הקנריות מניו יורק

מתרבות הידיעות מפה ומשם על כך שישנם מקרים של חולי קורונה שהחלימו אבל חטפו את הוירוס בשנית אחרי כמה חודשים. אלו בשורות איומות לעולם ולכלכלה. אם הגוף לא מייצר חסינות ממושכת נגד נגיף הקורונה, אז סביר להניח שגם חיסון יתקשה לחולל את אותה חסינות. אחרי הכול חיסונים רק מתפעלים את מנגנון החיסון הטבעי של הגוף עצמו. גם התקווה לחסינות עדר תתפוגג כעשן אם ככה פני הדברים. ואיך ישובו הטיסות והקרוזים והמלונות והחיים הנורמליים?

בעצם ישנם שני קטבים. מצד אחד האופטימיים שטוענים שרוב רובה של האוכלוסיה כבר מחוסן עקב היחשפות קודמת לנגיפי קורונה אחרים. מצד שני הפסימיים שמצביעים על כך שאפילו היחשפות לקוביד-19 אינה מחסנת לאורך זמן.

למרבה המזל יש לנו שפני ניסיון או קנריות במכרה פחם – החרדים בברוקלין,  שחטפו את הוירוס קשה יותר כמעט מכל קבוצה אחרת, שחיים בצפיפות רבה וששבו לחיים בלי מסכות ובלי אמצעי זהירות. הבשורות מכיוונם מעודדות. על פי הדיווחים האחרונים, ארבעה חודשים אחרי פורים שבו הכול התפרץ, המגפה בקרבם דעכה לחלוטין.

כל יום שקט שעובר על בתי החולים בברוקלין הוא בשורה גדולה לאנושות. בהנחה שחיסון יימצא בקרוב, לא יהיה זה סוף העולם אפילו אם יצטרכו לחדשו מדי שנה. שירותי הבריאות יצטרכו לגייס עוד הרבה אחיות חיסונים, אבל אפשר יהיה לעמוד בכך. ברם, חיסון שעלול לאבד השפעתו אחרי חודשיים או שלושה הוא כבר אתגר גדול מדי. מתי נדע? בשבועות הקרובים נתבונן בקנריות. בלוג עדכוני הקורונה של קראון הייטס הוא בעיניי דף האינטרנט החשוב ביותר של ימינו.

שימור האברך

לא מזמן כולם דיברו על איך הקורונה תשנה את פני העולם החרדי. ובכן, בינתיים לא נראה שהשתנה בהרבה, אבל זכות הדיבור תישאר להיסטוריונים ולסוציולוגים של העתיד.  אני רוצה לכתוב כמה מילים על אחד מבסיסי הקיום של העולם החרדי, ובפרט של האליטה הליטאית בתוכו: הגבר האברך שאינו עובד אלא מקדיש את ימיו ללימוד התורה, ומדוע המודל הזה, שבעבר חשבתי שאינו בר קיימא, יכול גם לשרוד. יש משפט שחביב עליי בכל תחום שהוא:"האמפירי גובר על התיאורטי". ובכן, תיאורטית למודל חברת הלומדים החרדית אין אפשרות קיום. אמפירית הוא שורד יפה מאוד.

הוא עובד אבולוציונית – משפחות שמרניות שמקיימות את מודל האברך מצליחות לשמור על ילדיהן הרבים בתוך החברה החרדית עם שיעורי נשירה נמוכים. הילדים האלו מחונכים להמשיך במודל. אבולוציה מוצלחת בפעולה.

הוא תואם את רוח התקופה הכלכלית – רבים, זכור במיוחד המועמד הדמוקרטי בארה"ב אנדרו יאנג, מדברים על רעיון ההכנסה הבסיסית. ההנחה היא שבעולם של מכונות לא לכולם תהיה דרך להתפרנס והרעיון הנכון לתקופה הוא פשוט לחלק סכום כסף לכל אזרח מדי חודש. החרדים אימצו זאת ראשונים.

עבודה לא תפתור את הבעיה הכלכלית העיקרית של החרדים – לכאורה ההנחה היא שמצוקה כלכלית תביא חרדים לעבוד, אבל חרדים מתנהלים במידה רבה ב"מוח כוורת" קולקטיבי. ומנקודת הראות של מוח כוורת, יציאה לעבודה של חרדים אינה יכולה לפתור את הבעיה הכלכלית המרכזית שלהם. המצוקה העיקרית של הציבור החרדי נעוצה בחוסר היכולת של המשפחות לעזור לילדים עם מחירי הדירות המאמירים. נניח שכל הגברים החרדים יוצאים לעבוד, לכל משפחה יהיה יותר כסף לעזור איתו לכל ילד. אבל הרי הזוגות החרדים הצעירים מתחרים בינם לבין עצמם על אותו מאגר דירות מצומצם בערים החרדיות. כאשר לכולם יהיה יותר כסף, מחירי הדירות יאמירו, אך מבלי שהדבר יפתור את מצוקת הדיור.

יש עוד הרבה מה לשפר בכושר ההשתכרות הנשי – ההנהגה החרדית תקח סיכון גדול אם תשחרר גברים לעבוד. גברים הם ציבור יותר הרפתקני והולך אחרי פיתויים. לעומת זאת חלקן של נשים בקרב היוצאים בשאלה נמוך כפי שמעידים נתוני עמותת הלל. יש הרבה פחות סיכון בהוצאת האישה מחוץ לבית.

בתחום זה של יציאת נשים לעבודה יש עוד לחרדים הרבה מה לשפר אם הנהגתם תגיע למסקנה שלמשפחות נחוץ עוד כסף. הם יכולים להגביר ניתוב נשים להייטק או למקצועות הבריאות על חשבון עבודת הוראה שבה השכר נמוך וכתבתי כבר על כך שמציוני הפיז"ה נראה שלבנות החרדיות פוטנציאל יפה. בכלל הפרגמטיות המופלאה של החרדים ניכרת בהסתמכות על האישה כמפרנסת. דבר זה הוא לגמרי לא שמרני מטבעו ואף סותר לחלוטין היגדים המצויים במקורות. ברם, הוא משרת מטרות שמרניות, ומבחינת החרדים, כמו במהפכת הפרשנות של אהרון ברק, הכול תכליתי.

המדינה לא נותנת קונטרה – המדינה מנוהלת בידי פוליטיקאים שיש להם תמריץ להפיס את דעת החרדים. בשל כך המדינה מנהלת מדיניות שמשרתת את מודל האברך בכמה מישורים: במימון לימודים נטולי ליבה, בהטבות במעונות לזוגות שבהם הבעל אברך, בהתעקשות על חובת גיוס שרק כולאת את החרדים בישיבות ללא טעם. לכך תורם גם עיקרון ה"שוויון" בצורתו הגרוטסקית, שהיא למעשה פארודיה על שוויון – בשנות העשרים לחייו הצעיר החרדי חייב להיכבל לישיבה, לא ללמוד ולא לעבוד. לא ניתן סתם לשחרר אותו לדרכו כי אז לא ישאר אפילו זכר לרעיון השוויון בגיוס.

אין זה נדיר שהשוויון הופך להיות פארודיה על השוויון, אבל דוגמת כליאת האברכים בישיבות  היא באמת מיוחדת בגיחוך שבה. אני נזכר בהקשר זה במשפט שאמר שמעון פרס כשהתייחס לנשיקה שנשק למצחו של יצחק רבין המת אחרי הרצח: הגבול בין הנשגב למגוחך דק. ובכן,  הגבול בין השוויוני לבין המגוחך דק עוד יותר.

מה בכל אופן מאיים על מודל האברך?

החרדים מסתמכים על אבולוציה אקטיבית. דהיינו הם אינם מסתפקים בברירה טבעית עיוורת ואקראית. הם כל הזמן מנסים לראות מה תורם לשמר את החברה שלהם ומה עלול לפורר אותה, מאמצים את הדברים הראשונים ומתרחקים מהדברים האחרונים כמו מקלמארי. על כן אם משפחות גברים חרדים עובדים ינחלו הצלחה גדולה ומוכחת בשימור חרדיות אותנטית אצלם ואצל צאצאיהם אחריהם, הדבר באמת יאיים על מודל האברך, מאחר שיראה שאפשר להיות חרדי גם אחרת. אבל אין זה אתגר פשוט. החרדים צודקים כשהם מאבחנים שהחיים המודרניים הרגילים סוחפים ומפתים מדי, ובאמת אצל הדתיים הלאומיים ואף החרדים לאומיים שיעורי הנשירה או הירידה ברמת הדתיות מדור לדור משמעותיים.

משרד האוצר אולי יגיע בשלב מסוים למסקנה שהעלות הכלכלית של האברכיות החרדית למדינה היא גדולה מדי ויתחיל להניע תהליכים שמטרתם לצמצמה. המדינה אולי תיגמל בסופו של דבר מהרעיון המעוות שלפיו הישארות החרדים בישיבות בשנותיהם הצעירות תורמת במשהו לשוויון או שתפסיק לממן לימודים נטולי ליבה.

גורם נוסף שיפריע לציבור החרדי להגדיל את אברכיו הוא שהגידול הרב במספרם שוחק לחלוטין את היוקרה שבמעמדם. מבחינה זו סטטוס האברך הופך למאוד לא מתגמל כאשר כל מי שמסביב הוא כזה. עם זאת, האברכים החרדים מתמודדים כבר שנות דור עם מצב זה ולא נראה שהוא שובר את רוחם. יש גם פתרונות לסיטואציה זו שהחברה החרדית תראה בעין יפה כגון יזמות פנימית  בתוך החברה החרדית. לעתים בצורה שהיא דתית לחלוטין, כמו בכתיבת חיבורים תורניים. לעתים בצורה שמועילה לכלל, בדומה למה שעשה אורי לופוליאנסקי כשפתח בזמנו את עמותת יד שרה.

הליטאים של העתיד

חייבת לקום מדינה חרדית נפרדת. זה, כך נראה לי, החזון הסביר היחיד לעתיד ישראל. במדינה אחת הרוב חייב לקבוע, ורוב זה, הדמוגרפיה של העתיד מחייבת, יהיה חרדי. אבל אין זה מתקבל על הדעת או נסבל שצאצאי הישראלים של היום יחיו בהתאם לחוקים שיקבע הרוב החרדי שישלוט בימי חייהם, רק משום שהנשים החרדיות מוכנות ואף להוטות להיכנס להריון שנה אחר שנה.

לעומת זאת, שתי מדינות יכולות להתנהל באופן עצמאי בלי קשר למשקלן הדמוגרפי זו כלפי זו. המדינה החרדית, תמנה כמה שתמנה, לא תוכל או תצפה לכפות את ערכיה על מדינת ישראל רק בשל ריבוי צעיריה כפי שבנגלדש המאוכלסת בצפיפות אינה יכולה לעשות זאת על אף ריבוי הבנגלדשים.

אין הכוונה ששתי המדינות יהיו בהכרח למדינות מנותקות זו מזו כפי שבנגלדש מנותקת מישראל. הדבר נראה בלתי אפשרי בשל הערבוב הגיאוגרפי ואף לא רצוי בשל הקשרים הלאומיים, התרבותיים וההיסטוריים. אפשר לחשוב על מודלים אחרים כמו מדינות ארצות הברית ויחסיהן זו עם זו (לפחות בטרם הממשל הפדרלי חטף לעצמו כוח רב משתוכנן להינתן לו). או הונג קונג ויחסיה עם סין או הוותיקן ואיטליה או סקוטלנד ואנגליה וכדומה.

לדבר אחד מעניין לשים לב: הבסיס הדמוגרפי למדינת החרדים כבר קיים. בציבור החרדי יש בערך כ-35 אלף לידות בשנה. שימו לב כמה הרבה זה ביחס למספר הלידות בשנה במדינות ידועות שאיש אינו מפקפק בעצמאותן ובמעמדן הלאומי. ומה שתמיד מדהים בדמוגרפיה החרדית: היחס המספרי הנוכחי הוא כאין וכאפס לעומת היחס המספרי העתידי. ואפילו אם נמתין עוד כמה שנים בלבד.

נתוני לידות שנתיים

ניו זילנד 58 אלף
בולגריה 54 אלף
פינלנד 45 אלף
סינגפור 39 אלף
קרואטיה 36 אלף
חרדים בישראל 35 אלף
ליטא 27 אלף
לטביה 19 אלף
סלובניה 19 אלף
אסטוניה 14 אלף
קפריסין 12 אלף

הנה ימים באים שבהם כשיתואר מישהו כליטאי אי שם בעולם, סביר בהרבה יהיה שמדובר ביהודי חרדי ההולך בשיטתו של הגאון מוילנא מאשר באזרח של מדינת ליטא הקטנה בעלת הילודה השלילית. ובתוך עשור יוולדו מדי שנה יותר חרדים בישראל מאשר יוולדו בעולם אזרחים בולגרים, סינגפורים, פינים או אולי אפילו ניו זילנדים.

מתי יבואו הימים שבהם כשידברו ברחבי העולם על ספרדים, הכוונה בדרך כלל תהיה לחרדים בני עדות המזרח ולא לעם השוכן בחצי האי האיברי? זה כבר עניין למאה ה-22.

פתרון שתי המדינות

אף אחד לא סיכם את המשבר בין הציבור הכללי לחרדים טוב יותר מישי שנרב בשרשור טוויטר. לא פעם ביטאתי הערכתי לנדב שנרב, הוגה דעות מקורי ומבריק, ומסתבר שהבן שלו גם מדבר לעניין בעיניי.

1

אחרי זה צריך להגיד שפרשנית בכירה בטלוויזיה כמו רינה מצליח לא אמורה להגיד שטויות, למשל שאנשי מס הכנסה נמצאים תחת סכנה בבני ברק (להבדיל ממאה שערים שמכילה ציבור שונה וקנאי בהרבה).

בסיפור הספציפי של המגפה אולי צוחק מי שצוחק אחרון. אם לא ימצא חיסון מעשה ידי אדם ייתכן שכל האוכולוסיה תצטרך לעבור את מה שהחרדים עוברים באופן מזורז: חיסון עדר המוני. ומה שהחרדים עשו אינו שונה כל כך ממה שהציעו גורמים נורמטיביים כמו שירותי הבריאות בבריטניה ובשוודיה.

אבל השאלה הכללית של יחסי הציבור הכללי והחרדי אינה פשוטה. קשה לראות כיצד המדינה נותרת יחידה אחת מתפקדת כאשר משקל החרדים באוכלוסיה הולך וגדל. ההבדלים במערכת הערכים פשוט גדולים מדי. צעיר לא חרדי בן זמננו יחוש מחובר יותר לצעיר בריטי או שוודי מאשר לבן עמו החרדי. אנו רואים בזמן המגפה דברים דמיוניים ממש קורמים עור וגידים: רמת גן סוגרת בגדר את הגבול שלה עם בני ברק.  נראה לי שזה משהו שיכול לבשר את העתיד הרחוק: ישראל תוכל להתקיים רק כישות פדרלית רופפת של תת מדינות: מדינת תל אביב ומדינת יהודה, כאשר כל מדינה אמורה לממן את רוב הוצאותיה בעצמה. גם באמריקה יש הבדל בין המדינות הנוצריות בלב היבשת למדינות הליברליות השוכנות לחופי האוקיאנוס, ורוב הנושאים הנוגעים לחיי היום יום מוכרעים ברמת המדינה. מה אכפת למי שחי בסן פרנסיסקו מה החוקים באלבמה? לפעמים אכפת לו, כמו שקרה כשתושבי סן פרנסיסקו נתקלו באדישות של ממשל רייגן לפרוץ מגפת האיידס. אבל לרוב הוא יכול לחיות בשקט בדרכו שלו.

כל מיני פתרונות המבוססים על קיום קונפדרציה רופפת ומעורפלת בין שתי מדינות המתקיימות זו לצד זו עם אינספור מובלעות הוצעו לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם לחלוטין לא ריאליים ויובילו לפריצת מלחמה קשה, כפי שקרה בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית ובעקבות ההתנתקות. אבל אותם פתרונות בדיוק הם ישימים ואולי אף בלתי נמנעים בעתיד הרחוק של יחסי הציבור הישראלי עם הציבור החרדי. ואם זה נראה רחוק ומופרך, אולי זה מאותה סיבה שבגללה גם צעדי ההרחקה הנוכחיים נראו רחוקים ומופרכים לפי חודש: גם מגפות וגם שינויים דמוגרפיים מתקדמים בקצב אקספוננציאלי.

מה רע בשוויון בנטל?

הגירעון שוב חוזר לככב. מחשבה שעלתה לי: אם הגירעון הוא נטל על הדורות הבאים, כפי שרגילים לומר, ואם הדורות הבאים הם חרדים, אז הגירעון הוא דרך של חילונים לחיות על חשבון חרדים במקום שזה יהיה ההיפך. מה רע? האין זה שוויון בנטל?

(סתם מחשבה משעשעת. בפועל כמובן הגירעון אינו נטל על הדורות הבאים.)

בהצלחה רק לצד אחד

המחלוקת הגדולה בחסידות גור בימים אלו מרתקת גם עבור מתבוננים מבחוץ. בעיקר כי האופן שבו התנהלה גור לאורך השנים מטריד מאוד.

בדת היהודית יש איזון מסוים, אמנם שמרני מאוד, בין צניעות פדנטית האופיינית לדתות המונותאיסטיות לבין מתן יחס הוגן ומכבד לאישה וגישה שפויה ביחס למין באופן כללי. אצל חסידי גור הייתה סטייה חדה לכיוון האנטי נשי והאנטי אנושי. חסיד גור אפילו אינו רשאי לקרוא לאשתו בשמה! הטירוף האנטי מיני הגיע לשיאו בחלוקת כדורים פסיכיאטרים לצעירים שמדכאים את תאוות הנעורים הטבעית.

יהודים חרדים הם אולי קנאים אבל רובם מתעבים אלימות ורחוקים ממנה. ברם, דתיות קנאית מטבעה היא אמונה במונופול מוחלט על מה שנכון וצודק ולכן היא מושכת לאלימות. נראה שחסידי גור הרבו עם השנים להיכנע לפיתוי הרע הזה. ישבתי לאחרונה עם חבר שאינו מחבב חרדים בלשון המעטה וניסיתי כהרגלי לסנגר על החרדים ולשכנעו שהחרדיות המיינסטרימית רחוקה מאלימות. אבל בשלב מסוים חשתי שקשה לחלץ את עמדתי ממלתעות התבוסה. איך אפשר להחזיק בה כשמנהיג החרדים בכנסת הוא איש האדמו"ר מגור.

נראה שהמרי בחסידות גור מציב בפני החסידים את הברירה בין שתי דרכים דתיות פונדמנטליסטיות דומות למדי, אבל האחת מתוחכמת יותר אינטלקטואלית, אנושית יותר ונטולת אלימות. הדרך האחת גם מתגאה בלימוד תורה מעמיק, הערך שעל פי חוקרים כמו צבי אקשטיין עיצב את עם ישראל כפי שהוא יותר מכל דבר אחר. ערך שנצרב בדמו של כל צאצא יהודים, גם זה שמעולם לא התפלפל בדיני שור שנגח את הפרה. למה אם כך למישהו לדבוק באופציה השניה? ראשית כי לממסד הקיים בחסידות גור יש יכולת שימוש מגוונת ומתוחכמת בתמריצים על אנשיו וגם, כפי שאמר איש עטוי שחורים אך לא חרדי בשם דארת' ויידר ללוק סקייווקר:"אינך מכיר את כוחו של הצד האפל".

חצר גור הנוכחית, שגעונותיה, עקשנותה וגחמותיה קלעו אותנו למשבר הפוליטי הנוכחי. היה זה ליצמן שמנע את קבלתו של חוק גיוס במתכונת שכבר הוסכם לה. אף על פי כן ראש הממשלה נתניהו לא מרפה מהברית הלא קדושה איתו, וזו עוד נקודה שלילית לחובתה של הברית הזו.

מי שאין לו עניין בחרדיות יכול אולי להפטיר בזלזול "בהצלחה לשני הצדדים", משפטו האלמותי של יוסף בורג (יש אומרים: מנחם בגין; לא הצלחתי לוודא) רפאל איתן על מלחמת אירן עירק. אכן לעתים גם הציבור החילוני יצא נשכר מהמחלוקות שיזמה גור – כמו בבחירת ברקת לראש העיר ירושלים.

אף על פי כן לכולנו יש עניין בחרדיות. ראשית משום שבין אם נרצה או לא, היא מייצגת זרם עתיק מאוד בעם ישראל שקשריו עם העבר נותנים לו השפעה עצומה בהגדרת היהדות ואופיה. שנית, מאחר שחרדים מייצרים אזרחים ישראלים חדשים בקצב מהיר מאוד. גורל חסידות גור משמעותי לגורל החרדיות וגורל החרדיות משמעותי לגורל המדינה.

מומחי החרדים, למען השם קחו מחשבון

כבר שפכתי הרבה מילים על הטענה שאני הולך לכתוב כאן. אבל כל פעם שאני קורא כתבה על הישגי המפלגות החרדיות במוצאי מערכת בחירות, יש לי צורך בלתי נשלט לכתוב אותה שוב ושוב ושוב. מומחי החברה החרדית, תצטיידו במחשבון למען השם!!!

העוצמה הדמוגרפית של החרדים כל כך מרשימה, הזאטוטים שמלווים כל זוג חרדי שיוצא לפארק כל כך בולטים. אבל כל אלו לא יכולים לשנות את כללי החשבון. גידול אקספוננציאלי הוא אמנם מדהים, אבל הוא מתחיל לאט.

בכתבה זו של מירב ארלוזורוב מצוטט מומחה לחרדים שאומר:

"הדמוגרפיה עושה את שלה. ההערכה היא שמספר המנדטים החרדים בכנסת יגדל בשני מנדטים בכל ארבע שנים".

לא! ממש ממש לא. חשוב להבין באיזה קצב צפויים החרדים לגדול. למה כל כך חשוב? כדי לקלוט שכאשר בבחירות הבאות הם דווקא לא יגדילו את כוחם, לא יהיה זה בגלל "התפרקות החרדיות" או טענת שקר דומה. האתגר שמציבים החרדים לחברה הכללית יישאר בעינו גם אם הם יוסיפו רק מנדט אחד כל ארבע שנים או אפילו פחות מכך. זה שהמנדטים יצמחו בקצב איטי ינבע מאקסיומות החשבון, לא מהיחלשות החרדים.

הנחת יסוד: יש 13 מנדטים חרדים בכנסת. 4 מנדטים נוספים של ש"ס אינם חרדים, אלא דתיים או אפילו רק מסורתיים. מכיוון שכך גורלם הפוך לגורלם של המנדטים החרדים. חרדים יודעים לחנך את ילדיהם לחרדיות. אבל מסורתיים אינם יודעים להוליך את ילדיהם בתלם המסורתי. אין התפרקות של החרדיות, אבל בהחלט יש התפרקות של המסורתיות. המנדטים המסורתיים של ש"ס רק ילכו ויתפוגגו עם השנים, כפי שהתפוגגו להם 17 המנדטים שקיבלה בבחירות 1999.

אם כך יחס המנדטים שמקורם בקולות חרדים בכנסת אל מול המנדטים האחרים הוא 13 אל מול 107. הציבור החרדי צומח בקצב שמתקרב ל-4% (זה הקצב ההיסטורי של צמיחת ציבור הבוחרים של יהדות התורה. תיאורטית, לפי קצב הילודה, אפשר היה לצפות לקצת יותר וכנראה יש בכל אופן נשירה מינורית אצל החרדים). הציבור הלא חרדי צומח בקצב שנופל קצת מ-2%. הבה נניח שהפער בין חרדים ללא חרדים מתכווץ ב-2.1% מדי שנה. מתקבלת אפוא הטבלה הבאה (בניתי אותה בסיוע וולפרם אלפא):

בחירות בשנת.. מספר מנדטים מקולות חרדים
2019 13
2023 14
2027 15
2031 16
2035 17
2039 18
2043 20
2047 21
2051 23
2055 24
2059 26
2063 28
2067 29
2071 31

רק בשנת 2071(!!) אפשר יהיה להגיד שמתקבל דפוס יציב שבו מספר המנדטים החרדיים גדל לפחות בשניים מדי מערכת בחירות, וזה כמובן אם יימשכו הדפוסים הנוכחיים של הפריון ושל שימור החינוך החרדי לאורך שנות דור. במערכות הבחירות הקרובות אפשר לדמיין בקלות שהמפלגות החרדיות קופאות על השמרים. אם מסורתיים יאבדו עניין בש"ס, שזה תהליך אפשרי ואפילו צפוי, ייתכן שהחרדים לא יגדלו כלל במנדטים עד שנות השלושים של המאה. זאת על אף שלא יהיה אפילו קמצוץ של התפרקות בחרדיות.

הניבויים בטבלה רחוקים מלהיות דטרמיניסטיים. אפשרי בהחלט שהמודרנה תגע בחרדים, כפי שהיא כבר נוגעת, אבל לא תפרק אותם. גיל הלידה של האישה הממוצעת יעלה מעט. מספר הילדים הממוצע יירד מ-6 ומשהו ל-5 וקצת. בהנחות אלו, גם ללא התפרקות וללא יציאה בשאלה ממשית, אפילו ב-2071 לא נגיע אל הנקודה שבה המפלגות החרדיות עוברות לקצב של שני מנדטים עלייה מדי מערכת בחירות.

כפיה דתית? היתרון לחילונים

כתבתי לא מזמן פוסט אוהד לדת ולאופן שבו היא מאפשרת שמירת מידה של שבטיות בעידן הגלובאלי. השבטיות נחוצה לנו, גם ובעיקר במאה ה-21. השבטיות היא הדרך היחידה שבה מדינות רווחה מערביות משגשגות יוכלו לשמור על קיומן ועל זהותן, גם מול האיסלאם הרדיקלי ומול גלים ענקיים של הגירה ופליטות מכל עבר. כל זאת בלי לשקוע בטירוף האשמה העצמית הליברלי.

אלא שגישה כזו, כשמובעת בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות במדינה, יכולה להשתמע כמתן צ'ק חופשי לכל קואליציה עם חרדים ולכל גחמה של החרדים לכפות את הדת על אחרים. לא ככה. ישראל צריכה להישמר כמדינה חופשית שתוכל לשמור גם על האתאיסטים, האגנוסטיקנים והדאיסטים שהם תמיד הציבור המשכיל והמוצלח שמשלם הכי הרבה מסים וגם יכול להוביל את המדינה בהצלחה. כמדומני שגם ראש הממשלה נתניהו הגדיר עצמו פעם כדאיסט.

והאמת היא שאין זה קשה כל כך להיפטר מכפיה דתית. זאת דווקא מאחר שהפסיכולוגיה של האדם הדתי שונה מהפסיכולוגיה האנושית הרגילה.

באופן רגיל אדם רוצה משהו ופועל להשגתו, וכך גם ציבור של בני אדם רוצה משהו ופועל להשגתו. למשל, אנשים רוצים שיקבלו שכר גבוה יותר במפעל הטקסטיל שבו הם מרוויחים את לחמם, מתארגנים ושובתים.

ברם, כשאדם דתי פועל מטעמים דתיים הדברים אינם בדיוק עובדים כך. מה שמניע אותו הוא הרצון לעשות מספיק כדי לחוש שמימש את חובתו לאלוהים, שמילא את חובת ההשתדלות. כלומר כשהשר אריה דרעי פועל למנוע תחבורה ציבורית בשבת, להערכתי השאלה האם בסופו של דבר יסעו אוטובוסים בשבת בכבישי ישראל מעניינת אותו כקליפת השום. מה שמעניין אותו הוא האם אלוהים, כמו גם רבניו וציבור בוחריו, ירשמו בפנקסיהם שהשתדל כמיטב יכולתו כדי למנוע תחבורה ציבורית בשבת.

נכון, שונים הדברים כשמדובר באדם בעל גישה דתית משיחית, שלפיה החובה הדתית צריכה להתממש כאן ועכשיו. בעלי גישה זו לא מסתפקים רק בהשתדלות. הם רוצים תכל'ס. אבל רוב היהודים האדוקים בארץ, למודי שבתאי צבי ואלפיים שנות גלות, אינם בעלי גישה משיחית מיידית, ואינם מצפים לתוצאות, אלא למאמץ.

לכן מאבק נגד כפיה דתית אינו משחק סכום אפס. יש אפשרות ששני הצדדים יסיימו מרוצים. החילונים – כשיקבלו את מבוקשם, החרדים – כשירגישו שעשו את כל מה שהיו יכולים כדי למנוע את ניצחון החילוניות ונכנעו רק כשכל אדם בר דעת היה נכנע. המפתח לתוצאה כזו, טובה לכולם, הוא פשוט גישה אגרסיבית ולא ותרנית של החילונים על הדברים החשובים להם. גישה שתבהיר שהתעקשות על כפיה דתית תגבה מחיר קשה מאוד מהצד הכופה. תראו למשל איך החרדים אינם מפגינים יותר נגד מצעד הגאווה בירושלים, ורק בשוליים של החרד"ליות מתעסקים עוד בנושא. החרדים הגיעו למסקנה שהמאבק חסר תוחלת ואילו חשיפת צעיריהם לנושא ההומוסקסואליות מזיקה יותר.

שימו לב גם בהקשר זה למה שכותב עיתונאי החרדים, חוקר החרדים והפילוסוף המזהיר של החרדיות, אבישי בן חיים. הוא אינו חשוד בסלידה מהחרדים. למעשה ההערצה שלו ליו"ר ש"ס אריה דרעי מזכירה את היחסים בין העיתונאי אורי דן לאריק שרון, למי שזוכר.

אבל עדיין – אבישי בן חיים מתעקש שיש סכנה גדולה בכניעה לדרישת החרדים לקבלת הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי. אפשר להבין את צדקתו לפי מה שכתבתי – מדינת ישראל היא קובעת הנורמות מה סביר ומה לא סביר. אם תקבע שהפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי היא לא סבירה, לא תעלה על הדעת ותחייב התערבות משפטית ומשטרתית, אזי גם אדוקי החברה החרדית יאלצו לקבל זאת. הם לא יחושו רגשי אשמה כשישבו באירוע ליד נשותיהם ובנותיהם, כי ההכרח לא יגונה. ממש כפי שהרבנים הראשיים, צדיקים מאין כמוהם, נשארים לשבת כשמושמעת שירת נשים בטקס רשמי. אין להם באמת תשוקה אישית לנוס כשקול נשי נישא בחלל האוויר. הם פשוט מנסים לקיים את חובת ההשתדלות שאלוהים ועמיתיהם לחברה החרדית מצפים לה. כשמדינת ישראל מבהירה להם שאקט מסוים הוא לא סביר והתגובה עליו תהיה סנקציות קשות, הם מבינים שהוא לא כלול בחובת ההשתדלות שלהם כלפי אלוהים ונחה דעתם.

כשצד אחד רוצה תוצאות בשטח, והצד השני פחות מתעניין בתוצאות ורק רוצה להשתדל, הדבר נותן יתרון גדול לצד שרוצה את התוצאות. זו הפסיכולוגיה של ההתמודדות עם הדתיות הלא משיחית. היא מקנה יתרון לצד החילוני, והוא יכול וצריך להשתמש בו.

קינות ארלוזורוב

מירב ארלוזורוב מפרסמת היום בדה מרקר מאמר זועף על כלכלת ישראל וכיצד נתניהו וכחלון בהתנהלותם הרעה והבזבזנית מוטטו אותה. כמובן טענותיה משוללות כל קשר למציאות. האבטלה בישראל היא הנמוכה בהיסטוריה המודרנית של המדינה; האינפלציה נמוכה, אפילו נמוכה מהרצוי; השקל במצב חזק מאוד ביחס לסל המטבעות; השכר הממוצע בעליה יפה ומתמשכת.

כל טענותיה מבוססות בראש ובראשונה על האמונה שמדינה שלווה במטבע שלה עצמה נכנסת לאיזו קטסטרופה כאשר הגרעון שלה הוא 4% ולא 3%. זו נומרולוגיה כלכלית שהיא בעלת תוקף מדעי של קריאה בקפה או פתיחת קלפי טארוט, תיאור האישיות לפי גרפולוגיה או ניבוי סרטן לפי מיקום אנטנות הסלולר. הטענה שגרעון מעט גבוה בשנה אחת מחולל נזק כביר, כשאין לכך כל אינדיקציות בשוק האג"ח או המט"ח, היא חסרת שחר.

הנה טענותיה העיקריות של ארלוזורוב והפרכתן:

חריגה בוטה כל כך מיעד הגירעון גוררת איום ממשי לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל

יש לנו שווקים משוכללים שבהם נסחרות אגרות חוב ישראליות. היכן בדיוק רואים שם "איום ממשי לפגיעה בדירוג האשראי של ישראל"? הריבית על האג"ח של ישראל לטווח עשר שנים נמוכה מהריבית על האג"ח האמריקני. כן, כן. חוזר שוב: נמוכה מהריבית על האג"ח האמריקני.

עשר השנים האחרונות – שנות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה – עומדות בסימן מובהק של הידרדרות כלכלית

נתניהו נכנס לתפקיד אחרי המשבר הגדול של 2009, שנה שבה הצמיחה קפאה. כתוצאה מכך ב-2010 וב-2011 הייתה צמיחה גבוהה במיוחד, הדבקת פערים. ארלוזורוב מזכירה את חוסר היכולת לשחזר צמיחה זו, אבל אותה צמיחה גבוהה כשלעצמה זו כמובן אשליה סטטיסטית שנובעת ממתן קדושה מגוחכת לשנה כיחידת זמן כאילו אנו עוסקים באסטרונומיה ולא בכלכלה. בשקלול השנים 2009,2010,2011,2012 יחדיו לא נראה שהייתה באותן שנים צמיחה חריגה במיוחד.

כדי להמחיש כמה קשה המצב הכלכלי מראה ארלוזורוב גרף עם הצמיחה הצפויה ב-2019 עד 2022 – 3% לשנה בלבד. אבל זו צמיחה חזויה בלבד, ואיך אפשר להסיק מתחזיות שמישהו הוא ראש ממשלה גרוע. בחמש שנות נתניהו האחרונות שנמדדו בפועל הצמיחה הייתה כ-3.5% לשנה.

מלבד זאת, כפי שהסביר בנק ישראל לגבי נתוני הצמיחה ב-2018, אין מנוס מירידת מה בצמיחה כשאין דרך להפחית עוד את האבטלה. היא כבר הגיעה לאזורים הקרובים למינימום האפשרי. הגעת האבטלה בישראל למינימום היא לזכות נתניהו ולא לחובתו.

העתיד נראה עגום

להתנבא זה קשה ובפרט לגבי העתיד… נכון, נתניהו וממשלתו השלימו עם קיומה של מערכת חינוך שבה בנים חרדים לא יודעים abc, ושחלק הולך וגדל מתלמידי ישראל ייכלל בה. נדמה לי שמאחורי כל הטור הזועף של ארלוזורוב מסתתרת התובנה הזו.  אבל זהו קונצנזוס במערכת הפוליטית – הייתה זו אשת מפלגת העבודה, שרת החינוך יולי תמיר שכיהנה בממשלת אולמרט, שבחרה משום מה להותיר כמורשת העיקרית שלה את ההכרה בפטור מלימודי ליבה לחרדים.

גם ההתבוננות בתרומת החרדים לכלכלה הישראלית לא יכולה להיות סלקטיבית. מצד אחד מערכת החינוך שלהם מוציאה גברים שלא כשירים לשוק העבודה, אלא לרמות הנמוכות ביותר שלו. מצד שני, החינוך להולדת ילדים בחברה החרדית הוא בעל השלכות חיוביות על כלכלת ישראל. גם בשל הגידול המתמיד בביקושים בזמן של חולשה דמוגרפית בעולם. גם בגלל שיתן לישראל סוף סוף את מה שחסר לה כל כך ומעלה את יוקר המחיה – יתרון הגודל. ישראל צפויה להפוך למדינה של כ-20 מיליון נפש בתוך חמישים שנה. בלי החרדים זה לא יכול לקרות. בתור מדינה גדולה שכזו היא תמשוך משקיעים מהעולם ותהפוך הקמת פסי יצור או מחסנים של אמזון המיועדים לאוכלוסייתה לכלכלית יותר. בתחום התכנון והבינוי רואים שהפנמת העתיד הצפוף של ישראל עוזרת למקבלי ההחלטות לקלוט סוף סוף: ערים טובות צריכות להיות צפופות כמו בני ברק, לא כמו חריש. גם לחלוקת נטל השירות הביטחוני בין רבים יותר יהיו השלכות חיוביות על הכלכלה. יאמר מי שיאמר – החרדים לא עושים צבא – אבל חלקם כן עושים, וחלק זה עולה משנה לשנה. וגם מי שלא עושה יוליד הרבה ילדים שלפחות חלקם ישרתו. התפוצצות מחזורי הגיוס בשנים הקרובות היא בעיה טובה מבחינת צה"ל.

ובכלל בהתבוננות בחצי הכוס המלאה המצב הירוד כל כך של החינוך החרדי הנוכחי נותן לעתיד הכלכלי של ישראל את מה ששנת 2009 נתנה ל-2010, למרבה ההיקסמות של מירב ארלוזורוב: נקודה נמוכה להתחיל לצמוח ממנה.

שאלות ותשובות על חוק הגיוס

מה בקיצור נמרץ אומר חוק הגיוס?

חוק הגיוס קובע יעדי גיוס – עבור כל שנה ושנה מספר קונקרטי של מתגייסים נדרשים מקרב בוגרי החינוך החרדי. אם מספיק חרדים יתגייסו (כולל מתגייסים לשירות אזרחי) ובהתאם ליעדים שנקבעו, הסדר ההימנעות מגיוס הכללי יימשך. אם לא, יפגע תקציב הישיבות שמהן לא באים מתגייסים. אם באופן שיטתי וממושך לא יעמדו החרדים ביעדים, החוק יתבטל, והכול ישוב לנקודת ההתחלה.

האם הפער בין ליברמן לחרדים בחוק הגיוס הצדיק קרע כזה?

ליברמן והחרדים היו חלוקים על מקומם של יעדי הגיוס. האם יהיו חלק מהחוק או שייקבעו בידי הממשלה. ההנחה של ליברמן הייתה שיעדי גיוס שלא נקובים בפירוש בחוק יהפכו לבדיחה – הממשלה תשנה אותם כרצונה. עם זאת הצעות פשרה שהחרדים הסכימו להן העבירו את קביעת היעדים לחקיקת משנה בידי שר הביטחון, שאמור היה להיות ליברמן עצמו. אפשר היה גם לדרוש אישור של ועדת חוץ וביטחון לכל שינוי ביעדים. החלטתו של ליברמן להגיד לא לפשרה כזו ולקחת את המדינה לבחירות אינה ממש סבירה. בכל מקרה, אפילו אם יעדי הגיוס היו בידי הממשלה, היא לא הייתה יכולה לשחק בהם חופשי חופשי. אחרי הכול יש את בג"ץ, שהוא זה שהניע את כל התהליך לביטול האפליה בגיוס מלכתחילה.

האם, כמו שאבישי בן חיים טוען, החרדים אשמים שלא לקחו מתנה כזו?

חוק הגיוס נותן לחרדים עוד שש שנות שקט, ואפילו אם היעדים יפוספסו לחלוטין ובצורה קיצונית, החוק לא יתבטל לפני 2025. על פי מסורת "או שהכלב ימות או שהפריץ ימות", החרדים היו אמורים לקחת את ההצעה בהתלהבות. גם הסנקציות הכספיות, לפחות בשנים הראשונות לתחולת החוק, רחוקות מלהיות נשכניות. ניתן יהיה להשלים בקלות פגיעת מה בתקציב הישיבות של הציבור החרדי בהתאם לחוק על ידי לחץ להעלאת תקציבים בתחומים אחרים, מתרבות תורנית ורווחה ועד קצבאות ילדים.

צריך להגיד שאין לחרדים הרבה מה להפסיד בסיטואציה הנוכחית. כל עוד נתניהו בשלטון לא יכולה לקום ממשלת אחדות חילונית שתמדר אותם. אפילו אם תקום כזו, לפחות בנושא הגיוס היא תהיה נאמנה לחוק של משרד הביטחון, שכאמור אינו רע מבחינתם. יאיר לפיד לא הציע חוק קיצוני יותר שיתווה שוויון אמיתי ומלא. אולי כי גם הוא מבין שאין שום דרך לגייס בכוח.

ומה ב-2025?

היעדים שנקבעו לגיוס החרדים הם לא שאפתניים בטירוף, אבל הם תובעניים. יש סיכוי לא קטן שהחרדים יתקשו לעמוד בהם, אם ימשיכו בדרך התנהלותם הקיימת. הם יעמדו בדילמה אמיתית מבחינתם – האם לעודד בשקט, לפחות בשתיקה, גיוס של חרדים, אולי לא מהאליטות הליטאיות אבל למשל מהפריפריה המזרחית. או להסתכן בחזרה לעימות עם המדינה.

לציבור כל כך אידיאלוגי זו דילמה אמיתית, והיא הביאה לפיצול בקרב הליטאים ולהקמת הפלג העצניקי, המתנגד בחריפות לכל פשרה בנושא הגיוס ומטיל טרור על חיילי צה"ל חרדים.

יש תהליכים פנימיים בחברה החרדית של השתלבות בצבא ובעבודה והם קורמים עור וגידים באיטיות, אבל אין ודאות שהם יתרחשו מספיק מהר כדי לעמוד ביעדים שנקבעו בחוק ושאושרו בכנסת הקודמת בקריאה ראשונה.

האם חוק הגיוס מונע השתלבות בעבודה?

הסדר תורתו אומנותו ההיסטורי דחה את שירות הגברים החרדים עד גיל 41 בתנאי שיישארו בישיבה. כך הוא חיסל את סיכוייו של בחור ישיבה להשתלב בשוק ההשכלה והתעסוקה – הוא הרי היה צריך לשהות בישיבה עד גיל 41 כדי לעמוד בדרישות דחיית השירות. הזוועה המחרידה הזו ביטלה את האפשרות של דור שלם של גברים חרדים להשתלב בשוק העבודה ובכלל בחברה הישראלית. מדינת ישראל אמרה לדור הזה בערך: "אם לא תרצו לשרת בצבא, גם לא תוכלו לעבוד. אולי רק בשחור". איש לא נתן דין וחשבון על הנזק הקטסטרופלי שהקביעה הזו גרמה ועדיין גורמת לכלכלת ישראל ולחברה הישראלית. הגברים החרדים ילידי שנות השבעים והשמונים הם עדיין צעירים יחסית והיו יכולים לתרום למשק הישראלי הרבה, אבל התנאים של דחיית השירות שקיבלו בזמנו חיסלו את האופציה הזו.

אולי יום אחד יקום ההיסטוריון שישכתב את "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן ויוסיף לו פרק על "הסדר תורתו אומנותו". דברי הימים שיתארו כיצד אנשי משרד הביטחון החליטו להפוך עצמם למשרתיהם של רבנים חרדים קיצוניים ולכלוא את תלמידיהם בישיבות באיומי גיוס.

צריך להגיד שזו היסטוריה. אחרי שבג"ץ התערב בנושא הסדר השירות ואחרי חקיקת חוק טל, גיל הפטור המלא ירד. בחוק הנוכחי גיל הפטור הוא 24, שזה כמובן טוב לאין ערוך מגיל 41. אי אפשר להגיד שההסדר הנוכחי מחסל את סיכויי הצעירים החרדים להשתלב. גם מי שמתעקש לא לשרת במסלולים נוחים לחרדים ואפילו לא בשירות אזרחי, יכול לצאת להתפרנס באופן חוקי בגיל 24. עדיין השנים בין גיל 18 לגיל 24 הן שנים קריטיות, והן שנים בעייתיות בחייו של חרדי צעיר. המדינה מכריחה אותו להישאר בישיבה, אם אינו חפץ לשרת בצבא הציוני.

מנגד, מתן פטור מלא לחרדים בגיל 18 הוא לא ריאלי – הוא אינו נוח לרבנים החרדים – תלמידיהם יהיו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם בטרם הצליחו לחתן אותם. הוא גם לא נוח למערכת הביטחון – לצעירים חרדים שקיבלו פטור יהיה אפס תמריץ להתעקש ולשרת בצה"ל. הוא לא נוח לרוב שופטי בג"ץ בשל הפגיעה בעיקרון השוויון בשירות. רק השופט יצחק עמית הציע בפירוש לאמץ הסדר כזה.

מה באמת יכול לשפר את חוק הגיוס?

אי אפשר לגייס אף אחד בכוח, בניגוד להשקפת עולמו. אבל כפי שפרשן החרדים אבישי בן חיים חוזר ואומר, הגדלת התמריצים הכספיים לשרת בצה"ל, בלי ויתור על עקרון צבא העם, תביא הרבה יותר חרדים לשרת, ובלי שידרשו תנאים מופרכים כמו הרחקת כל אישה מסביבתם, תנאים שלא מתקיימים אפילו במאה שערים. בטווח הארוך צריכה החברה הישראלית לחשוב האם שילוב חרדים בצה"ל הוא בכלל רעיון כל כך טוב. בסופו של דבר מי ששולט בנשק שולט במדינה, והמונופול של הציבור הלא חרדי על הכוחות המזוינים של המדינה הוא שמבטיח שהחרדים יתקשו לנצל יתרון דמוגרפי בעתיד הרחוק ולהפוך אותו לניצחון פוליטי טוטאלי. אולי יבואו ימים רחוקים שבהם החרדים יבינו זאת וישתוקקו להתגייס, ואילו בכירי הצבא יענו להם שהם ממש לא רצויים. אבל זה יקרה במדינה שתראה אחרת לגמרי ותחת אידיאולוגיה חרדית שתהיה שונה לחלוטין.