קילומטרים לתרבות ולשפה שונות לגמרי – תופעה דומה מתרחשת מול עינינו בחצי האי קוריאה. דונלד טראמפ, האנלפבית הבור, כותב הציוצים הילדותיים על מנהיג צפון קוריאה הנמוך והשמן, הוא זה שפתאום מצטייר כמדינאי הדגול שיכול להביא לפירוק צפון קוריאה מגרעין ואולי אף לשילובה ההדרגתי במשפחת האומות. הדרך עדיין רחוקה, ובכל אופן צליל פעמוני ההיסטוריה מתחיל להישמע באופק גם אם בנימה חרישית ומהוססת תחילה. הפרשנים אנשי השמאל, אלו שמתעבים את טראמפ ושחגגו את דירוגו המגוחך לאחרונה כגרוע בנשיאי ארצות הברית, למשל חמי שלו בעיתון הארץ, אינם יודעים את נפשם. ממש כמו חרדים שרואים את בן גוריון שנפשו בכלל הייתה מסורה לבודהיזם, מקים מחדש את מלכות ישראל.

כי זו המציאות – היא אינה מתנהגת לפי הציפיות מראש, ואם יש חוקיות שעל פיה נשלטת ההיסטוריה, הרי היא האירוניה. אובמה יביא שלום? טראמפ יביא מלחמה? לפעמים אנשי השלום מביאים שלום ולפעמים מביאים אותו אנשי המלחמה, ולא נדע זאת עד הישורת האחרונה ואולי אחריה. החוקיות שבאתם איתה מהבית מצחיקה את שר ההיסטוריה.

הדתיים יירשו גם את אירופה?

לא פעם תהיתי בפוסטים בבלוג על הפרדוקס הגדול של הדמוגרפיה בימינו: האבולוציה, הרעיון הכי חילוני, מבשר את ניצחונם של אלו שהם הכי דתיים. כך בקרב היהודים הדתיים: ברור בעליל שגנים שקשורים לאמונה דתית יכולים לגרום לאנשים להוליד הרבה יותר צאצאים. כך גם בקרב המוסלמים. לא סתם ברצועת עזה שנשלטת בידי החמאס הילודה גבוהה יותר מאשר ביהודה ושומרון. גם בקרב מהגרים באירופה, המוסלמים הדתיים יותר עושים יותר ילדים. בארצות הברית המדינות שבהן ניצח טראמפ ושבהן האמונה הנוצרית משחקת תפקיד גדול הן מדינות בהן שיעור הפריון גבוה, זאת לעומת מדינות החוף הליברליות. שיעורי הילודה גבוהים במיוחד בארה"ב אצל כיתות דתיות ייחודיות: נוצרים בני האמיש ומורמונים. באופן כללי בארה"ב אישה שמתנגדת להפלות היא אישה שתוליד 0.66 ילדים יותר בימי חייה, ולאו דווקא מאחר שתמנע מקטיעת הריון לא רצוי, אלא בגלל מכלול הערכים שמנחים את חייה.

בשום מקום אפקט עודף הילודה הדתית אינו חזק כמו בקרב האוכלוסיה היהודית החרדית. לא סתם מנבאת הלמ"ס שמחצית מהילדים במדינה יהיו חרדים בשנת 2065. האפקט אצל החרדים הוא כנראה גם שילוב יוצא דופן של גנטיקה דתית וסביבה חינוכית. החומות שהם מקימים סביב לצעיריהם מאפשרות לשמר אותם בקהילה בשיעור שמעל 90%. הדתיים לאומיים ולפי כתבה מעניינת של עקיבא נוביק בערוץ 10, גם החרדים הלאומיים, לא מצליחים לעשות זאת באופן הרמטי שכזה.

על כך כתבתי כבר הרבה. אבל מעניין שגם בארצות שבהם האפקט של הדתיות על הילודה חלש, הוא עדיין קיים, וזהו נתון מעניין, שלדעתי מהווה אפילו חידוש מסוים כי אינו ברור לעין כמו בארץ. סדרה של מחקרים מראה שגם באירופה וגם בקרב נוצרים – הדתיים מולידים יותר, וההבדל אינו זניח בכלל. אישה קתולית מספרד שמחוברת לדת מולידה 1.9 ילדים בממוצע. אישה קתולית מספרד שרחוקה מהדת מולידה 1.3 ילדים בממוצע. הקאלוויניסטים בהולנד הם קבוצה אדוקה מאוד שמונה 7% מהאוכלוסיה ויש לה ייצוג בפרלמנט – מפלגה שמוקדשת להפצת דבר האל ומוכנה לתמוך בקואליציה ימנית מבלי לקחת תפקידי שרים (מזכיר משהו?). אישה קלווניסטית בהולנד הולידה 3 ילדים בממוצע, לעומת 1.7 הילדים הממוצעים של הולנדית חילונית. (מקור 1,מקור 2).

אפשר לתהות מה המשמעות של פער הילודה הזה באשר לעתיד – האם אפילו העולם הנוצרי המתחלן יחזור לדת בסופו של דבר? להערכתי אין להסיק זאת בוודאות. הדתיות הנוצריות אינן מולידות בקצב מסחרר כמו החרדיות בארצנו וגם אינן משמרות את צאצאיהן בסביבה הרמטית נבדלת כמוהן. כלומר אין כל כך הרבה ילדים של נוצרים אדוקים, ובנוסף – ילדים אלו  מחליטים על אורח חייהם באופן חופשי, נחשפים לעולם ולא צועדים בנתיב שנסלל מראש בידי אבא ואמא.

יש כאן אפקט פרדוקסלי אפשרי – כפי שהעיר לי פעם אחד המגיבים (קרדיט למבקר הטוקבקים), דווקא בשל אלמנט הבחירה החופשית, הברירה הטבעית הגנטית מתעצמת – בכל דור ודור, אלו בעלי הפנוטיפ החילוני יותר מידללים באוכלוסיה, כי הם בוחרים מרצונם להוליד פחות ואינם כפופים להכרעת הוריהם בנושא. אף על פי כן אפקטים של ברירה טבעית גנטית בבני אדם הם מטבעם מאוד איטיים ודורשים דורות. בזמן הזה יבואו תהליכים אחרים, תרבותיים וסביבתיים, שיהיו בעלי השפעה רבה יותר ואולי הפוכה. עליית החשיבה המופשטת למשל מהווה בעיה לדת, כי אמונה דתית אדוקה הולכת יד ביד עם צמצום מוח.  בישראל הכיוון הכללי של האוכלוסייה נראה חד משמעי בהרבה מאחר שהחרדים מצליחים להשתמש במקביל בשני תהליכים ובשניהם בעוצמה מרשימה – מצד אחד ברירה גנטית – נשים וגברים שהגנטיקה שלהם מכווינה אותם לדתיות מולידים יותר ילדים. מצד שני שימור סביבתי – מערכת חינוך ותמריצים מורכבת וחכמה מותירה את הילדים בציבור החרדי. מערכת תמריצים זו מסתייעת לעתים בהתנהלותם של החילונים. ראו למשל את חובת הגיוס שמשמרת את הצעירים החרדים בישיבות, אבל זהו כבר עניין לפוסט אחר.